הלילה החורפי עבר בחרדה על ג'ורג'. הוא חיכה לבוקר כדי שיוכל סוף סוף לצאת מתוך החשיכה. וככל שהוא חיכה יותר, כך היה נראה שהבוקר מעולם לא יגיע.
ובכל זאת, בבוקר בתחנת האוטובוס, הייתה לו קצת תקווה. הוא היה שקוע במחשבותיו באוטובוס, ולא שם לב לחבורת הבריונים שמסביבו. אך כשנשמע הרעם והפחד ניכר בו, הם החלו לעלוב בו, וללעוג למראהו הצנום והמוזר. הוא ניסה להתעלם מהם, אך לשווא. הוא ירד מן האוטובוס בדמעות. כזה היה, רגיש להחריד.
"אתה צריך להיות כמו כולם", הוא אמר לג'ורג', שידע רק להקשיב ולא להגיב. ולעיתים גמר בליבו לוותר על כל סממן ייחודי משלו, רק כדי שיוכל לזכות בחיבה. רק כדי שיוכל לשכוח את רעש הרעם המפחיד.
כמה שנים עברו. ג'ורג' היה כבר חוקר בכיר, ונדמה שרעש הרעם כבר נשכח. הוא חיכה לטלפון חשוב במשרדו, אך כשהטלפון צלצל, זה לא היה מה שהוא ציפה לו. "הבדיקות שלך חזרו", אמר הרופא. "אתה צריך לבוא בדחיפות".
הזמן עבר, ולא הרבה ממנו עוד נותר. הוא שכב במיטת בית החולים, בחדר אפור וחסר חיים. היא הגיעה לבקר אותו, ועל אף שהיה באפיסת כוחות, בפניו ניכר אושר עילאי. זו הייתה אולי הזדמנות אחרונה, לקצת תשומת לב, גם אם לא הייתה כפי שהיה רוצה. "אתה רוצה לצאת קצת החוצה לשמש?", היא שאלה. ג'ורג' קם מיד מהמיטה, משאיר מאחוריו כל כאב שאפף אותו.
הם ישבו בחוץ, ולפתע השמש התחלפה בעננים. הרעם הופיע מיד לאחר מכן, ודמעה זלגה מעינו.
"אני יכול לבקש ממך חיבוק?", הוא שאל בחרישיות. היא חיבקה אותו חזק, כאילו מחפה על כל מה שהיה חסר. נדמה שזה כל מה שהיה צריך.
כשהגיע בחזרה למיטה, הוא עצם את עיניו, בפעם האחרונה.
כמעט 7 חודשים עברו מאז ה-6.3.20, יום שישי. 5 משחקי יורוליג שוחקו באותו יום, כולל משחק שנערך בבלגרד, בו הנחילה הכוכב האדום למכבי ת"א תבוסה לא אופיינית. הקורונה כבר הייתה ברקע, במיוחד באיטליה, אך איש לא היה יכול לשער שזה יהיה הערב האחרון של עונת 2019-2020 בליגת הכדורסל הטובה ביבשת. אף אחד לא יודע איך ואם העונה הזו תסתיים, אבל בינתיים, נתנחם בכך שהכדורסל חוזר.
פיינל פור היורוליג ב-2014, בימים שבהם עוד היה מותר להכניס קהל למגרשים.
By Savino Paolella - https://www.flickr.com/photos/savinopaolella/24758264853/, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=47284302
תקופה לא פשוטה עברה על אירופה והעולם, שעדיין לא הסתיימה; הכדורסל האירופאי לא היה חף מנזק. רק הליגות בישראל, גרמניה וספרד שבו לשחק; שאר הליגות בוטלו. יוצאת דופן היא ליגת האלופות בכדורסל, שתקיים השבוע טורניר פיינל אייט כדי לקבוע את זוכת העונה הקודמת.
התמשכות העונת ה-NBA (בבועה באורלנדו) מנעה מעברים גדולים מהיבשת הישנה לצד השני של אוקיינוס, וההפך. למרות זאת, כמה מעברים גדולים התרחשו בתוך היבשת.
צסק"א מוסקבה, שהייתה במקום הרביעי בטבלה (בשוויון עם מכבי ת"א) כשהעונה הופסקה, ביצעה שתיים מן ההעברות הבולטות של הקיץ, כשהחתימה את הסנטר הסרבי ניקולה מילוטינוב והפורוורד הגיאורגי טורניקה שנגליה.
מילוטינוב בן ה-25 התחיל את הקריירה המקצוענית שלו בהמופארם הסרבית, ולאחר מכן שיחק שנתיים במדי פרטיזן בלגרד; ב-2015 עבר לאולימפיאקוס, שבה שיחק עד לאחרונה. בשתי העונות האחרונות היה מילוטינוב מהשחקנים הטובים ביבשת. בעונה שעברה רשם 10.3 נקודות ו-8.2 ריבאונדים בממוצע למשחק. עם זאת, בתקופתו לא הצליחה הקבוצה לשחזר את ההצלחה המסחררת שלה זכתה בשנים קודמות.
שנגליה הגיאורגי התחיל את הקריירה בספרד ובבלגיה, ולאחר קדנציה קצרה וכושלת ב-NBA, הגיע לויטוריה ב-2014. אחרי שהיה כינור שני לכוכבים כמו מייק ג'יימס ויאניס בורוסיס, הפך שנגליה בשנים האחרונות לסמל הבלתי-מעורער של ויטוריה, ולאחד מהפאוור פורוורדים הטובים ביבשת, הסטרץ' פור האולטימטיבי. גם שנגליה, עם זאת, לא הצליח להוביל את ויטוריה להישג טוב יותר מהעפלה לרבע גמר היורוליג.
גם לשנגליה וגם למילוטינוב יש מה להוכיח בצסק"א, שבשנה שעברה הציגה סגל אנמי באופן יחסי, אבל נראתה טוב במשך רוב העונה. יחד עם פויטמן הגרמני שממשיך, לצסק"א יש קו קדמי נהדר; עם זאת, עזיבתם של היינס ו-וורונצ'ביץ' האתלטים והמהירים תיאלץ את איטודיס לשנות את תכניות המשחק שלו. השאלה שנשאלת שוב היא, האם הקו האחורי שלה מספיק טוב? מייק ג'יימס עדיין לא הוכיח את עצמו כשחקן שמסוגל להוביל קבוצה להישגים. כשלצידו בקו האחורי שחקנים בינוניים כמו האקט ושטרלניקס, נדמה כי צסק"א תהיה תלויה ביכולתם של היליארד וקלייברן, המתאושש מפציעה קשה, כדי להיאבק על התואר.
בצד השני של היבשת, ברצלונה, שהתחילה את העונה שעברה כקבוצה הטובה באירופה וסיימה אותו בכישלון חרוץ, לאחר שהפסידה בגמר הליגה הספרדית לויטוריה הבינונית. השינוי המשמעותי של ברצלונה הוא על הקווים - פשיץ' הוחלף בשאראס, שמקבל את ההזדמנות הראשונה שלו כמאמן בקבוצה גדולה, וחוזר לקבוצה איתה זכה כשחקן בגביע אירופה הראשון שלו ב-2003. הנוכחות של שאראס, שהושווה לא מעט פעמים למורו ורבו אוברדוביץ', על הקווים, והגעתו של ניק קלאת'ס מפנאתינייקוס לקבוצה אמורות לגרום לברצלונה לשחק באופן שיטתי יותר. חזרתו של הרטל מפציעה ארוכה בוודאי תעזור לברצלונה, שבמשך רוב העונה שעברה שיחקה עם מלקולם דילייני המבולגן כמוביל כדור יחיד.
מצד שני, ייתכן שעזיבתו של טומיץ', למרות שהיה רע בהגנה ובינוני בהתקפה, תפגע בקבוצה. המחליפים של מירוטיץ' וברנדון דייויס העונה יהיו אוריולה וסמיתס הבינוניים; שמועות עיקשות על חזרתם הקרבה לקטלוניה של האחים גאסול, או לפחות של אחד מהם, ליוו את ברצלונה במשך רוב הקיץ, אבל בינתיים ברצלונה נותרה ללא מחליף לטומיץ', וקצרה במיוחד בצבע. בימים האחרונים שוב הוזכר שמו של מארק גאסול בהקשר לקבוצה, אז נחכה להתפתחויות.
בעונה שעברה, ברצלונה שיחקה כדורסל טוב רוב הזמן, אבל כשהיא נתקלה בקבוצה ששיחקה מסודר ונכון בשני צידי המגרש, היא קרסה. את העונה תפתח ברצלונה במשחק בית נגד צסק"א. זה מה שקרה מול צסק"א בבית בעונה שעברה:
כבר במהלך הראשון נוכל לראות את היינס (שהספיק לעזוב מאז את צסק"א למילאנו) חותך לסל ללא בעיה כשמירוטיץ', טומיץ' וסמיתס פשוט מסתכלים עליו. היינס יכול לסיים בדאנק, אבל הוא בוחר להוציא החוצה לקורבנוב הפנוי בפינה. מירוטיץ' סוף סוף מזיז את הרגליים, אבל זה מאוחר מדי - קורבנוב מוסר לפויטמן שקולע בקלות מבחוץ בזמן ששלישיית הגבוהים של ברצלונה צופה בעניין.
ב-0:14 בסרטון, עוד מהלך גאוני של צסק"א מבית מדרשו של איטודיס - היינס חוסם, מקבל את הכדור משטרלניקס ומתגלגל בפנימה בקלות, ואז מוסר את הכדור לקורבנוב שעובר את מירוטיץ' כאילו היה אוויר, ומטביע.
ניתן לשער ששני המהלכים האלו לא היו עוברים בשקט אצל שאראס.
מי שיקבל העונה יותר דקות בברצלונה יהיה אוריולה, שנחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בקבוצה. והנה הוא בכל זאת ב-1:07, "אוכל" את ההטעייה של וורונצ'ביץ' ומקבל שלשה על הפרצוף.
ב-2:06, ברצלונה משום מה, מביאה שמירה כפולה על שטרלניקס, מה שמשאיר אותו להחליט מי יקלע את השלשה הפנויה על הבאזר - היליארד או וורונצ'ביץ', בזמן שדייויס מאחר להגיע להגנה.
המשחק הסתיים כמובן בניצחון ענק של צסק"א, 96:67 בחוץ.
עד למשחק החוזר בין שתי הקבוצות במוסקבה, ברצלונה עשתה כמה התאמות. הנה ב-1:20, היגינס מושך אליו שמירה כפולה, דייויס חוסם ומתגלגל פנימה בדרך לדאנק, כשהוא מנצל את החולשה של פויטמן בהגנה. זה מה שקורה גם במהלך הבא - שמירה כפולה על היגינס, דייויס חוסם ונע לכיוון הסל, אבל הפעם צסק"א מוכנה יותר; זה מאפשר להיגינס למסור לדילייני שנשאר פנוי לשלשה בפינה.
היכולת העדיפה של הסגל של ברצלונה באה לידי ביטוי במשחק הזה, אבל צסק"א נשארה בחיים בזכות אגרסיביות בהגנה - כמו ב-1:45 - קורבאנוב האגרסיבי נצמד לחסימה, חוטף את הכדור מאוריולה וקלאבר המגושמים ומסיים במהירות בצד השני.
המשחק הזה הסתיים בניצחון גדול של ברצלונה, כשמירוטיץ' מנצל את יתרון הגובה שלו על סנט-רוס שנשלח לשמור עליו, וקולע מעליו בסיבוב (2:45 בסרטון* בדרך לניצחון חוץ יקר, 82:80.
שניים משחקני המפתח של הקבוצות הללו, היינס ודילייני, עברו הקיץ למילאנו, שכמו בכל קיץ, בנתה סגל יקר ונוצץ. האם הפעם זה לא ייגמר בעוד כישלון? מצד אחד, היינס הנפלא בוודאי יחסר לצסק"א, שתהיה הרבה פחות אתלטית בלעדיו; מצד שני, מילאנו, גם עם מסינה על הקווים, היא לא צסק"א. רודריגז ודילייני יכולים להפוך את ההתקפה של מילאנו למלהיבה, אך הם מאוד יתקשו לתת תשובה בהגנה מול רוב הקבוצות. גם יכולותיו ההגנתיות של דאטומה, שהגיע מפנרבחצ'ה ונחשב בעבר כשחקן הגנה נהדר, עומדות בסימן שאלה כעת. ולמי שצריך תזכורת, הנה היא -
עם 9 (!) שחקני מפתח מעל גיל 30, וחבורה של שחקני הגנה בינוניים ומטה, קשה לראות את מילאנו מתברגת בצמרת, למרות הסגל הנוצץ.
קיץ מוזר עבר גם על ריאל מדריד, שאיבדה את מיקי ומחרי מתחת לסל, אך משום מה ויתרה על החתמתו של ז'יזיץ' ואפשרה למכבי להחתים אותו. קמפאצו היה אמור לעבור ל-NBA, אך התמשכות הליגה ועניינים כספיים אילצו אותו להישאר במדריד לעת עתה. הקבוצה לא הייתה פעילה כמעט כלל בשוק ההעברות, מלבד החתמתו התמוהה מעט של אלברטו אבלדה, שחקן בינוני מוולנסיה, שכללה תשלום ביי-אאוט של 1.5 מיליון דולר (!) והחזרתו מהשאלה של קרלוס אלוסן, רכז מבטיח בן 19 שעדיין לא הוכיח את עצמו. גם לריאל יש 9 שחקנים מעל גיל 30 בסגל, וקו קדמי שנראה מעט פגיע. ברור שהקבוצה בכל זאת תהיה בצמרת היורוליג, אך נראה שהגיל ישחק תפקיד העונה.
פנרבחצ'ה תנסה להתחיל מחדש אחרי עידן אוברדוביץ'. למרות הקשיים הכלכליים, הצליחו הטורקים להשאיר אצלם את וסלי ודה קולו, אבל איבדו את סלוקאס, קאליניץ', וויליאמס ודאטומה. איגור קוקושקוב, המאמן האירופאי הראשון ב-NBA ומי שהוביל את סלובניה לזכייה ביורובאסקט ב-2017, מונה למאמן, וברתל, אולנובאס ולורנזו בראון הצטרפו. מה שבטוח, זו לא אותה פנרבחצ'ה שהופיעה ב-5 פיינל פורים רצופים (2015-2019); במקרה הטוב, היא תצליח להשתחל לפלייאוף.
לעומתה, יריבתה העירונית אנדולו אפס הצליחה לשמור על הסגל שלה, ותנסה השנה לשחזר את הדומיננטיות שהפגינה בעונה שעברה (מאזן של 24-4 כשהופסקה הונה), בהובלתם של לארקין ומיצ'יץ'. קשה לראות את אפס מפגינה את אותה דומיננטיות, אך בהחלט היא אחת מהפייבוריטיות לזכייה העונה.
את מקומן של פנאתינייקוס ואולימפיאקוס השוקעות בטופ האירופאי ינסו לתפוס ולנסיה וחימקי, שבנו הקיץ סגלים מרשימים. וויליאמס וקליניץ' עברו מפנרבחצ'ה לוולנסיה; חימקי צירפה לקו הקדמי הגם כך מרשים שלה את גרג מונרו וג'ורדן מיקי (שחוזר אחרי עונה בריאל). נדמה, עם זאת, שהיא שוב תקום ותיפול על יכולתו של שבד.
ז'לגיריס, שאיבדה הקיץ גם את שאראס וגם את הכוכב אולנובאס (שעבר לפנרבחצ'ה כאמור), תתקשה להילחם על הפלייאוף, למרות שלמדנו שאי אפשר להספיד אותה.
זניט סנט פטרסבורג, עם אלוף אירופה לשעבר צ'אבי פסקואל על הקווים, תנסה להיאבק על הפלייאוף. הקבוצה צירפה את הרכז המנוסה קווין פאנגוס, שפספס את כל העונה שעברה בשל פציעה; את הקלעי בילי בארון שכיכב בעונה שעברה בכוכב האדום; ואת ארתורס גודאיטיס, שהיה הסנטר הפותח של מילאנו.
וכעת, הגענו למכבי תל אביב.
הקבוצה לקחה כמה הימורים, כשהחתימה את ג'ונס הלא מנוסה לעמדת הרכז, ואת ז'יז'יץ' ובנדר שחזרו מה-NBA בקו הקדמי. היתרון הגדול של מכבי הוא שחקני המפתח שנשארים - ווילבקין, האנטר, דורסי, בראיינט, זוסמן (שעדיין פצוע בינתיים) וקלויארו. סנדי כהן, בלייזר ומקס היידגר, המתאזרח שהגיע מהמכללות, ינסו להוכיח את עצמם בדקות שיקבלו.
חשוב לזכור שהחל משלב מוקדם מאוד בעונה שעברה, מכבי שיחקה ללא שלושה משחקני החמישייה שלה בתחילת העונה (וולטרס, כספי ובלאק) ואחד מהמחליפים החשובים שלה (דיברתולומיאו). עם ששת שחקני המפתח שנשארו, אייסי, אבדיה וג'ייק כהן, מכבי ניצחה בבית, בין השאר, את צסק"א, פנאתינייקוס, ברצלונה ואנדולו אפס, וגם את פנרבחצ'ה בחוץ.
איך היא עשתה את זה? ניקח לדוגמה את המשחק מול צסק"א.
עם תחילת הסרטון, נוכל לראות את מכבי מבצעת מהלך של "חסימה כפולה" (דאבל סקרין) באמצעות בראיינט והאנטר. בראיינט משתמש בגובה שלו ובאגרסיביות כדי להדוף את אנטונוב מווילבקין, האנטר מרחיק את בולומבוי, וזה מספיק כדי לאפשר לווילבקין זריקה נוחה לשלשה שנכנסת פנימה.
עם זוסמן, ג'ייק כהן ובראיינט פנויים בפינות, צסק"א לא יכולה לאפשר לעצמה להביא שמירה כפולה על ווילבקין.
ב-0:23, אייסי חוסם עבור ווילבקין, והאנטר מנצל את זה כדי להיכנס פנימה ולהטביע (האנטר היה יכול גם למסור לבראיינט שהיה חופשי לשלשה בפינה). מכבי תצטרך לחפות על אובדן האגרסיביות של אייסי.
ב-0:40, קצת הגנה - האנטר נשלח לשמור על האקט, מסתיר לו את נתיב המסירה, ואבדיה ו-ווילבקין משתלטים על הכדור. ווילבקין מוביל את התקפת המעבר ומוצא את בראיינט חופשי לשלשה שנכנסת פנימה.
את התרגיל הבסיסי שמכבי הפעילה בעונה שעברה - האנטר חוסם לווילבקין, שמתפנה לשלשה או מוסר לשלשה פנויה למישהו אחר (בראיינט\דורסי) או מוסר להאנטר שמתגלגל פנימה ומסיים מתחת לסל - מכבי אמורה להפעיל בהצלחה גם העונה. ברגעים שבהם המשחק יהיה תקוע, תנסה מכבי להסתמך על היכולת של ז'יזיץ' במשחק גב לסל (משהו שהאנטר פחות טוב בו), ועל הקליעה מבחוץ של הקלעים שלה.
מכבי אמורה להיות העונה קבוצת שלשות מעולה, אבל היא תחסר את האתלטיות והגובה של אבדיה, ואת האגרסיביות של אייסי. האם זה יספיק כדי לשחזר את ההצלחה של העונה שעברה?
2:30 בלילה בשעון מזרח ארה"ב, 9:30 בבוקר בישראל. רשתות הטלוויזיה האמריקניות קבעו כי טראמפ ניצח בוויסקונסין, ולפיכך, עבר את 270 האלקטורים הדרושים ונבחר לנשיא ארצות הברית. 20 דקות מאוחר יותר, הוא כבר נשא את נאום הניצחון שלו.
כמעט ארבע שנים חלפו מאז אותו ליל בחירות (טראומתי, אם יורשה לי, להוסיף בנימה אישית) ב-2016, בו העולם הכה בתדהמה וצפה בדונלד טראמפ נבחר לנשיא ארה"ב. את ניצחונו האלקטורלי הוא היה חב במידה רבה לניצחונו במדינת וויסקונסין.
בחירות 2016: טראמפ - 47.22% (1,405,284), קלינטון 46.45% (1,382,536)
בחירות 2012: אובמה - 52.83%, רומני - 45.89%
מושל: טוני איברס (דמוקרטי)
סגן מושל: מנדלה בארנס (דמוקרטי)
סנטורים: רון ג'ונסון (רפובליקני), תמי בולדווין (דמוקרטית)
בית הנבחרים של ארה"ב: 5 רפובליקנים, 3 דמוקרטים
הסנאט המדינתי: רוב 14-19 לרפובליקנים
בית הנבחרים המדינתי: רוב 36-63 לרפובליקנים
By TUBS - Own work; This vector image includes elements that have been taken or adapted from this file: Usa edcp location map.svg (by Uwe Dedering).This vector image includes elements that have been taken or adapted from this file: USA Hawaii location map.svg (by NordNordWest).This vector image includes elements that have been taken or adapted from this file: Canada location map.svg (by Yug)., CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=15949873
מדינת וויסקונסין שוכנת בצפונה של ארה"ב, באזור האגמים הגדולים. ממזרחה היא גובלת באגם מישיגן, ובצפון-מזרח המדינה היא גובלת במדינת מישיגן ובאגם סופיריור. ממערבה נמצאת מדינת מינסוטה, ומדרומה, המדינות אילינוי ואיווה.
החל מהמאה העשירית, שבטי המיסיסיפיאן והאונאוטה התגוררו באזור זה. מגלה הארצות הצרפתי ז'אן ניקולה (Jean Nicolet) היה האירופאי הראשון שהגיע לאזור ב-1634, כשהפליג באזור האגמים, והגיע לחופה של ההתיישבות הילידית רד בנקס, היום העיר גרין ביי. מגלי ארצות וסוחרים צרפתים המשיכו להגיע לאזור במאה השנים הבאות, ואף השתמשו בה כנתיב מסחר לסחר פרוות, אך לא הוקמו מושבות צרפתיות.
במלחמת הצרפתים והאינדיאנים, שהתרחשה בין 1754 ל-1763, השתלטה בריטניה על האזור. גם הבריטים התעניינו בעיקר בסחר פרוות, אולם בתקופתם החלה התיישבות אירופאים, במיוחד של צרפתים-קנדים, אך היא הייתה עדיין בהיקפים קטנים. ב-1783, לאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, נחתם הסכם בין בריטניה לארצות הברית, ו-וויסקונסין הפכה לטריטוריה אמריקאית (אך עדיין לא נחשבה למדינה).
טנק קוטג', שהוקם ב-1776 בגרין ביי על ידי החוקר הצרפתי-קנדי ג'וזף רוי; זהו הבניין העתיק ביותר שהשתמר בוויסקונסין. By Royalbroil - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=35330335
עד לאמצע שנות ה-30 של המאה ה-19, ההתיישבות בוויסקונסין הייתה מוגבלת, וב-1830 התגוררו בה 3,635 תושבים בלבד. סלילת תעלת אירי, שחיברה בין האוקיינוס האטלנטי לאזור האגמים הגדולים, האיצה את ההתיישבות באזור; יאנקים (אמריקאים צפוניים ממוצא אנגלי) החלו להתיישב בוויסקונסין, וכמוהם גם אוכלוסיות גדולות של מהגרים גרמנים, אירים ונורווגיים, שייסדו מוסדות קתוליים ולותרנים במקום. האוכלוסיות הילידיות והצרפתיות-קנדיות שהתגוררו באזור קודם לכן נושלו ממעמדן.
ב-1848 וויסקונסין הוכרזה כמדינה, המדינה ה-30 שהצטרפה לאיחוד. המפלגה הדמוקרטית שלטה בפוליטיקה המקומית באותן שנים, כמו גם בארצות הברית כולה. עם זאת, מספר שנים לאחר מכן השתנה מאזן הכוחות, כאשר פעילים צפוניים נגד העבדות ו-וויגים לשעבר הקימו, בריפון שבוויסקונסין, את המפלגה הרפובליקנית. תנועת ה-Abolitionism (ביטול העבדות) הייתה פופולרית במיוחד בוויסקונסין, וקבוצה קטנה של עבדים אפרו-אמריקנים אף הגיעה למדינה כדי למצוא בה חירות. במלחמת האזרחים וויסקונסין הייתה כמובן חלק מהאיחוד, מהצפון, ו-91,000 חיילים מהמדינה השתתפו במלחמה.
Little White Schoolhouse, ריפון, וויסקונסין - המקום בו נולדה המפלגה הרפובליקנית ב-20 למרץ, 1854.
By Royalbroil - Own work, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=18493223
לאחר המלחמה עברה המדינה התפתחות מואצת, גידול משמעותי באוכלוסייה, תיעוש ובנייה של מסילות רכבת. בצפון המדינה, אזור מיוער במיוחד, צמחה תעשיית המסחר בעצים ותוצרי עץ; בדרום המדינה צמחה חקלאות ענפה. חקלאות החלב התפתחה במיוחד, ו-וויסקונסין תהפוך למדינה הידועה בייצור מוצרי חלב, עד ליום הזה (נודעה במיוחד הגבינה Wisconsin cheese).
המפלגה הרפובליקנית שלטה ללא עוררין במדינה ובאזור זה בכלל. המפלגה הדמוקרטית הייתה, באותה תקופה, מפלגתם של אנשי הדרום.
בסוף המאה ה-19, גדלה אוכלוסיית וויסקונסין ליותר מ-2 מיליון איש. בדומה לשכנותיה למערב התיכון ואזור הערבות (Prairies) האמריקני, היו בה אוכלוסיות משמעותיות של מהגרים גרמניים, מזרח-אירופאים וסקנדינביים, שעסקו בחקלאות או בתעשייה בערים הולכות וגדלות, כמו מילווקי, והביאו איתם רעיונות פרוגרסיביים ופופוליסטיים, כמו זכויות עובדים. יהיה זה הזרז לשינוי פני האזור ברמה הפוליטית.
איור של מילווקי התעשייתית ב-1882
רחוב וויסקונסין ובניין פבסט בעיר מילווקי, 1900
האגף השמאלי-פופוליסטי של המפלגה הרפובליקנית באותה עת (דבר שנשמע הזוי בימינו), היה הדומיננטי ביותר בפוליטיקה של המדינה באותה עת. הם הובילו לשינויי חקיקה פרוגרסיביים משמעותיים, כמו דמוקרטיזציה של הבחירות במדינה, ע"י יצירת מערכת פריימריז מקיפה ופורצת דרך, הראשונה מסוג זה בארה"ב; חוקי הפיצויים לעובדים (בגין נזק הנגרם בעבודה) הראשונים בארה"ב; חקיקת שאפשרה גביית מס הכנסה ויצירה של רשת אוניברסיטאות ציבוריות שהנגישו את ההשכלה הגבוהה. מי שהוביל את הצעדים הללו היה הפוליטיקאי החשוב ביותר בהיסטוריה של וויסקונסין, רוברט לה פולט (שזכה לכינוי Fighting Bob), בן למהגרים מצרפת וסקוטלנד. לה פולט כיהן כחבר קונגרס מ-1885 עד 1891, מושל וויסקונסין מ-1901 עד 1906 וסנטור מטעם המדינה מ-1906 עד למותו ב-1925; עוד נחזור אליו בהמשך.
בינתיים, מילווקי הפכה לאחד ממוקדי ההגירה המשמעותיים ביותר בארצות הברית; מלבד אוכלוסיות גדולות של גרמנים ופולנים, היו בעיר קהילות גדולות של מהגרים אירים, איטלקים, צרפתים, שוודים, רוסים, יוונים, סרבים וקרואטים. כמו כן, החלה הגירה של אפרו-אמריקנים והיספנים לעיר. רבים ממהגרים אלו היו קתולים, יהודים או נוצרים-אורתודוקסיים, שאף בנו כנסייה גדולה בעיצובו של האדריכל הנודע, יליד וויסקונסין, פרנק לויד רייט.
היום הדבר נשמע מעט הזוי, אך בתקופה זו זכו הרעיונות הסוציאליסטיים להצלחה מסוימת בפוליטיקה האמריקנית. מילווקי הפכה למוקד סוציאליסטי, ובשנת 1910 אף בחרה את ראש העיר הסוציאליסטי הראשון של עיר גדולה בארצות הברית, אמיל סיידל. הוא חיזק משמעותית את הרגולציה בעיר, יצר מערכת ציבורית חזקה וסגר בתי בושת ובתי קזינו שנעשו נפוצים. לאחר שנתיים, הוא נוצח על ידי מועמד משותף לרפובליקנים ולדמוקרטים.
כרזה סוציאליסטית מאפריל 1910, החוגגת את ניצחונו של סיידל.
7 ראשי עיר סוציאליסטיים נוספים מלבד סיידל נבחרו בוויסקונסין; 2 מהם במילווקי, דניאל וובסטר הואן שכיהן בין 1916 ל-1940 ופרנק זיידלר, ראש העיר הסוציאליסטי האחרון של עיר גדולה בארה"ב, בין 1948 ל-1960. פוליטיקאי סוציאליסט חשוב נוסף בוויסקונסין היה ויקטור ברגר, מהגר יהודי מהונגריה, שהיה אחד משני חברי מפלגה בלבד שכיהנו בקונגרס האמריקני.
ב-1912 מועמד המפלגה הסוציאליסטית לנשיאות, יוג'ין דבס, שרץ עם סיידל כמועמד לסגן נשיא, זכה ב-8.37% מהקולות במדינה, כולל 27% במחוז מילווקי. מועמדותו של הנשיא הרפובליקני לשעבר טדי רוזוולט, במסגרת המפלגה הפרוגרסיבית, פיצלה את קולות הרפובליקנים, ואפשרה לווילסון, הנשיא הדמוקרטי הנבחר, לנצח במדינה - הדמוקרטי השני בלבד שעשה זאת בין 1856 ל-1932 (הראשון היה הנשיא קליבלנד ב-1892).
במהלך שנות שלטונו של ווילסון, היה לה פולט ממתנגדיו החריפים, במיוחד על רקע ההחלטה להשתתף במלחמת העולם הראשונה. במקביל, נעשתה המפלגה הרפובליקנית שמרנית יותר, ולה פולט החליט לפרוש ממנה ולרוץ ב-1924 כמועמד עצמאי לנשיאות, מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, ובברית עם המפלגה הסוציאליסטית ומפלגת האיכרים והחוואים הפופוליסטית. הוא זכה ב-16.6%, עם כמעט 5 מיליון קולות; היה זה אחד מהקמפיינים המוצלחים בהיסטוריה של מועמד שלישי (שאינו דמוקרטי\רפובליקני). על רקע עמדותיהם השמרניות של המועמדים הרפובליקניים (הנשיא המכהן דאז קולידג') והדמוקרטיים (ג'ון דייויס), לה פולט ייצג עמדה שמאלית-פופוליסטית. המדינה היחידה בה ניצח, עם זאת, הייתה וויסקונסין, מדינת האם שלו. מעט לאחר הבחירות הוא נפטר, אך בני משפחתו המשיכו במעורבות פוליטית. קרוב משפחתו, דגלאס לה פולט, מכהן מאז 1983 כמזכיר המדינה של וויסקונסין.
לה פולט על שער המגזין "Time", ב-3 לדצמבר 1923
הפרוגרסיבים נותרו כוח בוויסקונסין, אך לא לזמן רב. המדינה הפכה למאוזנת יותר מבחינה פוליטית - הצביעה לפרנקלין רוזוולט ב-1932, 1936, 1940 ולטרומן ב-48, אבל למועמדים הרפובליקניים ב-1944, 1952, 1956 ו-1960. ארגוני העובדים המשיכו להחזיק בהשפעה פוליטית, אך בשנות ה-50 עלה לגדולה הסנטור מטעם וויסקונסין, ג'וזף מקארתי הידוע לשמצה. פעילותו בסנאט, שם הוועדה בראשותו הילכה אימים על עשרות אישים ש"נחשדו" באהדה לקומוניזם, בהם שחקנים ואנשי רוח ומדע, הומוסקסואלים ובני מיעוטים, ובהם יהודים. פעילותו הביאה לו פופולריות רבה באמריקה שהייתה שרויה בשיאה של המלחמה הקרה עם ברית המועצות. בראשית פעילות הוועדה היה חבר בה גם בובי קנדי, אז כמשפטן (ולא כפוליטיקאי), אך בהמשך, כשהוועדה הקצינה את פעילותה, הוא עזב; מקראתי החל לחקור את הצבא ואת אנשי הדת והסתכסך איתם, מה שהוביל לנפילתו של הסנאטור הגזען, ולסיום ציד המכשפות שניהל. הוא הודח מראשות הוועדה, שקע בדיכאון, התמכרותו לאלכוהול הקצינה והוא נפטר במאי 1957 משחמת הכבד.
מי שהיה יד ימינו של מקארתי בשנותיו האחרונות היה רוי כהן, עורך דין יהודי שהיה חבר בצוות התביעה נגד זוג המרגלים היהודים, יוליוס ואתל רוזנברג, ב-1951. כהן, הומוסקסואל בארון, ניהל במשך חייו מסעות צייד נגד הומוסקסואלים ובני מיעוטים, ובהם יהודים; הוא נודע באכזריותו. מאמצע שנות ה-70 שימש כעורך הדין, המנטור ואיש אמונו של דונלד טראמפ (מי אם לא?), עד לפטירתו ממחלת האיידס ב-1986.
וויסקונסין הלכה ונעשתה יותר דמוקרטית; ב-1988, למרות ניצחונו המוחץ של בוש האב בבחירות לנשיאות, המדינה תמכה במייקל דוקאקיס, המועמד הדמוקרטי. בוש כמעט ניצח בוויסקונסין ב-2004, אך אובמה זכה במדינה בקלות ב-2008; ב-2012 הוא ניצח בפער של כ-7%, על אף העובדה שהמועמד הרפובליקני לסגן הנשיא, פול ריאן, כיהן מטעם וויסקונסין בבית הנבחרים האמריקני. 32 שנה אחרי הניצחון הרפובליקני במדינה, ניצח בה טראמפ. התמיכה בדמוקרטים במדינות המערב התיכון, כמו וויסקונסין, הגיעה בעיקר מלבנים, רובם חסרי השכלת קולג'. שורשי התמיכה שלהם במפלגה הדמוקרטית נעוצים בתפיסות הפופוליסטיות שתיארתי קודם לכן, שיוצגו על ידי הדמוקרטים ביתר שאת מאז בחירתו של פרנקלין דלאנו רוזוולט לנשיאות ויישום תכנית "הניו דיל" להתמודדות עם השפל הכלכלי באותה עת.
לבנים בעלי השכלת קולג', שרובם מתגוררים באזורי הפרברים של הערים הגדולות, היו במשך שנים תומכים מובהקים של הרפובליקנים, שייצגו תמיכה בממשלה קטנה והורדת מיסים. נושא זכויות האדם החל להיות משמעותי כבר בשנות השישים, אך הפופולריות של תפיסות ליברליות, כמו זכויות להט"ב, זכות להפלות ושיוויון לשחורים גדלה לקראת סוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, כששיעור בעלי השכלת הקולג' הלך ועלה במקביל.
עוד בימי ביל קלינטון, ויש שיאמרו עוד לפני כן, החל השינוי בדפוסי ההצבעה; התהליך הואץ בתקופת אובמה, אך תנועה משמעותית התרחשה רק בשנים האחרונות. הרפובליקנים פנו לפופוליזם ימני, בדומה למפלגות ימניות אחרות בעולם המערבי. הדבר אמנם סייע להם לזכות באהדת לבנים שאינם בעלי השכלה, אך הם איבדו נתח גדול מהתמיכה שלהם בקרב לבנים בעלי השכלה. אלו אינם אותם מצביעים רפובליקנים נלהבים, שתמכו ברייגן, בוש ורפובליקנים אחרים.
הבעיה המרכזית של הדמוקרטים ב-2016 הייתה, ואולי עדיין קיימת, היא העובדה שהמדינות החשובות מבחינה אלקטורלית - בגלל שיטת האלקטורים - הן מדינות ששיעור הלבנים בהן, ושיעור הלבנים שאינם בעלי השכלה בפרט, הוא גבוה מהממוצע האמריקני. הדבר נכון במיוחד לגבי המדינות מישיגן ו-וויסקונסין.
מעבר לכך, העלייה בתמיכת הדמוקרטים בקרב בעלי ההשכלה לא פיצתה על הירידה בתמיכה בקרב אלו שאינם בעלי השכלה, ועל הירידה באחוזי ההצבעה של האפרו-אמריקנים. גם במקרה זה, הדבר נכון במיוחד בוויסקונסין, שבה הדמוקרטים התקשו לשפר באופן משמעותי את התמיכה בהם באזורי הפרברים של מילווקי.
ניתן לראות זאת בטבלה הבאה של המרכז האמריקאי לקדמה (Center for American Progress):
All rights reserved to Center of American Progress (CAP)
על פי אותו ניתוח של המרכז האמריקאי לקדמה, אם שיעור ההצבעה של האפרו-אמריקנים בוויסקונסין היה נותר זהה ב-2016, קלינטון הייתה מנצחת, בפער דחוק אמנם (הדבר נמצא נכון גם למישיגן אך לא לפנסילבניה).
הסימנים לניצחון הרפובליקני בוויסקונסין ב-2016 היו שם כבר לפני כן, ב-2010, כשהרפובליקנים סקוט ווקר ורון ג'ונסון נבחרו למושל ולסנאט בהתאמה.
ב-2018, בבחירות אמצע הכהונה, עמדו לבחירה מחודשת הן המושל הרפובליקני ווקר והן הסנאטורית הדמוקרטית, תמי בולדווין. בולדווין היא האדם הראשון מקהילת הלהט"ב שנבחר לסנאט האמריקני (מחוץ לארון), ונמנית על האגף השמאלי של המפלגה. בחירות אלו הסתיימו בהצלחה גדולה לדמוקרטים - בולדווין הביסה את יריבתה הרפובליקנית בפער של כ-11%, ובקרב צמוד במיוחד, הדיח המפקח על החינוך במדינה, הדמוקרט טוני איברס, את המושל המכהן ווקר, מבכירי המפלגה הרפובליקנית ומי שהיה מועמד בפריימריז לנשיאות ב-2016. איברס הדגיש בקמפיין הבחירות שלו את נושאי ביטוח הבריאות והחינוך.
יש שיטענו כי הדבר מוכיח שפופוליזם כלכלי הוא לב העניין; אך הדבר מסובך מכך. השפעה משמעותית הייתה לתדמיתה של קלינטון, שהייתה פגיעה מלכתחילה בשל היותה אישה.
בחירות 2018 היו יריית הפתיחה לקמפיין 2020; בבחירות 2016, הואשמה קלינטון שהפסדה במדינה נגרם בגלל שלא ביקרה בה במהלך הקמפיין, והתייחסה למדינה ככזו שתנצח בה בוודאות, בגלל הנטייה לדמוקרטים בבחירות הקודמות לנשיאות. הפעם, הדמוקרטים התעקשו להתייחס למדינה בצורה אחרת, השקיעו בה כמות גדולה של משאבים, וכל בכירי המפלגה, ובהם הנשיא לשעבר אובמה, ביקרו בה כבר במהלך קמפיין הבחירות ב-2018. הוועידה הדמוקרטית, שנערכה בחודש אוגוסט האחרון במתכונת קצת שונה מהרגיל בשל מגיפת הקורונה, התקיימה בעיר מילווקי, מה שמצביע על חשיבותה של המדינה לניצחון דמוקרטי בבחירות.
All rights reserved to the Democratic National Convention
מדגמי CNN מבחירות 2018 מצביעים על כך שאת ניצחונו חב איברס לצמצום הפער בקרב מצביעים לבנים שאינם בעלי השכלה; טראמפ ניצח בקבוצה זו ברוב של 62-34%, אך ווקר ניצח "רק" ברוב של 58-41%, והמועמדת הרפובליקנית לסנאט, ליאה ווקמיר, ניצחה בקבוצה זו רק ברוב של 52-47%; יש הטוענים, כי בוחרים שהצביעו לאובמה ולאחר מכן לטראמפ, יהיו מוכנים לתמוך בדמוקרטים במערכות בחירות שונות, אך לא בבחירות לנשיאות, ושעל הדמוקרטים להתמקד בבוחרים בעלי השכלת קולג' ובבני מיעוטים. עם זאת, ברור שמרכיב משמעותי בדרך חזרה לבית הלבן יהיה, לכל הפחות, צמצום הפער של טראמפ בקבוצה זו.
אם נסתכל על לבנים ככלל, כפי שמוצג ברישום הבא שהכין העיתונאי הפוליטי סטיב קורנצקי מ-NBC, הרי שביידן ניצב במקום מצוין מבחינת הסקרים:
All rights reserved to Steve Kornacki
ב-2018, איברס זכה בבחירות לתפקיד מושל תוך כדי שהוא מפסיד בקרב לבנים בפער של 9%; טראמפ זכה במדינה בפער דחוק כשהוא מנצח בקרב לבנים בפער של 11%. אם ביידן אכן ינצח בקרב לבנים במדינה בפער של 3%, הוא צפוי לזכות במדינה בפער הקרוב לדו-ספרתי לכל הפחות (אובמה ניצח בוויסקונסין ב-16% ב-2008, לשם השוואה).
אלא שקשה לסמוך על הסקרים בוויסקונסין; ב-2016, הסקרים האחרונים הראו שקלינטון מובילה בפער של 4 עד 8 אחוז. טעות נפוצה של הסוקרים באותה שנה הייתה שהם לא תקננו את הסקרים לפי השכלה. השנה, הטעות לכאורה תוקנה. הסקרים מצביעים על יתרון לביידן בפער של 6-7%. האם סגנו של אובמה יוכל לשחזר את הצלחתו? וכמובן, שאי אפשר להתעלם ממגיפת הקורונה. המגיפה הכתה במדינה באופן קשה, במיוחד לאחרונה, כשנרשמו בה שיאי תחלואה חדשים; בסך הכל, 113,645 מקרים נרשמו במדינה עד כה, ו-1,281 מקרי מוות.
הדבר מאלץ רבים להצביע באמצעות הדואר. זה נשמע כמו רעיון מוצלח ובטיחותי, אך כשלוקחים בחשבון את העובדה שמצביעים דמוקרטים, רבים מהם אפרו-אמריקאים ובני מיעוטים, מצביעים באופן לא פרופורציונלי בדואר, והנשיא טראמפ עושה ככל שביכולתו כדי לפגוע באמינות ההצבעה בדואר, לא ברור מה תהיה ההשפעה. מדינת וויסקונסין מאפשרת הצבעה מוקדמת בקלפיות, ושולחת לכל הבוחרים מעטפות המאפשרות להם לשלוח את הצבעתם בדואר.
מחד, הדבר יכול לסייע בהעלאת שיעורי ההצבעה בקרב מיעוטים, ולסייע לדמוקרטים; מנגד, מכיוון שהספירה תיקח זמן, וייתכן שהתוצאות לא יהיו ברורות בליל הבחירות, עלול להיווצר כאוס שיטיב עם טראמפ בקביעת הנרטיב בבחירות שעשויות להיות צמודות מאוד.
לזכותם של הרפובליקנים במדינה, שידועים בשיטותיהם המלוכלכות בשרטוט מחוזות הבחירות לטובתם, הם הביעו את תמיכתם בהצבעה דרך הדואר שטראמפ מנסה להפוך ללא-לגיטימית.
נדמה שמגיפת הקורונה מקשה מאוד על טראמפ, שקמפיין הבחירה מחדש שלו היה נראה בקשיים עוד קודם לכן. מצביעים מבוגרים, אוכלוסייה מאוד חשובה בקואליציה הרפובליקנית, נוטים כעת לטובת ביידן לפי הסקרים.
תחזית הבחירות העדכנית של אתר 538 (של נייט סילבר); All rights reserved to five thirty eight and 270towin
מה שברור הוא, שביידן יהיה חייב לנצח בוויסקונסין כדי לנצח בבחירות. ב-2016 זכתה קלינטון ב-232 אלקטורים. אם ביידן ישמור על כל אותן מדינות שבהן זכתה (סביר שכן), הרי שניצחונות בוויסקונסין ומישיגן יביאו אותו ל-258 אלקטורים. מכאן, ניצחון באחת מהמדינות הבאות: פנסילבניה, צפון קרוליינה או פלורידה, יספיקו כדי להחזיר את הדמוקרטים לבית הלבן.
