רקע
ארבע השנים האחרונות לא הביאו איתן יציבות רבה לממלכה המאוחדת. משאל העם בסקוטלנד בנושא עצמאות החבל שנערך בשנת 2014 אמנם הסתיים בניצחון למחנה הנשארים, אבל הוביל להתחזקות מטאורית של הלאומנים, שכעת מרגישים שיש להם הזדמנות טובה להוביל למשאל עם נוסף ולעצמאות; הבחירות הכלליות שנערכו בשנת 2015 היו בסימן "הסקוטים נוהרים", והפחד מ-UKIP הוביל את ראש הממשלה קמרון, שניצח בבחירות, להבטיח שיקיים משאל עם בנושא החברות באיחוד האירופי; ומשאל העם בנושא החברות באיחוד האירופי, שהסתיים בניצחון למחנה ה-Leave ושהוביל לתהליך הברקזיט, הוביל להתפטרותו של קמרון והחלפתו במיי, והעמיק את הפילוג בחברה הבריטית.
תרזה מיי החליטה ללכת לבחירות הללו מסיבה אחת בלבד - להגדיל את כוחה הפוליטי לקראת פתיחת שיחות הברקזיט עם האיחוד האירופי. היא לא תיארה לעצמה שתסתבך בקמפיין כושל, שיחליש אותה, ושיעמיד בסכנה כלשהי (הגם אם הסיכוי לכך נראה נמוך מאד) את שלטונה. ג'רמי קורבין ניהל קמפיין מוצלח, בסך הכל, אבל נדמה שעדיין חוסר הפופולריות שלו היא עניין שפוגע בלייבור. מנהיג אחר, עם אותו מצע, היה מצליח יותר ככל הנראה.
שלוש התקפות הטרור שהתרחשו בבריטניה בחודשיים וחצי האחרונים (שתיים מהן במהלך מערכת הבחירות) בוודאי ישפיעו על מערכת הבחירות. אחרי כמעט 12 שנים של שקט ביטחוני (למעט מספר מקרים בודדים, באף אחד מהם לא נרצח יותר מאדם אחד), הטרור שוב פוגע בבריטניה. האם מתקפות הטרור יחזקו את השמרנים, כפי שבוודאי היינו מצפים, במיוחד כשקורבין נתפס כחלש בנושאי ביטחון? או שהרקורד החלש של מפלגת השלטון, ושל תרזה מיי במיוחד, שרת הפנים לשעבר, בנושאים הללו - שכולל קיצוצים מסיביים בכוח האדם של המשטרה - דווקא יגרום לכך שמתקפות הטרור יפגעו בשמרנים?
גם הברקזיט, כמובן, משחק תפקיד, אבל פחות ממה שציפינו. הנושאים החברתיים חזרו לראש סדר היום, במיוחד על רקע המצע החלש מאד של השמרנים (הסבר במילון המונחים בהמשך הפוסט).
בפוסט זה - הסבר על שיטת הבחירות, סקירת המפלגות, סקירה על ראשי המפלגות הגדולות, מילון מונחים, פסקול, תחזית (כולל מספר תסריטים אפשריים) וסיכום.
השיטה
בפרלמנט הבריטי יושבים 650 חברים. כל אחד מהם מייצג מחוז בחירה אחר, ולכן קיימים 650 מחוזות בחירה. מחוזות הבחירה הללו נקראים Constituencies (יחיד - Constituency). החלוקה של מחוזות הבחירה לפי אזורים מתבצעת באופן הבא:
שיטת הבחירה היא First-Past-the-Post. בשיטה זו, המועמד שמקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר בכל מחוז בחירה מנצח, גם אם לא הגיע ל-50% (בבחירות הקודמות מועמד בצפון אירלנד ניצח עם 24% מהקולות). שיטה זו נהוגה גם בקנדה וגם חלקית בארה"ב, בגרמניה ובפרלמנטים האזוריים בבריטניה (לונדון, סקוטלנד, וויילס. בצפון אירלנד השיטה שונה, ודומה לזו שבאירלנד - לא אכנס לזה כעת).
כדי להשיג רוב בפרלמנט, על מפלגה לזכות ב-326 מושבים, 50% מהמושבים + מושב נוסף. אם אף אחת מהמפלגות לא משיגה 326 מושבים, הפרלמנט החדש נקרא Hung Parliament, פרלמנט תלוי. במצב שכזה, מכיוון שאין ביכולתן של אף אחת מהמפלגות להרכיב ממשלת רוב, ישנן שלוש אופציות:
1. ממשלת קואליציה (Coalition Government) - ממשלה שתורכב משתי מפלגות או יותר, שמהוות יחד רוב בפרלמנט. הקמת ממשלה שכזו היא מאורע נדיר בבריטניה, אבל היא אופציה אפשרית. בין 2010 ל-2015, כאשר השמרנים היו המפלגה הגדולה ביותר, אך ללא רוב מוחלט, השלטון היה מורכב מממשלת קואליציה שכללה את השמרנים והליברל-דמוקרטים.
2. ממשלת מיעוט (Minority Government) - ממשלה שתורכב מהמפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, אבל ללא רוב. בכל עת ניתן יהיה להביע אי-אמון בממשלה ברוב רגיל, או לחילופין, לפזר את הפרלמנט וללכת לבחירות - ברוב של שני שליש.
3. בחירות נוספות - אופציה אפשרית אם לא ניתן להגיע לממשלה יציבה. ב-1974, אחרי בחירות בפברואר שהובילו ל-Hung Parliament עם יתרון של 4 מושבים לטובת הלייבור על פני השמרנים, החליט ראש הממשלה מטעם הלייבור ווילסון ללכת לבחירות נוספות באותה שנה, באוקטובר. באותן בחירות הוא זכה ברוב, אם כי דחוק.
המפלגות
* הנתונים המספריים מייצגים את הבחירות שנערכו מ-1900 והלאה, שנת הקמת מפלגת הלייבור.
תוצאות בחירות 2015
שמרנים (Conservatives)
אידיאולוגיה: שמרנות, ליברליזם כלכלי, יוניוניזם (בריטניה מאוחדת)
שנת הקמה: 1834
מנהיגה: תרזה מיי
שנים בשלטון (מאז 1900): 1900-1905, 1922-1924, 1924-1929, 1935-1945, 1951-1964, 1970-1974, 1979-1997, 2010 ואילך
ראשי ממשלה (מאז 1900): הלורד סאליסברי, בלפור, לואו, בולדווין, צ'מברליין, צ'רצ'יל, אידן, מקמילן, דגלאס-הום, הית', תאצ'ר, מייג'ור, קמרון, מיי
שיא כוחה: 470 מושבים, 55% (1931)
שפל כוחה: 156 מושבים (1906), 30.7% (1997)
תוצאה ב-2015: 330 מושבים, 36.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד, צפון אירלנד
מצע: ברקזיט קשה (פרישה מהשוק המשותף), הורדת מיסים מקומיים (Domestic Taxes), רפורמה בשירותי בריאות הנפש, רפורמה בטיפול לקשישים
בכמה מילים: מפלגת השלטון יצאה למערכת הבחירות כפייבוריטית המוחלטת, אבל הקמפיין הכושל של השמרנים והקמפיין המוצלח מאוד של הלייבור הפך את מערכת הבחירות הזו לפתוחה ובלתי צפויה. האם השמרנים יוכלו לעמוד במטרה הראשונית שלהם בבחירות - להגדיל את הרוב שלהם בפרלמנט, ורצוי באופן משמעותי? או שהדינמיקה של מערכת הבחירות, והקמפיין המזעזע שלהם, יובילו לאיבוד הרוב שלהם בפרלמנט? השמרנים כנראה יישארו בשלטון עד 2022 לפחות (אלא אם כן יהיו עוד בחירות בזק), אבל הסדקים שהותירה מאחוריה מערכת הבחירות הזו לא יעזבו את המפלגה בזמן הקרוב.
סיסמת קמפיין: Strong and Stable Leadership
לייבור (Labour)
אידיאולוגיה: סוציאל-דמוקרטיה
שנת הקמה: 1900
מנהיג: ג'רמי קורבין
שנים בשלטון: 1924, 1929-1931, 1964-1970, 1974-1979, 1997-2010
ראשי ממשלה (מאז 1900): מקדונלד, אטלי, ווילסון, קלהאן, בלייר, בראון
שיא כוחה: 418 מושבים (1997), 49.7% (1945)
שפל כוחה: 2 מושבים, 1.8% (1900)
תוצאה ב-2015: 232 מושבים, 30.5%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: ברקזיט רך (שמירה על יתרונות השוק המשותף ואיחוד המכסים), העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, בניית מיליון בתים לדיור ציבורי בתוך 5 שנים, הוספת 4 ימי חופש (Bank Holidays), הלאמה של שירותי החשמל, הרכבות, הדואר והמים, הוספת 37 מיליארד פאונד ל-NHS בתוך 5 שנים, העלאת מיסים על 5% מהאוכלוסייה שמרוויחים הכי הרבה, ביטול Zero-Hour Contracts, העלאת מס החברות מ-19% ל-26%, איסור על Fracking (שבירה הידראולית), הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: המפלגה שהתחילה את מערכת הבחירות כגוף גוסס שבה לחיים תוך כדי הקמפיין. השילוב של המצע המוצלח של המפלגה עם ההופעה הטובות מאוד של קורבין במהלך הקמפיין החזירו את המפלגה לחיים. גם כעת, זה נראה כמעט בלתי אפשרי שקורבין ייכנס לדאונינג 10 ב-9 ליוני. אם הלייבור תצליח לשמור על כוחה, ואולי אפילו מעט להגדיל אותו, זו תהיה הצלחה אדירה. הדגש של המפלגה ביום הבחירות יהיה הוצאת כמה שיותר מצביעים צעירים לקלפיות. ככל שהפער בין אחוזי ההצבעה של בני ה-65+ (78% הצבעה ב-2015, כ-60%+ תמיכה בשמרנים) לאחוזי ההצבעה של הצעירים, בני ה-18-24 (43% הצבעה ב-2015, כ-60%+ תמיכה בלייבור) יהיה קטן יותר, כך התוצאה של הלייבור תהיה טובה יותר.
סיסמת קמפיין: For the many, Not the few
המפלגה הלאומית הסקוטית (Scottish National Party - SNP)
אידיאולוגיה: לאומנות סקוטית, עצמאות סקוטית, סוציאל-דמוקרטיה, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1934
מנהיגה: ניקולה סטרג'ון
שיא כוחה (בסקוטלנד בלבד): 56 מושבים (מתוך 59 אפשריים בסקוטלנד), 50% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.3% (1951)
תוצאה ב-2015: 56 מושבים, 50% מתוך כלל הקולות בסקוטלנד, 4.7% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: סקוטלנד
מצע: משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד בסוף תהליך הברקזיט, השקעה של 118 מיליארד פאונד בשירותים החברתיים בבריטניה ב-5 השנים הקרובות, העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: הדומיננטיות של המפלגה הלאומית הסקוטית בסקוטלנד בלתי ניתנת לערעור בטווח הקרוב. אחרי עשר שנים של שלטון בפרלמנט הסקוטי, עם 56 מתוך 59 חברי פרלמנט סקוטיים בפרלמנט הבריטי ועם מנהיגה פופולרית במיוחד בדמות ניקולה סטרג'ון, ה-SNP מתמודדת עם הבעיות של מפלגת שלטון. במקביל, השמרנים בסקוטלנד הפכו ממפלגה חסרת משמעות למפלגה משמעותית, והצליחו להפוך למפלגה שמייצגת יותר מכל את ההתנגדות לעצמאות סקוטית. המטרה של ה-SNP בבחירות האלו תהיה לאבד כמה שפחות מושבים לשמרנים.
סיסמת קמפיין: Stronger For Scotland
ליברל-דמוקרטים (Liberal Democrats)
אידיאולוגיה: ליברליזם, סוציאל-ליברליזם, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1988 (איחוד של המפלגה הליברלית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית)
מנהיג: טים פארון
שנים בשלטון (מאז 1900): 1905-1922 - המפלגה הליברלית
ראשי ממשלה (מאז 1900): קמפבל-בנרמן, אסקווית', לויד ג'ורג' (המפלגה הליברלית)
שיא כוחה: 398 מושבים, 48.9% (המפלגה הליברלית, 1906); 6 מושבים, 11.5% (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, 1983, בברית עם המפלגה הליברלית); 62 מושבים (2005), 23% (2010) - המפלגה הליברל-דמוקרטית
שפל כוחה: 6 מושבים, 2.7% (המפלגה הליברלית, 1951); 5 מושבים, 9.8% (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, 1987, בברית עם המפלגה הליברלית); 8 מושבים, 7.9% - המפלגה הליברל-דמוקרטית
תוצאה ב-2015: 8 מושבים, 7.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: משאל עם שני וסופי על הסכם הברקזיט שיושג עם האיחוד, הוספת תקציבים ל-NHS, הוספת מיליארד פאונד למערכת החינוך, קבלת 50,000 פליטים מסוריה, לגליזציה של קנאביס, העלאת ה-Paternity Leave, הורדת גיל ההצבעה ל-16, שינוי שיטת הבחירות לשיטה יחסית
בכמה מילים: מפלגת המרכז הליברלית, שהייתה במשך שנים רבות המפלגה השלישית בגודלה בבריטניה, הגיעה לשיאה ב-2010, תחת הנהגתו של ניק קלג. המצב הפוליטי שנוצר אז חייב את דייויד קמרון ליצור קואליציה יחד עם הליברל-דמוקרטים. הקואליציה הזו הייתה, בדיעבד, אסון עבור הליברל-דמוקרטים, שהתרסקו לחלוטין בבחירות 2015. משאל העם בנושא היציאה מהאיחוד סיפק להם הזדמנות להתחדשות וחזרה לרלוונטיות - עם מסר חד של פרו-אירופאית ואנטי-ברקזיט, המפלגה פנתה ל-48% שהצביעו Remain, והצליחה לרשום הישגים מרשימים - כולל ניצחון יוצא דופן בבחירות המיוחדות שנערכו במחוז הבחירה ריצ'מונד פארק. אבל, הזינוק המדהים של הלייבור במהלך מערכת הבחירות גרם לכך שמערכת הבחירות הזו הפכה למירוץ דו-ראשי. הליברל-דמוקרטים יוכלו להימנע מתבוסה קשה רק אם יצליחו למצב עצמם כאלטרנטיבה היחידה לשמרנים במחוזות בחירה מסוימים.
סיסמת קמפיין: A Brighter Future
מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת (UKIP)
אידיאולוגיה: אירוסקפטיזם, פופוליזם ימני, ליברליזם כלכלי, לאומנות בריטית
שנת הקמה: 1993
מנהיג: פול נטאל
שיא כוחה: מושב אחד, 12.9% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.3% (1997)
תוצאה ב-2015: מושב אחד, 12.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: ברקזיט קשה, איסור על לבישת בורקה, הוצאה של חוק השריעה מחוץ לחוק, עיכוב של פתיחת בתי ספר איסלמיים חדשים, בדיקות חובה בקרב בנות עם סיכון גבוה (מהו סיכון גבוה? לא ברור) כנגד מילת נשים, יעד הגירה של נטו 0 (נכנסים פחות יוצאים) בתוך 5 שנים.
בכמה מילים: המפלגה שזכתה רק לפני שנתיים ב-13% מהקולות בבריטניה, ושהמדיניות שלה דחקה את השמרנים לפינה והובילה בדיעבד לברקזיט, היא כעת צל מאד חיוור של עצמה. ללא נייג'ל פרג', ועם מנהיג חלש במיוחד בדמות פול נטאל, ליוקיפ לא צפוי עתיד מזהיר. הבוחרים שלה עוברים ברובם לשמרנים, חלק קטן גם חוזר ללייבור, ובבחירות שיכללו גם הרבה מאוד הצבעה טקטית - מפלגת הימין הרדיקלי צפויה לעבור ליל בחירות קשה במיוחד.
סיסמת קמפיין: Britain Together
הירוקים (Green Party of England and Wales, Scottish Greens, Green Party in Northern Ireland)
אידיאולוגיה: סביבתנות, אקו-סוציאליזם, פרוגרסיביזם, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1990
מנהיגים: קרוליין לוקאס וג'ונתן ברטלי (אנגליה ו-וויילס), פטריק הרווי ומגי צ'פמן (סקוטלנד), סטיבן אגניו (צפון אירלנד)
שיא כוחה: מושב אחד, 3.8% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.5% (1992)
תוצאה ב-2015: מושב אחד, 3.8%
מתמודדת באזורים: שלוש מפלגות - אנגליה, וויילס (המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס), סקוטלנד (הירוקים הסקוטים), צפון אירלנד (הירוקים בצפון אירלנד)
מצע: משאל עם שני וסופי על הסכם הברקזיט שיושג עם האיחוד, ביטול Zero-Hour Contracts, הטלת חובה על כך שלפחות 40% מחברי הדירקטוריונים של חברות ציבוריות יהיו נשים, העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, העברת חוק מקיף לשמירה על איכות הסביבה בפרלמנט, איסור על Fracking (שבירה הידראולית), הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: המפלגה שהצליחה לבסס את עצמה כאלטרנטיבה שמאלית ללייבור ב-2015 ציפתה להצלחה משמעותית ב-2017, אבל הדינמיקה המשתנה של מערכת הבחירות הרסה את התכניות של הירוקים. המפלגה הציבה הפעם רק 461 מועמדים, 112 פחות מב-2015. התקווה של הירוקים להפוך את מושבי הלייבור ב-Sheffield Central וב-Bristol West לטובתם ולהגדיל את הייצוג שלהם בפרלמנט נראית כעת כמעט בלתי אפשרית. הירוקים כנראה ישמרו על המושב הבודד שלהם, Brighton Pavillion. מעבר לכך, התמיכה בהם ברחבי בריטניה תהיה מינימלית, ורוב תומכיהם יצביעו ללייבור. בסקוטלנד, המפלגה הירוקה הסקוטית (מפלגה נפרדת) תקווה לזכות בתמיכה כמה שיותר גבוהה ב-3 המושבים שבהן היא מתמודדת, במיוחד ב-Glasgow North; ובצפון אירלנד (גם כן מפלגה נפרדת) יקוו הירוקים להגדיל את בסיס התמיכה שלהם.
סיסמת קמפיין: Stand up for what matters
פלייד קמרי (Plaid Cymru)
אידיאולוגיה: לאומנות וולשית, דמוקרטיה סוציאליסטית, סוציאל-דמוקרטיה, סביבתנות, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1925
מנהיגה: ליאן ווד
שיא כוחה (בוויילס בלבד): 4 מושבים, 14.3% (2001)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0% (1929)
תוצאה ב-2015: 3 מושבים, 12.1% מכלל הקולות בוויילס, 0.6% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: וויילס
בכמה מילים: המפלגה הלאומנית של וויילס קיוותה מאוד לבנות על ההצלחה של מקבילתה הסקוטית. ממש בדומה ל-SNP, פלייד קמרי רצה על מצע שמאלני, פרו-אירופאי ולאומני. אלא שבוויילס, בניגוד לסקוטלנד, הרגשות הלאומניים כנראה לא מספיק חזקים. שוב, העובדה שהבחירות האלו הן קרב של ראש בראש בין שתי המפלגות הגדולות פוגעת במפלגות הקטנות. הלייבור, שזכתה בכל מערכות הבחירות שנערכו בוויילס מאז 1918, תגדיל את כוחה באזור על חשבון פלייד (כך היא נקראת בקיצור), שתקווה לא לאבד מכוחה.
סיסמת קמפיין: Defending Wales
צפון אירלנד
הבחירות בצפון אירלנד הן עניין שונה לגמרי מהבחירות בבריטניה, ולרוב, אופי הקמפיין באזור שונה מהותית מאופי הקמפיין בבריטניה. אלא שהפעם, כששדים ישנים מאיימים לחזור ולרדוף את האזור שנהנה משלום ושקט יחסי בעשרים השנים האחרונות, הדינמיקה שונה. הברקזיט מאיים על יציבות השלום באזור, במיוחד בגלל הסגירה הצפויה של הגבול הפתוח עם אירלנד; העיסוק החוזר ונשנה בקשריו של קורבין ל-IRA מחזיר את הנושא לסדר היום; והפופולריות הגואה של שין פיין, מצפון לגבול ומדרום לו, כבר פוגעת בהסכמי ה-Power Sharing המקובלים בין היוניוניסטים לרפובליקנים בפרלמנט האזורי. האם הבחירות בצפון אירלנד יובילו לדרישה למשאל עם על הישארות בבריטניה?
המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית (Democratic Unionist Party - DUP)
אידיאולוגיה: יוניוניזם, שמרנות, לאומנות בריטית, אירוסקפטיזם, פופוליזם ימני
שנת הקמה: 1971
מנהיגה: ארלין פוסטר
שיא כוחה (בצפון אירלנד בלבד): 9 מושבים, 33.7% (2005)
שפל כוחה: מושב אחד, 5.7% (1971)
תוצאה ב-2015: 8 מושבים, 25.7% מכלל הקולות בצפון אירלנד, 0.6% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית היא המפלגה החזקה בצפון אירלנד כבר שנים רבות. אבל, המצע האירוסקפטי והמאוד פרו-ברקזיט שלה עשוי לפגוע בה. צפון אירלנד הצביעה נגד הברקזיט בהפרש של 12%, ובכמה מושבים, זה עשוי להיות הרסני עבור ה-DUP. האם המפלגה, שלאחרונה נחלשה באופן דרסטי בבחירות לפרלמנט האזורי, תישאר המפלגה הגדולה ביותר בצפון אירלנד גם ב-9 ביוני?
סיסמת קמפיין: Standing Strong for Northern Ireland
שין פיין (Sinn Fein)
אידיאולוגיה: לאומנות אירית, רפובליקניות אירית, דמוקרטיה סוציאליסטית, פרו-אירופאיות, פופוליזם
שנת הקמה: 1905
מנהיג: ג'רי אדמס, בצפון אירלנד - מישל אוניל
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 5 מושבים, 25.5% (2010)
שפל כוחה: 0 מושבים, 10% (1992)
תוצאה ב-2015: 4 מושבים, 24.5% מהקולות בצפון אירלנד, 0.6% מהקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: מפלגת השמאל, שבעבר הייתה בעלת קשרים רבים עם ה-IRA, מקווה לבנות על הפופולריות הגואה שלה בשני צידי הגבול (קיימת גם באירלנד וגם בצפון אירלנד). המפלגה ידועה במיוחד בשל מדיניות ה-Abstenionism שלה - חברי הפרלמנט הבריטי שנבחרים מטעמה לא מגיעים לפרלמנט אף פעם, מתוך התנגדות לשלטון הבריטי בצפון אירלנד. חזרה לענייננו: ב-2016 המפלגה סיימה במקום השלישי בבחירות באירלנד, הפכה למפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר ודחקה את הלייבור האירי למקום הרביעי; ורק לפני שלושה חודשים, במרץ, היא זכתה ב-27 מושבים (מתוך 90) וב-28% מהקולות בבחירות האזוריות, מרחק של מושב אחד בלבד מה-DUP. האם הברקזיט יוביל להתחזקותה של המפלגה?
סיסמת קמפיין: Standing up for Equality, Rights, Irish Unity - No Brexit, No Border, No Tory Cuts
מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית (Social Democratic and Labour Party - SDLP)
אידיאולוגיה: לאומנות אירית, סוציאל-דמוקרטיה, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1970
מנהיג: קולום איסטווד
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 4 מושבים (1992), 24.1% (1997)
שפל כוחה: מושב אחד (1974), 13.9% (2015)
תוצאה ב-2015: 3 מושבים, 13.9% מכלל הקולות בצפון אירלנד, 0.3% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: ה-SDLP היא מפלגת מרכז-שמאל, התומכת באיחוד אירלנד, והמקורבת למפלגת הלייבור הבריטית. המפלגה הייתה בעבר המפלגה הרפובליקנית הגדולה ביותר באזור, אבל מאז הסכמי השלום, שין פיין כרסמה בכוחה באופן שיטתי. עם מנהיג חדש וצעיר בדמות קולום איסטווד, האם המפלגה תצליח לשמור על כוחה בבחירות 2017?
סיסמת קמפיין: Taking our seats, Taking a stand
המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (Ulster Unionist Party - UUP)
אידיאולוגיה: יוניוניזם, שמרנות, אירוסקפטיזם רך
שנת הקמה: 1905
מנהיג: רובין סוואן
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 12 מושבים, 77.2% (1959)
שפל כוחה: 0 מושבים, 15.2% (2010)
תוצאה ב-2015: 2 מושבים, 16% מהקולות בצפון אירלנד, 0.4% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: ה-UUP דומה בהרבה מובנים ל-DUP, אבל המדיניות שלה מתונה בהרבה, והמפלגה תמכה בהישארות בזמן הברקזיט. ה-UUP תתקשה לשמור על שני המושבים שלה. באחד משני המושבים שלה, היא מחזיקה ברוב של 1% בלבד על פני שין פיין, חבר הפרלמנט מטעמה תמך ב-Leave, ו-59% מתושבי המחוז הצביעו Remain. בשני, ה-DUP נמצאת במרחק של פחות מ-1,000 קולות. האם הברקזיט יפגע גם ב-UUP, או שהברית הטקטית של המפלגה עם ה-DUP תציל אותה?
סיסמת קמפיין: Doing what's right for Northern Ireland
מפלגות נוספות:
מפלגת Alliance היא מפלגה ליברלית בצפון אירלנד, בעלת קשרים עם הליברל-דמוקרטים. המפלגה היא פרו-אירופאית, ולא נחשבת לרפובליקנית או יוניוניסטית. בעבר היה לה מושב אחד בפרלמנט (2010-2015), ויש לה סיכוי נמוך עד בינוני לזכות בו שוב ב-2017;
מפלגת ה-NHA, National Health Action, היא מפלגה הנוטה לשמאל המתמקדת בנושא מערכת הבריאות הבריטית, ה-NHS, ויש לה סיכוי נמוך לזכות במושב ב-South West Surrey, שבו אוחז כיום ג'רמי האנט, שר הבריאות הבריטי;
מפלגת זכויות הנשים, Women's Equality Party, היא מפלגה פמיניסטית חדשה, שתקווה ליצור בסיס תמיכה מסוים שיסייע לה בעתיד. ראשת המפלגה תתמודד מול חבר הפרלמנט השמרני השוביניסט פיליפ דייויס ב-Shipley;
בנוסף, תקווה חברת הפרלמנט העצמאית ליידי סילביה הרמון לשמור על המושב שלה בפרלמנט ב-North Down שבצפון אירלנד;
ולמועמדת העצמאית קלייר רייט יש סיכוי גבוה לנצח ב-East Devon ולהדיח את חבר הפרלמנט השמרני, השר לשעבר סר הוגו סווייר.
All rights reserved to JackWilfred, taken from Wikipedia
מילון מונחים
Target Seats - מושבים\מחוזות בחירה שכל מפלגה מסמנת כמטרה לפני הבחירות. אלו מושבים שבהם המפלגה לא מחזיקה, ושבהם הפער שלה מהמפלגה שמחזיקה את המושב הוא נמוך. למשל: ה-Target Seat מס' 1 ברשימת ה-Target Seats של הלייבור ב-2017 הוא Gower שבוויילס. השמרנים ניצחו במושב זה ב-2015 בפער של 0.06%, 27 קולות בלבד; ה-Target Seat מס' 1 של של השמרנים הוא המושב City of Chester שבצפון מערב אנגליה, שם הלייבור ניצח ב-2015 בפער של 0.18%, 93 קולות בלבד.
Dementia Tax - תוכנית שנויה במחלוקת שהופיעה במצע של המפלגה השמרנית. בשיטה הנוכחית, אזרחים ותיקים שיש להם הון ונכסים בשווי של מעל 23.5 אלף פאונד חייבים לממן חלק מהטיפול שהם מקבלים. התכנית של המפלגה השמרנית כוללת העלאה של הסכום מ-23.5 אלף פאונד ל-100 אלף פאונד, עד כאן נשמע מצוין, אלא שהתכנית בנויה על כך שקשישים רבים יעבירו למדינה את דירותיהם לאחר מותם. כך נוצר מצב שבו אדם קשיש שמת באופן פתאומי, ללא שימוש רב בהוצאות רבות, יכול להעביר למדינה מיליוני ליש"ט, בעוד אדם חסר מזל שיסבול מחולי ממושך עלול לאבד את כל נכסיו מלבד 100 אלף ליש"ט. במקביל, מסרבים השמרנים להטיל מס ירושה. התכנית זכתה לביקורת מכל הכיוונים, ולבסוף מיי החליטה לחזור בה מהתוכנית (ולהכחיש שהיא חוזרת בה), מה שמביא אותנו להגדרה הבאה. עוד מידע על "מס הדמנציה" המסובך - https://www.themarker.com/wallstreet/1.4142406.
U-Turn - תרזה מיי חזרה בה מהתכנית לשינוי המערכת למימון שירותי הבריאות (שזכתה לכינוי Dementia Tax כאמור); היא חזרה בה בנושא הבחירות: תחילה הודיעה שוב ושוב שאין צורך בבחירות מוקדמות, ולבסוף החליטה ללכת לבחירות כשהבינה שיש לה הזדמנות פוליטית להגדיל את כוחה; היא חזרה בה בנושא הברקזיט: אחרי שתמכה באופן חד-משמעי בהישארות, היא הפכה למי שמקדמת את הברקזיט הקשה, Hard Brexit, שכולל פרישה מהשוק המשותף, ומוכנות לעזיבה ללא דיל שיסדיר את הסחר בין בריטניה לאיחוד; וחזרה בה מהכוונה שלה לעזוב את המועצה האירופית לזכויות אדם.
כל אלו גרמו לכך שהביטוי U-Turn דבק בה בכל פעם ששינתה את דעתה ביחס לעבר במהלך הקמפיין.
והנה https://www.ft.com/content/e021c208-3ede-11e7-9d56-25f963e998b2 כתבה על היו-טרנים של מיי מתוך הפייננשל טיימס (שתומך בשמרנים).
Strong and Stable - סיסמת הקמפיין של השמרנים, שמטרתה להדגיש את מיי כמנהיגה חזקה ויציבה אל מול קורבין החלש ו"קואליציית הכאוס" שלו (הסבר בהמשך).
Weak and Wobbly - התשובה השמאלית ל-Strong and Stable. הקמפיין החלש של מיי, וחוסר היציבות שהביאו איתם השמרנים לבריטניה בשנים האחרונות (הסבר בתחילת הפוסט), הפכו את הסיסמה Weak and Wobbly לפופולרית מאוד ברשות החברתיות, ובמהרה גם הלייבור החלו להשתמש בסיסמה הזו כנגד השמרנים ומיי.
Coalition of Chaos - עוד אחת מסיסמאות הבחירות של השמרנים. המטרה היא לתאר את האלטרנטיבה לשמרנים כקואליציית כאוס של הלייבור, הליברל-דמוקרטים וה-SNP. זהו ניסיון לשחזר את ההצלחה של קמפיין 2015, שבו החשש מקואליציית לייבור-SNP הוביל את השמרנים לניצחון.
IRA - הצבא האירי הרפובליקני, ארגון הטרור שביצע פיגועים ברחבי בריטניה, בעיקר כנגד חיילים בריטים. פעילות הארגון ושלוחותיו נפסקה כמעט לחלוטין עם חתימת הסכמי השלום בצפון אירלנד בסוף שנות ה-90. העבר של קורבין בהקשר הזה, במיוחד פגישותיו עם חברים בארגון במהלך שנות הפעילות של ה-IRA, מחזיר לסדר היום את הנושא של ה-IRA. האם ההצפה של הנושא מחדש תפגע בהסכמי השלום בצפון אירלנד?
Michael Fallon - שר ההגנה הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. ההופעות הכמעט קבועות שלו בתכניות הטלוויזיה הופכות אותו לסוג של דוד ביטן בריטי. לאחרונה הוא עלה לכותרות כשחשב שהוא תוקף את דבריו של קורבין בנושא הקשר בין המעורבות של בריטניה במלחמות מחוץ לשטחה לבין אירועי הטרור בה, והסתבר לו שהוא תוקף את דבריו של עמיתו בוריס ג'ונסון, שר החוץ, מ-2005.
כאן פאלון מול שרת החוץ בממשלת הצללים של הלייבור, בנושא סוריה:
וכאן מול המראיין רוברט פסטון:
Diane Abbott - פוליטיקאית בריטית וחברת הלייבור הידועה בראיונות הגרועים שהיא מעניקה לכלי התקשורת. אבוט מכהנת כשרת הפנים בממשלת הצללים של הלייבור, והיא בעלת ברית של קורבין מזה שנים רבות. הקמפיין של השמרנים מתמקד בה שוב ושוב, ותוקף אותה באופן אישי. רבים טענו שהיא מותקפת בגלל צבע עורה השחור.
Trident - תכנית הגרעין של בריטניה. התכנית עלתה לסדר היום במהלך הבחירות בעיקר בגלל עמדותיו של קורבין בנושא. בעבר קורבין הביע תמיכה בפירוק מנשק גרעיני, אבל מצע הבחירות של הלייבור מציין במפורש שהמפלגה תמשיך לתמוך בתכנית טרידנט. ההכנסה של ההבטחה הזו למצע, וההבטחה של קורבין בעימותים הטלוויזיוניים שיממש את המדיניות, חשובה מאוד. ב-1983, במסגרת המצע הנוראי של הלייבור, שזכה לכינוי "The longest suicide note in history", המפלגה תמכה רשמית בפירוק מנשק גרעיני. זו הייתה אחת מהסיבות לתבוסה הקשה של המפלגה בבחירות של אותן שנה.
NHS - שירות הבריאות הלאומי של בריטניה. המערכת הוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה על ידי ממשלת הלייבור בראשות אטלי. העקרונות שעל בסיסן נבנתה מערכת הבריאות הזו היו עקרונות של טיפול מקיף, אוניברסלי וחינמי. מדובר במערכת מוצלחת ביותר מהרבה בחינות, מאוד איכותית מבחינת הטיפול, ומבוססת על עקרונות של מדינת רווחה. בכך נבדלת בריטניה מארה"ב, וקרובה הרבה יותר לאירופה. יחד עם זאת, הקיצוצים המסיביים במערכת בשנים האחרונות תחת השלטון השמרני (קיצוצים שנראים כעת מכעיסים אפילו יותר בהתחשב בכך שסיסמת הבחירות של קמרון ב-2010 הייתה: "I'll cut the deficit, not the NHS") הביאו את המערכת על סף קריסה. מספר העובדים נחתך, רופאים בריטים לעבוד במלטה בגלל המשכורות הנמוכות, משכורות האחיות לא הועלו מאז 2009, תחום בריאות הנפש נמצא בבעיה חמורה, ולתורים לרופא לפעמים צריך לחכות כשנה וחצי. בהקשר הזה, אישה שמחכה לתור לטיפול נפשי, וסובלת מכובד ראייה, עימתה את ראשת הממשלה מיי במהלך שעת השאלות של ה-BBC. לצערי לא הצלחתי למצוא את הקטע הספציפי. בכתבה הזו תוכלו למצוא קטעים שונים משאלות במהלך שעת השאלות (עם מיי ועם קורבין, בנפרד) - http://www.mirror.co.uk/news/politics/question-time-leaders-special-live-10544876.
Tuition Fees - שיטת תשלומי הלימוד לאוניברסיטאות בבריטניה. תחת טוני בלייר, ממשלת בריטניה הנהיגה מכסת תשלום של 1,000 פאונד לשנה ב-1998; עם זאת, תהליך ה-Devolution, שכלל יצירת פרלמנטים אזוריים והענקת סמכויות לכל אחד מאותם פרלמנטים, הוביל לכך שבסקוטלנד, אנגליה, וויילס וצפון אירלנד המכסות כרגע הן שונות. המכסות הללו באנגליה, שהיו כאמור רק ברמה של 1,000 פאונד ב-1998, הן כעת ברמה של 9,000 פאונד, וצפויות לעלות לרמה של 9,250 בשנתיים הקרובות. הלייבור מציעה בבחירות הללו ביטול מוחלט של ה-Tuition Fees. זו תכנית מהפכנית, שלא ברור אם היא ניתנת למימוש; יחד עם זאת, ההיגיון שעומד מאחוריה הוא קודם כל, בלימת הפיכת האוניברסיטאות בבריטניה להעתק של האוניברסיטאות בארה"ב, שם הלימודים באוניברסיטה הם כמעט בלתי אפשריים עבור אנשים מהמעמד הנמוך. שנית, התכנית מתבססת על האמונה שחינוך אקדמי שוויוני לכל יוביל לכלכלה טובה יותר וייתן הזדמנות שווה באמת, ללא הבדל כלכלי, לכל האנשים.
Progressive Alliance - רעיון שלפיו מפלגות המרכז-שמאל והשמאל פרוגרסיביות יאחדו כוחות בחלק מהמושבים או בכולם כדי לנצח את השמרנים. למשל: הלייבור והליברל-דמוקרטים לא יעמידו מועמדים במחוז בחירה אחד כדי שהירוקים ינצחו, המפלגה הלאומית הסקוטית לא תעמיד במחוז בחירה אחר כדי שהלייבור ינצח, וכו'. הרעיון נפסל לחלוטין על ידי רוב ראשי המפלגות הרלוונטיות, למורת רוחם של ראשי מפלגת הירוקים קרוליין לוקאס וג'ונתן ברטלי, שרצו להוביל מהלך שכזה. ולמרות הכל, במספר מחוזות בחירה כן תתקיים סוג של ברית כנגד השמרנים. למשל: הליברל-דמוקרטים לא יעמידו מועמד ב-Brighton Pavillion כדי לסייע לחברת הפרלמנט והיו"ר המשותפת של הירוקים, לוקאס, ויתמכו במועמד הירוקים גם ב-Skipton and Ripon; הירוקים, שיעמדו רק ב-471 מושבים ברחבי בריטניה, תומכים לדוגמא ברופא הוק מהלייבור ב-Ealing Central and Acton ובליילה מורן מהליברל-דמוקרטים ב-Oxford West and Abingdon. הבריתות הקטנות האלה אולי יסייעו, אבל מעבר לכך, הברית הפרוגרסיבית תלויה לעת עתה בבוחרים. וזה מוביל אותנו להצבעה טקטית.
Tactical Voting - להצבעה הטקטית הזו עשויה להיות בעלת השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות. בהיעדר ברית פרוגרסיבית מצד המפלגות, בוחרי השמאל יכולים לעשות את ההצבעה הטקטית בעצמם. ב-48 מושבים ברחבי בריטניה, סך הקולות של מפלגות השמאל ב-2015 היה גדול מזה של השמרנים, שמחזיקים במושב. האם, תיאורטית, מספיק בוחרים יהיו מוכנים לא להצביע למפלגה שבה הם תומכים, שלה אין סיכוי תיאורטי במושב, אלא למפלגת מרכז-שמאל אחרת, שלה יש סיכוי אמיתי לזכות במושב.
האתר www.tactical2017.com הוא רק דוגמה אחת לאתרים שמציעים בכל מושב ומושב את הבחירה הטקטית הנכונה למי שרוצה בסיום שלטון השמרנים. ומהצד השני - המספר הנמוך יחסית של המושבים שבהם UKIP מעמידה מועמדים (378), והתמיכה שלהם בשמרנים במושבים רבים שבהם הם לא עומדים, מלבד אחד (Vauxhall - נגיע לזה תכף), עשויה לנטרל במקרים רבים את ההשפעה של ההצבעה הטקטית של "הברית הפרוגרסיבית".
Electoral Calculus - אתר לחיזוי תוצאות הבחירות. על בסיס מודל מסוים, באתר מחשבים את מספר המושבים לפי האחוזים. באתר אפשר גם להכניס תחזית, ולקבל את חלוקת המושבים החזויה: http://www.electoralcalculus.co.uk/homepage.html. הבעיה במודל, לדעתי, היא שקשה לו לחזות שינויים מקומיים במושבים מסוימים, שיכולים להיות בניגוד לטרנד הלאומי.
Vauxhall - מושב במרכז לונדון, הממוקם באזור Lambeth. המושב בדרך כלל נחשב מושב בטוח עבור הלייבור, אבל הנסיבות כעת עשויות להוביל לתוצאה מפתיעה. חברת הפרלמנט מטעם המושב, שאותו מחזיקה הלייבור מאז 1950, היא קייט הואי. הואי, חברת הפרלמנט מאז 1989, היא מאוד פרו-ברקזיט. האג'נדה הפרו-ברקזיטית שלה היא לא בדיוק פופולרית ב-Vauxhall, שם 78% מהבוחרים הצביעו Remain. הואי לא הייתה סתם תומכת בברקזיט; היא הייתה תומכת של Leave.EU, ארגון שפעל במקביל ובניגוד לארגון שנבחר כארגון הרשמי של מחנה ה-Leave, והיה מזוהה עם UKIP. התמונה "המלבבת" הזו שלה עם נייג'ל פרג' פגעה בתדמיתה במיוחד:
All rights reserved to Jeff Spicer via Getty Images, the photo was taken from HuffPost UK
ועדיין, הלייבור כנראה תשמור על המושב, בגלל המשמעות של הקמפיין מבחינה לאומית. הליברל-דמוקרטים, עם העיתונאי והתחקירן ג'ורג' טרנר כמועמד, ועם מצע אנטי-ברקזיט, ינסו להפתיע ביום הבחירות.
theresamaygifs# - האשטאג משעשע שרץ ברשתות החברתיות לאחר ההופעה של תרזה מיי בשעת השאלות של סקיי ניוז ב-29.5. https://twitter.com/search?q=%23TheresaMayGifs&src=tyah
פסקול
אם כבר הזכרנו את הסכסוך האירי, נתחיל עם סר פול מקרטני ולהקת Wings, עם שירם "Give Ireland Back to the Irish" מ-1972. השיר הופיע גם באלבום הראשון של הלהקה, Wild Life. כמובן שהשיר נפסל להשמעה ב-BBC. בכל זאת, השיר הגיע למקום ה-16 במצעד הבריטי, ולמקום הראשון במצעדים בספרד ואיך לא, באירלנד.
וממקרטני נעבור לבונו ו-U2. להקת הרוק האירית שרה על אירועי "יום ראשון העקוב מדם", שבמסגרתם המשטרה הבריטית ירתה למוות ב-14 מפגינים קתולים לא חמושים. השיר Sunday Blood Sunday הופיע באלבום War של הלהקה מ-1983, והפך לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה בכל שנות פעילותה. הנה השיר, מתוך ערוץ ה-Vevo של U2 ביוטיוב:
נעבור לג'ון לנון, ששר על הסכסוך בצפון אירלנד באלבום Some Time in New York City מ-1972. המילים, איך נאמר זאת בעדינות, חדות במיוחד (למשל: צריך להיות לך את המזל של האירים, אתה תתפלל שהיית מת במקום; צריך להיות את המזל של האירים, אתה תתפלל שתהיה אנגלי שוב). והנה השיר, Luck of the Irish:
נמשיך עם לנון, והפעם, Working Class Hero, מתוך אלבומו מ-1970, John Lennon/Plastic Ono Band. השיר סייע לקבע את מעמדו של לנון כ"גיבור מעמד הפועלים". כזכור, הביטלס הגיעו מליברפול, העיר של מעמד הפועלים בבריטניה, ומעוז הלייבור הגדול ביותר. השורה החוזרת על עצמה בשיר היא "Working Class Hero is something to be":
למרות שהביטלס הגיעו ממעוז הלייבור ליברפול, ובהחלט נחשבו לנוטים שמאלה, השיר שפותח את האלבון Revolver מ-196 הוא השיר Taxman שנכתב, הולחן ובוצע ע"י ג'ורג' האריסון. השיר תוקף באופן ישיר את המס הפרוגרסיבי שהנהיגה ממשלת הלייבור בראשות ווילסון באותה עת; מכיוון שהכנסותיהם של הביטלס הפכו אותם לחלק מ-5% מהאוכלוסיה שמרוויחים הכי הרבה, הם נאלצו לשלם מס פרוגרסיבי. כלומר, 95% מהכנסותיהם נלקחו על ידי המדינה כמיסים. בשיר מוזכרים שמותיהם של ראש הממשלה דאז מטעם הלייבור, ווילסון (שהציע לתת לחברי הביטלס תארי סר רק שנה לפני כן) ושל ראש האופוזיציה ומנהיג השמרנים דאז, הית'. הנה האריסון מבצע את השיר בהופעה חיה בטוקיו, יחד עם אריק קלפטון, ב-1991.
בשנותיה הראשונות, להקת הרגאיי הבריטית UB40 עסקה בנושאים פוליטיים וחברתיים בשיריה. שמה של הלהקה הוא ראשי תיבות של Unemployment Benefit, Form 40. בשירה One in Ten מ-1981, מתייחסת הלהקה לשיעור האבטלה של 9.6% באזור ה-West Midlands בקיץ 1981. השיר עוסק באבטלה ומעמת את השומעים עם העובדה שהמובטלים לא זוכים להתייחסות, מעבר להתייחסות סטטיסטית - "Statistical reminder of a world that doesn't care".
להקת הרגאיי והסקה הבריטית Captain Ska עסקה תמיד בנושאים פוליטיים, אבל השיר שהלהקה הוציאה לאחרונה נגד תרזה מיי, Liar Liar GE17, הפך ללהיט גדול במיוחד. מדובר בגרסה מעודכנת לשירה Liar Liar מ-2010, שתקף את ממשלת הקואליציה דאז על הפרת ההבטחה שלה לבטל את התשלום לאוניברסיטאות (Tuition Fees). הגרסה החדשה תוקפת ישירות את תרזה מיי. הלהקה שיתפה פעולה בהקלטה עם הארגון "אספת העם כנגד הצנע" (People's Assembly Against Austerity). השיר זכה להצלחה מסחררת. הוא שוחרר ב-26.5, ועד ל-1.6 הוא הגיע למקום הראשון בהורדות מ-iTunes ולמקום הרביעי במצעד הסינגלים הבריטי. השיר גם זכה ליותר מ-2 מיליון צפיות ביוטיוב.
תחזית
מכיוון שכבר נכוויתי בעבר, ורבים וטובים ממני נכוו, בתחזיות פוליטיות, במיוחד ב-2016, אציע כמה תסריטים, ואעריך מה הסיכוי של כל תסריט להתממש.
מספרי המושבים מייצגים חישובים שלי, שלא אלאה אתכם בהם. נעזרתי בפרטי מידע שונים כדי להעריך כמה תסריטים אפשריים. מה שחשוב באופן כללי זה לא מושב לפה או לשם, אלא באמת המהות של כל תסריט. את המפות יצרתי באמצעות mapchart.net (יצרתי רק שלוש מפות מפאת קוצר הזמן).
תסריט 1
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: Landslide לשמרנים, שישיגו את התוצאה הטובה ביותר שלהם מאז 1931 (!), ותבוסה איומה ללייבור, הגרועה ביותר שלהם מאז 1935 (!). עם הישג אדיר בסקוטלנד, של 13 מושבים, השמרנים ידחקו את ה-SNP לפינה, ומשאל עם שני ייראה כמו אירוע בדיוני. הלייבור תעמוד בסכנת פיצול אם קורבין יתעקש להמשיך בתפקידו, וינצח בחירות נוספות לראשות המפלגה. כל הקשקשת במהלך קמפיין הבחירות, כולל שלי, על הקמפיין הנוראי של השמרנים, תיראה כמגוחכת, ועיתוני הימין ברחבי העולם יחגגו את התבוסה של "השמאל והתקשורת השמאלנית".
סיכוי: בינוני
תסריט 2
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: ניצחון מוחץ לשמרנים אמנם, שיגדילו את הרוב שלהם ב-43 מושבים. הניצחון הזה יעניק שקט תעשייתי, לפחות זמני, לתרזה מיי. עדיין, התדמית שלה תישאר פגועה, וידובר רבות על כך שללא הקמפיין הגרוע שלה, השמרנים יכלו לזכות ביותר מ-400 מושבים "ולחסל" את הלייבור כמעט סופית. מהצד של הלייבור, התוצאה תהיה מאכזבת בהרבה מובנים, ורבים מחברי הפרלמנט מטעם המפלגה ירצו בלכתו של קורבין. המפלגה תיכנס לקרבות פנימיים קשים ביום שאחרי. יחד עם זאת, זו תהיה תוצאה סבירה ביחס למקום שבו עמדה המפלגה בתחילת הקמפיין, וקורבין ינסה להצדיק את הישארותו בתפקיד. הליברל-דמוקרטים יתאכזבו מכך שלא הצליחו להגדיל את כוחם, אבל יתנחמו בכך שהם לא איבדו מכוחם. ה-SNP תישאר המפלגה הדומיננטית בסקוטלנד, ותיכנס לקרב ראש בראש עם השמרנים, גם בווסטמינסטר וגם בהולירוד (מיקום הפרלמנט הסקוטי), על משאל עם שני.
סיכוי: בינוני-גבוה
תסריט 3
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: ניצחון פירוס לשמרנים, שישמרו על הרוב שלהם ואפילו יגדילו אותו קצת, אבל יצאו מהבחירות האלו בראש מורכן. מול מנהיג לא פופולרי ברמה היסטורית כמו קורבין, עם יתרון של 25% בסקרים בתחילת הקמפיין וחלומות על 400 מושבים ומעלה, השינוי המזערי שיתבטא בתוצאות בחירות שכאלו יוביל לעריפת ראשים. תרזה מיי תחזיק, לפחות זמנית, בכסאה, אבל תהיה מוגבלת ביותר. היא לא תוכל לערוך שינויים נרחבים בקבינט, ובהזדמנות הראשונה, כששיחות הברקזיט יחלו להסתבך, הלחשושים על החלפתה יתחילו. קורבין כנראה יישאר בתפקיד מנהיג הלייבור, עדיין יסבול מקרבות פנימיים, אבל התוצאה הסבירה שהמפלגה תזכה בה תשמוט את הקרקע מתחת לרוב הטיעונים של מתנגדיו.
סיכוי: בינוני-נמוך
תסריט 4
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: תוצאה שכזו תוביל ל-Hung Parliament, ולכאוס מוחלט במערכת הפוליטית הבריטית. זו תהיה תבוסה קשה ביותר לתרזה מיי, שתאבד את הרוב שלה בפרלמנט בבחירות שהיא בעצמה יזמה. השמרנים עדיין יהיו המפלגה הגדולה ביותר, ובפער גדול. משמעות הדבר היא שהשמרנים כנראה ירכיבו ממשלת מיעוט, וייתמכו מבחוץ על ידי ה-DUP. הם יתקשו מאוד להתנהל ולתפקד, מכיוון שכל המפלגות מלבד ה-DUP וה-UUP (שלפי התחזית שלי יישארו מחוץ לפרלמנט) לא מוכנות לשתף איתם פעולה. קורבין והלייבור ייזכרו כמנצחים הגדולים, למרות היתרון של השמרנים, וייתכן שהם ינסו להרכיב ממשלת מיעוט משלהם עם תמיכה חיצונית מה-SNP והליברל דמוקרטים. הליברל-דמוקרטים יצליחו להגדיל את כוחם למרות איבוד מצביעים ללייבור, בעיקר בזכות הצבעה טקטית. פרלמנט שכזה יתקשה לתפקד באופן כללי, וייתכן שבתוך כמה חודשים נראה בחירות חוזרות.
סיכוי: נמוך
תסריט 5
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: תסריט עם סיכוי נמוך מאוד, אבל, כבר קרו דברים מעולם.. בכל מקרה, בליל הבחירות התיאורטי ההזוי הזה, השוק של טראמפ ייראה כמו אירוע שולי. שרת הפנים אמבר ראד תודח ב-"Portillo Moment" של 2017 (זכר לאירוע שבו שר הביטחון מטעם השמרנים הפסיד את המושב שלו ב-Landslide של הלייבור ב-1997), והלייבור תעבור את השמרנים כדי להפוך למפלגה הגדולה ביותר, אבל עדיין ב-Hung Parliament. עם סחף אדיר לכיוון המפלגה בלונדון ובוויילס, עם התעוררות מחודשת בסקוטלנד ועם הפסדים מינוריים בלבד בצפון, הלייבור כנראה תרכיב את הממשלה בתסריט כזה. זו תהיה ממשלת מיעוט אמנם, אבל ה-SNP והליברל דמוקרטים לא יוכלו להרשות לעצמם להפיל ממשלה שכזו.
סיכוי: נמוך מאוד עד אפסי
סיכום
מערכת הבחירות הזו לא התפתחה להיות משעממת כפי שצפינו. יחד עם זאת, התוצאה עדיין נראית די ידועה מראש. מה שיעניין בתוצאות הערב יהיה הדינמיקה. עד כמה השמרנים יגדילו את היתרון שלהם? כיצד יראו הבחירות בוויילס ובסקוטלנד? האם אפילו כמה מהמושבים השמרניים הוותיקים ביותר בלונדון יעברו ללייבור, בצל הברקזיט?
היום שאחרי בפוליטיקה הבריטית לא מבשר טובות לאף אחד מראשי המפלגות הנוכחיות. אל תתפלאו עם בעוד פחות מ-5 שנים (המועד הקבוע בחוק), בריטניה תלך שוב לבחירות בזק.
ומה יש לנו ללמוד מכל העניין? נכון שתרזה מיי לא הופיעה לעימותים ולא ממש פגשה בוחרים אמיתיים. נכון גם ששיטת הבחירות האזורית מובילה בהכרח לקמפיין בחירות שונה. ועדיין - העימותים ראש בראש, השאלות מהבוחרים, השאלות הקשות מהעיתונאים, המסע של האוטובוסים של המפלגות בכל רחבי בריטניה, העצרות והאספות בכל חור אפשרי, המעורבות של צעירים, המעורבות של פעילים וארגונים מכל רחבי הקשת הפוליטית, כל אלו הם חלום רחוק עבורנו. העובדה שהבחירות הן באמת על מדיניות, על מצע, על הבדלי השקפות, גם כן חלום רחוק עבורנו. לישראל יש הרבה מה ללמוד מבריטניה. בנושא הזה, ספציפית, במיוחד.
כתבות מעניינות:
https://www.theguardian.com/politics/series/voices-and-votes - פרויקט קולות ובוחרים (Voices and Votes), הגארדיאן
https://www.theguardian.com/politics/2017/apr/21/anything-but-the-tories-bristol-west-voters-weigh-up-their-options - הגארדיאן, "הכל חוץ מהשמרנים - Bristol West".
https://www.tactical2017.com/ - האתר המוביל בנושא של הצבעה טקטית.
https://www.thetimes.co.uk/article/tories-on-course-to-recapture-heartlands-87z25xbqv?utm_source=esp&utm_medium=Email&utm_campaign=The+Snap&utm_term=223544&subid=22852037&CMP=snap_election_briefing - השמרנים בדרך לכבוש מחדש את מעוזיהם בסקוטלנד, מתוך הפייננשל טיימס.
https://www.theguardian.com/politics/2017/jun/02/on-jeremy-corbyns-campaign-trail-in-pictures?CMP=fb_gu - הגארדיאן, עם ג'רמי קורבין במהלך הקמפיין, בתמונות.
https://www.theguardian.com/politics/2017/jun/03/what-five-different-election-outcomes-will-mean-for-britain?CMP=fb_gu - הגארדיאן, מה תהיה משמעותם של חמישה תסריטים שונים לתוצאות הבחירות עבור בריטניה?
https://www.theguardian.com/politics/2017/may/25/ban-burqas-promote-vitamin-d-odd-ideas-ukip-manifesto - המצע המשונה של יוקיפ, כולל איסור על בורקה כדי "להעלות רמת ויטמין D", מתוך הגארדיאן
https://www.theguardian.com/politics/ng-interactive/2017/jun/07/the-outsiders-some-of-the-uks-more-unexpected-candidates - המועמדים הלא צפויים בבחירות 2017, מתוך הגארדיאן
http://www.newstatesman.com/politics/june2017/2017/06/june-2017-whats-worth-staying-election-night - ניו סטייטסמן, למה שווה להישאר ערים בליל הבחירות.
https://yougov.co.uk/uk-general-election-2017/ - מודל הבחירות של YouGov.
ואיך בדיוק אפשר לסיים בלי גרג נייט? המועמד השמרני ב-East Yorkshire העלה לרשת סרטון הזוי ביותר בכיכובו (הסרטון מתוך הערוץ Sir Dennis of Flintshire). ב-0:34 מתחיל הג'ינגל ההזוי עוד יותר:
והתגובות ברשת ללהיט הביזארי לא איחרו לבוא. הנה הרמיקס, מתוך הערוץ של Michael Normanton:
וגם זה, מתוך הערוץ של davidtheguitarplayer:
ארבע השנים האחרונות לא הביאו איתן יציבות רבה לממלכה המאוחדת. משאל העם בסקוטלנד בנושא עצמאות החבל שנערך בשנת 2014 אמנם הסתיים בניצחון למחנה הנשארים, אבל הוביל להתחזקות מטאורית של הלאומנים, שכעת מרגישים שיש להם הזדמנות טובה להוביל למשאל עם נוסף ולעצמאות; הבחירות הכלליות שנערכו בשנת 2015 היו בסימן "הסקוטים נוהרים", והפחד מ-UKIP הוביל את ראש הממשלה קמרון, שניצח בבחירות, להבטיח שיקיים משאל עם בנושא החברות באיחוד האירופי; ומשאל העם בנושא החברות באיחוד האירופי, שהסתיים בניצחון למחנה ה-Leave ושהוביל לתהליך הברקזיט, הוביל להתפטרותו של קמרון והחלפתו במיי, והעמיק את הפילוג בחברה הבריטית.
תרזה מיי החליטה ללכת לבחירות הללו מסיבה אחת בלבד - להגדיל את כוחה הפוליטי לקראת פתיחת שיחות הברקזיט עם האיחוד האירופי. היא לא תיארה לעצמה שתסתבך בקמפיין כושל, שיחליש אותה, ושיעמיד בסכנה כלשהי (הגם אם הסיכוי לכך נראה נמוך מאד) את שלטונה. ג'רמי קורבין ניהל קמפיין מוצלח, בסך הכל, אבל נדמה שעדיין חוסר הפופולריות שלו היא עניין שפוגע בלייבור. מנהיג אחר, עם אותו מצע, היה מצליח יותר ככל הנראה.
שלוש התקפות הטרור שהתרחשו בבריטניה בחודשיים וחצי האחרונים (שתיים מהן במהלך מערכת הבחירות) בוודאי ישפיעו על מערכת הבחירות. אחרי כמעט 12 שנים של שקט ביטחוני (למעט מספר מקרים בודדים, באף אחד מהם לא נרצח יותר מאדם אחד), הטרור שוב פוגע בבריטניה. האם מתקפות הטרור יחזקו את השמרנים, כפי שבוודאי היינו מצפים, במיוחד כשקורבין נתפס כחלש בנושאי ביטחון? או שהרקורד החלש של מפלגת השלטון, ושל תרזה מיי במיוחד, שרת הפנים לשעבר, בנושאים הללו - שכולל קיצוצים מסיביים בכוח האדם של המשטרה - דווקא יגרום לכך שמתקפות הטרור יפגעו בשמרנים?
גם הברקזיט, כמובן, משחק תפקיד, אבל פחות ממה שציפינו. הנושאים החברתיים חזרו לראש סדר היום, במיוחד על רקע המצע החלש מאד של השמרנים (הסבר במילון המונחים בהמשך הפוסט).
בפוסט זה - הסבר על שיטת הבחירות, סקירת המפלגות, סקירה על ראשי המפלגות הגדולות, מילון מונחים, פסקול, תחזית (כולל מספר תסריטים אפשריים) וסיכום.
השיטה
בפרלמנט הבריטי יושבים 650 חברים. כל אחד מהם מייצג מחוז בחירה אחר, ולכן קיימים 650 מחוזות בחירה. מחוזות הבחירה הללו נקראים Constituencies (יחיד - Constituency). החלוקה של מחוזות הבחירה לפי אזורים מתבצעת באופן הבא:
שיטת הבחירה היא First-Past-the-Post. בשיטה זו, המועמד שמקבל את מספר הקולות הגבוה ביותר בכל מחוז בחירה מנצח, גם אם לא הגיע ל-50% (בבחירות הקודמות מועמד בצפון אירלנד ניצח עם 24% מהקולות). שיטה זו נהוגה גם בקנדה וגם חלקית בארה"ב, בגרמניה ובפרלמנטים האזוריים בבריטניה (לונדון, סקוטלנד, וויילס. בצפון אירלנד השיטה שונה, ודומה לזו שבאירלנד - לא אכנס לזה כעת).
כדי להשיג רוב בפרלמנט, על מפלגה לזכות ב-326 מושבים, 50% מהמושבים + מושב נוסף. אם אף אחת מהמפלגות לא משיגה 326 מושבים, הפרלמנט החדש נקרא Hung Parliament, פרלמנט תלוי. במצב שכזה, מכיוון שאין ביכולתן של אף אחת מהמפלגות להרכיב ממשלת רוב, ישנן שלוש אופציות:
1. ממשלת קואליציה (Coalition Government) - ממשלה שתורכב משתי מפלגות או יותר, שמהוות יחד רוב בפרלמנט. הקמת ממשלה שכזו היא מאורע נדיר בבריטניה, אבל היא אופציה אפשרית. בין 2010 ל-2015, כאשר השמרנים היו המפלגה הגדולה ביותר, אך ללא רוב מוחלט, השלטון היה מורכב מממשלת קואליציה שכללה את השמרנים והליברל-דמוקרטים.
2. ממשלת מיעוט (Minority Government) - ממשלה שתורכב מהמפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט, אבל ללא רוב. בכל עת ניתן יהיה להביע אי-אמון בממשלה ברוב רגיל, או לחילופין, לפזר את הפרלמנט וללכת לבחירות - ברוב של שני שליש.
3. בחירות נוספות - אופציה אפשרית אם לא ניתן להגיע לממשלה יציבה. ב-1974, אחרי בחירות בפברואר שהובילו ל-Hung Parliament עם יתרון של 4 מושבים לטובת הלייבור על פני השמרנים, החליט ראש הממשלה מטעם הלייבור ווילסון ללכת לבחירות נוספות באותה שנה, באוקטובר. באותן בחירות הוא זכה ברוב, אם כי דחוק.
המפלגות
* הנתונים המספריים מייצגים את הבחירות שנערכו מ-1900 והלאה, שנת הקמת מפלגת הלייבור.
תוצאות בחירות 2015
שמרנים (Conservatives)
אידיאולוגיה: שמרנות, ליברליזם כלכלי, יוניוניזם (בריטניה מאוחדת)
שנת הקמה: 1834
מנהיגה: תרזה מיי
שנים בשלטון (מאז 1900): 1900-1905, 1922-1924, 1924-1929, 1935-1945, 1951-1964, 1970-1974, 1979-1997, 2010 ואילך
ראשי ממשלה (מאז 1900): הלורד סאליסברי, בלפור, לואו, בולדווין, צ'מברליין, צ'רצ'יל, אידן, מקמילן, דגלאס-הום, הית', תאצ'ר, מייג'ור, קמרון, מיי
שיא כוחה: 470 מושבים, 55% (1931)
שפל כוחה: 156 מושבים (1906), 30.7% (1997)
תוצאה ב-2015: 330 מושבים, 36.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד, צפון אירלנד
מצע: ברקזיט קשה (פרישה מהשוק המשותף), הורדת מיסים מקומיים (Domestic Taxes), רפורמה בשירותי בריאות הנפש, רפורמה בטיפול לקשישים
בכמה מילים: מפלגת השלטון יצאה למערכת הבחירות כפייבוריטית המוחלטת, אבל הקמפיין הכושל של השמרנים והקמפיין המוצלח מאוד של הלייבור הפך את מערכת הבחירות הזו לפתוחה ובלתי צפויה. האם השמרנים יוכלו לעמוד במטרה הראשונית שלהם בבחירות - להגדיל את הרוב שלהם בפרלמנט, ורצוי באופן משמעותי? או שהדינמיקה של מערכת הבחירות, והקמפיין המזעזע שלהם, יובילו לאיבוד הרוב שלהם בפרלמנט? השמרנים כנראה יישארו בשלטון עד 2022 לפחות (אלא אם כן יהיו עוד בחירות בזק), אבל הסדקים שהותירה מאחוריה מערכת הבחירות הזו לא יעזבו את המפלגה בזמן הקרוב.
סיסמת קמפיין: Strong and Stable Leadership
לייבור (Labour)
אידיאולוגיה: סוציאל-דמוקרטיה
שנת הקמה: 1900
מנהיג: ג'רמי קורבין
שנים בשלטון: 1924, 1929-1931, 1964-1970, 1974-1979, 1997-2010
ראשי ממשלה (מאז 1900): מקדונלד, אטלי, ווילסון, קלהאן, בלייר, בראון
שיא כוחה: 418 מושבים (1997), 49.7% (1945)
שפל כוחה: 2 מושבים, 1.8% (1900)
תוצאה ב-2015: 232 מושבים, 30.5%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: ברקזיט רך (שמירה על יתרונות השוק המשותף ואיחוד המכסים), העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, בניית מיליון בתים לדיור ציבורי בתוך 5 שנים, הוספת 4 ימי חופש (Bank Holidays), הלאמה של שירותי החשמל, הרכבות, הדואר והמים, הוספת 37 מיליארד פאונד ל-NHS בתוך 5 שנים, העלאת מיסים על 5% מהאוכלוסייה שמרוויחים הכי הרבה, ביטול Zero-Hour Contracts, העלאת מס החברות מ-19% ל-26%, איסור על Fracking (שבירה הידראולית), הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: המפלגה שהתחילה את מערכת הבחירות כגוף גוסס שבה לחיים תוך כדי הקמפיין. השילוב של המצע המוצלח של המפלגה עם ההופעה הטובות מאוד של קורבין במהלך הקמפיין החזירו את המפלגה לחיים. גם כעת, זה נראה כמעט בלתי אפשרי שקורבין ייכנס לדאונינג 10 ב-9 ליוני. אם הלייבור תצליח לשמור על כוחה, ואולי אפילו מעט להגדיל אותו, זו תהיה הצלחה אדירה. הדגש של המפלגה ביום הבחירות יהיה הוצאת כמה שיותר מצביעים צעירים לקלפיות. ככל שהפער בין אחוזי ההצבעה של בני ה-65+ (78% הצבעה ב-2015, כ-60%+ תמיכה בשמרנים) לאחוזי ההצבעה של הצעירים, בני ה-18-24 (43% הצבעה ב-2015, כ-60%+ תמיכה בלייבור) יהיה קטן יותר, כך התוצאה של הלייבור תהיה טובה יותר.
סיסמת קמפיין: For the many, Not the few
המפלגה הלאומית הסקוטית (Scottish National Party - SNP)
אידיאולוגיה: לאומנות סקוטית, עצמאות סקוטית, סוציאל-דמוקרטיה, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1934
מנהיגה: ניקולה סטרג'ון
שיא כוחה (בסקוטלנד בלבד): 56 מושבים (מתוך 59 אפשריים בסקוטלנד), 50% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.3% (1951)
תוצאה ב-2015: 56 מושבים, 50% מתוך כלל הקולות בסקוטלנד, 4.7% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: סקוטלנד
מצע: משאל עם שני על עצמאות סקוטלנד בסוף תהליך הברקזיט, השקעה של 118 מיליארד פאונד בשירותים החברתיים בבריטניה ב-5 השנים הקרובות, העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: הדומיננטיות של המפלגה הלאומית הסקוטית בסקוטלנד בלתי ניתנת לערעור בטווח הקרוב. אחרי עשר שנים של שלטון בפרלמנט הסקוטי, עם 56 מתוך 59 חברי פרלמנט סקוטיים בפרלמנט הבריטי ועם מנהיגה פופולרית במיוחד בדמות ניקולה סטרג'ון, ה-SNP מתמודדת עם הבעיות של מפלגת שלטון. במקביל, השמרנים בסקוטלנד הפכו ממפלגה חסרת משמעות למפלגה משמעותית, והצליחו להפוך למפלגה שמייצגת יותר מכל את ההתנגדות לעצמאות סקוטית. המטרה של ה-SNP בבחירות האלו תהיה לאבד כמה שפחות מושבים לשמרנים.
סיסמת קמפיין: Stronger For Scotland
ליברל-דמוקרטים (Liberal Democrats)
אידיאולוגיה: ליברליזם, סוציאל-ליברליזם, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1988 (איחוד של המפלגה הליברלית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית)
מנהיג: טים פארון
שנים בשלטון (מאז 1900): 1905-1922 - המפלגה הליברלית
ראשי ממשלה (מאז 1900): קמפבל-בנרמן, אסקווית', לויד ג'ורג' (המפלגה הליברלית)
שיא כוחה: 398 מושבים, 48.9% (המפלגה הליברלית, 1906); 6 מושבים, 11.5% (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, 1983, בברית עם המפלגה הליברלית); 62 מושבים (2005), 23% (2010) - המפלגה הליברל-דמוקרטית
שפל כוחה: 6 מושבים, 2.7% (המפלגה הליברלית, 1951); 5 מושבים, 9.8% (המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, 1987, בברית עם המפלגה הליברלית); 8 מושבים, 7.9% - המפלגה הליברל-דמוקרטית
תוצאה ב-2015: 8 מושבים, 7.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: משאל עם שני וסופי על הסכם הברקזיט שיושג עם האיחוד, הוספת תקציבים ל-NHS, הוספת מיליארד פאונד למערכת החינוך, קבלת 50,000 פליטים מסוריה, לגליזציה של קנאביס, העלאת ה-Paternity Leave, הורדת גיל ההצבעה ל-16, שינוי שיטת הבחירות לשיטה יחסית
בכמה מילים: מפלגת המרכז הליברלית, שהייתה במשך שנים רבות המפלגה השלישית בגודלה בבריטניה, הגיעה לשיאה ב-2010, תחת הנהגתו של ניק קלג. המצב הפוליטי שנוצר אז חייב את דייויד קמרון ליצור קואליציה יחד עם הליברל-דמוקרטים. הקואליציה הזו הייתה, בדיעבד, אסון עבור הליברל-דמוקרטים, שהתרסקו לחלוטין בבחירות 2015. משאל העם בנושא היציאה מהאיחוד סיפק להם הזדמנות להתחדשות וחזרה לרלוונטיות - עם מסר חד של פרו-אירופאית ואנטי-ברקזיט, המפלגה פנתה ל-48% שהצביעו Remain, והצליחה לרשום הישגים מרשימים - כולל ניצחון יוצא דופן בבחירות המיוחדות שנערכו במחוז הבחירה ריצ'מונד פארק. אבל, הזינוק המדהים של הלייבור במהלך מערכת הבחירות גרם לכך שמערכת הבחירות הזו הפכה למירוץ דו-ראשי. הליברל-דמוקרטים יוכלו להימנע מתבוסה קשה רק אם יצליחו למצב עצמם כאלטרנטיבה היחידה לשמרנים במחוזות בחירה מסוימים.
סיסמת קמפיין: A Brighter Future
מפלגת העצמאות של הממלכה המאוחדת (UKIP)
אידיאולוגיה: אירוסקפטיזם, פופוליזם ימני, ליברליזם כלכלי, לאומנות בריטית
שנת הקמה: 1993
מנהיג: פול נטאל
שיא כוחה: מושב אחד, 12.9% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.3% (1997)
תוצאה ב-2015: מושב אחד, 12.9%
מתמודדת באזורים: אנגליה, וויילס, סקוטלנד
מצע: ברקזיט קשה, איסור על לבישת בורקה, הוצאה של חוק השריעה מחוץ לחוק, עיכוב של פתיחת בתי ספר איסלמיים חדשים, בדיקות חובה בקרב בנות עם סיכון גבוה (מהו סיכון גבוה? לא ברור) כנגד מילת נשים, יעד הגירה של נטו 0 (נכנסים פחות יוצאים) בתוך 5 שנים.
בכמה מילים: המפלגה שזכתה רק לפני שנתיים ב-13% מהקולות בבריטניה, ושהמדיניות שלה דחקה את השמרנים לפינה והובילה בדיעבד לברקזיט, היא כעת צל מאד חיוור של עצמה. ללא נייג'ל פרג', ועם מנהיג חלש במיוחד בדמות פול נטאל, ליוקיפ לא צפוי עתיד מזהיר. הבוחרים שלה עוברים ברובם לשמרנים, חלק קטן גם חוזר ללייבור, ובבחירות שיכללו גם הרבה מאוד הצבעה טקטית - מפלגת הימין הרדיקלי צפויה לעבור ליל בחירות קשה במיוחד.
סיסמת קמפיין: Britain Together
הירוקים (Green Party of England and Wales, Scottish Greens, Green Party in Northern Ireland)
אידיאולוגיה: סביבתנות, אקו-סוציאליזם, פרוגרסיביזם, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1990
מנהיגים: קרוליין לוקאס וג'ונתן ברטלי (אנגליה ו-וויילס), פטריק הרווי ומגי צ'פמן (סקוטלנד), סטיבן אגניו (צפון אירלנד)
שיא כוחה: מושב אחד, 3.8% (2015)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0.5% (1992)
תוצאה ב-2015: מושב אחד, 3.8%
מתמודדת באזורים: שלוש מפלגות - אנגליה, וויילס (המפלגה הירוקה של אנגליה ו-וויילס), סקוטלנד (הירוקים הסקוטים), צפון אירלנד (הירוקים בצפון אירלנד)
מצע: משאל עם שני וסופי על הסכם הברקזיט שיושג עם האיחוד, ביטול Zero-Hour Contracts, הטלת חובה על כך שלפחות 40% מחברי הדירקטוריונים של חברות ציבוריות יהיו נשים, העלאת שכר המינימום ל-10 פאונד לשעה, העברת חוק מקיף לשמירה על איכות הסביבה בפרלמנט, איסור על Fracking (שבירה הידראולית), הורדת גיל ההצבעה ל-16.
בכמה מילים: המפלגה שהצליחה לבסס את עצמה כאלטרנטיבה שמאלית ללייבור ב-2015 ציפתה להצלחה משמעותית ב-2017, אבל הדינמיקה המשתנה של מערכת הבחירות הרסה את התכניות של הירוקים. המפלגה הציבה הפעם רק 461 מועמדים, 112 פחות מב-2015. התקווה של הירוקים להפוך את מושבי הלייבור ב-Sheffield Central וב-Bristol West לטובתם ולהגדיל את הייצוג שלהם בפרלמנט נראית כעת כמעט בלתי אפשרית. הירוקים כנראה ישמרו על המושב הבודד שלהם, Brighton Pavillion. מעבר לכך, התמיכה בהם ברחבי בריטניה תהיה מינימלית, ורוב תומכיהם יצביעו ללייבור. בסקוטלנד, המפלגה הירוקה הסקוטית (מפלגה נפרדת) תקווה לזכות בתמיכה כמה שיותר גבוהה ב-3 המושבים שבהן היא מתמודדת, במיוחד ב-Glasgow North; ובצפון אירלנד (גם כן מפלגה נפרדת) יקוו הירוקים להגדיל את בסיס התמיכה שלהם.
סיסמת קמפיין: Stand up for what matters
פלייד קמרי (Plaid Cymru)
אידיאולוגיה: לאומנות וולשית, דמוקרטיה סוציאליסטית, סוציאל-דמוקרטיה, סביבתנות, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1925
מנהיגה: ליאן ווד
שיא כוחה (בוויילס בלבד): 4 מושבים, 14.3% (2001)
שפל כוחה: 0 מושבים, 0% (1929)
תוצאה ב-2015: 3 מושבים, 12.1% מכלל הקולות בוויילס, 0.6% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: וויילס
בכמה מילים: המפלגה הלאומנית של וויילס קיוותה מאוד לבנות על ההצלחה של מקבילתה הסקוטית. ממש בדומה ל-SNP, פלייד קמרי רצה על מצע שמאלני, פרו-אירופאי ולאומני. אלא שבוויילס, בניגוד לסקוטלנד, הרגשות הלאומניים כנראה לא מספיק חזקים. שוב, העובדה שהבחירות האלו הן קרב של ראש בראש בין שתי המפלגות הגדולות פוגעת במפלגות הקטנות. הלייבור, שזכתה בכל מערכות הבחירות שנערכו בוויילס מאז 1918, תגדיל את כוחה באזור על חשבון פלייד (כך היא נקראת בקיצור), שתקווה לא לאבד מכוחה.
סיסמת קמפיין: Defending Wales
צפון אירלנד
הבחירות בצפון אירלנד הן עניין שונה לגמרי מהבחירות בבריטניה, ולרוב, אופי הקמפיין באזור שונה מהותית מאופי הקמפיין בבריטניה. אלא שהפעם, כששדים ישנים מאיימים לחזור ולרדוף את האזור שנהנה משלום ושקט יחסי בעשרים השנים האחרונות, הדינמיקה שונה. הברקזיט מאיים על יציבות השלום באזור, במיוחד בגלל הסגירה הצפויה של הגבול הפתוח עם אירלנד; העיסוק החוזר ונשנה בקשריו של קורבין ל-IRA מחזיר את הנושא לסדר היום; והפופולריות הגואה של שין פיין, מצפון לגבול ומדרום לו, כבר פוגעת בהסכמי ה-Power Sharing המקובלים בין היוניוניסטים לרפובליקנים בפרלמנט האזורי. האם הבחירות בצפון אירלנד יובילו לדרישה למשאל עם על הישארות בבריטניה?
המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית (Democratic Unionist Party - DUP)
אידיאולוגיה: יוניוניזם, שמרנות, לאומנות בריטית, אירוסקפטיזם, פופוליזם ימני
שנת הקמה: 1971
מנהיגה: ארלין פוסטר
שיא כוחה (בצפון אירלנד בלבד): 9 מושבים, 33.7% (2005)
שפל כוחה: מושב אחד, 5.7% (1971)
תוצאה ב-2015: 8 מושבים, 25.7% מכלל הקולות בצפון אירלנד, 0.6% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: המפלגה הדמוקרטית היוניוניסטית היא המפלגה החזקה בצפון אירלנד כבר שנים רבות. אבל, המצע האירוסקפטי והמאוד פרו-ברקזיט שלה עשוי לפגוע בה. צפון אירלנד הצביעה נגד הברקזיט בהפרש של 12%, ובכמה מושבים, זה עשוי להיות הרסני עבור ה-DUP. האם המפלגה, שלאחרונה נחלשה באופן דרסטי בבחירות לפרלמנט האזורי, תישאר המפלגה הגדולה ביותר בצפון אירלנד גם ב-9 ביוני?
סיסמת קמפיין: Standing Strong for Northern Ireland
שין פיין (Sinn Fein)
אידיאולוגיה: לאומנות אירית, רפובליקניות אירית, דמוקרטיה סוציאליסטית, פרו-אירופאיות, פופוליזם
שנת הקמה: 1905
מנהיג: ג'רי אדמס, בצפון אירלנד - מישל אוניל
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 5 מושבים, 25.5% (2010)
שפל כוחה: 0 מושבים, 10% (1992)
תוצאה ב-2015: 4 מושבים, 24.5% מהקולות בצפון אירלנד, 0.6% מהקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: מפלגת השמאל, שבעבר הייתה בעלת קשרים רבים עם ה-IRA, מקווה לבנות על הפופולריות הגואה שלה בשני צידי הגבול (קיימת גם באירלנד וגם בצפון אירלנד). המפלגה ידועה במיוחד בשל מדיניות ה-Abstenionism שלה - חברי הפרלמנט הבריטי שנבחרים מטעמה לא מגיעים לפרלמנט אף פעם, מתוך התנגדות לשלטון הבריטי בצפון אירלנד. חזרה לענייננו: ב-2016 המפלגה סיימה במקום השלישי בבחירות באירלנד, הפכה למפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר ודחקה את הלייבור האירי למקום הרביעי; ורק לפני שלושה חודשים, במרץ, היא זכתה ב-27 מושבים (מתוך 90) וב-28% מהקולות בבחירות האזוריות, מרחק של מושב אחד בלבד מה-DUP. האם הברקזיט יוביל להתחזקותה של המפלגה?
סיסמת קמפיין: Standing up for Equality, Rights, Irish Unity - No Brexit, No Border, No Tory Cuts
מפלגת הלייבור הסוציאל-דמוקרטית (Social Democratic and Labour Party - SDLP)
אידיאולוגיה: לאומנות אירית, סוציאל-דמוקרטיה, פרו-אירופאיות
שנת הקמה: 1970
מנהיג: קולום איסטווד
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 4 מושבים (1992), 24.1% (1997)
שפל כוחה: מושב אחד (1974), 13.9% (2015)
תוצאה ב-2015: 3 מושבים, 13.9% מכלל הקולות בצפון אירלנד, 0.3% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: ה-SDLP היא מפלגת מרכז-שמאל, התומכת באיחוד אירלנד, והמקורבת למפלגת הלייבור הבריטית. המפלגה הייתה בעבר המפלגה הרפובליקנית הגדולה ביותר באזור, אבל מאז הסכמי השלום, שין פיין כרסמה בכוחה באופן שיטתי. עם מנהיג חדש וצעיר בדמות קולום איסטווד, האם המפלגה תצליח לשמור על כוחה בבחירות 2017?
סיסמת קמפיין: Taking our seats, Taking a stand
המפלגה היוניוניסטית של אלסטר (Ulster Unionist Party - UUP)
אידיאולוגיה: יוניוניזם, שמרנות, אירוסקפטיזם רך
שנת הקמה: 1905
מנהיג: רובין סוואן
שיא כוחה (בצפון אירלנד): 12 מושבים, 77.2% (1959)
שפל כוחה: 0 מושבים, 15.2% (2010)
תוצאה ב-2015: 2 מושבים, 16% מהקולות בצפון אירלנד, 0.4% מכלל הקולות בבריטניה
מתמודדת באזורים: צפון אירלנד
בכמה מילים: ה-UUP דומה בהרבה מובנים ל-DUP, אבל המדיניות שלה מתונה בהרבה, והמפלגה תמכה בהישארות בזמן הברקזיט. ה-UUP תתקשה לשמור על שני המושבים שלה. באחד משני המושבים שלה, היא מחזיקה ברוב של 1% בלבד על פני שין פיין, חבר הפרלמנט מטעמה תמך ב-Leave, ו-59% מתושבי המחוז הצביעו Remain. בשני, ה-DUP נמצאת במרחק של פחות מ-1,000 קולות. האם הברקזיט יפגע גם ב-UUP, או שהברית הטקטית של המפלגה עם ה-DUP תציל אותה?
סיסמת קמפיין: Doing what's right for Northern Ireland
מפלגת Alliance היא מפלגה ליברלית בצפון אירלנד, בעלת קשרים עם הליברל-דמוקרטים. המפלגה היא פרו-אירופאית, ולא נחשבת לרפובליקנית או יוניוניסטית. בעבר היה לה מושב אחד בפרלמנט (2010-2015), ויש לה סיכוי נמוך עד בינוני לזכות בו שוב ב-2017;
מפלגת ה-NHA, National Health Action, היא מפלגה הנוטה לשמאל המתמקדת בנושא מערכת הבריאות הבריטית, ה-NHS, ויש לה סיכוי נמוך לזכות במושב ב-South West Surrey, שבו אוחז כיום ג'רמי האנט, שר הבריאות הבריטי;
מפלגת זכויות הנשים, Women's Equality Party, היא מפלגה פמיניסטית חדשה, שתקווה ליצור בסיס תמיכה מסוים שיסייע לה בעתיד. ראשת המפלגה תתמודד מול חבר הפרלמנט השמרני השוביניסט פיליפ דייויס ב-Shipley;
בנוסף, תקווה חברת הפרלמנט העצמאית ליידי סילביה הרמון לשמור על המושב שלה בפרלמנט ב-North Down שבצפון אירלנד;
ולמועמדת העצמאית קלייר רייט יש סיכוי גבוה לנצח ב-East Devon ולהדיח את חבר הפרלמנט השמרני, השר לשעבר סר הוגו סווייר.
ראשי המפלגות הגדולות
תרזה מיי (Theresa May)
מפלגה: שמרנים
תפקיד נוכחי: ראשת ממשלת בריטניה (2016-), מנהיגת השמרנים (2016-)
מחוז בחירה: Maidenhead
תפקידים קודמים: מזכ"לית השמרנים (2002-2003), שרה לקידום הנשים והשיוויון (2010-2012), שרת הפנים (2010-2016)
גיל: 60
ראשת הממשלה יזמה את הבחירות הללו כדי לחזק את מעמדה, ונהנתה בתחילת מערכת הבחירות מתמיכה חסרת תקדים. כפי שציינתי קודם, הקמפיין הזה היה נוראי עבורה, והנתונים האחרונים מראים ששיעור ה-Disapproval (חוסר שביעות רצון) ממנה גבוה כעת יותר משיעור ה-Approval (שביעות רצון) ממנה. מיי כנראה תישאר בדאונינג 10 לפחות עד 2022, אבל התדמית שלה כמנהיגה חזקה, היורשת של מרגרט תאצ'ר אולי, נסדקה לחלוטין. אם ממול היה עומד מנהיג קצת יותר פופולרי מקורבין, אפשר להניח שהוא היה מנצח (אם כי ללא קורבין, מיי לא הייתה הולכת לבחירות מוקדמות מלכתחילה).
All rights reserved to controller of Her Majesty's Stationery Office, taken from Wikipedia
ג'רמי קורבין (Jeremy Corbyn)
מפלגה: לייבור
תפקיד נוכחי: יו"ר האופוזיציה (2015-), מנהיג הלייבור (2015-)
מחוז בחירה: Islington North
תפקידים קודמים: יו"ר הקואליציה נגד המלחמה (2011-2015)
גיל: 68
איש השמאל הרדיקלי שהדהים כשזכה בראשות המפלגה בספטמבר 2015 היה בשנתיים האחרונות אחד מהפוליטיקאים הכי לא פופולריים בהיסטוריה של הממלכה. קמפיין הבחירות עשה לו רק טוב, ואפשר לו להציג צדדים אחרים שלו. הוא נתפס כאנושי יותר ממיי, המצע של המפלגה מאוד פופולרי, וההופעות שלו בתקשורת הלכו והשתפרו מפעם לפעם. ועדיין, קורבין כנראה לא ייכנס לדאונינג 10 ביום שישי. האם הוא יוכל להמשיך להוביל את הלייבור אחרי הבחירות? ואם כן, האם אחרי הבחירות הוא יצליח להוביל אופוזיציה יעילה ומגובשת, בניגוד לשנתיים האחרונות?
All rights reserved to Sophie Brown, taken from Wikipedia
ניקולה סטרג'ון
מפלגה: המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP)
תפקיד נוכחי: השרה הראשונה של סקוטלנד (2014-), מנהיגת המפלגה הלאומית הסקוטית (2014-)
מחוז בחירה: לא מתמודדת בבחירות לפרלמנט הבריטי; חברת הפרלמנט הסקוטי מטעם מחוז הבחירה Glasgow Southside
תפקידים קודמים: סגנית השר הראשון של סקוטלנד (2007-2014), סגנית מנהיג המפלגה הלאומית הסקוטית (2004-2014), שרת התשתיות של סקוטלנד (2012-2014), שרת הבריאות של סקוטלנד (2007-2012)
גיל: 46
הזינוק המטאורי לצמרת של ניקולה סטרג'ון הפך אותה לאחת מהדמויות החשובות בפוליטיקה הבריטית. מגזין פורבס דירג אותה כאחת מ-50 הנשים המשפיעות בעולם ב-2016, והשנייה בחשיבותה בבריטניה. סטרג'ון קיבלה על עצמה את תפקיד השרה הראשונה של סקוטלנד ומנהיגת ה-SNP מיד אחרי ההפסד של מחנה הלאומני במשאל העם. אחרי שנים רבות בהנהגתו של אלכס סלמונד, וברגע משבר לתנועה הלאומנית, הצליחה סטרג'ון להפוך את ה-SNP באופן רשמי למפלגה הדומיננטית בסקוטלנד. היא הובילה את המפלגה לניצחונות חד-צדדיים בבחירות שנערכו ב-2015 ובבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2016. התנועה הלאומנית בסקוטלנד נמצאת כעת בנקודת הכרעה לא פחות חשובה מזו שהיא ניצבה בפניה בסוף 2014. האם הברקזיט נותן ל-SNP הזדמנות להוביל את סקוטלנד למשאל עם שני? האם המפלגה תוכל לעמוד בפני גל שמרני?
All rights reserved to Scottish Government, taken from Wikipedia
טים פארון
מפלגה: ליברל-דמוקרטים
תפקיד נוכחי: יו"ר המפלגה הליברל-דמוקרטית (2015-)
מחוז בחירה: Westmorland and Lonsdale
תפקידים קודמים: נשיא המפלגה הליברל-דמוקרטית (2011-2015)
גיל: 47
חבר הפרלמנט מצפון-מערב אנגליה היה בכיר במפלגה גם לפני התבוסה הקשה בבחירות 2015, אבל לא היה אחד מ-6 השרים של המפלגה בממשלת הקואליציה עם השמרנים. הוא ניצח בבחירות לראשות המפלגה בסוף 2015. הברקזיט העניק למפלגה הזדמנות להתחדשות, ופארון הוביל את הקו הקשוח של המפלגה נגד הברקזיט. לקמפיין הבחירות הזה המפלגה נכנסה עם הרבה מאוד ציפיות, במיוחד אחרי ההצלחה שלה בבחירות המיוחדות למחוז הבחירה ריצ'מונד פארק בדצמבר האחרון. החזרה לחיים של הלייבור חיסלה כמעט לחלוטין את התקוות של המפלגה להצלחה משמעותית בבחירות הקרובות, אבל עדיין יש למפלגה סיכוי להגדיל מעט את כוחה. ההופעות המאוד טובות של פארון בעימותים הטלוויזיוניים העניקו לו נקודות בקרב הציבור. האם פארון מסוגל להוביל את מפלגתו לתוצאה יותר טובה מזו שהשיגה ב-2015?
תרזה מיי (Theresa May)
מפלגה: שמרנים
תפקיד נוכחי: ראשת ממשלת בריטניה (2016-), מנהיגת השמרנים (2016-)
מחוז בחירה: Maidenhead
תפקידים קודמים: מזכ"לית השמרנים (2002-2003), שרה לקידום הנשים והשיוויון (2010-2012), שרת הפנים (2010-2016)
גיל: 60
ראשת הממשלה יזמה את הבחירות הללו כדי לחזק את מעמדה, ונהנתה בתחילת מערכת הבחירות מתמיכה חסרת תקדים. כפי שציינתי קודם, הקמפיין הזה היה נוראי עבורה, והנתונים האחרונים מראים ששיעור ה-Disapproval (חוסר שביעות רצון) ממנה גבוה כעת יותר משיעור ה-Approval (שביעות רצון) ממנה. מיי כנראה תישאר בדאונינג 10 לפחות עד 2022, אבל התדמית שלה כמנהיגה חזקה, היורשת של מרגרט תאצ'ר אולי, נסדקה לחלוטין. אם ממול היה עומד מנהיג קצת יותר פופולרי מקורבין, אפשר להניח שהוא היה מנצח (אם כי ללא קורבין, מיי לא הייתה הולכת לבחירות מוקדמות מלכתחילה).
ג'רמי קורבין (Jeremy Corbyn)
מפלגה: לייבור
תפקיד נוכחי: יו"ר האופוזיציה (2015-), מנהיג הלייבור (2015-)
מחוז בחירה: Islington North
תפקידים קודמים: יו"ר הקואליציה נגד המלחמה (2011-2015)
גיל: 68
איש השמאל הרדיקלי שהדהים כשזכה בראשות המפלגה בספטמבר 2015 היה בשנתיים האחרונות אחד מהפוליטיקאים הכי לא פופולריים בהיסטוריה של הממלכה. קמפיין הבחירות עשה לו רק טוב, ואפשר לו להציג צדדים אחרים שלו. הוא נתפס כאנושי יותר ממיי, המצע של המפלגה מאוד פופולרי, וההופעות שלו בתקשורת הלכו והשתפרו מפעם לפעם. ועדיין, קורבין כנראה לא ייכנס לדאונינג 10 ביום שישי. האם הוא יוכל להמשיך להוביל את הלייבור אחרי הבחירות? ואם כן, האם אחרי הבחירות הוא יצליח להוביל אופוזיציה יעילה ומגובשת, בניגוד לשנתיים האחרונות?
ניקולה סטרג'ון
מפלגה: המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP)
תפקיד נוכחי: השרה הראשונה של סקוטלנד (2014-), מנהיגת המפלגה הלאומית הסקוטית (2014-)
מחוז בחירה: לא מתמודדת בבחירות לפרלמנט הבריטי; חברת הפרלמנט הסקוטי מטעם מחוז הבחירה Glasgow Southside
תפקידים קודמים: סגנית השר הראשון של סקוטלנד (2007-2014), סגנית מנהיג המפלגה הלאומית הסקוטית (2004-2014), שרת התשתיות של סקוטלנד (2012-2014), שרת הבריאות של סקוטלנד (2007-2012)
גיל: 46
הזינוק המטאורי לצמרת של ניקולה סטרג'ון הפך אותה לאחת מהדמויות החשובות בפוליטיקה הבריטית. מגזין פורבס דירג אותה כאחת מ-50 הנשים המשפיעות בעולם ב-2016, והשנייה בחשיבותה בבריטניה. סטרג'ון קיבלה על עצמה את תפקיד השרה הראשונה של סקוטלנד ומנהיגת ה-SNP מיד אחרי ההפסד של מחנה הלאומני במשאל העם. אחרי שנים רבות בהנהגתו של אלכס סלמונד, וברגע משבר לתנועה הלאומנית, הצליחה סטרג'ון להפוך את ה-SNP באופן רשמי למפלגה הדומיננטית בסקוטלנד. היא הובילה את המפלגה לניצחונות חד-צדדיים בבחירות שנערכו ב-2015 ובבחירות לפרלמנט הסקוטי ב-2016. התנועה הלאומנית בסקוטלנד נמצאת כעת בנקודת הכרעה לא פחות חשובה מזו שהיא ניצבה בפניה בסוף 2014. האם הברקזיט נותן ל-SNP הזדמנות להוביל את סקוטלנד למשאל עם שני? האם המפלגה תוכל לעמוד בפני גל שמרני?
טים פארון
מפלגה: ליברל-דמוקרטים
תפקיד נוכחי: יו"ר המפלגה הליברל-דמוקרטית (2015-)
מחוז בחירה: Westmorland and Lonsdale
תפקידים קודמים: נשיא המפלגה הליברל-דמוקרטית (2011-2015)
גיל: 47
חבר הפרלמנט מצפון-מערב אנגליה היה בכיר במפלגה גם לפני התבוסה הקשה בבחירות 2015, אבל לא היה אחד מ-6 השרים של המפלגה בממשלת הקואליציה עם השמרנים. הוא ניצח בבחירות לראשות המפלגה בסוף 2015. הברקזיט העניק למפלגה הזדמנות להתחדשות, ופארון הוביל את הקו הקשוח של המפלגה נגד הברקזיט. לקמפיין הבחירות הזה המפלגה נכנסה עם הרבה מאוד ציפיות, במיוחד אחרי ההצלחה שלה בבחירות המיוחדות למחוז הבחירה ריצ'מונד פארק בדצמבר האחרון. החזרה לחיים של הלייבור חיסלה כמעט לחלוטין את התקוות של המפלגה להצלחה משמעותית בבחירות הקרובות, אבל עדיין יש למפלגה סיכוי להגדיל מעט את כוחה. ההופעות המאוד טובות של פארון בעימותים הטלוויזיוניים העניקו לו נקודות בקרב הציבור. האם פארון מסוגל להוביל את מפלגתו לתוצאה יותר טובה מזו שהשיגה ב-2015?
מילון מונחים
Target Seats - מושבים\מחוזות בחירה שכל מפלגה מסמנת כמטרה לפני הבחירות. אלו מושבים שבהם המפלגה לא מחזיקה, ושבהם הפער שלה מהמפלגה שמחזיקה את המושב הוא נמוך. למשל: ה-Target Seat מס' 1 ברשימת ה-Target Seats של הלייבור ב-2017 הוא Gower שבוויילס. השמרנים ניצחו במושב זה ב-2015 בפער של 0.06%, 27 קולות בלבד; ה-Target Seat מס' 1 של של השמרנים הוא המושב City of Chester שבצפון מערב אנגליה, שם הלייבור ניצח ב-2015 בפער של 0.18%, 93 קולות בלבד.
Dementia Tax - תוכנית שנויה במחלוקת שהופיעה במצע של המפלגה השמרנית. בשיטה הנוכחית, אזרחים ותיקים שיש להם הון ונכסים בשווי של מעל 23.5 אלף פאונד חייבים לממן חלק מהטיפול שהם מקבלים. התכנית של המפלגה השמרנית כוללת העלאה של הסכום מ-23.5 אלף פאונד ל-100 אלף פאונד, עד כאן נשמע מצוין, אלא שהתכנית בנויה על כך שקשישים רבים יעבירו למדינה את דירותיהם לאחר מותם. כך נוצר מצב שבו אדם קשיש שמת באופן פתאומי, ללא שימוש רב בהוצאות רבות, יכול להעביר למדינה מיליוני ליש"ט, בעוד אדם חסר מזל שיסבול מחולי ממושך עלול לאבד את כל נכסיו מלבד 100 אלף ליש"ט. במקביל, מסרבים השמרנים להטיל מס ירושה. התכנית זכתה לביקורת מכל הכיוונים, ולבסוף מיי החליטה לחזור בה מהתוכנית (ולהכחיש שהיא חוזרת בה), מה שמביא אותנו להגדרה הבאה. עוד מידע על "מס הדמנציה" המסובך - https://www.themarker.com/wallstreet/1.4142406.
U-Turn - תרזה מיי חזרה בה מהתכנית לשינוי המערכת למימון שירותי הבריאות (שזכתה לכינוי Dementia Tax כאמור); היא חזרה בה בנושא הבחירות: תחילה הודיעה שוב ושוב שאין צורך בבחירות מוקדמות, ולבסוף החליטה ללכת לבחירות כשהבינה שיש לה הזדמנות פוליטית להגדיל את כוחה; היא חזרה בה בנושא הברקזיט: אחרי שתמכה באופן חד-משמעי בהישארות, היא הפכה למי שמקדמת את הברקזיט הקשה, Hard Brexit, שכולל פרישה מהשוק המשותף, ומוכנות לעזיבה ללא דיל שיסדיר את הסחר בין בריטניה לאיחוד; וחזרה בה מהכוונה שלה לעזוב את המועצה האירופית לזכויות אדם.
כל אלו גרמו לכך שהביטוי U-Turn דבק בה בכל פעם ששינתה את דעתה ביחס לעבר במהלך הקמפיין.
והנה https://www.ft.com/content/e021c208-3ede-11e7-9d56-25f963e998b2 כתבה על היו-טרנים של מיי מתוך הפייננשל טיימס (שתומך בשמרנים).
Strong and Stable - סיסמת הקמפיין של השמרנים, שמטרתה להדגיש את מיי כמנהיגה חזקה ויציבה אל מול קורבין החלש ו"קואליציית הכאוס" שלו (הסבר בהמשך).
Weak and Wobbly - התשובה השמאלית ל-Strong and Stable. הקמפיין החלש של מיי, וחוסר היציבות שהביאו איתם השמרנים לבריטניה בשנים האחרונות (הסבר בתחילת הפוסט), הפכו את הסיסמה Weak and Wobbly לפופולרית מאוד ברשות החברתיות, ובמהרה גם הלייבור החלו להשתמש בסיסמה הזו כנגד השמרנים ומיי.
Coalition of Chaos - עוד אחת מסיסמאות הבחירות של השמרנים. המטרה היא לתאר את האלטרנטיבה לשמרנים כקואליציית כאוס של הלייבור, הליברל-דמוקרטים וה-SNP. זהו ניסיון לשחזר את ההצלחה של קמפיין 2015, שבו החשש מקואליציית לייבור-SNP הוביל את השמרנים לניצחון.
IRA - הצבא האירי הרפובליקני, ארגון הטרור שביצע פיגועים ברחבי בריטניה, בעיקר כנגד חיילים בריטים. פעילות הארגון ושלוחותיו נפסקה כמעט לחלוטין עם חתימת הסכמי השלום בצפון אירלנד בסוף שנות ה-90. העבר של קורבין בהקשר הזה, במיוחד פגישותיו עם חברים בארגון במהלך שנות הפעילות של ה-IRA, מחזיר לסדר היום את הנושא של ה-IRA. האם ההצפה של הנושא מחדש תפגע בהסכמי השלום בצפון אירלנד?
Michael Fallon - שר ההגנה הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. ההופעות הכמעט קבועות שלו בתכניות הטלוויזיה הופכות אותו לסוג של דוד ביטן בריטי. לאחרונה הוא עלה לכותרות כשחשב שהוא תוקף את דבריו של קורבין בנושא הקשר בין המעורבות של בריטניה במלחמות מחוץ לשטחה לבין אירועי הטרור בה, והסתבר לו שהוא תוקף את דבריו של עמיתו בוריס ג'ונסון, שר החוץ, מ-2005.
כאן פאלון מול שרת החוץ בממשלת הצללים של הלייבור, בנושא סוריה:
Diane Abbott - פוליטיקאית בריטית וחברת הלייבור הידועה בראיונות הגרועים שהיא מעניקה לכלי התקשורת. אבוט מכהנת כשרת הפנים בממשלת הצללים של הלייבור, והיא בעלת ברית של קורבין מזה שנים רבות. הקמפיין של השמרנים מתמקד בה שוב ושוב, ותוקף אותה באופן אישי. רבים טענו שהיא מותקפת בגלל צבע עורה השחור.
Trident - תכנית הגרעין של בריטניה. התכנית עלתה לסדר היום במהלך הבחירות בעיקר בגלל עמדותיו של קורבין בנושא. בעבר קורבין הביע תמיכה בפירוק מנשק גרעיני, אבל מצע הבחירות של הלייבור מציין במפורש שהמפלגה תמשיך לתמוך בתכנית טרידנט. ההכנסה של ההבטחה הזו למצע, וההבטחה של קורבין בעימותים הטלוויזיוניים שיממש את המדיניות, חשובה מאוד. ב-1983, במסגרת המצע הנוראי של הלייבור, שזכה לכינוי "The longest suicide note in history", המפלגה תמכה רשמית בפירוק מנשק גרעיני. זו הייתה אחת מהסיבות לתבוסה הקשה של המפלגה בבחירות של אותן שנה.
NHS - שירות הבריאות הלאומי של בריטניה. המערכת הוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה על ידי ממשלת הלייבור בראשות אטלי. העקרונות שעל בסיסן נבנתה מערכת הבריאות הזו היו עקרונות של טיפול מקיף, אוניברסלי וחינמי. מדובר במערכת מוצלחת ביותר מהרבה בחינות, מאוד איכותית מבחינת הטיפול, ומבוססת על עקרונות של מדינת רווחה. בכך נבדלת בריטניה מארה"ב, וקרובה הרבה יותר לאירופה. יחד עם זאת, הקיצוצים המסיביים במערכת בשנים האחרונות תחת השלטון השמרני (קיצוצים שנראים כעת מכעיסים אפילו יותר בהתחשב בכך שסיסמת הבחירות של קמרון ב-2010 הייתה: "I'll cut the deficit, not the NHS") הביאו את המערכת על סף קריסה. מספר העובדים נחתך, רופאים בריטים לעבוד במלטה בגלל המשכורות הנמוכות, משכורות האחיות לא הועלו מאז 2009, תחום בריאות הנפש נמצא בבעיה חמורה, ולתורים לרופא לפעמים צריך לחכות כשנה וחצי. בהקשר הזה, אישה שמחכה לתור לטיפול נפשי, וסובלת מכובד ראייה, עימתה את ראשת הממשלה מיי במהלך שעת השאלות של ה-BBC. לצערי לא הצלחתי למצוא את הקטע הספציפי. בכתבה הזו תוכלו למצוא קטעים שונים משאלות במהלך שעת השאלות (עם מיי ועם קורבין, בנפרד) - http://www.mirror.co.uk/news/politics/question-time-leaders-special-live-10544876.
Tuition Fees - שיטת תשלומי הלימוד לאוניברסיטאות בבריטניה. תחת טוני בלייר, ממשלת בריטניה הנהיגה מכסת תשלום של 1,000 פאונד לשנה ב-1998; עם זאת, תהליך ה-Devolution, שכלל יצירת פרלמנטים אזוריים והענקת סמכויות לכל אחד מאותם פרלמנטים, הוביל לכך שבסקוטלנד, אנגליה, וויילס וצפון אירלנד המכסות כרגע הן שונות. המכסות הללו באנגליה, שהיו כאמור רק ברמה של 1,000 פאונד ב-1998, הן כעת ברמה של 9,000 פאונד, וצפויות לעלות לרמה של 9,250 בשנתיים הקרובות. הלייבור מציעה בבחירות הללו ביטול מוחלט של ה-Tuition Fees. זו תכנית מהפכנית, שלא ברור אם היא ניתנת למימוש; יחד עם זאת, ההיגיון שעומד מאחוריה הוא קודם כל, בלימת הפיכת האוניברסיטאות בבריטניה להעתק של האוניברסיטאות בארה"ב, שם הלימודים באוניברסיטה הם כמעט בלתי אפשריים עבור אנשים מהמעמד הנמוך. שנית, התכנית מתבססת על האמונה שחינוך אקדמי שוויוני לכל יוביל לכלכלה טובה יותר וייתן הזדמנות שווה באמת, ללא הבדל כלכלי, לכל האנשים.
Progressive Alliance - רעיון שלפיו מפלגות המרכז-שמאל והשמאל פרוגרסיביות יאחדו כוחות בחלק מהמושבים או בכולם כדי לנצח את השמרנים. למשל: הלייבור והליברל-דמוקרטים לא יעמידו מועמדים במחוז בחירה אחד כדי שהירוקים ינצחו, המפלגה הלאומית הסקוטית לא תעמיד במחוז בחירה אחר כדי שהלייבור ינצח, וכו'. הרעיון נפסל לחלוטין על ידי רוב ראשי המפלגות הרלוונטיות, למורת רוחם של ראשי מפלגת הירוקים קרוליין לוקאס וג'ונתן ברטלי, שרצו להוביל מהלך שכזה. ולמרות הכל, במספר מחוזות בחירה כן תתקיים סוג של ברית כנגד השמרנים. למשל: הליברל-דמוקרטים לא יעמידו מועמד ב-Brighton Pavillion כדי לסייע לחברת הפרלמנט והיו"ר המשותפת של הירוקים, לוקאס, ויתמכו במועמד הירוקים גם ב-Skipton and Ripon; הירוקים, שיעמדו רק ב-471 מושבים ברחבי בריטניה, תומכים לדוגמא ברופא הוק מהלייבור ב-Ealing Central and Acton ובליילה מורן מהליברל-דמוקרטים ב-Oxford West and Abingdon. הבריתות הקטנות האלה אולי יסייעו, אבל מעבר לכך, הברית הפרוגרסיבית תלויה לעת עתה בבוחרים. וזה מוביל אותנו להצבעה טקטית.
Tactical Voting - להצבעה הטקטית הזו עשויה להיות בעלת השפעה מכרעת על תוצאות הבחירות. בהיעדר ברית פרוגרסיבית מצד המפלגות, בוחרי השמאל יכולים לעשות את ההצבעה הטקטית בעצמם. ב-48 מושבים ברחבי בריטניה, סך הקולות של מפלגות השמאל ב-2015 היה גדול מזה של השמרנים, שמחזיקים במושב. האם, תיאורטית, מספיק בוחרים יהיו מוכנים לא להצביע למפלגה שבה הם תומכים, שלה אין סיכוי תיאורטי במושב, אלא למפלגת מרכז-שמאל אחרת, שלה יש סיכוי אמיתי לזכות במושב.
האתר www.tactical2017.com הוא רק דוגמה אחת לאתרים שמציעים בכל מושב ומושב את הבחירה הטקטית הנכונה למי שרוצה בסיום שלטון השמרנים. ומהצד השני - המספר הנמוך יחסית של המושבים שבהם UKIP מעמידה מועמדים (378), והתמיכה שלהם בשמרנים במושבים רבים שבהם הם לא עומדים, מלבד אחד (Vauxhall - נגיע לזה תכף), עשויה לנטרל במקרים רבים את ההשפעה של ההצבעה הטקטית של "הברית הפרוגרסיבית".
Electoral Calculus - אתר לחיזוי תוצאות הבחירות. על בסיס מודל מסוים, באתר מחשבים את מספר המושבים לפי האחוזים. באתר אפשר גם להכניס תחזית, ולקבל את חלוקת המושבים החזויה: http://www.electoralcalculus.co.uk/homepage.html. הבעיה במודל, לדעתי, היא שקשה לו לחזות שינויים מקומיים במושבים מסוימים, שיכולים להיות בניגוד לטרנד הלאומי.
Vauxhall - מושב במרכז לונדון, הממוקם באזור Lambeth. המושב בדרך כלל נחשב מושב בטוח עבור הלייבור, אבל הנסיבות כעת עשויות להוביל לתוצאה מפתיעה. חברת הפרלמנט מטעם המושב, שאותו מחזיקה הלייבור מאז 1950, היא קייט הואי. הואי, חברת הפרלמנט מאז 1989, היא מאוד פרו-ברקזיט. האג'נדה הפרו-ברקזיטית שלה היא לא בדיוק פופולרית ב-Vauxhall, שם 78% מהבוחרים הצביעו Remain. הואי לא הייתה סתם תומכת בברקזיט; היא הייתה תומכת של Leave.EU, ארגון שפעל במקביל ובניגוד לארגון שנבחר כארגון הרשמי של מחנה ה-Leave, והיה מזוהה עם UKIP. התמונה "המלבבת" הזו שלה עם נייג'ל פרג' פגעה בתדמיתה במיוחד:
ועדיין, הלייבור כנראה תשמור על המושב, בגלל המשמעות של הקמפיין מבחינה לאומית. הליברל-דמוקרטים, עם העיתונאי והתחקירן ג'ורג' טרנר כמועמד, ועם מצע אנטי-ברקזיט, ינסו להפתיע ביום הבחירות.
theresamaygifs# - האשטאג משעשע שרץ ברשתות החברתיות לאחר ההופעה של תרזה מיי בשעת השאלות של סקיי ניוז ב-29.5. https://twitter.com/search?q=%23TheresaMayGifs&src=tyah
פסקול
אם כבר הזכרנו את הסכסוך האירי, נתחיל עם סר פול מקרטני ולהקת Wings, עם שירם "Give Ireland Back to the Irish" מ-1972. השיר הופיע גם באלבום הראשון של הלהקה, Wild Life. כמובן שהשיר נפסל להשמעה ב-BBC. בכל זאת, השיר הגיע למקום ה-16 במצעד הבריטי, ולמקום הראשון במצעדים בספרד ואיך לא, באירלנד.
וממקרטני נעבור לבונו ו-U2. להקת הרוק האירית שרה על אירועי "יום ראשון העקוב מדם", שבמסגרתם המשטרה הבריטית ירתה למוות ב-14 מפגינים קתולים לא חמושים. השיר Sunday Blood Sunday הופיע באלבום War של הלהקה מ-1983, והפך לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה בכל שנות פעילותה. הנה השיר, מתוך ערוץ ה-Vevo של U2 ביוטיוב:
נעבור לג'ון לנון, ששר על הסכסוך בצפון אירלנד באלבום Some Time in New York City מ-1972. המילים, איך נאמר זאת בעדינות, חדות במיוחד (למשל: צריך להיות לך את המזל של האירים, אתה תתפלל שהיית מת במקום; צריך להיות את המזל של האירים, אתה תתפלל שתהיה אנגלי שוב). והנה השיר, Luck of the Irish:
נמשיך עם לנון, והפעם, Working Class Hero, מתוך אלבומו מ-1970, John Lennon/Plastic Ono Band. השיר סייע לקבע את מעמדו של לנון כ"גיבור מעמד הפועלים". כזכור, הביטלס הגיעו מליברפול, העיר של מעמד הפועלים בבריטניה, ומעוז הלייבור הגדול ביותר. השורה החוזרת על עצמה בשיר היא "Working Class Hero is something to be":
למרות שהביטלס הגיעו ממעוז הלייבור ליברפול, ובהחלט נחשבו לנוטים שמאלה, השיר שפותח את האלבון Revolver מ-196 הוא השיר Taxman שנכתב, הולחן ובוצע ע"י ג'ורג' האריסון. השיר תוקף באופן ישיר את המס הפרוגרסיבי שהנהיגה ממשלת הלייבור בראשות ווילסון באותה עת; מכיוון שהכנסותיהם של הביטלס הפכו אותם לחלק מ-5% מהאוכלוסיה שמרוויחים הכי הרבה, הם נאלצו לשלם מס פרוגרסיבי. כלומר, 95% מהכנסותיהם נלקחו על ידי המדינה כמיסים. בשיר מוזכרים שמותיהם של ראש הממשלה דאז מטעם הלייבור, ווילסון (שהציע לתת לחברי הביטלס תארי סר רק שנה לפני כן) ושל ראש האופוזיציה ומנהיג השמרנים דאז, הית'. הנה האריסון מבצע את השיר בהופעה חיה בטוקיו, יחד עם אריק קלפטון, ב-1991.
בשנותיה הראשונות, להקת הרגאיי הבריטית UB40 עסקה בנושאים פוליטיים וחברתיים בשיריה. שמה של הלהקה הוא ראשי תיבות של Unemployment Benefit, Form 40. בשירה One in Ten מ-1981, מתייחסת הלהקה לשיעור האבטלה של 9.6% באזור ה-West Midlands בקיץ 1981. השיר עוסק באבטלה ומעמת את השומעים עם העובדה שהמובטלים לא זוכים להתייחסות, מעבר להתייחסות סטטיסטית - "Statistical reminder of a world that doesn't care".
להקת הרגאיי והסקה הבריטית Captain Ska עסקה תמיד בנושאים פוליטיים, אבל השיר שהלהקה הוציאה לאחרונה נגד תרזה מיי, Liar Liar GE17, הפך ללהיט גדול במיוחד. מדובר בגרסה מעודכנת לשירה Liar Liar מ-2010, שתקף את ממשלת הקואליציה דאז על הפרת ההבטחה שלה לבטל את התשלום לאוניברסיטאות (Tuition Fees). הגרסה החדשה תוקפת ישירות את תרזה מיי. הלהקה שיתפה פעולה בהקלטה עם הארגון "אספת העם כנגד הצנע" (People's Assembly Against Austerity). השיר זכה להצלחה מסחררת. הוא שוחרר ב-26.5, ועד ל-1.6 הוא הגיע למקום הראשון בהורדות מ-iTunes ולמקום הרביעי במצעד הסינגלים הבריטי. השיר גם זכה ליותר מ-2 מיליון צפיות ביוטיוב.
תחזית
מכיוון שכבר נכוויתי בעבר, ורבים וטובים ממני נכוו, בתחזיות פוליטיות, במיוחד ב-2016, אציע כמה תסריטים, ואעריך מה הסיכוי של כל תסריט להתממש.
מספרי המושבים מייצגים חישובים שלי, שלא אלאה אתכם בהם. נעזרתי בפרטי מידע שונים כדי להעריך כמה תסריטים אפשריים. מה שחשוב באופן כללי זה לא מושב לפה או לשם, אלא באמת המהות של כל תסריט. את המפות יצרתי באמצעות mapchart.net (יצרתי רק שלוש מפות מפאת קוצר הזמן).
תסריט 1
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: Landslide לשמרנים, שישיגו את התוצאה הטובה ביותר שלהם מאז 1931 (!), ותבוסה איומה ללייבור, הגרועה ביותר שלהם מאז 1935 (!). עם הישג אדיר בסקוטלנד, של 13 מושבים, השמרנים ידחקו את ה-SNP לפינה, ומשאל עם שני ייראה כמו אירוע בדיוני. הלייבור תעמוד בסכנת פיצול אם קורבין יתעקש להמשיך בתפקידו, וינצח בחירות נוספות לראשות המפלגה. כל הקשקשת במהלך קמפיין הבחירות, כולל שלי, על הקמפיין הנוראי של השמרנים, תיראה כמגוחכת, ועיתוני הימין ברחבי העולם יחגגו את התבוסה של "השמאל והתקשורת השמאלנית".
סיכוי: בינוני
תסריט 2
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: ניצחון מוחץ לשמרנים אמנם, שיגדילו את הרוב שלהם ב-43 מושבים. הניצחון הזה יעניק שקט תעשייתי, לפחות זמני, לתרזה מיי. עדיין, התדמית שלה תישאר פגועה, וידובר רבות על כך שללא הקמפיין הגרוע שלה, השמרנים יכלו לזכות ביותר מ-400 מושבים "ולחסל" את הלייבור כמעט סופית. מהצד של הלייבור, התוצאה תהיה מאכזבת בהרבה מובנים, ורבים מחברי הפרלמנט מטעם המפלגה ירצו בלכתו של קורבין. המפלגה תיכנס לקרבות פנימיים קשים ביום שאחרי. יחד עם זאת, זו תהיה תוצאה סבירה ביחס למקום שבו עמדה המפלגה בתחילת הקמפיין, וקורבין ינסה להצדיק את הישארותו בתפקיד. הליברל-דמוקרטים יתאכזבו מכך שלא הצליחו להגדיל את כוחם, אבל יתנחמו בכך שהם לא איבדו מכוחם. ה-SNP תישאר המפלגה הדומיננטית בסקוטלנד, ותיכנס לקרב ראש בראש עם השמרנים, גם בווסטמינסטר וגם בהולירוד (מיקום הפרלמנט הסקוטי), על משאל עם שני.
סיכוי: בינוני-גבוה
תסריט 3
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: ניצחון פירוס לשמרנים, שישמרו על הרוב שלהם ואפילו יגדילו אותו קצת, אבל יצאו מהבחירות האלו בראש מורכן. מול מנהיג לא פופולרי ברמה היסטורית כמו קורבין, עם יתרון של 25% בסקרים בתחילת הקמפיין וחלומות על 400 מושבים ומעלה, השינוי המזערי שיתבטא בתוצאות בחירות שכאלו יוביל לעריפת ראשים. תרזה מיי תחזיק, לפחות זמנית, בכסאה, אבל תהיה מוגבלת ביותר. היא לא תוכל לערוך שינויים נרחבים בקבינט, ובהזדמנות הראשונה, כששיחות הברקזיט יחלו להסתבך, הלחשושים על החלפתה יתחילו. קורבין כנראה יישאר בתפקיד מנהיג הלייבור, עדיין יסבול מקרבות פנימיים, אבל התוצאה הסבירה שהמפלגה תזכה בה תשמוט את הקרקע מתחת לרוב הטיעונים של מתנגדיו.
סיכוי: בינוני-נמוך
תסריט 4
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: תוצאה שכזו תוביל ל-Hung Parliament, ולכאוס מוחלט במערכת הפוליטית הבריטית. זו תהיה תבוסה קשה ביותר לתרזה מיי, שתאבד את הרוב שלה בפרלמנט בבחירות שהיא בעצמה יזמה. השמרנים עדיין יהיו המפלגה הגדולה ביותר, ובפער גדול. משמעות הדבר היא שהשמרנים כנראה ירכיבו ממשלת מיעוט, וייתמכו מבחוץ על ידי ה-DUP. הם יתקשו מאוד להתנהל ולתפקד, מכיוון שכל המפלגות מלבד ה-DUP וה-UUP (שלפי התחזית שלי יישארו מחוץ לפרלמנט) לא מוכנות לשתף איתם פעולה. קורבין והלייבור ייזכרו כמנצחים הגדולים, למרות היתרון של השמרנים, וייתכן שהם ינסו להרכיב ממשלת מיעוט משלהם עם תמיכה חיצונית מה-SNP והליברל דמוקרטים. הליברל-דמוקרטים יצליחו להגדיל את כוחם למרות איבוד מצביעים ללייבור, בעיקר בזכות הצבעה טקטית. פרלמנט שכזה יתקשה לתפקד באופן כללי, וייתכן שבתוך כמה חודשים נראה בחירות חוזרות.
סיכוי: נמוך
תסריט 5
חלוקת המושבים:
אחרי הבחירות: תסריט עם סיכוי נמוך מאוד, אבל, כבר קרו דברים מעולם.. בכל מקרה, בליל הבחירות התיאורטי ההזוי הזה, השוק של טראמפ ייראה כמו אירוע שולי. שרת הפנים אמבר ראד תודח ב-"Portillo Moment" של 2017 (זכר לאירוע שבו שר הביטחון מטעם השמרנים הפסיד את המושב שלו ב-Landslide של הלייבור ב-1997), והלייבור תעבור את השמרנים כדי להפוך למפלגה הגדולה ביותר, אבל עדיין ב-Hung Parliament. עם סחף אדיר לכיוון המפלגה בלונדון ובוויילס, עם התעוררות מחודשת בסקוטלנד ועם הפסדים מינוריים בלבד בצפון, הלייבור כנראה תרכיב את הממשלה בתסריט כזה. זו תהיה ממשלת מיעוט אמנם, אבל ה-SNP והליברל דמוקרטים לא יוכלו להרשות לעצמם להפיל ממשלה שכזו.
סיכוי: נמוך מאוד עד אפסי
סיכום
מערכת הבחירות הזו לא התפתחה להיות משעממת כפי שצפינו. יחד עם זאת, התוצאה עדיין נראית די ידועה מראש. מה שיעניין בתוצאות הערב יהיה הדינמיקה. עד כמה השמרנים יגדילו את היתרון שלהם? כיצד יראו הבחירות בוויילס ובסקוטלנד? האם אפילו כמה מהמושבים השמרניים הוותיקים ביותר בלונדון יעברו ללייבור, בצל הברקזיט?
היום שאחרי בפוליטיקה הבריטית לא מבשר טובות לאף אחד מראשי המפלגות הנוכחיות. אל תתפלאו עם בעוד פחות מ-5 שנים (המועד הקבוע בחוק), בריטניה תלך שוב לבחירות בזק.
ומה יש לנו ללמוד מכל העניין? נכון שתרזה מיי לא הופיעה לעימותים ולא ממש פגשה בוחרים אמיתיים. נכון גם ששיטת הבחירות האזורית מובילה בהכרח לקמפיין בחירות שונה. ועדיין - העימותים ראש בראש, השאלות מהבוחרים, השאלות הקשות מהעיתונאים, המסע של האוטובוסים של המפלגות בכל רחבי בריטניה, העצרות והאספות בכל חור אפשרי, המעורבות של צעירים, המעורבות של פעילים וארגונים מכל רחבי הקשת הפוליטית, כל אלו הם חלום רחוק עבורנו. העובדה שהבחירות הן באמת על מדיניות, על מצע, על הבדלי השקפות, גם כן חלום רחוק עבורנו. לישראל יש הרבה מה ללמוד מבריטניה. בנושא הזה, ספציפית, במיוחד.
כתבות מעניינות:
https://www.theguardian.com/politics/series/voices-and-votes - פרויקט קולות ובוחרים (Voices and Votes), הגארדיאן
https://www.theguardian.com/politics/2017/apr/21/anything-but-the-tories-bristol-west-voters-weigh-up-their-options - הגארדיאן, "הכל חוץ מהשמרנים - Bristol West".
https://www.tactical2017.com/ - האתר המוביל בנושא של הצבעה טקטית.
https://www.thetimes.co.uk/article/tories-on-course-to-recapture-heartlands-87z25xbqv?utm_source=esp&utm_medium=Email&utm_campaign=The+Snap&utm_term=223544&subid=22852037&CMP=snap_election_briefing - השמרנים בדרך לכבוש מחדש את מעוזיהם בסקוטלנד, מתוך הפייננשל טיימס.
https://www.theguardian.com/politics/2017/jun/02/on-jeremy-corbyns-campaign-trail-in-pictures?CMP=fb_gu - הגארדיאן, עם ג'רמי קורבין במהלך הקמפיין, בתמונות.
https://www.theguardian.com/politics/2017/jun/03/what-five-different-election-outcomes-will-mean-for-britain?CMP=fb_gu - הגארדיאן, מה תהיה משמעותם של חמישה תסריטים שונים לתוצאות הבחירות עבור בריטניה?
https://www.theguardian.com/politics/2017/may/25/ban-burqas-promote-vitamin-d-odd-ideas-ukip-manifesto - המצע המשונה של יוקיפ, כולל איסור על בורקה כדי "להעלות רמת ויטמין D", מתוך הגארדיאן
https://www.theguardian.com/politics/ng-interactive/2017/jun/07/the-outsiders-some-of-the-uks-more-unexpected-candidates - המועמדים הלא צפויים בבחירות 2017, מתוך הגארדיאן
http://www.newstatesman.com/politics/june2017/2017/06/june-2017-whats-worth-staying-election-night - ניו סטייטסמן, למה שווה להישאר ערים בליל הבחירות.
https://yougov.co.uk/uk-general-election-2017/ - מודל הבחירות של YouGov.
ואיך בדיוק אפשר לסיים בלי גרג נייט? המועמד השמרני ב-East Yorkshire העלה לרשת סרטון הזוי ביותר בכיכובו (הסרטון מתוך הערוץ Sir Dennis of Flintshire). ב-0:34 מתחיל הג'ינגל ההזוי עוד יותר:
והתגובות ברשת ללהיט הביזארי לא איחרו לבוא. הנה הרמיקס, מתוך הערוץ של Michael Normanton:
וגם זה, מתוך הערוץ של davidtheguitarplayer:
