יותר מדי פעמים קברו את הכדורסל האירופאי. גם בישראל רווחת בקרב הרבה חובבי כדורסל התפיסה הזו - הכדורסל האירופאי הוא מיושן, משעמם וברמה נמוכה, ולא מושך קהל.
טורניר אליפות אירופה האחרון, שהסתיים אמש, הוכיח בדיוק את ההפך. עם כדורסל ברמה גבוהה, משחקים מותחים, סופרסטארים עם יכולות אישיות יוצאות דופן לצד קבוצתיות שלא ממש רואים ב-NBA, והרבה קהל, כולל ממדינות ללא תרבות כדורסל משמעותית, כמו פינלנד ואסטוניה, אפשר להכתיר את היורובאסקט כאחרון כאחד הטובים שנראו בעידן הפוסט-סובייטי. סיכום היורובאסקט שלי יכלול את חמישיית המצטיינים שלי בטורניר, את המשחק הגדול ביותר, את ההפתעה, האכזבה, וההבטחה לעתיד, וכמה מילים על ישראל והכדורסל הישראלי.
חמישיית הטורניר שלי -
רכז: תומאס סטוראנסקי, 2.00, 23, צ'כיה
נתונים: 14.1 נק', 5.2 ריב', 7.3 אס'
למה מגיע לו: אף אחד לא באמת נתן לצ'כיה סיכוי להגיע לרבע הגמר, ולהדיח את קרואטיה על שלל כוכביה במשחק נוק-אאוט. שלושה אנשים חתומים, בראש ובראשונה, על ההצלחה של צ'כיה - סטוראנסקי, וסלי והמאמן ננו גינצבורג. סטוראנסקי היה המנוע שמאחורי הנבחרת. אל הטורניר הוא הגיע כגארד גבוה, צעיר ומוכשר, שמבטיח הרבה אבל עדיין לא עשה את הפריצה הגדולה. ביורובאסקט הזה הגיעה הפריצה שלו. כשהוא נושא את הנבחרת הצ'כית על גבו אל רבע הגמר, רשם סטוראנסקי נתונים סטטיסטיים שקרובים לטריפל-דאבל, כשהוא פשוט נמצא בכל מקום. ניהול משחק יוצא דופן, הגנה נהדרת (עצר את הגארדים הלטבים כמעט לחלוטין), עזרה מדהימה בריבאונד ביחס לרכז ויכולת קליעה מצוינת. בניצחון הגדול על קרואטיה במשחק על המקום הראשון בשלב הראשון הוא היה קרוב-קרוב לטריפל-דאבל עם 11 נקודות, 15 אסיסטים ו-9 ריבאונדים; בשמינית הגמר הוא סיפק שורה סטטיסטית של 10 נקודות, 11 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו-3 חטיפות; ובמשחק על המקום השביעי, משחק על הכרטיס האחרון לטורניר הקדם-אולימפי, הוא היה שם עם 16 נק'. בעוד מספר שנים, כשסטוראנסקי כבר יהיה שחקן NBA לגיטימי (מינימום), אז תוכלו להגיד שאתם ראיתם את טורניר הפריצה שלו, בו הוא הוביל את הנבחרת שלו להישג היסטורי.
שוטינג גארד: ננדו דה-קולו, 1.95, 28, צרפת
נתונים: 13.1 נק', 5.2 ריב', 3.7 אס'
למה מגיע לו: בטורניר די חלש של טוני פארקר, דיאו ובאטום, היה זה דה-קולו, יחד עם התמיכה של הקהל המקומי הצרפתי, שהוביל את צרפת למדליית הארד. דה-קולו, שבטורנירים קודמים שיחק תפקיד משני בהצלחה של הנבחרת, לקח הפעם יותר על עצמו, והעלה עוד יותר את רמת המשחק שלו בשלבים המכריעים. במשחק על מדליית הארד מול סרביה, דה קולו סיים עם 20 נקודות ב-23 דקות בלבד, וגם עשה עבודה הגנתית טובה על תיאודוסיץ' שהיה מחריד (בין השאר גם באשמתו שלו). אחרי זכייה ביורוקאפ עם ולנסיה, סיבוב של שנתיים ב-NBA וחזרה לאירופה, לעמדת הרכז המוביל של צסק"א מוסקבה, דה-קולו הוא שחקן מנוסה יותר, שלם יותר וטוב יותר, וזה בא לידי ביטוי בטורניר הזה, ולכן הוא ראוי מאוד להיות בחמישיית הטורניר.
סמול פורוורד: יונאס מאצ'יוליס, 1.98, 30, ליטא
נתונים: 13.8 נק', 6.3 ריב', 1.8 אס'
למה מגיע לו: יונאס מאצ'יוליס הוא שחקן חביב, שנמנה בהחלט עם השורה הראשונה של הסמול-פורוורדים ביורוליג, אבל עד היום, הוא היה די משני בנבחרת הליטאית מרובת ההצלחות והמדליות, קצת בדומה לדה-קולו בצרפת. בהיעדרם של האחים לברינוביץ', מוטייג'ונאס וקלייזה, מאצ'יוליס, דווקא אחרי עונה שבה לא ראה הרבה מגרש בריאל מדריד, לקח אחריות והוביל את ליטא, נבחרת בינונית מבחינת כישרון וגם די משעממת, שאף אחד לא ציפה ממנה לפני הטורניר להגיע לגמר, לגמר שני ברציפות ולעוד מדליה לאוסף של אימפריית הכדורסל מהמדינה הבלטית הקטנה. למאצ'יוליס מגיע גם ובעיקר בזכות ההצגה שלו בשמינית הגמר, מול גיאורגיה, במשחק צמוד שבקלות היה יכול להסתיים בהדחה ליטאית. מאצ'יוליס היה שם במשחק ענק, עם 34 נקודות, 6 ריבאונדים, 4 חטיפות ו-9/9 מהעונשין, וסידר עלייה לשלב הבא עם 85:81 ליטאי. ברבע הגמר, מול איטליה, הוא גם היה נהדר עם 19 נקודות ו-10 ריבאונדים, ובחצי הגמר מול סרביה הוא היה סולידי עם 9 נק' ו-6 ריב'. בגמר הוא כבר היה די חלש, כמו שאר הנבחרת הליטאית, אבל בלעדיו, הם לא היו מגיעים לשם בכלל.
פאוור פורוורד: נמניה בייליצה, 2.09, 27, סרביה
נתונים: 13.9 נק', 6.6 ריב', 2.7 אס'
למה מגיע לו: אז נכון שסרביה סיימה את הטורניר באכזבה גדולה ובשני משחקים רעים מאוד בקרבות על מדליות, אבל צריך לזכור שעד לחצי הגמר, סרביה הייתה הנבחרת הטובה ביותר באליפות. רגע לפני שהוא עובר ל-NBA, בייליצה הראה בטורניר הזה את ההתקדמות הנהדרת שהוא עבר בשנים האחרונות. מהבטחה שלא מומשה, בייליצה הפך לפוינט פורוורד ברמה גבוהה מאוד, עם יכולת קליעה מצוינת מכל הטווחים. בניגוד לתיאודוסיץ', שלא הבריק בטורניר ונחנק (שוב) ברגעי האמת, בייליצה שמר במשך כל הטורניר על יציבות, קלע בספרות כפולות ב-7 מתוך 9 משחקים (כולל כל משחקי הנוק-אאוט), הבריק מול ספרד במשחק הפתיחה ומול פינלנד הקשוחה בשמינית הגמר, והיה היחיד שעוד איכשהו תפקד בחצי הגמר ובמשחק על הארד. אין ספק שבייליצה הוא הנציג הראוי ביותר של הנבחרת הסרבית בחמישיית הטורניר.
סנטר ו-MVP: פאו גאסול, 2.15, 35, ספרד
נתונים: 25.6 נק', 8.8 ריב', 2.9 אס', 2.3 חס'
למה מגיע לו: מה יש לומר על גאסול שעוד לא נאמר? הסנטר הספרדי, זה שבאליפות אירופה לעתודה ב-2000 חטף על הראש, יחד עם פליפה רייס ונבארו, מיניב גרין ואיציק אוחנון (מי זוכר), והגיע ל-NBA כפאוור פורוורד רך, הפך עם השנים לאחד מהשחקנים האירופאיים הגדולים בהיסטוריה, ויש שיטענו, הגדול שבהם. בגיל 35, אחרי שכבר הספידו אותו, קבעו שאחיו הצעיר טוב ממנו ושספרד גרסת 2015 היא פשוט לא קבוצה מספיק טובה, האיש הגדול הוביל את ספרד, לפרקים במה שנראה היה כ-"One Man Show", לזהב עם דומיננטיות יוצאת דופן. 30 נקודות מול פולין בשמינית הגמר כולל 6 שלשות, 27 נקודות ו-9 ריבאונדים ברבע מול יוון, 40 נקודות בחצי מול צרפת, חצי מהנקודות של הנבחרת שלו, ו-25 נקודות ו-12 ריבאונדים בגמר מול ליטא. שוב ושוב, מול שמירה כפולה ושמירה משולשת, גאסול עשה מה שהוא רוצה, בצבע וגם מחוצה לו, עם אחוזים נהדרים מחוץ לקשת, דייק באחוזים גבוהים מקו העונשין ועצר את הגבוהים של היריבות, כשהוא מסיים גם כמלך החסימות של האליפות, בנוסף להיותו מלך הסלים. מי שעוד העז לזלזל בגאסול, כבר לא יעז לעשות זאת אחרי האליפות הזו. לנו רק נותר לשמוח שצפינו באגדה מהלכת.
ראויים לציון: סרחיו רודריגז (ספרד), אלסנדרו ג'נטילה (איטליה), דנילו גלינארי (איטליה), יאניס
אנטטוקונמפו (יוון), יונאס ולאנצ'יונאס (ליטא)
המשחק של הטורניר - חצי הגמר בין ספרד לצרפת (75:80 לספרד): משחק חצי הגמר בין המארחת צרפת לאלופה שבדרך ספרד היה מעין גמר בפני עצמו. במשחק מצוין, מול קהל של 27,000 צופים, ראינו הכל. הארכה, מתח, יכולת נהדרת של דה-קולו ובאטום (באחד המשחקים הטובים שלו בטורניר) מצד אחד ומצד שני, סרחיו רודריגז בעוד משחק נהדר, ומעל כולם, כמובן, מי אם לא פאו גאסול עם 40 נקודות. המשחק בין ספרד לצרפת הוא תמצית של האיכות של הכדורסל האירופאי, אותו כדורסל "לא פופולרי". כמות עצומה (בטח יחסית לכדורסל באירופה וגם ביחס לארה"ב) של קהל, הרבה רצון וקבוצתיות, וגם הרבה כישרון ויכולת. שנזכה לראות עוד הרבה משחקים כאלה.
ההפתעה: ההצלחה של נבחרות צ'כיה ולטביה: אפשר להגדיר גם את ההגעה של ליטא לגמר או את הזהב של ספרד כהפתעה של הטורניר, אבל בעיניי, ההפתעה הגדולה של הטורניר היא הגעתן של נבחרות צ'כיה ולטביה לשלב רבע הגמר. שלב רבע הגמר של היורובאסקט הוא מועדון די סגור. ספרד וצרפת הגיעו לשלב הזה בכל טורניר מאז 1999, ליטא וסרביה פספסו אותו רק פעמיים מאז 1995, סלובניה הייתה בו ברציפות מאז 2005 ועד הטורניר הזה, רוסיה הייתה בו ברציפות מ-1993 ועד 2013, ואת שאר המקומות תפסו בדרך כלל קרואטיה ויוון, ולעיתים איטליה, טורקיה או גרמניה. כניסתה של נבחרת חדשה לרבע הגמר, במקום אחת ממועדון ה-11 הנ"ל, היא תמיד הפתעה גדולה. אוקראינה עשתה את זה ב-2013, מקדוניה ב-2011, ישראל ב-2003 ולטביה ב-2001. כלומר, מאז 1999, ועד 2013, תקופה בה נערכו 8 טורנירים, והגיעו בהן 64 עולות לרבע הגמר (8 טורנירים כפול 8 נבחרות ברבע הגמר), רק 4 מתוך העולות האלו לא היו ממועדון ה-11 הנ"ל. לכן, עלייתן של שתי נבחרות חדשות, אחת שלא עלתה לשלב הזה מעולם (צ'כיה) ואחת שעשתה זאת לאחרונה ב-2001 (לטביה) לשלב רבע הגמר ביורובאסקט 2015, על חשבון שתי נבחרות ממועדון ה-11, קרואטיה וסלובניה, היא הפתעה גדולה בכדורסל האירופאי, שאולי מצביעה על צמצום פערים בין הטופ של אירופה לבין נבחרות דרג הביניים.
האכזבה: נבחרת סרביה, שהייתה הנבחרת הטובה ביותר עד לשלב חצי הגמר, אבל פישלה פעמיים וסיימה בלי מדליה. הסיפור של נבחרת סרביה הוא גם הסיפור של מילוש תיאודוסיץ', שכמעט תמיד מפשל במשחקי מאני-טיים. הנבחרת הסרבית היא נבחרת עם שיטה טובה מאוד, הרבה כישרון וניסיון, אבל בסופו של דבר, זה כמעט אף פעם לא נגמר בהתאם ליכולת (כלומר, הסרבים הם Under-Achievers). עכשיו, כשהם צריכים להבטיח את המקום באולימפיאדה בשנה הבאה בטורניר הקדם-אולימפי, הסרבים יצטרכו לאסוף את השברים ולהילחם מול נבחרות טובות מאוד כדי להגיע לבמה המרכזית של הכדורסל העולמי ולהתמודד שוב על מדליה. למטה: תמונה אחת שמספרת את כל הסיפור.
ההבטחה לעתיד: דניס שרודר, רכז נבחרת גרמניה, חגג 22 רק לפני מספר ימים, ומאחוריו שתי עונות ב-NBA, באטלנטה הוקס, שם הפך בעונה האחרונה לשחקן השישי של הקבוצה שהגיעה לגמר המזרח. ביורובאסקט הראשון שלו, מול הקהל הביתי בברלין, שרודר היה פשוט נפלא, עם 21 נק', 4.6 ריב' ו-6 אס' בממוצע למשחק, ויכולת נהדרת מול הנבחרות הטובות באירופה ב"בית המוות". נוביצקי כנראה כבר לא יחזור לשחק כדורסל במדים הלאומיים, אבל עם שרודר כרכז מוביל, לנבחרת גרמניה צפוי עתיד מזהיר.
נבחרת ישראל אמנם הובסה מול איטליה בשמינית הגמר והודחה בצורה קשה מהאליפות, אבל עדיין ניתן לסכם את האליפות הזו כהצלחה. אחרי כמה טורנירים רצופים שבהם הייתה אי-הצלחה לעבור את השלב הראשון, הנבחרת חזרה למקום הראוי לה, מקומות 9-12 באירופה (בדירוג הסופי ישראל מוקמה עשירית). עכשיו, צריך להמשיך את תהליך ההצערה, להיפרד מגרין וגם מאפיק ניסים (שלא יצא לאליפות), לתת צ'אנס לשחקנים כמו דוסון ובלייזר, ולבחור מתאזרח שיהיה גארד, עדיף גארד קולע, כמו לנדסברג, ולהיפרד מדיאור פישר, שתרם לא מעט לנבחרת בשני הקמפיינים האחרונים, אך בסופו של דבר הוא כבר מבוגר מדי ולא פותר את הבעיה הגדולה של הנבחרת בקמפיין הזה - מחסור בקליעה משלוש ובקליעה בכלל. איגוד הכדורסל צפוי להגיש בקשות לאירוח הטורניר הקדם-אולימפי בקיץ הבא ולאירוח בית ביורובאסקט 2017. רגע לפני שינוי שיטת המשחקים של פיב"א, על הנבחרת להמשיך בקו של הקיץ האחרון, עם השינויים הנדרשים.
גמר חתימה טובה לכולם, ושתהיה לנו שנת כדורסל מצוינת.
כל הזכויות על התמונות שמורות ל-FIBA
טורניר אליפות אירופה האחרון, שהסתיים אמש, הוכיח בדיוק את ההפך. עם כדורסל ברמה גבוהה, משחקים מותחים, סופרסטארים עם יכולות אישיות יוצאות דופן לצד קבוצתיות שלא ממש רואים ב-NBA, והרבה קהל, כולל ממדינות ללא תרבות כדורסל משמעותית, כמו פינלנד ואסטוניה, אפשר להכתיר את היורובאסקט כאחרון כאחד הטובים שנראו בעידן הפוסט-סובייטי. סיכום היורובאסקט שלי יכלול את חמישיית המצטיינים שלי בטורניר, את המשחק הגדול ביותר, את ההפתעה, האכזבה, וההבטחה לעתיד, וכמה מילים על ישראל והכדורסל הישראלי.
חמישיית הטורניר שלי -
רכז: תומאס סטוראנסקי, 2.00, 23, צ'כיה
נתונים: 14.1 נק', 5.2 ריב', 7.3 אס'
למה מגיע לו: אף אחד לא באמת נתן לצ'כיה סיכוי להגיע לרבע הגמר, ולהדיח את קרואטיה על שלל כוכביה במשחק נוק-אאוט. שלושה אנשים חתומים, בראש ובראשונה, על ההצלחה של צ'כיה - סטוראנסקי, וסלי והמאמן ננו גינצבורג. סטוראנסקי היה המנוע שמאחורי הנבחרת. אל הטורניר הוא הגיע כגארד גבוה, צעיר ומוכשר, שמבטיח הרבה אבל עדיין לא עשה את הפריצה הגדולה. ביורובאסקט הזה הגיעה הפריצה שלו. כשהוא נושא את הנבחרת הצ'כית על גבו אל רבע הגמר, רשם סטוראנסקי נתונים סטטיסטיים שקרובים לטריפל-דאבל, כשהוא פשוט נמצא בכל מקום. ניהול משחק יוצא דופן, הגנה נהדרת (עצר את הגארדים הלטבים כמעט לחלוטין), עזרה מדהימה בריבאונד ביחס לרכז ויכולת קליעה מצוינת. בניצחון הגדול על קרואטיה במשחק על המקום הראשון בשלב הראשון הוא היה קרוב-קרוב לטריפל-דאבל עם 11 נקודות, 15 אסיסטים ו-9 ריבאונדים; בשמינית הגמר הוא סיפק שורה סטטיסטית של 10 נקודות, 11 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו-3 חטיפות; ובמשחק על המקום השביעי, משחק על הכרטיס האחרון לטורניר הקדם-אולימפי, הוא היה שם עם 16 נק'. בעוד מספר שנים, כשסטוראנסקי כבר יהיה שחקן NBA לגיטימי (מינימום), אז תוכלו להגיד שאתם ראיתם את טורניר הפריצה שלו, בו הוא הוביל את הנבחרת שלו להישג היסטורי.
שוטינג גארד: ננדו דה-קולו, 1.95, 28, צרפת
נתונים: 13.1 נק', 5.2 ריב', 3.7 אס'
למה מגיע לו: בטורניר די חלש של טוני פארקר, דיאו ובאטום, היה זה דה-קולו, יחד עם התמיכה של הקהל המקומי הצרפתי, שהוביל את צרפת למדליית הארד. דה-קולו, שבטורנירים קודמים שיחק תפקיד משני בהצלחה של הנבחרת, לקח הפעם יותר על עצמו, והעלה עוד יותר את רמת המשחק שלו בשלבים המכריעים. במשחק על מדליית הארד מול סרביה, דה קולו סיים עם 20 נקודות ב-23 דקות בלבד, וגם עשה עבודה הגנתית טובה על תיאודוסיץ' שהיה מחריד (בין השאר גם באשמתו שלו). אחרי זכייה ביורוקאפ עם ולנסיה, סיבוב של שנתיים ב-NBA וחזרה לאירופה, לעמדת הרכז המוביל של צסק"א מוסקבה, דה-קולו הוא שחקן מנוסה יותר, שלם יותר וטוב יותר, וזה בא לידי ביטוי בטורניר הזה, ולכן הוא ראוי מאוד להיות בחמישיית הטורניר.
סמול פורוורד: יונאס מאצ'יוליס, 1.98, 30, ליטא
נתונים: 13.8 נק', 6.3 ריב', 1.8 אס'
למה מגיע לו: יונאס מאצ'יוליס הוא שחקן חביב, שנמנה בהחלט עם השורה הראשונה של הסמול-פורוורדים ביורוליג, אבל עד היום, הוא היה די משני בנבחרת הליטאית מרובת ההצלחות והמדליות, קצת בדומה לדה-קולו בצרפת. בהיעדרם של האחים לברינוביץ', מוטייג'ונאס וקלייזה, מאצ'יוליס, דווקא אחרי עונה שבה לא ראה הרבה מגרש בריאל מדריד, לקח אחריות והוביל את ליטא, נבחרת בינונית מבחינת כישרון וגם די משעממת, שאף אחד לא ציפה ממנה לפני הטורניר להגיע לגמר, לגמר שני ברציפות ולעוד מדליה לאוסף של אימפריית הכדורסל מהמדינה הבלטית הקטנה. למאצ'יוליס מגיע גם ובעיקר בזכות ההצגה שלו בשמינית הגמר, מול גיאורגיה, במשחק צמוד שבקלות היה יכול להסתיים בהדחה ליטאית. מאצ'יוליס היה שם במשחק ענק, עם 34 נקודות, 6 ריבאונדים, 4 חטיפות ו-9/9 מהעונשין, וסידר עלייה לשלב הבא עם 85:81 ליטאי. ברבע הגמר, מול איטליה, הוא גם היה נהדר עם 19 נקודות ו-10 ריבאונדים, ובחצי הגמר מול סרביה הוא היה סולידי עם 9 נק' ו-6 ריב'. בגמר הוא כבר היה די חלש, כמו שאר הנבחרת הליטאית, אבל בלעדיו, הם לא היו מגיעים לשם בכלל.
פאוור פורוורד: נמניה בייליצה, 2.09, 27, סרביה
נתונים: 13.9 נק', 6.6 ריב', 2.7 אס'
למה מגיע לו: אז נכון שסרביה סיימה את הטורניר באכזבה גדולה ובשני משחקים רעים מאוד בקרבות על מדליות, אבל צריך לזכור שעד לחצי הגמר, סרביה הייתה הנבחרת הטובה ביותר באליפות. רגע לפני שהוא עובר ל-NBA, בייליצה הראה בטורניר הזה את ההתקדמות הנהדרת שהוא עבר בשנים האחרונות. מהבטחה שלא מומשה, בייליצה הפך לפוינט פורוורד ברמה גבוהה מאוד, עם יכולת קליעה מצוינת מכל הטווחים. בניגוד לתיאודוסיץ', שלא הבריק בטורניר ונחנק (שוב) ברגעי האמת, בייליצה שמר במשך כל הטורניר על יציבות, קלע בספרות כפולות ב-7 מתוך 9 משחקים (כולל כל משחקי הנוק-אאוט), הבריק מול ספרד במשחק הפתיחה ומול פינלנד הקשוחה בשמינית הגמר, והיה היחיד שעוד איכשהו תפקד בחצי הגמר ובמשחק על הארד. אין ספק שבייליצה הוא הנציג הראוי ביותר של הנבחרת הסרבית בחמישיית הטורניר.
סנטר ו-MVP: פאו גאסול, 2.15, 35, ספרד
נתונים: 25.6 נק', 8.8 ריב', 2.9 אס', 2.3 חס'
למה מגיע לו: מה יש לומר על גאסול שעוד לא נאמר? הסנטר הספרדי, זה שבאליפות אירופה לעתודה ב-2000 חטף על הראש, יחד עם פליפה רייס ונבארו, מיניב גרין ואיציק אוחנון (מי זוכר), והגיע ל-NBA כפאוור פורוורד רך, הפך עם השנים לאחד מהשחקנים האירופאיים הגדולים בהיסטוריה, ויש שיטענו, הגדול שבהם. בגיל 35, אחרי שכבר הספידו אותו, קבעו שאחיו הצעיר טוב ממנו ושספרד גרסת 2015 היא פשוט לא קבוצה מספיק טובה, האיש הגדול הוביל את ספרד, לפרקים במה שנראה היה כ-"One Man Show", לזהב עם דומיננטיות יוצאת דופן. 30 נקודות מול פולין בשמינית הגמר כולל 6 שלשות, 27 נקודות ו-9 ריבאונדים ברבע מול יוון, 40 נקודות בחצי מול צרפת, חצי מהנקודות של הנבחרת שלו, ו-25 נקודות ו-12 ריבאונדים בגמר מול ליטא. שוב ושוב, מול שמירה כפולה ושמירה משולשת, גאסול עשה מה שהוא רוצה, בצבע וגם מחוצה לו, עם אחוזים נהדרים מחוץ לקשת, דייק באחוזים גבוהים מקו העונשין ועצר את הגבוהים של היריבות, כשהוא מסיים גם כמלך החסימות של האליפות, בנוסף להיותו מלך הסלים. מי שעוד העז לזלזל בגאסול, כבר לא יעז לעשות זאת אחרי האליפות הזו. לנו רק נותר לשמוח שצפינו באגדה מהלכת.
ראויים לציון: סרחיו רודריגז (ספרד), אלסנדרו ג'נטילה (איטליה), דנילו גלינארי (איטליה), יאניס
אנטטוקונמפו (יוון), יונאס ולאנצ'יונאס (ליטא)
המשחק של הטורניר - חצי הגמר בין ספרד לצרפת (75:80 לספרד): משחק חצי הגמר בין המארחת צרפת לאלופה שבדרך ספרד היה מעין גמר בפני עצמו. במשחק מצוין, מול קהל של 27,000 צופים, ראינו הכל. הארכה, מתח, יכולת נהדרת של דה-קולו ובאטום (באחד המשחקים הטובים שלו בטורניר) מצד אחד ומצד שני, סרחיו רודריגז בעוד משחק נהדר, ומעל כולם, כמובן, מי אם לא פאו גאסול עם 40 נקודות. המשחק בין ספרד לצרפת הוא תמצית של האיכות של הכדורסל האירופאי, אותו כדורסל "לא פופולרי". כמות עצומה (בטח יחסית לכדורסל באירופה וגם ביחס לארה"ב) של קהל, הרבה רצון וקבוצתיות, וגם הרבה כישרון ויכולת. שנזכה לראות עוד הרבה משחקים כאלה.
ההפתעה: ההצלחה של נבחרות צ'כיה ולטביה: אפשר להגדיר גם את ההגעה של ליטא לגמר או את הזהב של ספרד כהפתעה של הטורניר, אבל בעיניי, ההפתעה הגדולה של הטורניר היא הגעתן של נבחרות צ'כיה ולטביה לשלב רבע הגמר. שלב רבע הגמר של היורובאסקט הוא מועדון די סגור. ספרד וצרפת הגיעו לשלב הזה בכל טורניר מאז 1999, ליטא וסרביה פספסו אותו רק פעמיים מאז 1995, סלובניה הייתה בו ברציפות מאז 2005 ועד הטורניר הזה, רוסיה הייתה בו ברציפות מ-1993 ועד 2013, ואת שאר המקומות תפסו בדרך כלל קרואטיה ויוון, ולעיתים איטליה, טורקיה או גרמניה. כניסתה של נבחרת חדשה לרבע הגמר, במקום אחת ממועדון ה-11 הנ"ל, היא תמיד הפתעה גדולה. אוקראינה עשתה את זה ב-2013, מקדוניה ב-2011, ישראל ב-2003 ולטביה ב-2001. כלומר, מאז 1999, ועד 2013, תקופה בה נערכו 8 טורנירים, והגיעו בהן 64 עולות לרבע הגמר (8 טורנירים כפול 8 נבחרות ברבע הגמר), רק 4 מתוך העולות האלו לא היו ממועדון ה-11 הנ"ל. לכן, עלייתן של שתי נבחרות חדשות, אחת שלא עלתה לשלב הזה מעולם (צ'כיה) ואחת שעשתה זאת לאחרונה ב-2001 (לטביה) לשלב רבע הגמר ביורובאסקט 2015, על חשבון שתי נבחרות ממועדון ה-11, קרואטיה וסלובניה, היא הפתעה גדולה בכדורסל האירופאי, שאולי מצביעה על צמצום פערים בין הטופ של אירופה לבין נבחרות דרג הביניים.
האכזבה: נבחרת סרביה, שהייתה הנבחרת הטובה ביותר עד לשלב חצי הגמר, אבל פישלה פעמיים וסיימה בלי מדליה. הסיפור של נבחרת סרביה הוא גם הסיפור של מילוש תיאודוסיץ', שכמעט תמיד מפשל במשחקי מאני-טיים. הנבחרת הסרבית היא נבחרת עם שיטה טובה מאוד, הרבה כישרון וניסיון, אבל בסופו של דבר, זה כמעט אף פעם לא נגמר בהתאם ליכולת (כלומר, הסרבים הם Under-Achievers). עכשיו, כשהם צריכים להבטיח את המקום באולימפיאדה בשנה הבאה בטורניר הקדם-אולימפי, הסרבים יצטרכו לאסוף את השברים ולהילחם מול נבחרות טובות מאוד כדי להגיע לבמה המרכזית של הכדורסל העולמי ולהתמודד שוב על מדליה. למטה: תמונה אחת שמספרת את כל הסיפור.
ההבטחה לעתיד: דניס שרודר, רכז נבחרת גרמניה, חגג 22 רק לפני מספר ימים, ומאחוריו שתי עונות ב-NBA, באטלנטה הוקס, שם הפך בעונה האחרונה לשחקן השישי של הקבוצה שהגיעה לגמר המזרח. ביורובאסקט הראשון שלו, מול הקהל הביתי בברלין, שרודר היה פשוט נפלא, עם 21 נק', 4.6 ריב' ו-6 אס' בממוצע למשחק, ויכולת נהדרת מול הנבחרות הטובות באירופה ב"בית המוות". נוביצקי כנראה כבר לא יחזור לשחק כדורסל במדים הלאומיים, אבל עם שרודר כרכז מוביל, לנבחרת גרמניה צפוי עתיד מזהיר.
נבחרת ישראל אמנם הובסה מול איטליה בשמינית הגמר והודחה בצורה קשה מהאליפות, אבל עדיין ניתן לסכם את האליפות הזו כהצלחה. אחרי כמה טורנירים רצופים שבהם הייתה אי-הצלחה לעבור את השלב הראשון, הנבחרת חזרה למקום הראוי לה, מקומות 9-12 באירופה (בדירוג הסופי ישראל מוקמה עשירית). עכשיו, צריך להמשיך את תהליך ההצערה, להיפרד מגרין וגם מאפיק ניסים (שלא יצא לאליפות), לתת צ'אנס לשחקנים כמו דוסון ובלייזר, ולבחור מתאזרח שיהיה גארד, עדיף גארד קולע, כמו לנדסברג, ולהיפרד מדיאור פישר, שתרם לא מעט לנבחרת בשני הקמפיינים האחרונים, אך בסופו של דבר הוא כבר מבוגר מדי ולא פותר את הבעיה הגדולה של הנבחרת בקמפיין הזה - מחסור בקליעה משלוש ובקליעה בכלל. איגוד הכדורסל צפוי להגיש בקשות לאירוח הטורניר הקדם-אולימפי בקיץ הבא ולאירוח בית ביורובאסקט 2017. רגע לפני שינוי שיטת המשחקים של פיב"א, על הנבחרת להמשיך בקו של הקיץ האחרון, עם השינויים הנדרשים.
גמר חתימה טובה לכולם, ושתהיה לנו שנת כדורסל מצוינת.
כל הזכויות על התמונות שמורות ל-FIBA
No comments:
Post a Comment