בחירות 2019 - שמירה על הדרך בעידן של ריקנות

הבחירות כבר בפתח. זה נכון שבכל פעם אומרים ש"הבחירות גורליות", אבל יכול להיות שהפעם הן באמת כאלו.
מה יהיה גורל הדמוקרטיה והשוויון במדינה שנעשית קיצונית יותר ויותר מרגע לרגע? לאן תוביל אותנו ממשלה נוספת בראשות נתניהו, עם הימין הקיצוני ועם דמויות כמו בן-גביר ופייגלין, שלידם נתגעגע לבנט ושקד?
"החוק הצרפתי" עלול לעבור ולמנוע מנתניהו לעמוד למשפט; נוכחותה של מפלגת "זהות" ההזויה במשרד האוצר ובמשרד החינוך תוביל להפרטה המונית, תפגע במערכות הבריאות, החינוך והתחבורה הציבורית, שגם כך נמצאות במשבר קשה, ותגדיל את הפערים הגם כך גדולים בין עשירים לעניים; בנט ושקד, אם יעברו את אחוז החסימה, ימשיכו לקדם את האג'נדה של ההדתה ושל הפגיעה בבג"ץ; המפלגות החרדיות ימשיכו להגדיל את הכפייה הדתית; ונוכחותו של בן-גביר בוועדה לבחירת שופטים, או חס ושלום, כיו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, תהיה כתם שחור על המדינה. בסיכוי גבוה, נשיא או נשיאה דמוקרטיים יכנסו לבית הלבן בינואר 2021, ועם התנועה המטורפת ימינה של ממשלת ישראל, היחסים בין נתניהו לאובמה ייראו כמשחק ילדים.
בכל מקרה, נראה כי יש חשש שבקרוב תוקם ממשלה שעלולה להרוס את שלטון החוק, לספח ולקרב אותנו למדינה דו-לאומית, לחרב כל קשר שעוד נותר בין ישראל לבין יהדות ארה"ב ולהגביר את הכפייה הדתית.
האם ישראל בדרך להפוך לטורקיה, הונגריה ופולין?
אין זה פלא שרבים בשמאל הישראלי מעוניינים להצביע הפעם למפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ. הם מוכנים להעלים עין מכך שברשימה זו ישנם אנשי ימין מובהקים, כמו בוגי יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר, מאדריכלי "חוק הלאום" שהעמיק את חוסר השוויון בישראל. יש תחושה שזוהי שעת חירום.
אני מבין ומזדהה עם כך, אבל חושב שזו טעות.

כדי לתקן את הנזק שנגרם על ידי השלטון הממושך של נתניהו והימין, לא מספיק להחליף את ראש הממשלה. צריך לשנות את הדרך.
מהי דרך? העידן שבו אנחנו חיים הוא עידן של ריקנות וסיסמאות. הבוחרים במקרים רבים מחליטים להצביע לפי העומד בראש, האידיאולוגיה איננה רלוונטית, המילה "שלום" נעלמה לחלוטין מהשיח ומפלגת השלטון לא פרסמה מצע מאז 2009.
דרך היא שמירה על העקרונות, גם כשהם לא פופולריים. זה לא פופולרי להיות שמאלני היום בישראל; זה עוד יותר לא פופולרי, ומצריך אומץ, להודות בשמאלנות בפומבי.
דרך זה שינוי אמיתי - לא רק פרסונלי, אלא גם מחויבות לשינוי - להוצאת ההדתה ממערכת החינוך; לפלורליזם דתי אמיתי, שנותן מקום לרפורמים ולקונסרבטיבים בחברה הישראלית ומתקן את היחסים עם יהדות ארצות הברית; לביעור השחיתות ולשמירה על ניקיון כפיים; לדאוג שכל האזרחים יהיו שווים, בין אם הם סטרייטים או להט"ב, נשים או גברים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, דרוזים או צ'רקסים; לפעול כדי לשמור על הסביבה, כדי שכדור הארץ שלנו יהיה מקום טוב לחיות בו גם בעוד 30 שנה; לצמצם את הפערים החברתיים ולהשקיע במערכת הבריאות הקורסת; להאמין בזכות של ארגוני חברה אזרחית לנהל מאבקים מבלי להסית נגדם; להתנגד לכיבוש ולתמוך במהלך מדיני, גם אם כרגע הסכם שלום נראה דמיוני.
בעידן של ריקנות יש גם התקרנפות. כשהשמאל הופך למוקצה בחברה הישראלית, הערכים שלו נזנחים על ידי אלו שחלק גדול מבוחרי השמאל בוחרים בהם שוב ושוב.
גם הפעם אני מצביע "מרצ", למפלגה שאני חבר בה.
אני יכול להבין את הביקורת ותחושת האכזבה מהמפלגה. פרשת קלוגהפט עדיין נמצאת ברקע, זנדברג נתפסת כתל-אביבית זחוחה (אני לא מסכים, גם מתוך היכרות שטחית, אבל אני מבין את התחושות האלו), הרשימה נתפסת ככזו שאורגנה על ידי "דילים" ומועמדים מסוימים שהיו פופולריים יותר בקרב מצביעי המפלגה לא נבחרו בפריימריז. השמאל המזרחי לא זוכה לייצוג מספיק, הקמפיין די חלש ולא מבליט מספיק את חברי הרשימה המצוינים. יש גם עניינים נוספים שאפשר לדון בהם, ואכן, אפשר להבין את הקושי להצביע גם הפעם מרצ.

ועדיין, מפלגה איננה גוף מושלם ואינה יכולה להיות כזו. הטהרנות מאפיינת את השמאל בישראל ובעולם. הילארי קלינטון לא הייתה מועמדת מושלמת, בכלל לא, אבל מולה ניצב מועמד שנגד את כל מה שהשמאל מאמין בו. האיחוד האירופי הוא גוף בעייתי, אבל הברקזיט הוא פרויקט ימני קיצוני שרק יגדיל את השנאה למהגרים ויגדיל את הפערים הכלכליים בבריטניה.
בישראל הפוליטיקה איננה דו-מפלגתית, וכאשר ניצבת מפלגה גדולה בעלת סיכוי להרכיב ממשלה בראש מחנה המרכז-שמאל, היא צריכה שותפים כדי להרכיב ממשלה, באופן מתמטי; והיא צריכה שותפים שיתוו את הדרך. כמו שהימין והחרדים מתווים את הדרך לנתניהו, השמאל צריך להתוות את הדרך לממשלה עתידית של גנץ.

אני יכול להבין מדוע מפלגת "העבודה" נתפסת כאטרקטיבית יותר עבור מצביעי השמאל. הרשימה שלה מורכבת מחברי כנסת מצוינים; אבי גבאי, אחרי התנהלות בעייתית מאוד, בלשון המעטה, בשנה וחצי הראשונות לכהונתו כיו"ר (מיד אחזור לזה), הוביל קמפיין מצוין; למפלגת העבודה יש דרך והיסטוריה, והיא לא "סופרמרקט" שהורכב מאנשים שונים שעשוי להתפרק לאחר הבחירות.
יש משהו נכון בהבלטה של נושא האפליה העדתית, ובכך שגבאי מצביע על הצביעות של הליכוד, שמתיימר לכאורה לייצג את "ציבור עדות המזרח", כאשר בראשו עומדים רק גברים אשכנזים.
אין ספק שמפלגת העבודה חייבת להיות חלק חשוב בממשלה בראשות גנץ, כעמוד שדרה אידיאולוגי.
אז למה לא העבודה?

אולי יש כאלו ששכחו, אך מפלגת העבודה מאמצת את התווית השמאלנית רק כשזה מתאים לה. יחימוביץ' והרצוג טענו שמפלגת העבודה היא מפלגת מרכז ולא שמאל, ברק ישב עם נתניהו בממשלת ימין, גבאי הגיע ממפלגת מרכז-ימין רק לפני כשנתיים וחצי, אחרי ששימש כשר בממשלת הימין של נתניהו - גם אם הוא ראוי למחמאות על התנגדותו למתווה הגז ועל התפטרותו בעקבות הדחת יעלון לטובת ליברמן. זכורה גם אמירתו של הרצוג שעל מפלגת העבודה להפסיק להצטייר כ-"אוהבת ערבים".
זוהיר בהלול, חבר כנסת טוב ואדם שקידם דו-קיום בכל לבו, "נזרק" מהמפלגה בגלל כמה התבטאויות לא נעימות; הפרופ' יוסי יונה, אידיאולוג, נדחק החוצה מהמפלגה גם כן, בגלל שהסתכסך עם גבאי; איציק שמולי היה מהראשונים שהצטרפו למקהלת ההסתה של הימין כנגד "שוברים שתיקה"; סתיו שפיר היא חברת כנסת מצוינת, אבל קולה בעניינים מדיניים כמעט ולא נשמע; וגבאי? הוא דחק החוצה את לבני בצורה מבישה, חזר על האמירה המסיתה של נתניהו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" וניסה להוביל את המפלגה לתמיכה בחוק נגד המסתננים ולהתנגדות לביטול חוק הלאום.
העבודה איננה אלטרנטיבה שמאלית מספיק טובה. היא אינה מציעה שותפות יהודית-ערבית, ואין בה מועמד לא-יהודי במקום ריאלי; היא אינה מדגישה את ההתנגדות לכיבוש והיא לא מגנה על ארגוני החברה האזרחית באופן מספק. גבאי היה יכול להתאחד עם מרצ וליצור יחד אלטרנטיבה אמיתית לכחול לבן - אלטרנטיבה של דרך, אך הוא בחר שלא לעשות זאת.

מהן האופציות האחרות? חד"ש-תע"ל היא מפלגה שאנשיה צידדו ברוצח ההמונים אסד וישבו במפלגה אחת עם איסלמיסטים שמתנגדים לזכויות להט"ב וזכויות נשים ועם לאומנים רדיקליים. הקולות שהולכים למפלגה הזו לא יהיו מיוצגים בממשלה בכל מקרה, גם בגלל גזענות, אבל גם בגלל חוסר רצון להתגמש מצדם. הח"כ המצוין מטעם חד"ש, דב חנין, שהצליח בסגנונו השקט להפוך לאחד מהפרלמנטרים הטובים שידעה הכנסת ושיתף פעולה עם ח"כים מכל הצדדים כדי לקדם חקיקה חברתית וסביבתית, פרש והוחלף על ידי פרופ' עופר כסיף, שנדמה שיעסוק יותר בפרובוקציות ופחות בחקיקה.
אולי אורלי לוי-אבקסיס? אין ספק שהאג'נדה החברתית שלה היא חשובה, ומדובר בחברת כנסת טובה. עם זאת, חשוב לזכור שלוי-אבקסיס הייתה חלק ממפלגת "ישראל ביתנו" במשך שנים, גם כשזו קידמה גזענות כלפי ערבים ותמכה באג'נדה ימנית מובהקת. רק כאשר לא מונתה לשרה ב-2016, היא פרשה מהמפלגה הזו.
מפלגת "זהות", שלכאורה מושכת אליה גם מצביעים מהשמאל לכאורה (אני מתקשה להאמין שמדובר ביותר מתופעה שולית), היא מפלגה משיחיסטית, טרנספריסטית, שתקדם ליברטריאניזם שיעמיק את הפערים הכלכליים אך תדאג לשמור על מדינת הרווחה מעבר לקו הירוק. גם הסיסמאות על "חירות" והתמיכה שלה בלגליזציה לא יכולים להעלים את הרצון להקים את בית המקדש השלישי ולקדם אג'נדה דתית הזויה, את הרצון להפריט כל דבר ואת העובדה שאת ה"חירות" היא מעוניינת לתת ליהודים בלבד.

אז, בסופו של דבר, צריך לחשוב איזו ישראל אנחנו רוצים לראות אחרי הבחירות.

כל הזכויות שמורות למפלגת מרצ - נלקח מ-Youtube
מרצ היא מועדון סגור? עכשיו כבר לא - יש פריימריז.
אין שותפות יהודית-ערבית? שני מועמדים לא-יהודים בחמישייה הפותחת.
אין ייצוג למזרחים? נכון, הוא לא מספק. אבל יש מועמדים מזרחיים במקום 7, 8 ו-10, ואם תצביעו - אולי לפחות אחד מהם ייכנס.
תמר זנדברג היא יושבת ראש לא טובה? תצביעו, ואחר כך תתפקדו, בעלות של 80 ש"ח, ותצביעו בפריימריז.
הרשימה לא מספיק טובה? שוב, תתפקדו ותשפיעו מבפנים. רוב המועמדים שאני בחרתי לא התברגו במקומות הראשונים - וזה בסדר, כי זו דמוקרטיה, וזה עדיף על שלטון יחיד של יו"ר מפלגה שקובע את הרשימה לפי הנאמנות של חברי הרשימה אליו.
מרצ מייצגת רק תל-אביבים אשכנזים? בעשירייה הראשונה יש רק 4 אשכנזים, רק 4 תל-אביבים, ורק גבר אשכנזי אחד, שהוא בעל מוגבלות המתגורר באשדוד. יש בעשירייה הראשונה ערבי מוסלמי, דרוזי, נציגה מקהילת היהודים יוצאי אתיופיה, שלושה מזרחיים, 4 נשים, הומוסקסואל ו-3 מזכ"לים של שלום עכשיו (ועוד אחד במקום ה-13).
אבל זו מפלגה קטנה - אם כל מי שבאמת מאמין בערכים האלו היה מצביע,  זו לא הייתה מפלגה כל כך קטנה.

ועוד משהו. אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, יותר מ-100,000 קולות של השמאל ילכו לפח, והסיכוי של גנץ להרכיב ממשלה יקטן משמעותית.
כבר היינו בסרט הזה ב-2009. "ציפי או ביבי", היה הקמפיין של קדימה. הקמפיין הצליח, וקדימה שאבה מנדטים מהעבודה וממרצ, שכמעט נמחקה וסיימה עם 3 מנדטים בלבד (היום היא לא הייתה עוברת את אחוז החסימה). קדימה הצליחה לעקוף את הליכוד וסיימה עם 28 מנדטים לעומת 27 של הליכוד, אלא שנתניהו, יחד עם שותפיו מהימין ומהמפלגות החרדיות, זכו ב-65 מנדטים והרכיבו את הממשלה. אותם מצביעי מרצ שעברו לקדימה בזמנו הכניסו לכנסת גם את אבי דיכטר וצחי הנגבי, שעברו לליכוד מאוחר יותר והפכו שותפים לשלטון המסית של נתניהו.
יש חשיבות מסוימת לגודל המפלגה, אך גודל הגוש הוא שיקבע בסופו של דבר - ובלי מרצ הגוש הזה יקרוס.
ובעצם, מה יקרה אם ביבי שוב ינצח? הרי זו האופציה הסבירה ביותר. מי יהווה אופוזיציה לוחמת? ומי ערב לנו שגנץ לא יזחל לממשלה של נתניהו? הרי זה כבר קרה עם לפיד ועם לבני.
הצבעה למרצ היא גם אידיאולוגית וגם נכונה מבחינה טקטית. ובכלל, האם נכון בכלל להצביע רק טקטית? תצביעו למה שאתם מאמינים בו. מי יהיה זה שלא יתקרנף? מי יהיה זה שיעמוד על העקרונות, שיזהיר מפני עוד מלחמת יש-ברירה, כשכולם יציעו פתרונות צבאיים לא מעשיים? מי תהיה המפלגה היחידה שתהיה בית של האזרחים הערבים, של אלו המאמינים בדו-קיום?
יש מה לתקן, יש מה לשנות ויש מה לשפר, אך צריך לזכור, מי היו אלו שעוד לפני 40 שנה, האמינו בשתי מדינות, בזכויות שוות ללהט"ב, בפמיניזם, בנישואים אזרחיים ובחופש דת. העקרונות האלו, שהיום זוכים לגיבוי מסוים אפילו בחלקים נרחבים מהימין, היו העקרונות של מייסדי מרצ כבר בשנות ה-70.

אצטט מתוך המדור "מחלק מוסר" של יוענה גונן, מעיתון הארץ, שענה למתלבטת בין מרצ לבין כחול-לבן:

אם הגדרנו אפוא כי חובתנו המוסרית היא למנוע ולצמצם את הרעות, בחירה "טקטית" לא רק שאינה יעילה ברמה המעשית, היא הרסנית ברמה העקרונית. בתור מצביעת מרצ ותיקה, את ודאי מתנגדת לכיבוש, לאפליה של האזרחים הערבים, למיליטריזם ולסקסיזם. האם תצמצמי את הרע בעינייך אם תצביעי למפלגה שהעומד בראשה התרברב בכך שהרג 1,364 בני אדם בעזה ו"החזיר אותה לתקופת האבן"; מפלגה ששותפה לשיח הפוליטי הגזעני שמדיר את האזרחים הערבים; שבין מועמדיה הבולטים ניתן למצוא את יועז הנדל, מעריץ חוק הלאום שהבהיר לא מזמן שאין שתי מדינות ואין סיכוי להסכם שלום, ולצדו את צבי האוזר, שפועל לסיפוח רמת הגולן והבטיח למצביעים שגנץ יבנה בהתנחלויות לא פחות מנתניהו? אלה שאלות שרלוונטיות להתלבטות שלך בין מרצ לכחול-לבן אבל העיקרון נכון לכל התלבטות דומה, גם משמאל וגם מימין. הצבעה טקטית היא אשליה שהופכת אותך לשותפה לעוולות שלהן את מתנגדת.

הצביעו לפי מה שאתם מאמינים בו, בין אם אתם ימנים או שמאלנים או אנשי מרכז, ולא לפי טקטיקה. ואם אתם שמאלנים, ולא רוצים להצביע למרצ בכל זאת - מפלגת העבודה היא אופציה טובה (פחות טובה לדעתי), והיא תשמור לפחות על חלק מהדרך ועל האידיאולוגיה.

למה לשים לב ביום הבחירות
לא אנסה לחזות את התוצאות באופן מדויק, למרות שאני די פסימי ומעריך שנתניהו ייבחר שוב. אני מציע לשים לב לכמה דברים -
בציבור הערבי, אחוז ההצבעה יהיה מן הסתם מאוד רלוונטי, אולם יהיה גם מאוד מעניין לראות מה יהיה שיעור התמיכה במפלגות הציוניות. כפי שציינתי, במרצ הפעם יש 2 מועמדים לא-יהודים בחמישייה הראשונה, וזה עשוי להגדיל את התמיכה במפלגה בקרב ציבור זה - ואף אולי להיות קריטי בשאלת אחוז החסימה. האם מפלגת כחול-לבן תוכל גם כן לזכות באחוז גבוה יחסית של מצביעים בציבור הערבי, על אף הרטוריקה הנוטה לימין לעיתים של מפלגה זו? ואולי זו תהיה מפלגת העבודה שתזכה לשיעור תמיכה גבוה בציבור זה, כפי שניתן לחשוב בעקבות הקמפיין של מפלגת חד"ש-תע"ל בערבית נגדה.

בציבור הדרוזי, יהיה מעניין לא פחות לראות כיצד יתחלקו הקולות. האם מועמדותו של עלי סלאלחה, המחנך הדרוזי ומנהל התיכון בבית ג'אן לשעבר, במרצ במקום החמישי תסייע למפלגה בציבור זה, יחד עם המסר של ביטול חוק הלאום? נדמה כי שיעור התמיכה בימין בציבור זה, שהיה גבוה מ-50% בבחירות הקודמות, יפחת משמעותית בעקבות חוק הלאום.

והיכן יוכרעו הבחירות בציבור היהודי? רחובות מוזכרת לעיתים כעיר המנבאת את תוצאות הבחירות, סוג של "אוהיו ישראלית". נדמה כי אפשר לסמן כמה ערים אחרות שיכולות להיות מאוד חשובות. ב-2009, הפעם האחרונה שהליכוד לא זכה במספר הגבוה ביותר של מנדטים - ועדיין הרכיב את הממשלה כאמור - קדימה ניצחה בראשון לציון, יהוד, חולון, גדרה, קרית מוצקין וקרית ביאליק, וגם באילת, נשר ואזור. קדימה גם הייתה קרובה לניצחון ברחובות, בת ים, פתח תקווה, חדרה, קרית אתא, נהריה ואפילו בנתניה.
עמית סגל טען באחד ממאמריו שהפרברים של המרכז - פתח תקווה, רחובות, בת ים, חולון, ראש העין, ראשון לציון - הם אלו "שעושים את ההבדל" עבור הליכוד. האם בערים הללו יהיה מעבר מהליכוד לכחול לבן, ואם כן, האם זה יספיק?
קשה להחיל את הכללים של הפוליטיקה המערבית על הפוליטיקה הישראלית, אך עם זאת חשוב לציין שיש מגמה במדינות המערב (שעסקתי בה בעבר בבלוג) של תנועה לכיוון המפלגות הנוטות לשמאל באזורים פרבריים. האם זה יקרה גם בישראל? מוקדם לדעת.

אחזור לכך אחרי הבחירות, ובינתיים - תלכו להצביע, ותצביעו למה שאתם מאמינים בו, לא לפי אסטרטגיה שרוצים שנאמין בה.
על אף ההנחה הריאלית שלי שנתניהו ינצח שוב, אפשר בכל זאת להאמין שיהיה פה יותר טוב, וחבל שאף אחת מהמפלגות בגוש המרכז-שמאל לא בחרה בקמפיין אופטימי במיוחד. גם אם לא כל כך רע פה עכשיו, ואפילו די טוב מהרבה בחינות, יכול להיות יותר טוב בהרבה אם הממשלה תהיה מעוניינת בזה במקום לרצות לשמר את המצב הקיים.
אסיים בצורה אופטימית עם שיר הבחירות של מפלגת הלייבור הבריטית משנת 1997, בקמפיין שהחזיר לה את השלטון אחרי 18 שנים באופוזיציה.
תישארו ריאליים, אבל גם תאמינו שיכול להיות טוב יותר.

Taken from t4change youtube channel, All rights reserved to D:Ream and the UK Labour Party

רוזנשטיין וקבאנו בראש הכותרות - על הפרשות המשפטיות-פוליטיות שמסעירות את ארה"ב

כשתכננתי לכתוב את הפוסט הזה, חשבתי שהוא יעסוק בעיקר בניתוח תוצאות הבחירות המקדימות בשתי המפלגות הגדולות בארצות הברית ובמצבן לקראת בחירות אמצע הכהונה, שיערכו בעוד קצת יותר מחודש; אבל, בעידן טראמפ, כרגיל, לא משעמם.
על ההיערכות לבחירות ארחיב בקרוב בפוסט נוסף - בפוסט זה, אעסוק ברוד רוזנשטיין ובברט קבאנו, שתופסים את רוב הכותרות בימים אלו.
התלונות על הטרדה מינית מצד המועמד של הנשיא לבית המשפט העליון, ברט קבאנו, תפסו את הכותרות - ואז החלו להופיע ידיעות על התפטרותו הצפויה של סגן התובע הכללי, רוד רוזנשטיין, האיש שממונה על חקירת רוסיה במשרד המשפטים.
לאחר מכן התברר שרוזנשטיין יישאר בתפקידו לעת עתה, לאחר שהוא וטראמפ נפגשו וייפגשו שוב ביום חמישי הקרוב, כשספקולציות רבות עלו לגבי השמועות על התפטרותו - שמקורן ככל הנראה בבית הלבן, שמעוניין שרוזנשטיין יתפטר אך לא מעוניין לפטר אותו בשלב כזה, כאשר הבחירות קרובות.
מי אתה, רוד רוזנשטיין?

Taken from Wikipedia, official portrait, US Department of Justice
רוד רוזנשטיין הוא סגן התובע הכללי של ארה"ב, התפקיד השני בחשיבותו במשרד המשפטים. רוזנשטיין הרפובליקני עלה בסולם הדרגות במשרד המשפטים וב-2005 מונה לתובע הפדרלי של מחוז מרילנד ע"י הנשיא דאז, ג'ורג' בוש הבן. בתחילת 2017 מינה אותו טראמפ לתפקיד סגן התובע הכללי, מינוי שאושר ע"י הסנאט ברוב של 94-6. כיצד הגיע רוזנשטיין, אם כך, למצב בו הוא נמצא היום - כאחד מיריביו של טראמפ בתוך הממשל?
ג'ף סשנס, התובע הכללי והסנטור לשעבר, העיד פעמיים במהלך השימועים שנערכו לו בסנאט לפני מינויו לתפקיד כי לא קיים כל קשר עם גורמים רוסיים. ב-1.3.2017, לאחר כניסתו לתפקיד, פורסם כי סשנס קיים קשר עם גורמים רוסיים במהלך מערכת הבחירות - בין השאר, נפגש פעמיים עם השגריר הרוסי בארה"ב, סרגיי קיסליאק - וזאת בניגוד לעדותו בסנאט. למחרת, הודיע סשנס בתגובה כי הוא משעה את עצמו מכל עיסוק בחקירות הקשורות לבחירות 2016, ובהן חקירות הקשורות למעורבות רוסיה בבחירות אלו. כך, מצא עצמו רוזנשטיין כאחראי על חקירת המעורבות הרוסית.
ב-17.5.2017, מינה רוזנשטיין את רוברט מולר, ראש ה-FBI לשעבר (ורפובליקני גם כן), לתפקיד התובע המיוחד בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות 2016. מאז, טראמפ מסוכסך הן עם סשנס והן עם רוזנשטיין, ובהזדמנויות חוזרות אמר כי ייתכן שיפטרם, צעד שרבים מעריכים שייעשה כדי לפטר את מולר ולסיים את חקירת התובע המיוחד.
מה הוביל לכך שפיטוריו\התפטרותו של רוזנשטיין עלו על הפרק עכשיו? בניו יורק טיימס, פורסם לפני מספר ימים דיווח שלפיו באביב 2017 (לאחר פיטוריו של ראש ה-FBI קומי ע"י טראמפ), רוזנשטיין הציע להקליט את טראמפ במהלך שיחותיו עימו, כדי להשתמש בהן נגד טראמפ, וכמו כן דן באפשרות של הפעלת התיקון ה-25 לחוקה (שמאפשר את הדחתו של הנשיא כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בשל אי-כשירות). רבים ראו בדיווח הזה של הניו יורק טיימס מתן הכשר לטראמפ לפטר את רוזנשטיין והצדקה להמשך מלחמתו כנגד גורמי אכיפת החוק.
האיש שיהיה אחראי על חקירת המעורבות הרוסית במשרד המשפטים במידה ורוזנשטיין יפוטר הוא פרקליט המדינה, נואל פרנסיסקו, שהביע בעבר עמדות שמביעות סקפטיות לגבי הצורך בתובע מיוחד, כך שהוא עשוי לסייע לטראמפ לפטר את מולר - תוכלו לקרוא עוד על פרנסיסקו בכתבה הזו של המגזין Mother Jones: https://www.motherjones.com/politics/2018/02/rod-rosenstein-successor-mueller-investigation-noel-francisco. וכאן על "סדר הפיקוד" במשרד המשפטים:
https://twitter.com/pbump/status/1044237624800669697.
אירוע דומה לזה כבר קרה בעבר. ב-20.10.1973, התרחש "טבח ליל שבת", Saturday Night Massacre - הנשיא דאז ניקסון היה שרוי במצוקה קשה בשל החקירה נגדו במסגרת פרשת ווטרגייט, ולכן היה מעוניין בפיטוריו של התובע המיוחד בחקירה זו, ארצ'יבלד קוקס. ניקסון הורה לתובע הכללי ריצ'רדסון לפטר את קוקס, אך הוא סירב והתפטר בעצמו; לאחר מכן, הוא הורה לסגן התובע הכללי רקלשאוס לפטר את קוקס, אך גם הוא סירב והתפטר; השלישי בתור היה פרקליט המדינה, רוברט בורק. בורק מילא את הוראותיו של ניקסון ופיטר את קוקס. הדבר לא עזר לניקסון, שמצבו המשפטי הלך והחמיר עד שנאלץ להתפטר בתחילת אוגוסט 1974.
אותו רוברט בורק נבחר בשנת 1987 כמועמדו של הנשיא רייגן לבית המשפט העליון; בעקבות עמדותיו הרדיקליות בנושאי זכויות האזרח ותמיכתו בביטול פסיקות שקידמו שוויון, לצד מעורבותו ב-Saturday Night Massacre, מועמדותו של בורק נדחתה על ידי הסנאט ברוב של 58-42. בורק היה המועמד האחרון לבית המשפט העליון שנדחה על ידי הסנאט; לאחר שמועמדותו נדחתה, מונה השופט אנתוני קנדי לבית המשפט העליון במקומו. אנתוני קנדי הודיע על התפטרותו לפני מספר חודשים.
וזה, כמובן, מביא אותנו לברט קבאנו.

הסערה סביב קבאנו
ברט קבאנו נולד ב-1965 בוושינגטון די.סי., להורים שעסקו בעריכת דין. הוא גדל בבתסדה, מרילנד, שבפרברי הבירה האמריקנית ולמד בתיכון ג'ורג'טאון הקתולי, אחד מבתי הספר הנחשבים בארצות הברית, שבו למדו רבים מבני האליטה הפוליטית והמשפטית של המדינה. הוא למד היסטוריה ומשפטים באוניברסיטת ייל הנחשבת ולאחר מכן עבד במשך מספר שנים עבור קן סטאר, מי שהיה פרקליט המדינה ומאוחר יותר, גם התובע המיוחד בחקירת קשריו של הנשיא דאז ביל קלינטון עם מוניקה לווינסקי.
קבאנו עבד מאוחר יותר כשכיר במשרד עורכי הדין קירקלנד ואליס. ב-2001 מונה החל לשמש כיועץ בבית הלבן של בוש הבן, ומ-2003 עד 2006 כיהן כמזכיר הסגל. ב-2006 הוא מונה ע"י בוש לתפקיד שופט בבית המשפט הפדרלי של מחוז קולומביה, מינוי שאושר על ידי הסנאט ברוב של 57-36 (רק 3 דמוקרטים הצביעו בעד המינוי; כל הרפובליקנים שהצביעו תמכו במינוי).
בית המשפט העליון של ארה"ב מורכב מ-9 שופטים; מינוי לשופט הוא מינוי לכל החיים, כך שהמשמעות של מינוי שכזה יכולה להשפיע על ארה"ב במשך דורות. 
ב-13.2.2016, השופט השמרן אנטונין סקאליה נמצא מת במהלך חופשתו; הדבר הוביל "לפתיחה" של מקום בבית המשפט העליון, שהיה מורכב באותה עת מ-4 ליברלים (המזוהים עם הדמוקרטים) ו-4 שמרנים (המזוהים עם הרפובליקנים). על אף שהנשיא דאז אובמה הציע את מריק גארלנד, שנחשב ליברל אך מתון, לתפקיד שופט בבית המשפט, הרפובליקנים בסנאט, בהובלת מנהיגם מיץ' מקונל, סירבו לערוך כל שימוע עד לאחר הבחירות לנשיאות, בטענה כי "לעם האמריקני מגיעה זכות להחליט בנושא". כאשר היה נדמה שהילארי קלינטון עומדת לנצח, רבים במפלגה הרפובליקנית הציעו לחסום כל מועמד שתציג במהלך כהונתה (https://www.theguardian.com/law/2016/nov/01/republican-senators-oppose-clinton-supreme-court-nominee).
לאחר בחירתו של טראמפ, הוא מינה את השופט ניל גורסוץ' לבית המשפט העליון. גורסוץ' נבחר מתוך רשימה של 25 מועמדים לבית המשפט שגובשה ע"י ארגון שמרני בשם The Federalist Society. עוד על ארגון זה תוכלו למצוא כאן - https://www.npr.org/2018/06/28/624416666/what-is-the-federalist-society-and-how-does-it-affect-supreme-court-picks וגם כאן - 
https://www.huffingtonpost.com/entry/leonard-leo-supreme-court-federalist-society_us_5b354230e4b0f3c2219f4082.
מינויו של גורסוץ' נתקל בהתנגדות מצד הדמוקרטים, שטענו במידה רבה של צדק שהמושב בבית המשפט העליון נגנב מהם, ובנוסף טענו כנגד דעותיו של גורסוץ' בנושאים של שימוש בנשק, זכויות נכים ודת ומדינה. מינויו אושר ברוב של 54-45, כש-3 דמוקרטים מצטרפים לרפובליקנים ומצביעים בעד (שלושתם ממדינות "אדומות" שהצביעו בפער גדול לטראמפ - מנצ'ין ממערב וירג'יניה, הייטקאמפ מצפון דקוטה ודונלי מאינדיאנה).
לאחר שהשופט השמרן אנתוני קנדי הודיע על התפטרותו מבית המשפט בסוף יוני, טראמפ הציג את קבאנו כמועמדו ב-9.7. קנדי היה אמנם שופט שמרן, אך הצביע עם הליברלים בנושאים של הפלות וזכויות להט"ב, כולל בפסיקות חשובות כמו Planned Parenthood v. Casey ו-Obergfell v. Hodges. החלפתו של קנדי בשופט שמרן יותר יכולה לסלול את הדרך לביטול פסיקת רו נגד וייד. מה זה אומר למעשה?
מכיוון שפסיקה זו היא פסיקה שמחייבת את כל 50 המדינות, החוקים שקיימים במדינות השונות לא יכולים לסתור את העיקרון שנקבע בפסיקה זו, שלפיה לאישה יש זכות לסיים את הריונה. ברגע שפסיקה זו תבוטל, בכל מדינה החוק המדינתי יקבע האם יש זכות לביצוע הפלה, כאשר ב-20 מדינות הפלה תהפוך באופן מיידי לבלתי חוקית (http://time.com/5325124/justice-anthony-kennedy-supreme-court-roe-v-wade-overturned). ביולי האחרון נמצא שהאמריקנים תומכים בפסיקה שמגנה על הזכות להפלה ברוב של 71% מול 23% (סקר של רשת NBC ושל העיתון וול סטריט ג'ורנל), כולל 52% מהרפובליקנים.
קבאנו עצמו לא אמר באופן רשמי שיתמוך בביטול הפסיקה, מה שעשוי לאפשר לשתי סנטוריות רפובליקניות שתומכות בזכות להפלה להצביע בעד (קולינס ממיין ומורקובסקי מאלסקה).
ההתנגדות לקבאנו החלה עוד טרם חשיפת הטענות להטרדה מינית נגדו, והתמקדה בעמדותיו בנושאים הבאים:

בנוסף לכך, רק כ-5,000 מסמכים הקשורים ברקורד של קבאנו במהלך שירותו בבית הלבן ובבית המשפט הפדרלי פורסמו; למעלה מ-100,000 מסמכים הקשורים ברקורד זה נאסרו לפרסום על ידי הממשל, כאשר שערורייה נוספת התעוררה סביב העובדה שביל ברק, ששימש בעבר כעורך הדין של הנשיא בוש הבן, סטיב באנון, ריינס פריבוס ודון מקגאן (יועץ משפטי בבית הלבן) וחבר אישי של קבאנו, היה חבר בצוות שמנע את פרסום המסמכים. הסנטור הדמוקרטי קורי בוקר שחרר סדרה של מסמכים לציבור ובכך הסתכן בענישה, שכן מדובר בהפרה של כללי הסנאט.
שערורייה נוספת הקשורה בקבאנו סבבה סביב חקירת מקרה ההתאבדות של וינס פוסטר. פוסטר היה עיתונאי ששימש כיועץ בבית הלבן של ביל קלינטון, נכנס לדיכאון קשה והתאבד ביולי 1993; קבאנו, כחבר בצוות של התובע המיוחד קן סטאר, חקר לעומק את הפרשה ובדק תיאוריות קונספירציה שונות שהפיצו גורמי ימין. על אף שלבסוף הוא קבע כי פוסטר אכן התאבד, ביקורת קשה נמתחה על הטיפול של קבאנו בנושא, שכלל בזבוז כספי ציבור כדי לחקור תיאוריות קונספירציה שהופצו על ידי גורמים פוליטיים רדיקלים - https://www.nytimes.com/2018/09/05/opinion/why-was-kavanaugh-obsessed-with-vince-foster.html.
עוד שערורייה התעוררה כאשר לאחר אחד מהשימועים שנערכו לקבאנו, ניגש אליו פרד גוטנברג, פעיל למען פיקוח על נשק שבתו ג'יימי בת ה-14 שנרצחה בפברואר האחרון בטבח שהתרחש בבית הספר סטונמן דגלאס שבפארקלנד, פלורידה. גוטנברג ניגש לקבאנו והציג את עצמו, כשהוא מושיט את ידו; קבאנו הסתובב, הסתכל עליו ויצא, ללא תגובה.
https://twitter.com/andyharnik/status/1037038736155009024
וכאן בסרטון מתוך חשבון הטוויטר של NBC News -
https://twitter.com/nbcnews/status/1037051592619569152?lang=en

על הסנטורית הרפובליקנית סוזן קולינס ממיין הופעל לחץ רב. קולינס, שמגדירה את עצמה כתומכת בהפלות ונחשבת למתונה ומרכזית באופן יחסי, נטתה לתמוך בקבאנו; מדינתה, מיין, נוטה לדמוקרטים, והצביעה למפלגה זו ברציפות מאז 1992 (כולל). אדי ברקן, פעיל שמאלני למען ביטוח בריאות לכל שהוא גם חולה ב-ALS, החל תהליך של Crowdfunding - שלפיו אם קולינס תצביע בעד קבאנו, הכסף שייתרם יועבר למועמד הדמוקרטי שירוץ נגדה ב-2020. ברקן הצליח לגייס סכום של קרוב ל-1.5 מיליון דולר בתוך כשבוע, אך קולינס מיהרה לקרוא לקמפיין זה "הצעת שוחד". "באופן מוזר", היא תומכת במועמד שמקדם אג'נדה שלפיה תאגידים יכולים לתרום מיליארדי דולרים לקמפיינים פוליטיים, שוחד של ממש.

ואז, כמובן, הגיעו ההאשמות על הטרדה מינית. תחילה דווח על תלונה בנוגע להטרדה מינית לכאורה כנגד קבאנו, שנחשפה במכתב שנשלח לסנטורית דיאן פיינסטיין.
המתלוננת נחשפה לאחר כמספר ימים ככריסטין בלאזי פורד, פסיכולוגית ופרופ' לסטטיסטיקה באוניברסיטת פאלו אלטו שבקליפורניה. היא האשימה את קבאנו בהטרדה מינית במהלך לימודיהם בתיכון (לא למדו באותו תיכון, למדו באותו אזור בתיכון לבנים ובתיכון לבנות בהתאמה); היא תיארה את האירוע לכאורה: קבאנו וחברו מארק ג'אדג' כלאו אותה בחדר בזמן מסיבה; קבאנו השכיב אותה על המיטה, תפס אותה, ניסה להפשיט אותה וחסם את פיה כשניסתה לצעוק, כשהיא חוששת שהוא יהרוג אותה, וכל זאת כשהוא שיכור.
הסיפור המזעזע הזה לא עשה רושם על הרפובליקנים; הם נחושים בדעתם להמשיך עם המינוי, ויהי מה. לבסוף, לאחר לחץ ציבורי, ובעזרתם של כמה סנטורים רפובליקניים שעדיין לא שכחו מהי אנושיות, נקבע שימוע ליום חמישי הקרוב בהשתתפות קבאנו והמתלוננת פורד; אך טראמפ ממשיך לתקוף את פורד ולהטיל ספק בסיפורה, ורפובליקנים רבים כבר אמרו שיצביעו בעד קבאנו, ללא קשר לשימוע.
אישה בשם דבורה רמירז נחשפה לאחר מספר ימים גם היא, וטענה גם היא שקבאנו הטריד אותה מינית וחשף את עצמו במהלך מסיבה, כשהוא שיכור - במהלך לימודיהם באוניברסיטת ייל.
מספר נשים שהעידו לטובת קבאנו חזרו בהן; ג'אדג' מסרב להעיד, ובת זוגתו לשעבר סיפרה כי הוא סיפר לה על אירועים שבהם קיים יחסי מין עם נשים שיכורות. אישה שלישית עשויה להתלונן גם כן.
מגזין הניו-יורקר עושה עבודה נהדרת בחקר ההאשמות הללו, לדוגמה כאן - https://www.newyorker.com/news/our-columnists/the-boys-club-that-protects-brett-kavanaugh - חשיפה שלפיה בספר המחזור של קבאנו יש ציטוט של בנג'מין פרנקלין שהוא ככל הנראה קשור לסודות משותפים שלו ושל ג'אדג'; וכאן - https://www.newyorker.com/news/news-desk/senate-democrats-investigate-a-new-allegation-of-sexual-misconduct-from-the-supreme-court-nominee-brett-kavanaughs-college-years-deborah-ramirez.
קבאנו כמובן מכחיש מכל וכל, והוא התראיין לפוקס ניוז, "רשת הבית", עם רעייתו. בראיון מעט הזוי, הוא טען שלא קיים יחסי מין עד גיל מבוגר, מה שעדיין לא סותר את הטענות נגדו.
המחנה השמרני יצא כמעט במלואו להגנתו של קבאנו, והאיש בעיניהם הוא קורבן. הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, פעם איש עקרונות שמתח ביקורת קשה על טראמפ והיום עוד חבר במקהלת מעודדיו, אמר בראיון שהוא לא "יהרוס את חייו של קבאנו בגלל האשמות להטרדה מינית", כאילו אי-מינויו לבית המשפט העליון משמעותו הרס חייו; הסנטור הרפובליקני האץ' טען שמדובר ברצח אופי ושהתלונה השנייה היא מזויפת; הסנטור הרפובליקני דין הלר אמר שמדובר ב-"שיהוק שצריך לעבור אותו במהירות כדי לחזור ולהתמקד בבחירות".
הדמוקרטים ובלאזי פורד דרשו שלפני השימוע בסנאט תיערך חקירה של ה-FBI - לכאורה, דרישה הגיונית. בלאזי פורד סובלת מאלפי איומים על חייה ונאלצה להסתתר; היא עברה בדיקת פוליגרף, וסביר שאדם שאיננו דובר אמת לא ידרוש חקירה של ה-FBI. אולם, הרפובליקנים רק רוצים "לסיים עם זה" ולמנות את קבאנו כדי שיוכלו לשוב ולהתרכז בבחירות.

הטענות הללו הן חמורות ביותר, אך נראה שלרפובליקנים לא ממש אכפת. המפלגה שהציבה בראשה אדם שהואשם על ידי קרוב ל-20 נשים בהטרדה מינית, עם היסטוריה של זלזול והתנהגות בלתי הולמת כלפי נשים, צפויה לאשר את מינויו של אדם שהוא לכאורה מטריד סדרתי לבית המשפט העליון. אולם, זו לא תהיה הפעם הראשונה שהם עושים זאת.
השופט השמרן קלרנס תומאס (שהוא האפרו-האמריקני השני בהיסטוריה בבית המשפט העליון) מונה על ידי בוש האב לבית המשפט העליון ב-1991; על אף שמתלוננת שהאשימה אותו בהטרדה מינית, אניטה היל, העידה בשימוע בסנאט, מינויו אושר ברוב דחוק של 52-48, כש-11 דמוקרטים, 9 מתוכם מהדרום, מצטרפים ל-41 רפובליקנים (מתוך 43 שכיהנו בזמנו) ותומכים במינוי.
הסנאטורים הרפובליקנים גראסלי, מקונל והאץ', שכיהנו בזמנו בסנאט ועדיין מכהנים, הצביעו כמובן בעד; גראסלי הוא כיום היו"ר של ועדת המשפט של הסנאט (מקונל הוא מנהיג הרוב הרפובליקני והאץ' הוא הנשיא הזמני - President Pro Tempore - של הסנאט).
ביום חמישי הקרוב פורד תעיד בסנאט, גם קבאנו; והרפובליקנים, שחוששים מכך שיצטיירו בצורה שלילית בציבור, מינו אישה (שזהותה עדיין לא ידועה) עם רקע משפטי שתנהל את השימוע. מדוע הרפובליקנים חוששים שיצטיירו בצורה שלילית בשימוע? כל 11 החברים הרפובליקניים בוועדה הם גברים; מתוך 10 החברים הדמוקרטיים, 4 הן נשים, כולל החברה הבכירה ביותר (פיינסטיין).
הסנטורית הדמוקרטית מהוואי מייזי הירונו, החברה בוועדה, זכתה באהדה רבה מהמחנה הליברלי בעקבות התנהלותה בפרשה, שחלק ממנה אפשר לראות בסרטון הבא:
https://twitter.com/kylegriffin1/status/1042123664148361216

ובכל זאת, האם ייתכן שמינויו של קבאנו לא יאושר? הסנטורית מורקובסקי מאלסקה, שכזכור גם תומכת בהפלות, אמרה שתחליט לפי השימוע, ומסתמן שייתכן מאוד שתתנגד; על קולינס מופעל לחץ כבד; והסנטור ג'ף פלייק מאריזונה, שיסיים את כהונתו בינואר, הביע ביקורת רבה על טראמפ וייתכן שיתנגד, אם כי עד עכשיו הוא לא גיבה את התבטאויותיו במעשים.
בצד הדמוקרטי, 46 מתוך 49 סנטורים צפויים להתנגד. 3 סנטורים עדיין מתנדנדים - דונלי, הייטקאמפ ומנצ'ין, אותם שלושה שהצביעו בעד מינוי גורסוץ' ועומדים לבחירה במדינות רפובליקניות בעוד קצת יותר מחודש. מצד אחד, אם יצביעו נגד, הרפובליקנים ינצלו זאת לטובתם במערכת הבחירות ויציגו אותם כמתנגדים לטראמפ; מצד שני, אם יצביעו בעד, יסתכנו בכך שהאלקטורט הדמוקרטי במדינותיהם ייצא נגדם ולא יבוא להצביע בנובמבר.
כרגע המצב הוא שכ-48 תומכים וכ-46 מתנגדים, כש-6 סנטורים עדיין יושבים על הגדר ו-50 קולות דרושים כדי לאשר את קבאנו. במקרה של שוויון 50:50, יהיה זה סגן הנשיא מייק פנס שיהווה את הקול הקובע, ולכן במקרה שכזה, המינוי יאושר. נדמה כי הרפובליקנים נחושים לאשר את המינוי. מנצ'ין ככל הנראה יצטרף אליהם ויצביע בעד, כשמורקובסקי תחצה את הקווים ותצביע נגד ככל הנראה.
האם תהיה לפרשה השפעה על הבחירות בנובמבר? ייתכן שכן.
סקרים שנערכו ע"י NBC, USA Today ואפילו פוקס ניוז הראו שקבאנו מחזיק בשיעור התמיכה הנמוך ביותר של מועמד כלשהו לבית המשפט העליון בעת המודרנית. ברוב של 36% מול 30%, פוקס ניוז מצאה שהציבור האמריקני מאמין לבלאזי פורד מול קבאנו; וברוב של 50% מול 40%, הם מתנגדים למינויו.
המפלגה הרפובליקנית גם כך מתמודדת עם מעבר של בוחרים לבנים משכילים מהמעמד הבינוני-גבוה למפלגה הדמוקרטית, במיוחד נשים - ואם הפרשה הזו תותיר רושם רע, זה עשוי רק להחמיר את הבעיה הזו עבורם ולהיטיב עם הדמוקרטים. עדיין מוקדם להסיק מסקנות, עם זאת, ויהיה נכון להסתכל על כך בעוד כשבוע-שבועיים, לאחר שיתברר מהו גורלו של קבאנו וכשהסקרים, יחד עם גורמים אחרים, יאפשרו להסתכל באופן טוב יותר על מצב המפלגות לקראת הבחירות הקרובות. בכך אעסוק בפוסט הבא שלי, שאני מקווה לפרסם בקרוב.

קבאנו הוא אדם עם דעות שמרניות רדיקליות, שיפגע בזכויות נשים ועובדים, שמואשם על ידי שתי נשים (כרגע) בהטרדה מינית, כשתלונות אלו מצביעות על התנהגות של התעללות, לצד היסטוריה של שכרות.
אדם זה עשוי לקבוע את גורלן של מיליוני נשים. חשבו על זה בפעם הבאה כשאתם מתלהבים מאמירה של טראמפ בעניין איראן.

כתבות מעניינות נוספות:
https://edition.cnn.com/politics/live-news/kavanaugh-second-sexual-allegation-latest/index.html - דיווחים חיים של CNN בנושא
https://www.theguardian.com/us-news/shortcuts/2018/sep/25/how-to-humiliate-a-woman-the-ugly-lesson-of-brett-kavanaughs-yearbook
https://www.theguardian.com/us-news/2018/sep/25/brett-kavanaugh-sexual-assault-conservative-women

תחזית לפלייאוף ה-NBA: הכל פתוח

אחרי שלוש עונות רצופות שבהן אותן שתי קבוצות שלטו בליגה ונפגשו בגמר, עונת 2017/2018 בליגת ה-NBA הייתה מעניינת ותחרותית בהרבה מקודמותיה.

הקרב על המקומות והמיקומים בקונפרנס המערבי היה יוצא דופן - בין המקום ה-3 (פורטלנד) למקום ה-9 (דנבר) הפרידו 3 ניצחונות בלבד, 3 ניצחונות מתוך 82 משחקים עשו את ההבדל בין אי-העפלה לפלייאוף לבין העפלה עם יתרון ביתיות ויריבה חלשה יחסית (על הנייר לפחות, במקרה הזה נראה שהיריבה לא כל כך חלשה). לשם השוואה, בשנה שעברה הפער בין המקום ה-3 למקום ה-9 במערב היה 15 (!) משחקים.

העונה הזו הייתה צמודה, איכותית ומעניינת. ואם העונה הייתה כזו, אז שהפלייאוף לא יהיה?

All rights reserved to Igor Mello/CBS Sports, no copyright infringement intended

מזרח

סיבוב ראשון

טורונטו (1) - וושינגטון (8)

מאזן בעונה הסדירה: טורונטו 23:59, וושינגטון 39:43

העונה בין הקבוצות: 2:2

שחקן מפתח: אבחר שני שחקני מפתח בסדרה הזו - דמאר דרוזן וקייל לאורי. צמד הגארדים הנהדר של הראפטורס הוא צמד סופרסטארים לכל דבר; וביחד הם הובילו את טורונטו להישגים היסטוריים. עם זאת, לאורי ודרוזן לא הצליחו לשחזר את היכולות שלהם מהעונה הסדירה בפלייאוף בשנים האחרונות. בשנה שעברה, למשל, דרוזן ירד מ-31% לשלוש בעונה הסדירה ל-7% (!) בפלייאוף ולאורי ירד מ-22.4 נקודות ל-15.8. טורונטו היא קבוצה עם שני גארדים נהדרים, עומק בקו הקדמי ומאמן איכותי, אבל מול הצמד ג'ון וול ובראדלי ביל, אם דרוזן ולאורי לא ישחזרו את היכולת שלהם מהעונה הסדירה, טורונטו תהיה בצרות.

שימו לב: קלי אוברה ג'וניור, הסווינגמן (SG/SF) של וושינגטון, הפך לשחקן משמעותי מאוד בקבוצה הזו והוא רק בן 22. אחרי שנתיים בינוניות, אוברה קיבל צ'אנס העונה והחזיר בגדול. עם 11.8 נק', 4.5 ריב' ו-1.2 אס' ב-27.5 דקות למשחק, הוא היה השנה אחד מהשחקנים השישיים הטובים בליגה. בגובה של 2.01 ועם גרף שיפור מרשים, אוברה יכול להיות כוכב גדול בעתיד הלא רחוק.

All clips property of the NBA. No copyright infringement is intended, taken from DownToBuck video channel

למה טורונטו תנצח: כי היא הקבוצה הביתית הטובה ב-NBA (עם מאזן ביתי של 7:34), כי יש לה את לאורי ודרוזן, כי יש לה קו קדמי אדיר עם איבקה ו-ולנצ'יונאס, ספסל עמוק ובעיקר, היא קבוצה שרצה כבר כמה שנים עם הסגל הזה והשנה היא נראית בכושר טוב מאי פעם; וגם כי ג'ון וול חוזר מפציעה והוא לא בכושר שיא.

למה וושינגטון תנצח: כי יש לה את ג'ון וול ובראדלי ביל, כי המיקום שלה לא באמת משקף את היכולות שלה, כי ראינו כבר בשנה שעברה שהיא מסוגלת לנצח קבוצות גדולות בפלייאוף; כי טורונטו היא קבוצה שהפגינה לא מעט לוזריות בשנים האחרונות והיא גם מגיעה לפלייאוף עם סיומת לא טובה כל כך של העונה.

בכמה מילים: מפגש קצוות שאינו מפגש קצוות מבחינה מקצועית. טורונטו עדיפה כי יש לה עומק, שיטה וקו קדמי טוב יותר, וכמובן היא מחזיקה ביתרון הביתיות שהוא מאוד משמעותי. מנגד, וושינגטון היא לא יריבה קלאסית מהמקום השמיני, היא לא שארלוט או דטרויט, אלא קבוצה שהצליחה להגיע לחצי גמר המזרח (שם הפסידה בשבעה משחקים לבוסטון) בעונה שעברה בערך עם אותו סגל. למרות זאת, אם לאורי ודרוזן לא יקרסו ברגעי ההכרעה, טורונטו עדיפה ואמורה לנצח.

תחזית: 2:4 טורונטו

Taken from raptorsrepublic.com, all rights reserved, no copyright infringement intended

בוסטון (2) - מילווקי (7)

מאזן בעונה הסדירה: בוסטון 27:55, מילווקי 38:44

העונה בין הקבוצות: 2:2

שחקן מפתח: ג'ייסון טייטום הוא רק בן 20 ובעונת הרוקי שלו, אבל הרבה כבר מוטל על כתפיו כשבוסטון נאלצת להסתדר ללא הכוכב הגדול קיירי אירווינג. הבחירה מס' 3 בדראפט האחרון סיפק עונת רוקי נהדרת עם 13.9 נק', 5 ריב', 1.6 אס' למשחק ו-43.4% מהשלוש. סמול פורוורד בגובה 2.03 עם ידיים ארוכות, חוכמה, מהירות, אתלטיות וקליעה נהדרת, וכשהוא רק משתפר תוך כדי העונה, טייטום יכול להיות האיש שיוביל את בוסטון לא רק לשלב הבא, אלא גם לשלבים מתקדמים יותר.

שימו לב: בהמשך לסדרה הקודמת, טרי רוז'ייר הוא הקלי אוברה ג'וניור של הסלטיקס. אמנם הוא פוינט גארד בגובה 1.88 ולא סווינגמן, אבל כמו אוברה, הוא פרץ העונה אחרי שנתיים בינוניות ב-NBA. הוא שחקן שישי נהדר שתורם 11.3 נק' ב-25 דקות למשחק, ריבאונדר נהדר לגובהו (4.3 ריב', 1.88 מ'), שחקן הגנה טוב ובעיקר שחקן קלאץ' שכבר ניצח העונה משחקים. בלי אירווינג, רוז'ייר מקבל הזדמנות להוביל את ההתקפה של הסלטיקס והוא צריך לקחת אותה בשתי ידיים.

Taken from MLG Highlights channel, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

למה בוסטון תנצח: כי היא קבוצה עם שיטה בהתקפה ובמיוחד בהגנה, שהשלם בה גדול מסך חלקיה. לכן, גם בהיעדרו של אירווינג, ואולי בדומה לסאן אנטוניו, החבורה של בראד סטיבנס תמשיך לשחק כדורסל חכם ונכון. רוב השחקנים הם צעירים ורעבים, אל הורפורד מספק ניסיון, חוכמה ונוכחות מתחת לסל, והקו הקדמי הוא עמוק ואיכותי עם הורפורד, מרכוס מוריס, גרג מונרו, ארון ביינס, דניאל ת'ייס (שנפצע וייעדר מהסיבוב הראשון ככל הנראה) וגם גרשון יבוסלה, הרוקי הצרפתי, שהראה ניצוצות לאחרונה; וכי יש לה מאמן נהדר שבנה קבוצה שמשחקת כדורסל חכם, יפה לעין ובעיקר מנצח.

למה מילווקי תנצח: אם היא תנצח, זה יהיה בראש ובראשונה בזכות ה-"Greek Freak", יאניס אנטטוקומפו. בעונתו החמישית בליגה, הסופרסטאר רשם לראשונה ממוצע של דאבל-דאבל בנקודות ובריבאונדים עם 26.9 נקודות (שיא קריירה) ו-10 ריבאונדים (שיא קריירה) למשחק. למילווקי יש גם צוות מסייע לא רע בכלל, עם שמות כמו דלבדובה, אריק בלדסו, ברנדון ג'נינגס, ג'בארי פארקר, Rookie of the Year של העונה שעברה מלקולם ברוגדון, הסקורר כריס מידלטון וגם ג'ייסון טרי הוותיק והבלתי נגמר. לזה נוסיף גם את מכת הפציעות של בוסטון, שתיחסר את אירווינג, סמארט ות'ייס.

בכמה מילים: סדרה מעניינת בין קבוצה עדיפה, מוכשרת עם שיטה ומאמן איכותי, אבל כזו שסובלת ממכת פציעות ושתחסר את הכוכב הגדול שלה, לבין קבוצה בלי שיטה של ממש אבל עם כוכב על בהתהוות ועם צוות מסייע טוב ומנוסה. עדיין, בגלל השיטה של בוסטון, ובגלל שמילווקי שיחקה לאורך השנה הזו כדורסל לא משכנע ואיכשהו השתחלה לפלייאוף, בוסטון אמורה לנצח. ההגנה של מילווקי היא ההגנה ה-16 בטיבה בליגה העונה עם 106.8 נק' ספיגה בממוצע למשחק, בעוד בוסטון מחזיקה בהגנה השלישית בטיבה בליגה עם 100.4 נק' ספיגה בלבד. כמו שנאמר, ככה לא בונים חומה. לא כדאי למילווקי לסמוך על היעדרותו של אירווינג בפן הזה, כי שחקן הגנה גדול הוא בטח לא. בוסטון ב-6 משחקים.

תחזית: 2:4 בוסטון

All rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

פילדלפיה (3) - מיאמי (6)

מאזן בעונה הסדירה: פילדלפיה 30:52, מיאמי 38:44

העונה בין הקבוצות: 2:2

שחקן מפתח: כשאמביד נעדר בצד אחד ו-ווייטסייד נעדר בצד השני, לפחות כרגע (ייתכן שיחזרו בהמשך הסדרה), בן סימונס צריך לקחת את פילי על הגב שלו. עונת הרוקי של הרכז\פורוורד האוסטרלי היא לא פחות מהיסטורית. אפשר לעיתים להסתכל על סימונס נראה כגרסה משופרת ומודרנית של מג'יק ג'ונסון. כמובן, לא צריך להגזים ולהשוות את סימונס לשחקן בסדר גודל שכזה אחרי עונה אחת בלבד, אבל - יש לו את יכולת ניהול המשחק, הוורסטיליות והגובה של מג'יק (אפילו קצת יותר גבוה, 2.08 לעומת 2.06) יחד עם אתלטיות ומהירות שמאפיינים את הכדורסל המודרני. עם מספרים מדהימים של 15.8 נק', 8.1 ריב' ו-8.2 אס'. החיסרון הגדול של סימונס הוא היעדר יכולת קליעה כלשהי מעבר לקשת.

אחרי עונת רוקי מדהימה שכזו וכשתואר רוקי העונה כנראה כבר אצלו (נגיע לכנראה אחר כך), סימונס מקבל את ההזדמנות לעשות עוד קפיצת מדרגה בפלייאוף ולהוביל את פילי קדימה.

All rights reserved to ESPN, taken from ESPN Youtube channel, no copyright infringement intended

שימו לב: עם יכולת הגנתית שמצדיקה מקום בחמישיית ההגנה של העונה, ג'וש ריצ'רדסון הוא קאווי לאונרד לעניים. הוא באמת הגיע משום מקום: נבחר 40 בדראפט ב-2015 על ידי מיאמי, הפגין ניצוצות אבל גם סבל מפציעות. העונה הוא היה בריא ואיכותי. בגובה 1.98, ריצ'רדסון הוא שחקן הגנה אדיר ואתלטי, שתורם גם עם חטיפות (1.5 למשחק) וגם עם חסימות (0.9 למשחק). גם בצד ההתקפי הוא היה נהדר עם 12.9 נק' למשחק, 2.9 אס' ו-38% לשלוש. אם ריצ'רדסון ימשיך בגרף ההשתפרות ויהיה בריא - העונה הוא הפך לשחקן הראשון של מיאמי מאז נוריס קול מיודענו בעונת 2013-2014 לשחק 81 משחקים בעונה - הוא יהיה סחורה מבוקשת ב-NBA.

למה פילדלפיה תנצח: Trust the Process. אחרי שנים של בנייה, הגיע הזמן של פילדלפיה לזרוח. עם חבורה של שחקנים צעירים, רעבים ובעיקר מוכשרים מאוד, יחד עם וטרנים כמו בלינלי, איליאסובה וג'יי ג'יי רדיק, פילדלפיה עדיפה בהרבה על מיאמי על הנייר; וכמובן, היא מגיעה במומנטום מדהים עם 16 ניצחונות רצופים, הרצף הגדול ביותר של ניצחונות שקבוצת NBA נכנסה איתו אי פעם לפלייאוף.
למה מיאמי תנצח: הגנה, הגנה ועוד הגנה. ההגנה של מיאמי היט היא הרביעית בטיבה בליגה, עם ספיגה של 102.9 נק' למשחק. למיאמי יש את הכישרון ההגנתי של ריצ'רדסון, הניסיון והווינריות של וייד שחזר לקבוצה באמצע העונה, ניהול המשחק של דראגיץ' הנפלא וכמובן הנוכחות של ווייטסייד מתחת לסלים בשני צידי המגרש. פילדלפיה היא קבוצה בוסרית שיכולה לעשות הרבה טעויות בלתי מחויבות שמיאמי תוכל לנצל אותן.

בכמה מילים: סדרה מעניינת בין שתי קבוצות עם סגנון משחק שונה. מיאמי תנסה לנצל את היתרונות ההגנתיים שלה ואת הניסיון שלה, אבל פילדלפיה עדיפה, במומנטום ובעלת כלים התקפיים רבים ולכן, היא אמורה לנצח את הסדרה בלי הרבה בעיות. הרבה יהיה תלוי בנוכחות או בהיעדר של שחקני מפתח בשני הצדדים כמו אמביד ו-ווייטסייד, שלא ברור אם ומתי יחזרו לפעילות.
תחזית: 1:4 פילדלפיה

All rights reserved to Bill Streicher/USA Today, taken from phillyvoice.com, no copyright infringement intended

קליבלנד (4) - אינדיאנה (5)
מאזן בעונה הסדירה: קליבלנד 32:50, אינדיאנה 34:48
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאינדיאנה
שחקן מפתח: כמו בכל סדרה שבה לברון משחק באחת מהקבוצות, הוא שחקן המפתח. לפחות בשלב הראשון של הפלייאוף, לברון יכול להוביל את קליבלנד לבד לניצחון. השאלה החשובה ביותר היא עד כמה לברון יצטרך לשחק, כמה כוח הוא יצטרך להשקיע כדי לעבור את הסדרה הזו. במצב העניינים הנוכחי, כששאר שחקני קליבלנד נראים כמו אסופה של שחקנים בינוניים (כולל קווין לאב), לברון יוכל לסחוב לבדו את קליבלנד לשלב הבא לדעתי, אך לא מעבר לכך.
שימו לב: בגיל 29, בויאן בוגדנוביץ' הקרואטי (בויאן ולא בוגדן, הסרבי שמשחק בסקרמנטו) ממשיך להיות אחד מהשחקנים האירופאיים הטובים מעבר לים. אחרי כמה שנים טובות בליגה, בוגדנוביץ' מצא בית באינדיאנה. הוא העלה את הממוצעים שלו והפך לשחקן חמישייה קבוע. עם יכולת קליעה נהדרת מחוץ לקשת ומכל הטווחים (במיוחד מהעונשין) והרבה ניסיון בוגדנוביץ' מפצה על האיטיות והכבדות שלו. אינדיאנה צריכה אותו טוב כדי להצליח בפלייאוף.
למה קליבלנד תנצח: לברון, בעיקר. לברון רשם השנה מספרים אפילו יותר מרשימים מהעונות הקודמות, ובדומה למצב שלו בקליבלנד לפני העזיבה ולמצבו של בראיינט בין שאק לגאסול, הוא סופרסטאר שמוקף בשחקנים בינוניים במקרה הטוב, אבל היכולות המדהימות שלו מספיקות כדי לנצח את רוב הקבוצות בליגה, גם בסדרה; חוץ מזה, כבר כמה שנים טובות קליבלנד מתקשה בעונה הסדירה ומשתפרת בפלייאוף.
למה אינדיאנה תנצח: נכון, קליבלנד נראתה רע בעונה הסדירה גם בעונות הקודמות, אבל השנה זה היה רע מאוד. ג'יי אר סמית' נותן עונה נוראית, הגרועה שלו מאז 2006, לאב נראה לא משהו וקיירי אירווינג, אייזיאה תומאס, דריק רוז ודוויין וייד הוחלפו בג'ורדן קלארקסון, רודני הוד וג'ורג' היל; וכמובן, לאינדיאנה יש את ויקטור אולדיפו בעונת השיא בקריירה שלו ואת נייט מקמיליאן המנוסה על הקווים. אינדיאנה גם ניצחה את קליבלנד השנה 3 פעמים מתוך 4 משחקים, כולל ניצחון ב-17 הפרש בקליבלנד; וכמובן, ההגנה - של קליבלנד מס' 26 בליגה, של אינדיאנה? 9; ובחטיפות קליבלנד מדורגת 24 ואינדיאנה מדורגת שלישית.

בכמה מילים: קליבלנד היא הפייבוריטית אך ורק בגלל לברון. אי אפשר להתחמק מזה שהעונה הזו הייתה הגרועה ביותר של קליבלנד מאז שלברון חזר לקבוצה ושהצוות המסייע שלו הוא פשוט רע, גם לאחר הטריידים, שלא היו מוצלחים במיוחד. אינדיאנה נראתה די טוב העונה, ואולדיפו הוא סופרסטאר בהתהוות. ועדיין, כמו בעונות קודמות, לברון יתעלה ברגעי ההכרעה וינצח את הסדרה, בקושי. השאלה היא האם המאמץ שהוא ישקיע בסדרה הזו יגרום להיות לו עייף מדי בסדרה הבאה נגד טורונטו החזקה.
תחזית: 3:4 קליבלנד

 All rights reserved to Tony Dejak/Associated Press, taken from sports.inquirer.net, no copyright infringement intended

חצאי הגמר האזוריים
טורונטו (1) - קליבלנד (4)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לקליבלנד
בכמה מילים: סדרה מעניינת. בשנה שעברה בשלב הזה, קליבלנד שייטה ל-0:4 מול טורונטו עם יתרון הביתיות. השנה, יתרון הביתיות נמצא בצד של טורונטו, קבוצת הבית הטובה בליגה, וקליבלנד היא לא הקבוצה של שנה שעברה. בלי קיירי וכשהקבוצה מציגה כדורסל רע או בינוני במשך עונה שלמה, טורונטו אמורה להיות הפייבוריטית. הדגש הוא על "אמורה", כי הרבה תלוי בלאורי ובדרוזן. האם הם סוף סוף יגיעו לסדרת פלייאוף? אם כן, טורונטו תדיח את לברון וחבורתו כבר בשלב הזה.
תחזית: 2:4 טורונטו

All rights reserved to Vaughn Ridley/Getty Images, taken from sbnation.com, no copyright infringement intended

בוסטון (2) - פילדלפיה (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לבוסטון
בכמה מילים: עוד סדרה מעניינת, שבה פילדלפיה היא הפייבוריטית בעיקר בגלל המומנטום שלה ובגלל הפציעות של בוסטון. בוסטון תקווה שמרכוס סמארט יחזור לסדרה הזו, כדי לעזור בעיקר בהגנה ותבנה גם על יתרון הביתיות שלה. גם עם סמארט ויתרון הביתיות, לדעתי פילדלפיה היא הפייבוריטית נגד בוסטון העייפה והפצועה. יחד עם זאת, לפילדלפיה אין כמעט ניסיון ברמות האלו. האם היעדר הניסיון הזה יפגע בקבוצה בשלב כזה של הפלייאוף? פילדלפיה לא תטייל אבל היא ככל הנראה תדיח את הסלטיקס ותמשיך לגמר המזרח.
תחזית: 2:4 פילדלפיה

All rights reserved to Getty Images, taken from standard.co.uk, no copyright infringement intended

הגמר האזורי
טורונטו (1) - פילדלפיה (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו
בכמה מילים: סדרה מעניינת ופתוחה ללא פייבוריטית ברורה. טורונטו תבנה על הביתיות, על הקו הקדמי שלה ועל צמד הגארדים שלה, בהנחה שהם יהיו בעניינים; פילדלפיה תקווה שהקו הקדמי האתלטי שלה יוכל להתמודד עם ולאנצ'יונאס המאסיבי. פילדלפיה היא קבוצה צעירה, רעבה ובמומנטום; אבל לטורונטו יש את הניסיון ואת הביתיות, וזו אולי ההזדמנות האחרונה שלה לעשות משהו גדול עם ההרכב שלה.
תחזית: 3:4 טורונטו

All rights reserved to Frank Gunn/Associated Press, taken from philly.com, no copyright infringement intended

מערב
סיבוב ראשון
יוסטון (1) - מינסוטה (8)
מאזן בעונה הסדירה: יוסטון 17:65, מינסוטה 35:47
העונה בין הקבוצות: 0:4 ליוסטון
שחקן מפתח: שחקן המפתח של יוסטון לא רק בסדרה הזו, אלא בכלל בפלייאוף, הוא לדעתי כריס פול. אמנם המספרים שלו קצת ירדו, אבל בגיל 33, הוא עדיין בשיאו. ההצטרפות שלו ליוסטון היא מה שהפך את יוסטון מקבוצה טובה לקונטנדרית; הוא האיש שיכול להשלים את הארדן המוכשר והאנוכי. חוכמת משחק, קליעה יציבה, ניהול משחק איכותי וכמובן ניסיון בלתי-נגמר, כל אלו מאפיינים את השחקן הנהדר הזה. יוסטון תצטרך לשלב את האיכויות של הארדן ושל פול בפלייאוף בצורה טובה, כפי שעשתה במשך רוב העונה (פול היה פצוע לתקופה מסוימת), כדי להגיע רחוק.
שימו לב: אחרי שתי עונות גרועות ואחרי ששוחרר ממילווקי עוד לפני תחילת העונה, ג'רלד גרין חתם ביוסטון בסוף דצמבר וחזר לעצמו ובגדול בגיל 32. עם 12.1 נק' למשחק, גרין הפך לנכס לקבוצה שעולה מהספסל ומוסיף קליעה, מהירות ואתלטיות. בהיעדרו, הזמני לפחות, של לוק מבה-א-מוטה, גרין יהיה שחקן חשוב מאוד בפלייאוף, ואולי אפילו נזכה לראות כמה הטבעות שיזכירו את תואר אלוף ההטבעות שזכה בו ב-2007.
למה יוסטון תנצח: כי הייתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה במהלך העונה הסדירה. עם התקפה שוטפת ויפה לעין (112.4 נק' למשחק, שנייה בליגה), כוכב על בדמות הארדן שקלע העונה 30.4 (!) נקודות למשחק, כוכב "משני" בדמות כריס פול והרבה ניסיון, יחד עם מייק ד'אנטוני על הקווים, יוסטון אמורה להגיע לפחות עד גמר המערב. מינסוטה היא קבוצה חביבה, אבל אין לה את היכולות לעצור את הארדן ואת ההתקפה של יוסטון.
למה מינסוטה תנצח: כי יוסטון מגיעה לפלייאוף הזה פצועה (קלינט קאפלה, ריאן אנדרסון ואריק גורדון, כולם שחקנים חשובים ברוטציה, פצועים ולא ברור מתי יחזרו לשחק; ולוק מבה-א-מוטה גם כן ייעדר בזמן הקרוב); וכי מינסוטה מגיעה לפלייאוף הזה מאוד רעבה. היא חוזרת לפלייאוף אחרי היעדרות של 14 שנים, לראשונה מאז 2004, ויש לה ים של כישרון, עם ג'ימי באטלר, קארל אנתוני-טאונס ואנדרו וויגינס בחמישייה ועם טום ת'יבודו על הקווים. יוסטון היא קבוצה שהראתה בעבר שוב ושוב מהי לוזריות, אז אולי יש למינסוטה סיכוי.

בכמה מילים: סדרה מעניינת מבחינה התקפית, כשגם על הקווים עומדים שני מאמנים מוצלחים ומנוסים. יוסטון עדיפה כמעט בכל פרמטר, אבל היא לא תלקק דבש מול מינסוטה, במיוחד בגלל הפציעות שלה. למינסוטה אין גם מה להפסיד, את שלה היא עשתה בעצם ההעפלה, ועל יוסטון מוטלת חובת ההוכחה שהיא יכולה לשחזר את היכולת מהעונה הסדירה גם בפלייאוף. ועדיין, יוסטון ב-5 משחקים.
תחזית: 1:4 יוסטון 

Taken from cbssports.com, all rights reserved to USA Today, no copyright infringement intended

גולדן סטייט (2) - סאן אנטוניו (7)
מאזן בעונה הסדירה: גולדן סטייט 24:58, סאן אנטוניו 35:47
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
שחקן מפתח: לקווין קוק יהיה תפקיד חשוב בגולדן סטייט בהיעדרו של קרי, אבל שחקן המפתח שאני בוחר הוא קווין דוראנט. הסופרסטאר מרגיש בבית באוקלנד והוא משלים שתי עונות נהדרות מבחינה מספרית. כשקרי צפוי להיעדר לפחות עד סוף הסדרה (כנראה יחזור באמצע חצאי הגמר האזוריים), דוראנט הוא האיש שצריך להוביל את הווריורס לשלב הבא, כשבדרך עומדת יריבה לא קלה בכלל. סאן אנטוניו היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה (חולקת את המקום הראשון עם יוטה) והיא צפויה להקשות מאוד על ההתקפה של האלופה, בטח כשהיא ללא קרי. דוראנט יצטרך להיות במיטבו.
שימו לב: למנו ג'ינובילי הבלתי נגמר. הגארד הארגנטינאי בן ה-40 ממשיך להיות שחקן משמעותי מאוד בקבוצה של פופוביץ' - שעולה מהספסל ומביא קליעה, חוכמת משחק, ניסיון ובעיקר ווינריות. לקראת סוף העונה, כשהמקום של הספרס בפלייאוף היה לא מובטח, ג'ינובילי העלה את הרמה. בניצחון החשוב השבוע נגד סקרמנטו, ג'ינובילי סיפק משחק ענק עם 17 נקודות, 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. אגדה מהלכת של ממש.
למה גולדן סטייט תנצח: לא ממש צריך להסביר למה. גם בהיעדרו של קרי, גולדן סטייט היא קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, שמשחקת כדורסל איכותי ושיטתי. ממולה עומדת סאן אנטוניו ספרס בגרסה החלשה ביותר שלה ככל הנראה בשני העשורים האחרונים, בלי קאווי לאונרד שכנראה נמצא בדרך החוצה בקבוצה וכשטוני פארקר מעמיד את המספרים הנמוכים ביותר בקריירת ה-NBA שלו.
למה סאן אנטוניו תנצח: כן, היא סיימה עונה עם פחות מ-50 ניצחונות לראשונה מאז 1996-1997, פארקר כבר לא מככב ולמרכוס אולרידג' יתקשה להוביל לבדו את הספרס לניצחון בסדרה מול גולדן סטייט. אבל, זו בכל זאת סאן אנטוניו ספרס. המאמן הוא גרג פופוביץ' ויש לה את קבלני האליפויות עתירי הניסיון ג'ינובילי, פארקר וגאסול; על הנייר היא הייתה אמורה להיות השנה מחוץ לפלייאוף, אבל השיטה של פופוביץ' הצליחה להפוך חבורה של שחקנים בינוניים ושל ווטרנים לקבוצת ההגנה הטובה בליגה. האם באמת כדאי להמר נגד סאן אנטוניו בסדרת פלייאוף?

בכמה מילים: סדרה אדירה על הנייר אבל במציאות, התוצאה נראית די צפויה. גולדן סטייט תתקשה מול הספרס, בטח בלי סטפן קרי, אבל הספרס של העונה הנוכחית לא מסוגלים לבלום את קבוצת הכוכבים מאוקלנד. גולדן סטייט תשתדל בעיקר להימנע מפציעות.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

All rights reserved to Jesse D. Garrabrant/Getty Images, taken from bleacherreport.com, no copyright infringement intended

פורטלנד (3) - ניו אורלינס (6)
מאזן בעונה הסדירה: פורטלנד 33:49, ניו אורלינס 34:48
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: בחרתי דווקא בשני הגארדים של ניו אורלינס, ג'רו הולידיי וראג'ון רונדו. שניהם כבר משחקים שנים רבות בליגה; רונדו נחשב לאחד מהרכזים הטובים בליגה עד לפני כמה שנים, אבל סבל ממספר פציעות ודעך, בעוד הולידיי תמיד ניפק מספרים סולידיים, אבל לא זכה להערכה רבה. רונדו הוא רכז טבעי, מוסר ומנהל משחק בחסד וכמובן מנוסה במעמדים כאלו; הולידיי נתן העונה את עונת השיא שלו עם מספרים נהדרים של 19 נק', 6 אס', 4.5 ריב, 1.5 חטיפות ו-0.8 חסימות (מגובה 1.93 בלבד!). אנתוני דייויס הוא סופרסטאר, על זה אין עוררין, אבל הוא לא יכול לנצח סדרת פלייאוף לבדו. יכולת טובה של צמד הגארדים הזה, שהנתונים הסטטיסטיים שלהם העונה היו טובים יותר משמעותית בניצחונות לעומת הפסדים (לדוגמה, רונדו מסר 9 אס' בממוצע בניצחונות לעומת 6.8 בהפסדים), היא הכרחית כדי שלניו אורלינס יהיה בכלל סיכוי להמשיך הלאה.
שימו לב: יוסוף נורקיץ' הוכיח העונה כי הוא אחד מהסנטרים הטובים בליגה. הסנטר הבוסני בן ה-23 עבר מדנבר לפורטלנד באמצע העונה הקודמת בטרייד והראה ניצוצות. השנה, מי שזכה לכינוי המאיים "הדב הבוסני" רשם קפיצת מדרגה והיה חלק חשוב מאוד בעונה המוצלחת של פורטלנד. עם מספרים של 14.3 נק', 9 ריב' ו-1.4 חסימות בממוצע למשחק, בגובה 2.13 ובמשקל 127 ק"ג, נורקיץ' הוא שחקן שכדאי לקבוצות היריבות לפחד ממנו. המאצ'-אפ שלו מול אנתוני דייויס יהיה בהחלט מעניין.
למה פורטלנד תנצח: כי יש לה את ההגנה החמישית בטיבה בליגה וכי היא מדורגת שלישית בליגה בריבאונדים, בשני המקרים בעיקר בזכות הדומיננטיות של נורקיץ' מתחת לסלים בשני צידי המגרש; כי יש לה את דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום, צמד הגארדים הנהדרים שביחד בממוצע למשחק קולעים 48.3 נקודות, מוסרים 10 אסיסטים ולוקחים 9.5 ריבאונדים; ועל הקווים יש לה את טרי סטוטס המנוסה שכבר הוביל את הקבוצה פעמיים לחצי גמר המערב.

Taken from House of Highlights Youtube Channel, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

למה ניו אורלינס תנצח: אנתוני דייויס זו סיבה מספיק טובה. אם נורקיץ' הוא הדב הבוסני, דייויס הוא המפלצת עם הגבה האחת, עם ממוצעים של 28.1 נקודות, 11.1 ריב', 2.6 חסימות, 2.3 אסיסטים, 1.5 חטיפות למשחק ואחוזים של 83% מהעונשין, 56% ל-2 ו-34% לשלוש. דייויס הוא שחקן אדיר שלצידו צוות מסייע לא רע בכלל, ועכשיו הוא חוזר לפלייאוף אחרי היעדרות של 4 שנים, כשהוא בשיאו.

בכמה מילים: סדרה שמבטיחה הרבה וככל הנראה גם תקיים. אין קבוצה שהיא פייבוריטית מוחלטת, לפורטלנד יש את השלישייה של לילארד-מקולום-נורקיץ' ולניו אורלינס יש בעיקר את אנתוני דייויס. זה מפגש בין סגנונות - פורטלנד בעלת האוריינטציה ההגנתית מול ניו אורלינס בעלת האוריינטציה ההתקפית, פורטלנד עם צמד כוכבים בעמדות הגארד וסנטר עם נוכחות בצבע שמשלים אותם מול ניו אורלינס עם כוכב על אתלטי בעמדת הסנטר וצמד גארדים מנוסים שמשלימים אותו. היכולת של הצוות המסייע לדייויס בניו אורלינס היא זו שלדעתי תכריע את הסדרה לכאן או לכאן. זו סדרה שלדעתי תלך ל-7 משחקים.
תחזית: 3:4 ניו אורלינס

Taken from nbaesp.com, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

אוקלהומה סיטי (4) - יוטה (5)
מאזן בעונה הסדירה: אוקלהומה 34:48, יוטה 34:48
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאוקלהומה
שחקן מפתח: ראסל ווסטברוק יהיה נהדר כהרגלו, אבל לבד הוא לא יוכל לנצח יריבה קשה כמו יוטה. כשכרמלו אנתוני מעמיד את המספרים הנמוכים ביותר שלו אי פעם ועובר לתפקיד של שחקן משלים, פול ג'ורג' הוא האיש שצריך להתעלות כדי ש-OKC תעבור את הסיבוב הראשון. בניצחונות של OKC העונה ג'ורג' קלע בממוצע 3 נקודות יותר מאשר בהפסדים (23.2 לעומת 20.2). עד כמה ג'ורג', שמסיים חוזה בסוף העונה ולא ברור לאן ימשיך, יכול לשתף פעולה עם ווסטברוק בצורה טובה בפלייאוף? האם האגו של שני השחקנים האלו בכלל יאפשר שיתוף פעולה מוצלח בפלייאוף? העונה של OKC הייתה די בינונית והיא מתמודדת כעת מול קבוצת ההגנה הטובה בליגה (שחולקת את המקום הראשון יחד עם הספרס). האם PG-13 יתעלה?
שימו לב: ג'ו אינגלס נחשב בסוף עונת 2013/2014 להחתמה לא מוצלחת של מכבי תל אביב. כן, הוא זכה יחד איתה ביורוליג וסיפק שלב ראשון נהדר, אבל דעך התקפית במהלך העונה ולא היווה פקטור בזכייה. או, שאולי הוא כן היווה פקטור? אינגלס אולי נעלם מבחינת קליעה בזמנו, אבל את חכמת המשחק המדהימה שלו אי אפשר היה לפספס, במיוחד באלי-הופים שהוא ארגן לאלכס טיוס. סוג של רכז בגובה 2.03, עם הגנה טובה ויכולת קליעה נהדרת מחוץ לקשת. אחרי 3 עונות טובות ב-NBA, לאינגלס הייתה העונה עונה מצוינת. 11.2 נקודות, 4.8 ריב', 4.2 אסיסטים ו-1.1 חטיפות בממוצע למשחק, עם 44% מחוץ לקשת ומקום בחמישייה של יוטה. מישהו עוד רוצה לומר שזו הייתה החתמה גרועה של מכבי?
למה אוקלהומה סיטי תנצח: מבחינת כישרון, אוקלהומה סיטי עדיפה בהרבה. ראסל ווסטברוק משלים עונה שנייה ברציפות עם ממוצעים של טריפל-דאבל, הישג היסטורי; פול ג'ורג' הוא נשק התקפי מסוכן במיוחד, כרמלו אנתוני כבר לא בשיאו אבל הוא עדיין תורם 16.2 נק' ו-5.8 ריב' לערב ומתחת לסל יש את סטיבן אדאמס המאיים.
למה יוטה תנצח: אוקלהומה סיטי מפוצצת בכישרון, אבל יוטה אדירה כקבוצה. העונה הקודמת שלה הייתה נהדרת, אבל היא איבדה בקיץ את הכוכב גורדון הייוורד ואת ג'ורג' היל, הרכז הפותח שלה. את 50 המשחקים הראשונים שלה היא סיימה במאזן שלילי של 28:22, הכוכב רודי גובר סבל משתי פציעות שגרמו לו להיעדר מלא מעט משחקים, הסקורר רודני הוד נשלח בטרייד לקליבלנד והיה נראה שאפשר לקפל את העונה. ההפך קרה - ב-32 המשחקים האחרונים של העונה, יוטה רשמה מאזן של 6:26 והייתה במרחק נגיעה מיתרון ביתיות. זו קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיה, עם ההגנה הטובה בליגה. דונובן מיטשל, שנבחר 13 בדראפט, סיפק עונה אדירה והיה נבחר לרוקי העונה לולא בן סימונס; ריקי רוביו נתן עונה נהדרת ושיפר את הקליעה מבחוץ; גובר ופייבורס שלטו מתחת לסלים; ואינגלס וג'יי קראודר (שהגיע בטרייד מקליבלנד) משלימים את הפאזל.

בכמה מילים: אוקלהומה סיטי היא קבוצה לאליפות על הנייר, אבל לא משחקים כדורסל על נייר. חיבור של שלושה שחקנים בעלי אגו בלתי נגמר בקבוצה אחת לא יכול להסתיים טוב. מנגד עומדת קבוצה שהיא ההפך המוחלט - קבוצה שמבוססת על כדורסל קבוצתי ועל הגנה. בדרך כלל, כשקבוצה פוגשת חבורה של בודדים, הקבוצה תנצח, גם אם הבודדים יהיו טובים מאוד. זו תהיה סדרה ארוכה ומעניינת, שתלך ל-7 משחקים. אני מהמר שיוטה תהיה זו שתמשיך קדימה.
תחזית: 3:4 יוטה

All rights reserved to Bryan Terry/The Oklahoman, taken from newsok.com, no copyright infringement intended

חצאי הגמר האזוריים
יוסטון (1) - יוטה (5)
העונה בין הקבוצות: 0:4 ליוסטון
בכמה מילים: סדרה בין הקבוצה הטובה בליגה העונה, יוסטון, לבין יוטה, קבוצת ההגנה הטובה בליגה. ליוסטון יש כישרון בלתי נגמר והכדורסל שלה הוא מסודר ושיטתי בהרבה מזה של אוקלהומה סיטי; יש לה גם את כריס פול המנוסה והוותיק וגם את הארדן, שלעצור אותו יהיה מאוד קשה. יוטה לא תתן ליוסטון לטייל, אבל מול קבוצה כל כך טובה ואחרי סדרה מתישה, היא תוכל רק להפריע, לא מעבר לכך.
תחזית: 2:4 יוסטון

All rights reserved to Jeff Swinger/USA Today, taken from slcdunk.com, no copyright infringement intended

גולדן סטייט (2) - ניו אורלינס (6)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: גולדן סטייט, בטח עם קרי שאמור לחזור, היא פייבוריטית ברורה ולא צריך להסביר למה. חבורת הכוכבים שלה שולטת בליגה כבר כמה שנים טובות, והקבוצה היחידה שיכולה לנסות לעצור אותה בהרכב מלא היא יוסטון. אנתוני דייויס יספק סדרה אדירה ויקבל עזרה מהולידיי, רונדו ומירוטיץ', אבל זה לא יספיק ליותר מניצחון אחד.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

All rights reserved to Ezra Shaw/Getty Images, taken from goldenstateofmind.com, no copyright infringement intended

הגמר האזורי

יוסטון (1) - גולדן סטייט (2)
העונה בין הקבוצות: 1:2 ליוסטון
בכמה מילים: הקרב האמיתי על האליפות, עם כל הכבוד למזרח. האם יוסטון יכולה לעצור את גולדן סטייט? הארדן כמובן יהיה נהדר וגם כריס פול, בהנחה שהוא יהיה בריא. יוסטון שיחקה העונה כדורסל טוב יותר מגולדן סטייט, אבל בפלייאוף, כשהכסף על השולחן, האם יוסטון תוכל לעצור את דוראנט וקרי? זו תהיה סדרה ארוכה, אבל גולדן סטייט תהיה זו תמשיך הלאה.
תחזית: 3:4 גולדן סטייט

All rights reserved to Getty Images, taken from rantsports.com, no copyright infringement intended

גמר ה-NBA

טורונטו (1, מזרח) - גולדן סטייט (2, מערב)

העונה בין הקבוצות: 0:2 לגולדן סטייט

בכמה מילים: סדרת הגמר שתפגיש בין הקבוצה הטובה במזרח לבין הקבוצה הטובה במערב (עם כל הכבוד ליוסטון). טורונטו תהיה עייפה, אבל גם גולדן סטייט לא תגיע רעננה. טורונטו תיהנה מיתרון הביתיות ותגרור את הסדרה ל-6 משחקים, אך לא מעבר לכך. גולדן סטייט עדיפה והכוכבים שלה ישאירו אבק ללאורי ודרוזן בדרך לאליפות שנייה ברציפות ושלישית בארבע העונות האחרונות.

All rights reserved to Bernard Weil/Toronto Star, taken from thestar.com, no copyright infringement intended

וכמובן, כל התחזית הזו יכולה להשתנות לחלוטין, במידה וקרי לא יחזור לשחק בסיבוב השני.

עד כאן, לעת עתה. נקווה שזה יהיה פלייאוף מעניין לפחות כמו העונה הסדירה.