פרויקט הבחירות בארה"ב

לכל קוראי הבלוג שלום,
בפוסט הזה מרוכזים כל הקישורים לכל הפוסטים שפרסמתי במסגרת פרויקט סיום הבחירות בארה"ב:

סיכום, ניתוח ותחזית - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_21.html

המועמדים של 2020 ו-2024 - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/2020-2024.html

מירוצים נוספים - סנאט, קונגרס, מושלים ועוד - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_0.html

על המועמדים הנוספים ב-2016 ובעבר - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/2016.html

תשדירי בחירות זכורים - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post.html

למה טראמפ ינצח? - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_61.html

למה קלינטון תנצח? - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_58.html

טור דעה: הכרעה גורלית - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_7.html

הפסקול של הבחירות - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_30.html

שיעור היסטוריה - http://yonatanamir.blogspot.co.il/2016/11/blog-post_17.html

מקווה שתיהנו מהקריאה. כל מי ששם לב לאיזושהי טעות (עובדתית, לשונית וכו') מוזמן לעדכן אותי ואני אתקן.

פרויקט הבחירות בארה"ב - ניתוח, סיכום ותחזית

זהו, הגענו לקו הגמר. זה הזמן לסיכום ולתחזית. להלן טבלה מפורטת של מצב המירוץ - כולל ההערכות של הסוקרים הבכירים, המבוססות על מודלים מתמטיים. בטבלה מוצגות גם תוצאות 2012 בכל מדינה והתחזית שלי (העמודה השמאלית ביותר). המספרים שצבועים באדום מייצגים את הרפובליקנים, והמספרים שצבועים בכחול - את הדמוקרטים (סגול = אחר, מופיע במדינת יוטה).

אז בטבלה תוכלו למצוא את כל ההערכות של המודלים, את מספר האלקטורים של כל מדינה, את תוצאות 2012 ואת התחזית שלי לכל אחת מ-50 המדינות (+ וושינגטון די.סי). קודם כל, הבהרה לגבי מיין ונברסקה - מדובר בשתי המדינות שמחלקות את האלקטורים שלהן, ולא מעניקות את כולן באופן אוטומטי למנצח במדינה כולה. גם בנברסקה וגם במיין מעניקים 2 אלקטורים למנצח במדינה כולה. בנוסף, המנצח בכל אחד מהמחוזות של המדינה - יש שניים כאלו במיין ושלושה בנברסקה - זוכה באלקטור אחד. הפעם היחידה שבה היה פיצול אלקטורים, ושני מועמדים זכו באלקטורים מאותה מדינה, הייתה ב-2008, כשברק אובמה הפסיד את נברסקה לג'ון מקיין, אך ניצח במחוז השני של נברסקה וזכה באלקטור אחד מהמדינה.

טוב, אז עכשיו הגיע הזמן לעבור על המדינות המתנדנדות ועל המירוץ בכל אחת מהן.
אריזונה - אריזונה היא מדינה רפובליקנית מסורתית הממוקמת בדרום-מערב ארה"ב, על גבול מקסיקו. במשך שנים היא הייתה אחת מהמדינות האדומות ביותר בארה"ב, ולמעשה, מאז 1948 היא הצביעה לדמוקרטים רק פעם אחת (!), ב-1996 (עבור ביל קלינטון). אלא, שמשהו השתנה באריזונה. זה עדיין כנראה יסתיים בניצחון לטראמפ, אבל בפעם הראשונה מזה שנים, בזכות קהילה היספנית הולכת וגדלה שמעורבת יותר ויותר בפוליטיקה. מועמדותו של טראמפ אפשרה לדמוקרטים לבצע מהלך פוליטי מרשים באריזונה. 2016 היא הבסיס לעתיד מבחינת הדמוקרטים - הקהילה ההיספנית במדינה צפויה להמשיך ולגדול, ולא רחוק היום שבו היא תהפוך למעוז דמוקרטי. אם העלייה המרשימה בשיעורי ההצבעה של ההיספנים תבוא לידי ביטוי גם באריזונה, יש לדמוקרטים סיכוי לא רע לנצח בה כבר הפעם.
התחזית שלי: טראמפ
2008: 53%-45% מקיין
2012: 53%-44% רומני

קולורדו - קולורדו היא עוד מדינה שהייתה נחשבת בעבר למעוז רפובליקני. עם זאת, השינוי האלקטורלי שהתרחש בארה"ב עם בחירתו של אובמה ב-2008 הפך גם את קולורדו ממדינה שנוטה לרפובליקנים למדינה שנוטה לדמוקרטים. קלינטון הובילה כאן לאורך כל הקמפיין, אבל סקרים מהשבועות האחרונים מצביעים על צמצום הפער, כמו במקומות אחרים. יחד עם זאת, אני עדיין חושב שקלינטון תנצח בקולורדו. זו מדינה שבה הצעירים, הליברלים וההיספנים מהווים חלק הולך וגדל מהאוכלוסיה, ומדינה שהקדימה את שאר ארה"ב בהעברת יוזמות ליברליות רבות. אם קלינטון תנצח בקולורדו, הפער שבו היא תנצח יקבע האם היא תהפוך למעוז דמוקרטי של ממש.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 54%-45% אובמה
2012: 51%-46% אובמה

פלורידה - המדינה המתנדנדת של ארה"ב. בניגוד לאוהיו, שבה הרכב האוכלוסייה כבר אינו כל כך משקף את ארה"ב, הרכב האוכלוסייה בפלורידה משקף יותר מאי פעם את האוכלוסיה בארה"ב. בפלורידה יש קבוצות גדולות של היספנים ושחורים, ששיעור ההצבעה שלהן יכריע לאיזה כיוון המדינה תלך הפעם. עד עתה, שיעורי ההצבעה במדינה שוברים שיאים, ושיעור ההיספנים שהצביעו בפלורידה עד כה עלה בכמה מאות אחוזים לעומת התקופה המקבילה ב-2012. ייתכן שגורל המדינה כבר נקבע בגלל אותה "נהירה באוטובוסים" של ההיספנים לקלפיות בפלורידה (ובנבאדה). מה שבטוח - בלי פלורידה, לטראמפ יהיה קשה עד בלתי אפשרי לנצח בבחירות.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 51%-48% אובמה
2012: 50%-49% אובמה

ג'ורג'יה - עוד מעוז רפובליקני של ממש שנראה שהופך לאט לאט למדינה מתנדנדת. ג'ורג'יה הייתה מעוז דמוקרטי עד לשנות ה-60 של המאה הקודמת. מ-1964 ואילך, לעומת זאת, הדמוקרטים ניצחו בה רק שלוש פעמים - ב-1976 וב-1980, כשהמועמד הדמוקרטי לנשיאות היה מושל ג'ורג'יה לשעבר ג'ימי קרטר, וב-1992 לביל קלינטון שהיה מועמד דרומי (מארקנסו). זו עדיין מדינה שמרנית, וזו עדיין מדינה שלטראמפ יש סיכויים גבוהים מאוד לנצח בה, אבל כמו באריזונה, זו מדינה עם דמוגרפיה משתנה. הקהילה השחורה ההולכת וגדלה, יחד עם קהילה היספנית שגם היא הולכת וגדלה, הופכת את ג'ורג'יה למדינה שנמצאת במשחק. האם זה אפשרי שקלינטון תנצח שם? רק במידה והיא תהנה מגל משמעותי של הצבעת שחורים והיספנים.
התחזית שלי: טראמפ
2008: 52%-47% מקיין
2012: 53%-45% מקיין

איווה - איווה היא דווקא מדינה שנטתה לדמוקרטים בשני העשורים האחרונים. מאז 1992, הרפובליקנים ניצחו בה רק פעם אחת, ב-2004, באופן דחוק ביותר. עם זאת, איווה היא תמונת המראה של אריזונה וג'ורג'יה. היא מדינה לבנה כמעט לחלוטין, ללא מיעוטים, עם שיעור מאוד גבוה של מצביעים לבנים שאינם בוגרי קולג'. ואם הצעירים, הנשים, ההיספנים, השחורים והלבנים בעלי השכלת קולג' תומכים בדמוקרטים בשיעורים מאוד גבוהים, ונעים יותר ויותר כל הזמן לכיוון הדמוקרטים, אזי הלבנים חסרי השכלת הקולג', קבוצה דמוקרטית חשובה בעבר, נעים בדיוק בכיוון ההפוך - יותר ויותר לכיוון הרפובליקנים. זו גם הסיבה שנדמה שהפעם, איווה אבודה עבור הדמוקרטים, וטראמפ אמור לנצח שם בקלות יחסית.
התחזית שלי: טראמפ
2008: 54%-44% אובמה
2012: 52%-46% אובמה

מיין - כפי שציינתי קודם לכן, מיין היא מדינה שמחלקת את האלקטורים שלה באופן שונה משאר המדינות (מלבד נברסקה), ולכן, ניצחון בכלל המדינה עדיין לא מבטיח זכייה ב-4 האלקטורים שלה. מיין היא מדינה ליברלית, שממוקמת בצפון-מזרח ארה"ב, באזור מאוד ליברלי. זו מדינה שהצביעה לדמוקרטים ברציפות מאז 1992, והם ניצחו בה די בקלות ברוב מערכות הבחירות מאז. יחד עם זאת, הפעם נדמה שהאפיל של טראמפ עשוי להעמיד את המעוז הדמוקרטי הזה בסכנה עבור קלינטון. שיעור התמיכה הגבוה היחסית במועמדים נוספים כמו ג'ונסון וסטיין מקשה על קלינטון, ועשוי להפוך את המירוץ במדינה למאוד צמוד. ללא קשר לתוצאה במדינה כולה, לטראמפ יש סיכוי לא רע בכלל לזכות באלקטור אחד מהמדינה, מהמחוז השני של מיין. זהו מחוז שמרני יחסית, שאובמה ניצח בו בפער די קטן. ניצחון במחוז הזה עשוי להיות קריטי עבור טראמפ בדרך שלו ל-270 אלקטורים.
התחזית שלי: קלינטון - המדינה כולה והמחוז הראשון (3 אלקטורים), טראמפ - המחוז השני (1 אל')
2008: 58%-40% קלינטון
2012: 56%-41% קלינטון

מישיגן - מישיגן היא מדינה גדולה הנמצאת במרכזה של חגורת החלודה. בדומה לשאר המדינות באזור הצפון-מרכזי של ארה"ב, מישיגן סבלה בעשורים האחרונים, ובשנים האחרונות במיוחד, מאובדן עבודות ומקריסה של תעשיות. הפוטנציאל במדינות אלו עבור טראמפ ברור - יש בהן קבוצה גדולה של גברים לבנים שמאוכזבים מהממסד, שאיבדו את עבודתם, ששייכים למעמד הצווארון הכחול ושאין להם השכלת קולג'. קלינטון מובילה במישיגן, וצפויה לנצח בה, אך בכל זאת, הדמוקרטים צריכים לדאוג מאוד ממה שקורה במישיגן ובמדינות שסביבה. מדינות אלו, שמהוות חלק אינטגרלי מהקואליציה הדמוקרטית, מתרחקות מהדמוקרטים כחלק מהגל של מעבר הצווארון הכחול מהדמוקרטים לרפובליקנים. היתרון הדמוגרפי היחיד של הדמוקרטים במדינה זו הוא הקהילה השחורה הגדולה, הממוקמת בעיקר בעיר דטרויט ובסביבתה. מה שיכריע את התוצאה במדינה ביום הבחירות יהיה שיעור ההצבעה של השחורים ילכו להצביע. זו גם הסיבה שקלינטון ובני הזוג אובמה השקיעו בימים האחרונים מאמצים רבים במדינה זו.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 57%-41% אובמה
2012: 54%-45% אובמה

המחוז השני של נברסקה - המחוז השני של נברסקה הוא מחוז שיש לו נטייה דמוקרטית, ולקלינטון יש סיכוי לקחת את האלקטור הבודד שלו (ובכך אולי לבטל את ההשפעה של האלקטור שטראמפ צפוי לקחת במיין). ב-2008, אובמה ניצח במחוז, בעיקר בזכות העיר אומהה, העיר הגדולה ביותר בנברסקה, שיש בה שיעורים גדולים של מיעוטים ושל צעירים וליברלים. ב-2011, בתרגיל די מלוכלך, שינו הרפובליקנים את גבולות המחוז, והוציאו ממנו את בסיס חיל האוויר ואת העיר בלבואה, עיר עם שיעור גבוה של מיעוטים. למרות זאת, פעילות נכונה של הדמוקרטים ביום הבחירות בעיר אומהה, ואחוז הצבעה גבוה, יכול להוביל את קלינטון לניצחון במחוז. עדיין, למרות הכל, טראמפ פייבוריט כאן.
התחזית שלי: טראמפ
2008:
2012:

נבאדה - נבאדה היא עוד מדינה מתנדנדת קלאסית, שהלכה עם אובמה פעמיים, ב-2008 וב-2012. הקהילה ההיספנית במדינה הולכת וגדלה, אך במקביל, יש בה שיעור די גדול של לבנים חסרי השכלת קולג'. לכן, הצליח טראמפ להישאר צמוד לקלינטון, או אפילו להוביל עליה, במהלך הקמפיין בנבאדה. נדמה, עם זאת, שהשיעורים הבלתי-נתפסים כמעט של הצבעת היספנים, שאותם רואים גם בפלורידה, וגם באריזונה ובטקסס, עשויים להכריע את המדינה לטובת קלינטון. מחוז קלארק בנבאדה, ביתה של העיר לאס וגאס, הוא המחוז החשוב ביותר במדינה, מכיוון ש-70% מתושביה מתגוררים במחוז. עד כה, מסתמן שהדמוקרטים הצליחו לפתוח במחוז פער מאוד משמעותי שיהיה קשה להדביק ביום הבחירות. ולכן, על אף הסקרים המאוד צמודים, אני מעריך די בביטחון (ייתכן מאוד שאטעה) שקלינטון תנצח בנבאדה.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 55%-43% אובמה
2012: 52%-46% אובמה

ניו המפשייר - ניו המפשייר היא מדינה שממוקמת בצפון-מזרח ארה"ב, בליבו של אזור ניו אינגלנד הליברלי והדמוקרטי. מאז 1992, מדינות האזור, ובהן מיין, קונטיקט, מסצ'וסטס, רוד איילנד וורמונט, תמכו בדמוקרטים בכל מערכת בחירות. ניו המפשייר תמכה בדמוקרטים בכל מערכות הבחירות מאז מלבד פעם אחת, ב-2000. במשך כל הקמפיין הובילה קלינטון בסקרים במדינה, ולמרות הירידה שלה בסקרים שם בשבועיים האחרונים, היא עדיין הפייבוריטית לנצח בה. יחד עם זאת, זו עדיין נותרה מדינה מתנדנדת. יש בה אחוז גדול יחסית של שמרנים, אין בה כמות גדולה של מיעוטים, ותוצאות הבחירות תלויות בעיקר באחוז ההצבעה של הצעירים והליברלים, ובשאלה באיזה שיעור הם יתמכו בקלינטון, ובאיזה שיעור הם יצביעו למועמדים הנוספים, ג'ונסון או סטיין, כהצבעת מחאה. אם קלינטון תשמור על ניו המפשייר, היא תחסום לטראמפ עוד דרך להגיע ל-270 אלקטורים.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 54%-45% אובמה
2012: 52%-46% אובמה

ניו מקסיקו - ניו מקסיקו היא מדינה די דמוקרטית, שהצביעה רק פעם אחת לרפובליקנים מאז 1992, ב-2004. זו מדינה עם אחוז מאוד גבוה של היספנים, ועליהם מסתמכת המפלגה הדמוקרטית במדינה. אובמה ניצח בה פעמיים, די בקלות, ולכן, זה די מפתיע שדווקא טראמפ מאיים על קלינטון כאן. סקרים אחרונים הראו שהפער במדינה הצטמצם מאוד, והוא עומד על בין 2% ל-5%. למרות זאת, אם הטרנד של הצבעת ההיספנים יבוא לידי ביטוי גם כאן, אין לטראמפ שום סיכוי לנצח במדינה.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 57%-42% אובמה
2012: 53%-43% אובמה

צפון קרוליינה - צפון קרוליינה היא אולי המדינה הצמודה ביותר בבחירות הללו, והמדינה שהכי קשה לחזות איך תצביע. לקלינטון יש יתרון קל בסקרים ומבחינה דמוגרפית, שנובע מהאוכלוסייה הגדולה של השחורים במדינה. נתוני ההצבעה המוקדמת, עם זאת, הצביעו תחילה על מקור לדאגה עבור הדמוקרטים, כשאחוזי ההצבעה של השחורים ירדו באופן משמעותי לעומת 2012. יש לקחת בחשבון שהרפובליקנים, שמחזיקים במשרת המושל במדינה, הקשו מאוד על ההצבעה המוקדמת, וצמצמו מאוד את מספר הקלפיות שמאפשרות הצבעה מוקדמת בריכוזי האפרו-אמריקנים. בימים האחרונים, בעקבות מאמץ של הדמוקרטים, חלה עלייה בהצבעה של השחורים. זו מדינת מפתח מכיוון שבלעדיה, לטראמפ יש סיכוי אפסי לנצח. זו מדינה שהצביעה לאובמה ב-2008, ולרומני ב-2012, בשתי הפעמים בפער זעום של 1-2%. ה-Get Out The Vote ביום הבוחר יהיה מכריע כאן, במיוחד בערים הגדולות של המדינה, שארלוט וראלי, שהן מעוזים דמוקרטיים. אם המאמץ של הדמוקרטים יהיה מוצלח, והם יצליחו לנצל את היתרון הדמוגרפי שלהם, הם ינצחו בצפון קרוליינה, ולמעשה ימנעו מטראמפ להגיע ל-270 אלקטורים.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 50%-49% אובמה
2012: 50%-48% רומני 

אוהיו - אוהיו היא עדיין מדינה מתנדנדת קלאסית, אבל הפעם, היא חשובה בעיקר לרפובליקנים. הדמוקרטים יכולים לנצח בלעדיה; למעשה, רבים מהם כבר מכירים בכך שטראמפ צפוי לנצח בה. לרפובליקנים היא הכרחית - אף מועמד רפובליקני לא זכה בבחירות לנשיאות בעבר בלי לנצח בה, ואם טראמפ יפסיד בה, הוא לא רק לא ינצח, אלא כנראה יובס. זוהי המדינה המרכזית בחגורת החלודה, והיא הושפעה מאוד מהמשבר הכלכלי ומקריסת התעשיות של חגורת החלודה, במיוחד תעשיות הרכב. זו גם הסיבה שבוחרי צווארון כחול רבים צפויים לעזוב את הדמוקרטים ולהצביע לרפובליקנים ולטראמפ, ולכן, טראמפ נראה כרגע כפייבוריט באוהיו. עדיין, לדמוקרטים יש שני יתרונות - הקהילה השחורה הגדולה, שממוקמת בעיקר בעיר קליבלנד וסביבתה, ועוצמתם של איגודי העובדים, במיוחד ה-AFL-CIO. איגודי העובדים יהיו קריטיים ביום הבוחר. אם הם יצליחו להוציא את הבוחרים שלהם לקלפיות, ולשמור על יתרון לטובת קלינטון בקרב חבריהם, הם עשויים לסדר לקלינטון ניצחון כאן, מה שיהווה מכת מוות לטראמפ.
התחזית שלי: טראמפ
2008: 51%-47% אובמה
2012: 51%-48% אובמה

פנסילבניה - פנסילבניה היא מדינה עם נטייה ברורה לדמוקרטים, שנמצאת גם היא בחגורת החלודה. כמו שאר המדינות בחגורת החלודה, היא סבלה מהמשבר הכלכלי, ויש בה בוחרים רבים שעשויים לעבור מהדמוקרטים לרפובליקנים בעקבות אותו אפיל שיש לטראמפ באזורים אלו. למרות זאת, פנסילבניה היא מדינה שבה קלינטון הובילה לאורך כל הדרך בקמפיין הזה, בפער יחסית יציב ומשמעותי. הפער הצטמצם בשבועיים האחרונים, אבל שוב, הקהילה השחורה אמורה להציל את קלינטון (מוכר לכם מהמדינות הקודמות?). העיר פילדלפיה היא מעוז דמוקרטי, והפעם נדמה שהיא תהיה עוד יותר דמוקרטית ממה שהייתה בבחירות הקודמות. עוד יתרון גדול של קלינטון הוא פרברי פילדלפיה. אלו פרברים של לבנים בוגרי קולג', שרומני ניצח בהם בפער קטן ב-2012. סקרים ומחקרים שונים הראו שהפעם קלינטון עומדת לנצח בפרברים אלו בהפרש של כ-20%. כלומר, טראמפ מתחיל עם דפיציט מאוד גדול בפנסילבניה. הוא יוכל לנצח את פנסילבניה רק אם אחוז ההצבעה בפילדלפיה ופרבריה יהיה נמוך, או אם הוא ינצח בהפרש עצום במזרח המדינה, אזור שמרני מסורתי. ניצחון של טראמפ בפנסילבניה יהיה רק כחלק מגל משמעותי ביום הבחירות של תמיכה בו בחגורת החלודה.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 54%-44% אובמה
2012: 52%-47% אובמה

יוטה - יוטה הייתה המדינה הכי רפובליקנית בארה"ב בבחירות 2012. זו מדינה שמרנית, שלא הצביעה לדמוקרטים מאז 1964. אבל, וזה אבל גדול, יוטה היא מדינה מורמונית, מדינה שבה הזרם המורמוני בנצרות הוא הדומיננטי. המורמונים הם מאוד שמרנים, אך יחד עם זאת, מאוד רגישים לכל גילוי של גזענות ושנאה. המורמונים עצמם סבלו במשך שנים מאפליה, משנאה ומדעות קדומות. לכן, הדמגוגיה והפופוליזם של טראמפ הרחיק את הבוחרים של יוטה מאוד ממנו. עוד לפני שאוון מקמאלין הודיע על מועמדותו, טראמפ התקשה להשיג תמיכה במדינה. אחרי שמקמאלין, "המורמוני האלמוני", בן המדינה, שרץ על מצע שמרני עצמאי, הצטרף למירוץ, טראמפ נכנס לבעיה רצינית מאוד ביוטה. הסקרים האחרונים, לאחר הפתיחה (ולפני הסגירה) של חקירת פרשת המיילים, מעידים שיש חזרה מסוימת לטראמפ, והוא פתח פער של כמה נקודות, שאמור להספיק לו כדי לנצח ביוטה. למרות זאת, אין לשלול את האפשרות שביום הבחירות עצמו מורמונים רבים יצביעו למקמאלין כדי להעביר מסר לטראמפ ולמפלגה הרפובליקנית עצמה. גם אם היא לא המדינה הכי מתנדנדת בארה"ב, היא עדיין אחת המדינות שהכי מעניין לדעת ולנתח איך הן הצביעו.
התחזית שלי: טראמפ
2008: 62%-34% מקיין
2012: 73%-25% רומני

וירג'יניה - וירג'יניה הייתה מדינה שמרנית ורפובליקנית עד העשור הקודם. וירג'יניה, למרות מיקומה במרכז החוף המזרחי, נחשבת מבחינה היסטורית למדינה דרומית, והיא הייתה חלק ממדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים. בחירות 2008 ו-2012 לימדו אותנו שוירג'יניה היא כנראה כבר לא מדינה שמרנית שנוטה לרפובליקנים. שוב, גידול דמוגרפי של השחורים ושל ההיספנים אחראי במידה רבה לשינוי הזה. הפעם נדמה שוירג'יניה תלך צעד אחד קדימה. המועמד הדמוקרטי לסגן הנשיא הוא הסנטור מוירג'יניה ומושל המדינה לשעבר טים קיין, מושל המדינה הנוכחי הוא טרי מקאוליף המקורב מאוד לזוג קלינטון, והסקרים הצביעו לאורך כל הדרך, כולל בשיא המומנטום של טראמפ בשבועיים האחרונים, על יתרון משמעותי לטובת קלינטון. אם קלינטון תנצח במדינה בפער דו-ספרתי או קרוב לכך, זה יהיה סימן לכך שוירג'יניה עוברת סופית לעמודה הדמוקרטית.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 53%-46% אובמה
2012: 51%-47% אובמה

וויסקונסין - וויסקונסין היא מדינה מעניינת מאוד. מצד אחד, יש לה היסטוריה מאוד פרוגרסיבית, ויש בה אחוז מאוד גדול של ליברלים. מנגד, היא חלק מחגורת החלודה, יש בה שיעור לא מבוטל של לבנים שאינם בוגרי קולג', ויש בה מספר אזורים מאוד רפובליקניים, שמהם מגיע, בין השאר, יו"ר בית הנבחרים פול ריאן. התחזיות המוקדמות במערכת הבחירות הזו העריכו שטראמפ יצליח מאוד בוויסקונסין, ושהוא יקשה מאוד על קלינטון. התחזיות האלו די התבדו. קלינטון שמרה על יתרון, גם אם לא גדול כל כך, במדינה לאורך כל הקמפיין. הסקרים האחרונים מציבים אותה ביתרון של כ-5-6% על טראמפ, בשיא המומנטום שלו. טראמפ עדיין יכול להפתיע כאן, להכות את התחזיות ולנצח במסגרת גל בלתי צפוי בחגורת החלודה. אם רוצים להעריך את הסיכויים, קלינטון היא הפייבוריטית כאן, מכיוון שוויסקונסין היא מדינה שנוטה לדמוקרטים כבר שנים, יש בה המון ליברלים ופרוגרסיבים, והמפלגה הרפובליקנית במדינה לא בדיוק מסתדרת עם טראמפ.
התחזית שלי: קלינטון
2008: 56%-42% אובמה
2012: 53%-46% אובמה

טוב, מה עוד? בואו נעבור על כמה תסריטים אפשריים לתוצאות הבחירות.
תסריט: התחזית שלי
בכמה מילים: התחזית שלי מבוססת על מרבית ההערכות, על התוצאות של הבחירות הקודמות, על הטרנדים הדמוגרפיים ועל הסקרים. אני מעריך שהאפיל של טראמפ יסייע לו לשמור על המדינות הרפובליקניות המסורתיות, לנצח את אוהיו ואת איווה, שתי מדינות שאובמה ניצח בהן פעמיים, ולקחת את האלקטור הבודד של המחוז השני של מיין. יחד עם זאת, הארגון של הדמוקרטים והיתרון המובנה, האלקטורלי והדמוגרפי, שלהם יסדר לקלינטון ניצחון קשה אבל מתוק.
אלקטורים: קלינטון 322, טראמפ 216

תסריט: החומה של קלינטון
בכמה מילים: לפי התסריט הזה, טראמפ מצליח לנצח בשתי המדינות המתנדנדות הגדולות - אוהיו ופלורידה, לוקח את איווה ואת המחוז השני של מיין, שומר על אריזונה וג'ורג'יה ומנצח באופן דחוק בצפון קרוליינה הצמודה. כלומר, זה תסריט שבמסגרתו טראמפ מנצח 6 מדינות מתנדנדות, שבשתיים מהן הוא נמצא בפיגור. עדיין, זה לא מספיק לו (!). קלינטון מנצחת לפי התסריט הזה עם 278 אלקטורים, כי היא שומרת על מישיגן וויסקונסין ומנצחת בפנסילבניה, נבאדה, ניו המפשייר, וירג'יניה וקולורדו. קלינטון מובילה, בפערים שונים, בכל המדינות הללו לפי הסקרים. התסריט הזה מבטיח לקלינטון ניצחון דחוק, אך כזה שלא יוטל בספק. מעבר לתסריט הזה, היא יכולה גם להפסיד את נבאדה או את ניו המפשייר (חוץ מ-6 המדינות שכבר ציינתי למעלה) ועדיין לנצח עם 272 אלקטורים.
אלקטורים: קלינטון 278, טראמפ 260

תסריט: החגורה של טראמפ
בכמה מילים: זה התסריט שעליו טראמפ בונה. לפי התסריט הזה, הוא יכול לנצח גם אם יפסיד את פלורידה ואת נבאדה, בתנאי שישמור על צפון קרוליינה, יסחף את מדינות חגורת החלודה - מישיגן, איווה, פנסילבניה, אוהיו - ויפתיע בצפון, עם ניצחון בניו המפשייר ואלקטור ממיין. ניצחון שכזה הוא גם קשה מאוד לטראמפ וגם יהיה ניצחון דחוק, אך זו דרך שמאפשרת לו להתגבר על הגל ההיספני. טראמפ יכול להרחיב את הניצחון שלו אם ינצח גם במיין כולה.
אלקטורים: טראמפ 271, קלינטון 267

תסריט: נקמת ההיספנים
בכמה מילים: דונלד טראמפ הצליח לנצח בפריימריז הרפובליקניים, ולהגיע לאיפה שהגיע במירוץ, גם בגלל עמדותיו הקשוחות והצעותיו הרדיקליות בנושאי הגירה. העלבונות שהטיח בהיספנים, ובמקסיקנים במיוחד, סייעו לו עם מצביעים לבנים רפובליקנים. רבים מהם רואים בהיספנים אנשים שנכנסו באופן לא חוקי לארה"ב וגנבו להם את העבודות. מכיוון שהיא הלהיבה את הבייס שלו, טראמפ המשיך עם הרטוריקה הזו. הסכנה הגדולה עבור טראמפ בסיפור הזה היא שההיספנים ינקמו בו בבחירות. בינתיים הם נוקמים, ומופיעים לקלפיות במספרי ענק, שאף אחד לא צפה אותם. בתסריט הזה, ההיספנים מגיעים לקלפיות במספרים עוד יותר גדולים, מעבירים את אריזונה לדמוקרטים, ולמעשה מחסלים את טראמפ ומסדרים לקלינטון 4 שנים בבית הלבן.
אלקטורים: קלינטון 333, טראמפ 205

בואו נסתכל על תרחיש קיצוני לטובת טראמפ, שעדיין לא מספיק לו לניצחון. בתרחיש ההזוי הזה הוא סוחף את כל מדינות חגורת החלודה - את מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה שלא הצביעו לרפובליקנים מאז 1988, את ניו המפשייר, איווה ואוהיו שנטו לדמוקרטים בעשורים האחרונים, ואפילו את מיין ואת מינסוטה, מדינה שהרפובליקנים לא ניצחו מאז ניקסון. בתרחיש הזה, למרות הסחף האדיר של חגורת החלודה לטובת טראמפ, אם קלינטון שומרת על המערב, מנצחת בפלורידה ובצפון קרוליינה ומוסיפה את אריזונה בעקבות אחוז הצבעה גבוה של ההיספנים, היא עדיין מנצחת את הבחירות עם 270 אלקטורים לעומת 268 של טראמפ. הנה המפה:

תסריט: טראמפ מהמערב
בכמה מילים: דרך נוספת לניצחון של טראמפ עוברת דרך המערב. טראמפ עדיין נמצא במרחק נגיעה בסקרים בנבאדה, הוא התקרב מאוד לקלינטון כאמור בניו מקסיקו ובקולורדו, והוא עדיין פייבוריט לנצח את יוטה ואת אריזונה. אם הוא סוחף את המערב - ומנצח את נבאדה, יוטה, קולורדו, ניו מקסיקו ואריזונה - הוא צריך לנצח באיווה, אוהיו, צפון קרוליינה ופלורידה (ולשמור על ג'ורג'יה) כדי לנצח את קלינטון. התסריט הזה נראה כרגע מעט לא סביר, מכיוון שאחוז ההצבעה של ההיספנים הוא גבוה מאוד באופן יחסי.
אלקטורים: טראמפ 280, קלינטון 258

תסריט: ה-Landslide של קלינטון
בכמה מילים: התסריט הזה היה נראה לא מופרך לפני כמה שבועות, אבל ירד לחלוטין מהפרק אחרי שטראמפ חזר לעניינים וצמצם את הפער. עדיין, קלינטון החזירה לעצמה סוג של מומנטום, ואם ביום הבחירות תהיה התגייסות מאסיבית והיסטורית של התומכים שלה - היספנים, שחורים, צעירים, נשים, בוגרי קולג' - היא בהחלט יכולה לנצח שורה של מדינות בהפרשים קטנים, ולסיים את הבחירות בניצחון Landslide מבחינת האלקטורים (מבחינת אחוזי תמיכה, זה כנראה לא יקרה). בתסריט הזה, ההיספנים והשחורים סוחבים אותה לניצחון בכל המדינות שאובמה ניצח בהן ב-2008, כולל אוהיו ואיווה, ובמדינות רפובליקניות מסורתיות כמו ג'ורג'יה ואריזונה. המורמונים מפנים גב לטראמפ, ופיצול הקולות בין טראמפ לבין מקמאלין מסדר לקלינטון ניצחון היסטורי ביוטה. באלסקה, מדינה שכמה מהסקרים האחרונים בה הצביעו על מירוץ מאוד צמוד, קלינטון גם כן זוכה בניצחון היסטורי וראשון של הדמוקרטים מאז 1964. וגולת הכותרת של הניצחון הזה היא טקסס, שם ההיספנים, השחורים והלבנים בוגרי הקולג' מדהימים את ארה"ב ומסדרים לקלינטון ניצחון ענק.
אלקטורים: קלינטון 421, טראמפ 117

תסריט: אין הכרעה
בכמה מילים: התסריט המופרך ביותר, והוא עוד עשוי להתרחש. בסיטואציה מסוימת, שבה מקמאלין העצמאי מנצח ביוטה, ייתכן שאף אחד מהמועמדים לא יגיע ל-270 אלקטורים. אם אף מועמד לא מגיע ל-270 אלקטורים, ההכרעה עוברת לבית הנבחרים. הסיטואציה הזו דורשת כמה קומבינציות, ויכולה לקרות גם בצורה אחרת (משאיר למיטיבי לכת את החישובים). בעיקרון, בסיטואציה הזו טראמפ מנצח את פלורידה, צפון קרוליינה, אוהיו, איווה, נבאדה וניו המפשייר, ואת המחוז השני של מיין, אך מפסיד ביוטה, והבחירות לא מוכרעות. אופציה אחרת שלא תהיה הכרעה יכולה לכלול את אותה מפה, עם ניצחון של טראמפ ביוטה, אך הפסד במחוז השני של מיין, ותיקו 269. 
אלקטורים: קלינטון 268, טראמפ 264, מקמאלין 6 (או קלינטון 269, טראמפ 269).

פרויקט הבחירות בארה"ב - המועמדים של 2020 ו-2024

בחירות 2016 עוד לא התקיימו, אבל כבר כעת, ניתן לסמן את המועמדים המובילים בקרבות הפוליטיים הגדולים הבאים. תוצאות בחירות 2016 ישפיעו גם על העתיד של שתי המפלגות. במפלגה הרפובליקנית, גם אם טראמפ ינצח בבחירות, יצטרכו שוב לעשות חושבים, ולבחון כיצד המפלגה יכולה לקרוץ כבר ב-2020 לקהלים אחרים, שמבחינה דמוגרפית רק הולכים ומתחזקים. במפלגה הדמוקרטית יתרחש, גם אם קלינטון תנצח, מאבק אידיאולוגי בין האגף השמאלי של המפלגה, שהולך ומתחזק, בראשותם של אליזבת וורן וברני סנדרס, לבין האגף הממסדי יותר, בראשותם של קלינטון וקיין.
המפלגה הרפובליקנית
מרקו רוביו - הסנטור מפלורידה נחשב להבטחה של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות ב-2016, אבל, משום מקום, הגיע דונלד טראמפ. רוביו נבחר לסנאט ב-2010 כחביבם של אנשי מסיבת התה, אך בפריימריז האחרונים זכה לתמיכה בעיקר מהאגף המתון של המפלגה. רוביו עשוי להיות המועמד שיחזיר את הרפובליקנים לנשיאות, בעיקר בגלל מוצאו ההיספני. ייתכן שהצבתו של רוביו כמועמד המפלגה הרפובליקנית תוכל למשוך מספיק מצביעים היספנים כדי לנצח בבחירות. עם זאת, נדמה כי על אף שרוביו נחשב לאחד מבכירי המפלגה, ופופולרי יחסית בציבור הכללי, הפופולריות שלו בציבור המצביעים הרפובליקני, שהולך ימינה, איננה גבוהה. רוביו החליט, לאחר ההפסד בפריימריז השנה, להתמודד על בחירה מחדש לסנאט (למרות שהצהיר קודם לכן שלא יעשה זאת). רוביו ניצח בקלות בפריימריז הרפובליקנים על המועמדות לסנאט, והוביל באופן משכנע על יריבו הדמוקרטי, חבר הקונגרס, פטריק מרפי בסקרים. עם זאת, מרפי הלך וצמצם את הפער. שני סקרים מהשבוע מצביעים על מירוץ פתוח לחלוטין - סקר של רשת פוקס טמפה ביי המקומית הצביע על שיוויון, וסקר של YouGov ושל רשת CBS הצביע על יתרון של 2% לטובת רוביו. עתידו הפוליטי של רוביו תלוי בעיקר במירוץ הזה לסנאט. הוא אמנם הצהיר שלא ירוץ לנשיאות ב-2020, אך קודם לכן גם הצהיר שלא ירוץ שוב לסנאט. אם רוביו יצליח לזכות באמון הקהל הרפובליקני, הוא עשוי להיות מועמד המפלגה לנשיאות במערכת הבחירות הבאה או בזו שאחריה.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US Senate picture

טד קרוז - הסנטור מטקסס הוא המנהיג של האגף האוונגליסטי במפלגה הרפובליקנית. הוא אמנם לא ניצח בפריימריז השנה, אך הצליח מעל למצופה, וצבר בסיס כוח מרשים, שכולל בעיקר שמרנים אידיאולוגיים ואוונגליסטים. אם יצליח קרוז להישאר רלוונטי ומוביל במפלגה הרפובליקנית, הוא יוכל לזכות במועמדות הרפובליקנית בעתיד. עם זאת, בניגוד לרוביו, ועל אף מוצאו ההיספני, איני רואה בקרוז מועמד שיוכל להרחיב את הבסיס הרפובליקני הקיים. יש לציין, בנוסף לכך, שקרוז אינו נמצא ביחסים טובים עם הממסד הרפובליקני ושאר מנהיגי המפלגה (אבל גם טראמפ לא היה ביחסים טובים כל כך, ובכל זאת ניצח). כרגע, נדמה כי למרות הכל, להמר על קרוז כמועמד הרפובליקני הבא לנשיאות יהיה הימור לא רע.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US Senate picture, taken by Frank Fey

פול ריאן - המטאור של המפלגה הרפובליקנית היה רק לפני כמה חודשים מועמד עתידי בטוח לנשיאות, אבל המועמדות של טראמפ פגעה גם בו. מותו של אביו, כשריאן היה רק בן 16, דחף את ריאן ללמוד ולהצטיין, והוא סיים תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה. לאחר מכן, החל להיות פעיל במפלגה ושימש ככותב נאומים, תחילה בארגון פרו-רפובליקני ולאחר מכן, ככותב הנאומים של המועמד הרפובליקני לסגן הנשיא ב-1996, ג'ק קמפ. בנובמבר 1998, כשהוא עוד לא בן 29, ריאן כבר נבחר לקונגרס, ולפני 4 שנים בחר בו מיט רומני כמועמד לסגן הנשיא. עמדותיו המאוד שמרניות לא סייעו לרומני, וכזכור, רומני וריאן הפסידו לאובמה את הבחירות לנשיאות. לאחר התפטרותו של ג'ון ביינר מתפקיד יו"ר בית הנבחרים ב-2015, התמנה ריאן ליו"ר החדש של בית הנבחרים. המריבות המתוקשרות שלו עם טראמפ לאורך שנת הבחירות, עם זאת, פגעו בו בקרב אוהדי טראמפ. ריאן הודיע על תמיכה בטראמפ ביוני, אבל תמיכה זו הגיעה לאחר סאגה ולאחר שריאן אמר שהוא עוד לא מרגיש מוכן לתמוך בטראמפ; לאחר מכן, ריאן קרא לדבריו של טראמפ על השופט המקסיקני "Textbook Racism"; טראמפ סירב תחילה לתמוך בריאן בפריימריז הרפובליקניים על המועמדות לקונגרס במחוזו של ריאן, והביע אהדה כלפי יריבו במירוץ, שקרא לריאן מושחת; ולבסוף, לאחר התפוצצות פרשת Access Hollywood, הודיע ריאן כי הוא לא יתמוך או יגן בטראמפ יותר, ויתמקד בשמירת הרוב הרפובליקני בקונגרס. בתגובה, טראמפ החל לתקוף את ריאן, והפופולריות של ריאן בקרב תומכי טראמפ צנחה. כעת, ריאן צריך לקוות שהוא יצליח לשמור על הרוב הרפובליקני בקונגרס, ושכשהוא יחליט לרוץ לנשיאות, תומכי טראמפ לא יזכרו לו את המריבה הפומבית של 2016.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US House of Representatives picture

מייק פנס - המועמד של הרפובליקנים לסגן הנשיא ב-2016 תלוי לחלוטין בתוצאות הבחירות. ניצחון מדהים של טראמפ, או הפסד דחוק, ימצב את פנס כאחד מהמועמדים הבולטים למועמדות לנשיאות בעוד 4 או 8 שנים. עם זאת, הפסד גדול של טראמפ יידבק לפנס. מושל אינדיאנה הוא רפובליקני שמרן, שעמדותיו וקהל היעד שלו די דומה לזה של טד קרוז. לכן, אלא אם כן ירוץ ממול מועמד דמוקרטי מאוד לא פופולרי (כפי שקורה ב-2016, אבל טראמפ עוד יותר לא פופולרי), פנס הוא לא האיש שמסוגל להרחיב את הבסיס הרפובליקני. פנס שם את יהבו והקריב את עתידו הפוליטי כשהצטרף לקמפיין של טראמפ. ב-9 בנובמבר נדע האם הוא עשה את עסקת חייו או קבר את הקריירה הפוליטית שלו.

The photo was taken from Wikipedia. All rights reserved to Gage Skidmore

ניקי היילי - ניקי היילי היא עוד כוכבת עולה במפלגה הרפובליקנית ובפוליטיקה האמריקאית. היילי, בת להורים סיקים שהיגרו מהודו לארה"ב, נבחרה למושלת דרום קרוליינה בסוף 2010, לאחר כהונה של 6 שנים בבית הנבחרים של דרום קרוליינה. הצלחתה של היילי כמושלת הפכו אותה לפופולרית לא רק בדרום קרוליינה, והיא סומנה כאחת ממנהיגות העתיד של המפלגה הרפובליקנית. ב-2016, שמה הוזכר יותר מפעם אחת כמי שעשויה להיות המועמדת לסגנית הנשיא, והיא נבחרה לשאת את התשובה הרפובליקנית לנאום מצב האומה האחרון של ברק אובמה. היילי, כרפובליקנית מתונה ופופולרית, עם עמדות שמרניות אך גם רקורד מתון בנוגע לנושאים כמו דגל הקונפדרציה וחוקי השירותים, כאישה וכבת למשפחת מהגרים, יכולה להרחיב את הבסיס הרפובליקני ולנצח בבחירות כלליות באופן תיאורטי. עם זאת, לא ברור האם היא פופולרית מספיק בקרב הרפובליקנים כדי לזכות במועמדות. ייתכן מאוד שכבר ב-2020, שנה לאחר סיום כהונתה כמושלת, נראה אותה מתמודדת בפריימריז הרפובליקניים.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official picture of the South Carolina Governor Office, taken by Sam Holland

המפלגה הדמוקרטית
אליזבת וורן - הסנטורית ממסצ'וסטס הייתה פרופסורית מוערכת למשפטים בהרווארד ויועצת כלכלית בכירה כאשר החליטה לעבור לפוליטיקה ב-2012, ולהתמודד על המקום בסנאט. וורן עצמה הייתה עד לאמצע שנות ה-90 רפובליקנית, אך מרגע כניסתה לפוליטיקה, היא הפכה במהרה לאחת מהקולות הבולטים בשמאל האמריקני. בחירתה של וורן לסנאט, והעמדות הפרוגרסיביות שהציגה, במיוחד בנושאים הקשורים לכלכלה ולוול סטריט, הובילה אותה להצלחה מטאורית. ב-2016, לאחר שסירבה להתמודד לנשיאות למרות לחצים רבים מצד מנהיגים פרוגרסיביים (עוד הרבה לפני שסנדרס פרץ לתודעה), הייתה בין המועמדים המובילים בקרב על המועמדות לסגנות הנשיא, והפכה לאחת הדמויות החשובות בקמפיין של קלינטון והדמוקרטים ב-2016, וורן היא בהחלט אחת מהפוליטיקאיות הבכירות במפלגה הדמוקרטית ובארה"ב בכלל. בבחירות המקדימות הבאות שיערכו במפלגה הדמוקרטיות, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי (שאגיע אליו אחר כך), אליזבת וורן תהיה המועמדת הטבעית של האגף השמאלי של המפלגה. אם תרצה בכך, בוודאי כאשר הדמוגרפיה הולכת ונעשית טובה יותר ויותר לדמוקרטים, והרפובליקנים מחסלים את עצמם (זה עוד יכול להשתנות), לוורן יש סיכוי לא רע בכלל להיות הנשיאה הראשונה, או השנייה, של ארה"ב.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US Senate picture

טים קיין - המתחרה העיקרי שיעמוד בדרכה של וורן למועמדות, אם וכאשר, יהיה טים קיין. קיין היה עד לאחרונה דמות די אלמונית, אין לו את הכריזמה של אובמה או של ביל קלינטון, הוא לא בדיוק חביב האגף השמאלי של המפלגה, והוא לא אורטור גדול או אינטלקטואל יוצא-דופן. יחד עם זאת, קיין הוא פוליטיקאי משופשף ומנוסה, שסלל את דרכו מלמטה, ממועצת העיר ריצ'מונד, וירג'יניה, לראשות העיר, ולאחר מכן - סגן מושל, מושל, יו"ר הועידה הדמוקרטית הלאומית, סנטור וכעת מועמד לסגן נשיא. לקיין יש את הניסיון, את הכישורים המתאימים (מדבר ספרדית שוטפת) ואת השיוך המתאים (קתולי). קיין עשוי להיות, אם כן, המועמד של האגף המרכזי בבחירות המקדימות הבאות. גם העתיד הפוליטי שלו תלוי בתוצאות של בחירות 2016.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US Senate picture

אנדרו קואומו - מושל ניו יורק עשוי להיות הסוס השחור בכל התמודדות במפלגה הדמוקרטית בשנים הקרובות. אביו של קואומו היה מושל ניו יורק המיתולוגי, מריו קואומו, ובנו שאף ללכת בדרכיו. אנדרו קואומו החל את דרכו כעוזר התובע המחוזי בעיר ניו יורק, ולאחר מכן הצטרף לממשל קלינטון. ב-1997 הוא מונה למזכיר השיכון והפיתוח של ארה"ב, תפקיד בו כיהן כארבע שנים. ב-2002 ניסה להתמודד על תפקיד מושל ניו יורק, אך כשל בפריימריז הדמוקרטיים. הוא הצליח לשקם את הקריירה הפוליטית שלו לאחר שנבחר לתובע הכללי של מדינת ניו יורק ב-2006, ולאחר 4 שנים בתפקיד זה, הצליח להיבחר למושל ניו יורק. כמושל ניו יורק הצליח קואומו ליצור לעצמו תדמית של דמוקרט חדש: עמדה מרכזית בנושאים כלכליים לצד עמדה שמאלית פרוגרסיבית בנושאים חברתיים. קואומו הוא מושל פופולרי, מקורב לבכירי המפלגה ויכול לקרוץ לקהלים הרבים. לכן, אני מסמן את קואומו כסוס השחור של הפריימריז הדמוקרטיים הבאים, וכמי שיכול להפתיע אם יחליט להתמודד.

The photo was taken from Wikipedia. The photo was taken by Pat Arnow

קירסטן גיליברנד - הסנטורית מניו יורק היא עוד בת טיפוחים של משפחת קלינטון. אחרי שעבדה כעורכת דין, יועצת לקמפיין של הילארי קלינטון לסנאט וכעוזרת למזכיר השיכון בממשל קלינטון אנדרו קואומו, גיליברנד נכנסה לפוליטיקה ב-2006 והתמודדה על המקום של המחוז ה-20 בניו יורק בקונגרס. המחוז נחשב למחוז רפובליקני, והמפלגה הרפובליקנית שלטה בו בקונגרס במשך 14 שנים רצופות. גיליברנד, שזכתה לתמיכה מבכירים דמוקרטים (ובהם הילארי וביל קלינטון), הצליחה להיבחר לאחר שמיתגה את עצמה כחלק מה-"Blue Dog Democrats", דמוקרטים שממוקמים במרכז-ימין של המפה. לאחר כשנתיים בקונגרס, ובעקבות פרישתה של הילארי קלינטון מהסנאט (עקב מינויה למזכירת המדינה), מינה המושל הדמוקרטי של ניו יורק דאז, דייויד פיטרסון, את גיליברנד כמחליפתה של קלינטון בסנאט. ב-2012, זכתה גיליברנד בבחירות לסנאט והחלה לכהן כהונה מלאה. כאמור, גיליברנד נחשבה לפוליטיקאית שמרנית יחסית במהלך תקופתה בקונגרס, אך במהלך כהונתה בסנאט, היא בלטה דווקא כאחת הסנטוריות הפרוגרסיביות המובילות. לגיליברנד יש את הקישורים והקשרים כדי להתמודד לנשיאות, אך לא ברור אם היא מוכרת מספיק מבחינה ציבורית כדי להצליח. בכל מקרה, האנליסטים הפוליטיים מסמנים אותה כאחת מהמועמדות המובילות של הדמוקרטים ב-2020 ו-2024.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official 2010 US Senate Campaign Photo

קורי בוקר - בדומה לגיליברנד, קורי בוקר אין כרגע את הפרופיל הציבורי הנדרש כדי להפוך למועמד לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית. יחד עם זאת, בוקר הוא כוכב עולה במפלגה. הוא החל את דרכו במועצת העיר ניוארק, ניו ג'רזי, ולאחר ניסיון כושל להיבחר לראשות העירייה ב-2002, הוא הצליח בניסיונו השני, ב-2006. כראש עיר, שם בוקר דגש על הורדת שיעורי הפשע, שיפור הקשר עם האזרחים דרך הרשתות החברתיות ומאבק בהחזקה לא חוקית של נשק. לאחר שכיהן בתפקיד כ-7 שנים, הפך בוקר לאחד מהפוליטיקאים המוכרים והפופולריים ביותר במדינת ניו ג'רזי, והכריז כי הוא מעוניין להתמודד על המקום שיפנה בסנאט ב-2014 הסנטור הוותיק פרנק לוטנברג (שהודיע כי לא יתמודד שוב). ביולי 2013 הלך לוטנברג לעולמו לאחר דלקת ריאות קשה, ובוקר החליט להתמודד בבחירות המיוחדות על המקום בסנאט שנערכו באוקטובר 2013. בבחירות עצמן, הוא גבר על ראש עיריית בוגוטה (ניו ג'רזי) לשעבר, והפך לאפרו-אמריקאי הראשון שנבחר לסנאט מאז ברק אובמה ב-2004. בוקר הוא פוליטיקאי פופולרי במדינת ניו ג'רזי ונאומו המרשים בועידה הדמוקרטית שנערכה השנה הקנה לו מעט פרסום ברמה הלאומית, אך כאמור, לא ברור האם הוא יש לו את הניסיון ואת הפרופיל הציבורי כדי לעשות את המעבר המוצלח מהסנאט למועמדות לנשיאות.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official US Senate picture

לא הזכרתי מועמדת אחת, שכרגע לא ממש מתעניינת בכניסה לפוליטיקה, אבל בכל זאת. אם הדמוקרטים ינחלו הפסד מפתיע וכואב בבחירות הקרובות, יש רק מישהי אחת שתוכל לאחד אותם ולהחזיר אותם בחזרה לבית הלבן, וזוהי הגברת הראשונה של ארה"ב, מישל אובמה. אם רק תרצה, מישל אובמה תוכל בקלות לשחזר את הישגיה של הילארי קלינטון. מישל אובמה היא דמות מאוד פופולרית בארה"ב, היא פונה לקהלים הרבה יותר רחבים מהילארי, היא לא אפופה בשערוריות, בעלה לא נחשד בפרשיות מין והיא לא נחשבת מקורבת לבנקים או אישה ממסדית. מישל אובמה התגלתה בקמפיין 2016 כקמפיינרית הטובה ביותר עבור קלינטון, וכמי שיש לה את יכולת ההשפעה הגדולה ביותר. עם יכולות רטוריות מרשימות לא פחות, ואף יותר, מאלו של בעלה, רקורד מרשים כגברת ראשונה ואחוזי תמיכה יוצאי דופן בה ובבעלה, מישל אובמה היא המועמדת הטובה ביותר שהדמוקרטים יוכלו להעמיד בבחירות הבאות. אם היא תרצה, היא תוכל לעשות את זה.

The photo was taken from Wikipedia. This is the official White House photo, taken by Chuck Kennedy

פרויקט הבחירות בארה"ב - מירוצים נוספים - סנאט, קונגרס, מושלים ועוד

הבחירות לנשיאות, מן הסתם, תופסות את רוב תשומת הלב, אבל ביום הבחירות בארה"ב יערכו עשרות מירוצים נוספים. המירוץ החשוב ביותר, וזה שזוכה לתשומת לב משמעותית יחסית גם באמצעי התקשורת, הוא הקרב על הסנאט. בסנאט 100 מושבים, 2 לכל מדינה, שמורכבים משלושה מחזורים שונים. בכל שנתיים, 33 או 34 מהמושבים מועמדים לבחירה, והסנאטורים שנבחרים מכהנים 6 שנים בסנאט שבוושינגטון עד לבחירות הבאות. הפעם, 34 מושבים מועמדים לבחירה, כשהרפובליקנים מגנים על 24 מושבים לעומת 10 מושבים שעליהם מגנים הדמוקרטים. המצב הנוכחי בסנאט הוא 54:44 לטובת הרפובליקנים, כששני הסנאטורים הנוספים הם עצמאיים (ברני סנדרס ואנגוס קינג ממיין) שמצביעים ביחד עם הדמוקרטים. לכן, כדי לפשט את העניין, נתייחס למצב הנוכחי כ-54:46. אם יש שיוויון 50 בסנאט, סגן הנשיא הוא הקול ה-101, או ה-51, וזה שמכריע במקרה של תיקו. כלומר, אם הדמוקרטים יזכו בבחירות לנשיאות, עליהם להרוויח 4 מושבים בסנאט (לזכות ב-4 ולשמור על כל המושבים שלהם, למשל, או לזכות ב-5 ולהפסיד אחד). למעשה, המדינה היחידה שמכהן בה כיום סנטור דמוקרטי והיא תחרותית השנה היא נבאדה. הסנאטור הוותיק ומנהיג הדמוקרטים בסנאט, הארי ריד, פורש, והקרב על מחליפו פתוח לחלוטין. אם הדמוקרטים ישמרו על המושב בנבאדה, יזכו ב-4 מושבים נוספים בסנאט שמוחזקים כיום בידי רפובליקנים וינצחו בבחירות לנשיאות, הם ישיבו לעצמם את הרוב בסנאט לאחר שנתיים בלבד של רוב רפובליקני. שתי מדינות הן יוצאות דופן - קליפורניה, שם יתמודדו על המושב שתי דמוקרטיות (השיטה הנהוגה היא שעורכים פריימריז, כשמי שמסיים בשתי המקומות הראשונים ממשיך לבחירות עצמן, ללא תלות בשייכות המפלגתית), ולואיזיאנה, שם יתמודדו מועמדים רבים משתי המפלגות. אם אף אחד מהמועמדים בלואיזיאנה לא יגיע ל-50% (מה שצפוי לקרות, המספרים שמופיעים בטבלה מייצגים את הסכום של המועמדים מכל מפלגה), יערך סיבוב שני בין שני המועמדים הראשונים (ללא קשר לשיוך מפלגתי) בחודש דצמבר. 

הנה טבלה המפרטת את מצב המירוצים לסנאט (אדום - רפובליקנים, כחול - דמוקרטים, סגול - אחר, ירוק - המפלגה הירוקה):

אילו עוד מירוצים יתרחשו ביום הבחירות? 435 חברי הקונגרס יתמודדו שוב על מקומם בבית הנבחרים, כבכל שנתיים. לרפובליקנים רוב של 30 מושבים, והם אינם צפויים להפסיד אותו. יחד עם זאת, הדמוקרטים צפויים לצמצם את הרוב של הרפובליקנים ולקצץ אותו בכחצי. ב-12 מדינות יערכו בחירות למושלים, ב-44 מדינות יערכו בחירות לבתי הנבחרים המקומיים, ובמאות ערים יערכו בחירות לראשות העיר. בנוסף, מדינות רבות יערכו גם בחירות לתפקידים נוספים, ובהם התובע הכללי של המדינה, מזכיר המדינה וכו'.

במספר מדינות יערכו גם משאלי עם בנושאים שונים. בקליפורניה יערך משאל בנושא לגליזציה של קנאביס, כמו גם במסצ'וסטס. במסצ'וסטס יישאלו האזרחים גם האם להטיל הגבלות כדי להגן על חיות חווה. באורגון תועלה להצבעה הצעה להגדלת המס על חברות גדולות, ובמיין יערכו 5 משאלים - רפורמה בהצבעה, לגליזציה של שימוש בקנאביס מעל גיל 21, הגדלת המימון לבתי ספר ציבוריים, העלאת שכר המינימום ל-12$ ובדיקות רקע לרוכשי נשק. אז ביום שלאחר הבחירות, כשתעקבו אחרי תוצאות הבחירות לנשיאות, כדאי לכם להקדיש כמה דקות ולברר מה היו התוצאות של המירוצים האחרים ושל משאלי העם. התוצאות של הצבעות אלו עשויות להשפיע על פניה של ארה"ב בשנים הבאות ועל כהונתו של הנשיא הבא או הנשיאה הבאה.

פרויקט הבחירות בארה"ב - על המועמדים הנוספים ב-2016 ובעבר

בבחירות 2016, לראשונה מזה שנים רבות, מועמדים נוספים לנשיאות, שאינם מועמדי שתי המפלגות הגדולות, זכו לתשומת לב תקשורתית וציבורית ולמספרים יחסית גבוהים בסקרים. מאז שהשיטה הדו-מפלגתית התגבשה והפכה לדומיננטית בפוליטיקה האמריקאית, אי שם באמצע המאה ה-19, כוחם של מועמדים שאינן משתי המפלגות הגדולות הלך וירד, והם לא הצליחו לזכות באף מערכת בחירות. עם זאת, כמה מועמדים שאינם משתי המפלגות הגדולות הצליחו ברבות השנים להשפיע על התוצאות, ולנצל עד תום את חוסר הפופולריות של שתי המפלגות הגדולות בקרב קהלים מסוימים. בבחירות 2016, כאמור, יש כמה מועמדים שכאלו (בארה"ב קוראים להם Third-Party Candidates). נכיר אותם קודם כל, ולאחר מכן ניזכר במועמדים שכאלו מהעבר שהצליחו לרשום הישגים מרשימים.

גארי ג'ונסון
מועמד מטעם: המפלגה הליברטריאנית
רקורד: מושל ניו מקסיקו לשעבר (1995-2003), מועמד המפלגה הליברטריאנית לנשיאות (2012)
מועמד לסגן הנשיא: המושל לשעבר וויליאם וולד (מסצ'וסטס)
סקירה: שני המועמדים המובילים שוברים שיאים חדשים של חוסר פופולריות. כאשר הצעירים מרגישים שהשיטה, הממסד והמדינה כבר אינם פועלים לטובתם, וכאשר שתי המפלגות הגדולות מואשמות בחוסר המעש בוושינגטון (שלרוב נובע מחוסר היכולת של הנשיא ושל הסנאט והקונגרס הרפובליקניים להסכים על צעדים), מועמדים נוספים זוכים להזדמנות. ג'ונסון, מושל ניו מקסיקו לשעבר, זכה ב-1% בלבד בבחירות הקודמות (דרך אגב, ההישג הטוב ביותר של מועמד ליברטריאני בהיסטוריה), הפך לפני מספר חודשים למועמד לגיטימי. הוא זכה לתמיכה של 10% ומעלה בסקרים, בכירים רפובליקנים לשעבר שקלו להביע בו תמיכה, הוא זכה לתמיכה מרשימה ביוטה, ולחץ ציבורי הופעל על ועדת העימותים שתכניסו לעימותים (למרות שלא הגיע לרף 15% הנדרשים בסקרים בשום שלב). ככל שעבר הזמן, וג'ונסון ביצע יותר ויותר טעויות, בעיקר בנושאי חוץ (בתשובה לשאלה על דעתו על מה שקורה בחלב שאל - What is Aleppo, ולשאלה ציין מנהיג זר אחד שאתה מעריך סירב לענות), הוא הלך ואיבד תמיכה. במקביל, בוחרים רבים שתמכו קודם לכן בג'ונסון עברו לקלינטון או לטראמפ, מתוך רצון לעצור את המועמד השני ותחושת דחיפות למנוע את היבחרותו. מועמד אחר, שאינו גארי ג'ונסון, היה עשוי להצליח הרבה יותר. חוסר הידע הקיצוני שלו בנושאי חוץ, ההתנהלות המעט מוזרה שלו, והודאתו שעישן מריחואנה בקביעות עד לתחילת הקמפיין לנשיאות, הפכו את ג'ונסון ממועמד רציני עם סיכוי להשפיע על תוצאות הבחירות למועמד מגוחך ולסוג של קוריוז. הראיון הבא שהוא העניק לגארדיאן בטח לא יוסיף לו עוד קולות:

מיקום במפה הפוליטית: מרכז (ימין כלכלי, שמאל חברתי)
פונה לקהלים: צעירים, רפובליקנים מאוכזבים, עצמאיים
צפי בבחירות 2016: 3-4%, לא מעבר. אם יזכה ב-5%, זה יהיה הישג אדיר.

This photo was taken from Wikipedia. It was pictured by Ron Hill Imagery and purchased by NSON

ג'יל שטיין
מועמדת מטעם: המפלגה הירוקה
רקורד: רופאה, אקטיביסטית, חברת מועצת העיר לקסינגטון, מסצ'וסטס, לשעבר (2005-2011), מועמדת המפלגה הירוקה לנשיאות (2012)
מועמד לסגן הנשיאה: אג'מו ברקה (אילינוי)
סקירה: ג'יל שטיין נהנית לתמיכה יחסית גבוהה (יחסית, מאוד יחסית), שוב, מכיוון ששני המועמדים המרכזיים ושתי המפלגות הגדולות (במיוחד הרפובליקנית) הם מאוד לא פופולריים. שטיין, כמועמדת מפלגת הירוקים השמאלית, פונה לקהל הצעיר הגדול שתמך בסנדרס בפריימריז. נכון שהיא כנראה לא תזכה ליותר מ-10-20% מאותם מצביעי סנדרס, אבל בכל זאת, שטיין היוותה מקור דאגה לקלינטון לאורך כל הקמפיין. בדומה לג'ונסון, היא נשענת על הקול הצעיר והעצמאי; בניגוד אליו, היא אינה לוקחת קול של רפובליקני אחד, והיא לוקחת קולות רק של אנשים שהיו מצביעים לדמוקרטים, או נשארים בבית, אם לא היו מצביעים לה. שטיין מחזיקה בעמדות רדיקליות, בנושאי סביבה ובנושאי חוץ, כמו גם המועמד שלה לסגנות, ומצביעיה אינם בהכרח תומכים בכל עמדותיה, אלא מעוניינים להעביר מסר של מחאה. התמיכה בשטיין הייתה בשיאה בערך בחודש אוגוסט, אז זכתה ל-3-4% בסקרים ול-4-5% בכמה מדינות. כעת, היא זוכה לכ-1-2%, והיא עשויה להשפיע על המירוץ רק במדינות שיהיו מאוד צמודות (בהמשך אגיע לראלף ניידר).
מיקום במפה הפוליטית: שמאל
פונה לקהלים: צעירים, תומכי סנדרס, עצמאיים, שמאל רדיקלי
צפי בבחירות 2016: כ-1-1.5%.

This photo was taken from Wikipedia. All rights reserved to the photographer Gage Skidmore

אוון מקמלין
מועמד מטעם: עצמאי
רקורד: קצין מבצעים לשעבר ב-CIA, אחראי מדיניות במפלגה הרפובליקנית בקונגרס, בנקאי השקעות ומתנדב בסוכנות האו"ם לפליטים
מועמדת לסגן הנשיא: מינדי פין (וושינגטון די.סי)
סקירה: אוון מקמלין הוא המועמד היחיד, שאינו משתי המפלגות הגדולות (והאמת היא, אולי גם שאינו מהמפלגה הדמוקרטית), שיש לו רקורד מרשים, ניסיון ואג'נדה של ממש. אפשר לחלוק על עמדותיו השמרניות, ולעיתים האולטרה-שמרניות, אך אי אפשר לחלוק על כך שבבחירות שבהם לא באמת עוסקים בנושאים החשובים, מועמדותו של מקמלין היא חשובה ואף הכרחית. כניסתו למירוץ בתחילת אוגוסט, כמועמד שמרני עצמאי, לא לוותה בסיקור תקשורתי משמעותי, או בתמיכה ציבורית. אולם, בתחילת אוקטובר, מקמלין החל לעלות בסקרים ביוטה, מדינת הבית שלו. למרות שהוא צפוי לנצח בה, לטראמפ יש בעיה ברורה ביוטה, שהעדיפה את רומני על אובמה ב-2012 ברוב של 73%-25%. יוטה היא ביתה של הקהילה המורמונית בארה"ב, קהילה שנחשבת לשמרנית מאוד, וגם קהילה שסבלה בעבר מאפליה ומשנאה. התפיסה של תושבי יוטה את טראמפ כמועמד לא שמרני מספיק וכפוליטיקאי שמשתמש בפחד ובשנאה כאמצעים פוליטיים, והסכסוך המתוקשר שלו עם מיט רומני,  פגעו בו מאוד במדינה. מקמלין המקומי, המורמוני והשמרן הלך והתחזק, עד שהוא הפך למועמד שמאיים ממש על טראמפ ועשוי לזכות במדינה. אם ינצח ביוטה, זה יהיה מסר למפלגה הרפובליקנית ולטראמפ, וזו תהיה הפעם הראשונה שמועמד שאינו משתי המפלגות הגדולות זוכה באלקטורים מאז 1968.
מיקום במפה הפוליטית: ימין
פונה לקהלים: שמרנים שמתנגדים לטראמפ, מורמונים, עצמאיים
צפי בבחירות 2016: כ-1% ארצית, 25% ומעלה ביוטה.

All rights reserved to the New York Times and Evan McMullin's campaign for President

Third-Party Candidates בולטים מהעבר (המאה ה-20 ואילך)
תיאודור רוזוולט
שנת הבחירות: 1912
מועמד מטעם: המפלגה הפרוגרסיבית
מדינה: ניו יורק
רקורד: נשיא ארה"ב לשעבר (1901-1909)
מועמד לסגן הנשיא: מושל קליפורניה היראם ג'ונסון
תוצאות: 4,122,721 קולות, 27.4%, 88 אלקטורים (6 מדינות), סיים שני אחרי ווילסון
ניצח במדינות: קליפורניה, מישיגן, מינסוטה, פנסילבניה, דרום דקוטה, וושינגטון
סקירה: תיאודור רוזוולט חתום על, ככל הנראה, ההופעה הטובה ביותר של מועמד שלישי בעידן המודרני. בפעם היחידה בהיסטוריה של הפוליטיקה האמריקאית המודרנית (שבה שתי מפלגות עיקריות, מאמצע המאה ה-19 בערך), מועמד מפלגה גדולה לא סיים בין שני המקומות הראשונים. ההצלחה הזו של רווזולט הייתה חד-פעמית, וניתן לייחס אותה בעיקר לכך שהיה מדובר בנשיא לשעבר. לעולם לא הציג את מועמדותו, כמועמד מפלגה שלישית, אדם עם רקורד שכזה או אפילו קרוב לכזה. לכן, אי אפשר לראות את הצלחתו של רוזוולט כאירוע שפגע בדומיננטיות של שתי המפלגות הגדולות בפרספקטיבה היסטורית. עם זאת, ההצלחה של רוזוולט כן חיזקה את התנועה הפרוגרסיבית בארה"ב. הצלחתו של רוזוולט ובחירתו של ווילסון היו זריקת עידוד להשקפות חברתיות שמאליות. כמה שנים לאחר בחירות אלו, קיבלו נשים בארה"ב את זכות ההצבעה. עוד יעברו הרבה שנים והרבה מים בנהר עד שההשקפה הפרוגרסיבית תהפוך למשמעותית כפי שהיא כיום, אך יש לתת לרוזוולט קרדיט על קידום נושא זכויות האדם ואיכות הסביבה בארה"ב. ריצתו ב-1912, אם כן, חשובה יותר מבחינה אידיאולוגית מאשר מבחינה מפלגתית.

This photo was taken from Wikipedia. The photo was taken by the Pach Bros

רוברט לה-פולט
שנת הבחירות: 1924
מועמד מטעם: המפלגה הפרוגרסיבית
מדינה: וויסקונסין
רקורד: סנטור מטעם וויסקונסין (1906-1925), חבר קונגרס לשעבר מטעם המחוז השלישי של וויסקונסין (1885-1891), מושל וויסקונסין לשעבר (1901-1906)
מועמד לסגן הנשיא: הסנטור ברטון ק. ווילר (מונטנה)
תוצאות: 4,831,706 קולות, 16.6%, 13 אלקטורים (מדינה אחת), סיים שלישי אחרי קולידג' ודייויס
ניצח במדינות: וויסקונסין
סקירה: לתנועה הפרוגרסיבית היו הרבה עליות וירידות, כאמור. בחירות 1924 היו אחד מרגעי השיא שלה. רוברט לה-פולט, סנטור פרוגרסיבי מוויסקונסין, היה איש המפלגה הרפוליקנית, אך הוא למעשה לא תמך בה לאחר 1912. הוא סירב לתמוך במפלגה הפרוגרסיבית של רוזוולט, שככל הנראה הייתה ממוקמת ימינה יותר ממנו. ב-1924, החליט להקים מפלגה פרוגרסיבית חדשה משלו (לאחר שהמפלגה הפרוגרסיבית של רוזוולט התפרקה). הנשיא המכהן הרפובליקני קולידג' והמועמד הדמוקרטי, ג'ון דייויס, היו שמרנים, ולכן, לה-פולט היה הבחירה היחידה האפשרית עבור ליברלים ופרוגרסיבים. הוא עצמו כבר היה לא בקו הבריאות במהלך הקמפיין (נפטר מספר חודשים לאחר הבחירות), אבל בכל זאת הצליח לגייס תמיכה מרשימה. בניגוד לשני המועמדים העיקריים, שרצו על מצע שמרני, לה-פולט רץ על מצע של שבירת מונופולים, הלאמת תשתיות תחבורתיות, סיוע לאיכרים, הוצאה מחוץ לחוק של עבודת ילדים, סיוע ותמיכה בועדי עובדים, חיזוק ושמירה על זכויות אזרח, סיום האימפריאליזם האמריקאי באמריקה הלטינית וחיוב הנשיא לערוך משאל עם לפני שיוביל את המדינה למלחמה. המצע קרץ הן לליברלים ופרוגרסיבים והן לסוציאליסטים. לה-פולט נשען על קואליציה של דמוקרטים ליברלים (שעזבו את המפלגה בעקבות מועמדותו של דייויס השמרן), גרמנים אמריקאים, עובדי הרכבות, ארגוני העובדים הגדולים, איכרים וחוואים מערביים, סוציאליסטים ופרוגרסיבים. לה-פולט הקדים את זמנו; רעיונותיו יאומצו ברובם ב-1932 במצע של המפלגה הדמוקרטית ופרנקלין דלאנו רוזוולט (קרוב משפחתו של שנוא נפשו של לה-פולט). ארה"ב של 1924 הייתה עוד לפני עידן המקארתיזם והמלחמה הקרה. מועמד עם רעיונות סוציאליסטיים (אף שלה-פולט לא זיהה את עצמו ככזה) יזכה שוב לתמיכה משמעותית רק עוד פעמיים: 1932 ו-2016.

This photo was taken from Wikipedia, available in the US Library of Congress' Prints and Photographs division

סטרום ת'ורמונד
שנת הבחירות: 1948
מועמד מטעם: המפלגה הדיקסיקרטית
מדינה: דרום קרוליינה
רקורד: מושל דרום קרוליינה (1947-1951), חבר בית הנבחרים של דרום קרוליינה לשעבר (1933-1938)
מועמד לסגן הנשיא: מושל מיסיסיפי פילדינג ל. רייט
תוצאות: 1,175,930 קולות, 2.4%, 39 אלקטורים (4 מדינות), סיים שלישי אחרי טרומן ודיואי
ניצח במדינות: דרום קרוליינה, אלבמה, מיסיסיפי, לואיזיאנה
סקירה: סטרום ת'ורמונד לא היה מועמד שלישי מאוד מוצלח, והוא לא השפיע על תוצאות הבחירות, אבל בכל זאת, החלטתי להכלילו ברשימה זו. בחירות 1948 היו אמורות להסתיים בניצחון קל לרפובליקנים. הנשיא טרומן היה מאוד לא פופולרי, הרפובליקנים הובילו בסקרים בפערים גדולים, והמפלגה הדמוקרטית הייתה מפוצלת. מן הצד השמאלי, הנרי וואלאס, מי שהיה סגן נשיא ארה"ב תחת פרנקלין דלאנו רוזוולט, התמודד מטעם המפלגה הפרוגרסיבית (בגלגולה השלישי), ומן הצד הימני, סטרום ת'ורמונד, מושל דרום קרוליינה, התמודד מטעם מפלגת זכויות המדינות, שידועה בכינויה המפלגה הדיקסיקרטית. הדיקסידקרטים היו דמוקרטים דרומיים, שהיו מעוניינים בהמשך ההפרדה הגזעית ובשמירה על חוקי ג'ים קרואו (חוקים שהועברו במדינות דרומיות לאחר מלחמת האזרחים, שמטרתם הייתה לקבע הפרדה בין לבנים לשחורים ולהעניק לכאורה מעמד נפרד אבל שווה לשחורים; בפועל, השחורים סבלו מנחיתות במעמדם, בשירותים שקיבלו ובשכר שקיבלו). הדיקסיקרטים לא רצו כדי לנצח בבחירות. מטרתם הייתה לזכות במספיק אלקטורים כדי למנוע מהמועמד המוביל לזכות ב-270 אלקטורים, וכך להכריח אותו לקבל את דרישותיהם, שהיו שמירה על זכות המדינות להנהיג הפרדה גזעית. למרות כל התחזיות המקדימות והסקרים, שניבאו ניצחון לדיואי, טרומן הדהים וניצח, מבלי שהיה זקוק לאלקטורים שבהם זכו הדיקסיקרטים. ת'ורמונד זכה לתמיכה כמעט זהה (0.3% יותר) מזו שזכה לה וואלאס הפרוגרסיבי, אך בניגוד אליו, הדומיננטיות שלו במדינות מסוימות בדרום סייעה לו לזכות ב-4 מדינות - דרום קרוליינה, אלבמה, מיסיסיפי ולואיזיאנה וב-39 האלקטורים שלהן. ת'ורמונד לא זכה להישג משמעותי במיוחד, כאמור, אבל הצלחה זו היא הסמן הראשון להתפוררות השליטה הדמוקרטית ב-Solid South. התפוררות זו, שתתרחש על רקע נושא זכויות האזרח וההפרדה הגזעית, היא זו שתהפוך את הרפובליקנים למפלגת הרוב מאוחר יותר, ותכריח את המפלגה הדמוקרטית ליצור קואליציה חדשה.

This photo was taken from Wikipedia, Photographed by Warren K. Leffler, and available in the US Library of Congress' Prints and Photographs division

ג'ורג' וואלאס
שנת הבחירות: 1968
מועמד מטעם: המפלגה העצמאית האמריקאית
מדינה: אלבמה
רקורד: מושל אלבמה (1963-1967, 1971-1979, 1983-1987)
מועמד לסגן הנשיא: הגנרל קרטיס לה מיי (קליפורניה)
תוצאות: 9,901,118 קולות, 13.5%, 46 אלקטורים (5 מדינות), סיים שלישי אחרי ניקסון והאמפרי
ניצח במדינות: אלבמה, ארקנסו, ג'ורג'יה, לואיזיאנה, מיסיסיפי
סקירה: המועמדות של וואלאס ב-1968 הייתה ההמשך הישיר למועמדות של ת'ורמונד ב-1948. אם ת'ורמונד היה מי שסימן את התחלת ההתפוררות של ה-Solid South, וואלאס היה מי שסימן שאין כבר יותר Solid South דמוקרטי. ב-20 השנים שעברו בין 1948 ל-1968, החליטו הדמוקרטים, ובמיוחד הנשיא ג'ונסון, להתייצב נגד האינטרסים של הדרום, המעוז ההיסטורי שלהם, ולתמוך במאבק לזכויות האזרח של השחורים ובסיום הסגרגציה. ג'ורג' וואלאס, המושל הדמוקרטי של אלבמה, רץ ב-1968 עם אותה מטרה כמו ת'ורמונד ב-1948 - למנוע משני המועמדים להשיג מספיק אלקטורים, ולהעביר את ההכרעה לבית הנבחרים, כשהוא יוכל להשפיע ולגרום לאחד מהמועמדים לקבל את דרישותיו. הקמפיין של וואלאס לנשיאות, כמו הקמפיינים שהוא ניהל לתפקיד מושל אלבמה, תפקיד שבו כיהן כ-16 שנים ב-3 כהונות לא רציפות, היה קמפיין שפנה לציבור אחד בלבד - לבנים תומכי סגרגציה מהדרום. וואלאס ניהל קמפיינים שרבים ראו אותם כגזעניים וככאלו שבנויים על פחד ועל שנאה (סוג של טראמפ, כ-50 שנים מוקדם יותר). עם זאת, אי אפשר להכחיש שעמדתו הייתה עמדה פופולרית בדרום, וזו גם הסיבה שהוא הצליח לזכות בתמיכה משמעותית וב-5 מדינות דרומיות. כמו ת'ורמונד, גם וואלאס לא הגשים את מטרתו, וניקסון ניצח ועבר את 270 האלקטורים הדרושים, ללא צורך באלקטורים נוספים. גם בטווח הארוך, וואלאס ות'ורמונד לא הגשימו את מטרתם, והסגרגציה בוטלה ע"י בית המשפט העליון של ארה"ב. ב-1979, גם וואלאס עצמו הודיע כי אינו תומך עוד בסגרגציה. בשנותיו המאוחרות, הוא היכה על חטא, חזר בו מעמדותיו הגזעניות וביקש מחילה מהקהילה האפרו-אמריקנית. ג'ורג' וואלאס נחשב אמנם לאחד מהלוזרים הגדולים בתולדות הפוליטיקה הארצית האמריקאית (4 ריצות לא מוצלחות לנשיא - 1968 כעצמאי, 1964, 1972, 1976 כמועמד בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית), אבל הייתה לו השפעה רבה על עיצוב הפוליטיקה של ארה"ב.

This photo was taken from Wikipedia

ג'ון אנדרסון
שנת הבחירות: 1980
מועמד מטעם: עצמאי
מדינה: אילינוי
רקורד: חבר קונגרס מאילינוי (1963-1981)
מועמד לסגן הנשיא: מושל וויסקונסין לשעבר פטריק לוסי
תוצאות: 5,719,850 קולות, 6.6%, ללא אלקטורים, סיים שלישי אחרי רייגן וקרטר
ניצח במדינות: -
סקירה: בחירות 1980 דרשו מציבור הבוחרים האמריקני לבחור בין רונלד רייגן, שנתפס בעיניהם כשמרן קיצוני, לבין ג'ימי קרטר, שנתפס בעיניהם כנשיא כושל. התפיסות של הציבור לגבי שני המועמדים אפשרו למועמד שלישי, חבר הקונגרס הרפובליקני ג'ון אנדרסון, לפרוץ בסקרים. אנדרסון זכה לתמיכה של דמוקרטים ועצמאיים שגמרו אומר שלא לבחור שוב בקרטר, ולתמיכה של רפובליקנים ליברליים, שקרויים Rockfeller Republicans (על שמו של מושל ניו יורק לשעבר, נלסון רוקפלר). אנדרסון פרץ קדימה בסקרים בתחילת הקמפיין, ועבר את 20 האחוזים, אך הועידות המפלגתיות בקיץ חיזקו את מועמדי המפלגות הגדולות והחלישו אותו. אנדרסון שוב עלה בסקרים כאשר הוא הוזמן להשתתף בעימות הנשיאותי ואף ניצח בו (למרות מחאותיו של הנשיא קרטר, שלא הופיע לעימות בגלל שאנדרסון הוזמן אליו), פרסם מצע מקיף שהתקבל באופן חיובי בציבור, וזכה בתביעה בבית המשפט שאפשרה לו לגייס כספים מהציבור לאחר הבחירות. אולם, השיפור במעמדו של רייגן בציבור בעקבות העימות (למרות שהפסיד בו בפער קטן), אי הזמנתו של אנדרסון לעימות הבא (בעקבות התעקשותו של קרטר, כאמור), ועזיבה של מצביעים רבים חזרה לשני המועמדים העיקריים בעקבות הפער הצמוד בסקרים, גרמו לקריסה של אנדרסון בסקרים. בבחירות עצמן הוא זכה בכ-6.6% מהקולות, עדיין התוצאה השישית בטיבה למועמד מפלגה שלישית במאה ה-20. בסופו של דבר, הוא לא זכה לתמיכה משמעותית מרפובליקנים ליברלים, ומי שתמך בו היו בעיקר עצמאיים ודמוקרטים מאוכזבים. מכיוון שרייגן זכה בניצחון קל יחסית, מעבר לצפוי, לא ניתן לומר שאנדרסון השפיע באופן משמעותי על הבחירות.

This photo was taken from Wikipedia, Photographed by Warren K. Leffler, and available in the US Library of Congress' Prints and Photographs division

רוס פרו
שנת הבחירות: 1992, 1996
מועמד מטעם: עצמאי
מדינה: טקסס
רקורד: איש עסקים
מועמד לסגן הנשיא: האדמירל ג'יימס סטוקדייל (1992), פאט צ'ואט (1996)
תוצאות: 19,743,821 קולות, 18.9%, ללא אלקטורים, סיים שלישי אחרי קלינטון ובוש (1992); 8,085,294 קולות, 8.4%, ללא אלקטורים, סיים שלישי אחרי קלינטון ודול (1996)
ניצח במדינות: -
סקירה: רוס פרו היה אחד מהמועמדים העצמאיים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של בחירות לנשיאות בארה"ב. ב-1992, הפופולריות של הנשיא המכהן, ג'ורג' בוש האב, צנחה בעקבות המצב הכלכלי הקשה, המיתון והעלאות המיסים; המועמד הדמוקרטי, מנגד, היה ביל קלינטון הלא פופולרי ואפוף השערוריות והסקנדלים. יותר ויותר אזרחים היו מוכנים לתמוך במועמד עצמאי, ולחלל הזה נכנס רוס פרו, איש עסקים עשיר מטקסס, שהחליט לרוץ לנשיאות עם האדמירל ג'יימס סטוקדייל כמועמד לסגן הנשיא. המצע של פרו כלל שמירה על איזון תקציבי וצמצום הגירעון, התנגדות להסכמי סחר חופשי ובראשם הסכם ה-NAFTA, הרחבת המלחמה בסמים וקידום הדמוקרטיה הישירה. פרו נהנה מתמיכה רחבה מאוד במהלך השנה, ולמשך זמן רב, הוא הוביל במירוץ התלת-ראשי על קלינטון ובוש, והוביל בסקרים המדינתיים הן בקליפורניה והן בטקסס, שתי המדינות עתירות האלקטורים. באמצעות הפעילות מרשימה בשטח וההון העצמי הרב של פרו, הוא הצליח בכך ששמו נרשם על כל פתקי הבחירות בכל 50 המדינות. לאחר ירידה בסקרים ומספר שערוריות, החליט פרו ביולי לפרוש מהמירוץ. קלינטון נהנה מכך ופתח פער משמעותי על בוש. באוקטובר, באופן מפתיע, הודיע פרו על חזרה למירוץ. פרו חזר למירוץ, השתתף בכל שלושת העימותים והשקיע סכומים רבים בפרסומות במדינות רבות. כניסתו מחדש של פרו למירוץ פתחה מחדש את המירוץ, ואפשרה לבוש לצמצם את הפער מקלינטון. עם זאת, קלינטון הצליח לשמור על בסיס תומכים יחסית נרחב, וניצח בבחירות די בקלות, בפער של כ-6% ובפער משמעותי באלקטורים. פרו השיג הישג מרשים מאוד, כ-19% מהקולות (למרות ההצלחה הזו בקרב המצביעים בכלל ארה"ב, הוא לא זכה באף מדינה ולכן לא זכה באלקטורים), אבל בכל זאת, יכל להשיג תוצאה טובה בהרבה. הוא נפגע בעיקר משני דברים - הראשון, כמובן, העובדה שפרש מהמירוץ ביולי רק כדי לחזור אליו באוקטובר. הפרישה של פרו פגעה בו, והוא לא הצליח בשום שלב לשחזר את התמיכה שהוא זכה לה טרם הפרישה; גם הופעתו החלשה של האדמירל סטוקדייל בעימות המועמדים לסגני הנשיא פגעה בו מאוד. לאחר הבחירות, המשיך פרו לקדם את ההתנגדות להסכם ה-NAFTA והקים מפלגה בשם Reform Party. במסגרת מפלגה זו, פרו התמודד בבחירות הבאות לנשיאות ב-1996. בבחירות אלו הוא לא הוזמן להשתתף בעימותים הנשיאותיים, השקיע הרבה פחות הון עצמי והסכים לקבל תרומות חיצוניות. בנוסף, התמיכה הציבורית ב-NAFTA עלתה באופן משמעותי. למרות כל זאת, עדיין הצליח פרו להשיג הישג מרשים עבור מועמד שלישי, כשזכה ב-8% מהקולות, שוב ללא אלקטורים. בשנים שלאחר מכן, התרחק פרו ממפלגת הרפורמה שאותה הוא עצמו הקים, ועבר למפלגה הרפובליקנית, שבמועמדיה לנשיאות הוא תמך מ-2000 ועד ל-2012 (הוא לא הביע את דעתו בציבור לגבי בחירות 2016).

This photo was taken from Wikipedia. All rights reserved to the photographer Allan Warren

ראלף ניידר
שנת הבחירות: 2000
מועמד מטעם: המפלגה הירוקה
מדינה: קונטיקט
רקורד: אקטיביסט וסופר
מועמדת לסגנית הנשיא: ווינונה לה-דיוק (קליפורניה)
תוצאות: 2,882,955 קולות, 2.7%, ללא אלקטורים, סיים שלישי אחרי גור ובוש
ניצח במדינות: -
סקירה: ראלף ניידר ניהל מספר קמפיינים לנשיאות כמועמד שמאלי עצמאי, או כמועמד מפלגות קטנות. עם זאת, הקמפיין שלו לנשיאות בשנת 2000 הוא הבולט מכולם, ולא בגלל הצלחה ייחודית. ניידר ניצל תחושת מיאוס כלפי המפלגה הדמוקרטית בקרב חלק מחוגי השמאל. אל גור נתפס כמועמד מרכזי מדי עבור חלק ממצביעי השמאל, והבחירה בג'ו ליברמן, סנטור שמשתייך לאגף היותר שמרני במפלגה הדמוקרטית, כסגן הנשיא, לא סייעה לגור להחזיר את אותו קהל בוחרים לדמוקרטים. ניידר רץ על מצע פרו-סביבתי, סוציאל-דמוקרטי ואנטי-ממסדי, כאשר הוא גם ניזון מהסנטימנט השלילי שקיים בציבור האמריקני כלפי שתי המפלגות הגדולות. לקראת סוף מערכת הבחירות, החל גור לפנות ישירות לתומכיו של ניידר, וקרא להם לבחור בו, כדי למנוע את ניצחונו של בוש, שעמדותיו היו מנוגדות לחלוטין לאלו של ניידר (בניגוד לגור, שהיה קרוב הרבה יותר בעמדותיו לניידר). הרפובליקנים הפנימו שהצלחה של ניידר תפגע אנושות בגור, וסייעו לקמפיין של ניידר באמצעות פרסום וכרזות. לבסוף, כזכור, גור זכה ליותר קולות מבוש, אך הפסיד בפער של 5 אלקטורים בעקבות הפסד שנוי במחלוקת בפלורידה, על חודם של 537 קולות. ניידר זכה ל-97,488 קולות בפלורידה, ודמוקרטים רבים האשימו אותו ואת תומכיו בכך שבוש ניצח בבחירות. ניידר עצמו טען להגנתו כי רבע מיליון דמוקרטים מפלורידה שתמכו בבוש, והפסדו של גור במדינת הבית שלו, טנסי, הם הגורמים להפסדו, ולא התמיכה במועמדותו בפלורידה (או בניו המפשייר, עוד מדינה שבה בוש ניצח בפער קטן, שהיה קטן ממספר הקולות שלו זכה ניידר במדינה). עם זאת, ניידר עצמו טען כי לפי סקרי יציאה מהקלפיות, 25% מהמצביעים שלו בפלורידה היו מצביעים לבוש, 38% לגור והשאר (37%) לא היו מצביעים כלל. פער זה של 13% בקרב מצביעי ניידר היה מקנה לגור יתרון של 12,665 קולות בפלורידה, ומעניק לו את הנשיאות. השאלה האם ניידר היה זה שגרם להפסדו של גור נותרה לא פתורה, והדיון נמשך במשך שנים בין חוקרים פוליטיים. בין אם פגע במועמדותו של גור או לא, הצלחתו היחסית של ניידר בבחירות 2000 ועלייתו לכותרות בעקבות הפסד גור הקנו למפלגה הירוקה של ארה"ב פרסום רב.

This photo was taken from Wikipedia. All rights reserved to the photographer Don LaVange and to flickr.com