מכבי ראשון לציון - הדרך לפיינל 4

מי האמין בתחילת העונה שראשון לציון, קבוצה שמתבססת על שחקנים צעירים ולא מנוסים, עם סנטר שגמר את הסוס ופורוורד אגואיסט שחוזר מפציעה של חצי שנה תגיע לפיינל פור? היא נראתה כיורדת בטוחה, במיוחד לאחר תצוגות מזוויעות במשחקי האימון. אז איך ראשון הגיעה כל כך רחוק? יש לכך שלוש סיבות:
1. החולשה של קבוצות שהיו אמורות להילחם בצמרת, כמו חיפה ונתניה.
2. השינוי שעבר של דוויין מיצ'ל, שהפך לשחקן קבוצתי, חכם ומנהיג ולקח את הקבוצה על גבו.
3. ההחלפה של דניס קלמנטה המאכזב באייזיה סוואן, רכז עם יכולות קליעה מדהימות ואחד שעושה את הדברים הנכונים בזמן הנכון.

ראשון שמרה מהעונה שעברה על אפי, שהוכיח העונה שעוד יש לו מה להגיד בצמרת הליגה, על ארון מגי, שפשוט היה דומיננטי בצורה בלתי רגילה וסיפק לכתומים משחק פנים משובח, על יהוא אורלנד, הקלעי הותיק, ועל איגור נסטרנקו, מישהו שאף אחד לא שמע עליו. העונה הוכיח אפי שאפשר ללכת רחוק גם עם שחקנים צעירים - לדוגמה, ניצן חנוכי, שעשה שיפור אדיר העונה והפך לשחקן חמישייה לגיטימי בקבוצת צמרת בליגה, ריימר מורגן, שחקן מכללות מצויין בעונות הקודמות וגניבה של בירנבוים וחגאי - מורגן פרח בראשון ונתן עונה גדולה, כשהוא מאווה איום גם מתחת לסל וגם מחוץ לקשת, אייל שולמן, רכז מהליגה השנייה שקיבל אשראי מאפי והפך לרכז פותח בראשון, וכמובן נסטרנקו עליו דיברנו קודם, שסוף סוף הצליח להגשים את הפוטנציאל שלו והפך למחליף מצוין לגבוהים.
ראשון גם צריכה להגיד תודה למשולש המנוסה יותר, סוואן-מיצ'ל-מגי, שלקחו על עצמם את הקבוצה ותרמו בכל האספקטים של המשחק. גם יהוא אורלנד והשלשות שלו היו מרכיב חשוב בקבוצה של אפי השנה. אין ספק שראשון לציון היא לא קבוצה גדולה, אבל היא קבוצה ולכן היא הצליחה להדיח את בני השרון, קבוצה הרבה יותר טובה מראשון אבל גם הרבה יותר מלאה באגו. אז אולי אפי לא ידיח את מכבי בחצי, אבל בהחלט כל הקרדיט מגיע לו ולמה שהוא עשה העונה, וגם להנהלת ראשון שהייתה מלאת סבלנות כלפיו גם לאחר פתיחת עונה נוראית.

נבחרי העונה - החמישיות

חמישיית העונה

גל מקל (הפועל גלבוע\גליל) - לקח על עצמו את הקבוצה והפך למנהיג שלה. שיפר בצורה מדהימה את יכולת המסירה, לקיחת הריבאונדים והקליעה מהעונשין והפך מפלופ גדול לרכז ששווה נבחרת ושווה אירופה.

ג'רמי פארגו (מכבי תל אביב) - בניגוד ליורוליג, בליגה התמקד פארגו בעיקר בלסייע לחברים. 14 משחקים העונה מסר השחקן הזה יותר מ7 אסיסטים. פארגו הוכיח העונה שהוא שחקן ברמה של NBA, עשה קפיצה מדהימה, הפך לשחקן הגנה גדול, הלהיב את הקהל בנוקיה פעם אחרי פעם. אבל הדבר הכי גדול העונה אצל פארגו הוא העובדה שלאחר משבר נוראי, שבמהלכו יצא מהחמישייה של בלאט, הוא יצא כאילו מלוע של תותח בפלייאוף היורוליג כשהוא קולע סל ניצחון מדהים בויטוריה ואחר כך לוקח את הקבוצה על גבו בדרך להופעה מדהימה בגמר היורוליג. שאפו.

דוויין מיצ'ל (מכבי ראשון לציון) - בעונה הקודמת פגשנו לראשונה את דוויין מיצ'ל, קלעי עצלן ששיחק בחולון חצי עונה עד שנפצע וחזר לטיפולים בארה"ב. העונה שוב פגשנו את מיצ'ל, אלא שהפעם היה זה מיצ'ל אחר. הוא הפך לשחקן הרב-גוני ביותר בליגה. 15.6 נק', 7.4 ריב', 4 אס', 2.6 חט' (מוביל את הליגה), 0.5 חס' ו5.8 סחיטת עבירות למשחק. אין ספק בכלל שהאיש של ראשון העונה הוא מיצ'ל.

ליאור אליהו (מכבי תל אביב) - את היכולות של ליאור כולם כבר מכירים. ובכל זאת, זה מדהים לראות אותו כל פעם מחדש מסבסב שוב ושוב גבוהים, זרים וישראלים, בדרך לסל קל או דאנק. את השדרוג שעשה אליהו העונה לא ממש רואים, אבל הוא משמעותי ביותר. קודם כל, הוא הראה שכשהוא רוצה לשמור, הוא שומר, כולל לשתק את מירזה טלטוביץ', אחד הפורוורדים הכי טובים באירופה היום והאיש שישב על המשבצת של ליאור במשך עונה שלמה בויטוריה. במה עוד השתדרג ליאור העונה? הוא זרק לא מעט פעמים מחצי מרחק ומשלוש באחוזים לא רעים, הוכיח בפעם הראשונה בקריירה שהוא יכול להיות שחקן מוביל בקבוצת צמרת אירופית והפך לקלעי עונשין כמעט אוטומטי שקולע בסביבות 85% מהקו, שנתיים בלבד אחרי שקלע באחוזים של משהו כמו 60-65%. שלא יגמר לעולם.

שון ג'יימס (בני השרון) - פשוט אין מילים על השחקן הזה. כל העונה הוא הוליך את בני השרון קדימה (וקצת שבק חיים בפלייאוף, מה שהוביל להדחה מוקדמת ומפתיעה) כשהוא עושה מה שהוא רוצה בליגה. 14 דאבל דאבלים, 13.5 נק' למשחק, 2.1 אס', 1.5 חט' וכמובן, 3.2 חסימות למשחק. האיש הפך לאימת הליגה מתחת לסלים. פעמיים בלבד העונה הוא סיים משחק בלי חסימה (שתי הפעמים היו מול ראשון). 6 משחקים עם 5 חסימות ומעלה, כולל אחד עם 11! (שווה לשיא ליגה של וויין וואלאס). אם האיש לא נמצא בעונה הבאה בקבוצת יורוליג, אז עולם הכדורסל כנראה השתגע.

החמישייה השנייה

מורן רוט (הפועל חולון) - בלעדיו חולון יורדת.

אייזיה סוואן (מכבי ראשון לציון) - הקלעי הכי לוהט בליגה. הפך את ראשון לקבוצה ששווה פיינל 4.

דן גרונפלד (בני השרון) - מלא בכישרון וחוכמה.

לי ניילון (בני השרון) - האיש היחיד שיכול לעצור אותו זה הוא עצמו.

סופוקליס שחורציאניטיס (מכבי תל אביב) - שלט מתחת לסלים ועשה מה שהוא רוצה.

החמישייה השלישית

דורון פרקינס (מכבי תל אביב) - לולא הפציעה היה בחמישייה הראשונה.

צ'אק אידסון (מכבי תל אביב) - השחקן הכי חכם באירופה, רב-גוני ומנוסה.

ג'וש קרטר (מכבי אשדוד) - קלעי מדהים, שומר עוד יותר מדהים.

ג'וש דאנקן (מכבי אשדוד) - מצוין מתחת לסלים, קולע טוב מאוד משלוש.

ארון מגי (מכבי ראשון לציון) - דומיננטי מאוד מתחת לסל, הכוח של ראשון בעמדות הגבוהים.

ליגת העל - נבחרי העונה חלק א'

מאמן העונה
ליאור ליובין (הפועל גלבוע\גליל) - ליובין קיבל העונה לידיו קבוצה חדשה כמעט לגמרי, עם רכז אחד בלבד וזרים לא מנוסים. ההתחלה לא הייתה טובה כל כך. גלבוע\גליל נכשלה במוקדמות היורוליג ומאוחר יותר גם ביורוקאפ, שוב הודחה ברבע גמר הגביע ובעיקר הפכה לקבוצה שנשענת על שלושה שחקנים - רודני גרין, טיילר ווילקרסון וגל מקל, הרכז היחיד של הקבוצה לאור העובדה שגוני יזרעאלי נעדר למשך חודשים רבים בשל פציעה. וורן קרטר נראה כמו מי שכל קשר בינו לבין כדורסל הוא מקרי בהחלט, מקלינטון היה לא יציב, גור פורת לא מצא את מקומו ברוטציה ונשלח במהירות לאשקלון וליאו ליונס המשיך להיות אותו שחקן מאכזב מהעונה הקודמת בהפועל ירושלים. את הסיבוב השני חתמה גליל במקום הרביעי, כשהיא נמצאת בשיוויון נקודות עם מכבי ראשון לציון ובמרחק משחק אחד בלבד מהשישית הפועל חולון. את השינוי שעבר על הקבוצה הזו, האלופה להזכירכם, בסיבוב השלישי, קשה לתאר. לאחר תבוסות מחפירות למכבי ולבני השרון בבית עם מספר נקודות מזעזע (61 מול מכבי, 48! מול בני השרון) והפסדים מטופשים בשניות האחרונות (מול ירושלים, לדוגמה), החליט ליובין לערוך מספר שינויים בסגל. גרין נשלח לאשקלון, ווילקרסון נשלח לחיפה תמורת קילינגסוורת', הפורוורד המצוין קורטני פלס הגיע (בינגו, השחקן הנכון במקום הנכון) ואליו הצטרף כוח משמעותי מתחת לסלים בדמות טיירל ביגס. האלופה דהרה בסיבוב השלישי ולא היה מי שיעצור אותה. חיפה, נתניה ואשקלון היו הקורבנות הראשונים (באמצע הפסד בהארכה לאשדוד בחוץ בנקודה). אחר כך הגיע ניצחון גדול אחרי הארכה במלחה, נקמה בבני השרון ועוד ניצחון חוץ גדול אחרי הארכה בבית מכבי על ראשון. גם מול מכבי הקבוצה נתנה פייט ונכנעה רק ב11 נקודות לאחר בריחה צהובה בדקות האחרונות. את העונה חתמו ליובין וחניכיו בניצחון יפה מול הפועל חולון, הקבוצה שיפגשו בשלב הפלייאוף. בפלייאוף כאמור, למרות פייט יפה מצד חולון (בעיקר באולם הפחים), גלבוע\גליל שלטה בדרך לפיינל פור. גם אם זה לא יגמר בגמר (שלא לדבר על אליפות), כל המחמאות מגיעות לליובין.
היו קרובים: דייויד בלאט, אפי בירנבוים

שחקן ההגנה
דורון פרקינס (מכבי תל אביב) - הרבה מהניצחונות של מכבי העונה רשומים על שמו של דורון פרקינס. בלא מעט משחקים (מול אשקלון, חולון, ראשון לציון, חיפה ואשדוד, למשל) מכבי פיגרה או הובילה בהפרש קטן במשך 2-3 רבעים ולא הייתה מנצחת את המשחק ללא תצוגה הגנתית של פרקינס. פרקינס פשוט אמלל את השחקנים שמולו ולא היסס לתת תצוגה גם בצד השני. רוצים דוגמה? שימו לב - מול ירושלים בבית בסיבוב 1 (75-55 מכבי): 11 נקודות, 4 ריבאונדים, 6 סחיטת עבירות בהתקפה. ובהגנה: 2 חטיפות ושמירה מדהימה על נעימי (3 נק' בלבד), סולומון (רק 2 נק' בחצי השני) ואוחיון (6 נק', 6\2 מהשדה); מול ירושלים בחוץ בסיבוב 2 (84-73 מכבי): 22 נקודות, 8 ריבאונדים, 6 סחיטת עבירות, 3 אסיסטים ו2 חטיפות. ומה קרה לשחקנים ממול? סולומון עם 7 בלבד ב10\2 מהשדה ויציאה ב5 עבירות, אוחיון עם 11 נקודות אבל ב10\3 מהשדה וג'ייסון ריץ' אמנם עם 20 נק' אבל באחוזים מחפירים - 14\5 מהשדה; ובמשחק השלישי? תצוגה מדהימה עם טריפל דאבל (10 נק', 10 ריב', 11 אס') + 2 חטיפות וחסימה. והשחקנים שעליהם שמר? סולומון שוב עם 7 נקודות בתצוגה נוראית (11\3 מהשדה) ואוחיון עם 2 נקודות בלבד ב5\1 מהשדה. רוצים עוד? 4 חטיפות בפתיחת העונה מול גלבוע גליל (102-75 מכבי), 5 גם מול אשקלון (88-66 מכבי), תצוגה מדהימה של 28 נק' ב28 דקות, כולל 5 אסיסטים, 4 חטיפות ו8 סחיטת עבירות מול נתניה (85-71 מכבי), 16 נק' ו4 חטיפות בניצחון החשוב בהארכה בהרצליה מול בני השרון (90-88 מכבי) ובמשחקו האחרון העונה בארץ רשם גם כן 5 חטיפות. רק שיחזור לעצמו בעונה הבאה.
היו קרובים: דוויין מיצ'ל, שון ג'יימס

השחקן המשתפר
ניצן חנוכי (מכבי ראשון לציון) - משחקן עם פוטנציאל לא ממומש הפך חנוכי לשחקן ליגה משמעותי. 9.7 נק' למשחק, 3.3 ריב', 2.4 אס' ו1.4 חט' הם רק חלק מהמספרים המגוונים של השחקן הזה. אין ספק שלחנוכי, חבר קבוע בחמישיית ראשון, יש חלק גדול בהעפלה המפתיעה של הכתומים לפיינל פור. קרדיט גדול מגיע גם לאפי בירנבוים, שמתחילת העונה פתח עם חנוכי בחמישייה ובתמורה קיבל ממנו סדרה של 7 משחקים רצופים בדאבל פיגרס. לחנוכי היה גם חלק חשוב בניצחון הצמוד על אשקלון (89:88) כשהוא קולע 22 נקודות (5\4 משלוש), מוסר 4 אסיסטים וחוטף כדור בשניות האחרונות של המשחק על מנת להכריע את הסיפור. במשחק הבא ראשון הדהימה את הפועל ירושלים 83:80 עם 20 נק' של חנוכי. מגיע לו התואר הזה ומגיע לו להתקדם בשנה הבאה לקבוצה שמשחקת במפעל אירופי.
היו קרובים: ניב ברקוביץ', בן רייס

השחקן השישי
וויל סולומון (הפועל ירושלים) - סולומון הוא אמנם שחקן אנוכי. מאוד אנוכי. ובשביל שחקן ברמה שלו הורדה לספסל באמצע העונה יכולה לגרום לבעיות לא קטנות. אז נכון שהיו בעיות עם סולומון במהלך העונה ואף בזמן האחרון, אבל כשקטש צריך את הגארד הותיק הוא בדרך כלל מתייצב. 18 נק' הוא קלע בניצחון החשוב של הירושלמים בנתניה, שסידר להם את המקום השלישי בליגה. בפלייאוף הייתה, כאמור, פרשיית הזריקה מאימון\ציוצי הטוויטר\הפציעה שהייתה או לא הייתה, שגרמה לו להפסיד את משחק 2, אותו ניצחה י-ם בקושי, אבל הוא היה שם גם במשחק הראשון (13 נק' ב15 דקות) ו גםבמשחק האחרון ששלח את האדומים לפיינל פור בו הוא קלע 21 נקודות ב22 דקות, כולל 5 שלשות. קטש תלוי בסולומון, ירצה או לא ירצה, והוא זה שיכריע אם הוא מנהיג את הקבוצה ומוביל אותה קדימה או מחריב אותה.
היו קרובים: דייויד בלו, פילברטו ריברה

תגלית העונה
דן גרונפלד (בני השרון) - על דן גרונפלד, בנו של ארני, מנהל הניו יורק ניקס לשעבר, כבר שמענו לא מעט פעמים. אבל העונה התברר שהוא שחקן פשוט גדול. אמנם הוא לא צלף שלשות כמו שאמרו שהוא, אבל לגרונפלד יש חלק חשוב בפאזל של בני השרון ולמרות שהקבוצה לא עלתה לפיינל פור, הוא שחקן שחייב להישאר. קלעי טוב מכל הטווחים (כשצריך קולע מצוין בחוץ, רוב המשחקים בכלל לא זורק מעבר לקשת), ריבאונדר טוב מאוד (4.5 למשחק) ובעל יכולת הובלת כדור. האמריקאי-יהודי מניו יורק הסתגל באופן מצוין לליגה - מלך הסלים הישראלי - והראה שהוא יכול לשחק ב3 עמדות (2,3,4). 19 נק' (כולל 3\3 מחוץ לקשת) הוא קלע בניצחון הגדול על מכבי אי שם בסוף נובמבר. גם בניצחון בהארכה על חיפה בחוץ הוא היה גדול עם 28 נק', 7 ריב' ו4 אס', 27 נק' הוא צלף על הראש של הפועל במלחה בהפסד קבוצתו, כשהוא היחיד שמחזיק אותה בחיים. גרונפלד גם היה מצוין בהפסד האחרון לראשון לציון, ששלח את השרונים הביתה, עם 28 נק'. בכלל, הייתה תחושה שהוא מופיע לכל משחק, גם לכאלו שהקבוצה שלו לא מתפקדת בהם, ולראיה העובדה שהוא קלע בספרות כפולות ב25 משחקים! מתוך 30 העונה (כולל 4 כאלה בפלייאוף).
היו קרובים: יאן מרטין, סילבן לנדסברג