בחירות 2015 - הפסד המרכז-שמאל: הסיבות והמסקנות

תוצאות הבחירות הביאו איתן השבוע שחר של יום ישן. הליכוד זכה, שוב, בניצחון סוחף בהובלתו של נתניהו, שירכיב את ממשלתו הרביעית. גוש המרכז-שמאל, בראשות העבודה, הוא הגוש המפסיד שוב. להפסד הזה יש סיבות, יש מסקנות שניתן להסיק, ויש מה לשפר, לקראת הבחירות הבאות.
הסיבות להפסד -
1. ההפחדות של נתניהו: ראש ממשלת ישראל לא נהג השבוע ביותר מדי ממלכתיות, וזה מה שניצח לו את הבחירות. נתניהו שיחק על הפחדים, על הרגשות, על הטראומות של האנשים. במדינת ישראל של 2015, עד כמה שעצוב להודות בכך, השמאל והערבים נתפסים כאויב העם. הסקרים הקשים של סוף השבוע אפשרו לנתניהו לשחק על הרגשות האלו, על הפחדים של הציבור, ובאמצעות קמפיין מבריק, ובליץ תקשורתי, הצליח להעביר לציבור את סכנת ממשלת "השמאל והערבים". החשש, השקרי, שהצליח נתניהו להחדיר אל הציבור - שהשמאל מתכוון להקים ממשלה עם הערבים (מה שלא היה ולא נברא, כי כחלון ולפיד לא היו מצטרפים לעולם לממשלה שכזו והערבים עצמם לא היו מוכנים גם כן למהלך שכזה), והחשש הנוסף, שקרי גם כן, של "נהירה ערבית באוטובוסים של השמאל אל הקלפיות", הבהילו את המצביעים. מצביעי ש"ס והבית היהודי, לצד אנשים שכבר עברו צד, שהיו מוכנים להצביע לכחלון, ליש עתיד ואפילו למחנה הציוני, מרוב אכזבה מנתניהו, חצו שוב את הקווים ברגע האחרון והצילו את הליכוד, או את המדינה מ-"ממשלת השמאל והערבים", כפי שהם ראו זאת. למרכז-שמאל לא היה דבר לעשות אל מול ההפחדות האלו של נתניהו, שהיו הסיבה העיקרית לניצחון הליכוד.
2. ההתנשאות: התופעות של ההתנשאות, שבאה לידי ביטוי לפני הבחירות בדבריהם של גרבוז וסובול, ואחרי הבחירות בדברים שאמרה אלונה קמחי, או בקמפיינים כמו "לא לתת" שצצו בימים האחרונים, הן תופעות פסולות, בזויות ומשפילות. מי שאומר דברים כאלו, מי שמשתמש בשיח שכזה, לא ראוי להיקרא שמאל, ועדיף שלא יציג עצמו עוד ככזה. הכעס והאכזבה על תוצאות הבחירות הם לגיטימיים בהחלט, למרות שיש כמה דוברי ימין שלא רואים זאת כך; אבל אין להפוך זאת לשנאה, לקיטוב ולהתנשאות. הדברים של גרבוז לא ייצגו את המחנה הציוני, ולא את יש עתיד, וגם לא את מרצ שבה גרבוז תומך. הרצוג, לבני, פרץ, יחימוביץ', גלאון, גילאון, מוסי רז ועוד ועוד בכירים בשמאל הישראלי הביעו סלידה עמוקה מכל הדברים הללו, גם מההתנשאות הזו של לפני הבחירות, וגם מזו שלאחר הבחירות. אך ההתנשאות הזו, של אותו קומץ (במקרה הזה, נכון השימוש במילה "קומץ") בתוך המרכז-שמאל הישראלי, סייעה יותר מכל לימין. במעשה אשפות פוליטית, נתניהו, בנט ושאר שותפיהם ניצלו את הדברים הקשים של גרבוז, עיוותו אותם (אמר מנשקי קמעות ומשתטחים על קברים - חמור כשלעצמו - אך לא השתמש בצירוף "מנשקי מזוזות"), והדביקו אותם לשמאל. מנהיגי המחנה הציוני יכלו להתנצל שוב ושוב, לתקוף את גרבוז ולהביע סלידה עמוקה, אבל זה לא עזר. התווית של ההתנשאות כבר הודבקה, ומכאן לא הייתה דרך חזרה. הנסיקה של הימין והליכוד בימים האחרונים הייתה גם בזכות אותה התנשאות. טוב יעשה השמאל הישראלי אם יוקיע מתוכו את אותם מתנשאים. אנחנו לא צריכים את קולותיהם בקלפי, אם כך הם חושבים על הציבור.
3. התדמית: יצחק (בוז'י) הרצוג הוא אדם נחמד. כשרואים אותו, כששומעים אותו מדבר, מתראיין, הוא מצטייר כאדם חביב, נחמד, אוהב אדם. הוא לא נתפס כראש ממשלה. בישראל, רוצים האזרחים בתור ראש ממשלה אדם חזק, כריזמטי, בטוח בעצמו, שאינו הססן, שבעת הצורך לא נוהג בממלכתיות. הרצוג הוא אינו כזה. כשהתרחש עימות בין ראשי המפלגות, סירב להופיע בגלל אי-הופעתו של נתניהו, וכך סייע לחיזוק תדמיתם של לפיד וגלאון כמנהיגים היותר כריזמטיים במרכז-שמאל הישראלי; כשהגיע לנאום בעוטף עזה, מיד לאחר נאום נתניהו בקונגרס, נאם נאום חלש, מתנצל, והיסה את תומכיו באולם שמחאו לו כפיים, במקום ליהנות מאותם מחיאות כפיים; כשזכה להופיע סוף סוף מול נתניהו, בפוזיציה שהייתה בוטה לטובתו של נתניהו, בשבת הקודמת בערוץ 2, הובס הרצוג כששגה בלשונו והבטיח לשמור על "נתניהו מאוחדת". כמובן שהייתה זו תוצאה של עייפות, אחרי קמפיין כ"כ מתיש, אך היא הייתה טעות הרסנית עבור הרצוג. בזמן שנתניהו השיל מעליו כל עכבה של ממלכתיות ותקף ללא רחם את יריביו מן השמאל ובתוך גוש הימין, הרצוג השתדל להישאר ממלכתי. הוא לא תקף את ראש הממשלה בצורה אישית, נגע בלפיד בכפפות של משי (בעוד לפיד היכה בו שוב ושוב בנושאים שונים), לא נגע בכלל במרצ ובגלאון (מסיבות מובנות, כדי לא לגרום להיעלמות המפלגה, אך בצד השני, נתניהו היה מוכן להקריב את יחד של אלי ישי כדי לנצח), וסירב שוב ושוב להודיע שלא יצטרף לממשלת אחדות, כדי שלא יאלץ להפר את הבטחתו במקרה הצורך ולהצטייר כשקרן לאחר הבחירות. לצד הרצוג ניצבה לבני, אישיות אהודה בשמאל הישראלי, ושנואה במיוחד בימין (גם בשל שוביניזם מוסתר). השילוב הזה, של אדם נחמד ותמים בתור ראש המפלגה, לצד אישיות שנואה במיוחד על חלקים גדולים בציבור הישראלי בתור מס' 2, לא יכלה להביא יותר ממה שהצליחה להביא בשלישי האחרון.
4. הארגונים הא-מפלגתיים: מן ההתחלה, ראיתי בפעולתם של ארגונים כמו V15 דבר חיובי, ובוודאי הזדעזתי מההאשמות שהוטחו כנגד ארגון זה ודומיו, כאשר מן העבר השני עמותות הנתמכות ע"י המדינה ("אם תרצו", מועצת יש"ע ואפילו גרעיניים תורניים, לכאורה בלבד - http://sixtyone.co.il/articles/203 מתוך אתר 61 של מכון "מולד") פעלו באופן אקטיבי לשימור שלטון הימין וחיזוקו. אך למעשה, כאשר בוחנים את הדברים מהפרספקטיבה של לאחר הבחירות, פעילותם של ארגונים אלו, טובים וחוקיים בעיניי ככל שיהיו, לא סייעו לניצחון השמאל אלא גרמו לתופעה ההפוכה. הם עוררו את הימין, חיזקו אותו, וגרמו לו לפחד שיאבד את השלטון, מה שגרם לו להתעוררות שהובילה לניצחון הגדול בשלישי. 
5. הפלטפורמה: הבחירה בשם "המחנה הציוני" נעשתה מתוך כוונה נכונה, כדי להראות שהציונות לא שייכת רק לצד הימני של המפה, הצד שלרוב מנכס לעצמו את הציונות שוב ושוב, אך בסופו של דבר, הבחירה בשם הזה הייתה מוטעית לחלוטין. היא אפשרה לליכוד ולבית היהודי לבצע קמפיין קשה מאוד, אכזרי מאוד, שכלל הרבה השמצות, הכפשות ואי-דיוקים (במקרה הטוב) או חצאי אמיתות, כלפי סתיו שפיר למשל, בנושא התקווה (למרות שמדובר בציטוט, ועוד ציטוט מעוות, מתוך עמוד 100 בספר שולי לחלוטין. שפיר עצמה הכחישה את הדברים ואין הקלטה שלה אומרת את הדברים האלו, שגם אם נאמרו, היו לפני מספר שנים ולא בציבור), כלפי מירב מיכאלי (הופצה הקלטה שלה קוראת לא להתגייס לצה"ל מתוך דיון בגלי צה"ל לפני מספר שנים. הדברים נאמרו אך הוצאו מהקונטקסט הכללי כמעט לחלוטין), כלפי יוסי יונה (על דברים שאמר לפני כ-10-15 שנים, וחזר בו מהם כבר ב-2010) וכלפי אנשים נוספים במפלגה. ברגע שהדברים הופצו, לא היה ניתן לעצור את השטף ואת התחושות של חלק גדול מהציבור כלפי "המחנה הציוני", למרות הניסיונות החוזרים ונשנים של המפלגה לעצור את הגל הזה, כולל הפצת סרטון "מהי ציונות" וסרטון "אז יגידו". גם בבחירות הקודמות היו ברשימת מפלגת העבודה שפיר, מיכאלי, יונה ואחרים, אך אז הדברים שאמרו הנ"ל לא הטרידו במיוחד את הליכוד והבית היהודי, והם כלל לא הואשמו בנושא. בחירת השם, אם כן, יצרה פתח לקמפיין קשה כנגד המפלגה, שלא היה מתרחש לו הייתה נשארת תחת השם "העבודה" (הדבר לא היה מבריח מצביעים שהצביעו למפלגה).
6. השבטיות - בסופו של דבר, התופעה שקיימת בחברה הישראלית כבר מאז 1977 המשיכה להתקיים. השבט הלבן, כפי שהוא מכונה, כלומר מעמד הביניים והמעמד הגבוה, יוצאי מדינות אירופה, המתגוררים באזור המרכז ובאזורים מבוססים נוספים ברחבי המדינה, הצביעו ברובם המוחלט למרכז-שמאל. השבט השני, המעמד הנמוך, יוצאי מדינות ערב ויוצאי חבר העמים, המתגוררים בפריפריה, הצביע ברובו המוחלט לליכוד ולימין. רק ב-1992 וב-1999, בהובלת רבין וברק, הצליחה העבודה לסחוף אחריה את אותו קהל, שנוטה מסורתית לתמוך בליכוד ובש"ס. התדמית של המרכז-שמאל היא תדמית תל-אביבית, מנותקת, עשירה. אז מה אם ברשימת המחנה הציוני הופיעו נציגי כל המגזרים, נציגי כל המעמדות ותושבי הפריפריה. עדיין, המחנה הציוני, או יש עתיד או מרצ למשל, נתפסו כמפלגה אליטיסטית, בעוד הליכוד, שהאיש העומד בראשו הוא אשכנזי שגר באחד היישובים העשירים ביותר בארץ, קיסריה, או הבית היהודי, שבראשו עומד אדם שגר בשכונה לא ענייה במיוחד, בלשון המעטה, ברעננה, נתפסו כמפלגות העם. את השבטיות הזו לא ניתן היה לשבור.

המסקנות: הגיע הזמן למסקנות, כפי שאני רואה אותן. השמאל לא נכשל בגלל שלא היו בו יותר נציגים מן הפריפריה, או חובשי כיפות, או יוצאי חבר העמים; הוא לא נכשל בגלל שהוא לא עשה מספיק למען החלשים; הוא לא נכשל בגלל שהוא לא עשה קמפיין מספיק משמעותי בפריפריה. את כל אלו השמאל עשה גם עשה. היו בו נציגים מכל המגזרים, והוא עשה קמפיין גם בפריפריה, והוא פעל בכנסת שוב ושוב למען החלשים, כמו בחוק הדיור הציבורי של מרצ, כמו בהפסקת ניתוקי המים ביוזמתם של חברי הכנסת שמולי ומיכאלי מהעבודה בכנסת האחרונה, או כמו בהעברתם של מיליוני שקלים לניצולי שואה שביצעה יש עתיד. הדבר הזה הוא הרבה יותר עמוק. החברה הישראלית התנתקה, ברובה, מן השמאל, מן המושג שמאל, מן האג'נדות שלו ומן ההרכב הפרסונלי שלו. על השמאל להתאגד במסגרת אחת, גדולה, של העבודה (או לפחות הצד היותר שמאלי שלה), מרצ, התנועות הירוקות למיניהן, ואישים נוספים שיוכלו להצטרף. זו תהיה מסגרת שתבין ותפנים שאין לה סיכוי להילחם על השלטון בעתיד הקרוב, גם אם יובא גנרל שיהפוך את הקלפים (סקופ: אין גנרל כזה רלוונטי. עד שגנץ יגיע יעברו עוד הרבה שנים, דגן לא במצב בריאותי חיובי במיוחד, דיסקין מיתג עצמו כשמאל ו"שרף" את עצמו, אשכנזי מסובך בפרשת הרפז, וברק כבר לא ישוב וטוב שכך). זו תהיה תנועה גדולה, מפלגה גדולה, שלא תיאלץ להילחם על מקומה בכנסת בכל בחירות (כמו שמרצ נאלצת לעשות בכל בחירות) ושלא תשבור כל הזמן ימינה כדי להביא קולות. היא תתנגד לפסילות של ח"כים ומועמדים, גם אם הם אנשים שמתנהגים בצורה מבחילה כמו זועבי או מרזל. היא תהיה סוציאל-דמוקרטית, בלי מלבינים ניאו-קפיטליסטיים כמו טרכטנברג, והיא לא תהיה עלה תאנה בממשלת ימין כדי להיות שותפה למדיניות המנוגדת למה שמצביעיה מאמינים בו. היא תציג קו חילוני אמיתי, ולא תקרוץ לחרדים כדי להקים איתם ממשלה לאחר הבחירות, אלא תוביל קו שיהיה גם סוציאלי, גם דמוקרטי וגם בלתי-מתפשר בנושאים אזרחיים ובנושאי דת ומדינה, למען חופש דת. מפלגה שכזו תוכל להיות בעיקר קיימת, גדולה, נלחמת, לא מתנצלת (בתור אנטיתזה של הבית היהודי), והיא תעבור תהליך ארוך של חיבור לעם, תהליך שיוכל להיות מושלם ולהחזיר את השמאל לשלטון בעוד שנים רבות. במרכז, כאשר מפלגה כמו יש עתיד תיפרד מסמניה השמאליים, ותצרף אליה אנשים עם גוון יותר ימני, יותר "עממי" ופחות "אליטיסטי", כמו כחלון למשל, יהיה ניתן להחליף את שלטון הליכוד. ואז, ייתכן ומפלגת השמאל תוכל להיות שותפה בממשלה ולקדם חלק מהאג'נדות שלה. בינתיים, האתגר הגדול ביותר של השמאל הוא להכיל את התבוסה, ולהפנים את שינוי כללי המשחק, כדי ליצור את הגוף שממנו יחל התהליך הארוך בחזרה אל השלטון.

בחירות 2015 - סיכום אישי

זהו זה, עוד קצת יותר מ-60 שעות ייפתחו הקלפיות ברחבי הארץ, ו-5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו להצביע עד השעה 22:00, עת יפורסמו המדגמים בערוצי הטלוויזיה. זה יהיה גם האות לפתיחתו של המשחק הפוליטי החדש.

תמו להם שלושה חודשים של מערכת בחירות. בשלושת החודשים האחרונים שמענו בעיקר הכפשות, נאצות, הסתה, לכלוך, הבטחות סרק, לקיחת קרדיטים על הדברים הטובים והאשמות הדדיות על הדברים הרעים. בקיצור, דיון אמיתי על הנושאים החשובים באמת - לא היה כאן.

התמונה - קמפיין לעידוד ההצבעה של המכון הישראלי לדמוקרטיה

אז עכשיו, ממש קצת לפני שאתם הולכים להצביע, תחשבו קצת על הנושאים החשובים לנו באמת. תזכרו שב-6 השנים האחרונות עלו מחירי הדיור ביותר מ-80%. שרק לפני כמה חודשים, ממש בקיץ האחרון, הייתה כאן מלחמה עקובה מדם, שנמשכה 50 ימים שבהם מיליוני אזרחים ישראליים ישבו במקלטים, ושהביאה למותם של 72 אזרחים וחיילים, ושל מאות פלסטינים, שכן, גם חלק מתוכם, אפילו קטן, היו אנשים באמת חפים מפשע. תזכרו איך בשנים האחרונות הפכה מדינת ישראל למקום שבו הסתה היא שם המשחק, מכלל הכיוונים. הקיץ האחרון, באותו קיץ ארור של מלחמה, היה גם קיץ שבו נעשתה דה-לגיטימציה לאלפי אנשים שהעזו לחשוב אחרת ממה שהמיינסטרים ציפה מהם. רק בחודשיים האחרונים, מתחת לרדאר ולעין הציבורית, הוכו קשות שני צעירים דרוזים, ששירתו בצה"ל ביחידות מובחרות, רק בגלל שהעזו לדבר בערבית (http://news.walla.co.il/item/2827238; http://www.haaretz.co.il/news/local/1.2546990).

אני רוצה להאמין, ואני מקווה שעוד רבים מאמינים כמוני, שיכולה להיות כאן מדינה טובה יותר, שמחירי הדירות והשכירות הכל-כך גבוהים הם לא גזירת גורל, ושהם יכולים לרדת; שהמצב הקשה של הרפואה הציבורית, שהולכת וקורסת לתוך עצמה, הוא מצב הפיך, שניתן לשנות רק אם ירצו; שהשחיתות וחוסר השקיפות לא יימשכו לעולם; שאפשר, בכל זאת, לעשות יותר ממה שנעשה כדי למנוע מלחמות כ"כ כואבות, עם כל כך הרבה שפיכות דמים, בכל שנתיים; שכשאני, או אדם אחר לצורך העניין, כותב את דעתי בפייסבוק, אני לא צריך "לזכות" למטר כבד של קללות וגידופים; ושרגישות חברתית לא תהיה מילת גנאי, אלא מה שינחה את אלו שמובילים את המדינה שלנו.

לא איבדתי את התקווה, ואני רוצה להאמין שגם אתם לא. לא איבדתי את התקווה שהמדינה שלנו יכולה להיות טובה יותר וצודקת יותר. שנושאים כמו איכות סביבה, בריאות, דיור ציבורי ותחבורה ציבורית יהיו בראש סדר העדיפויות של המדינה ולא בסופו; שיהיה כאן יותר בטוח, יותר שקט ויותר סובלני. שהפגנה, גם בזמן מלחמה, תהיה משהו שאנשים גאים ללכת אליו אם הם מאמינים במטרה שלו, ולא משהו שאנשים מפחדים ללכת אליו בגלל איומים והסתה. שנהיה מוטרדים מזה שאלפי אנשים מפוטרים בגלל חזירות, ולא נקבל את זה בשיוויון נפש. שיהיה כאן יותר חופש דת, לא כדי לפגוע בדת, אלא להפך.

ביום שלישי, תצאו החוצה מהבית, ואל תקבלו את המצב כמובן מאליו. תאמינו שאפשר לשנות, ושהכוח שלכם, שלנו, הוא הכוח לעשות כאן טוב יותר. ואני אסיים עם שיר שמבטא בדיוק את התקווה והאמונה שאפשר אחרת. בשבוע הבא טור חדש עם ניתוח של התוצאות. שבוע טוב שיהיה, ולכו להצביע. 

בחירות 2015 - איך תראה הכנסת ה-20?

השבוע בבלוג אנתח את פניה של הכנסת ה-20, כפי שהיא צפויה להיראות על פי הסקרים הנוכחיים. אחר כך גם סקרים והערות לקראת השבוע האחרון של מערכת הבחירות. בעוד כמה ימים, טור חדש שלי שיסכם את כל מערכת הבחירות ויהיה בעיקר טור סיכום אישי.
הפרופיל המסתמן של הכנסת העשרים - לפני שנתיים, נבחרה כנסת יוצאת דופן. בעקבות בחירות 2013 49 ח"כים חדשים נכנסו לכנסת, ו-27 נשים (מספר שיא). היה נדמה שהמחאה החברתית של 2011 לא הובילה לשום שינוי, ולא תגרום לשינוי פוליטי של ממש בישראל. אולם, בניגוד לכל התחזיות והסקרים, תוצאות הבחירות של 2013 הצביעו על כך שהציבור הישראלי מאס בפוליטיקה הישנה ובחר בשינוי. התחלופה של חברי הכנסת בין הכנסת ה-18 ל-19 הייתה מהגדולות ביותר בתולדות מדינת ישראל. כעת, שבוע לפני הבחירות, זה הזמן לבדוק כיצד תראה הכנסת העשרים על פי תוצאות הסקרים האחרונים. על פי תוצאות הסקרים, כך תראה הכנסת הבאה:

• לכנסת הקרובה צפויים להיכנס 36 ח"כים חדשים ו-4 ח"כים חוזרים (שכיהנו בעבר בכנסת), לעומת 49 ח"כים חדשים, כאמור, בכנסת הקודמת, ו-7 ח"כים חוזרים. הסיבה העיקרית לכך שלכנסת הקודמת נכנסו 49 חברי כנסת חדשים הייתה בעיקר עקב הצלחתה של מפלגת יש עתיד, שכל מועמדיה לא כיהנו בעבר בכנסת. ברוב הרשימות יש ייצוג משמעותי לשמות חדשים במקומות ריאליים, מלבד המפלגות החרדיות. במידה ומפלגת כולנו של משה כחלון תצליח מעל למצופה בבחירות, מספר הח"כים החדשים צפוי לעלות.
• כרגע, מסתמן כי מספר הנשים בכנסת ה-20 יהיה שווה למספר הנשים בכנסת הנוכחית - 27. ברשימת הליכוד ישנן 4 נשים ב-25 המקומות הראשונים, במחנה הציוני - 9 נשים ב-25 הראשונים, ביש עתיד - 5 ב-15 הראשונים, ובכולנו - 4 נשים ב-10 הראשונים. גם הייצוג הנשי במפלגות הערביות צפוי לעלות עקב שיבוצה של עאידה תומא-סלימאן כמועמדת השנייה מטעם חד"ש ברשימה המשותפת.
• מספר הגנרלים (בעלי דרגת אלוף\רב אלוף) יישאר ככל הנראה 4, בעוד השב"כ יאבד נציג אחד (ישראל חסון, שכבר פרש מהכנסת לטובת ניהול רשות העתיקות) וייוצג בכנסת הקרובה ע"י יעקב פרי מיש עתיד. בכנסת האחרונה כיהנו 4 נציבי משטרה בדימוס (אהרונוביץ', צור, מזרחי ומיקי לוי), ובכנסת הקרובה יכהן ככל הנראה רק ניצב אחד לשעבר - מיקי לוי שממוקם במקום ה-11 ביש עתיד.
• בכנסת העשרים צפויים לכהן כ-15 חברי כנסת בעלי תואר דוקטור, שמתוכם 2 פרופסורים המשובצים ברשימת המחנה הציוני (יוסי יונה ומנואל טרכטנברג).
• הייצוג של לא-יהודים יגדל במעט, כאשר מסתמן כי מטעם המפלגות הציוניות יכהנו כ-2 או 3 ח"כים ערבים (זוהיר בהלול מהמחנה הציוני, עיסאווי פריג' ממרצ וייתכן שגם איוב קרא, הממוקם במקום ה-24 הגבולי בליכוד, יחזור לכהן בכנסת). ברשימה המשותפת 13 המקומות הראשונים הם ריאליים כרגע, כאשר 12 מתוך 13 המועמדים הראשונים הם לא-יהודים (דב חנין, הממוקם במקום ה-8, הוא היהודי היחיד במקום הריאלי).
• מספר הח"כים הדתיים יעמוד, לפי הסקרים, על 39 (לעומת 40 כעת), ומתוכם כ-10 יכהנו מטעם המפלגות הלא-דתיות (הליכוד, יש עתיד, המחנה הציוני).

לקראת השבוע האחרון של מערכת הבחירות - השבוע צפוי להיות רווי באירועים, והמועמדים יעברו ממקום למקום, בכל רחבי הארץ, כדי להפגין נוכחות וכדי לנסות ולשכנע את המתלבטים האחרונים. הליכוד צפוי לערוך השבוע קמפיין "גוועאלד", שיזהיר מפני הפסד אפשרי של הליכוד בבחירות, ומטרתו תהיה להעביר מצביעי ימין מן הבית היהודי, ישראל ביתנו, יחד וגם מכולנו של כחלון, אל הליכוד. נתניהו צפוי לסייר בגוש עציון ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון השבוע, כדי לנסות ולהעמיק את אחיזת הליכוד באזורים אלו, על חשבון הבית היהודי. נפתלי בנט והבית היהודי, שבמשך חודשים היה נראה שהם בדרך להישג מאוד משמעותי בבחירות הללו, עשויים לסיים את מערכת הבחירות הזו בהיחלשות לעומת הבחירות הקודמות. המטרה של בנט בשבוע האחרון של הבחירות תהיה לבלום מעבר קולות לליכוד ולנסות לשכנע צעירים המתלבטים בינו לבין כחלון ולפיד. במקביל, המחנה הציוני יגביר את המאמצים בשטח, יקיים כנסים ברחבי הארץ, כולל כנס במגזר הדרוזי, וינסה להעביר שוב ושוב את המסר - "רק הרצוג יכול לנצח את ביבי", בסגנון קמפיין קדימה ב-2009, בתקווה להצלחה דומה. המטרה של המחנה הציוני היא לפתוח פער של לפחות 3-4 מנדטים מן הליכוד, ועל מנת להשיג מטרה זו, ינסו שם "לאכול" את המפלגות האחרות בגוש שלהם, בלי לתקוף אותן אישית כדי לא לפתוח חזיתות נוספות ולא להחליש אותן יתר על המידה. בנוסף, יימשך הקמפיין נגד ביבי, ויועברו מסרים רבים (כמו סרטון המנהרות, שלמעשה חיזק את מעמדו של בנט) שמטרתם היא לגרום למעבר קולות מן הליכוד לבנט, לפיד וכחלון.

יש עתיד, שנמצאת במומנטום נהדר בשטח, תמשיך בפעילות השבוע, בעיקר בקרב המתלבטים, ותמשיך לקרוץ למרכז-ימין ולימין הרך. בשלב הזה של מערכת הבחירות, לפני שנתיים, יש עתיד הייתה עם כ-10 מנדטים. ההתייצבות שלה על 12-13 בסקרים האחרונים מהווה עבורה קרש קפיצה אל עבר 15, 16, 17 ואולי אף יותר, מנדטים. כחלון ינסה להסיט את הדיון לכלכלי-חברתי, ולנגוס בליכוד ובלפיד, ואילו מרצ תנצל את ההזדמנות שנוצרה בעקבות התאכזבותם של מצביעי השמאל מסירובה של הרשימה המשותפת לחתום על הסכם עודפים עם מרצ, כדי להעביר מצביעי שמאל רדיקלי ומצביעים ערבים אל מרצ. סקר "הארץ האחרון שנערך הצביע על כך ש-40% ממצביעי הרשימה המשותפת שוקלים להצביע למרצ, וכמובן שהדבר הזה יעמוד לפניהם של ראשי מרצ בשבוע האחרון של מערכת הבחירות. השבוע כל מועמדי המפלגה יתגייסו ויופיעו בכנסים ובחוגי בית ברחבי הארץ, בעיקר בקיבוצים, בסיס הכוח העיקרי של מרצ, שם יש חשש ממשי לזליגת קולות אל המחנה הציוני. ברשימה המשותפת ינסו לאחות את הקרעים שנוצרו לאחר משבר הסכם העודפים, ולנסות ולשנע כמה שיותר בוחרים אל הקלפי במגזר הערבי. צפו לעוד התפתחויות בגזרת מרצ-הרשימה המשותפת - יש שם התחממות ומתקפות הדדיות, ולדעתי, הם רק ילכו ויחריפו השבוע.

סקרים - זהו השבוע האחרון שבו יהיה ניתן לפרסם סקרים. סקרי יום שישי יהיו הסקרים האחרונים, ולאחר מכן, ב-72 השעות שיוותרו עד יום הבחירות, יערכו סקרים, לצרכים פנימיים בלבד, ויהיה אסור לפרסם את תוצאותיהם. מגמת הירידה של הליכוד בסקרים נבלמה השבוע לאחר הנאום בקונגרס, אך עדיין הליכוד לא הצליח ליצור מומנטום משמעותי. תוצאות הסקרים של השבוע מצביעות על, פחות או יותר, אותו מצב שוב ושוב: שיוויון, עם יתרון קל למחנה הציוני. יש עתיד הולכת ומתחזקת, ומרוויחה יותר ויותר קולות מן הימין. הבית היהודי לא מצליח להתרומם, והרשימה המשותפת נותרת על אותו מספר מנדטים, פחות או יותר. מתפתח כאן קרב, שהוא לא פחות מעניין מהקרב על מי תהיה המפלגה הראשונה - מי תהיה המפלגה השלישית? זהו קרב תלת-ראשי, בין יש עתיד, הרשימה המשותפת והבית היהודי. מרצ רשמה השבוע התחזקות קלה, בעוד אלי ישי ומפלגת יחד, שהיה נראה שהיא פורצת קדימה רק לפני כשבוע, שוב חוזרת להסתובב סביב אחוז החסימה. 

אני אחזור בעוד כמה ימים עם טור אישי לסיום ולסיכום מערכת הבחירות, ועם התוצאות של הסקרים האחרונים שיפורסמו. ובינתיים - כתבה מאוד מעניינת, חשובה ובעיקר מטרידה שפורסמה הבוקר ב-The Marker. 

http://www.themarker.com/career/1.2583622

בחירות 2015 - תשדירי התעמולה והנסיקה של לפיד

השבוע בבלוג אני אעסוק בתשדירי התעמולה הגדולים בהיסטוריה של הבחירות בישראל, לרגל פתיחת שידורי התעמולה השבוע ביום ג'. אחר כך ארחיב בנושא הנסיקה של לפיד ויש עתיד בסקרים בשבועות האחרונים אל מול הירידה של הליכוד והדשדוש של המחנה הציוני. 
דירוג תשדירי התעמולה ההיסטוריים -

10. המפד"ל קוראת לך, המפד"ל 1984: התשדיר הזכור של המפד"ל ממערכת הבחירות של 1984. אמנם זה נגמר ב-4 מנדטים בלבד, אבל התשדיר הפך לקאלט.

https://www.youtube.com/watch?v=h3IV7fWGfKI

9. ישראל חזקה עם פרס, העבודה 1996: אותו מקצב ואותה מנגינה של תשדיר הבחירות המנצח מ-1992, אבל גם התשדיר הזה לא עזר לפרס, שהפסיד לנתניהו בפער של כ-30,000 קולות בלבד (בבחירות ישירות), בעיקר בגלל קמפיין מנומנם, רצף פיגועים וקמפיין נכון של הליכוד מנגד.

בדקות 2:25-4:58 בסרטון הבא.

https://www.youtube.com/watch?v=Q_eUanSAzMI

8. מאמינים בך מצנע, העבודה 2003: עוד תשדיר זכור מקמפיין לא מוצלח. האלוף במיל' וראש עיריית חיפה דאז זכה בראשות העבודה והסתמן כהבטחה החדשה של המפלגה אבל נחל תבוסה קשה בבחירות עם 19 מנדטים בלבד. טוב, לפחות נזכור את הג'ינגל.

https://www.youtube.com/watch?v=Mm9i-xoiSAI

7. טועה, טעות, טעינו, המערך 1984 - התשדיר של המערך מבחירות 1984 בכיכובם של חברי הגשש החיוור, שהוצגו כמאוכזבי ליכוד. מנגד, שלף הליכוד את השחקן והמנחה ספי ריבלין ז"ל, ואת הילדה ליסה פרץ מקרית שמונה (שלימים הפכה לעורכת מוסף "גלריה" של עיתון הארץ). תוצאות הבחירות האלו הניבו ניצחון למערך, אבל תיקו גושי כפה הקמת ממשלת אחדות לאומית ורוטציה.
https://www.youtube.com/watch?v=BTzh0pcD1zo

6. זה או ציפי או ביבי, קדימה 2009 - ג'ינגל אין בתשדיר הזה, אבל זהו אחד התשדירים המוצלחים ביותר אי פעם. הקמפיינר ראובן אדלר, היום במחנה הציוני, הגה את הסיסמה המוצלחת "או ציפי או ביבי", שהובילה למעבר מאסיבי של קולות מן העבודה ומרצ (שהתרסקו כמעט לחלוטין) ומן המפלגות הירוקות שהיו על סף אחוז החסימה, אל קדימה שהצליחה לעקוף את הליכוד בליל הבחירות. ממשלה לא יצאה מזה, לצערה של לבני.
https://www.youtube.com/watch?v=WUR6LMgcQLM

5. הליכוד זה נכון, הליכוד 1992 - מערכת הבחירות ב-1992 הסתיימה בתבוסה לליכוד, אבל הג'ינגל ההיסטורי הזה מלווה את המפלגה עד היום. 
https://www.youtube.com/watch?v=cS-z4IYSrKQ
4. עושים שלום בטוח, הליכוד 1996 - הקמפיין עם הסיסמה המבטיחה מבחירות 1996 היה אחד מהגורמים שהביאו לנתניהו את הניצחון. בניגוד למערכת הבחירות הנוכחית, נתניהו של אז פנה למרכז, הבטיח ליישם את הסכמי אוסלו ולהמשיך בתהליך השלום בצורה בטוחה יותר. במקביל, הקמפיין של "פרס יחלק את ירושלים", ופיגועי הטרור של מרץ 1996, גרמו לנדידה של קולות מתלבטים בעלי עמדות מרכז מפרס לנתניהו, מה שהכריע את הבחירות לטובתו.
https://www.youtube.com/watch?v=61vSrAadkrg
3. רק שרון יביא שלום, הליכוד 2001 - עוד קמפיין מוצלח של "פורום החווה" בהובלת הקמפיינרים ראובן אדלר ואייל ארד. אריק שרון, שהיה אחד הפוליטיקאים השנואים ביותר על הציבור, וזוהה עם הכישלון של מלחמת לבנון הראשונה, עבר שינוי תדמית על ידי הקמפיינרים. שיאו של שינוי התדמית היה בתשדירי הבחירות של 2001, שהציגו אותו בתור סבא חביב, אדם חם ומשפחתי ומנהיג שיוכל להוביל לשלום (אחרי שבמשך שנים היה שנוא השמאל). אל מול ברק, שכהונתו בת השנתיים הסתיימה במפח נפש, זה הספיק לניצחון סוחף בבחירות האישיות, ואחר כך לעוד ניצחון סוחף בבחירות 2003 מול מצנע. והנה הג'ינגל, לצערי בלי התשדיר שלא ניתן היה למצוא.
https://www.youtube.com/watch?v=0Ow9mPzvNj8
2. ממשלה עם מרצ, מרצ 1992 - לפני הבחירות ב-1992 החליטו שלוש מפלגות שמאל קטנות, רצ, מפ"ם ושינוי (שהייתה יותר מפלגת מרכז), להתאחד למפלגה אחת. שלוש מפלגות שייצגו בעיקר ציבור קטן, אנשי הקיבוצים ופעילי שמאל שקצו במערך המיושן, אבל לעולם לא הפכו למשמעותיות בשיח הפוליטי הישראלי. בראש המפלגה החדשה הזו לא עמדו אנשים כריזמטיים במיוחד, כמו שריד, אלוני, רובינשטיין וצבן, אבל העובדה שהוקמה מפלגה חדשה, ששמה על סדר היום את הנושאים של הפרדת דת ממדינה, ניקיון משחיתות וצדק חברתי, הובילה לסחף של צעירים למפלגה ולהישג נהדר של 12 מנדטים בבחירות (עלייה של 2 מנדטים מה-10 שזכו בהן שלוש המפלגות יחדיו ב-88'), הישג שמעולם לא שוחזר. הקמפיין היה כל כך מוצלח בעיקר בגלל התשדיר הזה, תשדיר שסימל שינוי ואווירה צעירה.
הנה התשדיר המיתולוגי, בכיכובה של עינת ארליך.
https://www.youtube.com/watch?v=MjS1w82qEMU
1. ישראל מחכה לרבין, העבודה 1992 - השמאל הציוני, מרצ והעבודה על גלגוליהן השונים, לא הצליח מאז 1977 לשבור את התדמית האליטיסטית והמיושנת, את מעגל התומכים הקבוע, את הריחוק בינן לבין הציבור הרחב. מערכת הבחירות של 1992 הייתה יוצאת מן הכלל ויוצאת דופן בהתייחס לקביעה הזו. מרצ והעבודה נפטרו מהתדמית המיושנת של המפלגות שלהן (רצ, המערך), יצרו גוף פוליטי חדש עם שם חדש, וסחפו אחריהן את הקהל שאף פעם לא היה אצלן וגם לא חזר אליהן אחרי הבחירות האלו. זה היה הקהל של עיירות הפיתוח, של הצעירים שמאסו בשלטון ובשחיתות, של העולים החדשים שלא יכלו להכיל את העול של הממסד. המערך, שהפך לשנוא השכבות החלשות, וייצג את השכבות הגבוהות ואת תושבי הערים המפותחות, החליף את פרס שכשל שוב ושוב מול הליכוד, בגנרל בדימוס וראש הממשלה לשעבר רבין. הוא שינה את שמו, שינה תדמית, ובצירוף של אכזבה מהשלטון המתמשך של הליכוד ושותפיו הטבעיים, ואישיות ביטחונית עם תדמית נקייה וראויה בעיני הציבור כמו רבין, הצליחה העבודה לכבוש את השלטון, תוך כדי שהיא סוחפת אחריה את מעוזי הליכוד. התשדיר האלמותי של העבודה ממערכת הבחירות הזו, ישראל מחכה לרבין, סימן יותר מכל את הקו שהוביל אותה אל השלטון, הקו שהדגיש את מנהיגותו של רבין ואת האווירה החדשה שהביאה איתה המפלגה. הנה התשדיר:

סקרים - התופעה הבולטת ביותר בסקרים האחרונים היא הנסיקה של יש עתיד. המפלגה שהתחילה את הבחירות כסוס מת, שכולם כבר הספידו, שהגיעה כבר ל-7 מנדטים, מגיעה ל-12-13 מנדטים, מספרים שהיא לא ראתה אפילו בשבוע האחרון של מערכת הבחירות הקודמת. אז נכון שהפעם לא צפוי להתרחש אותו באזז שקרה בפעם שעברה בימים האחרונים של מערכת הבחירות סביב יש עתיד, אבל המקום שבו היא נמצאת כרגע מציב אותה בנקודת זינוק מצוינת לקראת ה-17.3. מפלגת המחנה הציוני מתחילה לחוש יותר ויותר מאוימת על ידי יש עתיד, למרות שעדיין, ההתחזקות של יש עתיד לא מובילה להיחלשות ממשית של המחנה הציוני. מי שנחלש כרגע הוא בעיקר הליכוד, והקולות כנראה עוברים לכיוון המרכז, לכולנו של כחלון וללפיד. העובדה שנתניהו פונה שוב ושוב רק לציבור הימני הקשה, ולא פונה למרכז כמו שעשה במערכות בחירות קודמות, לצד הדו"חות הקשים של המבקר על נתניהו, הובילו לכך שמצביעי הימין הרך והמרכז שתכננו להצביע ליכוד הפכו למתלבטים, ונוטים כעת לכיוון מפלגות המרכז, או כמו שאוהבים לכנות אותן בליכוד, מפלגות "האווירה". הליכוד יקווה להחזיר השבוע את הקולות בעקבות הנאום בקונגרס האמריקני של נתניהו. המחנה הציוני בראש בסקרי השבוע האחרון עם כ-23-24 מנדטים, הליכוד עם 22-23, הבית היהודי עדיין לא מצליח להתאושש משמעותית ונשאר על 12-13, יש עתיד והרשימה המשותפת גם כן עם אותם מספרים, כחלון מתחזק מעט ל-8-9, ובשאר המפלגות המצב די סטטי.
בשבוע הבא טור חדש, עם המסקנות מהשבוע הראשון של תשדירי התעמולה, מנאום נתניהו בקונגרס ומתמונת המצב של מערכת הבחירות שהולכת ומתקרבת לשיאה.

בחירות 2015 - ש"ס, הרשימה המשותפת ומזרחיות שמאלנית-רדיקלית

מבין כל ההתרחשויות בבחירות האלו, צדה את עיני התופעה שהולכת וצוברת תאוצה, תופעה של הצבעת מחאה של פעילים מזרחיים עבור ש"ס. יש לא מעט כאלו שיצביעו לרשימה המשותפת או לכולנו של כחלון, ובלבד שלא יצביעו עבור העבודה או מרצ, השמאל הציוני המיושן, שמייצג בעיני אותם אנשים את האשכנזיות וההתנשאות.
נשגב מבינתי כיצד אנשים כ"כ מבריקים ובעלי מודעות חברתית ואזרחית, יכולים לבחור במפלגה כמו ש"ס. האם זו לא אותה מפלגה שהדירה וממשיכה להדיר במשך שנים ציבורים שלמים בחברה הישראלית מרשימתה? נשים, רוסים, ערבים, חילונים, דתיים-לאומיים וגם סתם אשכנזים לא הופיעו לעולם ברשימת המפלגה הזו, וגם לעולם כנראה לא יופיעו. האין זו אותה מפלגה שמייצגת קו דתי קיצוני, שמטרתה לייסד שלטון מדינת הלכה במדינת ישראל, שבמשך שנים חברה שוב ושוב לימין?
אותה מפלגה שהאדם הקודם שעמד בראשה עסק במשך כל שנותיו במשרד הפנים במלחמת חורמה במסתננים במקום לטפל בבעיות הקשות של המדינה, וזה שעומד בראשה כעת עסק במשך כל שנותיו בתור שר בלקיחת שוחד ובהנאה ממנעמי השלטון?
אי אפשר להעמיד פנים ולומר שאין קיפוח כלפי מזרחים, ושיש שיוויון בין מזרחים לאשכנזים באקדמיה ובצמתי הכוח של המדינה. הממסד של קום המדינה הפלה את המזרחים ויצר אי-שיוויון ופערים שלא נסגרו עד היום, אך אחת מהמנציחות הגדולות ביותר של המצב הזה היא ש"ס. אותה מפלגה קמה בקול תרועה רמה כמייצגת האותנטית של המזרחים, אך במשך השנים בעיקר דאגה לציבור החרדי-מזרחי בלבד, הייתה זו שעודדה את השינוי שעבר על החברה היהודית-מזרחית, מחברה מסורתית אך פתוחה ומכילה, לחברה שהפכה לתואמת של החברה האשכנזית החרדית, כולל באימוץ הלבוש. הפערים החברתיים ואי-השיוויון עדיין קיימים, ובוודאי שישנה אפליה, אך הדרך לשינוי נעוצה קודם בכל בהשקעה בפריפריה ובתיקון של אי-השיוויון בחינוך. ש"ס הייתה המתחזקת הגדולה ביותר של אי-השיוויון הזה, בכך שבמשך שנים תמכה ותפעלה, ועודנה מתפעלת, רשת חינוך פרטית משלה, רשת חינוך חרדית שהתלמידים הלומדים בה לא זוכים ללמוד לימודי ליבה. ש"ס היא המפלגה שמנציחה את הקיפוח ואת האפליה, המפלגה שגורמת לכך שדורות שלמים של אזרחים לא מקבלים חינוך שווה לשאר האזרחים במדינה, ובכך לא זוכים להגיע למעמד השווה בו הם צריכים וחייבים להיות. בראשות המפלגה הזו עומד אדם שהוא לא רק עבריין מורשע, אלא גם אדם שאמנם מתיימר לייצג את העניים והחלשים ("השקופים"), אך במקביל לובש את מיטב החליפות היקרות בשוק של ארמאני וגוצ'י. לא מש"ס, המפלגה שמדירה נשים ומנציחה אפליה, תצא הבשורה המזרחית.
ומה בנוגע לרשימה המשותפת? יש ברשימה הזו איזושהי בשורה חדשה, והאדם שעומד בראשה, איימן עודה, הוא ראוי, רהוט ומרשים. עם זאת, אל לנו לשכוח שחד"ש היא רק אחת מהמפלגות המרכיבות את הרשימה הזו. ברשימה הזו נמצאות גם בל"ד ורע"ם, מפלגה אחת היא מפלגה לאומנית פאן-ערבית, בסגנון הבעת' הסורית של משפחת אסד, ואחת היא מפלגה דתית פנאטית, שבה חברים ביגמיסטים ומדירי נשים. אלו שתי מפלגות שהתייצבו שוב ושוב לצד המפלגות החרדיות בהצבעתן כנגד חוקים כמו חוק הגיור וחוקים חילוניים נוספים, שהיו עקביות בעמדתן כנגד הקהילה הלהט"בית. גם המפלגה הזו היא לא אבירת הייצוג. ב-15 המקומות הראשונים יש רק שתי נשים ויהודי אחד, שזה ייצוג מביש בהחלט לכל הדעות. גם מן הרשימה המשותפת, על אף שיש בה בשורה חדשה, לא תצא הבשורה המזרחית.
יש צורך בתיקון עוולות שנעשו וממשיכות להיעשות כלפי המזרחים. התיקון הזה לא יוכל להיעשות דרך תמיכה במפלגות דתיות המנציחות קיפוח, שדואגות לאינטרסים של ציבור קטן. התיקון הזה צריך להיעשות מתוך אותן מפלגות, שהן אכן אליטיסטיות מדי ולבנות מדי, מתוך תמיכה באותן מפלגות, ועל ידי חיזוק של אותם גורמים במפלגות אלו שיכולים לשנות את המצב הזה. אני מזרחי שגאה במזרחיותי, ואני חושב שבחירה במפלגה או באדם רק על בסיס היותו מזרחי, אינה משרתת את האינטרס של הציבור.

בחירות 2015 - הנושאים שלא תשמעו עליהם

3.5 שבועות ליום הבוחר, המפלגות מדשדשות סביב אותם מספרים, הנושאים החשובים לא ממש בולטים בסדר היום הפוליטי, ונדמה שהרכבת הקואליציה הבאה תהיה סיוט של ממש. השבוע נעסוק בנושאים שלא ממש דנים בהם, ואילו מפלגות שמות אותם על סדר היום, בשאלה עד כמה הסקרים שנערכים עכשיו יהיו קרובים לתוצאות האמת, ועל מה שצפוי לנו בשבועות הקרובים במערכת הבחירות הזו.
איכות הסביבה - איכות הסביבה היא נושא מאוד חשוב, אבל נושא שלא נדון כמעט בכלל במערכת הבחירות הזו. לפני פחות מ-3 חודשים, התרחש בשמורת הטבע עברונה שבערבה אסון אקולוגי, בעקבות דליפה של נפט מצינור אילת-אשקלון. מאז לא טרחו בממשלת ישראל לעסוק בנושא ולחקור את הנושא, לבדוק האם הייתה רשלנות, ולהיערך למקרה של אסון אקולוגי נוסף שכזה. רק בנס הסתיים האירוע האחרון ללא נפגעים בנפש. האם למישהו אכפת מהנושא? לא ממש. את סגן השר לאיכות הסביבה, אופיר אקוניס, ראיתם בשבועות האחרונים במסיבת עיתונאים בנושא עמותת V15, מה שכונה ע"י הליכוד "פרשת העמותות 2" והסתיים במהומה על לא מאומה כשהשבוע הליכוד משך את עתירתו כנגד הארגון וכנגד המחנה הציוני ומרצ (שנטען כנגדן מטעם הליכוד שמפעילות את הארגון בצורה לא חוקית). במסיבת עיתונאים בנושא הפקת לקחים מהאסון האקולוגי בעברונה לא ראיתם אותו, מכיוון שלו ולמפלגתו פשוט לא אכפת מהנושא. אי אפשר לצפות ממפלגה שלא מציגה מצע ומזלזלת בבוחריה, לעסוק בנושא חשוב שכזה. אלא שהנושא לא נמצא גם על סדר יומן של מפלגות נוספות, כמו ישראל ביתנו, הבית היהודי ויש עתיד, שלוש מפלגות שחברו לליכוד בממשלה האחרונה, בשם "מלחמתן בוועדים הגדולים", במטרה להקים נמל חדש בחיפה, נמל שיגדיל עוד יותר את זיהום האוויר באזור חיפה, שהוא גם כך גבוה בצורה קיצונית ומסכנת חיים. הפקת לקחים מאסון הטבע בעברונה, צמצום זיהום האוויר, דאגה לזכויות בעלי חיים, תחבורה ציבורית טובה ונקייה, הגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת - כל אלו מעניינים רק שלוש מפלגות, המחנה הציוני, מרצ והרשימה הערבית המשותפת. רק שלוש מפלגות אלו מציבות ברשימתן מועמדים עם רקורד סביבתי מוכח ועם מצע סביבתי, רק אלו מבטיחות לצמצם את זיהום האוויר ולא להגדיל אותו ע"י בניית נמל מזהם נוסף בחיפה מוכת הזיהום ומחלות הריאה הכרוניות. דברים אלו לא נכתבים כדי להאדיר את שלוש המפלגות האלו, אלא בעיקר כדי להעיד על עליבותן של שאר המפלגות המרכזיות מתמודדות בבחירות אלו. את הימין וכנראה גם את המרכז הנושא פשוט לא מעניין. גלעד ארדן עשה הרבה דברים חיוביים בתפקידו כשר להגנת הסביבה בממשלה הקודמת, אך מאז שעזב את המשרד, דאגה מפלגתו ושותפותיה הטבעיות בעיקר לאינטרסים, תוך כדי התעלמות מצרכים סביבתיים, כפי שהעיד הביטול של חוק השקיות המבורך של עמיר פרץ לאחר שזה פרש מתפקיד השר האחראי ע"י יו"ר ועדת הפנים של הכנסת ח"כ רגב, במה שנראה כמעשה שמטרתו לשרת אינטרסים אישיים ו"לנקום" בפרץ לאחר שהתפטר. נושא איכות הסביבה הרבה יותר חשוב ממה שמספרים לנו. כשאתם הולכים להצביע, תיקחו גם את הנושא הזה בחשבון. הוא חשוב.

לוגו התנועה הירוקה, שהשתלבה ברשימת המחנה הציוני (יו"ר התנועה הירוקה שוריינה במקום ה-25 ברשימה).
המאגר הביומטרי - עוד נושא חשוב מאוד שלא עולה בכלל לכותרות בבחירות האלו. המאגר הזה הוא כל כך מסוכן, בגלל שמרשם האוכלוסין של מדינת ישראל כבר נפרץ עשרות פעמים. אותה רשת ביטחון, הכל כך גרועה, ששומרת על מרשם האוכלוסין, אמורה לשמור על טביעות האצבעות ותווי הפנים שלנו מפני הפצה ויראלית והגעה של הפרטים האלו לגורמים עוינים במיוחד. בשביל לקבל עוד קצת מידע על הסכנה הזו, ולמה זה נושא כל כך חשוב בחיים שלנו, אני מפנה למאמר של פרופ' קרין נהון מיוני 2013, מאמר שיש לו רלוונטיות גדולה גם שנה וחצי אחרי: http://ekarine.org/heb/2013/06/makor/. אלו מפלגות הן היחידות שמתנגדות למאגר הביומטרי? איזו הפתעה, אותן שלוש מפלגות שמתעניינות באיכות הסביבה. המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת. יש עתיד הייתה בהתחלה מתנגדת חריפה, אבל בפליק-פלאק אופייני הצטרפה מהר מאוד לרשימת התומכים. אציין לרעה את המחנה הציוני בנושא, למרות ההתנגדות שלהם, מכיוון שח"כ מאיר שטרית מהתנועה היה מהיוזמים והמקדמים הבולטים ביותר של המאגר האיום הזה. שטרית פרש מהחיים הפוליטיים, וכולי תקווה שכעת המחנה הציוני כולו, העבודה (שהתנגדה לאורך כל הדרך) והתנועה, יתאחדו בהתנגדותם לדבר המזעזע הזה. עוד נושא שכדאי שתקחו בחשבון לפני שאתם הולכים להצביע.
הדיור הציבורי - עוד נושא שלא ממש שומעים עליו. ב-1997 חוקק ח"כ לשעבר רן כהן ממרצ את חוק הדיור הציבורי, שמטרתו הייתה לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה גדולה. מאז החוק לא ממש יושם, נדחה שוב ושוב בחוק ההסדרים, ובנוסף, זכאי דיור ציבורי על פי הקריטריונים (אנשים ברמת עוני מסוימת) לא ממש זכו להיכנס לתוך דירות של הדיור הציבורי שמגיע להם לגור בהן על פי החוק במדינה. בתפקידו כשר השיכון, התנהלותו של אורי אריאל מהבית היהודי בשנתיים האחרונות לא הייתה חיובית במיוחד. אני מצרף וידאו של כתבת תחקיר של חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2, כיצד לכאורה התבצע שוד ומחטף של הדיור הציבורי ומכירת דירות דיור ציבורי בהוזלה, לכאורה, לעמותות דתיות המקורבות לבית היהודי במקום לזכאים - https://www.youtube.com/watch?v=DOgtvuzFY7I. עוד נקודה למחשבה לפני הבחירות הקרובות.
סקרים - 24 יום נותרו עד ליום הבוחר, שבו 5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו לצאת ולהצביע ולבחור את גורל המדינה ב-4 השנים הקרובות. הסקרים האחרונים מצביעים על תופעה של דשדוש ושל עמידה במקום. אין התקדמות או פריצה משמעותית של מפלגה והנתונים די דומים לנתונים מהשבוע שעבר ומהשבועות שקדמו לו. זהו המצב שאנחנו צפויים לראות בסקרים עד לימים האחרונים. רק אז, בימים האחרונים שלפני הבחירות, יחלו המתלבטים, שמהווים בערך 20% מכלל המצביעים, לנוע לעבר מפלגות מסוימות ולגבש את החלטתם. חלק לא מבוטל מהמתלבטים האלו, בערך חצי מהם (כלומר, 10% מהמצביעים) יחליטו רק ביום הבחירות עצמו ואפילו בקלפי עצמה. האתגר של המפלגות, הגדולות בעיקר, עד אז, הוא לשמור ולתחזק את קהל המצביעים שלהן, מכיוון שיש גם מצביעים שהחליטו אבל הם "פריכים" (עשויים לשנות את דעתם) ולנסות להסיט את סדר היום לנושאים המתאימים להן (העבודה, יש עתיד, כולנו לצד החברתי-כלכלי בעיקר, הליכוד והבית היהודי לצד המדיני-ביטחוני). יש כ-25 מנדטים של מתלבטים. רוב המתלבטים האלו הם בתוך גוש ולא מתלבטים בין גוש לגוש, אבל עדיין, המתלבטים הם אלו שיקבעו את תוצאות הבחירות, וביום הבחירות אנחנו צפויים לראות את התופעה שראינו במערכות הבחירות הקודמות: מפלגה מסוימת, בגוש מסוים, שתפרוץ ותיקח קולות גם מהגוש שלה וגם מהגוש הנגדי. ראינו את זה עם שינוי ב-1999 וב-2003, עם הגמלאים ב-2006, עם קדימה ב-2009 ועם יש עתיד ב-2013. מי יעשה את הפריצה ביום הבחירות? את התשובה לשאלה הזו נדע רק ב-22:01 ב-17.3. ובינתיים, בגזרת הסקרים, כפי שציינתי קודם, דשדוש. יש התחזקות קלה של המחנה הציוני לאחר שבוע-שבועיים של מספרים חלשים יחסית, ומנגד היחלשות קלה של הליכוד, כנראה בעקבות דו"ח המבקר. כרגע יש שיוויון, פחות או יותר, בין המפלגות. צריך לשים לב שמאז דצמבר שתי המפלגות האלו נעות בציר 23-25. מדי פעם חריגה של מנדט למטה או למעלה, אבל אלו המספרים שאנחנו רואים כבר מאז דצמבר. יש עתיד ממשיכה במגמה של התחזקות קלה, בחלק מהסקרים היא כבר פורצת לעבר 11-12, בשאר הסקרים היא מגיעה ל-10. גם יש עתיד נעה ברוב הסקרים מאז דצמבר בציר 9-11. מפלגתו של כחלון, גם כן, באותם מספרים כבר הרבה זמן. לרוב 7-8, לעיתים פורצת ל-9-10. אין שינוי רדיקלי. גם מרצ וישראל ביתנו מסתובבות על הציר של מעל אחוז החסימה, של 5-6, לעיתים 4. יחד של אלי ישי קפצה ל-5 מנדטים לאחר האיחוד עם עוצמה לישראל, המגמה הזו נבלמה וכעת היא מעל אחוז החסימה אבל עם 4 בלבד. ש"ס ויהדות התורה גם כן זוכות לכ-7 מנדטים לכל אחת ברוב הסקרים. הבית היהודי החל במגמת התאוששות קלה אחרי הקריסה שבאה בעקבות פרשת אוחנה, אבל עדיין הסקרים הטובים ביותר עבורם הם 13 מנדטים, רחוק מה-16 היציב שהיה להם במשך כחודשיים.

בחירות 2015 - על לפיד, גרפים, סדרי עדיפויות וסקרים

עוד קצת יותר מחודש לבחירות, והזירה הפוליטית הפכה לזירת קרב של השמצות, החלפת מהלומות בנושאים חסרי משמעות לאזרחים ובעיקר התחמקות מעיסוק בנושאים המשמעותיים. בפוסט השבוע אעסוק בנושא יאיר לפיד ויש עתיד, הרבה בנושא כלכלה ותוכניות כלכליות, ובמשמעות של הסקרים בתקופה הזו ועד כמה הם באמת חוזים את תוצאות הבחירות ב-17 למרץ.
יש עתיד? לא בטוח - לבחירות הקרובות מגיעה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת כיום אחרי קדנציה קצרה אבל לא פשוטה בכלל, ואחרי שאיבדה חלק גדול מנתח מצביעיה ב-2013. יש עתיד עשתה הרבה דברים חיוביים בשנתיים האחרונות - התחילה לשנות את סדרי העדיפויות; הציגה רפורמה חיובית מאוד במערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים ונמצאת במצב קשה; הציגה רפורמה בקק"ל, שהייתה ועדיין מהווה מקור לשחיתויות ולהעברות כספים למקורבים; הוסיפה כספים לניצולי השואה; העבירה את חוק 18 שרים (שהוא החלק החיובי בעיניי מתוך חוק המשילות, שהוא כלל לא לטעמי) לצמצום הממשלה אחרי שנים של ממשלות מנופחות ובזבזניות; ויצרה את תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" לתלמידי כיתה א' וב'. רק ששכחו שם, ביש עתיד, להזכיר לנו כמה מהטעויות שלהם, וגם קצת הגזימו עם הקמפיין שלהם. למה הכוונה? קודם כל, יש עתיד הייתה המפלגה שהכניסה לתוך הממשלה בעסקת החבילה את "האחים" מהבית היהודי. בזכות הכנסת הבית היהודי לקואליציה, קיבלה המפלגה של בנט את ראשות ועדת הכספים ואת משרדי הכלכלה והשיכון. במסגרת פעולותיהם החיוביות של מפלגת הבית היהודי במשרד, ובאישורו ובידיעתו של שר האוצר לפיד, הועברו 1.2 מיליארד ש"ח להתנחלויות בבונוסים, הועברו 36 מיליון שקלים בכל שנה כמענקי הקפאה להתנחלויות למרות שאין הקפאה בשטחים כבר 5 שנים, 17 מיליארד ש"ח הועברו לתוך התקציב חודש בלבד לאחר אישור תקציב ב-2014, 6 מיליון ש"ח הועברו לטובת "קשרים רוחניים עם התפוצות" ל-4 עמותות שהן כלל לא רשומות (מתוך נאום של סתיו שפיר בכנסת https://www.youtube.com/watch?v=xr1rpq4fq9s&list=UUALi9DkPoZ8eReeITHqDDEQ), הדיור הציבורי נשדד ע"י שר השיכון ובמקום זכאים, זכו לקבל את הדירות האלו בהוזלה עמותות דתיות המקורבות למפד"ל, וכל זה מתחת לעיניו של שר האוצר לפיד. אבל על הוויתורים האלו שעשה לפיד לטובת האח בנט, הוא לא מספר בקמפיין. מה עוד הוא לא מספר? שלאחר שהעביר בצורה מבורכת בהחלט כספים לניצולי השואה, מטעם מפלגתו מתבצעות לכאורה שיחות לניצולי שואה במסווה של שיחות תמימות והן למעשה שיחות שכנוע פוליטיות (http://glz.co.il/1363-57996-he/Galatz.aspx), שהוא ומפלגתו מציגים את מרצ והעבודה כאלו שהתנגדו לשיוויון בנטל ולהעברת כספים לניצולי שואה, למרות שהוא יודע שמטבען, מפלגות אופוזיציה מצביעות נגד התקציב, וכמה סעיפים חיוביים בתקציב לא הופכים אותו לתקציב חיובי; ובאשר לשיוויון בנטל, הרי שמדובר בחוק מאוד בעייתי. החוק הנ"ל מפלה לטובה את תלמידי ישיבות ההסדר, שעדיין משרתים פחות משנתיים; מעניק אופציה לחרדים נשואים בני 24-25 להתגייס לתפקידים לא משמעותיים בצבא, לתקופה קצרה ותמורת משכורת מאוד גבוהה; ויוצר מצב של הדרת נשים בתוך הצבא וצורך ליצור שינוי בתוך הצבא כדי להתאים את הצבא לקליטת חרדים. שלושת הבעיות האלו בחוק, בנוסף לעובדה שלא היה גידול משמעותי בגיוס חרדים לצבא, מצביעות על כך שאולי חוק השיוויון בנטל הוא לא איזו מציאה גדולה. לפיד גם התעקש על תוכנית מע"מ אפס לפתרון משבר הדיור, תוכנית שלא נתמכה ע"י כלכלנים והייתה סלע המחלוקת בוויכוח בין נתניהו ללפיד שהוביל להקדמת הבחירות ולבזבוז מיותר של 2 מיליארד שקלים (נתניהו האחראי להקדמת הבחירות, אך אי אפשר להוריד את האשמה מלפיד ומתוכנית מע"מ האפס שלו). בנוסף מפלגת יש עתיד מאשימה שוב ושוב את מרצ בכך שהיא אינה דואגת לקהילה הגאה, ושוכחת לספר שהיא עשתה ברית עם מפלגה דתית קיצונית שלעולם לא תאפשר שום שינוי בסטטוס-קוו הדתי-חילוני בישראל לטובת החילונים, מציגה את עצמה כמפלגה שנמצאת בחוד החנית של המאבק בשחיתות, למרות שמקורביו של לפיד הם אורי שני (שהורשע בהפרת אמונים) והלל קוברינסקי (שהיה מעורב בפרשת העמותות של ברק ב-1999, אותה פרשה בה לא הורשע אדם, אך הליכוד והבית היהודי תוקפים את הרצוג על כך, וגם לפיד הצטרף להאשמות אלו כלפי הרצוג, למרות שקוברינסקי מקורבו היה מעורב אז בפעילות עמותות ברק), מספרת שהיא המפלגה היחידה שבה אף אדם לא הורשע או נחקר באזהרה, אבל שוכחת לציין שגם מרצ היא מפלגה כזו, ושוב מפלה את מרצ לרעה כשהיא טוענת שהיא המפלגה היחידה שמתנגדת להעלאת שכר הח"כים, אבל מה לעשות שגם מרצ הגישה את התנגדותה, עוד לפני הקדמת הבחירות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598278,00.html). בכנסת האחרונה התנגדה יש עתיד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי מהעבודה, שלפיה פוליטיקאי שהורשע לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים לעולם, התנגדה לשקיפות בחטיבה להתיישבות וסירבה שוב ושוב ליוזמת השקיפות בוועדת השרים לחקיקה של ציפי לבני. בשבוע האחרון הצטרף לפיד למקהלה שתוקפת את העבודה על כך שהיא הפכה למפלגת "שמאל קיצוני". רק ראוי לציין כאן, שההבדלים בין עופר שלח, פרי, גרמן, עדי קול וחיים ילין, לבין העבודה ואפילו מרצ, הם מאוד קטנים, אם בכלל קיימים. טוב, אין ברירה, בכל זאת בחירות, צריך למצוא מישהו לתקוף.
שקרים, חרטוטים וגרפים יפים לעין - http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/ בשבועות האחרונים אוהבים תומכי הליכוד ונתניהו ברשת לצטט את המאמר המצורף בקישור הנ"ל - "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה" ולצרף אותו כדוגמה לכך שמצב הכלכלה כאן נהדר, מדהים, המחייה לא יקרה בכלל וההתנהלות של נתניהו בנושא הכלכלי היא מצוינת. אז באמצעות כמה גרפים ובלוג של כלכלן עלום מאתר הארץ, בונים תומכי הליכוד קמפיין. המפלגה שלא הציגה מצע כלכלי כבר 6 שנים, שבממשלתה הקודמת הצליח שר האוצר מטעמה, שטייניץ, להכניס את מדינת ישראל לגירעון של 40 מיליארד שקלים, ושתומכת לכאורה בעמדות קפיטליסטיות אך למעשה מבצעת מדיניות כלכלית חזירית שכבר חרגה מזמן מגבולות הקפיטליזם הקלאסי, מספרת לנו כעת כמה שהמצב כאן טוב וכמה יציבה הכלכלה שלנו. בשנתיים האחרונות ישב במשרד האוצר אדם בשם יאיר לפיד, זה שנתניהו ושטייניץ תוקפים מתחת לכל עץ רענן ומאשימים אותו בהתנהלות כלכלית גרועה. ובכן, אם בשנתיים האחרונות חל שיפור במדדים הכלכליים, מי אחראי לכך? נתניהו הוא מומחה ללקיחת אחריות על הישגים ומומחה להיפטרות מאחריות מכישלונות כאשר הוא רשום על שמם. אתייחס קצת למאמר הנ"ל, שטוען שיוקר המחייה ירד בתקופת נתניהו והמצב כאן נהדר - ע"י הצגת גרפים משלי, גרפים רשמיים של משרד הבינוי והשיכון.

להלן מוצגת העלייה במחירי הדירות בתקופת נתניהו. העלייה הגדולה היא בין השנים 2009-2010 (השנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו השנייה) ובין 2012-2014 (סוף ממשלת נתניהו השנייה ותחילת השלישית). תוכנית לפתרון בעיית הדיור? הצחקתם את נתניהו. עדיין אין.

ובגרף הנ"ל תוכלו לראות את העלייה הקיצונית במחירי הדיור לעומת העלייה היותר קלה, שנבלמה, של התמ"ג, והישארותו של השכר הממוצע במשק באותם טווחים, פחות או יותר. 

וזו כבר העלייה במחירי השכירות מאז 2010. בקיצור, נתונים שמצביעים על כמה זול פה.
הליכוד, שכאמור אין לו בכלל מצע, בטח לא כלכלי, אפילו לא מיישם קפיטליזם. קפיטליזם אמור להיות פירוק מונופולים, עידוד תחרות, הפחתת מיסים, וחירות כלכלית אזרחית. בפועל, יישם הליכוד את המדיניות ההפוכה - עודד את המשך קיומו והתפתחותו של מונופול הגז, העלה מיסים, וממש לא עודד תחרות. היחיד שעוד עשה מעשה שעודד תחרות, משה כחלון, שיזם את הרפורמה בשוק התקשורת - כבר איננו בליכוד כאמור, ובמפלגה הזו כבר לא ממש שמים על הציבור שאכפת לו מהנושאים החברתיים-כלכליים. העיקר שיש את לפיד ואולמרט שאפשר להאשים.
תוכניות כלכליות - בשבועות האחרונים הציגו כולנו של כחלון, המחנה הציוני ומרצ תוכניות כלכליות הנתמכות ע"י כלכלנים בכירים ומקורות מימון מסודרים. התוכניות האלו הן לא פאר היצירה, לא חפות מטעויות ולא ניתנות ליישום של 100%. אבל יישום חלקי של הרעיונות שמוצגים שם - רפורמה במערכת הבריאות, שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, חוק שכירות הוגנת, פיתוח התחבורה הציבורית, סבסוד קרקעות, הוספת סייעות לגנים לילדים בגילאי 3-4 - יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב. אבל הרבה יותר מלהציג עוד ועוד תוכניות כלכליות, צריך להכריז על שינוי סדר העדיפויות. ממשלת הליכוד-בנט-חרדים תמשיך להעביר כמויות אדירות של כספים להתנחלויות, לבתי ספר שלא לומדים בהם לימודי ליבה, לעשירים ולעמותות מקורבים. מחנה המרכז-שמאל, שרוצה להחליף את נתניהו, צריך להציג לציבור תוכנית לשינוי סדרי העדיפויות. לא עוד הפרטת שירותים חברתיים, התחמקות של המדינה ממתן שירותים סוציאליים לאזרח, עוד ועוד העלאות מיסים על מעמד הביניים, מענקים עצומים להתנחלויות והעדפה של אזורים מסוימים בארץ על פני אחרים; לא עוד תוספות בלתי נגמרות למשרד הביטחון, הזנחה של התחבורה הציבורית, עובדי קבלן ומשכורות בלתי נגמרות לעובדי מדינה, מנכ"לים ומנהלי מחלקות. ביום שהמתיימרים להחליף את נתניהו יכריזו שממשלה בראשותם תשנה את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, ותיקח אחריות אקטיבית על אזרחי מדינת ישראל, הם תמצב את עצמה בתור אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. וקצת דוגמה על סדרי העדיפויות המקולקלים כאן - 6.3 מיליארד שקלים בתקציב המדינה שהיה אמור לעבור ב-2015 הופנו לכבישים בין-עירוניים. רק כ-12% מתקציב התחבורה מנותב לתחבורה ציבורית, לעומת חלק גדול הרבה יותר שמנותב לטיפול בכבישים. אז מה עשו עם הכסף הזה, של פיתוח הכבישים? פיתחו ותיקנו כבישים שלא היו צריכים תיקון מיידי, ואת הכבישים "האדומים" ביותר, כביש 31 (באזור ערד, שבשבוע שעבר נספו בו בתאונה מחרידה מספר תושבות היישוב חורה) וכביש 71 (עפולה-בית שאן), הזניחו. במדינה הזו, גם כשאנשים מתים לא בהכרח עושים משהו. שינוי סדרי העדיפויות אומר גם לקחת אחריות במקרים כאלה.
סקרים - כרגע הליכוד מוביל ברוב הסקרים עם כ-25 מנדטים והמחנה הציוני במקום השני עם כ-24. מראשית מערכת הבחירות ועד השבוע האחרון, היה נדמה כי אין דבר שיוכל למנוע מהבית היהודי להפוך למפלגה השלישית בגודלה לאחר הבחירות. פארסת אלי אוחנה, במקביל לפרשת הבקבוקים והמאבק של נתניהו נגד התקשורת, הובילו לזליגה משמעותית מאוד של מצביעים מן הבית היהודי, שלא ירד בסקרים מ-15 מנדטים במשך כחצי שנה עד לפני כשבוע וחצי, אל הליכוד ואל מפלגת יחד של אלי ישי. כעת, התפתח קרב מאוד מעניין על המקום השלישי בין ארבע מפלגות - הבית היהודי, הרשימה הערבית המשותפת ששומרת על כוח משמעותי בכל הסקרים (12-13), יש עתיד וכולנו של כחלון. השינויים במפת המנדטים בתוך הגושים ובין הגושים חשובים בהחלט, אך לא פחות חשובים המיקומים הסופיים של המפלגות, ובמיוחד מי תהיה המפלגה הראשונה בגודלה. רק במקרה שבו המחנה הציוני יצליח לפתוח פער של כמה מנדטים מן הליכוד, תהיה לו אפשרות ממשית להרכיב ממשלה. בינתיים, בקרב על קולות הימין, השותפים הטבעיים - דרעי, ליצמן וליברמן - שבתחילת הבחירות עוד פלרטטו עם הרעיון של לחבור לממשלת מרכז-שמאל, כבר מתחייבים לתמוך בממשלת ימין ובכך הופכים את הסיכויים של הרצוג להרכיב ממשלה לקלושים, אלא אם כן נראה שינויים בלתי-צפויים. אבל השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה המשמעות של הסקרים שנערכים בתקופה האחרונה, והאם הם מנבאים בקירוב את תוצאות הבחירות? אם נסתכל על אותו שלב במערכת הבחירות, לפני שנתיים, נראה שהליכוד אז עמד על 37 מנדטים בסקרים, העבודה הייתה עם 18, הבית היהודי 12, ש"ס 11, לפיד עם 8, מרצ עם 4 והתנועה עם 9. אחרי קצת יותר מחודש, ב-22.1.13, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לגמרי מהסקרים שנערכו בדצמבר 2012. הליכוד ירד מ-37 ל-31, העבודה ירדה מ-18 ל-15, הבית היהודי וש"ס נותרו עם אותו מספר מנדטים, התנועה סיימה עם 6 בלבד, מרצ עלתה ל-6 ויש עתיד קפצה ל-19 מנדטים בסיומת מטאורית. סקר של העיתון Times of Israel (http://www.timesofisrael.com/1-in-4-israelis-still-undecided-but-more-of-them-leaning-toward-herzog/) מצביע על כך שיש עוד 29 מנדטים של אנשים שלא החליטו למי להצביע, כלומר 25% מתלבטים. הסקר גם קבע שהמתלבטים האלו נוטים ברובם לכיוונו של הרצוג. כלומר, המתלבטים עוד יכולים להכריע את הבחירות לטובת המחנה הציוני. את התנודות בסקרים בשבועות הקרובים נצטרך ללוות גם בספקנות ובהבנה שיום הבחירות עצמו עוד עשוי להניב הפתעות רבות.