עוד קצת יותר מחודש לבחירות, והזירה הפוליטית הפכה לזירת קרב של השמצות, החלפת מהלומות בנושאים חסרי משמעות לאזרחים ובעיקר התחמקות מעיסוק בנושאים המשמעותיים. בפוסט השבוע אעסוק בנושא יאיר לפיד ויש עתיד, הרבה בנושא כלכלה ותוכניות כלכליות, ובמשמעות של הסקרים בתקופה הזו ועד כמה הם באמת חוזים את תוצאות הבחירות ב-17 למרץ.
יש עתיד? לא בטוח - לבחירות הקרובות מגיעה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת כיום אחרי קדנציה קצרה אבל לא פשוטה בכלל, ואחרי שאיבדה חלק גדול מנתח מצביעיה ב-2013. יש עתיד עשתה הרבה דברים חיוביים בשנתיים האחרונות - התחילה לשנות את סדרי העדיפויות; הציגה רפורמה חיובית מאוד במערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים ונמצאת במצב קשה; הציגה רפורמה בקק"ל, שהייתה ועדיין מהווה מקור לשחיתויות ולהעברות כספים למקורבים; הוסיפה כספים לניצולי השואה; העבירה את חוק 18 שרים (שהוא החלק החיובי בעיניי מתוך חוק המשילות, שהוא כלל לא לטעמי) לצמצום הממשלה אחרי שנים של ממשלות מנופחות ובזבזניות; ויצרה את תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" לתלמידי כיתה א' וב'. רק ששכחו שם, ביש עתיד, להזכיר לנו כמה מהטעויות שלהם, וגם קצת הגזימו עם הקמפיין שלהם. למה הכוונה? קודם כל, יש עתיד הייתה המפלגה שהכניסה לתוך הממשלה בעסקת החבילה את "האחים" מהבית היהודי. בזכות הכנסת הבית היהודי לקואליציה, קיבלה המפלגה של בנט את ראשות ועדת הכספים ואת משרדי הכלכלה והשיכון. במסגרת פעולותיהם החיוביות של מפלגת הבית היהודי במשרד, ובאישורו ובידיעתו של שר האוצר לפיד, הועברו 1.2 מיליארד ש"ח להתנחלויות בבונוסים, הועברו 36 מיליון שקלים בכל שנה כמענקי הקפאה להתנחלויות למרות שאין הקפאה בשטחים כבר 5 שנים, 17 מיליארד ש"ח הועברו לתוך התקציב חודש בלבד לאחר אישור תקציב ב-2014, 6 מיליון ש"ח הועברו לטובת "קשרים רוחניים עם התפוצות" ל-4 עמותות שהן כלל לא רשומות (מתוך נאום של סתיו שפיר בכנסת https://www.youtube.com/watch?v=xr1rpq4fq9s&list=UUALi9DkPoZ8eReeITHqDDEQ), הדיור הציבורי נשדד ע"י שר השיכון ובמקום זכאים, זכו לקבל את הדירות האלו בהוזלה עמותות דתיות המקורבות למפד"ל, וכל זה מתחת לעיניו של שר האוצר לפיד. אבל על הוויתורים האלו שעשה לפיד לטובת האח בנט, הוא לא מספר בקמפיין. מה עוד הוא לא מספר? שלאחר שהעביר בצורה מבורכת בהחלט כספים לניצולי השואה, מטעם מפלגתו מתבצעות לכאורה שיחות לניצולי שואה במסווה של שיחות תמימות והן למעשה שיחות שכנוע פוליטיות (http://glz.co.il/1363-57996-he/Galatz.aspx), שהוא ומפלגתו מציגים את מרצ והעבודה כאלו שהתנגדו לשיוויון בנטל ולהעברת כספים לניצולי שואה, למרות שהוא יודע שמטבען, מפלגות אופוזיציה מצביעות נגד התקציב, וכמה סעיפים חיוביים בתקציב לא הופכים אותו לתקציב חיובי; ובאשר לשיוויון בנטל, הרי שמדובר בחוק מאוד בעייתי. החוק הנ"ל מפלה לטובה את תלמידי ישיבות ההסדר, שעדיין משרתים פחות משנתיים; מעניק אופציה לחרדים נשואים בני 24-25 להתגייס לתפקידים לא משמעותיים בצבא, לתקופה קצרה ותמורת משכורת מאוד גבוהה; ויוצר מצב של הדרת נשים בתוך הצבא וצורך ליצור שינוי בתוך הצבא כדי להתאים את הצבא לקליטת חרדים. שלושת הבעיות האלו בחוק, בנוסף לעובדה שלא היה גידול משמעותי בגיוס חרדים לצבא, מצביעות על כך שאולי חוק השיוויון בנטל הוא לא איזו מציאה גדולה. לפיד גם התעקש על תוכנית מע"מ אפס לפתרון משבר הדיור, תוכנית שלא נתמכה ע"י כלכלנים והייתה סלע המחלוקת בוויכוח בין נתניהו ללפיד שהוביל להקדמת הבחירות ולבזבוז מיותר של 2 מיליארד שקלים (נתניהו האחראי להקדמת הבחירות, אך אי אפשר להוריד את האשמה מלפיד ומתוכנית מע"מ האפס שלו). בנוסף מפלגת יש עתיד מאשימה שוב ושוב את מרצ בכך שהיא אינה דואגת לקהילה הגאה, ושוכחת לספר שהיא עשתה ברית עם מפלגה דתית קיצונית שלעולם לא תאפשר שום שינוי בסטטוס-קוו הדתי-חילוני בישראל לטובת החילונים, מציגה את עצמה כמפלגה שנמצאת בחוד החנית של המאבק בשחיתות, למרות שמקורביו של לפיד הם אורי שני (שהורשע בהפרת אמונים) והלל קוברינסקי (שהיה מעורב בפרשת העמותות של ברק ב-1999, אותה פרשה בה לא הורשע אדם, אך הליכוד והבית היהודי תוקפים את הרצוג על כך, וגם לפיד הצטרף להאשמות אלו כלפי הרצוג, למרות שקוברינסקי מקורבו היה מעורב אז בפעילות עמותות ברק), מספרת שהיא המפלגה היחידה שבה אף אדם לא הורשע או נחקר באזהרה, אבל שוכחת לציין שגם מרצ היא מפלגה כזו, ושוב מפלה את מרצ לרעה כשהיא טוענת שהיא המפלגה היחידה שמתנגדת להעלאת שכר הח"כים, אבל מה לעשות שגם מרצ הגישה את התנגדותה, עוד לפני הקדמת הבחירות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598278,00.html). בכנסת האחרונה התנגדה יש עתיד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי מהעבודה, שלפיה פוליטיקאי שהורשע לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים לעולם, התנגדה לשקיפות בחטיבה להתיישבות וסירבה שוב ושוב ליוזמת השקיפות בוועדת השרים לחקיקה של ציפי לבני. בשבוע האחרון הצטרף לפיד למקהלה שתוקפת את העבודה על כך שהיא הפכה למפלגת "שמאל קיצוני". רק ראוי לציין כאן, שההבדלים בין עופר שלח, פרי, גרמן, עדי קול וחיים ילין, לבין העבודה ואפילו מרצ, הם מאוד קטנים, אם בכלל קיימים. טוב, אין ברירה, בכל זאת בחירות, צריך למצוא מישהו לתקוף.
שקרים, חרטוטים וגרפים יפים לעין - http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/ בשבועות האחרונים אוהבים תומכי הליכוד ונתניהו ברשת לצטט את המאמר המצורף בקישור הנ"ל - "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה" ולצרף אותו כדוגמה לכך שמצב הכלכלה כאן נהדר, מדהים, המחייה לא יקרה בכלל וההתנהלות של נתניהו בנושא הכלכלי היא מצוינת. אז באמצעות כמה גרפים ובלוג של כלכלן עלום מאתר הארץ, בונים תומכי הליכוד קמפיין. המפלגה שלא הציגה מצע כלכלי כבר 6 שנים, שבממשלתה הקודמת הצליח שר האוצר מטעמה, שטייניץ, להכניס את מדינת ישראל לגירעון של 40 מיליארד שקלים, ושתומכת לכאורה בעמדות קפיטליסטיות אך למעשה מבצעת מדיניות כלכלית חזירית שכבר חרגה מזמן מגבולות הקפיטליזם הקלאסי, מספרת לנו כעת כמה שהמצב כאן טוב וכמה יציבה הכלכלה שלנו. בשנתיים האחרונות ישב במשרד האוצר אדם בשם יאיר לפיד, זה שנתניהו ושטייניץ תוקפים מתחת לכל עץ רענן ומאשימים אותו בהתנהלות כלכלית גרועה. ובכן, אם בשנתיים האחרונות חל שיפור במדדים הכלכליים, מי אחראי לכך? נתניהו הוא מומחה ללקיחת אחריות על הישגים ומומחה להיפטרות מאחריות מכישלונות כאשר הוא רשום על שמם. אתייחס קצת למאמר הנ"ל, שטוען שיוקר המחייה ירד בתקופת נתניהו והמצב כאן נהדר - ע"י הצגת גרפים משלי, גרפים רשמיים של משרד הבינוי והשיכון.
להלן מוצגת העלייה במחירי הדירות בתקופת נתניהו. העלייה הגדולה היא בין השנים 2009-2010 (השנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו השנייה) ובין 2012-2014 (סוף ממשלת נתניהו השנייה ותחילת השלישית). תוכנית לפתרון בעיית הדיור? הצחקתם את נתניהו. עדיין אין.
ובגרף הנ"ל תוכלו לראות את העלייה הקיצונית במחירי הדיור לעומת העלייה היותר קלה, שנבלמה, של התמ"ג, והישארותו של השכר הממוצע במשק באותם טווחים, פחות או יותר.
וזו כבר העלייה במחירי השכירות מאז 2010. בקיצור, נתונים שמצביעים על כמה זול פה.
הליכוד, שכאמור אין לו בכלל מצע, בטח לא כלכלי, אפילו לא מיישם קפיטליזם. קפיטליזם אמור להיות פירוק מונופולים, עידוד תחרות, הפחתת מיסים, וחירות כלכלית אזרחית. בפועל, יישם הליכוד את המדיניות ההפוכה - עודד את המשך קיומו והתפתחותו של מונופול הגז, העלה מיסים, וממש לא עודד תחרות. היחיד שעוד עשה מעשה שעודד תחרות, משה כחלון, שיזם את הרפורמה בשוק התקשורת - כבר איננו בליכוד כאמור, ובמפלגה הזו כבר לא ממש שמים על הציבור שאכפת לו מהנושאים החברתיים-כלכליים. העיקר שיש את לפיד ואולמרט שאפשר להאשים.
תוכניות כלכליות - בשבועות האחרונים הציגו כולנו של כחלון, המחנה הציוני ומרצ תוכניות כלכליות הנתמכות ע"י כלכלנים בכירים ומקורות מימון מסודרים. התוכניות האלו הן לא פאר היצירה, לא חפות מטעויות ולא ניתנות ליישום של 100%. אבל יישום חלקי של הרעיונות שמוצגים שם - רפורמה במערכת הבריאות, שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, חוק שכירות הוגנת, פיתוח התחבורה הציבורית, סבסוד קרקעות, הוספת סייעות לגנים לילדים בגילאי 3-4 - יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב. אבל הרבה יותר מלהציג עוד ועוד תוכניות כלכליות, צריך להכריז על שינוי סדר העדיפויות. ממשלת הליכוד-בנט-חרדים תמשיך להעביר כמויות אדירות של כספים להתנחלויות, לבתי ספר שלא לומדים בהם לימודי ליבה, לעשירים ולעמותות מקורבים. מחנה המרכז-שמאל, שרוצה להחליף את נתניהו, צריך להציג לציבור תוכנית לשינוי סדרי העדיפויות. לא עוד הפרטת שירותים חברתיים, התחמקות של המדינה ממתן שירותים סוציאליים לאזרח, עוד ועוד העלאות מיסים על מעמד הביניים, מענקים עצומים להתנחלויות והעדפה של אזורים מסוימים בארץ על פני אחרים; לא עוד תוספות בלתי נגמרות למשרד הביטחון, הזנחה של התחבורה הציבורית, עובדי קבלן ומשכורות בלתי נגמרות לעובדי מדינה, מנכ"לים ומנהלי מחלקות. ביום שהמתיימרים להחליף את נתניהו יכריזו שממשלה בראשותם תשנה את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, ותיקח אחריות אקטיבית על אזרחי מדינת ישראל, הם תמצב את עצמה בתור אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. וקצת דוגמה על סדרי העדיפויות המקולקלים כאן - 6.3 מיליארד שקלים בתקציב המדינה שהיה אמור לעבור ב-2015 הופנו לכבישים בין-עירוניים. רק כ-12% מתקציב התחבורה מנותב לתחבורה ציבורית, לעומת חלק גדול הרבה יותר שמנותב לטיפול בכבישים. אז מה עשו עם הכסף הזה, של פיתוח הכבישים? פיתחו ותיקנו כבישים שלא היו צריכים תיקון מיידי, ואת הכבישים "האדומים" ביותר, כביש 31 (באזור ערד, שבשבוע שעבר נספו בו בתאונה מחרידה מספר תושבות היישוב חורה) וכביש 71 (עפולה-בית שאן), הזניחו. במדינה הזו, גם כשאנשים מתים לא בהכרח עושים משהו. שינוי סדרי העדיפויות אומר גם לקחת אחריות במקרים כאלה.
סקרים - כרגע הליכוד מוביל ברוב הסקרים עם כ-25 מנדטים והמחנה הציוני במקום השני עם כ-24. מראשית מערכת הבחירות ועד השבוע האחרון, היה נדמה כי אין דבר שיוכל למנוע מהבית היהודי להפוך למפלגה השלישית בגודלה לאחר הבחירות. פארסת אלי אוחנה, במקביל לפרשת הבקבוקים והמאבק של נתניהו נגד התקשורת, הובילו לזליגה משמעותית מאוד של מצביעים מן הבית היהודי, שלא ירד בסקרים מ-15 מנדטים במשך כחצי שנה עד לפני כשבוע וחצי, אל הליכוד ואל מפלגת יחד של אלי ישי. כעת, התפתח קרב מאוד מעניין על המקום השלישי בין ארבע מפלגות - הבית היהודי, הרשימה הערבית המשותפת ששומרת על כוח משמעותי בכל הסקרים (12-13), יש עתיד וכולנו של כחלון. השינויים במפת המנדטים בתוך הגושים ובין הגושים חשובים בהחלט, אך לא פחות חשובים המיקומים הסופיים של המפלגות, ובמיוחד מי תהיה המפלגה הראשונה בגודלה. רק במקרה שבו המחנה הציוני יצליח לפתוח פער של כמה מנדטים מן הליכוד, תהיה לו אפשרות ממשית להרכיב ממשלה. בינתיים, בקרב על קולות הימין, השותפים הטבעיים - דרעי, ליצמן וליברמן - שבתחילת הבחירות עוד פלרטטו עם הרעיון של לחבור לממשלת מרכז-שמאל, כבר מתחייבים לתמוך בממשלת ימין ובכך הופכים את הסיכויים של הרצוג להרכיב ממשלה לקלושים, אלא אם כן נראה שינויים בלתי-צפויים. אבל השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה המשמעות של הסקרים שנערכים בתקופה האחרונה, והאם הם מנבאים בקירוב את תוצאות הבחירות? אם נסתכל על אותו שלב במערכת הבחירות, לפני שנתיים, נראה שהליכוד אז עמד על 37 מנדטים בסקרים, העבודה הייתה עם 18, הבית היהודי 12, ש"ס 11, לפיד עם 8, מרצ עם 4 והתנועה עם 9. אחרי קצת יותר מחודש, ב-22.1.13, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לגמרי מהסקרים שנערכו בדצמבר 2012. הליכוד ירד מ-37 ל-31, העבודה ירדה מ-18 ל-15, הבית היהודי וש"ס נותרו עם אותו מספר מנדטים, התנועה סיימה עם 6 בלבד, מרצ עלתה ל-6 ויש עתיד קפצה ל-19 מנדטים בסיומת מטאורית. סקר של העיתון Times of Israel (http://www.timesofisrael.com/1-in-4-israelis-still-undecided-but-more-of-them-leaning-toward-herzog/) מצביע על כך שיש עוד 29 מנדטים של אנשים שלא החליטו למי להצביע, כלומר 25% מתלבטים. הסקר גם קבע שהמתלבטים האלו נוטים ברובם לכיוונו של הרצוג. כלומר, המתלבטים עוד יכולים להכריע את הבחירות לטובת המחנה הציוני. את התנודות בסקרים בשבועות הקרובים נצטרך ללוות גם בספקנות ובהבנה שיום הבחירות עצמו עוד עשוי להניב הפתעות רבות.
יש עתיד? לא בטוח - לבחירות הקרובות מגיעה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת כיום אחרי קדנציה קצרה אבל לא פשוטה בכלל, ואחרי שאיבדה חלק גדול מנתח מצביעיה ב-2013. יש עתיד עשתה הרבה דברים חיוביים בשנתיים האחרונות - התחילה לשנות את סדרי העדיפויות; הציגה רפורמה חיובית מאוד במערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים ונמצאת במצב קשה; הציגה רפורמה בקק"ל, שהייתה ועדיין מהווה מקור לשחיתויות ולהעברות כספים למקורבים; הוסיפה כספים לניצולי השואה; העבירה את חוק 18 שרים (שהוא החלק החיובי בעיניי מתוך חוק המשילות, שהוא כלל לא לטעמי) לצמצום הממשלה אחרי שנים של ממשלות מנופחות ובזבזניות; ויצרה את תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" לתלמידי כיתה א' וב'. רק ששכחו שם, ביש עתיד, להזכיר לנו כמה מהטעויות שלהם, וגם קצת הגזימו עם הקמפיין שלהם. למה הכוונה? קודם כל, יש עתיד הייתה המפלגה שהכניסה לתוך הממשלה בעסקת החבילה את "האחים" מהבית היהודי. בזכות הכנסת הבית היהודי לקואליציה, קיבלה המפלגה של בנט את ראשות ועדת הכספים ואת משרדי הכלכלה והשיכון. במסגרת פעולותיהם החיוביות של מפלגת הבית היהודי במשרד, ובאישורו ובידיעתו של שר האוצר לפיד, הועברו 1.2 מיליארד ש"ח להתנחלויות בבונוסים, הועברו 36 מיליון שקלים בכל שנה כמענקי הקפאה להתנחלויות למרות שאין הקפאה בשטחים כבר 5 שנים, 17 מיליארד ש"ח הועברו לתוך התקציב חודש בלבד לאחר אישור תקציב ב-2014, 6 מיליון ש"ח הועברו לטובת "קשרים רוחניים עם התפוצות" ל-4 עמותות שהן כלל לא רשומות (מתוך נאום של סתיו שפיר בכנסת https://www.youtube.com/watch?v=xr1rpq4fq9s&list=UUALi9DkPoZ8eReeITHqDDEQ), הדיור הציבורי נשדד ע"י שר השיכון ובמקום זכאים, זכו לקבל את הדירות האלו בהוזלה עמותות דתיות המקורבות למפד"ל, וכל זה מתחת לעיניו של שר האוצר לפיד. אבל על הוויתורים האלו שעשה לפיד לטובת האח בנט, הוא לא מספר בקמפיין. מה עוד הוא לא מספר? שלאחר שהעביר בצורה מבורכת בהחלט כספים לניצולי השואה, מטעם מפלגתו מתבצעות לכאורה שיחות לניצולי שואה במסווה של שיחות תמימות והן למעשה שיחות שכנוע פוליטיות (http://glz.co.il/1363-57996-he/Galatz.aspx), שהוא ומפלגתו מציגים את מרצ והעבודה כאלו שהתנגדו לשיוויון בנטל ולהעברת כספים לניצולי שואה, למרות שהוא יודע שמטבען, מפלגות אופוזיציה מצביעות נגד התקציב, וכמה סעיפים חיוביים בתקציב לא הופכים אותו לתקציב חיובי; ובאשר לשיוויון בנטל, הרי שמדובר בחוק מאוד בעייתי. החוק הנ"ל מפלה לטובה את תלמידי ישיבות ההסדר, שעדיין משרתים פחות משנתיים; מעניק אופציה לחרדים נשואים בני 24-25 להתגייס לתפקידים לא משמעותיים בצבא, לתקופה קצרה ותמורת משכורת מאוד גבוהה; ויוצר מצב של הדרת נשים בתוך הצבא וצורך ליצור שינוי בתוך הצבא כדי להתאים את הצבא לקליטת חרדים. שלושת הבעיות האלו בחוק, בנוסף לעובדה שלא היה גידול משמעותי בגיוס חרדים לצבא, מצביעות על כך שאולי חוק השיוויון בנטל הוא לא איזו מציאה גדולה. לפיד גם התעקש על תוכנית מע"מ אפס לפתרון משבר הדיור, תוכנית שלא נתמכה ע"י כלכלנים והייתה סלע המחלוקת בוויכוח בין נתניהו ללפיד שהוביל להקדמת הבחירות ולבזבוז מיותר של 2 מיליארד שקלים (נתניהו האחראי להקדמת הבחירות, אך אי אפשר להוריד את האשמה מלפיד ומתוכנית מע"מ האפס שלו). בנוסף מפלגת יש עתיד מאשימה שוב ושוב את מרצ בכך שהיא אינה דואגת לקהילה הגאה, ושוכחת לספר שהיא עשתה ברית עם מפלגה דתית קיצונית שלעולם לא תאפשר שום שינוי בסטטוס-קוו הדתי-חילוני בישראל לטובת החילונים, מציגה את עצמה כמפלגה שנמצאת בחוד החנית של המאבק בשחיתות, למרות שמקורביו של לפיד הם אורי שני (שהורשע בהפרת אמונים) והלל קוברינסקי (שהיה מעורב בפרשת העמותות של ברק ב-1999, אותה פרשה בה לא הורשע אדם, אך הליכוד והבית היהודי תוקפים את הרצוג על כך, וגם לפיד הצטרף להאשמות אלו כלפי הרצוג, למרות שקוברינסקי מקורבו היה מעורב אז בפעילות עמותות ברק), מספרת שהיא המפלגה היחידה שבה אף אדם לא הורשע או נחקר באזהרה, אבל שוכחת לציין שגם מרצ היא מפלגה כזו, ושוב מפלה את מרצ לרעה כשהיא טוענת שהיא המפלגה היחידה שמתנגדת להעלאת שכר הח"כים, אבל מה לעשות שגם מרצ הגישה את התנגדותה, עוד לפני הקדמת הבחירות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598278,00.html). בכנסת האחרונה התנגדה יש עתיד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי מהעבודה, שלפיה פוליטיקאי שהורשע לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים לעולם, התנגדה לשקיפות בחטיבה להתיישבות וסירבה שוב ושוב ליוזמת השקיפות בוועדת השרים לחקיקה של ציפי לבני. בשבוע האחרון הצטרף לפיד למקהלה שתוקפת את העבודה על כך שהיא הפכה למפלגת "שמאל קיצוני". רק ראוי לציין כאן, שההבדלים בין עופר שלח, פרי, גרמן, עדי קול וחיים ילין, לבין העבודה ואפילו מרצ, הם מאוד קטנים, אם בכלל קיימים. טוב, אין ברירה, בכל זאת בחירות, צריך למצוא מישהו לתקוף.
שקרים, חרטוטים וגרפים יפים לעין - http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/ בשבועות האחרונים אוהבים תומכי הליכוד ונתניהו ברשת לצטט את המאמר המצורף בקישור הנ"ל - "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה" ולצרף אותו כדוגמה לכך שמצב הכלכלה כאן נהדר, מדהים, המחייה לא יקרה בכלל וההתנהלות של נתניהו בנושא הכלכלי היא מצוינת. אז באמצעות כמה גרפים ובלוג של כלכלן עלום מאתר הארץ, בונים תומכי הליכוד קמפיין. המפלגה שלא הציגה מצע כלכלי כבר 6 שנים, שבממשלתה הקודמת הצליח שר האוצר מטעמה, שטייניץ, להכניס את מדינת ישראל לגירעון של 40 מיליארד שקלים, ושתומכת לכאורה בעמדות קפיטליסטיות אך למעשה מבצעת מדיניות כלכלית חזירית שכבר חרגה מזמן מגבולות הקפיטליזם הקלאסי, מספרת לנו כעת כמה שהמצב כאן טוב וכמה יציבה הכלכלה שלנו. בשנתיים האחרונות ישב במשרד האוצר אדם בשם יאיר לפיד, זה שנתניהו ושטייניץ תוקפים מתחת לכל עץ רענן ומאשימים אותו בהתנהלות כלכלית גרועה. ובכן, אם בשנתיים האחרונות חל שיפור במדדים הכלכליים, מי אחראי לכך? נתניהו הוא מומחה ללקיחת אחריות על הישגים ומומחה להיפטרות מאחריות מכישלונות כאשר הוא רשום על שמם. אתייחס קצת למאמר הנ"ל, שטוען שיוקר המחייה ירד בתקופת נתניהו והמצב כאן נהדר - ע"י הצגת גרפים משלי, גרפים רשמיים של משרד הבינוי והשיכון.
להלן מוצגת העלייה במחירי הדירות בתקופת נתניהו. העלייה הגדולה היא בין השנים 2009-2010 (השנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו השנייה) ובין 2012-2014 (סוף ממשלת נתניהו השנייה ותחילת השלישית). תוכנית לפתרון בעיית הדיור? הצחקתם את נתניהו. עדיין אין.
ובגרף הנ"ל תוכלו לראות את העלייה הקיצונית במחירי הדיור לעומת העלייה היותר קלה, שנבלמה, של התמ"ג, והישארותו של השכר הממוצע במשק באותם טווחים, פחות או יותר.
וזו כבר העלייה במחירי השכירות מאז 2010. בקיצור, נתונים שמצביעים על כמה זול פה.
הליכוד, שכאמור אין לו בכלל מצע, בטח לא כלכלי, אפילו לא מיישם קפיטליזם. קפיטליזם אמור להיות פירוק מונופולים, עידוד תחרות, הפחתת מיסים, וחירות כלכלית אזרחית. בפועל, יישם הליכוד את המדיניות ההפוכה - עודד את המשך קיומו והתפתחותו של מונופול הגז, העלה מיסים, וממש לא עודד תחרות. היחיד שעוד עשה מעשה שעודד תחרות, משה כחלון, שיזם את הרפורמה בשוק התקשורת - כבר איננו בליכוד כאמור, ובמפלגה הזו כבר לא ממש שמים על הציבור שאכפת לו מהנושאים החברתיים-כלכליים. העיקר שיש את לפיד ואולמרט שאפשר להאשים.
תוכניות כלכליות - בשבועות האחרונים הציגו כולנו של כחלון, המחנה הציוני ומרצ תוכניות כלכליות הנתמכות ע"י כלכלנים בכירים ומקורות מימון מסודרים. התוכניות האלו הן לא פאר היצירה, לא חפות מטעויות ולא ניתנות ליישום של 100%. אבל יישום חלקי של הרעיונות שמוצגים שם - רפורמה במערכת הבריאות, שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, חוק שכירות הוגנת, פיתוח התחבורה הציבורית, סבסוד קרקעות, הוספת סייעות לגנים לילדים בגילאי 3-4 - יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב. אבל הרבה יותר מלהציג עוד ועוד תוכניות כלכליות, צריך להכריז על שינוי סדר העדיפויות. ממשלת הליכוד-בנט-חרדים תמשיך להעביר כמויות אדירות של כספים להתנחלויות, לבתי ספר שלא לומדים בהם לימודי ליבה, לעשירים ולעמותות מקורבים. מחנה המרכז-שמאל, שרוצה להחליף את נתניהו, צריך להציג לציבור תוכנית לשינוי סדרי העדיפויות. לא עוד הפרטת שירותים חברתיים, התחמקות של המדינה ממתן שירותים סוציאליים לאזרח, עוד ועוד העלאות מיסים על מעמד הביניים, מענקים עצומים להתנחלויות והעדפה של אזורים מסוימים בארץ על פני אחרים; לא עוד תוספות בלתי נגמרות למשרד הביטחון, הזנחה של התחבורה הציבורית, עובדי קבלן ומשכורות בלתי נגמרות לעובדי מדינה, מנכ"לים ומנהלי מחלקות. ביום שהמתיימרים להחליף את נתניהו יכריזו שממשלה בראשותם תשנה את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, ותיקח אחריות אקטיבית על אזרחי מדינת ישראל, הם תמצב את עצמה בתור אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. וקצת דוגמה על סדרי העדיפויות המקולקלים כאן - 6.3 מיליארד שקלים בתקציב המדינה שהיה אמור לעבור ב-2015 הופנו לכבישים בין-עירוניים. רק כ-12% מתקציב התחבורה מנותב לתחבורה ציבורית, לעומת חלק גדול הרבה יותר שמנותב לטיפול בכבישים. אז מה עשו עם הכסף הזה, של פיתוח הכבישים? פיתחו ותיקנו כבישים שלא היו צריכים תיקון מיידי, ואת הכבישים "האדומים" ביותר, כביש 31 (באזור ערד, שבשבוע שעבר נספו בו בתאונה מחרידה מספר תושבות היישוב חורה) וכביש 71 (עפולה-בית שאן), הזניחו. במדינה הזו, גם כשאנשים מתים לא בהכרח עושים משהו. שינוי סדרי העדיפויות אומר גם לקחת אחריות במקרים כאלה.
סקרים - כרגע הליכוד מוביל ברוב הסקרים עם כ-25 מנדטים והמחנה הציוני במקום השני עם כ-24. מראשית מערכת הבחירות ועד השבוע האחרון, היה נדמה כי אין דבר שיוכל למנוע מהבית היהודי להפוך למפלגה השלישית בגודלה לאחר הבחירות. פארסת אלי אוחנה, במקביל לפרשת הבקבוקים והמאבק של נתניהו נגד התקשורת, הובילו לזליגה משמעותית מאוד של מצביעים מן הבית היהודי, שלא ירד בסקרים מ-15 מנדטים במשך כחצי שנה עד לפני כשבוע וחצי, אל הליכוד ואל מפלגת יחד של אלי ישי. כעת, התפתח קרב מאוד מעניין על המקום השלישי בין ארבע מפלגות - הבית היהודי, הרשימה הערבית המשותפת ששומרת על כוח משמעותי בכל הסקרים (12-13), יש עתיד וכולנו של כחלון. השינויים במפת המנדטים בתוך הגושים ובין הגושים חשובים בהחלט, אך לא פחות חשובים המיקומים הסופיים של המפלגות, ובמיוחד מי תהיה המפלגה הראשונה בגודלה. רק במקרה שבו המחנה הציוני יצליח לפתוח פער של כמה מנדטים מן הליכוד, תהיה לו אפשרות ממשית להרכיב ממשלה. בינתיים, בקרב על קולות הימין, השותפים הטבעיים - דרעי, ליצמן וליברמן - שבתחילת הבחירות עוד פלרטטו עם הרעיון של לחבור לממשלת מרכז-שמאל, כבר מתחייבים לתמוך בממשלת ימין ובכך הופכים את הסיכויים של הרצוג להרכיב ממשלה לקלושים, אלא אם כן נראה שינויים בלתי-צפויים. אבל השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה המשמעות של הסקרים שנערכים בתקופה האחרונה, והאם הם מנבאים בקירוב את תוצאות הבחירות? אם נסתכל על אותו שלב במערכת הבחירות, לפני שנתיים, נראה שהליכוד אז עמד על 37 מנדטים בסקרים, העבודה הייתה עם 18, הבית היהודי 12, ש"ס 11, לפיד עם 8, מרצ עם 4 והתנועה עם 9. אחרי קצת יותר מחודש, ב-22.1.13, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לגמרי מהסקרים שנערכו בדצמבר 2012. הליכוד ירד מ-37 ל-31, העבודה ירדה מ-18 ל-15, הבית היהודי וש"ס נותרו עם אותו מספר מנדטים, התנועה סיימה עם 6 בלבד, מרצ עלתה ל-6 ויש עתיד קפצה ל-19 מנדטים בסיומת מטאורית. סקר של העיתון Times of Israel (http://www.timesofisrael.com/1-in-4-israelis-still-undecided-but-more-of-them-leaning-toward-herzog/) מצביע על כך שיש עוד 29 מנדטים של אנשים שלא החליטו למי להצביע, כלומר 25% מתלבטים. הסקר גם קבע שהמתלבטים האלו נוטים ברובם לכיוונו של הרצוג. כלומר, המתלבטים עוד יכולים להכריע את הבחירות לטובת המחנה הציוני. את התנודות בסקרים בשבועות הקרובים נצטרך ללוות גם בספקנות ובהבנה שיום הבחירות עצמו עוד עשוי להניב הפתעות רבות.
No comments:
Post a Comment