הגענו לקו הסיום של הבחירות בארה"ב, ומתברר שלטראמפ יש סיכוי לא רע בכלל להיות הנשיא הבא של ארה"ב. אם זה יקרה, למה זה יקרה, ואיך? הנה הסיבות העיקריות:
1. תקדימי ברקזיט וקולומביה - נכון שיש הרבה דברים שמפרידים בין משאלי העם בבריטניה ובקולומביה שנערכו השנה לבין הבחירות בארה"ב, ולעיתים נזרקות לחלל האוויר יותר מדי סיסמאות לא נכונות בנושא, אבל בכל זאת, תוצאות משאלי העם היו בניגוד לרוב ההערכות. בניתוח שלאחר מעשה, לאחר המשאלים עצמם, הסכימו רוב הפרשנים והחוקרים כי ההצבעה בעד היציאה מהאיחוד האירופי ונגד הסכם השלום בקולומביה היו אקט של מחאה מצד הציבור. האמון של הציבור בממסד, בפוליטיקאים ובמפלגות הממסדיות הולך ויורד, וזה דבר שלא תמיד ניתן לצפות בסקרים ובהערכות מוקדמות. יש בהחלט אפשרות שגם בארה"ב הסקרים וההערכות לא מסוגלים לצפות את הגל המחאתי הזה. טראמפ כבר אמר כמה וכמה פעמים שהבחירות יהיו ברקזיט כפול 5 (Brexit Times Five). אם טראמפ ינצח למרות הכל, זה לא יהיה אירוע תקדימי.
2. טעויות בסקרים - בהחלט ייתכן שיש טעויות בסקרים. קודם כל, הסקרים יחסית מאירים פנים לטראמפ וניתוח קר שלהם מראה שיש לטראמפ סיכוי לא רע בכלל לנצח. אבל, בכל זאת, קלינטון היא עדיין הפייבוריטית. האם ייתכן שהסקרים, שמצביעים על יתרון משתנה, אבל יתרון, של קלינטון ברציפות מאז ינואר הקודם, טועים לחלוטין? גם בישראל, הסקרים, ואפילו המדגמים, היו רחוקים מתוצאות האמת (ניתן להסביר זאת בצורה אחרת, ראו בפוסט "למה קלינטון תנצח?"); גם בבריטניה רוב הסקרים האחרונים הצביעו על יתרון, אם כי הוא היה מאוד זעום, לתומכי ההישארות; וגם בקולומביה רוב הסקרים הצביעו על יתרון לתומכי הסכם השלום. בהיסטוריה של הבחירות בארה"ב היו טעויות בסקרים, אך צריך לזכור שאת המגוון הרב של הסקרים והסוקרים, מספר הסקרים ויעילות הסקרים שקיימת כיום לא ניתן להשוות לאף תקופה בעבר. המקרה הידוע ביותר בעבר של טעויות בסקרים היה בבחירות 1948. המועמד הרפובליקני, דיואי, הוביל כמעט לאורך כל הקמפיין. הסקרים האחרונים הצביעו על יתרון של כ-5% לדיואי, כל הפרשנים העריכו שינצח את הנשיא המכהן טרומן, וביום שלאחר הבחירות השיקגו טריביון, שתמך ברפובליקנים, אף פרסם מהדורה מוקדמת (שירדה לדפוס עוד לפני שאפילו חלק ממדינות המזרח הכריזו על התוצאות) שהכותרת שלה קבעה "Dewey Defeats Truman". בסופו של דבר, טרומן הפתיע וניצח, לאחר שהסקרים לא הצליחו לתפוס את ההתלהבות של הבייס הדמוקרטי מהבחירות (שהושגה בעקבות מספר פעולות של טרומן, ובהן הכרה במדינת ישראל וסיום הסגרגציה בין לבנים לשחורים בבסיסי הצבא). מקרים נוספים של טעויות משמעותיות בסקרי בחירות לנשיאות היו ב-1980, בחירות בהן הצליחו לחזות הסקרים נכונה שרייגן ינצח, אך לא חזו את ניצחון ה-Landslide שלו; ב-1996, שבהן הניצחון של ביל קלינטון על בוב דול היה קטן יותר (אך עדיין חד-צדדי) ממה שניבאו הסקרים; וב-2012, בחירות בהן הסקרים הצביעו על מצב של כמעט תיקו, או של יתרון זעום לטובת אובמה, ובבחירות עצמן אובמה ניצח בפער של כ-4%. הסקרים אכן יכולים לטעות, וצריך לקחת בחשבון את טעות הדגימה האפשרית של כ-4%. לכן, אין להוציא מכלל אפשרות שהתוצאות יהיו טובות יותר לטראמפ מאשר הסקרים מראים; אך שחזור של טרומן נגד דיואי נראה כרגע מעט מוגזם.
Truman holds the Chicago Tribune, with the headline "Dewey Defeats Truman", after he won the 1948 elections. The photo was taken from Wikipedia, All rights reserved to the Associated Press and the photographer Byron Rollins
3. Shy Tory Factor - עוד דבר שיכול לגרום לסקרים להיות מוטעים, ולתוצאה של טראמפ ביום הבחירות להיות יותר טובה מכפי שהם מצביעים, הוא שתומכים רבים של טראמפ פשוט מתביישים, או לא מוכנים להודות בפני סוקרים, שהם תומכים בטראמפ. בבריטניה, שם המפלגה השמרנית זכתה לרוב בבחירות ליותר תמיכה מכפי שניבאו הסקרים, מכונה התופעה הזו, שבמסגרתה מצביעים לא מודים בכך שהם מצביעים למפלגה השמרנית (ששמה ההיסטורי הוא המפלגה הטורית, ולכן מצביעי השמרנים מכונים לרוב טורים), אפקט הטורי הביישן, Shy Tory Effect or Shy Tory Factor. במיוחד בלטה התופעה הזו בבחירות בבריטניה ב-1992 וב-2015, שתי מערכות בחירות שבהן הסקרים הצביעו על מצב של תיקו בין הלייבור והשמרנים, ותוצאות הבחירות הצביעו על ניצחון קל יחסית של השמרנים. האם גם בארה"ב ב-2016, בגלל שהמועמדות והאישיות של טראמפ כה שנויות במחלוקת, ואמירותיו כה שנויות במחלוקת, יהיה אפקט דומה, Shy Trump Voter Factor? מחקרי העומק כרגע מראים שלא, אבל רק תוצאות הבחירות יוכלו לקבוע.
4. גל אנטי-ממסדיות - העולם המערבי כולו נמצא במשבר קשה. הציבור המערבי, שחי במדינות מערב אירופה וצפון אמריקה המתקדמות והליברליות, חש שהשיטה מוטה נגדו. התחושה הזו של חוסר צדק, של שיטה שטובה בעיקר לעשירים ולמקורבים, של מפלגות ממסדיות שדואגות בעיקר לקבוצה מצומצמת ולא לכלל הציבור, ושל פוליטיקה מסואבת שהרסה כל חלקה טובה, היא תחושה מאוד פופולרית בעולם המערבי. להצלחה של יאיר לפיד ויש עתיד כאן בישראל, של מפלגת הפיראטים באיסלנד, של תומכי הברקזיט בבריטניה, של מפלגות הימין הקיצוני ברחבי אירופה ושל מפלגות השמאל הרדיקלי והפופוליסטי, כמו סיריזה ביוון ופודמוס בספרד, יש מקור משותף - מיאוס מהקיים, רצון לפוליטיקה חדשה ושונה, ותמיכה ברעיונות פופוליסטיים ואנטי ממסדיים לרוב. טראמפ הוא ממש לא המועמד הרפובליקני הקלאסי. הוא לא פוליטיקאי משופשף, הוא לא תומך נלהב של הסכמי סחר ושל ממשלה קטנה (העמדה ההיסטורית של הרפובליקנים) והוא לא נוצרי אדוק. טראמפ הוא מועמד שנישא על גל פופוליסטי, אנטי-ממסדי, של שנאה כלפי וושינגטון וכל מה שהיא מייצגת, של שנאה של הרפובליקנים עצמם כלפי הממסד של המפלגה שלהם עצמם וכלפי הרוב שלהם בקונגרס. טראמפ יכול להינשא על הגל הזה, למרות מגרעותיו הרבות מאוד, בדרך לניצחון, כי קלינטון היא מועמדת הממסד הקלאסית. ההצלחה של מועמדים כמו סנדרס, ומועמדים שאינן מהמפלגות הגדולות, כמו ג'ונסון וסטיין, בבחירות 2016, היא הצלחה שנובעת מאותו סנטימנט אנטי-ממסדי. האם הסנטימנט מספיק כדי לנצח בבחירות, במיוחד כשהמועמד שלך הוא כל כך שנוי במחלוקת? נדע רק ברביעי בבוקר.
5. הרצון להחליף - בפוליטיקה המודרנית האמריקנית, לרוב נשיא נבחר לכהונה שנייה, ומכהן שתי קדנציות, אלא אם כן הוא נשיא ממש לא פופולרי, ולרוב לאחר 8 שנים של נשיא ממפלגה מסוימת, הציבור בוחר נשיא מהמפלגה השנייה. מאז 5 חמשת הניצחונות הרצופים של הדמוקרטים מ-1932 עד 1948, כלומר ב-60 השנים בין 1952 ל-2012, רק פעם אחת אחת מהמפלגות ניצחה יותר משתי מערכות בחירות רצופות. זה קרה בין 1980 ל-1992, כשהרפובליקנים ניצחו בשלוש מערכות בחירות רצופות, כשהסיבה העיקרית לשלושת הניצחונות הרצופים האלו היא בעיקר הפופולריות העצומה שלה זכה רונלד רייגן. כלומר, אם הדמוקרטים ינצחו זו תהיה הפעם השנייה בלבד שמפלגה מנצחת שלוש מערכות בחירות רצופות מאז 1948, והפעם הראשונה שהדמוקרטים עושים זאת. כלומר, ניצחון של הדמוקרטים יצטרך לשבור את הנוהג של הציבור להחליף את המפלגה שבשלטון. אולי זה תקדים חיובי לטראמפ.
6. הילארי קלינטון - אין ספק שהילארי קלינטון היא מועמדת מאוד לא פופולרית. בצדק או שלא בצדק, רוב הציבור האמריקני רואה בה אדם לא אמין, שמקורב לצלחת ושמייצג את הממסד המושחת. השנאה הזו לקלינטון היא מה שמאחד את מצביעי טראמפ הרבה יותר מאשר את מצביעי קלינטון. חלק גדול בהרבה יותר ממצביעי קלינטון מצביע לה בגלל קלינטון מאשר מצביעי טראמפ המצביעים לו בגלל טראמפ. השנאה הזו לקלינטון, וענן החקירות והחשדות נגדה שנפתח שוב מחדש לאחר הודעת ה-FBI, היא מה שגורמת לרפובליקנים לבלוע את הרוק ולהצביע לטראמפ למרות הכל. אם טראמפ אכן יצליח לנצל עד תום את השנאה לקלינטון, הוא לכל הפחות יוכל לשמור על מדינות אדומות כמו ג'ורג'יה, אריזונה, טקסס ואלסקה שבשלבים רבים בקמפיין הזה נראו פתוחות לחלוטין.
7. אחוז הצבעה נמוך - טראמפ בונה בעיקר על אחוז הצבעה נמוך בקרב הקבוצות המרכיבות את הקואליציה הדמוקרטית. הנתונים של ההצבעה המוקדמת מצביעים על כך שלעומת 2012, יש עלייה משמעותית בהצבעת היספנים, אך ירידה משמעותית בהצבעת שחורים וצעירים. המטרה של טראמפ אינה להעביר מצביעים דמוקרטים אליו. גם אם הוא חושב שהוא יוכל לעשות זאת, הוא אינו יכול להעביר אליו מצביעים היספנים, אסייתים, שחורים, צעירים ונשים; במקרה הטוב, הוא יוכל להעביר אליו גברים לבנים, אנשי הצווארון הכחול, מחגורת החלודה. אז אם טראמפ לא יעביר מצביעים דמוקרטים רבים אליו, הוא יכול לנצח באמצעות דיכוי ההצבעה של דמוקרטים. הוא עושה זאת בעיקר על ידי "הגעלת הבחירות", ומתן תחושה לאנשים רבים שאין בכלל בשביל מה לצאת להצביע; הוא עושה זאת על ידי כך שהוא ותומכיו מתכננים לבצע "שמירה על הקלפיות" בריכוזי הצבעה דמוקרטיים, ובכך מתכוונים למעשה להפחיד ולאיים על דמוקרטים, ולמנוע מהם להצביע; וחבריו הרפובליקנים עשו ועושים זאת על ידי תעלולים די מלוכלכים, שבמסגרתם המדינות שבהן הן שולטים (מושלים) מקשיחות את חוקי ההצבעה כדי להקשות על מצביעים לצאת להצביע, במיוחד מצביעים מהצבע ומהמוצא הלא נכון. אחוז ההצבעה נמוך, במיוחד בקרב קבוצות מסוימות, הוא המפתח של טראמפ.
8. Voter Complacency - שקלתי האם בכלל להכליל את זה, לאחר שטראמפ צמצם משמעותית את הפער בסקרים, אבל בכל זאת הכנסתי את זה. מדובר על תופעה שבמסגרתה בוחרים החושבים שהבחירות גמורות, ושהתוצאה שלהם ידועה מראש, לא יוצאים להצביע. נדמה כי הסקרים צמודים ימנעו מתופעה זו להתרחש בהיקף רחב; אך ייתכן שבמדינות מסוימות שבהן יש פער יחסית גדול עבור אחד מהמועמדים - פנסילבניה, וירג'יניה, קולורדו, מישיגן וויסקונסין של קלינטון; אוהיו, איווה ואריזונה של טראמפ - המצביעים החלשים יותר, והפחות מחויבים, של המועמד שמוביל בסקרים באותה מדינה, פשוט לא יצאו להצביע. דרך אגב, זה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, כי אותם מצביעים בצד השני יכולים לחשוב שהמדינה כבר הוכרעה, ואין טעם לצאת ולהצביע. תופעה זו, אם תקרה בכיוון המתאים עבור טראמפ, היא עוד משהו שיכול להוביל לאחוז הצבעה נמוך, שאמור לסייע לטראמפ.
9. מומנטום - למרות הבלימה המסוימת שלו, אי אפשר להכחיש שטראמפ מגיע לבחירות עם המומנטום המשמעותי יותר. הבוחרים הרפובליקנים העיקשים חוזרים הביתה, התומכים נלהבים יותר מאי פעם והסקרים מראים לראשונה מזה כחודשיים על נתיב אלקטורלי ל-270 קשה, אך אפשרי, עבור טראמפ. המומנטום הזה הוא קריטי בקמפיין בחירות, במיוחד אצל טראמפ. המומנטום הזה יכול להמריץ את התומכים של טראמפ, לדכא את התומכים של קלינטון וליצור תחושה שהניצחון הוא בהישג יד, תחושה שחייבת להיות בקמפיין שרוצה לנצח בחירות, בודאי בסדר גודל שכזה. עם זאת, המומנטום הזה יכול לשחק גם לרעתו של טראמפ. החשש מבחירתו של טראמפ עשוי להבהיל מאוד תומכים דמוקרטים שבכלל תכננו להישאר בבית או להצביע הצבעת מחאה, וכעת הם עשויים להצביע לקלינטון.
10. תומכים חדשים - כפי שציינתי מקודם, טראמפ לא יביא לרפובליקנים קול נוסף אחד מקואליציית המיעוטים (שהיא כבר קרוב לקואליציית הרוב כיום). בוחרים שהוא כן יכול להביא הם בוחרים מקבוצה שנעה בקצב מסחרר לכיוון הרפובליקנים כבר שנים רבות - לבנים שאינם בוגרי קולג'. הרפובליקנים כבר ניצחו בקרב הקבוצה הזו במערכות הבחירות האחרונות, אך הפעם, טראמפ עשוי לנצח בקרב הקבוצה הזו בפער ענק. תומכים שכאלו, בעיקר ממדינות מתנדנדות או נוטות לדמוקרטים, מחגורת החלודה - מפנסילבניה, אוהיו, מישיגן, וויסקונסין ואיווה - עשויים להכריע את הבחירות לטובת טראמפ אם הם יצביעו במספרים שלא נראו עד כה. הבעיה של טראמפ היא שהוא גם מאבד תומכים (נראה עד כמה זה יהיה נכון ביום הבחירות) - לבנים בוגרי קולג', ובמיוחד נשים לבנות בוגרות קולג' מהפרברים, קבוצה שרומני ניצח בה בהפרש של 6%, וכל הסקרים הראו שקלינטון מובילה בה במספרים דו-ספרתיים.
1. תקדימי ברקזיט וקולומביה - נכון שיש הרבה דברים שמפרידים בין משאלי העם בבריטניה ובקולומביה שנערכו השנה לבין הבחירות בארה"ב, ולעיתים נזרקות לחלל האוויר יותר מדי סיסמאות לא נכונות בנושא, אבל בכל זאת, תוצאות משאלי העם היו בניגוד לרוב ההערכות. בניתוח שלאחר מעשה, לאחר המשאלים עצמם, הסכימו רוב הפרשנים והחוקרים כי ההצבעה בעד היציאה מהאיחוד האירופי ונגד הסכם השלום בקולומביה היו אקט של מחאה מצד הציבור. האמון של הציבור בממסד, בפוליטיקאים ובמפלגות הממסדיות הולך ויורד, וזה דבר שלא תמיד ניתן לצפות בסקרים ובהערכות מוקדמות. יש בהחלט אפשרות שגם בארה"ב הסקרים וההערכות לא מסוגלים לצפות את הגל המחאתי הזה. טראמפ כבר אמר כמה וכמה פעמים שהבחירות יהיו ברקזיט כפול 5 (Brexit Times Five). אם טראמפ ינצח למרות הכל, זה לא יהיה אירוע תקדימי.
2. טעויות בסקרים - בהחלט ייתכן שיש טעויות בסקרים. קודם כל, הסקרים יחסית מאירים פנים לטראמפ וניתוח קר שלהם מראה שיש לטראמפ סיכוי לא רע בכלל לנצח. אבל, בכל זאת, קלינטון היא עדיין הפייבוריטית. האם ייתכן שהסקרים, שמצביעים על יתרון משתנה, אבל יתרון, של קלינטון ברציפות מאז ינואר הקודם, טועים לחלוטין? גם בישראל, הסקרים, ואפילו המדגמים, היו רחוקים מתוצאות האמת (ניתן להסביר זאת בצורה אחרת, ראו בפוסט "למה קלינטון תנצח?"); גם בבריטניה רוב הסקרים האחרונים הצביעו על יתרון, אם כי הוא היה מאוד זעום, לתומכי ההישארות; וגם בקולומביה רוב הסקרים הצביעו על יתרון לתומכי הסכם השלום. בהיסטוריה של הבחירות בארה"ב היו טעויות בסקרים, אך צריך לזכור שאת המגוון הרב של הסקרים והסוקרים, מספר הסקרים ויעילות הסקרים שקיימת כיום לא ניתן להשוות לאף תקופה בעבר. המקרה הידוע ביותר בעבר של טעויות בסקרים היה בבחירות 1948. המועמד הרפובליקני, דיואי, הוביל כמעט לאורך כל הקמפיין. הסקרים האחרונים הצביעו על יתרון של כ-5% לדיואי, כל הפרשנים העריכו שינצח את הנשיא המכהן טרומן, וביום שלאחר הבחירות השיקגו טריביון, שתמך ברפובליקנים, אף פרסם מהדורה מוקדמת (שירדה לדפוס עוד לפני שאפילו חלק ממדינות המזרח הכריזו על התוצאות) שהכותרת שלה קבעה "Dewey Defeats Truman". בסופו של דבר, טרומן הפתיע וניצח, לאחר שהסקרים לא הצליחו לתפוס את ההתלהבות של הבייס הדמוקרטי מהבחירות (שהושגה בעקבות מספר פעולות של טרומן, ובהן הכרה במדינת ישראל וסיום הסגרגציה בין לבנים לשחורים בבסיסי הצבא). מקרים נוספים של טעויות משמעותיות בסקרי בחירות לנשיאות היו ב-1980, בחירות בהן הצליחו לחזות הסקרים נכונה שרייגן ינצח, אך לא חזו את ניצחון ה-Landslide שלו; ב-1996, שבהן הניצחון של ביל קלינטון על בוב דול היה קטן יותר (אך עדיין חד-צדדי) ממה שניבאו הסקרים; וב-2012, בחירות בהן הסקרים הצביעו על מצב של כמעט תיקו, או של יתרון זעום לטובת אובמה, ובבחירות עצמן אובמה ניצח בפער של כ-4%. הסקרים אכן יכולים לטעות, וצריך לקחת בחשבון את טעות הדגימה האפשרית של כ-4%. לכן, אין להוציא מכלל אפשרות שהתוצאות יהיו טובות יותר לטראמפ מאשר הסקרים מראים; אך שחזור של טרומן נגד דיואי נראה כרגע מעט מוגזם.
3. Shy Tory Factor - עוד דבר שיכול לגרום לסקרים להיות מוטעים, ולתוצאה של טראמפ ביום הבחירות להיות יותר טובה מכפי שהם מצביעים, הוא שתומכים רבים של טראמפ פשוט מתביישים, או לא מוכנים להודות בפני סוקרים, שהם תומכים בטראמפ. בבריטניה, שם המפלגה השמרנית זכתה לרוב בבחירות ליותר תמיכה מכפי שניבאו הסקרים, מכונה התופעה הזו, שבמסגרתה מצביעים לא מודים בכך שהם מצביעים למפלגה השמרנית (ששמה ההיסטורי הוא המפלגה הטורית, ולכן מצביעי השמרנים מכונים לרוב טורים), אפקט הטורי הביישן, Shy Tory Effect or Shy Tory Factor. במיוחד בלטה התופעה הזו בבחירות בבריטניה ב-1992 וב-2015, שתי מערכות בחירות שבהן הסקרים הצביעו על מצב של תיקו בין הלייבור והשמרנים, ותוצאות הבחירות הצביעו על ניצחון קל יחסית של השמרנים. האם גם בארה"ב ב-2016, בגלל שהמועמדות והאישיות של טראמפ כה שנויות במחלוקת, ואמירותיו כה שנויות במחלוקת, יהיה אפקט דומה, Shy Trump Voter Factor? מחקרי העומק כרגע מראים שלא, אבל רק תוצאות הבחירות יוכלו לקבוע.
4. גל אנטי-ממסדיות - העולם המערבי כולו נמצא במשבר קשה. הציבור המערבי, שחי במדינות מערב אירופה וצפון אמריקה המתקדמות והליברליות, חש שהשיטה מוטה נגדו. התחושה הזו של חוסר צדק, של שיטה שטובה בעיקר לעשירים ולמקורבים, של מפלגות ממסדיות שדואגות בעיקר לקבוצה מצומצמת ולא לכלל הציבור, ושל פוליטיקה מסואבת שהרסה כל חלקה טובה, היא תחושה מאוד פופולרית בעולם המערבי. להצלחה של יאיר לפיד ויש עתיד כאן בישראל, של מפלגת הפיראטים באיסלנד, של תומכי הברקזיט בבריטניה, של מפלגות הימין הקיצוני ברחבי אירופה ושל מפלגות השמאל הרדיקלי והפופוליסטי, כמו סיריזה ביוון ופודמוס בספרד, יש מקור משותף - מיאוס מהקיים, רצון לפוליטיקה חדשה ושונה, ותמיכה ברעיונות פופוליסטיים ואנטי ממסדיים לרוב. טראמפ הוא ממש לא המועמד הרפובליקני הקלאסי. הוא לא פוליטיקאי משופשף, הוא לא תומך נלהב של הסכמי סחר ושל ממשלה קטנה (העמדה ההיסטורית של הרפובליקנים) והוא לא נוצרי אדוק. טראמפ הוא מועמד שנישא על גל פופוליסטי, אנטי-ממסדי, של שנאה כלפי וושינגטון וכל מה שהיא מייצגת, של שנאה של הרפובליקנים עצמם כלפי הממסד של המפלגה שלהם עצמם וכלפי הרוב שלהם בקונגרס. טראמפ יכול להינשא על הגל הזה, למרות מגרעותיו הרבות מאוד, בדרך לניצחון, כי קלינטון היא מועמדת הממסד הקלאסית. ההצלחה של מועמדים כמו סנדרס, ומועמדים שאינן מהמפלגות הגדולות, כמו ג'ונסון וסטיין, בבחירות 2016, היא הצלחה שנובעת מאותו סנטימנט אנטי-ממסדי. האם הסנטימנט מספיק כדי לנצח בבחירות, במיוחד כשהמועמד שלך הוא כל כך שנוי במחלוקת? נדע רק ברביעי בבוקר.
5. הרצון להחליף - בפוליטיקה המודרנית האמריקנית, לרוב נשיא נבחר לכהונה שנייה, ומכהן שתי קדנציות, אלא אם כן הוא נשיא ממש לא פופולרי, ולרוב לאחר 8 שנים של נשיא ממפלגה מסוימת, הציבור בוחר נשיא מהמפלגה השנייה. מאז 5 חמשת הניצחונות הרצופים של הדמוקרטים מ-1932 עד 1948, כלומר ב-60 השנים בין 1952 ל-2012, רק פעם אחת אחת מהמפלגות ניצחה יותר משתי מערכות בחירות רצופות. זה קרה בין 1980 ל-1992, כשהרפובליקנים ניצחו בשלוש מערכות בחירות רצופות, כשהסיבה העיקרית לשלושת הניצחונות הרצופים האלו היא בעיקר הפופולריות העצומה שלה זכה רונלד רייגן. כלומר, אם הדמוקרטים ינצחו זו תהיה הפעם השנייה בלבד שמפלגה מנצחת שלוש מערכות בחירות רצופות מאז 1948, והפעם הראשונה שהדמוקרטים עושים זאת. כלומר, ניצחון של הדמוקרטים יצטרך לשבור את הנוהג של הציבור להחליף את המפלגה שבשלטון. אולי זה תקדים חיובי לטראמפ.
6. הילארי קלינטון - אין ספק שהילארי קלינטון היא מועמדת מאוד לא פופולרית. בצדק או שלא בצדק, רוב הציבור האמריקני רואה בה אדם לא אמין, שמקורב לצלחת ושמייצג את הממסד המושחת. השנאה הזו לקלינטון היא מה שמאחד את מצביעי טראמפ הרבה יותר מאשר את מצביעי קלינטון. חלק גדול בהרבה יותר ממצביעי קלינטון מצביע לה בגלל קלינטון מאשר מצביעי טראמפ המצביעים לו בגלל טראמפ. השנאה הזו לקלינטון, וענן החקירות והחשדות נגדה שנפתח שוב מחדש לאחר הודעת ה-FBI, היא מה שגורמת לרפובליקנים לבלוע את הרוק ולהצביע לטראמפ למרות הכל. אם טראמפ אכן יצליח לנצל עד תום את השנאה לקלינטון, הוא לכל הפחות יוכל לשמור על מדינות אדומות כמו ג'ורג'יה, אריזונה, טקסס ואלסקה שבשלבים רבים בקמפיין הזה נראו פתוחות לחלוטין.
7. אחוז הצבעה נמוך - טראמפ בונה בעיקר על אחוז הצבעה נמוך בקרב הקבוצות המרכיבות את הקואליציה הדמוקרטית. הנתונים של ההצבעה המוקדמת מצביעים על כך שלעומת 2012, יש עלייה משמעותית בהצבעת היספנים, אך ירידה משמעותית בהצבעת שחורים וצעירים. המטרה של טראמפ אינה להעביר מצביעים דמוקרטים אליו. גם אם הוא חושב שהוא יוכל לעשות זאת, הוא אינו יכול להעביר אליו מצביעים היספנים, אסייתים, שחורים, צעירים ונשים; במקרה הטוב, הוא יוכל להעביר אליו גברים לבנים, אנשי הצווארון הכחול, מחגורת החלודה. אז אם טראמפ לא יעביר מצביעים דמוקרטים רבים אליו, הוא יכול לנצח באמצעות דיכוי ההצבעה של דמוקרטים. הוא עושה זאת בעיקר על ידי "הגעלת הבחירות", ומתן תחושה לאנשים רבים שאין בכלל בשביל מה לצאת להצביע; הוא עושה זאת על ידי כך שהוא ותומכיו מתכננים לבצע "שמירה על הקלפיות" בריכוזי הצבעה דמוקרטיים, ובכך מתכוונים למעשה להפחיד ולאיים על דמוקרטים, ולמנוע מהם להצביע; וחבריו הרפובליקנים עשו ועושים זאת על ידי תעלולים די מלוכלכים, שבמסגרתם המדינות שבהן הן שולטים (מושלים) מקשיחות את חוקי ההצבעה כדי להקשות על מצביעים לצאת להצביע, במיוחד מצביעים מהצבע ומהמוצא הלא נכון. אחוז ההצבעה נמוך, במיוחד בקרב קבוצות מסוימות, הוא המפתח של טראמפ.
8. Voter Complacency - שקלתי האם בכלל להכליל את זה, לאחר שטראמפ צמצם משמעותית את הפער בסקרים, אבל בכל זאת הכנסתי את זה. מדובר על תופעה שבמסגרתה בוחרים החושבים שהבחירות גמורות, ושהתוצאה שלהם ידועה מראש, לא יוצאים להצביע. נדמה כי הסקרים צמודים ימנעו מתופעה זו להתרחש בהיקף רחב; אך ייתכן שבמדינות מסוימות שבהן יש פער יחסית גדול עבור אחד מהמועמדים - פנסילבניה, וירג'יניה, קולורדו, מישיגן וויסקונסין של קלינטון; אוהיו, איווה ואריזונה של טראמפ - המצביעים החלשים יותר, והפחות מחויבים, של המועמד שמוביל בסקרים באותה מדינה, פשוט לא יצאו להצביע. דרך אגב, זה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, כי אותם מצביעים בצד השני יכולים לחשוב שהמדינה כבר הוכרעה, ואין טעם לצאת ולהצביע. תופעה זו, אם תקרה בכיוון המתאים עבור טראמפ, היא עוד משהו שיכול להוביל לאחוז הצבעה נמוך, שאמור לסייע לטראמפ.
9. מומנטום - למרות הבלימה המסוימת שלו, אי אפשר להכחיש שטראמפ מגיע לבחירות עם המומנטום המשמעותי יותר. הבוחרים הרפובליקנים העיקשים חוזרים הביתה, התומכים נלהבים יותר מאי פעם והסקרים מראים לראשונה מזה כחודשיים על נתיב אלקטורלי ל-270 קשה, אך אפשרי, עבור טראמפ. המומנטום הזה הוא קריטי בקמפיין בחירות, במיוחד אצל טראמפ. המומנטום הזה יכול להמריץ את התומכים של טראמפ, לדכא את התומכים של קלינטון וליצור תחושה שהניצחון הוא בהישג יד, תחושה שחייבת להיות בקמפיין שרוצה לנצח בחירות, בודאי בסדר גודל שכזה. עם זאת, המומנטום הזה יכול לשחק גם לרעתו של טראמפ. החשש מבחירתו של טראמפ עשוי להבהיל מאוד תומכים דמוקרטים שבכלל תכננו להישאר בבית או להצביע הצבעת מחאה, וכעת הם עשויים להצביע לקלינטון.
10. תומכים חדשים - כפי שציינתי מקודם, טראמפ לא יביא לרפובליקנים קול נוסף אחד מקואליציית המיעוטים (שהיא כבר קרוב לקואליציית הרוב כיום). בוחרים שהוא כן יכול להביא הם בוחרים מקבוצה שנעה בקצב מסחרר לכיוון הרפובליקנים כבר שנים רבות - לבנים שאינם בוגרי קולג'. הרפובליקנים כבר ניצחו בקרב הקבוצה הזו במערכות הבחירות האחרונות, אך הפעם, טראמפ עשוי לנצח בקרב הקבוצה הזו בפער ענק. תומכים שכאלו, בעיקר ממדינות מתנדנדות או נוטות לדמוקרטים, מחגורת החלודה - מפנסילבניה, אוהיו, מישיגן, וויסקונסין ואיווה - עשויים להכריע את הבחירות לטובת טראמפ אם הם יצביעו במספרים שלא נראו עד כה. הבעיה של טראמפ היא שהוא גם מאבד תומכים (נראה עד כמה זה יהיה נכון ביום הבחירות) - לבנים בוגרי קולג', ובמיוחד נשים לבנות בוגרות קולג' מהפרברים, קבוצה שרומני ניצח בה בהפרש של 6%, וכל הסקרים הראו שקלינטון מובילה בה במספרים דו-ספרתיים.
No comments:
Post a Comment