במשך השנים, מאות סרטים, ספרים ושירים נכתבו על הפוליטיקה האמריקאית וסביב נושאים פוליטיים בארה"ב. רגע לפני הבחירות, זה הזמן לבחור פסקול מתאים.
1. סיימון וגרפונקל - America: שיריהם של סיימון וגרפונקל עסקו פעמים רבות בנושאים פוליטיים וחברתיים בחברה האמריקנית. השיר America, שנכלל באלבום Bookends מ-1968, אינו שיר שעוסק ישירות בפוליטיקה, אך יחד עם זאת, הוא שיר שעוסק בחלום ושברו. השיר מתאר מסע של אדם יחד עם חברתו (מבוסס על מסעו של פול סיימון יחד עם חברתו קטי צ'ילטי בשנת 1964) ברחבי ארה"ב, בחיפוש אחר החלום האמריקאי. השיר למעשה מתאר את השינוי הפוליטי, החברתי והתרבותי שעבר על אמריקה בשנות ה-60, ממדינה עם חלום שאפתני (החלום האמריקאי והאפשרויות הבלתי מוגבלות) ואידיאלים שמרניים למדינה שבה החלום האמריקאי הלך והתמסמס, הליברליזם הלך והתחזק על חשבון השמרנות (אם כי זו עדיין חיה וקיימת) והמדינה כולה נכנסה למעין משבר זהות (במקביל למשבר כלכלי גדול) בעשור שלאחר מכן. למרות השינוי הזה, השיר מתאר במקביל את החיפוש אחר החלום האמריקאי, שלא תם - במסע שמתחיל באופטימיות ("Let us be lovers, We'll marry our fortunes together"), נמשך בחוסר ודאות ואכזבה ("I'm empty and aching and I don't know why") ומסתיים במקום שאליו מתנקזים עוד רבים שעשו מסע שכזה ("Counting the cars on the New Jersey Turnpike", והשורה החוזרת שסוגרת את השיר, "All come to look for America"). העובדה שהשיר מצליח לתפוס בכמה שורות תהליכים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים מורכבים, הופכת אותו לכל כך עוצמתי. אז למה החלטתי לפתוח איתו את הפסקול של בחירות 2016? כי הבחירות הללו מצביעות על כך ששוב (או, אולי, החיפוש לעולם לא נפסק) רבים מחפשים את אמריקה, וכמהים לאמריקה ישנה שאיננה עוד (כמו מצביעי טראמפ) או לאמריקה עם אידיאלים חדשים (כמו מצביעי סנדרס). הנה השיר (מילים ולחן: פול סיימון):
והנה הסרטון הנהדר והעוצמתי של ברני סנדרס, שהשתמש בשיר בקמפיין הבחירות שלו (באישור של סיימון וגרפונקל. גרפונקל גם תמך בו פומבית בפריימריז):
וגם קטע משעשע (מינואר 2016) שקשור לנושא מהתוכנית של סטפן קולבר:
2. סטיבי וונדר - He's Misstra Know-It-All: סגנון המוזיקה של סטיבי וונדר, שהוא שילוב בין ג'אז לרית'ם אנד בלוז לרוב, שונה לחלוטין מהפולק רוק השקט המאפיין את סיימון וגרפונקל. למרות השוני בסגנון המוזיקה, גם סטיבי וונדר הוא אמן שרבים משיריו נושאים מסרים חברתיים ופוליטיים חדים. בשיר He's Misstra Know-It-All, מהאלבום Innervisions מ-1973, וונדר מתייחס ככל הנראה לנשיא ארה"ב דאז, ריצ'רד ניקסון. השיר עוסק באדם שחושב שהוא יודע הכל, שיש לו תוכנית לכל דבר ("He's a man with a plan"), תשובה לכל דבר ושיש לו "Counterfeit dollar in his hand" (שטר מזויף\חיקוי - Counterfeit dollar). וונדר לא חיבב במיוחד את ניקסון, וזה בלשון המעטה (בהמשך תראו עוד דוגמה). הנה השיר (שנכתב ע"י וונדר):
3. סיימון וגרפונקל - He Was My Brother: זהו שיר שהוקדש ע"י סיימון וגרפונקל לחברם, בן כיתתו של סיימון, אנדרו גודמן. גודמן היהודי נרצח ב-1964 יחד עם ג'יימס צ'ייני ומייקל שוורנר במחוז נשובה שבמיסיסיפי. השלושה השתתפו בקמפיין "Freedom Summer", שבמסגרתו פעילי זכויות אזרח הגיעו בקיץ 1964 למיסיסיפי כדי לרשום כמה שיותר אפרו-אמריקנים להצבעה. המטרה הייתה להגדיל את הכוח הפוליטי של השחורים במדינה זו, כדי להפסיק את האפליה כנגדם. בליל ה-22 ביוני 1964, השלושה נעצרו ע"י המשטרה לזמן קצר בעקבות נסיעה במהירות מופרזת, ולאחר מכן שוחררו. עם זאת, המשטרה המקומית, יחד עם פעילי קו-קלוקס-קלאן, עקבה אחריהם, ולאחר מכן חטפה אותם, רצחה אותם ביריות מטווח קצר והסיעה את הגופות למקום אחר, שם הם נקברו. האירוע המחריד הזה, שבו המשטרה המקומית, משרד השריף המחוזי ופעילי ה-KKK שיתפו פעולה ורצחו 3 פעילי זכויות אזרח תמימים על לא עוול בכפם, זעזע את אמריקה, והיה בין הגורמים לחקיקת חוק זכויות ההצבעה ב-1965. השיר He Was My Brother נכתב ע"י פול סיימון והוקלט ע"י סיימון וגרפונקל מספר חודשים לפני האירוע, ולכן הוא לא נכתב על גודמן. עם זאת, הדמיון המצמרר בין השיר לבין המציאות, וההקדשה של השיר לגודמן לאחר מותו, הפכה את השיר למזוהה עם האירוע. הנה השיר, שכאמור נכתב ע"י פול סיימון:
4. ג'ון לנון - Give Peace a Chance: החל מסוף שנות ה-60 ועד למותו ב-1980, לנון היה אחד מהקולות הפוליטיים הבולטים ביותר במוזיקה. ההצהרה הפוליטית המשמעותית הראשונה של לנון הייתה "Give Peace a Chance" ב-1969. השיר הזה כוון נגד מלחמת וייטנאם, והפך להמנון של מתנגדי המלחמה. לכן, היצירה של לנון הבריטי נכנסת בכל זאת לפסקול הבחירות האמריקאי. הנה השיר, שנכתב כמובן ע"י לנון עצמו:
5. ברוס ספרינגסטין - Born in the USA: ברוס ספרינגסטין ידוע לא רק בגלל המוזיקה שלו, אלא גם בגלל עמדותיו הפוליטיות הברורות. ספרינגסטין תמך בהתלהבות באובמה ב-2008 וב-2012, והופיע בעצרות ובאירועי בחירות. לאחרונה, הוא אף ביטל הופעות מתוכננות בצפון קרוליינה בשל "חוק השירותים" הידוע לשמצה (שבמסגרתו מחויב אדם להיכנס לשירותים לפי המין שכתוב בתעודת הלידה שלו). אחד משיריו המוצלחים ביותר, "Born in the USA", עוסק בהשלכותיה השליליות של מלחמת וייטנאם וביחס הרע שזכו לו הלוחמים לאחר שובם. עם זאת, השיר, שיצא באוגוסט 1984, 3 חודשים לפני הבחירות לנשיאות, אומץ במהרה דווקא ע"י רפובליקנים, וע"י הקמפיין של הנשיא דאז רייגן. ב-19 לספטמבר 1984, כשרייגן ביקר במהלך הקמפיין בניו ג'רזי (המדינה שבה נולד וגדל ספרינגסטין), הוא אמר את הדברים הבאים: "America's future rests in a thousand dreams inside your heart; it rests in the message of hope in songs that so many young Americans admire: New Jersey's own Bruce Springsteen. And helping you make those dreams come true is what this job of mine is all about". לא ברור האם רייגן והרפובליקנים ידעו מהי משמעותו האמיתית של השיר (תקווה היא לא ממש אחת מהמסרים של השיר) או לא, אבל השימוש בשיר במהלך הקמפיין בוודאי לא פגע בהם. הבחירות של 1984 הסתיימו בניצחון מוחץ של רייגן על הדמוקרט סגן הנשיא לשעבר וולטר מונדייל. ספרינגסטין עצמו אמנם תמך לאורך כל הדרך במטרות ליברליות (זכויות להט"ב, התנגדות לנשק גרעיני), אך רק 20 שנים לאחר "Born in the USA", ב-2004, הוא תמך לראשונה בפומבי במועמד לנשיאות (ג'ון קרי).
6. סיימון וגרפונקל - The Sound of Silence
עוד שיר של סיימון וגרפונקל, והפעם הלהיט הגדול הראשון שלהם, The Sound of Silence. השיר הנ"ל לא נכתב על רצח קנדי, בניגוד לאמונה הרווחת, אך עם השנים הוא בהחלט הפך להיות מזוהה עם האירוע. רצח הנשיא קנדי בדאלאס ב-22 לנובמבר 1963 היה אחד מהאירועים המשמעותיים והמשפיעים על החברה האמריקנית במאה ה-20. כמו בשירים אחרים שלהם, גם אם לא התכוונו לכך, צמד חלוצי הפולק רוק הצליחו לבטא תהליכים תרבותיים עמוקים בחברה האמריקנית, שרק מנקודת מבט עכשווית ניתן להבינם יותר לעומק. דרך אגב, כשהשיר יצא בסוף 1964 (תחת השם The Sounds of Silence), הוא נכשל יחד עם שאר האלבום (שנקרא באותו שם), והצמד התפרק. רמיקס שבוצע לשיר במהלך 1965 (ללא ידיעתם של סיימון וגרפונקל), והוספת נגינה אלקטרונית (בהשפעת השימוש של בוב דילן באותם אמצעים), הובילו את השיר להצלחה מסחררת בסוף 65 ותחילת 66, ולהגעה למספר 1 ב-Billboard Hot 100 ב-1 לינואר 1966. ההצלחה המפתיעה של השיר גרמה לסיימון ולגרפונקל להתאחד, והם הוציאו ב-4 השנים שלאחר מכן שלושה אלבומים מוצלחים מאוד.
הנה הגרסה המקורית מ-1964:
הנה הגרסה הפופולרית מ-1966:
והנה הגרסה הפרודית של הסימפסונים, The Sound of Grampa:
7. בוב דילן - Blowin' in the Wind
ועכשיו, לחתן פרס הנובל לספרות הטרי. בין אם הזכייה מוצדקת או לא, שיריו של דילן היו בעלי השפעה חברתית רבה בשנות ה-60. השיר "Blowin' in the Wind" הפך לאחד מההמנונים של דור המהפכה של שנות ה-60. זהו שיר שעוסק באופן פילוסופי במאבק לשלום, לחופש ולזכויות אזרח, ומעלה שאלה בנוגע לתשובה (סוג של אוקסימורון אבל בכל זאת) ש"מרחפת ברוח". זהו שיר מחאתי, שהפך להמנון המחאה לשיוויון זכויות, אך אין בו מימד אופטימי (ובתשובה לכך, נכתב שיר אחר שאליו אתייחס מיד).
8. סטיבי וונדר - You Haven't Done Nothin
בניגוד לשיר "He's Misstra Know-It-All", השיר הנ"ל הוא שיר שמכוון באופן ישיר (ולא רומז) אל ריצ'רד ניקסון. השיר שוחרר בשיאה של פרשת ווטרגייט. לניקסון יוחסו האשמות של קשירת קשר לפריצה למלון ווטרגייט (מקום מושבה של מטה המפלגה הדמוקרטית במהלך הבחירות לנשיאות ב-1972) ושל ניסיון לטשטוש ראיות. הפרשה פגעה קשות במעמדו של ניקסון כנשיא, התנהלותו במהלך הפרשה (ניסיון לבצע מהלכים פוליטיים רבים ושנויים במחלוקת כדי לשמור על כסאו) רק הרעה את מצבו, ובתחילת אוגוסט 1974 היה ברור לכל שניקסון עומד להיות מודח ע"י הסנאט והקונגרס בתהליך של Impeachment. ב-7 באוגוסט 1974 שוחרר השיר של וונדר, שתוקף באופן חריף את ניקסון, כשהוא מלווה בחמישיית הג'קסונים. יומיים לאחר יציאת השיר, הודיע ניקסון כי הוא מתפטר מתפקידו כנשיא.
9. סם קוק - A Change Is Gonna Come
סם קוק היה זמר אפרו-אמריקאי, מחלוצי מוזיקת הסול, ופעיל בתנועה לזכויות האזרח. אחד משיריו המוצלחים, שהפך גם הוא להמנון של התנועה לזכויות האזרח, היה "A Change Is Gonna Come". השיר התייחס גם לחייו הפרטיים של קוק (כולל לאירוע שבו הוא ופמלייתו לא הורשו ללון במוטל ללבנים בלבד בלואיזיאנה), והושפע, כפי שציינתי קודם, משירו של בוב דילן, "Blowin in the Wind". בניגוד לשירו של דילן, זהו שיר שיש בו מסר של תקווה עבור השחורים בארה"ב, שהשינוי שהם כל כך רוצים בו עוד יקרה. השינוי הזה אמנם קרה, לפחות חלקית, אבל קוק עצמו לא זכה לראות אותו. ב-11 בדצמבר 1964, קוק נורה למוות ע"י מנהלת מוטל בלוס אנג'לס, כאשר בית המשפט קבע שמעשה ההריגה היה הגנה עצמית מוצדקת. נסיבות מותו המשיכו להיות נושא לדיון גם שנים רבות לאחר מכן, ורבים העלו השערות ותיאוריות קונספירציה שונות בנוגע למותו. כך או כך, קוק ייזכר בעיקר בזכות היותו "ממציא הסול", ובזכות מאבקו למען זכויות האזרח.
10. הביטלס - Blackbird
שוב אמנים בריטיים, הפעם, הגדולים ביותר. בשירים רבים, הביטלס העבירו מסרים פוליטיים וחברתיים. השיר Blackbird, שהקרדיט עליו ניתן לביטלס והקרדיט לכתיבתו ניתן ללנון-מקרטני, נכתב ובוצע ככל הנראה בידי פול מקרטני לבדו. לשיר, שהופיע באלבום הלבן ב-1968, ניתנו פרשנויות רבות. עם זאת, הפרשנות הבולטת, שאושרה גם ע"י מקרטני עצמו, היא שהשיר נכתב על המאבק לזכויות האזרח בארה"ב, והוא מעביר מסר של תמיכה במאבק הזה.
בסרטון הבא - פול מקרטני מסביר על השיר ומשמעותו:
והנה השיר בגרסת הביטלס (בגרסת החזרה, קשה למצוא שירים של הביטלס ביוטיוב):
11. פיט סיגר - Where Have All the Flowers Gone
אחד מהשירים הפוליטיים והמחאתיים הראשונים היה Where Have All the Flowers Gone, שנכתב ובוצע ע"י פיט סיגר בתחילת שנות ה-60. היצירה הקצרה, ולא מרובת המילים, הזו הפכה להמנון אנטי מלחמתי בולט. בשנות ה-60, המוזיקה הייתה הפסקול של המהפכות ושל המחאות. פיט סיגר, בכישרונו הרב, הצליח ליצור עוד המנון מחאה, שנותר כזה גם כיום.
הנה גרסתו של פיט סיגר בהופעה חיה:
וזוהי גרסת הקאבר הידועה של פיטר, פול ומארי:
12. מייקל ג'קסון - Black or White
אחת מהיצירות היותר פוליטיות של מייקל ג'קסון. "מלך הפופ", שעורר לא מעט סערות, ושבמרוצת חייו צבע עורו השתנה משחור ללבן (ככל הנראה בהשפעת מחלת הבהרת, ויטיליגו, וייתכן גם בהשפעת ניתוחים כאלו ואחרים), הוציא את השיר במסגרת האלבום Dangerous, ב-1991. השיר נושא מסר נגד גזענות. אמנם ג'קסון עצמו לא הצליח בחייו להפחית גזענות, ועורר סערה גדולה לאחר שצבע עורו השתנה ללבן, אבל בכל זאת, שירו Black or White נותר כשיר שהוא לא רק פופ קליט, אלא גם מסר אנטי גזעני מהדהד.
13. פול מקרטני וסטיבי וונדר - Ebony and Ivory
בהמשך לשירים קודמים של מקרטני ושל וונדר, גם ל-Ebony and Ivory יש משמעות פוליטית וחברתית. הלהיט המשותף של מקרטני וונדר מ-1982 לא עסק רק בקלידים הלבנים והשחורים שעל הפסנתר, אלא נשא מסר של הרמוניה ושיתוף פעולה. השיר שהה שבעה שבועות בראש המצעדים, והיה השיר הרביעי בפופולריות שלו בשנה זו. הנה השיר, מתוך הופעה משותפת של השניים בבית הלבן בערב המחווה לפול מקרטני שנערך שם ב-2010:
14. ג'ואן באאז - We Shall Overcome
We Shall Overcome, "אנחנו נתגבר", הוא עוד שיר שהפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח. השיר מבוסס כנראה על שיר שנכתב ב-1901, "I'll Overcome Some Day", על ידי צ'רלס אלברט טינדלי, איש דת ומשורר אפרו-אמריקני. בשנות ה-40 החלו לבצע את השיר, בתחילת שנות ה-50 הוא הוקלט לראשונה, וב-1959 הוא הפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח. גאי קרוואן, פעיל חברתי, מוזיקאי וחוקר מוזיקה, היה מי שהפך את השיר למה שהוא, כשלימד אותו במסגרת חינוך למאבק חברתי לא אלים למען זכויות אזרח. בשנות ה-60, זמרי פולק רבים, ובהם ג'ואן באאז, ביצעו את השיר, והוא נכנס להיסטוריה כהמנון של האפרו-אמריקנים. הנה הגרסה של ג'ואן באאז:
והנה שיר מאלבומו של ברני סנדרס (כן, אלבומו). ב-1987, הוציא סנדרס יחד עם 30 אמנים מורמונט, אלבום בשם We Shall Overcome. באותה עת, סנדרס כיהן כראש עיריית ברלינגטון, העיר הגדולה בורמונט. בסרטון הבא אפשר לשמוע את גרסתם (הקצרה) של סנדרס ואמני ורמונט להמנון זכויות האזרח:
15. בוב מארלי - Redemption Song
Redemption Song, אחד משיריו האחרונים של מארלי, ששוחרר בסוף 1980, אינו המשך ישיר של שיריו הקודמים, ואינו מאפיין את הקריירה שלו, כאמן רגאיי נודע בעיקר. מבחינה מוזיקלית, זוהי בלדה אקוסטית מבלי סימן כלשהו לרגאיי, ומבחינת מסר, השיר דומה לשיריו של בוב דילן. למרות השוני משיריו האחרים, נחשב Redemption Song לאחד משיריו הטובים ביותר של מארלי, גם בגלל המסר החברתי שהוא מכיל.
16. ג'ון לנון - Power to the People
עוד שיר פוליטי של לנון מתחילת שנות ה-70. במהלך שנות ה-70, לנון נעשה פחות רדיקלי (אם כי נותר מעורב פוליטית) מבחינה פוליטית, וזו גם הסיבה שהתפיסה שלו לגבי השיר השתנתה. בביוגרפיה "Skywriting by the Word of Mouth", שנכתבה בידי יוקו אונו ב-1986, מופיעים גם קטעים שכתב לנון. בין הקטעים שכתב לנון, הוא מכנה את השיר כמביך, ומקבל את טענתו של האנטר תומפסון, עיתונאי וסופר אמריקאי, שהשיר נכתב עשר שנים מאוחר מדי. נכון או לא נכון, Power to the People סייע ללנון לחזק את מעמדו ההיסטורי כאמן מחאה חשוב.
17. וודי גאת'רי - This Land is Your Land
אחד משירי המחאה הראשונים בעידן המודרני. בתשובה לשירו הפטריוטי של אירווינג ברלין "God Bless America", שנכתב על ידו ב-1918 ושאותו ביצע שוב ב-1938, כתב גאת'רי ב-1940 את השיר This Land is Your Land. השיר אמנם יכול להיתפס כשיר פטריוטי, אך הוא מכיל מסרים (שחלקם נחתכו מהגרסה המאוחרת יותר, שהיא זו שנודעה בציבור) של מחאה כנגד העוני וכנגד קיומו של רכוש פרטי. נדמה כי גאת'רי לא יכל להותיר מסרים אלו בגרסה שהוקלטה ב-1944 וששוחררה ב-1951, מכיוון שארה"ב נכנסה לעידן מקראתיסטי, שבו הבעת עמדות הקרובות לקומוניזם נחשבה לבגידה. הנה השיר בביצועו של גאת'רי:
והנה השיר בביצועם של פיט סיגר, ברוס ספרינגסטין ונכדו של פיט סיגר, טאו-רודריגז סיגר, בליווי מקהלה, באירוע ההשבעה של אובמה ב-18 לינואר 2009.
18. טרייסי צ'פמן - Talkin' 'bout a Revolution
זהו שירה של הזמרת טרייסי צ'פמן, מאלבום הבכורה שלה (שנשא את שמה), ב-1988. למרות שהשיר לא זכה להצלחה יוצאת דופן בארה"ב, הוא זכה להצלחה גדולה בעולם. ב-2011, הוא הושמע פעמים רבות ברדיו בטוניסיה, במהלך ההפיכה שהתרחשה במדינה. כמו כן, השיר שימש כשיר הקמפיין הלא רשמי של ברני סנדרס במהלך הפריימריז הדמוקרטיים.
19. הרולינג סטונז - Paint it Black
השיר Paint It Black, של הרולינג סטונז (עוד להקה בריטית), הוא בכלל שיר שנכתב על דיכאון. עם זאת, השיר, שיצא ב-1966 (בשיאה של המלחמה) הפך להיות מזוהה עם מלחמת וייטנאם. ככל הנראה, מה שהפך את השיר של הסטונז למזוהה עם המלחמה הוא השמעתו בסיום הסרט (ובמהלך הצגת הקרדיטים) Full Metal Jacket, סרטו של סטנלי קובריק מ-1987, העוסק במלחמת וייטנאם. לפחות הרווחנו הזדמנות לשמוע את שירם הנפלא של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס. אז הנה השיר:
20. פליטווד מק - Don't Stop Thinking About Tomorrow
אסיים את הפסקול עם שירם של פליטווד מק, Don't Stop Thinking About Tommorow. השיר, שיצא ב-1977 באלבום המוצלח Rumours, לא כלל איזשהו מסר פוליטי או חברתי. ב-1992, ביל קלינטון השתמש בשיר במהלך הקמפיין שלו לנשיאות. השיר התאים מאוד למסר של קלינטון - מועמד צעיר, חדש וכריזמטי, שחושב על העתיד של ארה"ב ורוצה לשפר את הכלכלה שלה, כאשר ממולו עמד ג'ורג' בוש האב, המבוגר, הממסדי ומי שנחשב לאחראי (לאחר 4 שנות כהונה כנשיא ו-8 שנות כהונה כסגן נשיא) על המצב הקשה של הכלכלה. עם שני מסרים קליטים - "אל תפסיקו לחשוב על מחר" ו-"זו הכלכלה, טמבל", ניצח ביל קלינטון את הבחירות. בינואר 1993, באירוע ההשבעה שלו, התאחדה להקת פליטווד מק (לאחר לחץ מצד קלינטון) וביצעה את השיר, יחד עם מייקל ג'קסון. אז עם המסר החיובי הזה אסיים, אל תפסיקו לחשוב על המחר. הנה השיר בגרסה המקורית:
והנה הביצוע מאירוע ההשבעה של קלינטון:
1. סיימון וגרפונקל - America: שיריהם של סיימון וגרפונקל עסקו פעמים רבות בנושאים פוליטיים וחברתיים בחברה האמריקנית. השיר America, שנכלל באלבום Bookends מ-1968, אינו שיר שעוסק ישירות בפוליטיקה, אך יחד עם זאת, הוא שיר שעוסק בחלום ושברו. השיר מתאר מסע של אדם יחד עם חברתו (מבוסס על מסעו של פול סיימון יחד עם חברתו קטי צ'ילטי בשנת 1964) ברחבי ארה"ב, בחיפוש אחר החלום האמריקאי. השיר למעשה מתאר את השינוי הפוליטי, החברתי והתרבותי שעבר על אמריקה בשנות ה-60, ממדינה עם חלום שאפתני (החלום האמריקאי והאפשרויות הבלתי מוגבלות) ואידיאלים שמרניים למדינה שבה החלום האמריקאי הלך והתמסמס, הליברליזם הלך והתחזק על חשבון השמרנות (אם כי זו עדיין חיה וקיימת) והמדינה כולה נכנסה למעין משבר זהות (במקביל למשבר כלכלי גדול) בעשור שלאחר מכן. למרות השינוי הזה, השיר מתאר במקביל את החיפוש אחר החלום האמריקאי, שלא תם - במסע שמתחיל באופטימיות ("Let us be lovers, We'll marry our fortunes together"), נמשך בחוסר ודאות ואכזבה ("I'm empty and aching and I don't know why") ומסתיים במקום שאליו מתנקזים עוד רבים שעשו מסע שכזה ("Counting the cars on the New Jersey Turnpike", והשורה החוזרת שסוגרת את השיר, "All come to look for America"). העובדה שהשיר מצליח לתפוס בכמה שורות תהליכים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים מורכבים, הופכת אותו לכל כך עוצמתי. אז למה החלטתי לפתוח איתו את הפסקול של בחירות 2016? כי הבחירות הללו מצביעות על כך ששוב (או, אולי, החיפוש לעולם לא נפסק) רבים מחפשים את אמריקה, וכמהים לאמריקה ישנה שאיננה עוד (כמו מצביעי טראמפ) או לאמריקה עם אידיאלים חדשים (כמו מצביעי סנדרס). הנה השיר (מילים ולחן: פול סיימון):
וגם קטע משעשע (מינואר 2016) שקשור לנושא מהתוכנית של סטפן קולבר:
2. סטיבי וונדר - He's Misstra Know-It-All: סגנון המוזיקה של סטיבי וונדר, שהוא שילוב בין ג'אז לרית'ם אנד בלוז לרוב, שונה לחלוטין מהפולק רוק השקט המאפיין את סיימון וגרפונקל. למרות השוני בסגנון המוזיקה, גם סטיבי וונדר הוא אמן שרבים משיריו נושאים מסרים חברתיים ופוליטיים חדים. בשיר He's Misstra Know-It-All, מהאלבום Innervisions מ-1973, וונדר מתייחס ככל הנראה לנשיא ארה"ב דאז, ריצ'רד ניקסון. השיר עוסק באדם שחושב שהוא יודע הכל, שיש לו תוכנית לכל דבר ("He's a man with a plan"), תשובה לכל דבר ושיש לו "Counterfeit dollar in his hand" (שטר מזויף\חיקוי - Counterfeit dollar). וונדר לא חיבב במיוחד את ניקסון, וזה בלשון המעטה (בהמשך תראו עוד דוגמה). הנה השיר (שנכתב ע"י וונדר):
3. סיימון וגרפונקל - He Was My Brother: זהו שיר שהוקדש ע"י סיימון וגרפונקל לחברם, בן כיתתו של סיימון, אנדרו גודמן. גודמן היהודי נרצח ב-1964 יחד עם ג'יימס צ'ייני ומייקל שוורנר במחוז נשובה שבמיסיסיפי. השלושה השתתפו בקמפיין "Freedom Summer", שבמסגרתו פעילי זכויות אזרח הגיעו בקיץ 1964 למיסיסיפי כדי לרשום כמה שיותר אפרו-אמריקנים להצבעה. המטרה הייתה להגדיל את הכוח הפוליטי של השחורים במדינה זו, כדי להפסיק את האפליה כנגדם. בליל ה-22 ביוני 1964, השלושה נעצרו ע"י המשטרה לזמן קצר בעקבות נסיעה במהירות מופרזת, ולאחר מכן שוחררו. עם זאת, המשטרה המקומית, יחד עם פעילי קו-קלוקס-קלאן, עקבה אחריהם, ולאחר מכן חטפה אותם, רצחה אותם ביריות מטווח קצר והסיעה את הגופות למקום אחר, שם הם נקברו. האירוע המחריד הזה, שבו המשטרה המקומית, משרד השריף המחוזי ופעילי ה-KKK שיתפו פעולה ורצחו 3 פעילי זכויות אזרח תמימים על לא עוול בכפם, זעזע את אמריקה, והיה בין הגורמים לחקיקת חוק זכויות ההצבעה ב-1965. השיר He Was My Brother נכתב ע"י פול סיימון והוקלט ע"י סיימון וגרפונקל מספר חודשים לפני האירוע, ולכן הוא לא נכתב על גודמן. עם זאת, הדמיון המצמרר בין השיר לבין המציאות, וההקדשה של השיר לגודמן לאחר מותו, הפכה את השיר למזוהה עם האירוע. הנה השיר, שכאמור נכתב ע"י פול סיימון:
4. ג'ון לנון - Give Peace a Chance: החל מסוף שנות ה-60 ועד למותו ב-1980, לנון היה אחד מהקולות הפוליטיים הבולטים ביותר במוזיקה. ההצהרה הפוליטית המשמעותית הראשונה של לנון הייתה "Give Peace a Chance" ב-1969. השיר הזה כוון נגד מלחמת וייטנאם, והפך להמנון של מתנגדי המלחמה. לכן, היצירה של לנון הבריטי נכנסת בכל זאת לפסקול הבחירות האמריקאי. הנה השיר, שנכתב כמובן ע"י לנון עצמו:
5. ברוס ספרינגסטין - Born in the USA: ברוס ספרינגסטין ידוע לא רק בגלל המוזיקה שלו, אלא גם בגלל עמדותיו הפוליטיות הברורות. ספרינגסטין תמך בהתלהבות באובמה ב-2008 וב-2012, והופיע בעצרות ובאירועי בחירות. לאחרונה, הוא אף ביטל הופעות מתוכננות בצפון קרוליינה בשל "חוק השירותים" הידוע לשמצה (שבמסגרתו מחויב אדם להיכנס לשירותים לפי המין שכתוב בתעודת הלידה שלו). אחד משיריו המוצלחים ביותר, "Born in the USA", עוסק בהשלכותיה השליליות של מלחמת וייטנאם וביחס הרע שזכו לו הלוחמים לאחר שובם. עם זאת, השיר, שיצא באוגוסט 1984, 3 חודשים לפני הבחירות לנשיאות, אומץ במהרה דווקא ע"י רפובליקנים, וע"י הקמפיין של הנשיא דאז רייגן. ב-19 לספטמבר 1984, כשרייגן ביקר במהלך הקמפיין בניו ג'רזי (המדינה שבה נולד וגדל ספרינגסטין), הוא אמר את הדברים הבאים: "America's future rests in a thousand dreams inside your heart; it rests in the message of hope in songs that so many young Americans admire: New Jersey's own Bruce Springsteen. And helping you make those dreams come true is what this job of mine is all about". לא ברור האם רייגן והרפובליקנים ידעו מהי משמעותו האמיתית של השיר (תקווה היא לא ממש אחת מהמסרים של השיר) או לא, אבל השימוש בשיר במהלך הקמפיין בוודאי לא פגע בהם. הבחירות של 1984 הסתיימו בניצחון מוחץ של רייגן על הדמוקרט סגן הנשיא לשעבר וולטר מונדייל. ספרינגסטין עצמו אמנם תמך לאורך כל הדרך במטרות ליברליות (זכויות להט"ב, התנגדות לנשק גרעיני), אך רק 20 שנים לאחר "Born in the USA", ב-2004, הוא תמך לראשונה בפומבי במועמד לנשיאות (ג'ון קרי).
6. סיימון וגרפונקל - The Sound of Silence
עוד שיר של סיימון וגרפונקל, והפעם הלהיט הגדול הראשון שלהם, The Sound of Silence. השיר הנ"ל לא נכתב על רצח קנדי, בניגוד לאמונה הרווחת, אך עם השנים הוא בהחלט הפך להיות מזוהה עם האירוע. רצח הנשיא קנדי בדאלאס ב-22 לנובמבר 1963 היה אחד מהאירועים המשמעותיים והמשפיעים על החברה האמריקנית במאה ה-20. כמו בשירים אחרים שלהם, גם אם לא התכוונו לכך, צמד חלוצי הפולק רוק הצליחו לבטא תהליכים תרבותיים עמוקים בחברה האמריקנית, שרק מנקודת מבט עכשווית ניתן להבינם יותר לעומק. דרך אגב, כשהשיר יצא בסוף 1964 (תחת השם The Sounds of Silence), הוא נכשל יחד עם שאר האלבום (שנקרא באותו שם), והצמד התפרק. רמיקס שבוצע לשיר במהלך 1965 (ללא ידיעתם של סיימון וגרפונקל), והוספת נגינה אלקטרונית (בהשפעת השימוש של בוב דילן באותם אמצעים), הובילו את השיר להצלחה מסחררת בסוף 65 ותחילת 66, ולהגעה למספר 1 ב-Billboard Hot 100 ב-1 לינואר 1966. ההצלחה המפתיעה של השיר גרמה לסיימון ולגרפונקל להתאחד, והם הוציאו ב-4 השנים שלאחר מכן שלושה אלבומים מוצלחים מאוד.
הנה הגרסה המקורית מ-1964:
הנה הגרסה הפופולרית מ-1966:
והנה הגרסה הפרודית של הסימפסונים, The Sound of Grampa:
7. בוב דילן - Blowin' in the Wind
ועכשיו, לחתן פרס הנובל לספרות הטרי. בין אם הזכייה מוצדקת או לא, שיריו של דילן היו בעלי השפעה חברתית רבה בשנות ה-60. השיר "Blowin' in the Wind" הפך לאחד מההמנונים של דור המהפכה של שנות ה-60. זהו שיר שעוסק באופן פילוסופי במאבק לשלום, לחופש ולזכויות אזרח, ומעלה שאלה בנוגע לתשובה (סוג של אוקסימורון אבל בכל זאת) ש"מרחפת ברוח". זהו שיר מחאתי, שהפך להמנון המחאה לשיוויון זכויות, אך אין בו מימד אופטימי (ובתשובה לכך, נכתב שיר אחר שאליו אתייחס מיד).
8. סטיבי וונדר - You Haven't Done Nothin
בניגוד לשיר "He's Misstra Know-It-All", השיר הנ"ל הוא שיר שמכוון באופן ישיר (ולא רומז) אל ריצ'רד ניקסון. השיר שוחרר בשיאה של פרשת ווטרגייט. לניקסון יוחסו האשמות של קשירת קשר לפריצה למלון ווטרגייט (מקום מושבה של מטה המפלגה הדמוקרטית במהלך הבחירות לנשיאות ב-1972) ושל ניסיון לטשטוש ראיות. הפרשה פגעה קשות במעמדו של ניקסון כנשיא, התנהלותו במהלך הפרשה (ניסיון לבצע מהלכים פוליטיים רבים ושנויים במחלוקת כדי לשמור על כסאו) רק הרעה את מצבו, ובתחילת אוגוסט 1974 היה ברור לכל שניקסון עומד להיות מודח ע"י הסנאט והקונגרס בתהליך של Impeachment. ב-7 באוגוסט 1974 שוחרר השיר של וונדר, שתוקף באופן חריף את ניקסון, כשהוא מלווה בחמישיית הג'קסונים. יומיים לאחר יציאת השיר, הודיע ניקסון כי הוא מתפטר מתפקידו כנשיא.
9. סם קוק - A Change Is Gonna Come
סם קוק היה זמר אפרו-אמריקאי, מחלוצי מוזיקת הסול, ופעיל בתנועה לזכויות האזרח. אחד משיריו המוצלחים, שהפך גם הוא להמנון של התנועה לזכויות האזרח, היה "A Change Is Gonna Come". השיר התייחס גם לחייו הפרטיים של קוק (כולל לאירוע שבו הוא ופמלייתו לא הורשו ללון במוטל ללבנים בלבד בלואיזיאנה), והושפע, כפי שציינתי קודם, משירו של בוב דילן, "Blowin in the Wind". בניגוד לשירו של דילן, זהו שיר שיש בו מסר של תקווה עבור השחורים בארה"ב, שהשינוי שהם כל כך רוצים בו עוד יקרה. השינוי הזה אמנם קרה, לפחות חלקית, אבל קוק עצמו לא זכה לראות אותו. ב-11 בדצמבר 1964, קוק נורה למוות ע"י מנהלת מוטל בלוס אנג'לס, כאשר בית המשפט קבע שמעשה ההריגה היה הגנה עצמית מוצדקת. נסיבות מותו המשיכו להיות נושא לדיון גם שנים רבות לאחר מכן, ורבים העלו השערות ותיאוריות קונספירציה שונות בנוגע למותו. כך או כך, קוק ייזכר בעיקר בזכות היותו "ממציא הסול", ובזכות מאבקו למען זכויות האזרח.
10. הביטלס - Blackbird
שוב אמנים בריטיים, הפעם, הגדולים ביותר. בשירים רבים, הביטלס העבירו מסרים פוליטיים וחברתיים. השיר Blackbird, שהקרדיט עליו ניתן לביטלס והקרדיט לכתיבתו ניתן ללנון-מקרטני, נכתב ובוצע ככל הנראה בידי פול מקרטני לבדו. לשיר, שהופיע באלבום הלבן ב-1968, ניתנו פרשנויות רבות. עם זאת, הפרשנות הבולטת, שאושרה גם ע"י מקרטני עצמו, היא שהשיר נכתב על המאבק לזכויות האזרח בארה"ב, והוא מעביר מסר של תמיכה במאבק הזה.
בסרטון הבא - פול מקרטני מסביר על השיר ומשמעותו:
והנה השיר בגרסת הביטלס (בגרסת החזרה, קשה למצוא שירים של הביטלס ביוטיוב):
11. פיט סיגר - Where Have All the Flowers Gone
אחד מהשירים הפוליטיים והמחאתיים הראשונים היה Where Have All the Flowers Gone, שנכתב ובוצע ע"י פיט סיגר בתחילת שנות ה-60. היצירה הקצרה, ולא מרובת המילים, הזו הפכה להמנון אנטי מלחמתי בולט. בשנות ה-60, המוזיקה הייתה הפסקול של המהפכות ושל המחאות. פיט סיגר, בכישרונו הרב, הצליח ליצור עוד המנון מחאה, שנותר כזה גם כיום.
הנה גרסתו של פיט סיגר בהופעה חיה:
12. מייקל ג'קסון - Black or White
אחת מהיצירות היותר פוליטיות של מייקל ג'קסון. "מלך הפופ", שעורר לא מעט סערות, ושבמרוצת חייו צבע עורו השתנה משחור ללבן (ככל הנראה בהשפעת מחלת הבהרת, ויטיליגו, וייתכן גם בהשפעת ניתוחים כאלו ואחרים), הוציא את השיר במסגרת האלבום Dangerous, ב-1991. השיר נושא מסר נגד גזענות. אמנם ג'קסון עצמו לא הצליח בחייו להפחית גזענות, ועורר סערה גדולה לאחר שצבע עורו השתנה ללבן, אבל בכל זאת, שירו Black or White נותר כשיר שהוא לא רק פופ קליט, אלא גם מסר אנטי גזעני מהדהד.
13. פול מקרטני וסטיבי וונדר - Ebony and Ivory
בהמשך לשירים קודמים של מקרטני ושל וונדר, גם ל-Ebony and Ivory יש משמעות פוליטית וחברתית. הלהיט המשותף של מקרטני וונדר מ-1982 לא עסק רק בקלידים הלבנים והשחורים שעל הפסנתר, אלא נשא מסר של הרמוניה ושיתוף פעולה. השיר שהה שבעה שבועות בראש המצעדים, והיה השיר הרביעי בפופולריות שלו בשנה זו. הנה השיר, מתוך הופעה משותפת של השניים בבית הלבן בערב המחווה לפול מקרטני שנערך שם ב-2010:
14. ג'ואן באאז - We Shall Overcome
We Shall Overcome, "אנחנו נתגבר", הוא עוד שיר שהפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח. השיר מבוסס כנראה על שיר שנכתב ב-1901, "I'll Overcome Some Day", על ידי צ'רלס אלברט טינדלי, איש דת ומשורר אפרו-אמריקני. בשנות ה-40 החלו לבצע את השיר, בתחילת שנות ה-50 הוא הוקלט לראשונה, וב-1959 הוא הפך להמנון של התנועה לזכויות האזרח. גאי קרוואן, פעיל חברתי, מוזיקאי וחוקר מוזיקה, היה מי שהפך את השיר למה שהוא, כשלימד אותו במסגרת חינוך למאבק חברתי לא אלים למען זכויות אזרח. בשנות ה-60, זמרי פולק רבים, ובהם ג'ואן באאז, ביצעו את השיר, והוא נכנס להיסטוריה כהמנון של האפרו-אמריקנים. הנה הגרסה של ג'ואן באאז:
והנה שיר מאלבומו של ברני סנדרס (כן, אלבומו). ב-1987, הוציא סנדרס יחד עם 30 אמנים מורמונט, אלבום בשם We Shall Overcome. באותה עת, סנדרס כיהן כראש עיריית ברלינגטון, העיר הגדולה בורמונט. בסרטון הבא אפשר לשמוע את גרסתם (הקצרה) של סנדרס ואמני ורמונט להמנון זכויות האזרח:
15. בוב מארלי - Redemption Song
Redemption Song, אחד משיריו האחרונים של מארלי, ששוחרר בסוף 1980, אינו המשך ישיר של שיריו הקודמים, ואינו מאפיין את הקריירה שלו, כאמן רגאיי נודע בעיקר. מבחינה מוזיקלית, זוהי בלדה אקוסטית מבלי סימן כלשהו לרגאיי, ומבחינת מסר, השיר דומה לשיריו של בוב דילן. למרות השוני משיריו האחרים, נחשב Redemption Song לאחד משיריו הטובים ביותר של מארלי, גם בגלל המסר החברתי שהוא מכיל.
16. ג'ון לנון - Power to the People
עוד שיר פוליטי של לנון מתחילת שנות ה-70. במהלך שנות ה-70, לנון נעשה פחות רדיקלי (אם כי נותר מעורב פוליטית) מבחינה פוליטית, וזו גם הסיבה שהתפיסה שלו לגבי השיר השתנתה. בביוגרפיה "Skywriting by the Word of Mouth", שנכתבה בידי יוקו אונו ב-1986, מופיעים גם קטעים שכתב לנון. בין הקטעים שכתב לנון, הוא מכנה את השיר כמביך, ומקבל את טענתו של האנטר תומפסון, עיתונאי וסופר אמריקאי, שהשיר נכתב עשר שנים מאוחר מדי. נכון או לא נכון, Power to the People סייע ללנון לחזק את מעמדו ההיסטורי כאמן מחאה חשוב.
17. וודי גאת'רי - This Land is Your Land
אחד משירי המחאה הראשונים בעידן המודרני. בתשובה לשירו הפטריוטי של אירווינג ברלין "God Bless America", שנכתב על ידו ב-1918 ושאותו ביצע שוב ב-1938, כתב גאת'רי ב-1940 את השיר This Land is Your Land. השיר אמנם יכול להיתפס כשיר פטריוטי, אך הוא מכיל מסרים (שחלקם נחתכו מהגרסה המאוחרת יותר, שהיא זו שנודעה בציבור) של מחאה כנגד העוני וכנגד קיומו של רכוש פרטי. נדמה כי גאת'רי לא יכל להותיר מסרים אלו בגרסה שהוקלטה ב-1944 וששוחררה ב-1951, מכיוון שארה"ב נכנסה לעידן מקראתיסטי, שבו הבעת עמדות הקרובות לקומוניזם נחשבה לבגידה. הנה השיר בביצועו של גאת'רי:
18. טרייסי צ'פמן - Talkin' 'bout a Revolution
זהו שירה של הזמרת טרייסי צ'פמן, מאלבום הבכורה שלה (שנשא את שמה), ב-1988. למרות שהשיר לא זכה להצלחה יוצאת דופן בארה"ב, הוא זכה להצלחה גדולה בעולם. ב-2011, הוא הושמע פעמים רבות ברדיו בטוניסיה, במהלך ההפיכה שהתרחשה במדינה. כמו כן, השיר שימש כשיר הקמפיין הלא רשמי של ברני סנדרס במהלך הפריימריז הדמוקרטיים.
19. הרולינג סטונז - Paint it Black
השיר Paint It Black, של הרולינג סטונז (עוד להקה בריטית), הוא בכלל שיר שנכתב על דיכאון. עם זאת, השיר, שיצא ב-1966 (בשיאה של המלחמה) הפך להיות מזוהה עם מלחמת וייטנאם. ככל הנראה, מה שהפך את השיר של הסטונז למזוהה עם המלחמה הוא השמעתו בסיום הסרט (ובמהלך הצגת הקרדיטים) Full Metal Jacket, סרטו של סטנלי קובריק מ-1987, העוסק במלחמת וייטנאם. לפחות הרווחנו הזדמנות לשמוע את שירם הנפלא של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס. אז הנה השיר:
20. פליטווד מק - Don't Stop Thinking About Tomorrow
אסיים את הפסקול עם שירם של פליטווד מק, Don't Stop Thinking About Tommorow. השיר, שיצא ב-1977 באלבום המוצלח Rumours, לא כלל איזשהו מסר פוליטי או חברתי. ב-1992, ביל קלינטון השתמש בשיר במהלך הקמפיין שלו לנשיאות. השיר התאים מאוד למסר של קלינטון - מועמד צעיר, חדש וכריזמטי, שחושב על העתיד של ארה"ב ורוצה לשפר את הכלכלה שלה, כאשר ממולו עמד ג'ורג' בוש האב, המבוגר, הממסדי ומי שנחשב לאחראי (לאחר 4 שנות כהונה כנשיא ו-8 שנות כהונה כסגן נשיא) על המצב הקשה של הכלכלה. עם שני מסרים קליטים - "אל תפסיקו לחשוב על מחר" ו-"זו הכלכלה, טמבל", ניצח ביל קלינטון את הבחירות. בינואר 1993, באירוע ההשבעה שלו, התאחדה להקת פליטווד מק (לאחר לחץ מצד קלינטון) וביצעה את השיר, יחד עם מייקל ג'קסון. אז עם המסר החיובי הזה אסיים, אל תפסיקו לחשוב על המחר. הנה השיר בגרסה המקורית:
No comments:
Post a Comment