שבוע טוב לכם,
בטור הזה החלטתי לחרוג ממנהגי ולהביע בעיקר את דעתי על מאורעות השבוע ופחות לנתח. בסוף הקטע יהיה גם ניתוח פוליטי והכנה לשבוע הפוליטי החשוב שעומד בפתחנו.
אני רוצה להתמקד בטור זה בעיקר בעליהום ובמהומה התקשורתית שנוצרה סביב הופעתה של ח"כ ציפי לבני במצב האומה. אין ספק שדבריה של לבני חרגו מגבולות הטעם הטוב והיו לא ראויים בכלל, אך הרעש וההמולה שנוצרו סביב הופעה זו בתוכנית סאטירית גם כן חרגו, לטעמי, מכל פרופורציה.
הניסיון לצייר את דבריה של לבני כ-"פיגוע אלקטורלי" והמתקפה האישית נגדה בכלל גופי התקשורת (שלכאורה הם בעדה, או לפחות כך טוענים נתניהו ובנט; אעסוק כך בהרחבה בהמשך הטור), גובל בצביעות. הוא גובל בצביעות, מכיוון שממול נוכל להציב בקלות את דבריו של ראש הממשלה, האיש שכל כך נזהרים בכבודו, במהלך כהונתו. את הממלכתיות כופים על הגברת לבני, אך שוכחים את דבריו הקשים של אותו נתניהו כלפי ציבורים שלמים במדינת ישראל. האיש שאמר ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", שהכניס עדתיות לתוך מערכות הבחירות בהן התמודד ויצר זהות מוחלטת בין השמאל לבין האשכנזים, והאשים בדבריו את השמאל בשנאת השכבות החלשות, אתיופים, דתיים, מזרחים ורוסים, יוצא למתקפה באמצעות חברי מפלגתו ושלוחיו כנגד דברים, שהם אכן, כאמור, לא-ראויים בתוכנית סאטירה, תוך כדי הסוואה של אותם דברים קשים שנאמרו מכיוונו ומכיוון מפלגתו והמחנה שלו כלפי הצד השני, ותוך כדי התעלמות מההתנהלות המיזוגנית והשוביניסטית של רבים מחברי מפלגתו ומחנהו בעקבות החיבור הרצוג-לבני. לבני צריכה לעשות חשבון נפש בעקבות דבריה שהיו לא ממלכתיים, לא ראויים ולא מכבדים, אך זה מעט מגוחך שהקריאה לאותו חשבון נפש והתנצלות בעקבות הדברים הקשים מגיעים מהמקום שממנו יצאו התבטאויות לא פחות חמורות והרבה יותר מסכסכות ומפלגות בעבר הרחוק וגם בזה הלא רחוק. באשר למשמעות האלקטורלית של ההופעה של לבני במצב האומה - האם באמת אנשים מתכוונים לשנות את הצבעתם בעקבות הופעה זו? זה נראה לי מאוד תמוה שאנשים אכן יעשו מעשה כזה אך ורק בגלל התבטאויות בטלוויזיה. הבחירות צריכות לסוב סביב ערכים, אידיאולוגיה, מנהיגות, תוכניותיהן של המפלגות ומנהיגיהן לעתיד המדינה - בכלל התחומים ולא רק בתחום המדיני-ביטחוני - ולא סביב התבטאות כזו או אחרת. בעוד חלק גדול מחיצי הביקורת נגד לבני הגיעו מגוש המרכז-שמאל, הייתה זו רוית הכט, שהיטיבה לתאר בטורה בעיתון הארץ - http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2513910 - "מה אתם רוצים מציפי לבני?", את רצח האופי שנעשה ללבני דווקא מהמחנה שלה. יובל דיסקין, אותו אחד שפועל בנחישות רבה בזמן האחרון להחלפת שלטון נתניהו, השווה את דבריה של לבני להסתה שלפני רצח רבין. ואני שואל - איך אפשר בכלל להשוות? לבני דיברה אכן בצורה לא יפה ולא מכובדת כלפי ראש ממשלה מכהן, אבל צריך לעצור את העליהום כנגדה בזמן האחרון, היא חטפה מספיק עבור התבטאויות לא ראויות אלו. לא מובן לי, דרך אגב, מה רוצים אותם אנשי שמאל צדקנים, ואשתמש בביטוי האהוב על הימין, "לא יורים בתוך הנגמ"ש". האם אותם צדקנים חושבים שיגיע היום שבו הממשלה תהיה מורכבת ממרצ והערבים? האם הם מוכנים לסייע לנתניהו במערכת הבחירות ולהוביל להמשך שלטון הימין רק בגלל שלבני, הרצוג, לפיד או כחלון הם ימנים מדי בשבילהם, שהרצוג הוא לא מספיק נקי כפיים לכאורה או שהאנשים הנ"ל הם קפיטליסטים מדי? במקום להמשיך ולתקוף את לבני, אני מציע למי שלא מעוניין בהמשך שלטון נתניהו להתגייס למטרה זו ולא לשגות באשליות על ממשלת שמאל טהורה, נקיית כפיים וחסרת רבב וסוציאליסטית לחלוטין, ממשלה שלא תקום לעולם, גם אם חזירים יעופו.
את הצביעות מצאנו השבוע גם בהתקפות על מפלגת העבודה וחוסר ניקיון כפיהם, לכאורה, של יושב ראשה או של המצטרף החדש אלדד יניב, אנשים שלא הורשעו בדבר לעולם. שכחו כל המבקרים, כנראה, את העובדה שבליכוד ישנם 2 ח"כים שהורשעו בבית משפט ועוד מתמודד חדש בפריימריז שהוא כזה, ושכחו גם חקירות נוספות, שצריך כמובן לציין שהן הסתיימו בלא כלום, על חשדות כאלו ואחרות, לכאורה, כלפי יו"ר המפלגה. כדאי למפלגת העבודה להזכיר את העובדה הזו בקמפיין שלה.
בעלי האינטרסים גם כן עבדו קשה השבוע, כשניסו לפמפם שוב ושוב את המונח "מפלגות אווירה" ולהתעלם מקיומו של גוש מרכז חשוב וחזק במדינת ישראל. איני נמנה עם מצביעי המרכז ומחזיקי עמדות המרכז, אך לבעלי העמדות המרכזיות במפה הפוליטית במדינת ישראל כוח חשוב. העובדה שמפלגות המרכז קמו ונפלו כפטריות אחרי הגשם, אין משמעותה שמדובר במפלגות אווירה, ואין משמעותה שמדובר במפלגות ללא אג'נדה וללא תוכן. בעלי האינטרסים, שרוצים לפגוע בכוחן של מפלגות המרכז, יש עתיד ומפלגת "כולנו" של כחלון, לטובתם האישית, לא יוכלו לפגוע בחשיבותן ובמשמעותן של מפלגות אלו ובעובדה שהן מייצגות ציבור גדול בישראל שלא ניתן להתעלם ממנו. לא יעזור לאותם בעלי אינטרסים מימין ומשמאל, והמדינה לא תשוב לימים שבהם היו רק שתי מפלגות גדולות, הליכוד והעבודה. יש מקום למפלגת מרכז גדולה בפוליטיקה הישראלית, מכיוון שהמרכז הפוליטי מייצג היום את חלקו המכריע של מעמד הביניים העובד שנושא על כפיו את המדינה.
באשר לקמפיין הקשה שמתנהל נגד התקשורת הישראלית ה"שמאלנית", או שמא נאמר "התשקורת הסמולנית", כפי שהיא מכונה בידי מובילי קמפיין הצרחות הזה, מדובר בקמפיין מגוחך, והניסיון להציג את התקשורת כשמאלנית וכאנטי-ביבי הוא ניסיון נואל ואווילי. שאתחיל למנות את כלי התקשורת הנוטים לימין? ערוץ 20, רוטר, מקור ראשון, דבקה, העיתונות החרדית, ישראל היום, 0404, והרשימה עוד ארוכה. אז מי הם השמאלנים, רחמנא לצלן? מעריב, העיתון שבו כותבים קלמן ליבסקינד, קרני אלדד ונדב העצני? ידיעות אחרונות, שאי אפשר להעלים את חוסר אהבתו לנתניהו, אבל אי אפשר לקרוא לו עיתון שמאלני, בטח לא כשזוכרים שהוא מקורב מאוד לאיש הליכוד גדעון סער? עיתון הארץ הוא גוף התקשורת השמאלני היחיד, וגם בו רוב המאמרים עוסקים בהתקפות נגד הרצוג ולבני, לפיד וכחלון. בעיתון ימני תתקשו למצוא ביקורת נגד נתניהו או בנט. ומה בנוגע לכלי התקשורת הטלוויזיונים והרדיופוניים? ערוץ 1 וקול ישראל, שנשלטים בידי הממשלה, ושמגישה בכירה בו היא אשתו של שר בכיר לשעבר מטעם הליכוד, הוא השמאלני? או ערוץ 2 וערוץ 10, שגורלם תלוי בראש הממשלה ובשריו? שכחנו כשהייתה פה מלחמה, כלי התקשורת עמדו דום ולא העבירו שום ביקורת (בצדק לטעמי)? צריך לומר את האמת - אולי יש רוב לגוש המרכז-שמאל בקרב אנשי התקשורת בישראל, אבל לומר שהתקשורת היא שמאלנית זה שקר גס, כמו לומר שבג"ץ, זה שפסל את איחוד המשפחות, אישר את הריסת בתי המחבלים ופסק לטובת החינוך החרדי, הוא שמאלני. המתקפות האלו נובעות מדבר אחד - זה עוזר פוליטית למי שתוקף. כנראה ששכחו שפה זה לא צפון קוריאה, והתקשורת היא גוף דמוקרטי שמותר לו להביע ולייצג דעות. בכל העולם כלי תקשורת תופסים צד, ואף אחד לא עושה מזה רווח והון פוליטי; בישראל הם לא ממש תופסים צד, אבל זה נוח לתאר אותם ככאלו, ולהרוויח על חשבונם.
ניתוח פוליטי לסיום - השבוע האחרון היה שבוע מלא אירועים במערכת הפוליטית. פרישתו של אלי ישי מש"ס עשויה לשנות את חלוקת המנדטים ותשנה לבטח את מערכת הבחירות. ההחלטה של מפלגת תקומה, האם להמשיך עם הבית היהודי או שמא לעזוב ולהצטרף לאלי ישי, תהיה ההחלטה החשובה והמשמעותית ביותר בשבוע הפוליטי הזה. ביום שני לבני צפויה להודיע על שיריוני מפלגת "התנועה" ברשימה המשותפת יחד עם העבודה. קצת על סקרי השבוע - הליכוד התחזק מעט, רשימת העבודה-תנועה נחלשה מעט, ומסתמן שיוויון עם יתרון קל (קצת מזכיר את מדגם בחירות 96') לרשימה המשותפת. הבית היהודי נחלש מעט, ליברמן במגמת ירידה משמעותית יותר, וש"ס גם כן נחלשת מאוד בעקבות הפיצול. כחלון שומר על כוחו למרות הספקולציות סביבו השבוע, ומרצ ויש עתיד מתאוששות, בעיקר על חשבון הרשימה המשותפת.
בימים הקרובים אחזור עם טור נוסף והמשך הסיקור הפוליטי של הבחירות. שבוע טוב לכולם ובעיקר שקט נוכח ההתפתחויות הביטחוניות האחרונות.
