בחירות 2015 - אסטרטגיות הקמפיינים

מערכת הבחירות ממשיכה להתחמם ולייצר סיפורים חדשים. חודשיים וחצי לבחירות, אף אחד לא מוכן לחתום איך זה ייגמר, אבל כולם בטוחים שיהיה מעניין ומותח, הרבה יותר מהבחירות הקודמות.
הפעם בבלוג - נבחן את אסטרטגיות הקמפיינים והסיסמאות של כל המפלגות, גם כעת וגם בראייה עתידית, לקראת המשך מערכת הבחירות. לקראת הסוף, נעשה סיכום ביניים של מערכת הבחירות עד עכשיו, אחרי חודש סוער במיוחד.
* כל זכויות היוצרים על התמונות של סמלילי המפלגות שייכות למפלגות כמובן.
אסטרטגיות קמפיינים -

הליכוד:
בחירות קודמות - 31 מנדטים (יחד עם ישראל ביתנו), מתוכם 20 לליכוד (18 בסוף הקדנציה).
יו"ר - בנימין נתניהו
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - צריך ליכוד-ביתנו חזק כדי שיוכל להרכיב ממשלה חזקה. מניעה של נדידת קולות למפלגות אחרות בגלל שחושבים שמעמדו של נתניהו כר"מ מובטח.
הקמפיין של הליכוד יהיה שונה מהפעם הקודמת. הפעם הם רצים לבד, ללא ישראל ביתנו, והפעם, גם יש איום ממשי על המשך השלטון של הליכוד, בניגוד לבחירות הקודמות, שבהם מהלך האיחוד של הליכוד וישראל ביתנו הכריע את הבחירות ואת זהות ראש הממשלה.
אסטרטגיה מסתמנת - חזרה על המנטרה שמי שרוצה את נתניהו כראש ממשלה חייב להצביע ליכוד, מיקוד בנושאי חוץ וביטחון, הדגשת מנהיגותו של נתניהו, התקפות אישיות על הרצוג, לבני ולפיד, שימוש ב"הפחדה", בנושאים כגון איראן, דאעש, חמאס, אבו מאזן, חלוקת ירושלים, הימנעות מהתקפה על בנט, חזרה על המנטרה שמי שמצביע כחלון או ליברמן עלול לקבל ממשלת שמאל, הבלטה של דמויות מתונות, מנוסות ופופולריות כמו ארדן, יעלון, דיכטר, ו"העלמה" של דמויות פחות פופולריות כמו הכ"צים או רגב.
נושא מרכזי - ביטחון, מנהיגות.
סיסמאות צפויות - "ציפי ובוז'י יחלקו את ירושלים", "נתניהו ישמור על הביטחון", "ליכוד חזק = ממשלה חזקה", "הצבעת ליברמן\כחלון, קיבלת גלאון\טיבי\זועבי".

העבודה והתנועה:
בחירות קודמות - 21 מנדטים (15 לעבודה + 6 לתנועה).
יו"ר - יצחק הרצוג
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - פחות רלוונטית כי אז שתי המפלגות רצו בנפרד. העבודה, אז בראשות יחימוביץ', הבליטה מאוד את הנושא החברתי ודי התעלמה מהנושא המדיני. הדבר גרם להגעה של מצביעים חדשים, אבל גרם גם לבריחה של מצביעים ישנים למרצ ולתנועה, המפלגה שלבני הקימה בעקבות הוואקום המדיני שהותירה אחריה יחימוביץ'.
האיחוד של שתי המפלגות הופך אותן למפלגה גדולה ומשמעותית שמאיימת על הליכוד והקמפיין שלהם יצטרך להיות קמפיין שמכוון בצורה רצינית לשלטון.
אסטרטגיה מסתמנת - חזרה על המנטרה שהרשימה המשותפת היא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו, הדגשת הפן המרכזי והמתון של המפלגה, מיקוד בנושאים הכלכליים-חברתיים וכישלונו של נתניהו בהם, הצגת אלטרנטיבה מדינית-ביטחונית לנתניהו עם נבחרת ביטחונית (כנראה מופז\ידלין, ביחד עם בר-לב, אולי דמות נוספת), התקפה על הליכוד, נתניהו ובנט, הימנעות ככל האפשר מהתקפת לפיד, כחלון ומרצ, הבלטה של דמויות פופולריות ומנוסות ברשימה כמו יחימוביץ', מופז אם יהיה, סתיו שפיר המוערכת, עמיר פרץ. לא נראה שיהיו יותר מדי "מועלמים" בקמפיין, אולי קצת כבל, מיכאלי, הפחות פופולריים בציבוריות הישראלית. סטנלי גרינברג יהיה, כנראה, היועץ של הרצוג ולבני. עבודתו המוצלחת בעבר עם קלינטון וגם עם ברק עשויה לסייע, יהיה ניסיון לשחזר את הקמפיינים של 92' ו-99' שהביאו לניצחון העבודה על הליכוד.
נושא מרכזי - החלפת השלטון, שינוי כלכלי ומדיני.
סיסמאות צפויות - "ישראל תקועה עם ביבי", "ישראל רוצה שינוי", "מחליפים את השלטון", "נבחרת מנצחת בכלכלה ובביטחון", "שומרים על הביטחון ומביאים הסדר מדיני".

הבית היהודי:
בחירות קודמות - 12 מנדטים
יו"ר - נפתלי בנט
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - הבחירות הקודמות היו הבחירות שבהן הפכה המפד"ל המיושנת והמסואבת למפלגה "קולית", טרנדית, חדשה ומסקרנת, הכל כמובן בזכות מנהיגה נפתלי בנט. בפעם הקודמת הלך הבית היהודי על קמפיין מאוד פשוט, מאוד ישיר - "בנט זה אח" ו-"יש מקום לכולם". הבחירות הקודמות היו הבחירות שבהן הפך הבית היהודי, לפחות בעיני הציבור הרחב, ממפלגה סקטוריאלית למפלגת ימין גדולה ומשמעותית שמדברת לכלל הציבור הישראלי.
הפעם רוצים בבית היהודי לעשות צעד אחד קדימה, ולהפוך ממפלגה של 12 מנדטים למפלגה גדולה, של 17-18 מנדטים לפחות, שתקרא תיגר על השלטון בישראל במערכת הבחירות הבאה.
אסטרטגיה מסתמנת - הצגת הבית היהודי כמפלגת הימין האמיתית היחידה, חזרה על הסיסמה "לא מתנצלים", התקפת ליברמן, כחלון והעבודה, הצגת ליברמן וכחלון כשמאלנים, חזרה על המנטרה שללא בית יהודי גדול השמאל ישב בממשלה (לפיד, הרצוג, לבני), ניסיון להעביר דוברי רוסית, שכבות חלשות ואנשי ימין עמוק לבית היהודי, חזרה על המנטרה (ששימשה אותם גם ב-2013) שהבית היהודי פתוח לכולם. הבלטת בנט, שקד, הרכש החדש ינון מגל, פנייה לקול הרוסי ולקול המזרחי (מצביעי ש"ס), העלמת אריאל, סלומיאנסקי, סטרוק, הפחות פופולריים ויותר קיצוניים. עבודה מאוד נמרצת ברשתות החברתיות ובאינטרנט בכלל - הבית היהודי, ובמיוחד נפתלי בנט, הם המפלגה החזקה ביותר ברשתות החברתיות.
נושא מרכזי - ימין חזק, ייצוג לכל שכבות האוכלוסיה.
סיסמאות צפויות - "לא מתנצלים, מצביעים לבית היהודי", "בית יהודי גדול אל מול כל השמאל", "רק בנט יבטיח שלא תקום מדינה פלסטינית", "יש מקום לכולם", "בנט זה אח".

יש עתיד:
בחירות קודמות - 19 מנדטים
יו"ר - יאיר לפיד
אסטרטגיה בבחירות קודמות - בבחירות הקודמות יש עתיד הייתה המפלגה החדשה, המבטיחה, של הפוליטיקה הישראלית. יש עתיד פעלה בחוכמה בפעם שעברה בכך שלא פסלה אף אחד, הציגה עקרונות ברורים ורשימה של אנשים ידועים ומוערכים מכל קצוות החברה הישראלית. האסטרטגיה שלהם אז הייתה התמקדות כמעט מוחלטת בנושא החברתי-כלכלי, ובמיוחד מצוקת הדיור, ובנושא השיוויון בנטל. ההחלטה של שלי יחימוביץ' להצהיר שלא תשב עם נתניהו בממשלה שיחקה לטובת יש עתיד, והיא הצליחה להביא קולות רבים גם מן השמאל וגם מן הימין.
אחרי שנתיים של ישיבה בממשלה, יש עתיד צריכה להמציא את עצמה מחדש. את מצביעי מפלגות הטרנד היא איבדה לכחלון; אנשי הימין הרך שהצביעו ללפיד כנראה כבר לא יצביעו לו; ואנשי המרכז-שמאל צפויים לעבור למפלגת העבודה בעקבות האיחוד עם לבני. אז כאמור, את הטרנדיות וההבטחה למשהו חדש תפס כחלון, את ההבטחה לשינוי כלכלי-חברתי ומדיני-ביטחוני תפסו הרצוג ולבני ועל הזירה האינטרנטית השתלט בנט. אז מה נותר ללפיד? הרבה זמן לתקן ותקציב פרסום גדול (המפלגה הגדולה בכנסת).
אסטרטגיה מסתמנת - הצגת יש עתיד כמפלגה הגדולה היחידה שהיא נקייה ולא מושחתת, הדגשת הרפורמות שיש עתיד קידמה בממשלה, אג'נדה חילונית, מתקפה אישית על נתניהו, חזרה על המנטרה שרק מרכז גדול יכול להחליף את הימין, הצגת מפלגת העבודה כמפלגת שמאל, והבטחה להמשיך ולממש את הרפורמות לאחר הבחירות, תוך האשמת נתניהו, ליברמן ובנט בבלימת הרפורמות מסיבות אינטרסנטיות. הזרמת דם חדש למפלגה ע"י צירוף דמויות בולטות (כמו חיים ילין שהצטרף).
נושא מרכזי - מלחמה בשחיתות, אג'נדה חילונית, קידום רפורמות חברתיות, החלפת השלטון.
סיסמאות צפויות - "באנו לשנות", "נלחמים בשחיתות השלטונית", "רק יש עתיד יכולה להחליף את נתניהו", "שומרים על מעמד הביניים", "לא ניתן לנתניהו לעצור אותנו".

כולנו בראשות משה כחלון:
בחירות קודמות - לא התמודדה
יו"ר - משה כחלון
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - לא התמודדה כאמור.
האניגמה של הבחירות הקרובות. מפלגת הטרנד\מרכז התורנית, הפעם יותר פונה לשכבות החלשות ולמצביעי ליכוד וש"ס מאשר קודמותיה. מפלגה שיכולה לסיים עם 5-6 מנדטים ויכולה בהחלט גם לסיים עם 15-16.
אסטרטגיה מסתמנת - הצבת כחלון, הפופולרי מאוד בציבור, במרכז הקמפיין, הצגת הישגיו של כחלון כשר תקשורת ורווחה, הצגת רשימה של אנשים חברתיים, פנייה לשכבות החלשות, חזרה על המנטרה שרק כחלון יכול להתמודד עם המונופולים, עם הוועדים ועם מוקדי הכוח בכלכלה, התמקדות כמעט מוחלטת בנושאים חברתיים ובייחוד בנושא הדיור, הצבת אנשים בעלי ניסיון ביטחוני-מדיני כדי להתמודד במקרה הצורך עם סוגיות אלו (מייקל אורן, כנראה גם גלנט), פנייה לקול הנשי ע"י הצבה של 5 נשים ב-11 המקומות הראשונים.
נושא מרכזי - שינוי חברתי-כלכלי, שבירת מונופולים, דאגה לשכבות החלשות ולמעמד הביניים.
סיסמאות צפויות - "כולנו כחלונים", "כחלון חזק מול המונופולים", "שוברים את המונופולים, עוזרים לעניים", "מכריעים את הבירוקרטיה".

ישראל ביתנו:
בחירות קודמות - 31 מנדטים (יחד עם הליכוד), מתוכם 11 לישראל ביתנו (13 בסוף הקדנציה).
יו"ר - אביגדור ליברמן
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - רצה ביחד עם הליכוד, ראו סעיף זה אצל הליכוד.
אם לפיד צריך להמציא את עצמו מחדש, אז ליברמן צריך לעשות זאת עם תנאים הרבה יותר קשים ועם סיכויי הצלחה הרבה יותר נמוכים. את הקול שמימין לליכוד הוא איבד לבנט, הקול הרוסי כבר לא בכיס שלו, ובעצת יועצו ארתור פינקלשטיין הוא פנה למרכז המפה, מה שגרם לאיבוד קולות נוסף. אם כל זה לא מספיק, התפוצצות פרשת השחיתות גרמה לקריסה של ממש. נותר רק בייס קטן של יוצאי חבר העמים, כ-6-7 מנדטים.
אסטרטגיה מסתמנת - דחיקת דמויות ימניות מדי ולא פופולריות, כגון לנדאו (שכבר פרש), יאיר שמיר, ייתכן שגם השר לביטחון פנים אהרונוביץ', הצגת ליברמן כאדם היחיד שיכול להביא ביטחון והסדר מדיני בטוח, פנייה לקול הרוסי ע"י הבטחה למימוש הרפורמות של ברית הזוגיות ושינוי שיטת הממשל, רפורמת הנאמנות למדינה, צירוף דמויות חדשות ומושכות אלקטורט (כמו שרון גל שהצטרף היום), מתקפה על נתניהו ובנט והצגת ליברמן כאדם שמקיים את מה שהוא מבטיח. בנוסף, הצגת ישראל ביתנו כמפלגה נרדפת ע"י רשויות החוק ובעלי אינטרסים.
נושא מרכזי - ביטחון, הסדר מדיני אזורי, שינוי שיטת הממשל.
סיסמאות צפויות - "רק ליברמן יביא שלום בטוח", "ליברמן - אני מאמין לו!", "בלי נאמנות - אין אזרחות!", "מילה זו מילה", "לא ניתן למשטרה לרדוף אותנו".

מרצ:
בחירות קודמות - 6 מנדטים
יו"ר - זהבה גלאון
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - בבחירות הקודמות מרצ הציגה את עצמה כמפלגת השמאל היחידה, כבית של השמאל ושל השמאלנים, תקפה את מפלגות המרכז והבטיחה שהיא תהיה המפלגה היחידה שקול עבורה זה קול בטוח נגד ביבי. הקמפיין המוצלח, יחד עם התזוזה של העבודה בראשות יחימוביץ' לכיוון המרכז והצבתה של זהבה גלאון בראש הרשימה שהזרימה דם חדש, הביא להכפלת הכוח של מרצ ולהישג גדול בבחירות.
הפעם ניצבת מרצ בפני בעיה קשה - אחוז החסימה הגבוה עשוי, בקונסטלציה מסוימת, להשאיר אותה בחוץ, והאיחוד של לבני והרצוג לוקח לה מצביעים. עם זאת, אי אפשר לשלול אפשרות שעם קמפיין טוב ועבודת שטח מרצ תתחזק ל-7-8 מנדטים.
אסטרטגיה מסתמנת - הדגשת הסיסמה שמרצ חזקה תמנע הקמת ממשלת ימין, המפלגה היחידה שמבטיחה לא לשבת בממשלת נתניהו, הצגת מרצ כבית של השמאל וכמפלגה היחידה שלא מתביישת שהיא שמאל, הצגת פעולותיה של מרצ בכנסת האחרונה, הצבת דגש על כך שמרצ היא אחת מהמפלגות היחידות שנלחמות בשחיתות, לא מקושרת לטייקונים ואין בה מורשעים ונחקרים, ניסיון לשכנע את מצביעי המרכז-שמאל לתת את קולם למרצ כדי שתהיה קול חשוב ומשפיע בממשלת מרכז-שמאל, הבטחה להמליץ על הרצוג ולעשות הכל כדי שירכיב את הממשלה, מתקפה על העבודה ויש עתיד שמוכנות לשבת בממשלת נתניהו.
נושא מרכזי - הסדר מדיני, מלחמה בשחיתות, שינוי חברתי-כלכלי, החלפת השלטון.
סיסמאות צפויות - "חייבים ממשלה עם מרצ", "שמאלנים הביתה", "מרצ - הבית של השמאל", "מצביעים מרצ, מחזקים את הרצוג".

ש"ס, העם איתנו:
בחירות קודמות - 11 מנדטים
יו"ר - ש"ס - אריה דרעי (?); העם איתנו - אלי ישי.
אסטרטגיה בבחירות הקודמות - בבחירות הקודמות בראשות ש"ס עמדה מנהיגות מאוחדת, של ישי, אטיאס ודרעי, והאחדות הזו עמדה בבסיס הקמפיין של ש"ס, יחד עם קמפיין אגרסיבי מאוד שנוהל כנגד הליכוד-ביתנו וכנגד יש עתיד, שכלל גם את התשדיר הזכור "כוכבית גיור", שירד משידור לאחר זמן קצר ומחאה ציבורית גדולה. בסופו של דבר, ש"ס זכתה לתוצאה מאכזבת, אחרי ששמרה על כוחה בלבד ולא גדלה.
הפעם הצרות של ש"ס אז נראות כמשחק ילדים לעומת הצרות שלה עכשיו. הרב עובדיה יוסף הלך לעולמו, אלי ישי התפצל ופרש, דרעי חזר, פרש וכנראה יחזור תכף שוב, מועצת חכמי התורה החדשה לא ממש שולטת במפלגה, בוחרים רבים כבר עזבו לטובת כחלון ובנט, מאמצים נערכים לאחד את המפלגה, רבני יהדות התורה מתערבים וממש לא בטוח שש"ס תעבור את אחוז החסימה.
לא ברור מה יקרה, האם בסופו של דבר יהיה איחוד, האם דרעי יחזור, האם אטיאס או בניזרי יוחזרו. אם ש"ס תרוץ לבד עם דרעי, היא תתעסק במתקפה על ישי ובפנייה לשכבות החלשות, בעוד ישי ינסה לתייג את ש"ס של דרעי כמפלגת שמאל, ויציג את מפלגתו כמפלגה דתית-חרדית-ימנית שתתמוך בנתניהו.
לא ברור, כאמור, מה יעלה בגורל שתי המפלגות האלו.

נסיים בכמה מילים של סיכום ביניים על מערכת הבחירות עד עכשיו. המנצח הגדול של החודש הראשון של מערכת הבחירות הוא נתניהו. הוא הצליח לבלום את ההדרדרות של מפלגתו בסקרים, להביא לבחירתה של הרשימה האופטימלית עבורו בפריימריז בליכוד וייצב את מעמדו בציבור. כרגע, זה נראה שהסיכוי שנתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה הוא נמוך. גם הצמד הרצוג ולבני יוצאים מנצחים, למרות הביקורת הקשה עליהם - הם הפכו את העבודה לאלטרנטיבה ממשית לנתניהו ולאלטרנטיבה היחידה לנתניהו. התמיכה שלה הם זוכים בסקרים היא חלומית, בהתחשב בכך שמפלגת העבודה פתחה את מערכת הבחירות עם 12-13 מנדטים בלבד בסקרים. גם בנט במנצחים, אם כי נראה שמפלגתו הגיעה לרף העליון שלה, 16-17 מנדטים, והיא לא מתרוממת מעליו. על הבית היהודי מוטלת המשימה לנסות להגדיל את הכוח שלהם ע"י העברת מצביעים מישראל ביתנו, ש"ס והליכוד אליהם. המפסידים הגדולים עד כה הם ליברמן ודרעי, בעוד גלאון, כחלון ולפיד לא נמצאים במצב מזהיר, אך שמרו על בסיס משמעותי ויציב, ולא איבדו כמות גדולה של מנדטים.
אסייג את עצמי ואומר, שפרשת הספירה החוזרת של הקולות בליכוד והאפשרות שהרכב הרשימה ישתנה בעקבות הספירה הזו, יחד עם הדימוי הלא-נקי שעשוי להיווצר למפלגה בעקבות סיפור שכזה, עשויה לפגוע בליכוד ולשנות את המומנטום במערכת הבחירות, שעד כה היה יחסית לטובת הליכוד ונתניהו.
מצ"ב עדכון הסקרים - יש כמה תקלות בימים האחרונים, מקווה שעד השבוע הבא יהיה ניתן לתקן אותן. בכל מקרה, המודל מציג את המגמות של השבוע האחרון.

Learn About Tableau

עדכון סקרים + פריימריז בליכוד

היום האחרון של שנת 2014 הגיע ואיתו גם עונת הפריימריז. קצת על לו"ז בחירת הרשימות -
היום, 31.12 - פריימריז בליכוד, בחירת הרשימה והיו"ר. בנוסף, נדרשים המצביעים לאשר שני שיריוני יו"ר במקומות 11 ו-23.
13.1 - פריימריז בעבודה, שתיבחר את מועמדיה לרשימה המשותפת עם התנועה.
14.1 - פריימריז בבית היהודי, בחירת הרשימה והיו"ר. בינתיים מספר המועמדים רק הולך וגדל מיום ליום.
19.1 - פריימריז במרצ, בחירת הרשימה בלבד (אף אחד לא הגיש מועמדות ליו"ר מול זהבה גלאון והמשך כהונתה כיו"ר יאושר ב-4.1).
29.1 - מועד סגירת הרשימות. עד אז יסגרו הרשימות של כחלון, יש עתיד, ישראל ביתנו והתנועה שתרוץ עם העבודה.

מוסיף תחזית שלי למיקום בפריימריז בליכוד. מבוססת על הערכה אישית שלי בלבד ולא על סמך מידע כלשהו (שאין בידיי כאמור) -
הבחירות ליו"ר - נתניהו כמובן ינצח את דנון. סביר להניח שדנון יזכה לכ-20% תמיכה.
הרשימה:
2. ישראל כץ
3. ארדן
4. אדלשטיין
5. רגב
6. שלום
7. אלקין
8. לוין
9. דנון
10. חיים כץ
11. שיריון יו"ר (שסביר להניח שיאושר).
12. פייגלין
13. חוטובלי
14. יעלון
15. ח"כ לשעבר מיכאל רצון
16. מחוז שפלה
17. גמליאל
18. מחוז גליל ועמקים
19. מחוז דן
20. פנחס עידן - יו"ר ועד עובדי רשות שדות התעופה
21. מחוז ירושלים
22. מחוז הנגב
23. שיריון יו"ר
24. ח"כ לשעבר איוב קרא - שיריון ללא-יהודי
25. אישה חדשה - כנראה נאווה בוקר.

לפחות 1-3 ח"כים ימצאו עצמם בחוץ. שטייניץ עשוי להיות בחוץ, לדעתי גם אקוניס והנגבי בסכנת איבוד מקומם הריאלי ברשימה.

עדכון סקרים - 

Learn About Tableau

Learn About Tableau

בחירות 2015 - התפתחויות משנות מומנטום

אפשר לסכם את השבוע הפוליטי האחרון כשבוע עמוס אירועים. האם תהיה להם השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות?

פרשת השחיתות בישראל ביתנו - הנושא החם ביותר במערכת הפוליטית השבוע. העברת שוחד, קבלת שוחד, העברות לא חוקיות של כספים, קידום גופים ועמותות המקורבים להם ומינויים פוליטיים - זה רק קצה הקרחון שנחשף בפרשת השחיתות הזו, שבה חשודים הח"כית וסגנית שר הפנים פאינה קירשנבאום, השר לשעבר סטס מיסז'ניקוב, ראשי ערים ומועצות, בכירים בעמותות ובארגונים ממשלתיים, פעילים ומקורבים לליברמן ובכירים במשרד החקלאות. רשימת החשודים והחשדות היא כאורך הגלות, כתבי אישום רבים צפויים להיות מוגשים כנגד המעורבים, וההשפעה הפוליטית היא גדולה מאוד. ישראל ביתנו זכתה להישג משמעותי מאוד ב-2009, כשזכתה ל-15 מנדטים; בבחירות הקודמות היא רצה ביחד עם הליכוד, וכך, איבדה את מאוכזבי הליכוד ואלו שמימין לליכוד. הקולות האלו עברו לבנט, כשבנוסף, חלק גדול מציבור העולים מחבר העמים עברו ליש עתיד, וכשהתפצלה ישראל ביתנו מן הליכוד, אפשר היה להבחין מיד בסקרים שהיא איבדה מכוחה בצורה משמעותית. בנט התיישב על המשבצת של ליברמן, מימין לליכוד, ולכן היועץ הפוליטי שלו, ארתור פינקלשטיין הידוע לשמצה, ייעץ לו להתמרכז ולפזול לעבר קולות המרכז הפוליטי. במקביל לניסיונות ההתמרכזות של ליברמן, שכוללים קידום יוזמה מדינית ופגישות עם אנשי עסקים בארץ ובעולם, התפוצצה הפרשייה. מה שבטוח, ישראל ביתנו לא תראה אותו דבר במערכת הבחירות הקרובה. אנשי הימין האידיאולוגי והשרים מטעם המפלגה לנדאו ושמיר ימצאו את דרכם החוצה, גם אהרונוביץ' שכהונתו בת 6 השנים במשרד לביטחון הפנים לא הייתה סוגה בשושנים עשוי למצוא את עצמו בחוץ ולא ברור האם אורלי לוי תישאר גם כן. השאלה הגדולה היא האם פאינה קירשנבאום, מקורבתו של ליברמן, תהיה ברשימה למרות החשדות או שתמצא את עצמה בחוץ? ומי יהיו השמות החדשים ברשימת ישראל ביתנו? כרגע המפלגה הזו נמצאת בבעיה גדולה, הולכת ומאבדת את קהל בוחריה, ואם לא תצליח להמציא את עצמה מחדש, היא עוד עלולה להישאר מחוץ לכנסת בגלל אחוז החסימה החדש שאותו היא קידמה.

ועוד קצת על ישראל ביתנו ופעולותיה בממשלה בשנה האחרונה בכתבה הבאה מעיתון "הארץ" - http://www.haaretz.co.il/tm/1.2521964
מתיחות ביטחונית - השבוע האחרון עמד גם בסימן מתיחות ביטחונית ואירועים ביטחונים קשים. בגבול ישראל-עזה נפצע חייל מירי צלף, חמאס המשיך לירות רקטות לעבר הים וגם ירה אחת לכיוון עוטף עזה בשבוע שעבר. במקביל, באירוע מזעזע בשומרון נפצעה קשה מאוד ילדה בת 11 מזריקת בקבוק תבערה. מן הסתם, האירועים הביטחוניים השפיעו על המפה הפוליטית, והדבר התבטא בהתחזקות יחסית של הליכוד והבית היהודי בסקרים, במקביל להתחזקות גם של העבודה בגוש הנגדי. סדר יום ביטחוני טוב לנתניהו, בנט, ובסיטואציה מסוימת, גם לרשימת העבודה-תנועה. לפיד וכחלון הם הנפגעים העיקריים מסדר יום כזה.
כחלון, הרשימה והבעיות - מפלגת "כולנו" של משה כחלון איבדה גובה השבוע וירדה למספר חד-ספרתי של מנדטים, דווקא בשבוע שבו הוצגו שני המועמדים הרשמיים הראשונים במפלגה, שגריר ישראל בארה"ב לשעבר מייקל אורן ויו"ר קרן רש"י לשעבר וראש הוועדה למלחמה בעוני אלי אלאלוף. סביר להניח שסדר היום הביטחוני, במקביל לשמות שנזרקו לאוויר כמועמדים פוטנציאליים ברשימה וירדו מהפרק מהר מאוד, פגעו במפלגה. האתגר של כחלון יהיה להציג רשימה אטרקטיבית ולהציב את סדר היום החברתי במרכז. הבוחרים הפוטנציאליים שלו הם בפריפריה, ועליו להגיע למקומות האלו, ולשכנע את הליכודניקים המאוכזבים.
דו-קרב - ש"ס-אלי ישי - הקרב בין מפלגתו החדשה של ישי, שהתבשרה השבוע שתרוץ לבד לאחר שתקומה החליטה להישאר ברשימה משותפת עם הבית היהודי, לבין ש"ס הולך ומתחמם. חילופי האשמות, חברי כנסת ששוקלים את עתידם וקריסה בסקרים. ש"ס ניצבת בפני סכנה ממשית, לראשונה מאז שנות ה-80, וגם מצבו של אלי ישי לא טוב במיוחד. הגזרה הזו צפויה להיות משמעותית ומשפיעה הרבה יותר ממה שציפיתם.
הפריימריז בליכוד - אחרי סאגה ארוכה ואינספור דיונים, ביום רביעי הקרוב, ה-31.12, יתרחשו הבחירות לראשות המפלגה והבחירות לרשימת הליכוד במקביל. מעמדו של נתניהו כיו"ר הרשימה מובטח. השאלות שנקבל עליהן תשובה ביום הפריימריז: כמה אחוזי תמיכה יצליח להשיג דנון בקרב על ראשות הרשימה, מי ינצח בקרב על המקום השני, ישראל כץ או ארדן, מה יהיה מעמדו של שר הביטחון יעלון שהסתכסך לא פעם בקדנציה הזו עם המתנחלים שהם הכוח המרכזי בליכוד, ומי יהיה חבר הכנסת\שר שיישאר בחוץ, כי 17 שרים, סגני שרים וחברי כנסת מתמודדים על 16 מקומות ריאליים ברשימה הארצית. קביעת הרשימה של הליכוד עשויה גם כן להשפיע על הקמפיין שלו ועל הצלחתו בבחירות.
מרצ - 25 אנשים הגישו את מועמדותם לרשימה, שעשויה להיות צפופה במיוחד, ואין הרבה מקומות ריאליים לנוכח העובדה שהתחזיות האופטימיות ביותר צופות למרצ התחזקות של כמנדט ותו לא. היום 16,100 מתפקדי המפלגה יבחרו את ועידת מרצ, שתבחר את הרשימה לכנסת.
בורסת השמות - כאמור, השבוע יערכו הפריימריז בליכוד. בנוסף לחברי הכנסת, יתמודדו גם נאווה בוקר, אלמנתו של סנ"צ ליאור בוקר שנספה באסון הכרמל, השר, הח"כ וראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, אורן חזן, בנו של הח"כ לשעבר יחיאל חזן (שזכור בעיקר בשל פרשת ההצבעות הכפולות), הח"כ לשעבר פלאטו שרון, הזכור על שלל התבטאויותיו ופרשיותיו, והח"כים לשעבר מיכאל רצון ואיוב קרא.
במחוזות נוכל למצוא את פעיל הר הבית הפופולרי שניצל מהתנקשות, יהודה גליק. שבועיים לפריימריז בעבודה, רשימת המועמדים נסגרה, ועוד נעסוק בפריימריז הללו בהרחבה. במתמודדי הפריימריז במרצ נמצא את הח"כים לשעבר מוסי רז ואבשלום (אבו) וילן, לצד ד"ר רון שביט, מומחה למדעי המדינה ופסיכולוגיה פוליטית, הרב הקונסרבטיבי אהוד בנדל, לשעבר נשיא התנועה הקונסרבטיבית, הפעיל החברתי אבי דבוש מברור חיל שבעוטף עזה ואיתי סבירסקי, ממייסדי ארגון "כוח לעובדים". אצל כחלון צפויים להיחשף עוד שמות השבוע, ובתנועה של לבני יחפשו שמות חדשים שימלאו את 4 המקומות הפנויים ברשימה המשותפת עם העבודה (16, 21, 24, 25), אחרי ש-4 ח"כים מהתנועה עזבו, ועמיר פרץ שוריין למקום השמיני ברשימה.
סקרים - עלייה קלה לליכוד ולעבודה, יש עתיד והבית היהודי מתייצבות, כחלון וליברמן מאבדים מכוחם, אלו מגמות הסקרים של השבוע. עדיין יתרון קל בראש לרשימה המשותפת על הליכוד, שמתחזק אבל נשאר חלש יחסית לעבר. אתם יותר ממוזמנים להביט במודל הסקרים שנבנה בעזרת אבי. במודל תוכלו לראות את המגמות של הסקרים, המשתנות בין שבוע לשבוע, את ההבדלים בין הסוקרים ומקומות הפרסום (מומלץ לבדוק את תוצאות סקרי גיאוקרטוגרפיה, למשל, לעומת הסקרים האחרים - הבדלים גדולים מאוד), ואת ההשפעות של האיחודים והשינויים במפלגות. שימו לב - השבועות במודל הם על פי השיטה הבינלאומית, כלומר שבוע הוא בין שני לראשון, ולא בין ראשון לשבת כמו בישראל, לכן עשויים להיות הבדלים בין ממוצעי הסקרים כאן לבין ממוצעי סקרים באתרים אחרים.
הקישור למודל הסקרים: 

https://public.tableausoftware.com/views/poll15/sheet3?:embed=y&:display_count=nohttps://public.tableausoftware.com/views/poll15/sheet3?:embed=y&:display_count=no

Learn About Tableau

Learn About Tableau

Learn About Tableau

בחירות 2015 - על צביעות ובעלי אינטרסים

שבוע טוב לכם,
בטור הזה החלטתי לחרוג ממנהגי ולהביע בעיקר את דעתי על מאורעות השבוע ופחות לנתח. בסוף הקטע יהיה גם ניתוח פוליטי והכנה לשבוע הפוליטי החשוב שעומד בפתחנו.
אני רוצה להתמקד בטור זה בעיקר בעליהום ובמהומה התקשורתית שנוצרה סביב הופעתה של ח"כ ציפי לבני במצב האומה. אין ספק שדבריה של לבני חרגו מגבולות הטעם הטוב והיו לא ראויים בכלל, אך הרעש וההמולה שנוצרו סביב הופעה זו בתוכנית סאטירית גם כן חרגו, לטעמי, מכל פרופורציה.
הניסיון לצייר את דבריה של לבני כ-"פיגוע אלקטורלי" והמתקפה האישית נגדה בכלל גופי התקשורת (שלכאורה הם בעדה, או לפחות כך טוענים נתניהו ובנט; אעסוק כך בהרחבה בהמשך הטור), גובל בצביעות. הוא גובל בצביעות, מכיוון שממול נוכל להציב בקלות את דבריו של ראש הממשלה, האיש שכל כך נזהרים בכבודו, במהלך כהונתו. את הממלכתיות כופים על הגברת לבני, אך שוכחים את דבריו הקשים של אותו נתניהו כלפי ציבורים שלמים במדינת ישראל. האיש שאמר ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", שהכניס עדתיות לתוך מערכות הבחירות בהן התמודד ויצר זהות מוחלטת בין השמאל לבין האשכנזים, והאשים בדבריו את השמאל בשנאת השכבות החלשות, אתיופים, דתיים, מזרחים ורוסים, יוצא למתקפה באמצעות חברי מפלגתו ושלוחיו כנגד דברים, שהם אכן, כאמור, לא-ראויים בתוכנית סאטירה, תוך כדי הסוואה של אותם דברים קשים שנאמרו מכיוונו ומכיוון מפלגתו והמחנה שלו כלפי הצד השני, ותוך כדי התעלמות מההתנהלות המיזוגנית והשוביניסטית של רבים מחברי מפלגתו ומחנהו בעקבות החיבור הרצוג-לבני. לבני צריכה לעשות חשבון נפש בעקבות דבריה שהיו לא ממלכתיים, לא ראויים ולא מכבדים, אך זה מעט מגוחך שהקריאה לאותו חשבון נפש והתנצלות בעקבות הדברים הקשים מגיעים מהמקום שממנו יצאו התבטאויות לא פחות חמורות והרבה יותר מסכסכות ומפלגות בעבר הרחוק וגם בזה הלא רחוק. באשר למשמעות האלקטורלית של ההופעה של לבני במצב האומה - האם באמת אנשים מתכוונים לשנות את הצבעתם בעקבות הופעה זו? זה נראה לי מאוד תמוה שאנשים אכן יעשו מעשה כזה אך ורק בגלל התבטאויות בטלוויזיה. הבחירות צריכות לסוב סביב ערכים, אידיאולוגיה, מנהיגות, תוכניותיהן של המפלגות ומנהיגיהן לעתיד המדינה - בכלל התחומים ולא רק בתחום המדיני-ביטחוני - ולא סביב התבטאות כזו או אחרת. בעוד חלק גדול מחיצי הביקורת נגד לבני הגיעו מגוש המרכז-שמאל, הייתה זו רוית הכט, שהיטיבה לתאר בטורה בעיתון הארץ - http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2513910 - "מה אתם רוצים מציפי לבני?", את רצח האופי שנעשה ללבני דווקא מהמחנה שלה. יובל דיסקין, אותו אחד שפועל בנחישות רבה בזמן האחרון להחלפת שלטון נתניהו, השווה את דבריה של לבני להסתה שלפני רצח רבין. ואני שואל - איך אפשר בכלל להשוות? לבני דיברה אכן בצורה לא יפה ולא מכובדת כלפי ראש ממשלה מכהן, אבל צריך לעצור את העליהום כנגדה בזמן האחרון, היא חטפה מספיק עבור התבטאויות לא ראויות אלו. לא מובן לי, דרך אגב, מה רוצים אותם אנשי שמאל צדקנים, ואשתמש בביטוי האהוב על הימין, "לא יורים בתוך הנגמ"ש". האם אותם צדקנים חושבים שיגיע היום שבו הממשלה תהיה מורכבת ממרצ והערבים? האם הם מוכנים לסייע לנתניהו במערכת הבחירות ולהוביל להמשך שלטון הימין רק בגלל שלבני, הרצוג, לפיד או כחלון הם ימנים מדי בשבילהם, שהרצוג הוא לא מספיק נקי כפיים לכאורה או שהאנשים הנ"ל הם קפיטליסטים מדי? במקום להמשיך ולתקוף את לבני, אני מציע למי שלא מעוניין בהמשך שלטון נתניהו להתגייס למטרה זו ולא לשגות באשליות על ממשלת שמאל טהורה, נקיית כפיים וחסרת רבב וסוציאליסטית לחלוטין, ממשלה שלא תקום לעולם, גם אם חזירים יעופו. 
את הצביעות מצאנו השבוע גם בהתקפות על מפלגת העבודה וחוסר ניקיון כפיהם, לכאורה, של יושב ראשה או של המצטרף החדש אלדד יניב, אנשים שלא הורשעו בדבר לעולם. שכחו כל המבקרים, כנראה, את העובדה שבליכוד ישנם 2 ח"כים שהורשעו בבית משפט ועוד מתמודד חדש בפריימריז שהוא כזה, ושכחו גם חקירות נוספות, שצריך כמובן לציין שהן הסתיימו בלא כלום, על חשדות כאלו ואחרות, לכאורה, כלפי יו"ר המפלגה. כדאי למפלגת העבודה להזכיר את העובדה הזו בקמפיין שלה.
בעלי האינטרסים גם כן עבדו קשה השבוע, כשניסו לפמפם שוב ושוב את המונח "מפלגות אווירה" ולהתעלם מקיומו של גוש מרכז חשוב וחזק במדינת ישראל. איני נמנה עם מצביעי המרכז ומחזיקי עמדות המרכז, אך לבעלי העמדות המרכזיות במפה הפוליטית במדינת ישראל כוח חשוב. העובדה שמפלגות המרכז קמו ונפלו כפטריות אחרי הגשם, אין משמעותה שמדובר במפלגות אווירה, ואין משמעותה שמדובר במפלגות ללא אג'נדה וללא תוכן. בעלי האינטרסים, שרוצים לפגוע בכוחן של מפלגות המרכז, יש עתיד ומפלגת "כולנו" של כחלון, לטובתם האישית, לא יוכלו לפגוע בחשיבותן ובמשמעותן של מפלגות אלו ובעובדה שהן מייצגות ציבור גדול בישראל שלא ניתן להתעלם ממנו. לא יעזור לאותם בעלי אינטרסים מימין ומשמאל, והמדינה לא תשוב לימים שבהם היו רק שתי מפלגות גדולות, הליכוד והעבודה. יש מקום למפלגת מרכז גדולה בפוליטיקה הישראלית, מכיוון שהמרכז הפוליטי מייצג היום את חלקו המכריע של מעמד הביניים העובד שנושא על כפיו את המדינה.
באשר לקמפיין הקשה שמתנהל נגד התקשורת הישראלית ה"שמאלנית", או שמא נאמר "התשקורת הסמולנית", כפי שהיא מכונה בידי מובילי קמפיין הצרחות הזה, מדובר בקמפיין מגוחך, והניסיון להציג את התקשורת כשמאלנית וכאנטי-ביבי הוא ניסיון נואל ואווילי. שאתחיל למנות את כלי התקשורת הנוטים לימין? ערוץ 20, רוטר, מקור ראשון, דבקה, העיתונות החרדית, ישראל היום, 0404, והרשימה עוד ארוכה. אז מי הם השמאלנים, רחמנא לצלן? מעריב, העיתון שבו כותבים קלמן ליבסקינד, קרני אלדד ונדב העצני? ידיעות אחרונות, שאי אפשר להעלים את חוסר אהבתו לנתניהו, אבל אי אפשר לקרוא לו עיתון שמאלני, בטח לא כשזוכרים שהוא מקורב מאוד לאיש הליכוד גדעון סער? עיתון הארץ הוא גוף התקשורת השמאלני היחיד, וגם בו רוב המאמרים עוסקים בהתקפות נגד הרצוג ולבני, לפיד וכחלון. בעיתון ימני תתקשו למצוא ביקורת נגד נתניהו או בנט. ומה בנוגע לכלי התקשורת הטלוויזיונים והרדיופוניים? ערוץ 1 וקול ישראל, שנשלטים בידי הממשלה, ושמגישה בכירה בו היא אשתו של שר בכיר לשעבר מטעם הליכוד, הוא השמאלני? או ערוץ 2 וערוץ 10, שגורלם תלוי בראש הממשלה ובשריו? שכחנו כשהייתה פה מלחמה, כלי התקשורת עמדו דום ולא העבירו שום ביקורת (בצדק לטעמי)? צריך לומר את האמת - אולי יש רוב לגוש המרכז-שמאל בקרב אנשי התקשורת בישראל, אבל לומר שהתקשורת היא שמאלנית זה שקר גס, כמו לומר שבג"ץ, זה שפסל את איחוד המשפחות, אישר את הריסת בתי המחבלים ופסק לטובת החינוך החרדי, הוא שמאלני. המתקפות האלו נובעות מדבר אחד - זה עוזר פוליטית למי שתוקף. כנראה ששכחו שפה זה לא צפון קוריאה, והתקשורת היא גוף דמוקרטי שמותר לו להביע ולייצג דעות. בכל העולם כלי תקשורת תופסים צד, ואף אחד לא עושה מזה רווח והון פוליטי; בישראל הם לא ממש תופסים צד, אבל זה נוח לתאר אותם ככאלו, ולהרוויח על חשבונם.
ניתוח פוליטי לסיום - השבוע האחרון היה שבוע מלא אירועים במערכת הפוליטית. פרישתו של אלי ישי מש"ס עשויה לשנות את חלוקת המנדטים ותשנה לבטח את מערכת הבחירות. ההחלטה של מפלגת תקומה, האם להמשיך עם הבית היהודי או שמא לעזוב ולהצטרף לאלי ישי, תהיה ההחלטה החשובה והמשמעותית ביותר בשבוע הפוליטי הזה. ביום שני לבני צפויה להודיע על שיריוני מפלגת "התנועה" ברשימה המשותפת יחד עם העבודה. קצת על סקרי השבוע - הליכוד התחזק מעט, רשימת העבודה-תנועה נחלשה מעט, ומסתמן שיוויון עם יתרון קל (קצת מזכיר את מדגם בחירות 96') לרשימה המשותפת. הבית היהודי נחלש מעט, ליברמן במגמת ירידה משמעותית יותר, וש"ס גם כן נחלשת מאוד בעקבות הפיצול. כחלון שומר על כוחו למרות הספקולציות סביבו השבוע, ומרצ ויש עתיד מתאוששות, בעיקר על חשבון הרשימה המשותפת.

בימים הקרובים אחזור עם טור נוסף והמשך הסיקור הפוליטי של הבחירות. שבוע טוב לכולם ובעיקר שקט נוכח ההתפתחויות הביטחוניות האחרונות.

בחירות 2015 - השבוע השני

השבוע השני במערכת הבחירות 2015 הביא איתו הרבה דרמות ושינויים, והמערכת הפוליטית תעבור עוד הרבה תמורות עד ל-29.1, תאריך הגשת הרשימות.
סיכום השבוע הפוליטי בכמה נקודות מרכזיות:
האיחוד יצא לפועל - כצפוי, לבני והרצוג חברו יחדיו למפלגה אחת. הרצוג נתן ללבני הרים וגבעות ונתן לה גם רוטציה פוטנציאלית בראשות הממשלה, אבל בניגוד לכל המבקרים, אני רואה בכך מהלך חכם יחסית מבחינה פוליטית. כדי לבסס את עצמו ואת מפלגתו כמועמדים רציניים, היה חייב הרצוג לצאת מהמסגרת המיושנת והשנואה על רבים של מפלגת העבודה, וליצור גוש מרכזי יותר, גדול יותר ועם דמויות בולטות נוספות בציבוריות הישראלית. נכון שלתת ללבני, שלבד לא הייתה עוברת את אחוז החסימה, הבטחה לרוטציה היא קצת מוגזמת, אבל במעשה הזה ייתכן והרצוג מיצב את עצמו כמועמד מספיק חזק לראשות הממשלה. הסקרים שפורסמו השבוע מדברים בעד עצמם ומעניקים לאיחוד מספר רב של מנדטים (פירוט מורחב בהמשך על הסקרים), אבל מה שיכריע את עתידה של המפלגה המאוחדת הוא הרשימה והאנשים שיהיו בה. אנשים כמו מופז, גלנט, ידלין או דיסקין (לפחות 2 מהם) יכולים לשנות לגמרי את המפה, מכיוון שהם יסייעו להרצוג וללבני להציג אלטנרטיבה ביטחונית לנתניהו. גם חבירה של אישיות שמזוהה עם הצד הימני יותר של המפה, עם הליכוד, לרשימה החדשה עשויה לתת זריקת מרץ לקמפיין שלה. על המשבצת הזו יכול להגיע, למשל, דן מרידור, שכבר עזב בעבר את הליכוד, ודעותיו הן יוניות. גם לח"כית ויו"ר המפלגה לשעבר יחימוביץ' יש תפקיד חשוב - אם היא תיבחר במקום הראשון בפריימריז ותהיה במקום גבוה ברשימה, היא תוכל מאוד לסייע, שכן יש לה פופולריות לא מעטה בציבור הישראלי גם בקרב ציבורים שלא מזוהים עם העבודה. אם כן, בניגוד לפרשנים וללועגים, אני לא הייתי ממהר להספיד את הצמד מבחינה פוליטית. מערכת הבחירות ארוכה ומלאת תהפוכות, ויכולה להסתיים ב-15 מנדטים ואפילו פחות לרשימה המשותפת, אבל יכולה להסתיים גם ב-25+ מנדטים.

התמונה מאתר "וואלה!", צילום: דרור עינב

ניצחון לנתניהו בליכוד - השבוע עמד בסימן ניצחון של נתניהו. הניצחון היה כפול - ניצחון במרכז הליכוד בהצבעה על הקדמת הבחירות הפנימיות בליכוד, מה שהרחיק מהמירוץ את סער, ואישור (באותה הצעה שעברה בהצבעה במרכז הליכוד) שניתן לו לשריין את מקומות 11 ו-24 לבחירתו. שם ינסה נתניהו לשבץ אדם מרכזי יותר, אהוד יותר בציבוריות הישראלית, שאין לו סיכוי של ממש להיבחר בפריימריז הליכוד. ייתכן שזה יהיה מרידור (שהוזכר גם בקשר לעבודה), או בני בגין, או אולי דמות ביטחונית כמו האלופים במיל' גלנט ורוסו. הקמפיין של הליכוד יתרכז מעתה בקריאה לחזק את נתניהו ע"י הצבעה לליכוד, ובהשמצת לפיד, לבני והרצוג.
היסטריית פריימריז בבית היהודי - הסקרים מנבאים למפלגת הבית היהודי כמות גדולה מאוד של מנדטים, בין 15 בסקרים לא מחמיאים ל-20 בסקרים מחמיאים, ועשרות של מועמדים כבר נוהרים אל עבר הפריימריז במטרה להשיג מקום ריאלי ברשימה בדרך לכנסת, החל מעיתונאית "מקור ראשון" סופיה רון-מוריה, המשך ברונן שובל, שהיה יו"ר תנועת "אם תרצו" ומזכ"ל ישראל ביתנו העולמית, וכלה בעקיבא מהצמד עקיבא וענהאל, המוכרים כ"שושי ושושה" מהמירוץ למיליון. כשהעגלה הולכת ומתחזקת, כולם קופצים פנימה.
בעיות בש"ס - השבוע הקרוב יהיה מכריע עבור מפלגת ש"ס. המפלגה, שהולכת ומאבדת מכוחה לכחלון ובנט, נמצאת עמוק בתוך משבר קשה בין ראש המפלגה הנוכחי דרעי לקודמו ישי, ומועצת חכמי התורה צפויה להציב אולטימטום לישי שיהיה הנחת מכתב התפטרות שישמש את המפלגה במידה ויחרוג מהכללים שיציבו לו לפני הבחירות (תמיכה בדרעי). פיצול בש"ס עשוי לשנות גם כן את תמונת הבחירות, את תמונת הקואליציה הצפויה של נתניהו לאחר הבחירות ואת חלוקת הכוחות בימין הדתי.
רשימת "כולנו" של כחלון - יש כבר שם למפלגה של כחלון, יש כבר מצע, מייסדים והתבטאויות שממצבות את כחלון במרכז-ימין, יותר מרכז מנתניהו והליכוד. הרשימה שלו תהיה לשון המאזניים לאחר הבחירות. אין סיכוי ממשי שהוא יצטרף למרכז-שמאל אם הימין יהיה חזק, אבל היחלשות ממשית של נתניהו עשויה להוביל אותו לממשלה שלא בראשות נתניהו. בשבוע הבא תהיה גם לכחלון רשימה, ואז נהיה יותר חכמים.
החשיבות של קביעת הרשימות - רשימות המפלגות והדמויות שיהיו בהן יהיו אלו שלדעתי יכריעו את הבחירות. האם הרשימה של נתניהו תהיה קיצונית ותפגע בו? האם הרשימה של בנט תהיה רשימה שתוכל לקחת עוד קולות מנתניהו או רשימה שתבריח קולות לליכוד וליש עתיד כמו בבחירות הקודמות? מי יהיו השמות החדשים במפלגות ואיך תורכב רשימתו של כחלון? התשובות לשאלות אלו יובילו לתנודות מנדטים בין המפלגות השונות.
סקרים - בעוד מספר שבועות אציג כאן מודלים גרפיים שיציגו את ממוצעי הסקרים והשינויים שחלים במפת המנדטים בין שבוע לשבוע. בינתיים ניתן לסכם את סקרי השבוע האחרון - הרשימה המשותפת של לבני והרצוג הופכת לגדולה ביותר בכנסת, עם יותר מ-20 מנדטים אבל בפער קטן יחסית מהליכוד, שיורד עוד ומגיע ל-20-21 מנדטים בלבד; בנט נשאר יציב על 15-18 מנדטים בסקרים, לפיד יורד בעקבות איחוד הרצוג-לבני ומגיע ל-9-10 מנדטים (בסקרים מסוימים אף פחות), ליברמן עולה קצת לכיוון ה-10-11 וגם כחלון חזק יותר ומגיע למספרים דו-ספרתיים. גם מרצ נפגעת מהאיחוד של העבודה והתנועה ויורדת מ-7-8 מנדטים ל-6. ש"ס מתחזקת מעט אבל עדיין חלשה מאוד יחסית למערכות בחירות קודמות - 7-8 מנדטים בלבד, ולראשונה מזה שנים היא נמצאת נמוך יותר בסקרים מאחותה האשכנזית יהדות התורה, שיציבה על 7-8 מנדטים גם כן ברוב הסקרים. אצל המפלגות הערביות, חד"ש ורע"ם-תע"ל מתחזקות ל-5 מנדטים כל אחת, בעוד בל"ד נעלמת מהמפה; יש להניח שיהיה שינוי לאחר החלטה על איחוד כזה או אחר בין מפלגות אלו. שתי תחזיות לגבי הסקרים: מכאן ואילך נראה ירידה ושחיקה במספר המנדטים הן של האיחוד הרצוג-לבני והן של הליכוד, ויותר פיזור של הכוח בין כלל המפלגות. עלייה מחודשת אל מעל לקו 20 המנדטים צפויה לאחר הרכבת הרשימות והתחלת הקמפיינים.
בורסת השמות - כמו שכבר אמרתי קודם, רשימת המועמדים לרשימת הבית היהודי רק הולכת ומתארכת יותר ויותר, ותכף היא כבר תגיע למספר מצביעי המפלגה. מצטרף נוסף לבית היהודי הוא גם מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, נחמיה רפל, שנתפס כמתון יותר. גם סמנכ"ל ההסברה במועצת יש"ע יגאל דילמוני והרב הראשי הצבאי לשעבר ומקורבם של בנט ושקד אביחי רונצקי הודיעו על הצטרפותם למירוץ במפלגה. אצל כחלון, הוזכרו השבוע כמועמדים להצטרף שמות חדשים, כגון מייקל אורן, שגריר ישראל בארה"ב לשעבר, איש העסקים רמי לוי, עו"ד הצמרת ציון אמיר, ראש עיריית חיפה יונה יהב, הח"כ לשעבר מטעם הליכוד והשגריר ב-OECD כרמל שאמה-הכהן, אשת העסקים ובעלי הפועל באר שבע אלונה ברקת, יו"ר ההתאחדות לכדורגל לשעבר אבי לוזון, העיתונאי רינו צרור, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן וגם ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' שבכלל חבר במפלגת העבודה. מי מהם בסופו של דבר יהיה ברשימה נדע בשבוע הבא. הרב חיים אמסלם, שרץ בבחירות הקודמות ברשימה עצמאית, עשוי לחבור לליכוד, לכחלון או ללפיד. גם מעולם התרבות הגיעו שמות חדשים - הבלוגר עומרי חיון הכריז שירוץ ברשימה קיימת אבל עדיין לא ברור איזו, אביב גפן הוזכר כמועמד להצטרף ליש עתיד ואפילו פנינה רוזנבלום שוקלת לרוץ ברשימה עצמאית. מרים פרץ, האם ששכלה שני בנים בשירות צבאי והתפרסמה בזכות פעילותה החברתית, סירבה לרוץ בליכוד; ראש עיריית ת"א רון חולדאי שוב הוזכר כמועמד להצטרף לפוליטיקה הארצית, ובעוד העיתונאית גל גבאי דחתה הצעה לרוץ ברשימת מרצ, בפריימריז הקרובים של המפלגה יתמודדו גם העיתונאית אבירמה גולן, הפעילים החברתיים אבי דבוש ואיתי סבירסקי והאלוף במיל' אייל בן-ראובן.

בשבוע הבא אחזור עם טור חדש ועם סיכום עוד שבוע במערכת הפוליטית בבחירות 2015.

בחירות 2015 - יוצאים לדרך

על פניו, נראה כי הבחירות הקרובות הן משמימות, עם תוצאה צפויה מראש, מנצח צפוי מראש וממשלה צפויה מראש. אבל הקונסטלציות האפשריות במערכת הפוליטית הן רבות, אפילו רבות מאוד. העלאת אחוז החסימה וחוסר היציבות השורר במערכת הפוליטית עשויים להוביל לאיחודים, פיצולים, מעברים והפתעות רבות במהלך מערכת הבחירות ובתוצאותיה.

בטור הראשון שלי לקראת הבחירות הקרבות אציג את המהלכים שלטעמי עשויים להתרחש במערכת הבחירות הקרובה, ולשנות את פני המפה הפוליטית בישראל.
לבני לאן? -  השאלה הגדולה שתעסיק את המערכת הפוליטית בזמן הקרוב היא לאיזו מפלגה יחברו לבני והתנועה. הליכה לבד תהיה התאבדות פוליטית עבור לבני, וגם עשויה להוביל לאיבוד קולות רב מכיוון שהמפלגה מגרדת בסקרים את אחוז החסימה. נדמה שלבני יותר מתאימה ליש עתיד, אבל ייתכן שלפיד יחשוש להצטייר כשמאלני מדי אם יצרף את לבני, ולכן, היא עשויה למצוא את עצמה מצטרפת למפלגת העבודה. בכל מקרה, המפלגה שתזכה לצרף לשורותיה את לבני עשויה לקבל דחיפה משמעותית לקמפיין הבחירות שלה.
הביטחוניסט התורן - מי שירצה להציג את עצמו כאלטרנטיבה לנתניהו יצטרך להציג גם אישיות ביטחונית ברשימה. בעבודה יש את עומר בר-לב, ביש עתיד את פרי ובתנועה שטרן, אבל הם לא נתפסים כביטחוניסטים מספיק מנוסים ובכירים. למשבצת הזו עשוי להיכנס מופז שכבר ברור שלא ירוץ בעצמו בראשות קדימה. הצטרפותו לצמרת הבכירה של העבודה או יש עתיד עשויה לחזק את הצד הביטחוני של מפלגה זו ולהציג אלטרנטיבה ביטחונית לנתניהו, דבר שעשוי להיות מאוד משמעותי במקרה של, חס וחלילה, התפתחויות ביטחוניות שיתרחשו במהלך מערכת הבחירות וזליגה של בוחרים חזרה לנתניהו עקב כך. נראה שגלנט ובעיקר דיסקין (ששב והצהיר שלא יצטרף לפוליטיקה) לא יהיו שחקנים במערכת הבחירות הקרובה.
איחודים ופיצולים בימין - בהנחה שאכן לא יתרחש איחוד כפול או משולש בין הליכוד, הבית היהודי וישראל ביתנו כפי שהצהירו כל מנהיגי המפלגות (כולל נתניהו במסע"ת הרשמית אמש), שני סימני השאלה העיקריים בצד הימני של המפה הם אלי ישי ואורי אריאל. ישי עשוי לעזוב את ש"ס בגלל הסכסוך העמוק עם דרעי, ואז יהיו לו מספר אפשרויות. הליכה אפשרית שלו עם כחלון עשויה להרחיק מכחלון מצביעי מרכז ולכן קשה לי לראות את כחלון עושה מהלך כזה. הוא עשוי לרוץ לבד עם כמה חברי כנסת של ש"ס (אפשרות קצת יותר סבירה) או לחילופין, ללכת יחד עם אורי אריאל, מה שמקשר אותנו לסימן השאלה הבא בימין. הבית היהודי, שכזכור מורכב מאיחוד של המפד"ל והאיחוד הלאומי, עומד בסכנת פיצול. אורי אריאל ומפלגתו עשויים לעזוב את הסיעה ולרוץ בנפרד, ייתכן עם אלי ישי כפי שהוזכר או עם עוצמה לישראל של בן גביר ומרזל. השאלה במקרה זה תהיה מה האינטרס של בנט. האם עזיבה של אריאל ושותפיו עשויה למצב אותו כמרכזי יותר, מתון יותר, ולמשוך יותר קולות צעירים וחילונים, או דווקא תיקח ממנו קולות, מהקצה הימני. צריך לזכור שבשל אחוז החסימה החדש ריצה נפרדת של האיחוד הלאומי, גם אם היא תהיה ביחד עם עוצמה לישראל, עשויה להסתיים בגירוד מלמטה של אחוז החסימה, ובאובדן של אלפי קולות ימין שיתחלקו שווה בשווה בין כל המפלגות שייכנסו לכנסת.
תעלומת כחלון - מפלגתו של משה כחלון עשויה לסיים את הבחירות כהפתעה גדולה או כאכזבה. הכל תלוי ברשימה שיגבש כחלון וביכולת שלו לשכנע מצביעי ליכוד וש"ס מחד ומצביעי יש עתיד מצד שני להצביע לו. כחלון עשוי לקבוע את זהותו של ראש הממשלה הבא ואולי, בקונסטלציה מסוימת, אף להגיע לתפקיד הרם במסגרת רוטציה. ליכודניקים מאוכזבים עשויים למצוא בו את הפתרון, ולגרום לנפילתו של נתניהו. רשימה קיצונית של הליכוד, במקביל, אולי, לאיחוד מסוים בין מפלגות המרכז-שמאל עשויות לסייע לכחלון למצב את עצמו כאלטרנטיבה למאוכזבים משני הצדדים.
בורסת השמות - חיים אמסלם ומפלגתו "עם שלם", עדינה בר-שלום, גיורא איילנד ומנואל טרכטנברג הוזכרו כמועמדים למפלגתו של כחלון; יואב גלנט הוזכר כמצטרף פוטנציאלי לכחלון או לליכוד; גם את השרים לשעבר מרידור ובגין ישמח נתניהו לראות ברשימתו, אך קשה לי לראות אותם נעתרים להצעה לשמש כעלה תאנה לרשימה די קיצונית, וגם קשה לראות אותם נבחרים בליכוד; מיכה לינדנשטראוס, שכבר ניהל מגעים עם ציפי לבני לפני הבחירות הקודמות, הוזכר כמי שעשוי להצטרף אליה בחבירתה לעבודה או ליש עתיד. זוהיר בהלול הודיע שהוא נכנס לפוליטיקה, ייתכן מאוד שזה יהיה למפלגת מרצ. ככל שמערכת הבחירות תימשך, נשמע עוד ועוד שמות מוזכרים וכמובן גם שמות שמצטרפים רשמית.
איך תיראה מערכת הבחירות? מערכת הבחירות הקרובה תהיה שונה מכל הקודמות שהכרנו. היא תהיה רוויה ביצרים שעוד לא ראינו כמותם ובשנאה תהומית. היא תהיה רוויה במסיבות עיתונאים, איחודים, פיצולים ועריקות. לא אתפלא לראות חברי כנסת מיש עתיד שיערקו לעבודה, צירוף לפוליטיקה של שמות בלתי-צפויים שיכולים לשנות את המפה הפוליטית וגם מישהו אחד, שאף אחד עוד לא הזכיר את שמו, אך אופיו ועשייתו עשויים להוביל אותו לקבל החלטה שתשנה את מערכת הבחירות. רמז: הוא בן 91.
תחזית לסיום - אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל בכל זאת אעיז ואתן את ההימור שלי. לעניות דעתי, גורל הבחירות יוכרע במצב הביטחוני שישרור במהלך מערכת הבחירות. מצב ביטחוני אלים ומרובה פיגועים יוביל לניצחון מוחץ של נתניהו ובנט. מצב ביטחוני רגוע (אפילו רגוע יחסית) יוביל, לדעתי, לתבוסה ומהפך.
בשבוע הבא אכתוב טור נוסף ואסכם את השבוע הראשון של מערכת הבחירות הסוערת הזו.

המיעוטים בישראל - ניתוח פוליטי-סטטיסטי

לאחרונה, שוב עלה לכותרות הקרע שהולך ומעמיק בין ערביי ישראל (שמהווים את רובם המכריע של הלא-יהודים בישראל) לבין המדינה ואזרחיה היהודים. בעקבות הרג הנער בכפר כנא ע"י שוטרים לפני כשבוע, לאחר שניסה לתקוף אותם בסכין, פרצו מהומות בישובים ערביים רבים בישראל, שעד כה מסרבות לשכוך, ומזכירות לרבים את אירועי אוקטובר 2000.
בעזרת ניתוח סטטיסטי שערכתי, אראה כיצד הולכת ופחתה מעורבותם הפוליטית של ערביי ישראל, במקביל להעמקת השסע היהודי-ערבי מבחינה אזרחית.
בעבר חלק גדול מאזרחי ישראל הלא-יהודים היו מצביעים עבור המפלגות הציוניות, כאשר עד לבחירות 1992, זכו מפלגות אלו לכ-50% ואף יותר מכלל קולות המיעוטים. בעקבות פיצול ההצבעה לכנסת ולראשות הממשלה ב-1996, ירדה התמיכה במפלגות הציוניות, אך עדיין נשארה בשיעורים גבוהים בהרבה מהמצב כיום, וכמו כן, הצביעו הערבים בהמוניהם עבור מועמד המרכז-שמאל לראשות הממשלה, מועמד שייצג מפלגה ציונית (העבודה). אחוזי ההצבעה של הערבים נותרו גבוהים וקרובים יחסית לאחוזי ההצבעה הארציים.
בסקירה שערכתי בדקתי את הצבעת המיעוטים בבחירות 1999, 2003, 2006 ו-2013, ביישובים הערביים. לא כללתי את הצבעת המיעוטים בערים המעורבות, מכיוון שקשה לאמוד בדיוק את מספר בעלי זכות הבחירה והמצביעים הערביים מכלל המצביעים בעיר זו.
ב-1999 עמדו שיעורי ההצבעה במגזר הערבי על 73.88%, לעומת כ-78% בהצבעה הכלל-ארצית. המפלגות הציוניות זכו לתמיכה של כ-30.5%, כאשר מפלגת העבודה ומרצ זוכות יחד לתמיכה של כ-12.5% מכלל הקולות. התמיכה במועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, אהוד ברק, בהתמודדותו מול ראש הממשלה המכהן דאז והיום נתניהו, הייתה בלתי-מסויגת. 94.5% מהערבים תמכו בברק (304,022 קולות) לעומת 5.5% בלבד שתמכו בנתניהו (17,551 קולות).
במגזר הדרוזי, שנחשב לנאמן למדינה, שבניו משרתים בכוחות הביטחון וברבים מהמפלגות הציוניות היה לו ייצוג, היו אחוזי ההצבעה כמעט זהים לאחוזי ההצבעה בכלל המגזר הערבי (73.14%), כאשר המפלגות הציוניות זכו לרוב מוחץ של כ-81% בקרב הדרוזים, ומפלגת העבודה זכתה לתמיכה של כרבע מכלל הקולות. גם במגזר הדרוזי זכה ברק לרוב גדול של כ-78.5% לעומת 21.5% בלבד לנתניהו. אצל הבדואים, אחוז ההצבעה היה נמוך משמעותית מזה של כלל הציבור הערבי, ועמד על כ-63.2%. עוד נתון שיש לציין הוא שהמפלגות הדתיות (המפד"ל, יהדות התורה, ש"ס, האיחוד הלאומי) זכו לתמיכה של כ-7% (יחדיו) מכלל קולות המיעוטים.
לאחר כישלון שיחות קמפ דייויד אותן הוביל ברק כראש ממשלה, פרצה האינתיפאדה ועימה גם הפגנות התמיכה של ערביי ישראל בה, באוקטובר 2000, הפגנות שהדרדרו לאירועים חמורים ביותר שיצרו קרע שעדיין לא נסגר וספק אם ייסגר אי פעם בין היהודים לערבים בישראל. מותם של 13 ערבים במהלך הפגנות אלו גרם לכעס גדול במגזר הערבי על ראש הממשלה דאז ברק, שאותו ראו כאחראי למותם של אותם אנשים, ובבחירות 2001, בהם התמודד ברק מול שרון, אחוזי ההצבעה במגזר הערבי היו נמוכים בצורה משמעותית, ועמדו על 18% בלבד.
בבחירות 2003 היה אחוז ההצבעה גבוה יותר מזה ב-2001, גם מכיוון שהפעם נערכו בחירות לכנסת בלבד (ולא לרה"מ), אך עדיין נמוך משמעותית - 59.57% בלבד, לעומת 73.88% ב-1999. הייתה מגמה כללית של ירידה באחוזי ההצבעה מאז 1999, אך עדיין הירידה באחוזי ההצבעה אצל הערבים הייתה משמעותית וקיצונית הרבה יותר. ניכרה ירידה מסוימת בתמיכה במפלגות הציוניות (של כ-3%). כמו כן, נחלש כוחן של מפלגות הימין ובמיוחד המפלגות הדתיות. במגזר הדרוזי, גם כן ניכרה ירידה משמעותית באחוזי ההצבעה, ל-59.77% בלבד. במגזר הבדואי הייתה הירידה הגדולה והמשמעותית ביותר באחוזי ההצבעה, ל-46.87% בלבד. מפלגת עם אחד של עמיר פרץ זכתה להצלחה יחסית בבחירות אלו בקרב הערבים (כ-5.8% תמיכה), ייתכן שבעיקר על רקע האידיאולוגיה הסוציאליסטית שייצגה המפלגה, קרבתו של פרץ לשכבות החלשות והעובדה שבעבר כיהן ח"כ ערבי מטעם המפלגה.
בבחירות 2006 ירד אחוז ההצבעה בקרב הערבים עוד יותר, לכ-56% בלבד. מפלגת העבודה, שהפעם הונהגה ע"י עמיר פרץ, התחזקה משמעותית בקרב המגזר הערבי, וזכתה לכ-12.5%, לעומת כ-7.7% בשתי מערכות הבחירות הקודמות. מלבד זאת, נשארו אחוזי התמיכה במפלגות הציוניות בקרב הערבים זהים פחות או יותר לבחירות 2003. בקרב הדרוזים גדלה מעט התמיכה במפלגות הלא-ציוניות (חד"ש, בל"ד, רע"ם-תע"ל).
את בחירות 2009 לא סקרתי, אולם אציין את אחוז ההצבעה בקרב המיעוטים בבחירות אלו - כ-53%.
את בחירות 2013, הבחירות האחרונות, נוכל לאפיין ע"י שני נתונים סטטיסטיים - עלייה קלה באחוז ההצבעה, עלייה שלא נרשמה אצל הציבור הערבי מאז 1996 (אם נותיר בחוץ את בחירות 2001 שהיו יוצאות דופן ממספר בחינות), וירידה משמעותית בהצבעה למפלגות הציוניות. 55.56% מהערבים הצביעו בבחירות האחרונות, כאשר רק כ-22.7% מהקולות שלהם הלכו למפלגות הציוניות. דווקא התמיכה במפלגות הדתיות גדלה מעט, במיוחד התמיכה במפלגת ש"ס (שזכתה ל-3.7%). ניכר בהחלט כי בבחירות האחרונות הערבים הגיעו יותר לקלפי והצביעו יותר למפלגות הערביות. לעומת זאת, אחוזי ההצבעה במגזר הדרוזי המשיכו לרדת ועמדו ב-2013 על 54.42% בלבד. גם אחוזי ההצבעה בקרב הבדואים נשארו נמוכים ואף ירדו מעט, ועמדו על 44.32% בלבד. בבחירות אלו כדאי לציין את מפלגת קדימה, שזכתה ל-12,020 קולות בקרב המיעוטים, מתוכם 7,023 קולות שהגיעו מהמגזר הדרוזי. ללא קולות אלו, קדימה לא הייתה עוברת את אחוז החסימה ולא נכנסת לכנסת, ולכן, תפקידם של המצביעים הערבים בהצבעה למפלגה זו היה קריטי.
אם כן, נוכל לסכם ולומר שישנה מגמה משמעותית של ירידה באחוזי ההצבעה, שהתייצבה מעט בבחירות האחרונות, לצד ירידה בהצבעה למפלגות הציוניות, תופעה שנמשכה גם בבחירות האחרונות. השינוי הדרסטי בהצבעת ערביי ישראל בין תקופת טרום מהומות אוקטובר 2000 לתקופה שאחרי, מצביעה על כך שהיו למהומות אלו תפקיד משמעותי בעיצוב דעתם של כלל ערביי ישראל (יחד עם קריסת המו"מ עם הפלסטינים ב-2000), ועל כך שערביי ישראל גם כן החלו לחוש ניתוק ולהתרחק מהפוליטיקה, במקביל להתרחשותה של תופעה זו גם בקרב הציבור היהודי (מה שגרם לירידה באחוזי ההצבעה הכלל-ארציים). את הירידה בהצבעה למפלגות הציוניות, ובמיוחד בבחירות האחרונות, נוכל גם לייחס לירידה בייצוג של הערבים במפלגות הציוניות. אם בשנת 1999 נבחרו לכנסת 2 ח"כים לא יהודיים במפלגת העבודה, 1 בליכוד ו-1 במרצ, וב-2006 נבחרו לכנסת 3 ח"כים ערבים מטעם מפלגת העבודה ועוד אחד מקדימה, ואף מונה לראשונה שר מוסלמי (ראלב מג'אדלה), הרי שבבחירות האחרונות לא נבחר לראשונה מזה שנים רבות, אף ח"כ לא יהודי מטעם העבודה ומטעם הליכוד, והייצוג היחיד של לא-יהודים במפלגות הציוניות הוא חמאד עמאר הדרוזי בישראל ביתנו ועיסאווי פריג' במרצ. אי-הצבתם של מועמדים ערבים במקומות ריאליים במפלגות כמו הליכוד והעבודה, משפיעים גם כן על הצבעת הערבים למפלגות אלו. ההצבעה למפלגת מרצ, שלראשונה מאז 1999 הציבה באחד המקומות הראשונים ברשימתה ערבי, גדלה בצורה משמעותית בבחירות האחרונות. נותר רק להמתין ולראות כיצד ישפיעו המאורעות בכפר כנא על ערביי ישראל בבחירות הקרובות, שמסתמן שיתרחשו בקרוב מאוד.
* הערה - איסוף החומר נעשה מאתר הכנסת ומאתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.