בחירות אמצע הקדנציה בארצות הברית שיתרחשו בעוד קצת יותר מ-8 חודשים עשויות להיות לא רק נקודת מפנה בנשיאות של טראמפ, אלא גם נקודת מפנה בפוליטיקה האמריקנית.
ב-8 שנותיו של אובמה כנשיא, המפלגה הרפובליקנית ביצעה "מהפכה" אלקטורלית של ממש בפוליטיקה האמריקנית, גם בסנאט ובבית הנבחרים, אך בעיקר ברמה המדינתית והמקומית.
לפני שאצלול לתוך הבחירות של 2018, אחזור למה שהיו לדעתי הגורמים לניצחון של טראמפ בנובמבר 2016 ולדומיננטיות של המפלגה הרפובליקנית בפוליטיקה האמריקנית כיום. במסגרת זו, אדגיש את המנגנון שבו לדעתי המפלגה הרפובליקנית הפכה את הבחירות בארצות הברית לבלתי-הוגנות.
לאחר מכן, יהיה אפשר לעסוק בבחירות אמצע הקדנציה תוך הבנה טובה יותר של הרקע הפוליטי בארצות הברית.
אז, נתחיל, כאמור, עם הגורמים הללו.
1. שיטת האלקטורים: אינני מחדש דבר כשאני מציין שוב את העובדה שניצחונו של טראמפ היה רק מבחינת האלקטורים (כמובן, מה שקובע) ובמקביל, הוא הפסיד מבחינת קולות המצביעים ב-2.1%, קצת פחות מ-3 מיליון קולות לטובת קלינטון.
במשך שנים, הנטייה הייתה לחשוב ששיטת האלקטורים מסייעת לדמוקרטים. הביטוי "החומה הכחולה", The Blue Wall, ייצג קבוצה של 18 מדינות שהצביעו לדמוקרטים ברציפות מ-1992 ועד 2012 (כולל) וסכום האלקטורים שלהן היה 242. סכום האלקטורים הנדרש כדי לזכות בנשיאות הוא 270; מספר מועט של מדינות, אם כן, בנוסף לאותן 18, היה מספיק עבור מועמד דמוקרטי כדי לזכות בנשיאות. במפה הזו תוכלו לראות את אותן 18 מדינות.
Taken from Wikipedia, all rights reserved to MaGioZal
למרות שטראמפ זכה רק ב-46.1% מהקולות, רק 0.4% יותר מג'ון מקיין ב-2008, בסיס הכוח שלו היה בתוך אותה חומה כחולה.
Taken from Wikipedia, all rights reserved to Howpper
3 המדינות שעברו לצד הרפובליקני - פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן - הן שהכריעו את הבחירות. יחד עם קול אלקטורלי אחד ממיין (שמחלקת את האלקטורים שלה, עד 2016 לא התרחש עם זאת מצב שבו שתי מפלגות קיבלו קולות אלקטורליים במדינה), מדובר על 47 אלקטורים שבלעדיהם טראמפ היה מפסיד את הבחירות. אם נוציא רגע את האלקטור הבודד שלא שינה כלום - מדובר על 77,744 קולות בלבד בשלוש מדינות שהכריעו את הבחירות: איתם טראמפ ניצח 306-232 באלקטורים; בלעדיהם? הוא היה מפסיד 278-260.
השבירה של החומה הכחולה ב-2016 הראתה שכעת שיטת האלקטורים נוטה להיטיב דווקא עם הרפובליקנים.
במשחק האינטראקטיבי הבא תוכלו לראות איך הגבולות השרירותיים של המדינות קובעים את חלוקת האלקטורים ואת תוצאות הבחירות:
http://kevinhayeswilson.com/redraw/
Redraw the States
2. הדומיננטיות של הרפובליקנים בפוליטיקה האמריקנית במהלך כהונתו של אובמה: בינואר 2009, עם כניסתו של ברק אובמה לתפקיד נשיא ארה"ב, הייתה המפלגה הדמוקרטית במצב נפלא. היא ניצחה בצורה דומיננטית במיוחד בבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר 2008, עם מספר האלקטורים הגבוה ביותר של מועמד מטעם המפלגה מאז ה-Landslide של לינדון ג'ונסון ב-1964; הרוב שלה בסנאט הגיע לרוב של 3/5, 60 סנאטורים מתוך 100, עם עריקתו של סנאטור רפובליקני (ארלין ספקטר) לשורות המפלגה, מה שאפשר למפלגה לאשר מועמדים לבית המשפט העליון ומינויים שונים ללא יכולת פיליבסטר מצד הרפובליקנים; בבית הנבחרים, המפלגה החזיקה ברוב של 257 מושבים מתוך 435, ומחקה כמעט לחלוטין את ה-Gains של הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה של 1994 (להלן: https://en.wikipedia.org/wiki/Republican_Revolution). המפלגה גם החזיקה ברוב של מושלים (26 מתוך 50) ושלטה ברוב בתי המחוקקים של המדינות. את מה שקרה במהלך 8 השנים הללו, תוכלו לראות בטבלה הזו שהכנתי:
הדמוקרטים איבדו מושב בסנאט בתחילת 2010 והרוב שלהם ירד מ-60-40 ל-59-41.
* בתי המחוקקים של המדינות - מורכבים (למעט מדינה אחת, נברסקה) משני בתים: סנאט ובית נבחרים. שליטה בבית מחוקקים של מדינה מתייחסת לשליטה\רוב בשני בתים במדינה מסוימת.
** Split - שליטה מחולקת בבית המחוקקים בין שתי המפלגות: נניח, בקולורדו המפלגה הרפובליקנית מחזיקה ברוב בסנאט של המדינה והמפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בבית הנבחרים של המדינה.
שימו לב לשינויים הקיצוניים שהתרחשו ב-8 השנים האחרונות.
המפלגה הרפובליקנית החזיקה ב-2017 במספר המושלים הגבוה ביותר שלה מאז 1922! (34) והדמוקרטים החזיקו ב-2017 רק ב-15, הכי נמוך שלהם מאז 1922. מאז הדמוקרטים זכו בתפקיד מושל ניו ג'רזי שהוחזק קודם לכן על ידי הרפובליקנים, אבל עדיין - מדובר במספרים נמוכים ביותר מבחינה היסטורית.
מבחינת בתי המחוקקים של המדינות, ב-2015 הגיעו הדמוקרטים למספר הנמוך ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30(!), 11; מאז הם זכו ברוב ב-2 בתי מחוקקים נוספים ועלו ל-13, אך הרפובליקנים עדיין מחזיקים במספר הגבוה ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30.
בסנאט הדמוקרטים החזיקו ב-60 מושבים (אם מחשיבים את שני העצמאיים שהצביעו איתם) ב-2009, הגבוה ביותר שלהם מאז 1978; כיום - רק 49, וזה אחרי עלייה של 3 מושבים לעומת 2016. בבית הנבחרים - הדמוקרטים ירדו מ-257 ב-2009 ל-188 ב-2015, הנמוך ביותר שלהם מאז 1928.
איך אפשר להסביר זאת?
על אף שה-Solid South, בסיס הכוח של הדמוקרטים משנות ה-60 של המאה ה-19 עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, הפך למעוז רפובליקני בבחירות לנשיאות כבר לפני זמן רב, עד 2010 הדמוקרטים עדיין היו דומיננטיים באזור זה Down-Ballot: בסנאט, בבית הנבחרים, במושלים ובבתי המחוקקים; ניצחונו של אובמה ב-2008 ועלייתה של תנועת מסיבת התה הימנית-פופוליסטית (Tea Party Movement) לאחר מכן הובילו למהפכה של ממש בדרום. אין ספק, עם זאת, שמה שתרם לכך היה התזוזה של המפלגה הדמוקרטית שמאלה, והיעלמותם של הדמוקרטים השמרניים.
במקביל, אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד בקרב הבייס הדמוקרטי - צעירים, מיעוטים, גם לבנים משכילים במדינות מסוימות - סייעו לרפובליקנים לנצח במדינות דמוקרטיות, כמו במסצ'וסטס, מרילנד ואילינוי, למשל.
הניצחונות של הרפובליקנים במדינות ה-Mid-West צפו פני עתיד, וסימנו את המגמה של שבירת החומה הכחולה והניצחון של טראמפ ב-2016.
לכל הניצחונות הללו של הרפובליקנים היו משמעויות אדירות על הפוליטיקה האמריקנית ועל זכויות ההצבעה של אמריקנים.
3. Voter ID Laws: ב-2011, החלו בתי נבחרים של מדינות, עם רוב רפובליקני חדש לאחר ההצלחה הגדולה של המפלגה בבחירות 2010, להעביר חוקי Voter ID.
לכל אמריקני יש מספר ביטוח לאומי מזהה; לחלק גדול מהאמריקנים אין דרכון ואין רישיון נהיגה. תשאלו את עצמכם: לאלו אמריקנים אין תעודות שכאלו? התשובה היא, כמובן, בעיקר שחורים, היספנים ומיעוטים שונים, שחיים במקרים רבים בעוני, לא מחזיקים ברכב ובוודאי שאינם יוצאים מגבולות ארצות הברית. למי מצביעים האנשים האלו בדרך כלל? המפלגה הדמוקרטית, כמובן.
מתוך המדינות שדורשות Strict Photo ID כדי להצביע נוכל למצוא את וויסקונסין, מדינה שהוכרעה בבחירות האחרונות לטובת טראמפ על חודם של 22,748 קולות בלבד מתוך 2,976,150 מצביעים. בוויסקונסין 26% מהאוכלוסייה אינם לבנים; האם ייתכן שהחוק הזה היה זה שהכריע את הבחירות במדינה זו?
נוכל למצוא גם את ג'ורג'יה, שבה כ-40% אינם לבנים, כולל כ-30% שחורים. ג'ורג'יה היא מדינה של 16 אלקטורים שהוכרעה לטובת טראמפ ברוב של 211,141 קולות בלבד מתוך 4,114,732 מצביעים; וגם את מיסיסיפי, שבה אמנם הפער היה גדול לטובת טראמפ, אך אחוז האפרו-אמריקנים בה הוא 37%, הגבוה בארה"ב; וב-2012 הפער היה רק 11% לטובת רומני.
המטרה של החוקים האלו, מבחינה הצהרתית, היא למנוע זיוף בבחירות; נדמה, עם זאת, שהמטרה שלהם מבחינה שאינה הצהרתית היא לדכא את ההצבעה של מיעוטים. הנשיא לשעבר ביל קלינטון אמר באוקטובר 2011 על החוקים הללו: "לעולם בימי חיי, מאז שנפטרנו ממס הגולגולת ומחוקי ג'ים קרואו שהגבילו את ההצבעה, לא היה מאמץ כל כך ממוקד לדכא את ההצבעה כפי שמתרחש כיום".
תוכלו לקרוא על כל זה עוד כאן -
https://www.rollingstone.com/politics/news/the-gop-war-on-voting-20110830
The GOP War on Voting, August 2011, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.rollingstone.com/politics/news/gop-rigs-elections-gerrymandering-voter-id-laws-dark-money-w515664#
How the GOP Rigs Elections, January 2018, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.wired.com/story/voter-id-law-algorithm/
Voter ID Laws Really Do Discriminate, A New Study Shows, January 2018, Issie Lapowski, WIRED
http://observer.com/2017/04/eric-holder-voter-suppression-trump-republicans/
Eric Holder (Former US Attorney General) Rages Against Voter ID Laws, April 2017, Madina Toure, Observer.com
4. Voter Disfranchisement: ואם חשבתם שהרפובליקנים מסתפקים בחוקי Voter ID, חשבו שנית.
רק בשתי מדינות בארצות הברית מתוך 50 אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים. לשם השוואה, בישראל אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים, ואסירים יכולים להצביע. להלן טבלה שמסכמת את ההגבלות הללו:
שימו לב להגבלה החמורה ביותר על זכויות הצבעה לעבריינים מורשעים: לא יכולים להצביע בכל ימי חייהם לאחר ההרשעה. רק ב-2 מדינות קיימת ההגבלה הזו - פלורידה ו-וירג'יניה. בשתי המדינות האלו הרפובליקנים מחזיקים ברוב בבית המחוקקים המדינתי; בפלורידה גם המושל הוא רפובליקני. כ-43% מתושבי פלורידה הם בני מיעוטים שונים; אפרו-אמריקאים מהווים כ-17% מאוכלוסיית המדינה.
נתמקד בפלורידה - מדינה שבה הבחירות האחרונות הוכרעו בפער של 112,911 קולות בלבד לטובת טראמפ מתוך 9,419,886 מצביעים. נסתכל על נתוני הכליאה בפלורידה, כפי שבדק ופרסם Prison Policy Initiative, ה-Think Tank המוביל בארה"ב למחקר וביקורת של נתוני הכליאה.
הגרף הזה מראה לנו שעבור כל 100,000 אפרו-אמריקאים בפלורידה, 2,555 נמצאים בכלא - וזה כשלא משקללים מורשעים לשעבר שאסור להם להצביע גם אחרי יציאתם מהכלא. הסיכוי של אדם שחור בפלורידה להיכנס לכלא הוא יותר מפי 4 מאשר אדם לבן או היספני. יחד עם הכליאה הזו - אותו אדם שחור גם מאבד את זכויות ההצבעה שלו למשך שארית חייו.
הגרף הזה מראה לנו תמונה אפילו גרועה יותר - שחורים מהווים רק 16% מאוכלוסיית פלורידה (מאז הגרף, שמייצג את הנתונים של מפקד האוכלוסין ב-2010, חלקם באוכלוסייה עלה בכ-1%) אבל 46% מתוך האסירים בבית הכלא.
הנתונים הללו חוזרים על עצמם, ואפילו נראים גרוע יותר, ב-וירג'יניה. וירג'יניה היא מדינה עם נטייה דמוקרטית חזקה בעשור האחרון ועם מושל דמוקרטי, אבל עם רוב רפובליקני בשני בתי המחוקקים של המדינה (הרוב של הרפובליקנים בבית הנבחרים של המדינה הוא עניין שנחזור אליו בהמשך) שלא יאפשר ככל הנראה את ביטול ההגבלה הקשה הזו.
בוירג'יניה, הסיכוי של אדם שחור להיכנס לכלא הוא יותר מפי 5 מהסיכוי של אדם לבן או היספני.
שחורים מהווים רק 19% מאוכלוסיית וירג'יניה (נכון ל-2010), אבל 58% (!) מהאסירים. גם כאן לא משוקללים האסירים לשעבר שגם מהם נמנעת הזכות להצביע בשארית חייהם.
וירג'יניה, שהצביעה לקלינטון בפער של כ-5.5% בבחירות לנשיאות ב-2016 ולמועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל ב-2017 בפער של כ-9%, "עשתה זאת" על אף שאזרחים אפרו-אמריקנים רבים של המדינה פשוט לא יכולים להצביע בגלל עבר של הרשעה, קלה כחמורה.
5. Voter Suppresion: כן, כן, זה לא נעצר בזה. חשוב לציין את העובדה הזו - בארצות הברית יום הבחירות איננו יום חופש (!). בכמה מדינות, ניתן יום חופש (ובהן דלוור, הוואי, קנטקי, מונטנה, ניו ג'רזי, ניו יורק, אוהיו, מערב וירג'יניה), אך בשאר המדינות, לרוב לא ניתן יום חופש שכזה. חשוב לציין עובדה נוספת - יום הבחירות, שהוא תמיד יום שלישי, הוא יום בחירות שמתרחש פעם בשנה, כשבכל שנה מתקיימות עשרות מערכות בחירות לתפקידים "חשובים" יותר (כמו בית נבחרים, פעם בשנתיים, או בסנאט, גם לרוב פעם בשנתיים) אבל גם לתפקידים שהם לכאורה פחות חשובים אבל הם למעשה מאוד חשובים, כמו שופט מחוזי, פרקליט מחוז, ראש עיר, מועצת עיר וכו'.
עוד עובדה חשובה - ברוב המדינות צריך להירשם להצבעה באופן עצמאי.
אדם לבן, שהוא לרוב רפובליקני, הוא גם לרוב יותר מבוסס ויכול להרשות לעצמו להיעדר מהעבודה פעם בשנה ביום הבחירות. בן מיעוטים, בין אם זה אפרו-אמריקני או היספני, הוא במקרים רבים אדם קשה יום, שצריך לעבוד קשה בשביל הפרנסה שלו, והוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת יום חופש בשביל לעבוד. זו המציאות, בין אם נרצה להכיר בכך או לא, גם ב-2018.
מסיבה זו קיים בארצות הברית הדבר שנקרא Early Voting, הצבעה מוקדמת. ההצבעה המוקדמת, יחד עם האפשרות לשלוח Absentee Ballots, מאפשרת להרבה אנשים שלא יכולים להצביע ביום הבחירות להצביע. מדובר בכלי מאוד מאוד שימושי, שהשימוש בו רק הולך וגובר. ב-1992 7% מהאמריקנים הצביעו הצבעה מוקדמת; ב-2016? 36.6%.
לפני הבחירות לנשיאות ב-2012, פלורידה, ג'ורג'יה, אוהיו, טנסי ומערב וירג'יניה העבירו חוקים שמקצרים את משך הזמן של ה-Early Voting.
בצפון קרוליינה, מחוקקים רפובליקניים ביקשו מידע על דרכי ההצבעה השונות ועל פרטי המצביעים בכל דרך הצבעה, כולל חלוקה לפי גזע (!!!). לאחר מכן, הם העבירו חוקים שפוגעים בהצבעה ובהרשמה להצבעה ב-5 דרכים שונות, כשכל החוקים הללו פגעו באופן לא פרופורציונאלי בבוחרים אפרו-אמריקאיים. בין החוקים הללו, הועבר גם חוק שמצמצם ומגביל את ה-Early Voting. לא זאת אף זאת, המפלגה הרפובליקנית של צפון קרוליינה אף הוציאה הודעה שהתרברבה בירידה בשיעור ההצבעה של אפרו-אמריקאים (https://www.motherjones.com/politics/2016/11/north-carolina-gop-brags-about-how-few-black-people-were-able-vote-early/). בצפון קרוליינה, מדינה של 15 אלקטורים, הבחירות הוכרעו לטובת טראמפ בפער של 173,315 קולות בלבד מתוך 4,741,564 מצביעים; אחוז השחורים במדינה - כ-21.5%.
בנוסף, קיימת תופעה בשם Voter Purging שבה בוחרים מועברים "בדרך כלשהי" מרישומי הבוחרים, משהו שקרה ממש לאחרונה בוויסקונסין בפריימריז לתפקיד שופט בית המשפט העליון של המדינה (https://www.greenbaypressgazette.com/story/news/2018/02/20/voters-upset-after-discovering-they-were-removed-voter-rolls/356226002/). עוד באותה וויסקונסין, המושל הרפובליקני סקוט ווקר החליט לאחרונה פשוט לדחות עד להודעה חדשה בחירות מיוחדות כדי למלא מושבים שנותרו ריקים על ידי רפובליקנים (חבר בית הנבחרים המדינתי או הסנאט המדינתי אינו מכהן יותר מסיבה כזו או אחרת) במטרה למנוע איבוד מושבים לדמוקרטים (שהעבירו מהרפובליקנים 37 מושבים בבתי המחוקקים המדינתיים ברחבי ארה"ב מאז היבחרו של טראמפ) -
https://www.thenation.com/article/scott-walker-is-literally-preventing-wisconsinites-from-voting/.
תוכלו לקרוא עוד כאן -
https://www.aclu.org/issues/voting-rights/cutting-early-voting-voter-suppression
מתוך אתר ה-ACLU, האיגוד האמריקאי לזכויות האזרחיות.
http://www.heraldnet.com/news/democrats-seek-automatic-and-day-of-voter-registration/
וכאן על הניסיון של הדמוקרטים במדינת וושינגטון, בה הם שולטים במשרת המושל ובשני בתי המחוקקים המדינתיים, להעביר הרשמה אוטומטית וביום הבוחר של בוחרים.
6. Gerrymandering: מחוזות בית הנבחרים של ארה"ב משורטטים מחדש בכל 10 שנים, לפי מפקד האוכלוסין שמתקיים בשנה הראשונה בכל עשור (1990, 2000, 2010 וכן הלאה). מי שאחראי לשרטוט מחדש של אותם מחוזות הם, לרוב, בתי המחוקקים של המדינות והמושלים שלהן.
Gerrymandering זו תופעה שבמסגרתה השרטוט מחדש מתבצע כך שהוא מיטיב עם מפלגה מסוימת.
כדי להסביר את התופעה אציג כמה תמונות:
Taken from Wikipedia, all rights reserved to M. Boli
All rights reserved to The Washington Post
דוגמה ל-Gerrymandered District בטקסס ששורטט כך שלא יכלול חלקים מיוסטון או מהפרברים שלה, שנוטים להצביע למפלגה הדמוקרטית.
All rights reserved to Mother Jones
צפון קרוליינה - ב-2010 הרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות בבחירות לבית הנבחרים של ארה"ב אך זכו רק ב-6 מושבים (תחת מפה שהייתה מוטה מעט לטובת הדמוקרטים); ב-2012, הם זכו ב-49% מהקולות אך הפעם ב-9 מושבים (!), תחת מפה שעברה Gerrymander לטובת הרפובליקנים.
Taken from Northeast Times, Graphic: The Washington Post
האבולוציה של המחוז השמיני בפנסילבניה: שימו לב ל-2013 (!!).
All rights reserved to Rich Exner, Cleveland.Com
Gerrymandering במדינת אוהיו
צריך לומר ביושר שהדמוקרטים חטאו בעבר לא מעט ב-Gerrymandering משלהם. בתמונה שמתייחסת לצפון קרוליינה אנחנו יכולים לראות שהרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות ב-2010 אך רק ב-6 מתוך 13 מושבים; אך את מה שהדמוקרטים עשו בעבר, הרפובליקנים שכללו לדרגת אמנות שהרסה כל חלקה טובה. הטבלה הבאה תסייע להסביר:
הצבע האדום מייצג את הרפובליקנים; הכחול את הדמוקרטים.
* המפה של המחוזות בפלורידה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות ב-וירג'יניה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות בפנסילבניה שורטטה מחדש לאחרונה בהוראת בית המשפט של המדינה, כשבית המשפט הוא הגוף המשרטט, לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
ניקח את מישיגן כדוגמה ראשונה - 48%-47% לטראמפ ו-48%-47% לרפובליקנים בבחירות בבית הנבחרים, והמחוזות מתחלקים 9:5 לטובת טראמפ ו-9:5 לטובת הדמוקרטים; וויסקונסין - 47%-46% לטובת טראמפ אבל 6:2 במחוזות, 46%-50% לטובת הדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים ועדיין (!) 5-3 לטובת הרפובליקנים במחוזות.
בג'ורג'יה - מדינה שבה הפער בבחירות לנשיאות היה בסך הכל 5%, טראמפ ניצח ב-10 מתוך 14 מחוזות. כדי להמחיש עד כמה המפה הזו מוטה, בבחירות לבית הנבחרים הרפובליקנים ניצחו ב-21% ועדיין החלוקה של המחוזות היא זהה; באוהיו גם כן - גם כשהיתרון הוא 8% וגם כשהוא 16%, החלוקה של המחוזות היא זהה; ובוירג'יניה, מדינה שהלכה עם הדמוקרטים גם בבחירות לנשיאות וגם בבחירות לבית הנבחרים (אם כי בפער קטן מאוד) טראמפ מנצח ב-6 מתוך 11 מחוזות עם 44% מהקולות, הרפובליקנים ב-7 מתוך 11 עם 49% מהקולות, וכל זה אחרי שרטוט מחדש בהוראת בית המשפט לפני הבחירות.
צפון קרוליינה היא כמובן הדוגמה הקיצונית ביותר - מדינה שבה טראמפ מנצח ב-4% והרפובליקנים ב-6%, והחלוקה היא 10-3 לטובת טראמפ והרפובליקנים.
תופעת ה-Gerrymandering של השנים האחרונות בהובלת הרפובליקנים היא תופעה שבמסגרתה נעשה כל מאמץ כדי ליצור מחוזות בטוחים רפובליקניים; בשם המטרה הזו, נוצרו מחוזות דמוקרטיים בטוחים שקיבצו בתוכם כמויות גדולות של מיעוטים כדי שאותם מיעוטים לא ישתייכו למחוזות עם חבר קונגרס רפובליקני.
עוד שתי דוגמאות ברשותכם -
טראמפ ניצח באלבמה 62%-34%; דאג ג'ונס הדמוקרטי הדהים כשניצח 50%-48% את המועמד הרפובליקני עתיר הסקנדלים רוי מור ונבחר לסנאט מטעם אותה אלבמה. נחשו מה? מתוך 7 מחוזות באלבמה, גם קלינטון עם 34% שלה וגם ג'ונס עם 50% שלו, ניצחו רק במחוז אחד שלגמרי במקרה גרים בו קרוב למחצית מהאזרחים האפרו-אמריקנים באלבמה.
Taken from J. Miles Coleman Twitter Account
והדוגמה השנייה - בבחירות שנערכו בנובמבר 2017 לבית הנבחרים של וירג'יניה הדמוקרטים ניצחו 53%-44%, אך עדיין זכו רק ב-49 מושבים מתוך 100. ה-Gerrymandering מתקיים גם במחוזות של בתי הנבחרים של המדינות.
צריך לסייג ולומר שלפעמים יש ריכוז מאוד גדול של אוכלוסייה במקום מסוים, שהתמיכה במפלגה מסוימת במחוזות מסוימים יכולה להיות מאוד גבוהה ולהטות את התוצאות ושלפעמים במחוזות מסוימים יש מועמד רק מטעם מפלגה אחת. כל אלו יכולים לגרום להטייה מסוימת.
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש תופעה נרחבת של שרטוט מחוזות על ידי רפובליקנים במטרה מכוונת לסייע לרפובליקנים וללא הסתמכות על היגיון גאוגרפי או דמוגרפי.
הדברים החלו להשתנות בשנים האחרונות. פלורידה ו-וירג'יניה אימצו מפה הוגנת יותר בהוראת בית המשפט; ולאחרונה, בית המשפט של פנסילבניה פסק שיש לפסול את המפה הנוכחית. בית המשפט נתן לבית המחוקקים של המדינה, בעל הרוב הרפובליקני, זמן להגיש הצעה עד 9.2 ולמושל המדינה, הדמוקרט טום וולף, ניתנה יכולת לקבל את ההצעה או לדחות אותה עד ה-15.2. ההצעה שהוגשה הייתה Gerrymander יותר גרוע מהקודם (!) והמושל וולף דחה את ההצעה.
בית המשפט פעל במהירות ושרטט ביום שני האחרון מפה חדשה, שבה טראמפ זכה ב-10 מחוזים וקלינטון ב-8, הרבה יותר מותאם לסטטוס האלקטורלי של המדינה (48-47 בבחירות האחרונות לנשיאות) מאשר 12-6.
הרפובליקנים עוד מעזים לטעון כעת שהמפה החדשה היא מפה מוטה לטובת הדמוקרטים; חבר בית הנבחרים של פנסילבניה מטעם המפלגה הציע אפילו להדיח מתפקידם את כל השופטים באמצעות תהליך של Impeachment ולמנות שופטים חדשים (https://www.thedailybeast.com/gop-lawmaker-seeks-to-impeach-judges-in-pennsylvania-gerrymandering-case). המפה החדשה עוד צריכה לעבור את מכשול בית המשפט העליון של ארצות הברית, אך רוב המומחים המשפטיים מעריכים שהסיכויים שבית המשפט העליון יפסול את המפה החדשה נמוכים מאוד.
Taken from @PoliticsWolf Twitter account, All rights reserved to Daily Kos Elections, Stephen Wolf & Brian Amos
תוכלו לקרוא עוד על כל העניין:
https://www.wired.com/2016/01/gerrymandering-is-even-more-infuriating-when-you-can-actually-see-it/
Gerrymandering Is Even More Infuriating When You Can Actually See It, Nic Cavell, January 2016, WIRED
https://www.wired.com/story/pennsylvania-partisan-gerrymandering-experts/
The Geeks Who Put a Stop to Pennsylvania's Partisan Gerrymandering, February 2018, Issie Lapowski, WIRED
https://fivethirtyeight.com/features/pennsylvanias-new-map-helps-democrats-but-its-not-a-democratic-gerrymander/
Pennsylvania's New Map Helps Democrats. But It's Not a Democratic Gerrymander, Aaron Bycoffe, February 2018, FiveThirtyEight
7. המעורבות הרוסית: מה לא נאמר על הנושא הזה שעוד אפשר לומר? כל גופי המודיעין בארצות הברית מכירים בכך שהייתה התערבות רוסית בבחירות 2016, ולטובת טראמפ. רוסיה החלה את ההתערבות שלה בארה"ב במטרה ליצור כאוס כללי במערכת הפוליטית, אבל עם עלייתו של טראמפ, היא פעלה באופן אקטיבי לטובתו: בין אם זה בכסף שמועבר ל-NRA (ארגון הרובאים הלאומי, שתרם ותורם לרפובליקנים ולטראמפ מיליארדים בתמורה להתנגדותם לבקרה על נשק), בין אם זה בקידום פרסומות בפייסבוק, בין אם זה בקידום של פייק ניוז באמצעות בוטים בכל אמצעי המדיה החברתית, בין אם זה במפגשים סודיים עם מקורבים ומקורבים מאוד לטראמפ, כולל בנו וחתנו ובין אם זה בארגון הפגנות. במקביל, נעשה גם מאמץ לתמוך בברני סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים, כדי לפגוע בקלינטון ככל הנראה (סנדרס עצמו סירב להתייחס לנושא השבוע - https://www.politico.com/story/2018/02/16/bernie-sanders-russia-2016-election-interference-415691) וגם במועמדת של מפלגת הירוקים לנשיאות, ג'יל סטיין (נחזור אליה תכף).
השבוע נעצרה, על ידי צוות החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר, קבוצה של אישים רוסים באמריקה וכנגדם הוגשו כתבי אישום על ניסיון לפגוע בתהליך הפוליטי האמריקני באופן לא חוקי. הקבוצה ארגנה לפני הבחירות עצרות בעד טראמפ, למעט אחת - Muslims for Hillary, עצרת שלכאורה נועדה לתמוך בקלינטון אך למעשה מטרתה להגדיל את האיבה והפחד מקלינטון ולסייע לטראמפ. אחרי הבחירות הקבוצה ארגנה עצרות בעד ונגד טראמפ, במטרה, שוב, ליצור כאוס. גם היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ה.ר. מקמאסטר, אמר השבוע שאין מחלוקת שהרוסים התערבו בבחירות (https://www.politico.com/story/2018/02/17/mcmaster-russian-meddling-beyond-dispute-416848). כבר הוכח גם כן ש-Facebook Ads שתמכו בטראמפ והופצו על ידי רוסיה כוונו באופן ספציפי למישיגן ו-וויסקונסין, שתי מדינות מתוך שלוש שבהן טראמפ ניצח, שבלעדיהן הוא לא היה מנצח בבחירות (והנה הכתבה מ-CNN: https://edition.cnn.com/2017/10/03/politics/russian-facebook-ads-michigan-wisconsin/index.html)
מקבץ כתבות ומאמרים בנושא:
https://www.nytimes.com/interactive/2018/02/16/us/politics/russia-propaganda-election-2016.html
The Propaganda Tools Used by Russians to Influence the 2016 Election, February 2018, Alicia Parlapiano & Jasmine C. Lee, The New York Times
https://www.msn.com/en-us/news/politics/%E2%80%98go-donald%E2%80%99-inside-the-russian-shadow-campaign-to-elect-trump/ar-BBJem2L?li=BBmkt5R&ocid=spartandhp
Go Donald: Inside the Russian Shadow Campaign to Elect Trump, from msn.com, from Washington Post, Ashley Parker & John Wagner, February 2018
https://www.politico.com/story/2018/02/16/how-russia-turned-the-internet-against-america-353707
How Russia Turned The Internet Against America, Nancy Scola, February 2018, Politico
https://www.politico.com/story/2018/02/16/mueller-indictment-russia-florida-interference-416255?lo=ap_d1
Something was weird: Inside the Russian Campaign to Bamboozle Florida, February 2018, Matt Dixon & Marc Caputo, Politico
https://twitter.com/EdKrassen/status/934421422641999873
Interesting Thread - Ed Krassenstein, Twitter
8. הצלחה של מועמדים נוספים בבחירות והקשר הרוסי: הן מועמד המפלגה הליברטריאנית גארי ג'ונסון (כ-3.3%), הן מועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין (כ-1.1%) והן המועמד העצמאי אוון מקמאלין (כ-0.5%) זכו להצלחה יחסית בבחירות לנשיאות; מועמדת אחת במיוחד, ג'יל סטיין, הייתה חביבתה של רוסיה.
המפלגה הירוקה האמריקאית היא מפלגה הממוקמת בקצה השמאלי של המפה הפוליטית האמריקנית. היא מפלגה די שולית, וההישג הגדול ביותר שלה הוא היבחרו של מועמד מטעמה לבית הנבחרים של מדינת מיין. המפלגה פרצה לתודעה הציבורית עם מועמדותו של ראלף ניידר לנשיאות ארה"ב ב-2000. ניידר, שזכה בכ-2.7% בבחירות ההן, היה ככל הנראה זה שמנע מאל גור להיבחר לתפקיד נשיא ארה"ב (בבחירות שהוכרעו על כמה מאות קולות בפלורידה).
ג'יל סטיין היא רופאה ופעילה פוליטית ממסצ'וסטס שהתמודדה לנשיאות גם ב-2012 מטעם מפלגה זו; כמועמד המפלגה לסגן הנשיא הוצב אג'מו ברקה, פעיל חברתי ופוליטי ואדם מעט הזוי. ברקה תומך ב-BDS, הביע ספק האם הפעילות הטרוריסטית של ארגון "בוקו חראם" בניגריה היא אכן אמיתית, קרא לצעדה שהתרחשה בפריז אחרי הפיגוע במערכת שארלי הבדו "White Power March", קרא לברק אובמה "Uncle Tom President", לברני סנדרס "Media-driven Pseudo-Opposition" ואפילו תקף את ביונסה.
אבל לענייננו, ברקה מעניין בעיקר בגלל עמדותיו בנושא אוקראינה וסוריה. הוא קרא למהפכה האוקראינית כנגד הנשיא ינוקוביץ' הפרו-רוסי ב-2014 "US Supported Coup", טען שייתכן והפלת המטוס MH17 מעל שמי אוקראינה הייתה "False Flag" ואמר שהוא רואה באסד נשיא לגיטימי. עמדות אלו בהחלט נשמעות מאוד נעימות לאוזניים הרוסיות.
נחזור לג'יל סטיין. חוץ מזה שהיא רופאה שהביעה אהדה מסוימת לרעיון ההזוי והקונספירטיבי שחיסונים גורמים לאוטיזם (וחזרה בה לאחר מכן, אבל בכל זאת - https://www.vox.com/policy-and-politics/2016/10/24/13382998/jill-stein-hillary-clinton-vaccines, https://www.vox.com/2016/8/1/12341268/jill-stein-vaccines-clinton-trump-2016) וההישג הפוליטי הגדול ביותר שלה היה היבחרה למועצת העיירה בעלת 30,000 התושבים לקסינגטון במסצ'וסטס, ג'יל סטיין הייתה מועמדת שרוסיה חיבבה מאוד.
Taken from Mother Jones, Photo: Mikhail Klimentyev/Sputnik/Kremlin Pool/AP
שימו לב לתמונה הבאה: דצמבר 2015 (כלומר, הקמפיין לבחירות לנשיאות בארה"ב כבר התחיל), במוסקבה מתקיים ערב גאלה של רשת הטלוויזיה RT, Russia Today, רשת טלוויזיה שהוקמה על ידי הממשלה הרוסית ונמצאת בבעלותה. ג'יל סטיין יושבת בשולחן אחד יחד עם נשיא רוסיה פוטין, מקורביו, הבמאי אמיר קוסטוריצה, סגן ראש ממשלת צ'כיה לשעבר ו...
מייקל פלין, אותו גנרל בצבא ארה"ב לשעבר ששימש כיועץ לטראמפ בזמן מערכת הבחירות וכיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב לתקופה קצרה לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד. אותו פלין התפטר\פוטר מתפקידו אחרי ששיקר לסגן הנשיא פנס ואחרי כמה חודשים נעצר והואשם על ידי ה-FBI וחקירת התובע המיוחד בסעיף של עדות שקר ל-FBI - על כך שהוא נפגש עם בכירים רוסים ועם שגריר רוסיה סרגיי קיסליאק במהלך ה-Presidential Transition (בין הבחירות לכניסה לתפקיד של טראמפ).
מה יש לפלין לחפש בשולחן עם פוטין, כבר הבנו. אבל מה יש לסטיין? אותה רופאה שהיא פוליטיקאית שולית ביותר בארצות הברית?
מתברר שרוסיה, לפחות במקרה אחד, מימנה וקידמה מודעות בפייסבוק שתמכו בסטיין; סטיין עצמה התראיינה מספר פעמים לערוץ בשפה האנגלית של רשת RT; אותה סטיין גם קראה לאליזבת וורן, הסנטורית הדמוקרטית ממסצ'וסטס ואולי הפוליטיקאית הבכירה ביותר בשמאל האמריקני, "War Hawk". אותה וורן הייתה בשלב מסוים בחירה אפשרית כמועמדת לסגנית נשיא של קלינטון.
בכל אחת מאותן 3 מדינות שהכריעו את הבחירות, מספר הקולות שג'יל סטיין קיבלה היה גדול מהפער שבו טראמפ ניצח את קלינטון. כן, ברור שגם ללא התמיכה הרוסית, וגם ללא המועמדות של סטיין בכלל, לא כל אלו שהצביעו לסטיין היו מצביעים לקלינטון; אבל, במישיגן למשל, אפילו אם 20% מאלו שהצביעו לסטיין היו מצביעים לקלינטון, זה היה מספיק כדי להפוך את התוצאה.
אי אפשר להתעלם מכך שג'יל סטיין וה-Running Mate שלה, אג'מו ברקה, הביעו אהדה כלפי רוסיה; אי אפשר להתעלם מכך שרוסיה סייעה להם; ואי אפשר להתעלם מכך שהצלחתה היחסית של סטיין פגעה בקלינטון וסייעה בעקיפין להיבחרו של טראמפ.
תוכלו לקרוא עוד כאן -
https://www.politico.com/story/2017/09/26/facebook-russia-trump-sanders-stein-243172?lo=ap_a1
Russian-funded Facebook ads backed Stein, Sanders and Trump, September 2017, Josh Dawsey, Politico
https://www.motherjones.com/politics/2017/05/flynn-putin-dinner-payment-security-clearance-photo/
The Photo That May Help Unlock the Trump-Russia Scandal, May 2017, Dave Gilson, Mother Jones
https://twitter.com/Khanoisseur/status/821286190733066241
Adam Khan Twitter - Thread
9. בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן - עזיבתם את המפלגה הדמוקרטית לטובת הרפובליקנית: בהחלט, היה מעבר של בוחרים רבים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן למפלגה הרפובליקנית. נתמקד בכמה מחוזות (Counties, בניגוד למחוזות בחירה בבית הנבחרים - Congressional Districts) בכמה מדינות באזור ה-Midwest שמייצגים את השינוי הזה בהצבעה.
כפי שאפשר לראות, כל המחוזות האלו (מלבד St. Lawrence בניו יורק שנמצא קצת מחוץ לאזור אבל מתאים לאותה תבנית) הם מחוזות באזור המערב התיכון, Midwest, שלא הצביעו לרפובליקנים במשך שנים רבות, וב-2016 הצביעו לטראמפ; אחוז הלבנים בכל המחוזות הללו הוא גבוה מאוד (מעל 85%) ומדובר באזורים כפריים או חצי-אורבניים (עיירות בעיקר) לרוב. בעבר, מעמד הפועלים הלבן היה הבסיס החזק ביותר של הקואליציה הדמוקרטית; כיום, נוטים לחשוב שמדובר בבסיס החזק ביותר של הקואליציה הרפובליקנית.
מה הסיבות לכך? אנסה לסכם את דעתי בכמה נקודות:
מדובר בתהליך שהתרחש במשך זמן רב - באופן איטי אך מתמשך, אותה קבוצה של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך הלכה והתרחקה מהדמוקרטים. מדינה כמו מערב וירג'יניה שהייתה מעוז דמוקרטי, והדמוגרפיה שלה היא בדיוק כזו, של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך, לרוב בלי השכלה שעובדים בעבודות צווארון כחול, עברה לצד הרפובליקני כבר בתחילת שנות ה-2000; מדינות כמו וויסקונסין ופנסילבניה כבר היו קרובות להצביע לרפובליקנים ב-2004 (קרי ניצח בפער קטן בשתיהן); האזורים הכפריים, כפי שנוכל לראות בטבלה, הצביעו לקלינטון בפער של 1% ב-1996 אבל ב-2008, למרות הניצחון הגדול של אובמה, הם הלכו עם הרפובליקנים בפער של 8%. אין ספק שהיה מעבר גדול לכיוון הרפובליקנים מ-2012 ל-2016, אבל מדובר בתהליך שהחל כבר לאחר סיום נשיאותו של ביל קלינטון.
פופוליזם שמבוסס על פחד ושנאה - הפופוליזם של טראמפ והרפובליקנים פשוט עבד בקרב הדמוגרפיה הזו. עוד לפני שמתייחסים לפן הכלכלי של הפופוליזם הזה, צריך לציין שמדובר כאן בסוג של Backlash. נשיא שחור, מיעוטים משתלבים, פמיניזם, הגירה מתמשכת וגידול באוכלוסייה, מספר אירועי טרור שיוחסו למוסלמי, כל אלו חיזקו תחושות של פחד ושנאה בקרב לבנים, בעיקר כנגד שחורים, היספנים ומוסלמים. טראמפ ידע לגעת בנקודות הרגישות הללו, הוא טיפח שנאה להיספנים ("אנסים ופושעים", ההתבטאויות על השופט המקסיקני, החומה), שנאה לנשים (אין צורך באמת לפרט), שנאה למוסלמים (גם כן אין צורך לפרט) ושנאה לשחורים (חזר שוב ושוב על נתונים לא נכונים בהקשרים של מקרי פשע בערים עם רוב שחור, ובעברו: טען שאובמה לא נולד באמת בארה"ב אלא בקניה, קרא לגזור עונש מוות על 5 צעירים שחורים שהואשמו על לא עוול בכפם באונס בסנטרל פארק, נתבע על כך שסירב למכור דירות לשחורים בשנות ה-70).
לא מעט גברים מבוגרים, ללא תואר אקדמי, לבנים, שעובדים בעבודות כפיים ושלעיתים קרובות הם מובטלים בגלל הכניסה של המכונות לשוק ובגלל העברה של מפעלים למדינות אחרות, מזדהים עם המסר הזה. הם מרגישים שאמריקה הפכה להיות מדינה שבה המיעוטים מועדפים (כמובן שזה מנותק מהמציאות ברמות רבות), ונמאס להם מליברליזם, מפמיניזם וממהגרים. עבורם, טראמפ הוא כמוהם, פשוט עשיר; הוא זה שיכול להחזיר את אמריקה ל-"זמנים הטובים שלה", כשהגבר הלבן היה החזק והקובע, האישה הייתה בבית ובן המיעוטים, שחור או היספני, היה מופלה לחלוטין.
אי אפשר להתכחש לכך שגזענות ושוביניזם הם חלק מהעניין.
פופוליזם כלכלי - לפופוליזם של טראמפ יש כמובן גם פן כלכלי. המפלגה הרפובליקנית עדיין נתפסת כמפלגה שדואגת קודם כל לעשירים, במיוחד אם הם תורמים לה, ואולי גם לדרומיים (והיא אכן עדיין כזו). כדי לדבר אל אותו ציבור באזור ה-Midwest, טראמפ אימץ, והרפובליקנים גם כן אימצו יחד איתו, תפיסה כלכלית פופוליסטית, שמנוגדת לשמרנות הכלכלית של רייגן ובוש. הוא הבטיח להוריד את מחירי התרופות, להחזיר מקומות עבודה, לא לקצץ ב-Medicaid (אחת מתכניות ביטוח הבריאות הממשלתיות) ולהציע תכנית חלופית ל-Obamacare (כמובן שאחרי הבחירות הוא לא עשה אף אחד מהדברים הללו ואימץ את העמדות של המפלגה הרפובליקנית כשקיצץ מיסים לעשירים). הפופוליזם הכלכלי הזה הוא זה שסייע לו לנצח בפריימריז הרפובליקניים ומאוחר יותר, בבחירות לנשיאות.
זיהוי של המפלגה הדמוקרטית עם מיעוטים וליברלים ממדינות החוף - המפלגה הדמוקרטית של אובמה ושל הילארי קלינטון היא מפלגה שמזוהה עם מיעוטים שונים (היספנים, אפרו-אמריקנים, אסייתים) ועם מדינות החוף במערב ובמזרח. המפלגה הדמוקרטית היא ליברליזם, היא פמיניזם, היא קליפורניה וניו יורק, לא מישיגן ופנסילבניה; המעמד הבינוני-נמוך הלבן כבר לא מרגיש שייך למפלגה הזו.
פעולות בנושא איכות הסביבה - הפעולות של ממשל אובמה בנושא איכות הסביבה ושינוי האקלים הובילו לצמצום השימוש בפחם ולסגירה של מפעלים. הפעולות בנושא איכות הסביבה, לצד האוטומציה והגלובליזציה, הובילו לאבטלה של אנשים רבים. בעיניי ובעיני רבים אחרים, צמצום השימוש בפחם הוא הכרחי, גם אם זה אומר שמפעלים ייסגרו, אבל יש להכיר בכך שלא הוצעו פתרונות תעסוקה חלופיים עבור אנשים אלו, המדינה לא השקיעה בהם. התמיכה של טראמפ בכורי הפחם לשעבר ובהווה, ובחזרה לשימוש בפחם (בעיקר בגלל שברוני הפחם הם עשירים ותורמים למפלגה הרפובליקנית, כמובן), משכה את אותם כורים בפנסילבניה (ובמערב וירג'יניה, שהייתה ממילא מדינה רפובליקנית).
ויחד עם זאת, יש גם מגמה הפוכה:
בוחרים מהפרברים - עזיבתם את המפלגה הרפובליקנית לטובת הדמוקרטית:
לצד המגמה של מעבר בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן מהדמוקרטים לרפובליקנים, הרפובליקנים מאבדים חלק גדול וחשוב מהאוכלוסייה שלהם. הפרברים, יחד עם מספר לא מבוטל של ערים גדולות, היו חלק חשוב במיוחד בקואליציית הבוחרים הרפובליקנית עד העשור הקודם.
סאן אנטוניו, יוסטון, דאלאס ופרבריהן; פרברי הבירה וושינגטון די.סי; סאן דייגו, פרסנו וסאן ברנרדינו; פרברי העיר דנבר; העיר טמפה, פלורידה; והפרברים של פילדלפיה וניו יורק; כל אלו היו מעוזים רפובליקנים במשך שנים רבות. אובמה הצליח לערער את הדומיננטיות של הרפובליקנים באזורים אלו, אבל מה שמדאיג באמת מבחינת הרפובליקנים הוא ההצלחה הגדולה של הילארי קלינטון באזורים פרבריים ובמרכזים אורבניים שהיו בעבר מעוזים רפובליקניים.
ההקצנה והשבירה של הרפובליקנים ימינה, במיוחד לאחר עליית תנועת מסיבת התה השמרנית ב-2010, הרחיקה את הבוחרים הללו, ייתכן שלתמיד. ההתנגדות הנחרצת להפלות, לזכויות להט"ב ולבקרה על נשק הם לדעתי הסיבות העיקריות שהבוחרים הללו לא יכולים להצביע יותר לרפובליקנים.
גם בבחירות שבהן הרפובליקנים מנצחים, כשיש נטייה לכיוונם כמעט בכל רחבי ארה"ב, הם ממשיכים לאבד גובה באזורים הללו. הסיבה לכך היא שבוחרים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה, בעיקר נשים משכילות, פשוט נוטשים את המפלגה הרפובליקנית; יחד עם עוד הגירה, גידול באוכלוסיית המיעוטים ועזיבה מסוימת של בני מיעוטים את הערים לטובת הפרברים בעקבות שיפור במצבם הכלכלי, התופעה הזו היא סכנה ממשית עבור הרפובליקנים.
בטבלה שצירפתי למעלה לא הוספתי רק מחוזות שבהם הדמוקרטים ניצחו אחרי שנים רבות בפעם הראשונה; הוספתי גם עוד כמה מחוזות משני סוגים שונים:
הראשון - אזורים אורבניים שב-2004 עוד תמכו בבוש, כמו דאלאס, יוסטון ופרברי וושינגטון די.סי., שהפכו למעוזים דמוקרטיים בתוך 12 שנים. לדוגמה, מחוז Loudon ב-וירג'יניה, שבתוכו כלול רוב האזור הפרברי של הבירה האמריקנית, תמך בבוש ב-2004 ברוב של 12%; ב-2016 המחוז תמך בקלינטון ברוב של 17% - שינוי של 29% לטובת הדמוקרטים בתוך 12 שנים. כמה מחוזות מסוג זה חזרו לתמוך ברפובליקנים ב-2012, רק בשביל לחזור ולתמוך בדמוקרטים בפער גדול ב-2016.
השני - אזורים פרבריים שהולכים ומתרחקים מהמפלגה הרפובליקנית, אך עדיין לא הגיעו למצב של תמיכה בדמוקרטים. למשל, מחוז Johnson בקנזס (מדינה רפובליקנית יציבה שתמכה בדמוקרטים רק פעם אחת מאז 1940). המחוז הצביע לדמוקרטים בפעם האחרונה ב-1916. 100 שנים לאחר מכן, הדמוקרטים היו במרחק של 7,000 קולות מתוך כ-300,000 קולות להפוך את המחוז הזה, הכי קרוב שהם הגיעו מאז 1932. דוגמה נוספת היא מחוז Maricopa שבאריזונה, שכולל את העיר פיניקס ופרבריה. מחוז זה הצביע ברציפות לרפובליקנים מאז 1952, ו-2016 הייתה הפעם השנייה בלבד מאז 1952 שהרפובליקנים ניצחו בפער של פחות מ-5%. הגידול באוכלוסייה ההיספנית עשוי להפוך את מחוז Maricopa למחוז דמוקרטי וכשזה יקרה, הרפובליקנים כנראה יאבדו את אריזונה ו-11 האלקטורים שלה.
לסיכום:
1. שיטת האלקטורים, שבעבר נחשבה לשיטה שמיטיבה עם הדמוקרטים, מיטיבה כעת עם הרפובליקנים.
2. הרפובליקנים השתמשו במגוון כלים - Gerrymandering, Voter ID Laws, Disfranchisement, דחיית בחירות מיוחדות, צמצום והגבלה של הצבעה מוקדמת - כדי להוריד את שיעור ההצבעה של הבוחרים הדמוקרטים וכדי לסייע לעצמם לזכות במערכות בחירות.
3. רוסיה התערבה בבחירות לטובת טראמפ, וכדי לעשות זאת היא גם ככל הנראה קידמה מועמדת שלישית, אשת השמאל ג'יל סטיין, כדי לפגוע בקלינטון.
4. טראמפ והרפובליקנים הצליחו לגרום לקבוצה גדולה של בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן לעבור מהמפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית באמצעות מסר של פופוליזם כלכלי ושל התנגדות להגירה תוך כדי ניצול תחושות של שנאה ופחד.
5. בוחרים מהפרברים ומהמעמד הבינוני-גבוה הלבן עוזבים את המפלגה הרפובליקנית ועוברים למפלגה הדמוקרטית, בעקבות השבירה ימינה של המפלגה הרפובליקנית עם עלייתה של תנועת מסיבת התה.
6. הריבוי הטבעי בארצות הברית והליברליזם של דור המילניום הופכים את המפלגה הדמוקרטית למפלגת "הרוב הטבעי" בפוליטיקה האמריקנית כיום.
7. יחד עם זאת, בשל מכשולים גיאוגרפיים ובגלל חוקי ההצבעה הנוקשים שהעבירו הרפובליקנים, הדמוקרטים ניצבים למעשה בעמדת אנדרדוג.
8. אי-הפופולריות הקיצונית מבחינה היסטורית של טראמפ היא היתרון הגדול ביותר של הדמוקרטים בבחירות 2018.
ומה יקרה בבחירות 2018?
בית הנבחרים - כל 435 המושבים עומדים לבחירה.
הדמוקרטים צריכים להפוך 24 מושבים מאדום לכחול כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. כרגע, יש 25 חברי קונגרס רפובליקניים במחוזות שבהם קלינטון ניצחה, מתוכם 7 בקליפורניה; יש 12 חברי קונגרס דמוקרטיים במחוזות שבהם טראמפ ניצח. כרגע מסתמן במירוץ זה שהדמוקרטים הם Slight Favorites.
בגלל ה-Gerrymandering, הדמוקרטים צריכים לנצח בערך ב-8% במניין הקולות כדי לזכות ברוב בבית הנבחרים (https://twitter.com/gelliottmorris/status/954066364058259456).
הסנאט - 34 מושבים מתוך 100 עומדים לבחירה. הדמוקרטים צריכים להפוך 2 מושבים בלבד כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. אבל, וזה אבל גדול, המפה של הבחירות לסנאט ב-2012 היא מפה מאוד מוטה לכיוון הרפובליקנים. הדמוקרטים צריכים להגן על 10 מושבים במדינות שבהן טראמפ ניצח, כולל 5 שבהן הוא ניצח ב-18% ומעלה, ואילו הרפובליקנים צריכים להגן על מושב אחד בלבד במדינות שבהן קלינטון ניצחה. כרגע הרפובליקנים הם Slight Favorites במירוץ זה.
מושלים - 36 מושבים מתוך 50 עומדים לבחירה: הדמוקרטים צריכים להגן על 9 מושבים, מתוכם 4 שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת; הרפובליקנים צריכים להגן על 26 מושבים, מתוכם 12 מושבים שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת. בנוסף יש מושל עצמאי אחד (מאלסקה) שרץ לקדנציה נוספת.
הרפובליקנים צריכים להגן על 13 מושבים במדינות שאובמה ניצח בהן (8 במדינות שקלינטון ניצחה) ואילו הדמוקרטים צריכים להגן רק על מושב אחד במדינה שבה טראמפ ניצח.
במירוץ לתפקידי המושלים הדמוקרטים הם פייבוריטים בשלב זה.
יש עוד לא מעט מירוצים לא פחות מעניינים, ברמות הממשל הנמוכות יותר (בעיקר בתי המחוקקים המדינתיים), שאתייחס אליהם בפוסטים הבאים שלי בנושא זה.
ב-8 שנותיו של אובמה כנשיא, המפלגה הרפובליקנית ביצעה "מהפכה" אלקטורלית של ממש בפוליטיקה האמריקנית, גם בסנאט ובבית הנבחרים, אך בעיקר ברמה המדינתית והמקומית.
לפני שאצלול לתוך הבחירות של 2018, אחזור למה שהיו לדעתי הגורמים לניצחון של טראמפ בנובמבר 2016 ולדומיננטיות של המפלגה הרפובליקנית בפוליטיקה האמריקנית כיום. במסגרת זו, אדגיש את המנגנון שבו לדעתי המפלגה הרפובליקנית הפכה את הבחירות בארצות הברית לבלתי-הוגנות.
לאחר מכן, יהיה אפשר לעסוק בבחירות אמצע הקדנציה תוך הבנה טובה יותר של הרקע הפוליטי בארצות הברית.
אז, נתחיל, כאמור, עם הגורמים הללו.
1. שיטת האלקטורים: אינני מחדש דבר כשאני מציין שוב את העובדה שניצחונו של טראמפ היה רק מבחינת האלקטורים (כמובן, מה שקובע) ובמקביל, הוא הפסיד מבחינת קולות המצביעים ב-2.1%, קצת פחות מ-3 מיליון קולות לטובת קלינטון.
במשך שנים, הנטייה הייתה לחשוב ששיטת האלקטורים מסייעת לדמוקרטים. הביטוי "החומה הכחולה", The Blue Wall, ייצג קבוצה של 18 מדינות שהצביעו לדמוקרטים ברציפות מ-1992 ועד 2012 (כולל) וסכום האלקטורים שלהן היה 242. סכום האלקטורים הנדרש כדי לזכות בנשיאות הוא 270; מספר מועט של מדינות, אם כן, בנוסף לאותן 18, היה מספיק עבור מועמד דמוקרטי כדי לזכות בנשיאות. במפה הזו תוכלו לראות את אותן 18 מדינות.
3 המדינות שעברו לצד הרפובליקני - פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן - הן שהכריעו את הבחירות. יחד עם קול אלקטורלי אחד ממיין (שמחלקת את האלקטורים שלה, עד 2016 לא התרחש עם זאת מצב שבו שתי מפלגות קיבלו קולות אלקטורליים במדינה), מדובר על 47 אלקטורים שבלעדיהם טראמפ היה מפסיד את הבחירות. אם נוציא רגע את האלקטור הבודד שלא שינה כלום - מדובר על 77,744 קולות בלבד בשלוש מדינות שהכריעו את הבחירות: איתם טראמפ ניצח 306-232 באלקטורים; בלעדיהם? הוא היה מפסיד 278-260.
השבירה של החומה הכחולה ב-2016 הראתה שכעת שיטת האלקטורים נוטה להיטיב דווקא עם הרפובליקנים.
במשחק האינטראקטיבי הבא תוכלו לראות איך הגבולות השרירותיים של המדינות קובעים את חלוקת האלקטורים ואת תוצאות הבחירות:
http://kevinhayeswilson.com/redraw/
Redraw the States
2. הדומיננטיות של הרפובליקנים בפוליטיקה האמריקנית במהלך כהונתו של אובמה: בינואר 2009, עם כניסתו של ברק אובמה לתפקיד נשיא ארה"ב, הייתה המפלגה הדמוקרטית במצב נפלא. היא ניצחה בצורה דומיננטית במיוחד בבחירות לנשיאות שנערכו בנובמבר 2008, עם מספר האלקטורים הגבוה ביותר של מועמד מטעם המפלגה מאז ה-Landslide של לינדון ג'ונסון ב-1964; הרוב שלה בסנאט הגיע לרוב של 3/5, 60 סנאטורים מתוך 100, עם עריקתו של סנאטור רפובליקני (ארלין ספקטר) לשורות המפלגה, מה שאפשר למפלגה לאשר מועמדים לבית המשפט העליון ומינויים שונים ללא יכולת פיליבסטר מצד הרפובליקנים; בבית הנבחרים, המפלגה החזיקה ברוב של 257 מושבים מתוך 435, ומחקה כמעט לחלוטין את ה-Gains של הרפובליקנים בבחירות אמצע הקדנציה של 1994 (להלן: https://en.wikipedia.org/wiki/Republican_Revolution). המפלגה גם החזיקה ברוב של מושלים (26 מתוך 50) ושלטה ברוב בתי המחוקקים של המדינות. את מה שקרה במהלך 8 השנים הללו, תוכלו לראות בטבלה הזו שהכנתי:
* בתי המחוקקים של המדינות - מורכבים (למעט מדינה אחת, נברסקה) משני בתים: סנאט ובית נבחרים. שליטה בבית מחוקקים של מדינה מתייחסת לשליטה\רוב בשני בתים במדינה מסוימת.
** Split - שליטה מחולקת בבית המחוקקים בין שתי המפלגות: נניח, בקולורדו המפלגה הרפובליקנית מחזיקה ברוב בסנאט של המדינה והמפלגה הדמוקרטית מחזיקה ברוב בבית הנבחרים של המדינה.
שימו לב לשינויים הקיצוניים שהתרחשו ב-8 השנים האחרונות.
המפלגה הרפובליקנית החזיקה ב-2017 במספר המושלים הגבוה ביותר שלה מאז 1922! (34) והדמוקרטים החזיקו ב-2017 רק ב-15, הכי נמוך שלהם מאז 1922. מאז הדמוקרטים זכו בתפקיד מושל ניו ג'רזי שהוחזק קודם לכן על ידי הרפובליקנים, אבל עדיין - מדובר במספרים נמוכים ביותר מבחינה היסטורית.
מבחינת בתי המחוקקים של המדינות, ב-2015 הגיעו הדמוקרטים למספר הנמוך ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30(!), 11; מאז הם זכו ברוב ב-2 בתי מחוקקים נוספים ועלו ל-13, אך הרפובליקנים עדיין מחזיקים במספר הגבוה ביותר של בתי מחוקקים בשליטתם מאז שנות ה-30.
בסנאט הדמוקרטים החזיקו ב-60 מושבים (אם מחשיבים את שני העצמאיים שהצביעו איתם) ב-2009, הגבוה ביותר שלהם מאז 1978; כיום - רק 49, וזה אחרי עלייה של 3 מושבים לעומת 2016. בבית הנבחרים - הדמוקרטים ירדו מ-257 ב-2009 ל-188 ב-2015, הנמוך ביותר שלהם מאז 1928.
איך אפשר להסביר זאת?
על אף שה-Solid South, בסיס הכוח של הדמוקרטים משנות ה-60 של המאה ה-19 עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, הפך למעוז רפובליקני בבחירות לנשיאות כבר לפני זמן רב, עד 2010 הדמוקרטים עדיין היו דומיננטיים באזור זה Down-Ballot: בסנאט, בבית הנבחרים, במושלים ובבתי המחוקקים; ניצחונו של אובמה ב-2008 ועלייתה של תנועת מסיבת התה הימנית-פופוליסטית (Tea Party Movement) לאחר מכן הובילו למהפכה של ממש בדרום. אין ספק, עם זאת, שמה שתרם לכך היה התזוזה של המפלגה הדמוקרטית שמאלה, והיעלמותם של הדמוקרטים השמרניים.
במקביל, אחוזי הצבעה נמוכים במיוחד בקרב הבייס הדמוקרטי - צעירים, מיעוטים, גם לבנים משכילים במדינות מסוימות - סייעו לרפובליקנים לנצח במדינות דמוקרטיות, כמו במסצ'וסטס, מרילנד ואילינוי, למשל.
הניצחונות של הרפובליקנים במדינות ה-Mid-West צפו פני עתיד, וסימנו את המגמה של שבירת החומה הכחולה והניצחון של טראמפ ב-2016.
לכל הניצחונות הללו של הרפובליקנים היו משמעויות אדירות על הפוליטיקה האמריקנית ועל זכויות ההצבעה של אמריקנים.
3. Voter ID Laws: ב-2011, החלו בתי נבחרים של מדינות, עם רוב רפובליקני חדש לאחר ההצלחה הגדולה של המפלגה בבחירות 2010, להעביר חוקי Voter ID.
לכל אמריקני יש מספר ביטוח לאומי מזהה; לחלק גדול מהאמריקנים אין דרכון ואין רישיון נהיגה. תשאלו את עצמכם: לאלו אמריקנים אין תעודות שכאלו? התשובה היא, כמובן, בעיקר שחורים, היספנים ומיעוטים שונים, שחיים במקרים רבים בעוני, לא מחזיקים ברכב ובוודאי שאינם יוצאים מגבולות ארצות הברית. למי מצביעים האנשים האלו בדרך כלל? המפלגה הדמוקרטית, כמובן.
נוכל למצוא גם את ג'ורג'יה, שבה כ-40% אינם לבנים, כולל כ-30% שחורים. ג'ורג'יה היא מדינה של 16 אלקטורים שהוכרעה לטובת טראמפ ברוב של 211,141 קולות בלבד מתוך 4,114,732 מצביעים; וגם את מיסיסיפי, שבה אמנם הפער היה גדול לטובת טראמפ, אך אחוז האפרו-אמריקנים בה הוא 37%, הגבוה בארה"ב; וב-2012 הפער היה רק 11% לטובת רומני.
המטרה של החוקים האלו, מבחינה הצהרתית, היא למנוע זיוף בבחירות; נדמה, עם זאת, שהמטרה שלהם מבחינה שאינה הצהרתית היא לדכא את ההצבעה של מיעוטים. הנשיא לשעבר ביל קלינטון אמר באוקטובר 2011 על החוקים הללו: "לעולם בימי חיי, מאז שנפטרנו ממס הגולגולת ומחוקי ג'ים קרואו שהגבילו את ההצבעה, לא היה מאמץ כל כך ממוקד לדכא את ההצבעה כפי שמתרחש כיום".
תוכלו לקרוא על כל זה עוד כאן -
https://www.rollingstone.com/politics/news/the-gop-war-on-voting-20110830
The GOP War on Voting, August 2011, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.rollingstone.com/politics/news/gop-rigs-elections-gerrymandering-voter-id-laws-dark-money-w515664#
How the GOP Rigs Elections, January 2018, Ari Berman, Rolling Stone
https://www.wired.com/story/voter-id-law-algorithm/
Voter ID Laws Really Do Discriminate, A New Study Shows, January 2018, Issie Lapowski, WIRED
http://observer.com/2017/04/eric-holder-voter-suppression-trump-republicans/
Eric Holder (Former US Attorney General) Rages Against Voter ID Laws, April 2017, Madina Toure, Observer.com
4. Voter Disfranchisement: ואם חשבתם שהרפובליקנים מסתפקים בחוקי Voter ID, חשבו שנית.
רק בשתי מדינות בארצות הברית מתוך 50 אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים. לשם השוואה, בישראל אין שום הגבלה על ההצבעה לעבריינים מורשעים, ואסירים יכולים להצביע. להלן טבלה שמסכמת את ההגבלות הללו:
נתמקד בפלורידה - מדינה שבה הבחירות האחרונות הוכרעו בפער של 112,911 קולות בלבד לטובת טראמפ מתוך 9,419,886 מצביעים. נסתכל על נתוני הכליאה בפלורידה, כפי שבדק ופרסם Prison Policy Initiative, ה-Think Tank המוביל בארה"ב למחקר וביקורת של נתוני הכליאה.
הנתונים הללו חוזרים על עצמם, ואפילו נראים גרוע יותר, ב-וירג'יניה. וירג'יניה היא מדינה עם נטייה דמוקרטית חזקה בעשור האחרון ועם מושל דמוקרטי, אבל עם רוב רפובליקני בשני בתי המחוקקים של המדינה (הרוב של הרפובליקנים בבית הנבחרים של המדינה הוא עניין שנחזור אליו בהמשך) שלא יאפשר ככל הנראה את ביטול ההגבלה הקשה הזו.
וירג'יניה, שהצביעה לקלינטון בפער של כ-5.5% בבחירות לנשיאות ב-2016 ולמועמד הדמוקרטי לתפקיד המושל ב-2017 בפער של כ-9%, "עשתה זאת" על אף שאזרחים אפרו-אמריקנים רבים של המדינה פשוט לא יכולים להצביע בגלל עבר של הרשעה, קלה כחמורה.
5. Voter Suppresion: כן, כן, זה לא נעצר בזה. חשוב לציין את העובדה הזו - בארצות הברית יום הבחירות איננו יום חופש (!). בכמה מדינות, ניתן יום חופש (ובהן דלוור, הוואי, קנטקי, מונטנה, ניו ג'רזי, ניו יורק, אוהיו, מערב וירג'יניה), אך בשאר המדינות, לרוב לא ניתן יום חופש שכזה. חשוב לציין עובדה נוספת - יום הבחירות, שהוא תמיד יום שלישי, הוא יום בחירות שמתרחש פעם בשנה, כשבכל שנה מתקיימות עשרות מערכות בחירות לתפקידים "חשובים" יותר (כמו בית נבחרים, פעם בשנתיים, או בסנאט, גם לרוב פעם בשנתיים) אבל גם לתפקידים שהם לכאורה פחות חשובים אבל הם למעשה מאוד חשובים, כמו שופט מחוזי, פרקליט מחוז, ראש עיר, מועצת עיר וכו'.
עוד עובדה חשובה - ברוב המדינות צריך להירשם להצבעה באופן עצמאי.
אדם לבן, שהוא לרוב רפובליקני, הוא גם לרוב יותר מבוסס ויכול להרשות לעצמו להיעדר מהעבודה פעם בשנה ביום הבחירות. בן מיעוטים, בין אם זה אפרו-אמריקני או היספני, הוא במקרים רבים אדם קשה יום, שצריך לעבוד קשה בשביל הפרנסה שלו, והוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת יום חופש בשביל לעבוד. זו המציאות, בין אם נרצה להכיר בכך או לא, גם ב-2018.
מסיבה זו קיים בארצות הברית הדבר שנקרא Early Voting, הצבעה מוקדמת. ההצבעה המוקדמת, יחד עם האפשרות לשלוח Absentee Ballots, מאפשרת להרבה אנשים שלא יכולים להצביע ביום הבחירות להצביע. מדובר בכלי מאוד מאוד שימושי, שהשימוש בו רק הולך וגובר. ב-1992 7% מהאמריקנים הצביעו הצבעה מוקדמת; ב-2016? 36.6%.
בצפון קרוליינה, מחוקקים רפובליקניים ביקשו מידע על דרכי ההצבעה השונות ועל פרטי המצביעים בכל דרך הצבעה, כולל חלוקה לפי גזע (!!!). לאחר מכן, הם העבירו חוקים שפוגעים בהצבעה ובהרשמה להצבעה ב-5 דרכים שונות, כשכל החוקים הללו פגעו באופן לא פרופורציונאלי בבוחרים אפרו-אמריקאיים. בין החוקים הללו, הועבר גם חוק שמצמצם ומגביל את ה-Early Voting. לא זאת אף זאת, המפלגה הרפובליקנית של צפון קרוליינה אף הוציאה הודעה שהתרברבה בירידה בשיעור ההצבעה של אפרו-אמריקאים (https://www.motherjones.com/politics/2016/11/north-carolina-gop-brags-about-how-few-black-people-were-able-vote-early/). בצפון קרוליינה, מדינה של 15 אלקטורים, הבחירות הוכרעו לטובת טראמפ בפער של 173,315 קולות בלבד מתוך 4,741,564 מצביעים; אחוז השחורים במדינה - כ-21.5%.
בנוסף, קיימת תופעה בשם Voter Purging שבה בוחרים מועברים "בדרך כלשהי" מרישומי הבוחרים, משהו שקרה ממש לאחרונה בוויסקונסין בפריימריז לתפקיד שופט בית המשפט העליון של המדינה (https://www.greenbaypressgazette.com/story/news/2018/02/20/voters-upset-after-discovering-they-were-removed-voter-rolls/356226002/). עוד באותה וויסקונסין, המושל הרפובליקני סקוט ווקר החליט לאחרונה פשוט לדחות עד להודעה חדשה בחירות מיוחדות כדי למלא מושבים שנותרו ריקים על ידי רפובליקנים (חבר בית הנבחרים המדינתי או הסנאט המדינתי אינו מכהן יותר מסיבה כזו או אחרת) במטרה למנוע איבוד מושבים לדמוקרטים (שהעבירו מהרפובליקנים 37 מושבים בבתי המחוקקים המדינתיים ברחבי ארה"ב מאז היבחרו של טראמפ) -
https://www.thenation.com/article/scott-walker-is-literally-preventing-wisconsinites-from-voting/.
תוכלו לקרוא עוד כאן -
https://www.aclu.org/issues/voting-rights/cutting-early-voting-voter-suppression
מתוך אתר ה-ACLU, האיגוד האמריקאי לזכויות האזרחיות.
http://www.heraldnet.com/news/democrats-seek-automatic-and-day-of-voter-registration/
וכאן על הניסיון של הדמוקרטים במדינת וושינגטון, בה הם שולטים במשרת המושל ובשני בתי המחוקקים המדינתיים, להעביר הרשמה אוטומטית וביום הבוחר של בוחרים.
6. Gerrymandering: מחוזות בית הנבחרים של ארה"ב משורטטים מחדש בכל 10 שנים, לפי מפקד האוכלוסין שמתקיים בשנה הראשונה בכל עשור (1990, 2000, 2010 וכן הלאה). מי שאחראי לשרטוט מחדש של אותם מחוזות הם, לרוב, בתי המחוקקים של המדינות והמושלים שלהן.
Gerrymandering זו תופעה שבמסגרתה השרטוט מחדש מתבצע כך שהוא מיטיב עם מפלגה מסוימת.
כדי להסביר את התופעה אציג כמה תמונות:
All rights reserved to The Washington Post
צפון קרוליינה - ב-2010 הרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות בבחירות לבית הנבחרים של ארה"ב אך זכו רק ב-6 מושבים (תחת מפה שהייתה מוטה מעט לטובת הדמוקרטים); ב-2012, הם זכו ב-49% מהקולות אך הפעם ב-9 מושבים (!), תחת מפה שעברה Gerrymander לטובת הרפובליקנים.
האבולוציה של המחוז השמיני בפנסילבניה: שימו לב ל-2013 (!!).
Gerrymandering במדינת אוהיו
צריך לומר ביושר שהדמוקרטים חטאו בעבר לא מעט ב-Gerrymandering משלהם. בתמונה שמתייחסת לצפון קרוליינה אנחנו יכולים לראות שהרפובליקנים זכו ב-54% מהקולות ב-2010 אך רק ב-6 מתוך 13 מושבים; אך את מה שהדמוקרטים עשו בעבר, הרפובליקנים שכללו לדרגת אמנות שהרסה כל חלקה טובה. הטבלה הבאה תסייע להסביר:
* המפה של המחוזות בפלורידה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות ב-וירג'יניה שורטטה מחדש באופן חלקי לפני בחירות 2016 בהוראת בית המשפט של המדינה לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
** המפה של המחוזות בפנסילבניה שורטטה מחדש לאחרונה בהוראת בית המשפט של המדינה, כשבית המשפט הוא הגוף המשרטט, לאחר עתירה נגד Gerrymandering שביצעו הרפובליקנים.
ניקח את מישיגן כדוגמה ראשונה - 48%-47% לטראמפ ו-48%-47% לרפובליקנים בבחירות בבית הנבחרים, והמחוזות מתחלקים 9:5 לטובת טראמפ ו-9:5 לטובת הדמוקרטים; וויסקונסין - 47%-46% לטובת טראמפ אבל 6:2 במחוזות, 46%-50% לטובת הדמוקרטים בבחירות לבית הנבחרים ועדיין (!) 5-3 לטובת הרפובליקנים במחוזות.
בג'ורג'יה - מדינה שבה הפער בבחירות לנשיאות היה בסך הכל 5%, טראמפ ניצח ב-10 מתוך 14 מחוזות. כדי להמחיש עד כמה המפה הזו מוטה, בבחירות לבית הנבחרים הרפובליקנים ניצחו ב-21% ועדיין החלוקה של המחוזות היא זהה; באוהיו גם כן - גם כשהיתרון הוא 8% וגם כשהוא 16%, החלוקה של המחוזות היא זהה; ובוירג'יניה, מדינה שהלכה עם הדמוקרטים גם בבחירות לנשיאות וגם בבחירות לבית הנבחרים (אם כי בפער קטן מאוד) טראמפ מנצח ב-6 מתוך 11 מחוזות עם 44% מהקולות, הרפובליקנים ב-7 מתוך 11 עם 49% מהקולות, וכל זה אחרי שרטוט מחדש בהוראת בית המשפט לפני הבחירות.
צפון קרוליינה היא כמובן הדוגמה הקיצונית ביותר - מדינה שבה טראמפ מנצח ב-4% והרפובליקנים ב-6%, והחלוקה היא 10-3 לטובת טראמפ והרפובליקנים.
תופעת ה-Gerrymandering של השנים האחרונות בהובלת הרפובליקנים היא תופעה שבמסגרתה נעשה כל מאמץ כדי ליצור מחוזות בטוחים רפובליקניים; בשם המטרה הזו, נוצרו מחוזות דמוקרטיים בטוחים שקיבצו בתוכם כמויות גדולות של מיעוטים כדי שאותם מיעוטים לא ישתייכו למחוזות עם חבר קונגרס רפובליקני.
עוד שתי דוגמאות ברשותכם -
טראמפ ניצח באלבמה 62%-34%; דאג ג'ונס הדמוקרטי הדהים כשניצח 50%-48% את המועמד הרפובליקני עתיר הסקנדלים רוי מור ונבחר לסנאט מטעם אותה אלבמה. נחשו מה? מתוך 7 מחוזות באלבמה, גם קלינטון עם 34% שלה וגם ג'ונס עם 50% שלו, ניצחו רק במחוז אחד שלגמרי במקרה גרים בו קרוב למחצית מהאזרחים האפרו-אמריקנים באלבמה.
והדוגמה השנייה - בבחירות שנערכו בנובמבר 2017 לבית הנבחרים של וירג'יניה הדמוקרטים ניצחו 53%-44%, אך עדיין זכו רק ב-49 מושבים מתוך 100. ה-Gerrymandering מתקיים גם במחוזות של בתי הנבחרים של המדינות.
צריך לסייג ולומר שלפעמים יש ריכוז מאוד גדול של אוכלוסייה במקום מסוים, שהתמיכה במפלגה מסוימת במחוזות מסוימים יכולה להיות מאוד גבוהה ולהטות את התוצאות ושלפעמים במחוזות מסוימים יש מועמד רק מטעם מפלגה אחת. כל אלו יכולים לגרום להטייה מסוימת.
יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש תופעה נרחבת של שרטוט מחוזות על ידי רפובליקנים במטרה מכוונת לסייע לרפובליקנים וללא הסתמכות על היגיון גאוגרפי או דמוגרפי.
הדברים החלו להשתנות בשנים האחרונות. פלורידה ו-וירג'יניה אימצו מפה הוגנת יותר בהוראת בית המשפט; ולאחרונה, בית המשפט של פנסילבניה פסק שיש לפסול את המפה הנוכחית. בית המשפט נתן לבית המחוקקים של המדינה, בעל הרוב הרפובליקני, זמן להגיש הצעה עד 9.2 ולמושל המדינה, הדמוקרט טום וולף, ניתנה יכולת לקבל את ההצעה או לדחות אותה עד ה-15.2. ההצעה שהוגשה הייתה Gerrymander יותר גרוע מהקודם (!) והמושל וולף דחה את ההצעה.
בית המשפט פעל במהירות ושרטט ביום שני האחרון מפה חדשה, שבה טראמפ זכה ב-10 מחוזים וקלינטון ב-8, הרבה יותר מותאם לסטטוס האלקטורלי של המדינה (48-47 בבחירות האחרונות לנשיאות) מאשר 12-6.
הרפובליקנים עוד מעזים לטעון כעת שהמפה החדשה היא מפה מוטה לטובת הדמוקרטים; חבר בית הנבחרים של פנסילבניה מטעם המפלגה הציע אפילו להדיח מתפקידם את כל השופטים באמצעות תהליך של Impeachment ולמנות שופטים חדשים (https://www.thedailybeast.com/gop-lawmaker-seeks-to-impeach-judges-in-pennsylvania-gerrymandering-case). המפה החדשה עוד צריכה לעבור את מכשול בית המשפט העליון של ארצות הברית, אך רוב המומחים המשפטיים מעריכים שהסיכויים שבית המשפט העליון יפסול את המפה החדשה נמוכים מאוד.
תוכלו לקרוא עוד על כל העניין:
https://www.wired.com/2016/01/gerrymandering-is-even-more-infuriating-when-you-can-actually-see-it/
Gerrymandering Is Even More Infuriating When You Can Actually See It, Nic Cavell, January 2016, WIRED
https://www.wired.com/story/pennsylvania-partisan-gerrymandering-experts/
The Geeks Who Put a Stop to Pennsylvania's Partisan Gerrymandering, February 2018, Issie Lapowski, WIRED
https://fivethirtyeight.com/features/pennsylvanias-new-map-helps-democrats-but-its-not-a-democratic-gerrymander/
Pennsylvania's New Map Helps Democrats. But It's Not a Democratic Gerrymander, Aaron Bycoffe, February 2018, FiveThirtyEight
7. המעורבות הרוסית: מה לא נאמר על הנושא הזה שעוד אפשר לומר? כל גופי המודיעין בארצות הברית מכירים בכך שהייתה התערבות רוסית בבחירות 2016, ולטובת טראמפ. רוסיה החלה את ההתערבות שלה בארה"ב במטרה ליצור כאוס כללי במערכת הפוליטית, אבל עם עלייתו של טראמפ, היא פעלה באופן אקטיבי לטובתו: בין אם זה בכסף שמועבר ל-NRA (ארגון הרובאים הלאומי, שתרם ותורם לרפובליקנים ולטראמפ מיליארדים בתמורה להתנגדותם לבקרה על נשק), בין אם זה בקידום פרסומות בפייסבוק, בין אם זה בקידום של פייק ניוז באמצעות בוטים בכל אמצעי המדיה החברתית, בין אם זה במפגשים סודיים עם מקורבים ומקורבים מאוד לטראמפ, כולל בנו וחתנו ובין אם זה בארגון הפגנות. במקביל, נעשה גם מאמץ לתמוך בברני סנדרס בפריימריז הדמוקרטיים, כדי לפגוע בקלינטון ככל הנראה (סנדרס עצמו סירב להתייחס לנושא השבוע - https://www.politico.com/story/2018/02/16/bernie-sanders-russia-2016-election-interference-415691) וגם במועמדת של מפלגת הירוקים לנשיאות, ג'יל סטיין (נחזור אליה תכף).
השבוע נעצרה, על ידי צוות החקירה של התובע המיוחד רוברט מולר, קבוצה של אישים רוסים באמריקה וכנגדם הוגשו כתבי אישום על ניסיון לפגוע בתהליך הפוליטי האמריקני באופן לא חוקי. הקבוצה ארגנה לפני הבחירות עצרות בעד טראמפ, למעט אחת - Muslims for Hillary, עצרת שלכאורה נועדה לתמוך בקלינטון אך למעשה מטרתה להגדיל את האיבה והפחד מקלינטון ולסייע לטראמפ. אחרי הבחירות הקבוצה ארגנה עצרות בעד ונגד טראמפ, במטרה, שוב, ליצור כאוס. גם היועץ לביטחון לאומי של טראמפ, ה.ר. מקמאסטר, אמר השבוע שאין מחלוקת שהרוסים התערבו בבחירות (https://www.politico.com/story/2018/02/17/mcmaster-russian-meddling-beyond-dispute-416848). כבר הוכח גם כן ש-Facebook Ads שתמכו בטראמפ והופצו על ידי רוסיה כוונו באופן ספציפי למישיגן ו-וויסקונסין, שתי מדינות מתוך שלוש שבהן טראמפ ניצח, שבלעדיהן הוא לא היה מנצח בבחירות (והנה הכתבה מ-CNN: https://edition.cnn.com/2017/10/03/politics/russian-facebook-ads-michigan-wisconsin/index.html)
מקבץ כתבות ומאמרים בנושא:
https://www.nytimes.com/interactive/2018/02/16/us/politics/russia-propaganda-election-2016.html
The Propaganda Tools Used by Russians to Influence the 2016 Election, February 2018, Alicia Parlapiano & Jasmine C. Lee, The New York Times
https://www.msn.com/en-us/news/politics/%E2%80%98go-donald%E2%80%99-inside-the-russian-shadow-campaign-to-elect-trump/ar-BBJem2L?li=BBmkt5R&ocid=spartandhp
Go Donald: Inside the Russian Shadow Campaign to Elect Trump, from msn.com, from Washington Post, Ashley Parker & John Wagner, February 2018
https://www.politico.com/story/2018/02/16/how-russia-turned-the-internet-against-america-353707
How Russia Turned The Internet Against America, Nancy Scola, February 2018, Politico
https://www.politico.com/story/2018/02/16/mueller-indictment-russia-florida-interference-416255?lo=ap_d1
Something was weird: Inside the Russian Campaign to Bamboozle Florida, February 2018, Matt Dixon & Marc Caputo, Politico
https://twitter.com/EdKrassen/status/934421422641999873
Interesting Thread - Ed Krassenstein, Twitter
8. הצלחה של מועמדים נוספים בבחירות והקשר הרוסי: הן מועמד המפלגה הליברטריאנית גארי ג'ונסון (כ-3.3%), הן מועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין (כ-1.1%) והן המועמד העצמאי אוון מקמאלין (כ-0.5%) זכו להצלחה יחסית בבחירות לנשיאות; מועמדת אחת במיוחד, ג'יל סטיין, הייתה חביבתה של רוסיה.
המפלגה הירוקה האמריקאית היא מפלגה הממוקמת בקצה השמאלי של המפה הפוליטית האמריקנית. היא מפלגה די שולית, וההישג הגדול ביותר שלה הוא היבחרו של מועמד מטעמה לבית הנבחרים של מדינת מיין. המפלגה פרצה לתודעה הציבורית עם מועמדותו של ראלף ניידר לנשיאות ארה"ב ב-2000. ניידר, שזכה בכ-2.7% בבחירות ההן, היה ככל הנראה זה שמנע מאל גור להיבחר לתפקיד נשיא ארה"ב (בבחירות שהוכרעו על כמה מאות קולות בפלורידה).
ג'יל סטיין היא רופאה ופעילה פוליטית ממסצ'וסטס שהתמודדה לנשיאות גם ב-2012 מטעם מפלגה זו; כמועמד המפלגה לסגן הנשיא הוצב אג'מו ברקה, פעיל חברתי ופוליטי ואדם מעט הזוי. ברקה תומך ב-BDS, הביע ספק האם הפעילות הטרוריסטית של ארגון "בוקו חראם" בניגריה היא אכן אמיתית, קרא לצעדה שהתרחשה בפריז אחרי הפיגוע במערכת שארלי הבדו "White Power March", קרא לברק אובמה "Uncle Tom President", לברני סנדרס "Media-driven Pseudo-Opposition" ואפילו תקף את ביונסה.
אבל לענייננו, ברקה מעניין בעיקר בגלל עמדותיו בנושא אוקראינה וסוריה. הוא קרא למהפכה האוקראינית כנגד הנשיא ינוקוביץ' הפרו-רוסי ב-2014 "US Supported Coup", טען שייתכן והפלת המטוס MH17 מעל שמי אוקראינה הייתה "False Flag" ואמר שהוא רואה באסד נשיא לגיטימי. עמדות אלו בהחלט נשמעות מאוד נעימות לאוזניים הרוסיות.
נחזור לג'יל סטיין. חוץ מזה שהיא רופאה שהביעה אהדה מסוימת לרעיון ההזוי והקונספירטיבי שחיסונים גורמים לאוטיזם (וחזרה בה לאחר מכן, אבל בכל זאת - https://www.vox.com/policy-and-politics/2016/10/24/13382998/jill-stein-hillary-clinton-vaccines, https://www.vox.com/2016/8/1/12341268/jill-stein-vaccines-clinton-trump-2016) וההישג הפוליטי הגדול ביותר שלה היה היבחרה למועצת העיירה בעלת 30,000 התושבים לקסינגטון במסצ'וסטס, ג'יל סטיין הייתה מועמדת שרוסיה חיבבה מאוד.
שימו לב לתמונה הבאה: דצמבר 2015 (כלומר, הקמפיין לבחירות לנשיאות בארה"ב כבר התחיל), במוסקבה מתקיים ערב גאלה של רשת הטלוויזיה RT, Russia Today, רשת טלוויזיה שהוקמה על ידי הממשלה הרוסית ונמצאת בבעלותה. ג'יל סטיין יושבת בשולחן אחד יחד עם נשיא רוסיה פוטין, מקורביו, הבמאי אמיר קוסטוריצה, סגן ראש ממשלת צ'כיה לשעבר ו...
מייקל פלין, אותו גנרל בצבא ארה"ב לשעבר ששימש כיועץ לטראמפ בזמן מערכת הבחירות וכיועץ לביטחון לאומי של ארה"ב לתקופה קצרה לאחר כניסתו של טראמפ לתפקיד. אותו פלין התפטר\פוטר מתפקידו אחרי ששיקר לסגן הנשיא פנס ואחרי כמה חודשים נעצר והואשם על ידי ה-FBI וחקירת התובע המיוחד בסעיף של עדות שקר ל-FBI - על כך שהוא נפגש עם בכירים רוסים ועם שגריר רוסיה סרגיי קיסליאק במהלך ה-Presidential Transition (בין הבחירות לכניסה לתפקיד של טראמפ).
מה יש לפלין לחפש בשולחן עם פוטין, כבר הבנו. אבל מה יש לסטיין? אותה רופאה שהיא פוליטיקאית שולית ביותר בארצות הברית?
מתברר שרוסיה, לפחות במקרה אחד, מימנה וקידמה מודעות בפייסבוק שתמכו בסטיין; סטיין עצמה התראיינה מספר פעמים לערוץ בשפה האנגלית של רשת RT; אותה סטיין גם קראה לאליזבת וורן, הסנטורית הדמוקרטית ממסצ'וסטס ואולי הפוליטיקאית הבכירה ביותר בשמאל האמריקני, "War Hawk". אותה וורן הייתה בשלב מסוים בחירה אפשרית כמועמדת לסגנית נשיא של קלינטון.
אי אפשר להתעלם מכך שג'יל סטיין וה-Running Mate שלה, אג'מו ברקה, הביעו אהדה כלפי רוסיה; אי אפשר להתעלם מכך שרוסיה סייעה להם; ואי אפשר להתעלם מכך שהצלחתה היחסית של סטיין פגעה בקלינטון וסייעה בעקיפין להיבחרו של טראמפ.
תוכלו לקרוא עוד כאן -
https://www.politico.com/story/2017/09/26/facebook-russia-trump-sanders-stein-243172?lo=ap_a1
Russian-funded Facebook ads backed Stein, Sanders and Trump, September 2017, Josh Dawsey, Politico
https://www.motherjones.com/politics/2017/05/flynn-putin-dinner-payment-security-clearance-photo/
The Photo That May Help Unlock the Trump-Russia Scandal, May 2017, Dave Gilson, Mother Jones
https://twitter.com/Khanoisseur/status/821286190733066241
Adam Khan Twitter - Thread
9. בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן - עזיבתם את המפלגה הדמוקרטית לטובת הרפובליקנית: בהחלט, היה מעבר של בוחרים רבים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן למפלגה הרפובליקנית. נתמקד בכמה מחוזות (Counties, בניגוד למחוזות בחירה בבית הנבחרים - Congressional Districts) בכמה מדינות באזור ה-Midwest שמייצגים את השינוי הזה בהצבעה.
מה הסיבות לכך? אנסה לסכם את דעתי בכמה נקודות:
מדובר בתהליך שהתרחש במשך זמן רב - באופן איטי אך מתמשך, אותה קבוצה של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך הלכה והתרחקה מהדמוקרטים. מדינה כמו מערב וירג'יניה שהייתה מעוז דמוקרטי, והדמוגרפיה שלה היא בדיוק כזו, של לבנים בני המעמד הבינוני-נמוך, לרוב בלי השכלה שעובדים בעבודות צווארון כחול, עברה לצד הרפובליקני כבר בתחילת שנות ה-2000; מדינות כמו וויסקונסין ופנסילבניה כבר היו קרובות להצביע לרפובליקנים ב-2004 (קרי ניצח בפער קטן בשתיהן); האזורים הכפריים, כפי שנוכל לראות בטבלה, הצביעו לקלינטון בפער של 1% ב-1996 אבל ב-2008, למרות הניצחון הגדול של אובמה, הם הלכו עם הרפובליקנים בפער של 8%. אין ספק שהיה מעבר גדול לכיוון הרפובליקנים מ-2012 ל-2016, אבל מדובר בתהליך שהחל כבר לאחר סיום נשיאותו של ביל קלינטון.
פופוליזם שמבוסס על פחד ושנאה - הפופוליזם של טראמפ והרפובליקנים פשוט עבד בקרב הדמוגרפיה הזו. עוד לפני שמתייחסים לפן הכלכלי של הפופוליזם הזה, צריך לציין שמדובר כאן בסוג של Backlash. נשיא שחור, מיעוטים משתלבים, פמיניזם, הגירה מתמשכת וגידול באוכלוסייה, מספר אירועי טרור שיוחסו למוסלמי, כל אלו חיזקו תחושות של פחד ושנאה בקרב לבנים, בעיקר כנגד שחורים, היספנים ומוסלמים. טראמפ ידע לגעת בנקודות הרגישות הללו, הוא טיפח שנאה להיספנים ("אנסים ופושעים", ההתבטאויות על השופט המקסיקני, החומה), שנאה לנשים (אין צורך באמת לפרט), שנאה למוסלמים (גם כן אין צורך לפרט) ושנאה לשחורים (חזר שוב ושוב על נתונים לא נכונים בהקשרים של מקרי פשע בערים עם רוב שחור, ובעברו: טען שאובמה לא נולד באמת בארה"ב אלא בקניה, קרא לגזור עונש מוות על 5 צעירים שחורים שהואשמו על לא עוול בכפם באונס בסנטרל פארק, נתבע על כך שסירב למכור דירות לשחורים בשנות ה-70).
לא מעט גברים מבוגרים, ללא תואר אקדמי, לבנים, שעובדים בעבודות כפיים ושלעיתים קרובות הם מובטלים בגלל הכניסה של המכונות לשוק ובגלל העברה של מפעלים למדינות אחרות, מזדהים עם המסר הזה. הם מרגישים שאמריקה הפכה להיות מדינה שבה המיעוטים מועדפים (כמובן שזה מנותק מהמציאות ברמות רבות), ונמאס להם מליברליזם, מפמיניזם וממהגרים. עבורם, טראמפ הוא כמוהם, פשוט עשיר; הוא זה שיכול להחזיר את אמריקה ל-"זמנים הטובים שלה", כשהגבר הלבן היה החזק והקובע, האישה הייתה בבית ובן המיעוטים, שחור או היספני, היה מופלה לחלוטין.
אי אפשר להתכחש לכך שגזענות ושוביניזם הם חלק מהעניין.
פופוליזם כלכלי - לפופוליזם של טראמפ יש כמובן גם פן כלכלי. המפלגה הרפובליקנית עדיין נתפסת כמפלגה שדואגת קודם כל לעשירים, במיוחד אם הם תורמים לה, ואולי גם לדרומיים (והיא אכן עדיין כזו). כדי לדבר אל אותו ציבור באזור ה-Midwest, טראמפ אימץ, והרפובליקנים גם כן אימצו יחד איתו, תפיסה כלכלית פופוליסטית, שמנוגדת לשמרנות הכלכלית של רייגן ובוש. הוא הבטיח להוריד את מחירי התרופות, להחזיר מקומות עבודה, לא לקצץ ב-Medicaid (אחת מתכניות ביטוח הבריאות הממשלתיות) ולהציע תכנית חלופית ל-Obamacare (כמובן שאחרי הבחירות הוא לא עשה אף אחד מהדברים הללו ואימץ את העמדות של המפלגה הרפובליקנית כשקיצץ מיסים לעשירים). הפופוליזם הכלכלי הזה הוא זה שסייע לו לנצח בפריימריז הרפובליקניים ומאוחר יותר, בבחירות לנשיאות.
זיהוי של המפלגה הדמוקרטית עם מיעוטים וליברלים ממדינות החוף - המפלגה הדמוקרטית של אובמה ושל הילארי קלינטון היא מפלגה שמזוהה עם מיעוטים שונים (היספנים, אפרו-אמריקנים, אסייתים) ועם מדינות החוף במערב ובמזרח. המפלגה הדמוקרטית היא ליברליזם, היא פמיניזם, היא קליפורניה וניו יורק, לא מישיגן ופנסילבניה; המעמד הבינוני-נמוך הלבן כבר לא מרגיש שייך למפלגה הזו.
פעולות בנושא איכות הסביבה - הפעולות של ממשל אובמה בנושא איכות הסביבה ושינוי האקלים הובילו לצמצום השימוש בפחם ולסגירה של מפעלים. הפעולות בנושא איכות הסביבה, לצד האוטומציה והגלובליזציה, הובילו לאבטלה של אנשים רבים. בעיניי ובעיני רבים אחרים, צמצום השימוש בפחם הוא הכרחי, גם אם זה אומר שמפעלים ייסגרו, אבל יש להכיר בכך שלא הוצעו פתרונות תעסוקה חלופיים עבור אנשים אלו, המדינה לא השקיעה בהם. התמיכה של טראמפ בכורי הפחם לשעבר ובהווה, ובחזרה לשימוש בפחם (בעיקר בגלל שברוני הפחם הם עשירים ותורמים למפלגה הרפובליקנית, כמובן), משכה את אותם כורים בפנסילבניה (ובמערב וירג'יניה, שהייתה ממילא מדינה רפובליקנית).
ויחד עם זאת, יש גם מגמה הפוכה:
בוחרים מהפרברים - עזיבתם את המפלגה הרפובליקנית לטובת הדמוקרטית:
סאן אנטוניו, יוסטון, דאלאס ופרבריהן; פרברי הבירה וושינגטון די.סי; סאן דייגו, פרסנו וסאן ברנרדינו; פרברי העיר דנבר; העיר טמפה, פלורידה; והפרברים של פילדלפיה וניו יורק; כל אלו היו מעוזים רפובליקנים במשך שנים רבות. אובמה הצליח לערער את הדומיננטיות של הרפובליקנים באזורים אלו, אבל מה שמדאיג באמת מבחינת הרפובליקנים הוא ההצלחה הגדולה של הילארי קלינטון באזורים פרבריים ובמרכזים אורבניים שהיו בעבר מעוזים רפובליקניים.
ההקצנה והשבירה של הרפובליקנים ימינה, במיוחד לאחר עליית תנועת מסיבת התה השמרנית ב-2010, הרחיקה את הבוחרים הללו, ייתכן שלתמיד. ההתנגדות הנחרצת להפלות, לזכויות להט"ב ולבקרה על נשק הם לדעתי הסיבות העיקריות שהבוחרים הללו לא יכולים להצביע יותר לרפובליקנים.
גם בבחירות שבהן הרפובליקנים מנצחים, כשיש נטייה לכיוונם כמעט בכל רחבי ארה"ב, הם ממשיכים לאבד גובה באזורים הללו. הסיבה לכך היא שבוחרים לבנים מהמעמד הבינוני-גבוה, בעיקר נשים משכילות, פשוט נוטשים את המפלגה הרפובליקנית; יחד עם עוד הגירה, גידול באוכלוסיית המיעוטים ועזיבה מסוימת של בני מיעוטים את הערים לטובת הפרברים בעקבות שיפור במצבם הכלכלי, התופעה הזו היא סכנה ממשית עבור הרפובליקנים.
בטבלה שצירפתי למעלה לא הוספתי רק מחוזות שבהם הדמוקרטים ניצחו אחרי שנים רבות בפעם הראשונה; הוספתי גם עוד כמה מחוזות משני סוגים שונים:
הראשון - אזורים אורבניים שב-2004 עוד תמכו בבוש, כמו דאלאס, יוסטון ופרברי וושינגטון די.סי., שהפכו למעוזים דמוקרטיים בתוך 12 שנים. לדוגמה, מחוז Loudon ב-וירג'יניה, שבתוכו כלול רוב האזור הפרברי של הבירה האמריקנית, תמך בבוש ב-2004 ברוב של 12%; ב-2016 המחוז תמך בקלינטון ברוב של 17% - שינוי של 29% לטובת הדמוקרטים בתוך 12 שנים. כמה מחוזות מסוג זה חזרו לתמוך ברפובליקנים ב-2012, רק בשביל לחזור ולתמוך בדמוקרטים בפער גדול ב-2016.
השני - אזורים פרבריים שהולכים ומתרחקים מהמפלגה הרפובליקנית, אך עדיין לא הגיעו למצב של תמיכה בדמוקרטים. למשל, מחוז Johnson בקנזס (מדינה רפובליקנית יציבה שתמכה בדמוקרטים רק פעם אחת מאז 1940). המחוז הצביע לדמוקרטים בפעם האחרונה ב-1916. 100 שנים לאחר מכן, הדמוקרטים היו במרחק של 7,000 קולות מתוך כ-300,000 קולות להפוך את המחוז הזה, הכי קרוב שהם הגיעו מאז 1932. דוגמה נוספת היא מחוז Maricopa שבאריזונה, שכולל את העיר פיניקס ופרבריה. מחוז זה הצביע ברציפות לרפובליקנים מאז 1952, ו-2016 הייתה הפעם השנייה בלבד מאז 1952 שהרפובליקנים ניצחו בפער של פחות מ-5%. הגידול באוכלוסייה ההיספנית עשוי להפוך את מחוז Maricopa למחוז דמוקרטי וכשזה יקרה, הרפובליקנים כנראה יאבדו את אריזונה ו-11 האלקטורים שלה.
לסיכום:
1. שיטת האלקטורים, שבעבר נחשבה לשיטה שמיטיבה עם הדמוקרטים, מיטיבה כעת עם הרפובליקנים.
2. הרפובליקנים השתמשו במגוון כלים - Gerrymandering, Voter ID Laws, Disfranchisement, דחיית בחירות מיוחדות, צמצום והגבלה של הצבעה מוקדמת - כדי להוריד את שיעור ההצבעה של הבוחרים הדמוקרטים וכדי לסייע לעצמם לזכות במערכות בחירות.
3. רוסיה התערבה בבחירות לטובת טראמפ, וכדי לעשות זאת היא גם ככל הנראה קידמה מועמדת שלישית, אשת השמאל ג'יל סטיין, כדי לפגוע בקלינטון.
4. טראמפ והרפובליקנים הצליחו לגרום לקבוצה גדולה של בוחרים מהמעמד הבינוני-נמוך הלבן לעבור מהמפלגה הדמוקרטית לרפובליקנית באמצעות מסר של פופוליזם כלכלי ושל התנגדות להגירה תוך כדי ניצול תחושות של שנאה ופחד.
5. בוחרים מהפרברים ומהמעמד הבינוני-גבוה הלבן עוזבים את המפלגה הרפובליקנית ועוברים למפלגה הדמוקרטית, בעקבות השבירה ימינה של המפלגה הרפובליקנית עם עלייתה של תנועת מסיבת התה.
6. הריבוי הטבעי בארצות הברית והליברליזם של דור המילניום הופכים את המפלגה הדמוקרטית למפלגת "הרוב הטבעי" בפוליטיקה האמריקנית כיום.
7. יחד עם זאת, בשל מכשולים גיאוגרפיים ובגלל חוקי ההצבעה הנוקשים שהעבירו הרפובליקנים, הדמוקרטים ניצבים למעשה בעמדת אנדרדוג.
8. אי-הפופולריות הקיצונית מבחינה היסטורית של טראמפ היא היתרון הגדול ביותר של הדמוקרטים בבחירות 2018.
ומה יקרה בבחירות 2018?
בית הנבחרים - כל 435 המושבים עומדים לבחירה.
הדמוקרטים צריכים להפוך 24 מושבים מאדום לכחול כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. כרגע, יש 25 חברי קונגרס רפובליקניים במחוזות שבהם קלינטון ניצחה, מתוכם 7 בקליפורניה; יש 12 חברי קונגרס דמוקרטיים במחוזות שבהם טראמפ ניצח. כרגע מסתמן במירוץ זה שהדמוקרטים הם Slight Favorites.
בגלל ה-Gerrymandering, הדמוקרטים צריכים לנצח בערך ב-8% במניין הקולות כדי לזכות ברוב בבית הנבחרים (https://twitter.com/gelliottmorris/status/954066364058259456).
הסנאט - 34 מושבים מתוך 100 עומדים לבחירה. הדמוקרטים צריכים להפוך 2 מושבים בלבד כדי למחוק את הרוב הרפובליקני. אבל, וזה אבל גדול, המפה של הבחירות לסנאט ב-2012 היא מפה מאוד מוטה לכיוון הרפובליקנים. הדמוקרטים צריכים להגן על 10 מושבים במדינות שבהן טראמפ ניצח, כולל 5 שבהן הוא ניצח ב-18% ומעלה, ואילו הרפובליקנים צריכים להגן על מושב אחד בלבד במדינות שבהן קלינטון ניצחה. כרגע הרפובליקנים הם Slight Favorites במירוץ זה.
מושלים - 36 מושבים מתוך 50 עומדים לבחירה: הדמוקרטים צריכים להגן על 9 מושבים, מתוכם 4 שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת; הרפובליקנים צריכים להגן על 26 מושבים, מתוכם 12 מושבים שבהם המושל לא יכול לרוץ לקדנציה נוספת. בנוסף יש מושל עצמאי אחד (מאלסקה) שרץ לקדנציה נוספת.
הרפובליקנים צריכים להגן על 13 מושבים במדינות שאובמה ניצח בהן (8 במדינות שקלינטון ניצחה) ואילו הדמוקרטים צריכים להגן רק על מושב אחד במדינה שבה טראמפ ניצח.
במירוץ לתפקידי המושלים הדמוקרטים הם פייבוריטים בשלב זה.
יש עוד לא מעט מירוצים לא פחות מעניינים, ברמות הממשל הנמוכות יותר (בעיקר בתי המחוקקים המדינתיים), שאתייחס אליהם בפוסטים הבאים שלי בנושא זה.
