רבים נוהגים לקרוא לבנימין נתניהו "קוסם". היכולת שלו לנצח שוב ושוב מערכות בחירות, שבחלקן הוא היה נראה בדרכו הבטוחה להפסד, ולתמרן שוב ושוב את הפוליטיקאים שמסביבו, הפכה אותו למעין "קוסם" שכזה. יש להניח שהצלחתו הגדולה במו"מ עם כחלון על משבר התאגיד שוב תחזיר את הכינוי "קוסם".
אבל בנימין נתניהו איננו קוסם. היכולת שלו להיבחר שוב ושוב לא הופכת אותו לקוסם, וגם לא היכולת שלו לתמרן את יריביו הפוליטיים. היכולת הזו לא מעידה על יכולותיו הקוסמיות של נתניהו, אלא על יכולותיהם העלובות של יריביו.
בעיניי, משה כחלון הוא אדם די חביב, ויעיד על כך חיוכו הבלתי נגמר (והבלתי נסבל). כוונותיו הן כנראה טובות, ואני מניח שטובתם של אזרחי ישראל עומדת בראש מעייניו. יחד עם זאת, כישוריו הפוליטיים הם כנראה לא מרשימים במיוחד, וגם לא כישורי קיום ההבטחות שלו. שמעתי פרשנים רבים שטוענים שאת מצביעי כחלון לא מעניין גורל התאגיד וגם לא גורל מתווה הגז. קטונתי מלערער על מומחיותם של פרשנים מנוסים, אבל נדמה לי שזו הערכה שגויה.
מצביעי כחלון לא הצביעו לו כדי לקבל עוד ליכוד, כי אם הם היו רוצים לקבל עוד ליכוד, הם היו מצביעים למקור. זה הזמן להזכיר שכחלון לא התחייב בבחירות שיתמוך בנתניהו לאחר הבחירות, ומצביעי כחלון ידעו שיש סיכוי של כ-50% שהוא ילך לממשלה בראשות הרצוג. שנתיים בדיוק (פלוס שבועיים) עברו מאותן בחירות, ומה נשאר מאותן הבטחות של כחלון? במתווה הגז, בו הבטיח לטפל ולתקן, הוא משך את עצמו מהתמונה בשל "קשרי חברות" עם טייקונים; בבית המשפט, עליו התחייב להגן, הוא נתן ידו ל"מהפכה שקטה" של איילת שקד, שבמסגרתה נבחרו שופטים לבית המשפט העליון בעיקר על בסיס שיוכם האידאולוגי; מחירי הדיור רק ממשיכים להאמיר ולעלות למספרים לא רציונליים; ובתקשורת? כחלון טען במסיבת העיתונאים שלאחר ה"פשרה" שהוא שמר על התקשורת החופשית.
האמנם? האמנם הסדר שבו מסרסים לחלוטין תאגיד שידור שרק לפני שנתיים הוקם בקול רעש וצלצולים על ידי ממשלה בראשות אותו ראש ממשלה הוא הסדר ששומר על התקשורת החופשית? האמנם פשרה שבמסגרתה יישלחו הביתה אנשים טובים ומוכשרים, שרבים מהם עזבו את מקום עבודתם כדי לעבוד במערכת החדשות של התאגיד, היא שמירה על זכויות העובדים? האמנם פשרה שיוצרת יציר כלאיים משונה שבמסגרתו רשות השידור תשדר את החדשות והתאגיד ישדר את כל השאר היא משהו שמשרת את טובת התקשורת ומאפשר לה להתנהל בחופשיות?
והאמת היא שיש עוד כמה שאלות חשובות: כיצד יוכל להסביר נפתלי בנט את העובדה שהוא נותן יד לסגירת גוף תקשורת יותר ממאוזן, שאליו גויסו עיתונאים רבים מהימין, אחרי שבמשך שנים הוא ותומכיו הטיפו לתקשורת יותר מאוזנת? כיצד יוכל להסביר כחלון את השמירה על המסגרת התקציבית, כשיתווספו עלויות גדולות מאוד של פיצויי פיטורים לעובדי התאגיד, ועוד לא דיברנו על המבנים ששימשו את רשות השידור והיו אמורים להימסר לידי המדינה לפרויקטים אחרים, ועל כל הכסף שנשפך לחינם עד עכשיו על משכורות ועל הפקות בחדשות בתאגיד.
אבל, צריך לחזור לנתניהו, ה"קוסם". הקוסם הזה רוצה בעיקר כוח, כוח ועוד כוח. הוא רוצה לשלוט בכל דבר שמתרחש כאן במדינה, ולמנוע כל בדל של ביקורת בתקשורת כלפיו. מילא, אם היה רוצה נתניהו את כל הכוח כדי לקדם איזושהי אג'נדה, היה אפשר לומר שהוא לא דמוקרטי בעליל, אבל לפחות יש לו איזושהי אידאולוגיה. אלא שנתניהו רוצה את כל הכוח הזה רק מתוך תאוות שליטה, מתוך אובססיה בלתי-מוסברת, וכדי לאחוז בכסא ללא מעש. כשהוא עומד מול מגרש ריק, וכשכל היריבים הפוליטיים שלו הם "מנהיגים" חסרי עמוד שדרה שמנסים לעקוף אותו מימין או לחקות אותו בכל שעה עגולה, אין מי שיעמוד בדרכו. תחת שלטונו של נתניהו, הדמוקרטיה הישראלית סופגת עוד ועוד מכות, וחוששני שהיא איננה מספיק חזק כדי להמשיך לעמוד בפרץ. מי זוכר שנתניהו הוא בכלל כבר לא שר התקשורת, ושנאסר עליו לעסוק בענייני תקשורת בגלל ניגוד עניינים. במשך כל המשבר הזה, שר התקשורת ("לכאורה"), צחי הנגבי, היה בכלל בכנס איפא"ק בארה"ב.
נתניהו איננו לבד. הוא אמנם פה כבר עשרות שנים (נדמה שהן רבות ממה שניתן לספור), אבל בקדנציה האחרונה שלו הוא אימץ לחלוטין את הקו הפופוליסטי ששוטף את העולם. כמו פוטין, כמו ארדואן וכמו טראמפ, נתניהו מוביל מדיניות אולטרה-קפיטליסטית ואולטרה-פשיסטית במסווה של "מלחמה נגד האליטות" ומלחמה נגד "המערכת". כמוהם, הוא למעשה ראשון האליטיסטים ויציר כפיה של המערכת. כמוהם, הוא מציג את עצמו כנציג האמיתי של "העם", וכמוהם, הוא באמת נבחר שוב (ושוב) בבחירות דמוקרטיות. הקוורטט המלבב הזה הוא ראש החץ של הגל שמאיים להביא את הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה לסופה.
לקראת סיום, נחזור לכחלון. לאור מהלכיו מאז שנבחר, לאור העובדה שחלק מבכירי מפלגתו נמצאים לכאורה עם רגל וחצי בליכוד לקראת הבחירות הבאות, ולאור האמירות שמיוחסות לו ולמקורביו בימים האחרונים, כמו שהוא "מצטער שהוא לא סיפק לשמאל את תאוות הבחירות שלו" (לפי ערוץ 10 היום), או לפי הכעס שלו על ראשי התאגיד בעקבות מינוי גאולה אבן, לא ברור לשם מה האיש פרש מהליכוד והקים מפלגה. התשובה נעוצה באינטרס. זה נשמע הגיוני להעריך שייתכן והפרישה הזו מהליכוד, וההקמה של מפלגת כולנו, היא כנראה למטרת חיזוק כוחו הפוליטי של כחלון, ותו לא. גם ההסכמה שלו לדיל הזה עם נתניהו נעוצה כנראה ברצון לשרוד פוליטית ולמנוע בחירות בכל מחיר. מה עם ההבטחה לא לאפשר את דחיית שידורי התאגיד שוב, אפילו ביום אחד? מה עם ההבטחה להפסיק את המנהג הקלוקל של חקיקת חוקים וביטולם? ומי זוכר את אלו שסיפרו לפני הבחירות שכחלון הוא ההבטחה הסוציאליסטית החדשה?
אז מאות עובדים מוכשרים יחגגו את חג הפסח עם מכתבי פיטורים. רק לפני שבוע, היה זה נתניהו, אביר זכויות העובדים הידוע כמובן, שהביע את דאגתו לעובדי רשות השידור שיאלצו להעביר את חג הפסח כשהם חוששים מפיטורים. לעובדי התאגיד הוא כנראה לא דואג. ומה עם הנכים? אלו שמוחים עכשיו בשביל לקבל את הדבר הבסיסי ביותר, קצבה בגודל של שכר מינימום? מישהו זוכר אותם? האם פעם חשבו לעצמם ראש הממשלה ושר האוצר לקיים כל כך הרבה פגישות בנושאים כמו הורדת שיעורי העוני, העלאת קצבאות הנכים או הצלת מערכת הבריאות המתרסקת?
לסיכום, כולנו נשלם יותר כסף מהכיס שלנו על הגחמות של ראש הממשלה, מאות עובדים ילכו הביתה, השידור הציבורי יעוקר לחלוטין מכל תוכן, והעיקר, כמובן - ראש הממשלה ושר האוצר ישמרו על כיסאותיהם. השידור הציבורי בישראל כנראה בדרך לפח הזבל של ההיסטוריה, והאמת היא, שבכיוון הזה הולכות כנראה גם הדמוקרטיה הישראלית ומדינת ישראל כפי שאנו מכירים אותה. טוב, הדבר הכי חשוב הוא שהחג של נתניהו יהיה כנראה שמח מאוד. שלנו? קצת פחות כנראה.
