רגע האמת בבחירות בארה"ב הגיע. בעוד שבוע וחצי עונת הפריימריז תצא לדרך, ויחל באופן רשמי התהליך שיסתיים בהשבעתו של נשיא או נשיאה חדשה בוושינגטון הבירה בעוד כשנה. וזה בדיוק הזמן לבדוק את תמונת המצב בשתי המפלגות ולבחון את המגמות לקראת פתיחת ההצבעה, ב-1.2 באיווה.
הלו"ז וקצת הסברים
1.2 - הפריימריז באיווה
9.2 - פריימריז בניו המפשייר
20.2 - פריימריז בדרום קרוליינה ו-וושינגטון (רפובליקנים), נבאדה (דמוקרטים).
23.2 - פריימריז בנבאדה (רפובליקנים).
27.2 - פריימריז בדרום קרוליינה (דמוקרטים).
1.3 - הסופר טיוזדיי. פריימריז ב-13 (דמוקרטים) או 14 (רפובליקנים) מדינות.
5-8.3 - פריימריז במספר מדינות, החשובה בהן מישיגן.
15.3 - פריימריז במספר מדינות, בהן פלורידה ואוהיו.
19.3-14.6 - המשך הפריימריז, ב-19.4 בניו יורק.
18-21.7 - הועידה הרפובליקנית בקליבלנד, אוהיו. בועידה יוכרזו המועמדים הרפובליקנים, לנשיא וסגן הנשיא.
25-28.7 - הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה, פנסילבניה. בועידה יוכרזו המועמדים הדמוקרטיים, לנשיא וסגן הנשיא.
26.9 - העימות הראשון בין המועמדים לנשיאות, בדייטון, אוהיו.
4.10 - העימות בין המועמדים לסגן הנשיא, בפארמוויל, וירג'יניה.
9.10 - העימות השני בין המועמדים לנשיאות, בסיינט לואיס, מיזורי.
19.10 - העימות השלישי והאחרון בין המועמדים לנשיאות, בלאס וגאס, נבאדה.
8.11 - יום הבחירות לנשיאות.
20.1 - ההשבעה של הנשיא וסגן הנשיא, בוושינגטון די.סי.
קצת על השיטה - בשתי המפלגות הגדולות עורכים פריימריז, כאשר המנצח בפריימריז הוא מי שזכה למספר הרב ביותר של נציגים (delegates). הנציגים הם למעשה מקבילים לאלקטורים בבחירות הכלליות, כאשר המשקל של כל מדינה (מספר הנציגים שלה) הוא לפי מספר האלקטורים שלה בבחירות הכלליות ולפי מספר המצביעים למפלגה במדינה. לרוב, נותר רק מועמד אחד כשמגיעים לועידה, כששאר המועמדים פורשים לפני ומודיעים על תמיכתם במועמד המוביל. בבחירות הכלליות - 50 מדינות, 538 אלקטורים המחולקים בין המדינות לפי גודלן באופן יחסי, כשמי שזוכה ב-270 אלקטורים (ולאו דווקא ברוב הקולות), נבחר לנשיאות ארה"ב לתקופה של ארבע שנים.
אז על מה הבחירות האלו בעצם? בישראל הבחירות הן בעיקר על ביטחון ועל מי רוצים או לא רוצים (בעיקר) שיהיה ראש הממשלה. בארה"ב אלו גם שיקולים, אבל הבחירות הכלליות נסובות על פערי עמדות אמיתיים, ועל הבדלים אמיתיים של אידיאולוגיה, בין ליברליזם כלכלי לגישה הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה; בין אפס התערבות של המדינה לטובת צמצום פערים לבין התערבות; בין חופש מלא לשאת נשק לבין פיקוח ובקרה על נשק; בין אנשים המאמינים ששינוי אקלימי הוא דבר לא חשוב או לא קיים לבין אנשים המאמינים שזהו איום על העולם; בין בניית גדרות ענק (שמעשיותה לא ברורה) והקשחת חוקים כדי למנוע כניסת מהגרים לבין רפורמות שיאפשרו התאזרחות של אלפים ואולי ישנו את הדמוגרפיה של ארה"ב. אלו רק חלק מהסוגיות שעומדות על הפרק בבחירות 2016, אבל עוד נחזור אליהן בחודשים הקרובים. קודם כל יש פריימריז בשתי המפלגות הגדולות. על מה הפריימריז האלו? במפלגה הרפובליקנית זה קודם כל, קרב בין הממסד לבין תנועת מסיבת התה המייצגת את הציבור הרפובליקני שהולך ומקצין. עבור הרפובליקנים, בדמוגרפיה המשתנה של ארה"ב, בחירות 2016 הן אולי ההזדמנות האחרונה. אם ב-2016 הם לא ינצחו, אז מתי כן? ב-2020, אם נשיא דמוקרטי יהיה בבית הלבן, אז הוא כנראה ינצח, בגלל המסורת שלא מדיחים נשיא מכהן אחרי 4 שנים למעט מקרים יוצאי דופן (קרטר, בוש האב). וב-2024 הדמוגרפיה תהיה שונה לחלוטין, והרפובליקנים יהיו אחרי 16 שנים מחוץ לבית הלבן, אם וכאשר. אז 2016 זו ההזדמנות הגדולה של הרפובליקנים, והשאלה היא האם ינצלו אותה. במפלגה הדמוקרטית, זה קרב אידיאולוגי של ממש. הדור הצעיר, שהוא לא בהכרח לבן ברובו, ומורכב משחורים, היספנים ואסייתים, הוא הרבה יותר ליברלי, והרבה יותר נוטה לסוציאל-דמוקרטיה (אתייחס לזה בהמשך), הוא כעת קובע הטון במידה רבה, וכך ברני סנדרס, מועמד שמגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט, מה שבחוגים רבים בארה"ב נחשב לקללה, הופך למועמד רציני במפלגה הדמוקרטית, ולפי הסקרים, מועמד רציני גם בבחירות הכלליות. אז נעבור בין שתי המפלגות ונראה מה תמונת המצב לקראת יריית הפתיחה.
המפלגה הרפובליקנית
8 שנות אופוזיציה בהחלט שינו את המפלגה הרפובליקנית. אם זה תלוי בממסד של המפלגה, ובתורם מספר אחת שלה, שלדון אדלסון, המועמד הרפובליקני יהיה מרקו רוביו או ג'ב בוש או אולי כריס כריסטי או ג'ון קאסיץ', מועמדים שמרנים מתונים, שמתאימים לפרופיל של רוב מועמדי המפלגה לנשיאות בעבר. אבל שתי המגמות הבולטות ביותר בבחירות האלו, עד כמה שאפשר לקבוע מגמות בבחירות שעוד לא החלו רשמית, הן המיאוס מהפוליטיקאים, ובמיוחד מהפוליטיקאים המוכרים והוותיקים (משפחות קלינטון ובוש), והתגברות התמיכה במועמדים אידיאולוגיים יותר וגם קיצוניים יותר. במפלגה הרפובליקנית זה בולט כמובן. את דונאלד טראמפ, איל ההון שמתנהג כמו ליצן מאז כניסתו למירוץ (ובכלל), והדוגמה הטובה ביותר לאאוטסיידר בפוליטיקה, הספידו הפרשנים אחרי שבוע ואחרי שבועיים ואחרי חודשיים ואחרי שלושה חודשים, אבל הוא ממשיך להוביל באופן עקבי בסקרים בהפרש עצום על שאר המועמדים. בן קרסון וקרלי פיורינה, למרות קריסתם בחודש האחרון, נשארו במירוץ והיו בו שחקנים חשובים עד למועד הבחירות. במקביל להם, טד קרוז, אחד מהדוברים הבולטים של תנועת מסיבת התה, שמייצגת בעיקר ליברטריאניזם קיצוני בנושאי כלכלה ונשק, ושמרנות קיצונית בכל שאר הנושאים, הפך להיות המועמד מס' 2 בסקרים, והמועמדים המתונים התרסקו או פרשו ונעלמו אל תהומות הנשייה עוד לפני הפריימריז הראשונים. נעבור בין המועמדים וננתח את מצבם.
דונאלד טראמפ - מה נאמר עוד על המיליארדר בעל הבלורית שעוד לא נאמר? האיש והאגדה (בציניות) ממשיך להוביל בסקרים ביתרון שנראה בלתי סגיר. טראמפ הוא האיש שמייצג את כל המגמות של הבחירות האלו - אאוטסיידר, פופוליסט, שמתבטא באופן שמתאים לימין קיצוני (למרות שאין לו עבר של ימין קיצוני, והוא אפילו היה דמוקרט במשך מספר שנים), ששובר את כל כללי הפוליטיקלי-קורקט ובכלל כל קוד אפשרי של התנהגות שקיים בארה"ב, וסוחף אחריו המונים. גל הפופוליזם שמביא איתו טראמפ גרר תחילה זלזול, במיוחד לאור התבטאויותיו המחליאות בנושא ההגירה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה פשוט תופס. בשבוע האחרון קיבל את תמיכתה של כוהנת הימין האוונגליסטי האמריקאי, המועמדת לסגנית הנשיא ב-2008, שרה פיילין. התמיכה של פיילין עשויה לעזור לו מול קרוז.
סקר אחרון ניו המפשייר: 9% - ARG (מקום 4).
הלו"ז וקצת הסברים
1.2 - הפריימריז באיווה
9.2 - פריימריז בניו המפשייר
20.2 - פריימריז בדרום קרוליינה ו-וושינגטון (רפובליקנים), נבאדה (דמוקרטים).
23.2 - פריימריז בנבאדה (רפובליקנים).
27.2 - פריימריז בדרום קרוליינה (דמוקרטים).
1.3 - הסופר טיוזדיי. פריימריז ב-13 (דמוקרטים) או 14 (רפובליקנים) מדינות.
5-8.3 - פריימריז במספר מדינות, החשובה בהן מישיגן.
15.3 - פריימריז במספר מדינות, בהן פלורידה ואוהיו.
19.3-14.6 - המשך הפריימריז, ב-19.4 בניו יורק.
18-21.7 - הועידה הרפובליקנית בקליבלנד, אוהיו. בועידה יוכרזו המועמדים הרפובליקנים, לנשיא וסגן הנשיא.
25-28.7 - הועידה הדמוקרטית בפילדלפיה, פנסילבניה. בועידה יוכרזו המועמדים הדמוקרטיים, לנשיא וסגן הנשיא.
26.9 - העימות הראשון בין המועמדים לנשיאות, בדייטון, אוהיו.
4.10 - העימות בין המועמדים לסגן הנשיא, בפארמוויל, וירג'יניה.
9.10 - העימות השני בין המועמדים לנשיאות, בסיינט לואיס, מיזורי.
19.10 - העימות השלישי והאחרון בין המועמדים לנשיאות, בלאס וגאס, נבאדה.
8.11 - יום הבחירות לנשיאות.
20.1 - ההשבעה של הנשיא וסגן הנשיא, בוושינגטון די.סי.
קצת על השיטה - בשתי המפלגות הגדולות עורכים פריימריז, כאשר המנצח בפריימריז הוא מי שזכה למספר הרב ביותר של נציגים (delegates). הנציגים הם למעשה מקבילים לאלקטורים בבחירות הכלליות, כאשר המשקל של כל מדינה (מספר הנציגים שלה) הוא לפי מספר האלקטורים שלה בבחירות הכלליות ולפי מספר המצביעים למפלגה במדינה. לרוב, נותר רק מועמד אחד כשמגיעים לועידה, כששאר המועמדים פורשים לפני ומודיעים על תמיכתם במועמד המוביל. בבחירות הכלליות - 50 מדינות, 538 אלקטורים המחולקים בין המדינות לפי גודלן באופן יחסי, כשמי שזוכה ב-270 אלקטורים (ולאו דווקא ברוב הקולות), נבחר לנשיאות ארה"ב לתקופה של ארבע שנים.
אז על מה הבחירות האלו בעצם? בישראל הבחירות הן בעיקר על ביטחון ועל מי רוצים או לא רוצים (בעיקר) שיהיה ראש הממשלה. בארה"ב אלו גם שיקולים, אבל הבחירות הכלליות נסובות על פערי עמדות אמיתיים, ועל הבדלים אמיתיים של אידיאולוגיה, בין ליברליזם כלכלי לגישה הנוטה לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה; בין אפס התערבות של המדינה לטובת צמצום פערים לבין התערבות; בין חופש מלא לשאת נשק לבין פיקוח ובקרה על נשק; בין אנשים המאמינים ששינוי אקלימי הוא דבר לא חשוב או לא קיים לבין אנשים המאמינים שזהו איום על העולם; בין בניית גדרות ענק (שמעשיותה לא ברורה) והקשחת חוקים כדי למנוע כניסת מהגרים לבין רפורמות שיאפשרו התאזרחות של אלפים ואולי ישנו את הדמוגרפיה של ארה"ב. אלו רק חלק מהסוגיות שעומדות על הפרק בבחירות 2016, אבל עוד נחזור אליהן בחודשים הקרובים. קודם כל יש פריימריז בשתי המפלגות הגדולות. על מה הפריימריז האלו? במפלגה הרפובליקנית זה קודם כל, קרב בין הממסד לבין תנועת מסיבת התה המייצגת את הציבור הרפובליקני שהולך ומקצין. עבור הרפובליקנים, בדמוגרפיה המשתנה של ארה"ב, בחירות 2016 הן אולי ההזדמנות האחרונה. אם ב-2016 הם לא ינצחו, אז מתי כן? ב-2020, אם נשיא דמוקרטי יהיה בבית הלבן, אז הוא כנראה ינצח, בגלל המסורת שלא מדיחים נשיא מכהן אחרי 4 שנים למעט מקרים יוצאי דופן (קרטר, בוש האב). וב-2024 הדמוגרפיה תהיה שונה לחלוטין, והרפובליקנים יהיו אחרי 16 שנים מחוץ לבית הלבן, אם וכאשר. אז 2016 זו ההזדמנות הגדולה של הרפובליקנים, והשאלה היא האם ינצלו אותה. במפלגה הדמוקרטית, זה קרב אידיאולוגי של ממש. הדור הצעיר, שהוא לא בהכרח לבן ברובו, ומורכב משחורים, היספנים ואסייתים, הוא הרבה יותר ליברלי, והרבה יותר נוטה לסוציאל-דמוקרטיה (אתייחס לזה בהמשך), הוא כעת קובע הטון במידה רבה, וכך ברני סנדרס, מועמד שמגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט, מה שבחוגים רבים בארה"ב נחשב לקללה, הופך למועמד רציני במפלגה הדמוקרטית, ולפי הסקרים, מועמד רציני גם בבחירות הכלליות. אז נעבור בין שתי המפלגות ונראה מה תמונת המצב לקראת יריית הפתיחה.
המפלגה הרפובליקנית
8 שנות אופוזיציה בהחלט שינו את המפלגה הרפובליקנית. אם זה תלוי בממסד של המפלגה, ובתורם מספר אחת שלה, שלדון אדלסון, המועמד הרפובליקני יהיה מרקו רוביו או ג'ב בוש או אולי כריס כריסטי או ג'ון קאסיץ', מועמדים שמרנים מתונים, שמתאימים לפרופיל של רוב מועמדי המפלגה לנשיאות בעבר. אבל שתי המגמות הבולטות ביותר בבחירות האלו, עד כמה שאפשר לקבוע מגמות בבחירות שעוד לא החלו רשמית, הן המיאוס מהפוליטיקאים, ובמיוחד מהפוליטיקאים המוכרים והוותיקים (משפחות קלינטון ובוש), והתגברות התמיכה במועמדים אידיאולוגיים יותר וגם קיצוניים יותר. במפלגה הרפובליקנית זה בולט כמובן. את דונאלד טראמפ, איל ההון שמתנהג כמו ליצן מאז כניסתו למירוץ (ובכלל), והדוגמה הטובה ביותר לאאוטסיידר בפוליטיקה, הספידו הפרשנים אחרי שבוע ואחרי שבועיים ואחרי חודשיים ואחרי שלושה חודשים, אבל הוא ממשיך להוביל באופן עקבי בסקרים בהפרש עצום על שאר המועמדים. בן קרסון וקרלי פיורינה, למרות קריסתם בחודש האחרון, נשארו במירוץ והיו בו שחקנים חשובים עד למועד הבחירות. במקביל להם, טד קרוז, אחד מהדוברים הבולטים של תנועת מסיבת התה, שמייצגת בעיקר ליברטריאניזם קיצוני בנושאי כלכלה ונשק, ושמרנות קיצונית בכל שאר הנושאים, הפך להיות המועמד מס' 2 בסקרים, והמועמדים המתונים התרסקו או פרשו ונעלמו אל תהומות הנשייה עוד לפני הפריימריז הראשונים. נעבור בין המועמדים וננתח את מצבם.
דונאלד טראמפ - מה נאמר עוד על המיליארדר בעל הבלורית שעוד לא נאמר? האיש והאגדה (בציניות) ממשיך להוביל בסקרים ביתרון שנראה בלתי סגיר. טראמפ הוא האיש שמייצג את כל המגמות של הבחירות האלו - אאוטסיידר, פופוליסט, שמתבטא באופן שמתאים לימין קיצוני (למרות שאין לו עבר של ימין קיצוני, והוא אפילו היה דמוקרט במשך מספר שנים), ששובר את כל כללי הפוליטיקלי-קורקט ובכלל כל קוד אפשרי של התנהגות שקיים בארה"ב, וסוחף אחריו המונים. גל הפופוליזם שמביא איתו טראמפ גרר תחילה זלזול, במיוחד לאור התבטאויותיו המחליאות בנושא ההגירה, אבל אי אפשר להתעלם מזה שזה פשוט תופס. בשבוע האחרון קיבל את תמיכתה של כוהנת הימין האוונגליסטי האמריקאי, המועמדת לסגנית הנשיא ב-2008, שרה פיילין. התמיכה של פיילין עשויה לעזור לו מול קרוז.
סקר אחרון ארצי: 45% - זוגבי, 36% - רויטרס (מקום 1).
סקר אחרון איווה: 33.1% - אמרסון קולג' (מקום 1).
סקר אחרון ניו המפשייר: 27% - ARG (מקום 1).
תמונת מצב - טראמפ לא יכל לבקש יותר מזה. כרגע מסתמן שהוא יהיה המועמד המוביל לפחות עד הסופר טיוזדיי.
טד קרוז - הסנטור הרפובליקני מטקסס והמועמד המוביל של תנועת מסיבת התה. החל את הקמפיין בדשדוש מתמשך, אבל בחודש האחרון, פרץ והפך למועמד שנמצא במקום השני בסקרים, כשהוא עוקף את רוביו וקרסון המתרסק. קרוז הוא שילוב של שמרנות בלתי מתפשרת עם אאוטסיידריות מתבקשת (באופן יחסי). קרוז הוא לא בדיוק הטיפוס של שמרן אמריקאי. הוא בן לאב קובני ואם אמריקאית שנולד בכלל בקנדה. העובדה שהוא נולד בשכנה מצפון שמה אותו במוקד הסערה בשבוע האחרון, כשטראמפ האשים את קרוז שהתמודדותו לנשיאות אינה חוקית. נזכיר - בארה"ב אסור לאדם שלא נולד במדינה לכהן כנשיא. אז איך קרוז יכול להתמודד? החוק מגדיר כאנשים שכשירים לכהונת נשיא אנשים שזכאים לאזרחות אמריקאית מלידה. קרוז זכאי לאזרחות אמריקאית מלידה בזכות אמו האמריקאית, וכך מתאפשרת הפרצה בחוק. מעבר לסיפור הזה, קרוז מייצג, כאמור, שמרנות בלתי-מתפשרת, ועמדותיו בנושא ההגירה (למרות שבאופן אירוני הוא בנו של מהגר), הנשק, ההפלות, רפורמת הבריאות של אובמה והכלכלה הן עמדות שמרניות מוצקות, ללא מתינות כלשהי. הסיכוי של קרוז לנצח את טראמפ תלוי בציבור האוונגליסטי, שמהווה חלק חשוב במפלגה. הודעתה של פיילין, אשת מסיבת התה בעצמה, על תמיכתה בטראמפ, עשויה להוציא את האוויר מהבלון של קרוז ולסלול לטראמפ את הדרך למועמדות.
סקר אחרון ארצי: 13% - זוגבי, 12% - רויטרס (מקום 2).
סקר אחרון איווה: 22.8% - אמרסון קולג' (מקום 2).סקר אחרון ניו המפשייר: 9% - ARG (מקום 4).
תמונת מצב - קרוז היה מאוד חזק בתמונה בקרב על איווה, וקצת נחלש אחרי שאפילו הוביל על טראמפ שם במשך זמן קצר. ההצלחה של קרוז בשתי המדינות הראשונות תקבע את המשך הדרך שלו, ותראה האם הוא באמת יכול לאיים על טראמפ בדרך למועמדות.
מרקו רוביו - הסנטור מפלורידה הוא מצד אחד מתון באופן יחסי, אהוד על הממסד ועל אדלסון, וגם כן בן למהגרים מקובה ויכול אולי להביא קולות של היספנים, ומצד שני, במידה מסוימת שמרן ואאוטסיידר במידה שמתקרבת לקרוז. נדמה שהוא המועמד הרפובליקני שיש לו את היכולת הטובה ביותר לנצח את קלינטון, אבל למרות שמצבו בסקרים לא רע, הוא עדיין רחוק מטראמפ שנות אור. לגבי ההיספנים, רוביו נמצא באיזשהו מלכוד מסוים. מצד אחד, העובדה שהוא עצמו היספני עשויה לסייע לו בקרב קהל זה, ומנגד, עמדותיו הקשוחות בנושא הגירה, שאותן הוא יצטרך לחזור ולהציג אם הוא רוצה לזכות בפריימריז הרפובליקניים, ישחקו לרעתו בקרב קהל זה.
סקר אחרון ארצי: 8% - זוגבי, 8% - רויטרס (מקום 3 בזוגבי, מקום 5 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 14.2% - אמרסון קולג' (מקום 3).
סקר אחרון ניו המפשייר: 10% - ARG (מקום 3).
תמונת מצב - רוביו, שהיה המועמד המוביל לפני כניסתו של טראמפ, וקרס כמעט לחלוטין לאחר מכן, שיקם את עצמו והתייצב על בערך 10%, לעיתים יותר בסקרים, אבל לא הצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית הזו. כרגע הוא במצב לא רע באיווה ובניו המפשייר אבל לא נראה שהוא מאיים שם על טראמפ או על קרוז. רק תוצאה טובה ובלתי צפויה עבורו באחת או שתי המדינות הראשונות תחזיר אותו לתמונה בקרב על המועמדות.
בן קרסון - מנתח המוח האפרו-אמריקאי ממישיגן נודע עד לתחילת הקמפיין בעיקר בזכות העובדה שהוא הראשון שהצליח להפריד תאומים סיאמיים שהיו מחוברים זה לזה בראשם. הקמפיין שלו מיצב אותו כשמרן עמוק, עם התבטאויות לא פחות קיצוניות והזויות מאלו של טראמפ - כולל שפוליטיקלי קורקט זה דבר שהוא גרוע כמו דאע"ש, שרפורמת הבריאות של אובמה היא הדבר הגרוע ביותר שקרה לארה"ב מאז העבדות, שהיהודים היו שורדים את השואה אם היה להם נשק, שארה"ב היום היא כמו גרמניה הנאצית ושהומוסקסואליות היא בחירה, כי יש הרבה סטרייטים שנכנסים לכלא ויוצאים משם הומוסקסואלים. בקיצור, האיש לא חסך במשפטים מתונים וחכמים, אבל ההצלחה שלו היא בעיקר בגלל, שוב, האאוטסיידריות שלו (אולי המועמד הכי אאוטסיידר אצל הרפובליקנים). הנסיקה שלו הייתה מטאורית, והוא הגיע למצב של איום על טראמפ בסקרים, אבל מהר מאוד הגיעה גם הקריסה אחרי סדרה של עימותים שבהם הוא היה לא מרשים, וזה בעדינות.
סקר אחרון ארצי: 4% - זוגבי, 11% - רויטרס (מקום 5 בזוגבי, מקום 3 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 9.1% - אמרסון קולג' (מקום 4).
סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - ARG (מקום 8).
תמונת מצב - נדמה שקרסון מיצה את עצמו, ויפרוש אחרי כמה מדינות. הוא לא במצב טוב במיוחד באיווה ובניו המפשייר הוא במצב איום. רק הצטרפות מקרים בלתי צפויה תחזיר את קרסון לאיום על המועמדות.
ג'ב בוש - בן של נשיא, אח של נשיא, מושל לשעבר של אחת המדינות הגדולות והחשובות בארה"ב (פלורידה), אהוב על הממסד, שמרן מתון ונשוי להיספנית, שמסומן כבר שנים כהבטחה הגדולה של המפלגה. מה יותר טוב מזה? הדרך של ג'ב בוש לנשיאות הייתה נראית סלולה. אלא שמשהו שם פשוט לא עבד ולא עובד. זה גם חוסר הכריזמה שלו, זו גם האיבה שהציבור רוחש לאחיו אחרי מלחמת עיראק הכושלת ואלו גם המגמות שכבר הזכרתי כאן מספר פעמים. כשהמירוץ נפתח, בוש ורוביו היו המועמדים המובילים. שניהם התרסקו, רוביו קצת התאושש, אבל בוש לא. נדמה שהמירוץ של הבוש השלישי לנשיאות יסתיים במפח נפש עבורו, עבור משפחתו ועבור המפלגה שכל כך רצתה אותו.
סקר אחרון ארצי: 6% - זוגבי, 10% - רויטרס (מקום 4).
סקר אחרון איווה: 5.1% - אמרסון קולג' (מקום 6).
סקר אחרון ניו המפשייר: 8% - ARG (מקום 6).
תמונת מצב - בשבועות האחרונים בוש קצת התחזק בניו המפשייר, שם הוא שם את כל יהבו. באיווה הוא נותר חלש ולא מאיים. אלא אם כן יש לבוש שפנים לשלוף מהכובע, או דרך להמציא את עצמו מחדש עד הסופר טיוזדיי, הסיפור שלו יסתיים בקרוב.
כריס כריסטי - מושל ניו ג'רזי הוא סיפור מעניין בפני עצמו, שיכול למלא פוסט שלם של בלוג, אבל בקצרה: מושל ניו ג'רזי מזה כ-6 שנים תמך ברפורמת האוכל הבריא של מישל אובמה בבתי הספר, אבל עכשיו הוא נגדה. הוא בעצמו עבר ניתוח לקיצור קיבה כדי להפחית את עודף המשקל שלו. ב-2012, רגע לפני הבחירות, הוא גיבה את אובמה על טיפולו בהוריקן סנדי, במה שנחשב כצעד שחיזק את אובמה. הוא תמך בעבר בזכות להפלות אבל שוב זגזג והיום טוען שהוא תמיד היה נגד. הוא נחשב לאחד הרפובליקנים המתונים ביותר אבל בקמפיין עקף את כולם מימין. שיעור האבטלה בניו ג'רזי הרקיע שחקים בתקופתו כמושל, והוא גם תחת מספר חקירות בחשד לשחיתות, כולל אחת בחשד שסגר נתיבים בעיר פורט לי וגרם לפקקי ענק כדי להעניש יריב פוליטי (ראש עיריית פורט לי הדמוקרט) שלא תמך בו בבחירות למושל. כריס כריסטי הוא הבטחה גדולה במגרש הרפובליקני, אבל התנהלותו הלא נעימה במיוחד כלפי עיתונאים ויריבים פוליטיים, הזגזוג והחשדות לשחיתות לא סייעו לו במיוחד. אחרי קמפיין שלם שבו הוא דשדש, הוא קצת התחזק בזמן האחרון, במיוחד בניו המפשייר. עדיין לא נראה שהוא יכול להיות מועמד רציני בבחירות האלו.
סקר אחרון ארצי: 2% - זוגבי, 4% - רויטרס (מקום 8 בזוגבי, מקום 6 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 5.4% - אמרסון קולג' (מקום 5).
סקר אחרון ניו המפשייר: 9% - ARG (מקום 5).
תמונת מצב - שוב, כריסטי קצת התחזק בזמן האחרון, אבל לא היה הכי מוצלח בעימות האחרון, ושוב הסתבך עם אמירות שסתרו את מה שעשה בעבר. הוא לא מסתמן כרגע כמועמד רציני.
ג'ון קאסיץ' - מושל אוהיו, שנחשב לאחד המועמדים המתונים ביותר בשדה הרפובליקני. מה זה מתון? הוא לא בדיוק בעד הפלות, נישואי להט"ב, רפורמת הבריאות של אובמה או צעדים מרחיקי לכת בנושא איכות הסביבה. אבל דעותיו בנושאים אלו, שבאופן יחסי מקבלות את המצב הקיים, ולא מציעות תיקונים חוקתיים שיעקפו את בית המשפט כדי לבטל את הפסיקות בנושא הפלות או נישואים חד-מיניים (כפי שמציעים חלק ניכר מהמועמדים הרפובליקנים, מזכיר לכם מפלגה כלשהי?). אבל, התייצבותו נגד טראמפ ואמירותיו, והממסדיות היחסית שלו, יחד עם מתינות שבולטת לאור הקיצוניות הפושה במפלגה, הופכות אותו למועמד מעניין, שהוא אולי אחת מהתקוות האחרונות של המתונים האחרונים במפלגה (אם עוד נשארו כאלו). ברמה הארצית הוא לא מתרומם, אבל בניו המפשייר הוא דווקא במצב מצוין.
סקר אחרון ארצי: 3% - זוגבי, 2% - רויטרס (מקום 6 בזוגבי, מקום 9 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 2.9% - אמרסון קולג' (מקום 7).
סקר אחרון ניו המפשייר: 20% - ARG (מקום 2).
תמונת מצב - קאסיץ' נמצא במצב מצוין בניו המפשייר. חוץ מזה? הוא לא מועמד רציני בשום מדינה. אבל אולי הצלחה שלו בניו המפשייר תהפוך אותו למועמד רציני.
קארלי פיורינה - מנכ"לית HP לשעבר, עוד אאוטסיידרית, שזינקה בבת אחת באופן מטאורי למרכז הבמה אחרי ההצלחה בעימות, גם כנראה כבר גמרה את הסוס, כמו קרסון. הקריירה של פיורינה בתור מנכ"לית ענקית המחשבים Hewlett Packard לא הייתה הצלחה גדולה. אחד ממגזיני העסקים הנחשבים, Portfolio, דירג אותה כאחת מ-20 המנכ"ליות הגרועות בהיסטוריה. תקופתה שם תיזכר בעיקר בגלל פיטורי 30,000 עובדים ומיקור חוץ המוני לסין. ב-2010 התמודדה על מקום בסנאט מטעם קליפורניה ונכשלה, ובקמפיין האחרון הצליחה, באמצעות הופעות מצוינות בעימותים, כולל ניצחון על טראמפ בעימות המרכזי, להגיע למרכז הבמה, ובמקביל גם טיפסה בסקרים. אבל הבלון התפוצץ די מהר. פיורינה, האישה היחידה שמועמדת במפלגה הרפובליקנית, כנראה כבר לא תזכה במועמדות/
סקר אחרון ארצי: 3% - זוגבי, 3% - רויטרס (מקום 7 בזוגבי, מקום 8 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 2.1% - אמרסון קולג' (מקום 9).
סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - ARG (מקום 8).
תמונת מצב - עוד שתיים-שלוש מדינות ופיורינה תפרוש ותחזור לאלמוניותה. לפחות היא יכולה להתנחם בכך שניצחה בעימות את מי שאולי יהיה הנשיא הבא של ארה"ב (חס ושלום, אבל יש לזה התכנות).
ראנד פול - הסנטור מקנטקי ועוד מועמד בולט מתנועת מסיבת התה. פול הוא ליברטריאן מושבע, לפחות כך הוא מציג את עצמו, אבל כמו שאר חבריו לתנועת מסיבת התה, הוא ליברטריאן בכל הקשור לכלכלה ונשק, ובנושאים אזרחיים כמו הפלות ונישואי להט"ב קצת (הרבה) פחות. תמיכתו בלגליזציה היא, עם זאת, דעה יוצאת דופן במפלגתו. במובנים רבים הוא ממשיכו של אביו רון פול, גם כן מראשי תנועת מסיבת התה וחבר בית הנבחרים במשך שנים (עד 2013). בניגוד לכל הרפובליקנים שחוזרים ומדגישים את תמיכתם הבלתי-מסויגת בישראל (ובכספו של התורם הנדיב מלאס וגאס, במקרה או שלא), פול הוא קצת חריג בנוף. הוא התנגד להסכם הגרעין עם איראן, אבל תומך בביטול סיוע החוץ האמריקאי לכל המדינות, כולל כמובן, ישראל. תחילה פול היה מועמד די רציני, אבל עם הזמן התמיכה בו נשחקה והוא, לפחות כרגע, לא מועמד משמעותי במאבק על המועמדות.
סקר אחרון ארצי: 2% - זוגבי, 4% - רויטרס (מקום 9 בזוגבי, מקום 7 ברויטרס).
סקר אחרון איווה: 2.7% - אמרסון קולג' (מקום 8).
סקר אחרון ניו המפשייר: 5% - ARG (מקום 7).
סקר אחרון ניו המפשייר: 5% - ARG (מקום 7).
תמונת מצב - לא מועמד משמעותי, למרות ההייפ שיצר סביבו בהתחלה. סביר להניח שיציג את מועמדותו שוב בפריימריז הבאים (עוד 4 או 8 שנים, תלוי בתוצאות הבחירות הכלליות).
במועמדים נוכל למצוא גם את הסנטור מפנסילבניה לשעבר ריק סנטורום, מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי ומושל וירג'יניה לשעבר ג'ים גילמור (מי?). האקבי הפתיע בהצלחתו בפריימריז ב-2008, וסנטורום הפתיע בהצלחתו בפריימריז ב-2012. טוב, השנה היא לא 2008, וגם לא 2012, ושניהם לא בדיוק סוחפים המונים אחריהם (מגרדים את ה-0%, אבל זה כבר עדיף על גילמור שבחודש האחרון זכה לתמיכה מרשימה של 0% בכל הסקרים למעט אחד). הרשו לי לדלג על המועמדים המיותרים האלו, ולעבור למפלגה הדמוקרטית.
מימין לשמאל: בוש, קרסון, קרוז, טראמפ, רוביו, כריסטי, קאסיץ'.
מימין לשמאל: סנטורום, פיורינה, האקבי.
כל הזכויות על התמונות שמורות ל-USA Today, Rainier Ehrhardt, AP.
המפלגה הדמוקרטית
בניגוד לקרב מרובה המועמדים במפלגה הרפובליקנית, במפלגה הדמוקרטית הקרב המרכזי הוא בין שני מועמדים - קלינטון וסנדרס, כאשר ישנו מועמד נוסף, מרטין אומאלי, בעל סיכויים נמוכים.
כמו במפלגה הרפובליקנית, גם כאן יש לנו מועמדת ממסד, קלינטון, ומועמד שהוא גם יותר אאוטסיידר ויותר אידיאולוג, סנדרס. מצד אחד, לקלינטון עדיין יש את היתרון, התמיכה המשמעותית של הממסד, של הארגונים הגדולים ושל הציבורים המשמעותיים במפלגה (השחורים, ההיספנים), שצפויה לתת לה את מה שדרוש כדי לנצח, אבל גם אם קלינטון תנצח, ברני סנדרס ייזכר בזכות קמפיין יוצא דופן. הסנטור היהודי מוורמונט, שארחיב בעניינו תכף, הוא האדם האחרון שהיה יכול לאיים על קלינטון, או על מועמדות לנשיאות, אם הולכים לפי הכללים הלא-כתובים של הפוליטיקה האמריקאית. אבל בבחירות האלו כנראה שהכללים האלו לא תופסים, ולכן, סנדרס הוא מועמד משמעותי שגם אנשיה של קלינטון הודו שלא לקחו מספיק ברצינות. הקרב במפלגת השלטון, בניגוד לרפובליקנים, הוא קרב מאוד אידיאולוגי וגם מאוד ענייני, שעוסק ב-Issues, בנושאים שעל סדר היום של ארה"ב, ותוצאותיו של הקרב הזה יקבעו את עתידה האידיאולוגי של המפלגה הגדולה, שרואה עצמה כמפלגת שלטון לעוד הרבה שנים.
הילארי קלינטון - ללא ספק, המועמדת בעלת הרקורד המרשים ביותר בבחירות האלו, השאלה היא האם הרקורד יביא אותה לבית הלבן. מי שהייתה הגברת הראשונה, סנטורית ומזכירת המדינה, רוצה למחוק את ההשפלה של 2008, אז סומנה כמועמדת המובילה לנשיאות והפסידה לאובמה. מאז היא צברה ניסיון כמזכירת המדינה ואימצה עמדות שמאליות יותר, כמו רוב המפלגה הדמוקרטית. לזכותה של קלינטון עומדים הניסיון שלה, הפופולריות של בעלה הנשיא לשעבר ביל קלינטון, עמדותיה הברורות בנושא הפיקוח על הנשק, איכות הסביבה, הגירה וזכויות להט"ב ומיעוטים, הקרבה שלה לנשיא אובמה, גם הוא פופולרי מאוד בקרב הדמוקרטים, וכמובן, הכמות הבלתי-נגמרת של משאבים, מזומנים ומתנדבים, מהציבור ומבעלי הון, ובראשם מקורבה המיליארדר הישראלי-אמריקאי חיים סבן. כמו כן, היותה של קלינטון האישה הראשונה שהיא בעלת סיכוי אמיתי להיבחר לנשיאות (ב-2008 והיום) גם משחקת תפקיד עבורה בקרב הנשים המהוות את רוב ציבור המצביעים. לרעתה של קלינטון עומדים, קודם כל, מתקופתה כמזכירת המדינה, פרשת האימיילים השחוקה וגם התנהלותה בפרשת בנגזי (רצח שגריר ארה"ב בלוב ב-2012), אם כי העליהום שיצרו הרפובליקנים על קלינטון בנושאים אלו בשנה האחרונה חזר כבומרנג והוביל לאפקט הפוך; שנית, היא נתפסת כממסדית (מה שהוכח כבעייתי בבחירות האלו), מקורבת לבעלי ההון ואמינותה נפגעה בעקבות פרשת האימיילים. עדיין, היא המועמדת הדמוקרטית המובילה, והיא מועמדת משמעותית בבחירות הכלליות, אם וכאשר.
סקר אחרון ארצי: 54% - רויטרס, 50% - אקונומיסט (מקום 1).
סקר אחרון איווה: 52% - אמרסון קולג' (מקום 1).
סקר אחרון ניו המפשייר: 41% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 2).
תמונת מצב - באופן כללי, לקלינטון יש את היתרון, והיא מובילה ברוב המוחלט של המדינות ביתרון די מבטיח. עדיין, בשתי המדינות הראשונות היא בבעיה מסוימת. ניצחון שלה באיווה ותוצאה טובה בניו המפשייר, אולי אפילו ניצחון מפתיע בניו המפשייר, ייצרו עבורה מומנטום שיהיה קשה לסנדרס לעצור בדרך למועמדות.
ברני סנדרס - סנטור יהודי, ממדינת ורמונט בצפון הרחוק, בן 74, מגדיר עצמו כסוציאל-דמוקרט ועד לשנה האחרונה גם עצמאי, ללא שיוך מפלגתי רשמי. מי האמין שהאיש הזה יהיה אחד מהמועמדים המשמעותיים ביותר בבחירות לנשיאות ארה"ב? הפרוגרסיביות הבלתי-מתפשרות שלו, יחד עם עמדותיו הכלכליות הסוציאל-דמוקרטיות, רקורד ההצבעות שלו בסנאט ובקונגרס, והעובדה שכל התרומות שלו מגיעות מהציבור, סחפו אחריו את ועדי העובדים הגדולים של ארה"ב ואת הצעירים שתומכים במפלגה הדמוקרטית, המהווים את רוב הצעירים בארה"ב. המפלגה הדמוקרטית והשמאל, או המרכז-שמאל, האמריקאי עוברים תהליך של תזוזה שמאלה, בין אם זה בנושאים אזרחיים, שם התזוזה ברורה וחדה, ובין אם זה בנושאים כלכליים, שם הצעירים האלו, שהשתתפו או הזדהו עם מחאת הענק שזכתה לשם Occupy Wall Street, המחאה החברתית האמריקאית שהייתה חלק מגל המחאות החברתיות העולמי של 2011, נעשים יותר ויותר עוינים לבעלי ההון ולשיטה הקפיטליסטית האמריקאית. אם לפני 60 ו-50 שנה, ואפילו במידה מסוימת לפני 30 ו-20 שנה, סוציאל-דמוקרטיה, שלא לדבר על סוציאליזם, היו מילים גסות בארה"ב, בעידן של היום זוהי אידיאולוגיה שרבים יכולים להזדהות איתה (כפי שהסברתי בדברי הפתיחה), וסנדרס פשוט רוכב גם על הגל הזה, וגם על הגל של הסלידה מהפוליטיקאים והממסד. עם זאת, העובדה שהרקורד שלו בנושא הפיקוח על הנשק נוטה לצד הרפובליקני, והאמונה שלו שפיקוח על נשק הוא "State Issue", עניין של המדינות ולא עניין פדרלי (משהו שחופף ברובו לעמדה הרפובליקנית בנושא), עשויה לשחק לרעתו, אל מול העמדה הברורה של קלינטון בעד פיקוח על נשק.
סקר אחרון ארצי: 35% - רויטרס, 41% - אקונומיסט (מקום 2).
סקר אחרון איווה: 43% - אמרסון קולג' (מקום 2).
סקר אחרון ניו המפשייר: 50% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 1).
תמונת מצב - סנדרס יכול לגרור את קלינטון לפריימריז ארוכים, אבל היכולת שלו לזכות במועמדות תלויה בעיקר בתוצאות שלו בשתי המדינות הראשונות שבהן נערכים פריימריז, עד כמה התוצאות יהיו מרשימות ועד כמה הוא ינצל אותן ליצירת מומנטום. בניו המפשייר הוא כנראה ינצח, השאלה אם הוא יכול לנצח גם באיווה ולהכניס את קלינטון ללחץ.
מרטין אומאלי - המועמד השלישי במירוץ וכרגע, לא מועמד שמאיים על קלינטון וסנדרס. מושל מרילנד לשעבר נכנס למירוץ כמועמד הפרוגרסיבי, של הצד השמאלי של המפלגה, אך נעלם כשסנדרס הלך והתחזק. בצילם של קלינטון וסנדרס, אומאלי יוכל אולי דווקא למשוך מצביעים דמוקרטים שמרניים (עד כמה שעוד נותרו כאלו), בשל התנגדותו ללגליזציה של סמים קלים ותמיכתו בהגדלת הצבא ותקציבו.
סקר אחרון ארצי: 4% - רויטרס, 2% - אקונומיסט (מקום 3).
סקר אחרון איווה: 3% - אמרסון קולג' (מקום 3).
סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 3).
תמונת מצב - אומאלי כנראה יסיים את הקמפיין אחרי שתי המדינות הראשונות או קצת מאוחר יותר, ויותיר את הבמה לקלינטון וסנדרס.
קלינטון וסנדרס בעימות הדמוקרטי של CNN.
כל הזכויות על התמונה שמורות לוול סטריט ג'ורנל (www.wsj.com).
הערה - במקביל לכתיבה של הפוסט, צצו דיווחים על כך שמייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, שוקל לרוץ באופן עצמאי לנשיאות. כמובן שהדבר ישנה לחלוטין את התמונה, ועוד אעסוק בזה, אם זה יהיה רלוונטי, בחודשים הקרובים. ובינתיים - הנה הדיווח מעיתון הארץ, שמצטט את הניו יורק טיימס - http://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election-2016/1.2828335.
שבוע טוב, שקט וחמים לכולם.
בניגוד לקרב מרובה המועמדים במפלגה הרפובליקנית, במפלגה הדמוקרטית הקרב המרכזי הוא בין שני מועמדים - קלינטון וסנדרס, כאשר ישנו מועמד נוסף, מרטין אומאלי, בעל סיכויים נמוכים.
כמו במפלגה הרפובליקנית, גם כאן יש לנו מועמדת ממסד, קלינטון, ומועמד שהוא גם יותר אאוטסיידר ויותר אידיאולוג, סנדרס. מצד אחד, לקלינטון עדיין יש את היתרון, התמיכה המשמעותית של הממסד, של הארגונים הגדולים ושל הציבורים המשמעותיים במפלגה (השחורים, ההיספנים), שצפויה לתת לה את מה שדרוש כדי לנצח, אבל גם אם קלינטון תנצח, ברני סנדרס ייזכר בזכות קמפיין יוצא דופן. הסנטור היהודי מוורמונט, שארחיב בעניינו תכף, הוא האדם האחרון שהיה יכול לאיים על קלינטון, או על מועמדות לנשיאות, אם הולכים לפי הכללים הלא-כתובים של הפוליטיקה האמריקאית. אבל בבחירות האלו כנראה שהכללים האלו לא תופסים, ולכן, סנדרס הוא מועמד משמעותי שגם אנשיה של קלינטון הודו שלא לקחו מספיק ברצינות. הקרב במפלגת השלטון, בניגוד לרפובליקנים, הוא קרב מאוד אידיאולוגי וגם מאוד ענייני, שעוסק ב-Issues, בנושאים שעל סדר היום של ארה"ב, ותוצאותיו של הקרב הזה יקבעו את עתידה האידיאולוגי של המפלגה הגדולה, שרואה עצמה כמפלגת שלטון לעוד הרבה שנים.
הילארי קלינטון - ללא ספק, המועמדת בעלת הרקורד המרשים ביותר בבחירות האלו, השאלה היא האם הרקורד יביא אותה לבית הלבן. מי שהייתה הגברת הראשונה, סנטורית ומזכירת המדינה, רוצה למחוק את ההשפלה של 2008, אז סומנה כמועמדת המובילה לנשיאות והפסידה לאובמה. מאז היא צברה ניסיון כמזכירת המדינה ואימצה עמדות שמאליות יותר, כמו רוב המפלגה הדמוקרטית. לזכותה של קלינטון עומדים הניסיון שלה, הפופולריות של בעלה הנשיא לשעבר ביל קלינטון, עמדותיה הברורות בנושא הפיקוח על הנשק, איכות הסביבה, הגירה וזכויות להט"ב ומיעוטים, הקרבה שלה לנשיא אובמה, גם הוא פופולרי מאוד בקרב הדמוקרטים, וכמובן, הכמות הבלתי-נגמרת של משאבים, מזומנים ומתנדבים, מהציבור ומבעלי הון, ובראשם מקורבה המיליארדר הישראלי-אמריקאי חיים סבן. כמו כן, היותה של קלינטון האישה הראשונה שהיא בעלת סיכוי אמיתי להיבחר לנשיאות (ב-2008 והיום) גם משחקת תפקיד עבורה בקרב הנשים המהוות את רוב ציבור המצביעים. לרעתה של קלינטון עומדים, קודם כל, מתקופתה כמזכירת המדינה, פרשת האימיילים השחוקה וגם התנהלותה בפרשת בנגזי (רצח שגריר ארה"ב בלוב ב-2012), אם כי העליהום שיצרו הרפובליקנים על קלינטון בנושאים אלו בשנה האחרונה חזר כבומרנג והוביל לאפקט הפוך; שנית, היא נתפסת כממסדית (מה שהוכח כבעייתי בבחירות האלו), מקורבת לבעלי ההון ואמינותה נפגעה בעקבות פרשת האימיילים. עדיין, היא המועמדת הדמוקרטית המובילה, והיא מועמדת משמעותית בבחירות הכלליות, אם וכאשר.
סקר אחרון ארצי: 54% - רויטרס, 50% - אקונומיסט (מקום 1).
סקר אחרון איווה: 52% - אמרסון קולג' (מקום 1).
סקר אחרון ניו המפשייר: 41% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 2).
תמונת מצב - באופן כללי, לקלינטון יש את היתרון, והיא מובילה ברוב המוחלט של המדינות ביתרון די מבטיח. עדיין, בשתי המדינות הראשונות היא בבעיה מסוימת. ניצחון שלה באיווה ותוצאה טובה בניו המפשייר, אולי אפילו ניצחון מפתיע בניו המפשייר, ייצרו עבורה מומנטום שיהיה קשה לסנדרס לעצור בדרך למועמדות.
ברני סנדרס - סנטור יהודי, ממדינת ורמונט בצפון הרחוק, בן 74, מגדיר עצמו כסוציאל-דמוקרט ועד לשנה האחרונה גם עצמאי, ללא שיוך מפלגתי רשמי. מי האמין שהאיש הזה יהיה אחד מהמועמדים המשמעותיים ביותר בבחירות לנשיאות ארה"ב? הפרוגרסיביות הבלתי-מתפשרות שלו, יחד עם עמדותיו הכלכליות הסוציאל-דמוקרטיות, רקורד ההצבעות שלו בסנאט ובקונגרס, והעובדה שכל התרומות שלו מגיעות מהציבור, סחפו אחריו את ועדי העובדים הגדולים של ארה"ב ואת הצעירים שתומכים במפלגה הדמוקרטית, המהווים את רוב הצעירים בארה"ב. המפלגה הדמוקרטית והשמאל, או המרכז-שמאל, האמריקאי עוברים תהליך של תזוזה שמאלה, בין אם זה בנושאים אזרחיים, שם התזוזה ברורה וחדה, ובין אם זה בנושאים כלכליים, שם הצעירים האלו, שהשתתפו או הזדהו עם מחאת הענק שזכתה לשם Occupy Wall Street, המחאה החברתית האמריקאית שהייתה חלק מגל המחאות החברתיות העולמי של 2011, נעשים יותר ויותר עוינים לבעלי ההון ולשיטה הקפיטליסטית האמריקאית. אם לפני 60 ו-50 שנה, ואפילו במידה מסוימת לפני 30 ו-20 שנה, סוציאל-דמוקרטיה, שלא לדבר על סוציאליזם, היו מילים גסות בארה"ב, בעידן של היום זוהי אידיאולוגיה שרבים יכולים להזדהות איתה (כפי שהסברתי בדברי הפתיחה), וסנדרס פשוט רוכב גם על הגל הזה, וגם על הגל של הסלידה מהפוליטיקאים והממסד. עם זאת, העובדה שהרקורד שלו בנושא הפיקוח על הנשק נוטה לצד הרפובליקני, והאמונה שלו שפיקוח על נשק הוא "State Issue", עניין של המדינות ולא עניין פדרלי (משהו שחופף ברובו לעמדה הרפובליקנית בנושא), עשויה לשחק לרעתו, אל מול העמדה הברורה של קלינטון בעד פיקוח על נשק.
סקר אחרון ארצי: 35% - רויטרס, 41% - אקונומיסט (מקום 2).
סקר אחרון איווה: 43% - אמרסון קולג' (מקום 2).
סקר אחרון ניו המפשייר: 50% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 1).
תמונת מצב - סנדרס יכול לגרור את קלינטון לפריימריז ארוכים, אבל היכולת שלו לזכות במועמדות תלויה בעיקר בתוצאות שלו בשתי המדינות הראשונות שבהן נערכים פריימריז, עד כמה התוצאות יהיו מרשימות ועד כמה הוא ינצל אותן ליצירת מומנטום. בניו המפשייר הוא כנראה ינצח, השאלה אם הוא יכול לנצח גם באיווה ולהכניס את קלינטון ללחץ.
מרטין אומאלי - המועמד השלישי במירוץ וכרגע, לא מועמד שמאיים על קלינטון וסנדרס. מושל מרילנד לשעבר נכנס למירוץ כמועמד הפרוגרסיבי, של הצד השמאלי של המפלגה, אך נעלם כשסנדרס הלך והתחזק. בצילם של קלינטון וסנדרס, אומאלי יוכל אולי דווקא למשוך מצביעים דמוקרטים שמרניים (עד כמה שעוד נותרו כאלו), בשל התנגדותו ללגליזציה של סמים קלים ותמיכתו בהגדלת הצבא ותקציבו.
סקר אחרון ארצי: 4% - רויטרס, 2% - אקונומיסט (מקום 3).
סקר אחרון איווה: 3% - אמרסון קולג' (מקום 3).
סקר אחרון ניו המפשייר: 2% - אוניברסיטת סאפולק (מקום 3).
תמונת מצב - אומאלי כנראה יסיים את הקמפיין אחרי שתי המדינות הראשונות או קצת מאוחר יותר, ויותיר את הבמה לקלינטון וסנדרס.
קלינטון וסנדרס בעימות הדמוקרטי של CNN.
כל הזכויות על התמונה שמורות לוול סטריט ג'ורנל (www.wsj.com).
הערה - במקביל לכתיבה של הפוסט, צצו דיווחים על כך שמייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, שוקל לרוץ באופן עצמאי לנשיאות. כמובן שהדבר ישנה לחלוטין את התמונה, ועוד אעסוק בזה, אם זה יהיה רלוונטי, בחודשים הקרובים. ובינתיים - הנה הדיווח מעיתון הארץ, שמצטט את הניו יורק טיימס - http://www.haaretz.co.il/news/world/america/us-election-2016/1.2828335.
שבוע טוב, שקט וחמים לכולם.
