זהו, השלב הראשון של מערכת הבחירות, הרכבת הרשימות, הסתיים ביום חמישי. השבוע האחרון הדגים לנו עד כמה חלולה מערכת הבחירות הזו. בחירות שבהן נושא הדיון העיקרי הוא מידת הציונות של מפלגות מסוימות, שבהן כמעט כל מפורסם במדינה מקבל הצעה להצטרף לרשימה, ושבהן מפלגות הקואליציה, שנמצאות בשלטון כבר 6 שנים ברציפות, תוקפות את מפלגות האופוזיציה, ללא שום הצגה של תוכנית או מצע בנושאים הביטחוניים, המדינים, הכלכליים והחברתיים. במקום לדון בנושאים החשובים באמת, ולהפוך את מערכת הבחירות הזו לבחירות שהן דיון על אידיאולוגיה - דנים בציונותם או בחוסר ציונותם של חברי מפלגה מסוימת, בציטוטים עלומים של מועמדים מלפני 10-15 שנים, ומבססים על ציטוטים אלו, המוצגים בצורה של חצאי אמיתות והוצאה מוחלטת מההקשר, קמפיין שלם. הורדת יוקר המחייה? היחסים עם ארה"ב? מערכת הבריאות הקורסת לתוך עצמה? מה פתאום. ציטוט מעמ' 100 בספר על המחאה החברתית של סתיו שפיר - זהו הנושא הקריטי ביותר שבו עוסקים כיום במערכת הבחירות. לא בכדי מנסים אלו חסרי ההישגים וחסרי התוכניות לעתיד להסיט את הדיון מהשאלות הקשות וממצבם של מיליוני אזרחים החיים מתחת לקו העוני, אל דיון שחשיבותו לעתיד המדינה היא כקליפת השום. ואסיים את החלק הראשון של הטור שלי עם ציטוט של אחד מבכירי המפלגה שהקמפיין שלה מבוסס על ציטוטי המפלגה היריבה - השר גלעד ארדן שאמר "יורים עלינו והתקשורת מתעסקת באנשים שמחטטים בפחי זבל"(http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000995082). הדברים נאמרו לפני כחודש ע"י שר הפנים, שגר בעת ההיא בסביון (מאז הוא כבר הספיק למכור את דירתו שם), לאחר ירי של רקטה בודדת לשטח פתוח בעוטף עזה, ומספר ימים לאחר פרסום דו"ח העוני האלטרנטיבי הקובע כי בישראל 2.5 מיליון עניים. אני מציע לכם לחשוב על השאלה הנ"ל - איזה ציטוט צריך להופיע במערכת הבחירות, זה של פרופ' יוסי יונה, מספר 23 במחנה הציוני ממאמר לפני 10 שנים, או זה של מספר 2 במפלגת השלטון לפני חודש.
המפסידים והמרוויחים של השבוע - הליכוד ונתניהו הם המרוויחים הגדולים של השבוע. סדר היום הביטחוני בעקבות האירועים בצפון, והצטרפותו ברגע האחרון של חבר הכנסת והשר לשעבר, בני בגין, לרשימת הליכוד במקום ה-11, חיזק מאוד את מפלגת השלטון, שבסקרים האחרונים קפצה ל-25-27 מנדטים ועקפה את רשימת המחנה הציוני. הקפיצה של הליכוד בסקרים היא גם תוצאה של השבוע האיום שעבר על הבית היהודי. השיריון של אלי אוחנה במפלגה, שגרר מהומה פנימית ופרישה של חבר כנסת מהרשימה (זבולון כלפה), הסתיים במפח נפש - אוחנה פרש בעקבות המהומה שהתחוללה, דני דיין פרש גם הוא מהמפלגה תוך כדי שהוא תוקף את בנט, וכאמור, גם ח"כ זבולון כלפה, נציג תקומה, פרש מהרשימה לכנסת. ההאשמות על הגזענות במפלגה ובציונות הדתית גרמו לבית היהודי להתחיל ולאבד גובה, ואחרי חודשים שלמים של 16-17 מנדטים בסקרים, בסוף השבוע צנחה המפלגה ל-12-15 מנדטים בלבד. מפלגת המחנה הציוני שומרת על יציבות של 24-26 מנדטים בסקרים, אך היא מרוויחה מצביעים על חשבון שותפותיה הטבעיות, מרצ ויש עתיד. גם יש עתיד, וגם ובמיוחד מרצ, נכנסו בשבוע האחרון למצב של סכנה ממשית לקיומן. מרצ הגיעה בסקרים ל-5 מנדטים ואפילו ל-4, ממש על הסף העליון של אחוז החסימה, בעוד יש עתיד צנחה מ-10-11 מנדטים בשבועות האחרונים ל-8 ברוב סקרי סוף השבוע. גם מפלגתו של כחלון, "כולנו", שאיבדה את המועמדת שהייתה אמורה להיות מס' 3 ברשימה, צגה מלקו, בגלל תקופת צינון קצרה מדי שעברה מאז התפטרה מרשות השידור, צירפה את ראשת עיריית ערד, טלי פלוסקוב מישראל ביתנו, למקום השישי, ולמקום השלישי הוקפץ זוכה פרס ישראל אלי אלאלוף. ח"כ לשעבר מטעם קדימה, אכרם חסון, הצטרף גם כן למפלגה. למרות השינויים ברשימה, כולנו של כחלון לא מתרוממת. גם עבור ליברמן וישראל ביתנו היה זה שבוע לא חיובי במיוחד, כאשר מצבם בסקרים עדיין רע מאוד, וגם המתיחות הביטחונית לא הביאה להתחזקותם.
המתקפה על התקשורת ופרשת הבקבוקים - עוד נושא "מאוד חשוב" וקריטי לקיומה של מדינת ישראל הוא התקשורת, שעומדת במרכז הקמפיין של הליכוד והבית היהודי. בעוד נתניהו תוקף שוב ושוב את התקשורת שרוצה להפילו לטענתו, מועמד הבית היהודי ינון מגל עלה השבוע לדבר בתוכנית הרדיו של רינו צרור בגלי צה"ל, ובמקום לענות לשאלות בנושא אלי אוחנה, תקף חזיתית את המראיין. המון צביעות יש במתקפה הזו של מגל; האיש, שהיה העורך הראשי של אתר האינטרנט הנקרא ביותר בישראל, עד לפני מספר שבועות, לא יכול להתלונן על תקשורת שמאלנית ומוטה כשהוא עצמו היה בכיר כ"כ בתקשורת ולא היסס להביע את דעתו ברבים תוך כדי הופעותיו בתקשורת. אם כבר פתחנו את נושא התקשורת, ראוי וצריך לבדוק אילו כלי תקשורת מגויסים להפלת ביבי, לכאורה, ואילו לא. בהחלט אפשר לומר שידיעות אחרונות, Ynet והארץ פועלים להפלת שלטונו של נתניהו. נגיד ונוסיף גם את ערוץ 10 (ששלושה מכתביו הבכירים הם חובשי כיפות) ואת ערוץ 2 (שהכתב הפוליטי שלו הוא בנו של פובליציסט ימני) לצד הזה - נוכל להציב ממול את ישראל היום (העיתון הנקרא ביותר בישראל), ערוץ 1 שהוא בבעלות המדינה, NRG, מקור ראשון, וואלה ואת העיתונות המגזרית הדתית והחרדית. כלומר, אין באמת רוב לכלי התקשורת הרוצים להפיל את נתניהו. ובאשר לפרשת הבקבוקים, מה שקרה בבית ראש הממשלה, אם קרה, הוא גם איום ונורא - אך האחריות לכך לא צריכה להיות מוטלת על הגברת נתניהו, אלא על מר נתניהו, ראש הממשלה. הוא האחראי, הוא האשם במעשה שכזה או אחר, אם קרה, ואליו צריכה להיות מופנית הביקורת, לא כלפי אשתו. ואם כבר מדברים על שחיתות ועל קשר לאשת ראש הממשלה, ב-1977, במהלך מערכת הבחירות, נפתחה חקירה לגבי חשבון דולרים (דבר זניח מאוד במושגי השחיתות היום) שנותר בוושינגטון מהתקופה שבה ר"מ דאז יצחק רבין ז"ל שימש כשגריר ישראל, שהיה רשום על שמה של אשתו לאה רבין ז"ל. מערכת הבחירות לא מנעה מהעיתונות לחשוף את הפרשה, המשטרה לא נמנעה מלחקור את הפרשה בשל "רגישות התקופה", ורבין לקח עליו את מלוא האחריות, וקם והתפטר ב-7.4.77, בשל הפרשה. אז הייתה בושה והייתה לקיחת אחריות. איפה ראש הממשלה דאז ואיפה זה של היום. דור הנפילים כבר איננו.
https://www.youtube.com/watch?v=8NsDh5sFoKM
ועוד קצת על "פרשת העמותות מס' 2" שהליכוד יחשוף מחר. קצת מטריד שהמפלגה הזו נוטלת על עצמה את דגל הלחימה בשחיתות. מגוחך ממש היא העובדה שהם מזכירים שוב ושוב את שתיקתו של הרצוג בפרשת העמותות, כאשר המשטרה המליצה בעבר פעמיים על הגשת כתב אישום כנגד נתניהו (בסופו של דבר לא הוגש אף כתב אישום); כאשר מס' 12 ברשימה, צחי הנגבי, הוא אדם שהורשע בעדות שקר; כאשר המורשעים קצב, אולמרט, הירשזון ועוד צמחו בתוך המפלגה הזו; וכאשר השותפים הטבעיים והברורים שלהם אחרי הבחירות לממשלה יהיו העבריין המורשע דרעי, ומפלגת "ישראל ביתנו" (שותפתם לרשימה בבחירות הקודמות, להזכירכם), שהיא, לכאורה כמובן, לא כ"כ נקיה בלשון המעטה. שוב אנו מגלים צביעות - שאופיינית לכל הפוליטיקאים, מכל הצדדים, דרך אגב - בהתנהלות הזו של הליכוד. לפני שחושפים איזשהי פרשה כזו או אחרת, כדאי לעשות בדק בית. זו עזות מצח של ממש להתלונן על מימון חיצוני\אמריקאי לקמפיין של מפלגה יריבה, כאשר התורמים של נתניהו ושל עוד לא מעט פוליטקאים ימניים הם אמריקאים, וכאשר יש לראש הממשלה עיתון בית, שמדקלם למעשה את דף המסרים של קמפיין הליכוד, עיתון המהווה תעמולת בחירות ברורה הרבה יותר ומקושרת הרבה יותר מ-V15, הממומן ע"י מיליארדר אמריקאי המממן במקביל גם את המפלגה הרפובליקנית ומועמדיה. אם זהו לא מימון חוץ ותעמולת בחירות לא ישירה, מהי תעמולת בחירות?
הרכב הרשימות -
הליכוד: 1. נתניהו, 2. ארדן, 3. אדלשטיין, 4. ישראל כץ, 5. רגב, 6. שלום, 7. יעלון, 8. אלקין, 9. דנון, 10. לוין, 11. בגין, 12. הנגבי, 13. שטייניץ, 14. גמליאל, 15. אקוניס, 16. ביטן, 17. חיים כץ, 18. ז'קי לוי, 19. קיש, 20. חוטובלי, 21. אמסלם, 22. זוהר, 23. ד"ר ענת ברקו, 24. קרא, 25. בוקר, 26. דיכטר, 27. נגוסה, 28. קורן, 29. מזוז, 30. חזן.
המחנה הציוני: 1. הרצוג, 2. לבני, 3. יחימוביץ', 4. שפיר, 5. שמולי, 6. בר-לב, 7. בר, 8. פרץ, 9. מרב מיכאלי, 10. כבל, 11. טרכטנברג, 12. מרגלית, 13. רוזנטל, 14. סויד, 15. עטר, 16. יואל חסון, 17. בהלול, 18. ברושי, 19. בירן, 20. שי, 21. סבטלובה, 22. נחמיאס-ורבין, 23. יונה, 24. בן-ראובן, 25. כהן-פארן, 26. סעד, 27. פדידה, 28. טיבייב, 29. מזרחי, 30. יניב.
הבית היהודי: 1. בנט, 2. אריאל, 3. שקד, 4. בן-דהן, 5. סלומיאנסקי, 6. אורי אורבך, 7. מגל, 8. יוגב, 9. סמוטריץ', 10. מועלם, 11. וורצמן, 12. ניר אורבך, 13. רונצקי, 14. סטרוק, 15. רוט, 16. שובל, 17. בוארון, 18. אייל, 19. סלומון, 20. שילת.
יש עתיד: 1. לפיד, 2. פירון, 3. גרמן, 4. מאיר כהן, 5. פרי, 6. שלח, 7. ילין, 8. אלהרר, 9. רזבוזוב, 10. לביא, 11. מיקי לוי, 12. שטרן, 13. תמנו-שטה, 14. טופורובסקי, 15. קלדרון.
הרשימה הערבית המשותפת: 1. עודה, 2. גנאים, 3. זחאלקה, 4. טיבי, 5. תומא-סלימאן, 6. חאג'-יחיא, 7. זועבי, 8. חנין, 9. אבו-עראר, 10. ג'בארין, 11. גטאס, 12. סעדיה, 13. אבו-מערוף, 14. אזברגה, 15, חרומי.
כולנו בראשות כחלון: 1. כחלון, 2. גלנט, 3. אלאלוף, 4. אורן, 5. עזריה, 6. פלוסקוב, 7. שאשא-ביטון, 8. אלי כהן, 9. פולקמן, 10. מירב בן-ארי, 11. באב"ד, 12. אכרם חסון, 13. אוזן, 14. סיום, 15. בליסטרא.
ש"ס: 1. דרעי, 2. יצחק כהן, 3. נהרי, 4. מרגי, 5. אזולאי, 6. בן-צור, 7. וקנין, 8. אברהם מיכאלי, 9. ביטון, 10. גואטה.
יהדות התורה: 1. ליצמן, 2. גפני, 3. פרוש, 4. מקלב, 5. מוזס, 6. אייכלר, 7. אשר, 8. סורוצקין, 9. טייטל, 10. חדד.
ישראל ביתנו: 1. ליברמן, 2. אורלי לוי-אבקסיס, 3. לנדבר, 4. שוחט, 5. גל, 6. עמאר, 7. אילטוב, 8. פורר, 9. מלינובסקי, 10. מיסטריאל.
יחד העם איתנו: 1. ישי, 2. סטבון, 3. עייש, 4. מרזל, 5. טרבולסי, 6. בראלי, 7. שוומנפלד, 8. יקיר, 9. אילון, 10. יצחק.
מרצ: 1. גלאון, 2. גילאון, 3. פריג', 4. רוזין, 5. זנדברג, 6. רז, 7. לסקי, 8. דבוש, 9. וילן, 10. זכי.
סקרים - נמשכת ההתחזקות של שתי המפלגות הגדולות, כאשר הליכוד, שסבל מתקופה חלשה ומירידה קלה בסקרים, זכה לגדילה משמעותית במספר המנדטים לקראת סוף השבוע בעקבות האירועים הביטחוניים. כרגע המגמה המסתמנת היא שיוויון עם יתרון קל (כדבריו של חיים יבין בליל המדגם ב-96') למחנה הציוני. הבית היהודי נחלש בעקבות אירועי השבוע, כאמור. יש עתיד נחלשה מעט, החרדיות וכולנו שומרות על יציבות, הערבים זוכים בכ-12 מנדטים כמעט בכל הסקרים, ומרצ וישראל ביתנו מתבוססות מעט מעל אחוז החסימה, כאשר ישי מגרד אותו מלמטה למרות התחזקות מסוימת השבוע. להלן מודל הסקרים:
המפסידים והמרוויחים של השבוע - הליכוד ונתניהו הם המרוויחים הגדולים של השבוע. סדר היום הביטחוני בעקבות האירועים בצפון, והצטרפותו ברגע האחרון של חבר הכנסת והשר לשעבר, בני בגין, לרשימת הליכוד במקום ה-11, חיזק מאוד את מפלגת השלטון, שבסקרים האחרונים קפצה ל-25-27 מנדטים ועקפה את רשימת המחנה הציוני. הקפיצה של הליכוד בסקרים היא גם תוצאה של השבוע האיום שעבר על הבית היהודי. השיריון של אלי אוחנה במפלגה, שגרר מהומה פנימית ופרישה של חבר כנסת מהרשימה (זבולון כלפה), הסתיים במפח נפש - אוחנה פרש בעקבות המהומה שהתחוללה, דני דיין פרש גם הוא מהמפלגה תוך כדי שהוא תוקף את בנט, וכאמור, גם ח"כ זבולון כלפה, נציג תקומה, פרש מהרשימה לכנסת. ההאשמות על הגזענות במפלגה ובציונות הדתית גרמו לבית היהודי להתחיל ולאבד גובה, ואחרי חודשים שלמים של 16-17 מנדטים בסקרים, בסוף השבוע צנחה המפלגה ל-12-15 מנדטים בלבד. מפלגת המחנה הציוני שומרת על יציבות של 24-26 מנדטים בסקרים, אך היא מרוויחה מצביעים על חשבון שותפותיה הטבעיות, מרצ ויש עתיד. גם יש עתיד, וגם ובמיוחד מרצ, נכנסו בשבוע האחרון למצב של סכנה ממשית לקיומן. מרצ הגיעה בסקרים ל-5 מנדטים ואפילו ל-4, ממש על הסף העליון של אחוז החסימה, בעוד יש עתיד צנחה מ-10-11 מנדטים בשבועות האחרונים ל-8 ברוב סקרי סוף השבוע. גם מפלגתו של כחלון, "כולנו", שאיבדה את המועמדת שהייתה אמורה להיות מס' 3 ברשימה, צגה מלקו, בגלל תקופת צינון קצרה מדי שעברה מאז התפטרה מרשות השידור, צירפה את ראשת עיריית ערד, טלי פלוסקוב מישראל ביתנו, למקום השישי, ולמקום השלישי הוקפץ זוכה פרס ישראל אלי אלאלוף. ח"כ לשעבר מטעם קדימה, אכרם חסון, הצטרף גם כן למפלגה. למרות השינויים ברשימה, כולנו של כחלון לא מתרוממת. גם עבור ליברמן וישראל ביתנו היה זה שבוע לא חיובי במיוחד, כאשר מצבם בסקרים עדיין רע מאוד, וגם המתיחות הביטחונית לא הביאה להתחזקותם.
המתקפה על התקשורת ופרשת הבקבוקים - עוד נושא "מאוד חשוב" וקריטי לקיומה של מדינת ישראל הוא התקשורת, שעומדת במרכז הקמפיין של הליכוד והבית היהודי. בעוד נתניהו תוקף שוב ושוב את התקשורת שרוצה להפילו לטענתו, מועמד הבית היהודי ינון מגל עלה השבוע לדבר בתוכנית הרדיו של רינו צרור בגלי צה"ל, ובמקום לענות לשאלות בנושא אלי אוחנה, תקף חזיתית את המראיין. המון צביעות יש במתקפה הזו של מגל; האיש, שהיה העורך הראשי של אתר האינטרנט הנקרא ביותר בישראל, עד לפני מספר שבועות, לא יכול להתלונן על תקשורת שמאלנית ומוטה כשהוא עצמו היה בכיר כ"כ בתקשורת ולא היסס להביע את דעתו ברבים תוך כדי הופעותיו בתקשורת. אם כבר פתחנו את נושא התקשורת, ראוי וצריך לבדוק אילו כלי תקשורת מגויסים להפלת ביבי, לכאורה, ואילו לא. בהחלט אפשר לומר שידיעות אחרונות, Ynet והארץ פועלים להפלת שלטונו של נתניהו. נגיד ונוסיף גם את ערוץ 10 (ששלושה מכתביו הבכירים הם חובשי כיפות) ואת ערוץ 2 (שהכתב הפוליטי שלו הוא בנו של פובליציסט ימני) לצד הזה - נוכל להציב ממול את ישראל היום (העיתון הנקרא ביותר בישראל), ערוץ 1 שהוא בבעלות המדינה, NRG, מקור ראשון, וואלה ואת העיתונות המגזרית הדתית והחרדית. כלומר, אין באמת רוב לכלי התקשורת הרוצים להפיל את נתניהו. ובאשר לפרשת הבקבוקים, מה שקרה בבית ראש הממשלה, אם קרה, הוא גם איום ונורא - אך האחריות לכך לא צריכה להיות מוטלת על הגברת נתניהו, אלא על מר נתניהו, ראש הממשלה. הוא האחראי, הוא האשם במעשה שכזה או אחר, אם קרה, ואליו צריכה להיות מופנית הביקורת, לא כלפי אשתו. ואם כבר מדברים על שחיתות ועל קשר לאשת ראש הממשלה, ב-1977, במהלך מערכת הבחירות, נפתחה חקירה לגבי חשבון דולרים (דבר זניח מאוד במושגי השחיתות היום) שנותר בוושינגטון מהתקופה שבה ר"מ דאז יצחק רבין ז"ל שימש כשגריר ישראל, שהיה רשום על שמה של אשתו לאה רבין ז"ל. מערכת הבחירות לא מנעה מהעיתונות לחשוף את הפרשה, המשטרה לא נמנעה מלחקור את הפרשה בשל "רגישות התקופה", ורבין לקח עליו את מלוא האחריות, וקם והתפטר ב-7.4.77, בשל הפרשה. אז הייתה בושה והייתה לקיחת אחריות. איפה ראש הממשלה דאז ואיפה זה של היום. דור הנפילים כבר איננו.
https://www.youtube.com/watch?v=8NsDh5sFoKM
ועוד קצת על "פרשת העמותות מס' 2" שהליכוד יחשוף מחר. קצת מטריד שהמפלגה הזו נוטלת על עצמה את דגל הלחימה בשחיתות. מגוחך ממש היא העובדה שהם מזכירים שוב ושוב את שתיקתו של הרצוג בפרשת העמותות, כאשר המשטרה המליצה בעבר פעמיים על הגשת כתב אישום כנגד נתניהו (בסופו של דבר לא הוגש אף כתב אישום); כאשר מס' 12 ברשימה, צחי הנגבי, הוא אדם שהורשע בעדות שקר; כאשר המורשעים קצב, אולמרט, הירשזון ועוד צמחו בתוך המפלגה הזו; וכאשר השותפים הטבעיים והברורים שלהם אחרי הבחירות לממשלה יהיו העבריין המורשע דרעי, ומפלגת "ישראל ביתנו" (שותפתם לרשימה בבחירות הקודמות, להזכירכם), שהיא, לכאורה כמובן, לא כ"כ נקיה בלשון המעטה. שוב אנו מגלים צביעות - שאופיינית לכל הפוליטיקאים, מכל הצדדים, דרך אגב - בהתנהלות הזו של הליכוד. לפני שחושפים איזשהי פרשה כזו או אחרת, כדאי לעשות בדק בית. זו עזות מצח של ממש להתלונן על מימון חיצוני\אמריקאי לקמפיין של מפלגה יריבה, כאשר התורמים של נתניהו ושל עוד לא מעט פוליטקאים ימניים הם אמריקאים, וכאשר יש לראש הממשלה עיתון בית, שמדקלם למעשה את דף המסרים של קמפיין הליכוד, עיתון המהווה תעמולת בחירות ברורה הרבה יותר ומקושרת הרבה יותר מ-V15, הממומן ע"י מיליארדר אמריקאי המממן במקביל גם את המפלגה הרפובליקנית ומועמדיה. אם זהו לא מימון חוץ ותעמולת בחירות לא ישירה, מהי תעמולת בחירות?
הרכב הרשימות -
הליכוד: 1. נתניהו, 2. ארדן, 3. אדלשטיין, 4. ישראל כץ, 5. רגב, 6. שלום, 7. יעלון, 8. אלקין, 9. דנון, 10. לוין, 11. בגין, 12. הנגבי, 13. שטייניץ, 14. גמליאל, 15. אקוניס, 16. ביטן, 17. חיים כץ, 18. ז'קי לוי, 19. קיש, 20. חוטובלי, 21. אמסלם, 22. זוהר, 23. ד"ר ענת ברקו, 24. קרא, 25. בוקר, 26. דיכטר, 27. נגוסה, 28. קורן, 29. מזוז, 30. חזן.
המחנה הציוני: 1. הרצוג, 2. לבני, 3. יחימוביץ', 4. שפיר, 5. שמולי, 6. בר-לב, 7. בר, 8. פרץ, 9. מרב מיכאלי, 10. כבל, 11. טרכטנברג, 12. מרגלית, 13. רוזנטל, 14. סויד, 15. עטר, 16. יואל חסון, 17. בהלול, 18. ברושי, 19. בירן, 20. שי, 21. סבטלובה, 22. נחמיאס-ורבין, 23. יונה, 24. בן-ראובן, 25. כהן-פארן, 26. סעד, 27. פדידה, 28. טיבייב, 29. מזרחי, 30. יניב.
הבית היהודי: 1. בנט, 2. אריאל, 3. שקד, 4. בן-דהן, 5. סלומיאנסקי, 6. אורי אורבך, 7. מגל, 8. יוגב, 9. סמוטריץ', 10. מועלם, 11. וורצמן, 12. ניר אורבך, 13. רונצקי, 14. סטרוק, 15. רוט, 16. שובל, 17. בוארון, 18. אייל, 19. סלומון, 20. שילת.
יש עתיד: 1. לפיד, 2. פירון, 3. גרמן, 4. מאיר כהן, 5. פרי, 6. שלח, 7. ילין, 8. אלהרר, 9. רזבוזוב, 10. לביא, 11. מיקי לוי, 12. שטרן, 13. תמנו-שטה, 14. טופורובסקי, 15. קלדרון.
הרשימה הערבית המשותפת: 1. עודה, 2. גנאים, 3. זחאלקה, 4. טיבי, 5. תומא-סלימאן, 6. חאג'-יחיא, 7. זועבי, 8. חנין, 9. אבו-עראר, 10. ג'בארין, 11. גטאס, 12. סעדיה, 13. אבו-מערוף, 14. אזברגה, 15, חרומי.
כולנו בראשות כחלון: 1. כחלון, 2. גלנט, 3. אלאלוף, 4. אורן, 5. עזריה, 6. פלוסקוב, 7. שאשא-ביטון, 8. אלי כהן, 9. פולקמן, 10. מירב בן-ארי, 11. באב"ד, 12. אכרם חסון, 13. אוזן, 14. סיום, 15. בליסטרא.
ש"ס: 1. דרעי, 2. יצחק כהן, 3. נהרי, 4. מרגי, 5. אזולאי, 6. בן-צור, 7. וקנין, 8. אברהם מיכאלי, 9. ביטון, 10. גואטה.
יהדות התורה: 1. ליצמן, 2. גפני, 3. פרוש, 4. מקלב, 5. מוזס, 6. אייכלר, 7. אשר, 8. סורוצקין, 9. טייטל, 10. חדד.
ישראל ביתנו: 1. ליברמן, 2. אורלי לוי-אבקסיס, 3. לנדבר, 4. שוחט, 5. גל, 6. עמאר, 7. אילטוב, 8. פורר, 9. מלינובסקי, 10. מיסטריאל.
יחד העם איתנו: 1. ישי, 2. סטבון, 3. עייש, 4. מרזל, 5. טרבולסי, 6. בראלי, 7. שוומנפלד, 8. יקיר, 9. אילון, 10. יצחק.
מרצ: 1. גלאון, 2. גילאון, 3. פריג', 4. רוזין, 5. זנדברג, 6. רז, 7. לסקי, 8. דבוש, 9. וילן, 10. זכי.
סקרים - נמשכת ההתחזקות של שתי המפלגות הגדולות, כאשר הליכוד, שסבל מתקופה חלשה ומירידה קלה בסקרים, זכה לגדילה משמעותית במספר המנדטים לקראת סוף השבוע בעקבות האירועים הביטחוניים. כרגע המגמה המסתמנת היא שיוויון עם יתרון קל (כדבריו של חיים יבין בליל המדגם ב-96') למחנה הציוני. הבית היהודי נחלש בעקבות אירועי השבוע, כאמור. יש עתיד נחלשה מעט, החרדיות וכולנו שומרות על יציבות, הערבים זוכים בכ-12 מנדטים כמעט בכל הסקרים, ומרצ וישראל ביתנו מתבוססות מעט מעל אחוז החסימה, כאשר ישי מגרד אותו מלמטה למרות התחזקות מסוימת השבוע. להלן מודל הסקרים:
