הבחירות בארה"ב - קלינטון במצב בעייתי

לפני זמן לא רב, הרוב המוחלט של הפרשנים, הסוקרים והצופים מהצד היו משוכנעים שהבחירות בארה"ב יסתיימו בניצחון מוחץ של קלינטון על טראמפ. עם זאת, ככל שהזמן עובר, והסקרים נראים יותר ויותר טובים לטראמפ, נראה שהסיכוי של איש העסקים מניו יורק לזכות בבחירות הולך וגדל.
אמנם נראה לרבים שההסתייגות הגדולה של הציבור מטראמפ ומהתבטאויותיו, יחד עם דמוגרפיה שמיטיבה עם הדמוקרטים, תכריע את הבחירות לטובת קלינטון, אך למעשה, לקלינטון יש כמה בעיות מאוד משמעותיות, שכפי שאני רואה אותן, עשויות, בסיכוי מאוד גבוה, להכריע את הבחירות לטובת טראמפ.
הבעיה הראשונה והעיקרית של קלינטון היא שלראשונה מזה שנים רבות, הרפובליקנים מאיימים על הדומיננטיות של הדמוקרטים במדינות ה"Rust Belt", חגורת החלודה. קודם כל, אציג טבלה שמראה את המצב במדינות אלו:

בטבלה נוכל לראות את מדינות חגורת החלודה, את תוצאות הסקרים האחרונים, את התוצאה ב-2012, ואת הפעם האחרונה שכל מדינה הצביעה לרפובליקנים. כמה הערות על הטבלה הזו, ועל המדינות האלו:
* ניו יורק ואילינוי הן יוצאות דופן בחגורת החלודה, מהבחינה שהן אינן מדינות מתנדנדות, והן מדינות דמוקרטיות בטוחות. אפשר להעריך שאם לא יקרה משהו מאוד יוצא דופן, הן ילכו לדמוקרטים וברוב גדול. עם זאת, הסקרים כרגע מראים פער קטן יותר לטובת קלינטון משהיה לאובמה ב-2012.
* אינדיאנה היא מדינה שמרנית בסה"כ, וגם היא לא בדיוק מדינה מתנדנדת. עם זאת, היא הלכה לאובמה ב-2008. מועמדו של טראמפ לסגן הנשיא, מייק פנס, הוא מושל אינדיאנה, ולכן המדינה צפויה ללכת לרפובליקנים ברוב גדול.
* ווסט וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, היא המדינה שמייצגת אולי את התהליך שעובר על מדינות חגורת החלודה, ושאולי יוביל לניצחון של טראמפ ב-2016. נגיע לזה מאוחר יותר.
* פנסילבניה, מישיגן וויסקונסין הן מדינות שלא הצביעו לרפובליקנים כבר כ-30 שנים. בפעם הזו, הקרב מאוד צמוד בפנסילבניה, וגם מישיגן וויסקונסין הן מדינות אפשריות עבור הרפובליקנים.
* אוהיו היא המדינה החשובה ביותר בבחירות ארה"ב. מאז ג'ון קנדי ב-1960, אף מועמד לנשיאות לא ניצח מערכת בחירות מבלי לנצח באוהיו. עבור הרפובליקנים, היא חשובה עוד יותר. הנתון המדהים ביותר לגבי המדינה הזו הוא שמאז 1860, מערכת הבחירות הראשונה שניצחו הרפובליקנים, לא זכה רפובליקני בנשיאות מבלי לנצח באוהיו.
אז מהו העניין שמציב את פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן, לצד אוהיו המתנדנדת תמיד, כמדינות המתנדנדות החשובות ביותר ואלו שטראמפ בונה עליהן? וירג'יניה המערבית הייתה המדינה הראשונה ש(אולי) סימנה את בוא האביב. מ-1960 עד 1996, ב-10 מערכות בחירות, זכו הדמוקרטים 8 פעמים במדינה. רק בשני הניצחונות הגדולים של הרפובליקנים, ב-1972 עם ניקסון וב-1984 עם רייגן, הצליחו הרפובליקנים לנצח במדינה. עד ליום הזה, יש יותר דמוקרטים רשומים במדינה מאשר רפובליקנים. ולמרות זאת, מאז 2000 מדובר באחת מהמדינות האדומות ביותר בארה"ב. התשובה נעוצה בנושא הסחר החופשי. הסחר החופשי, וההשפעה של הסכמי הסחר החופשי על מדינות חגורת החלודה, הן הסיבה העיקרית לכך שלדעתי, טראמפ ינצח בבחירות הללו. הסכם ה-NAFTA שנחתם ב-1994, והסכם ה-TPP שנחתם השנה (ר"ת של השותפות הטרנס-פסיפית), הובילו להשפעות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת. אבל קודם כל, צריך להבין את הדמוגרפיה של אוהיו, מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה. מדובר במדינות עם רוב לבן גדול, ששייך ברובו למעמד הפועלים, או מה שמכונה לעיתים רבות, הצווארון הכחול, Blue Collar. יחד עם הצעירים, המיעוטים, הנשים והליברלים, בוחרי הצווארון הכחול השתייכו לקואליציה הדמוקרטית המנצחת, זו שהביאה לדמוקרטים את היתרון המובנה מאז 1992 (ב-2000 ההפסד שלהם היה רק באלקטורים ולא מבחינת מצביעים, 2004 יוצאת דופן). הקואליציה הזו, שאובמה שכלל ואיתה ניצח פעמיים ברציפות (ולכן נקראת לעיתים קואליציית אובמה), היא הקואליציה שהופכת את הדמוקרטים למפלגת הרוב הטבעי בארה"ב. הסדק הגדול ביותר בקואליציה הזו הוא בוחרי הצווארון הכחול. הסחר החופשי, מצד אחד, הוא הכרחי בעולם גלובלי, ועליו מושתתת הכלכלה העולמית המודרנית. מצד שני, שני ההסכמים הידועים לשמצה הובילו למיקור חוץ משמעותי ולהעברה של משרות מארה"ב למדינות בהן כוח העבודה זול יותר, כמו מקסיקו או הודו. התעשיות הגדולות באזורים אלו בעיקר היו תעשיות רכב. עם השנים, כולל בתקופתו של אובמה, אך לא רק, התעשיות הללו הלכו ונחלשו, מקומות העבודה באזורים הללו הלכו ופחתו, וטראמפ, שהשתלט על המפלגה הרפובליקנית, והמסר העיקרי שלו הוא פרוטקציוניזם, אנטי-סחר חופשי, קוסם להם. במשך שנים, הייתה המפלגה הרפובליקנית המפלגה של אנשי העסקים, של הסחר החופשי. העמדה השונה של טראמפ מאפשרת לו לגשת אל האנשים בחגורת החלודה, במיוחד כשממולו עומדת מי שכשרת החוץ הובילה את המגעים להסכם הסחר TPP. העובדה שקלינטון הסתייגה מההסכם לאחר שנחתם, ושעזבה את התפקיד 3 שנים לפני שנחתם, לא מסייעת לה. המסר של טראמפ, שהוא מסר פשוט שמתרכז בעיקר בהתנגדות לסחר חופשי ולהגירה, מדבר ישירות אל אלו שמאמינים שהשילוב של השניים הוא זה שגזל מהם את משרתם ואת הביטחון הכלכלי.
בעיה נוספת שעומדת בפני קלינטון היא הסירוב של חלק מתומכיו של ברני סנדרס לתמוך בה. באופן כללי, הסקרים מראים שרוב תומכי סנדרס (הסקר האחרון שאני ראיתי מדבר על 76%) יצביעו לקלינטון, אפילו יותר מהמספרים של תומכי קלינטון שאמרו שיצביעו לאובמה לפני 8 שנים. עם זאת, מי שעוקב אחרי ההתרחשויות בועידה הדמוקרטית, וגם עוקב אחרי השיח ברשתות החברתיות, רואה שיש רבים מתומכי סנדרס שמתעקשים שלא יתמכו בקלינטון, והם עורכים הפגנות רדיקליות מחוץ לאולם הועידה. 
תומכים רבים של סנדרס מתכוונים לא לצאת להצביע, לרשום את שמו של סנדרס על פתק ההצבעה, להצביע למועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין, או אפילו להצביע לטראמפ. גם סנדרס עצמו, שהופיע בימים האחרונים בועידה ובאירועים בסביבתה ועודד את תומכיו לתמוך בקלינטון, זכה לקריאות בוז. קלינטון תצטרך להמריץ ולהוציא לקלפיות את הבוחרים הצעירים והליברלים, שתמכו בסנדרס בפריימריז, ושרבים מהם חשים איבה גדולה כלפיה. דוגמה לתומך כזה של סנדרס, שרואיין אתמול ע"י התקשורת באחת מההפגנות בפילדלפיה, אמר ששינוי האקלים מפחיד אותו יותר מטראמפ. המשימה של קלינטון תהיה להבהיר לאותם תומכים צעירים, ולרוב מאוד ליברלים, שלבחור בטראמפ, שחושב ששינוי האקלים הוא המצאה של הסינים כדי לפגוע בארה"ב, או לבחור במועמדת המפלגה הירוקה ובכך לעזור לטראמפ, תהיה אסון עבורם ועבור העמדות שלהם. טראמפ יפגע בהפלות, בנישואים חד-מיניים, בשירותי הבריאות ובאיכות הסביבה, ולכן אותם אנשים יצטרכו להחליט האם הם מעוניינים שההתקדמות המשמעותית בנושאים הללו תיפגע בגלל חילוקי דעות (אני לרוב מזדהה איתם) על וול סטריט. כרגע, יש סכנה רצינית שתסריט 2000 יחזור על עצמו, והצלחה של מועמד שלישי שמאלי ושולי כמו ראלף ניידר, תגרום לעלייה של הרפובליקנים. זו, כאמור, בעיה מאוד משמעותית לקלינטון, שהחליטה לבחור בתור סגן נשיא סנטור יותר מרכזי ולא מישהו יותר שמאלי, בעיקר כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה (הקושי שלה להשיג תמיכה במדינות חגורת החלודה). תומכת סנדרס במהלך הפריימריז, שרה סילברמן, נאמה בועידה הדמוקרטית בעד קלינטון, ועשתה מה שאף פוליטיקאי לא היה מעז לעשות - כינתה את מצביעי "Sanders or Bust" (סנדרס או כלום) מגוחכים:

אז מה קלינטון יכולה לעשות כדי בכל זאת לנצח?
כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה, היא בחרה בסנטור טים קיין מוירג'יניה כסגן הנשיא שלה. מצד אחד, זה מסוכן כי הוא תמך בעבר בהתלהבות ב-TPP (כעת אימץ את עמדתה של קלינטון). מצד שני, מדובר בגבר לבן, ממדינה מתנדנדת שגובלת במדינות חגורת החלודה, ואדם שנחשב לחביבם של ארגוני העובדים. ארגוני העובדים הגדולים, ובראשם ה-AFL-CIO, פדרציית העובדים הענקית שמאגדת בתוכה מאות ארגוני עובדים ברחבי ארה"ב, הם המפתח השני לניצחון של קלינטון במדינות האלו. מקודם כבר הזכרתי שמדובר במדינות שבהם גברים לבנים ממעמד הפועלים מהווים חלק גדול מאוד. 
ל-AFL-CIO יש 12 מיליון חברים ברחבי ארה"ב. יחד עם ארגוני עובדים אחרים, קלינטון תצטרך את עבודת השטח של ארגוני העובדים, במיוחד במדינות חגורת החלודה, כדי לנצח בנובמבר. יחד איתם, היא תצטרך גם את העזרה של הסנטור שרוד בראון, דמוקרט מאוהיו, ליברלי ומי שהגיע ממעמד הפועלים. גם המועמד שלה לסגן נשיא, טים קיין, וסגן הנשיא הנוכחי, ג'ו ביידן, יצטרכו לסייע לה. שניהם גברים לבנים מבוגרים וקתולים. יש לכך חשיבות גדולה בקרב בוחרים באזורים אלו, שעשויים להכריע את הבחירות.
הועידה הדמוקרטית שנערכת כעת עשויה לשפר את מצב הרוח של הדמוקרטים, ולהעיר אותם לקראת הקמפיין. מכל הנאומים הבולטים שהיו שם, הנאום שזכה לכותרות בארה"ב אך עבר מתחת לרדאר בישראל, הוא של הסנטור קורי בוקר מניו ג'רזי:

כדי להביא את הקולות של הליברלים והצעירים, היא תצטרך את העזרה של סנדרס ושל הסנטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס. הזוג אובמה אמורים לסייע לה גם עם הצעירים הליברלים וגם עם המיעוטים.
הועידה הדמוקרטית עשויה לתת לקלינטון דחיפה בסקרים ובמומנטום. לאחריה, רק שילוב של הדמוקרטים הבכירים ביותר עם ארגוני עובדים וארגונים רבים אחרים שקשורים בקבוצות מצביעים דמוקרטיות, יוכל להפוך את הכיוון של הבחירות האלו, לעצור את המומנטום של טראמפ ולהביא ניצחון לדמוקרטים בנובמבר. נסיים עם פול סיימון, שגם כן הופיע בועידה הדמוקרטית, עם Bridge over Troubled Water:

בריטניה מחוץ לאיחוד - טלטלה היסטורית?

את הטור בנושא הטלטלה הפוליטית והכלכלית שהרעידה הבוקר את בריטניה, אירופה, ארה"ב והעולם, אפתח בציטוט מהשיר Queenie Eye של פול מקרטני -
"O-U-T spells Out, That's out, Without a shadow of a doubt".

אז במשאל העם ההיסטורי שהתרחש אתמול בבריטניה, הממלכה המאוחדת (טוב, לא בדיוק הממלכה המאוחדת, אלא אנגליה וויילס - לזה נגיע בהמשך), החליטו כ-52% מהאזרחים לתמוך ב-Out, ולעזוב את האיחוד האירופי לאחר כ-40 שנות חברות. בעקבות תוצאות משאל העם, ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון, שהוביל את קמפיין ה-"In for Britain", הודיע שיתפטר מתפקידו לאחר שייבחר יו"ר חדש למפלגה השמרנית, שיחליפו בתפקיד.
בניגוד לדעתן של המפלגות הגדולות, ראש הממשלה המכהן וראשי הממשלות הקודמים, האיגודים, החברות הגדולות ומנהיגי המעצמות (אולי חוץ מפוטין), ובניגוד לתחזיות של הפרשנים וסוכנויות ההימורים, קיבלו רוב האזרחים החלטה לעזוב את האיחוד.
נתחיל עם פילוח התוצאות -
במפה הראשונה, נוכל לראות את תוצאות בחירות 2015 בממלכה (בערך, התוצאות ידועות רק לפי תת-אזורים, החלוקה לפי אזורים נעשתה על פי הערכה מספרית שביצעתי):

האזורים צבועים לפי המפלגה שניצחה באזור. צהוב - המפלגה הסקוטית הלאומית, כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, ירוק כהה - פלייד קמרי (המפלגה הוולשית הלאומית), סגול - DUP (מפלגת ימין צפון אירית), ירוק בהיר - שין פיין (מפלגת שמאל צפון אירית), תכלת - היוניוניסטים (מפלגת מרכז-ימין צפון אירית).
כעת נסתכל על המפה של משאל העם שנערך אתמול - 

בצהוב - תומכים בהישארות, בכחול - תומכים בעזיבה. 
חלוקה לפי הצבעה באזורים:

אם כן, הדבר הבולט והברור ביותר כשנסתכל על המפות והטבלה הוא שמשאל העם על העצמאות ב-2014 בסקוטלנד, הגם שהסתיים בהחלטה להישאר בבריטניה, היה טריגר להתפרצות של בדלנות סקוטית. בבחירות הכלליות ב-2010, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-19.9% מהקולות בסקוטלנד (כ-490,000 קולות) וב-6 מושבים מתוך 59. בבחירות הכלליות ב-2015, אחרי משאל העם על העצמאות שלא השיג את מטרתו מבחינת המפלגה, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-50% מהקולות בסקוטלנד (כ-1.5 מיליון קולות) וב-56 מושבים מתוך 59, ובמשאל העם שנערך אתמול, הסקוטים הצביעו באופן מובהק לטובת הישארות, כש-62% מהסקוטים תומכים בהישארות ורק 38% תומכים ביציאה. לא בכדי העליתי את נושא סקוטלנד, כי תוצאות המשאל הללו יכולות להשפיע על עתיד חבל הארץ הצפוני.
הניצחון הסוחף של ה-Out באנגליה (לא כולל לונדון), והעובדה שאחוז ההצבעה בה היה גבוה מכל חבל ארץ אחר בממלכה (מלבד גיברלטר השולית), הכריעו את הכף במאבק הצמוד.
המשמעות הגדולה ביותר של תוצאות המשאל, בהמשך לתוצאות בחירות 2015, היא הפילוג בחברה הבריטית: בצד של התומכים בהישארות, נמצא את המעמד הבינוני-גבוה, הצעירים, המיעוטים, את רוב מצביעי הלייבור והליברל-דמוקרטים ואת כרבע ממצביעי השמרנים (הערכה שלי), יחד עם תומכי ה-SNP. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית ע"י עיר הבירה לונדון וסביבתה, מעוזי הלייבור הגדולים שנותרו - ליברפול, מנצ'סטר וקרדיף, סקוטלנד כולה שהולכת ומתרחקת משאר בריטניה, ורובה של צפון אירלנד (למעט המחוז הימני והיוניוניסטי Antrim). בצד של התומכים בעזיבה, נמצא את המעמד הבינוני-נמוך, המבוגרים, לרוב לבנים. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית בעיקר ע"י האזורים הכפריים (העצומים מבחינת גודל) של אנגליה וויילס, ומיוצג פוליטית ע"י תומכי מפלגת הימין UKIP, רוב תומכי השמרנים וחלק מתומכי הלייבור, שהולכים ומתרחקים מהמפלגה על רקע נושא ההגירה והשינויים הפוליטיים שעוברים על בריטניה.
אלו שהצביעו בעד ההישארות לא עשו זאת מאהבה לאיחוד; הם עשו את זה בעיקר בגלל תחושת הקוסמפוליטיות, בגלל האפשרויות שהם רואים בחברות באיחוד (לימודים ומחייה במדינות אחרות, נניח) וגם בגלל העובדה שמחנה העזיבה שיקף בעיניהם מחנה ימין קיצוני שיכול לסכן את בריטניה.
אלו שהצביעו נגד ההישארות כן עשו זאת משנאה לאיחוד, אבל לא רק, אלא גם כמעין מרד נגד "מדינת לונדון", נגד הממסד והאליטות, נגד הקוסמופוליטיות והגלובליזציה, כתגובה לפחד ממהגרים. התחושה שלהם, כפי שתיאר זאת מנהיג UKIP נייגל פראג', היא שהיום הוא יום העצמאות של בריטניה, יום השחרור. ומה מתאים יותר לשחרור מהשיר הנ"ל של Queen (שכזכור הסולן שלה היה מהגר ממוצא פרסי):

בפוליטיקה הבריטית, מדובר ברגע מכונן. ייתכן שהפילוג בחברה הוביל בשבוע שעבר לרצח המזעזע של חברת הפרלמנט מהלייבור, ג'ו קוקס, מהשבוע שעבר. חוסר היציבות רק החמיר הבוקר עם התפטרותו של דייויד קמרון מראשות הממשלה, שתוביל לבחירות על ההנהגה של המפלגה השמרנית (ועל ראשות הממשלה), שיערכו בחודשיים-שלושה הקרובים. בבחירות הללו, ובהנחה שיתמודד, כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון של בוריס ג'ונסון תהיה הפתעה מרעישה. ג'ונסון הוא סוג של טראמפ בריטי, רק מנומס יותר. יחסי ארה"ב ובריטניה, לפחות עד לסיום כהונתו של אובמה כנשיא, צפויים להיות לא קלים. כשאובמה הפציר בתושבי בריטניה לתמוך בהישארות בביקורו האחרון בממלכה (באפריל), שייך ג'ונסון את דבריו של אובמה לעובדה שאביו הוא קנייתי. ג'ונסון נודע בעיקר בזכות כהונתו בת 8 השנים, שהסתיימה לפני כחודשיים, כראש עיריית לונדון. אחרי משאל העם, שבו ג'ונסון הוביל את קמפיין העזיבה והעיר לונדון הצביעה בעד הישארות ברוב גורף, ג'ונסון לא יהיה דמות אהודה במיוחד כשייכנס לדאונינג 10, כנראה בתחילת אוקטובר. תושבי העיר מתקשים לעכל את התרחשויות היממה האחרונה, אם נאמין לכלי התקשורת. ראש העירייה סאדיק חאן כבר שוחח עם השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ון, לגבי המשך החברות באיחוד האירופי של לונדון ושל סקוטלנד. סטרג'ון הכריזה היום כי תנקוט בכל הצעדים האפשריים כדי לשמור את סקוטלנד באיחוד, כולל אפשרות למשאל עם שני; גם בלונדון עלו היום יוזמות אזרחיות, שנראות לעת עתה הזויות לחלוטין - החל ממשאל עם חדש, הישארות באיחוד למרות התוצאות, וכלה בהצעה של עצמאות לעיר ופרישה מהממלכה. הזויות ככל שיהיו הצעות אלו, הן מבטאות הלך רוח מסוים בעיר הקוסמפוליטית, שהניתוק בינה לבין שאר המדינה לא היה לעולם גדול כפי שהוא כעת. ואם בלונדון קוראים ליציאה (מבריטניה), זה מזמין את השיר הבא:

אז בסקוטלנד ובצפון אירלנד רוצים החוצה, בין לונדון לשאר בריטניה יש קיטוב חריף, יציבות פוליטית אין ממש, כשראש הממשלה מתפטר וראש האופוזיציה קורבין עשוי להיות מודח בקרוב ע"י חברי מפלגתו. ההשפעות הפוליטיות עשויות להתרחב לשאר אירופה ולארה"ב, והכלכלה העולמית מראה סימנים לא מעודדים, כשהבורסות בעולם קורסות, והפאונד יורד לשער הנמוך ביותר שלו אל מול הדולר מאז 1985:

אז ההשפעות הפוליטיות של המשאל יכולות להתרחב לאירופה ולארה"ב. הנה רשימת המאורעות הפוליטיים הצפויים בשנה וחצי הקרובות, שיכריעו לאן צועדת אירופה ולאן צועד העולם:
26/6/16 - בחירות בספרד: בעוד יומיים, הספרדים הולכים לקלפיות שוב, חצי שנה אחרי הבחירות האחרונות, שתוצאותיהן לא אפשרו הקמת ממשלה יציבה. מפלגת השמאל (שהיא אירו-סקפטית אבל כרגע לא תומכת ביציאה מהאיחוד) האנטי-ממסדית פודמוס צפויה להתחזק עוד יותר בבחירות אלו, אך כנראה שמפלגת המרכז-ימין ה-PP תישאר בשלטון. בכל מקרה, בספרד משאל העם היחיד שעומד כרגע על הפרק הוא משאל עם על עתיד קטלוניה.
2/6/16 - בחירות באוסטרליה: 3 שנים בלבד אחרי הבחירות האחרונות, בחירות נוספות באוסטרליה. ייתכן שמפלגת הלייבור תחזור לשלטון על חשבון המפלגה הליברלית (מפלגת המרכז-ימין). בכל מקרה ההשפעה של בחירות אלו לא צפויה להיות משמעותית.
אוקטובר - בריטניה ואיטליה: בחודש זה תבחר המפלגה השמרנית את האיש או האישה שיחליפו את דייויד קמרון בתפקיד ראש ממשלת בריטניה. במקביל, באיטליה יתקיים משאל עם על רפורמות חוקתיות שמציע ראש הממשלה רנצי (ממפלגת המרכז-שמאל המפלגה הדמוקרטית). אם המשאל יסתיים בדחיית הרפורמות, רנצי כבר הודיע שילך לבחירות חדשות, שבהן צפויה התחזקות משמעותית לכוחות הימין הקיצוני (מפלגת הליגה הצפונית, Lega Nord) ולמפלגה האנטי-ממסדית "תנועת חמשת הכוכבים", שהיא מפלגה בעלת מצע לא ברור במיוחד, אך נחשבת לאירוסקפטית ומתנגדת לאיחוד.
8/11/16 - בחירות בארה"ב: הבחירות של השנה (מבטיח לחזור לכתוב עליהן בסוף תקופת המבחנים). הקרב בין טראמפ (השרלטן) לקלינטון עשוי לקבוע את הלך הרוח הפוליטי, המדיני והכלכלי של השנים הקרובות בעולם.
מרץ 17 - בחירות בהולנד: מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס ומפלגתו מובילים בסקרים. ניצחון שלהם יביא למשאל עם על המשך החברות באיחוד של הולנד.
23/4/17+11/6/17 - בחירות בצרפת: הקרב על הנשיאות בצרפת, שעשוי להיות קרב בלימה מול החזית הלאומית של מרין לה פן. לה פן עצמה צפויה לעלות, לפחות על פי הסקרים, לסיבוב השני. שם היא צפויה להיתקל במועמד המרכז-ימין, כאשר הנשיא הסוציאליסט הולנד הולך הביתה, אלא אם כן יקרה משהו מאוד בלתי צפוי. ניצחון ללה פן יוביל, במקרה הטוב, למשאל עם על ההישארות באיחוד, ובמקרה הרע, לפרישה מהאיחוד ולפירוק מעשי שלו.
סוף 2017 - בחירות בגרמניה: מרקל אמורה לנצח שוב, אבל הפופוליזם הימני בגרמניה הולך וגואה, תנועת הימין אלטרנטיבה לגרמניה מתחזקת, והבחירות הללו עשויות להיפתח לחלוטין.

ייתכן שכל הרעש של היום הזה יסתיים בלא כלום, אבל ייתכן שהיום הזה ידליק שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, שאת ההשלכות שלהם לא ניתן לצפות. בינתיים, ניפרד מהאיחוד יפה עם עוד שיר מצוין של הביטלס.

כל הזכויות על השירים שמורות לאמנים, ועל הסרטונים שמורות ליוטיוב. את המפות יצרתי דרך mapchart.net.

למי שמתעניין בעוד ניתוחים - הניו יורק טיימס בפילוחים מספריים
 http://www.nytimes.com/interactive/2016/06/24/world/europe/how-britain-voted-brexit-referendum.html?action=click&pgtype=Homepage&clickSource=story-heading&module=span-abc-region&region=span-abc-region&WT.nav=span-abc-region&_r=0

משבר אידיאולוגי, והזדמנות להתחדשות

השבוע האחרון בפוליטיקה הישראלית היה שבוע רב אירועים, מלא תהפוכות, ואת תוצאותיו כנראה שנוכל לנתח רק בעוד מספר חודשים עד שנים. אפשר להתווכח על עמדותיו (והדחתו) של יעלון, על המשמעות של הצבת ליברמן בתפקיד הרגיש של שר הביטחון או על הכוונות של נתניהו בנושאים המדיניים והביטחוניים. עם זאת, כנראה שקשה להתווכח על כך שזה היה שבוע קשה מאוד ליו"ר האופוזיציה, למפלגתו ולמחנה שלו.
בפרטי המשא ומתן, בתמימות של הרצוג ובסיבוב שכנראה עשה עליו נתניהו, כבר עסקו רבות, ואני לא אעסוק בזה. אז במה כן? בכמה דברים שקשורים במפלגת העבודה, בשמאל, ובהרצוג.
כשאתה מבטיח בבחירות לבוחרים שלך ש"זה אנחנו או הוא", וכשקמפיין הבחירות שלך מתרכז בעיקר בהחלפתו של ראש הממשלה (מטרה שאני לחלוטין מזדהה איתה), להתחבר לממשלה בהובלת אותו ראש ממשלה, יחד עם מפלגה (הבית היהודי) שמייצגת את הערכים ההפוכים (לטוב ולרע, תלוי את מי שואלים) זו סוג של בגידה במצביעים, וכן, כשראש הממשלה מציע לך הצעה שכוללת בעיקר ג'ובים, אז זו סוג של זריקת עצם, וגם אם השימוש במילים הללו הוא לא יאה, מבחינה מעשית הן נכונות.
הבעיה העיקרית היא חוסר לקיחת אחריות. כן, ליושב ראש האופוזיציה יש זכות מלאה לנהל משא ומתן עם ראש הממשלה, גם אם חברים אחרים במפלגתו חושבים שזה לא נכון. יחד עם זאת, כשאתה ניגש לבחירות ומפסיד בהן, או כשאתה ניגש למשא ומתן שנכשל בגלל שהצד השני במשא ומתן רימה אותך (הרצוג עצמו האשים, בין השאר, את נתניהו בכישלון המו"מ), אתה צריך לקחת אחריות. לא מספיקה לקיחת אחריות בישיבת סיעה סגורה שמודלפת לתקשורת (כפי שהייתה היום), אלא בראש ובראשונה לקיחת אחריות אל מול הציבור הרחב, ובמיוחד אל מול ציבור הבוחרים שלך. בבריטניה, אד מיליבנד נבחר לראשות הלייבור ב-2010 והוביל את המפלגה בבחירות הכלליות שנערכו במאי 2015. קצת כמו בישראל, הסקרים הצביעו על כך שהלייבור מחזיקה ביתרון קל על השמרנים, כאשר הסקרים הרעים ביותר הצביעו על שיוויון. כמעט כל המומחים הימרו שתוצאות הבחירות יובילו ל-Hung Parliament, כלומר שלאף מפלגה לא יהיה רוב. יום הבחירות, ה-7 במאי 2015, היה כמעט העתק מוחלט של יום הבחירות לכנסת בישראל כחודשיים קודם לכן. ראש הממשלה המכהן דייויד קמרון הזהיר מפני התחזקות המפלגה הלאומית הסקוטית (בסגנון הסקוטים נוהרים לקלפיות, רק בנימוס בריטי מתבקש), ובלילה הסתבר שהשמרנים ניצחו באופן סוחף. כבר בבוקר שלמחרת, הודיע מיליבנד כי הוא מתפטר מתפקידו וחוזר לספסלים האחוריים של הפרלמנט. איך זה נשמע? הגיוני, והוגן כלפי הבוחרים. בישראל זה לא היה קורה. נוכל לבוא ולומר שהתוצאה של הלייבור בבחירות האחרונות הייתה שפל היסטורי, וכישלון מוחלט שלא ניתן להסוות. אז, נזכיר שגם אחרי כישלונות שכאלו בישראל, המנהיג לא התפטר (ליכוד ב-2006, עבודה ב-2009). לכן, נרחיק לכת ונסתכל על הבחירות בבריטניה ב-2005. מייקל הווארד הוביל את המפלגה השמרנית ל-198 מושבים, עלייה של 33 מושבים, ואמנם הלייבור ניצח שוב, אך התוצאה שהשיגו השמרנים הייתה הטובה ביותר שלהם מאז 1992 (קצת מזכיר את הרצוג והתוצאה הטובה ביותר מאז 1999). למרות זאת, למחרת הודיע הווארד כי הוא פורש מתפקידו ומפנה את כסא היו"ר. ומה באשר לממשלת אחדות? ב-2010, השמרנים ניצחו אך לא זכו ברוב, ונדרשו להקים קואליציה. האם מישהו העלה על דעתו את הרעיון שתוקם ממשלת אחדות עם הלייבור? לא ממש. למעשה, מאז מלחמת העולם השנייה לא הייתה בבריטניה ממשלת אחדות. בארה"ב לא הייתה מעולם ממשלת אחדות, בספרד, למרות תוצאות בחירות שחייבו זאת, סירבו שתי המפלגות הגדולות לשתף פעולה ובגרמניה, שבה דווקא כן יש ממשלת אחדות, אבל ממשלת האחדות הזו מורכבת משתי המפלגות הגדולות בלבד - שותפות פריטטית, כששתי המפלגות הן שוות מבחינת ההשפעה שלהן על המדיניות, ומבחינת מספר התיקים (מפלגת השלטון המרכז-ימנית מורכבת למעשה משתי מפלגות - CDU ו-CSU, כשהמפלגה הגדולה מביניהן, CDU מחזיקה ב-6 תיקים, מפלגת המרכז-שמאל SPD מחזיקה ב-6 תיקים, ו-CSU מחזיקה ב-3 תיקים). כל הסיפורים האלו על בריטניה, ועל גרמניה, היו הקדמה למסקנה מאוד מטרידה על הפוליטיקה הישראלית. במקום לקבל את ההפסד בבחירות, ללכת לאופוזיציה, לבנות אלטרנטיבה, ולהחליף את ההנהגה, המפלגות המפסידות, שהן לרוב מפלגות המרכז-שמאל, זוחלות לממשלה תמורת ג'ובים, מאמצות את רוב העקרונות של הליכוד כדי למשוך מצביעים, ונשארות יותר מדי זמן עם אותה הנהגה כושלת שלא קיבלה מנדט מהעם. הצדק וההיגיון אומרים, שהעם בחר ממשלת ימין, והוא צריך לקבל ממשלת ימין, לטוב ולרע. ומפלגות המרכז-שמאל, שכשלו, צריכות לשבת באופוזיציה ולבנות אלטרנטיבה, ולא לזחול פנימה, ולא להתחזות לליכוד.
אבל הצדק וההיגיון לא מנחים לרוב פוליטיקאים ישראלים, ובמיוחד לא את מר הרצוג. במקום לקחת אחריות על הכישלון שלו במשא ומתן, ועל העובדה שהוא הונה את מפלגתו ובוחריו, הוא מאשים את יריביו הפוליטיים בתוך המפלגה, והוא עושה זאת בנאום לציבור. אתם יודעים מה? מילא, אבל העובדה שהאיש ממשיך מאז אותה מסיבת עיתונאים הזויה להשמיץ את חברי מפלגתו, ולהשתמש ברטוריקה שאפילו חלקים מהימין לא מוכנים לקבל יותר (כמו יעלון). אבל, זו לא צריכה להיות הפתעה. הרצוג איננו אידיאולוג, איננו איש עקרונות, והוא כבר ישב בשתי ממשלות אחדות שאליהן זחלה מפלגתו באופן מביש. יחימוביץ' עומדת על האידיאולוגיה שלה ועל העקרונות שלה, ואת זה צריך להעריך גם כשלא אוהבים את העמדות והעקרונות. גם לבני, בנושאים האזרחיים והדמוקרטיים, אימצה במהלך השנים עמדה ברורה, לא סטתה מעמדה זו, ופעלה כדי למנוע כל חקיקה גזענית וקיצונית. הרצוג, לעומת זאת, הוא אדם שהוא אולי מומחה בפוליטיקה, אבל ההתנהלות שלו, יחד עם ההתנהלות של האנשים שמקורבים אליו במפלגה, משדרת עסקנות ומשדרת בעיקר הרבה פוליטיקה ומעט ערכים ועקרונות. אישית, הוא נראה לי איש חביב, נחמד, אני גם מאמין שהוא נקי כפיים בסך הכל, אבל הוא אינו אלטרנטיבה והוא אינו מנהיג. 
להלן המסקנות הנדרשות לדעתי:
1. החלפת המנהיגות - נכון שזו עריפת ראשים שוב, ונכון שלא בטוח שזה מה שיעזור. אבל כפי שראינו, נדיר למצוא מדינות שבהן מנהיג ממשיך להנהיג את מפלגתו אחרי הפסד בבחירות. בנוסף לכך, האמון בהרצוג בקרב חברי מפלגתו ובקרב ציבור הבוחרים שלו ירד באופן דרמטי, והאיש מתעסק בעיקר בלתקוף את מתנגדיו במפלגה וכינויים בשמות (זה שקראו לו כלב, וגם זה לא בדיוק, לא אומר שהוא צריך להשתמש ברטוריקה של סמוטריץ' כלפי בכירים במפלגתו שנבחרו באופן דמוקרטי והביאו הרבה מצביעים למפלגה).
2. מילוי הואקום המנהיגותי - יש צורך במנהיג, או מנהיגה, שיתוו את הדרך, שיעבדו יחד עם אנשים שנמצאים בתוך המערכת, ושיגרמו לכניסה של אנשים בעלי שיעור קומה שנמצאים מחוץ למערכת אל המערכת. ייתכן שיש צורך במנהיגות של כמה גורמים שיאזנו זה את זה, כמו נניח, יחימוביץ' וגנץ (או כל צמד אחר שאחד מהם יוביל את הנושאים החברתיים-הכלכליים והשני את הנושאים המדיניים-ביטחוניים).
3. יצירת אלטרנטיבה אמיתית - כדי להגיע לשלטון, לא מתחזים לימין, וזה בעיקר כי כשאל מול הבוחר מוצג ימין וחיקוי של ימין, הבוחר תמיד יעדיף לבחור בימין האמיתי. הדבר נכון במיוחד כשהחיקוי הוא דהוי. אם כבר הבוחר יבחר בחיקוי, הוא יעדיף את החיקוי הכריזמטי (לפיד) על החיקוי הדהוי (הרצוג).
4. הישארות באופוזיציה - מ-1948 עד 1977, מנחם בגין ישב באופוזיציה 26 שנה, ובממשלה ישב רק 3 שנים (ואליה נכנס רק בעקבות מצב החירום של מלחמת ששת הימים). רק על כך, הוא ראוי להערכה בפרספקטיבה היסטורית, במיוחד כשרואים את הזחילה החוזרת ונשנית כיום של מפלגות האופוזיציה אל הממשלה. הישיבה באופוזיציה איננה גזירת גורל אלא תוצאה של הצבעת הבוחר. כשהבוחר שולח אותך לאופוזיציה, מן הראוי שאם לא התפטרת מתפקידך, לפחות תישאר שם, תחשוב מה צריך לתקן ומה אפשר לעשות אחרת, ואיך אפשר לקבל מנדט מהציבור. הישיבה באופוזיציה היא לא בושה, ולא צריכה להיות.
5. התקרבות לקהלים שונים - התקרבות לקהלים ולאוכלוסיות שונות לא נעשית ע"י שיבוץ מועמדי מחמד מכל אוכלוסייה (שלרוב מגיעים גם מאליטה מסוימת של אותה אוכלוסיה, שלא מייצגת), אלא ע"י פנייה ישירה לאותם קהלים, בשטח וברשתות החברתיות, וע"י, בעיקר, הקשבה למצוקותיהם. את ההתקרבות לקהלים לא עושים בזמן מערכת הבחירות, אלא בזמן הקדנציה.
6. מסקנה למצביעים - אם אתם מצביעי מרכז-שמאל, וחשוב לכם שהמפלגה שאתם מצביעים לה לא תיכנס לממשלת ימין, תיקחו את זה בחשבון לפני שאתם מצביעים.

פלייאוף ה-NBA: גולדן סטייט וכל השאר

בין שבת לראשון, יצא לדרך פלייאוף ה-NBA לעונת 2015-16. הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות השנה היא האלופה המכהנת גולדן סטייט ווריורס שנתנה עונת שיא. בדרך ינסו להפריע לה בעיקר סאן אנטוניו ספרס הבלתי-נגמרת וקליבלנד קאבלירס, סגנית האלופה המקרטעת.

אז לפני שמתחילה החגיגה הגדולה של הליגה הטובה בעולם, זה הזמן לבחון לעומק את הסדרות המצוינות ואת המאצ'-אפים, וכמובן לסיום גם להיפרד מאחד משחקני הכדורסל הגדולים בהיסטוריה, קובי בראיינט, שפרש ממשחק בסטייל עם משחק מדהים אמש.

מזרח

סיבוב ראשון

קליבלנד (1) - דטרויט (8)

מאזן בעונה הסדירה: קליבלנד 25:57, דטרויט 38:44

העונה בין הקבוצות: 1:3 לדטרויט

שחקן מפתח: בשלב הזה לפחות, שחקן המפתח היחיד הוא לברון. אם הוא לא בשיאו, אז קליבלנד בצרות. אם הוא טוב, זה אמור להספיק (שוב, לפחות בשלבים המוקדמים) גם ללא התעלות של השחקנים שלידו. מעבר ליכולות האישיות הפנומנליות שלו, לברון יצטרך גם לעזור לחברים שלו לקבוצה להיות טובים יותר, כדי לשפר את הסיכויים של הקאבס מול המשוכות הקשות בהמשך.

שימו לב: אנדרה דראמונד, הסנטר של דטרויט, הוא בהחלט אחד מהגבוהים הטובים בליגה וזה עוד לפני שמלאו לו 23. העונה הוא כבר העמיד מספרים מפלצתיים של 16.2 נקודות ו-14.8 ריבאונדים למשחק, כשבשני הניצחונות של הפיסטונס על קליבלנד הוא קפץ למספרים של 20.5 ו-15.5 בהתאמה. לעומת זאת, בהפסד לקאבס הוא קלע אמנם 20 נק' אבל ירד רק ל-8 ריב'. בפלייאוף נוכל לראות אם לדראמונד, שחקן עם עתיד מבטיח, יש יכולת כבר בהווה לסחוב את הקבוצה שלו להישגים מפתיעים.

למה קליבלנד תנצח: כי קליבלנד היא בכל זאת, למרות החריקות, הקבוצה הטובה ביותר במזרח בפער גדול. לברון הוא כמעט בלתי ניתן לעצירה, ושוב כמו שציינתי מקודם, בשלב הזה של הפלייאוף לברון אמור להספיק גם בלי עזרה; וכי לשחקנים של דטרויט אין ניסיון בפלייאוף.

למה דטרויט תנצח: כי שני (הניצחון השלישי היה אתמול, בין המחליפים של שתי הקבוצות ולא משקף דבר) הניצחונות העונה של דטרויט על קליבלנד (פעם אחת על סגל מלא, פעם שנייה בלי אירווינג) הראו שיש לה יכולת להתמודד עם הקבוצה של לברון, וכי יש לה קו קדמי עדיף, מאמן עדיף, ומולה עומדת קבוצה שבירה שגמגמה במשך עונה שלמה.

בכמה מילים: קליבלנד מגיעה אחרי הפסד בגמר בעונה שעברה ועונה הפכפכה בה פיטרה את המאמן שלה, דייויד בלאט מיודענו (לטובת עוזרו חסר הניסיון וחביבו של לברון טיירון לו), אחרי פתיחת עונה מצוינת אבל חריקות בחדר ההלבשה. מאז הפיטורים של בלאט באמצע העונה הסדירה היא בעיקר גמגמה, ורשמה מאזן של 28-13, לעומת 30-11 תחת בלאט בחצי הראשון. מנגד, מגיעה דטרויט שחוזרת לפלייאוף אחרי היעדרות של 7 שנים, עם מאמן מנוסה בדמות סטן ואן גאנדי, וסגל צעיר ומבטיח, שצפוי להיות הרבה יותר דומיננטי בשנים הקרובות בליגה. למרות זאת, הטריו של הקאבס יעשה את ההבדל בסדרה שלא תהיה קלה.

תחזית: 2:4 קליבלנד

טורונטו (2) - אינדיאנה (7)

מאזן בעונה הסדירה: טורונטו 26:56, אינדיאנה 37:45

העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו

שחקן מפתח: בגיל 30, קייל לאורי נותן את עונת השיא בקריירה. עם ממוצעים של 21.1 נקודות (שיא קריירה), 6.4 אסיסטים ו-2.1 חטיפות (שיא קריירה) למשחק העונה, לאורי ושותפו המצוין לקו האחורי דמאר דרוזן הובילו את טורונטו לעונה הטובה בתולדותיה. עם יכולת כזו גם בפלייאוף, טורונטו תוכל להגיע לגמר המזרח ואפילו מעבר.

שימו לב: יאן מהינמי, סנטר צרפתי בן 30, היה עד לפני כמה חודשים שחקן שגם עכברי הכדורסל לא שמעו עליו. זו העונה השמינית שלו ב-NBA, אבל אחרי 7 עונות שבהן הוא היה מחליף שני לגבוהים ופועל שחור שולי, הוא נותן עונה מפתיעה עם שיאי קריירה בנקודות (9.1), ריבאונדים (7.1), חסימות (1.1) ודקות (25.6). יש כבר כאלו שאומרים שהוא יקבל את תואר השחקן המשתפר של העונה. מסתבר שסיפורי סינדרלה יש גם בגיל 30.

למה טורונטו תנצח: כי היא עמוקה יותר, כי המפגשים בין הקבוצות השנה הראו מי הקבוצה הטובה יותר, וכי אחרי שנתיים שבהן היא הייתה פייבוריטית לעבור סיבוב אחד לפחות ועפה בסיבוב הראשון, העונה עם עונת קריירה של דרוזן ולאורי, מגיע לה לעלות לפחות שני סיבובים.

למה אינדיאנה תנצח: כי יש לה את פול ג'ורג', שהיה כוכב אדיר בעלייה ואז נפצע בתחילת העונה שעברה ופספס עונה שלמה. העונה הוא חזר עם אותה אתלטיות והוא מעמיד אותם מספרים. אז נכון שלידו אין יותר מדי, אבל זו ההזדמנות של פול ג'ורג' לחזור לבמה המרכזית ולהוכיח שיש לו עוד מה לעשות בליגה הזו.

בכמה מילים: סדרה מעניינת, שיכולה ללכת לשני הכיוונים, אבל טורונטו נמצאת בעונת שיא וכנראה שגם בפלייאוף, לפחות בסיבוב הראשון, זה ילך לכיוון שלה בגלל העומק והכושר של הכוכבים שלה.

תחזית: 2:4 טורונטו

מיאמי (3) - שארלוט (6)
מאזן בעונה הסדירה: מיאמי 34:48, שארלוט 34:48
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: קמבה ווקר, הרכז הפותח של שארלוט, נבחר בדראפט במקום התשיעי ע"י שארלוט ב-2011 וסומן כהבטחה גדולה. לפני שנתיים, הוא הוביל יחד עם אל ג'פרסון את הקבוצה להופעת פלייאוף נדירה, השנייה בלבד מאז 2002. בעונה שעברה הקבוצה שוב נחלשה, אבל העונה, כשווקר תופס פיקוד ומעלה את הממוצעים שלו, יחד עם צוות מסייע מצוין לצידו, שארלוט רשמה את העונה הטובה ביותר שלה מאז 1999-00, חזרה לפלייאוף בסטייל אחרי עונה בחוץ, ורשמה את המאזן השלישי בטיבו במזרח (הקבוצות שבמקומות 3-6 במזרח סיימו כולן באותו מאזן). ווקר יכול לקחת את הקריירה שלו צעד אחד קדימה, אם יציג את יכולות האול-אראונד המצוינות שלו גם בפלייאוף, ויעלה את הקבוצה שלו סיבוב בפלייאוף אחרי 14 שנים במדבר.
שימו לב: לסנטר חסן וייטסייד, שנבחר ב-2010 בסיבוב השני בדראפט ע"י סקרמנטו, לא ממש קיבל צ'אנס, ונדד בין ליגת הפיתוח, הליגה הסינית ואפילו הליגה הלבנונית. בעונה שעברה קיבל צ'אנס במיאמי ולקח אותו בשתי ידיים עם עונה מצוינת מבחינה אישית. העונה הוא היה אחד מהגורמים המובילים לעונה הסולידית והטובה של ההיט, כשהוא שולט ברחבות עם 14.2 נקודות, 11.8 ריבאונדים ו-3.7 חסימות בממוצע למשחק. וייטסייד הוא מועמד לגיטימי לשחקן ההגנה של העונה, בחמישיית ההגנה מגיע לו מקום בטוח, ובקצב הזה הוא יהפוך להיות אחד מהגבוהים הטובים בליגה ושחקן שהקבוצות הגדולות יריבו עליו. בפלייאוף הזה שווה לעקוב אחריו.
למה מיאמי תנצח: כי היא נתנה עונה מאוזנת וטובה, כי יש לה את הביתיות, כי היא קבוצה עמוקה, עם המון ניסיון, וכי יש לה וטרנים שעברו כבר כמה סדרות פלייאוף, והם רוצים להוכיח שעדיין יש להם מה למכור.
למה שארלוט תנצח: כי היא קבוצה צעירה יותר, רעבה יותר, עם כוכב שנמצא בשיאו וצוות מסייע טוב, וכי מיאמי היא קבוצה מבוגרת מדי ועייפה מדי.
בכמה מילים: סדרה פתוחה לחלוטין, בין שתי קבוצות עם אותו מאזן שיכולות להגיע עד לגמר המזרח, ושמגיעות לפלייאוף בכושר יחסית טוב. בהיעדר שוברי שיוויון שיוכלו להכריע את הסדרה ב-4-5 משחקים, זו סדרה שצפויה ללכת צמוד ומותח עד הסוף. הניסיון של מיאמי והביתיות יכריעו את הכף במשחק השביעי.
תחזית: 3:4 מיאמי

אטלנטה (4) - בוסטון (5)
מאזן בעונה הסדירה: 34:48 אטלנטה, 34:48 בוסטון
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאטלנטה
שחקן מפתח: עוד שחקן שעשה עונה מצוינת הוא אייזיאה תומאס, רכז הסלטיקס נמוך הקומה (1.75 בלבד). בגיל 27, תומאס נמצא בשיא הקריירה, והמספרים שלו השנה היו 22.2 נקודות (שיא קריירה), 6.2 אסיסטים, 3 ריבאונדים ו-1.1 חטיפות בממוצע למשחק. אחרי דעיכה איטית, בנייה מחדש ועונה זוועתית ב-2013-14, בעונה שעברה תומאס סייע לבוסטון לחזור לפלייאוף מהמקום השמיני במזרח. העונה היא כבר סיימה במקום ה-5 (וגם זה כאמור כאשר יש לה את אותו מאזן כמו למקום השלישי). בוסטון תשחק מול אטלנטה, שרשמה עונה מאכזבת מאוד ביחס לעונה שעברה. אם תומאס ייקח את הקבוצה על הגב כמו שהוא עשה בעונה הסדירה, אז יש לבוסטון סיכוי לא רע לעלות שלב.
שימו לב: לקייל קורבר מאטלנטה, שנמצא בירידה משמעותית העונה. מכונת השלשות, שרשם בעונה שעברה עונה מצוינת ונבחר לשחק באולסטאר לראשונה בגיל 34, דעך העונה יחד עם הקבוצה. האחוזים שלו מהשלוש ירדו בכמעט 10% (מ-49.2% בעונה שעברה ל-39.9% השנה), הממוצעים שלו ירדו בכל הקטגוריות למעט חטיפות (שם רשם עלייה שולית מ-0.7 ל-0.8 בממוצע למשחק), והעייפות של קורבר בן ה-35, כמו של שאר הקבוצה, היא גם הזדמנות לבוסטון.
למה אטלנטה תנצח: כי למרות העונה החלשה יחסית שלה, היא עדיין קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו, כי יש לה מאמן מנוסה שכבר הוביל את הקבוצה להישגים, וכי יש לה עומק וניסיון שיכולים לבוא לידי ביטוי בפלייאוף מול קבוצה לא מנוסה כמו בוסטון.
למה בוסטון תנצח: כי היא מייצגת בדיוק את האנטיתזה של אטלנטה העונה - קבוצה צעירה, עם מאמן צעיר ומבטיח, שעשתה קפיצה לעומת העונה שעברה, עם הרבה קשיחות הגנתית ועם יכולת מרשימה שבאה לידי ביטוי בעונה הסדירה.
בכמה מילים: סדרה פתוחה ומעניינת, עם שתי קבוצות שהן באמת האנטיתזה האחת של השנייה. אטלנטה נמצאת כבר שנים בצמרת המזרח, בעונה שעברה היא הייתה הלהיט של הליגה, ויש לה בעיקר ניסיון ושיטה, אבל היא מגיעה אחרי עונה לא טובה במיוחד. בוסטון נמצאת בקו עלייה, היא קבוצה צעירה ויש לה הזדמנות פז לעשות קפיצה קדימה. זו תהיה ההפתעה הראשונה של הפלייאוף.
תחזית: 2:4 בוסטון

חצאי הגמר האזוריים
קליבלנד (1) - בוסטון (5)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לקליבלנד
בכמה מילים: קליבלנד העונה היא קבוצה עם הרבה כישרון אבל כדורסל מקרטע שלא יוביל אותה לאליפות. עם זאת, היכולת, העומק והניסיון, יחד עם התעלות של לברון ברגעים הנכונים, אמורים לעשות את ההבדל מול בוסטון הלא מנוסה, שתעשה את שלה בעצם העלייה לסיבוב השני.
תחזית: 1:4 קליבלנד

טורונטו (2) - מיאמי (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו
בכמה מילים: סדרה שהיא פתוחה על הנייר. עם זאת, נראה שזו העונה של טורונטו. אחרי שנים של לוזריות, אולי השנה סוף סוף יישבר הנאחס (כנראה שאני מנחס אותם שוב...) והקנדים יממשו את הפוטנציאל שלהם. דרוזן ולאורי, צמד הגארדים האתלטים המצוינים שנמצאים בשיאם, אל מול מיאמי המבוגרת והעייפה אחרי הסדרה מול שארלוט, יעשו את ההבדל ויובילו את טורונטו לגמר המזרח לראשונה בהיסטוריה.
תחזית: 2:4 טורונטו

הגמר האזורי
קליבלנד (1) - טורונטו (2)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לטורונטו
בכמה מילים: הגמר האזורי הקלאסי, בין המדורגת ראשונה למדורגת שנייה. קליבלנד היא הפייבוריטית על הנייר, אבל כדורסל לא משחקים על נייר. חוסר הכימיה בקבוצה, הכדורסל המשעמם לפרקים, ההפסדים המביכים והפיטורים של המאמן שהוביל את הקבוצה בעונה שעברה לגמר ה-NBA, כל אלו יחזרו אל קליבלנד כבומרנג בגמר המזרח. טורונטו בעיקר רוצה יותר מקליבלנד, שכנראה תפרק את החבילה בעונה הבאה שוב. תרשמו לפניכם את ההפתעה השנייה והגדולה במזרח בפלייאוף הקרוב, ואולי הגדולה ביותר בשנים האחרונות.
תחזית: 2:4 טורונטו

מערב
סיבוב ראשון
גולדן סטייט (1) - יוסטון (8)
מאזן בעונה הסדירה: 9:73 גולדן סטייט, 41:41 יוסטון
העונה בין הקבוצות: 0:3 לגולדן סטייט
שחקן מפתח: השחקן הטוב ביותר בעולם (עם כל הכבוד למלך ג'יימס) הוביל את גולדן סטייט לעונה הסדירה הטובה ביותר בהיסטוריה של קבוצה אי פעם, ובפלייאוף הוא לא יעצור. עונה סדירה אדירה כל כך הייתה לו, 30.1 נקודות, 6.7 אסיסטים, 5.4 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות, 50% מהשדה, 45.4% לשלוש, 90.8% מהעונשין, וכמובן מאזן קבוצתי מדהים של 73 ניצחונות ו-9 הפסדים בלבד. סטפן קארי הוא שחקן המפתח הכי חשוב בליגה. אם קארי משחק טוב והכדורים נכנסים, מה שקורה תמיד אלא אם כן ממול יש שיטת הגנה מתוחכמת, אז אין אף אחד בעולם שיכול לעצור אותו. בפלייאוף הזה, כדאי לשבת ולצפות בהצגה של מי שיהיה אחד הגדולים בהיסטוריה.
שימו לב: בזמן שכולם שמים לב ובצדק לסטפן קארי האדיר, ולשותפו המצוין לצמד הספלאש ברדרס קליי תומפסון, לא שמים לב למפלצת שנמצאת בעמדת הפורוורד, דריימונד גרין. השחקן המדהים הזה רק בן 26. אז למה הוא כל כך מדהים? הממוצעים העונתיים שלו קרובים לטריפל-דאבל - 14 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים; בהגנה הוא נמצא בכל מקום עם ממוצעים של 1.4 חסימות ו-1.5 חטיפות; העונה היו לו 12 טריפל דאבלים; הוא השחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA לרשום עונה של 1,000 נקודות, 500 ריבאונדים, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו-100 חסימות; מדד הפלוס-מינוס העונתי שלו הוא הגבוה בהיסטוריה; והשנה הוא היה הראשון מאז באטום ב-2012 לרשום מספרים של 5 ויותר בכל אחת מחמשת הקטגוריות הסטטיסטיות הטובות ביותר. אז בפעם הבאה שאתם רואים את גולדן סטייט, שימו לב לדריימונד גרין.
למה גולדן סטייט תנצח: כבר הבנתם לבד.
למה יוסטון תנצח: היא לא תנצח.
בכמה מילים: יוסטון איכשהו השתחלה לפלייאוף. עם כל הכבוד לכוכב שלה, ג'יימס הארדן, שהוא שחקן מצוין, גולדן סטייט היא קבוצת על שלא נראתה פה שנים. זה ייגמר בטאטוא, כצפוי.
תחזית: 0:4 גולדן סטייט

סאן אנטוניו (2) - ממפיס (7)
מאזן בעונה הסדירה: 15:67 סאן אנטוניו, 40:42 ממפיס
העונה בין הקבוצות: 0:4 לסאן אנטוניו
שחקן מפתח: השחקן של הספרס בהווה ובעתיד הוא קוואי לאונרד, ה-MVP של סדרת הגמר ב-2014. הוא רק בן 25, אבל כבר מדהים ביכולות האול-אראונד שלו. לאונרד הוא גרסה משופרת של דריימונד גרין - שומר וקולע יותר טוב, מוסר פחות. עבור סאן אנטוניו, הוא הברומטר, סוג של מה שדווין סמית' מהווה עבור מכבי. לצד שלושת הגדולים שלא נעשים צעירים, אולדרידג' המנוסה בעמדת הסנטר והצוות המסייע הנהדר, לאונרד הוא המנהיג, הדבק והסטופר ההגנתי שעושה הכל על המגרש.
שימו לב: שימו לב למספר 4 בממפיס, הלא הוא מיודענו ג'ורדן פארמר, שרק לפני חודשיים-שלושה הסריח את המגרש עם מכבי תל אביב ועף מהיורוליג בבושת פנים אחרי הפסדים לנמושות כמו דרושפאקה. אחרי השחרור ממכבי, פארמר חזר ל-NBA וקיבל חוזה עד סוף העונה בממפיס. בינתיים הוא לא רע, עם 9.2 נקודות ו-3.1 אסיסטים למשחק. האם אחרי פתיחת עונה איומה, פארמר חוזר להציג את היכולות שהביאו לו את החוזה השמנמן שקיבל ממכבי? מה שבטוח, פארמר מעדיף לשחק מול סאן אנטוניו מאשר לשחק משחק אחד בשבוע מול קריית גת או נס ציונה.
למה סאן אנטוניו תנצח: כי למרות שכבר שנים מספידים אותה, היא הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA במובן של קבוצתיות והמשכיות. השיטה שעובדת כל כך טוב, כל כך הרבה שנים, השלישייה הבלתי נגמרת, לאונרד ואולדרידג', הצוות המסייע שעושה את כל הדברים הקטנים והביתיות שהביאה להם שיא של כל הזמנים במאזן במשחקי בית, 40:1 (שברו את השיא של הסלטיקס מ-85/86).
למה ממפיס תנצח: שאלה טובה.
בכמה מילים: לא כוחות. סאן אנטוניו לא אמורה להיתקל בבעיות עד המפגש עם גולדן סטייט. פופוביץ' יוכל אפילו לתת מנוחה לכוכבים לקראת השלבים הבאים, מול ממפיס הסתמית שנמצאת בפלייאוף במקרה.
תחזית: 1:4 סאן אנטוניו

אוקלהומה סיטי (3) - דאלאס (6)
מאזן בעונה הסדירה: אוקלהומה סיטי 27:55, דאלאס 40:42
העונה בין הקבוצות: 0:4 לאוקלהומה סיטי
שחקן מפתח: ראסל ווסטברוק הוא היום הכוכב של אוקלהומה סיטי, אפילו יותר מדוראנט. אחרי עונה עם מספרי אול-אראונד מדהימים, כולל 18 טריפל-דאבלים, השוואת השיא לעונה של מג'יק ג'ונסון האגדי, שיאי קריירה באסיסטים (10.4) וריבאונדים (7.8, מדהים עבור גארד בגובה 1.91), וזכייה שנייה ברציפות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, ווסטברוק הוא השחקן שיכול להוביל את אוקלהומה סיטי קדימה בפלייאוף הזה.
שימו לב: עוד מעט בן 38, דירק נוביצקי עוד לא מוכן להגיד שלום. אחרי פתיחת עונה צולעת, אישית וקבוצתית, הפאוור-פורוורד הגרמני הגדול נכנס לזון והוביל את האלופה לשעבר לסיומת נפלאה של העונה ולמקום שישי במערב, כשהוא שובר שיאים שוב ושוב. כנראה שזה ייגמר בסיבוב הזה, אבל כדאי לאוהבי הכדורסל להמשיך ולצפות בנוביצקי, שהעונה הבאה שלו תהיה כנראה האחרונה.
למה אוקלהומה סיטי תנצח: כי היא עדיפה מבחינת כישרון ועומק, וכי יש לה את הצמד ווסטברוק-דוראנט, שאמנם לא ממשו את הציפיות המקוריות מהם, אבל הם עדיין שחקנים גדולים.
למה דאלאס תנצח: כי מולה עומדת קבוצה די לוזרית, וכי יש לה ניסיון, ויש לה את נוביצקי שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו לקחת את הקבוצה שלו לעוד מסע פלייאוף.
בכמה מילים: סדרה שתהיה מאוד מעניינת מבחינה התקפית, ותספק הרבה שואו. אוקלהומה סיטי עדיפה, ולמרות החיבה לנוביצקי, הת'אנדר ימשיכו קדימה, לפחות לסיבוב הבא.
תחזית: 1:4 אוקלהומה סיטי

לוס אנג'לס קליפרס (4) - פורטלנד (5)
מאזן בעונה הסדירה: 29:53 ל"א קליפרס, 38:44 פורטלנד
העונה בין הקבוצות: 1:3 לקליפרס
שחקן מפתח: כריס פול כבר בן 31 אוטוטו, אבל הוא לא נגמר. שחקן הכדורסל האמיתי היחיד בקבוצה שנקראת הקליפרס (עם כל הכבוד ללהטוטן גריפין ולמיידה זריקות העונשין דיאנדרה ג'ורדן). פול הוא דוגמה לזן נכחד, של רכזים קלאסיים. יכולת המסירה שלו מדהימה, והוא לבדו מהווה את כל ההתקפה של הקליפרס. מול פורטלנד ודמיאן ליליארד המצוין, פול יהיה שחקן המפתח.
שימו לב: סי.ג'יי מקולום היה הבטחה גדולה, אבל די אכזב בשתי עונותיו הראשונות בליגה. הקפיצה המדהימה שהוא עשה השנה תביא לו את תואר השחקן המשתפר של העונה, ואולי גם תקנה לו מקום באחת מחמישיות העונה. מ-6.8 נקודות, 1.5 ריבאונדים ואסיסט למשחק בעונה הקודמת, הוא קפץ העונה ל-20.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק. הפלייאוף הוא בדיוק הזמן של מקולום להמשיך את עונת הפריצה המדהימה שלו.
למה הקליפרס ינצחו: כי יש להם את כריס פול הבלתי-נגמר, שאין הרבה מה לעשות מולו, וכי יש להם את הביתיות.
למה פורטלנד תנצח: כי זו קבוצה שהפתיעה את כל הפרשנים, ניצחה את גולדן סטייט, יש לה הרבה רעב ויש לה קו אחורי מצוין.
בכמה מילים: לקליפרס יש את יתרון הביתיות, אבל כבר ידוע במשך שנים שהקליפרס זו קבוצה של העונה הסדירה. בעונה הסדירה היא מלהיבה, ובפלייאוף מפסידה, כרגיל. חבל שההשעיה של בלייק גריפין לא נמשכה עד סוף העונה. נסמן את ההפתעה של הפלייאוף במערב. 
תחזית: 2:4 פורטלנד

חצאי הגמר האזוריים
גולדן סטייט (1) - פורטלנד (5)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: פורטלנד לא רק ניצחה, אלא הביסה העונה את גולדן סטייט פעם אחת, ובעונה כזו צריך לתת לה קרדיט על זה. אין ספק שפורטלנד היא קבוצה מצוינת, אבל מול גולדן סטייט, להיות מצוין זה לא מספיק. פורטלנד תקשה קצת על קארי והחברים שיזיעו, אבל ימשיכו לגמר המערב.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

סאן אנטוניו (2) - אוקלהומה סיטי (3)
העונה בין הקבוצות: 2:2
בכמה מילים: למי שמחפש לראות סדרת פלייאוף קלאסית, זו הסדרה. הקרב של הפלייאוף. שתי הקבוצות יירקו דם, יזיעו וידמעו על המגרש, הכוכבים ייתנו 200%, העניינים יתחממו לא פעם, בקיצור סדרה שלא כדאי לפספס. בסופו של דבר, כשהאבק ישקע, הניסיון והביתיות של סאן אנטוניו ייתנו את הטון.
תחזית: 3:4 סאן אנטוניו

הגמר האזורי
גולדן סטייט (1) - סאן אנטוניו (2)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: כמו במזרח, גם במערב מפגש בין שתי הראשונות. הספרס כבר הראו שהם יכולים לנצח את גולדן סטייט, אבל בסדרה, אחרי סדרה מתישה מול אוקלהומה סיטי, ומול המכונה מאוקלנד, הווריורס יחזרו לגמר גם העונה, לא לפני שיותשו קצת מול הקבוצה של פופוביץ'.
תחזית: 2:4 גולדן סטייט

הגמר
גולדן סטייט (1 מערב) - טורונטו (2 מזרח)
העונה בין הקבוצות: 0:2 לגולדן סטייט
בכמה מילים: הפייבוריטית הברורה מול הפתעת העונה במפגש על התואר. קארי, קליי תומפסון ודריימונד גרין הם פשוט טובים מדי כדי לאבד את התואר, בטח העונה. טורונטו תספק בעלייה ההיסטורית לגמר, ואולי גם בניצחון או שניים בסדרת הגמר. התואר ילך לאיש הקטן-גדול, שימשיך לכתוב את הפרק שלו בדפי ההיסטוריה.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

כל הזכויות על התמונות שמורות לאתר ה-NBA

פרידה מקובי בראיינט

לסיום, איך אפשר שלא להתייחס לכך שאחרי 20 עונות בליגה, 5 אליפויות, 18 הופעות אולסטאר, 2 מדליות זהב אולימפיות ועוד עשרות תארים קבוצתיים ואישיים, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה פורש. יכלת לאהוב את קובי בראיינט, יכלת לשנוא אותו, אבל אם אהבת כדורסל ו-NBA, לא יכלת להיות אדיש אליו. במשך 20 השנים האלו, בניגוד לסופרסטארים אחרים, הוא נשאר נאמן לקבוצה שלו, ועבר איתה גם ברגעים הגדולים ביותר וגם ברגעים הקשים ביותר. מהקבוצה האדירה עם שאק שזכתה ב-3 אליפויות רצופות, דרך עונות בינוניות קבוצתית עם מספרים יוצאי דופן מבחינה אישית, המשך בשתי האליפויות הרצופות בסוף העשור הקודם עם עזרה מגאסול, וכמובן הסיום שהוא השקיעה של השנים האחרונות, שלו ושל הקבוצה. בראיינט לא הגיע לרמה של ג'ורדן, אבל במשך שנים הוא היה השחקן הדומיננטי בליגה. יכולות הקליעה שלו היו מדהימות, האתלטיות שלו הייתה יוצאת דופן, ובגיל מבוגר הוא גם התבגר מנטלית ולמד לעשות את השחקנים לידו טובים יותר. מעבר לכך, בראיינט ייזכר כמי שהיה ההשראה לדור חדש של שחקנים, וגם לכל אוהדי הכדורסל בעולם. עבורי ואני מעריך שגם עבור רבים נוספים בגילי, בראיינט סימל את ה-NBA, את היכולת האישית יוצאת הדופן, את האתלטיות, את השואו שמלווה גם בכדורסל נהדר ואיכותי. הלילה היה לילה היסטורי, מרגש וסמלי ב-NBA. מצד אחד, קובי בראיינט מסיים את הקריירה שלו במשחק אדיר ומדהים של 60 נקודות, כולל 23 נקודות ברבע האחרון וחזרה מהקבר לניצחון; מצד שני, גולדן סטייט, ההווה והעתיד של הליגה, שוברת את השיא הגדול ביותר של שיקגו וג'ורדן, השיא שהיה נראה בלתי אפשרי לשבירה, של מספר ניצחונות בעונה. הלילה הזה הזכיר לנו למה אנחנו אוהבים כדורסל. ניפרד מהבלאק ממבה ונצפה לפלייאוף עם הסרטון הנהדר מערוץ היוטיוב הרשמי של ה-NBA: