Tuesday 25 September 2018

רוזנשטיין וקבאנו בראש הכותרות - על הפרשות המשפטיות-פוליטיות שמסעירות את ארה"ב

כשתכננתי לכתוב את הפוסט הזה, חשבתי שהוא יעסוק בעיקר בניתוח תוצאות הבחירות המקדימות בשתי המפלגות הגדולות בארצות הברית ובמצבן לקראת בחירות אמצע הכהונה, שיערכו בעוד קצת יותר מחודש; אבל, בעידן טראמפ, כרגיל, לא משעמם.
על ההיערכות לבחירות ארחיב בקרוב בפוסט נוסף - בפוסט זה, אעסוק ברוד רוזנשטיין ובברט קבאנו, שתופסים את רוב הכותרות בימים אלו.
התלונות על הטרדה מינית מצד המועמד של הנשיא לבית המשפט העליון, ברט קבאנו, תפסו את הכותרות - ואז החלו להופיע ידיעות על התפטרותו הצפויה של סגן התובע הכללי, רוד רוזנשטיין, האיש שממונה על חקירת רוסיה במשרד המשפטים.
לאחר מכן התברר שרוזנשטיין יישאר בתפקידו לעת עתה, לאחר שהוא וטראמפ נפגשו וייפגשו שוב ביום חמישי הקרוב, כשספקולציות רבות עלו לגבי השמועות על התפטרותו - שמקורן ככל הנראה בבית הלבן, שמעוניין שרוזנשטיין יתפטר אך לא מעוניין לפטר אותו בשלב כזה, כאשר הבחירות קרובות.
מי אתה, רוד רוזנשטיין?
Taken from Wikipedia, official portrait, US Department of Justice
רוד רוזנשטיין הוא סגן התובע הכללי של ארה"ב, התפקיד השני בחשיבותו במשרד המשפטים. רוזנשטיין הרפובליקני עלה בסולם הדרגות במשרד המשפטים וב-2005 מונה לתובע הפדרלי של מחוז מרילנד ע"י הנשיא דאז, ג'ורג' בוש הבן. בתחילת 2017 מינה אותו טראמפ לתפקיד סגן התובע הכללי, מינוי שאושר ע"י הסנאט ברוב של 94-6. כיצד הגיע רוזנשטיין, אם כך, למצב בו הוא נמצא היום - כאחד מיריביו של טראמפ בתוך הממשל?
ג'ף סשנס, התובע הכללי והסנטור לשעבר, העיד פעמיים במהלך השימועים שנערכו לו בסנאט לפני מינויו לתפקיד כי לא קיים כל קשר עם גורמים רוסיים. ב-1.3.2017, לאחר כניסתו לתפקיד, פורסם כי סשנס קיים קשר עם גורמים רוסיים במהלך מערכת הבחירות - בין השאר, נפגש פעמיים עם השגריר הרוסי בארה"ב, סרגיי קיסליאק - וזאת בניגוד לעדותו בסנאט. למחרת, הודיע סשנס בתגובה כי הוא משעה את עצמו מכל עיסוק בחקירות הקשורות לבחירות 2016, ובהן חקירות הקשורות למעורבות רוסיה בבחירות אלו. כך, מצא עצמו רוזנשטיין כאחראי על חקירת המעורבות הרוסית.
ב-17.5.2017, מינה רוזנשטיין את רוברט מולר, ראש ה-FBI לשעבר (ורפובליקני גם כן), לתפקיד התובע המיוחד בחקירת המעורבות הרוסית בבחירות 2016. מאז, טראמפ מסוכסך הן עם סשנס והן עם רוזנשטיין, ובהזדמנויות חוזרות אמר כי ייתכן שיפטרם, צעד שרבים מעריכים שייעשה כדי לפטר את מולר ולסיים את חקירת התובע המיוחד.
מה הוביל לכך שפיטוריו\התפטרותו של רוזנשטיין עלו על הפרק עכשיו? בניו יורק טיימס, פורסם לפני מספר ימים דיווח שלפיו באביב 2017 (לאחר פיטוריו של ראש ה-FBI קומי ע"י טראמפ), רוזנשטיין הציע להקליט את טראמפ במהלך שיחותיו עימו, כדי להשתמש בהן נגד טראמפ, וכמו כן דן באפשרות של הפעלת התיקון ה-25 לחוקה (שמאפשר את הדחתו של הנשיא כאשר נבצר ממנו למלא את תפקידו בשל אי-כשירות). רבים ראו בדיווח הזה של הניו יורק טיימס מתן הכשר לטראמפ לפטר את רוזנשטיין והצדקה להמשך מלחמתו כנגד גורמי אכיפת החוק.
האיש שיהיה אחראי על חקירת המעורבות הרוסית במשרד המשפטים במידה ורוזנשטיין יפוטר הוא פרקליט המדינה, נואל פרנסיסקו, שהביע בעבר עמדות שמביעות סקפטיות לגבי הצורך בתובע מיוחד, כך שהוא עשוי לסייע לטראמפ לפטר את מולר - תוכלו לקרוא עוד על פרנסיסקו בכתבה הזו של המגזין Mother Jones: https://www.motherjones.com/politics/2018/02/rod-rosenstein-successor-mueller-investigation-noel-francisco. וכאן על "סדר הפיקוד" במשרד המשפטים:
https://twitter.com/pbump/status/1044237624800669697.
אירוע דומה לזה כבר קרה בעבר. ב-20.10.1973, התרחש "טבח ליל שבת", Saturday Night Massacre - הנשיא דאז ניקסון היה שרוי במצוקה קשה בשל החקירה נגדו במסגרת פרשת ווטרגייט, ולכן היה מעוניין בפיטוריו של התובע המיוחד בחקירה זו, ארצ'יבלד קוקס. ניקסון הורה לתובע הכללי ריצ'רדסון לפטר את קוקס, אך הוא סירב והתפטר בעצמו; לאחר מכן, הוא הורה לסגן התובע הכללי רקלשאוס לפטר את קוקס, אך גם הוא סירב והתפטר; השלישי בתור היה פרקליט המדינה, רוברט בורק. בורק מילא את הוראותיו של ניקסון ופיטר את קוקס. הדבר לא עזר לניקסון, שמצבו המשפטי הלך והחמיר עד שנאלץ להתפטר בתחילת אוגוסט 1974.
אותו רוברט בורק נבחר בשנת 1987 כמועמדו של הנשיא רייגן לבית המשפט העליון; בעקבות עמדותיו הרדיקליות בנושאי זכויות האזרח ותמיכתו בביטול פסיקות שקידמו שוויון, לצד מעורבותו ב-Saturday Night Massacre, מועמדותו של בורק נדחתה על ידי הסנאט ברוב של 58-42. בורק היה המועמד האחרון לבית המשפט העליון שנדחה על ידי הסנאט; לאחר שמועמדותו נדחתה, מונה השופט אנתוני קנדי לבית המשפט העליון במקומו. אנתוני קנדי הודיע על התפטרותו לפני מספר חודשים.
וזה, כמובן, מביא אותנו לברט קבאנו.

הסערה סביב קבאנו
ברט קבאנו נולד ב-1965 בוושינגטון די.סי., להורים שעסקו בעריכת דין. הוא גדל בבתסדה, מרילנד, שבפרברי הבירה האמריקנית ולמד בתיכון ג'ורג'טאון הקתולי, אחד מבתי הספר הנחשבים בארצות הברית, שבו למדו רבים מבני האליטה הפוליטית והמשפטית של המדינה. הוא למד היסטוריה ומשפטים באוניברסיטת ייל הנחשבת ולאחר מכן עבד במשך מספר שנים עבור קן סטאר, מי שהיה פרקליט המדינה ומאוחר יותר, גם התובע המיוחד בחקירת קשריו של הנשיא דאז ביל קלינטון עם מוניקה לווינסקי.
קבאנו עבד מאוחר יותר כשכיר במשרד עורכי הדין קירקלנד ואליס. ב-2001 מונה החל לשמש כיועץ בבית הלבן של בוש הבן, ומ-2003 עד 2006 כיהן כמזכיר הסגל. ב-2006 הוא מונה ע"י בוש לתפקיד שופט בבית המשפט הפדרלי של מחוז קולומביה, מינוי שאושר על ידי הסנאט ברוב של 57-36 (רק 3 דמוקרטים הצביעו בעד המינוי; כל הרפובליקנים שהצביעו תמכו במינוי).
בית המשפט העליון של ארה"ב מורכב מ-9 שופטים; מינוי לשופט הוא מינוי לכל החיים, כך שהמשמעות של מינוי שכזה יכולה להשפיע על ארה"ב במשך דורות. 
ב-13.2.2016, השופט השמרן אנטונין סקאליה נמצא מת במהלך חופשתו; הדבר הוביל "לפתיחה" של מקום בבית המשפט העליון, שהיה מורכב באותה עת מ-4 ליברלים (המזוהים עם הדמוקרטים) ו-4 שמרנים (המזוהים עם הרפובליקנים). על אף שהנשיא דאז אובמה הציע את מריק גארלנד, שנחשב ליברל אך מתון, לתפקיד שופט בבית המשפט, הרפובליקנים בסנאט, בהובלת מנהיגם מיץ' מקונל, סירבו לערוך כל שימוע עד לאחר הבחירות לנשיאות, בטענה כי "לעם האמריקני מגיעה זכות להחליט בנושא". כאשר היה נדמה שהילארי קלינטון עומדת לנצח, רבים במפלגה הרפובליקנית הציעו לחסום כל מועמד שתציג במהלך כהונתה (https://www.theguardian.com/law/2016/nov/01/republican-senators-oppose-clinton-supreme-court-nominee).
לאחר בחירתו של טראמפ, הוא מינה את השופט ניל גורסוץ' לבית המשפט העליון. גורסוץ' נבחר מתוך רשימה של 25 מועמדים לבית המשפט שגובשה ע"י ארגון שמרני בשם The Federalist Society. עוד על ארגון זה תוכלו למצוא כאן - https://www.npr.org/2018/06/28/624416666/what-is-the-federalist-society-and-how-does-it-affect-supreme-court-picks וגם כאן - 
https://www.huffingtonpost.com/entry/leonard-leo-supreme-court-federalist-society_us_5b354230e4b0f3c2219f4082.
מינויו של גורסוץ' נתקל בהתנגדות מצד הדמוקרטים, שטענו במידה רבה של צדק שהמושב בבית המשפט העליון נגנב מהם, ובנוסף טענו כנגד דעותיו של גורסוץ' בנושאים של שימוש בנשק, זכויות נכים ודת ומדינה. מינויו אושר ברוב של 54-45, כש-3 דמוקרטים מצטרפים לרפובליקנים ומצביעים בעד (שלושתם ממדינות "אדומות" שהצביעו בפער גדול לטראמפ - מנצ'ין ממערב וירג'יניה, הייטקאמפ מצפון דקוטה ודונלי מאינדיאנה).
לאחר שהשופט השמרן אנתוני קנדי הודיע על התפטרותו מבית המשפט בסוף יוני, טראמפ הציג את קבאנו כמועמדו ב-9.7. קנדי היה אמנם שופט שמרן, אך הצביע עם הליברלים בנושאים של הפלות וזכויות להט"ב, כולל בפסיקות חשובות כמו Planned Parenthood v. Casey ו-Obergfell v. Hodges. החלפתו של קנדי בשופט שמרן יותר יכולה לסלול את הדרך לביטול פסיקת רו נגד וייד. מה זה אומר למעשה?
מכיוון שפסיקה זו היא פסיקה שמחייבת את כל 50 המדינות, החוקים שקיימים במדינות השונות לא יכולים לסתור את העיקרון שנקבע בפסיקה זו, שלפיה לאישה יש זכות לסיים את הריונה. ברגע שפסיקה זו תבוטל, בכל מדינה החוק המדינתי יקבע האם יש זכות לביצוע הפלה, כאשר ב-20 מדינות הפלה תהפוך באופן מיידי לבלתי חוקית (http://time.com/5325124/justice-anthony-kennedy-supreme-court-roe-v-wade-overturned). ביולי האחרון נמצא שהאמריקנים תומכים בפסיקה שמגנה על הזכות להפלה ברוב של 71% מול 23% (סקר של רשת NBC ושל העיתון וול סטריט ג'ורנל), כולל 52% מהרפובליקנים.
קבאנו עצמו לא אמר באופן רשמי שיתמוך בביטול הפסיקה, מה שעשוי לאפשר לשתי סנטוריות רפובליקניות שתומכות בזכות להפלה להצביע בעד (קולינס ממיין ומורקובסקי מאלסקה).
ההתנגדות לקבאנו החלה עוד טרם חשיפת הטענות להטרדה מינית נגדו, והתמקדה בעמדותיו בנושאים הבאים:
בנוסף לכך, רק כ-5,000 מסמכים הקשורים ברקורד של קבאנו במהלך שירותו בבית הלבן ובבית המשפט הפדרלי פורסמו; למעלה מ-100,000 מסמכים הקשורים ברקורד זה נאסרו לפרסום על ידי הממשל, כאשר שערורייה נוספת התעוררה סביב העובדה שביל ברק, ששימש בעבר כעורך הדין של הנשיא בוש הבן, סטיב באנון, ריינס פריבוס ודון מקגאן (יועץ משפטי בבית הלבן) וחבר אישי של קבאנו, היה חבר בצוות שמנע את פרסום המסמכים. הסנטור הדמוקרטי קורי בוקר שחרר סדרה של מסמכים לציבור ובכך הסתכן בענישה, שכן מדובר בהפרה של כללי הסנאט.
שערורייה נוספת הקשורה בקבאנו סבבה סביב חקירת מקרה ההתאבדות של וינס פוסטר. פוסטר היה עיתונאי ששימש כיועץ בבית הלבן של ביל קלינטון, נכנס לדיכאון קשה והתאבד ביולי 1993; קבאנו, כחבר בצוות של התובע המיוחד קן סטאר, חקר לעומק את הפרשה ובדק תיאוריות קונספירציה שונות שהפיצו גורמי ימין. על אף שלבסוף הוא קבע כי פוסטר אכן התאבד, ביקורת קשה נמתחה על הטיפול של קבאנו בנושא, שכלל בזבוז כספי ציבור כדי לחקור תיאוריות קונספירציה שהופצו על ידי גורמים פוליטיים רדיקלים - https://www.nytimes.com/2018/09/05/opinion/why-was-kavanaugh-obsessed-with-vince-foster.html.
עוד שערורייה התעוררה כאשר לאחר אחד מהשימועים שנערכו לקבאנו, ניגש אליו פרד גוטנברג, פעיל למען פיקוח על נשק שבתו ג'יימי בת ה-14 שנרצחה בפברואר האחרון בטבח שהתרחש בבית הספר סטונמן דגלאס שבפארקלנד, פלורידה. גוטנברג ניגש לקבאנו והציג את עצמו, כשהוא מושיט את ידו; קבאנו הסתובב, הסתכל עליו ויצא, ללא תגובה.
https://twitter.com/andyharnik/status/1037038736155009024
וכאן בסרטון מתוך חשבון הטוויטר של NBC News -
https://twitter.com/nbcnews/status/1037051592619569152?lang=en

על הסנטורית הרפובליקנית סוזן קולינס ממיין הופעל לחץ רב. קולינס, שמגדירה את עצמה כתומכת בהפלות ונחשבת למתונה ומרכזית באופן יחסי, נטתה לתמוך בקבאנו; מדינתה, מיין, נוטה לדמוקרטים, והצביעה למפלגה זו ברציפות מאז 1992 (כולל). אדי ברקן, פעיל שמאלני למען ביטוח בריאות לכל שהוא גם חולה ב-ALS, החל תהליך של Crowdfunding - שלפיו אם קולינס תצביע בעד קבאנו, הכסף שייתרם יועבר למועמד הדמוקרטי שירוץ נגדה ב-2020. ברקן הצליח לגייס סכום של קרוב ל-1.5 מיליון דולר בתוך כשבוע, אך קולינס מיהרה לקרוא לקמפיין זה "הצעת שוחד". "באופן מוזר", היא תומכת במועמד שמקדם אג'נדה שלפיה תאגידים יכולים לתרום מיליארדי דולרים לקמפיינים פוליטיים, שוחד של ממש.

ואז, כמובן, הגיעו ההאשמות על הטרדה מינית. תחילה דווח על תלונה בנוגע להטרדה מינית לכאורה כנגד קבאנו, שנחשפה במכתב שנשלח לסנטורית דיאן פיינסטיין.
המתלוננת נחשפה לאחר כמספר ימים ככריסטין בלאזי פורד, פסיכולוגית ופרופ' לסטטיסטיקה באוניברסיטת פאלו אלטו שבקליפורניה. היא האשימה את קבאנו בהטרדה מינית במהלך לימודיהם בתיכון (לא למדו באותו תיכון, למדו באותו אזור בתיכון לבנים ובתיכון לבנות בהתאמה); היא תיארה את האירוע לכאורה: קבאנו וחברו מארק ג'אדג' כלאו אותה בחדר בזמן מסיבה; קבאנו השכיב אותה על המיטה, תפס אותה, ניסה להפשיט אותה וחסם את פיה כשניסתה לצעוק, כשהיא חוששת שהוא יהרוג אותה, וכל זאת כשהוא שיכור.
הסיפור המזעזע הזה לא עשה רושם על הרפובליקנים; הם נחושים בדעתם להמשיך עם המינוי, ויהי מה. לבסוף, לאחר לחץ ציבורי, ובעזרתם של כמה סנטורים רפובליקניים שעדיין לא שכחו מהי אנושיות, נקבע שימוע ליום חמישי הקרוב בהשתתפות קבאנו והמתלוננת פורד; אך טראמפ ממשיך לתקוף את פורד ולהטיל ספק בסיפורה, ורפובליקנים רבים כבר אמרו שיצביעו בעד קבאנו, ללא קשר לשימוע.
אישה בשם דבורה רמירז נחשפה לאחר מספר ימים גם היא, וטענה גם היא שקבאנו הטריד אותה מינית וחשף את עצמו במהלך מסיבה, כשהוא שיכור - במהלך לימודיהם באוניברסיטת ייל.
מספר נשים שהעידו לטובת קבאנו חזרו בהן; ג'אדג' מסרב להעיד, ובת זוגתו לשעבר סיפרה כי הוא סיפר לה על אירועים שבהם קיים יחסי מין עם נשים שיכורות. אישה שלישית עשויה להתלונן גם כן.
מגזין הניו-יורקר עושה עבודה נהדרת בחקר ההאשמות הללו, לדוגמה כאן - https://www.newyorker.com/news/our-columnists/the-boys-club-that-protects-brett-kavanaugh - חשיפה שלפיה בספר המחזור של קבאנו יש ציטוט של בנג'מין פרנקלין שהוא ככל הנראה קשור לסודות משותפים שלו ושל ג'אדג'; וכאן - https://www.newyorker.com/news/news-desk/senate-democrats-investigate-a-new-allegation-of-sexual-misconduct-from-the-supreme-court-nominee-brett-kavanaughs-college-years-deborah-ramirez.
קבאנו כמובן מכחיש מכל וכל, והוא התראיין לפוקס ניוז, "רשת הבית", עם רעייתו. בראיון מעט הזוי, הוא טען שלא קיים יחסי מין עד גיל מבוגר, מה שעדיין לא סותר את הטענות נגדו.
המחנה השמרני יצא כמעט במלואו להגנתו של קבאנו, והאיש בעיניהם הוא קורבן. הסנטור הרפובליקני לינדזי גרהאם, פעם איש עקרונות שמתח ביקורת קשה על טראמפ והיום עוד חבר במקהלת מעודדיו, אמר בראיון שהוא לא "יהרוס את חייו של קבאנו בגלל האשמות להטרדה מינית", כאילו אי-מינויו לבית המשפט העליון משמעותו הרס חייו; הסנטור הרפובליקני האץ' טען שמדובר ברצח אופי ושהתלונה השנייה היא מזויפת; הסנטור הרפובליקני דין הלר אמר שמדובר ב-"שיהוק שצריך לעבור אותו במהירות כדי לחזור ולהתמקד בבחירות".
הדמוקרטים ובלאזי פורד דרשו שלפני השימוע בסנאט תיערך חקירה של ה-FBI - לכאורה, דרישה הגיונית. בלאזי פורד סובלת מאלפי איומים על חייה ונאלצה להסתתר; היא עברה בדיקת פוליגרף, וסביר שאדם שאיננו דובר אמת לא ידרוש חקירה של ה-FBI. אולם, הרפובליקנים רק רוצים "לסיים עם זה" ולמנות את קבאנו כדי שיוכלו לשוב ולהתרכז בבחירות.

הטענות הללו הן חמורות ביותר, אך נראה שלרפובליקנים לא ממש אכפת. המפלגה שהציבה בראשה אדם שהואשם על ידי קרוב ל-20 נשים בהטרדה מינית, עם היסטוריה של זלזול והתנהגות בלתי הולמת כלפי נשים, צפויה לאשר את מינויו של אדם שהוא לכאורה מטריד סדרתי לבית המשפט העליון. אולם, זו לא תהיה הפעם הראשונה שהם עושים זאת.
השופט השמרן קלרנס תומאס (שהוא האפרו-האמריקני השני בהיסטוריה בבית המשפט העליון) מונה על ידי בוש האב לבית המשפט העליון ב-1991; על אף שמתלוננת שהאשימה אותו בהטרדה מינית, אניטה היל, העידה בשימוע בסנאט, מינויו אושר ברוב דחוק של 52-48, כש-11 דמוקרטים, 9 מתוכם מהדרום, מצטרפים ל-41 רפובליקנים (מתוך 43 שכיהנו בזמנו) ותומכים במינוי.
הסנאטורים הרפובליקנים גראסלי, מקונל והאץ', שכיהנו בזמנו בסנאט ועדיין מכהנים, הצביעו כמובן בעד; גראסלי הוא כיום היו"ר של ועדת המשפט של הסנאט (מקונל הוא מנהיג הרוב הרפובליקני והאץ' הוא הנשיא הזמני - President Pro Tempore - של הסנאט).
ביום חמישי הקרוב פורד תעיד בסנאט, גם קבאנו; והרפובליקנים, שחוששים מכך שיצטיירו בצורה שלילית בציבור, מינו אישה (שזהותה עדיין לא ידועה) עם רקע משפטי שתנהל את השימוע. מדוע הרפובליקנים חוששים שיצטיירו בצורה שלילית בשימוע? כל 11 החברים הרפובליקניים בוועדה הם גברים; מתוך 10 החברים הדמוקרטיים, 4 הן נשים, כולל החברה הבכירה ביותר (פיינסטיין).
הסנטורית הדמוקרטית מהוואי מייזי הירונו, החברה בוועדה, זכתה באהדה רבה מהמחנה הליברלי בעקבות התנהלותה בפרשה, שחלק ממנה אפשר לראות בסרטון הבא:
https://twitter.com/kylegriffin1/status/1042123664148361216

ובכל זאת, האם ייתכן שמינויו של קבאנו לא יאושר? הסנטורית מורקובסקי מאלסקה, שכזכור גם תומכת בהפלות, אמרה שתחליט לפי השימוע, ומסתמן שייתכן מאוד שתתנגד; על קולינס מופעל לחץ כבד; והסנטור ג'ף פלייק מאריזונה, שיסיים את כהונתו בינואר, הביע ביקורת רבה על טראמפ וייתכן שיתנגד, אם כי עד עכשיו הוא לא גיבה את התבטאויותיו במעשים.
בצד הדמוקרטי, 46 מתוך 49 סנטורים צפויים להתנגד. 3 סנטורים עדיין מתנדנדים - דונלי, הייטקאמפ ומנצ'ין, אותם שלושה שהצביעו בעד מינוי גורסוץ' ועומדים לבחירה במדינות רפובליקניות בעוד קצת יותר מחודש. מצד אחד, אם יצביעו נגד, הרפובליקנים ינצלו זאת לטובתם במערכת הבחירות ויציגו אותם כמתנגדים לטראמפ; מצד שני, אם יצביעו בעד, יסתכנו בכך שהאלקטורט הדמוקרטי במדינותיהם ייצא נגדם ולא יבוא להצביע בנובמבר.
כרגע המצב הוא שכ-48 תומכים וכ-46 מתנגדים, כש-6 סנטורים עדיין יושבים על הגדר ו-50 קולות דרושים כדי לאשר את קבאנו. במקרה של שוויון 50:50, יהיה זה סגן הנשיא מייק פנס שיהווה את הקול הקובע, ולכן במקרה שכזה, המינוי יאושר. נדמה כי הרפובליקנים נחושים לאשר את המינוי. מנצ'ין ככל הנראה יצטרף אליהם ויצביע בעד, כשמורקובסקי תחצה את הקווים ותצביע נגד ככל הנראה.
האם תהיה לפרשה השפעה על הבחירות בנובמבר? ייתכן שכן.
סקרים שנערכו ע"י NBC, USA Today ואפילו פוקס ניוז הראו שקבאנו מחזיק בשיעור התמיכה הנמוך ביותר של מועמד כלשהו לבית המשפט העליון בעת המודרנית. ברוב של 36% מול 30%, פוקס ניוז מצאה שהציבור האמריקני מאמין לבלאזי פורד מול קבאנו; וברוב של 50% מול 40%, הם מתנגדים למינויו.
המפלגה הרפובליקנית גם כך מתמודדת עם מעבר של בוחרים לבנים משכילים מהמעמד הבינוני-גבוה למפלגה הדמוקרטית, במיוחד נשים - ואם הפרשה הזו תותיר רושם רע, זה עשוי רק להחמיר את הבעיה הזו עבורם ולהיטיב עם הדמוקרטים. עדיין מוקדם להסיק מסקנות, עם זאת, ויהיה נכון להסתכל על כך בעוד כשבוע-שבועיים, לאחר שיתברר מהו גורלו של קבאנו וכשהסקרים, יחד עם גורמים אחרים, יאפשרו להסתכל באופן טוב יותר על מצב המפלגות לקראת הבחירות הקרובות. בכך אעסוק בפוסט הבא שלי, שאני מקווה לפרסם בקרוב.

קבאנו הוא אדם עם דעות שמרניות רדיקליות, שיפגע בזכויות נשים ועובדים, שמואשם על ידי שתי נשים (כרגע) בהטרדה מינית, כשתלונות אלו מצביעות על התנהגות של התעללות, לצד היסטוריה של שכרות.
אדם זה עשוי לקבוע את גורלן של מיליוני נשים. חשבו על זה בפעם הבאה כשאתם מתלהבים מאמירה של טראמפ בעניין איראן.

כתבות מעניינות נוספות:
https://edition.cnn.com/politics/live-news/kavanaugh-second-sexual-allegation-latest/index.html - דיווחים חיים של CNN בנושא
https://www.theguardian.com/us-news/shortcuts/2018/sep/25/how-to-humiliate-a-woman-the-ugly-lesson-of-brett-kavanaughs-yearbook
https://www.theguardian.com/us-news/2018/sep/25/brett-kavanaugh-sexual-assault-conservative-women

Saturday 14 April 2018

תחזית לפלייאוף ה-NBA: הכל פתוח

אחרי שלוש עונות רצופות שבהן אותן שתי קבוצות שלטו בליגה ונפגשו בגמר, עונת 2017/2018 בליגת ה-NBA הייתה מעניינת ותחרותית בהרבה מקודמותיה.
הקרב על המקומות והמיקומים בקונפרנס המערבי היה יוצא דופן - בין המקום ה-3 (פורטלנד) למקום ה-9 (דנבר) הפרידו 3 ניצחונות בלבד, 3 ניצחונות מתוך 82 משחקים עשו את ההבדל בין אי-העפלה לפלייאוף לבין העפלה עם יתרון ביתיות ויריבה חלשה יחסית (על הנייר לפחות, במקרה הזה נראה שהיריבה לא כל כך חלשה). לשם השוואה, בשנה שעברה הפער בין המקום ה-3 למקום ה-9 במערב היה 15 (!) משחקים.
העונה הזו הייתה צמודה, איכותית ומעניינת. ואם העונה הייתה כזו, אז שהפלייאוף לא יהיה?
All rights reserved to Igor Mello/CBS Sports, no copyright infringement intended

מזרח
סיבוב ראשון
טורונטו (1) - וושינגטון (8)
מאזן בעונה הסדירה: טורונטו 23:59, וושינגטון 39:43
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: אבחר שני שחקני מפתח בסדרה הזו - דמאר דרוזן וקייל לאורי. צמד הגארדים הנהדר של הראפטורס הוא צמד סופרסטארים לכל דבר; וביחד הם הובילו את טורונטו להישגים היסטוריים. עם זאת, לאורי ודרוזן לא הצליחו לשחזר את היכולות שלהם מהעונה הסדירה בפלייאוף בשנים האחרונות. בשנה שעברה, למשל, דרוזן ירד מ-31% לשלוש בעונה הסדירה ל-7% (!) בפלייאוף ולאורי ירד מ-22.4 נקודות ל-15.8. טורונטו היא קבוצה עם שני גארדים נהדרים, עומק בקו הקדמי ומאמן איכותי, אבל מול הצמד ג'ון וול ובראדלי ביל, אם דרוזן ולאורי לא ישחזרו את היכולת שלהם מהעונה הסדירה, טורונטו תהיה בצרות.
שימו לב: קלי אוברה ג'וניור, הסווינגמן (SG/SF) של וושינגטון, הפך לשחקן משמעותי מאוד בקבוצה הזו והוא רק בן 22. אחרי שנתיים בינוניות, אוברה קיבל צ'אנס העונה והחזיר בגדול. עם 11.8 נק', 4.5 ריב' ו-1.2 אס' ב-27.5 דקות למשחק, הוא היה השנה אחד מהשחקנים השישיים הטובים בליגה. בגובה של 2.01 ועם גרף שיפור מרשים, אוברה יכול להיות כוכב גדול בעתיד הלא רחוק.
All clips property of the NBA. No copyright infringement is intended, taken from DownToBuck video channel
למה טורונטו תנצח: כי היא הקבוצה הביתית הטובה ב-NBA (עם מאזן ביתי של 7:34), כי יש לה את לאורי ודרוזן, כי יש לה קו קדמי אדיר עם איבקה ו-ולנצ'יונאס, ספסל עמוק ובעיקר, היא קבוצה שרצה כבר כמה שנים עם הסגל הזה והשנה היא נראית בכושר טוב מאי פעם; וגם כי ג'ון וול חוזר מפציעה והוא לא בכושר שיא.
למה וושינגטון תנצח: כי יש לה את ג'ון וול ובראדלי ביל, כי המיקום שלה לא באמת משקף את היכולות שלה, כי ראינו כבר בשנה שעברה שהיא מסוגלת לנצח קבוצות גדולות בפלייאוף; כי טורונטו היא קבוצה שהפגינה לא מעט לוזריות בשנים האחרונות והיא גם מגיעה לפלייאוף עם סיומת לא טובה כל כך של העונה.

בכמה מילים: מפגש קצוות שאינו מפגש קצוות מבחינה מקצועית. טורונטו עדיפה כי יש לה עומק, שיטה וקו קדמי טוב יותר, וכמובן היא מחזיקה ביתרון הביתיות שהוא מאוד משמעותי. מנגד, וושינגטון היא לא יריבה קלאסית מהמקום השמיני, היא לא שארלוט או דטרויט, אלא קבוצה שהצליחה להגיע לחצי גמר המזרח (שם הפסידה בשבעה משחקים לבוסטון) בעונה שעברה בערך עם אותו סגל. למרות זאת, אם לאורי ודרוזן לא יקרסו ברגעי ההכרעה, טורונטו עדיפה ואמורה לנצח.
תחזית: 2:4 טורונטו
Taken from raptorsrepublic.com, all rights reserved, no copyright infringement intended

בוסטון (2) - מילווקי (7)
מאזן בעונה הסדירה: בוסטון 27:55, מילווקי 38:44
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: ג'ייסון טייטום הוא רק בן 20 ובעונת הרוקי שלו, אבל הרבה כבר מוטל על כתפיו כשבוסטון נאלצת להסתדר ללא הכוכב הגדול קיירי אירווינג. הבחירה מס' 3 בדראפט האחרון סיפק עונת רוקי נהדרת עם 13.9 נק', 5 ריב', 1.6 אס' למשחק ו-43.4% מהשלוש. סמול פורוורד בגובה 2.03 עם ידיים ארוכות, חוכמה, מהירות, אתלטיות וקליעה נהדרת, וכשהוא רק משתפר תוך כדי העונה, טייטום יכול להיות האיש שיוביל את בוסטון לא רק לשלב הבא, אלא גם לשלבים מתקדמים יותר.
שימו לב: בהמשך לסדרה הקודמת, טרי רוז'ייר הוא הקלי אוברה ג'וניור של הסלטיקס. אמנם הוא פוינט גארד בגובה 1.88 ולא סווינגמן, אבל כמו אוברה, הוא פרץ העונה אחרי שנתיים בינוניות ב-NBA. הוא שחקן שישי נהדר שתורם 11.3 נק' ב-25 דקות למשחק, ריבאונדר נהדר לגובהו (4.3 ריב', 1.88 מ'), שחקן הגנה טוב ובעיקר שחקן קלאץ' שכבר ניצח העונה משחקים. בלי אירווינג, רוז'ייר מקבל הזדמנות להוביל את ההתקפה של הסלטיקס והוא צריך לקחת אותה בשתי ידיים.
Taken from MLG Highlights channel, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended
למה בוסטון תנצח: כי היא קבוצה עם שיטה בהתקפה ובמיוחד בהגנה, שהשלם בה גדול מסך חלקיה. לכן, גם בהיעדרו של אירווינג, ואולי בדומה לסאן אנטוניו, החבורה של בראד סטיבנס תמשיך לשחק כדורסל חכם ונכון. רוב השחקנים הם צעירים ורעבים, אל הורפורד מספק ניסיון, חוכמה ונוכחות מתחת לסל, והקו הקדמי הוא עמוק ואיכותי עם הורפורד, מרכוס מוריס, גרג מונרו, ארון ביינס, דניאל ת'ייס (שנפצע וייעדר מהסיבוב הראשון ככל הנראה) וגם גרשון יבוסלה, הרוקי הצרפתי, שהראה ניצוצות לאחרונה; וכי יש לה מאמן נהדר שבנה קבוצה שמשחקת כדורסל חכם, יפה לעין ובעיקר מנצח.
למה מילווקי תנצח: אם היא תנצח, זה יהיה בראש ובראשונה בזכות ה-"Greek Freak", יאניס אנטטוקומפו. בעונתו החמישית בליגה, הסופרסטאר רשם לראשונה ממוצע של דאבל-דאבל בנקודות ובריבאונדים עם 26.9 נקודות (שיא קריירה) ו-10 ריבאונדים (שיא קריירה) למשחק. למילווקי יש גם צוות מסייע לא רע בכלל, עם שמות כמו דלבדובה, אריק בלדסו, ברנדון ג'נינגס, ג'בארי פארקר, Rookie of the Year של העונה שעברה מלקולם ברוגדון, הסקורר כריס מידלטון וגם ג'ייסון טרי הוותיק והבלתי נגמר. לזה נוסיף גם את מכת הפציעות של בוסטון, שתיחסר את אירווינג, סמארט ות'ייס.

בכמה מילים: סדרה מעניינת בין קבוצה עדיפה, מוכשרת עם שיטה ומאמן איכותי, אבל כזו שסובלת ממכת פציעות ושתחסר את הכוכב הגדול שלה, לבין קבוצה בלי שיטה של ממש אבל עם כוכב על בהתהוות ועם צוות מסייע טוב ומנוסה. עדיין, בגלל השיטה של בוסטון, ובגלל שמילווקי שיחקה לאורך השנה הזו כדורסל לא משכנע ואיכשהו השתחלה לפלייאוף, בוסטון אמורה לנצח. ההגנה של מילווקי היא ההגנה ה-16 בטיבה בליגה העונה עם 106.8 נק' ספיגה בממוצע למשחק, בעוד בוסטון מחזיקה בהגנה השלישית בטיבה בליגה עם 100.4 נק' ספיגה בלבד. כמו שנאמר, ככה לא בונים חומה. לא כדאי למילווקי לסמוך על היעדרותו של אירווינג בפן הזה, כי שחקן הגנה גדול הוא בטח לא. בוסטון ב-6 משחקים.
תחזית: 2:4 בוסטון
All rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

פילדלפיה (3) - מיאמי (6)
מאזן בעונה הסדירה: פילדלפיה 30:52, מיאמי 38:44
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: כשאמביד נעדר בצד אחד ו-ווייטסייד נעדר בצד השני, לפחות כרגע (ייתכן שיחזרו בהמשך הסדרה), בן סימונס צריך לקחת את פילי על הגב שלו. עונת הרוקי של הרכז\פורוורד האוסטרלי היא לא פחות מהיסטורית. אפשר לעיתים להסתכל על סימונס נראה כגרסה משופרת ומודרנית של מג'יק ג'ונסון. כמובן, לא צריך להגזים ולהשוות את סימונס לשחקן בסדר גודל שכזה אחרי עונה אחת בלבד, אבל - יש לו את יכולת ניהול המשחק, הוורסטיליות והגובה של מג'יק (אפילו קצת יותר גבוה, 2.08 לעומת 2.06) יחד עם אתלטיות ומהירות שמאפיינים את הכדורסל המודרני. עם מספרים מדהימים של 15.8 נק', 8.1 ריב' ו-8.2 אס'. החיסרון הגדול של סימונס הוא היעדר יכולת קליעה כלשהי מעבר לקשת.
אחרי עונת רוקי מדהימה שכזו וכשתואר רוקי העונה כנראה כבר אצלו (נגיע לכנראה אחר כך), סימונס מקבל את ההזדמנות לעשות עוד קפיצת מדרגה בפלייאוף ולהוביל את פילי קדימה.
All rights reserved to ESPN, taken from ESPN Youtube channel, no copyright infringement intended
שימו לב: עם יכולת הגנתית שמצדיקה מקום בחמישיית ההגנה של העונה, ג'וש ריצ'רדסון הוא קאווי לאונרד לעניים. הוא באמת הגיע משום מקום: נבחר 40 בדראפט ב-2015 על ידי מיאמי, הפגין ניצוצות אבל גם סבל מפציעות. העונה הוא היה בריא ואיכותי. בגובה 1.98, ריצ'רדסון הוא שחקן הגנה אדיר ואתלטי, שתורם גם עם חטיפות (1.5 למשחק) וגם עם חסימות (0.9 למשחק). גם בצד ההתקפי הוא היה נהדר עם 12.9 נק' למשחק, 2.9 אס' ו-38% לשלוש. אם ריצ'רדסון ימשיך בגרף ההשתפרות ויהיה בריא - העונה הוא הפך לשחקן הראשון של מיאמי מאז נוריס קול מיודענו בעונת 2013-2014 לשחק 81 משחקים בעונה - הוא יהיה סחורה מבוקשת ב-NBA.
למה פילדלפיה תנצח: Trust the Process. אחרי שנים של בנייה, הגיע הזמן של פילדלפיה לזרוח. עם חבורה של שחקנים צעירים, רעבים ובעיקר מוכשרים מאוד, יחד עם וטרנים כמו בלינלי, איליאסובה וג'יי ג'יי רדיק, פילדלפיה עדיפה בהרבה על מיאמי על הנייר; וכמובן, היא מגיעה במומנטום מדהים עם 16 ניצחונות רצופים, הרצף הגדול ביותר של ניצחונות שקבוצת NBA נכנסה איתו אי פעם לפלייאוף.
למה מיאמי תנצח: הגנה, הגנה ועוד הגנה. ההגנה של מיאמי היט היא הרביעית בטיבה בליגה, עם ספיגה של 102.9 נק' למשחק. למיאמי יש את הכישרון ההגנתי של ריצ'רדסון, הניסיון והווינריות של וייד שחזר לקבוצה באמצע העונה, ניהול המשחק של דראגיץ' הנפלא וכמובן הנוכחות של ווייטסייד מתחת לסלים בשני צידי המגרש. פילדלפיה היא קבוצה בוסרית שיכולה לעשות הרבה טעויות בלתי מחויבות שמיאמי תוכל לנצל אותן.

בכמה מילים: סדרה מעניינת בין שתי קבוצות עם סגנון משחק שונה. מיאמי תנסה לנצל את היתרונות ההגנתיים שלה ואת הניסיון שלה, אבל פילדלפיה עדיפה, במומנטום ובעלת כלים התקפיים רבים ולכן, היא אמורה לנצח את הסדרה בלי הרבה בעיות. הרבה יהיה תלוי בנוכחות או בהיעדר של שחקני מפתח בשני הצדדים כמו אמביד ו-ווייטסייד, שלא ברור אם ומתי יחזרו לפעילות.
תחזית: 1:4 פילדלפיה
All rights reserved to Bill Streicher/USA Today, taken from phillyvoice.com, no copyright infringement intended

קליבלנד (4) - אינדיאנה (5)
מאזן בעונה הסדירה: קליבלנד 32:50, אינדיאנה 34:48
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאינדיאנה
שחקן מפתח: כמו בכל סדרה שבה לברון משחק באחת מהקבוצות, הוא שחקן המפתח. לפחות בשלב הראשון של הפלייאוף, לברון יכול להוביל את קליבלנד לבד לניצחון. השאלה החשובה ביותר היא עד כמה לברון יצטרך לשחק, כמה כוח הוא יצטרך להשקיע כדי לעבור את הסדרה הזו. במצב העניינים הנוכחי, כששאר שחקני קליבלנד נראים כמו אסופה של שחקנים בינוניים (כולל קווין לאב), לברון יוכל לסחוב לבדו את קליבלנד לשלב הבא לדעתי, אך לא מעבר לכך.
שימו לב: בגיל 29, בויאן בוגדנוביץ' הקרואטי (בויאן ולא בוגדן, הסרבי שמשחק בסקרמנטו) ממשיך להיות אחד מהשחקנים האירופאיים הטובים מעבר לים. אחרי כמה שנים טובות בליגה, בוגדנוביץ' מצא בית באינדיאנה. הוא העלה את הממוצעים שלו והפך לשחקן חמישייה קבוע. עם יכולת קליעה נהדרת מחוץ לקשת ומכל הטווחים (במיוחד מהעונשין) והרבה ניסיון בוגדנוביץ' מפצה על האיטיות והכבדות שלו. אינדיאנה צריכה אותו טוב כדי להצליח בפלייאוף.
למה קליבלנד תנצח: לברון, בעיקר. לברון רשם השנה מספרים אפילו יותר מרשימים מהעונות הקודמות, ובדומה למצב שלו בקליבלנד לפני העזיבה ולמצבו של בראיינט בין שאק לגאסול, הוא סופרסטאר שמוקף בשחקנים בינוניים במקרה הטוב, אבל היכולות המדהימות שלו מספיקות כדי לנצח את רוב הקבוצות בליגה, גם בסדרה; חוץ מזה, כבר כמה שנים טובות קליבלנד מתקשה בעונה הסדירה ומשתפרת בפלייאוף.
למה אינדיאנה תנצח: נכון, קליבלנד נראתה רע בעונה הסדירה גם בעונות הקודמות, אבל השנה זה היה רע מאוד. ג'יי אר סמית' נותן עונה נוראית, הגרועה שלו מאז 2006, לאב נראה לא משהו וקיירי אירווינג, אייזיאה תומאס, דריק רוז ודוויין וייד הוחלפו בג'ורדן קלארקסון, רודני הוד וג'ורג' היל; וכמובן, לאינדיאנה יש את ויקטור אולדיפו בעונת השיא בקריירה שלו ואת נייט מקמיליאן המנוסה על הקווים. אינדיאנה גם ניצחה את קליבלנד השנה 3 פעמים מתוך 4 משחקים, כולל ניצחון ב-17 הפרש בקליבלנד; וכמובן, ההגנה - של קליבלנד מס' 26 בליגה, של אינדיאנה? 9; ובחטיפות קליבלנד מדורגת 24 ואינדיאנה מדורגת שלישית.

בכמה מילים: קליבלנד היא הפייבוריטית אך ורק בגלל לברון. אי אפשר להתחמק מזה שהעונה הזו הייתה הגרועה ביותר של קליבלנד מאז שלברון חזר לקבוצה ושהצוות המסייע שלו הוא פשוט רע, גם לאחר הטריידים, שלא היו מוצלחים במיוחד. אינדיאנה נראתה די טוב העונה, ואולדיפו הוא סופרסטאר בהתהוות. ועדיין, כמו בעונות קודמות, לברון יתעלה ברגעי ההכרעה וינצח את הסדרה, בקושי. השאלה היא האם המאמץ שהוא ישקיע בסדרה הזו יגרום להיות לו עייף מדי בסדרה הבאה נגד טורונטו החזקה.
תחזית: 3:4 קליבלנד
 All rights reserved to Tony Dejak/Associated Press, taken from sports.inquirer.net, no copyright infringement intended

חצאי הגמר האזוריים
טורונטו (1) - קליבלנד (4)
העונה בין הקבוצות: 1:2 לקליבלנד
בכמה מילים: סדרה מעניינת. בשנה שעברה בשלב הזה, קליבלנד שייטה ל-0:4 מול טורונטו עם יתרון הביתיות. השנה, יתרון הביתיות נמצא בצד של טורונטו, קבוצת הבית הטובה בליגה, וקליבלנד היא לא הקבוצה של שנה שעברה. בלי קיירי וכשהקבוצה מציגה כדורסל רע או בינוני במשך עונה שלמה, טורונטו אמורה להיות הפייבוריטית. הדגש הוא על "אמורה", כי הרבה תלוי בלאורי ובדרוזן. האם הם סוף סוף יגיעו לסדרת פלייאוף? אם כן, טורונטו תדיח את לברון וחבורתו כבר בשלב הזה.
תחזית: 2:4 טורונטו
All rights reserved to Vaughn Ridley/Getty Images, taken from sbnation.com, no copyright infringement intended

בוסטון (2) - פילדלפיה (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לבוסטון
בכמה מילים: עוד סדרה מעניינת, שבה פילדלפיה היא הפייבוריטית בעיקר בגלל המומנטום שלה ובגלל הפציעות של בוסטון. בוסטון תקווה שמרכוס סמארט יחזור לסדרה הזו, כדי לעזור בעיקר בהגנה ותבנה גם על יתרון הביתיות שלה. גם עם סמארט ויתרון הביתיות, לדעתי פילדלפיה היא הפייבוריטית נגד בוסטון העייפה והפצועה. יחד עם זאת, לפילדלפיה אין כמעט ניסיון ברמות האלו. האם היעדר הניסיון הזה יפגע בקבוצה בשלב כזה של הפלייאוף? פילדלפיה לא תטייל אבל היא ככל הנראה תדיח את הסלטיקס ותמשיך לגמר המזרח.
תחזית: 2:4 פילדלפיה
All rights reserved to Getty Images, taken from standard.co.uk, no copyright infringement intended

הגמר האזורי
טורונטו (1) - פילדלפיה (3)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לטורונטו
בכמה מילים: סדרה מעניינת ופתוחה ללא פייבוריטית ברורה. טורונטו תבנה על הביתיות, על הקו הקדמי שלה ועל צמד הגארדים שלה, בהנחה שהם יהיו בעניינים; פילדלפיה תקווה שהקו הקדמי האתלטי שלה יוכל להתמודד עם ולאנצ'יונאס המאסיבי. פילדלפיה היא קבוצה צעירה, רעבה ובמומנטום; אבל לטורונטו יש את הניסיון ואת הביתיות, וזו אולי ההזדמנות האחרונה שלה לעשות משהו גדול עם ההרכב שלה.
תחזית: 3:4 טורונטו
All rights reserved to Frank Gunn/Associated Press, taken from philly.com, no copyright infringement intended

מערב
סיבוב ראשון
יוסטון (1) - מינסוטה (8)
מאזן בעונה הסדירה: יוסטון 17:65, מינסוטה 35:47
העונה בין הקבוצות: 0:4 ליוסטון
שחקן מפתח: שחקן המפתח של יוסטון לא רק בסדרה הזו, אלא בכלל בפלייאוף, הוא לדעתי כריס פול. אמנם המספרים שלו קצת ירדו, אבל בגיל 33, הוא עדיין בשיאו. ההצטרפות שלו ליוסטון היא מה שהפך את יוסטון מקבוצה טובה לקונטנדרית; הוא האיש שיכול להשלים את הארדן המוכשר והאנוכי. חוכמת משחק, קליעה יציבה, ניהול משחק איכותי וכמובן ניסיון בלתי-נגמר, כל אלו מאפיינים את השחקן הנהדר הזה. יוסטון תצטרך לשלב את האיכויות של הארדן ושל פול בפלייאוף בצורה טובה, כפי שעשתה במשך רוב העונה (פול היה פצוע לתקופה מסוימת), כדי להגיע רחוק.
שימו לב: אחרי שתי עונות גרועות ואחרי ששוחרר ממילווקי עוד לפני תחילת העונה, ג'רלד גרין חתם ביוסטון בסוף דצמבר וחזר לעצמו ובגדול בגיל 32. עם 12.1 נק' למשחק, גרין הפך לנכס לקבוצה שעולה מהספסל ומוסיף קליעה, מהירות ואתלטיות. בהיעדרו, הזמני לפחות, של לוק מבה-א-מוטה, גרין יהיה שחקן חשוב מאוד בפלייאוף, ואולי אפילו נזכה לראות כמה הטבעות שיזכירו את תואר אלוף ההטבעות שזכה בו ב-2007.
למה יוסטון תנצח: כי הייתה הקבוצה הטובה ביותר בליגה במהלך העונה הסדירה. עם התקפה שוטפת ויפה לעין (112.4 נק' למשחק, שנייה בליגה), כוכב על בדמות הארדן שקלע העונה 30.4 (!) נקודות למשחק, כוכב "משני" בדמות כריס פול והרבה ניסיון, יחד עם מייק ד'אנטוני על הקווים, יוסטון אמורה להגיע לפחות עד גמר המערב. מינסוטה היא קבוצה חביבה, אבל אין לה את היכולות לעצור את הארדן ואת ההתקפה של יוסטון.
למה מינסוטה תנצח: כי יוסטון מגיעה לפלייאוף הזה פצועה (קלינט קאפלה, ריאן אנדרסון ואריק גורדון, כולם שחקנים חשובים ברוטציה, פצועים ולא ברור מתי יחזרו לשחק; ולוק מבה-א-מוטה גם כן ייעדר בזמן הקרוב); וכי מינסוטה מגיעה לפלייאוף הזה מאוד רעבה. היא חוזרת לפלייאוף אחרי היעדרות של 14 שנים, לראשונה מאז 2004, ויש לה ים של כישרון, עם ג'ימי באטלר, קארל אנתוני-טאונס ואנדרו וויגינס בחמישייה ועם טום ת'יבודו על הקווים. יוסטון היא קבוצה שהראתה בעבר שוב ושוב מהי לוזריות, אז אולי יש למינסוטה סיכוי.

בכמה מילים: סדרה מעניינת מבחינה התקפית, כשגם על הקווים עומדים שני מאמנים מוצלחים ומנוסים. יוסטון עדיפה כמעט בכל פרמטר, אבל היא לא תלקק דבש מול מינסוטה, במיוחד בגלל הפציעות שלה. למינסוטה אין גם מה להפסיד, את שלה היא עשתה בעצם ההעפלה, ועל יוסטון מוטלת חובת ההוכחה שהיא יכולה לשחזר את היכולת מהעונה הסדירה גם בפלייאוף. ועדיין, יוסטון ב-5 משחקים.
תחזית: 1:4 יוסטון 
Taken from cbssports.com, all rights reserved to USA Today, no copyright infringement intended

גולדן סטייט (2) - סאן אנטוניו (7)
מאזן בעונה הסדירה: גולדן סטייט 24:58, סאן אנטוניו 35:47
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
שחקן מפתח: לקווין קוק יהיה תפקיד חשוב בגולדן סטייט בהיעדרו של קרי, אבל שחקן המפתח שאני בוחר הוא קווין דוראנט. הסופרסטאר מרגיש בבית באוקלנד והוא משלים שתי עונות נהדרות מבחינה מספרית. כשקרי צפוי להיעדר לפחות עד סוף הסדרה (כנראה יחזור באמצע חצאי הגמר האזוריים), דוראנט הוא האיש שצריך להוביל את הווריורס לשלב הבא, כשבדרך עומדת יריבה לא קלה בכלל. סאן אנטוניו היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה (חולקת את המקום הראשון עם יוטה) והיא צפויה להקשות מאוד על ההתקפה של האלופה, בטח כשהיא ללא קרי. דוראנט יצטרך להיות במיטבו.
שימו לב: למנו ג'ינובילי הבלתי נגמר. הגארד הארגנטינאי בן ה-40 ממשיך להיות שחקן משמעותי מאוד בקבוצה של פופוביץ' - שעולה מהספסל ומביא קליעה, חוכמת משחק, ניסיון ובעיקר ווינריות. לקראת סוף העונה, כשהמקום של הספרס בפלייאוף היה לא מובטח, ג'ינובילי העלה את הרמה. בניצחון החשוב השבוע נגד סקרמנטו, ג'ינובילי סיפק משחק ענק עם 17 נקודות, 6 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. אגדה מהלכת של ממש.
למה גולדן סטייט תנצח: לא ממש צריך להסביר למה. גם בהיעדרו של קרי, גולדן סטייט היא קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, שמשחקת כדורסל איכותי ושיטתי. ממולה עומדת סאן אנטוניו ספרס בגרסה החלשה ביותר שלה ככל הנראה בשני העשורים האחרונים, בלי קאווי לאונרד שכנראה נמצא בדרך החוצה בקבוצה וכשטוני פארקר מעמיד את המספרים הנמוכים ביותר בקריירת ה-NBA שלו.
למה סאן אנטוניו תנצח: כן, היא סיימה עונה עם פחות מ-50 ניצחונות לראשונה מאז 1996-1997, פארקר כבר לא מככב ולמרכוס אולרידג' יתקשה להוביל לבדו את הספרס לניצחון בסדרה מול גולדן סטייט. אבל, זו בכל זאת סאן אנטוניו ספרס. המאמן הוא גרג פופוביץ' ויש לה את קבלני האליפויות עתירי הניסיון ג'ינובילי, פארקר וגאסול; על הנייר היא הייתה אמורה להיות השנה מחוץ לפלייאוף, אבל השיטה של פופוביץ' הצליחה להפוך חבורה של שחקנים בינוניים ושל ווטרנים לקבוצת ההגנה הטובה בליגה. האם באמת כדאי להמר נגד סאן אנטוניו בסדרת פלייאוף?

בכמה מילים: סדרה אדירה על הנייר אבל במציאות, התוצאה נראית די צפויה. גולדן סטייט תתקשה מול הספרס, בטח בלי סטפן קרי, אבל הספרס של העונה הנוכחית לא מסוגלים לבלום את קבוצת הכוכבים מאוקלנד. גולדן סטייט תשתדל בעיקר להימנע מפציעות.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט
All rights reserved to Jesse D. Garrabrant/Getty Images, taken from bleacherreport.com, no copyright infringement intended

פורטלנד (3) - ניו אורלינס (6)
מאזן בעונה הסדירה: פורטלנד 33:49, ניו אורלינס 34:48
העונה בין הקבוצות: 2:2
שחקן מפתח: בחרתי דווקא בשני הגארדים של ניו אורלינס, ג'רו הולידיי וראג'ון רונדו. שניהם כבר משחקים שנים רבות בליגה; רונדו נחשב לאחד מהרכזים הטובים בליגה עד לפני כמה שנים, אבל סבל ממספר פציעות ודעך, בעוד הולידיי תמיד ניפק מספרים סולידיים, אבל לא זכה להערכה רבה. רונדו הוא רכז טבעי, מוסר ומנהל משחק בחסד וכמובן מנוסה במעמדים כאלו; הולידיי נתן העונה את עונת השיא שלו עם מספרים נהדרים של 19 נק', 6 אס', 4.5 ריב, 1.5 חטיפות ו-0.8 חסימות (מגובה 1.93 בלבד!). אנתוני דייויס הוא סופרסטאר, על זה אין עוררין, אבל הוא לא יכול לנצח סדרת פלייאוף לבדו. יכולת טובה של צמד הגארדים הזה, שהנתונים הסטטיסטיים שלהם העונה היו טובים יותר משמעותית בניצחונות לעומת הפסדים (לדוגמה, רונדו מסר 9 אס' בממוצע בניצחונות לעומת 6.8 בהפסדים), היא הכרחית כדי שלניו אורלינס יהיה בכלל סיכוי להמשיך הלאה.
שימו לב: יוסוף נורקיץ' הוכיח העונה כי הוא אחד מהסנטרים הטובים בליגה. הסנטר הבוסני בן ה-23 עבר מדנבר לפורטלנד באמצע העונה הקודמת בטרייד והראה ניצוצות. השנה, מי שזכה לכינוי המאיים "הדב הבוסני" רשם קפיצת מדרגה והיה חלק חשוב מאוד בעונה המוצלחת של פורטלנד. עם מספרים של 14.3 נק', 9 ריב' ו-1.4 חסימות בממוצע למשחק, בגובה 2.13 ובמשקל 127 ק"ג, נורקיץ' הוא שחקן שכדאי לקבוצות היריבות לפחד ממנו. המאצ'-אפ שלו מול אנתוני דייויס יהיה בהחלט מעניין.
למה פורטלנד תנצח: כי יש לה את ההגנה החמישית בטיבה בליגה וכי היא מדורגת שלישית בליגה בריבאונדים, בשני המקרים בעיקר בזכות הדומיננטיות של נורקיץ' מתחת לסלים בשני צידי המגרש; כי יש לה את דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום, צמד הגארדים הנהדרים שביחד בממוצע למשחק קולעים 48.3 נקודות, מוסרים 10 אסיסטים ולוקחים 9.5 ריבאונדים; ועל הקווים יש לה את טרי סטוטס המנוסה שכבר הוביל את הקבוצה פעמיים לחצי גמר המערב.
Taken from House of Highlights Youtube Channel, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

למה ניו אורלינס תנצח: אנתוני דייויס זו סיבה מספיק טובה. אם נורקיץ' הוא הדב הבוסני, דייויס הוא המפלצת עם הגבה האחת, עם ממוצעים של 28.1 נקודות, 11.1 ריב', 2.6 חסימות, 2.3 אסיסטים, 1.5 חטיפות למשחק ואחוזים של 83% מהעונשין, 56% ל-2 ו-34% לשלוש. דייויס הוא שחקן אדיר שלצידו צוות מסייע לא רע בכלל, ועכשיו הוא חוזר לפלייאוף אחרי היעדרות של 4 שנים, כשהוא בשיאו.

בכמה מילים: סדרה שמבטיחה הרבה וככל הנראה גם תקיים. אין קבוצה שהיא פייבוריטית מוחלטת, לפורטלנד יש את השלישייה של לילארד-מקולום-נורקיץ' ולניו אורלינס יש בעיקר את אנתוני דייויס. זה מפגש בין סגנונות - פורטלנד בעלת האוריינטציה ההגנתית מול ניו אורלינס בעלת האוריינטציה ההתקפית, פורטלנד עם צמד כוכבים בעמדות הגארד וסנטר עם נוכחות בצבע שמשלים אותם מול ניו אורלינס עם כוכב על אתלטי בעמדת הסנטר וצמד גארדים מנוסים שמשלימים אותו. היכולת של הצוות המסייע לדייויס בניו אורלינס היא זו שלדעתי תכריע את הסדרה לכאן או לכאן. זו סדרה שלדעתי תלך ל-7 משחקים.
תחזית: 3:4 ניו אורלינס
Taken from nbaesp.com, all rights reserved to the NBA, no copyright infringement intended

אוקלהומה סיטי (4) - יוטה (5)
מאזן בעונה הסדירה: אוקלהומה 34:48, יוטה 34:48
העונה בין הקבוצות: 1:3 לאוקלהומה
שחקן מפתח: ראסל ווסטברוק יהיה נהדר כהרגלו, אבל לבד הוא לא יוכל לנצח יריבה קשה כמו יוטה. כשכרמלו אנתוני מעמיד את המספרים הנמוכים ביותר שלו אי פעם ועובר לתפקיד של שחקן משלים, פול ג'ורג' הוא האיש שצריך להתעלות כדי ש-OKC תעבור את הסיבוב הראשון. בניצחונות של OKC העונה ג'ורג' קלע בממוצע 3 נקודות יותר מאשר בהפסדים (23.2 לעומת 20.2). עד כמה ג'ורג', שמסיים חוזה בסוף העונה ולא ברור לאן ימשיך, יכול לשתף פעולה עם ווסטברוק בצורה טובה בפלייאוף? האם האגו של שני השחקנים האלו בכלל יאפשר שיתוף פעולה מוצלח בפלייאוף? העונה של OKC הייתה די בינונית והיא מתמודדת כעת מול קבוצת ההגנה הטובה בליגה (שחולקת את המקום הראשון יחד עם הספרס). האם PG-13 יתעלה?
שימו לב: ג'ו אינגלס נחשב בסוף עונת 2013/2014 להחתמה לא מוצלחת של מכבי תל אביב. כן, הוא זכה יחד איתה ביורוליג וסיפק שלב ראשון נהדר, אבל דעך התקפית במהלך העונה ולא היווה פקטור בזכייה. או, שאולי הוא כן היווה פקטור? אינגלס אולי נעלם מבחינת קליעה בזמנו, אבל את חכמת המשחק המדהימה שלו אי אפשר היה לפספס, במיוחד באלי-הופים שהוא ארגן לאלכס טיוס. סוג של רכז בגובה 2.03, עם הגנה טובה ויכולת קליעה נהדרת מחוץ לקשת. אחרי 3 עונות טובות ב-NBA, לאינגלס הייתה העונה עונה מצוינת. 11.2 נקודות, 4.8 ריב', 4.2 אסיסטים ו-1.1 חטיפות בממוצע למשחק, עם 44% מחוץ לקשת ומקום בחמישייה של יוטה. מישהו עוד רוצה לומר שזו הייתה החתמה גרועה של מכבי?
למה אוקלהומה סיטי תנצח: מבחינת כישרון, אוקלהומה סיטי עדיפה בהרבה. ראסל ווסטברוק משלים עונה שנייה ברציפות עם ממוצעים של טריפל-דאבל, הישג היסטורי; פול ג'ורג' הוא נשק התקפי מסוכן במיוחד, כרמלו אנתוני כבר לא בשיאו אבל הוא עדיין תורם 16.2 נק' ו-5.8 ריב' לערב ומתחת לסל יש את סטיבן אדאמס המאיים.
למה יוטה תנצח: אוקלהומה סיטי מפוצצת בכישרון, אבל יוטה אדירה כקבוצה. העונה הקודמת שלה הייתה נהדרת, אבל היא איבדה בקיץ את הכוכב גורדון הייוורד ואת ג'ורג' היל, הרכז הפותח שלה. את 50 המשחקים הראשונים שלה היא סיימה במאזן שלילי של 28:22, הכוכב רודי גובר סבל משתי פציעות שגרמו לו להיעדר מלא מעט משחקים, הסקורר רודני הוד נשלח בטרייד לקליבלנד והיה נראה שאפשר לקפל את העונה. ההפך קרה - ב-32 המשחקים האחרונים של העונה, יוטה רשמה מאזן של 6:26 והייתה במרחק נגיעה מיתרון ביתיות. זו קבוצה שהשלם בה גדול מסך חלקיה, עם ההגנה הטובה בליגה. דונובן מיטשל, שנבחר 13 בדראפט, סיפק עונה אדירה והיה נבחר לרוקי העונה לולא בן סימונס; ריקי רוביו נתן עונה נהדרת ושיפר את הקליעה מבחוץ; גובר ופייבורס שלטו מתחת לסלים; ואינגלס וג'יי קראודר (שהגיע בטרייד מקליבלנד) משלימים את הפאזל.

בכמה מילים: אוקלהומה סיטי היא קבוצה לאליפות על הנייר, אבל לא משחקים כדורסל על נייר. חיבור של שלושה שחקנים בעלי אגו בלתי נגמר בקבוצה אחת לא יכול להסתיים טוב. מנגד עומדת קבוצה שהיא ההפך המוחלט - קבוצה שמבוססת על כדורסל קבוצתי ועל הגנה. בדרך כלל, כשקבוצה פוגשת חבורה של בודדים, הקבוצה תנצח, גם אם הבודדים יהיו טובים מאוד. זו תהיה סדרה ארוכה ומעניינת, שתלך ל-7 משחקים. אני מהמר שיוטה תהיה זו שתמשיך קדימה.
תחזית: 3:4 יוטה
All rights reserved to Bryan Terry/The Oklahoman, taken from newsok.com, no copyright infringement intended

חצאי הגמר האזוריים
יוסטון (1) - יוטה (5)
העונה בין הקבוצות: 0:4 ליוסטון
בכמה מילים: סדרה בין הקבוצה הטובה בליגה העונה, יוסטון, לבין יוטה, קבוצת ההגנה הטובה בליגה. ליוסטון יש כישרון בלתי נגמר והכדורסל שלה הוא מסודר ושיטתי בהרבה מזה של אוקלהומה סיטי; יש לה גם את כריס פול המנוסה והוותיק וגם את הארדן, שלעצור אותו יהיה מאוד קשה. יוטה לא תתן ליוסטון לטייל, אבל מול קבוצה כל כך טובה ואחרי סדרה מתישה, היא תוכל רק להפריע, לא מעבר לכך.
תחזית: 2:4 יוסטון

All rights reserved to Jeff Swinger/USA Today, taken from slcdunk.com, no copyright infringement intended

גולדן סטייט (2) - ניו אורלינס (6)
העונה בין הקבוצות: 1:3 לגולדן סטייט
בכמה מילים: גולדן סטייט, בטח עם קרי שאמור לחזור, היא פייבוריטית ברורה ולא צריך להסביר למה. חבורת הכוכבים שלה שולטת בליגה כבר כמה שנים טובות, והקבוצה היחידה שיכולה לנסות לעצור אותה בהרכב מלא היא יוסטון. אנתוני דייויס יספק סדרה אדירה ויקבל עזרה מהולידיי, רונדו ומירוטיץ', אבל זה לא יספיק ליותר מניצחון אחד.
תחזית: 1:4 גולדן סטייט
All rights reserved to Ezra Shaw/Getty Images, taken from goldenstateofmind.com, no copyright infringement intended

הגמר האזורי
יוסטון (1) - גולדן סטייט (2)
העונה בין הקבוצות: 1:2 ליוסטון
בכמה מילים: הקרב האמיתי על האליפות, עם כל הכבוד למזרח. האם יוסטון יכולה לעצור את גולדן סטייט? הארדן כמובן יהיה נהדר וגם כריס פול, בהנחה שהוא יהיה בריא. יוסטון שיחקה העונה כדורסל טוב יותר מגולדן סטייט, אבל בפלייאוף, כשהכסף על השולחן, האם יוסטון תוכל לעצור את דוראנט וקרי? זו תהיה סדרה ארוכה, אבל גולדן סטייט תהיה זו תמשיך הלאה.
תחזית: 3:4 גולדן סטייט
All rights reserved to Getty Images, taken from rantsports.com, no copyright infringement intended

גמר ה-NBA
טורונטו (1, מזרח) - גולדן סטייט (2, מערב)
העונה בין הקבוצות: 0:2 לגולדן סטייט
בכמה מילים: סדרת הגמר שתפגיש בין הקבוצה הטובה במזרח לבין הקבוצה הטובה במערב (עם כל הכבוד ליוסטון). טורונטו תהיה עייפה, אבל גם גולדן סטייט לא תגיע רעננה. טורונטו תיהנה מיתרון הביתיות ותגרור את הסדרה ל-6 משחקים, אך לא מעבר לכך. גולדן סטייט עדיפה והכוכבים שלה ישאירו אבק ללאורי ודרוזן בדרך לאליפות שנייה ברציפות ושלישית בארבע העונות האחרונות.
All rights reserved to Bernard Weil/Toronto Star, taken from thestar.com, no copyright infringement intended

וכמובן, כל התחזית הזו יכולה להשתנות לחלוטין, במידה וקרי לא יחזור לשחק בסיבוב השני.

עד כאן, לעת עתה. נקווה שזה יהיה פלייאוף מעניין לפחות כמו העונה הסדירה.

Thursday 22 February 2018

בחירות 2018 בארה"ב - האם הבחירות בארצות הברית באמת הוגנות?

בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית שיתרחשו בעוד קצת יותר מ-8 חודשים עשויות להיות לא רק נקודת מפנה בנשיאות של טראמפ, אלא גם נקודת מפנה בפוליטיקה האמריקנית.
ב-8 שנותיו של אובמה כנשיא, המפלגה הרפובליקנית ביצעה "מהפכה" אלקטורלית של ממש בפוליטיקה האמריקנית, גם בסנאט ובבית הנבחרים, אך בעיקר ברמה המדינתית והמקומית. 

לפני שאצלול לתוך הבחירות של 2018, אחזור למה שהיו לדעתי הגורמים לניצחון של טראמפ בנובמבר 2016 ולדומיננטיות של המפלגה הרפובליקנית בפוליטיקה האמריקנית כיום. במסגרת זו, אדגיש את המנגנון שבו לדעתי המפלגה הרפובליקנית הפכה את הבחירות בארצות הברית לבלתי-הוגנות.
לאחר מכן, יהיה אפשר לעסוק בבחירות אמצע הקדנציה תוך הבנה טובה יותר של הרקע הפוליטי בארצות הברית.
אז, נתחיל, כאמור, עם הגורמים הללו.

1. שיטת האלקטורים: אינני מחדש דבר כשאני מציין שוב את העובדה שניצחונו של טראמפ היה רק מבחינת האלקטורים (כמובן, מה שקובע) ובמקביל, הוא הפסיד מבחינת קולות המצביעים ב-2.1%, קצת פחות מ-3 מיליון קולות לטובת קלינטון.
במשך שנים, הנטייה הייתה לחשוב ששיטת האלקטורים מסייעת לדמוקרטים. הביטוי "החומה הכחולה", The Blue Wall, ייצג קבוצה של 18 מדינות שהצביעו לדמוקרטים ברציפות מ-1992 ועד 2012 (כולל) וסכום האלקטורים שלהן היה 242. סכום האלקטורים הנדרש כדי לזכות בנשיאות הוא 270; מספר מועט של מדינות, אם כן, בנוסף לאותן 18, היה מספיק עבור מועמד דמוקרטי כדי לזכות בנשיאות. במפה הזו תוכלו לראות את אותן 18 מדינות.
Taken from Wikipedia, all rights reserved to MaGioZal

למרות שטראמפ זכה רק ב-46.1% מהקולות, רק 0.4% יותר מג'ון מקיין ב-2008, בסיס הכוח שלו היה בתוך אותה חומה כחולה.
Taken from Wikipedia, all rights reserved to Howpper
3 המדינות שעברו לצד הרפובליקני - פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן - הן שהכריעו את הבחירות. יחד עם קול אלקטורלי אחד ממיין (שמחלקת את האלקטורים שלה, עד 2016 לא התרחש עם זאת מצב שבו שתי מפלגות קיבלו קולות אלקטורליים במדינה), מדובר על 47 אלקטורים שבלעדיהם טראמפ היה מפסיד את הבחירות. אם נוציא רגע את האלקטור הבודד שלא שינה כלום - מדובר על 77,744 קולות בלבד בשלוש מדינות שהכריעו את הבחירות: איתם טראמפ ניצח 306-232 באלקטורים; בלעדיהם? הוא היה מפסיד 278-260.
השבירה של החומה הכחולה ב-2016 הראתה שכעת שיטת האלקטורים נוטה להיטיב דווקא עם הרפובליקנים.
במשחק האינטראקטיבי הבא תוכלו לראות איך הגבולות השרירותיים של המדינות קובעים את חלוקת האלקטורים ואת תוצאות הבחירות:
http://kevinhayeswilson.com/redraw/
Redraw the States

2. הדומיננטיות של הרפובליקנים בפוליטיקה האמריקנית במהלך כהונתו של אובמה: בינואר 2009, עם כניסתו של ברק אובמה לתפקיד נשיא ארה"ב, הייתה המפלגה הדמוקרטית במצב נפלא. היא ניצחה בצורה דומיננטית במיוחד בבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר 2008, עם מספר האלקטורים הגבוה ביותר של מועמד מטעם המפלגה מאז ה-Landslide של לינדון ג'ונסון ב-1964; הרוב שלה בסנאט הגיע לרוב של 3/5, 60 סנאטורים מתוך 100, עם עריקתו של סנאטור רפובליקני (ארלין ספקטר) לשורות המפלגה, מה שאפשר למפלגה לאשר מועמדים לבית המשפט העליון ומינויים שונים ללא יכולת פיליבסטר מצד הרפובליקנים; בבית הנבחרים, המפלגה החזיקה ברוב של 257 מושבים מתוך 435, ומחקה כמעט לחלוטין את ה-Gains של הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה של 1994 (להלן: https://en.wikipedia.org/wiki/Republican_Revolution). המפלגה גם החזיקה ברוב של מושלים (26 מתוך 50) ושלטה ברוב בתי המחוקקים של המדינות. את מה שקרה במהלך 8 השנים הללו, תוכלו לראות בטבלה הזו שהכנתי:
הדמוקרטים איבדו מושב בסנאט בתחילת 2010 והרוב שלהם ירד מ-60-40 ל-59-41.
* בתי המחוקקים של המדינות - מורכבים (למעט מדינה אחת, נברסקה) משני בתים: סנאט ובית נבחרים. שליטה בבית מחוקקים של מדינה מתייחסת לשליטה\רוב בשני בתים במדינה מסוימת.
** Split - שליטה מחולקת בבית המחוקקים בין שתי המפלגות: נניח, בקולורדו המפלגה הרפובליקנית מחזיקה ברוב בסנאט של המדינה והמפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בבית הנבחרים של המדינה.
שימו לב לשינויים הקיצוניים שהתרחשו ב-8 השנים האחרונות.
המפלגה הרפובליקנית החזיקה ב-2017 במספר המושלים הגבוה ביותר שלה מאז 1922! (34) והדמוקרטים החזיקו ב-2017 רק ב-15, הכי נמוך שלהם מאז 1922. מאז הדמוקרטים זכו בתפקיד מושל ניו ג'רזי שהוחזק קודם לכן על ידי הרפובליקנים, אבל עדיין - מדובר במספרים נמוכים ביותר מבחינה היסטורית.
מבחינת בתי המחוקקים של המדינות, ב-2015 הגיעו הדמוקרטים למספר הנמוך ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30(!), 11; מאז הם זכו ברוב ב-2 בתי מחוקקים נוספים ועלו ל-13, אך הרפובליקנים עדיין מחזיקים במספר הגבוה ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30.
בסנאט הדמוקרטים החזיקו ב-60 מושבים (אם מחשיבים את שני העצמאיים שהצביעו איתם) ב-2009, הגבוה ביותר שלהם מאז 1978; כיום - רק 49, וזה אחרי עלייה של 3 מושבים לעומת 2016. בבית הנבחרים - הדמוקרטים ירדו מ-257 ב-2009 ל-188 ב-2015, הנמוך ביותר שלהם מאז 1928.
איך אפשר להסביר זאת?
על אף שה-Solid South, בסיס הכוח של הדמוקרטים משנות ה-60 של המאה ה-19 עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, הפך למעוז רפובליקני בבחירות לנשיאות כבר לפני זמן רב, עד 2010 הדמוקרטים עדיין היו דומיננטיים באזור זה Down-Ballot: בסנאט, בבית הנבחרים, במושלים ובבתי המחוקקים; ניצחונו של אובמה ב-2008 ועלייתה של תנועת מסיבת התה הימנית-פופוליסטית (Tea Party Movement) לאחר מכן הובילו למהפכה של ממש בדרום. אין ספק, עם זאת, שמה שתרם לכך היה התזוזה של המפלגה הדמוקרטית שמאלה, והיעלמותם של הדמוקרטים השמרניים.
במקביל, אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד בקרב הבייס הדמוקרטי - צעירים, מיעוטים, גם לבנים משכילים במדינות מסוימות - סייעו לרפובליקנים לנצח במדינות דמוקרטיות, כמו במסצ'וסטס, מרילנד ואילינוי, למשל.
הניצחונות של הרפובליקנים במדינות ה-Mid-West צפו פני עתיד, וסימנו את המגמה של שבירת החומה הכחולה והניצחון של טראמפ ב-2016.
לכל הניצחונות הללו של הרפובליקנים היו משמעויות אדירות על הפוליטיקה האמריקנית ועל זכויות ההצבעה של אמריקנים.

3. Voter ID Laws: ב-2011, החלו בתי נבחרים של מדינות, עם רוב רפובליקני חדש לאחר ההצלחה הגדולה של המפלגה בבחירות 2010, להעביר חוקי Voter ID.
לכל אמריקני יש מספר ביטוח לאומי מזהה; לחלק גדול מהאמריקנים אין דרכון ואין רישיון נהיגה. תשאלו את עצמכם: לאלו אמריקנים אין תעודות שכאלו? התשובה היא, כמובן, בעיקר שחורים, היספנים ומיעוטים שונים, שחיים במקרים רבים בעוני, לא מחזיקים ברכב ובוודאי שאינם יוצאים מגבולות ארצות הברית. למי מצביעים האנשים האלו בדרך כלל? המפלגה הדמוקרטית, כמובן.
מתוך המדינות שדורשות Strict Photo ID כדי להצביע נוכל למצוא את וויסקונסין, מדינה שהוכרעה בבחירות האחרונות לטובת טראמפ על חודם של 22,748 קולות בלבד מתוך 2,976,150 מצביעים. בוויסקונסין 26% מהאוכלוסייה אינם לבנים; האם ייתכן שהחוק הזה היה זה שהכריע את הבחירות במדינה זו?
נוכל למצוא גם את ג'ורג'יה, שבה כ-40% אינם לבנים, כולל כ-30% שחורים. ג'ורג'יה היא מדינה של 16 אלקטורים שהוכרעה לטובת טראמפ ברוב של 211,141 קולות בלבד מתוך 4,114,732 מצביעים; וגם את מיסיסיפי, שבה אמנם הפער היה גדול לטובת טראמפ, אך אחוז האפרו-אמריקנים בה הוא 37%, הגבוה בארה"ב; וב-2012 הפער היה רק 11% לטובת רומני.
המטרה של החוקים האלו, מבחינה הצהרתית, היא למנוע זיוף בבחירות; נדמה, עם זאת, שהמטרה שלהם מבחינה שאינה הצהרתית היא לדכא את ההצבעה של מיעוטים. הנשיא לשעבר ביל קלינטון אמר באוקטובר 2011 על החוקים הללו: "לעולם בימי חיי, מאז שנפטרנו ממס הגולגולת ומחוקי ג'ים קרואו שהגבילו את ההצבעה, לא היה מאמץ כל כך ממוקד לדכא את ההצבעה כפי שמתרחש כיום". 
תוכלו לקרוא על כל זה עוד כאן -
https://www.rollingstone.com/politics/news/the-gop-war-on-voting-20110830
The GOP War on Voting, August 2011, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.rollingstone.com/politics/news/gop-rigs-elections-gerrymandering-voter-id-laws-dark-money-w515664#
How the GOP Rigs Elections, January 2018, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.wired.com/story/voter-id-law-algorithm/
Voter ID Laws Really Do Discriminate, A New Study Shows, January 2018, Issie Lapowski, WIRED
http://observer.com/2017/04/eric-holder-voter-suppression-trump-republicans/
Eric Holder (Former US Attorney General) Rages Against Voter ID Laws, April 2017, Madina Toure, Observer.com

4. Voter Disfranchisement: ואם חשבתם שהרפובליקנים מסתפקים בחוקי Voter ID, חשבו שנית.
רק בשתי מדינות בארצות הברית מתוך 50 אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים. לשם השוואה, בישראל אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים, ואסירים יכולים להצביע. להלן טבלה שמסכמת את ההגבלות הללו:
שימו לב להגבלה החמורה ביותר על זכויות הצבעה לעבריינים מורשעים: לא יכולים להצביע בכל ימי חייהם לאחר ההרשעה. רק ב-2 מדינות קיימת ההגבלה הזו - פלורידה ו-וירג'יניה. בשתי המדינות האלו הרפובליקנים מחזיקים ברוב בבית המחוקקים המדינתי; בפלורידה גם המושל הוא רפובליקני. כ-43% מתושבי פלורידה הם בני מיעוטים שונים; אפרו-אמריקאים מהווים כ-17% מאוכלוסיית המדינה.
נתמקד בפלורידה - מדינה שבה הבחירות האחרונות הוכרעו בפער של 112,911 קולות בלבד לטובת טראמפ מתוך 9,419,886 מצביעים. נסתכל על נתוני הכליאה בפלורידה, כפי שבדק ופרסם Prison Policy Initiative, ה-Think Tank המוביל בארה"ב למחקר וביקורת של נתוני הכליאה.
הגרף הזה מראה לנו שעבור כל 100,000 אפרו-אמריקאים בפלורידה, 2,555 נמצאים בכלא - וזה כשלא משקללים מורשעים לשעבר שאסור להם להצביע גם אחרי יציאתם מהכלא. הסיכוי של אדם שחור בפלורידה להיכנס לכלא הוא יותר מפי 4 מאשר אדם לבן או היספני. יחד עם הכליאה הזו - אותו אדם שחור גם מאבד את זכויות ההצבעה שלו למשך שארית חייו.
הגרף הזה מראה לנו תמונה אפילו גרועה יותר - שחורים מהווים רק 16% מאוכלוסיית פלורידה (מאז הגרף, שמייצג את הנתונים של מפקד האוכלוסין ב-2010, חלקם באוכלוסייה עלה בכ-1%) אבל 46% מתוך האסירים בבית הכלא.
הנתונים הללו חוזרים על עצמם, ואפילו נראים גרוע יותר, ב-וירג'יניה. וירג'יניה היא מדינה עם נטייה דמוקרטית חזקה בעשור האחרון ועם מושל דמוקרטי, אבל עם רוב רפובליקני בשני בתי המחוקקים של המדינה (הרוב של הרפובליקנים בבית הנבחרים של המדינה הוא עניין שנחזור אליו בהמשך) שלא יאפשר ככל הנראה את ביטול ההגבלה הקשה הזו.
בוירג'יניה, הסיכוי של אדם שחור להיכנס לכלא הוא יותר מפי 5 מהסיכוי של אדם לבן או היספני.
שחורים מהווים רק 19% מאוכלוסיית וירג'יניה (נכון ל-2010), אבל 58% (!) מהאסירים. גם כאן לא משוקללים האסירים לשעבר שגם מהם נמנעת הזכות להצביע בשארית חייהם.
וירג'יניה, שהצביעה לקלינטון בפער של כ-5.5% בבחירות לנשיאות ב-2016 ולמועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל ב-2017 בפער של כ-9%, "עשתה זאת" על אף שאזרחים אפרו-אמריקנים רבים של המדינה פשוט לא יכולים להצביע בגלל עבר של הרשעה, קלה כחמורה.

5. Voter Suppresion: כן, כן, זה לא נעצר בזה. חשוב לציין את העובדה הזו - בארצות הברית יום הבחירות איננו יום חופש (!). בכמה מדינות, ניתן יום חופש (ובהן דלוור, הוואי, קנטקי, מונטנה, ניו ג'רזי, ניו יורק, אוהיו, מערב וירג'יניה), אך בשאר המדינות, לרוב לא ניתן יום חופש שכזה. חשוב לציין עובדה נוספת - יום הבחירות, שהוא תמיד יום שלישי, הוא יום בחירות שמתרחש פעם בשנה, כשבכל שנה מתקיימות עשרות מערכות בחירות לתפקידים "חשובים" יותר (כמו בית נבחרים, פעם בשנתיים, או בסנאט, גם לרוב פעם בשנתיים) אבל גם לתפקידים שהם לכאורה פחות חשובים אבל הם למעשה מאוד חשובים, כמו שופט מחוזי, פרקליט מחוז, ראש עיר, מועצת עיר וכו'.
עוד עובדה חשובה - ברוב המדינות צריך להירשם להצבעה באופן עצמאי.
אדם לבן, שהוא לרוב רפובליקני, הוא גם לרוב יותר מבוסס ויכול להרשות לעצמו להיעדר מהעבודה פעם בשנה ביום הבחירות. בן מיעוטים, בין אם זה אפרו-אמריקני או היספני, הוא במקרים רבים אדם קשה יום, שצריך לעבוד קשה בשביל הפרנסה שלו, והוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת יום חופש בשביל לעבוד. זו המציאות, בין אם נרצה להכיר בכך או לא, גם ב-2018.
מסיבה זו קיים בארצות הברית הדבר שנקרא Early Voting, הצבעה מוקדמת. ההצבעה המוקדמת, יחד עם האפשרות לשלוח Absentee Ballots, מאפשרת להרבה אנשים שלא יכולים להצביע ביום הבחירות להצביע. מדובר בכלי מאוד מאוד שימושי, שהשימוש בו רק הולך וגובר. ב-1992 7% מהאמריקנים הצביעו הצבעה מוקדמת; ב-2016? 36.6%.
לפני הבחירות לנשיאות ב-2012, פלורידה, ג'ורג'יה, אוהיו, טנסי ומערב וירג'יניה העבירו חוקים שמקצרים את משך הזמן של ה-Early Voting.
בצפון קרוליינה, מחוקקים רפובליקניים ביקשו מידע על דרכי ההצבעה השונות ועל פרטי המצביעים בכל דרך הצבעה, כולל חלוקה לפי גזע (!!!). לאחר מכן, הם העבירו חוקים שפוגעים בהצבעה ובהרשמה להצבעה ב-5 דרכים שונות, כשכל החוקים הללו פגעו באופן לא פרופורציונאלי בבוחרים אפרו-אמריקאיים. בין החוקים הללו, הועבר גם חוק שמצמצם ומגביל את ה-Early Voting. לא זאת אף זאת, המפלגה הרפובליקנית של צפון קרוליינה אף הוציאה הודעה שהתרברבה בירידה בשיעור ההצבעה של אפרו-אמריקאים (https://www.motherjones.com/politics/2016/11/north-carolina-gop-brags-about-how-few-black-people-were-able-vote-early/). בצפון קרוליינה, מדינה של 15 אלקטורים, הבחירות הוכרעו לטובת טראמפ בפער של 173,315 קולות בלבד מתוך 4,741,564 מצביעים; אחוז השחורים במדינה - כ-21.5%.
בנוסף, קיימת תופעה בשם Voter Purging שבה בוחרים מועברים "בדרך כלשהי" מרישומי הבוחרים, משהו שקרה ממש לאחרונה בוויסקונסין בפריימריז לתפקיד שופט בית המשפט העליון של המדינה (https://www.greenbaypressgazette.com/story/news/2018/02/20/voters-upset-after-discovering-they-were-removed-voter-rolls/356226002/). עוד באותה וויסקונסין, המושל הרפובליקני סקוט ווקר החליט לאחרונה פשוט לדחות עד להודעה חדשה בחירות מיוחדות כדי למלא מושבים שנותרו ריקים על ידי רפובליקנים (חבר בית הנבחרים המדינתי או הסנאט המדינתי אינו מכהן יותר מסיבה כזו או אחרת) במטרה למנוע איבוד מושבים לדמוקרטים (שהעבירו מהרפובליקנים 37 מושבים בבתי המחוקקים המדינתיים ברחבי ארה"ב מאז היבחרו של טראמפ) - 
https://www.thenation.com/article/scott-walker-is-literally-preventing-wisconsinites-from-voting/.
תוכלו לקרוא עוד כאן - 
https://www.aclu.org/issues/voting-rights/cutting-early-voting-voter-suppression
מתוך אתר ה-ACLU, האיגוד האמריקאי לזכויות האזרחיות.
http://www.heraldnet.com/news/democrats-seek-automatic-and-day-of-voter-registration/
וכאן על הניסיון של הדמוקרטים במדינת וושינגטון, בה הם שולטים במשרת המושל ובשני בתי המחוקקים המדינתיים, להעביר הרשמה אוטומטית וביום הבוחר של בוחרים.

6. Gerrymandering: מחוזות בית הנבחרים של ארה"ב משורטטים מחדש בכל 10 שנים, לפי מפקד האוכלוסין שמתקיים בשנה הראשונה בכל עשור (1990, 2000, 2010 וכן הלאה). מי שאחראי לשרטוט מחדש של אותם מחוזות הם, לרוב, בתי המחוקקים של המדינות והמושלים שלהן. 
Gerrymandering זו תופעה שבמסגרתה השרטוט מחדש מתבצע כך שהוא מיטיב עם מפלגה מסוימת.
כדי להסביר את התופעה אציג כמה תמונות:
Taken from Wikipedia, all rights reserved to M. Boli
Image result for gerrymandering
All rights reserved to The Washington Post
דוגמה ל-Gerrymandered District בטקסס ששורטט כך שלא יכלול חלקים מיוסטון או מהפרברים שלה, שנוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית.
All rights reserved to Mother Jones
צפון קרוליינה - ב-2010 הרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות בבחירות לבית הנבחרים של ארה"ב אך זכו רק ב-6 מושבים (תחת מפה שהייתה מוטה מעט לטובת הדמוקרטים); ב-2012, הם זכו ב-49% מהקולות אך הפעם ב-9 מושבים (!), תחת מפה שעברה Gerrymander לטובת הרפובליקנים.
Taken from Northeast Times, Graphic: The Washington Post
האבולוציה של המחוז השמיני בפנסילבניה: שימו לב ל-2013 (!!).
All rights reserved to Rich Exner, Cleveland.Com
Gerrymandering במדינת אוהיו

צריך לומר ביושר שהדמוקרטים חטאו בעבר לא מעט ב-Gerrymandering משלהם. בתמונה שמתייחסת לצפון קרוליינה אנחנו יכולים לראות שהרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות ב-2010 אך רק ב-6 מתוך 13 מושבים; אך את מה שהדמוקרטים עשו בעבר, הרפובליקנים שכללו לדרגת אמנות שהרסה כל חלקה טובה. הטבלה הבאה תסייע להסביר:
הצבע האדום מייצג את הרפובליקנים; הכחול את הדמוקרטים.
* המפה של המחוזות בפלורידה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות ב-וירג'יניה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות בפנסילבניה שורטטה מחדש לאחרונה בהוראת בית המשפט של המדינה, כשבית המשפט הוא הגוף המשרטט, לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
ניקח את מישיגן כדוגמה ראשונה - 48%-47% לטראמפ ו-48%-47% לרפובליקנים בבחירות בבית הנבחרים, והמחוזות מתחלקים 9:5 לטובת טראמפ ו-9:5 לטובת הדמוקרטים; וויסקונסין - 47%-46% לטובת טראמפ אבל 6:2 במחוזות, 46%-50% לטובת הדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים ועדיין (!) 5-3 לטובת הרפובליקנים במחוזות.
בג'ורג'יה - מדינה שבה הפער בבחירות לנשיאות היה בסך הכל 5%, טראמפ ניצח ב-10 מתוך 14 מחוזות. כדי להמחיש עד כמה המפה הזו מוטה, בבחירות לבית הנבחרים הרפובליקנים ניצחו ב-21% ועדיין החלוקה של המחוזות היא זהה; באוהיו גם כן - גם כשהיתרון הוא 8% וגם כשהוא 16%, החלוקה של המחוזות היא זהה; ובוירג'יניה, מדינה שהלכה עם הדמוקרטים גם בבחירות לנשיאות וגם בבחירות לבית הנבחרים (אם כי בפער קטן מאוד) טראמפ מנצח ב-6 מתוך 11 מחוזות עם 44% מהקולות, הרפובליקנים ב-7 מתוך 11 עם 49% מהקולות, וכל זה אחרי שרטוט מחדש בהוראת בית המשפט לפני הבחירות.
צפון קרוליינה היא כמובן הדוגמה הקיצונית ביותר - מדינה שבה טראמפ מנצח ב-4% והרפובליקנים ב-6%, והחלוקה היא 10-3 לטובת טראמפ והרפובליקנים.

תופעת ה-Gerrymandering של השנים האחרונות בהובלת הרפובליקנים היא תופעה שבמסגרתה נעשה כל מאמץ כדי ליצור מחוזות בטוחים רפובליקניים; בשם המטרה הזו, נוצרו מחוזות דמוקרטיים בטוחים שקיבצו בתוכם כמויות גדולות של מיעוטים כדי שאותם מיעוטים לא ישתייכו למחוזות עם חבר קונגרס רפובליקני.
עוד שתי דוגמאות ברשותכם -
טראמפ ניצח באלבמה 62%-34%; דאג ג'ונס הדמוקרטי הדהים כשניצח 50%-48% את המועמד הרפובליקני עתיר הסקנדלים רוי מור ונבחר לסנאט מטעם אותה אלבמה. נחשו מה? מתוך 7 מחוזות באלבמה, גם קלינטון עם 34% שלה וגם ג'ונס עם 50% שלו, ניצחו רק במחוז אחד שלגמרי במקרה גרים בו קרוב למחצית מהאזרחים האפרו-אמריקנים באלבמה.
Taken from J. Miles Coleman Twitter Account
והדוגמה השנייה - בבחירות שנערכו בנובמבר 2017 לבית הנבחרים של וירג'יניה הדמוקרטים ניצחו 53%-44%, אך עדיין זכו רק ב-49 מושבים מתוך 100. ה-Gerrymandering מתקיים גם במחוזות של בתי הנבחרים של המדינות.

צריך לסייג ולומר שלפעמים יש ריכוז מאוד גדול של אוכלוסייה במקום מסוים, שהתמיכה במפלגה מסוימת במחוזות מסוימים יכולה להיות מאוד גבוהה ולהטות את התוצאות ושלפעמים במחוזות מסוימים יש מועמד רק מטעם מפלגה אחת. כל אלו יכולים לגרום להטייה מסוימת.
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש תופעה נרחבת של שרטוט מחוזות על ידי רפובליקנים במטרה מכוונת לסייע לרפובליקנים וללא הסתמכות על היגיון גאוגרפי או דמוגרפי.

הדברים החלו להשתנות בשנים האחרונות. פלורידה ו-וירג'יניה אימצו מפה הוגנת יותר בהוראת בית המשפט; ולאחרונה, בית המשפט של פנסילבניה פסק שיש לפסול את המפה הנוכחית. בית המשפט נתן לבית המחוקקים של המדינה, בעל הרוב הרפובליקני, זמן להגיש הצעה עד 9.2 ולמושל המדינה, הדמוקרט טום וולף, ניתנה יכולת לקבל את ההצעה או לדחות אותה עד ה-15.2. ההצעה שהוגשה הייתה Gerrymander יותר גרוע מהקודם (!) והמושל וולף דחה את ההצעה.
בית המשפט פעל במהירות ושרטט ביום שני האחרון מפה חדשה, שבה טראמפ זכה ב-10 מחוזים וקלינטון ב-8, הרבה יותר מותאם לסטטוס האלקטורלי של המדינה (48-47 בבחירות האחרונות לנשיאות) מאשר 12-6.
הרפובליקנים עוד מעזים לטעון כעת שהמפה החדשה היא מפה מוטה לטובת הדמוקרטים; חבר בית הנבחרים של פנסילבניה מטעם המפלגה הציע אפילו להדיח מתפקידם את כל השופטים באמצעות תהליך של Impeachment ולמנות שופטים חדשים (https://www.thedailybeast.com/gop-lawmaker-seeks-to-impeach-judges-in-pennsylvania-gerrymandering-case). המפה החדשה עוד צריכה לעבור את מכשול בית המשפט העליון של ארצות הברית, אך רוב המומחים המשפטיים מעריכים שהסיכויים שבית המשפט העליון יפסול את המפה החדשה נמוכים מאוד.
Taken from @PoliticsWolf Twitter account, All rights reserved to Daily Kos Elections, Stephen Wolf & Brian Amos
תוכלו לקרוא עוד על כל העניין:
https://www.wired.com/2016/01/gerrymandering-is-even-more-infuriating-when-you-can-actually-see-it/
Gerrymandering Is Even More Infuriating When You Can Actually See It, Nic Cavell, January 2016, WIRED
https://www.wired.com/story/pennsylvania-partisan-gerrymandering-experts/
The Geeks Who Put a Stop to Pennsylvania's Partisan Gerrymandering, February 2018, Issie Lapowski, WIRED
https://fivethirtyeight.com/features/pennsylvanias-new-map-helps-democrats-but-its-not-a-democratic-gerrymander/
Pennsylvania's New Map Helps Democrats. But It's Not a Democratic Gerrymander, Aaron Bycoffe, February 2018, FiveThirtyEight

7. המעורבות הרוסית: מה לא נאמר על הנושא הזה שעוד אפשר לומר? כל גופי המודיעין בארצות הברית מכירים בכך שהייתה התערבות רוסית בבחירות 2016, ולטובת טראמפ. רוסיה החלה את ההתערבות שלה בארה"ב במטרה ליצור כאוס כללי במערכת הפוליטית, אבל עם עלייתו של טראמפ, היא פעלה באופן אקטיבי לטובתו: בין אם זה בכסף שמועבר ל-NRA (ארגון הרובאים הלאומי, שתרם ותורם לרפובליקנים ולטראמפ מיליארדים בתמורה להתנגדותם לבקרה על נשק), בין אם זה בקידום פרסומות בפייסבוק, בין אם זה בקידום של פייק ניוז באמצעות בוטים בכל אמצעי המדיה החברתית, בין אם זה במפגשים סודיים עם מקורבים ומקורבים מאוד לטראמפ, כולל בנו וחתנו ובין אם זה בארגון הפגנות. במקביל, נעשה גם מאמץ לתמוך בברני סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים, כדי לפגוע בקלינטון ככל הנראה (סנדרס עצמו סירב להתייחס לנושא השבוע - https://www.politico.com/story/2018/02/16/bernie-sanders-russia-2016-election-interference-415691) וגם במועמדת של מפלגת הירוקים לנשיאות, ג'יל סטיין (נחזור אליה תכף).
השבוע נעצרה, על ידי צוות החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר, קבוצה של אישים רוסים באמריקה וכנגדם הוגשו כתבי אישום על ניסיון לפגוע בתהליך הפוליטי האמריקני באופן לא חוקי. הקבוצה ארגנה לפני הבחירות עצרות בעד טראמפ, למעט אחת - Muslims for Hillary, עצרת שלכאורה נועדה לתמוך בקלינטון אך למעשה מטרתה להגדיל את האיבה והפחד מקלינטון ולסייע לטראמפ. אחרי הבחירות הקבוצה ארגנה עצרות בעד ונגד טראמפ, במטרה, שוב, ליצור כאוס. גם היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ה.ר. מקמאסטר, אמר השבוע שאין מחלוקת שהרוסים התערבו בבחירות (https://www.politico.com/story/2018/02/17/mcmaster-russian-meddling-beyond-dispute-416848). כבר הוכח גם כן ש-Facebook Ads שתמכו בטראמפ והופצו על ידי רוסיה כוונו באופן ספציפי למישיגן ו-וויסקונסין, שתי מדינות מתוך שלוש שבהן טראמפ ניצח, שבלעדיהן הוא לא היה מנצח בבחירות (והנה הכתבה מ-CNN: https://edition.cnn.com/2017/10/03/politics/russian-facebook-ads-michigan-wisconsin/index.html)
מקבץ כתבות ומאמרים בנושא:
https://www.nytimes.com/interactive/2018/02/16/us/politics/russia-propaganda-election-2016.html
The Propaganda Tools Used by Russians to Influence the 2016 Election, February 2018, Alicia Parlapiano & Jasmine C. Lee, The New York Times
https://www.msn.com/en-us/news/politics/%E2%80%98go-donald%E2%80%99-inside-the-russian-shadow-campaign-to-elect-trump/ar-BBJem2L?li=BBmkt5R&ocid=spartandhp
Go Donald: Inside the Russian Shadow Campaign to Elect Trump, from msn.com, from Washington Post, Ashley Parker & John Wagner, February 2018
https://www.politico.com/story/2018/02/16/how-russia-turned-the-internet-against-america-353707
How Russia Turned The Internet Against America, Nancy Scola, February 2018, Politico
https://www.politico.com/story/2018/02/16/mueller-indictment-russia-florida-interference-416255?lo=ap_d1
Something was weird: Inside the Russian Campaign to Bamboozle Florida, February 2018, Matt Dixon & Marc Caputo, Politico
https://twitter.com/EdKrassen/status/934421422641999873
Interesting Thread - Ed Krassenstein, Twitter

8. הצלחה של מועמדים נוספים בבחירות והקשר הרוסי: הן מועמד המפלגה הליברטריאנית גארי ג'ונסון (כ-3.3%), הן מועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין (כ-1.1%) והן המועמד העצמאי אוון מקמאלין (כ-0.5%) זכו להצלחה יחסית בבחירות לנשיאות; מועמדת אחת במיוחד, ג'יל סטיין, הייתה חביבתה של רוסיה.
המפלגה הירוקה האמריקאית היא מפלגה הממוקמת בקצה השמאלי של המפה הפוליטית האמריקנית. היא מפלגה די שולית, וההישג הגדול ביותר שלה הוא היבחרו של מועמד מטעמה לבית הנבחרים של מדינת מיין. המפלגה פרצה לתודעה הציבורית עם מועמדותו של ראלף ניידר לנשיאות ארה"ב ב-2000. ניידר, שזכה בכ-2.7% בבחירות ההן, היה ככל הנראה זה שמנע מאל גור להיבחר לתפקיד נשיא ארה"ב (בבחירות שהוכרעו על כמה מאות קולות בפלורידה).
ג'יל סטיין היא רופאה ופעילה פוליטית ממסצ'וסטס שהתמודדה לנשיאות גם ב-2012 מטעם מפלגה זו; כמועמד המפלגה לסגן הנשיא הוצב אג'מו ברקה, פעיל חברתי ופוליטי ואדם מעט הזוי. ברקה תומך ב-BDS, הביע ספק האם הפעילות הטרוריסטית של ארגון "בוקו חראם" בניגריה היא אכן אמיתית, קרא לצעדה שהתרחשה בפריז אחרי הפיגוע במערכת שארלי הבדו "White Power March", קרא לברק אובמה "Uncle Tom President", לברני סנדרס "Media-driven Pseudo-Opposition" ואפילו תקף את ביונסה.
אבל לענייננו, ברקה מעניין בעיקר בגלל עמדותיו בנושא אוקראינה וסוריה. הוא קרא למהפכה האוקראינית כנגד הנשיא ינוקוביץ' הפרו-רוסי ב-2014 "US Supported Coup", טען שייתכן והפלת המטוס MH17 מעל שמי אוקראינה הייתה "False Flag" ואמר שהוא רואה באסד נשיא לגיטימי. עמדות אלו בהחלט נשמעות מאוד נעימות לאוזניים הרוסיות.
נחזור לג'יל סטיין. חוץ מזה שהיא רופאה שהביעה אהדה מסוימת לרעיון ההזוי והקונספירטיבי שחיסונים גורמים לאוטיזם (וחזרה בה לאחר מכן, אבל בכל זאת - https://www.vox.com/policy-and-politics/2016/10/24/13382998/jill-stein-hillary-clinton-vaccineshttps://www.vox.com/2016/8/1/12341268/jill-stein-vaccines-clinton-trump-2016) וההישג הפוליטי הגדול ביותר שלה היה היבחרה למועצת העיירה בעלת 30,000 התושבים לקסינגטון במסצ'וסטס, ג'יל סטיין הייתה מועמדת שרוסיה חיבבה מאוד.
Taken from Mother Jones, Photo: Mikhail Klimentyev/Sputnik/Kremlin Pool/AP
שימו לב לתמונה הבאה: דצמבר 2015 (כלומר, הקמפיין לבחירות לנשיאות בארה"ב כבר התחיל), במוסקבה מתקיים ערב גאלה של רשת הטלוויזיה RT, Russia Today, רשת טלוויזיה שהוקמה על ידי הממשלה הרוסית ונמצאת בבעלותה. ג'יל סטיין יושבת בשולחן אחד יחד עם נשיא רוסיה פוטין, מקורביו, הבמאי אמיר קוסטוריצה, סגן ראש ממשלת צ'כיה לשעבר ו...
מייקל פלין, אותו גנרל בצבא ארה"ב לשעבר ששימש כיועץ לטראמפ בזמן מערכת הבחירות וכיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב לתקופה קצרה לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד. אותו פלין התפטר\פוטר מתפקידו אחרי ששיקר לסגן הנשיא פנס ואחרי כמה חודשים נעצר והואשם על ידי ה-FBI וחקירת התובע המיוחד בסעיף של עדות שקר ל-FBI - על כך שהוא נפגש עם בכירים רוסים ועם שגריר רוסיה סרגיי קיסליאק במהלך ה-Presidential Transition (בין הבחירות לכניסה לתפקיד של טראמפ).
מה יש לפלין לחפש בשולחן עם פוטין, כבר הבנו. אבל מה יש לסטיין? אותה רופאה שהיא פוליטיקאית שולית ביותר בארצות הברית?
מתברר שרוסיה, לפחות במקרה אחד, מימנה וקידמה מודעות בפייסבוק שתמכו בסטיין; סטיין עצמה התראיינה מספר פעמים לערוץ בשפה האנגלית של רשת RT; אותה סטיין גם קראה לאליזבת וורן, הסנטורית הדמוקרטית ממסצ'וסטס ואולי הפוליטיקאית הבכירה ביותר בשמאל האמריקני, "War Hawk". אותה וורן הייתה בשלב מסוים בחירה אפשרית כמועמדת לסגנית נשיא של קלינטון.
בכל אחת מאותן 3 מדינות שהכריעו את הבחירות, מספר הקולות שג'יל סטיין קיבלה היה גדול מהפער שבו טראמפ ניצח את קלינטון. כן, ברור שגם ללא התמיכה הרוסית, וגם ללא המועמדות של סטיין בכלל, לא כל אלו שהצביעו לסטיין היו מצביעים לקלינטון; אבל, במישיגן למשל, אפילו אם 20% מאלו שהצביעו לסטיין היו מצביעים לקלינטון, זה היה מספיק כדי להפוך את התוצאה.
אי אפשר להתעלם מכך שג'יל סטיין וה-Running Mate שלה, אג'מו ברקה, הביעו אהדה כלפי רוסיה; אי אפשר להתעלם מכך שרוסיה סייעה להם; ואי אפשר להתעלם מכך שהצלחתה היחסית של סטיין פגעה בקלינטון וסייעה בעקיפין להיבחרו של טראמפ.
תוכלו לקרוא עוד כאן -
https://www.politico.com/story/2017/09/26/facebook-russia-trump-sanders-stein-243172?lo=ap_a1
Russian-funded Facebook ads backed Stein, Sanders and Trump, September 2017, Josh Dawsey, Politico
https://www.motherjones.com/politics/2017/05/flynn-putin-dinner-payment-security-clearance-photo/
The Photo That May Help Unlock the Trump-Russia Scandal, May 2017, Dave Gilson, Mother Jones
https://twitter.com/Khanoisseur/status/821286190733066241
Adam Khan Twitter - Thread

9. בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן - עזיבתם את המפלגה הדמוקרטית לטובת הרפובליקנית: בהחלט, היה מעבר של בוחרים רבים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן למפלגה הרפובליקנית. נתמקד בכמה מחוזות (Counties, בניגוד למחוזות בחירה בבית הנבחרים - Congressional Districts) בכמה מדינות באזור ה-Midwest שמייצגים את השינוי הזה בהצבעה.
כפי שאפשר לראות, כל המחוזות האלו (מלבד St. Lawrence בניו יורק שנמצא קצת מחוץ לאזור אבל מתאים לאותה תבנית) הם מחוזות באזור המערב התיכון, Midwest, שלא הצביעו לרפובליקנים במשך שנים רבות, וב-2016 הצביעו לטראמפ; אחוז הלבנים בכל המחוזות הללו הוא גבוה מאוד (מעל 85%) ומדובר באזורים כפריים או חצי-אורבניים (עיירות בעיקר) לרוב. בעבר, מעמד הפועלים הלבן היה הבסיס החזק ביותר של הקואליציה הדמוקרטית; כיום, נוטים לחשוב שמדובר בבסיס החזק ביותר של הקואליציה הרפובליקנית.
מה הסיבות לכך? אנסה לסכם את דעתי בכמה נקודות:
מדובר בתהליך שהתרחש במשך זמן רב - באופן איטי אך מתמשך, אותה קבוצה של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך הלכה והתרחקה מהדמוקרטים. מדינה כמו מערב וירג'יניה שהייתה מעוז דמוקרטי, והדמוגרפיה שלה היא בדיוק כזו, של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך, לרוב בלי השכלה שעובדים בעבודות צווארון כחול, עברה לצד הרפובליקני כבר בתחילת שנות ה-2000; מדינות כמו וויסקונסין ופנסילבניה כבר היו קרובות להצביע לרפובליקנים ב-2004 (קרי ניצח בפער קטן בשתיהן); האזורים הכפריים, כפי שנוכל לראות בטבלה, הצביעו לקלינטון בפער של 1% ב-1996 אבל ב-2008, למרות הניצחון הגדול של אובמה, הם הלכו עם הרפובליקנים בפער של 8%. אין ספק שהיה מעבר גדול לכיוון הרפובליקנים מ-2012 ל-2016, אבל מדובר בתהליך שהחל כבר לאחר סיום נשיאותו של ביל קלינטון.


פופוליזם שמבוסס על פחד ושנאה - הפופוליזם של טראמפ והרפובליקנים פשוט עבד בקרב הדמוגרפיה הזו. עוד לפני שמתייחסים לפן הכלכלי של הפופוליזם הזה, צריך לציין שמדובר כאן בסוג של Backlash. נשיא שחור, מיעוטים משתלבים, פמיניזם, הגירה מתמשכת וגידול באוכלוסייה, מספר אירועי טרור שיוחסו למוסלמי, כל אלו חיזקו תחושות של פחד ושנאה בקרב לבנים, בעיקר כנגד שחורים, היספנים ומוסלמים. טראמפ ידע לגעת בנקודות הרגישות הללו, הוא טיפח שנאה להיספנים ("אנסים ופושעים", ההתבטאויות על השופט המקסיקני, החומה), שנאה לנשים (אין צורך באמת לפרט), שנאה למוסלמים (גם כן אין צורך לפרט) ושנאה לשחורים (חזר שוב ושוב על נתונים לא נכונים בהקשרים של מקרי פשע בערים עם רוב שחור, ובעברו: טען שאובמה לא נולד באמת בארה"ב אלא בקניה, קרא לגזור עונש מוות על 5 צעירים שחורים שהואשמו על לא עוול בכפם באונס בסנטרל פארק, נתבע על כך שסירב למכור דירות לשחורים בשנות ה-70). 
לא מעט גברים מבוגרים, ללא תואר אקדמי, לבנים, שעובדים בעבודות כפיים ושלעיתים קרובות הם מובטלים בגלל הכניסה של המכונות לשוק ובגלל העברה של מפעלים למדינות אחרות, מזדהים עם המסר הזה. הם מרגישים שאמריקה הפכה להיות מדינה שבה המיעוטים מועדפים (כמובן שזה מנותק מהמציאות ברמות רבות), ונמאס להם מליברליזם, מפמיניזם וממהגרים. עבורם, טראמפ הוא כמוהם, פשוט עשיר; הוא זה שיכול להחזיר את אמריקה ל-"זמנים הטובים שלה", כשהגבר הלבן היה החזק והקובע, האישה הייתה בבית ובן המיעוטים, שחור או היספני, היה מופלה לחלוטין.
אי אפשר להתכחש לכך שגזענות ושוביניזם הם חלק מהעניין.

פופוליזם כלכלי - לפופוליזם של טראמפ יש כמובן גם פן כלכלי. המפלגה הרפובליקנית עדיין נתפסת כמפלגה שדואגת קודם כל לעשירים, במיוחד אם הם תורמים לה, ואולי גם לדרומיים (והיא אכן עדיין כזו). כדי לדבר אל אותו ציבור באזור ה-Midwest, טראמפ אימץ, והרפובליקנים גם כן אימצו יחד איתו, תפיסה כלכלית פופוליסטית, שמנוגדת לשמרנות הכלכלית של רייגן ובוש. הוא הבטיח להוריד את מחירי התרופות, להחזיר מקומות עבודה, לא לקצץ ב-Medicaid (אחת מתכניות ביטוח הבריאות הממשלתיות) ולהציע תכנית חלופית ל-Obamacare (כמובן שאחרי הבחירות הוא לא עשה אף אחד מהדברים הללו ואימץ את העמדות של המפלגה הרפובליקנית כשקיצץ מיסים לעשירים). הפופוליזם הכלכלי הזה הוא זה שסייע לו לנצח בפריימריז הרפובליקניים ומאוחר יותר, בבחירות לנשיאות.

זיהוי של המפלגה הדמוקרטית עם מיעוטים וליברלים ממדינות החוף - המפלגה הדמוקרטית של אובמה ושל הילארי קלינטון היא מפלגה שמזוהה עם מיעוטים שונים (היספנים, אפרו-אמריקנים, אסייתים) ועם מדינות החוף במערב ובמזרח. המפלגה הדמוקרטית היא ליברליזם, היא פמיניזם, היא קליפורניה וניו יורק, לא מישיגן ופנסילבניה; המעמד הבינוני-נמוך הלבן כבר לא מרגיש שייך למפלגה הזו.

פעולות בנושא איכות הסביבה - הפעולות של ממשל אובמה בנושא איכות הסביבה ושינוי האקלים הובילו לצמצום השימוש בפחם ולסגירה של מפעלים. הפעולות בנושא איכות הסביבה, לצד האוטומציה והגלובליזציה, הובילו לאבטלה של אנשים רבים. בעיניי ובעיני רבים אחרים, צמצום השימוש בפחם הוא הכרחי, גם אם זה אומר שמפעלים ייסגרו, אבל יש להכיר בכך שלא הוצעו פתרונות תעסוקה חלופיים עבור אנשים אלו, המדינה לא השקיעה בהם. התמיכה של טראמפ בכורי הפחם לשעבר ובהווה, ובחזרה לשימוש בפחם (בעיקר בגלל שברוני הפחם הם עשירים ותורמים למפלגה הרפובליקנית, כמובן), משכה את אותם כורים בפנסילבניה (ובמערב וירג'יניה, שהייתה ממילא מדינה רפובליקנית).

ויחד עם זאת, יש גם מגמה הפוכה:
בוחרים מהפרברים - עזיבתם את המפלגה הרפובליקנית לטובת הדמוקרטית:
לצד המגמה של מעבר בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן מהדמוקרטים לרפובליקנים, הרפובליקנים מאבדים חלק גדול וחשוב מהאוכלוסייה שלהם. הפרברים, יחד עם מספר לא מבוטל של ערים גדולות, היו חלק חשוב במיוחד בקואליציית הבוחרים הרפובליקנית עד העשור הקודם. 
סאן אנטוניו, יוסטון, דאלאס ופרבריהן; פרברי הבירה וושינגטון די.סי; סאן דייגו, פרסנו וסאן ברנרדינו; פרברי העיר דנבר; העיר טמפה, פלורידה; והפרברים של פילדלפיה וניו יורק; כל אלו היו מעוזים רפובליקנים במשך שנים רבות. אובמה הצליח לערער את הדומיננטיות של הרפובליקנים באזורים אלו, אבל מה שמדאיג באמת מבחינת הרפובליקנים הוא ההצלחה הגדולה של הילארי קלינטון באזורים פרבריים ובמרכזים אורבניים שהיו בעבר מעוזים רפובליקניים.
ההקצנה והשבירה של הרפובליקנים ימינה, במיוחד לאחר עליית תנועת מסיבת התה השמרנית ב-2010, הרחיקה את הבוחרים הללו, ייתכן שלתמיד. ההתנגדות הנחרצת להפלות, לזכויות להט"ב ולבקרה על נשק הם לדעתי הסיבות העיקריות שהבוחרים הללו לא יכולים להצביע יותר לרפובליקנים.

גם בבחירות שבהן הרפובליקנים מנצחים, כשיש נטייה לכיוונם כמעט בכל רחבי ארה"ב, הם ממשיכים לאבד גובה באזורים הללו. הסיבה לכך היא שבוחרים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה, בעיקר נשים משכילות, פשוט נוטשים את המפלגה הרפובליקנית; יחד עם עוד הגירה, גידול באוכלוסיית המיעוטים ועזיבה מסוימת של בני מיעוטים את הערים לטובת הפרברים בעקבות שיפור במצבם הכלכלי, התופעה הזו היא סכנה ממשית עבור הרפובליקנים.

בטבלה שצירפתי למעלה לא הוספתי רק מחוזות שבהם הדמוקרטים ניצחו אחרי שנים רבות בפעם הראשונה; הוספתי גם עוד כמה מחוזות משני סוגים שונים:
הראשון - אזורים אורבניים שב-2004 עוד תמכו בבוש, כמו דאלאס, יוסטון ופרברי וושינגטון די.סי., שהפכו למעוזים דמוקרטיים בתוך 12 שנים. לדוגמה, מחוז Loudon ב-וירג'יניה, שבתוכו כלול רוב האזור הפרברי של הבירה האמריקנית, תמך בבוש ב-2004 ברוב של 12%; ב-2016 המחוז תמך בקלינטון ברוב של 17% - שינוי של 29% לטובת הדמוקרטים בתוך 12 שנים. כמה מחוזות מסוג זה חזרו לתמוך ברפובליקנים ב-2012, רק בשביל לחזור ולתמוך בדמוקרטים בפער גדול ב-2016.

השני - אזורים פרבריים שהולכים ומתרחקים מהמפלגה הרפובליקנית, אך עדיין לא הגיעו למצב של תמיכה בדמוקרטים. למשל, מחוז Johnson בקנזס (מדינה רפובליקנית יציבה שתמכה בדמוקרטים רק פעם אחת מאז 1940). המחוז הצביע לדמוקרטים בפעם האחרונה ב-1916. 100 שנים לאחר מכן, הדמוקרטים היו במרחק של 7,000 קולות מתוך כ-300,000 קולות להפוך את המחוז הזה, הכי קרוב שהם הגיעו מאז 1932. דוגמה נוספת היא מחוז Maricopa שבאריזונה, שכולל את העיר פיניקס ופרבריה. מחוז זה הצביע ברציפות לרפובליקנים מאז 1952, ו-2016 הייתה הפעם השנייה בלבד מאז 1952 שהרפובליקנים ניצחו בפער של פחות מ-5%. הגידול באוכלוסייה ההיספנית עשוי להפוך את מחוז Maricopa למחוז דמוקרטי וכשזה יקרה, הרפובליקנים כנראה יאבדו את אריזונה ו-11 האלקטורים שלה.

לסיכום:
1. שיטת האלקטורים, שבעבר נחשבה לשיטה שמיטיבה עם הדמוקרטים, מיטיבה כעת עם הרפובליקנים.
2. הרפובליקנים השתמשו במגוון כלים - Gerrymandering, Voter ID Laws, Disfranchisement, דחיית בחירות מיוחדות, צמצום והגבלה של הצבעה מוקדמת - כדי להוריד את שיעור ההצבעה של הבוחרים הדמוקרטים וכדי לסייע לעצמם לזכות במערכות בחירות.
3. רוסיה התערבה בבחירות לטובת טראמפ, וכדי לעשות זאת היא גם ככל הנראה קידמה מועמדת שלישית, אשת השמאל ג'יל סטיין, כדי לפגוע בקלינטון.
4. טראמפ והרפובליקנים הצליחו לגרום לקבוצה גדולה של בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן לעבור מהמפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית באמצעות מסר של פופוליזם כלכלי ושל התנגדות להגירה תוך כדי ניצול תחושות של שנאה ופחד.
5. בוחרים מהפרברים ומהמעמד הבינוני-גבוה הלבן עוזבים את המפלגה הרפובליקנית ועוברים למפלגה הדמוקרטית, בעקבות השבירה ימינה של המפלגה הרפובליקנית עם עלייתה של תנועת מסיבת התה.
6. הריבוי הטבעי בארצות הברית והליברליזם של דור המילניום הופכים את המפלגה הדמוקרטית למפלגת "הרוב הטבעי" בפוליטיקה האמריקנית כיום.
7. יחד עם זאת, בשל מכשולים גיאוגרפיים ובגלל חוקי ההצבעה הנוקשים שהעבירו הרפובליקנים, הדמוקרטים ניצבים למעשה בעמדת אנדרדוג.
8. אי-הפופולריות הקיצונית מבחינה היסטורית של טראמפ היא היתרון הגדול ביותר של הדמוקרטים בבחירות 2018.

ומה יקרה בבחירות 2018?
בית הנבחרים - כל 435 המושבים עומדים לבחירה.
הדמוקרטים צריכים להפוך 24 מושבים מאדום לכחול כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. כרגע, יש 25 חברי קונגרס רפובליקניים במחוזות שבהם קלינטון ניצחה, מתוכם 7 בקליפורניה; יש 12 חברי קונגרס דמוקרטיים במחוזות שבהם טראמפ ניצח. כרגע מסתמן במירוץ זה שהדמוקרטים הם Slight Favorites.
בגלל ה-Gerrymandering, הדמוקרטים צריכים לנצח בערך ב-8% במניין הקולות כדי לזכות ברוב בבית הנבחרים (https://twitter.com/gelliottmorris/status/954066364058259456).

הסנאט - 34 מושבים מתוך 100 עומדים לבחירה. הדמוקרטים צריכים להפוך 2 מושבים בלבד כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. אבל, וזה אבל גדול, המפה של הבחירות לסנאט ב-2012 היא מפה מאוד מוטה לכיוון הרפובליקנים. הדמוקרטים צריכים להגן על 10 מושבים במדינות שבהן טראמפ ניצח, כולל 5 שבהן הוא ניצח ב-18% ומעלה, ואילו הרפובליקנים צריכים להגן על מושב אחד בלבד במדינות שבהן קלינטון ניצחה. כרגע הרפובליקנים הם Slight Favorites במירוץ זה.

מושלים - 36 מושבים מתוך 50 עומדים לבחירה: הדמוקרטים צריכים להגן על 9 מושבים, מתוכם 4 שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת; הרפובליקנים צריכים להגן על 26 מושבים, מתוכם 12 מושבים שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת. בנוסף יש מושל עצמאי אחד (מאלסקה) שרץ לקדנציה נוספת.
הרפובליקנים צריכים להגן על 13 מושבים במדינות שאובמה ניצח בהן (8 במדינות שקלינטון ניצחה) ואילו הדמוקרטים צריכים להגן רק על מושב אחד במדינה שבה טראמפ ניצח.
במירוץ לתפקידי המושלים הדמוקרטים הם פייבוריטים בשלב זה.

יש עוד לא מעט מירוצים לא פחות מעניינים, ברמות הממשל הנמוכות יותר (בעיקר בתי המחוקקים המדינתיים), שאתייחס אליהם בפוסטים הבאים שלי בנושא זה.