למרות המומנטום של טראמפ, הילארי קלינטון עדיין פייבוריטית לניצחון. הנה הסיבות לכך שקלינטון תצא המנצחת מערב הבחירות:
1. טראמפ - דונלד טראמפ איננו מועמד רפובליקני רגיל. ייתכן מאוד שמול מועמד רפובליקני אחר, קלינטון הייתה מפסידה, ואולי אפילו בפער גדול. בין אם זה היה קורה או לא, קלינטון מתמודדת בבחירות 2016 מול טראמפ, מועמד מאוד לא פופולרי. טראמפ הצליח להעליב במהלך הקמפיין שלו עשרות קבוצות: היספנים, נשים, שחורים, נכים, וטרנים של הצבא ועוד ועוד. המשמעות של כל הדבר הזה היא שהמפלגה הרפובליקנית, שמלכתחילה הפסידה את שתי מערכות הבחירות האחרונות כי היא הרחיקה יותר ויותר את הקבוצות הללו - נשים, היספנים, שחורים - הרחיקה אותם עוד יותר בזכות טראמפ. כדי לפצות על זה, טראמפ צריך לזכות במספרים לא נורמליים בקרב הבוחרים הלבנים ולבנות על אחוז הצבעה נמוך מאוד בקרב תומכי קלינטון (מה שכרגע לא קורה).
2. GOTV - המפלגה הדמוקרטית של המאה ה-21 היא מפלגה שבנויה על מנגנון אדיר ועצום של עבודה בשטח וברשתות החברתיות. משאבי ה-GOTV, Get Out The Vote של הדמוקרטים עולים לאין שיעור על אלו של הרפובליקנים. באמצעות Microtargeting, שיטה ממוחשבת לאיתור ספציפי של בוחרים שנוטים להצביע לדמוקרטים ושוקלים לא לצאת להצביע, מפעילים הדמוקרטים מיליוני מתנדבים בריכוזים דמוקרטיים, במיוחד במדינות מתנדנדות, כדי להוציא את האנשים הללו לקלפיות. כל מאגר השטח הזה מתבסס גם על פעילות מרשימה ברשתות החברתיות השונות. היכולת של הדמוקרטים להוציא את אותם מצביעים לקלפיות היא זו שניצחה את הבחירות ב-2012. הרפובליקנים הודו לאחר מכן כי הם כלל לא ידעו על קיומם של אותם 5 מיליון מצביעים שהפרידו בין אובמה לבין רומני. הפעם הרפובליקנים השתפרו מעט ב-GOTV שלהם, אבל עדיין, הדמוקרטים הם המפלגה החזקה בשטח, ואם הפעילות שלהם תהיה מוצלחת, הם יסחבו את קלינטון אל הניצחון. בינתיים, ה-GOTV של הדמוקרטים מרשים מאוד בהצבעה המוקדמת (פירוט בהמשך הפוסט).
3. אובמה - אובמה, בניגוד למה שאולי נדמה כאן בישראל, הוא נשיא מאוד פופולרי. הוא מסיים את כהונתו עם אחוזי תמיכה שדומים לאלו שנהנו מהם ביל קלינטון, רונלד רייגן ופרנקלין רוזוולט לקראת סוף כהונתם. הפופולריות הכל כך גבוהה שלו, בוודאי בהתחשב בכך שהוא נמצא לקראת סוף שנתו השמינית כנשיא, תקופה שבה נשיאים בדרך כלל נחשבים לברווזים צולעים, ובהתחשב בכך שקודמו בתפקיד, ג'ורג' בוש הבן, סיים את כהונתו עם אחוזי תמיכה של כ-20%. אובמה הוא, ללא ספק, הנשיא האמריקני הראשון בהיסטוריה המודרנית שמשחק תפקיד כל כך משמעותי בקמפיין של מועמד, ומתערב באופן כה משמעותי לטובת מועמד מסוים. בחירות 2016 הן לא בחירות רגילות - אובמה הוא מאוד פופולרי, במיוחד בקרב המצביעים הדמוקרטים הקלאסיים, המועמד הרפובליקני הוא לא מועמד רפובליקני רגיל בכלל, והקמפיין של קלינטון מעוניין מאוד בעזרה מאובמה. אם קלינטון תנצח, זה יהיה גם בזכות ההתגייסות של אובמה (ואשתו מישל, שעוד נגיע אליה) לטובת הקמפיין.
4. דמוגרפיה - הדמוגרפיה הולכת ונעשית יותר ויותר טובה עבור הדמוקרטים. חלקם של ההיספנים, השחורים והאסייתים מכלל המצביעים הולך ועולה. טראמפ הצליח להרחיק את המצביעים הללו עוד יותר מהרפובליקנים. הדמוגרפיה הזו, יחד עם הירידה בכמות של לבנים שאינם בוגרי קולג', והעובדה שנשים מהוות את רוב האלקטורט, לא מבשרת טובות לטראמפ ולא לרפובליקנים. זה גם אומר שהדמוקרטים הם מפלגת הרוב הטבעי, ושאם הם יוציאו את המצביעים שלהם לקלפיות, הם אמורים לנצח.
5. Early Voting - רוב המדינות בארה"ב מאפשרות לאזרחיהן להצביע בהצבעה מוקדמת, בין אם בקלפיות ובין אם דרך שליחת מעטפות עם פתק ההצבעה (Absentee Ballots). נתוני ההצבעה המוקדמת עד עכשיו נראים די מבטיחים עבור קלינטון, כשההצבעה של ההיספנים עד כה עלתה במאות אחוזים לעומת 2008 ו-2012, במיוחד בפלורידה ובנבאדה. נתון שכן אמור להדאיג את קלינטון הוא ירידה באחוזי ההצבעה של השחורים עד כה, אך ניתן להסביר אותה גם בצמצום מספר הקלפיות המאפשרות הצבעה מוקדמת בריכוזים של מצביעים שחורים בצפון קרוליינה. מאז פרסום הנתונים המדאיגים על הצבעת השחורים בשבוע שעבר, הדמוקרטים החלו להשקיע מאמצים רבים, והם החלו להניב פירות בימים האחרונים. פרשנים ומומחים רבים לא מייחסים להצבעה המוקדמת חשיבות רבה (http://www.realclearpolitics.com/articles/2016/11/02/early_voting_a_poor_predictor_of_final_results.html), אך בכל זאת, ההצבעה הכה מסיבית של היספנים עד כה בהחלט מצביעה על מגמה, שצריכה להדאיג את טראמפ, ויכולה לסייע לקלינטון לפתוח פער מספיק גדול שלא יהיה ניתן לסגירה ביום הבחירות במדינות כמו פלורידה ונבאדה.
6. עדיפות במפת האלקטורים - לקלינטון יש עדיפות במפת האלקטורים מלכתחילה. שתיים מהמדינות הגדולות בארה"ב הן כבר בכיסה (קליפורניה וניו יורק), ויש לה מעין חומת אלקטורים, שאפשר להתווכח על גודלה, אך בכל מקרה מסתמן כי החומה הזו לבדה מביאה אותה קרוב מאוד ל-270, אם לא מעבר (ראו התייחסותי לנושא בפוסט הסיכום והתחזית). שיטת האלקטורים היא שיטה שבעידן הפוליטי הנוכחי (שנות ה-90 והלאה) מתעדפת את הדמוקרטים (בניגוד לשיטה בקונגרס למשל, שם הרפובליקנים עדיפים). קלינטון יכולה להרשות לעצמה להפסיד במספר מדינות מפתח, כולל מדינות שאובמה ניצח בהן פעמיים ומדינות שהיא מובילה בהן בסקרים, ועדיין לנצח בבחירות ולהגיע ל-270 אלקטורים. טראמפ לא יכול להרשות לעצמו דבר שכזה, מה שמדגיש עוד יותר את היתרון הטבעי שיש לקלינטון במפת האלקטורים. למי שמעוניין לקרוא עוד על הצבעה מוקדמת, הנה כתבתה של טל שניידר מהפלוג בנושא http://www.talschneider.com/2016/11/02/earlyvote2016/ והנה מידע מספרי מעודכן על ההצבעה המוקדמת http://www.electproject.org/early_2016 (הקישור דרך הכתבה של טל שניידר).
7. Surrogates - לקלינטון יש את כל מה שמועמד לנשיאות חולם עליו: סוללה של Campaign Surrogates, כלומר, אנשי ציבור בכירים ומפורסמים (פוליטיקאים וסלבריטאים) שמשתתפים באופן אקטיבי בקמפיין שלה, נוסעים ברחבי המדינה ועורכים עצרות תמיכה עבורה בנוכחות של עשרות אלפי אנשים בכל עצרת. הסוללה הזו מתחילה מהנשיא אובמה, שבפופולריות הגואה שלו כבר עסקתי, וממשיכה ברעייתו, הגברת הראשונה מישל אובמה, שהיא נשיאה בפוטנציה בעצמה ורוק סטארית של נאומים לא פחות מבעלה; בברני סנדרס, שהשאיר מאחור את כל משקעי הפריימריז והגיע למקומות הנכונים, לריכוזי השמאל ולריכוזי הצעירים כדי לעודד את תומכיו לתמוך בקלינטון; באליזבת וורן, הסנטורית הפרוגרסיבית הפופולרית ממסצ'וסטס והמנהיגה של השמאל האמריקני; בבעלה ביל קלינטון, הנשיא לשעבר, שהוא עדיין אחד מהאנשים הפופולריים ביותר באמריקה; בבתה צ'לסי קלינטון, שנשלחת לכל מקום אפשרי כדי לספר על הצד האנושי של אמה; בסגן הנשיא ג'ו ביידן, שהאפיל שלו לקבוצות רבות באוכלוסייה הוא אדיר; וברשימה ארוכה של סלבריטאים - לברון ג'יימס, סטיבי וונדר, קייטי פרי, מיילי סיירוס, ג'יי-זי, ביונסה, ג'ניפר לופז ועוד - שמצטרפים לקלינטון בנקודות שונות במהלך הקמפיין ומעודדים בוחרים לצאת ולהצביע. הרשימה הארוכה הזו של אנשים כה פופולריים שתומכים ופועלים באופן אקטיבי עבור קלינטון היא נקודת חוזק מאוד משמעותית שלה. אם קלינטון תנצח את הבחירות האלו, היא תהיה חייבת לכל אחד מהאנשים האלו תודה ענקית.
8. זה לא ברקזיט - טראמפ כל הזמן חוזר על כך שהבחירות הללו יהיו Brexit Times 5. גם הפרשנים שבים ומזכירים את הברקזיט כתקדים, ואומרים שכפי שהסקרים טעו בברקזיט, הם גם עשויים לטעות בארה"ב. אז נכון שיש בטענה הזו משהו, אבל הטענה הזו קצת הוצאה מכל פרופורציה. צריך לזכור - עד הירצחה של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס, רוב הסקרים הצביעו על יתרון לטובת תומכי העזיבה. לאחר הירצחה, ייתכן שבשל בושה, כמו ב-Shy Tory Factor (ראו הפוסט "למה טראמפ ינצח?"), רבים לא רצו לומר שהם תומכים בעזיבה. עדיין, למרות שרוב הסקרים שנערכו מיום הרצח ועד ליום המשאל הראו שיש יתרון קטן להישארות, מתוך 13 סקרים שנערכו בתקופה זו - 3 הראו על יתרון לעזיבה, בפערים של 1-2%, אחד הצביע על תיקו ועוד שלושה הצביעו על יתרון של 1-2% לטובת ההישארות. כלומר, 7 מתוך 13 הסקרים הצביעו על מירוץ בתחום טעות הדגימה, צמוד מאוד, שאכן הסתיים באופן צמוד מאוד לטובת העזיבה (בפער של כ-3.78%). חוץ מ-2 סקרים, אף סקר לא הצביע על יתרון של מעל 3% לתומכי ההישארות. בארה"ב זה ממש לא היה ככה, וזה לא ככה גם כעת. לקלינטון יש יתרון קטן אך יציב בממוצע הסקרים של כ-3%, ורוב מוחלט של הסקרים שנערכו בשנה האחרונה הראו שהיא מובילה. בברקזיט, רק 50.7% מהסקרים שנערכו ב-2016 הראו כי יש יתרון להישארות. עוד צריך לזכור שבריטניה ממש לא דומה מבחינה דמוגרפית לארה"ב, ואין בה כמות כה גדולה של מיעוטים שתומכים בצורה כה מאסיבית באחד מהצדדים הפוליטיים. אז ברקזיט, למרות שזה תקדים שיכול לחזור על עצמו, זה לא נראה כרגע.
9. זה גם לא ישראל - גם בישראל הסקרים היו שונים לחלוטין מהתוצאות, אומרים רבים, אך בכל זאת יש לזכור שני דברים - הראשון, שתוצאות הסקרים היו דומות לתוצאות הבחירות מבחינת הגושים, ושניתן להסביר את ההבדל פשוט במעבר של מצביעים ממפלגות קטנות בגוש הימין למפלגה הגדולה, לליכוד; והשני, שבישראל הייתה כנראה תופעה של מצביעים ששיקרו באופן מכוון בקלפיות המדגמים כדי להטעות את ערוצי הטלוויזיה. לכן, גם להשוות את הבחירות בישראל לבחירות בארה"ב נראה כרגע די לא נכון.
1. טראמפ - דונלד טראמפ איננו מועמד רפובליקני רגיל. ייתכן מאוד שמול מועמד רפובליקני אחר, קלינטון הייתה מפסידה, ואולי אפילו בפער גדול. בין אם זה היה קורה או לא, קלינטון מתמודדת בבחירות 2016 מול טראמפ, מועמד מאוד לא פופולרי. טראמפ הצליח להעליב במהלך הקמפיין שלו עשרות קבוצות: היספנים, נשים, שחורים, נכים, וטרנים של הצבא ועוד ועוד. המשמעות של כל הדבר הזה היא שהמפלגה הרפובליקנית, שמלכתחילה הפסידה את שתי מערכות הבחירות האחרונות כי היא הרחיקה יותר ויותר את הקבוצות הללו - נשים, היספנים, שחורים - הרחיקה אותם עוד יותר בזכות טראמפ. כדי לפצות על זה, טראמפ צריך לזכות במספרים לא נורמליים בקרב הבוחרים הלבנים ולבנות על אחוז הצבעה נמוך מאוד בקרב תומכי קלינטון (מה שכרגע לא קורה).
2. GOTV - המפלגה הדמוקרטית של המאה ה-21 היא מפלגה שבנויה על מנגנון אדיר ועצום של עבודה בשטח וברשתות החברתיות. משאבי ה-GOTV, Get Out The Vote של הדמוקרטים עולים לאין שיעור על אלו של הרפובליקנים. באמצעות Microtargeting, שיטה ממוחשבת לאיתור ספציפי של בוחרים שנוטים להצביע לדמוקרטים ושוקלים לא לצאת להצביע, מפעילים הדמוקרטים מיליוני מתנדבים בריכוזים דמוקרטיים, במיוחד במדינות מתנדנדות, כדי להוציא את האנשים הללו לקלפיות. כל מאגר השטח הזה מתבסס גם על פעילות מרשימה ברשתות החברתיות השונות. היכולת של הדמוקרטים להוציא את אותם מצביעים לקלפיות היא זו שניצחה את הבחירות ב-2012. הרפובליקנים הודו לאחר מכן כי הם כלל לא ידעו על קיומם של אותם 5 מיליון מצביעים שהפרידו בין אובמה לבין רומני. הפעם הרפובליקנים השתפרו מעט ב-GOTV שלהם, אבל עדיין, הדמוקרטים הם המפלגה החזקה בשטח, ואם הפעילות שלהם תהיה מוצלחת, הם יסחבו את קלינטון אל הניצחון. בינתיים, ה-GOTV של הדמוקרטים מרשים מאוד בהצבעה המוקדמת (פירוט בהמשך הפוסט).
3. אובמה - אובמה, בניגוד למה שאולי נדמה כאן בישראל, הוא נשיא מאוד פופולרי. הוא מסיים את כהונתו עם אחוזי תמיכה שדומים לאלו שנהנו מהם ביל קלינטון, רונלד רייגן ופרנקלין רוזוולט לקראת סוף כהונתם. הפופולריות הכל כך גבוהה שלו, בוודאי בהתחשב בכך שהוא נמצא לקראת סוף שנתו השמינית כנשיא, תקופה שבה נשיאים בדרך כלל נחשבים לברווזים צולעים, ובהתחשב בכך שקודמו בתפקיד, ג'ורג' בוש הבן, סיים את כהונתו עם אחוזי תמיכה של כ-20%. אובמה הוא, ללא ספק, הנשיא האמריקני הראשון בהיסטוריה המודרנית שמשחק תפקיד כל כך משמעותי בקמפיין של מועמד, ומתערב באופן כה משמעותי לטובת מועמד מסוים. בחירות 2016 הן לא בחירות רגילות - אובמה הוא מאוד פופולרי, במיוחד בקרב המצביעים הדמוקרטים הקלאסיים, המועמד הרפובליקני הוא לא מועמד רפובליקני רגיל בכלל, והקמפיין של קלינטון מעוניין מאוד בעזרה מאובמה. אם קלינטון תנצח, זה יהיה גם בזכות ההתגייסות של אובמה (ואשתו מישל, שעוד נגיע אליה) לטובת הקמפיין.
4. דמוגרפיה - הדמוגרפיה הולכת ונעשית יותר ויותר טובה עבור הדמוקרטים. חלקם של ההיספנים, השחורים והאסייתים מכלל המצביעים הולך ועולה. טראמפ הצליח להרחיק את המצביעים הללו עוד יותר מהרפובליקנים. הדמוגרפיה הזו, יחד עם הירידה בכמות של לבנים שאינם בוגרי קולג', והעובדה שנשים מהוות את רוב האלקטורט, לא מבשרת טובות לטראמפ ולא לרפובליקנים. זה גם אומר שהדמוקרטים הם מפלגת הרוב הטבעי, ושאם הם יוציאו את המצביעים שלהם לקלפיות, הם אמורים לנצח.
5. Early Voting - רוב המדינות בארה"ב מאפשרות לאזרחיהן להצביע בהצבעה מוקדמת, בין אם בקלפיות ובין אם דרך שליחת מעטפות עם פתק ההצבעה (Absentee Ballots). נתוני ההצבעה המוקדמת עד עכשיו נראים די מבטיחים עבור קלינטון, כשההצבעה של ההיספנים עד כה עלתה במאות אחוזים לעומת 2008 ו-2012, במיוחד בפלורידה ובנבאדה. נתון שכן אמור להדאיג את קלינטון הוא ירידה באחוזי ההצבעה של השחורים עד כה, אך ניתן להסביר אותה גם בצמצום מספר הקלפיות המאפשרות הצבעה מוקדמת בריכוזים של מצביעים שחורים בצפון קרוליינה. מאז פרסום הנתונים המדאיגים על הצבעת השחורים בשבוע שעבר, הדמוקרטים החלו להשקיע מאמצים רבים, והם החלו להניב פירות בימים האחרונים. פרשנים ומומחים רבים לא מייחסים להצבעה המוקדמת חשיבות רבה (http://www.realclearpolitics.com/articles/2016/11/02/early_voting_a_poor_predictor_of_final_results.html), אך בכל זאת, ההצבעה הכה מסיבית של היספנים עד כה בהחלט מצביעה על מגמה, שצריכה להדאיג את טראמפ, ויכולה לסייע לקלינטון לפתוח פער מספיק גדול שלא יהיה ניתן לסגירה ביום הבחירות במדינות כמו פלורידה ונבאדה.
6. עדיפות במפת האלקטורים - לקלינטון יש עדיפות במפת האלקטורים מלכתחילה. שתיים מהמדינות הגדולות בארה"ב הן כבר בכיסה (קליפורניה וניו יורק), ויש לה מעין חומת אלקטורים, שאפשר להתווכח על גודלה, אך בכל מקרה מסתמן כי החומה הזו לבדה מביאה אותה קרוב מאוד ל-270, אם לא מעבר (ראו התייחסותי לנושא בפוסט הסיכום והתחזית). שיטת האלקטורים היא שיטה שבעידן הפוליטי הנוכחי (שנות ה-90 והלאה) מתעדפת את הדמוקרטים (בניגוד לשיטה בקונגרס למשל, שם הרפובליקנים עדיפים). קלינטון יכולה להרשות לעצמה להפסיד במספר מדינות מפתח, כולל מדינות שאובמה ניצח בהן פעמיים ומדינות שהיא מובילה בהן בסקרים, ועדיין לנצח בבחירות ולהגיע ל-270 אלקטורים. טראמפ לא יכול להרשות לעצמו דבר שכזה, מה שמדגיש עוד יותר את היתרון הטבעי שיש לקלינטון במפת האלקטורים. למי שמעוניין לקרוא עוד על הצבעה מוקדמת, הנה כתבתה של טל שניידר מהפלוג בנושא http://www.talschneider.com/2016/11/02/earlyvote2016/ והנה מידע מספרי מעודכן על ההצבעה המוקדמת http://www.electproject.org/early_2016 (הקישור דרך הכתבה של טל שניידר).
7. Surrogates - לקלינטון יש את כל מה שמועמד לנשיאות חולם עליו: סוללה של Campaign Surrogates, כלומר, אנשי ציבור בכירים ומפורסמים (פוליטיקאים וסלבריטאים) שמשתתפים באופן אקטיבי בקמפיין שלה, נוסעים ברחבי המדינה ועורכים עצרות תמיכה עבורה בנוכחות של עשרות אלפי אנשים בכל עצרת. הסוללה הזו מתחילה מהנשיא אובמה, שבפופולריות הגואה שלו כבר עסקתי, וממשיכה ברעייתו, הגברת הראשונה מישל אובמה, שהיא נשיאה בפוטנציה בעצמה ורוק סטארית של נאומים לא פחות מבעלה; בברני סנדרס, שהשאיר מאחור את כל משקעי הפריימריז והגיע למקומות הנכונים, לריכוזי השמאל ולריכוזי הצעירים כדי לעודד את תומכיו לתמוך בקלינטון; באליזבת וורן, הסנטורית הפרוגרסיבית הפופולרית ממסצ'וסטס והמנהיגה של השמאל האמריקני; בבעלה ביל קלינטון, הנשיא לשעבר, שהוא עדיין אחד מהאנשים הפופולריים ביותר באמריקה; בבתה צ'לסי קלינטון, שנשלחת לכל מקום אפשרי כדי לספר על הצד האנושי של אמה; בסגן הנשיא ג'ו ביידן, שהאפיל שלו לקבוצות רבות באוכלוסייה הוא אדיר; וברשימה ארוכה של סלבריטאים - לברון ג'יימס, סטיבי וונדר, קייטי פרי, מיילי סיירוס, ג'יי-זי, ביונסה, ג'ניפר לופז ועוד - שמצטרפים לקלינטון בנקודות שונות במהלך הקמפיין ומעודדים בוחרים לצאת ולהצביע. הרשימה הארוכה הזו של אנשים כה פופולריים שתומכים ופועלים באופן אקטיבי עבור קלינטון היא נקודת חוזק מאוד משמעותית שלה. אם קלינטון תנצח את הבחירות האלו, היא תהיה חייבת לכל אחד מהאנשים האלו תודה ענקית.
8. זה לא ברקזיט - טראמפ כל הזמן חוזר על כך שהבחירות הללו יהיו Brexit Times 5. גם הפרשנים שבים ומזכירים את הברקזיט כתקדים, ואומרים שכפי שהסקרים טעו בברקזיט, הם גם עשויים לטעות בארה"ב. אז נכון שיש בטענה הזו משהו, אבל הטענה הזו קצת הוצאה מכל פרופורציה. צריך לזכור - עד הירצחה של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס, רוב הסקרים הצביעו על יתרון לטובת תומכי העזיבה. לאחר הירצחה, ייתכן שבשל בושה, כמו ב-Shy Tory Factor (ראו הפוסט "למה טראמפ ינצח?"), רבים לא רצו לומר שהם תומכים בעזיבה. עדיין, למרות שרוב הסקרים שנערכו מיום הרצח ועד ליום המשאל הראו שיש יתרון קטן להישארות, מתוך 13 סקרים שנערכו בתקופה זו - 3 הראו על יתרון לעזיבה, בפערים של 1-2%, אחד הצביע על תיקו ועוד שלושה הצביעו על יתרון של 1-2% לטובת ההישארות. כלומר, 7 מתוך 13 הסקרים הצביעו על מירוץ בתחום טעות הדגימה, צמוד מאוד, שאכן הסתיים באופן צמוד מאוד לטובת העזיבה (בפער של כ-3.78%). חוץ מ-2 סקרים, אף סקר לא הצביע על יתרון של מעל 3% לתומכי ההישארות. בארה"ב זה ממש לא היה ככה, וזה לא ככה גם כעת. לקלינטון יש יתרון קטן אך יציב בממוצע הסקרים של כ-3%, ורוב מוחלט של הסקרים שנערכו בשנה האחרונה הראו שהיא מובילה. בברקזיט, רק 50.7% מהסקרים שנערכו ב-2016 הראו כי יש יתרון להישארות. עוד צריך לזכור שבריטניה ממש לא דומה מבחינה דמוגרפית לארה"ב, ואין בה כמות כה גדולה של מיעוטים שתומכים בצורה כה מאסיבית באחד מהצדדים הפוליטיים. אז ברקזיט, למרות שזה תקדים שיכול לחזור על עצמו, זה לא נראה כרגע.
9. זה גם לא ישראל - גם בישראל הסקרים היו שונים לחלוטין מהתוצאות, אומרים רבים, אך בכל זאת יש לזכור שני דברים - הראשון, שתוצאות הסקרים היו דומות לתוצאות הבחירות מבחינת הגושים, ושניתן להסביר את ההבדל פשוט במעבר של מצביעים ממפלגות קטנות בגוש הימין למפלגה הגדולה, לליכוד; והשני, שבישראל הייתה כנראה תופעה של מצביעים ששיקרו באופן מכוון בקלפיות המדגמים כדי להטעות את ערוצי הטלוויזיה. לכן, גם להשוות את הבחירות בישראל לבחירות בארה"ב נראה כרגע די לא נכון.
No comments:
Post a Comment