בחירות 2015 - הנושאים שלא תשמעו עליהם

3.5 שבועות ליום הבוחר, המפלגות מדשדשות סביב אותם מספרים, הנושאים החשובים לא ממש בולטים בסדר היום הפוליטי, ונדמה שהרכבת הקואליציה הבאה תהיה סיוט של ממש. השבוע נעסוק בנושאים שלא ממש דנים בהם, ואילו מפלגות שמות אותם על סדר היום, בשאלה עד כמה הסקרים שנערכים עכשיו יהיו קרובים לתוצאות האמת, ועל מה שצפוי לנו בשבועות הקרובים במערכת הבחירות הזו.
איכות הסביבה - איכות הסביבה היא נושא מאוד חשוב, אבל נושא שלא נדון כמעט בכלל במערכת הבחירות הזו. לפני פחות מ-3 חודשים, התרחש בשמורת הטבע עברונה שבערבה אסון אקולוגי, בעקבות דליפה של נפט מצינור אילת-אשקלון. מאז לא טרחו בממשלת ישראל לעסוק בנושא ולחקור את הנושא, לבדוק האם הייתה רשלנות, ולהיערך למקרה של אסון אקולוגי נוסף שכזה. רק בנס הסתיים האירוע האחרון ללא נפגעים בנפש. האם למישהו אכפת מהנושא? לא ממש. את סגן השר לאיכות הסביבה, אופיר אקוניס, ראיתם בשבועות האחרונים במסיבת עיתונאים בנושא עמותת V15, מה שכונה ע"י הליכוד "פרשת העמותות 2" והסתיים במהומה על לא מאומה כשהשבוע הליכוד משך את עתירתו כנגד הארגון וכנגד המחנה הציוני ומרצ (שנטען כנגדן מטעם הליכוד שמפעילות את הארגון בצורה לא חוקית). במסיבת עיתונאים בנושא הפקת לקחים מהאסון האקולוגי בעברונה לא ראיתם אותו, מכיוון שלו ולמפלגתו פשוט לא אכפת מהנושא. אי אפשר לצפות ממפלגה שלא מציגה מצע ומזלזלת בבוחריה, לעסוק בנושא חשוב שכזה. אלא שהנושא לא נמצא גם על סדר יומן של מפלגות נוספות, כמו ישראל ביתנו, הבית היהודי ויש עתיד, שלוש מפלגות שחברו לליכוד בממשלה האחרונה, בשם "מלחמתן בוועדים הגדולים", במטרה להקים נמל חדש בחיפה, נמל שיגדיל עוד יותר את זיהום האוויר באזור חיפה, שהוא גם כך גבוה בצורה קיצונית ומסכנת חיים. הפקת לקחים מאסון הטבע בעברונה, צמצום זיהום האוויר, דאגה לזכויות בעלי חיים, תחבורה ציבורית טובה ונקייה, הגדלת השימוש באנרגיה מתחדשת - כל אלו מעניינים רק שלוש מפלגות, המחנה הציוני, מרצ והרשימה הערבית המשותפת. רק שלוש מפלגות אלו מציבות ברשימתן מועמדים עם רקורד סביבתי מוכח ועם מצע סביבתי, רק אלו מבטיחות לצמצם את זיהום האוויר ולא להגדיל אותו ע"י בניית נמל מזהם נוסף בחיפה מוכת הזיהום ומחלות הריאה הכרוניות. דברים אלו לא נכתבים כדי להאדיר את שלוש המפלגות האלו, אלא בעיקר כדי להעיד על עליבותן של שאר המפלגות המרכזיות מתמודדות בבחירות אלו. את הימין וכנראה גם את המרכז הנושא פשוט לא מעניין. גלעד ארדן עשה הרבה דברים חיוביים בתפקידו כשר להגנת הסביבה בממשלה הקודמת, אך מאז שעזב את המשרד, דאגה מפלגתו ושותפותיה הטבעיות בעיקר לאינטרסים, תוך כדי התעלמות מצרכים סביבתיים, כפי שהעיד הביטול של חוק השקיות המבורך של עמיר פרץ לאחר שזה פרש מתפקיד השר האחראי ע"י יו"ר ועדת הפנים של הכנסת ח"כ רגב, במה שנראה כמעשה שמטרתו לשרת אינטרסים אישיים ו"לנקום" בפרץ לאחר שהתפטר. נושא איכות הסביבה הרבה יותר חשוב ממה שמספרים לנו. כשאתם הולכים להצביע, תיקחו גם את הנושא הזה בחשבון. הוא חשוב.

לוגו התנועה הירוקה, שהשתלבה ברשימת המחנה הציוני (יו"ר התנועה הירוקה שוריינה במקום ה-25 ברשימה).
המאגר הביומטרי - עוד נושא חשוב מאוד שלא עולה בכלל לכותרות בבחירות האלו. המאגר הזה הוא כל כך מסוכן, בגלל שמרשם האוכלוסין של מדינת ישראל כבר נפרץ עשרות פעמים. אותה רשת ביטחון, הכל כך גרועה, ששומרת על מרשם האוכלוסין, אמורה לשמור על טביעות האצבעות ותווי הפנים שלנו מפני הפצה ויראלית והגעה של הפרטים האלו לגורמים עוינים במיוחד. בשביל לקבל עוד קצת מידע על הסכנה הזו, ולמה זה נושא כל כך חשוב בחיים שלנו, אני מפנה למאמר של פרופ' קרין נהון מיוני 2013, מאמר שיש לו רלוונטיות גדולה גם שנה וחצי אחרי: http://ekarine.org/heb/2013/06/makor/. אלו מפלגות הן היחידות שמתנגדות למאגר הביומטרי? איזו הפתעה, אותן שלוש מפלגות שמתעניינות באיכות הסביבה. המחנה הציוני, מרצ והרשימה המשותפת. יש עתיד הייתה בהתחלה מתנגדת חריפה, אבל בפליק-פלאק אופייני הצטרפה מהר מאוד לרשימת התומכים. אציין לרעה את המחנה הציוני בנושא, למרות ההתנגדות שלהם, מכיוון שח"כ מאיר שטרית מהתנועה היה מהיוזמים והמקדמים הבולטים ביותר של המאגר האיום הזה. שטרית פרש מהחיים הפוליטיים, וכולי תקווה שכעת המחנה הציוני כולו, העבודה (שהתנגדה לאורך כל הדרך) והתנועה, יתאחדו בהתנגדותם לדבר המזעזע הזה. עוד נושא שכדאי שתקחו בחשבון לפני שאתם הולכים להצביע.
הדיור הציבורי - עוד נושא שלא ממש שומעים עליו. ב-1997 חוקק ח"כ לשעבר רן כהן ממרצ את חוק הדיור הציבורי, שמטרתו הייתה לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחה גדולה. מאז החוק לא ממש יושם, נדחה שוב ושוב בחוק ההסדרים, ובנוסף, זכאי דיור ציבורי על פי הקריטריונים (אנשים ברמת עוני מסוימת) לא ממש זכו להיכנס לתוך דירות של הדיור הציבורי שמגיע להם לגור בהן על פי החוק במדינה. בתפקידו כשר השיכון, התנהלותו של אורי אריאל מהבית היהודי בשנתיים האחרונות לא הייתה חיובית במיוחד. אני מצרף וידאו של כתבת תחקיר של חיים ריבלין מחדשות ערוץ 2, כיצד לכאורה התבצע שוד ומחטף של הדיור הציבורי ומכירת דירות דיור ציבורי בהוזלה, לכאורה, לעמותות דתיות המקורבות לבית היהודי במקום לזכאים - https://www.youtube.com/watch?v=DOgtvuzFY7I. עוד נקודה למחשבה לפני הבחירות הקרובות.
סקרים - 24 יום נותרו עד ליום הבוחר, שבו 5,881,696 בעלי זכות בחירה יוכלו לצאת ולהצביע ולבחור את גורל המדינה ב-4 השנים הקרובות. הסקרים האחרונים מצביעים על תופעה של דשדוש ושל עמידה במקום. אין התקדמות או פריצה משמעותית של מפלגה והנתונים די דומים לנתונים מהשבוע שעבר ומהשבועות שקדמו לו. זהו המצב שאנחנו צפויים לראות בסקרים עד לימים האחרונים. רק אז, בימים האחרונים שלפני הבחירות, יחלו המתלבטים, שמהווים בערך 20% מכלל המצביעים, לנוע לעבר מפלגות מסוימות ולגבש את החלטתם. חלק לא מבוטל מהמתלבטים האלו, בערך חצי מהם (כלומר, 10% מהמצביעים) יחליטו רק ביום הבחירות עצמו ואפילו בקלפי עצמה. האתגר של המפלגות, הגדולות בעיקר, עד אז, הוא לשמור ולתחזק את קהל המצביעים שלהן, מכיוון שיש גם מצביעים שהחליטו אבל הם "פריכים" (עשויים לשנות את דעתם) ולנסות להסיט את סדר היום לנושאים המתאימים להן (העבודה, יש עתיד, כולנו לצד החברתי-כלכלי בעיקר, הליכוד והבית היהודי לצד המדיני-ביטחוני). יש כ-25 מנדטים של מתלבטים. רוב המתלבטים האלו הם בתוך גוש ולא מתלבטים בין גוש לגוש, אבל עדיין, המתלבטים הם אלו שיקבעו את תוצאות הבחירות, וביום הבחירות אנחנו צפויים לראות את התופעה שראינו במערכות הבחירות הקודמות: מפלגה מסוימת, בגוש מסוים, שתפרוץ ותיקח קולות גם מהגוש שלה וגם מהגוש הנגדי. ראינו את זה עם שינוי ב-1999 וב-2003, עם הגמלאים ב-2006, עם קדימה ב-2009 ועם יש עתיד ב-2013. מי יעשה את הפריצה ביום הבחירות? את התשובה לשאלה הזו נדע רק ב-22:01 ב-17.3. ובינתיים, בגזרת הסקרים, כפי שציינתי קודם, דשדוש. יש התחזקות קלה של המחנה הציוני לאחר שבוע-שבועיים של מספרים חלשים יחסית, ומנגד היחלשות קלה של הליכוד, כנראה בעקבות דו"ח המבקר. כרגע יש שיוויון, פחות או יותר, בין המפלגות. צריך לשים לב שמאז דצמבר שתי המפלגות האלו נעות בציר 23-25. מדי פעם חריגה של מנדט למטה או למעלה, אבל אלו המספרים שאנחנו רואים כבר מאז דצמבר. יש עתיד ממשיכה במגמה של התחזקות קלה, בחלק מהסקרים היא כבר פורצת לעבר 11-12, בשאר הסקרים היא מגיעה ל-10. גם יש עתיד נעה ברוב הסקרים מאז דצמבר בציר 9-11. מפלגתו של כחלון, גם כן, באותם מספרים כבר הרבה זמן. לרוב 7-8, לעיתים פורצת ל-9-10. אין שינוי רדיקלי. גם מרצ וישראל ביתנו מסתובבות על הציר של מעל אחוז החסימה, של 5-6, לעיתים 4. יחד של אלי ישי קפצה ל-5 מנדטים לאחר האיחוד עם עוצמה לישראל, המגמה הזו נבלמה וכעת היא מעל אחוז החסימה אבל עם 4 בלבד. ש"ס ויהדות התורה גם כן זוכות לכ-7 מנדטים לכל אחת ברוב הסקרים. הבית היהודי החל במגמת התאוששות קלה אחרי הקריסה שבאה בעקבות פרשת אוחנה, אבל עדיין הסקרים הטובים ביותר עבורם הם 13 מנדטים, רחוק מה-16 היציב שהיה להם במשך כחודשיים.

בחירות 2015 - על לפיד, גרפים, סדרי עדיפויות וסקרים

עוד קצת יותר מחודש לבחירות, והזירה הפוליטית הפכה לזירת קרב של השמצות, החלפת מהלומות בנושאים חסרי משמעות לאזרחים ובעיקר התחמקות מעיסוק בנושאים המשמעותיים. בפוסט השבוע אעסוק בנושא יאיר לפיד ויש עתיד, הרבה בנושא כלכלה ותוכניות כלכליות, ובמשמעות של הסקרים בתקופה הזו ועד כמה הם באמת חוזים את תוצאות הבחירות ב-17 למרץ.
יש עתיד? לא בטוח - לבחירות הקרובות מגיעה המפלגה הגדולה ביותר בכנסת כיום אחרי קדנציה קצרה אבל לא פשוטה בכלל, ואחרי שאיבדה חלק גדול מנתח מצביעיה ב-2013. יש עתיד עשתה הרבה דברים חיוביים בשנתיים האחרונות - התחילה לשנות את סדרי העדיפויות; הציגה רפורמה חיובית מאוד במערכת הבריאות, שהוזנחה במשך שנים ונמצאת במצב קשה; הציגה רפורמה בקק"ל, שהייתה ועדיין מהווה מקור לשחיתויות ולהעברות כספים למקורבים; הוסיפה כספים לניצולי השואה; העבירה את חוק 18 שרים (שהוא החלק החיובי בעיניי מתוך חוק המשילות, שהוא כלל לא לטעמי) לצמצום הממשלה אחרי שנים של ממשלות מנופחות ובזבזניות; ויצרה את תוכנית "בתי הספר של החופש הגדול" לתלמידי כיתה א' וב'. רק ששכחו שם, ביש עתיד, להזכיר לנו כמה מהטעויות שלהם, וגם קצת הגזימו עם הקמפיין שלהם. למה הכוונה? קודם כל, יש עתיד הייתה המפלגה שהכניסה לתוך הממשלה בעסקת החבילה את "האחים" מהבית היהודי. בזכות הכנסת הבית היהודי לקואליציה, קיבלה המפלגה של בנט את ראשות ועדת הכספים ואת משרדי הכלכלה והשיכון. במסגרת פעולותיהם החיוביות של מפלגת הבית היהודי במשרד, ובאישורו ובידיעתו של שר האוצר לפיד, הועברו 1.2 מיליארד ש"ח להתנחלויות בבונוסים, הועברו 36 מיליון שקלים בכל שנה כמענקי הקפאה להתנחלויות למרות שאין הקפאה בשטחים כבר 5 שנים, 17 מיליארד ש"ח הועברו לתוך התקציב חודש בלבד לאחר אישור תקציב ב-2014, 6 מיליון ש"ח הועברו לטובת "קשרים רוחניים עם התפוצות" ל-4 עמותות שהן כלל לא רשומות (מתוך נאום של סתיו שפיר בכנסת https://www.youtube.com/watch?v=xr1rpq4fq9s&list=UUALi9DkPoZ8eReeITHqDDEQ), הדיור הציבורי נשדד ע"י שר השיכון ובמקום זכאים, זכו לקבל את הדירות האלו בהוזלה עמותות דתיות המקורבות למפד"ל, וכל זה מתחת לעיניו של שר האוצר לפיד. אבל על הוויתורים האלו שעשה לפיד לטובת האח בנט, הוא לא מספר בקמפיין. מה עוד הוא לא מספר? שלאחר שהעביר בצורה מבורכת בהחלט כספים לניצולי השואה, מטעם מפלגתו מתבצעות לכאורה שיחות לניצולי שואה במסווה של שיחות תמימות והן למעשה שיחות שכנוע פוליטיות (http://glz.co.il/1363-57996-he/Galatz.aspx), שהוא ומפלגתו מציגים את מרצ והעבודה כאלו שהתנגדו לשיוויון בנטל ולהעברת כספים לניצולי שואה, למרות שהוא יודע שמטבען, מפלגות אופוזיציה מצביעות נגד התקציב, וכמה סעיפים חיוביים בתקציב לא הופכים אותו לתקציב חיובי; ובאשר לשיוויון בנטל, הרי שמדובר בחוק מאוד בעייתי. החוק הנ"ל מפלה לטובה את תלמידי ישיבות ההסדר, שעדיין משרתים פחות משנתיים; מעניק אופציה לחרדים נשואים בני 24-25 להתגייס לתפקידים לא משמעותיים בצבא, לתקופה קצרה ותמורת משכורת מאוד גבוהה; ויוצר מצב של הדרת נשים בתוך הצבא וצורך ליצור שינוי בתוך הצבא כדי להתאים את הצבא לקליטת חרדים. שלושת הבעיות האלו בחוק, בנוסף לעובדה שלא היה גידול משמעותי בגיוס חרדים לצבא, מצביעות על כך שאולי חוק השיוויון בנטל הוא לא איזו מציאה גדולה. לפיד גם התעקש על תוכנית מע"מ אפס לפתרון משבר הדיור, תוכנית שלא נתמכה ע"י כלכלנים והייתה סלע המחלוקת בוויכוח בין נתניהו ללפיד שהוביל להקדמת הבחירות ולבזבוז מיותר של 2 מיליארד שקלים (נתניהו האחראי להקדמת הבחירות, אך אי אפשר להוריד את האשמה מלפיד ומתוכנית מע"מ האפס שלו). בנוסף מפלגת יש עתיד מאשימה שוב ושוב את מרצ בכך שהיא אינה דואגת לקהילה הגאה, ושוכחת לספר שהיא עשתה ברית עם מפלגה דתית קיצונית שלעולם לא תאפשר שום שינוי בסטטוס-קוו הדתי-חילוני בישראל לטובת החילונים, מציגה את עצמה כמפלגה שנמצאת בחוד החנית של המאבק בשחיתות, למרות שמקורביו של לפיד הם אורי שני (שהורשע בהפרת אמונים) והלל קוברינסקי (שהיה מעורב בפרשת העמותות של ברק ב-1999, אותה פרשה בה לא הורשע אדם, אך הליכוד והבית היהודי תוקפים את הרצוג על כך, וגם לפיד הצטרף להאשמות אלו כלפי הרצוג, למרות שקוברינסקי מקורבו היה מעורב אז בפעילות עמותות ברק), מספרת שהיא המפלגה היחידה שבה אף אדם לא הורשע או נחקר באזהרה, אבל שוכחת לציין שגם מרצ היא מפלגה כזו, ושוב מפלה את מרצ לרעה כשהיא טוענת שהיא המפלגה היחידה שמתנגדת להעלאת שכר הח"כים, אבל מה לעשות שגם מרצ הגישה את התנגדותה, עוד לפני הקדמת הבחירות (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4598278,00.html). בכנסת האחרונה התנגדה יש עתיד להצעת החוק של ח"כ משה מזרחי מהעבודה, שלפיה פוליטיקאי שהורשע לא יוכל לחזור לחיים הפוליטיים לעולם, התנגדה לשקיפות בחטיבה להתיישבות וסירבה שוב ושוב ליוזמת השקיפות בוועדת השרים לחקיקה של ציפי לבני. בשבוע האחרון הצטרף לפיד למקהלה שתוקפת את העבודה על כך שהיא הפכה למפלגת "שמאל קיצוני". רק ראוי לציין כאן, שההבדלים בין עופר שלח, פרי, גרמן, עדי קול וחיים ילין, לבין העבודה ואפילו מרצ, הם מאוד קטנים, אם בכלל קיימים. טוב, אין ברירה, בכל זאת בחירות, צריך למצוא מישהו לתקוף.
שקרים, חרטוטים וגרפים יפים לעין - http://blogs.haaretz.co.il/orikatz/453/ בשבועות האחרונים אוהבים תומכי הליכוד ונתניהו ברשת לצטט את המאמר המצורף בקישור הנ"ל - "שקרים, שקרים גסים וסטטיסטיקה" ולצרף אותו כדוגמה לכך שמצב הכלכלה כאן נהדר, מדהים, המחייה לא יקרה בכלל וההתנהלות של נתניהו בנושא הכלכלי היא מצוינת. אז באמצעות כמה גרפים ובלוג של כלכלן עלום מאתר הארץ, בונים תומכי הליכוד קמפיין. המפלגה שלא הציגה מצע כלכלי כבר 6 שנים, שבממשלתה הקודמת הצליח שר האוצר מטעמה, שטייניץ, להכניס את מדינת ישראל לגירעון של 40 מיליארד שקלים, ושתומכת לכאורה בעמדות קפיטליסטיות אך למעשה מבצעת מדיניות כלכלית חזירית שכבר חרגה מזמן מגבולות הקפיטליזם הקלאסי, מספרת לנו כעת כמה שהמצב כאן טוב וכמה יציבה הכלכלה שלנו. בשנתיים האחרונות ישב במשרד האוצר אדם בשם יאיר לפיד, זה שנתניהו ושטייניץ תוקפים מתחת לכל עץ רענן ומאשימים אותו בהתנהלות כלכלית גרועה. ובכן, אם בשנתיים האחרונות חל שיפור במדדים הכלכליים, מי אחראי לכך? נתניהו הוא מומחה ללקיחת אחריות על הישגים ומומחה להיפטרות מאחריות מכישלונות כאשר הוא רשום על שמם. אתייחס קצת למאמר הנ"ל, שטוען שיוקר המחייה ירד בתקופת נתניהו והמצב כאן נהדר - ע"י הצגת גרפים משלי, גרפים רשמיים של משרד הבינוי והשיכון.

להלן מוצגת העלייה במחירי הדירות בתקופת נתניהו. העלייה הגדולה היא בין השנים 2009-2010 (השנתיים הראשונות של ממשלת נתניהו השנייה) ובין 2012-2014 (סוף ממשלת נתניהו השנייה ותחילת השלישית). תוכנית לפתרון בעיית הדיור? הצחקתם את נתניהו. עדיין אין.

ובגרף הנ"ל תוכלו לראות את העלייה הקיצונית במחירי הדיור לעומת העלייה היותר קלה, שנבלמה, של התמ"ג, והישארותו של השכר הממוצע במשק באותם טווחים, פחות או יותר. 

וזו כבר העלייה במחירי השכירות מאז 2010. בקיצור, נתונים שמצביעים על כמה זול פה.
הליכוד, שכאמור אין לו בכלל מצע, בטח לא כלכלי, אפילו לא מיישם קפיטליזם. קפיטליזם אמור להיות פירוק מונופולים, עידוד תחרות, הפחתת מיסים, וחירות כלכלית אזרחית. בפועל, יישם הליכוד את המדיניות ההפוכה - עודד את המשך קיומו והתפתחותו של מונופול הגז, העלה מיסים, וממש לא עודד תחרות. היחיד שעוד עשה מעשה שעודד תחרות, משה כחלון, שיזם את הרפורמה בשוק התקשורת - כבר איננו בליכוד כאמור, ובמפלגה הזו כבר לא ממש שמים על הציבור שאכפת לו מהנושאים החברתיים-כלכליים. העיקר שיש את לפיד ואולמרט שאפשר להאשים.
תוכניות כלכליות - בשבועות האחרונים הציגו כולנו של כחלון, המחנה הציוני ומרצ תוכניות כלכליות הנתמכות ע"י כלכלנים בכירים ומקורות מימון מסודרים. התוכניות האלו הן לא פאר היצירה, לא חפות מטעויות ולא ניתנות ליישום של 100%. אבל יישום חלקי של הרעיונות שמוצגים שם - רפורמה במערכת הבריאות, שינוי בחוק לעידוד השקעות הון, חוק שכירות הוגנת, פיתוח התחבורה הציבורית, סבסוד קרקעות, הוספת סייעות לגנים לילדים בגילאי 3-4 - יכול להוביל את מדינת ישראל למקום הרבה יותר טוב. אבל הרבה יותר מלהציג עוד ועוד תוכניות כלכליות, צריך להכריז על שינוי סדר העדיפויות. ממשלת הליכוד-בנט-חרדים תמשיך להעביר כמויות אדירות של כספים להתנחלויות, לבתי ספר שלא לומדים בהם לימודי ליבה, לעשירים ולעמותות מקורבים. מחנה המרכז-שמאל, שרוצה להחליף את נתניהו, צריך להציג לציבור תוכנית לשינוי סדרי העדיפויות. לא עוד הפרטת שירותים חברתיים, התחמקות של המדינה ממתן שירותים סוציאליים לאזרח, עוד ועוד העלאות מיסים על מעמד הביניים, מענקים עצומים להתנחלויות והעדפה של אזורים מסוימים בארץ על פני אחרים; לא עוד תוספות בלתי נגמרות למשרד הביטחון, הזנחה של התחבורה הציבורית, עובדי קבלן ומשכורות בלתי נגמרות לעובדי מדינה, מנכ"לים ומנהלי מחלקות. ביום שהמתיימרים להחליף את נתניהו יכריזו שממשלה בראשותם תשנה את סדרי העדיפויות במדינת ישראל, ותיקח אחריות אקטיבית על אזרחי מדינת ישראל, הם תמצב את עצמה בתור אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. וקצת דוגמה על סדרי העדיפויות המקולקלים כאן - 6.3 מיליארד שקלים בתקציב המדינה שהיה אמור לעבור ב-2015 הופנו לכבישים בין-עירוניים. רק כ-12% מתקציב התחבורה מנותב לתחבורה ציבורית, לעומת חלק גדול הרבה יותר שמנותב לטיפול בכבישים. אז מה עשו עם הכסף הזה, של פיתוח הכבישים? פיתחו ותיקנו כבישים שלא היו צריכים תיקון מיידי, ואת הכבישים "האדומים" ביותר, כביש 31 (באזור ערד, שבשבוע שעבר נספו בו בתאונה מחרידה מספר תושבות היישוב חורה) וכביש 71 (עפולה-בית שאן), הזניחו. במדינה הזו, גם כשאנשים מתים לא בהכרח עושים משהו. שינוי סדרי העדיפויות אומר גם לקחת אחריות במקרים כאלה.
סקרים - כרגע הליכוד מוביל ברוב הסקרים עם כ-25 מנדטים והמחנה הציוני במקום השני עם כ-24. מראשית מערכת הבחירות ועד השבוע האחרון, היה נדמה כי אין דבר שיוכל למנוע מהבית היהודי להפוך למפלגה השלישית בגודלה לאחר הבחירות. פארסת אלי אוחנה, במקביל לפרשת הבקבוקים והמאבק של נתניהו נגד התקשורת, הובילו לזליגה משמעותית מאוד של מצביעים מן הבית היהודי, שלא ירד בסקרים מ-15 מנדטים במשך כחצי שנה עד לפני כשבוע וחצי, אל הליכוד ואל מפלגת יחד של אלי ישי. כעת, התפתח קרב מאוד מעניין על המקום השלישי בין ארבע מפלגות - הבית היהודי, הרשימה הערבית המשותפת ששומרת על כוח משמעותי בכל הסקרים (12-13), יש עתיד וכולנו של כחלון. השינויים במפת המנדטים בתוך הגושים ובין הגושים חשובים בהחלט, אך לא פחות חשובים המיקומים הסופיים של המפלגות, ובמיוחד מי תהיה המפלגה הראשונה בגודלה. רק במקרה שבו המחנה הציוני יצליח לפתוח פער של כמה מנדטים מן הליכוד, תהיה לו אפשרות ממשית להרכיב ממשלה. בינתיים, בקרב על קולות הימין, השותפים הטבעיים - דרעי, ליצמן וליברמן - שבתחילת הבחירות עוד פלרטטו עם הרעיון של לחבור לממשלת מרכז-שמאל, כבר מתחייבים לתמוך בממשלת ימין ובכך הופכים את הסיכויים של הרצוג להרכיב ממשלה לקלושים, אלא אם כן נראה שינויים בלתי-צפויים. אבל השאלה שצריכה להישאל כעת היא: מה המשמעות של הסקרים שנערכים בתקופה האחרונה, והאם הם מנבאים בקירוב את תוצאות הבחירות? אם נסתכל על אותו שלב במערכת הבחירות, לפני שנתיים, נראה שהליכוד אז עמד על 37 מנדטים בסקרים, העבודה הייתה עם 18, הבית היהודי 12, ש"ס 11, לפיד עם 8, מרצ עם 4 והתנועה עם 9. אחרי קצת יותר מחודש, ב-22.1.13, התמונה שהתקבלה הייתה שונה לגמרי מהסקרים שנערכו בדצמבר 2012. הליכוד ירד מ-37 ל-31, העבודה ירדה מ-18 ל-15, הבית היהודי וש"ס נותרו עם אותו מספר מנדטים, התנועה סיימה עם 6 בלבד, מרצ עלתה ל-6 ויש עתיד קפצה ל-19 מנדטים בסיומת מטאורית. סקר של העיתון Times of Israel (http://www.timesofisrael.com/1-in-4-israelis-still-undecided-but-more-of-them-leaning-toward-herzog/) מצביע על כך שיש עוד 29 מנדטים של אנשים שלא החליטו למי להצביע, כלומר 25% מתלבטים. הסקר גם קבע שהמתלבטים האלו נוטים ברובם לכיוונו של הרצוג. כלומר, המתלבטים עוד יכולים להכריע את הבחירות לטובת המחנה הציוני. את התנודות בסקרים בשבועות הקרובים נצטרך ללוות גם בספקנות ובהבנה שיום הבחירות עצמו עוד עשוי להניב הפתעות רבות.