מוצאי שבת, 3.9, בסביבות השעה 22:30. חמש וחצי דקות לסיום המשחק, ובאולם המדיולאנום פורום נשמעו רק האוהדים היוונים. הם לא היו רבים, בסך הכל כ-1,500-2,000 באולם מלא של כ-13,000 נגד הנבחרת הביתית איטליה, אבל זה לא הפריע לנבחרתם האדירה לשייט לניצחון.
הכדור היה בידיים יווניות. קוסטאס סלוקאס האדיר הרים את הראש, ומצא את אגרבניס לשלשה שראתה רק רשת. 75:60.
יומיים לפני כן, ביום חמישי בצהריים, הכנות אחרונות נעשו בפיאצה דל דואומו. במרכזה של הכיכר הגדולה בעיר מילאנו, ואחת החשובות באיטליה, ניצב אזור האוהדים של היורובאסקט.
כל זה נראה מעט תלוש, כשמסביב אלפי תיירים גודשים את הקתדרלה הידועה ואת בתי הקפה וחנויות האופנה הסמוכות. ובכל זאת, אליפות אירופה חוזרת לאיטליה, אחרי 31 שנים.
הכדורסל האיטלקי, פעם מהטובים באירופה ללא ספק, עבר שנים רבות של שקיעה. מ-1988, השנה הראשונה שבה נערך פיינל פור היורוליג, ועד ל-2004, קבוצות איטלקיות הגיעו ל-4 הראשונות ב-10 מתוך 17 שנים, כולל 6 פעמים שבהם הגיעו שתי קבוצות איטלקיות ביחד למעמד. אלו היו השנים היפות של וירטוס בולוניה, סקיפר ובנטון.
גם הנבחרת, שידעה ימים יפים בהובלתם של פוצ'קה, מרקונאטו, באזילה, גלנדה, פוצקו, סוראניה ופיטיס, ועם מסינה על הקווים, זכתה בתקופה הזו במדליית זהב, 2 מדליות כסף ומדליית ארד אירופאיות, וגם בכסף האולימפי ב-2004.
ב-15 המהדורות הבאות של היורוליג, סיינה הייתה הקבוצה האיטלקית היחידה שהצליחה להגיע לארבע הראשונות, פעמיים; נבחרת איטליה הדרדרה ולא שבה עוד לפודיום, כשבשיא חולשתה היא מגיעה למקום ה-20, מתחת לישראל, ביורובאסקט 2011.
דור חדש קם לכדורסל האיטלקי - תכף נחזור אליו; בקיץ שעבר, בטורניר הקדם-אולימפי שנערך בבלגרד, אף אחד לא נתן לה סיכוי נגד נבחרת סרבית שהציגה לראווה את מיצ'יץ', תאודוסיץ' ומריאנוביץ' בבית החם באירופה. זה לא עניין את האיטלקים, שעברו את הסרבים בדרך לאולימפיאדה, שבה סיימו במקום החמישי. בטורניר עצמו היא נכנעה לבסוף רק לאוסטרליה ולצרפת, שתי נבחרות שסיימו על הפודיום.
עם אופטימיות מחודשת, וגם שתי קבוצות איטלקיות נהדרות שוב בצמרת האירופאית - מילאנו ווירטוס בולוניה - הגיעה איטליה ליורובאסקט הזה.
ביום שישי בערב, אזור האוהדים בפיאצה דל דואומו כבר נראה הרבה יותר טבעי, ומלא באוהדים. כולם מתחילים לעשות את דרכם למדיולאנום פורום שבקצה הדרום-מערבי של העיר, שם איטליה תפתח את האליפות נגד אסטוניה.
לצד אלפי אוהדים איטלקים, הגיעו גם כ-2,000 אוהדים מאסטוניה הרחוקה. כשהם חמושים באלפי כוסות בירה ומעשירים את קופת האולם, הם עושים את דרכם במנהרות ארוכות וצרות אל תוך המגרש.
יוון כבר ניצחה כאן היום את קרואטיה, במשחק שהיה קשה וצמוד, ואוקראינה טיילה מול בריטניה, במשחק שלא עניין אף אחד בשלב הזה. בצירוף מקרים לא מוצלח, הכוכב הגדול של איטליה, הפורוורד הוותיק מה-NBA דנילו גלינארי, נפצע בשבוע שלפני האליפות במוקדמות אליפות העולם, ונאלץ שוב לפספס טורניר גדול. בכל זאת, הכרזות ברחבי העיר מציגות לראווה את גלינארי, Il Gallo (התרנגול) כמו שמכנים אותו באיטליה, ככוכב הגדול.
במדיולאנום פורום כמעט אף אחד לא דובר אנגלית, ואלו שלא דוברים איטלקית, נאלצים לנווט את דרכם, איכשהו, ברחבי האולם.
גם בלי גלינארי, לאיטליה יש חמישייה לא רעה בכלל. האזורי עולים בעמדת הרכז עם מרקו ספיסו, גארד אגרסיבי שפרץ בעונה האחרונה כרכז המחליף של לורנזון בראון ביוניקס קאזאן; לצידו, סטפנו טונוט, עוד גארד אגרסיבי עם קליעה מעולה מחוץ לקשת שהיה ה-MVP של הליגה האיטלקית במדי ונציה, והשתדרג למילאנו בקיץ האחרון; סימונה פונטקיו, הכוכב החדש שעליו ארחיב; אכילה פולונוארה, הפורוורד המנוסה של אנדולו אפס; ובעמדת הסנטר ניקולו מלי המצוין. מהספסל עולה לואיג'י דאטומה הוותיק, ניקו מאניון, הרכז שהיה מעולה בקיץ שעבר באולימפיאדה, ומנסה להתאושש ממחלה קשה, וגם פול ביליגה, הסנטר האתלטי של מילאנו. על הקווים נמצא ג'יאנמרקו פוצקו, אותו גארד אקסטטי שהפך למאמן אקסטטי, והוא מטריף את הקהל לא פחות.
ההתחלה שקולה למדי, ואחרי 16 דקות, זה רק 37:31 לאיטלקים.
1 באוקטובר, 2020. היורוליג חוזר לפעילות בשיא מגיפת הקורונה, ומכבי תל אביב פותחת עונה במשחק בית משמים לכאורה נגד אלבה ברלין. הגרמנים פותחים בסערה, ומי שמוביל אותם עם 11 נקודות כבר ברבע הראשון הוא פורוורד איטלקי אנונימי בן 24, סימונה פונטקיו, שעולה מהספסל. אחרי 3 עונות ללא צ'אנסים אמיתיים במילאנו, ועונה טובה ברג'יו אמיליה מאמצע הליגה האיטלקית, פונטקיו משתדרג לשחקן ספסל באלבה. את המשחק ההוא מכבי הצליחה לנצח, 80:73, אבל פונטקיו שבלט עם 16 נקודות ו-8 ריבאונדים, היה המנצח הגדול. במשחק הבא הוא נכנס לחמישייה, וכמעט לא יצא ממנו עד סוף העונה, כשהוא מעמיד ממוצעים של 10.6 נק', 38.8% משלוש, 3.3 ריב' ו-1.5 אס'.
חוזרים לימינו אנו. פונטקיו כבר עבר עונה מצוינת נוספת במדי באסקוניה; בזמן שיובל זוסמן, שהושווה לפונטקיו שאותו החליף באלבה ברלין, מתקשה להתמודד עם הפינים וההולנדים, פונטקיו שחתם רק הקיץ על חוזה לארבע עונות ב-26 מיליון דולר ביוטה ג'אז, הוא הכוכב החדש בשכונה.
הכדור מגיע לפולונארה, שמעביר אותו לפונטקיו. הוא מכדרר פעמיים, ומשחיל שלשה שמעירה את הקהל האיטלקי. האסטונים החביבים עוד משיבים עם סל בצד השני, אבל פונטקיו מקבל את המסירה ממלי, ויורה עוד שלשה, וזה 43:33. טונוט לוקח את הריבאונד, מעביר לפולונארה, שמוסר לפונטקיו, שזורק עוד שלשה כמעט מחצי מגרש.. וגם זה נכנס. 46:33, הקהל האיטלקי באקסטזה, גם פונטקיו, והסיפור של האסטונים נגמר להערב. את יגונם, האוהדים יטביעו בעוד כמה בירות.
ניקו מאניון עם עוד 2 נקודות קלות
אין כמו להעביר משחק כדורסל בצהריים עם Aperol Spritz
היום השני לאליפות מתחיל במשחק מנומנם בין נבחרת קרואטיה, המאכזבת אבל העדיפה, מול נבחרת בריטניה החלשה. הקרואטים משייטים לניצחון קל, והקמע המעט ביזארי של האליפות, Bounce, עובר ומחלק כיפים בין האוהדים הבודדים שכבר נמצאים באולם. זהו בוקר גשום ומעט מלנכולי, כשריח הפוקצ'ות והמאפים מתערבב עם ריח הגשם בצורה מושלמת.
פוקצ'ה עם זוקיני על רקע מילאנו הגשומה
המשחק השני כבר מעניין יותר. אסטוניה מקבלת דחיפה מקהל יוצא דופן, ואחרי שקופות האולם שלשלו לכיסיהן כ-10,000 יורו רק משתייה חריפה, האוהדים האסטונים דוחפים את הנבחרת שלהם מול אוקראינה. ההמנון האוקראיני, עניין של ממש בימים טרופים אלו, זוכה למחיאות כפיים גם מהאוהדים האסטונים.על הנייר, אוקראינה נראית עדיפה; אבל אצל האסטונים, הסנטר מאיק קוטסאר, שיגיע העונה ליורוליג במדי באסקוניה אחרי פריצה בהמבורג של אורן עמיאל, נראה מצוין, והם מובילים בהפרש קל לאורך רוב המשחק.
האוקראינים מתעוררים לקראת הסוף, ופתאום האוהדים האוקראינים מתעוררים גם הם. סבי מיכאיליוק, קלעי מצוין בגובה 2.03 שבילה את השנים האחרונות על הספסל של הפיסטונס והראפטורס, מככב, ואיליה סידורוב, הרכז של פרומיטיי של ננו גינצבורג, משלים את המהפך. 74:73 לאוקראינים.
דגלי אוקראינה בתוך ים של אסטונים
תכף תתחיל המנה העיקרית, איטליה נגד יוון; אבל בינתיים, האיטלקים מפנים את האולם, ויוצרים פקק עצום בחוץ, כשאלפי אוהדים צובאים על גדרות האולם כדי לראות את יאניס אנטטוקומפו, ואת פונטקיו, מגיעים.
בקניון הפרברי שממול אוהדים רבים מנצלים את ההפוגה כדי לצפות במסך גדול בדרבי הכדורגל המילאנזי של מילאן נגד אינטר, עם מגשי פיצה שיכולים להשביע עיר שלמה.
20:30. האווירה מתחילה להתחמם, הקהל מתחיל לגדוש את האולם, ואף כיסא לא נותר ריק. הצגת השחקנים מעירה את כולם. האיטלקים עורכים מחווה לדינו מנגין האגדי, וגם לסנדרו גמבה, שחקן ומאמן אגדי במילאנו ובווארזה (כולל בגמר ההוא מול מכבי ב-77). אצל האיטלקים, רגש הוא מצרך בסיסי, וזה בדיוק מה שהיה צריך כאן.
אחרי ההמנון היווני, אלפי האוהדים המקומיים שואגים את ההמנון האיטלקי, ונותנים את אות הפתיחה למפגש האדיר הזה.
אנטטוקומפו ומלי
ההתחלה שקולה, מתוחה ומעניינת, וכל שריקה לטובת היוונים מעוררת טירוף באולם. אלא שעל המשחק משתלט באיטיות הגדול מכולם (ויסלחו לי יוקיץ', דונצ'יץ, והפרזנטורים של בית גיל הזהב לברון ודוראנט), יאניס אנטטוקומפו, וגם ממרחק של יציע ארוך ומלא, אפשר לראות את מבנה הגוף המדהים של השחקן הזה. הוא פשוט עושה מה שהוא רוצה, ולחגיגה מצטרף מיודענו טיילר דורסי, שכידוע, אוהב להשליך טריצות.
ה-Greek Freak על קו העונשין
75:60, אבל זה לא הסוף. טונוט מתעורר, וקולע 5 רצופות; אחריו מגיע ספיסו שיורה משלוש, וזה רק 76:68. 3:41 לסוף, יאניס מנער מעליו את כל השומרים, ומטביע, 78:68.
יאניס מטביע, פונטקיו מחזיר
זה הזמן של פונטקיו. עם סל ועוד שלשה, זה 81:74, כשדורסי נועץ בצד השני. 1:40, 7 הפרש, זה נראה גמור, אבל פונטקיו סוחט 3 זריקות, וקולע את שלושתן. מי אם לא דורסי שם עוד אחת בצד השני, 84:77, ונשארה רק דקה ורבע.. פונטקיו לא אומר נואש. עם סל, חטיפה של מלי מהידיים של יאניס, ועוד סל, זה רק 84:81, 35 שניות לסוף. הקהל האיטלקי שוב כאן איתנו.
קלאתס נשאר פנוי לשלשה, וכמובן מחטיא (דורסי הוא לא), ופונטקיו מגיע לזריקה של משחק, אבל מחטיא. דורסי שם כדי לקחת את הריבאונד, ואז שם עוד אחת מהקו, כדי לסגור סיפור.
85:81. יאניס הראה שוב שהוא הגדול מכולם. איטליה עדיין לא שם, אבל היא בדרך הנכונה, עם פונטקיו הגדול, מלי ודאטומה, וגם עם 12,000 אוהדים איטלקים שהולכים עם הנבחרת שלהם לכל מקום.
בקו המטרו העמוס חזרה לעיר, M2, אוהדים מצליחים להציל אוהד שמאבד הכרה. סולידריות בטח לא חסרה כאן.
וכמו ששר דין מרטין, That's Amore.
