את הטור בנושא הטלטלה הפוליטית והכלכלית שהרעידה הבוקר את בריטניה, אירופה, ארה"ב והעולם, אפתח בציטוט מהשיר Queenie Eye של פול מקרטני -
"O-U-T spells Out, That's out, Without a shadow of a doubt".
אז במשאל העם ההיסטורי שהתרחש אתמול בבריטניה, הממלכה המאוחדת (טוב, לא בדיוק הממלכה המאוחדת, אלא אנגליה וויילס - לזה נגיע בהמשך), החליטו כ-52% מהאזרחים לתמוך ב-Out, ולעזוב את האיחוד האירופי לאחר כ-40 שנות חברות. בעקבות תוצאות משאל העם, ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון, שהוביל את קמפיין ה-"In for Britain", הודיע שיתפטר מתפקידו לאחר שייבחר יו"ר חדש למפלגה השמרנית, שיחליפו בתפקיד.
בניגוד לדעתן של המפלגות הגדולות, ראש הממשלה המכהן וראשי הממשלות הקודמים, האיגודים, החברות הגדולות ומנהיגי המעצמות (אולי חוץ מפוטין), ובניגוד לתחזיות של הפרשנים וסוכנויות ההימורים, קיבלו רוב האזרחים החלטה לעזוב את האיחוד.
נתחיל עם פילוח התוצאות -
במפה הראשונה, נוכל לראות את תוצאות בחירות 2015 בממלכה (בערך, התוצאות ידועות רק לפי תת-אזורים, החלוקה לפי אזורים נעשתה על פי הערכה מספרית שביצעתי):
האזורים צבועים לפי המפלגה שניצחה באזור. צהוב - המפלגה הסקוטית הלאומית, כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, ירוק כהה - פלייד קמרי (המפלגה הוולשית הלאומית), סגול - DUP (מפלגת ימין צפון אירית), ירוק בהיר - שין פיין (מפלגת שמאל צפון אירית), תכלת - היוניוניסטים (מפלגת מרכז-ימין צפון אירית).
כעת נסתכל על המפה של משאל העם שנערך אתמול -
בצהוב - תומכים בהישארות, בכחול - תומכים בעזיבה.
חלוקה לפי הצבעה באזורים:
אם כן, הדבר הבולט והברור ביותר כשנסתכל על המפות והטבלה הוא שמשאל העם על העצמאות ב-2014 בסקוטלנד, הגם שהסתיים בהחלטה להישאר בבריטניה, היה טריגר להתפרצות של בדלנות סקוטית. בבחירות הכלליות ב-2010, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-19.9% מהקולות בסקוטלנד (כ-490,000 קולות) וב-6 מושבים מתוך 59. בבחירות הכלליות ב-2015, אחרי משאל העם על העצמאות שלא השיג את מטרתו מבחינת המפלגה, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-50% מהקולות בסקוטלנד (כ-1.5 מיליון קולות) וב-56 מושבים מתוך 59, ובמשאל העם שנערך אתמול, הסקוטים הצביעו באופן מובהק לטובת הישארות, כש-62% מהסקוטים תומכים בהישארות ורק 38% תומכים ביציאה. לא בכדי העליתי את נושא סקוטלנד, כי תוצאות המשאל הללו יכולות להשפיע על עתיד חבל הארץ הצפוני.
הניצחון הסוחף של ה-Out באנגליה (לא כולל לונדון), והעובדה שאחוז ההצבעה בה היה גבוה מכל חבל ארץ אחר בממלכה (מלבד גיברלטר השולית), הכריעו את הכף במאבק הצמוד.
המשמעות הגדולה ביותר של תוצאות המשאל, בהמשך לתוצאות בחירות 2015, היא הפילוג בחברה הבריטית: בצד של התומכים בהישארות, נמצא את המעמד הבינוני-גבוה, הצעירים, המיעוטים, את רוב מצביעי הלייבור והליברל-דמוקרטים ואת כרבע ממצביעי השמרנים (הערכה שלי), יחד עם תומכי ה-SNP. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית ע"י עיר הבירה לונדון וסביבתה, מעוזי הלייבור הגדולים שנותרו - ליברפול, מנצ'סטר וקרדיף, סקוטלנד כולה שהולכת ומתרחקת משאר בריטניה, ורובה של צפון אירלנד (למעט המחוז הימני והיוניוניסטי Antrim). בצד של התומכים בעזיבה, נמצא את המעמד הבינוני-נמוך, המבוגרים, לרוב לבנים. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית בעיקר ע"י האזורים הכפריים (העצומים מבחינת גודל) של אנגליה וויילס, ומיוצג פוליטית ע"י תומכי מפלגת הימין UKIP, רוב תומכי השמרנים וחלק מתומכי הלייבור, שהולכים ומתרחקים מהמפלגה על רקע נושא ההגירה והשינויים הפוליטיים שעוברים על בריטניה.
אלו שהצביעו בעד ההישארות לא עשו זאת מאהבה לאיחוד; הם עשו את זה בעיקר בגלל תחושת הקוסמפוליטיות, בגלל האפשרויות שהם רואים בחברות באיחוד (לימודים ומחייה במדינות אחרות, נניח) וגם בגלל העובדה שמחנה העזיבה שיקף בעיניהם מחנה ימין קיצוני שיכול לסכן את בריטניה.
אלו שהצביעו נגד ההישארות כן עשו זאת משנאה לאיחוד, אבל לא רק, אלא גם כמעין מרד נגד "מדינת לונדון", נגד הממסד והאליטות, נגד הקוסמופוליטיות והגלובליזציה, כתגובה לפחד ממהגרים. התחושה שלהם, כפי שתיאר זאת מנהיג UKIP נייגל פראג', היא שהיום הוא יום העצמאות של בריטניה, יום השחרור. ומה מתאים יותר לשחרור מהשיר הנ"ל של Queen (שכזכור הסולן שלה היה מהגר ממוצא פרסי):
בפוליטיקה הבריטית, מדובר ברגע מכונן. ייתכן שהפילוג בחברה הוביל בשבוע שעבר לרצח המזעזע של חברת הפרלמנט מהלייבור, ג'ו קוקס, מהשבוע שעבר. חוסר היציבות רק החמיר הבוקר עם התפטרותו של דייויד קמרון מראשות הממשלה, שתוביל לבחירות על ההנהגה של המפלגה השמרנית (ועל ראשות הממשלה), שיערכו בחודשיים-שלושה הקרובים. בבחירות הללו, ובהנחה שיתמודד, כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון של בוריס ג'ונסון תהיה הפתעה מרעישה. ג'ונסון הוא סוג של טראמפ בריטי, רק מנומס יותר. יחסי ארה"ב ובריטניה, לפחות עד לסיום כהונתו של אובמה כנשיא, צפויים להיות לא קלים. כשאובמה הפציר בתושבי בריטניה לתמוך בהישארות בביקורו האחרון בממלכה (באפריל), שייך ג'ונסון את דבריו של אובמה לעובדה שאביו הוא קנייתי. ג'ונסון נודע בעיקר בזכות כהונתו בת 8 השנים, שהסתיימה לפני כחודשיים, כראש עיריית לונדון. אחרי משאל העם, שבו ג'ונסון הוביל את קמפיין העזיבה והעיר לונדון הצביעה בעד הישארות ברוב גורף, ג'ונסון לא יהיה דמות אהודה במיוחד כשייכנס לדאונינג 10, כנראה בתחילת אוקטובר. תושבי העיר מתקשים לעכל את התרחשויות היממה האחרונה, אם נאמין לכלי התקשורת. ראש העירייה סאדיק חאן כבר שוחח עם השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ון, לגבי המשך החברות באיחוד האירופי של לונדון ושל סקוטלנד. סטרג'ון הכריזה היום כי תנקוט בכל הצעדים האפשריים כדי לשמור את סקוטלנד באיחוד, כולל אפשרות למשאל עם שני; גם בלונדון עלו היום יוזמות אזרחיות, שנראות לעת עתה הזויות לחלוטין - החל ממשאל עם חדש, הישארות באיחוד למרות התוצאות, וכלה בהצעה של עצמאות לעיר ופרישה מהממלכה. הזויות ככל שיהיו הצעות אלו, הן מבטאות הלך רוח מסוים בעיר הקוסמפוליטית, שהניתוק בינה לבין שאר המדינה לא היה לעולם גדול כפי שהוא כעת. ואם בלונדון קוראים ליציאה (מבריטניה), זה מזמין את השיר הבא:
אז בסקוטלנד ובצפון אירלנד רוצים החוצה, בין לונדון לשאר בריטניה יש קיטוב חריף, יציבות פוליטית אין ממש, כשראש הממשלה מתפטר וראש האופוזיציה קורבין עשוי להיות מודח בקרוב ע"י חברי מפלגתו. ההשפעות הפוליטיות עשויות להתרחב לשאר אירופה ולארה"ב, והכלכלה העולמית מראה סימנים לא מעודדים, כשהבורסות בעולם קורסות, והפאונד יורד לשער הנמוך ביותר שלו אל מול הדולר מאז 1985:
אז ההשפעות הפוליטיות של המשאל יכולות להתרחב לאירופה ולארה"ב. הנה רשימת המאורעות הפוליטיים הצפויים בשנה וחצי הקרובות, שיכריעו לאן צועדת אירופה ולאן צועד העולם:
26/6/16 - בחירות בספרד: בעוד יומיים, הספרדים הולכים לקלפיות שוב, חצי שנה אחרי הבחירות האחרונות, שתוצאותיהן לא אפשרו הקמת ממשלה יציבה. מפלגת השמאל (שהיא אירו-סקפטית אבל כרגע לא תומכת ביציאה מהאיחוד) האנטי-ממסדית פודמוס צפויה להתחזק עוד יותר בבחירות אלו, אך כנראה שמפלגת המרכז-ימין ה-PP תישאר בשלטון. בכל מקרה, בספרד משאל העם היחיד שעומד כרגע על הפרק הוא משאל עם על עתיד קטלוניה.
2/6/16 - בחירות באוסטרליה: 3 שנים בלבד אחרי הבחירות האחרונות, בחירות נוספות באוסטרליה. ייתכן שמפלגת הלייבור תחזור לשלטון על חשבון המפלגה הליברלית (מפלגת המרכז-ימין). בכל מקרה ההשפעה של בחירות אלו לא צפויה להיות משמעותית.
אוקטובר - בריטניה ואיטליה: בחודש זה תבחר המפלגה השמרנית את האיש או האישה שיחליפו את דייויד קמרון בתפקיד ראש ממשלת בריטניה. במקביל, באיטליה יתקיים משאל עם על רפורמות חוקתיות שמציע ראש הממשלה רנצי (ממפלגת המרכז-שמאל המפלגה הדמוקרטית). אם המשאל יסתיים בדחיית הרפורמות, רנצי כבר הודיע שילך לבחירות חדשות, שבהן צפויה התחזקות משמעותית לכוחות הימין הקיצוני (מפלגת הליגה הצפונית, Lega Nord) ולמפלגה האנטי-ממסדית "תנועת חמשת הכוכבים", שהיא מפלגה בעלת מצע לא ברור במיוחד, אך נחשבת לאירוסקפטית ומתנגדת לאיחוד.
8/11/16 - בחירות בארה"ב: הבחירות של השנה (מבטיח לחזור לכתוב עליהן בסוף תקופת המבחנים). הקרב בין טראמפ (השרלטן) לקלינטון עשוי לקבוע את הלך הרוח הפוליטי, המדיני והכלכלי של השנים הקרובות בעולם.
מרץ 17 - בחירות בהולנד: מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס ומפלגתו מובילים בסקרים. ניצחון שלהם יביא למשאל עם על המשך החברות באיחוד של הולנד.
23/4/17+11/6/17 - בחירות בצרפת: הקרב על הנשיאות בצרפת, שעשוי להיות קרב בלימה מול החזית הלאומית של מרין לה פן. לה פן עצמה צפויה לעלות, לפחות על פי הסקרים, לסיבוב השני. שם היא צפויה להיתקל במועמד המרכז-ימין, כאשר הנשיא הסוציאליסט הולנד הולך הביתה, אלא אם כן יקרה משהו מאוד בלתי צפוי. ניצחון ללה פן יוביל, במקרה הטוב, למשאל עם על ההישארות באיחוד, ובמקרה הרע, לפרישה מהאיחוד ולפירוק מעשי שלו.
סוף 2017 - בחירות בגרמניה: מרקל אמורה לנצח שוב, אבל הפופוליזם הימני בגרמניה הולך וגואה, תנועת הימין אלטרנטיבה לגרמניה מתחזקת, והבחירות הללו עשויות להיפתח לחלוטין.
ייתכן שכל הרעש של היום הזה יסתיים בלא כלום, אבל ייתכן שהיום הזה ידליק שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, שאת ההשלכות שלהם לא ניתן לצפות. בינתיים, ניפרד מהאיחוד יפה עם עוד שיר מצוין של הביטלס.
כל הזכויות על השירים שמורות לאמנים, ועל הסרטונים שמורות ליוטיוב. את המפות יצרתי דרך mapchart.net.
למי שמתעניין בעוד ניתוחים - הניו יורק טיימס בפילוחים מספריים
http://www.nytimes.com/interactive/2016/06/24/world/europe/how-britain-voted-brexit-referendum.html?action=click&pgtype=Homepage&clickSource=story-heading&module=span-abc-region®ion=span-abc-region&WT.nav=span-abc-region&_r=0
"O-U-T spells Out, That's out, Without a shadow of a doubt".
אז במשאל העם ההיסטורי שהתרחש אתמול בבריטניה, הממלכה המאוחדת (טוב, לא בדיוק הממלכה המאוחדת, אלא אנגליה וויילס - לזה נגיע בהמשך), החליטו כ-52% מהאזרחים לתמוך ב-Out, ולעזוב את האיחוד האירופי לאחר כ-40 שנות חברות. בעקבות תוצאות משאל העם, ראש ממשלת בריטניה דייויד קמרון, שהוביל את קמפיין ה-"In for Britain", הודיע שיתפטר מתפקידו לאחר שייבחר יו"ר חדש למפלגה השמרנית, שיחליפו בתפקיד.
בניגוד לדעתן של המפלגות הגדולות, ראש הממשלה המכהן וראשי הממשלות הקודמים, האיגודים, החברות הגדולות ומנהיגי המעצמות (אולי חוץ מפוטין), ובניגוד לתחזיות של הפרשנים וסוכנויות ההימורים, קיבלו רוב האזרחים החלטה לעזוב את האיחוד.
נתחיל עם פילוח התוצאות -
במפה הראשונה, נוכל לראות את תוצאות בחירות 2015 בממלכה (בערך, התוצאות ידועות רק לפי תת-אזורים, החלוקה לפי אזורים נעשתה על פי הערכה מספרית שביצעתי):
האזורים צבועים לפי המפלגה שניצחה באזור. צהוב - המפלגה הסקוטית הלאומית, כחול - שמרנים, אדום - לייבור, כתום - ליברל-דמוקרטים, ירוק כהה - פלייד קמרי (המפלגה הוולשית הלאומית), סגול - DUP (מפלגת ימין צפון אירית), ירוק בהיר - שין פיין (מפלגת שמאל צפון אירית), תכלת - היוניוניסטים (מפלגת מרכז-ימין צפון אירית).
כעת נסתכל על המפה של משאל העם שנערך אתמול -
בצהוב - תומכים בהישארות, בכחול - תומכים בעזיבה.
חלוקה לפי הצבעה באזורים:
אם כן, הדבר הבולט והברור ביותר כשנסתכל על המפות והטבלה הוא שמשאל העם על העצמאות ב-2014 בסקוטלנד, הגם שהסתיים בהחלטה להישאר בבריטניה, היה טריגר להתפרצות של בדלנות סקוטית. בבחירות הכלליות ב-2010, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-19.9% מהקולות בסקוטלנד (כ-490,000 קולות) וב-6 מושבים מתוך 59. בבחירות הכלליות ב-2015, אחרי משאל העם על העצמאות שלא השיג את מטרתו מבחינת המפלגה, המפלגה הלאומית הסקוטית זכתה ב-50% מהקולות בסקוטלנד (כ-1.5 מיליון קולות) וב-56 מושבים מתוך 59, ובמשאל העם שנערך אתמול, הסקוטים הצביעו באופן מובהק לטובת הישארות, כש-62% מהסקוטים תומכים בהישארות ורק 38% תומכים ביציאה. לא בכדי העליתי את נושא סקוטלנד, כי תוצאות המשאל הללו יכולות להשפיע על עתיד חבל הארץ הצפוני.
הניצחון הסוחף של ה-Out באנגליה (לא כולל לונדון), והעובדה שאחוז ההצבעה בה היה גבוה מכל חבל ארץ אחר בממלכה (מלבד גיברלטר השולית), הכריעו את הכף במאבק הצמוד.
המשמעות הגדולה ביותר של תוצאות המשאל, בהמשך לתוצאות בחירות 2015, היא הפילוג בחברה הבריטית: בצד של התומכים בהישארות, נמצא את המעמד הבינוני-גבוה, הצעירים, המיעוטים, את רוב מצביעי הלייבור והליברל-דמוקרטים ואת כרבע ממצביעי השמרנים (הערכה שלי), יחד עם תומכי ה-SNP. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית ע"י עיר הבירה לונדון וסביבתה, מעוזי הלייבור הגדולים שנותרו - ליברפול, מנצ'סטר וקרדיף, סקוטלנד כולה שהולכת ומתרחקת משאר בריטניה, ורובה של צפון אירלנד (למעט המחוז הימני והיוניוניסטי Antrim). בצד של התומכים בעזיבה, נמצא את המעמד הבינוני-נמוך, המבוגרים, לרוב לבנים. הצד הזה מיוצג גיאוגרפית בעיקר ע"י האזורים הכפריים (העצומים מבחינת גודל) של אנגליה וויילס, ומיוצג פוליטית ע"י תומכי מפלגת הימין UKIP, רוב תומכי השמרנים וחלק מתומכי הלייבור, שהולכים ומתרחקים מהמפלגה על רקע נושא ההגירה והשינויים הפוליטיים שעוברים על בריטניה.
אלו שהצביעו בעד ההישארות לא עשו זאת מאהבה לאיחוד; הם עשו את זה בעיקר בגלל תחושת הקוסמפוליטיות, בגלל האפשרויות שהם רואים בחברות באיחוד (לימודים ומחייה במדינות אחרות, נניח) וגם בגלל העובדה שמחנה העזיבה שיקף בעיניהם מחנה ימין קיצוני שיכול לסכן את בריטניה.
אלו שהצביעו נגד ההישארות כן עשו זאת משנאה לאיחוד, אבל לא רק, אלא גם כמעין מרד נגד "מדינת לונדון", נגד הממסד והאליטות, נגד הקוסמופוליטיות והגלובליזציה, כתגובה לפחד ממהגרים. התחושה שלהם, כפי שתיאר זאת מנהיג UKIP נייגל פראג', היא שהיום הוא יום העצמאות של בריטניה, יום השחרור. ומה מתאים יותר לשחרור מהשיר הנ"ל של Queen (שכזכור הסולן שלה היה מהגר ממוצא פרסי):
בפוליטיקה הבריטית, מדובר ברגע מכונן. ייתכן שהפילוג בחברה הוביל בשבוע שעבר לרצח המזעזע של חברת הפרלמנט מהלייבור, ג'ו קוקס, מהשבוע שעבר. חוסר היציבות רק החמיר הבוקר עם התפטרותו של דייויד קמרון מראשות הממשלה, שתוביל לבחירות על ההנהגה של המפלגה השמרנית (ועל ראשות הממשלה), שיערכו בחודשיים-שלושה הקרובים. בבחירות הללו, ובהנחה שיתמודד, כל תוצאה אחרת מלבד ניצחון של בוריס ג'ונסון תהיה הפתעה מרעישה. ג'ונסון הוא סוג של טראמפ בריטי, רק מנומס יותר. יחסי ארה"ב ובריטניה, לפחות עד לסיום כהונתו של אובמה כנשיא, צפויים להיות לא קלים. כשאובמה הפציר בתושבי בריטניה לתמוך בהישארות בביקורו האחרון בממלכה (באפריל), שייך ג'ונסון את דבריו של אובמה לעובדה שאביו הוא קנייתי. ג'ונסון נודע בעיקר בזכות כהונתו בת 8 השנים, שהסתיימה לפני כחודשיים, כראש עיריית לונדון. אחרי משאל העם, שבו ג'ונסון הוביל את קמפיין העזיבה והעיר לונדון הצביעה בעד הישארות ברוב גורף, ג'ונסון לא יהיה דמות אהודה במיוחד כשייכנס לדאונינג 10, כנראה בתחילת אוקטובר. תושבי העיר מתקשים לעכל את התרחשויות היממה האחרונה, אם נאמין לכלי התקשורת. ראש העירייה סאדיק חאן כבר שוחח עם השרה הראשונה של סקוטלנד, ניקולה סטרג'ון, לגבי המשך החברות באיחוד האירופי של לונדון ושל סקוטלנד. סטרג'ון הכריזה היום כי תנקוט בכל הצעדים האפשריים כדי לשמור את סקוטלנד באיחוד, כולל אפשרות למשאל עם שני; גם בלונדון עלו היום יוזמות אזרחיות, שנראות לעת עתה הזויות לחלוטין - החל ממשאל עם חדש, הישארות באיחוד למרות התוצאות, וכלה בהצעה של עצמאות לעיר ופרישה מהממלכה. הזויות ככל שיהיו הצעות אלו, הן מבטאות הלך רוח מסוים בעיר הקוסמפוליטית, שהניתוק בינה לבין שאר המדינה לא היה לעולם גדול כפי שהוא כעת. ואם בלונדון קוראים ליציאה (מבריטניה), זה מזמין את השיר הבא:
אז ההשפעות הפוליטיות של המשאל יכולות להתרחב לאירופה ולארה"ב. הנה רשימת המאורעות הפוליטיים הצפויים בשנה וחצי הקרובות, שיכריעו לאן צועדת אירופה ולאן צועד העולם:
26/6/16 - בחירות בספרד: בעוד יומיים, הספרדים הולכים לקלפיות שוב, חצי שנה אחרי הבחירות האחרונות, שתוצאותיהן לא אפשרו הקמת ממשלה יציבה. מפלגת השמאל (שהיא אירו-סקפטית אבל כרגע לא תומכת ביציאה מהאיחוד) האנטי-ממסדית פודמוס צפויה להתחזק עוד יותר בבחירות אלו, אך כנראה שמפלגת המרכז-ימין ה-PP תישאר בשלטון. בכל מקרה, בספרד משאל העם היחיד שעומד כרגע על הפרק הוא משאל עם על עתיד קטלוניה.
2/6/16 - בחירות באוסטרליה: 3 שנים בלבד אחרי הבחירות האחרונות, בחירות נוספות באוסטרליה. ייתכן שמפלגת הלייבור תחזור לשלטון על חשבון המפלגה הליברלית (מפלגת המרכז-ימין). בכל מקרה ההשפעה של בחירות אלו לא צפויה להיות משמעותית.
אוקטובר - בריטניה ואיטליה: בחודש זה תבחר המפלגה השמרנית את האיש או האישה שיחליפו את דייויד קמרון בתפקיד ראש ממשלת בריטניה. במקביל, באיטליה יתקיים משאל עם על רפורמות חוקתיות שמציע ראש הממשלה רנצי (ממפלגת המרכז-שמאל המפלגה הדמוקרטית). אם המשאל יסתיים בדחיית הרפורמות, רנצי כבר הודיע שילך לבחירות חדשות, שבהן צפויה התחזקות משמעותית לכוחות הימין הקיצוני (מפלגת הליגה הצפונית, Lega Nord) ולמפלגה האנטי-ממסדית "תנועת חמשת הכוכבים", שהיא מפלגה בעלת מצע לא ברור במיוחד, אך נחשבת לאירוסקפטית ומתנגדת לאיחוד.
8/11/16 - בחירות בארה"ב: הבחירות של השנה (מבטיח לחזור לכתוב עליהן בסוף תקופת המבחנים). הקרב בין טראמפ (השרלטן) לקלינטון עשוי לקבוע את הלך הרוח הפוליטי, המדיני והכלכלי של השנים הקרובות בעולם.
מרץ 17 - בחירות בהולנד: מנהיג הימין הקיצוני חירט וילדרס ומפלגתו מובילים בסקרים. ניצחון שלהם יביא למשאל עם על המשך החברות באיחוד של הולנד.
23/4/17+11/6/17 - בחירות בצרפת: הקרב על הנשיאות בצרפת, שעשוי להיות קרב בלימה מול החזית הלאומית של מרין לה פן. לה פן עצמה צפויה לעלות, לפחות על פי הסקרים, לסיבוב השני. שם היא צפויה להיתקל במועמד המרכז-ימין, כאשר הנשיא הסוציאליסט הולנד הולך הביתה, אלא אם כן יקרה משהו מאוד בלתי צפוי. ניצחון ללה פן יוביל, במקרה הטוב, למשאל עם על ההישארות באיחוד, ובמקרה הרע, לפרישה מהאיחוד ולפירוק מעשי שלו.
סוף 2017 - בחירות בגרמניה: מרקל אמורה לנצח שוב, אבל הפופוליזם הימני בגרמניה הולך וגואה, תנועת הימין אלטרנטיבה לגרמניה מתחזקת, והבחירות הללו עשויות להיפתח לחלוטין.
ייתכן שכל הרעש של היום הזה יסתיים בלא כלום, אבל ייתכן שהיום הזה ידליק שינויים פוליטיים, חברתיים וכלכליים, שאת ההשלכות שלהם לא ניתן לצפות. בינתיים, ניפרד מהאיחוד יפה עם עוד שיר מצוין של הביטלס.
למי שמתעניין בעוד ניתוחים - הניו יורק טיימס בפילוחים מספריים
http://www.nytimes.com/interactive/2016/06/24/world/europe/how-britain-voted-brexit-referendum.html?action=click&pgtype=Homepage&clickSource=story-heading&module=span-abc-region®ion=span-abc-region&WT.nav=span-abc-region&_r=0
