Moonage Daydream: סיפור קצר - מוזרותו של החלל

היה זה בוקר קיצי מוזר, כשגשם זלעפות ירד והרטיב את האספלט. אך מלבד זאת, הכל היה נראה כרגיל מבעד לחלון האוטובוס.

תשחץ הבוקר של העיתון כבר היה פתור. מילים עולות ויורדות השאירו סימני עיפרון דהוי על אצבע עייפה.

שלט חוצות ענק התנוסס אל מול מרכז הקניות הפופולרי, ובאותיות דגושות נכתבה בו הבטחה: "בקרוב נגיע למאדים!". לצד המילים הופיעה תמונה של אסטרונאוט גבוה ושרירי.

הוא העיף מבט חטוף בשלט, ומיד חזר להאזין למוזיקה מרוחקת שאיש לא הכיר.

בשביל שלצידו שולחנות ועצים מלבלבים, הוא נתקל בזוג צעיר, שנחר בבוז. "למה הוא לא יכול להיות כמו כולם?", תהו.

בתוך הבניין, החשיכה התחלפה במסדרון של אורות עיוורים שנדלקו בזה אחר זה. הוא הוציא ערימה של דפים מתוך מזוודה, ונכנס לתוך המשרד. עליו להמשיך בעבודתו - למצוא את האדם המושלם לנסיעה לכוכב הלכת מאדים.

הרבה נטל הוטל על כתפיו הזעירות והשבריריות. היה זה סביר אם היה חש פחד, או גאווה, או גם וגם; אך מוחו, פעם מלא בהיגיון, היה כעת מרוכז בדברים שהיו מחוץ לשדה הראייה של עיניו האדישות. ולמרות שמיליון כוכבים נצצו, ליבו היה אבוד בקרב מרוחק.

הוא התרכז בערימת הדפים מלאי השרטוטים, החישובים והנתונים, כשנשמעה דפיקה בדלת. הפרופסור נכנס פנימה, ועיניו האדישות של גיבורנו הפכו פתאום נוצצות, רק למראה אדם כלשהו; בטח ובטח, כשהיה זה הפרופסור הנערץ עליו. שני אלו היו כמו צמד קווים זהים, בשורה של נקודות.

"אתה האיש המתאים", צעק הפרופסור בהתרגשות, ונעלם מיד לאחר מכן, כשנזכר ששכח לבצע שיחת טלפון חשובה. "מיד אחזור להסביר", הבטיח.

אדישותו נעלמה כליל, וכעת היה כולו נרגש, רק לשמע הרעיון. איך מישהו שכזה יכול להיבחר למשימה כה יוצאת דופן?

אם הייתה זו סדרת טלוויזיה אמריקנית מטופשת, ודאי הייתה מופיעה בועה מעל ראשו, ובה פלאשבק לאירוע מונומנטלי מן העבר. אך החיים מורכבים יותר, ואת זאת הבין כבר מזמן.

הפרופסור בושש להגיע, והוא המשיך לעבור על השרטוטים והחישובים, מנסה להבין את כוונתו.

בין הדפים הבליח רמז, וממנו כבר הכל היה מובן. הרי זוהי התכנית המוזרה ביותר.

הוא בכלל לא חלם להגיע לחלל, או למאדים. אבל אולי שם הוא יוכל לרחף בצורה הייחודית ביותר, והחללית כבר תדע לאן להוביל אותו.

משם יוכל להיווכח שכדור הארץ הוא כחול, ואין דבר שהוא יכול לעשות בנוגע לכך.