פלייאוף ה-NBA: גולדן סטייט וכל השאר

בין שבת לראשון, יצא לדרך פלייאוף ה-NBA לעונת 2015-16. הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות השנה היא האלופה המכהנת גולדן סטייט ווריורס שנתנה עונת שיא. בדרך ינסו להפריע לה בעיקר סאן אנטוניו ספרס הבלתי-נגמרת וקליבלנד קאבלירס, סגנית האלופה המקרטעת.

אז לפני שמתחילה החגיגה הגדולה של הליגה הטובה בעולם, זה הזמן לבחון לעומק את הסדרות המצוינות ואת המאצ'-אפים, וכמובן לסיום גם להיפרד מאחד משחקני הכדורסל הגדולים בהיסטוריה, קובי בראיינט, שפרש ממשחק בסטייל עם משחק מדהים אמש.

מזרח

סיבוב ראשון

קליבלנד (1) - דטרויט (8)

מאזן בעונה הסדירה: קליבלנד 25:57, דטרויט 38:44

העונה בין הקבוצות: 1:3 לדטרויט

שחקן מפתח: בשלב הזה לפחות, שחקן המפתח היחיד הוא לברון. אם הוא לא בשיאו, אז קליבלנד בצרות. אם הוא טוב, זה אמור להספיק (שוב, לפחות בשלבים המוקדמים) גם ללא התעלות של השחקנים שלידו. מעבר ליכולות האישיות הפנומנליות שלו, לברון יצטרך גם לעזור לחברים שלו לקבוצה להיות טובים יותר, כדי לשפר את הסיכויים של הקאבס מול המשוכות הקשות בהמשך.

שימו לב: אנדרה דראמונד, הסנטר של דטרויט, הוא בהחלט אחד מהגבוהים הטובים בליגה וזה עוד לפני שמלאו לו 23. העונה הוא כבר העמיד מספרים מפלצתיים של 16.2 נקודות ו-14.8 ריבאונדים למשחק, כשבשני הניצחונות של הפיסטונס על קליבלנד הוא קפץ למספרים של 20.5 ו-15.5 בהתאמה. לעומת זאת, בהפסד לקאבס הוא קלע אמנם 20 נק' אבל ירד רק ל-8 ריב'. בפלייאוף נוכל לראות אם לדראמונד, שחקן עם עתיד מבטיח, יש יכולת כבר בהווה לסחוב את הקבוצה שלו להישגים מפתיעים.

למה קליבלנד תנצח: כי קליבלנד היא בכל זאת, למרות החריקות, הקבוצה הטובה ביותר במזרח בפער גדול. לברון הוא כמעט בלתי ניתן לעצירה, ושוב כמו שציינתי מקודם, בשלב הזה של הפלייאוף לברון אמור להספיק גם בלי עזרה; וכי לשחקנים של דטרויט אין ניסיון בפלייאוף.

למה דטרויט תנצח: כי שני (הניצחון השלישי היה אתמול, בין המחליפים של שתי הקבוצות ולא משקף דבר) הניצחונות העונה של דטרויט על קליבלנד (פעם אחת על סגל מלא, פעם שנייה בלי אירווינג) הראו שיש לה יכולת להתמודד עם הקבוצה של לברון, וכי יש לה קו קדמי עדיף, מאמן עדיף, ומולה עומדת קבוצה שבירה שגמגמה במשך עונה שלמה.

בכמה מילים: קליבלנד מגיעה אחרי הפסד בגמר בעונה שעברה ועונה הפכפכה בה פיטרה את המאמן שלה, דייויד בלאט מיודענו (לטובת עוזרו חסר הניסיון וחביבו של לברון טיירון לו), אחרי פתיחת עונה מצוינת אבל חריקות בחדר ההלבשה. מאז הפיטורים של בלאט באמצע העונה הסדירה היא בעיקר גמגמה, ורשמה מאזן של 28-13, לעומת 30-11 תחת בלאט בחצי הראשון. מנגד, מגיעה דטרויט שחוזרת לפלייאוף אחרי היעדרות של 7 שנים, עם מאמן מנוסה בדמות סטן ואן גאנדי, וסגל צעיר ומבטיח, שצפוי להיות הרבה יותר דומיננטי בשנים הקרובות בליגה. למרות זאת, הטריו של הקאבס יעשה את ההבדל בסדרה שלא תהיה קלה.

תחזית: 2:4 קליבלנד

טורונטו (2) - אינדיאנה (7)

מאזן בעונה הסדירה: טורונטו 26:56, אינדיאנה 37:45

העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו

שחקן מפתח: בגיל 30, קייל לאורי נותן את עונת השיא בקריירה. עם ממוצעים של 21.1 נקודות (שיא קריירה), 6.4 אסיסטים ו-2.1 חטיפות (שיא קריירה) למשחק העונה, לאורי ושותפו המצוין לקו האחורי דמאר דרוזן הובילו את טורונטו לעונה הטובה בתולדותיה. עם יכולת כזו גם בפלייאוף, טורונטו תוכל להגיע לגמר המזרח ואפילו מעבר.

שימו לב: יאן מהינמי, סנטר צרפתי בן 30, היה עד לפני כמה חודשים שחקן שגם עכברי הכדורסל לא שמעו עליו. זו העונה השמינית שלו ב-NBA, אבל אחרי 7 עונות שבהן הוא היה מחליף שני לגבוהים ופועל שחור שולי, הוא נותן עונה מפתיעה עם שיאי קריירה בנקודות (9.1), ריבאונדים (7.1), חסימות (1.1) ודקות (25.6). יש כבר כאלו שאומרים שהוא יקבל את תואר השחקן המשתפר של העונה. מסתבר שסיפורי סינדרלה יש גם בגיל 30.

למה טורונטו תנצח: כי היא עמוקה יותר, כי המפגשים בין הקבוצות השנה הראו מי הקבוצה הטובה יותר, וכי אחרי שנתיים שבהן היא הייתה פייבוריטית לעבור סיבוב אחד לפחות ועפה בסיבוב הראשון, העונה עם עונת קריירה של דרוזן ולאורי, מגיע לה לעלות לפחות שני סיבובים.

למה אינדיאנה תנצח: כי יש לה את פול ג'ורג', שהיה כוכב אדיר בעלייה ואז נפצע בתחילת העונה שעברה ופספס עונה שלמה. העונה הוא חזר עם אותה אתלטיות והוא מעמיד אותם מספרים. אז נכון שלידו אין יותר מדי, אבל זו ההזדמנות של פול ג'ורג' לחזור לבמה המרכזית ולהוכיח שיש לו עוד מה לעשות בליגה הזו.

בכמה מילים: סדרה מעניינת, שיכולה ללכת לשני הכיוונים, אבל טורונטו נמצאת בעונת שיא וכנראה שגם בפלייאוף, לפחות בסיבוב הראשון, זה ילך לכיוון שלה בגלל העומק והכושר של הכוכבים שלה.

תחזית: 2:4 טורונטו

מיאמי (3) - שארלוט (6)
מאזן בעונה הסדירה: מיאמי 34:48, שארלוט 34:48
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: קמבה ווקר, הרכז הפותח של שארלוט, נבחר בדראפט במקום התשיעי ע"י שארלוט ב-2011 וסומן כהבטחה גדולה. לפני שנתיים, הוא הוביל יחד עם אל ג'פרסון את הקבוצה להופעת פלייאוף נדירה, השנייה בלבד מאז 2002. בעונה שעברה הקבוצה שוב נחלשה, אבל העונה, כשווקר תופס פיקוד ומעלה את הממוצעים שלו, יחד עם צוות מסייע מצוין לצידו, שארלוט רשמה את העונה הטובה ביותר שלה מאז 1999-00, חזרה לפלייאוף בסטייל אחרי עונה בחוץ, ורשמה את המאזן השלישי בטיבו במזרח (הקבוצות שבמקומות 3-6 במזרח סיימו כולן באותו מאזן). ווקר יכול לקחת את הקריירה שלו צעד אחד קדימה, אם יציג את יכולות האול-אראונד המצוינות שלו גם בפלייאוף, ויעלה את הקבוצה שלו סיבוב בפלייאוף אחרי 14 שנים במדבר.
שימו לב: לסנטר חסן וייטסייד, שנבחר ב-2010 בסיבוב השני בדראפט ע"י סקרמנטו, לא ממש קיבל צ'אנס, ונדד בין ליגת הפיתוח, הליגה הסינית ואפילו הליגה הלבנונית. בעונה שעברה קיבל צ'אנס במיאמי ולקח אותו בשתי ידיים עם עונה מצוינת מבחינה אישית. העונה הוא היה אחד מהגורמים המובילים לעונה הסולידית והטובה של ההיט, כשהוא שולט ברחבות עם 14.2 נקודות, 11.8 ריבאונדים ו-3.7 חסימות בממוצע למשחק. וייטסייד הוא מועמד לגיטימי לשחקן ההגנה של העונה, בחמישיית ההגנה מגיע לו מקום בטוח, ובקצב הזה הוא יהפוך להיות אחד מהגבוהים הטובים בליגה ושחקן שהקבוצות הגדולות יריבו עליו. בפלייאוף הזה שווה לעקוב אחריו.
למה מיאמי תנצח: כי היא נתנה עונה מאוזנת וטובה, כי יש לה את הביתיות, כי היא קבוצה עמוקה, עם המון ניסיון, וכי יש לה וטרנים שעברו כבר כמה סדרות פלייאוף, והם רוצים להוכיח שעדיין יש להם מה למכור.
למה שארלוט תנצח: כי היא קבוצה צעירה יותר, רעבה יותר, עם כוכב שנמצא בשיאו וצוות מסייע טוב, וכי מיאמי היא קבוצה מבוגרת מדי ועייפה מדי.
בכמה מילים: סדרה פתוחה לחלוטין, בין שתי קבוצות עם אותו מאזן שיכולות להגיע עד לגמר המזרח, ושמגיעות לפלייאוף בכושר יחסית טוב. בהיעדר שוברי שיוויון שיוכלו להכריע את הסדרה ב-4-5 משחקים, זו סדרה שצפויה ללכת צמוד ומותח עד הסוף. הניסיון של מיאמי והביתיות יכריעו את הכף במשחק השביעי.
תחזית: 3:4 מיאמי

אטלנטה (4) - בוסטון (5)
מאזן בעונה הסדירה: 34:48 אטלנטה, 34:48 בוסטון
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאטלנטה
שחקן מפתח: עוד שחקן שעשה עונה מצוינת הוא אייזיאה תומאס, רכז הסלטיקס נמוך הקומה (1.75 בלבד). בגיל 27, תומאס נמצא בשיא הקריירה, והמספרים שלו השנה היו 22.2 נקודות (שיא קריירה), 6.2 אסיסטים, 3 ריבאונדים ו-1.1 חטיפות בממוצע למשחק. אחרי דעיכה איטית, בנייה מחדש ועונה זוועתית ב-2013-14, בעונה שעברה תומאס סייע לבוסטון לחזור לפלייאוף מהמקום השמיני במזרח. העונה היא כבר סיימה במקום ה-5 (וגם זה כאמור כאשר יש לה את אותו מאזן כמו למקום השלישי). בוסטון תשחק מול אטלנטה, שרשמה עונה מאכזבת מאוד ביחס לעונה שעברה. אם תומאס ייקח את הקבוצה על הגב כמו שהוא עשה בעונה הסדירה, אז יש לבוסטון סיכוי לא רע לעלות שלב.
שימו לב: לקייל קורבר מאטלנטה, שנמצא בירידה משמעותית העונה. מכונת השלשות, שרשם בעונה שעברה עונה מצוינת ונבחר לשחק באולסטאר לראשונה בגיל 34, דעך העונה יחד עם הקבוצה. האחוזים שלו מהשלוש ירדו בכמעט 10% (מ-49.2% בעונה שעברה ל-39.9% השנה), הממוצעים שלו ירדו בכל הקטגוריות למעט חטיפות (שם רשם עלייה שולית מ-0.7 ל-0.8 בממוצע למשחק), והעייפות של קורבר בן ה-35, כמו של שאר הקבוצה, היא גם הזדמנות לבוסטון.
למה אטלנטה תנצח: כי למרות העונה החלשה יחסית שלה, היא עדיין קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיו, כי יש לה מאמן מנוסה שכבר הוביל את הקבוצה להישגים, וכי יש לה עומק וניסיון שיכולים לבוא לידי ביטוי בפלייאוף מול קבוצה לא מנוסה כמו בוסטון.
למה בוסטון תנצח: כי היא מייצגת בדיוק את האנטיתזה של אטלנטה העונה - קבוצה צעירה, עם מאמן צעיר ומבטיח, שעשתה קפיצה לעומת העונה שעברה, עם הרבה קשיחות הגנתית ועם יכולת מרשימה שבאה לידי ביטוי בעונה הסדירה.
בכמה מילים: סדרה פתוחה ומעניינת, עם שתי קבוצות שהן באמת האנטיתזה האחת של השנייה. אטלנטה נמצאת כבר שנים בצמרת המזרח, בעונה שעברה היא הייתה הלהיט של הליגה, ויש לה בעיקר ניסיון ושיטה, אבל היא מגיעה אחרי עונה לא טובה במיוחד. בוסטון נמצאת בקו עלייה, היא קבוצה צעירה ויש לה הזדמנות פז לעשות קפיצה קדימה. זו תהיה ההפתעה הראשונה של הפלייאוף.
תחזית: 2:4 בוסטון

חצאי הגמר האזוריים
קליבלנד (1) - בוסטון (5)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לקליבלנד
בכמה מילים: קליבלנד העונה היא קבוצה עם הרבה כישרון אבל כדורסל מקרטע שלא יוביל אותה לאליפות. עם זאת, היכולת, העומק והניסיון, יחד עם התעלות של לברון ברגעים הנכונים, אמורים לעשות את ההבדל מול בוסטון הלא מנוסה, שתעשה את שלה בעצם העלייה לסיבוב השני.
תחזית: 1:4 קליבלנד

טורונטו (2) - מיאמי (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו
בכמה מילים: סדרה שהיא פתוחה על הנייר. עם זאת, נראה שזו העונה של טורונטו. אחרי שנים של לוזריות, אולי השנה סוף סוף יישבר הנאחס (כנראה שאני מנחס אותם שוב...) והקנדים יממשו את הפוטנציאל שלהם. דרוזן ולאורי, צמד הגארדים האתלטים המצוינים שנמצאים בשיאם, אל מול מיאמי המבוגרת והעייפה אחרי הסדרה מול שארלוט, יעשו את ההבדל ויובילו את טורונטו לגמר המזרח לראשונה בהיסטוריה.
תחזית: 2:4 טורונטו

הגמר האזורי
קליבלנד (1) - טורונטו (2)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לטורונטו
בכמה מילים: הגמר האזורי הקלאסי, בין המדורגת ראשונה למדורגת שנייה. קליבלנד היא הפייבוריטית על הנייר, אבל כדורסל לא משחקים על נייר. חוסר הכימיה בקבוצה, הכדורסל המשעמם לפרקים, ההפסדים המביכים והפיטורים של המאמן שהוביל את הקבוצה בעונה שעברה לגמר ה-NBA, כל אלו יחזרו אל קליבלנד כבומרנג בגמר המזרח. טורונטו בעיקר רוצה יותר מקליבלנד, שכנראה תפרק את החבילה בעונה הבאה שוב. תרשמו לפניכם את ההפתעה השנייה והגדולה במזרח בפלייאוף הקרוב, ואולי הגדולה ביותר בשנים האחרונות.
תחזית: 2:4 טורונטו

מערב
סיבוב ראשון
גולדן סטייט (1) - יוסטון (8)
מאזן בעונה הסדירה: 9:73 גולדן סטייט, 41:41 יוסטון
העונה בין הקבוצות: 0:3 לגולדן סטייט
שחקן מפתח: השחקן הטוב ביותר בעולם (עם כל הכבוד למלך ג'יימס) הוביל את גולדן סטייט לעונה הסדירה הטובה ביותר בהיסטוריה של קבוצה אי פעם, ובפלייאוף הוא לא יעצור. עונה סדירה אדירה כל כך הייתה לו, 30.1 נקודות, 6.7 אסיסטים, 5.4 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות, 50% מהשדה, 45.4% לשלוש, 90.8% מהעונשין, וכמובן מאזן קבוצתי מדהים של 73 ניצחונות ו-9 הפסדים בלבד. סטפן קארי הוא שחקן המפתח הכי חשוב בליגה. אם קארי משחק טוב והכדורים נכנסים, מה שקורה תמיד אלא אם כן ממול יש שיטת הגנה מתוחכמת, אז אין אף אחד בעולם שיכול לעצור אותו. בפלייאוף הזה, כדאי לשבת ולצפות בהצגה של מי שיהיה אחד הגדולים בהיסטוריה.
שימו לב: בזמן שכולם שמים לב ובצדק לסטפן קארי האדיר, ולשותפו המצוין לצמד הספלאש ברדרס קליי תומפסון, לא שמים לב למפלצת שנמצאת בעמדת הפורוורד, דריימונד גרין. השחקן המדהים הזה רק בן 26. אז למה הוא כל כך מדהים? הממוצעים העונתיים שלו קרובים לטריפל-דאבל - 14 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 7.4 אסיסטים; בהגנה הוא נמצא בכל מקום עם ממוצעים של 1.4 חסימות ו-1.5 חטיפות; העונה היו לו 12 טריפל דאבלים; הוא השחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA לרשום עונה של 1,000 נקודות, 500 ריבאונדים, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו-100 חסימות; מדד הפלוס-מינוס העונתי שלו הוא הגבוה בהיסטוריה; והשנה הוא היה הראשון מאז באטום ב-2012 לרשום מספרים של 5 ויותר בכל אחת מחמשת הקטגוריות הסטטיסטיות הטובות ביותר. אז בפעם הבאה שאתם רואים את גולדן סטייט, שימו לב לדריימונד גרין.
למה גולדן סטייט תנצח: כבר הבנתם לבד.
למה יוסטון תנצח: היא לא תנצח.
בכמה מילים: יוסטון איכשהו השתחלה לפלייאוף. עם כל הכבוד לכוכב שלה, ג'יימס הארדן, שהוא שחקן מצוין, גולדן סטייט היא קבוצת על שלא נראתה פה שנים. זה ייגמר בטאטוא, כצפוי.
תחזית: 0:4 גולדן סטייט

סאן אנטוניו (2) - ממפיס (7)
מאזן בעונה הסדירה: 15:67 סאן אנטוניו, 40:42 ממפיס
העונה בין הקבוצות: 0:4 לסאן אנטוניו
שחקן מפתח: השחקן של הספרס בהווה ובעתיד הוא קוואי לאונרד, ה-MVP של סדרת הגמר ב-2014. הוא רק בן 25, אבל כבר מדהים ביכולות האול-אראונד שלו. לאונרד הוא גרסה משופרת של דריימונד גרין - שומר וקולע יותר טוב, מוסר פחות. עבור סאן אנטוניו, הוא הברומטר, סוג של מה שדווין סמית' מהווה עבור מכבי. לצד שלושת הגדולים שלא נעשים צעירים, אולדרידג' המנוסה בעמדת הסנטר והצוות המסייע הנהדר, לאונרד הוא המנהיג, הדבק והסטופר ההגנתי שעושה הכל על המגרש.
שימו לב: שימו לב למספר 4 בממפיס, הלא הוא מיודענו ג'ורדן פארמר, שרק לפני חודשיים-שלושה הסריח את המגרש עם מכבי תל אביב ועף מהיורוליג בבושת פנים אחרי הפסדים לנמושות כמו דרושפאקה. אחרי השחרור ממכבי, פארמר חזר ל-NBA וקיבל חוזה עד סוף העונה בממפיס. בינתיים הוא לא רע, עם 9.2 נקודות ו-3.1 אסיסטים למשחק. האם אחרי פתיחת עונה איומה, פארמר חוזר להציג את היכולות שהביאו לו את החוזה השמנמן שקיבל ממכבי? מה שבטוח, פארמר מעדיף לשחק מול סאן אנטוניו מאשר לשחק משחק אחד בשבוע מול קריית גת או נס ציונה.
למה סאן אנטוניו תנצח: כי למרות שכבר שנים מספידים אותה, היא הקבוצה הטובה ביותר בהיסטוריה של ה-NBA במובן של קבוצתיות והמשכיות. השיטה שעובדת כל כך טוב, כל כך הרבה שנים, השלישייה הבלתי נגמרת, לאונרד ואולדרידג', הצוות המסייע שעושה את כל הדברים הקטנים והביתיות שהביאה להם שיא של כל הזמנים במאזן במשחקי בית, 40:1 (שברו את השיא של הסלטיקס מ-85/86).
למה ממפיס תנצח: שאלה טובה.
בכמה מילים: לא כוחות. סאן אנטוניו לא אמורה להיתקל בבעיות עד המפגש עם גולדן סטייט. פופוביץ' יוכל אפילו לתת מנוחה לכוכבים לקראת השלבים הבאים, מול ממפיס הסתמית שנמצאת בפלייאוף במקרה.
תחזית: 1:4 סאן אנטוניו

אוקלהומה סיטי (3) - דאלאס (6)
מאזן בעונה הסדירה: אוקלהומה סיטי 27:55, דאלאס 40:42
העונה בין הקבוצות: 0:4 לאוקלהומה סיטי
שחקן מפתח: ראסל ווסטברוק הוא היום הכוכב של אוקלהומה סיטי, אפילו יותר מדוראנט. אחרי עונה עם מספרי אול-אראונד מדהימים, כולל 18 טריפל-דאבלים, השוואת השיא לעונה של מג'יק ג'ונסון האגדי, שיאי קריירה באסיסטים (10.4) וריבאונדים (7.8, מדהים עבור גארד בגובה 1.91), וזכייה שנייה ברציפות בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, ווסטברוק הוא השחקן שיכול להוביל את אוקלהומה סיטי קדימה בפלייאוף הזה.
שימו לב: עוד מעט בן 38, דירק נוביצקי עוד לא מוכן להגיד שלום. אחרי פתיחת עונה צולעת, אישית וקבוצתית, הפאוור-פורוורד הגרמני הגדול נכנס לזון והוביל את האלופה לשעבר לסיומת נפלאה של העונה ולמקום שישי במערב, כשהוא שובר שיאים שוב ושוב. כנראה שזה ייגמר בסיבוב הזה, אבל כדאי לאוהבי הכדורסל להמשיך ולצפות בנוביצקי, שהעונה הבאה שלו תהיה כנראה האחרונה.
למה אוקלהומה סיטי תנצח: כי היא עדיפה מבחינת כישרון ועומק, וכי יש לה את הצמד ווסטברוק-דוראנט, שאמנם לא ממשו את הציפיות המקוריות מהם, אבל הם עדיין שחקנים גדולים.
למה דאלאס תנצח: כי מולה עומדת קבוצה די לוזרית, וכי יש לה ניסיון, ויש לה את נוביצקי שזו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו לקחת את הקבוצה שלו לעוד מסע פלייאוף.
בכמה מילים: סדרה שתהיה מאוד מעניינת מבחינה התקפית, ותספק הרבה שואו. אוקלהומה סיטי עדיפה, ולמרות החיבה לנוביצקי, הת'אנדר ימשיכו קדימה, לפחות לסיבוב הבא.
תחזית: 1:4 אוקלהומה סיטי

לוס אנג'לס קליפרס (4) - פורטלנד (5)
מאזן בעונה הסדירה: 29:53 ל"א קליפרס, 38:44 פורטלנד
העונה בין הקבוצות: 1:3 לקליפרס
שחקן מפתח: כריס פול כבר בן 31 אוטוטו, אבל הוא לא נגמר. שחקן הכדורסל האמיתי היחיד בקבוצה שנקראת הקליפרס (עם כל הכבוד ללהטוטן גריפין ולמיידה זריקות העונשין דיאנדרה ג'ורדן). פול הוא דוגמה לזן נכחד, של רכזים קלאסיים. יכולת המסירה שלו מדהימה, והוא לבדו מהווה את כל ההתקפה של הקליפרס. מול פורטלנד ודמיאן ליליארד המצוין, פול יהיה שחקן המפתח.
שימו לב: סי.ג'יי מקולום היה הבטחה גדולה, אבל די אכזב בשתי עונותיו הראשונות בליגה. הקפיצה המדהימה שהוא עשה השנה תביא לו את תואר השחקן המשתפר של העונה, ואולי גם תקנה לו מקום באחת מחמישיות העונה. מ-6.8 נקודות, 1.5 ריבאונדים ואסיסט למשחק בעונה הקודמת, הוא קפץ העונה ל-20.8 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים למשחק. הפלייאוף הוא בדיוק הזמן של מקולום להמשיך את עונת הפריצה המדהימה שלו.
למה הקליפרס ינצחו: כי יש להם את כריס פול הבלתי-נגמר, שאין הרבה מה לעשות מולו, וכי יש להם את הביתיות.
למה פורטלנד תנצח: כי זו קבוצה שהפתיעה את כל הפרשנים, ניצחה את גולדן סטייט, יש לה הרבה רעב ויש לה קו אחורי מצוין.
בכמה מילים: לקליפרס יש את יתרון הביתיות, אבל כבר ידוע במשך שנים שהקליפרס זו קבוצה של העונה הסדירה. בעונה הסדירה היא מלהיבה, ובפלייאוף מפסידה, כרגיל. חבל שההשעיה של בלייק גריפין לא נמשכה עד סוף העונה. נסמן את ההפתעה של הפלייאוף במערב. 
תחזית: 2:4 פורטלנד

חצאי הגמר האזוריים
גולדן סטייט (1) - פורטלנד (5)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: פורטלנד לא רק ניצחה, אלא הביסה העונה את גולדן סטייט פעם אחת, ובעונה כזו צריך לתת לה קרדיט על זה. אין ספק שפורטלנד היא קבוצה מצוינת, אבל מול גולדן סטייט, להיות מצוין זה לא מספיק. פורטלנד תקשה קצת על קארי והחברים שיזיעו, אבל ימשיכו לגמר המערב.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

סאן אנטוניו (2) - אוקלהומה סיטי (3)
העונה בין הקבוצות: 2:2
בכמה מילים: למי שמחפש לראות סדרת פלייאוף קלאסית, זו הסדרה. הקרב של הפלייאוף. שתי הקבוצות יירקו דם, יזיעו וידמעו על המגרש, הכוכבים ייתנו 200%, העניינים יתחממו לא פעם, בקיצור סדרה שלא כדאי לפספס. בסופו של דבר, כשהאבק ישקע, הניסיון והביתיות של סאן אנטוניו ייתנו את הטון.
תחזית: 3:4 סאן אנטוניו

הגמר האזורי
גולדן סטייט (1) - סאן אנטוניו (2)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: כמו במזרח, גם במערב מפגש בין שתי הראשונות. הספרס כבר הראו שהם יכולים לנצח את גולדן סטייט, אבל בסדרה, אחרי סדרה מתישה מול אוקלהומה סיטי, ומול המכונה מאוקלנד, הווריורס יחזרו לגמר גם העונה, לא לפני שיותשו קצת מול הקבוצה של פופוביץ'.
תחזית: 2:4 גולדן סטייט

הגמר
גולדן סטייט (1 מערב) - טורונטו (2 מזרח)
העונה בין הקבוצות: 0:2 לגולדן סטייט
בכמה מילים: הפייבוריטית הברורה מול הפתעת העונה במפגש על התואר. קארי, קליי תומפסון ודריימונד גרין הם פשוט טובים מדי כדי לאבד את התואר, בטח העונה. טורונטו תספק בעלייה ההיסטורית לגמר, ואולי גם בניצחון או שניים בסדרת הגמר. התואר ילך לאיש הקטן-גדול, שימשיך לכתוב את הפרק שלו בדפי ההיסטוריה.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט

כל הזכויות על התמונות שמורות לאתר ה-NBA

פרידה מקובי בראיינט

לסיום, איך אפשר שלא להתייחס לכך שאחרי 20 עונות בליגה, 5 אליפויות, 18 הופעות אולסטאר, 2 מדליות זהב אולימפיות ועוד עשרות תארים קבוצתיים ואישיים, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה פורש. יכלת לאהוב את קובי בראיינט, יכלת לשנוא אותו, אבל אם אהבת כדורסל ו-NBA, לא יכלת להיות אדיש אליו. במשך 20 השנים האלו, בניגוד לסופרסטארים אחרים, הוא נשאר נאמן לקבוצה שלו, ועבר איתה גם ברגעים הגדולים ביותר וגם ברגעים הקשים ביותר. מהקבוצה האדירה עם שאק שזכתה ב-3 אליפויות רצופות, דרך עונות בינוניות קבוצתית עם מספרים יוצאי דופן מבחינה אישית, המשך בשתי האליפויות הרצופות בסוף העשור הקודם עם עזרה מגאסול, וכמובן הסיום שהוא השקיעה של השנים האחרונות, שלו ושל הקבוצה. בראיינט לא הגיע לרמה של ג'ורדן, אבל במשך שנים הוא היה השחקן הדומיננטי בליגה. יכולות הקליעה שלו היו מדהימות, האתלטיות שלו הייתה יוצאת דופן, ובגיל מבוגר הוא גם התבגר מנטלית ולמד לעשות את השחקנים לידו טובים יותר. מעבר לכך, בראיינט ייזכר כמי שהיה ההשראה לדור חדש של שחקנים, וגם לכל אוהדי הכדורסל בעולם. עבורי ואני מעריך שגם עבור רבים נוספים בגילי, בראיינט סימל את ה-NBA, את היכולת האישית יוצאת הדופן, את האתלטיות, את השואו שמלווה גם בכדורסל נהדר ואיכותי. הלילה היה לילה היסטורי, מרגש וסמלי ב-NBA. מצד אחד, קובי בראיינט מסיים את הקריירה שלו במשחק אדיר ומדהים של 60 נקודות, כולל 23 נקודות ברבע האחרון וחזרה מהקבר לניצחון; מצד שני, גולדן סטייט, ההווה והעתיד של הליגה, שוברת את השיא הגדול ביותר של שיקגו וג'ורדן, השיא שהיה נראה בלתי אפשרי לשבירה, של מספר ניצחונות בעונה. הלילה הזה הזכיר לנו למה אנחנו אוהבים כדורסל. ניפרד מהבלאק ממבה ונצפה לפלייאוף עם הסרטון הנהדר מערוץ היוטיוב הרשמי של ה-NBA:

הבחירות בארה"ב - הישורת האחרונה של הפריימריז

ברוב המדינות כבר נערכו הצבעות בפריימריז של כל אחת מהמפלגות, והפער בין שני המועמדים המובילים בכל מפלגה לבין שאר המועמדים במפלגתם הוא גדול באופן משמעותי, אבל כשאנחנו נמצאים בערך חודשיים לפני סבב הבחירות האחרון בפריימריז, שום דבר עוד לא גמור, והמשחק רק הולך ונעשה מלוכלך יותר.

במפלגה הרפובליקנית, שבה כבר מזמן חשבנו שהמסכות הוסרו ואין עוד לאן להתקדם עם הלכלוך, אופיינו השבועיים האחרונים (חסרי ההצבעות) בהדרדרות של השיח לתהומות שעוד לא נראו. חילופי האשמות כלפי נשות המועמדים, קמפיינים מסתוריים נגד מועמדים, התבטאויות קיצוניות, ובעיקר, חזרה של המועמדים מהבטחה שיתמכו בכל מועמד רפובליקאי שייבחר, יהיה אשר יהיה.

בגזרת טראמפ, השבועיים האחרונים לא היו חיוביים במיוחד - אחרי תמונה שרצה ברשתות החברתיות שיצאה נגד אשתו (ייתכן שמצד אנשיו של טד קרוז), הוא צייץ בטוויטר תמונה לא מחמיאה של אשתו של קרוז לצד תמונה מחמיאה של אשתו (דבר שעליו הוא התחרט לאחר מכן); אמר שצריך להעניש נשים שמבצעות הפלות לא חוקיות (גם על אמירה זו הוא סוג של התחרט); מנהל הקמפיין שלו קורי לוונדובסקי הסתבך עם רשויות החוק, כשהוא מואשם בתקיפת עיתונאית (מגוף תקשורת שתומך בטראמפ, Breitbart) במסיבת עיתונאים של טראמפ ביופיטר, פלורידה, ובמקביל התפרסמו חשדות לאירוע תקיפה נוסף של לוונדובסקי כלפי מפגין בעצרת בטוסון, אריזונה. תדמיתו של טראמפ נפגעה כאשר הוא התייצב לצידו של לוונדובסקי, וסרטונים שפרסמה המשטרה המקומית ביופיטר, כמו גם סרטונים מהאירוע בטוסון, מוכיחים את מעשי האלימות של לוונדובסקי; ולבסוף, טראמפ נמצא בפיגור הולך וגדל במדינת וויסקונסין אחרי טד קרוז, כאשר הוא עוד עלול לצאת ממדינה זו ללא צירים ולהיכנס למומנטום שלילי, שירחיק אותו מהמועמדות הרפובליקנית.

הסקרים הארציים שמעמתים את טראמפ מול קלינטון וסנדרס, כמו גם סקרי הפופולריות שלו, הולכים ונעשים גרועים יותר ויותר לטראמפ ובמיוחד למפלגה. החשש הגדול של המפלגה הרפובליקנית הוא מ-Landslide היסטורי של הדמוקרטים, שילווה גם בתבוסה למפלגה בסנאט ובקונגרס, ובהפסדים במדינות אדומות לחלוטין, כולל יוטה ומיזורי, שבסקרים שנערכו בהן הראו שסנדרס וגם קלינטון (אם כי בפער יותר קטן) יועדפו על טראמפ. כמו כן, בסקרי הפופולריות, מדד הפופולריות של טראמפ בקרב המיעוטים נמוך מאוד, ובקרב נשים, כ-75% מהן מחזיקות בעמדות שליליות על טראמפ, כולל 47% מהנשים הרפובליקניות. הנתונים הקשים האלו גורמים לבכירי המפלגה לעשות עוד ועוד מאמצים למנוע מטראמפ את המועמדות. כאמור, טראמפ צריך להגיע ל-1,237 צירים עד סוף ההצבעות. אם בסיבוב הראשון של ההצבעה בוועידה הרפובליקנית אף מועמד לא מקבל את מספר הצירים הדרוש, חלק גדול מהצירים חופשיים להצביע כרוחם, והממסד, יחד עם אנשיו של טד קרוז המיומן, עובדים מאוד קשה (ומצליחים עד כה) כדי לשבץ את הצירים שיהיו אנטי-טראמפ ככל האפשר. כך, בסיבוב שני של הצבעה, לא יהיה לטראמפ סיכוי. זהו מחיר שטראמפ משלם על חוסר ניסיונו הפוליטי ועל כך שהקמפיין שלו בכלל לא עוסק בשיבוץ נציגים. הלחץ של טראמפ מכך שהמועמדות "תגנב" ממנו (אם כי יש לו קייס במקרה הזה, זה לא יהיה הכי דמוקרטי) הוביל אותו להצהיר תחילה שאם לא יקבל את המועמדות תהיה מהומות, והשבוע לא שלל ריצה עצמאית אם הועידה הרפובליקנית הלאומית לא תנהג בו יפה. אם כן, לממסד הרפובליקני אין יותר מדי אופציות טובות. אם התרגילים יצליחו וקרוז ייבחר כמועמד, טראמפ עשוי לרוץ כמועמד עצמאי, ריצה שתסלול לדמוקרטים את הדרך לבית הלבן, ומנגד, אם טראמפ יהיה המועמד זה עשוי להסתיים בתבוסה היסטורית למפלגה.

המפה הרפובליקנית כפי שהיא נראית היום:

במפלגה הדמוקרטית, זה כבר היה נראה כניצחון מובטח לקלינטון, אבל ניצחונות גדולים של סנדרס בשבועיים האחרונים פתחו את הסיפור מחדש. למרות שהפריימריז בוויסקונסין ייערכו בעוד יומיים, ובניו יורק רק עוד כשבועיים, שני המועמדים כבר עובדים קשה בניו יורק. עבור קלינטון, ניו יורק היא קרב בלימה, וגם פרס גדול. הפסד בניו יורק, ארץ מגוריה שאותה ייצגה בסנאט במשך 8 שנים ובה הביסה את אובמה ב-2008, יפתח לחלוטין את הסיפור וייתן מומנטום עצום לסנדרס. ניצחון שם שוב ירחיק ממנה את סנדרס, ויסלול את הדרך למועמדות. גם אם, כצפוי, קלינטון תהיה המועמדת, עדיין יש לה עבודה רבה. קודם כל, היא תצטרך להרגיע את המתח בינה לבין סנדרס, ואולי אפילו למנות אותו, או מישהו מטעמו, כמועמד שלה לסגן הנשיא. אמירותיה של השחקנית, שתומכת בסנדרס, סוזן סרנדון, על כך שייתכן ותעדיף את טראמפ על קלינטון, מייצגות את הבעיה שעומדת בפני קלינטון בפנייה למצביעי סנדרס. שנית, שיעורי הפופולריות שלה לא מזהירים בכלל, ושליליים לרוב, אם כי אל מול טראמפ, מצבה מצוין. 

בוויסקונסין אנחנו צפויים לראות ניצחון של קרוז וסנדרס, שרק יאריך את הדרמה ויעביר את מרכז הכובד אל ניו יורק עתירת הצירים שתצביע ב-19.4.

המפה הדמוקרטית כפי שהיא נראית היום:

במקביל, לצערנו, התוצאות של שיח השנאה בבחירות מתבטאות באלימות, כאשר מעשי שנאה כנגד מהגרים, מיעוטים ולהט"בים, כמו גם חקיקה נגדם במדינות הדרום השמרניות, הולכים ומתרבים, ויותר ויותר ניאו-נאצים נראים בציבור. המתח של הבחירות הללו יכול להתבטא בהחלט גם במהומות אלימות שישטפו את אמריקה לקראת הבחירות.

קצת קישורים -

 http://www.chicagotribune.com/news/nationworld/midwest/ct-milwaukee-triple-slayings-20160311-story.html חשד לרצח מתוך שנאה של מהגרים במילווקי (שיקגו טריביון)

http://edition.cnn.com/2016/04/02/politics/donald-trump-heidi-cruz-tweet/ טראמפ מתחרט על הציוץ נגד היידי קרוז (CNN)

http://nypost.com/2016/04/03/wisconsin-primary-expected-to-be-tight-race-for-democrats/ הפריימריז בוויסקונסין אצל הדמוקרטים צפוי להיות מירוץ צמוד (ניו יורק פוסט)

הבחירות בארה"ב - מתקרבים לנקודת הכרעה

שני המועמדים המובילים בפריימריז של המפלגות הגדולות בבחירות לנשיאות ארה"ב פתחו את הקמפיין בצליעה. קלינטו ניצחה בדוחק רב באיווה והובסה בניו המפשייר; טראמפ הפסיד באיווה לקרוז, כשרוביו במקום השלישי נושף בעורפו. אבל בשבועות המעטים שחלפו מאז עברו הרבה מים בנהר, ונדמה שגם עבור טראמפ וגם, במידה מסוימת, עבור קלינטון, השבוע הבא יכול להיות שבוע שבו תוכרע ההתמודדות בבחירות המקדימות לטובתם.

במפלגה הרפובליקנית נותרו 5 מועמדים במרוץ: טראמפ, קרוז, רוביו, קרסון וקאסיץ'. היחידים שעדיין מאיימים, או מנסים לשדר שהם מאיימים, על מועמדותו של טראמפ הם קרוז ורוביו, כאשר לא ממש ברור מדוע קרסון וקאסיץ' עדיין נותרים במירוץ. מתוך 4 מדינות שבהן נערכה התמודדות, טראמפ ניצח בשלוש האחרונות - ניו המפשייר, דרום קרוליינה ונבאדה - כאשר קרוז, כאמור, ניצח באיווה. אחרי חודשים שבהם טראמפ הוביל בסקרים, וכחודש של התמודדויות בהן הוא שלט ללא עוררין (למעט מדינה אחת), גם ראשי המפלגה הרפובליקנית, הפרשנים והעיתונאים, והמתמודדת הצפויה שמנגד (קלינטון) מעריכים שמעתה יהיה קשה עד בלתי אפשרי לעצור את טראמפ בדרך למועמדות, ואחרי הקמפיין הכל כך בלתי צפוי בפריימריז הרפובליקניים, מי יודע למה הוא מסוגל בבחירות הכלליות. רוביו ממשיך לצבור תמיכה בקרב הממסד, אבל בתוצאות זה לא משתקף. הוא כבר חגג בשלוש מדינות כאילו ניצח בגדול, אבל למעשה, ההישגים הטובים ביותר שלו הם מקום שני פעמיים, ביתרון מינימלי על פני טד קרוז, בדרום קרוליינה ובנבאדה, ובהפרש גדול מטראמפ. וכך, אנחנו מגיעים לסופר טיוזדיי, יום שלישי הגדול שעליו נרחיב בהמשך, כאשר טראמפ במומנטום, ביתרון בסקרים וביתרון במירוץ; טד קרוז נמצא בשקיעה מתמדת מאז הניצחון באיווה ועסוק כעת בעיקר בלשמור על היתרון הקטן שלו ולהימנע מהפסד צורב לטראמפ במדינת הבית שלו, טקסס; רוביו אפילו עוד לא ניצח במדינה אחת, ובעוד שבועיים וחצי הוא צפוי לספוג מטראמפ תבוסה במדינת הבית שלו, פלורידה; וקרסון וקאסיץ', כאמור, נשארים במירוץ כנראה רק בשביל הקטע. כעת, כאשר טראמפ נמצא בעמדה שממנה הוא יכול לשייט בקלות אל המועמדות, רוביו וקרוז מנהלים קרב מאסף, מחזירים לטראמפ במטבע שלו (גסות רוח) ומנסים למנוע תבוסה במדינת הבית שלהם, שתסיים באופן מעשי את המועמדות שלהם. נדמה, עם זאת, כי זה מאוחר מדי. אז מהו הסופר טיוזדיי? זהו יום שבו נערכות במקביל בחירות מקדימות במספר רב של מדינות. הפעם, יערכו במפלגה הרפובליקנית בחירות מקדימות ב-14 מדינות בסופר טיוזדיי, יום שלישי הקרוב 1.3. בסך הכל נדרש מועמד להשיג את תמיכתם של 1,237 נציגים כדי להיבחר כמועמד, כשהנציגים נקבעים לרוב באופן פרופורציונאלי (יש מספר מדינות שבהן המנצח בפריימריז זוכה בכל הנציגים) על פי תוצאות הבחירות המקדימות במדינה. 
ואילו במפלגה הדמוקרטית, נערכים היום הפריימריז בדרום קרוליינה, שם קלינטון מובילה ביתרון גדול, על פי הסקרים, על סנדרס, וביום שלישי יערכו גם כן בחירות מקדימות ברוב המדינות שבהן מצביעים הרפובליקנים, ובנוסף יחל שבוע שבו יוכלו להצביע דמוקרטים רשומים שמתגוררים מחוץ לארה"ב. 
הבחירות המקדימות שנערכו עד רגע זה לא היו מייצגות כל כך מבחינת אוכלוסייה (אולי למעט נבאדה), ואילו הבחירות שיערכו היום במפלגה הדמוקרטית בדרום קרוליינה, יחד עם הבחירות שיערכו במדינות ביום שלישי, הן המשחק האמיתי. אז למה אני כבר ממהר לקבוע, יחד עם רוב הפרשנים, שהניצחון כבר קרוב לטראמפ ולקלינטון? החשיבות הגדולה של הבחירות שנערכו עד עתה היא בעיקר מומנטום. המומנטום הזה מלווה את המועמדים כשהבחירות מגיעות למה שקרוי "חגורת התנ"ך" של ארה"ב. מדינות הדרום מתאפיינות במפלגה הרפובליקנית בציבור מאוד שמרני, אוונגליסטי ברובו, ושמצביע כמובן מסורתית למפלגה מאז שנות ה-60; ובמפלגה הדמוקרטית - בציבור מאוד גדול של מיעוטים, שהם למעשה החלק האינטגרלי בקואליציה הדמוקרטית שרוזוולט החל לבנות עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת - אפריקאים-אמריקאים והיספנים - ציבור שמצביע ברובו המוחלט לדמוקרטים, ושהצעירים שלו הם מאוד ליברליים וכבר לא כ"כ מפחדים מהמילה סוציאליזם (מה שמסביר את ההצלחה של סנדרס בקרב צעירים, כולל צעירים היספנים ושחורים). בכל מקרה, רוב המיעוטים שמצביעים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית הם אנשים מבוגרים, שצפויים להצביע לקלינטון, המזוהה בעיניהם עם אובמה ועם בעלה ביל קלינטון, שני הנשיאים האהובים ביותר עליהם; ואילו במפלגה הרפובליקנית, התקווה הגדולה של הממסד רוביו לא בדיוק חזק במדינות הדרום - הציבור הדרומי יצביע ברובו לטראמפ, שקיבל את הדחיפה מפיילין בתחילת הדרך, כשקרוז נושף בעורפו. במדינות הצפון שיצביעו בשלישי, לרוביו יש צ'אנס, אך כרגע טראמפ מוביל עליו; ואילו במדינות הצפון במפלגה הדמוקרטית סנדרס יכול להשיג הישגים, אך יתקשה לשחזר את ההצלחה שלו מניו המפשייר, מלבד במדינת האם שלו (ורמונט, בה הוא צפוי לנצח בפער עצום). אם סנדרס לא ירשום כמה ניצחונות מפתיעים, קלינטון תפתח עליו פער שיהיה לו קשה לסגור, ובצד הנגדי, כל עוד רוביו לא מתחיל לנצח, וקרוז נלחם על טקסס כשטראמפ מוביל בגדול בשאר המדינות, טראמפ יוכל לסגור רשמית את המועמדות כבר בעוד מספר שבועות.
 כדי לפתור קצת את התסבוכת, להלן טבלה שמציגה את המדינות המצביעות בסופר טיוזדיי, התוצאות הממוצעות של הסקרים שנערכו במדינה, וחלוקת הנציגים הצפויה.

טבלה 1.1: הטבלה המציגה את ההצבעה הצפויה במפלגה הרפובליקנית. הערכת חלוקת הנציגים - חלקית על פי ה-www.examiner.com, ואילו תוצאות הסקרים הממוצעות - על פי www.realclearpolitics.com. 

טבלה 1.2: הטבלה המציגה את ההצבעה הצפויה במפלגה הדמוקרטית (כולל בדרום קרוליינה, היום). הערכת חלוקת הנציגים - חישוב שלי (פרופורציונלית לאחוזים), תוצאות הסקרים הממוצעות - www.realclearpolitics.com.

וכדי להסביר את המצב כעת ואיך הוא יהיה לאחר ההצבעה, אם התוצאות יהיו דומות לסקרים, להלן הטבלה הנ"ל:

טבלה 1.3: הטבלה המציגה את מצב הנציגים כעת, ואת מצב הנציגים הצפוי לאחר שלישי. במפלגה הרפובליקנית נדרשים 1,237 נציגים כדי לזכות במועמדות, בדמוקרטית 2,382 (כולל superdelegates, שהם סנטורים, חברי קונגרס ומנהיגי מפלגה בעבר ובהווה, שיש להם זכות הצבעה בוועידה, ורובם המוחלט תומך בקלינטון. מספרם הוא 716).

אז, כאמור, יום שלישי הוא יום גורלי במירוץ, יום שיוכל לסיים למעשה את ההתמודדות המוקדמת ולהתחיל את הקרב הגדול של הבחירות הכלליות, או שמנגד יוכל לפתוח מחדש התמודדות בתוך המפלגות שתלך עד הסוף. אמשיך לעקוב בהמשך החודש אחרי הבחירות המרתקות האלו, שאופיין הבלתי-צפוי מבטיח עניין שלא היה זמן רב בבחירות.

הבחירות בארה"ב 2016 - תמונת מצב

רגע האמת בבחירות בארה"ב הגיע. בעוד שבוע וחצי עונת הפריימריז תצא לדרך, ויחל באופן רשמי התהליך שיסתיים בהשבעתו של נשיא או נשיאה חדשה בוושינגטון הבירה בעוד כשנה. וזה בדיוק הזמן לבדוק את תמונת המצב בשתי המפלגות ולבחון את המגמות לקראת פתיחת ההצבעה, ב-1.2 באיווה.

הלו"ז וקצת הסברים
1.2 - הפריימריז באיווה
9.2 - פריימריז בניו המפשייר
20.2 - פריימריז בדרום קרוליינה ו-וושינגטון (רפובליקנים), נבאדה (דמוקרטים).
23.2 - פריימריז בנבאדה (רפובליקנים).
27.2 - פריימריז בדרום קרוליינה (דמוקרטים).
1.3 - הסופר טיוזדיי. פריימריז ב-13 (דמוקרטים) או 14 (רפובליקנים) מדינות.
5-8.3 - פריימריז במספר מדינות, החשובה בהן מישיגן.
15.3 - פריימריז במספר מדינות, בהן פלורידה ואוהיו.
19.3-14.6 - המשך הפריימריז, ב-19.4 בניו יורק.
18-21.7 - הועידה הרפובליקנית בקליבלנד, אוהיו. בועידה יוכרזו המועמדים הרפובליקנים, לנשיא וסגן הנשיא.
25-28.7 - הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה, פנסילבניה. בועידה יוכרזו המועמדים הדמוקרטיים, לנשיא וסגן הנשיא.
26.9 - העימות הראשון בין המועמדים לנשיאות, בדייטון, אוהיו.
4.10 - העימות בין המועמדים לסגן הנשיא, בפארמוויל, וירג'יניה.
9.10 - העימות השני בין המועמדים לנשיאות, בסיינט לואיס, מיזורי.
19.10 - העימות השלישי והאחרון בין המועמדים לנשיאות, בלאס וגאס, נבאדה.
8.11 - יום הבחירות לנשיאות.
20.1 - ההשבעה של הנשיא וסגן הנשיא, בוושינגטון די.סי.

קצת על השיטה - בשתי המפלגות הגדולות עורכים פריימריז, כאשר המנצח בפריימריז הוא מי שזכה למספר הרב ביותר של נציגים (delegates). הנציגים הם למעשה מקבילים לאלקטורים בבחירות הכלליות, כאשר המשקל של כל מדינה (מספר הנציגים שלה) הוא לפי מספר האלקטורים שלה בבחירות הכלליות ולפי מספר המצביעים למפלגה במדינה. לרוב, נותר רק מועמד אחד כשמגיעים לועידה, כששאר המועמדים פורשים לפני ומודיעים על תמיכתם במועמד המוביל. בבחירות הכלליות - 50 מדינות, 538 אלקטורים המחולקים בין המדינות לפי גודלן באופן יחסי, כשמי שזוכה ב-270 אלקטורים (ולאו דווקא ברוב הקולות), נבחר לנשיאות ארה"ב לתקופה של ארבע שנים.
אז על מה הבחירות האלו בעצם? בישראל הבחירות הן בעיקר על ביטחון ועל מי רוצים או לא רוצים (בעיקר) שיהיה ראש הממשלה. בארה"ב אלו גם שיקולים, אבל הבחירות הכלליות נסובות על פערי עמדות אמיתיים, ועל הבדלים אמיתיים של אידיאולוגיה, בין ליברליזם כלכלי לגישה הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה; בין אפס התערבות של המדינה לטובת צמצום פערים לבין התערבות; בין חופש מלא לשאת נשק לבין פיקוח ובקרה על נשק; בין אנשים המאמינים ששינוי אקלימי הוא דבר לא חשוב או לא קיים לבין אנשים המאמינים שזהו איום על העולם; בין בניית גדרות ענק (שמעשיותה לא ברורה) והקשחת חוקים כדי למנוע כניסת מהגרים לבין רפורמות שיאפשרו התאזרחות של אלפים ואולי ישנו את הדמוגרפיה של ארה"ב. אלו רק חלק מהסוגיות שעומדות על הפרק בבחירות 2016, אבל עוד נחזור אליהן בחודשים הקרובים. קודם כל יש פריימריז בשתי המפלגות הגדולות. על מה הפריימריז האלו? במפלגה הרפובליקנית זה קודם כל, קרב בין הממסד לבין תנועת מסיבת התה המייצגת את הציבור הרפובליקני שהולך ומקצין. עבור הרפובליקנים, בדמוגרפיה המשתנה של ארה"ב, בחירות 2016 הן אולי ההזדמנות האחרונה. אם ב-2016 הם לא ינצחו, אז מתי כן? ב-2020, אם נשיא דמוקרטי יהיה בבית הלבן, אז הוא כנראה ינצח, בגלל המסורת שלא מדיחים נשיא מכהן אחרי 4 שנים למעט מקרים יוצאי דופן (קרטר, בוש האב). וב-2024 הדמוגרפיה תהיה שונה לחלוטין, והרפובליקנים יהיו אחרי 16 שנים מחוץ לבית הלבן, אם וכאשר. אז 2016 זו ההזדמנות הגדולה של הרפובליקנים, והשאלה היא האם ינצלו אותה. במפלגה הדמוקרטית, זה קרב אידיאולוגי של ממש. הדור הצעיר, שהוא לא בהכרח לבן ברובו, ומורכב משחורים, היספנים ואסייתים, הוא הרבה יותר ליברלי, והרבה יותר נוטה לסוציאל-דמוקרטיה (אתייחס לזה בהמשך), הוא כעת קובע הטון במידה רבה, וכך ברני סנדרס, מועמד שמגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט, מה שבחוגים רבים בארה"ב נחשב לקללה, הופך למועמד רציני במפלגה הדמוקרטית, ולפי הסקרים, מועמד רציני גם בבחירות הכלליות. אז נעבור בין שתי המפלגות ונראה מה תמונת המצב לקראת יריית הפתיחה.
המפלגה הרפובליקנית
8 שנות אופוזיציה בהחלט שינו את המפלגה הרפובליקנית. אם זה תלוי בממסד של המפלגה, ובתורם מספר אחת שלה, שלדון אדלסון, המועמד הרפובליקני יהיה מרקו רוביו או ג'ב בוש או אולי כריס כריסטי או ג'ון קאסיץ', מועמדים שמרנים מתונים, שמתאימים לפרופיל של רוב מועמדי המפלגה לנשיאות בעבר. אבל שתי המגמות הבולטות ביותר בבחירות האלו, עד כמה שאפשר לקבוע מגמות בבחירות שעוד לא החלו רשמית, הן המיאוס מהפוליטיקאים, ובמיוחד מהפוליטיקאים המוכרים והוותיקים (משפחות קלינטון ובוש), והתגברות התמיכה במועמדים אידיאולוגיים יותר וגם קיצוניים יותר. במפלגה הרפובליקנית זה בולט כמובן. את דונאלד טראמפ, איל ההון שמתנהג כמו ליצן מאז כניסתו למירוץ (ובכלל), והדוגמה הטובה ביותר לאאוטסיידר בפוליטיקה, הספידו הפרשנים אחרי שבוע ואחרי שבועיים ואחרי חודשיים ואחרי שלושה חודשים, אבל הוא ממשיך להוביל באופן עקבי בסקרים בהפרש עצום על שאר המועמדים. בן קרסון וקרלי פיורינה, למרות קריסתם בחודש האחרון, נשארו במירוץ והיו בו שחקנים חשובים עד למועד הבחירות. במקביל להם, טד קרוז, אחד מהדוברים הבולטים של תנועת מסיבת התה, שמייצגת בעיקר ליברטריאניזם קיצוני בנושאי כלכלה ונשק, ושמרנות קיצונית בכל שאר הנושאים, הפך להיות המועמד מס' 2 בסקרים, והמועמדים המתונים התרסקו או פרשו ונעלמו אל תהומות הנשייה עוד לפני הפריימריז הראשונים. נעבור בין המועמדים וננתח את מצבם.
דונאלד טראמפ - מה נאמר עוד על המיליארדר בעל הבלורית שעוד לא נאמר? האיש והאגדה (בציניות) ממשיך להוביל בסקרים ביתרון שנראה בלתי סגיר. טראמפ הוא האיש שמייצג את כל המגמות של הבחירות האלו - אאוטסיידר, פופוליסט, שמתבטא באופן שמתאים לימין קיצוני (למרות שאין לו עבר של ימין קיצוני, והוא אפילו היה דמוקרט במשך מספר שנים), ששובר את כל כללי הפוליטיקלי-קורקט ובכלל כל קוד אפשרי של התנהגות שקיים בארה"ב, וסוחף אחריו המונים. גל הפופוליזם שמביא איתו טראמפ גרר תחילה זלזול, במיוחד לאור התבטאויותיו המחליאות בנושא ההגירה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה פשוט תופס. בשבוע האחרון קיבל את תמיכתה של כוהנת הימין האוונגליסטי האמריקאי, המועמדת לסגנית הנשיא ב-2008, שרה פיילין. התמיכה של פיילין עשויה לעזור לו מול קרוז.

סקר אחרון ארצי: 45% - זוגבי, 36% - רויטרס (מקום 1).

סקר אחרון איווה: 33.1% - אמרסון קולג' (מקום 1).

סקר אחרון ניו המפשייר: 27% - ARG (מקום 1).

תמונת מצב - טראמפ לא יכל לבקש יותר מזה. כרגע מסתמן שהוא יהיה המועמד המוביל לפחות עד הסופר טיוזדיי.

טד קרוז - הסנטור הרפובליקני מטקסס והמועמד המוביל של תנועת מסיבת התה. החל את הקמפיין בדשדוש מתמשך, אבל בחודש האחרון, פרץ והפך למועמד שנמצא במקום השני בסקרים, כשהוא עוקף את רוביו וקרסון המתרסק. קרוז הוא שילוב של שמרנות בלתי מתפשרת עם אאוטסיידריות מתבקשת (באופן יחסי). קרוז הוא לא בדיוק הטיפוס של שמרן אמריקאי. הוא בן לאב קובני ואם אמריקאית שנולד בכלל בקנדה. העובדה שהוא נולד בשכנה מצפון שמה אותו במוקד הסערה בשבוע האחרון, כשטראמפ האשים את קרוז שהתמודדותו לנשיאות אינה חוקית. נזכיר - בארה"ב אסור לאדם שלא נולד במדינה לכהן כנשיא. אז איך קרוז יכול להתמודד? החוק מגדיר כאנשים שכשירים לכהונת נשיא אנשים שזכאים לאזרחות אמריקאית מלידה. קרוז זכאי לאזרחות אמריקאית מלידה בזכות אמו האמריקאית, וכך מתאפשרת הפרצה בחוק. מעבר לסיפור הזה, קרוז מייצג, כאמור, שמרנות בלתי-מתפשרת, ועמדותיו בנושא ההגירה (למרות שבאופן אירוני הוא בנו של מהגר), הנשק, ההפלות, רפורמת הבריאות של אובמה והכלכלה הן עמדות שמרניות מוצקות, ללא מתינות כלשהי. הסיכוי של קרוז לנצח את טראמפ תלוי בציבור האוונגליסטי, שמהווה חלק חשוב במפלגה. הודעתה של פיילין, אשת מסיבת התה בעצמה, על תמיכתה בטראמפ, עשויה להוציא את האוויר מהבלון של קרוז ולסלול לטראמפ את הדרך למועמדות.

סקר אחרון ארצי: 13% - זוגבי, 12% - רויטרס (מקום 2).

סקר אחרון איווה: 22.8% - אמרסון קולג' (מקום 2).
סקר אחרון ניו המפשייר: 9% - ARG (מקום 4).

תמונת מצב - קרוז היה מאוד חזק בתמונה בקרב על איווה, וקצת נחלש אחרי שאפילו הוביל על טראמפ שם במשך זמן קצר. ההצלחה של קרוז בשתי המדינות הראשונות תקבע את המשך הדרך שלו, ותראה האם הוא באמת יכול לאיים על טראמפ בדרך למועמדות.

מרקו רוביו - הסנטור מפלורידה הוא מצד אחד מתון באופן יחסי, אהוד על הממסד ועל אדלסון, וגם כן בן למהגרים מקובה ויכול אולי להביא קולות של היספנים, ומצד שני, במידה מסוימת שמרן ואאוטסיידר במידה שמתקרבת לקרוז. נדמה שהוא המועמד הרפובליקני שיש לו את היכולת הטובה ביותר לנצח את קלינטון, אבל למרות שמצבו בסקרים לא רע, הוא עדיין רחוק מטראמפ שנות אור. לגבי ההיספנים, רוביו נמצא באיזשהו מלכוד מסוים. מצד אחד, העובדה שהוא עצמו היספני עשויה לסייע לו בקרב קהל זה, ומנגד, עמדותיו הקשוחות בנושא הגירה, שאותן הוא יצטרך לחזור ולהציג אם הוא רוצה לזכות בפריימריז הרפובליקניים, ישחקו לרעתו בקרב קהל זה.

סקר אחרון ארצי: 8% - זוגבי, 8% - רויטרס (מקום 3 בזוגבי, מקום 5 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 14.2% - אמרסון קולג' (מקום 3).

סקר אחרון ניו המפשייר: 10% - ARG (מקום 3).

תמונת מצב - רוביו, שהיה המועמד המוביל לפני כניסתו של טראמפ, וקרס כמעט לחלוטין לאחר מכן, שיקם את עצמו והתייצב על בערך 10%, לעיתים יותר בסקרים, אבל לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית הזו. כרגע הוא במצב לא רע באיווה ובניו המפשייר אבל לא נראה שהוא מאיים שם על טראמפ או על קרוז. רק תוצאה טובה ובלתי צפויה עבורו באחת או שתי המדינות הראשונות תחזיר אותו לתמונה בקרב על המועמדות.

בן קרסון - מנתח המוח האפרו-אמריקאי ממישיגן נודע עד לתחילת הקמפיין בעיקר בזכות העובדה שהוא הראשון שהצליח להפריד תאומים סיאמיים שהיו מחוברים זה לזה בראשם. הקמפיין שלו מיצב אותו כשמרן עמוק, עם התבטאויות לא פחות קיצוניות והזויות מאלו של טראמפ - כולל שפוליטיקלי קורקט זה דבר שהוא גרוע כמו דאע"ש, שרפורמת הבריאות של אובמה היא הדבר הגרוע ביותר שקרה לארה"ב מאז העבדות, שהיהודים היו שורדים את השואה אם היה להם נשק, שארה"ב היום היא כמו גרמניה הנאצית ושהומוסקסואליות היא בחירה, כי יש הרבה סטרייטים שנכנסים לכלא ויוצאים משם הומוסקסואלים. בקיצור, האיש לא חסך במשפטים מתונים וחכמים, אבל ההצלחה שלו היא בעיקר בגלל, שוב, האאוטסיידריות שלו (אולי המועמד הכי אאוטסיידר אצל הרפובליקנים). הנסיקה שלו הייתה מטאורית, והוא הגיע למצב של איום על טראמפ בסקרים, אבל מהר מאוד הגיעה גם הקריסה אחרי סדרה של עימותים שבהם הוא היה לא מרשים, וזה בעדינות.

סקר אחרון ארצי: 4% - זוגבי, 11% - רויטרס (מקום 5 בזוגבי, מקום 3 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 9.1% - אמרסון קולג' (מקום 4).

סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - ARG (מקום 8).

תמונת מצב - נדמה שקרסון מיצה את עצמו, ויפרוש אחרי כמה מדינות. הוא לא במצב טוב במיוחד באיווה ובניו המפשייר הוא במצב איום. רק הצטרפות מקרים בלתי צפויה תחזיר את קרסון לאיום על המועמדות.

ג'ב בוש - בן של נשיא, אח של נשיא, מושל לשעבר של אחת המדינות הגדולות והחשובות בארה"ב (פלורידה), אהוב על הממסד, שמרן מתון ונשוי להיספנית, שמסומן כבר שנים כהבטחה הגדולה של המפלגה. מה יותר טוב מזה? הדרך של ג'ב בוש לנשיאות הייתה נראית סלולה. אלא שמשהו שם פשוט לא עבד ולא עובד. זה גם חוסר הכריזמה שלו, זו גם האיבה שהציבור רוחש לאחיו אחרי מלחמת עיראק הכושלת ואלו גם המגמות שכבר הזכרתי כאן מספר פעמים. כשהמירוץ נפתח, בוש ורוביו היו המועמדים המובילים. שניהם התרסקו, רוביו קצת התאושש, אבל בוש לא. נדמה שהמירוץ של הבוש השלישי לנשיאות יסתיים במפח נפש עבורו, עבור משפחתו ועבור המפלגה שכל כך רצתה אותו.

סקר אחרון ארצי: 6% - זוגבי, 10% - רויטרס (מקום 4).

סקר אחרון איווה: 5.1% - אמרסון קולג' (מקום 6).

סקר אחרון ניו המפשייר: 8% - ARG (מקום 6).

תמונת מצב - בשבועות האחרונים בוש קצת התחזק בניו המפשייר, שם הוא שם את כל יהבו. באיווה הוא נותר חלש ולא מאיים. אלא אם כן יש לבוש שפנים לשלוף מהכובע, או דרך להמציא את עצמו מחדש עד הסופר טיוזדיי, הסיפור שלו יסתיים בקרוב.

כריס כריסטי - מושל ניו ג'רזי הוא סיפור מעניין בפני עצמו, שיכול למלא פוסט שלם של בלוג, אבל בקצרה: מושל ניו ג'רזי מזה כ-6 שנים תמך ברפורמת האוכל הבריא של מישל אובמה בבתי הספר, אבל עכשיו הוא נגדה. הוא בעצמו עבר ניתוח לקיצור קיבה כדי להפחית את עודף המשקל שלו. ב-2012, רגע לפני הבחירות, הוא גיבה את אובמה על טיפולו בהוריקן סנדי, במה שנחשב כצעד שחיזק את אובמה. הוא תמך בעבר בזכות להפלות אבל שוב זגזג והיום טוען שהוא תמיד היה נגד. הוא נחשב לאחד הרפובליקנים המתונים ביותר אבל בקמפיין עקף את כולם מימין. שיעור האבטלה בניו ג'רזי הרקיע שחקים בתקופתו כמושל, והוא גם תחת מספר חקירות בחשד לשחיתות, כולל אחת בחשד שסגר נתיבים בעיר פורט לי וגרם לפקקי ענק כדי להעניש יריב פוליטי (ראש עיריית פורט לי הדמוקרט) שלא תמך בו בבחירות למושל. כריס כריסטי הוא הבטחה גדולה במגרש הרפובליקני, אבל התנהלותו הלא נעימה במיוחד כלפי עיתונאים ויריבים פוליטיים, הזגזוג והחשדות לשחיתות לא סייעו לו במיוחד. אחרי קמפיין שלם שבו הוא דשדש, הוא קצת התחזק בזמן האחרון, במיוחד בניו המפשייר. עדיין לא נראה שהוא יכול להיות מועמד רציני בבחירות האלו.

סקר אחרון ארצי: 2% - זוגבי, 4% - רויטרס (מקום 8 בזוגבי, מקום 6 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 5.4% - אמרסון קולג' (מקום 5).

סקר אחרון ניו המפשייר: 9% - ARG (מקום 5).

תמונת מצב - שוב, כריסטי קצת התחזק בזמן האחרון, אבל לא היה הכי מוצלח בעימות האחרון, ושוב הסתבך עם אמירות שסתרו את מה שעשה בעבר. הוא לא מסתמן כרגע כמועמד רציני.

ג'ון קאסיץ' - מושל אוהיו, שנחשב לאחד המועמדים המתונים ביותר בשדה הרפובליקני. מה זה מתון? הוא לא בדיוק בעד הפלות, נישואי להט"ב, רפורמת הבריאות של אובמה או צעדים מרחיקי לכת בנושא איכות הסביבה. אבל דעותיו בנושאים אלו, שבאופן יחסי מקבלות את המצב הקיים, ולא מציעות תיקונים חוקתיים שיעקפו את בית המשפט כדי לבטל את הפסיקות בנושא הפלות או נישואים חד-מיניים (כפי שמציעים חלק ניכר מהמועמדים הרפובליקנים, מזכיר לכם מפלגה כלשהי?). אבל, התייצבותו נגד טראמפ ואמירותיו, והממסדיות היחסית שלו, יחד עם מתינות שבולטת לאור הקיצוניות הפושה במפלגה, הופכות אותו למועמד מעניין, שהוא אולי אחת מהתקוות האחרונות של המתונים האחרונים במפלגה (אם עוד נשארו כאלו). ברמה הארצית הוא לא מתרומם, אבל בניו המפשייר הוא דווקא במצב מצוין.

סקר אחרון ארצי: 3% - זוגבי, 2% - רויטרס (מקום 6 בזוגבי, מקום 9 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 2.9% - אמרסון קולג' (מקום 7).

סקר אחרון ניו המפשייר: 20% - ARG (מקום 2).

תמונת מצב - קאסיץ' נמצא במצב מצוין בניו המפשייר. חוץ מזה? הוא לא מועמד רציני בשום מדינה. אבל אולי הצלחה שלו בניו המפשייר תהפוך אותו למועמד רציני.

קארלי פיורינה - מנכ"לית HP לשעבר, עוד אאוטסיידרית, שזינקה בבת אחת באופן מטאורי למרכז הבמה אחרי ההצלחה בעימות, גם כנראה כבר גמרה את הסוס, כמו קרסון. הקריירה של פיורינה בתור מנכ"לית ענקית המחשבים Hewlett Packard לא הייתה הצלחה גדולה. אחד ממגזיני העסקים הנחשבים, Portfolio, דירג אותה כאחת מ-20 המנכ"ליות הגרועות בהיסטוריה. תקופתה שם תיזכר בעיקר בגלל פיטורי 30,000 עובדים ומיקור חוץ המוני לסין. ב-2010 התמודדה על מקום בסנאט מטעם קליפורניה ונכשלה, ובקמפיין האחרון הצליחה, באמצעות הופעות מצוינות בעימותים, כולל ניצחון על טראמפ בעימות המרכזי, להגיע למרכז הבמה, ובמקביל גם טיפסה בסקרים. אבל הבלון התפוצץ די מהר. פיורינה, האישה היחידה שמועמדת במפלגה הרפובליקנית, כנראה כבר לא תזכה במועמדות/

סקר אחרון ארצי: 3% - זוגבי, 3% - רויטרס (מקום 7 בזוגבי, מקום 8 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 2.1% - אמרסון קולג' (מקום 9).

סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - ARG (מקום 8).

תמונת מצב - עוד שתיים-שלוש מדינות ופיורינה תפרוש ותחזור לאלמוניותה. לפחות היא יכולה להתנחם בכך שניצחה בעימות את מי שאולי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב (חס ושלום, אבל יש לזה התכנות).

ראנד פול - הסנטור מקנטקי ועוד מועמד בולט מתנועת מסיבת התה. פול הוא ליברטריאן מושבע, לפחות כך הוא מציג את עצמו, אבל כמו שאר חבריו לתנועת מסיבת התה, הוא ליברטריאן בכל הקשור לכלכלה ונשק, ובנושאים אזרחיים כמו הפלות ונישואי להט"ב קצת (הרבה) פחות. תמיכתו בלגליזציה היא, עם זאת, דעה יוצאת דופן במפלגתו. במובנים רבים הוא ממשיכו של אביו רון פול, גם כן מראשי תנועת מסיבת התה וחבר בית הנבחרים במשך שנים (עד 2013). בניגוד לכל הרפובליקנים שחוזרים ומדגישים את תמיכתם הבלתי-מסויגת בישראל (ובכספו של התורם הנדיב מלאס וגאס, במקרה או שלא), פול הוא קצת חריג בנוף. הוא התנגד להסכם הגרעין עם איראן, אבל תומך בביטול סיוע החוץ האמריקאי לכל המדינות, כולל כמובן, ישראל. תחילה פול היה מועמד די רציני, אבל עם הזמן התמיכה בו נשחקה והוא, לפחות כרגע, לא מועמד משמעותי במאבק על המועמדות.

סקר אחרון ארצי: 2% - זוגבי, 4% - רויטרס (מקום 9 בזוגבי, מקום 7 ברויטרס).

סקר אחרון איווה: 2.7% - אמרסון קולג' (מקום 8).
סקר אחרון ניו המפשייר: 5% - ARG (מקום 7).

תמונת מצב - לא מועמד משמעותי, למרות ההייפ שיצר סביבו בהתחלה. סביר להניח שיציג את מועמדותו שוב בפריימריז הבאים (עוד 4 או 8 שנים, תלוי בתוצאות הבחירות הכלליות).

במועמדים נוכל למצוא גם את הסנטור מפנסילבניה לשעבר ריק סנטורום, מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי ומושל וירג'יניה לשעבר ג'ים גילמור (מי?). האקבי הפתיע בהצלחתו בפריימריז ב-2008, וסנטורום הפתיע בהצלחתו בפריימריז ב-2012. טוב, השנה היא לא 2008, וגם לא 2012, ושניהם לא בדיוק סוחפים המונים אחריהם (מגרדים את ה-0%, אבל זה כבר עדיף על גילמור שבחודש האחרון זכה לתמיכה מרשימה של 0% בכל הסקרים למעט אחד). הרשו לי לדלג על המועמדים המיותרים האלו, ולעבור למפלגה הדמוקרטית.

מימין לשמאל: בוש, קרסון, קרוז, טראמפ, רוביו, כריסטי, קאסיץ'.

מימין לשמאל: סנטורום, פיורינה, האקבי.

כל הזכויות על התמונות שמורות ל-USA Today, Rainier Ehrhardt, AP.

המפלגה הדמוקרטית
בניגוד לקרב מרובה המועמדים במפלגה הרפובליקנית, במפלגה הדמוקרטית הקרב המרכזי הוא בין שני מועמדים - קלינטון וסנדרס, כאשר ישנו מועמד נוסף, מרטין אומאלי, בעל סיכויים נמוכים.
כמו במפלגה הרפובליקנית, גם כאן יש לנו מועמדת ממסד, קלינטון, ומועמד שהוא גם יותר אאוטסיידר ויותר אידיאולוג, סנדרס. מצד אחד, לקלינטון עדיין יש את היתרון, התמיכה המשמעותית של הממסד, של הארגונים הגדולים ושל הציבורים המשמעותיים במפלגה (השחורים, ההיספנים), שצפויה לתת לה את מה שדרוש כדי לנצח, אבל גם אם קלינטון תנצח, ברני סנדרס ייזכר בזכות קמפיין יוצא דופן. הסנטור היהודי מוורמונט, שארחיב בעניינו תכף, הוא האדם האחרון שהיה יכול לאיים על קלינטון, או על מועמדות לנשיאות, אם הולכים לפי הכללים הלא-כתובים של הפוליטיקה האמריקאית. אבל בבחירות האלו כנראה שהכללים האלו לא תופסים, ולכן, סנדרס הוא מועמד משמעותי שגם אנשיה של קלינטון הודו שלא לקחו מספיק ברצינות. הקרב במפלגת השלטון, בניגוד לרפובליקנים, הוא קרב מאוד אידיאולוגי וגם מאוד ענייני, שעוסק ב-Issues, בנושאים שעל סדר היום של ארה"ב, ותוצאותיו של הקרב הזה יקבעו את עתידה האידיאולוגי של המפלגה הגדולה, שרואה עצמה כמפלגת שלטון לעוד הרבה שנים.
הילארי קלינטון - ללא ספק, המועמדת בעלת הרקורד המרשים ביותר בבחירות האלו, השאלה היא האם הרקורד יביא אותה לבית הלבן. מי שהייתה הגברת הראשונה, סנטורית ומזכירת המדינה, רוצה למחוק את ההשפלה של 2008, אז סומנה כמועמדת המובילה לנשיאות והפסידה לאובמה. מאז היא צברה ניסיון כמזכירת המדינה ואימצה עמדות שמאליות יותר, כמו רוב המפלגה הדמוקרטית. לזכותה של קלינטון עומדים הניסיון שלה, הפופולריות של בעלה הנשיא לשעבר ביל קלינטון, עמדותיה הברורות בנושא הפיקוח על הנשק, איכות הסביבה, הגירה וזכויות להט"ב ומיעוטים, הקרבה שלה לנשיא אובמה, גם הוא פופולרי מאוד בקרב הדמוקרטים, וכמובן, הכמות הבלתי-נגמרת של משאבים, מזומנים ומתנדבים, מהציבור ומבעלי הון, ובראשם מקורבה המיליארדר הישראלי-אמריקאי חיים סבן. כמו כן, היותה של קלינטון האישה הראשונה שהיא בעלת סיכוי אמיתי להיבחר לנשיאות (ב-2008 והיום) גם משחקת תפקיד עבורה בקרב הנשים המהוות את רוב ציבור המצביעים. לרעתה של קלינטון עומדים, קודם כל, מתקופתה כמזכירת המדינה, פרשת האימיילים השחוקה וגם התנהלותה בפרשת בנגזי (רצח שגריר ארה"ב בלוב ב-2012), אם כי העליהום שיצרו הרפובליקנים על קלינטון בנושאים אלו בשנה האחרונה חזר כבומרנג והוביל לאפקט הפוך; שנית, היא נתפסת כממסדית (מה שהוכח כבעייתי בבחירות האלו), מקורבת לבעלי ההון ואמינותה נפגעה בעקבות פרשת האימיילים. עדיין, היא המועמדת הדמוקרטית המובילה, והיא מועמדת משמעותית בבחירות הכלליות, אם וכאשר.
סקר אחרון ארצי: 54% - רויטרס, 50% - אקונומיסט (מקום 1).
סקר אחרון איווה: 52% - אמרסון קולג' (מקום 1).
סקר אחרון ניו המפשייר: 41% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 2).
תמונת מצב - באופן כללי, לקלינטון יש את היתרון, והיא מובילה ברוב המוחלט של המדינות ביתרון די מבטיח. עדיין, בשתי המדינות הראשונות היא בבעיה מסוימת. ניצחון שלה באיווה ותוצאה טובה בניו המפשייר, אולי אפילו ניצחון מפתיע בניו המפשייר, ייצרו עבורה מומנטום שיהיה קשה לסנדרס לעצור בדרך למועמדות.
ברני סנדרס - סנטור יהודי, ממדינת ורמונט בצפון הרחוק, בן 74, מגדיר עצמו כסוציאל-דמוקרט ועד לשנה האחרונה גם עצמאי, ללא שיוך מפלגתי רשמי. מי האמין שהאיש הזה יהיה אחד מהמועמדים המשמעותיים ביותר בבחירות לנשיאות ארה"ב? הפרוגרסיביות הבלתי-מתפשרות שלו, יחד עם עמדותיו הכלכליות הסוציאל-דמוקרטיות, רקורד ההצבעות שלו בסנאט ובקונגרס, והעובדה שכל התרומות שלו מגיעות מהציבור, סחפו אחריו את ועדי העובדים הגדולים של ארה"ב ואת הצעירים שתומכים במפלגה הדמוקרטית, המהווים את רוב הצעירים בארה"ב. המפלגה הדמוקרטית והשמאל, או המרכז-שמאל, האמריקאי עוברים תהליך של תזוזה שמאלה, בין אם זה בנושאים אזרחיים, שם התזוזה ברורה וחדה, ובין אם זה בנושאים כלכליים, שם הצעירים האלו, שהשתתפו או הזדהו עם מחאת הענק שזכתה לשם Occupy Wall Street, המחאה החברתית האמריקאית שהייתה חלק מגל המחאות החברתיות העולמי של 2011, נעשים יותר ויותר עוינים לבעלי ההון ולשיטה הקפיטליסטית האמריקאית. אם לפני 60 ו-50 שנה, ואפילו במידה מסוימת לפני 30 ו-20 שנה, סוציאל-דמוקרטיה, שלא לדבר על סוציאליזם, היו מילים גסות בארה"ב, בעידן של היום זוהי אידיאולוגיה שרבים יכולים להזדהות איתה (כפי שהסברתי בדברי הפתיחה), וסנדרס פשוט רוכב גם על הגל הזה, וגם על הגל של הסלידה מהפוליטיקאים והממסד. עם זאת, העובדה שהרקורד שלו בנושא הפיקוח על הנשק נוטה לצד הרפובליקני, והאמונה שלו שפיקוח על נשק הוא "State Issue", עניין של המדינות ולא עניין פדרלי (משהו שחופף ברובו לעמדה הרפובליקנית בנושא), עשויה לשחק לרעתו, אל מול העמדה הברורה של קלינטון בעד פיקוח על נשק.
סקר אחרון ארצי: 35% - רויטרס, 41% - אקונומיסט (מקום 2).
סקר אחרון איווה: 43% - אמרסון קולג' (מקום 2).
סקר אחרון ניו המפשייר: 50% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 1).
תמונת מצב - סנדרס יכול לגרור את קלינטון לפריימריז ארוכים, אבל היכולת שלו לזכות במועמדות תלויה בעיקר בתוצאות שלו בשתי המדינות הראשונות שבהן נערכים פריימריז, עד כמה התוצאות יהיו מרשימות ועד כמה הוא ינצל אותן ליצירת מומנטום. בניו המפשייר הוא כנראה ינצח, השאלה אם הוא יכול לנצח גם באיווה ולהכניס את קלינטון ללחץ.
מרטין אומאלי - המועמד השלישי במירוץ וכרגע, לא מועמד שמאיים על קלינטון וסנדרס. מושל מרילנד לשעבר נכנס למירוץ כמועמד הפרוגרסיבי, של הצד השמאלי של המפלגה, אך נעלם כשסנדרס הלך והתחזק. בצילם של קלינטון וסנדרס, אומאלי יוכל אולי דווקא למשוך מצביעים דמוקרטים שמרניים (עד כמה שעוד נותרו כאלו), בשל התנגדותו ללגליזציה של סמים קלים ותמיכתו בהגדלת הצבא ותקציבו.
סקר אחרון ארצי: 4% - רויטרס, 2% - אקונומיסט (מקום 3).
סקר אחרון איווה: 3% - אמרסון קולג' (מקום 3).
סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 3).
תמונת מצב - אומאלי כנראה יסיים את הקמפיין אחרי שתי המדינות הראשונות או קצת מאוחר יותר, ויותיר את הבמה לקלינטון וסנדרס.

קלינטון וסנדרס בעימות הדמוקרטי של CNN. 
כל הזכויות על התמונה שמורות לוול סטריט ג'ורנל (www.wsj.com).


הערה - במקביל לכתיבה של הפוסט, צצו דיווחים על כך שמייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, שוקל לרוץ באופן עצמאי לנשיאות. כמובן שהדבר ישנה לחלוטין את התמונה, ועוד אעסוק בזה, אם זה יהיה רלוונטי, בחודשים הקרובים. ובינתיים - הנה הדיווח מעיתון הארץ, שמצטט את הניו יורק טיימס - http://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election-2016/1.2828335.

שבוע טוב, שקט וחמים לכולם.