בחירות 2015 - סיכום אישי

זהו זה, עוד קצת יותר מ-60 שעות ייפתחו הקלפיות ברחבי הארץ, ו-5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו להצביע עד השעה 22:00, עת יפורסמו המדגמים בערוצי הטלוויזיה. זה יהיה גם האות לפתיחתו של המשחק הפוליטי החדש.

תמו להם שלושה חודשים של מערכת בחירות. בשלושת החודשים האחרונים שמענו בעיקר הכפשות, נאצות, הסתה, לכלוך, הבטחות סרק, לקיחת קרדיטים על הדברים הטובים והאשמות הדדיות על הדברים הרעים. בקיצור, דיון אמיתי על הנושאים החשובים באמת - לא היה כאן.

התמונה - קמפיין לעידוד ההצבעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה

אז עכשיו, ממש קצת לפני שאתם הולכים להצביע, תחשבו קצת על הנושאים החשובים לנו באמת. תזכרו שב-6 השנים האחרונות עלו מחירי הדיור ביותר מ-80%. שרק לפני כמה חודשים, ממש בקיץ האחרון, הייתה כאן מלחמה עקובה מדם, שנמשכה 50 ימים שבהם מיליוני אזרחים ישראליים ישבו במקלטים, ושהביאה למותם של 72 אזרחים וחיילים, ושל מאות פלסטינים, שכן, גם חלק מתוכם, אפילו קטן, היו אנשים באמת חפים מפשע. תזכרו איך בשנים האחרונות הפכה מדינת ישראל למקום שבו הסתה היא שם המשחק, מכלל הכיוונים. הקיץ האחרון, באותו קיץ ארור של מלחמה, היה גם קיץ שבו נעשתה דה-לגיטימציה לאלפי אנשים שהעזו לחשוב אחרת ממה שהמיינסטרים ציפה מהם. רק בחודשיים האחרונים, מתחת לרדאר ולעין הציבורית, הוכו קשות שני צעירים דרוזים, ששירתו בצה"ל ביחידות מובחרות, רק בגלל שהעזו לדבר בערבית (http://news.walla.co.il/item/2827238; http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2546990).

אני רוצה להאמין, ואני מקווה שעוד רבים מאמינים כמוני, שיכולה להיות כאן מדינה טובה יותר, שמחירי הדירות והשכירות הכל-כך גבוהים הם לא גזירת גורל, ושהם יכולים לרדת; שהמצב הקשה של הרפואה הציבורית, שהולכת וקורסת לתוך עצמה, הוא מצב הפיך, שניתן לשנות רק אם ירצו; שהשחיתות וחוסר השקיפות לא יימשכו לעולם; שאפשר, בכל זאת, לעשות יותר ממה שנעשה כדי למנוע מלחמות כ"כ כואבות, עם כל כך הרבה שפיכות דמים, בכל שנתיים; שכשאני, או אדם אחר לצורך העניין, כותב את דעתי בפייסבוק, אני לא צריך "לזכות" למטר כבד של קללות וגידופים; ושרגישות חברתית לא תהיה מילת גנאי, אלא מה שינחה את אלו שמובילים את המדינה שלנו.

לא איבדתי את התקווה, ואני רוצה להאמין שגם אתם לא. לא איבדתי את התקווה שהמדינה שלנו יכולה להיות טובה יותר וצודקת יותר. שנושאים כמו איכות סביבה, בריאות, דיור ציבורי ותחבורה ציבורית יהיו בראש סדר העדיפויות של המדינה ולא בסופו; שיהיה כאן יותר בטוח, יותר שקט ויותר סובלני. שהפגנה, גם בזמן מלחמה, תהיה משהו שאנשים גאים ללכת אליו אם הם מאמינים במטרה שלו, ולא משהו שאנשים מפחדים ללכת אליו בגלל איומים והסתה. שנהיה מוטרדים מזה שאלפי אנשים מפוטרים בגלל חזירות, ולא נקבל את זה בשיוויון נפש. שיהיה כאן יותר חופש דת, לא כדי לפגוע בדת, אלא להפך.

ביום שלישי, תצאו החוצה מהבית, ואל תקבלו את המצב כמובן מאליו. תאמינו שאפשר לשנות, ושהכוח שלכם, שלנו, הוא הכוח לעשות כאן טוב יותר. ואני אסיים עם שיר שמבטא בדיוק את התקווה והאמונה שאפשר אחרת. בשבוע הבא טור חדש עם ניתוח של התוצאות. שבוע טוב שיהיה, ולכו להצביע.