מה לא אמרו על הנבחרת לפני האליפות? שפישר לא בכושר, שהיכולת במשחקי ההכנה הייתה מזעזעת (והיא אכן הייתה כזו), שאין לנו קליעה מבחוץ, אין לנו קו קדמי ואין לנו שום יכולת לחפות על החיסרון בריבאונד.
גם אני צריך לאכול את הכובע, כי רק לפני שבוע הימרתי פה שישראל לא תעבור את השלב הראשון, ושהניצחון היחיד שלנו יגיע מול בוסניה (מולה הפסדנו). אז איך בבת אחת, מנבחרת שנראית רע במשחקי ההכנה, ומפסידה לנבחרות כמו מקדוניה ואוקראינה (שלא עלו שלב), הפכה נבחרת ישראל לנבחרת שרצה, קולעת מבחוץ באחוזים נהדרים ומחסלת שחקנים בהגנה? אנסה למנות כמה נקודות.
1. שימוש בגבוהים כמובילי כדור וכמוסרים ומשחק "הפוך"
האליפות הנהדרת של ישראל לא סותרת את העובדה שהגבוהים של ישראל אינם הגבוהים הקלאסיים של משחק גב לסל, הם לא מפלצות בצבע כמו רודי גובר הצרפתי, ראדוליצה (סרביה) או גורטאט (פולין), ואין להם גם את האורך של טומיץ', או את הקליעה מבחוץ של ברניאני. אבל העובדה שהגבוהים של הנבחרת הם לא הגבוהים ביותר והפיזיים ביותר, לא אומרת שאין להם יתרונות שאין לגבוהים אחרים. כנ"ל לגבי הגארדים שלנו - הם לא הקלעים הכי טובים שיש. מי שמכיר את הדרך שבה שיחקה גליל עליון בעונת האליפות של 1992/93, בהדרכת פיני גרשון, כבר מבין לאן אני חותר. כמו ששיחקה הגליל אז, משחקת נבחרת ישראל היום, אולי בתוספת קצת אתלטיות שאז לא הייתה כ"כ נפוצה. היתרון של מקל על גארדים אחרים הוא הפיזיות שלו, והיתרון של אליהו, כספי וכדיר על שחקנים אחרים בגובה שלהם הוא היכולת שלהם להוביל כדור, להוציא למתפרצת ולמסור (במיוחד אליהו). גם פישר, שהוא אמנם לא שחקן שיכול להוביל כדור, הוא בעל יכולת מסירה לא רעה ומשתתף בתרגילים של משחק בין גבוהים. כפי שנראה בסרטון הבא, של תקציר המשחק של ישראל נגד פולין. הריצו ל-0:13, ותראו את מקל מריץ את ההתקפה במהירות, מוצא את פישר בטופ אוף דה קי, וזה מתקדם מספר צעדים ומוסר לאליהו, שחותך מצד שמאל ומסיים בדאנק מהדהד.
ובסרטון הבא, של ישראל נגד פינלנד, הריצו ל-0:12, ותראו את "המשחק ההפוך" במיטבו - מקל עושה פוסט אפ על הגארד הפיני ששומר עליו (סאסו סאלין), ומוסר לאליהו שגם כאן, חותך פנימה, הפעם מצד ימין, ומסיים בדאנק כשאין מפריע בצבע.
2. יציאה למתפרצות, ובמיוחד מתפרצות של גבוהים:
כאמור, זה די המשך של הסעיף הקודם, אבל בכל זאת זה שווה סעיף משלו. חזרו שוב לסרטון של ישראל נגד פינלנד, והריצו ל-0:30. אליהו קורא מצוין את המסירה של קופונן, חוטף את הכדור ויוצא למתפרצת. יחד איתו יוצאים למתפרצת כספי וכדיר. אליהו מוסר לכדיר בערך על קו השלוש, וכדיר מכדרר לתוך הצבע ומוסר לאליהו שמסיים נהדר, כשכספי נמצא מתחת לסל במקרה של צורך לתקן אם הכדור לא ייכנס. אצל הפינים רק שני גארדים מגיעים, וגם זה לקראת הסוף של המתפרצת, והגבוהים? הם הרחק מאחור. העובדה שנבחרת ישראל יוצאת למתפרצת עם שחקנים בעמדות 3,4,5, כשכולם מעל 2.00 מ', ושניים מהם בגובה 2.06, היא שובר שיוויון מול נבחרות אחרות, במיוחד נבחרות כבדות, כמו פינלנד. גם הגארדים של נבחרות אירופאיות כבדות בסגנון כזה מתקשים לצאת למתפרצות כאלו, שלא לדבר על גבוהים. חזרו לסרטון של ישראל נגד פולין, והריצו ל-0:31, ותוכלו לראות את אוחיון מוציא מתפרצת מאוד מהירה ומוצא את כספי קרוב מאוד לסל. כספי נחסם על ידי קרנובסקי הפולני, אבל כדיר נמצא שם כדי לתקן.
3. הגנה, הגנה והגנה:
נשיא המדינה, רובי ריבלין, נוהג לומר שיש 3 דברים חשובים עבור מדינת ישראל - היחסים עם ארה"ב, היחסים עם ארה"ב והיחסים עם ארה"ב. אז אמנם אדלשטיין לא אומר ש-3 הדברים החשובים במשחק הם הגנה, הגנה והגנה, אבל הגישה שלו היא בהחלט כזו, ואת טביעת האצבע שלו בנבחרת נוכל לראות כשכל שחקן קופץ על כדור לרצפה, נותן 200% בהגנה, מקריב עבירות ובעיקר רוצה. ומההגנה הזו יוצאים רק דברים טובים, ובעיקר נקודות. ב-0:47 מול פינלנד, עבודת הגנה מצוינת של פישר ולימונד מסתיימת במתפרצת קלילה של אליהו. וב-1:07 מול פינלנד - פישר, שרק הרגע תיקן את כספי מתחת לישראל ועשה 71:63, חוסם נהדר את קופונן, ומקל תופס את הכדור ומסיים בסל ועבירה שסוגר את הסיפור. יש גם דברים שלא רואים בתקצירים ולא בסטטיסטיקה, אבל רואים בהחלט במשחק שלם. לי דווקא נראה שהדבר הטוב ביותר שקרה לנבחרת ישראל הוא הפציעה של הלפרין. אני לא מזלזל ביכולותיו בכלל, אבל זה נתן אפשרות לאדלשטיין לשים את לימונד כשחקן חמישייה. וכשלימונד בחמישייה, רק דברים טובים קורים באליפות הזו, וזה בא ממישהו שלא ממש אוהב את סגנון המשחק שלו. בהפועל ת"א לימונד הוא בעיקר הגו-טו-גאי, המוציא לפועל, זה שהכדור נמצא אצלו. זה הולך יפה בליגה הישראלית, וכשהוא עשה את זה במשחקי ההכנה, זה היה נראה לא משהו. באליפות, לימונד מפנים את תפקידו כשחקן משני, ודווקא מתוך התפקיד הזה, הוא משחק הרבה יותר טוב. את פטרי קופונן, הרכז הפיני הנהדר מחימקי מוסקבה, זה שקלע 15 נק' מול צרפת, וקלע בספרות כפולות בכל יתר המשחקים, קלע מול ישראל 3 נק' בלבד, עם 1/10 מזוויע מהשדה. את זה דווקא כן רואים בסטטיסטיקה.
4. תרגילי בק-דור:
אז אתמול אמנם, בהרכב מאוד חסר, חטפנו על הראש 25 הפרש מצרפת, אבל דווקא במשחק הזה ראינו תרגילים נהדרים של דלת אחורית, בק-דור, משחקנים שהוכיחו לאדלשטיין שהם שווים כמה דקות ואפילו יותר מול האיטלקים בשמינית הגמר. בין שלל הדאנקים והשעשועים של נבחרת צרפת, תוכלו לראות בתקציר הבא של המשחק מול צרפת, ב-0:37 את בר טימור עובר מצוין את פורנייה ומוצא בתרגיל דלת אחורית מצוין את כדיר שמסיים מתחת לסל. וב-0:52 - כדיר מוסר לרות'בארט על קו השלוש, וזה מוצא את דוסון שחותך נהדר פנימה ומסיים בדאנק כשבאטום ודיאו ההמומים לא מבינים מאיפה זה בא להם.
5. יכולות אישיות:
חזרו רגע לסרטון של ישראל מול פולין, הסרטון הראשון. ב-0:45, גל מקל עם קרוסאובר מהפנט מול גורטאט שמסתיים בשתיים קלות. וב-1:00, כספי הולך פנימה בכוח ומסיים עם הנקודות. ב-1:12, בשילוב של מתפרצת נהדרת, מסירה מצוינת של מקל ויכולת אישית מצוינת של כספי ישראל לוקחת בחזרה את היתרון ולא שומטת אותו שוב. מקל וכספי, וגם אליהו אותו ראיתם בהפניות הקודמות לסרטונים, הם שחקנים נהדרים עם יכולות אישיות שאין הרבה בארץ. אבל אם זה היה רק הם, זה לא היה מספיק. אני רוצה להתמקד רגע על שחקן שלרוב נוטים לזלזל בו, והוא נחשב בעיקר לשחקן עם אנרגיות וניהול משחק, ותו לא, ובטח לא קלעי. לשחקן הזה קוראים יוגב אוחיון. הוא הרכז הראשון של מכבי ת"א כבר 4 עונות, ובנבחרת, המחליף של מקל. אבל זה לא גורם לו לרצות פחות, אלא לרצות יותר ולתת יותר. מול פולין, ב-1:18, פישר מוצא את אוחיון לשלשה במצב של 65:66 לישראל, והוא קולע אותה כמו גדול. ובסרטון הבא, של התקציר של ישראל מול בוסניה (משחק אותו הפסדנו), נוכל לראות שוב את יוגב כמו גדול, ב-1:07, במצב של 65:65, מקבל מסירה מאליהו וקולע שלשה ענקית. באליפות הזו, ב-5 משחקים, יש לאוחיון 5/11 מחוץ לקשת; וב-14 משחקים בטופ 16, בעונה שעברה עם מכבי ת"א, הוא קלע 9/28 משלוש. כלומר, באליפות הזו גם שחקנים שבד"כ לא קולעים מבחוץ, בטח לא באחוזים גבוהים (אוחיון וגם לימונד), או שהם לא השומרים הכי גדולים (יבזורי, אליהו) או לא המוסרים הכי גדולים (פישר) מראים פתאום שיש להם גם את זה. אז היכולות האישיות האלו, כנראה, הן גם עניין של כוח רצון ושל מחויבות מאוד גדולה לנבחרת.
אז ראינו את כל המהלכים הנהדרים האלו, והבנו איך הנבחרת שלנו הפכה מנבחרת שקיבלה על הראש בהכנה לנבחרת שעולה בגדול לשמינית הגמר, לראשונה מזה 8 שנים. אבל עם האוכל, בא התיאבון. הנבחרת שלנו, אם (ורק אם) כספי, אליהו ומקל בריאים, יכולה ללכת עוד קדימה. בשלב הבא ממתינה לנו איטליה, נבחרת מאוד מוכשרת, במיוחד מבחינה התקפית, שגם זכורה לנו מהפעמיים שניצחנו אותה לפני מספר שנים - 71:79 בחוץ ב-2010, עם בלינלי וברניאני אבל בלי גלינארי, ובאליפות אירופה שנה לאחר מכן, 95:96 בהארכה, עם גלינארי.
אז בואו נערוך השוואה קצרה, בהתבסס על הנתונים:
ישראל קולעת 75 נק' למשחק, בעוד האיטלקים קולעים הרבה יותר - 86.8 (שניים באליפות). האיטלקים לוקחים גם יותר ריבאונדים מישראל - 34.2 (25.2 הגנה, 9 התקפה) לאיטלקים, 31.8 לישראל (25.2 הגנה, 6.6 התקפה). האחוזים ל-2 של איטליה קצת יותר טובים משל ישראל, 52.1% לעומת 50.2%. האחוזים מהעונשין הרבה יותר טובים אצל האזורי, 84.1% לעומת 64.9% בלבד של הנבחרת שלנו, והאיטלקים גם הולכים יותר לקו. ישראל זורקת פחות לשלוש מאיטליה, וקולעת יותר טוב - 44% לעומת 37.2% בלבד לאיטלקים. אנחנו גם מוסרים יותר אסיסטים מהאיטלקים (21, 18.6), מאבדים יותר (13.6, 9.8) אבל גם חוטפים יותר (6, 3) וגם חוסמים יותר (3.6, 2.4). האיטלקים אמנם עושים יותר עבירות, אבל גם מאפשרים הרבה יותר נקודות ליריבות - 86.8 נקודות, בדיוק כמו שהם קולעים, הרבה יותר מאשר ישראל, שמאפשרת ליריבותיה 76.8 וגם זה אחרי המשחק מול צרפת אתמול שהוא לא דוגמה לכלום. המשחק יהיה מאוד קשה, מול קבוצה מאוד קשה ומאוד מוכשרת, עם כוכב גדול שהפך ברבות השנים לאחד מהשחקנים הגדולים של הכדורסל האירופאי, בטח היום ואולי בעתיד בכל הזמנים. הדרך היחידה של ישראל לנצח היא להמשיך עם מה שעבד בסיבוב הראשון, לקבל תרומה של לפחות 50 נק' מהשלישייה כספי-אליהו-מקל, ולנצל את החולשה ההגנתית של האיטלקים. אחרי המשחק הטוב של טימור, דוסון ורות'בארט אתמול, כדאי גם קצת להשתמש בהם, לפחות למספר דקות, במשחק מול איטליה בראשון.
תחזית לא אתן כי כבר פספסתי די בגדול בסיבוב הראשון. עוד בשמינית הגמר -
לטביה-סלובניה, יוון-בלגיה, ספרד-פולין, צרפת-טורקיה, קרואטיה-צ'כיה, סרביה-פינלנד, ישראל-איטליה, ליטא-גיאורגיה.
מה שבטוח, יהיה מעניין.
חג שמח, שנה טובה ואל אל ישראל!!!
הזכויות על כל הסרטונים שמורות ל-FIBA
* מי שקצת נאבד עם זמני הסרטונים ואיפה להסתכל -
נגד פולין - 0:13 (משחק הפוך), 0:31 (מתפרצות), 0:45, 1:00, 1:12, 1:18 (יכולות אישיות)
נגד פינלנד - 0:12 (משחק הפוך), 0:30 (מתפרצות), 0:47, 1:07 (הגנה)
נגד בוסניה - 1:07 (יכולות אישיות)
נגד צרפת - 0:37, 0:52 (בק-דור)
גם אני צריך לאכול את הכובע, כי רק לפני שבוע הימרתי פה שישראל לא תעבור את השלב הראשון, ושהניצחון היחיד שלנו יגיע מול בוסניה (מולה הפסדנו). אז איך בבת אחת, מנבחרת שנראית רע במשחקי ההכנה, ומפסידה לנבחרות כמו מקדוניה ואוקראינה (שלא עלו שלב), הפכה נבחרת ישראל לנבחרת שרצה, קולעת מבחוץ באחוזים נהדרים ומחסלת שחקנים בהגנה? אנסה למנות כמה נקודות.
1. שימוש בגבוהים כמובילי כדור וכמוסרים ומשחק "הפוך"
האליפות הנהדרת של ישראל לא סותרת את העובדה שהגבוהים של ישראל אינם הגבוהים הקלאסיים של משחק גב לסל, הם לא מפלצות בצבע כמו רודי גובר הצרפתי, ראדוליצה (סרביה) או גורטאט (פולין), ואין להם גם את האורך של טומיץ', או את הקליעה מבחוץ של ברניאני. אבל העובדה שהגבוהים של הנבחרת הם לא הגבוהים ביותר והפיזיים ביותר, לא אומרת שאין להם יתרונות שאין לגבוהים אחרים. כנ"ל לגבי הגארדים שלנו - הם לא הקלעים הכי טובים שיש. מי שמכיר את הדרך שבה שיחקה גליל עליון בעונת האליפות של 1992/93, בהדרכת פיני גרשון, כבר מבין לאן אני חותר. כמו ששיחקה הגליל אז, משחקת נבחרת ישראל היום, אולי בתוספת קצת אתלטיות שאז לא הייתה כ"כ נפוצה. היתרון של מקל על גארדים אחרים הוא הפיזיות שלו, והיתרון של אליהו, כספי וכדיר על שחקנים אחרים בגובה שלהם הוא היכולת שלהם להוביל כדור, להוציא למתפרצת ולמסור (במיוחד אליהו). גם פישר, שהוא אמנם לא שחקן שיכול להוביל כדור, הוא בעל יכולת מסירה לא רעה ומשתתף בתרגילים של משחק בין גבוהים. כפי שנראה בסרטון הבא, של תקציר המשחק של ישראל נגד פולין. הריצו ל-0:13, ותראו את מקל מריץ את ההתקפה במהירות, מוצא את פישר בטופ אוף דה קי, וזה מתקדם מספר צעדים ומוסר לאליהו, שחותך מצד שמאל ומסיים בדאנק מהדהד.
ובסרטון הבא, של ישראל נגד פינלנד, הריצו ל-0:12, ותראו את "המשחק ההפוך" במיטבו - מקל עושה פוסט אפ על הגארד הפיני ששומר עליו (סאסו סאלין), ומוסר לאליהו שגם כאן, חותך פנימה, הפעם מצד ימין, ומסיים בדאנק כשאין מפריע בצבע.
2. יציאה למתפרצות, ובמיוחד מתפרצות של גבוהים:
כאמור, זה די המשך של הסעיף הקודם, אבל בכל זאת זה שווה סעיף משלו. חזרו שוב לסרטון של ישראל נגד פינלנד, והריצו ל-0:30. אליהו קורא מצוין את המסירה של קופונן, חוטף את הכדור ויוצא למתפרצת. יחד איתו יוצאים למתפרצת כספי וכדיר. אליהו מוסר לכדיר בערך על קו השלוש, וכדיר מכדרר לתוך הצבע ומוסר לאליהו שמסיים נהדר, כשכספי נמצא מתחת לסל במקרה של צורך לתקן אם הכדור לא ייכנס. אצל הפינים רק שני גארדים מגיעים, וגם זה לקראת הסוף של המתפרצת, והגבוהים? הם הרחק מאחור. העובדה שנבחרת ישראל יוצאת למתפרצת עם שחקנים בעמדות 3,4,5, כשכולם מעל 2.00 מ', ושניים מהם בגובה 2.06, היא שובר שיוויון מול נבחרות אחרות, במיוחד נבחרות כבדות, כמו פינלנד. גם הגארדים של נבחרות אירופאיות כבדות בסגנון כזה מתקשים לצאת למתפרצות כאלו, שלא לדבר על גבוהים. חזרו לסרטון של ישראל נגד פולין, והריצו ל-0:31, ותוכלו לראות את אוחיון מוציא מתפרצת מאוד מהירה ומוצא את כספי קרוב מאוד לסל. כספי נחסם על ידי קרנובסקי הפולני, אבל כדיר נמצא שם כדי לתקן.
3. הגנה, הגנה והגנה:
נשיא המדינה, רובי ריבלין, נוהג לומר שיש 3 דברים חשובים עבור מדינת ישראל - היחסים עם ארה"ב, היחסים עם ארה"ב והיחסים עם ארה"ב. אז אמנם אדלשטיין לא אומר ש-3 הדברים החשובים במשחק הם הגנה, הגנה והגנה, אבל הגישה שלו היא בהחלט כזו, ואת טביעת האצבע שלו בנבחרת נוכל לראות כשכל שחקן קופץ על כדור לרצפה, נותן 200% בהגנה, מקריב עבירות ובעיקר רוצה. ומההגנה הזו יוצאים רק דברים טובים, ובעיקר נקודות. ב-0:47 מול פינלנד, עבודת הגנה מצוינת של פישר ולימונד מסתיימת במתפרצת קלילה של אליהו. וב-1:07 מול פינלנד - פישר, שרק הרגע תיקן את כספי מתחת לישראל ועשה 71:63, חוסם נהדר את קופונן, ומקל תופס את הכדור ומסיים בסל ועבירה שסוגר את הסיפור. יש גם דברים שלא רואים בתקצירים ולא בסטטיסטיקה, אבל רואים בהחלט במשחק שלם. לי דווקא נראה שהדבר הטוב ביותר שקרה לנבחרת ישראל הוא הפציעה של הלפרין. אני לא מזלזל ביכולותיו בכלל, אבל זה נתן אפשרות לאדלשטיין לשים את לימונד כשחקן חמישייה. וכשלימונד בחמישייה, רק דברים טובים קורים באליפות הזו, וזה בא ממישהו שלא ממש אוהב את סגנון המשחק שלו. בהפועל ת"א לימונד הוא בעיקר הגו-טו-גאי, המוציא לפועל, זה שהכדור נמצא אצלו. זה הולך יפה בליגה הישראלית, וכשהוא עשה את זה במשחקי ההכנה, זה היה נראה לא משהו. באליפות, לימונד מפנים את תפקידו כשחקן משני, ודווקא מתוך התפקיד הזה, הוא משחק הרבה יותר טוב. את פטרי קופונן, הרכז הפיני הנהדר מחימקי מוסקבה, זה שקלע 15 נק' מול צרפת, וקלע בספרות כפולות בכל יתר המשחקים, קלע מול ישראל 3 נק' בלבד, עם 1/10 מזוויע מהשדה. את זה דווקא כן רואים בסטטיסטיקה.
4. תרגילי בק-דור:
אז אתמול אמנם, בהרכב מאוד חסר, חטפנו על הראש 25 הפרש מצרפת, אבל דווקא במשחק הזה ראינו תרגילים נהדרים של דלת אחורית, בק-דור, משחקנים שהוכיחו לאדלשטיין שהם שווים כמה דקות ואפילו יותר מול האיטלקים בשמינית הגמר. בין שלל הדאנקים והשעשועים של נבחרת צרפת, תוכלו לראות בתקציר הבא של המשחק מול צרפת, ב-0:37 את בר טימור עובר מצוין את פורנייה ומוצא בתרגיל דלת אחורית מצוין את כדיר שמסיים מתחת לסל. וב-0:52 - כדיר מוסר לרות'בארט על קו השלוש, וזה מוצא את דוסון שחותך נהדר פנימה ומסיים בדאנק כשבאטום ודיאו ההמומים לא מבינים מאיפה זה בא להם.
5. יכולות אישיות:
חזרו רגע לסרטון של ישראל מול פולין, הסרטון הראשון. ב-0:45, גל מקל עם קרוסאובר מהפנט מול גורטאט שמסתיים בשתיים קלות. וב-1:00, כספי הולך פנימה בכוח ומסיים עם הנקודות. ב-1:12, בשילוב של מתפרצת נהדרת, מסירה מצוינת של מקל ויכולת אישית מצוינת של כספי ישראל לוקחת בחזרה את היתרון ולא שומטת אותו שוב. מקל וכספי, וגם אליהו אותו ראיתם בהפניות הקודמות לסרטונים, הם שחקנים נהדרים עם יכולות אישיות שאין הרבה בארץ. אבל אם זה היה רק הם, זה לא היה מספיק. אני רוצה להתמקד רגע על שחקן שלרוב נוטים לזלזל בו, והוא נחשב בעיקר לשחקן עם אנרגיות וניהול משחק, ותו לא, ובטח לא קלעי. לשחקן הזה קוראים יוגב אוחיון. הוא הרכז הראשון של מכבי ת"א כבר 4 עונות, ובנבחרת, המחליף של מקל. אבל זה לא גורם לו לרצות פחות, אלא לרצות יותר ולתת יותר. מול פולין, ב-1:18, פישר מוצא את אוחיון לשלשה במצב של 65:66 לישראל, והוא קולע אותה כמו גדול. ובסרטון הבא, של התקציר של ישראל מול בוסניה (משחק אותו הפסדנו), נוכל לראות שוב את יוגב כמו גדול, ב-1:07, במצב של 65:65, מקבל מסירה מאליהו וקולע שלשה ענקית. באליפות הזו, ב-5 משחקים, יש לאוחיון 5/11 מחוץ לקשת; וב-14 משחקים בטופ 16, בעונה שעברה עם מכבי ת"א, הוא קלע 9/28 משלוש. כלומר, באליפות הזו גם שחקנים שבד"כ לא קולעים מבחוץ, בטח לא באחוזים גבוהים (אוחיון וגם לימונד), או שהם לא השומרים הכי גדולים (יבזורי, אליהו) או לא המוסרים הכי גדולים (פישר) מראים פתאום שיש להם גם את זה. אז היכולות האישיות האלו, כנראה, הן גם עניין של כוח רצון ושל מחויבות מאוד גדולה לנבחרת.
אז ראינו את כל המהלכים הנהדרים האלו, והבנו איך הנבחרת שלנו הפכה מנבחרת שקיבלה על הראש בהכנה לנבחרת שעולה בגדול לשמינית הגמר, לראשונה מזה 8 שנים. אבל עם האוכל, בא התיאבון. הנבחרת שלנו, אם (ורק אם) כספי, אליהו ומקל בריאים, יכולה ללכת עוד קדימה. בשלב הבא ממתינה לנו איטליה, נבחרת מאוד מוכשרת, במיוחד מבחינה התקפית, שגם זכורה לנו מהפעמיים שניצחנו אותה לפני מספר שנים - 71:79 בחוץ ב-2010, עם בלינלי וברניאני אבל בלי גלינארי, ובאליפות אירופה שנה לאחר מכן, 95:96 בהארכה, עם גלינארי.
אז בואו נערוך השוואה קצרה, בהתבסס על הנתונים:
ישראל קולעת 75 נק' למשחק, בעוד האיטלקים קולעים הרבה יותר - 86.8 (שניים באליפות). האיטלקים לוקחים גם יותר ריבאונדים מישראל - 34.2 (25.2 הגנה, 9 התקפה) לאיטלקים, 31.8 לישראל (25.2 הגנה, 6.6 התקפה). האחוזים ל-2 של איטליה קצת יותר טובים משל ישראל, 52.1% לעומת 50.2%. האחוזים מהעונשין הרבה יותר טובים אצל האזורי, 84.1% לעומת 64.9% בלבד של הנבחרת שלנו, והאיטלקים גם הולכים יותר לקו. ישראל זורקת פחות לשלוש מאיטליה, וקולעת יותר טוב - 44% לעומת 37.2% בלבד לאיטלקים. אנחנו גם מוסרים יותר אסיסטים מהאיטלקים (21, 18.6), מאבדים יותר (13.6, 9.8) אבל גם חוטפים יותר (6, 3) וגם חוסמים יותר (3.6, 2.4). האיטלקים אמנם עושים יותר עבירות, אבל גם מאפשרים הרבה יותר נקודות ליריבות - 86.8 נקודות, בדיוק כמו שהם קולעים, הרבה יותר מאשר ישראל, שמאפשרת ליריבותיה 76.8 וגם זה אחרי המשחק מול צרפת אתמול שהוא לא דוגמה לכלום. המשחק יהיה מאוד קשה, מול קבוצה מאוד קשה ומאוד מוכשרת, עם כוכב גדול שהפך ברבות השנים לאחד מהשחקנים הגדולים של הכדורסל האירופאי, בטח היום ואולי בעתיד בכל הזמנים. הדרך היחידה של ישראל לנצח היא להמשיך עם מה שעבד בסיבוב הראשון, לקבל תרומה של לפחות 50 נק' מהשלישייה כספי-אליהו-מקל, ולנצל את החולשה ההגנתית של האיטלקים. אחרי המשחק הטוב של טימור, דוסון ורות'בארט אתמול, כדאי גם קצת להשתמש בהם, לפחות למספר דקות, במשחק מול איטליה בראשון.
תחזית לא אתן כי כבר פספסתי די בגדול בסיבוב הראשון. עוד בשמינית הגמר -
לטביה-סלובניה, יוון-בלגיה, ספרד-פולין, צרפת-טורקיה, קרואטיה-צ'כיה, סרביה-פינלנד, ישראל-איטליה, ליטא-גיאורגיה.
מה שבטוח, יהיה מעניין.
חג שמח, שנה טובה ואל אל ישראל!!!
הזכויות על כל הסרטונים שמורות ל-FIBA
* מי שקצת נאבד עם זמני הסרטונים ואיפה להסתכל -
נגד פולין - 0:13 (משחק הפוך), 0:31 (מתפרצות), 0:45, 1:00, 1:12, 1:18 (יכולות אישיות)
נגד פינלנד - 0:12 (משחק הפוך), 0:30 (מתפרצות), 0:47, 1:07 (הגנה)
נגד בוסניה - 1:07 (יכולות אישיות)
נגד צרפת - 0:37, 0:52 (בק-דור)
No comments:
Post a Comment