Friday 26 April 2019

הבחירות בספרד - התייצבות או המשך הכאוס הפוליטי?

בעוד מספר ימים יערכו הבחירות הכלליות בספרד.
ממלכת ספרד, המדינה השישית בגודלה באירופה, ידעה בהיסטוריה הארוכה שלה תקופות טובות ותקופות קשות. מלחמת האזרחים המדממת בשנות ה-30 של המאה ה-20 הסתיימה עם מאות אלפי הרוגים (קיימת מחלוקת בנוגע למספר המדויק) ועם עלייתו לשלטון של הרודן הפאשיסטי פרנקו, ששלט במדינה עד מותו ב-1975. המלוכה חודשה והמלך חואן קרלוס הראשון הפך את המדינה לדמוקרטיה ולמונרכיה חוקתית.
הדמוקרטיה החדשה שרדה ניסיון הפיכה ב-1981 והפכה למדינה מודרנית שהלכה וצמחה מבחינה כלכלית. 
ספרד גם נאלצה להתמודד עם הפעילות הטרוריסטית של המחתרת הבאסקית, ה-ETA, ועם פיגוע הטרור של אל-קאעידה במדריד ב-2004, אך הכלכלה של המדינה, שמבוססת בחלקה גם על תיירות (שצמחה בעקבות האולימפיאדה בברצלונה ב-1992), לא נפגעה עד לפרוץ המשבר הכלכלי.
המשבר הכלכלי העולמי של 2008 פגע בספרד במיוחד. התפוצצות בועת הנדל"ן הובילה למשבר קשה, מיתון ורמות גבוהות מאוד של אבטלה. בסיוע האיחוד האירופי, הצליחה ספרד לצאת מהמשבר, אך המצב הכלכלי במדינה עדיין איננו מהמשופרים.
למשבר הכלכלי הזה הייתה השפעה משמעותית על המערכת הפוליטית בספרד. עוד אחזור לכך, אבל קודם לכן, הסבר קצר על שיטת הבחירות.

שיטת הבחירות
הפרלמנט הספרדי מחולק לשני בתים, בית הנבחרים (Congress of Deputies) והסנאט. 
בית הנבחרים הוא הבית עם הכוח המשמעותי יותר, והוא הבית שבסמכותו לאשר ממשלה או להביע בה אי-אמון. בבית הנבחרים 348 מושבים, העומדים לבחירה בכל 4 שנים (הבחירות מוקדמות במקרים רבים, כמו בישראל).
שיטת הבחירות היא אזורית, כמו במרבית מדינות המערב כגון צרפת, גרמניה, בריטניה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה; בניגוד אליהן, חלוקת המושבים האזורית היא פרופורציונלית. בכל מחוז מתוך 50 המחוזות של ספרד מעמידות המפלגות רשימות, אחוז החסימה הוא 3% (בכל אזור) וחלוקת המושבים מתבצעת לפי שיטת D'Hondt.


 מפת הפרובינציות של ספרד - by Emilio Gómez Fernández & Javi C. S. - Own workThis W3C-unspecified vector image was created with Inkscape., CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=392703


חלוקת המושבים בבית הנבחרים הספרדי לפי פרובינציה, מתוך המאמר "ESTIMATING REPRESENTATIVES FROM ELECTION POLL PROPORTIONS: THE SPANISH CASE, של Pavia et al ב-Italian Journal of Applied Statistics, ינואר 2016.
הסבר על שיטת D'Hondt וחלוקת המושבים בה. All rights reserved to the site "International Elections"
הסנאט הספרדי מורכב מ-266 חברים, מתוכם 208 הנבחרים ישירות ע"י הציבור, בדרך כלל בצמוד לבחירות לבית הנבחרים. בדומה לסנאט האמריקני, ב-47 הפרובינציות שהן חלק מספרד היבשתית יש מספר קבוע של נציגים - 4 (שאר הפרובינציות - האיים והערים האוטונומיות סאוטה ומליה - שולחות 2 או 3 נציגים). 58 הנציגים הנוספים, שאינם נבחרים על ידי הציבור, נבחרים על ידי בתי הפרלמנט של הפרובינציות האוטונומיות השונות.
ההצבעה לבית הנבחרים היא עבור מפלגה (שמגישה רשימה, בדומה לישראל) וההצבעה לסנאט היא עבור מועמדים מטעם המפלגה.

המשבר הכלכלי בספרד השפיע רבות על המערכת הפוליטית. ממערכת קלאסית של שתי מפלגות היא הפכה למערכת רב-מפלגתית, המורכבת הן ממפלגות לאומניות-אזוריות והן ממפלגות הקוראות תיגר על הסדר הפוליטי הקיים, וארבע השנים האחרונות היו למעשה שנים של כאוס פוליטי (מונח שיכול לתאר באופן מדויק גם את המצב בבריטניה, למשל). 
לבחירות האלו מגיע פדרו סאנצ'ס כראש ממשלת ספרד. יו"ר המפלגה הסוציאליסטית היה, באופן אירוני, זה שהוביל את המפלגה הזו לשתי התוצאות הגרועות ביותר שלה בהיסטוריה המודרנית בבחירות שנערכו ב-2015 וב-2016. 
לאחר הבחירות ב-2016, ראש הממשלה דאז ראחוי לא היה יכול להקים ממשלה. לחצים פנימיים בתוך המפלגה הסוציאליסטית הסתיימו בהדחתו של סאנצ'ס מתפקיד היו"ר ובהימנעות המפלגה בהצבעת האמון בממשלת המרכז-ימין של ראחוי, מה שאפשר לו להקים ממשלה חדשה.
סאנצ'ס, איש האגף השמאלי של המפלגה, נבחר מחדש לתפקיד היו"ר ב-2017, על בסיס מצע הכולל הרחבה של מדינת הרווחה והתנגדות חד-משמעית לממשלת אחדות עם "מפלגת העם" השלטת.
במאי 2018, בעקבות שרשרת של חשיפות בנוגע לשחיתות שפשתה ב"מפלגת העם" (מזכיר לכם משהו?), בית המשפט שלח לכלא אנשי עסקים ובכירים במפלגה, כולל אחד ממקורביו של ראחוי, סנאטור לשעבר מטעם המפלגה, שנשלח למאסר של 33 שנים. 
המפלגה הסוציאליסטית הגישה הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית בממשלה, ובתמיכת רוב חברי בית הנבחרים - מפלגות השמאל והמפלגות האזוריות-לאומניות - הודח ראחוי והוחלף בסאנצ'ס ב-1 ביוני 2018.
עם זאת, סאנצ'ס לא הצליח לשמור על יציבות ממשלתו, שהתבססה כאמור על תמיכה מבחוץ של מפלגות לאומניות - שהשקפת עולמן בתחום זה שונה מהשקפת העולם של המפלגה הסוציאליסטית המאמינה בספרד מאוחדת.
התקציב של שנת 2019 לא אושר בפרלמנט, וסאנצ'ס הודיע על הקדמת הבחירות מיולי 2020 לאפריל 2019.
Official government portrait of Pedro Sanchez, by Ministry of the Presidency. Government of Spain, Attribution, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=71107515

המפלגות
מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית - (PSOE (Partido Socialista Obrero Espanol
By Trademarked by PSOE. This file, by Rastrojo (D•ES) - Own work, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15628880
מנהיג: פדרו סאנצ'ס
מושבים בפרלמנט: 84 (+ 60 בסנאט)
מיקום במפה הפוליטית: מרכז-שמאל
עמדות: סוציאל-דמוקרטיה, פרו-אירופאיות, פדרליות ספרדית
בקצרה: המפלגה הסוציאליסטית, שהוקמה ב-1879, הייתה חלק מהחזית הרפובליקנית (שהתנגדה למלוכה) במלחמת האזרחים והוצאה מחוץ לחוק לאחר ניצחון הפשיסטים. עם מותו של פרנקו והחזרתה של הדמוקרטיה, המפלגה שבה לפעילות. ברוב שנותיה של ספרד המודרנית, המפלגה הסוציאליסטית הייתה מפלגת השלטון - מ-1982 עד 1996 (עם פליפה גונזאלס כראש הממשלה), מ-2004 עד 2011 (עם חוסה לואיס רודריגס זפטרו כראש הממשלה) והחל מ-2018 (בהובלת סאנצ'ס כאמור). בדומה למפלגות סוציאל-דמוקרטיות רבות אחרות באירופה המערבית, המפלגה הלכה ונחלשה במאה ה-21 ואיבדה מכוחה הן לטובת ימין רדיקלי פופוליסטי והן לטובת כוחות חדשים בשמאל - מפלגות ירוקות ומפלגות שמאל-פופוליסטיות רדיקליות. סאנצ'ס הוביל את המפלגה לכיוון שמאלי יותר, אולם כוחה נפגע מעצם העובדה שהיא תומכת בפדרליות ספרדית, מה שפוגע בה במיוחד בקטלוניה (בדומה למה שקרה למפלגת הלייבור בסקוטלנד).
אל הבחירות האלו נכנסת המפלגה הסוציאליסטית במצב די טוב, כשהיא מובילה בסקרים, והיא צפויה להשיג את התוצאה הטובה ביותר שלה מאז 2008; יחד עם זאת, בסיטואציה הפוליטית החדשה שנוצרה בספרד בשנים האחרונות, סאנצ'ס יצטרך לנסות ולהקים קואליציה יציבה.

מפלגת העם - (PP (Partido Popular

By Partido Popular - https://twitter.com/populares, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=77212007
מנהיג: פבלו קסאדו
מושבים בפרלמנט: 134 (+ 146 בסנאט)
מיקום במפה הפוליטית: מרכז-ימין\ימין
עמדות: שמרנות, מונרכיזם, ליברליזם כלכלי, פרו-אירופאיות, פדרליות ספרדית
בקצרה: מפלגת העם היא מפלגה שהוקמה ב-1989, כאיחוד של כמה מפלגות ימין ומרכז-ימין. שורשיה של המפלגה הם בשלטונו של פרנקו, ופוליטיקאים ששימשו כבכירים בממשלו הפאשיסטי. המנהיג הראשון שלה היה מנואל פראגה, מי שהיה שר התיירות בממשלת פרנקו. תחת הנהגתו של חוזה מריה אזנאר,  המפלגה נעה למרכז המפה ועלתה לשלטון ב-1996. תמיכתו של אזנאר במלחמת עיראק ושליחתם של חיילים ספרדיים לשם בניגוד גמור לדעת הקהל, והפיגועים במדריד ב-2004, שבעקבותיהם ניסתה הממשלה להאשים את המחתרת הבאסקית באחריות לאירועים, על אף שהעובדות הצביעו כי מדובר באל-קאעידה, פגעו במפלגה קשות והיא הפסידה את השלטון באותה שנה למפלגה הסוציאליסטית.
אחרי 7 שנים באופוזיציה, המפלגה חזרה לשלטון בהנהגתו של מריאנו ראחוי; עם זאת, פרשיות שחיתות שנקשרו במפלגה והלכו והתעצמו פגעו במפלגה, שאיבדה את הרוב שלה ולא הצליחה להרכיב ממשלה אחרי הבחירות ב-2015. בבחירות החוזרות שנערכו ב-2016 ה-PP הגדילה את כוחה, אך שוב לא זכתה ברוב והצליחה להרכיב ממשלה מאוד לא יציבה, שנשענה על הימנעות המפלגה הסוציאליסטית בהצבעת האמון. פסק הדין בפרשיית השחיתות, כאמור, הוביל לכך שראש הממשלה דאז ראחוי הודח בהצבעת אי-אמון בפרלמנט והוחלף ע"י סאנצ'ס. 
By PP Comunidad de Madrid - Pablo Casado., CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=71026131
פבלו קסאדו, פוליטיקאי צעיר בן 37 ומי שלא כיהן בממשלת ראחוי שנתפסה כמושחתת, הוא כעת מנהיג המפלגה. האם הוא יצליח לנער את התדמית המושחתת של המפלגה ולהחזירה לשלטון?

אונידוס פודמוס "ביחד אנו יכולים" - (UP (Unidos Podemos
By Unidas Podemos - Manual de Identidad Gráfica de Campaña, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=78092940
מנהיג: פבלו איגלסיאס
מושבים בפרלמנט: 67 (זכתה ב-71 מושבים ב-2016, מפלגה אחת פרשה מהאיחוד) (+ 20 בסנאט)
מיקום במפה הפוליטית: שמאל
עמדות: סוציאליזם דמוקרטי, סוציאל-דמוקרטיה, פופוליזם שמאלי, התנגדות למדיניות צנע, דמוקרטיה השתתפותית, סביבתנות, פמיניזם
בקצרה: המשבר הכלכלי בספרד הוביל לגל של מחאה חברתית כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה. הגל הזה היה חלק מגל של מחאה חברתית עולמית, שבא לידי ביטוי הן בעולם הערבי ("האביב הערבי"), הן בישראל כמובן וברחבי העולם כחלק מתנועת "Occupy". בראשית שנת 2014 הוקמה מפלגת "פודמוס" ("אנחנו יכולים" בספרדית), על בסיס תנועת המחאה החברתית. היא הדגישה את ההתנגדות שלה לצנע ואת האכזבה משתי המפלגות הגדולות ששלטו בספרד מאז כינון הדמוקרטיה (מפלגת העם והמפלגה הסוציאליסטית), שנגועות בשחיתות ושהובילו את ספרד למשבר כלכלי. המפלגה העמידה בראשה את הפרופ' למדעי המדינה מאוניברסיטת מדריד, פבלו איגלסיאס. בתוך 20 ימים מהרגע שנפתחה ההתפקדות למפלגה, התפקדו אליה 100,000 איש והיא הפכה למפלגה השלישית בגודלה בספרד מבחינת מס' חברים. בבחירות לפרלמנט האירופי שנערכו במאי של אותה שנה, המפלגה הצליחה מעבר לכל הציפיות וזכתה ב-8% מהקולות וב-5 מושבים מתוך 54. המפלגה המשיכה לצבור מומנטום, מספר החברים בה חצה את ה-300,000 ומועמדות מטעמה (כחלק מקואליציית שמאל) נבחרו לראשות הערים ברצלונה ומדריד במאי 2015. בבחירות שנערכו בסוף 2015 קיבלה המפלגה כ-21% מהקולות, זכתה ב-69 מושבים בפרלמנט והפכה למפלגה השלישית בגודלה בספרד. הישג זה למעשה הוביל לסיומה של התקופה הדו-מפלגתית בפוליטיקה הספרדית. התמיכה של המפלגה בזכות להגדרה עצמית קטלונית ובאסקית אפשרה לה לנצח באזורים אלו.
כאמור, ראחוי לא הצליח להרכיב ממשלה, ובחירות חוזרות נערכו ביוני 2016. פודמוס חתמה על ברית עם מפלגת "השמאל המאוחד", המפלגה הירוקה "Equo" ועם שורה של מפלגות שמאל אזוריות והקימה את "Unidos Podemos". עד ליום הבחירות, היה נדמה כי המפלגה המאוחדת תהיה הכוח השני בגודלו בפרלמנט, אך לבסוף המפלגה זכתה ב-71 מושבים בלבד. 
By Ahora Madrid - https://www.flickr.com/photos/131762198@N07/17613883301/, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=40586763
כעת, עם עלייתה המחודשת של המפלגה הסוציאליסטית, עומדת "אונידוס פודמוס" בפני פרשת דרכים. האם המפלגה תחבור באופן רשמי לקואליציה בראשות סאנצ'ס לאחר הבחירות?

סיודאדנוס "אזרחים" - (Cs (Ciudadanos
By Ciudadanos-Partido de la Ciudadanía - https://www.ciudadanos-cs.org/imagen-del-partido, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=55905491
מנהיג: אלברט ריברה
מושבים בפרלמנט: 32 (+ 6 בסנאט)
מיקום במפה הפוליטית: מרכז\מרכז-ימין
עמדות: פדרליות ספרדית, לאומנות ספרדית, פרו-אירופאיות, ליברליזם, חילוניות, שמרנות ליברלית
בקצרה: מפלגת סיודאדנוס הוקמה ב-2006 בקטלוניה כמפלגת מרכז-שמאל סוציאל דמוקרטית וחילונית-ליברלית, במטרה להוות אלטרנטיבה הן למפלגות הגדולות והן ללאומנים בקטלוניה. 
ב-2013 החליטה המפלגה להפוך למפלגה כלל-ספרדית, וב-2014 היא הצליחה לזכות בשני מושבים בפרלמנט האירופאי. בהובלתו של אלברט ריברה, שמנהיג את המפלגה מהקמתה (כשהיה בן 27 בלבד), המפלגה הפכה למעין "יש עתיד" ספרדית וזכתה ב-14% מהקולות וב-40 מושבים בבחירות שנערכו ב-2015, תוצאה שנתפסה כמאכזבת לאור הסקרים המבטיחים. בבחירות החוזרות שנערכו ב-2016 המפלגה איבדה מכוחה וירדה ל-32 מושבים, אולם לאחריהן היא חתמה על הסכם של תמיכה מבחוץ בממשלת הימין. 
By Carlos Delgado - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=73931112
בשנים האחרונות, המפלגה צברה תאוצה, תפסה למשך זמן מה את ההובלה בסקרים, והפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט הקטלוני.
עם מצע שמדגיש התנגדות לשחיתות ופוליטיקה חדשה, סיודאדנוס, יחד עם פודמוס, ערערה את השליטה של שתי המפלגות הגדולות בפוליטיקה הספרדית. יחד עם זאת, המפלגה נעה ימינה, מחקה כל אזכור לסוציאל-דמוקרטיה במצעה והצטרפה לקואליציה עם מפלגת הימין הקיצוני "Vox" בפרלמנט של מחוז אנדלוסיה. ההערכה היא כי סיודאדנוס עשויה להחליף את מפלגת העם, המוכה בשחיתות, כמפלגת המרכז-ימין המובילה בספרד.

ווקס "קול" - Vox
By Galifardeu - http://www.voxespana.es/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=30795789
מנהיג: סנטיאגו אבסקל
מושבים בפרלמנט: 0 (1 בסנאט)
מיקום במפה הפוליטית: ימין קיצוני
עמדות: ימין פופוליסטי, אולטרה-לאומנות, שמרנות חברתית, יורוסקפטיזם, אנטי-איסלאם
בקצרה: Vox היא מפלגת ימין קיצוני, שהוקמה ב-2013 ע"י פורשים ממפלגת העם (PP) על רקע ה"חולשה", להגדרתם, שהפגינה המפלגה מול המחתרת הבאסקית. מפלגה זו דומה במובנים רבים למפלגות ימין קיצוני אחרות ביבשת. היא מתנגדת נחרצות להגירה של מוסלמים, מתנגדת לאיחוד האירופי (אך לא קוראת בשלב זה ליציאה מהאיחוד) ומתנגדת לרב-תרבותיות. יחד עם זאת, המפלגה שמה דגש על שמרנות חברתית-דתית, מתנגדת לנישואים חד-מיניים ולהפלות, ותומכת במדיניות כלכלית ימנית; זאת בניגוד למפלגות ימין קיצוני אחרות, כמו החזית הלאומית של מארין לה-פן, שאימצו עמדות חברתיות ליברליות יותר ומקדמות אג'נדה כלכלית פופוליסטית. בנוסף, המפלגה כן תומכת בהגירה המונית - מאמריקה הלטינית לספרד. המפלגה גם תומכת בהחזרתה של גיברלטר לשלטון ספרד.
נדמה כי עלייתה של מפלגת Vox לא נובעת מהגירה או משנאה לאיחוד, בניגוד למצב במערב. ניתן לייחס תופעה זו בעיקר לעליית הלאומנות בקטלוניה, ועליית הלאומנות הספרדית כתגובת נגד. 
By HazteOir.org from España - IMG_3029, CC BY-SA 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=40198587
במשך מספר שנים, הייתה המפלגה שולית וחסרת חשיבות, כשספרד למעשה היא אחת מהמדינות הבודדות שבהן הימין הקיצוני לא הפך לגורם פוליטי משפיע. הרצון הגובר של קטלוניה לעצמאות ומתקפת הטרור בברצלונה, לצד היחלשות מפלגת העם הימנית, הובילו לעלייה פתאומית בכוחה של המפלגה הרדיקלית, ובדצמבר 2018 המפלגה זכתה ב-11% וב-12 מושבים בפרלמנט של אנדלוסיה, האזור הגדול בספרד מבחינת אוכלוסיה. המפלגה אף חתמה על הסכם עם ה-PP ומפלגת סיודאדנוס, לפיו היא תתמוך מבחוץ בממשלה האזורית.
כעת, אפשר לומר כמעט בוודאות שמפלגת Vox תיכנס לפרלמנט והיא צפויה לזכות לפחות ב-30 מושבים. 

בנוסף למפלגות הללו, ישנן מפלגות אזוריות, חלקן אזוריות-לאומניות, באזורים רבים בספרד. מפלגות מסוימות יוצרות לעיתים בריתות באזורים מסוימים - למשל, ה-PP ישתפו פעולה עם Ciudadanos במחוז Navarre.
בקטלוניה, מפלגת השמאל הרפובליקני הוותיקה, התומכת בעצמאות, צפויה להשיג את התוצאה הטובה ביותר שלה בהיסטוריה, ואולי אף להגיע למקום הראשון באזור. בראש המפלגה עומד אוריול ג'ונקווראס, שהיה סגן נשיא קטלוניה עד שהודח ע"י השלטון המרכזי בספרד. המפלגה התאחדה עם כמה מפלגות קטנות לקראת הבחירות.
By Esquerra Republicana de Catalunya - Esquerra Republicana de Catalunya, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=63135297
המפלגה שהייתה המפלגה המרכזית שתומכת בעצמאות עד כה, ולמעשה שולטת בממשל הקטלוני ברציפות עד 2010, היא המפלגה הדמוקרטית של קטלוניה. בבחירות האלו החליטה המפלגה להתאחד עם גורמים נוספים התומכים בעצמאות ולהקים את "ביחד עבור קטלוניה - Junts per Catalunya", אך גם האיחוד הזה לא צפוי לעצור את הקריסה של המפלגה, שצפויה לאבד קולות הן לשמאל הרפובליקני והן למפלגה הסוציאליסטית. תוצאות הבחירות בקטלוניה ובספרד עשויות להשפיע על עתיד החבל.
By Junts per Catalunya - https://juntspercatalunya.cat, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=64425442
בחבל הבאסקים, המפלגה הלאומנית הבאסקית (בראשי תיבות EAJ-PNV), מפלגת מרכז-ימין ששולטת בחבל, צפויה להתחזק, וכמוה גם מפלגת השמאל הלאומנית EH Bildu, שרבים טוענים שהיא למעשה הזרוע הפוליטית של המחתרת הבאסקית אט"א (שהתפרקה מנשקה לפני שנים רבות).
By Original: EAJ, uploader to Wikimedia Commons: User:A6Bilbao and User:Pepe Molina Gil, this SVG Version: User:Lommes - File:EAJlogo.jpg and File:Eaj-pnv_ona.png, with a small modification by me (the circle is backed with white, as can be seen here: https://web.archive.org/web/20170309182047/https://cdnmundo1.img.sputniknews.com/images/106345/26/1063452618.jpg ), CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=56948670
מפלגת EH Bildu מתמודדת בבחירות גם במחוז Navarre הסמוך, שגם הוא דובר באסקית.
By Euskal Herria Bildu - http://ehbildu.eus/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52223928
במחוז נווארה מתמודדת מפלגה לאומנית נוספת, מפלגת המרכז-שמאל Geroa Bai, שהיא מפלגת השלטון כיום במחוז זה. המפלגה לא הצליחה להיכנס לפרלמנט הספרדי בבחירות הקודמות.
By Geroa Bai - Geroa Bai, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=39562599
המפלגה הלאומנית של האיים הקנאריים, Coalicion Canaria, צפויה לשמור על כוחה.
By Coalición Canaria - http://coalicioncanaria.org/nueva-imagen/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=64187005
באזור ולנסיה תתמודד מפלגת השמאל Coalicio Compromis, שמקדמת את האוטונומיה והלאומיות של המחוז, סוציאליזם ואג'נדה ירוקה. בבחירות הקודמות המפלגה הייתה חלק מברית עם אונידוס פודמוס.
By Francesc Llorens i Barreira - Compromís - Rendered from https://compromis.net, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=52730169
באזורים נוספים קיימות מפלגות אזוריות שונות, שככל הנראה לא צפויות לזכות בתמיכה משמעותית.
מפלגה כלל-ספרדית נוספת היא מפלגת זכויות בעלי החיים, PACMA, שמקווה לזכות במושב אחד ולהיכנס לראשונה לפרלמנט.
By Partido Animalista Contra el Maltrato Animal - Partido Animalista Contra el Maltrato Animal, CC BY 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=71187829

תמורות במערכת הפוליטית, ההשלכות האירופאיות והגלובליות
ב-2008, זכו שתי המפלגות הגדולות ביחד ב-83.8% מהקולות וב-323 מתוך 350 מושבים בבית הנבחרים. שמונה שנים מאוחר יותר, אותן שתי מפלגות זכו ביחד ב-55.6% מהקולות בלבד וב-222 מושבים.
בדומה למדינות רבות אחרות במערב, כוחן של שתי המפלגות הגדולות קטן, ומפלגות קטנות המייצגות אינטרסים מסוימים, קבוצות מסוימות ודעות שונות, הלכו וגדלו. בספרד הדבר הוביל למשבר של ממש, כאשר לאחר הבחירות ב-2015 המפלגה הגדולה ביותר (PP) לא הצליחה להרכיב ממשלה, וגם לאחר בחירות חוזרות ב-2016 היא הצליחה להרכיב ממשלה רק בזכות תמיכה מבחוץ של מפלגה אחת והימנעות של מפלגה יריבה. 
מעבר לכך, גם בספרד ניתן לראות שינויים בדפוסי ההצבעה התואמים את המגמה - מעבר של מצביעים ממעמד הפועלים, במעמד סוציו אקונומי בינוני-נמוך - מהשמאל אל הימין, ומעבר של מצביעים ממעמד בינוני-גבוה מהימין אל השמאל.
מחוז אקסטרמדורה (Extremadura), הגובל בפורטוגל, היה בעבר מעוז של המפלגה הסוציאליסטית. המפלגה שלטה במחוז ברציפות עד 2011, אולם בשנים האחרונות היא נחלשה והמחוז הפך לימני יותר. מדובר במחוז העני ביותר בספרד, ורוב תושביו עוסקים בחקלאות. מחוז זה גם היה המחוז החלש ביותר של מפלגת פודמוס השמאלית בספרד (מלבד הערים האוטונומיות סאוטה ומלילה) - כלומר, גם השמאל שהוא יותר "מיינסטרים" וגם השמאל הפופוליסטי לא הצליח.
ומנגד, במחוזות המבוססים התמיכה במפלגת המרכז-ימין "מפלגת העם", ה-PP, הלכה וירדה - הן בחבל הבאסקים, נבארה וקטלוניה, שם יש גם עלייה של תחושות לאומניות, והן במדריד הבירה, שהיא מעוז של הימין בספרד.
באופן כללי, במיוחד בקטלוניה, הייתה עליה בלאומנות האזורית. יחד עם זאת, על אף שהמפלגות שמתנגדות לעצמאות ותומכות בפדרליות ספרדית נחלשו במקומות כמו קטלוניה, המפלגות הלאומניות גם כן נחלשו מעט. מפלגת פודמוס, לאחר מכן כחלק מהברית אונידוס פודמוס, הצליחה להעביר בוחרים משני הצדדים בזכות העמדה שלה שאינה קוראת במפורש לעצמאות החבל (קטלוניה, חבל הבאסקים) אך תומכת בזכות להגדרה עצמית ובמשאל עם.

כפי שציינתי קודם, ספרד הייתה עד כה אחת מהמדינות הבודדות שבהן לא הייתה עלייה של הימין הקיצוני. המצב עומד להשתנות בקרוב כאמור, כשמפלגת Vox הרדיקלית תיכנס לפרלמנט.
הטבלה הבאה מראה כי רק בבריטניה, אירלנד, ספרד ופורטוגל הימין הקיצוני לא נחל הצלחה. יחד עם זאת, אפשר לומר שהימין הקיצוני בבריטניה הצליח במטרה שלו (הברקזיט) ונחל הצלחה יחסית במערכות בחירות אחרות לאחרונה (במיוחד בבחירות לפרלמנט האירופאי ב-2014), כך שאכן ספרד היא יוצאת דופן.
ההיחלשות של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בספרד היא כן אופיינית למערב אירופה, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:
למעשה, ספרד היא כרגע אחת מהמדינות הבודדות באירופה שבהן שלטון סוציאל-דמוקרטי, יחד עם פינלנד, מלטה, רומניה, מונטנגרו ושוודיה. 

ההצלחה הצפויה של הימין הקיצוני-פופוליסטי בספרד מראה שלמעשה אין מדינה החסינה בפני הגל הרדיקלי הזה. מנגד, ההצלחה הצפויה של המפלגה הסוציאליסטית הספרדית מראה שמפלגות סוציאל-דמוקרטיות עדיין יכולות להצליח באירופה המערבית, ובעולם המערבי בכלל.

בעוד כחודש יערכו הבחירות לפרלמנט האירופאי, ושוב יהיו אלו בחירות שבהן "הקרב" המרכזי יהיה בין הפופוליסטים המתנגדים לאיחוד, לבין אלו התומכים בו. תוצאות הבחירות בספרד יכולות להצביע על הכיוון שאליו תלך אירופה.
האם אחרי הבחירות תורכב ממשלה יציבה, וספרד תצליח לצאת מהכאוס הפוליטי שמלווה אותה בשנים האחרונות? שאלה זו רלוונטית גם למדינות אחרות, כמו בריטניה, השקועה גם היא בכאוס פוליטי בארבע השנים האחרונות. בריטניה, כמו ספרד, ניצבת בפני אתגר - הרצון לשמר את האיחוד, ולמנוע את פרישתם של חבלי ארץ הרואים עצמם נבדלים בתרבות ובתפיסה.
סקוטלנד, כמו קטלוניה, שונה משאר המדינה בתפיסותיה כלפי המהגרים ובתפיסותיה כלפי האיחוד האירופי. שני חבלי הארץ הללו חצויים בינם לבין עצמם בין תומכי העצמאות, המחזיקים בשלטון המקומי, לבין מתנגדי העצמאות, המחזיקים בשלטון הארצי. 
ייתכן שהדרך שבה תפתור ספרד את בעיותיה, או שבה לא תפתור, תשקף את הנעשה במדינות אחרות.

Sunday 7 April 2019

בחירות 2019 - שמירה על הדרך בעידן של ריקנות

הבחירות כבר בפתח. זה נכון שבכל פעם אומרים ש"הבחירות גורליות", אבל יכול להיות שהפעם הן באמת כאלו.
מה יהיה גורל הדמוקרטיה והשוויון במדינה שנעשית קיצונית יותר ויותר מרגע לרגע? לאן תוביל אותנו ממשלה נוספת בראשות נתניהו, עם הימין הקיצוני ועם דמויות כמו בן-גביר ופייגלין, שלידם נתגעגע לבנט ושקד?
"החוק הצרפתי" עלול לעבור ולמנוע מנתניהו לעמוד למשפט; נוכחותה של מפלגת "זהות" ההזויה במשרד האוצר ובמשרד החינוך תוביל להפרטה המונית, תפגע במערכות הבריאות, החינוך והתחבורה הציבורית, שגם כך נמצאות במשבר קשה, ותגדיל את הפערים הגם כך גדולים בין עשירים לעניים; בנט ושקד, אם יעברו את אחוז החסימה, ימשיכו לקדם את האג'נדה של ההדתה ושל הפגיעה בבג"ץ; המפלגות החרדיות ימשיכו להגדיל את הכפייה הדתית; ונוכחותו של בן-גביר בוועדה לבחירת שופטים, או חס ושלום, כיו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, תהיה כתם שחור על המדינה. בסיכוי גבוה, נשיא או נשיאה דמוקרטיים יכנסו לבית הלבן בינואר 2021, ועם התנועה המטורפת ימינה של ממשלת ישראל, היחסים בין נתניהו לאובמה ייראו כמשחק ילדים.
בכל מקרה, נראה כי יש חשש שבקרוב תוקם ממשלה שעלולה להרוס את שלטון החוק, לספח ולקרב אותנו למדינה דו-לאומית, לחרב כל קשר שעוד נותר בין ישראל לבין יהדות ארה"ב ולהגביר את הכפייה הדתית.
האם ישראל בדרך להפוך לטורקיה, הונגריה ופולין?
אין זה פלא שרבים בשמאל הישראלי מעוניינים להצביע הפעם למפלגת "כחול לבן" בראשות בני גנץ. הם מוכנים להעלים עין מכך שברשימה זו ישנם אנשי ימין מובהקים, כמו בוגי יעלון, יועז הנדל וצבי האוזר, מאדריכלי "חוק הלאום" שהעמיק את חוסר השוויון בישראל. יש תחושה שזוהי שעת חירום.
אני מבין ומזדהה עם כך, אבל חושב שזו טעות.

כדי לתקן את הנזק שנגרם על ידי השלטון הממושך של נתניהו והימין, לא מספיק להחליף את ראש הממשלה. צריך לשנות את הדרך.
מהי דרך? העידן שבו אנחנו חיים הוא עידן של ריקנות וסיסמאות. הבוחרים במקרים רבים מחליטים להצביע לפי העומד בראש, האידיאולוגיה איננה רלוונטית, המילה "שלום" נעלמה לחלוטין מהשיח ומפלגת השלטון לא פרסמה מצע מאז 2009.
דרך היא שמירה על העקרונות, גם כשהם לא פופולריים. זה לא פופולרי להיות שמאלני היום בישראל; זה עוד יותר לא פופולרי, ומצריך אומץ, להודות בשמאלנות בפומבי.
דרך זה שינוי אמיתי - לא רק פרסונלי, אלא גם מחויבות לשינוי - להוצאת ההדתה ממערכת החינוך; לפלורליזם דתי אמיתי, שנותן מקום לרפורמים ולקונסרבטיבים בחברה הישראלית ומתקן את היחסים עם יהדות ארצות הברית; לביעור השחיתות ולשמירה על ניקיון כפיים; לדאוג שכל האזרחים יהיו שווים, בין אם הם סטרייטים או להט"ב, נשים או גברים, מוסלמים, נוצרים, יהודים, דרוזים או צ'רקסים; לפעול כדי לשמור על הסביבה, כדי שכדור הארץ שלנו יהיה מקום טוב לחיות בו גם בעוד 30 שנה; לצמצם את הפערים החברתיים ולהשקיע במערכת הבריאות הקורסת; להאמין בזכות של ארגוני חברה אזרחית לנהל מאבקים מבלי להסית נגדם; להתנגד לכיבוש ולתמוך במהלך מדיני, גם אם כרגע הסכם שלום נראה דמיוני.
בעידן של ריקנות יש גם התקרנפות. כשהשמאל הופך למוקצה בחברה הישראלית, הערכים שלו נזנחים על ידי אלו שחלק גדול מבוחרי השמאל בוחרים בהם שוב ושוב.
גם הפעם אני מצביע "מרצ", למפלגה שאני חבר בה.
אני יכול להבין את הביקורת ותחושת האכזבה מהמפלגה. פרשת קלוגהפט עדיין נמצאת ברקע, זנדברג נתפסת כתל-אביבית זחוחה (אני לא מסכים, גם מתוך היכרות שטחית, אבל אני מבין את התחושות האלו), הרשימה נתפסת ככזו שאורגנה על ידי "דילים" ומועמדים מסוימים שהיו פופולריים יותר בקרב מצביעי המפלגה לא נבחרו בפריימריז. השמאל המזרחי לא זוכה לייצוג מספיק, הקמפיין די חלש ולא מבליט מספיק את חברי הרשימה המצוינים. יש גם עניינים נוספים שאפשר לדון בהם, ואכן, אפשר להבין את הקושי להצביע גם הפעם מרצ.

ועדיין, מפלגה איננה גוף מושלם ואינה יכולה להיות כזו. הטהרנות מאפיינת את השמאל בישראל ובעולם. הילארי קלינטון לא הייתה מועמדת מושלמת, בכלל לא, אבל מולה ניצב מועמד שנגד את כל מה שהשמאל מאמין בו. האיחוד האירופי הוא גוף בעייתי, אבל הברקזיט הוא פרויקט ימני קיצוני שרק יגדיל את השנאה למהגרים ויגדיל את הפערים הכלכליים בבריטניה.
בישראל הפוליטיקה איננה דו-מפלגתית, וכאשר ניצבת מפלגה גדולה בעלת סיכוי להרכיב ממשלה בראש מחנה המרכז-שמאל, היא צריכה שותפים כדי להרכיב ממשלה, באופן מתמטי; והיא צריכה שותפים שיתוו את הדרך. כמו שהימין והחרדים מתווים את הדרך לנתניהו, השמאל צריך להתוות את הדרך לממשלה עתידית של גנץ.

אני יכול להבין מדוע מפלגת "העבודה" נתפסת כאטרקטיבית יותר עבור מצביעי השמאל. הרשימה שלה מורכבת מחברי כנסת מצוינים; אבי גבאי, אחרי התנהלות בעייתית מאוד, בלשון המעטה, בשנה וחצי הראשונות לכהונתו כיו"ר (מיד אחזור לזה), הוביל קמפיין מצוין; למפלגת העבודה יש דרך והיסטוריה, והיא לא "סופרמרקט" שהורכב מאנשים שונים שעשוי להתפרק לאחר הבחירות.
יש משהו נכון בהבלטה של נושא האפליה העדתית, ובכך שגבאי מצביע על הצביעות של הליכוד, שמתיימר לכאורה לייצג את "ציבור עדות המזרח", כאשר בראשו עומדים רק גברים אשכנזים.
אין ספק שמפלגת העבודה חייבת להיות חלק חשוב בממשלה בראשות גנץ, כעמוד שדרה אידיאולוגי.
אז למה לא העבודה?

אולי יש כאלו ששכחו, אך מפלגת העבודה מאמצת את התווית השמאלנית רק כשזה מתאים לה. יחימוביץ' והרצוג טענו שמפלגת העבודה היא מפלגת מרכז ולא שמאל, ברק ישב עם נתניהו בממשלת ימין, גבאי הגיע ממפלגת מרכז-ימין רק לפני כשנתיים וחצי, אחרי ששימש כשר בממשלת הימין של נתניהו - גם אם הוא ראוי למחמאות על התנגדותו למתווה הגז ועל התפטרותו בעקבות הדחת יעלון לטובת ליברמן. זכורה גם אמירתו של הרצוג שעל מפלגת העבודה להפסיק להצטייר כ-"אוהבת ערבים".
זוהיר בהלול, חבר כנסת טוב ואדם שקידם דו-קיום בכל לבו, "נזרק" מהמפלגה בגלל כמה התבטאויות לא נעימות; הפרופ' יוסי יונה, אידיאולוג, נדחק החוצה מהמפלגה גם כן, בגלל שהסתכסך עם גבאי; איציק שמולי היה מהראשונים שהצטרפו למקהלת ההסתה של הימין כנגד "שוברים שתיקה"; סתיו שפיר היא חברת כנסת מצוינת, אבל קולה בעניינים מדיניים כמעט ולא נשמע; וגבאי? הוא דחק החוצה את לבני בצורה מבישה, חזר על האמירה המסיתה של נתניהו "השמאל שכח מה זה להיות יהודי" וניסה להוביל את המפלגה לתמיכה בחוק נגד המסתננים ולהתנגדות לביטול חוק הלאום.
העבודה איננה אלטרנטיבה שמאלית מספיק טובה. היא אינה מציעה שותפות יהודית-ערבית, ואין בה מועמד לא-יהודי במקום ריאלי; היא אינה מדגישה את ההתנגדות לכיבוש והיא לא מגנה על ארגוני החברה האזרחית באופן מספק. גבאי היה יכול להתאחד עם מרצ וליצור יחד אלטרנטיבה אמיתית לכחול לבן - אלטרנטיבה של דרך, אך הוא בחר שלא לעשות זאת.

מהן האופציות האחרות? חד"ש-תע"ל היא מפלגה שאנשיה צידדו ברוצח ההמונים אסד וישבו במפלגה אחת עם איסלמיסטים שמתנגדים לזכויות להט"ב וזכויות נשים ועם לאומנים רדיקליים. הקולות שהולכים למפלגה הזו לא יהיו מיוצגים בממשלה בכל מקרה, גם בגלל גזענות, אבל גם בגלל חוסר רצון להתגמש מצדם. הח"כ המצוין מטעם חד"ש, דב חנין, שהצליח בסגנונו השקט להפוך לאחד מהפרלמנטרים הטובים שידעה הכנסת ושיתף פעולה עם ח"כים מכל הצדדים כדי לקדם חקיקה חברתית וסביבתית, פרש והוחלף על ידי פרופ' עופר כסיף, שנדמה שיעסוק יותר בפרובוקציות ופחות בחקיקה.
אולי אורלי לוי-אבקסיס? אין ספק שהאג'נדה החברתית שלה היא חשובה, ומדובר בחברת כנסת טובה. עם זאת, חשוב לזכור שלוי-אבקסיס הייתה חלק ממפלגת "ישראל ביתנו" במשך שנים, גם כשזו קידמה גזענות כלפי ערבים ותמכה באג'נדה ימנית מובהקת. רק כאשר לא מונתה לשרה ב-2016, היא פרשה מהמפלגה הזו.
מפלגת "זהות", שלכאורה מושכת אליה גם מצביעים מהשמאל לכאורה (אני מתקשה להאמין שמדובר ביותר מתופעה שולית), היא מפלגה משיחיסטית, טרנספריסטית, שתקדם ליברטריאניזם שיעמיק את הפערים הכלכליים אך תדאג לשמור על מדינת הרווחה מעבר לקו הירוק. גם הסיסמאות על "חירות" והתמיכה שלה בלגליזציה לא יכולים להעלים את הרצון להקים את בית המקדש השלישי ולקדם אג'נדה דתית הזויה, את הרצון להפריט כל דבר ואת העובדה שאת ה"חירות" היא מעוניינת לתת ליהודים בלבד.

אז, בסופו של דבר, צריך לחשוב איזו ישראל אנחנו רוצים לראות אחרי הבחירות.
כל הזכויות שמורות למפלגת מרצ - נלקח מ-Youtube
מרצ היא מועדון סגור? עכשיו כבר לא - יש פריימריז.
אין שותפות יהודית-ערבית? שני מועמדים לא-יהודים בחמישייה הפותחת.
אין ייצוג למזרחים? נכון, הוא לא מספק. אבל יש מועמדים מזרחיים במקום 7, 8 ו-10, ואם תצביעו - אולי לפחות אחד מהם ייכנס.
תמר זנדברג היא יושבת ראש לא טובה? תצביעו, ואחר כך תתפקדו, בעלות של 80 ש"ח, ותצביעו בפריימריז.
הרשימה לא מספיק טובה? שוב, תתפקדו ותשפיעו מבפנים. רוב המועמדים שאני בחרתי לא התברגו במקומות הראשונים - וזה בסדר, כי זו דמוקרטיה, וזה עדיף על שלטון יחיד של יו"ר מפלגה שקובע את הרשימה לפי הנאמנות של חברי הרשימה אליו.
מרצ מייצגת רק תל-אביבים אשכנזים? בעשירייה הראשונה יש רק 4 אשכנזים, רק 4 תל-אביבים, ורק גבר אשכנזי אחד, שהוא בעל מוגבלות המתגורר באשדוד. יש בעשירייה הראשונה ערבי מוסלמי, דרוזי, נציגה מקהילת היהודים יוצאי אתיופיה, שלושה מזרחיים, 4 נשים, הומוסקסואל ו-3 מזכ"לים של שלום עכשיו (ועוד אחד במקום ה-13).
אבל זו מפלגה קטנה - אם כל מי שבאמת מאמין בערכים האלו היה מצביע,  זו לא הייתה מפלגה כל כך קטנה.

ועוד משהו. אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, יותר מ-100,000 קולות של השמאל ילכו לפח, והסיכוי של גנץ להרכיב ממשלה יקטן משמעותית.
כבר היינו בסרט הזה ב-2009. "ציפי או ביבי", היה הקמפיין של קדימה. הקמפיין הצליח, וקדימה שאבה מנדטים מהעבודה וממרצ, שכמעט נמחקה וסיימה עם 3 מנדטים בלבד (היום היא לא הייתה עוברת את אחוז החסימה). קדימה הצליחה לעקוף את הליכוד וסיימה עם 28 מנדטים לעומת 27 של הליכוד, אלא שנתניהו, יחד עם שותפיו מהימין ומהמפלגות החרדיות, זכו ב-65 מנדטים והרכיבו את הממשלה. אותם מצביעי מרצ שעברו לקדימה בזמנו הכניסו לכנסת גם את אבי דיכטר וצחי הנגבי, שעברו לליכוד מאוחר יותר והפכו שותפים לשלטון המסית של נתניהו.
יש חשיבות מסוימת לגודל המפלגה, אך גודל הגוש הוא שיקבע בסופו של דבר - ובלי מרצ הגוש הזה יקרוס.
ובעצם, מה יקרה אם ביבי שוב ינצח? הרי זו האופציה הסבירה ביותר. מי יהווה אופוזיציה לוחמת? ומי ערב לנו שגנץ לא יזחל לממשלה של נתניהו? הרי זה כבר קרה עם לפיד ועם לבני.
הצבעה למרצ היא גם אידיאולוגית וגם נכונה מבחינה טקטית. ובכלל, האם נכון בכלל להצביע רק טקטית? תצביעו למה שאתם מאמינים בו. מי יהיה זה שלא יתקרנף? מי יהיה זה שיעמוד על העקרונות, שיזהיר מפני עוד מלחמת יש-ברירה, כשכולם יציעו פתרונות צבאיים לא מעשיים? מי תהיה המפלגה היחידה שתהיה בית של האזרחים הערבים, של אלו המאמינים בדו-קיום?
יש מה לתקן, יש מה לשנות ויש מה לשפר, אך צריך לזכור, מי היו אלו שעוד לפני 40 שנה, האמינו בשתי מדינות, בזכויות שוות ללהט"ב, בפמיניזם, בנישואים אזרחיים ובחופש דת. העקרונות האלו, שהיום זוכים לגיבוי מסוים אפילו בחלקים נרחבים מהימין, היו העקרונות של מייסדי מרצ כבר בשנות ה-70.

אצטט מתוך המדור "מחלק מוסר" של יוענה גונן, מעיתון הארץ, שענה למתלבטת בין מרצ לבין כחול-לבן:
אם הגדרנו אפוא כי חובתנו המוסרית היא למנוע ולצמצם את הרעות, בחירה "טקטית" לא רק שאינה יעילה ברמה המעשית, היא הרסנית ברמה העקרונית. בתור מצביעת מרצ ותיקה, את ודאי מתנגדת לכיבוש, לאפליה של האזרחים הערבים, למיליטריזם ולסקסיזם. האם תצמצמי את הרע בעינייך אם תצביעי למפלגה שהעומד בראשה התרברב בכך שהרג 1,364 בני אדם בעזה ו"החזיר אותה לתקופת האבן"; מפלגה ששותפה לשיח הפוליטי הגזעני שמדיר את האזרחים הערבים; שבין מועמדיה הבולטים ניתן למצוא את יועז הנדל, מעריץ חוק הלאום שהבהיר לא מזמן שאין שתי מדינות ואין סיכוי להסכם שלום, ולצדו את צבי האוזר, שפועל לסיפוח רמת הגולן והבטיח למצביעים שגנץ יבנה בהתנחלויות לא פחות מנתניהו? אלה שאלות שרלוונטיות להתלבטות שלך בין מרצ לכחול-לבן אבל העיקרון נכון לכל התלבטות דומה, גם משמאל וגם מימין. הצבעה טקטית היא אשליה שהופכת אותך לשותפה לעוולות שלהן את מתנגדת.

הצביעו לפי מה שאתם מאמינים בו, בין אם אתם ימנים או שמאלנים או אנשי מרכז, ולא לפי טקטיקה. ואם אתם שמאלנים, ולא רוצים להצביע למרצ בכל זאת - מפלגת העבודה היא אופציה טובה (פחות טובה לדעתי), והיא תשמור לפחות על חלק מהדרך ועל האידיאולוגיה.

למה לשים לב ביום הבחירות
לא אנסה לחזות את התוצאות באופן מדויק, למרות שאני די פסימי ומעריך שנתניהו ייבחר שוב. אני מציע לשים לב לכמה דברים -
בציבור הערבי, אחוז ההצבעה יהיה מן הסתם מאוד רלוונטי, אולם יהיה גם מאוד מעניין לראות מה יהיה שיעור התמיכה במפלגות הציוניות. כפי שציינתי, במרצ הפעם יש 2 מועמדים לא-יהודים בחמישייה הראשונה, וזה עשוי להגדיל את התמיכה במפלגה בקרב ציבור זה - ואף אולי להיות קריטי בשאלת אחוז החסימה. האם מפלגת כחול-לבן תוכל גם כן לזכות באחוז גבוה יחסית של מצביעים בציבור הערבי, על אף הרטוריקה הנוטה לימין לעיתים של מפלגה זו? ואולי זו תהיה מפלגת העבודה שתזכה לשיעור תמיכה גבוה בציבור זה, כפי שניתן לחשוב בעקבות הקמפיין של מפלגת חד"ש-תע"ל בערבית נגדה.

בציבור הדרוזי, יהיה מעניין לא פחות לראות כיצד יתחלקו הקולות. האם מועמדותו של עלי סלאלחה, המחנך הדרוזי ומנהל התיכון בבית ג'אן לשעבר, במרצ במקום החמישי תסייע למפלגה בציבור זה, יחד עם המסר של ביטול חוק הלאום? נדמה כי שיעור התמיכה בימין בציבור זה, שהיה גבוה מ-50% בבחירות הקודמות, יפחת משמעותית בעקבות חוק הלאום.

והיכן יוכרעו הבחירות בציבור היהודי? רחובות מוזכרת לעיתים כעיר המנבאת את תוצאות הבחירות, סוג של "אוהיו ישראלית". נדמה כי אפשר לסמן כמה ערים אחרות שיכולות להיות מאוד חשובות. ב-2009, הפעם האחרונה שהליכוד לא זכה במספר הגבוה ביותר של מנדטים - ועדיין הרכיב את הממשלה כאמור - קדימה ניצחה בראשון לציון, יהוד, חולון, גדרה, קרית מוצקין וקרית ביאליק, וגם באילת, נשר ואזור. קדימה גם הייתה קרובה לניצחון ברחובות, בת ים, פתח תקווה, חדרה, קרית אתא, נהריה ואפילו בנתניה.
עמית סגל טען באחד ממאמריו שהפרברים של המרכז - פתח תקווה, רחובות, בת ים, חולון, ראש העין, ראשון לציון - הם אלו "שעושים את ההבדל" עבור הליכוד. האם בערים הללו יהיה מעבר מהליכוד לכחול לבן, ואם כן, האם זה יספיק?
קשה להחיל את הכללים של הפוליטיקה המערבית על הפוליטיקה הישראלית, אך עם זאת חשוב לציין שיש מגמה במדינות המערב (שעסקתי בה בעבר בבלוג) של תנועה לכיוון המפלגות הנוטות לשמאל באזורים פרבריים. האם זה יקרה גם בישראל? מוקדם לדעת.

אחזור לכך אחרי הבחירות, ובינתיים - תלכו להצביע, ותצביעו למה שאתם מאמינים בו, לא לפי אסטרטגיה שרוצים שנאמין בה.
על אף ההנחה הריאלית שלי שנתניהו ינצח שוב, אפשר בכל זאת להאמין שיהיה פה יותר טוב, וחבל שאף אחת מהמפלגות בגוש המרכז-שמאל לא בחרה בקמפיין אופטימי במיוחד. גם אם לא כל כך רע פה עכשיו, ואפילו די טוב מהרבה בחינות, יכול להיות יותר טוב בהרבה אם הממשלה תהיה מעוניינת בזה במקום לרצות לשמר את המצב הקיים.
אסיים בצורה אופטימית עם שיר הבחירות של מפלגת הלייבור הבריטית משנת 1997, בקמפיין שהחזיר לה את השלטון אחרי 18 שנים באופוזיציה.
תישארו ריאליים, אבל גם תאמינו שיכול להיות טוב יותר.
Taken from t4change youtube channel, All rights reserved to D:Ream and the UK Labour Party