ההפסד הכואב אתמול באתונה לפאו, יצר תחושה של אכזבה ופספוס בקרב שחקני מכבי ת"א ואוהדיה, אבל באמת צריך להצדיע לקבוצה ולמאמן על שהוציאו מעצמם 200% ויותר, שלא ויתרו בשום רגע, ושנתנו את כל מה שיש להם על המגרש ומחוצה לו. מכבי, בעונה לא יציבה, שכללה עזיבה של שחקן מפתח רגע לפני העונה (פארגו), החתמת אגדה אירופאית שהסתיימה בריב בינו לבין המאמן (פאפאלוקאס), הבאת שחקן NBA לתקופה קצרה שגרמה למשבר אחרי עזיבתו (פארמר), התאקלמות ארוכה לשחקן חדש (לנגפורד), עונה אישית רעה (פניני, סופו, לעיתים גם אליהו) והבאת שחקן לא מתאים לקבוצה (מאלט), הצליחה להגיע מרחק התקפה אחת מפיינל פור שני ברציפות. פנאתינייקוס היא קבוצה טובה, אפילו מצויינת, שמשחקת בצורה מאומנת, אבל היא לא הטובה באירופה. צסק"א וברצלונה טובות ממנה (למרות שזה לא אומר שהן ינצחו אותה בפיינל 4). באשר למכבי, כעת עליה להתרכז בשאר משימותיה העונה, ולנסות להשאיר בעונה הבאה את רוב הסגל. עם עוד חיזוק קטן, וללא האדריאטית, בעונה הבאה תוכל מכבי לשוב למעמד הגדול הזה. בינתיים, כדאי לקום ולהצדיע למאבק של הקבוצה הזו, ששווה כמו תואר אירופאי, אם לא יותר.
