מצב המירוץ לנשיאות
אפתח בכך שאספר שאת הפוסט הזה שיניתי מספר פעמים תוך כדי כתיבתו. התהפוכות במירוץ הן כל כך חדות, וכל כך לא ברורות, כך שאין לי ברירה, אלא להותיר את המפות והחישובים המתמטיים שבהם רציתי להעמיק לשלב מאוחר יותר, שבו אולי נוכל לקבל תמונה יותר ברורה. לדוגמה, אתמול במהלך היום ראינו סקר של USC ו-LA Times, שבו טראמפ מוביל ב-6%. במהלך הלילה, סקר חדש של רויטרס, אותו אתר חדשות שהסקר שלו לפני כשבועיים הצביע על יתרון של 1% לטראמפ, הצביע על יתרון של 4% לקלינטון כעת. חוסר היציבות וההבדלים הגדולים בין הסקרים הם אלו שלא מאפשרים לנו כעת לקבוע תמונה ממש ברורה, למעט הערכה זהירה שהמירוץ מאוד צמוד.
השבוע, ביום ראשון, אירע אירוע שעשוי להשפיע על תוצאות הבחירות. הילארי קלינטון נאלצה לנטוש את טקס הזיכרון לנפגעי פיגועי ה-11.9 בשל מצוקה בריאותית, ובדרכה לאוטו שאסף אותה, היא תועדה כשהיא ספק נופלת, ספק מאבדת הכרה לרגע. כשירותה הבריאותית של קלינטון אינה בהכרח הסיבה לפגיעה החמורה שנגרמה לקמפיין שלה השבוע, פגיעה שאוששה ע"י הסקרים הלא מחמיאים. הנושא הגדול יותר הוא, שוב, נושא האמינות. קלינטון מלכתחילה איננה נתפסת כמועמדת אמינה, גם על ידי חלק מהאנשים שתומכים בה. פרשת המיילים, פרשת בנגזי, ועוד פרשות מהעבר, הן אלו שגרמו לכך שתדמיתה היא של אישה לא אמינה. מה שקרה השבוע לא יסייע לה לשקם תדמית זו. העובדה שהיא הסתירה מהציבור ומהתקשורת את העובדה שחלתה בדלקת ריאות, שלא עדכנה בזמן אמת על מצבה הבריאותי באותו יום ראשון, ושהסבירה את מצבה הבריאותי בצורה משביעת רצון רק שעות רבות לאחר אותו אירוע, היא זו שתפגע בה בעיקר.
טראמפ ואנשים נוספים המקורבים אליו ולקמפיין שלו, כמו שדרן הטלוויזיה השמרני מפוקס ניוז, שון הניטי, וראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, העלו במהלך הקמפיין טענות חוזרות ונשנות בנוגע לבריאות של קלינטון. הטענות האלו כללו פעמים רבות גם תיאוריות קונספירציות הזויות, ונשענו על מקורות מאוד לא מוסמכים, בלשון המעטה (למשל, כדי לדבר על מצבה הנוירולוגי הקשה של קלינטון, הוזמן לתוכניתו של הניטי אורולוג - רופא מומחה לדרכי השתן. טוב, הוא לבש חלוק... אולי זה עזר לשכנע מישהו). לכן, הטענות האלו נתפסו לרוב כלא לגיטימיות. האירוע הזה הופך את העיסוק בבריאות של קלינטון ללגיטימי, ולכן, כדי למנוע מהאירוע הזה לפגוע בה, קלינטון תצטרך להוכיח בהמשך הקמפיין חיוניות רבה, במיוחד בעימותים, שבהם יצפו עשרות מיליוני אמריקאים. דווקא לאחר האירוע, טראמפ נמנע מלתקוף את קלינטון בנושא הבריאות ואיחל לה החלמה מהירה. העבודה נעשתה כבר עבורו. לו עצמו רק נשאר לשבת בצד ולאחל החלמה מהירה, ולהמשיך לדהור בסקרים.
השבוע, יום לאחר האירוע הבריאותי של קלינטון, נכחתי בפאנל שבו השתתפו שני יועצים פוליטיים בכירים (ויהודים) לשעבר בארה"ב - נועם נויזנר, לשעבר יועץ אסטרטגי שסייע לנשיא בוש הבן, וג'יי פוטליק, שייעץ לנשיא ביל קלינטון ולמועמד לנשיאות ב-2004, ג'ון קרי, בקמפיינים שלהם. הפאנל, שנערך באוניברסיטת בר-אילן, חיזק עוד יותר את המסקנה (המוקדמת, יש לומר) שלי מהבחירות הללו - הן כנראה המעניינות ביותר, והביזאריות ביותר, מבין מערכות הבחירות לנשיאות בעידן המודרני. שני היועצים הסכימו שהדמוגרפיה היא לטובת הדמוקרטים, והיא נעשית טובה יותר ויותר עבורם. טראמפ נשען כרגע על תמיכה של קבוצה קטנה יחסית, לבנים שאינם בוגרי קולג'. כדי לנצח, הוא יצטרך לקבל הרבה יותר קולות ממיעוטים (נראה שזה לא יקרה) או להסתמך על אחוזי הצבעה נמוכים יחסית בקרב הסקטורים שתומכים בדמוקרטים. הסיבה לכך שאחוזי הצבעה נמוכים בקרב דמוקרטים הם אפשריים היא שההתלהבות מהקמפיין של קלינטון היא מאוד נמוכה. גם פוטליק, שעבד בצמוד לזוג קלינטון, הודה שהקמפיין של קלינטון לא מעורר יותר מדי התלהבות. זהו האתגר של קלינטון בבחירות בעיקר - להוציא לקלפיות את התומכים שלה.
בנושא הבריאות, ציינו שניהם כי טראמפ פועל נכון כאשר הוא לא תוקף את קלינטון לאחר האירוע. כאמור, לטראמפ אין צורך לתקוף את קלינטון בנושא כעת, העבודה כבר נעשתה עבורו, וכל התערבות שלו עשויה להסתיים בנזק עבורו, במיוחד עם הפה הגדול שלו. פוטליק העריך כי ייתכן והאירוע הבריאותי יגרום בטווח הארוך נזק גם לטראמפ, וזו גם יכולה להיות הסיבה לכך שהוא לא תוקף את קלינטון בנושא זה. גם נושא הבריאות של טראמפ עשוי לעלות כנושא לדיון בהמשך הקמפיין, כי הוא בעצמו מועמד מאוד מבוגר (בן 70, קלינטון בת 68). עד כה, המידע הרפואי האישי (והמידע האישי בכלל, כולל החזרי המס, דבר שטראמפ לא מוכן לשחרר למרות לחץ כבד מצד התקשורת) שמסרה קלינטון היה מקיף בהרבה מזה שמסר טראמפ. לכן, אם טראמפ יתקוף את קלינטון בנושא הרפואי, עשוי להיווצר מעין "אפקט בומרנג", שבעקבותיו הציבור יחל לשאול שאלות בנוגע לבריאותו של טראמפ. זו גם כנראה הסיבה שהשבוע טראמפ מיהר לשחרר מסמכים רפואיים נוספים, והופיע בתוכנית הבריאות הטלוויזיונית של ד"ר אוז (לטעמי, לא בדיוק תוכנית מקצועית, מוזמנים לשפוט בעצמכם).
חלק מהרפובליקנים מרגישים מאוד לא נוח עם הצבעה לטראמפ, ונויזנר, שהוא כאמור בשר מבשרה של המפלגה, סיפר במפגש שהוא אינו מתכוון להצביע לטראמפ. מדינות "אדומות" די מובהקות (רפובליקניות) מסוימות, כמו ג'ורג'יה ואריזונה, הפכו למדינות מתנדנדות בבחירות הללו (סקרים שנערכו גם בטקסס, מיזורי ודרום קרוליינה הצביעו על מירוץ צמוד, אך עדיין, לפי כל ההערכות, הן יישארו רפובליקניות). מנגד, מדינות שהלכו לאובמה ב-2012, ובראשן אוהיו ופלורידה, מעניקות כרגע לטראמפ את היתרון על פי הסקרים.
הסקרים בבחירות הללו לא הציגו תמונה יציבה. אזכיר לכם כיצד הם נראו עד כה:
עד לתחילת מאי - קלינטון נהנתה מיתרון יציב וקבוע על פני טראמפ.
בתחילת מאי - קרוז וקייסיק פרשו מהמירוץ הרפובליקני, ובכך הובטח הניצחון לטראמפ. העובדה שקלינטון המשיכה להתמודד מול סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים במשך חודש נוסף, סייעה לטראמפ לנסוק בסקרים, והוא נהנה מסקרים מחמיאים לאורך חודש זה.
בתחילת יוני - קלינטון הצליחה סוף סוף להבטיח את הניצחון שלה על סנדרס ואת המועמדות הדמוקרטית, ויחד עם תגובה שערורייתית של טראמפ לפיגוע באורלנדו, היא נטלה את היתרון בחזרה. באמצע יולי - שוב הייתה טלטלה בסקרים, ולאחר הועידה הרפובליקנית, טראמפ קיבל Bump ושוב חזר להוביל.
בתחילת אוגוסט - בעקבות ועידה דמוקרטית מאוד מוצלחת, ושערוריה נוספת סביב טראמפ, הפעם כשרב בפומבי עם אביו של חייל מוסלמי שנפל בעיראק, סייעה לקלינטון לחזור להוביל בסקרים ובגדול. במהלך אוגוסט, כמעט כל הסקרים הצביעו על ניצחון גדול לקלינטון, בדרך ל-Landslide בבחירות.
מתחילת ספטמבר - חילופים מוצלחים במטה הקמפיין של טראמפ, שהובילו לריסון (מסוים) של התבטאויותיו והתנהגותו, יחד עם ביקור במקסיקו שסייע לו להיראות נשיאותי, דחפו את טראמפ כלפי מעלה. במקביל, קלינטון נתקלה במוקשים רבים. תחילה, הסערה סביב ה-"Clinton Foundation", אגודת הצדקה המשפחתית, שהקשרים שלה למשרד החוץ האמריקאי במהלך כהונתה של הילארי כמזכירת המדינה, והקשרים שלה לרודנים ברחבי העולם, העלו ספקות רבים בקרב קהל הבוחרים. לאחר מכן, הגיעה ההתבטאות הלא-מוצלחת והלא-אופיינית שלה, בה כינתה את חצי ממצביעי טראמפ "סל של נתעבים" (Basket of Deplorables), ולבסוף, ההתמוטטות שלה השבוע, לאחר טקס הזיכרון לנפגעי ה-11.9 בניו יורק. כל אלו גרמו לכך שכעת, המירוץ נראה צמוד, ונמצא קרוב לתיקו מבחינה מספרית, עם מומנטום של טראמפ.
כאמור, לפני כחודש, הסקרים הצביעו על כך שהאופציה של ניצחון מוחץ, Landslide, לטובת קלינטון, היא האופציה הסבירה ביותר. הנסיבות הובילו לכך שהמצב במירוץ השתנה, וכעת הוא פתוח לחלוטין. ב-2012, ביום הבחירות, בעיתון ישראלי (אינני זוכר באיזה מהם, לצערי), נכתב כי ישנן 4 תוצאות אפשריות - ניצחון מוחץ של אובמה, ניצחון דחוק של אובמה, ניצחון דחוק של רומני וניצחון מוחץ של רומני. נדמה לי שאוכל לחתום על המשפט הזה (עם החלפת שמות המועמדים) חודשיים לפני בחירות 2016. מכיוון שהבחירות האלו כל כך בלתי צפויות, מכיוון שהסקרים בהן משתנים מתקופה לתקופה ובאותה תקופה (לעיתים רבות, מתפרסמים סקרים סותרים באותו יום), ומכיוון שכל מה שאמרו הפרשנים עד עכשיו הוכח כלא נכון, עדיף לא למהר להסיק מסקנות, מלבד המסקנה שעליה כאמור רבים יסכימו, והיא שאלו בחירות מעניינות מאוד וביזאריות מאוד. המומנטום של טראמפ בימים האחרונים בסקרים מתבטא בכך שבמדינות מתנדנדות שהיו נראות בכיס של קלינטון, כמו קולורדו, וירג'יניה, ניו המפשייר ומישיגן, הפערים הולכים וקטנים. הבעיה העיקרית של קלינטון היא שבשל הביטחון שלה בהובלה במדינות אלו, היא הוציאה את הכספים והפרסומות מהן, והעבירה אותן למדינות שבהן המירוץ היה נראה יותר צמוד, כמו אוהיו, פלורידה וצפון קרוליינה.
למרות המומנטום של טראמפ, המתמטיקה (שמאפשרת לה להפסיד באוהיו, פלורידה ונבאדה, למשל, ועדיין לנצח), והנוכחות בשטח (שעליה אפרט בפוסט נפרד בעוד כמה שבועות), הן לטובת קלינטון, כפי שנראה. בתשובה לשאלה מאוד טובה מהקהל בפאנל, פוטליק ונויזנר הסכימו שאת הבחירות האלו טראמפ לא יכול לנצח, אבל קלינטון יכולה להפסיד.
לטראמפ יש מומנטום, ויש Appeal מסוים שאין לרפובליקנים אחרים, אבל לקלינטון יש הרבה מאוד יתרונות מובנים, ולכן, אם תצליח לשקם את תדמיתה, להעיר את תומכיה ולהיעזר בנשיא המאוד פופולרי אובמה, היא תהיה הפייבוריטית ב-8 בנובמבר. ההזדמנות שלה לעשות זאת מתחילה בעיקר בעימות הראשון, שיערך בניו יורק בעוד קצת יותר משבוע, ב-26.9.
וכפי שהבטחתי, לקראת הבחירות עצמן, אתן לכם גם את הסקירה האלקטורלית-מתמטית וגם אפרט קצת יותר על היתרונות והחסרונות של כל מועמד.
המירוץ לסנאט - הבחירות שיכולות להכריע מה תהיה המדיניות בארבע השנים הקרובות
מירוץ נוסף וחשוב מאוד, שנמצא לרוב מתחת לרדאר, במיוחד בישראל, הוא המירוץ לסנאט.
בארה"ב, שני הגופים הנבחרים נקראים יחד הקונגרס. הסנאט, הבית העליון של הפרלמנט האמריקני, הוא גוף שבו יש 100 חברים, 2 מטעם כל מדינה. הגוף הזה מצביע על החוקים, עורך שימועים למינויים של שופטים ושל חברי קבינט ומאשר אותם, וגם יכול להדיח את הנשיא או איש ממשל אחר כאשר הוא חשוד במעשים פליליים חמורים (בתהליך שנקרא Impeachment, שהתקיים נגד ביל קלינטון בשלהי כהונתו בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי). סנאטורים נבחרים לתקופה של 6 שנים, ולכן, בכל שנתיים מתקיימות בחירות לfשליש מהמושבים בסנאט. ב-2016, 34 מושבים מועמדים לבחירה, כאשר הרוב בסנאט הוא רפובליקני בשנתיים האחרונות - 54 רפובליקנים, 44 דמוקרטים ו-2 עצמאיים שמצטרפים לדמוקרטים בהצבעות (ברני סנדרס הוא הראשון, והשני הוא אנגוס קינג ממיין). בהנחה ששני העצמאיים ימשיכו להצביע עם הדמוקרטים (הם אינם מועמדים לבחירה ב-2016), היחס הוא 54:46. כדי לזכות ברוב בסנאט, הדמוקרטים צריכים לשמור על כל המושבים שלהם שמועמדים לבחירה (10), ולזכות ב-4 או ב-5 מושבים שמוחזקים כעת בידי רפובליקנים. אם המצב בסנאט הוא 50:50, מי שמהווה את הקול ה-101, ולמעשה מעניק את הרוב לאחת מהמפלגות, הוא סגן הנשיא. כלומר - אם הדמוקרטים יזכו ב-4 מושבים בבחירות לסנאט ובבחירות לנשיאות, זה יספיק להם כדי להחזיר לעצמם את הרוב בבית העליון של הקונגרס לשנתיים הקרובות. תחילה, חצי מהמירוצים נחשבו לבעלי תוצאה ידועה מראש, והחצי השני נחשבו למירוצים תחרותיים. בניכוי לואיזיאנה ואלסקה, שם לא נראה כי יש סיכוי כלשהו לשינוי בסנאט, נותרנו עם 15 מירוצים:
הרוב של הרפובליקנים בסנאט נובע בעיקר מההצלחות שלהם בבחירות אמצע הכהונה ב-2014. הם נהנו בבחירות אלו משני יתרונות - הם היו (ועדיין) מפלגת האופוזיציה, ומפלגת האופוזיציה זוכה לרוב להישגים רבים בבחירות אמצע הכהונה; ואחוזי ההצבעה בבחירות אמצע הכהונה הם אחוזים מאוד נמוכים, במיוחד בקרב המצביעים הדמוקרטיים המסורתיים. השילוב של שני היתרונות הללו הוא מה שהעביר את הרוב מהדמוקרטים לרפובליקנים לפני שנתיים. כעת, הדמוקרטים צריכים להתעלות מעל לציפיות, ולנצח מספר מירוצים צמודים במקביל. אם הדמוקרטים יצליחו להחזיר לעצמם את הרוב בבחירות לסנאט, זה כנראה ילווה בניצחון, סביר להניח אפילו נוח, של קלינטון. נדמה כי מה שיכריע את המירוצים בבחירות לסנאט, לבית הנבחרים, למושלים ולפרלמנטים המדינתיים הוא התוצאה של הבחירות לנשיאות. ניצחון של קלינטון כנראה ילווה בניצחון בסנאט, וניצחון של טראמפ כנראה יהיה מלווה בסטטוס-קוו בסנאט ובקונגרס. גם במפלגה הדמוקרטית מבינים שהמירוצים בפלורידה
באריזונה, באיווה ובאוהיו כנראה כבר לא יסתיימו בניצחון שלהם. לעומת זאת, באילינוי ובוויסקונסין זה כנראה יסתיים בניצחון די קל לטובת המועמדים הדמוקרטיים. לכן, עיקר המאמץ של הדמוקרטים יושקע בשמירה על המושב שלהם בנבאדה (מה שעשוי להיות קשה מאוד) ובניו המפשייר. בנוסף, המומנטום של המועמדים הדמוקרטים לסנאט בשלוש מדינות רפובליקניות - מיזורי, צפון קרוליינה ואינדיאנה - יוביל לכך שמשאבים רבים של המפלגה הדמוקרטית יושקעו גם שם. גם אם המירוץ בנבאדה יסתיים באיבוד המושב, 5 ניצחונות במדינות כמו אילינוי, וויסקונסין, פנסילבניה, ניו המפשייר ואינדיאנה, יספיקו כדי להביא למצב של 50:50. ניצחון גם במיזורי או בצפון קרוליינה עשוי להיות זה שיכריע סופית לטובת הדמוקרטים את הבחירות לסנאט ב-2016.
ולסיום: גם זה קרה...
The photo was taken from www.politico.com. All rights reserved to AP
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1997499
ובקישור הזה - כתבה מצוינת של הערוץ הראשון בתוכנית "רואים עולם" בהנחיית יעקב אחימאיר, בה מרואיינים פוטליק ונויזנר. בערך החל מ-06:15.
אפתח בכך שאספר שאת הפוסט הזה שיניתי מספר פעמים תוך כדי כתיבתו. התהפוכות במירוץ הן כל כך חדות, וכל כך לא ברורות, כך שאין לי ברירה, אלא להותיר את המפות והחישובים המתמטיים שבהם רציתי להעמיק לשלב מאוחר יותר, שבו אולי נוכל לקבל תמונה יותר ברורה. לדוגמה, אתמול במהלך היום ראינו סקר של USC ו-LA Times, שבו טראמפ מוביל ב-6%. במהלך הלילה, סקר חדש של רויטרס, אותו אתר חדשות שהסקר שלו לפני כשבועיים הצביע על יתרון של 1% לטראמפ, הצביע על יתרון של 4% לקלינטון כעת. חוסר היציבות וההבדלים הגדולים בין הסקרים הם אלו שלא מאפשרים לנו כעת לקבוע תמונה ממש ברורה, למעט הערכה זהירה שהמירוץ מאוד צמוד.
השבוע, ביום ראשון, אירע אירוע שעשוי להשפיע על תוצאות הבחירות. הילארי קלינטון נאלצה לנטוש את טקס הזיכרון לנפגעי פיגועי ה-11.9 בשל מצוקה בריאותית, ובדרכה לאוטו שאסף אותה, היא תועדה כשהיא ספק נופלת, ספק מאבדת הכרה לרגע. כשירותה הבריאותית של קלינטון אינה בהכרח הסיבה לפגיעה החמורה שנגרמה לקמפיין שלה השבוע, פגיעה שאוששה ע"י הסקרים הלא מחמיאים. הנושא הגדול יותר הוא, שוב, נושא האמינות. קלינטון מלכתחילה איננה נתפסת כמועמדת אמינה, גם על ידי חלק מהאנשים שתומכים בה. פרשת המיילים, פרשת בנגזי, ועוד פרשות מהעבר, הן אלו שגרמו לכך שתדמיתה היא של אישה לא אמינה. מה שקרה השבוע לא יסייע לה לשקם תדמית זו. העובדה שהיא הסתירה מהציבור ומהתקשורת את העובדה שחלתה בדלקת ריאות, שלא עדכנה בזמן אמת על מצבה הבריאותי באותו יום ראשון, ושהסבירה את מצבה הבריאותי בצורה משביעת רצון רק שעות רבות לאחר אותו אירוע, היא זו שתפגע בה בעיקר.
טראמפ ואנשים נוספים המקורבים אליו ולקמפיין שלו, כמו שדרן הטלוויזיה השמרני מפוקס ניוז, שון הניטי, וראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני, העלו במהלך הקמפיין טענות חוזרות ונשנות בנוגע לבריאות של קלינטון. הטענות האלו כללו פעמים רבות גם תיאוריות קונספירציות הזויות, ונשענו על מקורות מאוד לא מוסמכים, בלשון המעטה (למשל, כדי לדבר על מצבה הנוירולוגי הקשה של קלינטון, הוזמן לתוכניתו של הניטי אורולוג - רופא מומחה לדרכי השתן. טוב, הוא לבש חלוק... אולי זה עזר לשכנע מישהו). לכן, הטענות האלו נתפסו לרוב כלא לגיטימיות. האירוע הזה הופך את העיסוק בבריאות של קלינטון ללגיטימי, ולכן, כדי למנוע מהאירוע הזה לפגוע בה, קלינטון תצטרך להוכיח בהמשך הקמפיין חיוניות רבה, במיוחד בעימותים, שבהם יצפו עשרות מיליוני אמריקאים. דווקא לאחר האירוע, טראמפ נמנע מלתקוף את קלינטון בנושא הבריאות ואיחל לה החלמה מהירה. העבודה נעשתה כבר עבורו. לו עצמו רק נשאר לשבת בצד ולאחל החלמה מהירה, ולהמשיך לדהור בסקרים.
השבוע, יום לאחר האירוע הבריאותי של קלינטון, נכחתי בפאנל שבו השתתפו שני יועצים פוליטיים בכירים (ויהודים) לשעבר בארה"ב - נועם נויזנר, לשעבר יועץ אסטרטגי שסייע לנשיא בוש הבן, וג'יי פוטליק, שייעץ לנשיא ביל קלינטון ולמועמד לנשיאות ב-2004, ג'ון קרי, בקמפיינים שלהם. הפאנל, שנערך באוניברסיטת בר-אילן, חיזק עוד יותר את המסקנה (המוקדמת, יש לומר) שלי מהבחירות הללו - הן כנראה המעניינות ביותר, והביזאריות ביותר, מבין מערכות הבחירות לנשיאות בעידן המודרני. שני היועצים הסכימו שהדמוגרפיה היא לטובת הדמוקרטים, והיא נעשית טובה יותר ויותר עבורם. טראמפ נשען כרגע על תמיכה של קבוצה קטנה יחסית, לבנים שאינם בוגרי קולג'. כדי לנצח, הוא יצטרך לקבל הרבה יותר קולות ממיעוטים (נראה שזה לא יקרה) או להסתמך על אחוזי הצבעה נמוכים יחסית בקרב הסקטורים שתומכים בדמוקרטים. הסיבה לכך שאחוזי הצבעה נמוכים בקרב דמוקרטים הם אפשריים היא שההתלהבות מהקמפיין של קלינטון היא מאוד נמוכה. גם פוטליק, שעבד בצמוד לזוג קלינטון, הודה שהקמפיין של קלינטון לא מעורר יותר מדי התלהבות. זהו האתגר של קלינטון בבחירות בעיקר - להוציא לקלפיות את התומכים שלה.
בנושא הבריאות, ציינו שניהם כי טראמפ פועל נכון כאשר הוא לא תוקף את קלינטון לאחר האירוע. כאמור, לטראמפ אין צורך לתקוף את קלינטון בנושא כעת, העבודה כבר נעשתה עבורו, וכל התערבות שלו עשויה להסתיים בנזק עבורו, במיוחד עם הפה הגדול שלו. פוטליק העריך כי ייתכן והאירוע הבריאותי יגרום בטווח הארוך נזק גם לטראמפ, וזו גם יכולה להיות הסיבה לכך שהוא לא תוקף את קלינטון בנושא זה. גם נושא הבריאות של טראמפ עשוי לעלות כנושא לדיון בהמשך הקמפיין, כי הוא בעצמו מועמד מאוד מבוגר (בן 70, קלינטון בת 68). עד כה, המידע הרפואי האישי (והמידע האישי בכלל, כולל החזרי המס, דבר שטראמפ לא מוכן לשחרר למרות לחץ כבד מצד התקשורת) שמסרה קלינטון היה מקיף בהרבה מזה שמסר טראמפ. לכן, אם טראמפ יתקוף את קלינטון בנושא הרפואי, עשוי להיווצר מעין "אפקט בומרנג", שבעקבותיו הציבור יחל לשאול שאלות בנוגע לבריאותו של טראמפ. זו גם כנראה הסיבה שהשבוע טראמפ מיהר לשחרר מסמכים רפואיים נוספים, והופיע בתוכנית הבריאות הטלוויזיונית של ד"ר אוז (לטעמי, לא בדיוק תוכנית מקצועית, מוזמנים לשפוט בעצמכם).
חלק מהרפובליקנים מרגישים מאוד לא נוח עם הצבעה לטראמפ, ונויזנר, שהוא כאמור בשר מבשרה של המפלגה, סיפר במפגש שהוא אינו מתכוון להצביע לטראמפ. מדינות "אדומות" די מובהקות (רפובליקניות) מסוימות, כמו ג'ורג'יה ואריזונה, הפכו למדינות מתנדנדות בבחירות הללו (סקרים שנערכו גם בטקסס, מיזורי ודרום קרוליינה הצביעו על מירוץ צמוד, אך עדיין, לפי כל ההערכות, הן יישארו רפובליקניות). מנגד, מדינות שהלכו לאובמה ב-2012, ובראשן אוהיו ופלורידה, מעניקות כרגע לטראמפ את היתרון על פי הסקרים.
הסקרים בבחירות הללו לא הציגו תמונה יציבה. אזכיר לכם כיצד הם נראו עד כה:
עד לתחילת מאי - קלינטון נהנתה מיתרון יציב וקבוע על פני טראמפ.
בתחילת מאי - קרוז וקייסיק פרשו מהמירוץ הרפובליקני, ובכך הובטח הניצחון לטראמפ. העובדה שקלינטון המשיכה להתמודד מול סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים במשך חודש נוסף, סייעה לטראמפ לנסוק בסקרים, והוא נהנה מסקרים מחמיאים לאורך חודש זה.
בתחילת יוני - קלינטון הצליחה סוף סוף להבטיח את הניצחון שלה על סנדרס ואת המועמדות הדמוקרטית, ויחד עם תגובה שערורייתית של טראמפ לפיגוע באורלנדו, היא נטלה את היתרון בחזרה. באמצע יולי - שוב הייתה טלטלה בסקרים, ולאחר הועידה הרפובליקנית, טראמפ קיבל Bump ושוב חזר להוביל.
בתחילת אוגוסט - בעקבות ועידה דמוקרטית מאוד מוצלחת, ושערוריה נוספת סביב טראמפ, הפעם כשרב בפומבי עם אביו של חייל מוסלמי שנפל בעיראק, סייעה לקלינטון לחזור להוביל בסקרים ובגדול. במהלך אוגוסט, כמעט כל הסקרים הצביעו על ניצחון גדול לקלינטון, בדרך ל-Landslide בבחירות.
מתחילת ספטמבר - חילופים מוצלחים במטה הקמפיין של טראמפ, שהובילו לריסון (מסוים) של התבטאויותיו והתנהגותו, יחד עם ביקור במקסיקו שסייע לו להיראות נשיאותי, דחפו את טראמפ כלפי מעלה. במקביל, קלינטון נתקלה במוקשים רבים. תחילה, הסערה סביב ה-"Clinton Foundation", אגודת הצדקה המשפחתית, שהקשרים שלה למשרד החוץ האמריקאי במהלך כהונתה של הילארי כמזכירת המדינה, והקשרים שלה לרודנים ברחבי העולם, העלו ספקות רבים בקרב קהל הבוחרים. לאחר מכן, הגיעה ההתבטאות הלא-מוצלחת והלא-אופיינית שלה, בה כינתה את חצי ממצביעי טראמפ "סל של נתעבים" (Basket of Deplorables), ולבסוף, ההתמוטטות שלה השבוע, לאחר טקס הזיכרון לנפגעי ה-11.9 בניו יורק. כל אלו גרמו לכך שכעת, המירוץ נראה צמוד, ונמצא קרוב לתיקו מבחינה מספרית, עם מומנטום של טראמפ.
כאמור, לפני כחודש, הסקרים הצביעו על כך שהאופציה של ניצחון מוחץ, Landslide, לטובת קלינטון, היא האופציה הסבירה ביותר. הנסיבות הובילו לכך שהמצב במירוץ השתנה, וכעת הוא פתוח לחלוטין. ב-2012, ביום הבחירות, בעיתון ישראלי (אינני זוכר באיזה מהם, לצערי), נכתב כי ישנן 4 תוצאות אפשריות - ניצחון מוחץ של אובמה, ניצחון דחוק של אובמה, ניצחון דחוק של רומני וניצחון מוחץ של רומני. נדמה לי שאוכל לחתום על המשפט הזה (עם החלפת שמות המועמדים) חודשיים לפני בחירות 2016. מכיוון שהבחירות האלו כל כך בלתי צפויות, מכיוון שהסקרים בהן משתנים מתקופה לתקופה ובאותה תקופה (לעיתים רבות, מתפרסמים סקרים סותרים באותו יום), ומכיוון שכל מה שאמרו הפרשנים עד עכשיו הוכח כלא נכון, עדיף לא למהר להסיק מסקנות, מלבד המסקנה שעליה כאמור רבים יסכימו, והיא שאלו בחירות מעניינות מאוד וביזאריות מאוד. המומנטום של טראמפ בימים האחרונים בסקרים מתבטא בכך שבמדינות מתנדנדות שהיו נראות בכיס של קלינטון, כמו קולורדו, וירג'יניה, ניו המפשייר ומישיגן, הפערים הולכים וקטנים. הבעיה העיקרית של קלינטון היא שבשל הביטחון שלה בהובלה במדינות אלו, היא הוציאה את הכספים והפרסומות מהן, והעבירה אותן למדינות שבהן המירוץ היה נראה יותר צמוד, כמו אוהיו, פלורידה וצפון קרוליינה.
למרות המומנטום של טראמפ, המתמטיקה (שמאפשרת לה להפסיד באוהיו, פלורידה ונבאדה, למשל, ועדיין לנצח), והנוכחות בשטח (שעליה אפרט בפוסט נפרד בעוד כמה שבועות), הן לטובת קלינטון, כפי שנראה. בתשובה לשאלה מאוד טובה מהקהל בפאנל, פוטליק ונויזנר הסכימו שאת הבחירות האלו טראמפ לא יכול לנצח, אבל קלינטון יכולה להפסיד.
לטראמפ יש מומנטום, ויש Appeal מסוים שאין לרפובליקנים אחרים, אבל לקלינטון יש הרבה מאוד יתרונות מובנים, ולכן, אם תצליח לשקם את תדמיתה, להעיר את תומכיה ולהיעזר בנשיא המאוד פופולרי אובמה, היא תהיה הפייבוריטית ב-8 בנובמבר. ההזדמנות שלה לעשות זאת מתחילה בעיקר בעימות הראשון, שיערך בניו יורק בעוד קצת יותר משבוע, ב-26.9.
וכפי שהבטחתי, לקראת הבחירות עצמן, אתן לכם גם את הסקירה האלקטורלית-מתמטית וגם אפרט קצת יותר על היתרונות והחסרונות של כל מועמד.
המירוץ לסנאט - הבחירות שיכולות להכריע מה תהיה המדיניות בארבע השנים הקרובות
מירוץ נוסף וחשוב מאוד, שנמצא לרוב מתחת לרדאר, במיוחד בישראל, הוא המירוץ לסנאט.
בארה"ב, שני הגופים הנבחרים נקראים יחד הקונגרס. הסנאט, הבית העליון של הפרלמנט האמריקני, הוא גוף שבו יש 100 חברים, 2 מטעם כל מדינה. הגוף הזה מצביע על החוקים, עורך שימועים למינויים של שופטים ושל חברי קבינט ומאשר אותם, וגם יכול להדיח את הנשיא או איש ממשל אחר כאשר הוא חשוד במעשים פליליים חמורים (בתהליך שנקרא Impeachment, שהתקיים נגד ביל קלינטון בשלהי כהונתו בעקבות פרשת מוניקה לווינסקי). סנאטורים נבחרים לתקופה של 6 שנים, ולכן, בכל שנתיים מתקיימות בחירות לfשליש מהמושבים בסנאט. ב-2016, 34 מושבים מועמדים לבחירה, כאשר הרוב בסנאט הוא רפובליקני בשנתיים האחרונות - 54 רפובליקנים, 44 דמוקרטים ו-2 עצמאיים שמצטרפים לדמוקרטים בהצבעות (ברני סנדרס הוא הראשון, והשני הוא אנגוס קינג ממיין). בהנחה ששני העצמאיים ימשיכו להצביע עם הדמוקרטים (הם אינם מועמדים לבחירה ב-2016), היחס הוא 54:46. כדי לזכות ברוב בסנאט, הדמוקרטים צריכים לשמור על כל המושבים שלהם שמועמדים לבחירה (10), ולזכות ב-4 או ב-5 מושבים שמוחזקים כעת בידי רפובליקנים. אם המצב בסנאט הוא 50:50, מי שמהווה את הקול ה-101, ולמעשה מעניק את הרוב לאחת מהמפלגות, הוא סגן הנשיא. כלומר - אם הדמוקרטים יזכו ב-4 מושבים בבחירות לסנאט ובבחירות לנשיאות, זה יספיק להם כדי להחזיר לעצמם את הרוב בבית העליון של הקונגרס לשנתיים הקרובות. תחילה, חצי מהמירוצים נחשבו לבעלי תוצאה ידועה מראש, והחצי השני נחשבו למירוצים תחרותיים. בניכוי לואיזיאנה ואלסקה, שם לא נראה כי יש סיכוי כלשהו לשינוי בסנאט, נותרנו עם 15 מירוצים:
הרוב של הרפובליקנים בסנאט נובע בעיקר מההצלחות שלהם בבחירות אמצע הכהונה ב-2014. הם נהנו בבחירות אלו משני יתרונות - הם היו (ועדיין) מפלגת האופוזיציה, ומפלגת האופוזיציה זוכה לרוב להישגים רבים בבחירות אמצע הכהונה; ואחוזי ההצבעה בבחירות אמצע הכהונה הם אחוזים מאוד נמוכים, במיוחד בקרב המצביעים הדמוקרטיים המסורתיים. השילוב של שני היתרונות הללו הוא מה שהעביר את הרוב מהדמוקרטים לרפובליקנים לפני שנתיים. כעת, הדמוקרטים צריכים להתעלות מעל לציפיות, ולנצח מספר מירוצים צמודים במקביל. אם הדמוקרטים יצליחו להחזיר לעצמם את הרוב בבחירות לסנאט, זה כנראה ילווה בניצחון, סביר להניח אפילו נוח, של קלינטון. נדמה כי מה שיכריע את המירוצים בבחירות לסנאט, לבית הנבחרים, למושלים ולפרלמנטים המדינתיים הוא התוצאה של הבחירות לנשיאות. ניצחון של קלינטון כנראה ילווה בניצחון בסנאט, וניצחון של טראמפ כנראה יהיה מלווה בסטטוס-קוו בסנאט ובקונגרס. גם במפלגה הדמוקרטית מבינים שהמירוצים בפלורידה
באריזונה, באיווה ובאוהיו כנראה כבר לא יסתיימו בניצחון שלהם. לעומת זאת, באילינוי ובוויסקונסין זה כנראה יסתיים בניצחון די קל לטובת המועמדים הדמוקרטיים. לכן, עיקר המאמץ של הדמוקרטים יושקע בשמירה על המושב שלהם בנבאדה (מה שעשוי להיות קשה מאוד) ובניו המפשייר. בנוסף, המומנטום של המועמדים הדמוקרטים לסנאט בשלוש מדינות רפובליקניות - מיזורי, צפון קרוליינה ואינדיאנה - יוביל לכך שמשאבים רבים של המפלגה הדמוקרטית יושקעו גם שם. גם אם המירוץ בנבאדה יסתיים באיבוד המושב, 5 ניצחונות במדינות כמו אילינוי, וויסקונסין, פנסילבניה, ניו המפשייר ואינדיאנה, יספיקו כדי להביא למצב של 50:50. ניצחון גם במיזורי או בצפון קרוליינה עשוי להיות זה שיכריע סופית לטובת הדמוקרטים את הבחירות לסנאט ב-2016.
ולסיום: גם זה קרה...
The photo was taken from www.politico.com. All rights reserved to AP
http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1997499
ובקישור הזה - כתבה מצוינת של הערוץ הראשון בתוכנית "רואים עולם" בהנחיית יעקב אחימאיר, בה מרואיינים פוטליק ונויזנר. בערך החל מ-06:15.
