בעוד פחות מ-24 שעות, יום הבחירות בארה"ב כבר יהיה בעיצומו. אלא שבעצם, הבחירות כבר החלו מזמן. לפחות 96.5 מיליון אמריקנים כבר הצביעו בהצבעה מוקדמת, באמצעות הדואר או בקלפיות ייעודיות, כ-70% מסך המצביעים הכולל ב-2016 (138 מיליון). השילוב של מגיפת הקורונה, ששינתה את אופן ההצבעה עבור רבים; ההתלהבות של המצביעים, בבחירות שנתפסות כקריטיות; וחוקי הצבעה מעט יותר חיוביים, שקודמו ע"י הדמוקרטים אחרי ניצחונם ב-2018, מובילים לשיעורי הצבעה מאוד גבוהים.
ליל הבחירות לא בהכרח יניב מנצח; הזמן שייקח לספור את ההצבעה המוקדמת יהיה לפחות מספר ימים, במיוחד במדינות הצפון, שבהן דאגו הרפובליקנים לעכב את תהליך הספירה, כדי שיוכלו לנסות ולעכב באמצעים משפטיים בלתי-לגיטימיים בעליל את הספירה הזו, לאחר יום הבחירות.
טראמפ דאג במהלך הקמפיין לנטוע בראשיהם של תומכיו את התפיסה שלפיה ההצבעה בדואר אינה לגיטימית, ובכך ייתכן שפגע בעצמו - הדמוקרטים הצביעו בכמויות גדולות בהצבעה מוקדמת, ונדמה (על אף שלא ניתן לדעת בוודאות, רק להעריך על סמך סקרים והערכות שונות של המצביעים) כי הוא מסתמך על אחוזי הצבעה גבוהים מאוד מצד הרפובליקנים ביום הבחירות, כדי לסגור את הפער במדינות המפתח.
אז רגע לפני יום הבחירות, Election Day של ארקדיה (להקת "הספין-אוף" של דוראן דוראן מאמצע שנות ה-80):
All rights reserved to Arcadia
אמנם המצביעים ביום הבחירות, שמספרם יהיה ככל הנראה בין 40 ל-60 מיליון, יהיו אכן רפובליקנים יותר באופן יחסי, אך קבוצות גדולות של בני מיעוטים, רובם אפרו-אמריקנים הנוטים לתמוך בדמוקרטים, צפויות גם הן להוות נתח משמעותי מן המצביעים ביום הבחירות. החשש מההצבעה בדואר אותה ניסה טראמפ להפוך ללא-לגיטימית, והזיכרון של האפלייה הגזענית כלפי אותם בוחרים בנושא ההצבעה (הנמשכת לצערנו עד לימינו אנו), גורמת להם להסס מלהצביע מוקדם, בניגוד לקבוצות דמוקרטיות אחרות, כמו לבנים משכילים.
אם כן, ביידן מוביל בפער די גדול, הוא מוביל במרבית מדינות המפתח, ונדמה כי טראמפ יזדקק לנס כדי לנצח. רק לפני 4 שנים, היינו באותו מקום; כך נאמר גם ב-2016. אז מה השתנה?
הסטטיסטיקה של טעויות הסקרים ב-2016
אחד מהעקרונות החשובים בסטטיסטיקה הוא התקנון. בבואנו לבחון אלמנט במדגם מסוים, בין אם תהיה זו השפעתה של תרופה חדשה או הצבעה צפויה בבחירות, נרצה תמיד לקבל מדגם שיהיה דומה ככל הניתן לאוכלוסייה שאותה המדגם שואף לייצג.
טעות מרכזית של הסקרים ב-2016, שבאה לידי ביטוי במיוחד באותן מדינות "חגורת החלודה" באזור המערב התיכון - מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה - שבזכותן ניצח טראמפ את הבחירות, הייתה חוסר תקנון למשתנה ההשכלה.
בסקרים, תמיד תתכן הטייה מסוימת במענה. ההטייה שבה נתקלו הסוקרים ב-2016 הייתה הטיית השכלה; אחוז העונים הלבנים בעלי השכלה אקדמית (בוגרי קולג' ומעלה) היה גבוה משיעורם באוכלוסייה. קבוצה זו היא קבוצה הנוטה בשנים האחרונות יותר ויותר לכיוון הדמוקרטים, ובכלל נדמה כי זוהי מגמה עולמית, שבאה לידי ביטוי גם באירופה, ובפרט בבריטניה. מנגד, קבוצת הלבנים הלא-משכילים נעשתה רפובליקנית וימנית יותר. מכיוון שקבוצת המשכילים הייתה מיוצגת יתר על המידה, והסוקרים לא תקננו את שיעור ההשכלה כדי שיהיה דומה יותר לשיעור הלבנים המשכילים באוכלוסייה, הם כשלו - ולא הצליחו לזהות את הצלחתו של טראמפ במדינות אלו. הסוקרים טוענים שהם תיקנו את הטעות הזו בבחירות הללו.
אם נסתכל על הסקרים הלאומיים מלפני 4 שנים, הרי שהם לא טעו במיוחד, ואפילו היו די מדויקים - קלינטון הובילה בכ-3.1%-3.3% אחוזים בממוצע, וניצחה ב-2.1% בקול הפופולרי; כמובן שהדבר איננו משנה, מכיוון שארה"ב בוחרת לפי שיטת האלקטורים. אך חשוב לקחת בחשבון שגם אם ישנה הטייה לטובת הדמוקרטים מבחינת התמיכה בקרב כלל המצביעים, והטייה לטובת הרפובליקנים באלקטורים, בסיטואציה של הובלה בשיעור של כ-6%-7% ומעלה עבור ביידן (נמוך מממוצע הסקרים הנוכחי), קשה לראות את טראמפ מנצח (אך לא בלתי אפשרי).
ישנה נטייה לשכוח כי המירוץ ב-2016 היה לא יציב, כלל מספר שינוי הובלה בסקרים, ולא עלה מעל כ-5%-6% בממוצע; המרוץ ב-2020, למרות שנה מלאת תהפוכות, היה יציב מאוד, וביידן הוביל על טראמפ בשנה האחרונה בפער שלא ירד מ-6.6% בממוצע.
עוד הבדל משמעותי לעומת 2016 הוא האחוזים של ביידן; במרוץ ב-2016 היה שיעור גבוה של תומכים במועמדים נוספים, ושיעור גבוה יחסית של מתלבטים. ב-2020, שני הדברים אינם רלוונטיים, וביידן נמצא מעל 50% בכמה מדינות חשובות. נוכל לראות את הטבלה הבאה שמשווה בין 2016 ל-2020:
אבל נעזוב את היתרון, ונסתכל על האחוזים של ביידן מול קלינטון. ביידן נמצא מעל 50% בכל אותן מדינות; קלינטון הייתה רחוקה מאוד מ-50%. ב-2016 היו שיעורים גבוהים של מצביעים למועמדים נוספים. תמיכה זו נחשבת לפריכה באופן יחסי, ובדרך כלל, רובם של מצביעים אלו מצביעים לבסוף לאחת משתי המפלגות הגדולות. מעבר לכך, שיעור המתלבטים הפעם הוא קטן גם כן - כ-2-3% בלבד, לעומת 6-7% ב-2016.
מה שניצח לטראמפ את הבחירות ב-2016 הוא תמיכה גורפת מצד המצביעים המתלבטים, שהחליטו ברגע האחרון לתמוך בו (רובם היו בעלי דעות שליליות על שני המועמדים); ושיעורי הצבעה נמוכים יחסית של מצביעים דמוקרטים, בעיקר אפרו-אמריקנים.
ביידן שומר כמעט על כל תומכי קלינטון מ-2016, מוסיף מצביעים חדשים ומצביעים שתמכו במועמדים שלישיים ב-2016, וגם זוכה לתמיכה של חלק קטן, אך לא בלתי מבוטל, של מצביעי טראמפ מ-2016. בניגוד לקלינטון, שהייתה מאוד לא פופולרית, ביידן הוא די פופולרי.
טראמפ ניצח ב-2016 בתנאים כמעט אופטימליים עבורו; התנאים הפעם קשים בהרבה.
תמונת המצב - מפת האלקטורים
איעזר באתר 270toWin האינטראקטיבי כדי להציג את המפות הבאות.
נתחיל מהמפה הבסיסית ביותר. כדי לזכות בנשיאות, נדרשים 270 אלקטורים. המדינות המסומנות באדום יצביעו באופן ודאי לרפובליקנים; המדינות המסומנות בכחול יצביעו בוודאות לדמוקרטים. במצב הפוליטי הנוכחי, זוהי בעצם נקודת הפתיחה של כל מועמד, ללא קשר לקמפיין שינהל - מצד אחד מדינות הדרום ומרכז ארה"ב הרפובליקניות, ומצד שני - מדינות החוף הדמוקרטיות והליברליות.
למעשה, יותר הגיוני לומר שנקודת הפתיחה של המועמדים היא המפה הזו. אלא שבמערכת הבחירות הזו, המהווה אולי סימן לעתיד, היתרון של טראמפ במספר מדינות מאוד רפובליקניות - דרום קרוליינה, מיזורי, קנזס, מונטנה ואלסקה - נראה די שברירי, ועומד על כמה אחוזים בלבד:
בשונה מארבעת המדינות האחרות, מיזורי הייתה בעבר מדינה מתנדנדת, ועד 2008 תמכה כמעט תמיד במועמד המנצח. בשנים האחרונות, היא נעה ימינה והפכה לחלק מהדרום הרפובליקני; ב-2018, הפסידה הסנטורית הדמוקרטית המכהנת קלייר מקסקיל את מושבה בסנאט לג'וש האולי הרפובליקני, למרות "הגל הכחול". טראמפ צפוי לנצח במדינה, אך הפער שבו ינצח יהיה מעניין - נדמה שהדמוקרטים החלו לצבור כוח בפרברי העיר הגדולה במדינה, סנט לואיס. בקצה המערבי של המדינה נמצא את העיר קנזס סיטי (שאינה בקנזס, אלא במיזורי) - עיר שהולכת וגדלה. פרברי העיר נמצאים גם במדינת מיזורי וגם במדינת קנזס; מחוז ג'ונסון, שמכיל את פרברי העיר ומהווה חלק מקנזס, לא הצביע לדמוקרטים מאז 1916 (!). עם זאת, ב-2016 טראמפ ניצח במחוז בפער של כ-2% בלבד, והפעם ביידן צפוי לנצח בו.
בקנזס, מונטנה, אלסקה ודרום קרוליינה, נמצאים מועמדים דמוקרטים במירוצים צמודים בקרב על הסנאט; ניצחון דמוקרטי במירוצי הסנאט, אפילו באחת מן המדינות האלו, יהיה בגדר רעידת אדמה פוליטית.
מנגד, נסתכל על כמה מדינות שב-2004 היו נחשבות לנוטות לרפובליקנים, ובכולן ניצח בוש - וירג'יניה, קולורדו וניו מקסיקו. השינוי הדמוגרפי והפוליטי במדינות אלו היה חד ומהיר, וכיום כולן מדינות דמוקרטיות; טראמפ הפסיד בכולן בפערים של כ-5%-8%, אך מאז הן נעשו דמוקרטיות יותר, וביידן צפוי לנצח בהן בפער דו-ספרתי. למערבן של קולורדו וניו מקסיקו נמצא את נבאדה, שעברה תהליך פוליטי די דומה לשתיהן. האוכלוסייה ההיספנית ההולכת וגדלה במדינה, והאורבניזציה של מחוז קלארק, שבמרכזו ניצבת העיר לאס וגאס, סייעו לדמוקרטים לבסס את מעמדם במדינה, לרבות ניצחון בבחירות 2018 לסנאט ולמושל. עם זאת, האזורים הכפריים בה הם עדיין מאוד רפובליקניים, וקלינטון ניצחה במדינה רק בכ-2%. הפעם נדמה כי ההצבעה המאסיבית של מצביעים דמוקרטים במחוז קלארק באמצעות הדואר תהפוך את המדינה לבלתי ניתנת לניצחון עבור טראמפ, ולכן נסמן אותה גם כן כ-Likely Democratic.
ובצפון, נמצא את מינסוטה (MN). זוהי מדינה דמוקרטית, שהפעם האחרונה שהצביעה לרפובליקני לנשיאות הייתה ב-1972 (לניקסון, שזכה בניצחון מוחץ); ממדינה זו יצאו פוליטיקאים דמוקרטים בכירים, ובהם וולטר מונדייל, סגן הנשיא לשעבר, והסנאטורית הבכירה איימי קלובוצ'אר. ב-2016, המדינה נעה בקיצוניות לכיוון הרפובליקנים, בדומה לשכנותיה לאזור המערב התיכון, בזכות תמיכה משמעותית בטראמפ של לבנים ללא השכלה אקדמית מאזורים כפריים. עם זאת, הייתה מעין "פטה מורגנה" באותן בחירות במינסוטה - טראמפ קיבל 44.92% מהקולות ב-2016 במדינה, פחות מ-44.96% של רומני ב-2012. קלינטון היא זו שאיבדה תמיכה משמעותית, בעיקר בערים הגדולות, לטובת המפלגה הליברטריאנית ומפלגת הירוקים. טראמפ הציב את מינסוטה כמדינה שבה הוא מסוגל לנצח ב-2020, אך אם נשפוט לפי הסקרים והאקלים הפוליטי, נדמה כי הדמוקרטים ינצחו בה בפער משמעותי יחסית.
ניו המפשייר היא מדינה הנוטה לדמוקרטים, והיא תמכה רק פעם אחת ברפובליקנים מאז 1988 - בבוש ב-2000. עם זאת, הפערים בה נותרו קטנים, וקלינטון ניצחה בה בפער של כ-3,000 קולות בלבד. הפעם המצב צפוי להיות שונה, וביידן ככל הנראה ינצח במדינה די בקלות. כך צפוי לקרות גם במיין שכנתה מצפון-מזרח, שהייתה צמודה מאוד ב-2016, אך עדיין נותרה מדינה הנוטה לדמוקרטים.
ביידן עם 232 אלקטורים (שבהם זכתה קלינטון); טראמפ עם 125.
נותרנו עם 10 מדינות - וויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה, אוהיו, איווה, צפון קרוליינה, ג'ורג'יה, פלורידה, טקסס ואריזונה - ולהן נוסיף 2 קולות אלקטורליים, אחד ממדינת מיין ואחד ממדינת נברסקה. שתי המדינות הללו מחלקות חלק מהאלקטורים שלהן לפי המנצח במחוז הקונגרס, והמחוז השני של מיין והמחוז השני של נברסקה בהחלט נחשבים למתנדנדים.
All rights reserved to 270toWin
עוד על מדינת וויסקונסין תוכלו לקרוא בפוסט הקודם שלי בבלוג - http://yonatanamir.blogspot.com/2020/10/blog-post.html
נדמה כי הפעם, על אף תקדים העבר והזהירות הנדרשת, טראמפ יתקשה מאוד לנצח בשתי מדינות אלו, וביידן מוביל בהן בסקרים בפער די משמעותי.
המחוז השני של נברסקה הוא מחוז מבוסס, משכיל ופרברי ברובו, השוכן בקצה המזרחי של מדינת נברסקה הרפובליקנית. המחוז כולל את העיר אומהה, שבה שיעור משמעותי של בני מיעוטים. מחוז זה הצביע ב-2008 לאובמה; טראמפ ניצח בו בכ-2% ב-2016. גם כאן, נדמה כי הפעם ביידן צפוי לנצח במחוז זה, בהמשך להצלחתם של הדמוקרטים באזור הפרברים בשנים האחרונות.
אם נוסיף את המדינות הללו, הוא מגיע ל-259 אלקטורים.
מכאן, ביידן צריך לנצח רק במדינה אחת מהנותרות. הוא מוביל בפער של כ-5% בפנסילבניה, ונמצא בפיגור מזערי באוהיו ובאיווה, מדינות שהיו האפיטום של הניצחון של טראמפ ב-2016.
ובדרום, אזור "חגורת השמש" הרפובליקני הולך ומתרחק מן המפלגה - שיעור ההיספנים והלבנים בעלי ההשכלה גדל, והתמיכה במפלגה ובטראמפ יורדת. טראמפ עדיין מוביל בפער קטן בטקסס, אך עצם העובדה שהמעוז הרפובליקני העצום הזה נחשב למדינה מתנדנדת בשלב כזה של הבחירות הוא יוצא דופן, בוודאי בהתחשב בכך שהדמוקרט האחרון שניצח במדינה היה ג'ימי קרטר ב-1976. הצלחתו היחסית של בטו אורורק בבחירות 2018, כשהפסיד לסנטור טד קרוז בפער של כ-2.5%, מסמנת שינוי אמיתי במדינת הכוכב הבודד. מה שמאוד מעניין בטקסס הוא שיעור ההצבעה - זוהי מדינה שנודעה כמדינה עם אחוז הצבעה נמוך, במיוחד של היספנים, מה שסייע לרפובליקנים לשמור על שליטתם במדינה. אך הפעם, כבר בהצבעה המוקדמת, מספר המצביעים במדינה הוא כבר כ-111% (!) ממספר המצביעים ב-2016.
ג'ורג'יה ואריזונה עברו בשנים האחרונות תהליך של תנועה פוליטית לכיוון הדמוקרטים; מאז ביל קלינטון בשנות ה-90, לא ניצח כאן אף דמוקרט; אך הפעם, ביידן נמצא בהובלה קלה במדינות אלו. ב-2018, הדמוקרטים רשמו הישגים, כשהדמוקרטית קירסטן סינמה נבחרה לסנאט באריזונה, וסטייסי אברמס הפסידה בפער קטן ביותר בבחירות למושל.
גם בצפון קרוליינה נמצא ביידן בהובלה קלה; במדינה זו שיעור גבוה במיוחד של אפרו-אמריקנים, שסייעו לאובמה לנצח בה ב-2008. אך למעשה, אובמה היה הדמוקרטי היחיד שניצח במדינה מאז קרטר ב-1976.
וכמובן, ישנה פלורידה. היא תמיד צמודה, אך תמיד נותרת עם נטייה לרפובליקנים, כפי שהוכח ב-2018 בניצחונותיהם הדחוקים. האוכלוסייה ההיספנית במדינה יותר נוטה לרפובליקנים, בעיקר בגלל העובדה שרובה קובנית; אוכלוסיית המבוגרים, שגם היא ברובה תומכת ברפובליקנים לרוב, עשויה להיות זו שתתן לביידן הפעם את הניצחון במדינה, ונדמה כי למגיפת הקורונה ולטיפולו של טראמפ במשבר יש השפעה על כך.
לא אתן תחזית הפעם, כי נכוויתי כבר ב-2016, אך אומר זאת - האתגר הגדול הוא של טראמפ. בהנחה שאכן יפסיד בוויסקונסין ובמישיגן, הוא יהיה חייב לנצח בכל (!) 8 המדינות המתנדנדות האחרות, ומסופקני אם הוא יצליח לנצח אפילו ב-2 או 3 מהן (יש תסריט שבו גם יפסיד בכולן, שסיכוייו איננו כה שונים מהסיכוי של טראמפ לנצח).
הסנאט
בל נשכח את הסנאט. המצב הנוכחי בסנאט הוא יתרון 53:47 לרפובליקנים. את המושב באלבמה, שבו זכה דאג ג'ונס ב-2017 כשניצח את המטרידן הסדרתי רוי מור, הדמוקרטים צפויים להפסיד. אך הם אמורים לנצח בקולורדו, וצפויים לנצח גם באריזונה, שם האסטרונאוט הפופולרי מארק קלי צפוי להדיח את הסנאטורית המכהנת מרתה מקסאלי, שמונתה למלא את מקומו של מקיין בסנאט לאחר מותו, למרות שהפסידה בבחירות 2018 על מושב הסנאט השני של אריזונה.
במיין, הסנטורית הרפובליקנית סוזן קולינס נמצאת בפיגור מול שרה גדעון הדמוקרטית. במשך שנים, קולינס נחשבה למתונה וזכתה מאהדה דו-מפלגתית, אך בעידן היפר-מפלגתי, ובמיוחד על רקע תמיכתה השערורייתית במינוי ברט קבאנו לשופט עליון, מדינתה הדמוקרטית עשויה להדיח אותה מתפקידה.
אם ינצחו הדמוקרטים ב-3 מדינות אלו, ויפסידו באלבמה, הסנאט יגיע למצב של 51:49. בתיקו 50:50, מי שמכריע הוא סגן הנשיא - כלומר, אם ביידן ינצח, האריס תתן לדמוקרטים את שובר השיוויון.
המירוץ בצפון קרוליינה הוא המירוץ שנראה הטוב ביותר עבור הדמוקרטים; הסנטור הרפובליקני המכהן, תום תיליס, הוא מאוד לא פופולרי, וניצחון של ביידן במדינה, כמו גם ניצחון צפוי של המושל הדמוקרטי המכהן רוי קופר לכהונה נוספת, צפוי לסחוב את המועמד הדמוקרטי קאל קאנינגהאם לניצחון, על אף שערוריות כאלו ואחרות שנקשרו בשמו במהלך הקמפיין.
גם במונטנה, ג'ורג'יה, קנזס, אלסקה, דרום קרוליינה (במוקד הסנטור מעורר המחלוקת לינדזי גרהאם) ואיווה ישנם מירוצים מאוד מעניינים לסנאט.
ולמי שמתעניין - סרטון של האקונומיסט על הבחירות לסנאט.
All rights reserved to The Economist
בבית הנבחרים, צפויים הדמוקרטים לשמור על הרוב שלהם, ללא קשר לתוצאות המירוץ לנשיאות.
טראמפ צפוי לערער על ניצחון אפשרי של ביידן, אך רוב הניסיונות הבלתי-חוקתיים בעליל של הרפובליקנים לפגוע בהצבעה בדואר לא נחלו הצלחה, ונקווה שכך יישאר.
ומה ייקרה אם הסקרים יטעו שוב, כמו ב-2016? זה יספיק לביידן כדי לנצח. הנה הניתוח של ה-New York Times:
All rights reserved to The New York Times
הרבה עוד ייאמר על הבחירות הללו, אז בינתיים, נסיים עם American Tune:
All rights reserved to Simon & Garfunkel
ובמילותיו של פול סיימון, שהיטיב לתאר כה טוב את החלום האמריקאי ושברו, אסיים:
But we come on a ship they called Mayflower
We come on a ship that sailed the moon
We come in the ages' most uncertain hours and sing an American tune
And it's alright, oh it's alright, it's alright, you can be forever blessed
Still tomorrow's gonna be another working day and I'm trying to get some rest
That's all I'm trying, to get some rest
ולמתעניינים בהרחבה:
עקבו אחרי Daniel Nichanian, חוקר מדע מדינה נחשב שמקדיש זמן רב לעיסוק בנושאים מדינתיים וחוקתיים, בטוויטר - https://twitter.com/Taniel
גם אחרי מייקל מקדונלד, פרופסור למדעי המדינה שאוסף את נתוני ההצבעה המוקדמת - https://twitter.com/ElectProject
אחרי העיתונאי ג'ון רלסטון מנבאדה, שאוסף את נתוני ההצבעה המוקדמת במדינת נבאדה, וכמעט תמיד חוזה באופן מדויק את התוצאות במדינה זו -
https://twitter.com/RalstonReports
והסטטיקאי הבכיר של האקונומיסט, G. Elliott Morris
No comments:
Post a Comment