בחירות 2015 - הפסד המרכז-שמאל: הסיבות והמסקנות

תוצאות הבחירות הביאו איתן השבוע שחר של יום ישן. הליכוד זכה, שוב, בניצחון סוחף בהובלתו של נתניהו, שירכיב את ממשלתו הרביעית. גוש המרכז-שמאל, בראשות העבודה, הוא הגוש המפסיד שוב. להפסד הזה יש סיבות, יש מסקנות שניתן להסיק, ויש מה לשפר, לקראת הבחירות הבאות.
הסיבות להפסד -
1. ההפחדות של נתניהו: ראש ממשלת ישראל לא נהג השבוע ביותר מדי ממלכתיות, וזה מה שניצח לו את הבחירות. נתניהו שיחק על הפחדים, על הרגשות, על הטראומות של האנשים. במדינת ישראל של 2015, עד כמה שעצוב להודות בכך, השמאל והערבים נתפסים כאויב העם. הסקרים הקשים של סוף השבוע אפשרו לנתניהו לשחק על הרגשות האלו, על הפחדים של הציבור, ובאמצעות קמפיין מבריק, ובליץ תקשורתי, הצליח להעביר לציבור את סכנת ממשלת "השמאל והערבים". החשש, השקרי, שהצליח נתניהו להחדיר אל הציבור - שהשמאל מתכוון להקים ממשלה עם הערבים (מה שלא היה ולא נברא, כי כחלון ולפיד לא היו מצטרפים לעולם לממשלה שכזו והערבים עצמם לא היו מוכנים גם כן למהלך שכזה), והחשש הנוסף, שקרי גם כן, של "נהירה ערבית באוטובוסים של השמאל אל הקלפיות", הבהילו את המצביעים. מצביעי ש"ס והבית היהודי, לצד אנשים שכבר עברו צד, שהיו מוכנים להצביע לכחלון, ליש עתיד ואפילו למחנה הציוני, מרוב אכזבה מנתניהו, חצו שוב את הקווים ברגע האחרון והצילו את הליכוד, או את המדינה מ-"ממשלת השמאל והערבים", כפי שהם ראו זאת. למרכז-שמאל לא היה דבר לעשות אל מול ההפחדות האלו של נתניהו, שהיו הסיבה העיקרית לניצחון הליכוד.
2. ההתנשאות: התופעות של ההתנשאות, שבאה לידי ביטוי לפני הבחירות בדבריהם של גרבוז וסובול, ואחרי הבחירות בדברים שאמרה אלונה קמחי, או בקמפיינים כמו "לא לתת" שצצו בימים האחרונים, הן תופעות פסולות, בזויות ומשפילות. מי שאומר דברים כאלו, מי שמשתמש בשיח שכזה, לא ראוי להיקרא שמאל, ועדיף שלא יציג עצמו עוד ככזה. הכעס והאכזבה על תוצאות הבחירות הם לגיטימיים בהחלט, למרות שיש כמה דוברי ימין שלא רואים זאת כך; אבל אין להפוך זאת לשנאה, לקיטוב ולהתנשאות. הדברים של גרבוז לא ייצגו את המחנה הציוני, ולא את יש עתיד, וגם לא את מרצ שבה גרבוז תומך. הרצוג, לבני, פרץ, יחימוביץ', גלאון, גילאון, מוסי רז ועוד ועוד בכירים בשמאל הישראלי הביעו סלידה עמוקה מכל הדברים הללו, גם מההתנשאות הזו של לפני הבחירות, וגם מזו שלאחר הבחירות. אך ההתנשאות הזו, של אותו קומץ (במקרה הזה, נכון השימוש במילה "קומץ") בתוך המרכז-שמאל הישראלי, סייעה יותר מכל לימין. במעשה אשפות פוליטית, נתניהו, בנט ושאר שותפיהם ניצלו את הדברים הקשים של גרבוז, עיוותו אותם (אמר מנשקי קמעות ומשתטחים על קברים - חמור כשלעצמו - אך לא השתמש בצירוף "מנשקי מזוזות"), והדביקו אותם לשמאל. מנהיגי המחנה הציוני יכלו להתנצל שוב ושוב, לתקוף את גרבוז ולהביע סלידה עמוקה, אבל זה לא עזר. התווית של ההתנשאות כבר הודבקה, ומכאן לא הייתה דרך חזרה. הנסיקה של הימין והליכוד בימים האחרונים הייתה גם בזכות אותה התנשאות. טוב יעשה השמאל הישראלי אם יוקיע מתוכו את אותם מתנשאים. אנחנו לא צריכים את קולותיהם בקלפי, אם כך הם חושבים על הציבור.
3. התדמית: יצחק (בוז'י) הרצוג הוא אדם נחמד. כשרואים אותו, כששומעים אותו מדבר, מתראיין, הוא מצטייר כאדם חביב, נחמד, אוהב אדם. הוא לא נתפס כראש ממשלה. בישראל, רוצים האזרחים בתור ראש ממשלה אדם חזק, כריזמטי, בטוח בעצמו, שאינו הססן, שבעת הצורך לא נוהג בממלכתיות. הרצוג הוא אינו כזה. כשהתרחש עימות בין ראשי המפלגות, סירב להופיע בגלל אי-הופעתו של נתניהו, וכך סייע לחיזוק תדמיתם של לפיד וגלאון כמנהיגים היותר כריזמטיים במרכז-שמאל הישראלי; כשהגיע לנאום בעוטף עזה, מיד לאחר נאום נתניהו בקונגרס, נאם נאום חלש, מתנצל, והיסה את תומכיו באולם שמחאו לו כפיים, במקום ליהנות מאותם מחיאות כפיים; כשזכה להופיע סוף סוף מול נתניהו, בפוזיציה שהייתה בוטה לטובתו של נתניהו, בשבת הקודמת בערוץ 2, הובס הרצוג כששגה בלשונו והבטיח לשמור על "נתניהו מאוחדת". כמובן שהייתה זו תוצאה של עייפות, אחרי קמפיין כ"כ מתיש, אך היא הייתה טעות הרסנית עבור הרצוג. בזמן שנתניהו השיל מעליו כל עכבה של ממלכתיות ותקף ללא רחם את יריביו מן השמאל ובתוך גוש הימין, הרצוג השתדל להישאר ממלכתי. הוא לא תקף את ראש הממשלה בצורה אישית, נגע בלפיד בכפפות של משי (בעוד לפיד היכה בו שוב ושוב בנושאים שונים), לא נגע בכלל במרצ ובגלאון (מסיבות מובנות, כדי לא לגרום להיעלמות המפלגה, אך בצד השני, נתניהו היה מוכן להקריב את יחד של אלי ישי כדי לנצח), וסירב שוב ושוב להודיע שלא יצטרף לממשלת אחדות, כדי שלא יאלץ להפר את הבטחתו במקרה הצורך ולהצטייר כשקרן לאחר הבחירות. לצד הרצוג ניצבה לבני, אישיות אהודה בשמאל הישראלי, ושנואה במיוחד בימין (גם בשל שוביניזם מוסתר). השילוב הזה, של אדם נחמד ותמים בתור ראש המפלגה, לצד אישיות שנואה במיוחד על חלקים גדולים בציבור הישראלי בתור מס' 2, לא יכלה להביא יותר ממה שהצליחה להביא בשלישי האחרון.
4. הארגונים הא-מפלגתיים: מן ההתחלה, ראיתי בפעולתם של ארגונים כמו V15 דבר חיובי, ובוודאי הזדעזתי מההאשמות שהוטחו כנגד ארגון זה ודומיו, כאשר מן העבר השני עמותות הנתמכות ע"י המדינה ("אם תרצו", מועצת יש"ע ואפילו גרעיניים תורניים, לכאורה בלבד - http://sixtyone.co.il/articles/203 מתוך אתר 61 של מכון "מולד") פעלו באופן אקטיבי לשימור שלטון הימין וחיזוקו. אך למעשה, כאשר בוחנים את הדברים מהפרספקטיבה של לאחר הבחירות, פעילותם של ארגונים אלו, טובים וחוקיים בעיניי ככל שיהיו, לא סייעו לניצחון השמאל אלא גרמו לתופעה ההפוכה. הם עוררו את הימין, חיזקו אותו, וגרמו לו לפחד שיאבד את השלטון, מה שגרם לו להתעוררות שהובילה לניצחון הגדול בשלישי. 
5. הפלטפורמה: הבחירה בשם "המחנה הציוני" נעשתה מתוך כוונה נכונה, כדי להראות שהציונות לא שייכת רק לצד הימני של המפה, הצד שלרוב מנכס לעצמו את הציונות שוב ושוב, אך בסופו של דבר, הבחירה בשם הזה הייתה מוטעית לחלוטין. היא אפשרה לליכוד ולבית היהודי לבצע קמפיין קשה מאוד, אכזרי מאוד, שכלל הרבה השמצות, הכפשות ואי-דיוקים (במקרה הטוב) או חצאי אמיתות, כלפי סתיו שפיר למשל, בנושא התקווה (למרות שמדובר בציטוט, ועוד ציטוט מעוות, מתוך עמוד 100 בספר שולי לחלוטין. שפיר עצמה הכחישה את הדברים ואין הקלטה שלה אומרת את הדברים האלו, שגם אם נאמרו, היו לפני מספר שנים ולא בציבור), כלפי מירב מיכאלי (הופצה הקלטה שלה קוראת לא להתגייס לצה"ל מתוך דיון בגלי צה"ל לפני מספר שנים. הדברים נאמרו אך הוצאו מהקונטקסט הכללי כמעט לחלוטין), כלפי יוסי יונה (על דברים שאמר לפני כ-10-15 שנים, וחזר בו מהם כבר ב-2010) וכלפי אנשים נוספים במפלגה. ברגע שהדברים הופצו, לא היה ניתן לעצור את השטף ואת התחושות של חלק גדול מהציבור כלפי "המחנה הציוני", למרות הניסיונות החוזרים ונשנים של המפלגה לעצור את הגל הזה, כולל הפצת סרטון "מהי ציונות" וסרטון "אז יגידו". גם בבחירות הקודמות היו ברשימת מפלגת העבודה שפיר, מיכאלי, יונה ואחרים, אך אז הדברים שאמרו הנ"ל לא הטרידו במיוחד את הליכוד והבית היהודי, והם כלל לא הואשמו בנושא. בחירת השם, אם כן, יצרה פתח לקמפיין קשה כנגד המפלגה, שלא היה מתרחש לו הייתה נשארת תחת השם "העבודה" (הדבר לא היה מבריח מצביעים שהצביעו למפלגה).
6. השבטיות - בסופו של דבר, התופעה שקיימת בחברה הישראלית כבר מאז 1977 המשיכה להתקיים. השבט הלבן, כפי שהוא מכונה, כלומר מעמד הביניים והמעמד הגבוה, יוצאי מדינות אירופה, המתגוררים באזור המרכז ובאזורים מבוססים נוספים ברחבי המדינה, הצביעו ברובם המוחלט למרכז-שמאל. השבט השני, המעמד הנמוך, יוצאי מדינות ערב ויוצאי חבר העמים, המתגוררים בפריפריה, הצביע ברובו המוחלט לליכוד ולימין. רק ב-1992 וב-1999, בהובלת רבין וברק, הצליחה העבודה לסחוף אחריה את אותו קהל, שנוטה מסורתית לתמוך בליכוד ובש"ס. התדמית של המרכז-שמאל היא תדמית תל-אביבית, מנותקת, עשירה. אז מה אם ברשימת המחנה הציוני הופיעו נציגי כל המגזרים, נציגי כל המעמדות ותושבי הפריפריה. עדיין, המחנה הציוני, או יש עתיד או מרצ למשל, נתפסו כמפלגה אליטיסטית, בעוד הליכוד, שהאיש העומד בראשו הוא אשכנזי שגר באחד היישובים העשירים ביותר בארץ, קיסריה, או הבית היהודי, שבראשו עומד אדם שגר בשכונה לא ענייה במיוחד, בלשון המעטה, ברעננה, נתפסו כמפלגות העם. את השבטיות הזו לא ניתן היה לשבור.

המסקנות: הגיע הזמן למסקנות, כפי שאני רואה אותן. השמאל לא נכשל בגלל שלא היו בו יותר נציגים מן הפריפריה, או חובשי כיפות, או יוצאי חבר העמים; הוא לא נכשל בגלל שהוא לא עשה מספיק למען החלשים; הוא לא נכשל בגלל שהוא לא עשה קמפיין מספיק משמעותי בפריפריה. את כל אלו השמאל עשה גם עשה. היו בו נציגים מכל המגזרים, והוא עשה קמפיין גם בפריפריה, והוא פעל בכנסת שוב ושוב למען החלשים, כמו בחוק הדיור הציבורי של מרצ, כמו בהפסקת ניתוקי המים ביוזמתם של חברי הכנסת שמולי ומיכאלי מהעבודה בכנסת האחרונה, או כמו בהעברתם של מיליוני שקלים לניצולי שואה שביצעה יש עתיד. הדבר הזה הוא הרבה יותר עמוק. החברה הישראלית התנתקה, ברובה, מן השמאל, מן המושג שמאל, מן האג'נדות שלו ומן ההרכב הפרסונלי שלו. על השמאל להתאגד במסגרת אחת, גדולה, של העבודה (או לפחות הצד היותר שמאלי שלה), מרצ, התנועות הירוקות למיניהן, ואישים נוספים שיוכלו להצטרף. זו תהיה מסגרת שתבין ותפנים שאין לה סיכוי להילחם על השלטון בעתיד הקרוב, גם אם יובא גנרל שיהפוך את הקלפים (סקופ: אין גנרל כזה רלוונטי. עד שגנץ יגיע יעברו עוד הרבה שנים, דגן לא במצב בריאותי חיובי במיוחד, דיסקין מיתג עצמו כשמאל ו"שרף" את עצמו, אשכנזי מסובך בפרשת הרפז, וברק כבר לא ישוב וטוב שכך). זו תהיה תנועה גדולה, מפלגה גדולה, שלא תיאלץ להילחם על מקומה בכנסת בכל בחירות (כמו שמרצ נאלצת לעשות בכל בחירות) ושלא תשבור כל הזמן ימינה כדי להביא קולות. היא תתנגד לפסילות של ח"כים ומועמדים, גם אם הם אנשים שמתנהגים בצורה מבחילה כמו זועבי או מרזל. היא תהיה סוציאל-דמוקרטית, בלי מלבינים ניאו-קפיטליסטיים כמו טרכטנברג, והיא לא תהיה עלה תאנה בממשלת ימין כדי להיות שותפה למדיניות המנוגדת למה שמצביעיה מאמינים בו. היא תציג קו חילוני אמיתי, ולא תקרוץ לחרדים כדי להקים איתם ממשלה לאחר הבחירות, אלא תוביל קו שיהיה גם סוציאלי, גם דמוקרטי וגם בלתי-מתפשר בנושאים אזרחיים ובנושאי דת ומדינה, למען חופש דת. מפלגה שכזו תוכל להיות בעיקר קיימת, גדולה, נלחמת, לא מתנצלת (בתור אנטיתזה של הבית היהודי), והיא תעבור תהליך ארוך של חיבור לעם, תהליך שיוכל להיות מושלם ולהחזיר את השמאל לשלטון בעוד שנים רבות. במרכז, כאשר מפלגה כמו יש עתיד תיפרד מסמניה השמאליים, ותצרף אליה אנשים עם גוון יותר ימני, יותר "עממי" ופחות "אליטיסטי", כמו כחלון למשל, יהיה ניתן להחליף את שלטון הליכוד. ואז, ייתכן ומפלגת השמאל תוכל להיות שותפה בממשלה ולקדם חלק מהאג'נדות שלה. בינתיים, האתגר הגדול ביותר של השמאל הוא להכיל את התבוסה, ולהפנים את שינוי כללי המשחק, כדי ליצור את הגוף שממנו יחל התהליך הארוך בחזרה אל השלטון.

בחירות 2015 - סיכום אישי

זהו זה, עוד קצת יותר מ-60 שעות ייפתחו הקלפיות ברחבי הארץ, ו-5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו להצביע עד השעה 22:00, עת יפורסמו המדגמים בערוצי הטלוויזיה. זה יהיה גם האות לפתיחתו של המשחק הפוליטי החדש.

תמו להם שלושה חודשים של מערכת בחירות. בשלושת החודשים האחרונים שמענו בעיקר הכפשות, נאצות, הסתה, לכלוך, הבטחות סרק, לקיחת קרדיטים על הדברים הטובים והאשמות הדדיות על הדברים הרעים. בקיצור, דיון אמיתי על הנושאים החשובים באמת - לא היה כאן.

התמונה - קמפיין לעידוד ההצבעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה

אז עכשיו, ממש קצת לפני שאתם הולכים להצביע, תחשבו קצת על הנושאים החשובים לנו באמת. תזכרו שב-6 השנים האחרונות עלו מחירי הדיור ביותר מ-80%. שרק לפני כמה חודשים, ממש בקיץ האחרון, הייתה כאן מלחמה עקובה מדם, שנמשכה 50 ימים שבהם מיליוני אזרחים ישראליים ישבו במקלטים, ושהביאה למותם של 72 אזרחים וחיילים, ושל מאות פלסטינים, שכן, גם חלק מתוכם, אפילו קטן, היו אנשים באמת חפים מפשע. תזכרו איך בשנים האחרונות הפכה מדינת ישראל למקום שבו הסתה היא שם המשחק, מכלל הכיוונים. הקיץ האחרון, באותו קיץ ארור של מלחמה, היה גם קיץ שבו נעשתה דה-לגיטימציה לאלפי אנשים שהעזו לחשוב אחרת ממה שהמיינסטרים ציפה מהם. רק בחודשיים האחרונים, מתחת לרדאר ולעין הציבורית, הוכו קשות שני צעירים דרוזים, ששירתו בצה"ל ביחידות מובחרות, רק בגלל שהעזו לדבר בערבית (http://news.walla.co.il/item/2827238; http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2546990).

אני רוצה להאמין, ואני מקווה שעוד רבים מאמינים כמוני, שיכולה להיות כאן מדינה טובה יותר, שמחירי הדירות והשכירות הכל-כך גבוהים הם לא גזירת גורל, ושהם יכולים לרדת; שהמצב הקשה של הרפואה הציבורית, שהולכת וקורסת לתוך עצמה, הוא מצב הפיך, שניתן לשנות רק אם ירצו; שהשחיתות וחוסר השקיפות לא יימשכו לעולם; שאפשר, בכל זאת, לעשות יותר ממה שנעשה כדי למנוע מלחמות כ"כ כואבות, עם כל כך הרבה שפיכות דמים, בכל שנתיים; שכשאני, או אדם אחר לצורך העניין, כותב את דעתי בפייסבוק, אני לא צריך "לזכות" למטר כבד של קללות וגידופים; ושרגישות חברתית לא תהיה מילת גנאי, אלא מה שינחה את אלו שמובילים את המדינה שלנו.

לא איבדתי את התקווה, ואני רוצה להאמין שגם אתם לא. לא איבדתי את התקווה שהמדינה שלנו יכולה להיות טובה יותר וצודקת יותר. שנושאים כמו איכות סביבה, בריאות, דיור ציבורי ותחבורה ציבורית יהיו בראש סדר העדיפויות של המדינה ולא בסופו; שיהיה כאן יותר בטוח, יותר שקט ויותר סובלני. שהפגנה, גם בזמן מלחמה, תהיה משהו שאנשים גאים ללכת אליו אם הם מאמינים במטרה שלו, ולא משהו שאנשים מפחדים ללכת אליו בגלל איומים והסתה. שנהיה מוטרדים מזה שאלפי אנשים מפוטרים בגלל חזירות, ולא נקבל את זה בשיוויון נפש. שיהיה כאן יותר חופש דת, לא כדי לפגוע בדת, אלא להפך.

ביום שלישי, תצאו החוצה מהבית, ואל תקבלו את המצב כמובן מאליו. תאמינו שאפשר לשנות, ושהכוח שלכם, שלנו, הוא הכוח לעשות כאן טוב יותר. ואני אסיים עם שיר שמבטא בדיוק את התקווה והאמונה שאפשר אחרת. בשבוע הבא טור חדש עם ניתוח של התוצאות. שבוע טוב שיהיה, ולכו להצביע. 

בחירות 2015 - איך תראה הכנסת ה-20?

השבוע בבלוג אנתח את פניה של הכנסת ה-20, כפי שהיא צפויה להיראות על פי הסקרים הנוכחיים. אחר כך גם סקרים והערות לקראת השבוע האחרון של מערכת הבחירות. בעוד כמה ימים, טור חדש שלי שיסכם את כל מערכת הבחירות ויהיה בעיקר טור סיכום אישי.
הפרופיל המסתמן של הכנסת העשרים - לפני שנתיים, נבחרה כנסת יוצאת דופן. בעקבות בחירות 2013 49 ח"כים חדשים נכנסו לכנסת, ו-27 נשים (מספר שיא). היה נדמה שהמחאה החברתית של 2011 לא הובילה לשום שינוי, ולא תגרום לשינוי פוליטי של ממש בישראל. אולם, בניגוד לכל התחזיות והסקרים, תוצאות הבחירות של 2013 הצביעו על כך שהציבור הישראלי מאס בפוליטיקה הישנה ובחר בשינוי. התחלופה של חברי הכנסת בין הכנסת ה-18 ל-19 הייתה מהגדולות ביותר בתולדות מדינת ישראל. כעת, שבוע לפני הבחירות, זה הזמן לבדוק כיצד תראה הכנסת העשרים על פי תוצאות הסקרים האחרונים. על פי תוצאות הסקרים, כך תראה הכנסת הבאה:

• לכנסת הקרובה צפויים להיכנס 36 ח"כים חדשים ו-4 ח"כים חוזרים (שכיהנו בעבר בכנסת), לעומת 49 ח"כים חדשים, כאמור, בכנסת הקודמת, ו-7 ח"כים חוזרים. הסיבה העיקרית לכך שלכנסת הקודמת נכנסו 49 חברי כנסת חדשים הייתה בעיקר עקב הצלחתה של מפלגת יש עתיד, שכל מועמדיה לא כיהנו בעבר בכנסת. ברוב הרשימות יש ייצוג משמעותי לשמות חדשים במקומות ריאליים, מלבד המפלגות החרדיות. במידה ומפלגת כולנו של משה כחלון תצליח מעל למצופה בבחירות, מספר הח"כים החדשים צפוי לעלות.
• כרגע, מסתמן כי מספר הנשים בכנסת ה-20 יהיה שווה למספר הנשים בכנסת הנוכחית - 27. ברשימת הליכוד ישנן 4 נשים ב-25 המקומות הראשונים, במחנה הציוני - 9 נשים ב-25 הראשונים, ביש עתיד - 5 ב-15 הראשונים, ובכולנו - 4 נשים ב-10 הראשונים. גם הייצוג הנשי במפלגות הערביות צפוי לעלות עקב שיבוצה של עאידה תומא-סלימאן כמועמדת השנייה מטעם חד"ש ברשימה המשותפת.
• מספר הגנרלים (בעלי דרגת אלוף\רב אלוף) יישאר ככל הנראה 4, בעוד השב"כ יאבד נציג אחד (ישראל חסון, שכבר פרש מהכנסת לטובת ניהול רשות העתיקות) וייוצג בכנסת הקרובה ע"י יעקב פרי מיש עתיד. בכנסת האחרונה כיהנו 4 נציבי משטרה בדימוס (אהרונוביץ', צור, מזרחי ומיקי לוי), ובכנסת הקרובה יכהן ככל הנראה רק ניצב אחד לשעבר - מיקי לוי שממוקם במקום ה-11 ביש עתיד.
• בכנסת העשרים צפויים לכהן כ-15 חברי כנסת בעלי תואר דוקטור, שמתוכם 2 פרופסורים המשובצים ברשימת המחנה הציוני (יוסי יונה ומנואל טרכטנברג).
• הייצוג של לא-יהודים יגדל במעט, כאשר מסתמן כי מטעם המפלגות הציוניות יכהנו כ-2 או 3 ח"כים ערבים (זוהיר בהלול מהמחנה הציוני, עיסאווי פריג' ממרצ וייתכן שגם איוב קרא, הממוקם במקום ה-24 הגבולי בליכוד, יחזור לכהן בכנסת). ברשימה המשותפת 13 המקומות הראשונים הם ריאליים כרגע, כאשר 12 מתוך 13 המועמדים הראשונים הם לא-יהודים (דב חנין, הממוקם במקום ה-8, הוא היהודי היחיד במקום הריאלי).
• מספר הח"כים הדתיים יעמוד, לפי הסקרים, על 39 (לעומת 40 כעת), ומתוכם כ-10 יכהנו מטעם המפלגות הלא-דתיות (הליכוד, יש עתיד, המחנה הציוני).

לקראת השבוע האחרון של מערכת הבחירות - השבוע צפוי להיות רווי באירועים, והמועמדים יעברו ממקום למקום, בכל רחבי הארץ, כדי להפגין נוכחות וכדי לנסות ולשכנע את המתלבטים האחרונים. הליכוד צפוי לערוך השבוע קמפיין "גוועאלד", שיזהיר מפני הפסד אפשרי של הליכוד בבחירות, ומטרתו תהיה להעביר מצביעי ימין מן הבית היהודי, ישראל ביתנו, יחד וגם מכולנו של כחלון, אל הליכוד. נתניהו צפוי לסייר בגוש עציון ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון השבוע, כדי לנסות ולהעמיק את אחיזת הליכוד באזורים אלו, על חשבון הבית היהודי. נפתלי בנט והבית היהודי, שבמשך חודשים היה נראה שהם בדרך להישג מאוד משמעותי בבחירות הללו, עשויים לסיים את מערכת הבחירות הזו בהיחלשות לעומת הבחירות הקודמות. המטרה של בנט בשבוע האחרון של הבחירות תהיה לבלום מעבר קולות לליכוד ולנסות לשכנע צעירים המתלבטים בינו לבין כחלון ולפיד. במקביל, המחנה הציוני יגביר את המאמצים בשטח, יקיים כנסים ברחבי הארץ, כולל כנס במגזר הדרוזי, וינסה להעביר שוב ושוב את המסר - "רק הרצוג יכול לנצח את ביבי", בסגנון קמפיין קדימה ב-2009, בתקווה להצלחה דומה. המטרה של המחנה הציוני היא לפתוח פער של לפחות 3-4 מנדטים מן הליכוד, ועל מנת להשיג מטרה זו, ינסו שם "לאכול" את המפלגות האחרות בגוש שלהם, בלי לתקוף אותן אישית כדי לא לפתוח חזיתות נוספות ולא להחליש אותן יתר על המידה. בנוסף, יימשך הקמפיין נגד ביבי, ויועברו מסרים רבים (כמו סרטון המנהרות, שלמעשה חיזק את מעמדו של בנט) שמטרתם היא לגרום למעבר קולות מן הליכוד לבנט, לפיד וכחלון.

יש עתיד, שנמצאת במומנטום נהדר בשטח, תמשיך בפעילות השבוע, בעיקר בקרב המתלבטים, ותמשיך לקרוץ למרכז-ימין ולימין הרך. בשלב הזה של מערכת הבחירות, לפני שנתיים, יש עתיד הייתה עם כ-10 מנדטים. ההתייצבות שלה על 12-13 בסקרים האחרונים מהווה עבורה קרש קפיצה אל עבר 15, 16, 17 ואולי אף יותר, מנדטים. כחלון ינסה להסיט את הדיון לכלכלי-חברתי, ולנגוס בליכוד ובלפיד, ואילו מרצ תנצל את ההזדמנות שנוצרה בעקבות התאכזבותם של מצביעי השמאל מסירובה של הרשימה המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מרצ, כדי להעביר מצביעי שמאל רדיקלי ומצביעים ערבים אל מרצ. סקר "הארץ האחרון שנערך הצביע על כך ש-40% ממצביעי הרשימה המשותפת שוקלים להצביע למרצ, וכמובן שהדבר הזה יעמוד לפניהם של ראשי מרצ בשבוע האחרון של מערכת הבחירות. השבוע כל מועמדי המפלגה יתגייסו ויופיעו בכנסים ובחוגי בית ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים, בסיס הכוח העיקרי של מרצ, שם יש חשש ממשי לזליגת קולות אל המחנה הציוני. ברשימה המשותפת ינסו לאחות את הקרעים שנוצרו לאחר משבר הסכם העודפים, ולנסות ולשנע כמה שיותר בוחרים אל הקלפי במגזר הערבי. צפו לעוד התפתחויות בגזרת מרצ-הרשימה המשותפת - יש שם התחממות ומתקפות הדדיות, ולדעתי, הם רק ילכו ויחריפו השבוע.

סקרים - זהו השבוע האחרון שבו יהיה ניתן לפרסם סקרים. סקרי יום שישי יהיו הסקרים האחרונים, ולאחר מכן, ב-72 השעות שיוותרו עד יום הבחירות, יערכו סקרים, לצרכים פנימיים בלבד, ויהיה אסור לפרסם את תוצאותיהם. מגמת הירידה של הליכוד בסקרים נבלמה השבוע לאחר הנאום בקונגרס, אך עדיין הליכוד לא הצליח ליצור מומנטום משמעותי. תוצאות הסקרים של השבוע מצביעות על, פחות או יותר, אותו מצב שוב ושוב: שיוויון, עם יתרון קל למחנה הציוני. יש עתיד הולכת ומתחזקת, ומרוויחה יותר ויותר קולות מן הימין. הבית היהודי לא מצליח להתרומם, והרשימה המשותפת נותרת על אותו מספר מנדטים, פחות או יותר. מתפתח כאן קרב, שהוא לא פחות מעניין מהקרב על מי תהיה המפלגה הראשונה - מי תהיה המפלגה השלישית? זהו קרב תלת-ראשי, בין יש עתיד, הרשימה המשותפת והבית היהודי. מרצ רשמה השבוע התחזקות קלה, בעוד אלי ישי ומפלגת יחד, שהיה נראה שהיא פורצת קדימה רק לפני כשבוע, שוב חוזרת להסתובב סביב אחוז החסימה. 

אני אחזור בעוד כמה ימים עם טור אישי לסיום ולסיכום מערכת הבחירות, ועם התוצאות של הסקרים האחרונים שיפורסמו. ובינתיים - כתבה מאוד מעניינת, חשובה ובעיקר מטרידה שפורסמה הבוקר ב-The Marker. 

http://www.themarker.com/career/1.2583622

בחירות 2015 - תשדירי התעמולה והנסיקה של לפיד

השבוע בבלוג אני אעסוק בתשדירי התעמולה הגדולים בהיסטוריה של הבחירות בישראל, לרגל פתיחת שידורי התעמולה השבוע ביום ג'. אחר כך ארחיב בנושא הנסיקה של לפיד ויש עתיד בסקרים בשבועות האחרונים אל מול הירידה של הליכוד והדשדוש של המחנה הציוני. 
דירוג תשדירי התעמולה ההיסטוריים -

10. המפד"ל קוראת לך, המפד"ל 1984: התשדיר הזכור של המפד"ל ממערכת הבחירות של 1984. אמנם זה נגמר ב-4 מנדטים בלבד, אבל התשדיר הפך לקאלט.

https://www.youtube.com/watch?v=h3IV7fWGfKI

9. ישראל חזקה עם פרס, העבודה 1996: אותו מקצב ואותה מנגינה של תשדיר הבחירות המנצח מ-1992, אבל גם התשדיר הזה לא עזר לפרס, שהפסיד לנתניהו בפער של כ-30,000 קולות בלבד (בבחירות ישירות), בעיקר בגלל קמפיין מנומנם, רצף פיגועים וקמפיין נכון של הליכוד מנגד.

בדקות 2:25-4:58 בסרטון הבא.

https://www.youtube.com/watch?v=Q_eUanSAzMI

8. מאמינים בך מצנע, העבודה 2003: עוד תשדיר זכור מקמפיין לא מוצלח. האלוף במיל' וראש עיריית חיפה דאז זכה בראשות העבודה והסתמן כהבטחה החדשה של המפלגה אבל נחל תבוסה קשה בבחירות עם 19 מנדטים בלבד. טוב, לפחות נזכור את הג'ינגל.

https://www.youtube.com/watch?v=Mm9i-xoiSAI

7. טועה, טעות, טעינו, המערך 1984 - התשדיר של המערך מבחירות 1984 בכיכובם של חברי הגשש החיוור, שהוצגו כמאוכזבי ליכוד. מנגד, שלף הליכוד את השחקן והמנחה ספי ריבלין ז"ל, ואת הילדה ליסה פרץ מקרית שמונה (שלימים הפכה לעורכת מוסף "גלריה" של עיתון הארץ). תוצאות הבחירות האלו הניבו ניצחון למערך, אבל תיקו גושי כפה הקמת ממשלת אחדות לאומית ורוטציה.
https://www.youtube.com/watch?v=BTzh0pcD1zo

6. זה או ציפי או ביבי, קדימה 2009 - ג'ינגל אין בתשדיר הזה, אבל זהו אחד התשדירים המוצלחים ביותר אי פעם. הקמפיינר ראובן אדלר, היום במחנה הציוני, הגה את הסיסמה המוצלחת "או ציפי או ביבי", שהובילה למעבר מאסיבי של קולות מן העבודה ומרצ (שהתרסקו כמעט לחלוטין) ומן המפלגות הירוקות שהיו על סף אחוז החסימה, אל קדימה שהצליחה לעקוף את הליכוד בליל הבחירות. ממשלה לא יצאה מזה, לצערה של לבני.
https://www.youtube.com/watch?v=WUR6LMgcQLM

5. הליכוד זה נכון, הליכוד 1992 - מערכת הבחירות ב-1992 הסתיימה בתבוסה לליכוד, אבל הג'ינגל ההיסטורי הזה מלווה את המפלגה עד היום. 
https://www.youtube.com/watch?v=cS-z4IYSrKQ
4. עושים שלום בטוח, הליכוד 1996 - הקמפיין עם הסיסמה המבטיחה מבחירות 1996 היה אחד מהגורמים שהביאו לנתניהו את הניצחון. בניגוד למערכת הבחירות הנוכחית, נתניהו של אז פנה למרכז, הבטיח ליישם את הסכמי אוסלו ולהמשיך בתהליך השלום בצורה בטוחה יותר. במקביל, הקמפיין של "פרס יחלק את ירושלים", ופיגועי הטרור של מרץ 1996, גרמו לנדידה של קולות מתלבטים בעלי עמדות מרכז מפרס לנתניהו, מה שהכריע את הבחירות לטובתו.
https://www.youtube.com/watch?v=61vSrAadkrg
3. רק שרון יביא שלום, הליכוד 2001 - עוד קמפיין מוצלח של "פורום החווה" בהובלת הקמפיינרים ראובן אדלר ואייל ארד. אריק שרון, שהיה אחד הפוליטיקאים השנואים ביותר על הציבור, וזוהה עם הכישלון של מלחמת לבנון הראשונה, עבר שינוי תדמית על ידי הקמפיינרים. שיאו של שינוי התדמית היה בתשדירי הבחירות של 2001, שהציגו אותו בתור סבא חביב, אדם חם ומשפחתי ומנהיג שיוכל להוביל לשלום (אחרי שבמשך שנים היה שנוא השמאל). אל מול ברק, שכהונתו בת השנתיים הסתיימה במפח נפש, זה הספיק לניצחון סוחף בבחירות האישיות, ואחר כך לעוד ניצחון סוחף בבחירות 2003 מול מצנע. והנה הג'ינגל, לצערי בלי התשדיר שלא ניתן היה למצוא.
https://www.youtube.com/watch?v=0Ow9mPzvNj8
2. ממשלה עם מרצ, מרצ 1992 - לפני הבחירות ב-1992 החליטו שלוש מפלגות שמאל קטנות, רצ, מפ"ם ושינוי (שהייתה יותר מפלגת מרכז), להתאחד למפלגה אחת. שלוש מפלגות שייצגו בעיקר ציבור קטן, אנשי הקיבוצים ופעילי שמאל שקצו במערך המיושן, אבל לעולם לא הפכו למשמעותיות בשיח הפוליטי הישראלי. בראש המפלגה החדשה הזו לא עמדו אנשים כריזמטיים במיוחד, כמו שריד, אלוני, רובינשטיין וצבן, אבל העובדה שהוקמה מפלגה חדשה, ששמה על סדר היום את הנושאים של הפרדת דת ממדינה, ניקיון משחיתות וצדק חברתי, הובילה לסחף של צעירים למפלגה ולהישג נהדר של 12 מנדטים בבחירות (עלייה של 2 מנדטים מה-10 שזכו בהן שלוש המפלגות יחדיו ב-88'), הישג שמעולם לא שוחזר. הקמפיין היה כל כך מוצלח בעיקר בגלל התשדיר הזה, תשדיר שסימל שינוי ואווירה צעירה.
הנה התשדיר המיתולוגי, בכיכובה של עינת ארליך.
https://www.youtube.com/watch?v=MjS1w82qEMU
1. ישראל מחכה לרבין, העבודה 1992 - השמאל הציוני, מרצ והעבודה על גלגוליהן השונים, לא הצליח מאז 1977 לשבור את התדמית האליטיסטית והמיושנת, את מעגל התומכים הקבוע, את הריחוק בינן לבין הציבור הרחב. מערכת הבחירות של 1992 הייתה יוצאת מן הכלל ויוצאת דופן בהתייחס לקביעה הזו. מרצ והעבודה נפטרו מהתדמית המיושנת של המפלגות שלהן (רצ, המערך), יצרו גוף פוליטי חדש עם שם חדש, וסחפו אחריהן את הקהל שאף פעם לא היה אצלן וגם לא חזר אליהן אחרי הבחירות האלו. זה היה הקהל של עיירות הפיתוח, של הצעירים שמאסו בשלטון ובשחיתות, של העולים החדשים שלא יכלו להכיל את העול של הממסד. המערך, שהפך לשנוא השכבות החלשות, וייצג את השכבות הגבוהות ואת תושבי הערים המפותחות, החליף את פרס שכשל שוב ושוב מול הליכוד, בגנרל בדימוס וראש הממשלה לשעבר רבין. הוא שינה את שמו, שינה תדמית, ובצירוף של אכזבה מהשלטון המתמשך של הליכוד ושותפיו הטבעיים, ואישיות ביטחונית עם תדמית נקייה וראויה בעיני הציבור כמו רבין, הצליחה העבודה לכבוש את השלטון, תוך כדי שהיא סוחפת אחריה את מעוזי הליכוד. התשדיר האלמותי של העבודה ממערכת הבחירות הזו, ישראל מחכה לרבין, סימן יותר מכל את הקו שהוביל אותה אל השלטון, הקו שהדגיש את מנהיגותו של רבין ואת האווירה החדשה שהביאה איתה המפלגה. הנה התשדיר:

סקרים - התופעה הבולטת ביותר בסקרים האחרונים היא הנסיקה של יש עתיד. המפלגה שהתחילה את הבחירות כסוס מת, שכולם כבר הספידו, שהגיעה כבר ל-7 מנדטים, מגיעה ל-12-13 מנדטים, מספרים שהיא לא ראתה אפילו בשבוע האחרון של מערכת הבחירות הקודמת. אז נכון שהפעם לא צפוי להתרחש אותו באזז שקרה בפעם שעברה בימים האחרונים של מערכת הבחירות סביב יש עתיד, אבל המקום שבו היא נמצאת כרגע מציב אותה בנקודת זינוק מצוינת לקראת ה-17.3. מפלגת המחנה הציוני מתחילה לחוש יותר ויותר מאוימת על ידי יש עתיד, למרות שעדיין, ההתחזקות של יש עתיד לא מובילה להיחלשות ממשית של המחנה הציוני. מי שנחלש כרגע הוא בעיקר הליכוד, והקולות כנראה עוברים לכיוון המרכז, לכולנו של כחלון וללפיד. העובדה שנתניהו פונה שוב ושוב רק לציבור הימני הקשה, ולא פונה למרכז כמו שעשה במערכות בחירות קודמות, לצד הדו"חות הקשים של המבקר על נתניהו, הובילו לכך שמצביעי הימין הרך והמרכז שתכננו להצביע ליכוד הפכו למתלבטים, ונוטים כעת לכיוון מפלגות המרכז, או כמו שאוהבים לכנות אותן בליכוד, מפלגות "האווירה". הליכוד יקווה להחזיר השבוע את הקולות בעקבות הנאום בקונגרס האמריקני של נתניהו. המחנה הציוני בראש בסקרי השבוע האחרון עם כ-23-24 מנדטים, הליכוד עם 22-23, הבית היהודי עדיין לא מצליח להתאושש משמעותית ונשאר על 12-13, יש עתיד והרשימה המשותפת גם כן עם אותם מספרים, כחלון מתחזק מעט ל-8-9, ובשאר המפלגות המצב די סטטי.
בשבוע הבא טור חדש, עם המסקנות מהשבוע הראשון של תשדירי התעמולה, מנאום נתניהו בקונגרס ומתמונת המצב של מערכת הבחירות שהולכת ומתקרבת לשיאה.

בחירות 2015 - ש"ס, הרשימה המשותפת ומזרחיות שמאלנית-רדיקלית

מבין כל ההתרחשויות בבחירות האלו, צדה את עיני התופעה שהולכת וצוברת תאוצה, תופעה של הצבעת מחאה של פעילים מזרחיים עבור ש"ס. יש לא מעט כאלו שיצביעו לרשימה המשותפת או לכולנו של כחלון, ובלבד שלא יצביעו עבור העבודה או מרצ, השמאל הציוני המיושן, שמייצג בעיני אותם אנשים את האשכנזיות וההתנשאות.
נשגב מבינתי כיצד אנשים כ"כ מבריקים ובעלי מודעות חברתית ואזרחית, יכולים לבחור במפלגה כמו ש"ס. האם זו לא אותה מפלגה שהדירה וממשיכה להדיר במשך שנים ציבורים שלמים בחברה הישראלית מרשימתה? נשים, רוסים, ערבים, חילונים, דתיים-לאומיים וגם סתם אשכנזים לא הופיעו לעולם ברשימת המפלגה הזו, וגם לעולם כנראה לא יופיעו. האין זו אותה מפלגה שמייצגת קו דתי קיצוני, שמטרתה לייסד שלטון מדינת הלכה במדינת ישראל, שבמשך שנים חברה שוב ושוב לימין?
אותה מפלגה שהאדם הקודם שעמד בראשה עסק במשך כל שנותיו במשרד הפנים במלחמת חורמה במסתננים במקום לטפל בבעיות הקשות של המדינה, וזה שעומד בראשה כעת עסק במשך כל שנותיו בתור שר בלקיחת שוחד ובהנאה ממנעמי השלטון?
אי אפשר להעמיד פנים ולומר שאין קיפוח כלפי מזרחים, ושיש שיוויון בין מזרחים לאשכנזים באקדמיה ובצמתי הכוח של המדינה. הממסד של קום המדינה הפלה את המזרחים ויצר אי-שיוויון ופערים שלא נסגרו עד היום, אך אחת מהמנציחות הגדולות ביותר של המצב הזה היא ש"ס. אותה מפלגה קמה בקול תרועה רמה כמייצגת האותנטית של המזרחים, אך במשך השנים בעיקר דאגה לציבור החרדי-מזרחי בלבד, הייתה זו שעודדה את השינוי שעבר על החברה היהודית-מזרחית, מחברה מסורתית אך פתוחה ומכילה, לחברה שהפכה לתואמת של החברה האשכנזית החרדית, כולל באימוץ הלבוש. הפערים החברתיים ואי-השיוויון עדיין קיימים, ובוודאי שישנה אפליה, אך הדרך לשינוי נעוצה קודם בכל בהשקעה בפריפריה ובתיקון של אי-השיוויון בחינוך. ש"ס הייתה המתחזקת הגדולה ביותר של אי-השיוויון הזה, בכך שבמשך שנים תמכה ותפעלה, ועודנה מתפעלת, רשת חינוך פרטית משלה, רשת חינוך חרדית שהתלמידים הלומדים בה לא זוכים ללמוד לימודי ליבה. ש"ס היא המפלגה שמנציחה את הקיפוח ואת האפליה, המפלגה שגורמת לכך שדורות שלמים של אזרחים לא מקבלים חינוך שווה לשאר האזרחים במדינה, ובכך לא זוכים להגיע למעמד השווה בו הם צריכים וחייבים להיות. בראשות המפלגה הזו עומד אדם שהוא לא רק עבריין מורשע, אלא גם אדם שאמנם מתיימר לייצג את העניים והחלשים ("השקופים"), אך במקביל לובש את מיטב החליפות היקרות בשוק של ארמאני וגוצ'י. לא מש"ס, המפלגה שמדירה נשים ומנציחה אפליה, תצא הבשורה המזרחית.
ומה בנוגע לרשימה המשותפת? יש ברשימה הזו איזושהי בשורה חדשה, והאדם שעומד בראשה, איימן עודה, הוא ראוי, רהוט ומרשים. עם זאת, אל לנו לשכוח שחד"ש היא רק אחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה הזו. ברשימה הזו נמצאות גם בל"ד ורע"ם, מפלגה אחת היא מפלגה לאומנית פאן-ערבית, בסגנון הבעת' הסורית של משפחת אסד, ואחת היא מפלגה דתית פנאטית, שבה חברים ביגמיסטים ומדירי נשים. אלו שתי מפלגות שהתייצבו שוב ושוב לצד המפלגות החרדיות בהצבעתן כנגד חוקים כמו חוק הגיור וחוקים חילוניים נוספים, שהיו עקביות בעמדתן כנגד הקהילה הלהט"בית. גם המפלגה הזו היא לא אבירת הייצוג. ב-15 המקומות הראשונים יש רק שתי נשים ויהודי אחד, שזה ייצוג מביש בהחלט לכל הדעות. גם מן הרשימה המשותפת, על אף שיש בה בשורה חדשה, לא תצא הבשורה המזרחית.
יש צורך בתיקון עוולות שנעשו וממשיכות להיעשות כלפי המזרחים. התיקון הזה לא יוכל להיעשות דרך תמיכה במפלגות דתיות המנציחות קיפוח, שדואגות לאינטרסים של ציבור קטן. התיקון הזה צריך להיעשות מתוך אותן מפלגות, שהן אכן אליטיסטיות מדי ולבנות מדי, מתוך תמיכה באותן מפלגות, ועל ידי חיזוק של אותם גורמים במפלגות אלו שיכולים לשנות את המצב הזה. אני מזרחי שגאה במזרחיותי, ואני חושב שבחירה במפלגה או באדם רק על בסיס היותו מזרחי, אינה משרתת את האינטרס של הציבור.

בחירות 2015 - הנושאים שלא תשמעו עליהם

3.5 שבועות ליום הבוחר, המפלגות מדשדשות סביב אותם מספרים, הנושאים החשובים לא ממש בולטים בסדר היום הפוליטי, ונדמה שהרכבת הקואליציה הבאה תהיה סיוט של ממש. השבוע נעסוק בנושאים שלא ממש דנים בהם, ואילו מפלגות שמות אותם על סדר היום, בשאלה עד כמה הסקרים שנערכים עכשיו יהיו קרובים לתוצאות האמת, ועל מה שצפוי לנו בשבועות הקרובים במערכת הבחירות הזו.
איכות הסביבה - איכות הסביבה היא נושא מאוד חשוב, אבל נושא שלא נדון כמעט בכלל במערכת הבחירות הזו. לפני פחות מ-3 חודשים, התרחש בשמורת הטבע עברונה שבערבה אסון אקולוגי, בעקבות דליפה של נפט מצינור אילת-אשקלון. מאז לא טרחו בממשלת ישראל לעסוק בנושא ולחקור את הנושא, לבדוק האם הייתה רשלנות, ולהיערך למקרה של אסון אקולוגי נוסף שכזה. רק בנס הסתיים האירוע האחרון ללא נפגעים בנפש. האם למישהו אכפת מהנושא? לא ממש. את סגן השר לאיכות הסביבה, אופיר אקוניס, ראיתם בשבועות האחרונים במסיבת עיתונאים בנושא עמותת V15, מה שכונה ע"י הליכוד "פרשת העמותות 2" והסתיים במהומה על לא מאומה כשהשבוע הליכוד משך את עתירתו כנגד הארגון וכנגד המחנה הציוני ומרצ (שנטען כנגדן מטעם הליכוד שמפעילות את הארגון בצורה לא חוקית). במסיבת עיתונאים בנושא הפקת לקחים מהאסון האקולוגי בעברונה לא ראיתם אותו, מכיוון שלו ולמפלגתו פשוט לא אכפת מהנושא. אי אפשר לצפות ממפלגה שלא מציגה מצע ומזלזלת בבוחריה, לעסוק בנושא חשוב שכזה. אלא שהנושא לא נמצא גם על סדר יומן של מפלגות נוספות, כמו ישראל ביתנו, הבית היהודי ויש עתיד, שלוש מפלגות שחברו לליכוד בממשלה האחרונה, בשם "מלחמתן בוועדים הגדולים", במטרה להקים נמל חדש בחיפה, נמל שיגדיל עוד יותר את זיהום האוויר באזור חיפה, שהוא גם כך גבוה בצורה קיצונית ומסכנת חיים. הפקת לקחים מאסון הטבע בעברונה, צמצום זיהום האוויר, דאגה לזכויות בעלי חיים, תחבורה ציבורית טובה ונקייה, הגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת - כל אלו מעניינים רק שלוש מפלגות, המחנה הציוני, מרצ והרשימה הערבית המשותפת. רק שלוש מפלגות אלו מציבות ברשימתן מועמדים עם רקורד סביבתי מוכח ועם מצע סביבתי, רק אלו מבטיחות לצמצם את זיהום האוויר ולא להגדיל אותו ע"י בניית נמל מזהם נוסף בחיפה מוכת הזיהום ומחלות הריאה הכרוניות. דברים אלו לא נכתבים כדי להאדיר את שלוש המפלגות האלו, אלא בעיקר כדי להעיד על עליבותן של שאר המפלגות המרכזיות מתמודדות בבחירות אלו. את הימין וכנראה גם את המרכז הנושא פשוט לא מעניין. גלעד ארדן עשה הרבה דברים חיוביים בתפקידו כשר להגנת הסביבה בממשלה הקודמת, אך מאז שעזב את המשרד, דאגה מפלגתו ושותפותיה הטבעיות בעיקר לאינטרסים, תוך כדי התעלמות מצרכים סביבתיים, כפי שהעיד הביטול של חוק השקיות המבורך של עמיר פרץ לאחר שזה פרש מתפקיד השר האחראי ע"י יו"ר ועדת הפנים של הכנסת ח"כ רגב, במה שנראה כמעשה שמטרתו לשרת אינטרסים אישיים ו"לנקום" בפרץ לאחר שהתפטר. נושא איכות הסביבה הרבה יותר חשוב ממה שמספרים לנו. כשאתם הולכים להצביע, תיקחו גם את הנושא הזה בחשבון. הוא חשוב.

לוגו התנועה הירוקה, שהשתלבה ברשימת המחנה הציוני (יו"ר התנועה הירוקה שוריינה במקום ה-25 ברשימה).
המאגר הביומטרי - עוד נושא חשוב מאוד שלא עולה בכלל לכותרות בבחירות האלו. המאגר הזה הוא כל כך מסוכן, בגלל שמרשם האוכלוסין של מדינת ישראל כבר נפרץ עשרות פעמים. אותה רשת ביטחון, הכל כך גרועה, ששומרת על מרשם האוכלוסין, אמורה לשמור על טביעות האצבעות ותווי הפנים שלנו מפני הפצה ויראלית והגעה של הפרטים האלו לגורמים עוינים במיוחד. בשביל לקבל עוד קצת מידע על הסכנה הזו, ולמה זה נושא כל כך חשוב בחיים שלנו, אני מפנה למאמר של פרופ' קרין נהון מיוני 2013, מאמר שיש לו רלוונטיות גדולה גם שנה וחצי אחרי: http://ekarine.org/heb/2013/06/makor/. אלו מפלגות הן היחידות שמתנגדות למאגר הביומטרי? איזו הפתעה, אותן שלוש מפלגות שמתעניינות באיכות הסביבה. המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת. יש עתיד הייתה בהתחלה מתנגדת חריפה, אבל בפליק-פלאק אופייני הצטרפה מהר מאוד לרשימת התומכים. אציין לרעה את המחנה הציוני בנושא, למרות ההתנגדות שלהם, מכיוון שח"כ מאיר שטרית מהתנועה היה מהיוזמים והמקדמים הבולטים ביותר של המאגר האיום הזה. שטרית פרש מהחיים הפוליטיים, וכולי תקווה שכעת המחנה הציוני כולו, העבודה (שהתנגדה לאורך כל הדרך) והתנועה, יתאחדו בהתנגדותם לדבר המזעזע הזה. עוד נושא שכדאי שתקחו בחשבון לפני שאתם הולכים להצביע.
הדיור הציבורי - עוד נושא שלא ממש שומעים עליו. ב-1997 חוקק ח"כ לשעבר רן כהן ממרצ את חוק הדיור הציבורי, שמטרתו הייתה לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה גדולה. מאז החוק לא ממש יושם, נדחה שוב ושוב בחוק ההסדרים, ובנוסף, זכאי דיור ציבורי על פי הקריטריונים (אנשים ברמת עוני מסוימת) לא ממש זכו להיכנס לתוך דירות של הדיור הציבורי שמגיע להם לגור בהן על פי החוק במדינה. בתפקידו כשר השיכון, התנהלותו של אורי אריאל מהבית היהודי בשנתיים האחרונות לא הייתה חיובית במיוחד. אני מצרף וידאו של כתבת תחקיר של חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2, כיצד לכאורה התבצע שוד ומחטף של הדיור הציבורי ומכירת דירות דיור ציבורי בהוזלה, לכאורה, לעמותות דתיות המקורבות לבית היהודי במקום לזכאים - https://www.youtube.com/watch?v=DOgtvuzFY7I. עוד נקודה למחשבה לפני הבחירות הקרובות.
סקרים - 24 יום נותרו עד ליום הבוחר, שבו 5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו לצאת ולהצביע ולבחור את גורל המדינה ב-4 השנים הקרובות. הסקרים האחרונים מצביעים על תופעה של דשדוש ושל עמידה במקום. אין התקדמות או פריצה משמעותית של מפלגה והנתונים די דומים לנתונים מהשבוע שעבר ומהשבועות שקדמו לו. זהו המצב שאנחנו צפויים לראות בסקרים עד לימים האחרונים. רק אז, בימים האחרונים שלפני הבחירות, יחלו המתלבטים, שמהווים בערך 20% מכלל המצביעים, לנוע לעבר מפלגות מסוימות ולגבש את החלטתם. חלק לא מבוטל מהמתלבטים האלו, בערך חצי מהם (כלומר, 10% מהמצביעים) יחליטו רק ביום הבחירות עצמו ואפילו בקלפי עצמה. האתגר של המפלגות, הגדולות בעיקר, עד אז, הוא לשמור ולתחזק את קהל המצביעים שלהן, מכיוון שיש גם מצביעים שהחליטו אבל הם "פריכים" (עשויים לשנות את דעתם) ולנסות להסיט את סדר היום לנושאים המתאימים להן (העבודה, יש עתיד, כולנו לצד החברתי-כלכלי בעיקר, הליכוד והבית היהודי לצד המדיני-ביטחוני). יש כ-25 מנדטים של מתלבטים. רוב המתלבטים האלו הם בתוך גוש ולא מתלבטים בין גוש לגוש, אבל עדיין, המתלבטים הם אלו שיקבעו את תוצאות הבחירות, וביום הבחירות אנחנו צפויים לראות את התופעה שראינו במערכות הבחירות הקודמות: מפלגה מסוימת, בגוש מסוים, שתפרוץ ותיקח קולות גם מהגוש שלה וגם מהגוש הנגדי. ראינו את זה עם שינוי ב-1999 וב-2003, עם הגמלאים ב-2006, עם קדימה ב-2009 ועם יש עתיד ב-2013. מי יעשה את הפריצה ביום הבחירות? את התשובה לשאלה הזו נדע רק ב-22:01 ב-17.3. ובינתיים, בגזרת הסקרים, כפי שציינתי קודם, דשדוש. יש התחזקות קלה של המחנה הציוני לאחר שבוע-שבועיים של מספרים חלשים יחסית, ומנגד היחלשות קלה של הליכוד, כנראה בעקבות דו"ח המבקר. כרגע יש שיוויון, פחות או יותר, בין המפלגות. צריך לשים לב שמאז דצמבר שתי המפלגות האלו נעות בציר 23-25. מדי פעם חריגה של מנדט למטה או למעלה, אבל אלו המספרים שאנחנו רואים כבר מאז דצמבר. יש עתיד ממשיכה במגמה של התחזקות קלה, בחלק מהסקרים היא כבר פורצת לעבר 11-12, בשאר הסקרים היא מגיעה ל-10. גם יש עתיד נעה ברוב הסקרים מאז דצמבר בציר 9-11. מפלגתו של כחלון, גם כן, באותם מספרים כבר הרבה זמן. לרוב 7-8, לעיתים פורצת ל-9-10. אין שינוי רדיקלי. גם מרצ וישראל ביתנו מסתובבות על הציר של מעל אחוז החסימה, של 5-6, לעיתים 4. יחד של אלי ישי קפצה ל-5 מנדטים לאחר האיחוד עם עוצמה לישראל, המגמה הזו נבלמה וכעת היא מעל אחוז החסימה אבל עם 4 בלבד. ש"ס ויהדות התורה גם כן זוכות לכ-7 מנדטים לכל אחת ברוב הסקרים. הבית היהודי החל במגמת התאוששות קלה אחרי הקריסה שבאה בעקבות פרשת אוחנה, אבל עדיין הסקרים הטובים ביותר עבורם הם 13 מנדטים, רחוק מה-16 היציב שהיה להם במשך כחודשיים.

בחירות 2015 - על לפיד, גרפים, סדרי עדיפויות וסקרים

עוד קצת יותר מחודש לבחירות, והזירה הפוליטית הפכה לזירת קרב של השמצות, החלפת מהלומות בנושאים חסרי משמעות לאזרחים ובעיקר התחמקות מעיסוק בנושאים המשמעותיים. בפוסט השבוע אעסוק בנושא יאיר לפיד ויש עתיד, הרבה בנושא כלכלה ותוכניות כלכליות, ובמשמעות של הסקרים בתקופה הזו ועד כמה הם באמת חוזים את תוצאות הבחירות ב-17 למרץ.
יש עתיד? לא בטוח - לבחירות הקרובות מגיעה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת כיום אחרי קדנציה קצרה אבל לא פשוטה בכלל, ואחרי שאיבדה חלק גדול מנתח מצביעיה ב-2013. יש עתיד עשתה הרבה דברים חיוביים בשנתיים האחרונות - התחילה לשנות את סדרי העדיפויות; הציגה רפורמה חיובית מאוד במערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים ונמצאת במצב קשה; הציגה רפורמה בקק"ל, שהייתה ועדיין מהווה מקור לשחיתויות ולהעברות כספים למקורבים; הוסיפה כספים לניצולי השואה; העבירה את חוק 18 שרים (שהוא החלק החיובי בעיניי מתוך חוק המשילות, שהוא כלל לא לטעמי) לצמצום הממשלה אחרי שנים של ממשלות מנופחות ובזבזניות; ויצרה את תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" לתלמידי כיתה א' וב'. רק ששכחו שם, ביש עתיד, להזכיר לנו כמה מהטעויות שלהם, וגם קצת הגזימו עם הקמפיין שלהם. למה הכוונה? קודם כל, יש עתיד הייתה המפלגה שהכניסה לתוך הממשלה בעסקת החבילה את "האחים" מהבית היהודי. בזכות הכנסת הבית היהודי לקואליציה, קיבלה המפלגה של בנט את ראשות ועדת הכספים ואת משרדי הכלכלה והשיכון. במסגרת פעולותיהם החיוביות של מפלגת הבית היהודי במשרד, ובאישורו ובידיעתו של שר האוצר לפיד, הועברו 1.2 מיליארד ש"ח להתנחלויות בבונוסים, הועברו 36 מיליון שקלים בכל שנה כמענקי הקפאה להתנחלויות למרות שאין הקפאה בשטחים כבר 5 שנים, 17 מיליארד ש"ח הועברו לתוך התקציב חודש בלבד לאחר אישור תקציב ב-2014, 6 מיליון ש"ח הועברו לטובת "קשרים רוחניים עם התפוצות" ל-4 עמותות שהן כלל לא רשומות (מתוך נאום של סתיו שפיר בכנסת https://www.youtube.com/watch?v=xr1rpq4fq9s&list=UUALi9DkPoZ8eReeITHqDDEQ), הדיור הציבורי נשדד ע"י שר השיכון ובמקום זכאים, זכו לקבל את הדירות האלו בהוזלה עמותות דתיות המקורבות למפד"ל, וכל זה מתחת לעיניו של שר האוצר לפיד. אבל על הוויתורים האלו שעשה לפיד לטובת האח בנט, הוא לא מספר בקמפיין. מה עוד הוא לא מספר? שלאחר שהעביר בצורה מבורכת בהחלט כספים לניצולי השואה, מטעם מפלגתו מתבצעות לכאורה שיחות לניצולי שואה במסווה של שיחות תמימות והן למעשה שיחות שכנוע פוליטיות (http://glz.co.il/1363-57996-he/Galatz.aspx), שהוא ומפלגתו מציגים את מרצ והעבודה כאלו שהתנגדו לשיוויון בנטל ולהעברת כספים לניצולי שואה, למרות שהוא יודע שמטבען, מפלגות אופוזיציה מצביעות נגד התקציב, וכמה סעיפים חיוביים בתקציב לא הופכים אותו לתקציב חיובי; ובאשר לשיוויון בנטל, הרי שמדובר בחוק מאוד בעייתי. החוק הנ"ל מפלה לטובה את תלמידי ישיבות ההסדר, שעדיין משרתים פחות משנתיים; מעניק אופציה לחרדים נשואים בני 24-25 להתגייס לתפקידים לא משמעותיים בצבא, לתקופה קצרה ותמורת משכורת מאוד גבוהה; ויוצר מצב של הדרת נשים בתוך הצבא וצורך ליצור שינוי בתוך הצבא כדי להתאים את הצבא לקליטת חרדים. שלושת הבעיות האלו בחוק, בנוסף לעובדה שלא היה גידול משמעותי בגיוס חרדים לצבא, מצביעות על כך שאולי חוק השיוויון בנטל הוא לא איזו מציאה גדולה. לפיד גם התעקש על תוכנית מע"מ אפס לפתרון משבר הדיור, תוכנית שלא נתמכה ע"י כלכלנים והייתה סלע המחלוקת בוויכוח בין נתניהו ללפיד שהוביל להקדמת הבחירות ולבזבוז מיותר של 2 מיליארד שקלים (נתניהו האחראי להקדמת הבחירות, אך אי אפשר להוריד את האשמה מלפיד ומתוכנית מע"מ האפס שלו). בנוסף מפלגת יש עתיד מאשימה שוב ושוב את מרצ בכך שהיא אינה דואגת לקהילה הגאה, ושוכחת לספר שהיא עשתה ברית עם מפלגה דתית קיצונית שלעולם לא תאפשר שום שינוי בסטטוס-קוו הדתי-חילוני בישראל לטובת החילונים, מציגה את עצמה כמפלגה שנמצאת בחוד החנית של המאבק בשחיתות, למרות שמקורביו של לפיד הם אורי שני (שהורשע בהפרת אמונים) והלל קוברינסקי (שהיה מעורב בפרשת העמותות של ברק ב-1999, אותה פרשה בה לא הורשע אדם, אך הליכוד והבית היהודי תוקפים את הרצוג על כך, וגם לפיד הצטרף להאשמות אלו כלפי הרצוג, למרות שקוברינסקי מקורבו היה מעורב אז בפעילות עמותות ברק), מספרת שהיא המפלגה היחידה שבה אף אדם לא הורשע או נחקר באזהרה, אבל שוכחת לציין שגם מרצ היא מפלגה כזו, ושוב מפלה את מרצ לרעה כשהיא טוענת שהיא המפלגה היחידה שמתנגדת להעלאת שכר הח"כים, אבל מה לעשות שגם מרצ הגישה את התנגדותה, עוד לפני הקדמת הבחירות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598278,00.html). בכנסת האחרונה התנגדה יש עתיד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי מהעבודה, שלפיה פוליטיקאי שהורשע לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים לעולם, התנגדה לשקיפות בחטיבה להתיישבות וסירבה שוב ושוב ליוזמת השקיפות בוועדת השרים לחקיקה של ציפי לבני. בשבוע האחרון הצטרף לפיד למקהלה שתוקפת את העבודה על כך שהיא הפכה למפלגת "שמאל קיצוני". רק ראוי לציין כאן, שההבדלים בין עופר שלח, פרי, גרמן, עדי קול וחיים ילין, לבין העבודה ואפילו מרצ, הם מאוד קטנים, אם בכלל קיימים. טוב, אין ברירה, בכל זאת בחירות, צריך למצוא מישהו לתקוף.
שקרים, חרטוטים וגרפים יפים לעין - http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/ בשבועות האחרונים אוהבים תומכי הליכוד ונתניהו ברשת לצטט את המאמר המצורף בקישור הנ"ל - "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה" ולצרף אותו כדוגמה לכך שמצב הכלכלה כאן נהדר, מדהים, המחייה לא יקרה בכלל וההתנהלות של נתניהו בנושא הכלכלי היא מצוינת. אז באמצעות כמה גרפים ובלוג של כלכלן עלום מאתר הארץ, בונים תומכי הליכוד קמפיין. המפלגה שלא הציגה מצע כלכלי כבר 6 שנים, שבממשלתה הקודמת הצליח שר האוצר מטעמה, שטייניץ, להכניס את מדינת ישראל לגירעון של 40 מיליארד שקלים, ושתומכת לכאורה בעמדות קפיטליסטיות אך למעשה מבצעת מדיניות כלכלית חזירית שכבר חרגה מזמן מגבולות הקפיטליזם הקלאסי, מספרת לנו כעת כמה שהמצב כאן טוב וכמה יציבה הכלכלה שלנו. בשנתיים האחרונות ישב במשרד האוצר אדם בשם יאיר לפיד, זה שנתניהו ושטייניץ תוקפים מתחת לכל עץ רענן ומאשימים אותו בהתנהלות כלכלית גרועה. ובכן, אם בשנתיים האחרונות חל שיפור במדדים הכלכליים, מי אחראי לכך? נתניהו הוא מומחה ללקיחת אחריות על הישגים ומומחה להיפטרות מאחריות מכישלונות כאשר הוא רשום על שמם. אתייחס קצת למאמר הנ"ל, שטוען שיוקר המחייה ירד בתקופת נתניהו והמצב כאן נהדר - ע"י הצגת גרפים משלי, גרפים רשמיים של משרד הבינוי והשיכון.

להלן מוצגת העלייה במחירי הדירות בתקופת נתניהו. העלייה הגדולה היא בין השנים 2009-2010 (השנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו השנייה) ובין 2012-2014 (סוף ממשלת נתניהו השנייה ותחילת השלישית). תוכנית לפתרון בעיית הדיור? הצחקתם את נתניהו. עדיין אין.

ובגרף הנ"ל תוכלו לראות את העלייה הקיצונית במחירי הדיור לעומת העלייה היותר קלה, שנבלמה, של התמ"ג, והישארותו של השכר הממוצע במשק באותם טווחים, פחות או יותר. 

וזו כבר העלייה במחירי השכירות מאז 2010. בקיצור, נתונים שמצביעים על כמה זול פה.
הליכוד, שכאמור אין לו בכלל מצע, בטח לא כלכלי, אפילו לא מיישם קפיטליזם. קפיטליזם אמור להיות פירוק מונופולים, עידוד תחרות, הפחתת מיסים, וחירות כלכלית אזרחית. בפועל, יישם הליכוד את המדיניות ההפוכה - עודד את המשך קיומו והתפתחותו של מונופול הגז, העלה מיסים, וממש לא עודד תחרות. היחיד שעוד עשה מעשה שעודד תחרות, משה כחלון, שיזם את הרפורמה בשוק התקשורת - כבר איננו בליכוד כאמור, ובמפלגה הזו כבר לא ממש שמים על הציבור שאכפת לו מהנושאים החברתיים-כלכליים. העיקר שיש את לפיד ואולמרט שאפשר להאשים.
תוכניות כלכליות - בשבועות האחרונים הציגו כולנו של כחלון, המחנה הציוני ומרצ תוכניות כלכליות הנתמכות ע"י כלכלנים בכירים ומקורות מימון מסודרים. התוכניות האלו הן לא פאר היצירה, לא חפות מטעויות ולא ניתנות ליישום של 100%. אבל יישום חלקי של הרעיונות שמוצגים שם - רפורמה במערכת הבריאות, שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, חוק שכירות הוגנת, פיתוח התחבורה הציבורית, סבסוד קרקעות, הוספת סייעות לגנים לילדים בגילאי 3-4 - יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב. אבל הרבה יותר מלהציג עוד ועוד תוכניות כלכליות, צריך להכריז על שינוי סדר העדיפויות. ממשלת הליכוד-בנט-חרדים תמשיך להעביר כמויות אדירות של כספים להתנחלויות, לבתי ספר שלא לומדים בהם לימודי ליבה, לעשירים ולעמותות מקורבים. מחנה המרכז-שמאל, שרוצה להחליף את נתניהו, צריך להציג לציבור תוכנית לשינוי סדרי העדיפויות. לא עוד הפרטת שירותים חברתיים, התחמקות של המדינה ממתן שירותים סוציאליים לאזרח, עוד ועוד העלאות מיסים על מעמד הביניים, מענקים עצומים להתנחלויות והעדפה של אזורים מסוימים בארץ על פני אחרים; לא עוד תוספות בלתי נגמרות למשרד הביטחון, הזנחה של התחבורה הציבורית, עובדי קבלן ומשכורות בלתי נגמרות לעובדי מדינה, מנכ"לים ומנהלי מחלקות. ביום שהמתיימרים להחליף את נתניהו יכריזו שממשלה בראשותם תשנה את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, ותיקח אחריות אקטיבית על אזרחי מדינת ישראל, הם תמצב את עצמה בתור אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. וקצת דוגמה על סדרי העדיפויות המקולקלים כאן - 6.3 מיליארד שקלים בתקציב המדינה שהיה אמור לעבור ב-2015 הופנו לכבישים בין-עירוניים. רק כ-12% מתקציב התחבורה מנותב לתחבורה ציבורית, לעומת חלק גדול הרבה יותר שמנותב לטיפול בכבישים. אז מה עשו עם הכסף הזה, של פיתוח הכבישים? פיתחו ותיקנו כבישים שלא היו צריכים תיקון מיידי, ואת הכבישים "האדומים" ביותר, כביש 31 (באזור ערד, שבשבוע שעבר נספו בו בתאונה מחרידה מספר תושבות היישוב חורה) וכביש 71 (עפולה-בית שאן), הזניחו. במדינה הזו, גם כשאנשים מתים לא בהכרח עושים משהו. שינוי סדרי העדיפויות אומר גם לקחת אחריות במקרים כאלה.
סקרים - כרגע הליכוד מוביל ברוב הסקרים עם כ-25 מנדטים והמחנה הציוני במקום השני עם כ-24. מראשית מערכת הבחירות ועד השבוע האחרון, היה נדמה כי אין דבר שיוכל למנוע מהבית היהודי להפוך למפלגה השלישית בגודלה לאחר הבחירות. פארסת אלי אוחנה, במקביל לפרשת הבקבוקים והמאבק של נתניהו נגד התקשורת, הובילו לזליגה משמעותית מאוד של מצביעים מן הבית היהודי, שלא ירד בסקרים מ-15 מנדטים במשך כחצי שנה עד לפני כשבוע וחצי, אל הליכוד ואל מפלגת יחד של אלי ישי. כעת, התפתח קרב מאוד מעניין על המקום השלישי בין ארבע מפלגות - הבית היהודי, הרשימה הערבית המשותפת ששומרת על כוח משמעותי בכל הסקרים (12-13), יש עתיד וכולנו של כחלון. השינויים במפת המנדטים בתוך הגושים ובין הגושים חשובים בהחלט, אך לא פחות חשובים המיקומים הסופיים של המפלגות, ובמיוחד מי תהיה המפלגה הראשונה בגודלה. רק במקרה שבו המחנה הציוני יצליח לפתוח פער של כמה מנדטים מן הליכוד, תהיה לו אפשרות ממשית להרכיב ממשלה. בינתיים, בקרב על קולות הימין, השותפים הטבעיים - דרעי, ליצמן וליברמן - שבתחילת הבחירות עוד פלרטטו עם הרעיון של לחבור לממשלת מרכז-שמאל, כבר מתחייבים לתמוך בממשלת ימין ובכך הופכים את הסיכויים של הרצוג להרכיב ממשלה לקלושים, אלא אם כן נראה שינויים בלתי-צפויים. אבל השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה המשמעות של הסקרים שנערכים בתקופה האחרונה, והאם הם מנבאים בקירוב את תוצאות הבחירות? אם נסתכל על אותו שלב במערכת הבחירות, לפני שנתיים, נראה שהליכוד אז עמד על 37 מנדטים בסקרים, העבודה הייתה עם 18, הבית היהודי 12, ש"ס 11, לפיד עם 8, מרצ עם 4 והתנועה עם 9. אחרי קצת יותר מחודש, ב-22.1.13, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לגמרי מהסקרים שנערכו בדצמבר 2012. הליכוד ירד מ-37 ל-31, העבודה ירדה מ-18 ל-15, הבית היהודי וש"ס נותרו עם אותו מספר מנדטים, התנועה סיימה עם 6 בלבד, מרצ עלתה ל-6 ויש עתיד קפצה ל-19 מנדטים בסיומת מטאורית. סקר של העיתון Times of Israel (http://www.timesofisrael.com/1-in-4-israelis-still-undecided-but-more-of-them-leaning-toward-herzog/) מצביע על כך שיש עוד 29 מנדטים של אנשים שלא החליטו למי להצביע, כלומר 25% מתלבטים. הסקר גם קבע שהמתלבטים האלו נוטים ברובם לכיוונו של הרצוג. כלומר, המתלבטים עוד יכולים להכריע את הבחירות לטובת המחנה הציוני. את התנודות בסקרים בשבועות הקרובים נצטרך ללוות גם בספקנות ובהבנה שיום הבחירות עצמו עוד עשוי להניב הפתעות רבות.

בחירות 2015 - בחירות הריאליטי

זהו, השלב הראשון של מערכת הבחירות, הרכבת הרשימות, הסתיים ביום חמישי. השבוע האחרון הדגים לנו עד כמה חלולה מערכת הבחירות הזו. בחירות שבהן נושא הדיון העיקרי הוא מידת הציונות של מפלגות מסוימות, שבהן כמעט כל מפורסם במדינה מקבל הצעה להצטרף לרשימה, ושבהן מפלגות הקואליציה, שנמצאות בשלטון כבר 6 שנים ברציפות, תוקפות את מפלגות האופוזיציה, ללא שום הצגה של תוכנית או מצע בנושאים הביטחוניים, המדינים, הכלכליים והחברתיים. במקום לדון בנושאים החשובים באמת, ולהפוך את מערכת הבחירות הזו לבחירות שהן דיון על אידיאולוגיה - דנים בציונותם או בחוסר ציונותם של חברי מפלגה מסוימת, בציטוטים עלומים של מועמדים מלפני 10-15 שנים, ומבססים על ציטוטים אלו, המוצגים בצורה של חצאי אמיתות והוצאה מוחלטת מההקשר, קמפיין שלם. הורדת יוקר המחייה? היחסים עם ארה"ב? מערכת הבריאות הקורסת לתוך עצמה? מה פתאום. ציטוט מעמ' 100 בספר על המחאה החברתית של סתיו שפיר - זהו הנושא הקריטי ביותר שבו עוסקים כיום במערכת הבחירות. לא בכדי מנסים אלו חסרי ההישגים וחסרי התוכניות לעתיד להסיט את הדיון מהשאלות הקשות וממצבם של מיליוני אזרחים החיים מתחת לקו העוני, אל דיון שחשיבותו לעתיד המדינה היא כקליפת השום. ואסיים את החלק הראשון של הטור שלי עם ציטוט של אחד מבכירי המפלגה שהקמפיין שלה מבוסס על ציטוטי המפלגה היריבה - השר גלעד ארדן שאמר "יורים עלינו והתקשורת מתעסקת באנשים שמחטטים בפחי זבל"(http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000995082). הדברים נאמרו לפני כחודש ע"י שר הפנים, שגר בעת ההיא בסביון (מאז הוא כבר הספיק למכור את דירתו שם), לאחר ירי של רקטה בודדת לשטח פתוח בעוטף עזה, ומספר ימים לאחר פרסום דו"ח העוני האלטרנטיבי הקובע כי בישראל 2.5 מיליון עניים. אני מציע לכם לחשוב על השאלה הנ"ל - איזה ציטוט צריך להופיע במערכת הבחירות, זה של פרופ' יוסי יונה, מספר 23 במחנה הציוני ממאמר לפני 10 שנים, או זה של מספר 2 במפלגת השלטון לפני חודש.
המפסידים והמרוויחים של השבוע - הליכוד ונתניהו הם המרוויחים הגדולים של השבוע. סדר היום הביטחוני בעקבות האירועים בצפון, והצטרפותו ברגע האחרון של חבר הכנסת והשר לשעבר, בני בגין, לרשימת הליכוד במקום ה-11, חיזק מאוד את מפלגת השלטון, שבסקרים האחרונים קפצה ל-25-27 מנדטים ועקפה את רשימת המחנה הציוני. הקפיצה של הליכוד בסקרים היא גם תוצאה של השבוע האיום שעבר על הבית היהודי. השיריון של אלי אוחנה במפלגה, שגרר מהומה פנימית ופרישה של חבר כנסת מהרשימה (זבולון כלפה), הסתיים במפח נפש - אוחנה פרש בעקבות המהומה שהתחוללה, דני דיין פרש גם הוא מהמפלגה תוך כדי שהוא תוקף את בנט, וכאמור, גם ח"כ זבולון כלפה, נציג תקומה, פרש מהרשימה לכנסת. ההאשמות על הגזענות במפלגה ובציונות הדתית גרמו לבית היהודי להתחיל ולאבד גובה, ואחרי חודשים שלמים של 16-17 מנדטים בסקרים, בסוף השבוע צנחה המפלגה ל-12-15 מנדטים בלבד. מפלגת המחנה הציוני שומרת על יציבות של 24-26 מנדטים בסקרים, אך היא מרוויחה מצביעים על חשבון שותפותיה הטבעיות, מרצ ויש עתיד. גם יש עתיד, וגם ובמיוחד מרצ, נכנסו בשבוע האחרון למצב של סכנה ממשית לקיומן. מרצ הגיעה בסקרים ל-5 מנדטים ואפילו ל-4, ממש על הסף העליון של אחוז החסימה, בעוד יש עתיד צנחה מ-10-11 מנדטים בשבועות האחרונים ל-8 ברוב סקרי סוף השבוע. גם מפלגתו של כחלון, "כולנו", שאיבדה את המועמדת שהייתה אמורה להיות מס' 3 ברשימה, צגה מלקו, בגלל תקופת צינון קצרה מדי שעברה מאז התפטרה מרשות השידור, צירפה את ראשת עיריית ערד, טלי פלוסקוב מישראל ביתנו, למקום השישי, ולמקום השלישי הוקפץ זוכה פרס ישראל אלי אלאלוף. ח"כ לשעבר מטעם קדימה, אכרם חסון, הצטרף גם כן למפלגה. למרות השינויים ברשימה, כולנו של כחלון לא מתרוממת. גם עבור ליברמן וישראל ביתנו היה זה שבוע לא חיובי במיוחד, כאשר מצבם בסקרים עדיין רע מאוד, וגם המתיחות הביטחונית לא הביאה להתחזקותם.
המתקפה על התקשורת ופרשת הבקבוקים - עוד נושא "מאוד חשוב" וקריטי לקיומה של מדינת ישראל הוא התקשורת, שעומדת במרכז הקמפיין של הליכוד והבית היהודי. בעוד נתניהו תוקף שוב ושוב את התקשורת שרוצה להפילו לטענתו, מועמד הבית היהודי ינון מגל עלה השבוע לדבר בתוכנית הרדיו של רינו צרור בגלי צה"ל, ובמקום לענות לשאלות בנושא אלי אוחנה, תקף חזיתית את המראיין. המון צביעות יש במתקפה הזו של מגל; האיש, שהיה העורך הראשי של אתר האינטרנט הנקרא ביותר בישראל, עד לפני מספר שבועות, לא יכול להתלונן על תקשורת שמאלנית ומוטה כשהוא עצמו היה בכיר כ"כ בתקשורת ולא היסס להביע את דעתו ברבים תוך כדי הופעותיו בתקשורת. אם כבר פתחנו את נושא התקשורת, ראוי וצריך לבדוק אילו כלי תקשורת מגויסים להפלת ביבי, לכאורה, ואילו לא. בהחלט אפשר לומר שידיעות אחרונות, Ynet והארץ פועלים להפלת שלטונו של נתניהו. נגיד ונוסיף גם את ערוץ 10 (ששלושה מכתביו הבכירים הם חובשי כיפות) ואת ערוץ 2 (שהכתב הפוליטי שלו הוא בנו של פובליציסט ימני) לצד הזה - נוכל להציב ממול את ישראל היום (העיתון הנקרא ביותר בישראל), ערוץ 1 שהוא בבעלות המדינה, NRG, מקור ראשון, וואלה ואת העיתונות המגזרית הדתית והחרדית. כלומר, אין באמת רוב לכלי התקשורת הרוצים להפיל את נתניהו. ובאשר לפרשת הבקבוקים, מה שקרה בבית ראש הממשלה, אם קרה, הוא גם איום ונורא - אך האחריות לכך לא צריכה להיות מוטלת על הגברת נתניהו, אלא על מר נתניהו, ראש הממשלה. הוא האחראי, הוא האשם במעשה שכזה או אחר, אם קרה, ואליו צריכה להיות מופנית הביקורת, לא כלפי אשתו. ואם כבר מדברים על שחיתות ועל קשר לאשת ראש הממשלה, ב-1977, במהלך מערכת הבחירות, נפתחה חקירה לגבי חשבון דולרים (דבר זניח מאוד במושגי השחיתות היום) שנותר בוושינגטון מהתקופה שבה ר"מ דאז יצחק רבין ז"ל שימש כשגריר ישראל, שהיה רשום על שמה של אשתו לאה רבין ז"ל. מערכת הבחירות לא מנעה מהעיתונות לחשוף את הפרשה, המשטרה לא נמנעה מלחקור את הפרשה בשל "רגישות התקופה", ורבין לקח עליו את מלוא האחריות, וקם והתפטר ב-7.4.77, בשל הפרשה. אז הייתה בושה והייתה לקיחת אחריות. איפה ראש הממשלה דאז ואיפה זה של היום. דור הנפילים כבר איננו.
 https://www.youtube.com/watch?v=8NsDh5sFoKM
ועוד קצת על "פרשת העמותות מס' 2" שהליכוד יחשוף מחר. קצת מטריד שהמפלגה הזו נוטלת על עצמה את דגל הלחימה בשחיתות. מגוחך ממש היא העובדה שהם מזכירים שוב ושוב את שתיקתו של הרצוג בפרשת העמותות, כאשר המשטרה המליצה בעבר פעמיים על הגשת כתב אישום כנגד נתניהו (בסופו של דבר לא הוגש אף כתב אישום); כאשר מס' 12 ברשימה, צחי הנגבי, הוא אדם שהורשע בעדות שקר; כאשר המורשעים קצב, אולמרט, הירשזון ועוד צמחו בתוך המפלגה הזו; וכאשר השותפים הטבעיים והברורים שלהם אחרי הבחירות לממשלה יהיו העבריין המורשע דרעי, ומפלגת "ישראל ביתנו" (שותפתם לרשימה בבחירות הקודמות, להזכירכם), שהיא, לכאורה כמובן, לא כ"כ נקיה בלשון המעטה. שוב אנו מגלים צביעות - שאופיינית לכל הפוליטיקאים, מכל הצדדים, דרך אגב - בהתנהלות הזו של הליכוד. לפני שחושפים איזשהי פרשה כזו או אחרת, כדאי לעשות בדק בית. זו עזות מצח של ממש להתלונן על מימון חיצוני\אמריקאי לקמפיין של מפלגה יריבה, כאשר התורמים של נתניהו ושל עוד לא מעט פוליטקאים ימניים הם אמריקאים, וכאשר יש לראש הממשלה עיתון בית, שמדקלם למעשה את דף המסרים של קמפיין הליכוד, עיתון המהווה תעמולת בחירות ברורה הרבה יותר ומקושרת הרבה יותר מ-V15, הממומן ע"י מיליארדר אמריקאי המממן במקביל גם את המפלגה הרפובליקנית ומועמדיה. אם זהו לא מימון חוץ ותעמולת בחירות לא ישירה, מהי תעמולת בחירות?
הרכב הרשימות - 
הליכוד: 1. נתניהו, 2. ארדן, 3. אדלשטיין, 4. ישראל כץ, 5. רגב, 6. שלום, 7. יעלון, 8. אלקין, 9. דנון, 10. לוין, 11. בגין, 12. הנגבי, 13. שטייניץ, 14. גמליאל, 15. אקוניס, 16. ביטן, 17. חיים כץ, 18. ז'קי לוי, 19. קיש, 20. חוטובלי, 21. אמסלם, 22. זוהר, 23. ד"ר ענת ברקו, 24. קרא, 25. בוקר, 26. דיכטר, 27. נגוסה, 28. קורן, 29. מזוז, 30. חזן.
המחנה הציוני: 1. הרצוג, 2. לבני, 3. יחימוביץ', 4. שפיר, 5. שמולי, 6. בר-לב, 7. בר, 8. פרץ, 9. מרב מיכאלי, 10. כבל, 11. טרכטנברג, 12. מרגלית, 13. רוזנטל, 14. סויד, 15. עטר, 16. יואל חסון, 17. בהלול, 18. ברושי, 19. בירן, 20. שי, 21. סבטלובה, 22. נחמיאס-ורבין, 23. יונה, 24. בן-ראובן, 25. כהן-פארן, 26. סעד, 27. פדידה, 28. טיבייב, 29. מזרחי, 30. יניב.
הבית היהודי: 1. בנט, 2. אריאל, 3. שקד, 4. בן-דהן, 5. סלומיאנסקי, 6. אורי אורבך, 7. מגל, 8. יוגב, 9. סמוטריץ', 10. מועלם, 11. וורצמן, 12. ניר אורבך, 13. רונצקי, 14. סטרוק, 15. רוט, 16. שובל, 17. בוארון, 18. אייל, 19. סלומון, 20. שילת.
יש עתיד: 1. לפיד, 2. פירון, 3. גרמן, 4. מאיר כהן, 5. פרי, 6. שלח, 7. ילין, 8. אלהרר, 9. רזבוזוב, 10. לביא, 11. מיקי לוי, 12. שטרן, 13. תמנו-שטה, 14. טופורובסקי, 15. קלדרון.
הרשימה הערבית המשותפת: 1. עודה, 2. גנאים, 3. זחאלקה, 4. טיבי, 5. תומא-סלימאן, 6. חאג'-יחיא, 7. זועבי, 8. חנין, 9. אבו-עראר, 10. ג'בארין, 11. גטאס, 12. סעדיה, 13. אבו-מערוף, 14. אזברגה, 15, חרומי.
כולנו בראשות כחלון: 1. כחלון, 2. גלנט, 3. אלאלוף, 4. אורן, 5. עזריה, 6. פלוסקוב, 7. שאשא-ביטון, 8. אלי כהן, 9. פולקמן, 10. מירב בן-ארי, 11. באב"ד, 12. אכרם חסון, 13. אוזן, 14. סיום, 15. בליסטרא.
ש"ס: 1. דרעי, 2. יצחק כהן, 3. נהרי, 4. מרגי, 5. אזולאי, 6. בן-צור, 7. וקנין, 8. אברהם מיכאלי, 9. ביטון, 10. גואטה.
יהדות התורה: 1. ליצמן, 2. גפני, 3. פרוש, 4. מקלב, 5. מוזס, 6. אייכלר, 7. אשר, 8. סורוצקין, 9. טייטל, 10. חדד.
ישראל ביתנו: 1. ליברמן, 2. אורלי לוי-אבקסיס, 3. לנדבר, 4. שוחט, 5. גל, 6. עמאר, 7. אילטוב, 8. פורר, 9. מלינובסקי, 10. מיסטריאל.
יחד העם איתנו: 1. ישי, 2. סטבון, 3. עייש, 4. מרזל, 5. טרבולסי, 6. בראלי, 7. שוומנפלד, 8. יקיר, 9. אילון, 10. יצחק.
מרצ: 1. גלאון, 2. גילאון, 3. פריג', 4. רוזין, 5. זנדברג, 6. רז, 7. לסקי, 8. דבוש, 9. וילן, 10. זכי.
סקרים - נמשכת ההתחזקות של שתי המפלגות הגדולות, כאשר הליכוד, שסבל מתקופה חלשה ומירידה קלה בסקרים, זכה לגדילה משמעותית במספר המנדטים לקראת סוף השבוע בעקבות האירועים הביטחוניים. כרגע המגמה המסתמנת היא שיוויון עם יתרון קל (כדבריו של חיים יבין בליל המדגם ב-96') למחנה הציוני. הבית היהודי נחלש בעקבות אירועי השבוע, כאמור. יש עתיד נחלשה מעט, החרדיות וכולנו שומרות על יציבות, הערבים זוכים בכ-12 מנדטים כמעט בכל הסקרים, ומרצ וישראל ביתנו מתבוססות מעט מעל אחוז החסימה, כאשר ישי מגרד אותו מלמטה למרות התחזקות מסוימת השבוע. להלן מודל הסקרים:

Learn About Tableau

בחירות 2015 - לקראת הרכבת הרשימות

עוד שבוע עבר, שבוע של מזג אוויר קר וקיצוני, גל טרור רצחני בצרפת והתפתחויות משמעותיות גם בגזרת מערכת בחירות 2015.
פרשת הפריימריז בליכוד ושאלת השיריונים - כנראה שהגיעה לסיומה הפארסה שליוותה את ספירת הקולות בליכוד. אחרי שהתוצאות כבר פורסמו, החלו להגיע עוד ועוד תלונות על אי-סדרים וספירה לא נכונה של הקולות. אחרי הספירה החוזרת, דני דנון ויריב לוין עקפו את צחי הנגבי ונכנסו לעשירייה הראשונה על חשבונו של צחי הנגבי, שירד למקום ה-12. בנוסף, אבי דיכטר נותר במקום ה-20, בפער קטן מאוד מציפי חוטובלי. חוטובלי ערערה על התוצאות לוועדת הבחירות של הליכוד, אך קשה לראות את הוועדה מקבלת את הערעור של חוטובלי ומשנה את הרכב הרשימה של הליכוד בדקה ה-90. כלומר, חוטובלי תישאר, כנראה, במקום ה-26, שכרגע נראה ספק ריאלי, אבל אפשרי. כזכור, מתפקדי הליכוד אישרו לנתניהו לשריין שני מועמדים מטעמו במקומות ה-11 וה-23 ברשימה. מכיוון שרק 2 נשים נבחרו ל-20 המקומות הראשונים ברשימה, נתניהו רוצה לצרף לפחות אישה בכירה אחת לרשימה, אבל הוא מתקשה למצוא כזו; ראשת עיריית נתניה מרים פיירברג סירבה להצעה, וח"כ אורלי לוי תישאר כנראה במפלגת ישראל ביתנו. השבוע פנה נתניהו אל הציבור דרך דף הפייסבוק שלו, וביקש שהציבור יציע שמות של אישי ציבור שיאיישו את המקומות המשוריינים. השמות כבר התחילו לזרום, דרך כתובת מייל שהופיעה בסטטוס של נתניהו, אבל רוב השמות לא מתאימים במקרה הטוב ולא קשורים לחלוטין במקרה הרע. למרות פארסת ספירת הקולות בפריימריז ומיעוט הנשים ברשימה, מצבו של הליכוד טוב מאוד יחסית לתחילת הקמפיין, וניכרת התחזקות של המפלגה בשבועות האחרונים בסקרים.
הפריימריז בעבודה - עוד יומיים יערכו הבחירות המקדימות במפלגת העבודה. כ-50,000 מתפקדים יצביעו בעשרות קלפיות ברחבי הארץ ויבחרו את הרשימה לכנסת ה-20, שתהיה סופית רק לאחר שיבוצם של מועמדי התנועה והאישיות הביטחונית בתוך הרשימה המשותפת של העבודה והתנועה. הקרב הגדול יהיה על המקום הראשון בפריימריז (והשלישי ברשימה), בין יחימוביץ' לכבל, כשבימים האחרונים נפוצו שמועות רבות על דיל לחיסול יחימוביץ' שרקמו יחדיו צוות הארבעה, חברי הכנסת כבל, מיכאלי ומרגלית וראש מ.א. גלבוע דני עטר. הארבעה גם היו התומכים הבולטים של הרצוג בהתמודדות לראשות המפלגה בנובמבר 2013, בעוד ששאר חברי הכנסת תמכו ביחימוביץ'. מאז כבר הספיקו כל הארבעה להכחיש על קיומו של דיל שכזה לחיסולה של יחימוביץ', וכבל אף קרא לתומכיו להצביע גם עבור שלי יחימוביץ'. בעשירייה הראשונה צפויות להתברג 3 נשים, למרות שקיימים 2 שיריונים בלבד (כלומר, ייבחרו ללא עזרת השיריונים) - יחימוביץ', שפיר ומיכאלי (לא בהכרח בסדר הזה). גם ח"כ אראל מרגלית צפוי להתברג גבוה ברשימה. בסך הכל יתמודדו 36 מועמדים, ואם נניח ש-25 המקומות הראשונים ברשימה הם ריאליים, הקרב בפריימריז יהיה צפוף. רשימת העבודה-תנועה תראה ככה:
1 - הרצוג, 2 - לבני, 3-6 - פריימריז, 7 - מזכ"ל המפלגה חיליק בר, 8 - עמיר פרץ, 9-10 - פריימריז, 11 - שיריון לאישיות ביטחונית, כנראה מופז; 12-15 - פריימריז, 16 - שיריון לתנועה, כנראה טרכטנברג; 17-20 - פריימריז, 21 - שיריון לתנועה, 22-23 - פריימריז, 24-25 - שיריון לתנועה. כלומר, יש בערך כ-16 מקומות ריאליים דרך הפריימריז; 11 ח"כים מתמודדים על המקומות האלו, ובמקומות האלו יש הבטחת ייצוג ל-5 נשים, 2 נציגי ההתיישבות העובדת ונציג המיעוטים (יש עוד הבטחות ייצוג בהמשך הרשימה). חבר כנסת אחד, וייתכן אף שניים, ימצאו את מקומם בחוץ בסבירות בינונית-גבוהה, בעוד אל הרשימה עשויים להיכנס מועמדים בולטים חדשים, כמו אלדד יניב, עו"ד רויטל סוויד, הלוביסטית ויועצת התקשורת בהירה ברדוגו, הרב הרפורמי גלעד קריב והעיתונאי הערבי זוהיר בהלול. בטור בשבוע הבא אתייחס בהרחבה לתוצאות הפריימריז האלו.

הפריימריז בבית היהודי - ביום רביעי, יום אחד אחרי הפריימריז בעבודה, יערכו אלו בבית היהודי. לנוכח הסקרים המאוד מחמיאים, שטף של מועמדים חדשים הצטרף להתמודדות במפלגה. ריבוי המועמדים (42) והמפקד ההמוני שנערך הופכים את הפריימריז האלו למעניינים במיוחד וללא-צפויים. השיריונים לתקומה ושיריוני היו"ר שאושרו, הופכים את התחרות לקשה מאוד. ב-20 המקומות הראשונים, מלבד היו"ר, יש גם 4 שיריוני יו"ר ו-4 שיריונים לתקומה, בנוסף למקום 10 המשוריין לנציג מרכז המפלגה שייבחר בפריימריז (5 מועמדים). כלומר, נותרו 11 מקומות, מתוכם 3 הבטחות ייצוג לאישה, ועל המקומות האלו יתמודדו 37 מועמדים, בהם 7 ח"כים, יו"ר אם תרצו לשעבר ד"ר רונן שובל, יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין, העיתונאי שמעון ריקלין, הח"כ לשעבר מטעם קדימה אכרם חסון, הרב הצבאי הראשי לשעבר אביחי רונצקי, פעילת השמאל לשעבר ד"ר ענת רוט, העיתונאית סופיה רון-מוריה, ועוד ועוד, וכאמור, רק 11 מקומות פנויים ב-20 הראשונים, כשכרגע רק 16-17 המקומות הראשונים ריאליים כרגע. המועמדים מציגים, פחות או יותר, את אותם רעיונות - לא למדינה פלסטינית, לא לרפורמות חילוניות, מאבק בשמאל, נגד התקשורת, נגד בית המשפט, קצת נושאים חברתיים. מי שסוטה מהקו השולט, כמו בתיה כהנא-דרור, יו"ר ארגון "מבוי סתום" שמסייע לעגונות ולמסורבות גט, שהעזה להגיד שהיא פרגמטיסטית וליברלית בראיון ברדיו, עברה רצח אופי בשבוע האחרון, כשמועמדים שונים בפריימריז, ביחד עם ראשי המפלגה, הבהירו לה, פחות או יותר, שהיא כבר לא תהיה חברת כנסת מטעם המפלגה. גם פרופ' אשר כהן, שמייצג את הצד המתון בציונות הדתית, אבל לא העיז להגיד שהוא פרגמטיסט, לא צפוי להיבחר. הערב ייבחרו במרכז תקומה נציגי תקומה (האיחוד הלאומי לשעבר) לרשימה המשותפת.
כחלון מרכיב רשימה אך נחלש ומאבד מכוחו - השבוע התבהר, פחות או יותר, הרכב הרשימה של מפלגת "כולנו" בראשות משה כחלון. בזה אחר זה הוצגו המועמדים המרכזיים של המפלגה בשבוע האחרון, ונדמה כי בסך הכל, מלבד יואב גלנט, האלוף במיל' שכמעט ומונה לרמטכ"ל, שאר המועמדים הם אפורים, לא מוכרים לרוב הציבור הישראלי ולא מביאים ביחד איתם כמות בוחרים משמעותית. קודם כל, צירופו של אדם כמו גלנט, בעל ניסיון ביטחוני מרשים מאוד אמנם, אבל חסר קשר לאג'נדה החברתית של המפלגה. כזכור, גלנט לא מונה לרמטכ"ל אחרי שהתעוררו חשדות לעבירות בנייה ותכנון בנחלת משפחת גלנט במושב עמיקם, והיועץ המשפטי והמבקר מתחו ביקורת על גלנט, שהובילה לביטול המינוי. גלנט התנצל על הפרשה הזו השבוע; הוא הרוויח כמה נקודות בדעת הקהל, אבל עדיין הוא אינו מצטייר כחברתי. המצטרפים האחרים לרשימת "כולנו" הם דמויות חברתיות ולא מעוררות מחלוקת, אבל הן גם דמויות אפורות וחסרות קסם, וככאלו, כחלון יתקשה להמריא במערכת הבחירות. 
יש עתיד מתחזקת - במקביל לירידה בכוחו של כחלון, יש עתיד של יאיר לפיד ממשיכה להתחזק; לפיד נמצא בכל מקום, תוקף את כולם ובעיקר את נתניהו, מבליט מאוד את הישגיו בממשלה האחרונה ומעלים ככל האפשר את כישלונותיו. בנוסף, הוא חזק מאוד ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל, והקמפיין החזק מאוד הזה, יחד עם עבודת שטח נהדרת של לפיד ואנשיו, מביא להתחזקות הדרגתית בכוחה של המפלגה, על חשבונו של כחלון. עד עכשיו, יחסית לתנאי הפתיחה הקשים, לפיד עושה עבודה נהדרת ויש עתיד נמצאת במצב מצוין.
ישראל ביתנו ממשיכה לאבד גובה - נדמה שמפלגת ישראל ביתנו ממשיכה לצנוח ולאבד בוחרים, הסקרים לא מחמיאים, בכל יום יש פורש\מופרש חדש מהמפלגה, וליברמן צריך להמציא את עצמו מחדש. את הימין הוא כבר די איבד, ואז צירף את שרון גל, שדי מבריח אותו גם מהמרכז-שמאל. כרגע הוא מנסה לגייס את פורשי התנועה צור ושטרן ואת האלוף (מיל') גיורא איילנד, שלא ברור איך ישבו במפלגה אחת עם אדם כמו שרון גל. אין ספק שכדי להגיע להישג ממשי ולהיות לשון המאזניים לאחר הבחירות, ישראל ביתנו תצטרך לעבור שינוי קיצוני, גם מבחינת הרשימה וגם מבחינת התדמית.
סקרים - נמשכת ההתחזקות של הליכוד, שהשבוע עבר את העבודה-תנועה ברוב הסקרים; עם זאת, גם הרשימה המשותפת לא מאבדת מכוחה ונותרת על 23-24 מנדטים ברוב הסקרים (בחלק 25). הבית היהודי מאבד מעט מכוחו, ייתכן גם שבשל סערת סרטוני מועמדי המפלגה המציגים את התנגדותם לנישואים חד-מיניים ולתחבורה ציבורית בשבת (ונדמה שעל אדם חילוני שדוגל באג'נדה חילונית ועדיין מתכוון להצביע למפלגה הזו לחשוב 10 פעמים). יש עתיד מתחזקת, עולה למספר מנדטים דו-ספרתי ומבססת את מעמדה כמפלגה הרביעית בגודלה, כחלון נחלש כאמור, ישראל ביתנו וש"ס שומרות על כוחן, פחות או יותר, ומרצ נחלשת מעט ל-6 מנדטים כמעט בכל הסקרים. הערבים שומרים על כוחם, ומפלגתו של אלי ישי נשארת בחוץ בכל הסקרים למעט אחד. מצ"ב עדכון הסקרים -

Learn About Tableau

בחירות 2015 - אסטרטגיות הקמפיינים

מערכת הבחירות ממשיכה להתחמם ולייצר סיפורים חדשים. חודשיים וחצי לבחירות, אף אחד לא מוכן לחתום איך זה ייגמר, אבל כולם בטוחים שיהיה מעניין ומותח, הרבה יותר מהבחירות הקודמות.
הפעם בבלוג - נבחן את אסטרטגיות הקמפיינים והסיסמאות של כל המפלגות, גם כעת וגם בראייה עתידית, לקראת המשך מערכת הבחירות. לקראת הסוף, נעשה סיכום ביניים של מערכת הבחירות עד עכשיו, אחרי חודש סוער במיוחד.
* כל זכויות היוצרים על התמונות של סמלילי המפלגות שייכות למפלגות כמובן.
אסטרטגיות קמפיינים -

הליכוד:
בחירות קודמות - 31 מנדטים (יחד עם ישראל ביתנו), מתוכם 20 לליכוד (18 בסוף הקדנציה).
יו"ר - בנימין נתניהו
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - צריך ליכוד-ביתנו חזק כדי שיוכל להרכיב ממשלה חזקה. מניעה של נדידת קולות למפלגות אחרות בגלל שחושבים שמעמדו של נתניהו כר"מ מובטח.
הקמפיין של הליכוד יהיה שונה מהפעם הקודמת. הפעם הם רצים לבד, ללא ישראל ביתנו, והפעם, גם יש איום ממשי על המשך השלטון של הליכוד, בניגוד לבחירות הקודמות, שבהם מהלך האיחוד של הליכוד וישראל ביתנו הכריע את הבחירות ואת זהות ראש הממשלה.
אסטרטגיה מסתמנת - חזרה על המנטרה שמי שרוצה את נתניהו כראש ממשלה חייב להצביע ליכוד, מיקוד בנושאי חוץ וביטחון, הדגשת מנהיגותו של נתניהו, התקפות אישיות על הרצוג, לבני ולפיד, שימוש ב"הפחדה", בנושאים כגון איראן, דאעש, חמאס, אבו מאזן, חלוקת ירושלים, הימנעות מהתקפה על בנט, חזרה על המנטרה שמי שמצביע כחלון או ליברמן עלול לקבל ממשלת שמאל, הבלטה של דמויות מתונות, מנוסות ופופולריות כמו ארדן, יעלון, דיכטר, ו"העלמה" של דמויות פחות פופולריות כמו הכ"צים או רגב.
נושא מרכזי - ביטחון, מנהיגות.
סיסמאות צפויות - "ציפי ובוז'י יחלקו את ירושלים", "נתניהו ישמור על הביטחון", "ליכוד חזק = ממשלה חזקה", "הצבעת ליברמן\כחלון, קיבלת גלאון\טיבי\זועבי".

העבודה והתנועה:
בחירות קודמות - 21 מנדטים (15 לעבודה + 6 לתנועה).
יו"ר - יצחק הרצוג
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - פחות רלוונטית כי אז שתי המפלגות רצו בנפרד. העבודה, אז בראשות יחימוביץ', הבליטה מאוד את הנושא החברתי ודי התעלמה מהנושא המדיני. הדבר גרם להגעה של מצביעים חדשים, אבל גרם גם לבריחה של מצביעים ישנים למרצ ולתנועה, המפלגה שלבני הקימה בעקבות הוואקום המדיני שהותירה אחריה יחימוביץ'.
האיחוד של שתי המפלגות הופך אותן למפלגה גדולה ומשמעותית שמאיימת על הליכוד והקמפיין שלהם יצטרך להיות קמפיין שמכוון בצורה רצינית לשלטון.
אסטרטגיה מסתמנת - חזרה על המנטרה שהרשימה המשותפת היא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו, הדגשת הפן המרכזי והמתון של המפלגה, מיקוד בנושאים הכלכליים-חברתיים וכישלונו של נתניהו בהם, הצגת אלטרנטיבה מדינית-ביטחונית לנתניהו עם נבחרת ביטחונית (כנראה מופז\ידלין, ביחד עם בר-לב, אולי דמות נוספת), התקפה על הליכוד, נתניהו ובנט, הימנעות ככל האפשר מהתקפת לפיד, כחלון ומרצ, הבלטה של דמויות פופולריות ומנוסות ברשימה כמו יחימוביץ', מופז אם יהיה, סתיו שפיר המוערכת, עמיר פרץ. לא נראה שיהיו יותר מדי "מועלמים" בקמפיין, אולי קצת כבל, מיכאלי, הפחות פופולריים בציבוריות הישראלית. סטנלי גרינברג יהיה, כנראה, היועץ של הרצוג ולבני. עבודתו המוצלחת בעבר עם קלינטון וגם עם ברק עשויה לסייע, יהיה ניסיון לשחזר את הקמפיינים של 92' ו-99' שהביאו לניצחון העבודה על הליכוד.
נושא מרכזי - החלפת השלטון, שינוי כלכלי ומדיני.
סיסמאות צפויות - "ישראל תקועה עם ביבי", "ישראל רוצה שינוי", "מחליפים את השלטון", "נבחרת מנצחת בכלכלה ובביטחון", "שומרים על הביטחון ומביאים הסדר מדיני".

הבית היהודי:
בחירות קודמות - 12 מנדטים
יו"ר - נפתלי בנט
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - הבחירות הקודמות היו הבחירות שבהן הפכה המפד"ל המיושנת והמסואבת למפלגה "קולית", טרנדית, חדשה ומסקרנת, הכל כמובן בזכות מנהיגה נפתלי בנט. בפעם הקודמת הלך הבית היהודי על קמפיין מאוד פשוט, מאוד ישיר - "בנט זה אח" ו-"יש מקום לכולם". הבחירות הקודמות היו הבחירות שבהן הפך הבית היהודי, לפחות בעיני הציבור הרחב, ממפלגה סקטוריאלית למפלגת ימין גדולה ומשמעותית שמדברת לכלל הציבור הישראלי.
הפעם רוצים בבית היהודי לעשות צעד אחד קדימה, ולהפוך ממפלגה של 12 מנדטים למפלגה גדולה, של 17-18 מנדטים לפחות, שתקרא תיגר על השלטון בישראל במערכת הבחירות הבאה.
אסטרטגיה מסתמנת - הצגת הבית היהודי כמפלגת הימין האמיתית היחידה, חזרה על הסיסמה "לא מתנצלים", התקפת ליברמן, כחלון והעבודה, הצגת ליברמן וכחלון כשמאלנים, חזרה על המנטרה שללא בית יהודי גדול השמאל ישב בממשלה (לפיד, הרצוג, לבני), ניסיון להעביר דוברי רוסית, שכבות חלשות ואנשי ימין עמוק לבית היהודי, חזרה על המנטרה (ששימשה אותם גם ב-2013) שהבית היהודי פתוח לכולם. הבלטת בנט, שקד, הרכש החדש ינון מגל, פנייה לקול הרוסי ולקול המזרחי (מצביעי ש"ס), העלמת אריאל, סלומיאנסקי, סטרוק, הפחות פופולריים ויותר קיצוניים. עבודה מאוד נמרצת ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל - הבית היהודי, ובמיוחד נפתלי בנט, הם המפלגה החזקה ביותר ברשתות החברתיות.
נושא מרכזי - ימין חזק, ייצוג לכל שכבות האוכלוסיה.
סיסמאות צפויות - "לא מתנצלים, מצביעים לבית היהודי", "בית יהודי גדול אל מול כל השמאל", "רק בנט יבטיח שלא תקום מדינה פלסטינית", "יש מקום לכולם", "בנט זה אח".

יש עתיד:
בחירות קודמות - 19 מנדטים
יו"ר - יאיר לפיד
אסטרטגיה בבחירות קודמות - בבחירות הקודמות יש עתיד הייתה המפלגה החדשה, המבטיחה, של הפוליטיקה הישראלית. יש עתיד פעלה בחוכמה בפעם שעברה בכך שלא פסלה אף אחד, הציגה עקרונות ברורים ורשימה של אנשים ידועים ומוערכים מכל קצוות החברה הישראלית. האסטרטגיה שלהם אז הייתה התמקדות כמעט מוחלטת בנושא החברתי-כלכלי, ובמיוחד מצוקת הדיור, ובנושא השיוויון בנטל. ההחלטה של שלי יחימוביץ' להצהיר שלא תשב עם נתניהו בממשלה שיחקה לטובת יש עתיד, והיא הצליחה להביא קולות רבים גם מן השמאל וגם מן הימין.
אחרי שנתיים של ישיבה בממשלה, יש עתיד צריכה להמציא את עצמה מחדש. את מצביעי מפלגות הטרנד היא איבדה לכחלון; אנשי הימין הרך שהצביעו ללפיד כנראה כבר לא יצביעו לו; ואנשי המרכז-שמאל צפויים לעבור למפלגת העבודה בעקבות האיחוד עם לבני. אז כאמור, את הטרנדיות וההבטחה למשהו חדש תפס כחלון, את ההבטחה לשינוי כלכלי-חברתי ומדיני-ביטחוני תפסו הרצוג ולבני ועל הזירה האינטרנטית השתלט בנט. אז מה נותר ללפיד? הרבה זמן לתקן ותקציב פרסום גדול (המפלגה הגדולה בכנסת).
אסטרטגיה מסתמנת - הצגת יש עתיד כמפלגה הגדולה היחידה שהיא נקייה ולא מושחתת, הדגשת הרפורמות שיש עתיד קידמה בממשלה, אג'נדה חילונית, מתקפה אישית על נתניהו, חזרה על המנטרה שרק מרכז גדול יכול להחליף את הימין, הצגת מפלגת העבודה כמפלגת שמאל, והבטחה להמשיך ולממש את הרפורמות לאחר הבחירות, תוך האשמת נתניהו, ליברמן ובנט בבלימת הרפורמות מסיבות אינטרסנטיות. הזרמת דם חדש למפלגה ע"י צירוף דמויות בולטות (כמו חיים ילין שהצטרף).
נושא מרכזי - מלחמה בשחיתות, אג'נדה חילונית, קידום רפורמות חברתיות, החלפת השלטון.
סיסמאות צפויות - "באנו לשנות", "נלחמים בשחיתות השלטונית", "רק יש עתיד יכולה להחליף את נתניהו", "שומרים על מעמד הביניים", "לא ניתן לנתניהו לעצור אותנו".

כולנו בראשות משה כחלון:
בחירות קודמות - לא התמודדה
יו"ר - משה כחלון
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - לא התמודדה כאמור.
האניגמה של הבחירות הקרובות. מפלגת הטרנד\מרכז התורנית, הפעם יותר פונה לשכבות החלשות ולמצביעי ליכוד וש"ס מאשר קודמותיה. מפלגה שיכולה לסיים עם 5-6 מנדטים ויכולה בהחלט גם לסיים עם 15-16.
אסטרטגיה מסתמנת - הצבת כחלון, הפופולרי מאוד בציבור, במרכז הקמפיין, הצגת הישגיו של כחלון כשר תקשורת ורווחה, הצגת רשימה של אנשים חברתיים, פנייה לשכבות החלשות, חזרה על המנטרה שרק כחלון יכול להתמודד עם המונופולים, עם הוועדים ועם מוקדי הכוח בכלכלה, התמקדות כמעט מוחלטת בנושאים חברתיים ובייחוד בנושא הדיור, הצבת אנשים בעלי ניסיון ביטחוני-מדיני כדי להתמודד במקרה הצורך עם סוגיות אלו (מייקל אורן, כנראה גם גלנט), פנייה לקול הנשי ע"י הצבה של 5 נשים ב-11 המקומות הראשונים.
נושא מרכזי - שינוי חברתי-כלכלי, שבירת מונופולים, דאגה לשכבות החלשות ולמעמד הביניים.
סיסמאות צפויות - "כולנו כחלונים", "כחלון חזק מול המונופולים", "שוברים את המונופולים, עוזרים לעניים", "מכריעים את הבירוקרטיה".

ישראל ביתנו:
בחירות קודמות - 31 מנדטים (יחד עם הליכוד), מתוכם 11 לישראל ביתנו (13 בסוף הקדנציה).
יו"ר - אביגדור ליברמן
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - רצה ביחד עם הליכוד, ראו סעיף זה אצל הליכוד.
אם לפיד צריך להמציא את עצמו מחדש, אז ליברמן צריך לעשות זאת עם תנאים הרבה יותר קשים ועם סיכויי הצלחה הרבה יותר נמוכים. את הקול שמימין לליכוד הוא איבד לבנט, הקול הרוסי כבר לא בכיס שלו, ובעצת יועצו ארתור פינקלשטיין הוא פנה למרכז המפה, מה שגרם לאיבוד קולות נוסף. אם כל זה לא מספיק, התפוצצות פרשת השחיתות גרמה לקריסה של ממש. נותר רק בייס קטן של יוצאי חבר העמים, כ-6-7 מנדטים.
אסטרטגיה מסתמנת - דחיקת דמויות ימניות מדי ולא פופולריות, כגון לנדאו (שכבר פרש), יאיר שמיר, ייתכן שגם השר לביטחון פנים אהרונוביץ', הצגת ליברמן כאדם היחיד שיכול להביא ביטחון והסדר מדיני בטוח, פנייה לקול הרוסי ע"י הבטחה למימוש הרפורמות של ברית הזוגיות ושינוי שיטת הממשל, רפורמת הנאמנות למדינה, צירוף דמויות חדשות ומושכות אלקטורט (כמו שרון גל שהצטרף היום), מתקפה על נתניהו ובנט והצגת ליברמן כאדם שמקיים את מה שהוא מבטיח. בנוסף, הצגת ישראל ביתנו כמפלגה נרדפת ע"י רשויות החוק ובעלי אינטרסים.
נושא מרכזי - ביטחון, הסדר מדיני אזורי, שינוי שיטת הממשל.
סיסמאות צפויות - "רק ליברמן יביא שלום בטוח", "ליברמן - אני מאמין לו!", "בלי נאמנות - אין אזרחות!", "מילה זו מילה", "לא ניתן למשטרה לרדוף אותנו".

מרצ:
בחירות קודמות - 6 מנדטים
יו"ר - זהבה גלאון
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - בבחירות הקודמות מרצ הציגה את עצמה כמפלגת השמאל היחידה, כבית של השמאל ושל השמאלנים, תקפה את מפלגות המרכז והבטיחה שהיא תהיה המפלגה היחידה שקול עבורה זה קול בטוח נגד ביבי. הקמפיין המוצלח, יחד עם התזוזה של העבודה בראשות יחימוביץ' לכיוון המרכז והצבתה של זהבה גלאון בראש הרשימה שהזרימה דם חדש, הביא להכפלת הכוח של מרצ ולהישג גדול בבחירות.
הפעם ניצבת מרצ בפני בעיה קשה - אחוז החסימה הגבוה עשוי, בקונסטלציה מסוימת, להשאיר אותה בחוץ, והאיחוד של לבני והרצוג לוקח לה מצביעים. עם זאת, אי אפשר לשלול אפשרות שעם קמפיין טוב ועבודת שטח מרצ תתחזק ל-7-8 מנדטים.
אסטרטגיה מסתמנת - הדגשת הסיסמה שמרצ חזקה תמנע הקמת ממשלת ימין, המפלגה היחידה שמבטיחה לא לשבת בממשלת נתניהו, הצגת מרצ כבית של השמאל וכמפלגה היחידה שלא מתביישת שהיא שמאל, הצגת פעולותיה של מרצ בכנסת האחרונה, הצבת דגש על כך שמרצ היא אחת מהמפלגות היחידות שנלחמות בשחיתות, לא מקושרת לטייקונים ואין בה מורשעים ונחקרים, ניסיון לשכנע את מצביעי המרכז-שמאל לתת את קולם למרצ כדי שתהיה קול חשוב ומשפיע בממשלת מרכז-שמאל, הבטחה להמליץ על הרצוג ולעשות הכל כדי שירכיב את הממשלה, מתקפה על העבודה ויש עתיד שמוכנות לשבת בממשלת נתניהו.
נושא מרכזי - הסדר מדיני, מלחמה בשחיתות, שינוי חברתי-כלכלי, החלפת השלטון.
סיסמאות צפויות - "חייבים ממשלה עם מרצ", "שמאלנים הביתה", "מרצ - הבית של השמאל", "מצביעים מרצ, מחזקים את הרצוג".

ש"ס, העם איתנו:
בחירות קודמות - 11 מנדטים
יו"ר - ש"ס - אריה דרעי (?); העם איתנו - אלי ישי.
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - בבחירות הקודמות בראשות ש"ס עמדה מנהיגות מאוחדת, של ישי, אטיאס ודרעי, והאחדות הזו עמדה בבסיס הקמפיין של ש"ס, יחד עם קמפיין אגרסיבי מאוד שנוהל כנגד הליכוד-ביתנו וכנגד יש עתיד, שכלל גם את התשדיר הזכור "כוכבית גיור", שירד משידור לאחר זמן קצר ומחאה ציבורית גדולה. בסופו של דבר, ש"ס זכתה לתוצאה מאכזבת, אחרי ששמרה על כוחה בלבד ולא גדלה.
הפעם הצרות של ש"ס אז נראות כמשחק ילדים לעומת הצרות שלה עכשיו. הרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, אלי ישי התפצל ופרש, דרעי חזר, פרש וכנראה יחזור תכף שוב, מועצת חכמי התורה החדשה לא ממש שולטת במפלגה, בוחרים רבים כבר עזבו לטובת כחלון ובנט, מאמצים נערכים לאחד את המפלגה, רבני יהדות התורה מתערבים וממש לא בטוח שש"ס תעבור את אחוז החסימה.
לא ברור מה יקרה, האם בסופו של דבר יהיה איחוד, האם דרעי יחזור, האם אטיאס או בניזרי יוחזרו. אם ש"ס תרוץ לבד עם דרעי, היא תתעסק במתקפה על ישי ובפנייה לשכבות החלשות, בעוד ישי ינסה לתייג את ש"ס של דרעי כמפלגת שמאל, ויציג את מפלגתו כמפלגה דתית-חרדית-ימנית שתתמוך בנתניהו.
לא ברור, כאמור, מה יעלה בגורל שתי המפלגות האלו.

נסיים בכמה מילים של סיכום ביניים על מערכת הבחירות עד עכשיו. המנצח הגדול של החודש הראשון של מערכת הבחירות הוא נתניהו. הוא הצליח לבלום את ההדרדרות של מפלגתו בסקרים, להביא לבחירתה של הרשימה האופטימלית עבורו בפריימריז בליכוד וייצב את מעמדו בציבור. כרגע, זה נראה שהסיכוי שנתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה הוא נמוך. גם הצמד הרצוג ולבני יוצאים מנצחים, למרות הביקורת הקשה עליהם - הם הפכו את העבודה לאלטרנטיבה ממשית לנתניהו ולאלטרנטיבה היחידה לנתניהו. התמיכה שלה הם זוכים בסקרים היא חלומית, בהתחשב בכך שמפלגת העבודה פתחה את מערכת הבחירות עם 12-13 מנדטים בלבד בסקרים. גם בנט במנצחים, אם כי נראה שמפלגתו הגיעה לרף העליון שלה, 16-17 מנדטים, והיא לא מתרוממת מעליו. על הבית היהודי מוטלת המשימה לנסות להגדיל את הכוח שלהם ע"י העברת מצביעים מישראל ביתנו, ש"ס והליכוד אליהם. המפסידים הגדולים עד כה הם ליברמן ודרעי, בעוד גלאון, כחלון ולפיד לא נמצאים במצב מזהיר, אך שמרו על בסיס משמעותי ויציב, ולא איבדו כמות גדולה של מנדטים.
אסייג את עצמי ואומר, שפרשת הספירה החוזרת של הקולות בליכוד והאפשרות שהרכב הרשימה ישתנה בעקבות הספירה הזו, יחד עם הדימוי הלא-נקי שעשוי להיווצר למפלגה בעקבות סיפור שכזה, עשויה לפגוע בליכוד ולשנות את המומנטום במערכת הבחירות, שעד כה היה יחסית לטובת הליכוד ונתניהו.
מצ"ב עדכון הסקרים - יש כמה תקלות בימים האחרונים, מקווה שעד השבוע הבא יהיה ניתן לתקן אותן. בכל מקרה, המודל מציג את המגמות של השבוע האחרון.

Learn About Tableau