שיטפונות בריו דה ז'נרו (11-12.1)
2011 החלה רע מאוד ל16.4 מיליון התושבים של מחוז ריו דה ז'נרו בברזיל. בלילה שבין ה11 ל12 בחודש ינואר, הבחינו החזאים הברזילאים בדבר משונה מאוד - גשמים חזקים במיוחד שבד"כ לא נפוצים באזור, גם לא בתקופת החורף. כמויות המשקעים שירדו בלילה זה היו גבוהות מהממוצע לחודש שלם, גרמו לשיטפונות ולמפולות בוץ שחדרו אל הערים העניות נובה פריבורגו וטרזופוליס וגרמו למותם של כ900 איש. אסון זה הוא אחד מהקשים בהיסטוריה של ברזיל ולשם שיקומם של הערים ותיקון הנזקים שנגרמו השקיעה הממשלה הברזילאית 470 מיליון דולר.
האביב הערבי יוצא לדרך – טוניסיה (13.1 – 18.12.10)
אם הייתם אומרים לפני שנה שההפגנות בתוניסיה יבעירו אביב עמים חדש ושנת מהפכות, היו חושבים שאתם משוגעים. אבל ההפגנות הללו שהחלו כתוצאה מאבטלה ומשנים של אפליה וזלזול בזכויות אדם, הבעירו סיר לחץ שרק חיכה לרגע שבו יוכל להתפוצץ. המחאה רק הלכה והחריפה, הנשיא בן עלי ניסה לדכא את ההפגנות ותגבר את כוחות הביטחון, אבל המחאות רק הלכו והחריפו, אנשים רבים שהיו מובטלים התאבדו והפכו לסמל תוניסאי, ובן עלי, שראה שחייו בסכנה, ברח מהמדינה והשאיר אותה באנרכיה מוחלטת. את מקומו תפס יו"ר הפרלמנט, שהודיע ב-14 ביוני שבן עלי, שהספיק לחלות במחלה קשה ולאבד את הכרתו מאז עזב את השלטון, יישפט שלא בפניו ע"י בית דין אזרחי. תוך 6 ימים החליט בית המשפט בפסק דין בזק שבן עלי ורעייתו אשמים וגזר עליהם 35 שנות מאסר וקנס של 65 מיליון דולרים. באוקטובר, תוך כדי שהמהומות נמשכות והשלטון במדינה רופף, נערכו בחירות חדשות ופתוחות במדינה שבהם ניצחה מפלגת התחייה האיסלאמית. ניצחון זה הוביל לחששות של החילונים, שהיו הרוב במהפכה, שטוניסיה תהפוך לבסיס איסלאמי קיצוני.
האביב הערבי – מצרים (11.2 – 25.1)
לאחר נפילת השלטון בטוניס, הגיעו המהומות למצרים בסוף ינואר. הנשיא מובארק לא התרגש ושלח 30,000 חיילים לדכא את המהומות שהתפרשו על פני כל שטח המדינה. הלחץ על מובארק מטעם העולם גבר ככל שהימים נקפו, מספר המפגינים רק עלה והשתמשות המשטרה והצבא בגז מדמיע ובנשק כלפי המפגינים גרמו למרמור ולכעס. לאחר 28 בינואר, שהוכרז כ"יום שישי של זעם" ובו הגיעה רמת ההפגנות לשיא, הטילה הממשלה עוצר ברחובות וכלאה את ראשי האופוזיציה. רק ב30 לינואר הכריז מובארק על רפורמות קלות, מה שהיה מעט מדי ומאוחר מדי. התרכזות כוחות הצבא והמשטרה במוקדי הפגנות אפשרו בריחה של אלפי אסירים מבתי הכלא. לאחר שראה שהמחאות לא עוצרות, הכריז הנשיא המצרי שלא יתמודד בבחירות הבאות לנשיאות ושסגנו, עומר סולימאן, ינהל מו"מ מול המפגינים. המו"מ התעכב ונתקל בקשיים, ההפגנות המשיכו ונאומו של מובארק ב-10 לפברואר, בו העביר את מרבית סמכויותיו לסגנו, שידר מצוקה וחולשה. יום לאחר מכן הוא החליט לעזוב סופית את תפקידו על מנת להרגיע את הרוחות במדינה והעביר את שלטונו לידי המועצה הצבאית. בנובמבר האחרון נערכו בחירות לפרלמנט בהם ניצחו, ככל הנראה, האחים המוסלמים (עוד לא פורסמו התוצאות הסופיות). דבר זה, בצירוף ההסתערות על שגרירות ישראל בספטמבר והמשבר בין המדינות בעקבות הפיגוע בגבול ביניהן, הוביל לחששות שהשלום שנחתם ב-1979 עשוי להתפרק ואף שההפיכה תביא למלחמה אזורית.
רעידת האדמה בקרייסטצ'רץ' (21.2)
ב-21 בפברואר 2011 רעדה האדמה באי הדרומי של ניו-זילנד בעוצמה של 6.3 בסולם ריכטר. הנזק היה עצום בעיר השנייה בגודלה במדינה - קרייסטצ'רץ',181 איש איבדו את חייהם, מתוכם 3 ישראלים וכ-2000 איש נפצעו.
אירוע זה הוא אחד מהאירועים הקשים ביותר שהתרחשו בניו-זילנד במשך כל שנות קיומה, והנזקים שנגרמו למדינה ולתושבי האי הדרומי היו עצומים.
האביב הערבי – אלג'יריה (22.2)
ההפגנות והמחאות בעולם הערבי הגיעו גם לאלג'יריה עוד בסוף 2010, ונשיא המדינה עבד אל-עזיז בוטפליקה הפך לאיש השנוא ביותר בה. בסוף פברואר החליט בוטפליקה לערוך רפורמות מקיפות על מנת להבטיח את הישארותו בשלטון, וב-22 לחודש זה בוטל מצב החירום שהכריזה המדינה באמצע שנות ה-90, מה שאפשר את הגדלת חופש הביטוי והעיתונות והחלת הזכות למשפט צודק. צעדים אלו החלישו את ההפגנות במדינה, ולקראת הקיץ הן דעכו לגמרי. בניגוד למדינות ערביות אחרות, הנשיא פעל מהר יחסית, והשאיר את שלטונו יציב לעת עתה.
האביב הערבי – מרוקו (10.3)
האבטלה והמצב הכלכלי בכלל השפיעו גם על מרוקו, והרצון לזכויות אדם ולהפסקת האוטוקרטיה הוביל להפגנות גדולות במיוחד במדינה נגד השלטון. המלך מוחמד השישי החליט לפעול, ובמרץ הודיע על הקמת ועדה שתבחן את החוקה, תבדוק את מצבה ואת תקינותה של הרשות השופטת, תרחיב את מספר המפלגות הפוליטיות ותדון בנושא מתן סמכויות נוספות לרשויות המקומיות. הועדה הגישה את מסקנותיה ביוני, ובעקבותיהן התקיים משאל עם על שינויים בחוקה שצלחו ברוב גדול. פרלמנט הוקם ובאוקטובר נערכו בחירות ראשונות אליו בהן ניצחה המפלגה האיסלאמית. ניצחון זה סימן התחזקות איסלאמית כתוצאה מגל המחאה במדינות ערב וגרם לחששות בקרב מוסלמים חילונים וכן בקרב מדינות המערב.
רעידת האדמה והצונמי ביפן (11-14.3)
מבין אסונות הטבע שפקדו את העולם ב2011, היה זה הקשה והנוראי מכולם. רעידת האדמה הקשה ביותר שהתרחשה ביפן ב140 השנים האחרונות והרביעית בעוצמתה שנמדדה אי פעם. הרעידה התרחשה באי הגדול ביותר של יפן: הונשו וגרמה לנזק עצום בעיר סנדאי. הבעיה רק גדלה ככל שנקפו השעות ורעידת האדמה הקשה הובילה לצונמי קשה עוד יותר והרסני, שהגיע גם לטוקיו וגרם, ביחד עם רעידת האדמה, לדליפת חומר גרעיני מתחנת הגרעין פוקושימה. הנזקים בלתי נתפסים - 15,800 הרוגים, 5,900 פצועים ו3,700 נעדרים. אירוע זה זכה להד גדול בכל רחבי העולם ורוב מדינות העולם שלחו ליפן סיוע שיעזור לה למצוא את הנעדרים, לאסוף את הגופות שנותרו ולשקם את ההריסות.
האביב הערבי – בחריין (14-15.3)
גם על האי הקטן במפרץ הפרסי, שנשלט ע"י מלך, לא פסחה המחאה הערבית. כפיפות השלטון לשיעה הרגיזה את התושבים הסונים, כמו גם השחיתות השלטונית ותהליך הדמוקרטיזציה במדינה שקרטע. כתוצאה מכך החלו בפברואר מהומות בעיר. ב14 למרץ נכנסו כוחות צבא סעודיה למדינה על מנת להגן על המלך, ויום לאחר מכן הכריז המלך על חוקי חירום למשך 3 חודשים. דבר זה החליש את המחאה העממית אך במאי היא שבה והתחזקה, מה שהוביל את המלך לפתוח במו"מ עם המפגינים. עד לרגע זה לא נפתרה הבעיה בבחריין וההפגנות נמשכות.
האביב הערבי – ירדן (25.3)
גם בממלכה השכנה לישראל היו הפגנות, שהגיעו לשיאן ב25 במרץ כאשר אלפי מפגינים דרשו את החלפת ראש הממשלה והחלת רפורמות במדינה. המלך עבדאללה פעל כבר באותו יום, החליף את הממשלה ויישם רפורמות חדשות. עם זאת האבטלה והאינפלציה לא דעכו וגל המחאה הירדני המשיך לפעול במתכונת עמומה, מה שהוביל להחלפה נוספת של הממשלה ע"י המלך באוקטובר.
האביב הערבי – איראן (15-18.4)
המהומות יצאו גם מחוץ למדינות ערב והגיעו לדיקטטורה האיסלאמית הגדולה ביותר. גל ראשון של מחאות היה בין ה10-20 בפברואר, בראשות מנהיגי האופוזיציה, ודוכא בכוח רב ע"י השלטונות. מעריכים כי 20 אנשים נרצחו ע"י השלטונות בעקבות מהומות אלו. הגל השני של ההפגנות היה חלש יותר והתקיים בעיקר בעיר אחבז. משמרות המהפכה צרו על המקום, הרגו 15 מפגינים ופצעו עשרות נוספים. לאחר כישלון ודיכוי הפגנות אלו התמעט מאוד מספר ההפגנות שנערכו במדינה, מה שהעניק לשליט אחמדינג'אד ולמנהיג הדתי חמינאי זמן להתעסק בתוכנית הגרעין של המדינה.
חתונת הנסיך הבריטי וויליאם וקייט מידלטון (29.4)
בין כל אסונות הטבע וגלי המחאות, התרחש באפריל אירוע שסוקר בהרחבה בכל העולם וזכה לתהודה גדולה בבריטניה - חתונתם של הנסיך וויליאם ובחירת ליבו קייט מידלטון. היה זה אירוע מעניין במיוחד, שניתן היה לערוך מחקר אנתרופולוגי רק על כובעיהם של האנשים שהשתתפו בו. היה זה גם דה-ז'ה-וו לחתונתם של הנסיך צ'רלס והנסיכה דיאנה ב1982, והבריטים באשר הם קיוו וממשיכים לקוות שגורלה של קייט יהיה שונה מגורלה של דיאנה. היה זה גם יום של תקווה ושמחה לרבים בעולם, ויום שמח במיוחד לנסיך ולאיש שיהיה מלך בריטניה בעתיד. אם כן, בין כל הדברים הלא-נעימים שקרו השנה, היה אירוע זה פנינה של שמחה, יופי, הוד והדר.
אוסמה בן לאדן מחוסל ע"י ארה"ב (1.5)
כשהוא נמצא בנקודת שפל מבחינת אהדת הציבור אליו, ורגע לפני הכניסה לשנת בחירות, הגביר נשיא ארה"ב אובמה את המאמצים לאיתור הארכי-טרוריסט בן לאדן וחיסולו. האמריקנים איתרו את המקום שבו מסתתר בן לאדן בסוף 2010 וערכו תצפיות והכנות למבצע במהלך החודשים הראשונים של 2011. ההכנות הושלמו בסוף אפריל, והנושא הועבר לפתח שולחנו של אובמה. הנשיא אשרר את המבצע, שזכה לשם "מבצע חנית נפטון" והוא יצא לדרך ב-1 למאי. כוחות האוויר והים של ארה"ב פתחו במתקפה משולבת ומפתיעה על שטח פקיסטן, כשהם מסתערים על מקום המסתור של בן לאדן, הורגים מספר מקרוביו ועוזריו ותופסים חלק מהם. הם ניהלו מרדף קצר אחרי ראש אל קאעידה שניסה לחמוק מהכוחות ללא הצלחה, וחוסל מיידית על ידם. על המבצע וחיסול הארכי-טרוריסט הודיע ברק אובמה בלילה שבין ה-1 ל-2 במאי, לאחר שהאמריקנים זיהו ב100% את גופתו של בן לאדן והוכיחו שזה באמת הוא. אלפי אמריקנים חגגו ברחובות הערים הגדולות את הנקמה של ארה"ב על האיש שגרם למותם של עשרות אלפי אמריקנים ושל מיליונים בכל רחבי העולם. היה זה גם מין סגירת מעגל - חיסולו של האיש שאחראי לפיגועי התאומים, בקרבת יום הזיכרון העשירי לאירוע. מבצע זה העלה בצורה דרסטית את הפופולריות של הנשיא האמריקני.
ג'ון דמיאניוק מורשע ברצח יהודים (12.5)
24 שנים לאחר שהובא למשפט בישראל מי שנחשד כ"איוון האיום", ו-18 שנים לאחר שזוכה מחמת הספק, אחד מהפושעים הנאצים האחרונים שנותרו בחיים הואשם בגרמניה במעשה שונה ממה שהואשם בו בישראל – חמור פחות, אך עדיין מזוויע. בית המשפט בגרמניה קבע שדמיאניוק סייע לרצח של יותר מ-28,000 יהודים ופסק על הקשיש בן ה-91 גזר דין של 5 שנים. גם בספרד הוא מבוקש כיום והתביעה הספרדית מבקשת להעמידו למשפט על מעשים נוספים שביצע במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, בה ככל הנראה שימש כשומר במחנות ריכוז ועבודה. היה זה יום מרגש לרבים, שראו בכך את הצדק נעשה ותיקון לזיכויו בישראל בשנות ה-90.
ראטקו מלאדיץ' נעצר (26.5)
האינטרפול וסוכנות הביון הסרבית חיכו לרגע זה הרבה שנים – אחד מפושעי המלחמה הסרביים הגדולים ביותר נעצר והובא לבית הדין הבינלאומי בהאג. מלאדיץ' היה רמטכ"ל צבא סרביה במהלך מלחמת יוגוסלביה, והשתתף ברצח העם הבוסני בין השנים 1992-1995. הוא היה מבוקש בבית דין זה החל מ-1995, אך עד 2001 חי בחופשיות בסרביה. לאחר מעצרו של סלובודאן מילושביץ' הוא ירד למחתרת והסתתר. ב-2010 הועלתה הסברה שהוא נפטר, אך במאי הוכיח האינטרפול שזה לא נכון והביא אותו למשפט שיעשה צדק עם קורבנותיו. מלאדיץ' נחשב לפושע המלחמה הגדול והמשמעותי ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ב-3 ביוני החל משפטו של מלאדיץ' בהאג והוא מואשם ב-11 סעיפים של רצח עם, פשעים נגד האנושות, השמדה, רצח, גירוש בכוח, טרור, חדירה לפרטיות וחטיפת אנשי או"ם.
האביב הערבי – סוריה (31.5 – מתמשך)
החל ממרץ 2011, נלחם נשיא סוריה בשאר אל-אסד על חייו ושלטונו באמצעים של רצח וטרור. אסד פעל בצורה ישירה וקשה כנגד עמו ובמיוחד המפגינים נגדו. המחאה בסוריה התחזקה במאי והגיעה לשיאה ביום שישי ה20 לחודש זה בהפגנות בערים הגדולות במדינה - הבירה דמשק, חאלב, לטקיה וחומס. משטרו של אסד הגיב בחריפות להפגנות אלו והצבא הסורי הרג 34 מפגינים רק ביום זה. בנוסף דווח כי חייל סורי שסירב לירות על מפגינים הוצא להורג על ידי קצינים מיחידתו. אירוע זה הצית את האש בין המפגינים, מה שגרם לאסד להורות על שחרור כל העצירים הפוליטיים ב31.5. האופוזיציה הסורית הגיבה שמחווה זו היא מעטה מדי ומאוחרת מדי, ולמחרת קיימה כנס בטורקיה בו גיבשה רעיונות להמשך המחאה וקראה לאסד לרדת משלטונו. אירוע שנקשר גם בישראל נערך בגבול ישראל-סוריה ב-5 ביוני, יום השנה לכיבוש רמת הגולן ע"י ישראל. עשרות סורים צבאו על הגדר וניסו לחצותה, מה שהוביל לחילופי אש בין הצדדים ולהריגתם של כ10-5 סורים (לפי הסורים נהרגו 22). האופוזיציה הסורית טענה שאנשים אלו נשלחו ע"י אסד על מנת להסיט את האש מהמהומות במדינתו. בהפגנות ב-8 ביוני הצליחו אנשי האופוזיציה הסורית להרוג רבים מחיילי הצבא שהסתערו עליהם. מחשש לנקמה ברחו אלפי סורים לטורקיה, שהעניקה להם מחסה ושבה ותקפה את אסד, ידידו הטוב לשעבר של ר"מ טורקיה. כוחות הביטחון הסורים כיתרו מאוחר יותר בחודש זה את האזור ומנעו מעבר פליטים נוספים. כמו כן החלו מתקפות אוויריות של הצבא על המפגינים וטנקים הוכנסו לערים שבהם הייתה כמות גדולה של מורדים. ארה"ב, בריטניה וצרפת דרשו הטלת סנקציות על סוריה אך סירובן העיקש של רוסיה וסין עמד ועדיין עומד בדרכן. בסוף יוני ובתחילת יולי ההפגנות רק התחזקו, והוקמה מועצה לאומית כנגד אסד. ב-8 ביולי נערכה ההפגנה הגדולה ביותר ובה הפגינו חצי מיליון איש נגד השלטון. דיאלוג בין המפגינים לשלטון החל ביולי, אך רוב המפגינים החרימו אותו. תומכי אסד בסוריה פרצו לשגרירויות ארה"ב וצרפת במדינה, בעוד ארדואן ר"מ טורקיה ארגן כנס אופוזיציה סורי במדינתו. מספר מדינות ערביות, ביניהן ערב הסעודית ובחריין, החזירו את שגריריהן מדמשק כאות מחאה. סנקציות חדשות ומחמירות על סוריה הוטלו ע"י ארה"ב והאיחוד האירופי בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר.
האירוע החשוב ביותר במהלך ההתקוממות העממית בסוריה התרחש בסוף אוקטובר. אסד חתם הסכם עם הליגה הערבית בו הבטיח כי צבאו יפסיק לטבוח במפגינים, אבל הפר אותו במהירות וב-12 בנובמבר, בעקבות הפרת ההסכם, השעתה הליגה הערבית את סוריה מכל פעילות בארגון עד להודעה חדשה. בימים האחרונים שינתה רוסיה מעט את עמדתה, והחלה לגבש מסמך לפתרון הבעיה הסורית. צרפת ובריטניה הביעו התנגדות למסמך שלא כולל אמברגו נשק על הסורים.
האביב הערבי – תימן (5.6)
בתימן החלו להפגין בעקבות שחיתות ואבטלה, ונגד השינויים החוקתיים שרצה להכניס הנשיא עלי עבדאללה סאלח. ההתקוממות בתימן שונה מעט משאר המדינות הערביות, וגרמה למעין מלחמת אזרחים בין שבטים.
הצהרתו של סאלח כי לא יתמודד בבחירות ב-2013 וכי אלו יהיו חופשיות, לא סיפקה את המפגינים שהמשיכו למחות. ב-10 במרץ ניסה סאלח להיאחז בשלטון והציע לבחון מעבר לשיטה פרלמנטרית אך זה היה מעט מדי בעיני האופוזיציה. ב-4 באפריל, לאחר התנגשויות קשות בין המפגינים לבין כוחות הביטחון התימניים, קראה ארה"ב לסאלח להתפטר. מדינות המפרץ, ביחד עם המעצמות האירופיות וארה"ב, ניסו לשכנע את הנשיא התימני להתפטר מתפקידו בתהליך שייקח חודשיים, ובתמורה הוא יזכה לחסינות משפטית. נראה היה שהוא יסכים, אך עם זאת שני ניסיונות לחתום על הסכם כזה נכשלו (30.4 ו-18.5). בסוף מאי השתלט ארגון הטרור אל-קאעידה על מספר ערים במדינה והתעמת עם המפגינים ועם השלטונות. שר ההגנה של תימן פרש מתפקידו והצטרף לשורות המורדים, מה שסיבך עוד יותר את המצב במדינה. ב-5 ליוני התברר כי במהלך הפצצה של גורמי אופוזיציה על הארמון הנשיאותי נפצע באורח קשה הנשיא סאלח, והוא הועבר לסעודיה לקבלת טיפול. מאוחר יותר נחשף כי הוא סבל מכוויות ב40% מגופו. אל-קאעידה המשיך לנצל את הכאוס במדינה וחטף עשרות חיילים, בעוד סאלח הופיע בראיון מסעודיה בו נראה חבול והבטיח שיחזור לארצו בהקדם ויקדם רפורמות. לאחר שדחה את שובו מספר פעמים, חזר סאלח בסופו של דבר לתימן ב-23 בספטמבר וחודשיים לאחר מכן חתם על ההסכם עם מדינות המערב. בעקבות חתימה על הסכם זה הוא פרש מתפקידו ולעת עתה המהומות בתימן נחלשו.
המדינה ה-193 באו"ם – דרום סודאן (9.7)
אחרי שנים של מלחמות וטבח מצד מנהיגי סודאן המוסלמיים כלפי תושבי דרום המדינה שהם נוצרים ברובם, נחתם ב-2005 הסכם שלום בין הצדדים ובו הובטח שיתקיים משאל עם בין תושבי הדרום בעניין אוטונומיה לחבל. עם זאת, העניין התעכב בשנים האחרונות והביא למצב של פליטים רבים שברחו מהמדינה ומלחמות אזרחים ושבטים. בינואר 2008 יצאו כוחות צבא סודאן מהחבל ושלוש שנים מאוחר יותר התקיים משאל עם בין תושבי החבל בשאלה האם להקים מדינה עצמאית או להישאר מחוברים לצפון המדינה כסודאן המאוחדת. רוב עצום של 99% מהקולות הצביע בעד מדינה עצמאית, ובתחילת יולי הוקמה רשמית המדינה. בירתה היא העיר ג'ובה. בין ישראל לדרום סודאן כוננו יחסים דיפלומטיים ב-28 ליולי, ובשבועות הקרובים צפוי נשיא המדינה החדשה סלבה קיר (בתמונה) להגיע לביקור בישראל.
מתקפת הטרור בנורבגיה (22.7)
ב-22 ליולי, יום שישי רגיל, התרחשה בנורבגיה מתקפת טרור משולבת שהיא גם אירוע הטרור הראשון אי-פעם על שטחה. אנדרס ברייויק, אדם בן 32 הסובל מהפרעות נפשיות ומחזיק בדעות קיצוניות וגזעניות, הטמין פצצה בתוך מכונית סמוך לקריית הממשלה בבירה אוסלו וגרם לפיצוץ מכונית תופת. כתוצאה מאירוע זה נהרגו 8, נפצעו עשרות ונגרם נזק רב למבנים באזור ולבנייני הממשלה וחפץ חשוד נוסף התגלה במשרדי ערוץ הטלוויזיה TV2.
שעתיים לאחר פיצוץ מכונית התופת, הגיע ברייויק, כשהוא מחופש לשוטר, למחנה של פעילים צעירים של תנועת השלטון (הליברלית) באי אוטויה הסמוך לבירה הנורבגית, פתח באש על הפעילים וטבח בהם. כתוצאה מאירוע מזוויע זה נהרגו 69 צעירים, כאשר רבים קפצו לאגם הסמוך למחנה וברחו מהמקום תוך כדי שברייויק מנסה לפגוע גם בהם. עוד באותו יום נתפס המרצח, שביצע מעשים מזוויעים אלו בעקבות דעותיו הפוליטיות (ימין קיצוני) הנוגדות את דעות המפלגה השלטת במדינה (שמאל) ושנאתו למוסלמים. לאחרונה קבע בית המשפט הנורבגי כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש וכרגע הוא מוחזק בבידוד עם פסיכיאטר צמוד. הנזקים נאמדו ב77 הרוגים ומאות פצועים.
מים על המאדים? (5.8)
ב-5 לאוגוסט הודיעה סוכנות החלל האמריקנית נאס"א שגשושית של הסוכנות, שתפקידה לבדוק את המאדים, צילמה תמונות העשויות להעיד על מים שנמצאים במאדים במהלך עונות החום. הודעה זו גרמה להפתעה רבה בעולם, ובעקבות כך החלו מדענים רבים להעלות השערות בנוגע לממצאים אלו. נאס"א בודקת כיום צילומים אלו, בעוד הגשושית ממשיכה לחקור את המאדים בתקווה למצוא ממצאים נוספים.
המהומות בלונדון (6-15.8)
המהומות והמחאות לא עצרו גם בממלכה המאוחדת, ובמהלך אוגוסט החלו מיעוטים החיים בעיר הבירה של המדינה להפגין נגד המשטרה ולעורר מהומות באזורים מסויימים שלה. ימים אלו הביאו איתם גל של בזיזות בחנויות, השלטת כאוס ברחובות ובלגן בלונדון. ר"מ בריטניה דייויד קמרון הורה לעצור את כל המתפרעים ולהביאם לדין, ובנאום שנשא ב-11 לחודש אמר ש"המהומות נובעות מהבדלים תרבותיים ולא כתוצאה מבעיות כלכליות" וכן ש"המתפרעים לא מבינים שזוהי מדינת חוק והם ישלמו על פשעיהם". כמו כן אמר קמרון בראיון שבין העצורים נמצאים גם ילדים בני 11, ותקף את אלו שמשתמשים בהם ככלי טקטי. שיא המשבר הגיע כאשר הכריזה ממשלת בריטניה על עוצר ברחובות לונדון. צעדים אלו, ביחד עם תגבור כוחות המשטרה, סייעו לסיים את המהומות בהקדם, אך מבחינתם של המיעוטים בלונדון הכעס עדיין נשאר.
האביב הערבי – הפיכה בלוב (20-28.8)
השלטון הדיקטטורי בלוב היה יעד נוסף אליו כיוונו העמים הערביים במהלך האביב הערבי. הפגנות במדינה החלו ב-15 בפברואר, והדיקטטור קדאפי דיכא הפגנות אלו כבר מהתחלתן. אבל המורדים בלוב השתמשו בעריקים מהצבא ובנשקים שהשיגו על מנת לכבוש חלקים מהמדינה, וב-21 לפברואר כבשו את העיר בנגאזי, השתלטו על בניינים ממשלתיים ושרפו את בניין הפרלמנט. המורדים השתלטו על רוב מזרח המדינה, ובתוכו גם העיר הגדולה טוברוק. רבים מאנשי ממשלו של קדאפי ערקו לשורותיהם, ואילו נאמניו הגבירו את פעילותם ובעזרת מטוסים הפציצו את הערים שנכבשו ע"י המורדים. רוב מנהיגי העולם קראו לקדאפי להפסיק לתקוף את אזרחיו, אך הוא טען שזוהי קנוניה נגדו. עיצומים הוטלו על לוב ובמדינה התפתח מצב של מלחמת אזרחים.
במהלך מרץ נראה היה שהמומנטום עובד לטובתו של קדאפי, הוא כבש חלק גדול מהערים שנשלטו ע"י המורדים וביצע מעשי טבח בערים אלו. ב-19 לחודש זה החליטו מדינות נאט"ו לפתוח במתקפה אווירית בינלאומית על לוב במטרה להפיל את שלטון קדאפי. שבוע לאחר תחילת המתקפה נסוגו מעט כוחותיו של קדאפי והמורדים השתלטו על הערים אדג'בייה וברגה. במשך חודש (עד ל-23 באפריל) אף אחד מהצדדים לא רשם התקדמות כלשהי וארגוני טרור השליטו כאוס במדינה. ב-23 באפריל הצליחו המורדים, שוב בעזרת כוחות נאט"ו, לכבוש את העיר השלישית בגודלה במדינה – מיסראתה.
בחודשים מאי-יוני נחשפו פשעי מלחמה שביצעו קדאפי וצבאו, ביניהם הכרחת חיילי הצבא ליטול כדורי ויאגרה על מנת שיאנסו את נשות המורדים. בה בעת הצטרפו מדינות רבות לאלו שכבר הכירו במועצת המעבר הלאומית שהקימו המורדים כגוף המייצג את אזרחי המדינה, וביניהן קנדה. כוחות קדאפי ניסו לכבוש את העיר מיסראתה ולהחזיר אותה לידיהם, אך עד ה-27 ביוני (היום בו הוצא צו מעצר בינלאומי לקדאפי) המורדים בלמו את הצבא ומנעו ממנו לכבוש את העיר. על מנת להשיג הפסקת אש, קראו בתחילת יולי ארה"ב וצרפת לקדאפי לעזוב את תפקידו ולהתייצב בבית הדין הבינלאומי בהאג. בלוב עצמה כבשו המורדים מחדש את העיר ברגה והתקרבו מרחק קילומטרים ספורים מהבירה טריפולי.
באוגוסט, בתמיכת כוחות נאט"ו, השתלטו המורדים על העיר א-זאוויה הסמוכה לטריפולי והם נכנסו לעיר הבירה מיד לאחר מכן (21 לאוגוסט). לאחר יום של קרבות עם נאמני קדאפי, כבשו המורדים את רוב עיר הבירה והסתערו על ארמונו של השליט באב אל-עזיזיה. קדאפי, שראה את המורדים מתקרבים אליו, ברח מן העיר ולמעשה סיים את תפקידו כראש המדינה. עד ה-28 לאוגוסט השלימו המורדים את מלאכת כיבוש טריפולי והודיעו שמועצת המעבר הלאומית עומדת כעת בהנהגת לוב. סיומו הסופי של המרד ותפיסת קדאפי – באוקטובר (נגיע לכך בהמשך).
הוריקן איירין (24-28.8)
6 שנים אחרי הוריקן קתרינה, מצב חירום בחוף המזרחי של ארה"ב. הסופה איירין הכתה בדרום מזרח ארה"ב וגרמה לנזקים בפלורידה, דרום קרוליינה וצפון קרוליינה. לקראת ה-27 באוגוסט היו תושבי ניו יורק וניו ג'רזי בכוננות ספיגה. החשש היה להצפה של נהר ההדסון ופגיעה קשה במנהטן. עם זאת, החשש והפחד התברר כמוגזם מדי, והסופה אכן גרמה לנזקים קלים לבתים ולהצפות מקומיות בניו יורק אך לא מעבר לזה. עם זאת, הוכיחה ממשלת ארה"ב בהתנהלותה באירוע זה שהיא הסיקה את הלקחים מכשלי הוריקן קתרינה שאליו לא הייתה ערוכה המדינה וספגה נזק רב בנפש וברכוש. למרות שהסופה הייתה "חלשה" יחסית, היא גרמה לנזק רב ולמותם של 56 אנשים, מתוכם 47 בארה"ב ולנזק של כ8 מיליארד דולר, מתוכו נזק של 7.4 מיליארד בארה"ב.
דרישה לצדק חברתי בישראל (3.9)
המחאה במדינות ערב לא פסחה גם על ישראל, אך בה היא הופיעה באופן שונה לגמרי. מחירי הדיור גבוהים במדינה כבר מספר שנים, כמו גם מחירי המחייה שנמצאים במגמת עלייה.
במרץ החלה להתפשט מחאה אינטרנטית בעקבות מחירו הגבוה של הקוטג' שהינו מוצר בסיסי בעיני הצרכן הישראלי. מחאה זו צברה הצלחה ענקית וגרמה לתנובה, ענקית החלב, , להוריד מחירים. קבוצת צעירים, שלא הצליחו לקנות דירה בשל המחירים היקרים, הקימו מאהל בשדרות רוטשילד שבתל אביב כצעד מחאתי. הצטרפות אגודת הסטודנטים לצעירים אלו גרמה להתעוררות חברתית, וארגונים נוספים, ביניהם השומר הצעיר, הצטרפו גם הם למחאה. ב-23 ליולי נערכה הפגנה בת"א שסחפה מספר מפתיע של מפגינים – 20,000. כתוצאה מההצלחה החלו להימתח גם ביקורות על ראשי המחאה מצד גורמי ימין תוך טענה שהם שמאלנים וחותרים תחת שלטון הימין במדינה במסווה של מצוקה חברתית. ב-26 ליולי הציע רה"מ נתניהו תוכנית חדשה הכוללת הקלות דיור נרחבות לסטודנטים. המפגינים ואגודת הסטודנטים דחו את ההצעה וב-30 ליולי הדהימו כאשר קיבצו יחדיו ב-15 ערים בישראל מספר של 100-150 אלף מפגינים. חברי כנסת רבים מהקואליציה זלזלו במחאה זו גם לאחר מפגן כוח זה, וסגן השר איוב קרא טען בישיבת סיעת הליכוד ש"אין מחאה והכל מנופח ע"י התקשורת" ואילו ראש עיריית נשר מטעם המפלגה דוד עמר טען ש"כל המוחים יושבים ברוטשילד עם נרגילות וסושי". תוך כדי כך פרסמו ראשי המחאה את דרישותיהם ורה"מ נתניהו הודיע שיקים ועדה שתדון בהן בראשות הפרופ' מנואל טרכטנברג. מפגן כוח נוסף נערך בערים הגדולות ב6.8 וכמות המפגינים בו עמדה על כ200-250 אלף, גידול של כמאה אלף מפגינים מההפגנות הקודמות. אנשי רוח ואמנים רבים הצטרפו למחאה ונאמו והופיעו בהפגנות. ב-13 לאוגוסט התקיימו הפגנות בערי הפריפריה (לא בת"א וירושלים) ומשכו כ80 אלף איש, מתוכם 25 אלף בחיפה במה שהוגדר כהפגנה הגדולה ביותר שנערכה בעיר בכל שנות קיומה. הפיגועים בגבול ישראל-מצרים החלישו את המחאה ובעקבות כך בוטלו ההפגנות המתוכננות לשבת ה-20 לאוגוסט. כמו כן נוצר קרע בין דפני ליף וסתיו שפיר, ממנהיגות המחאה, לבין מוביל מחאת הדלק זאב גראואר, מוביל מחאת הקוטג' איציק אלרוב ויו"ר אגודת הסטודנטים איציק שמולי, בנוגע להידברות עם ועדת טרכטנברג ולהפגנה ב-27 באוגוסט הגיעו רק כ-13 אלף איש. "הפגנת המיליון" שתוכננה לשבוע שלאחר מכן נראתה חסרת טעם, אך שילוב ידיים בין התנועות התומכות והצטרפות של גורמי ימין כגון "אם תרצו" ו"ישראל שלי" הביאה להפגנה הגדולה בתולדות המדינה שבה הפגינו 450 אלף איש, מתוכם כמות בלתי נתפסת של כ-300 אלף בתל אביב. מאוחר יותר פורסמו מסקנות ועדת טרכטנברג שהיו מאוד מהוססות וגרמו לכעס רב בקרב הציבור, אך פירוק המאהלים ע"י המשטרה והשלטון המקומי והחמרת המצב הביטחוני גרמו לדעיכת המחאה. הפגנה אחרונה לעת עתה נערכה ב-29 באוקטובר, כאשר 25,000 יצאו לרחובות בערים, מתוכם 20,000 בת"א.
סטיב ג'ובס נפטר (6.10)
אחרי מאבק של 8 שנים בסרטן הלבלב, נכנע גאון המחשבים והאיש שהביא לעולם את המחשב האישי, האייפוד והאייפון, למחלה. ג'ובס הקים בסוף שנות ה-70 את חברת אפל ביחד עם חברו סטיב ווזניאק. באותה עת המציאו השניים את המקינטוש - הגרסה הראשונה של הPC. ב-1983 מינה את איש "פפסי" ג'ון סקאלי למנכ"ל החברה אך בעקבות הצלחתה דחק אותו סקאלי ממנה והוא הקים את חברת NeXt, שייצרה מחשבים אישיים. ב-1987 הוא הקים ביחד עם אדווין קטמל את חברת האנימציה שתהפוך מאוחר יותר לגדולה ומשמעותית ביותר בעולם - פיקסאר (Pixar). בתקופתו עבדה החברה על סרטה המצליח הראשון שהפך לאחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה, הלא הוא "צעצוע של סיפור". ג'ובס שב לחברה אותה ייסד ב-1996 כאשר אפל קנתה את חברת נקסט, ושנה מאוחר יותר הוא מונה למנכ"ל זמני. הטכנולוגיה של חברת נקסט סייעה לאפל להשתדרג, ועם כניסת האלף החדש ג'ובס מונה למנכ"ל קבוע.
ב-2001 השיקה החברה את האייפוד שהופץ בעולם במהירות וכמות האנשים שמשתמשים בו כיום היא מיליונים. עצם העובדה שניתן לשמוע מוזיקה בצורה קלה ונוחה הפכה את המוצר לגאוני ולאהוב במיוחד. בעודו עובד על פיתוחים חדשים, התבשר ג'ובס שהוא חולה בסוג נדיר וקל יותר של סרטן הלבלב. ג'ובס נדרש לעבור ניתוח להוצאת גידול אך הוא סירב לעשות זאת תחילה והעדיף טיפולים אלטרנטיביים. רק ביולי 2004 הוא עבר את הניתוח המבוקש, אך לא נדרש לעבור כימותרפיה.
ב-2007 שוב הדהים ג'ובס את העולם כשהציג את המכשיר החדש של אפל - האייפון. ניתן להגיד שהמכשיר הנ"ל הוא המבוקש ביותר בעולם, וכמעט לכולם יש אותו.
בסוף 2008 התגלה שהוא סובל מחוסר איזון הורמונלי והוא לקח חופשה של 10 חודשים מתפקידו, במהלכם עבר השתלת כבד.
ביוני 2010, למרות שמצבו הבריאותי המשיך להידרדר והוא איבד קילוגרמים רבים, הופיע ג'ובס בפני קהל מעריצי אפל והודיע על השקת אייפון 4. עם כניסת 2011 לקח ג'ובס חופשת מחלה נוספת, במהלכה הבטיח להיות מעורב חלקית בענייני החברה. הוא הופיע פעמיים נוספת - בהשקת האייפד (מחשב אישי נייד בגודל פלאפון) 2, ובהשקת הiCloud. באוגוסט הוא פרש מתפקידו כמנכ"ל החברה אך נשאר יו"ר הדירקטוריון.
מותו ב-6 לאוקטובר מהמחלה גרם לעצב רב בקרב רבים בעולם, והוא בהחלט ייזכר בזכות ולא בחסד.
עסקת החליפין בין ישראל לחמאס ושובו של גלעד שליט (18.10)
לאחר כמעט 5.5 שנים של סבל וכאב בשבי החמאס, הוחזר לביתו חייל צה"ל בעל האזרחות הצרפתית גלעד שליט בעסקת חליפין שכללה מחיר קשה לישראל. מאז נחטף ביוני 2006 בכרם שלום ע"י חוליית חמאס, עשו משפחתו, ביחד עם אנשים רבים, ארגונים רבים ופוליטיקאים רבים מאמצים לשכנע את ראש הממשלה לבצע עסקת חילופי שבויים עם חמאס ולהחזיר את החייל השבוי הביתה. ר"מ ישראל בעת החטיפה, אהוד אולמרט, ניסה למצות את המירב בשני ערוצים - מדיני וצבאי, ובמהלך מבצעים של צה"ל בעזה (גשמי קיץ בקיץ 2006 ועופרת יצוקה בדצמבר 08-ינואר 09) ניסו כוחות צה"ל להשיב את החייל החטוף לישראל. הניסיון הצבאי לא צלח וגם הערוץ המדיני נתקע שוב ושוב כאשר הייתה תחושה שעסקה מתקרבת. הפעילות למען שחרורו של שליט לא נשארה רק בישראל והתפשטה בעולם, ובמיוחד בצרפת, בעקבות אזרחותו הצרפתית של החייל החטוף.
ראש הממשלה נתניהו חשש מהרעה במצבו של שליט בעקבות המהומות בעולם הערבי ורצה להימנע מכך שפרשת רון ארד תחזור על עצמה, וכן רצה להסיט את תשומת הלב מן המחאה החברתית ולצבור אהדה. כך הואצו המגעים בקיץ האחרון, והחמאס ניצל הזדמנות זו על מנת לסגור את העניין. כמו כן, לשלטון החדש במצרים היה חלק חשוב במיוחד בעסקה והם סייעו להשלמתה.
בתחילת אוקטובר הפתיע נתניהו כאשר פרסם את דבר העסקה המתגבשת וב11.10 התקיימה הצבעה בממשלה שבה אישרו השרים את העסקה ברוב של 26 נגד 3. העסקה כללה מחיר כבד מאוד לישראל ובמהלכה שוחררו 477 אסירים עם דם על הידיים, ביניהם ארכי-מרצחים ומבצעי פיגועים קשים, ובשבועות הקרובים ישוחררו 550 אסירים שנבחרו ע"י ישראל ורובם נשפטו על עבירות קלות. הוגשו עתירות רבות לבג"ץ כנגד השחרור, והכאב במשפחות השכולות היה גדול וקשה. עם זאת, דחה בג"ץ את העתירה משום שאינו מוסמך להתערב בהחלטות ממשלה.
ביום שלישי ה-18.10 חזר גלעד שליט לישראל דרך מצרים ושב לביתו. הוא התקבל ע"י שר הביטחון ברק, ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל גנץ. היה זה יום מלא ברגשות מעורבים, אך גם בשמחה ובגאווה שהתבטאה גם בעיתונים בעולם ששיבחו את דאגתה של ישראל לחייליה ואת מחויבותה להם.
חילופי שלטון בלוב – קדאפי נהרג ע"י המורדים (20.10)
ב-20 באוקטובר 2011 הושלמה סופית החלפת השלטון בלוב כאשר המורדים השתלטו על הערים האחרונות שנשארו נאמנות לקדאפי – באני אל וואליד וסירת, עיר הולדתו של הרודן. במהלך הפשיטה על העיר מצאו המורדים את קדאפי, שככל הנראה היה כבר פצוע (השערות אומרות שהוא נפצע ממתקפת נאט"ו על העיר) והרגו אותו במקום תוך כדי שהוא מדמם. התמונות של ההרג של קדאפי פורסמו באל ג'זירה וגררו ביקורת כלפי המורדים. ב19 בנובמבר נפל בשבי המורדים בנו של קדאפי סייף-אל איסלאם, והוא מבוקש ע"י בית הדין הבינלאומי בהאג בגין עבירות של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בנוסף הוכרזה סופית ב23.10 “לוב החדשה", ומועצת המעבר הלאומית ערכה טקס חגיגי בעיר בנגאזי. גופתו של קדאפי הוצגה לציבור במשך מספר ימים במיסראתה ומאוחר יותר הוטמנה במקום לא ידוע על מנת למנוע ממאמיניו ונאמניו לעלות לקברו.
רעידת אדמה בטורקיה (23.10)
ב-23 לאוקטובר 2011 התרחשה במזרח טורקיה רעידת אדמה קשה במיוחד בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר. הרעידה הכתה במיוחד בעיר ואן שבמזרח המדינה, וכתוצאה מכך נהרגו יותר מ-600 איש ונפצעו כ-4000. הרעידה החזקה הורגשה גם בעיראק, איראן, גיאורגיה, ארמניה, אזרבייג'אן, סוריה, לבנון ואף ישראל. למרות היחסים המתוחים בין ישראל לטורקיה, הושיטה ישראל עזרה לרפובליקה החילונית ואף סייעה בבניית אוהלים לפליטים והענקת טיפול רפואי לפצועים. אירוע זה הוא אחד מהקשים בהיסטוריה של טורקיה, והוא זכה להד גדול בכל רחבי העולם.
שיטפונות בתאילנד (25.10)
החל מהקיץ האחרון גשמי המונסון הרגילים בתאילנד הלכו והתחזקו עד שבסוף אוקטובר הם גרמו לשיטפונות קשים במיוחד, והם גרמו להרס רב. השיטפונות הגיעו גם לעיר הבירה בנגקוק והציפו את רובה. במקומות מסויימים גובה המים הגיע עד ל2.5 מטרים, ור"מ תאילנד הכריזה שאלו השיטפונות הקשים ביותר שפקדו את המדינה ב-50 השנה האחרונות. מספר הנפגעים מאסון הטבע, שהחל לאבד גובה (אך עדיין גורם נזקים גם היום) באמצע נובמבר, עומד על יותר מ-600 הרוגים וקרוב למיליון איש נפגעו ו\או רכושם נפגע בצורה קשה.
המשבר הכלכלי ביוון (6.11)
יוון סובלת מבעיות כלכליות כבר מספר שנים. המשבר הכלכלי העולמי והמיתון שהחל ב-2008, ההוצאות התקציביות של המדינה שעולות על הכנסותיה ממיסים והגרעון שמומן ע"י לקיחת הלוואות מבנקים במערב אירופה הם רק חלק מהסיבות לבעיה הקשה. האבטלה במדינה מרקיעה שחקים והמצב הכלכלי משפיע גם על התרבות והספורט במדינה. ב-2010 העביר האיחוד האירופי ליוון תוכנית סיוע של 80 מיליון אירו, והקיצוצים במדינה בהיקף של 28 מיליון אירו שיפרו מעט את המצב הכללי אך לא את מצב האזרחים ורבים יצאו להפגין ברחובות נגד ראש הממשלה פפנדראו בשל מדיניות הצנע. ביולי אישר האיחוד האירופי תוכנית סיוע נוספת בהיקף של 109 מיליון אירו, וכמו כן הוחלט לקצץ ב40% את החוב של המדינה. תוכנית זו זכתה לביקורות רבות בצרפת ובגרמניה והועלו חששות שהאיחוד האירופי יקרוס. לאחר הודעתו של ר"מ יוון שיערוך משאל עם האם לקבל את הסיוע או לא, הודיעו לו מנהיגי גרמניה וצרפת סרקוזי ומרקל שאם יערוך משאל עם תושעה תוכנית הקיצוצים, ואם העם ידחה את התוכנית יוון תוצא מהאיחוד האירופי ומגוש האירו. בעקבות איומים אלו החליט פפנדראו לבטל את משאל העם ולקבל את התוכנית, וב-6 בנובמבר הודיע, לאחר שממשלתו שרדה הצבעת אי-אמון, שלא ירוץ בבחירות הבאות ועד לקיומן תוקם ממשלת מעבר שתהיה ממשלת אחדות. מאוחר יותר הוסכם שפפנדראו לא יעמוד גם בראש ממשלת המעבר ויעזוב תא תפקידו. ב-13 לנובמבר מונה במקומו לתפקיד ראש הממשלה לוקאס פפדמוס.
מהפך בספרד (20.11)
כמו מדינות רבות באירופה ובעולם, ספרד ספגה מכה קשה בעקבות המשבר הכלכלי. אחוז האבטלה נושק ל20% ובקיץ האחרון החלה מחאת אוהלים (בדומה לישראל) בערים הגדולות במדינה. המפלגה הסוציאליסטית ששלטה במדינה עד נובמבר האחרון בראשות ר"מ ספרד ספטרו החלה לאבד גובה, לאחר 7 שנים שבהן שלטה ביד רמה. אנשי המחאה דרשו מספטרו להתפטר ולקיים בחירות חדשות, והן אכן הוקדמו בשנה. ביולי 2011 הוא פרש מראשות המפלגה הסוציאליסטית ובמקומו מונה סגנו אלפרדו פרז לתפקיד. בבחירות היה ברור שפניהם של הסוציאליסטים להפסד, ואכן כך קרה. בבחירות ניצחה מפלגת הימין "מפלגת העם" בראשות מריאנו ראחוי, כאשר היא מביסה את הסוציאליסטים וזוכה ל44%, בעוד הסוציאליסטים זוכים ל28% בלבד. בדצמבר הקרוב יעזוב ספטרו את תפקידו ולתפקיד ר"מ ספרד ימונה ראחוי (בתמונה).
טענות לזיופים ואי-סדרים בבחירות לפרלמנט הרוסי (4.12)
הבחירות לנשיאות רוסיה, שיערכו ב-2012, צפויות להיות מרתקות משחשבנו. בסוף נובמבר הודיע ר"מ רוסיה והנשיא לשעבר פוטין כי ירוץ בראשות מפלגתו בבחירות הבאות במקומו של הנשיא הנוכחי מדבדב. בבחירות לפרלמנט שנערכו ב-4 לדצמבר, איבדה במפתיע מפלגת השלטון 15% מכוחה וזכתה ב49% מהקולות בלבד. מיד לאחר הבחירות החלו תלונות רבות על זיופים ואי-סדרים בקלפיות, שגרמו לכעס ולזעם בקרב רוסים רבים, שיצאו לרחובות ותבעו ספירה חוזרת של הקולות. השלטונות ברוסיה זכו לביקורת עולמית רבה בעקבות אי חקירת טענות אלו ומעצרם של שלושה פעילי אופוזיציה בכירים בעקבות המהומות. מזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון הודיעה כי ארה"ב מצפה מרוסיה לחקור את הטענות ואף לקיים בחירות חדשות במידת הצורך, אך טענות אלו התפרשו בעיני ההנהגה הרוסית כחיטוט בעניינים שלא שלהם והביעו מורת רוח מדברים אלו. בינתיים ממשיכות ההפגנות במדינה, ונשיא ברה"מ לשעבר גורבצ'וב אף אמר בראיון כי יש לקיים בחירות חדשות על מנת לשכך את הזעם הציבורי. נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כתב בעמוד הפייסבוק שלו שהוא לא מסכים עם דרישות האופוזיציה, ולמרות זאת הוא הורה על פתיחת חקירה משטרתית בנושא. ההפגנה הגדולה ביותר עד עכשיו נערכה במוסקבה והיא ככל הנראה כללה כ-100 אלף מפגינים. סמל המחאה הוא סרט לבן ואנשים רבים שמים אותו על חלונם או רכבם כאות מחאה.
ארה"ב יוצאת מעיראק (15.12)
אחרי 8.5 שנות לחימה בבוץ העיראקי, 4,500 הרוגים אמריקנים ועוד כ-500 בריטים, 36,000 פצועים וטרגדיה לאלפי משפחות, עוזבת ארה"ב את עיראק ומתחילה תקופה חדשה. נשיא ארה"ב אובמה מימש את הבטחת הבחירות שלו, ובאוגוסט 2010 הודיע שהכוחות האמריקנים יצאו מהמדינה עד סוף 2011. ב-15 לדצמבר הכריזה סופית ארה"ב על סיום המלחמה בעיראק, וכוחותיה (ביחד עם שאר כוחות הקואליציה, שחלקם כבר יצאו) ישלימו את יציאתם מהמדינה עד סוף החודש. שנות מלחמה אלו היו עקובות מדם, הסבו סבל למיליונים בכל רחבי העולם. יש לקוות, כי סיום המלחמה יוביל למצב טוב יותר ולא להרעת המצב. יש החוששים כי איראן וטורקיה ינסו להשתלט על המדינה המשוסעת.
2011 החלה רע מאוד ל16.4 מיליון התושבים של מחוז ריו דה ז'נרו בברזיל. בלילה שבין ה11 ל12 בחודש ינואר, הבחינו החזאים הברזילאים בדבר משונה מאוד - גשמים חזקים במיוחד שבד"כ לא נפוצים באזור, גם לא בתקופת החורף. כמויות המשקעים שירדו בלילה זה היו גבוהות מהממוצע לחודש שלם, גרמו לשיטפונות ולמפולות בוץ שחדרו אל הערים העניות נובה פריבורגו וטרזופוליס וגרמו למותם של כ900 איש. אסון זה הוא אחד מהקשים בהיסטוריה של ברזיל ולשם שיקומם של הערים ותיקון הנזקים שנגרמו השקיעה הממשלה הברזילאית 470 מיליון דולר.
האביב הערבי יוצא לדרך – טוניסיה (13.1 – 18.12.10)
אם הייתם אומרים לפני שנה שההפגנות בתוניסיה יבעירו אביב עמים חדש ושנת מהפכות, היו חושבים שאתם משוגעים. אבל ההפגנות הללו שהחלו כתוצאה מאבטלה ומשנים של אפליה וזלזול בזכויות אדם, הבעירו סיר לחץ שרק חיכה לרגע שבו יוכל להתפוצץ. המחאה רק הלכה והחריפה, הנשיא בן עלי ניסה לדכא את ההפגנות ותגבר את כוחות הביטחון, אבל המחאות רק הלכו והחריפו, אנשים רבים שהיו מובטלים התאבדו והפכו לסמל תוניסאי, ובן עלי, שראה שחייו בסכנה, ברח מהמדינה והשאיר אותה באנרכיה מוחלטת. את מקומו תפס יו"ר הפרלמנט, שהודיע ב-14 ביוני שבן עלי, שהספיק לחלות במחלה קשה ולאבד את הכרתו מאז עזב את השלטון, יישפט שלא בפניו ע"י בית דין אזרחי. תוך 6 ימים החליט בית המשפט בפסק דין בזק שבן עלי ורעייתו אשמים וגזר עליהם 35 שנות מאסר וקנס של 65 מיליון דולרים. באוקטובר, תוך כדי שהמהומות נמשכות והשלטון במדינה רופף, נערכו בחירות חדשות ופתוחות במדינה שבהם ניצחה מפלגת התחייה האיסלאמית. ניצחון זה הוביל לחששות של החילונים, שהיו הרוב במהפכה, שטוניסיה תהפוך לבסיס איסלאמי קיצוני.
האביב הערבי – מצרים (11.2 – 25.1)
לאחר נפילת השלטון בטוניס, הגיעו המהומות למצרים בסוף ינואר. הנשיא מובארק לא התרגש ושלח 30,000 חיילים לדכא את המהומות שהתפרשו על פני כל שטח המדינה. הלחץ על מובארק מטעם העולם גבר ככל שהימים נקפו, מספר המפגינים רק עלה והשתמשות המשטרה והצבא בגז מדמיע ובנשק כלפי המפגינים גרמו למרמור ולכעס. לאחר 28 בינואר, שהוכרז כ"יום שישי של זעם" ובו הגיעה רמת ההפגנות לשיא, הטילה הממשלה עוצר ברחובות וכלאה את ראשי האופוזיציה. רק ב30 לינואר הכריז מובארק על רפורמות קלות, מה שהיה מעט מדי ומאוחר מדי. התרכזות כוחות הצבא והמשטרה במוקדי הפגנות אפשרו בריחה של אלפי אסירים מבתי הכלא. לאחר שראה שהמחאות לא עוצרות, הכריז הנשיא המצרי שלא יתמודד בבחירות הבאות לנשיאות ושסגנו, עומר סולימאן, ינהל מו"מ מול המפגינים. המו"מ התעכב ונתקל בקשיים, ההפגנות המשיכו ונאומו של מובארק ב-10 לפברואר, בו העביר את מרבית סמכויותיו לסגנו, שידר מצוקה וחולשה. יום לאחר מכן הוא החליט לעזוב סופית את תפקידו על מנת להרגיע את הרוחות במדינה והעביר את שלטונו לידי המועצה הצבאית. בנובמבר האחרון נערכו בחירות לפרלמנט בהם ניצחו, ככל הנראה, האחים המוסלמים (עוד לא פורסמו התוצאות הסופיות). דבר זה, בצירוף ההסתערות על שגרירות ישראל בספטמבר והמשבר בין המדינות בעקבות הפיגוע בגבול ביניהן, הוביל לחששות שהשלום שנחתם ב-1979 עשוי להתפרק ואף שההפיכה תביא למלחמה אזורית.
רעידת האדמה בקרייסטצ'רץ' (21.2)
ב-21 בפברואר 2011 רעדה האדמה באי הדרומי של ניו-זילנד בעוצמה של 6.3 בסולם ריכטר. הנזק היה עצום בעיר השנייה בגודלה במדינה - קרייסטצ'רץ',181 איש איבדו את חייהם, מתוכם 3 ישראלים וכ-2000 איש נפצעו.
אירוע זה הוא אחד מהאירועים הקשים ביותר שהתרחשו בניו-זילנד במשך כל שנות קיומה, והנזקים שנגרמו למדינה ולתושבי האי הדרומי היו עצומים.
האביב הערבי – אלג'יריה (22.2)
ההפגנות והמחאות בעולם הערבי הגיעו גם לאלג'יריה עוד בסוף 2010, ונשיא המדינה עבד אל-עזיז בוטפליקה הפך לאיש השנוא ביותר בה. בסוף פברואר החליט בוטפליקה לערוך רפורמות מקיפות על מנת להבטיח את הישארותו בשלטון, וב-22 לחודש זה בוטל מצב החירום שהכריזה המדינה באמצע שנות ה-90, מה שאפשר את הגדלת חופש הביטוי והעיתונות והחלת הזכות למשפט צודק. צעדים אלו החלישו את ההפגנות במדינה, ולקראת הקיץ הן דעכו לגמרי. בניגוד למדינות ערביות אחרות, הנשיא פעל מהר יחסית, והשאיר את שלטונו יציב לעת עתה.
האביב הערבי – מרוקו (10.3)
האבטלה והמצב הכלכלי בכלל השפיעו גם על מרוקו, והרצון לזכויות אדם ולהפסקת האוטוקרטיה הוביל להפגנות גדולות במיוחד במדינה נגד השלטון. המלך מוחמד השישי החליט לפעול, ובמרץ הודיע על הקמת ועדה שתבחן את החוקה, תבדוק את מצבה ואת תקינותה של הרשות השופטת, תרחיב את מספר המפלגות הפוליטיות ותדון בנושא מתן סמכויות נוספות לרשויות המקומיות. הועדה הגישה את מסקנותיה ביוני, ובעקבותיהן התקיים משאל עם על שינויים בחוקה שצלחו ברוב גדול. פרלמנט הוקם ובאוקטובר נערכו בחירות ראשונות אליו בהן ניצחה המפלגה האיסלאמית. ניצחון זה סימן התחזקות איסלאמית כתוצאה מגל המחאה במדינות ערב וגרם לחששות בקרב מוסלמים חילונים וכן בקרב מדינות המערב.
רעידת האדמה והצונמי ביפן (11-14.3)
מבין אסונות הטבע שפקדו את העולם ב2011, היה זה הקשה והנוראי מכולם. רעידת האדמה הקשה ביותר שהתרחשה ביפן ב140 השנים האחרונות והרביעית בעוצמתה שנמדדה אי פעם. הרעידה התרחשה באי הגדול ביותר של יפן: הונשו וגרמה לנזק עצום בעיר סנדאי. הבעיה רק גדלה ככל שנקפו השעות ורעידת האדמה הקשה הובילה לצונמי קשה עוד יותר והרסני, שהגיע גם לטוקיו וגרם, ביחד עם רעידת האדמה, לדליפת חומר גרעיני מתחנת הגרעין פוקושימה. הנזקים בלתי נתפסים - 15,800 הרוגים, 5,900 פצועים ו3,700 נעדרים. אירוע זה זכה להד גדול בכל רחבי העולם ורוב מדינות העולם שלחו ליפן סיוע שיעזור לה למצוא את הנעדרים, לאסוף את הגופות שנותרו ולשקם את ההריסות.
האביב הערבי – בחריין (14-15.3)
גם על האי הקטן במפרץ הפרסי, שנשלט ע"י מלך, לא פסחה המחאה הערבית. כפיפות השלטון לשיעה הרגיזה את התושבים הסונים, כמו גם השחיתות השלטונית ותהליך הדמוקרטיזציה במדינה שקרטע. כתוצאה מכך החלו בפברואר מהומות בעיר. ב14 למרץ נכנסו כוחות צבא סעודיה למדינה על מנת להגן על המלך, ויום לאחר מכן הכריז המלך על חוקי חירום למשך 3 חודשים. דבר זה החליש את המחאה העממית אך במאי היא שבה והתחזקה, מה שהוביל את המלך לפתוח במו"מ עם המפגינים. עד לרגע זה לא נפתרה הבעיה בבחריין וההפגנות נמשכות.
האביב הערבי – ירדן (25.3)
גם בממלכה השכנה לישראל היו הפגנות, שהגיעו לשיאן ב25 במרץ כאשר אלפי מפגינים דרשו את החלפת ראש הממשלה והחלת רפורמות במדינה. המלך עבדאללה פעל כבר באותו יום, החליף את הממשלה ויישם רפורמות חדשות. עם זאת האבטלה והאינפלציה לא דעכו וגל המחאה הירדני המשיך לפעול במתכונת עמומה, מה שהוביל להחלפה נוספת של הממשלה ע"י המלך באוקטובר.
האביב הערבי – איראן (15-18.4)
המהומות יצאו גם מחוץ למדינות ערב והגיעו לדיקטטורה האיסלאמית הגדולה ביותר. גל ראשון של מחאות היה בין ה10-20 בפברואר, בראשות מנהיגי האופוזיציה, ודוכא בכוח רב ע"י השלטונות. מעריכים כי 20 אנשים נרצחו ע"י השלטונות בעקבות מהומות אלו. הגל השני של ההפגנות היה חלש יותר והתקיים בעיקר בעיר אחבז. משמרות המהפכה צרו על המקום, הרגו 15 מפגינים ופצעו עשרות נוספים. לאחר כישלון ודיכוי הפגנות אלו התמעט מאוד מספר ההפגנות שנערכו במדינה, מה שהעניק לשליט אחמדינג'אד ולמנהיג הדתי חמינאי זמן להתעסק בתוכנית הגרעין של המדינה.
חתונת הנסיך הבריטי וויליאם וקייט מידלטון (29.4)
בין כל אסונות הטבע וגלי המחאות, התרחש באפריל אירוע שסוקר בהרחבה בכל העולם וזכה לתהודה גדולה בבריטניה - חתונתם של הנסיך וויליאם ובחירת ליבו קייט מידלטון. היה זה אירוע מעניין במיוחד, שניתן היה לערוך מחקר אנתרופולוגי רק על כובעיהם של האנשים שהשתתפו בו. היה זה גם דה-ז'ה-וו לחתונתם של הנסיך צ'רלס והנסיכה דיאנה ב1982, והבריטים באשר הם קיוו וממשיכים לקוות שגורלה של קייט יהיה שונה מגורלה של דיאנה. היה זה גם יום של תקווה ושמחה לרבים בעולם, ויום שמח במיוחד לנסיך ולאיש שיהיה מלך בריטניה בעתיד. אם כן, בין כל הדברים הלא-נעימים שקרו השנה, היה אירוע זה פנינה של שמחה, יופי, הוד והדר.
אוסמה בן לאדן מחוסל ע"י ארה"ב (1.5)
כשהוא נמצא בנקודת שפל מבחינת אהדת הציבור אליו, ורגע לפני הכניסה לשנת בחירות, הגביר נשיא ארה"ב אובמה את המאמצים לאיתור הארכי-טרוריסט בן לאדן וחיסולו. האמריקנים איתרו את המקום שבו מסתתר בן לאדן בסוף 2010 וערכו תצפיות והכנות למבצע במהלך החודשים הראשונים של 2011. ההכנות הושלמו בסוף אפריל, והנושא הועבר לפתח שולחנו של אובמה. הנשיא אשרר את המבצע, שזכה לשם "מבצע חנית נפטון" והוא יצא לדרך ב-1 למאי. כוחות האוויר והים של ארה"ב פתחו במתקפה משולבת ומפתיעה על שטח פקיסטן, כשהם מסתערים על מקום המסתור של בן לאדן, הורגים מספר מקרוביו ועוזריו ותופסים חלק מהם. הם ניהלו מרדף קצר אחרי ראש אל קאעידה שניסה לחמוק מהכוחות ללא הצלחה, וחוסל מיידית על ידם. על המבצע וחיסול הארכי-טרוריסט הודיע ברק אובמה בלילה שבין ה-1 ל-2 במאי, לאחר שהאמריקנים זיהו ב100% את גופתו של בן לאדן והוכיחו שזה באמת הוא. אלפי אמריקנים חגגו ברחובות הערים הגדולות את הנקמה של ארה"ב על האיש שגרם למותם של עשרות אלפי אמריקנים ושל מיליונים בכל רחבי העולם. היה זה גם מין סגירת מעגל - חיסולו של האיש שאחראי לפיגועי התאומים, בקרבת יום הזיכרון העשירי לאירוע. מבצע זה העלה בצורה דרסטית את הפופולריות של הנשיא האמריקני.
ג'ון דמיאניוק מורשע ברצח יהודים (12.5)
24 שנים לאחר שהובא למשפט בישראל מי שנחשד כ"איוון האיום", ו-18 שנים לאחר שזוכה מחמת הספק, אחד מהפושעים הנאצים האחרונים שנותרו בחיים הואשם בגרמניה במעשה שונה ממה שהואשם בו בישראל – חמור פחות, אך עדיין מזוויע. בית המשפט בגרמניה קבע שדמיאניוק סייע לרצח של יותר מ-28,000 יהודים ופסק על הקשיש בן ה-91 גזר דין של 5 שנים. גם בספרד הוא מבוקש כיום והתביעה הספרדית מבקשת להעמידו למשפט על מעשים נוספים שביצע במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה, בה ככל הנראה שימש כשומר במחנות ריכוז ועבודה. היה זה יום מרגש לרבים, שראו בכך את הצדק נעשה ותיקון לזיכויו בישראל בשנות ה-90.
ראטקו מלאדיץ' נעצר (26.5)
האינטרפול וסוכנות הביון הסרבית חיכו לרגע זה הרבה שנים – אחד מפושעי המלחמה הסרביים הגדולים ביותר נעצר והובא לבית הדין הבינלאומי בהאג. מלאדיץ' היה רמטכ"ל צבא סרביה במהלך מלחמת יוגוסלביה, והשתתף ברצח העם הבוסני בין השנים 1992-1995. הוא היה מבוקש בבית דין זה החל מ-1995, אך עד 2001 חי בחופשיות בסרביה. לאחר מעצרו של סלובודאן מילושביץ' הוא ירד למחתרת והסתתר. ב-2010 הועלתה הסברה שהוא נפטר, אך במאי הוכיח האינטרפול שזה לא נכון והביא אותו למשפט שיעשה צדק עם קורבנותיו. מלאדיץ' נחשב לפושע המלחמה הגדול והמשמעותי ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. ב-3 ביוני החל משפטו של מלאדיץ' בהאג והוא מואשם ב-11 סעיפים של רצח עם, פשעים נגד האנושות, השמדה, רצח, גירוש בכוח, טרור, חדירה לפרטיות וחטיפת אנשי או"ם.
האביב הערבי – סוריה (31.5 – מתמשך)
החל ממרץ 2011, נלחם נשיא סוריה בשאר אל-אסד על חייו ושלטונו באמצעים של רצח וטרור. אסד פעל בצורה ישירה וקשה כנגד עמו ובמיוחד המפגינים נגדו. המחאה בסוריה התחזקה במאי והגיעה לשיאה ביום שישי ה20 לחודש זה בהפגנות בערים הגדולות במדינה - הבירה דמשק, חאלב, לטקיה וחומס. משטרו של אסד הגיב בחריפות להפגנות אלו והצבא הסורי הרג 34 מפגינים רק ביום זה. בנוסף דווח כי חייל סורי שסירב לירות על מפגינים הוצא להורג על ידי קצינים מיחידתו. אירוע זה הצית את האש בין המפגינים, מה שגרם לאסד להורות על שחרור כל העצירים הפוליטיים ב31.5. האופוזיציה הסורית הגיבה שמחווה זו היא מעטה מדי ומאוחרת מדי, ולמחרת קיימה כנס בטורקיה בו גיבשה רעיונות להמשך המחאה וקראה לאסד לרדת משלטונו. אירוע שנקשר גם בישראל נערך בגבול ישראל-סוריה ב-5 ביוני, יום השנה לכיבוש רמת הגולן ע"י ישראל. עשרות סורים צבאו על הגדר וניסו לחצותה, מה שהוביל לחילופי אש בין הצדדים ולהריגתם של כ10-5 סורים (לפי הסורים נהרגו 22). האופוזיציה הסורית טענה שאנשים אלו נשלחו ע"י אסד על מנת להסיט את האש מהמהומות במדינתו. בהפגנות ב-8 ביוני הצליחו אנשי האופוזיציה הסורית להרוג רבים מחיילי הצבא שהסתערו עליהם. מחשש לנקמה ברחו אלפי סורים לטורקיה, שהעניקה להם מחסה ושבה ותקפה את אסד, ידידו הטוב לשעבר של ר"מ טורקיה. כוחות הביטחון הסורים כיתרו מאוחר יותר בחודש זה את האזור ומנעו מעבר פליטים נוספים. כמו כן החלו מתקפות אוויריות של הצבא על המפגינים וטנקים הוכנסו לערים שבהם הייתה כמות גדולה של מורדים. ארה"ב, בריטניה וצרפת דרשו הטלת סנקציות על סוריה אך סירובן העיקש של רוסיה וסין עמד ועדיין עומד בדרכן. בסוף יוני ובתחילת יולי ההפגנות רק התחזקו, והוקמה מועצה לאומית כנגד אסד. ב-8 ביולי נערכה ההפגנה הגדולה ביותר ובה הפגינו חצי מיליון איש נגד השלטון. דיאלוג בין המפגינים לשלטון החל ביולי, אך רוב המפגינים החרימו אותו. תומכי אסד בסוריה פרצו לשגרירויות ארה"ב וצרפת במדינה, בעוד ארדואן ר"מ טורקיה ארגן כנס אופוזיציה סורי במדינתו. מספר מדינות ערביות, ביניהן ערב הסעודית ובחריין, החזירו את שגריריהן מדמשק כאות מחאה. סנקציות חדשות ומחמירות על סוריה הוטלו ע"י ארה"ב והאיחוד האירופי בסוף אוגוסט ובתחילת ספטמבר.
האירוע החשוב ביותר במהלך ההתקוממות העממית בסוריה התרחש בסוף אוקטובר. אסד חתם הסכם עם הליגה הערבית בו הבטיח כי צבאו יפסיק לטבוח במפגינים, אבל הפר אותו במהירות וב-12 בנובמבר, בעקבות הפרת ההסכם, השעתה הליגה הערבית את סוריה מכל פעילות בארגון עד להודעה חדשה. בימים האחרונים שינתה רוסיה מעט את עמדתה, והחלה לגבש מסמך לפתרון הבעיה הסורית. צרפת ובריטניה הביעו התנגדות למסמך שלא כולל אמברגו נשק על הסורים.
האביב הערבי – תימן (5.6)
בתימן החלו להפגין בעקבות שחיתות ואבטלה, ונגד השינויים החוקתיים שרצה להכניס הנשיא עלי עבדאללה סאלח. ההתקוממות בתימן שונה מעט משאר המדינות הערביות, וגרמה למעין מלחמת אזרחים בין שבטים.
הצהרתו של סאלח כי לא יתמודד בבחירות ב-2013 וכי אלו יהיו חופשיות, לא סיפקה את המפגינים שהמשיכו למחות. ב-10 במרץ ניסה סאלח להיאחז בשלטון והציע לבחון מעבר לשיטה פרלמנטרית אך זה היה מעט מדי בעיני האופוזיציה. ב-4 באפריל, לאחר התנגשויות קשות בין המפגינים לבין כוחות הביטחון התימניים, קראה ארה"ב לסאלח להתפטר. מדינות המפרץ, ביחד עם המעצמות האירופיות וארה"ב, ניסו לשכנע את הנשיא התימני להתפטר מתפקידו בתהליך שייקח חודשיים, ובתמורה הוא יזכה לחסינות משפטית. נראה היה שהוא יסכים, אך עם זאת שני ניסיונות לחתום על הסכם כזה נכשלו (30.4 ו-18.5). בסוף מאי השתלט ארגון הטרור אל-קאעידה על מספר ערים במדינה והתעמת עם המפגינים ועם השלטונות. שר ההגנה של תימן פרש מתפקידו והצטרף לשורות המורדים, מה שסיבך עוד יותר את המצב במדינה. ב-5 ליוני התברר כי במהלך הפצצה של גורמי אופוזיציה על הארמון הנשיאותי נפצע באורח קשה הנשיא סאלח, והוא הועבר לסעודיה לקבלת טיפול. מאוחר יותר נחשף כי הוא סבל מכוויות ב40% מגופו. אל-קאעידה המשיך לנצל את הכאוס במדינה וחטף עשרות חיילים, בעוד סאלח הופיע בראיון מסעודיה בו נראה חבול והבטיח שיחזור לארצו בהקדם ויקדם רפורמות. לאחר שדחה את שובו מספר פעמים, חזר סאלח בסופו של דבר לתימן ב-23 בספטמבר וחודשיים לאחר מכן חתם על ההסכם עם מדינות המערב. בעקבות חתימה על הסכם זה הוא פרש מתפקידו ולעת עתה המהומות בתימן נחלשו.
המדינה ה-193 באו"ם – דרום סודאן (9.7)
אחרי שנים של מלחמות וטבח מצד מנהיגי סודאן המוסלמיים כלפי תושבי דרום המדינה שהם נוצרים ברובם, נחתם ב-2005 הסכם שלום בין הצדדים ובו הובטח שיתקיים משאל עם בין תושבי הדרום בעניין אוטונומיה לחבל. עם זאת, העניין התעכב בשנים האחרונות והביא למצב של פליטים רבים שברחו מהמדינה ומלחמות אזרחים ושבטים. בינואר 2008 יצאו כוחות צבא סודאן מהחבל ושלוש שנים מאוחר יותר התקיים משאל עם בין תושבי החבל בשאלה האם להקים מדינה עצמאית או להישאר מחוברים לצפון המדינה כסודאן המאוחדת. רוב עצום של 99% מהקולות הצביע בעד מדינה עצמאית, ובתחילת יולי הוקמה רשמית המדינה. בירתה היא העיר ג'ובה. בין ישראל לדרום סודאן כוננו יחסים דיפלומטיים ב-28 ליולי, ובשבועות הקרובים צפוי נשיא המדינה החדשה סלבה קיר (בתמונה) להגיע לביקור בישראל.
מתקפת הטרור בנורבגיה (22.7)
ב-22 ליולי, יום שישי רגיל, התרחשה בנורבגיה מתקפת טרור משולבת שהיא גם אירוע הטרור הראשון אי-פעם על שטחה. אנדרס ברייויק, אדם בן 32 הסובל מהפרעות נפשיות ומחזיק בדעות קיצוניות וגזעניות, הטמין פצצה בתוך מכונית סמוך לקריית הממשלה בבירה אוסלו וגרם לפיצוץ מכונית תופת. כתוצאה מאירוע זה נהרגו 8, נפצעו עשרות ונגרם נזק רב למבנים באזור ולבנייני הממשלה וחפץ חשוד נוסף התגלה במשרדי ערוץ הטלוויזיה TV2.
שעתיים לאחר פיצוץ מכונית התופת, הגיע ברייויק, כשהוא מחופש לשוטר, למחנה של פעילים צעירים של תנועת השלטון (הליברלית) באי אוטויה הסמוך לבירה הנורבגית, פתח באש על הפעילים וטבח בהם. כתוצאה מאירוע מזוויע זה נהרגו 69 צעירים, כאשר רבים קפצו לאגם הסמוך למחנה וברחו מהמקום תוך כדי שברייויק מנסה לפגוע גם בהם. עוד באותו יום נתפס המרצח, שביצע מעשים מזוויעים אלו בעקבות דעותיו הפוליטיות (ימין קיצוני) הנוגדות את דעות המפלגה השלטת במדינה (שמאל) ושנאתו למוסלמים. לאחרונה קבע בית המשפט הנורבגי כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין בשל מחלת נפש וכרגע הוא מוחזק בבידוד עם פסיכיאטר צמוד. הנזקים נאמדו ב77 הרוגים ומאות פצועים.
מים על המאדים? (5.8)
ב-5 לאוגוסט הודיעה סוכנות החלל האמריקנית נאס"א שגשושית של הסוכנות, שתפקידה לבדוק את המאדים, צילמה תמונות העשויות להעיד על מים שנמצאים במאדים במהלך עונות החום. הודעה זו גרמה להפתעה רבה בעולם, ובעקבות כך החלו מדענים רבים להעלות השערות בנוגע לממצאים אלו. נאס"א בודקת כיום צילומים אלו, בעוד הגשושית ממשיכה לחקור את המאדים בתקווה למצוא ממצאים נוספים.
המהומות בלונדון (6-15.8)
המהומות והמחאות לא עצרו גם בממלכה המאוחדת, ובמהלך אוגוסט החלו מיעוטים החיים בעיר הבירה של המדינה להפגין נגד המשטרה ולעורר מהומות באזורים מסויימים שלה. ימים אלו הביאו איתם גל של בזיזות בחנויות, השלטת כאוס ברחובות ובלגן בלונדון. ר"מ בריטניה דייויד קמרון הורה לעצור את כל המתפרעים ולהביאם לדין, ובנאום שנשא ב-11 לחודש אמר ש"המהומות נובעות מהבדלים תרבותיים ולא כתוצאה מבעיות כלכליות" וכן ש"המתפרעים לא מבינים שזוהי מדינת חוק והם ישלמו על פשעיהם". כמו כן אמר קמרון בראיון שבין העצורים נמצאים גם ילדים בני 11, ותקף את אלו שמשתמשים בהם ככלי טקטי. שיא המשבר הגיע כאשר הכריזה ממשלת בריטניה על עוצר ברחובות לונדון. צעדים אלו, ביחד עם תגבור כוחות המשטרה, סייעו לסיים את המהומות בהקדם, אך מבחינתם של המיעוטים בלונדון הכעס עדיין נשאר.
האביב הערבי – הפיכה בלוב (20-28.8)
השלטון הדיקטטורי בלוב היה יעד נוסף אליו כיוונו העמים הערביים במהלך האביב הערבי. הפגנות במדינה החלו ב-15 בפברואר, והדיקטטור קדאפי דיכא הפגנות אלו כבר מהתחלתן. אבל המורדים בלוב השתמשו בעריקים מהצבא ובנשקים שהשיגו על מנת לכבוש חלקים מהמדינה, וב-21 לפברואר כבשו את העיר בנגאזי, השתלטו על בניינים ממשלתיים ושרפו את בניין הפרלמנט. המורדים השתלטו על רוב מזרח המדינה, ובתוכו גם העיר הגדולה טוברוק. רבים מאנשי ממשלו של קדאפי ערקו לשורותיהם, ואילו נאמניו הגבירו את פעילותם ובעזרת מטוסים הפציצו את הערים שנכבשו ע"י המורדים. רוב מנהיגי העולם קראו לקדאפי להפסיק לתקוף את אזרחיו, אך הוא טען שזוהי קנוניה נגדו. עיצומים הוטלו על לוב ובמדינה התפתח מצב של מלחמת אזרחים.
במהלך מרץ נראה היה שהמומנטום עובד לטובתו של קדאפי, הוא כבש חלק גדול מהערים שנשלטו ע"י המורדים וביצע מעשי טבח בערים אלו. ב-19 לחודש זה החליטו מדינות נאט"ו לפתוח במתקפה אווירית בינלאומית על לוב במטרה להפיל את שלטון קדאפי. שבוע לאחר תחילת המתקפה נסוגו מעט כוחותיו של קדאפי והמורדים השתלטו על הערים אדג'בייה וברגה. במשך חודש (עד ל-23 באפריל) אף אחד מהצדדים לא רשם התקדמות כלשהי וארגוני טרור השליטו כאוס במדינה. ב-23 באפריל הצליחו המורדים, שוב בעזרת כוחות נאט"ו, לכבוש את העיר השלישית בגודלה במדינה – מיסראתה.
בחודשים מאי-יוני נחשפו פשעי מלחמה שביצעו קדאפי וצבאו, ביניהם הכרחת חיילי הצבא ליטול כדורי ויאגרה על מנת שיאנסו את נשות המורדים. בה בעת הצטרפו מדינות רבות לאלו שכבר הכירו במועצת המעבר הלאומית שהקימו המורדים כגוף המייצג את אזרחי המדינה, וביניהן קנדה. כוחות קדאפי ניסו לכבוש את העיר מיסראתה ולהחזיר אותה לידיהם, אך עד ה-27 ביוני (היום בו הוצא צו מעצר בינלאומי לקדאפי) המורדים בלמו את הצבא ומנעו ממנו לכבוש את העיר. על מנת להשיג הפסקת אש, קראו בתחילת יולי ארה"ב וצרפת לקדאפי לעזוב את תפקידו ולהתייצב בבית הדין הבינלאומי בהאג. בלוב עצמה כבשו המורדים מחדש את העיר ברגה והתקרבו מרחק קילומטרים ספורים מהבירה טריפולי.
באוגוסט, בתמיכת כוחות נאט"ו, השתלטו המורדים על העיר א-זאוויה הסמוכה לטריפולי והם נכנסו לעיר הבירה מיד לאחר מכן (21 לאוגוסט). לאחר יום של קרבות עם נאמני קדאפי, כבשו המורדים את רוב עיר הבירה והסתערו על ארמונו של השליט באב אל-עזיזיה. קדאפי, שראה את המורדים מתקרבים אליו, ברח מן העיר ולמעשה סיים את תפקידו כראש המדינה. עד ה-28 לאוגוסט השלימו המורדים את מלאכת כיבוש טריפולי והודיעו שמועצת המעבר הלאומית עומדת כעת בהנהגת לוב. סיומו הסופי של המרד ותפיסת קדאפי – באוקטובר (נגיע לכך בהמשך).
הוריקן איירין (24-28.8)
6 שנים אחרי הוריקן קתרינה, מצב חירום בחוף המזרחי של ארה"ב. הסופה איירין הכתה בדרום מזרח ארה"ב וגרמה לנזקים בפלורידה, דרום קרוליינה וצפון קרוליינה. לקראת ה-27 באוגוסט היו תושבי ניו יורק וניו ג'רזי בכוננות ספיגה. החשש היה להצפה של נהר ההדסון ופגיעה קשה במנהטן. עם זאת, החשש והפחד התברר כמוגזם מדי, והסופה אכן גרמה לנזקים קלים לבתים ולהצפות מקומיות בניו יורק אך לא מעבר לזה. עם זאת, הוכיחה ממשלת ארה"ב בהתנהלותה באירוע זה שהיא הסיקה את הלקחים מכשלי הוריקן קתרינה שאליו לא הייתה ערוכה המדינה וספגה נזק רב בנפש וברכוש. למרות שהסופה הייתה "חלשה" יחסית, היא גרמה לנזק רב ולמותם של 56 אנשים, מתוכם 47 בארה"ב ולנזק של כ8 מיליארד דולר, מתוכו נזק של 7.4 מיליארד בארה"ב.
דרישה לצדק חברתי בישראל (3.9)
המחאה במדינות ערב לא פסחה גם על ישראל, אך בה היא הופיעה באופן שונה לגמרי. מחירי הדיור גבוהים במדינה כבר מספר שנים, כמו גם מחירי המחייה שנמצאים במגמת עלייה.
במרץ החלה להתפשט מחאה אינטרנטית בעקבות מחירו הגבוה של הקוטג' שהינו מוצר בסיסי בעיני הצרכן הישראלי. מחאה זו צברה הצלחה ענקית וגרמה לתנובה, ענקית החלב, , להוריד מחירים. קבוצת צעירים, שלא הצליחו לקנות דירה בשל המחירים היקרים, הקימו מאהל בשדרות רוטשילד שבתל אביב כצעד מחאתי. הצטרפות אגודת הסטודנטים לצעירים אלו גרמה להתעוררות חברתית, וארגונים נוספים, ביניהם השומר הצעיר, הצטרפו גם הם למחאה. ב-23 ליולי נערכה הפגנה בת"א שסחפה מספר מפתיע של מפגינים – 20,000. כתוצאה מההצלחה החלו להימתח גם ביקורות על ראשי המחאה מצד גורמי ימין תוך טענה שהם שמאלנים וחותרים תחת שלטון הימין במדינה במסווה של מצוקה חברתית. ב-26 ליולי הציע רה"מ נתניהו תוכנית חדשה הכוללת הקלות דיור נרחבות לסטודנטים. המפגינים ואגודת הסטודנטים דחו את ההצעה וב-30 ליולי הדהימו כאשר קיבצו יחדיו ב-15 ערים בישראל מספר של 100-150 אלף מפגינים. חברי כנסת רבים מהקואליציה זלזלו במחאה זו גם לאחר מפגן כוח זה, וסגן השר איוב קרא טען בישיבת סיעת הליכוד ש"אין מחאה והכל מנופח ע"י התקשורת" ואילו ראש עיריית נשר מטעם המפלגה דוד עמר טען ש"כל המוחים יושבים ברוטשילד עם נרגילות וסושי". תוך כדי כך פרסמו ראשי המחאה את דרישותיהם ורה"מ נתניהו הודיע שיקים ועדה שתדון בהן בראשות הפרופ' מנואל טרכטנברג. מפגן כוח נוסף נערך בערים הגדולות ב6.8 וכמות המפגינים בו עמדה על כ200-250 אלף, גידול של כמאה אלף מפגינים מההפגנות הקודמות. אנשי רוח ואמנים רבים הצטרפו למחאה ונאמו והופיעו בהפגנות. ב-13 לאוגוסט התקיימו הפגנות בערי הפריפריה (לא בת"א וירושלים) ומשכו כ80 אלף איש, מתוכם 25 אלף בחיפה במה שהוגדר כהפגנה הגדולה ביותר שנערכה בעיר בכל שנות קיומה. הפיגועים בגבול ישראל-מצרים החלישו את המחאה ובעקבות כך בוטלו ההפגנות המתוכננות לשבת ה-20 לאוגוסט. כמו כן נוצר קרע בין דפני ליף וסתיו שפיר, ממנהיגות המחאה, לבין מוביל מחאת הדלק זאב גראואר, מוביל מחאת הקוטג' איציק אלרוב ויו"ר אגודת הסטודנטים איציק שמולי, בנוגע להידברות עם ועדת טרכטנברג ולהפגנה ב-27 באוגוסט הגיעו רק כ-13 אלף איש. "הפגנת המיליון" שתוכננה לשבוע שלאחר מכן נראתה חסרת טעם, אך שילוב ידיים בין התנועות התומכות והצטרפות של גורמי ימין כגון "אם תרצו" ו"ישראל שלי" הביאה להפגנה הגדולה בתולדות המדינה שבה הפגינו 450 אלף איש, מתוכם כמות בלתי נתפסת של כ-300 אלף בתל אביב. מאוחר יותר פורסמו מסקנות ועדת טרכטנברג שהיו מאוד מהוססות וגרמו לכעס רב בקרב הציבור, אך פירוק המאהלים ע"י המשטרה והשלטון המקומי והחמרת המצב הביטחוני גרמו לדעיכת המחאה. הפגנה אחרונה לעת עתה נערכה ב-29 באוקטובר, כאשר 25,000 יצאו לרחובות בערים, מתוכם 20,000 בת"א.
סטיב ג'ובס נפטר (6.10)
אחרי מאבק של 8 שנים בסרטן הלבלב, נכנע גאון המחשבים והאיש שהביא לעולם את המחשב האישי, האייפוד והאייפון, למחלה. ג'ובס הקים בסוף שנות ה-70 את חברת אפל ביחד עם חברו סטיב ווזניאק. באותה עת המציאו השניים את המקינטוש - הגרסה הראשונה של הPC. ב-1983 מינה את איש "פפסי" ג'ון סקאלי למנכ"ל החברה אך בעקבות הצלחתה דחק אותו סקאלי ממנה והוא הקים את חברת NeXt, שייצרה מחשבים אישיים. ב-1987 הוא הקים ביחד עם אדווין קטמל את חברת האנימציה שתהפוך מאוחר יותר לגדולה ומשמעותית ביותר בעולם - פיקסאר (Pixar). בתקופתו עבדה החברה על סרטה המצליח הראשון שהפך לאחד משוברי הקופות הגדולים בהיסטוריה, הלא הוא "צעצוע של סיפור". ג'ובס שב לחברה אותה ייסד ב-1996 כאשר אפל קנתה את חברת נקסט, ושנה מאוחר יותר הוא מונה למנכ"ל זמני. הטכנולוגיה של חברת נקסט סייעה לאפל להשתדרג, ועם כניסת האלף החדש ג'ובס מונה למנכ"ל קבוע.
ב-2001 השיקה החברה את האייפוד שהופץ בעולם במהירות וכמות האנשים שמשתמשים בו כיום היא מיליונים. עצם העובדה שניתן לשמוע מוזיקה בצורה קלה ונוחה הפכה את המוצר לגאוני ולאהוב במיוחד. בעודו עובד על פיתוחים חדשים, התבשר ג'ובס שהוא חולה בסוג נדיר וקל יותר של סרטן הלבלב. ג'ובס נדרש לעבור ניתוח להוצאת גידול אך הוא סירב לעשות זאת תחילה והעדיף טיפולים אלטרנטיביים. רק ביולי 2004 הוא עבר את הניתוח המבוקש, אך לא נדרש לעבור כימותרפיה.
ב-2007 שוב הדהים ג'ובס את העולם כשהציג את המכשיר החדש של אפל - האייפון. ניתן להגיד שהמכשיר הנ"ל הוא המבוקש ביותר בעולם, וכמעט לכולם יש אותו.
בסוף 2008 התגלה שהוא סובל מחוסר איזון הורמונלי והוא לקח חופשה של 10 חודשים מתפקידו, במהלכם עבר השתלת כבד.
ביוני 2010, למרות שמצבו הבריאותי המשיך להידרדר והוא איבד קילוגרמים רבים, הופיע ג'ובס בפני קהל מעריצי אפל והודיע על השקת אייפון 4. עם כניסת 2011 לקח ג'ובס חופשת מחלה נוספת, במהלכה הבטיח להיות מעורב חלקית בענייני החברה. הוא הופיע פעמיים נוספת - בהשקת האייפד (מחשב אישי נייד בגודל פלאפון) 2, ובהשקת הiCloud. באוגוסט הוא פרש מתפקידו כמנכ"ל החברה אך נשאר יו"ר הדירקטוריון.
מותו ב-6 לאוקטובר מהמחלה גרם לעצב רב בקרב רבים בעולם, והוא בהחלט ייזכר בזכות ולא בחסד.
עסקת החליפין בין ישראל לחמאס ושובו של גלעד שליט (18.10)
לאחר כמעט 5.5 שנים של סבל וכאב בשבי החמאס, הוחזר לביתו חייל צה"ל בעל האזרחות הצרפתית גלעד שליט בעסקת חליפין שכללה מחיר קשה לישראל. מאז נחטף ביוני 2006 בכרם שלום ע"י חוליית חמאס, עשו משפחתו, ביחד עם אנשים רבים, ארגונים רבים ופוליטיקאים רבים מאמצים לשכנע את ראש הממשלה לבצע עסקת חילופי שבויים עם חמאס ולהחזיר את החייל השבוי הביתה. ר"מ ישראל בעת החטיפה, אהוד אולמרט, ניסה למצות את המירב בשני ערוצים - מדיני וצבאי, ובמהלך מבצעים של צה"ל בעזה (גשמי קיץ בקיץ 2006 ועופרת יצוקה בדצמבר 08-ינואר 09) ניסו כוחות צה"ל להשיב את החייל החטוף לישראל. הניסיון הצבאי לא צלח וגם הערוץ המדיני נתקע שוב ושוב כאשר הייתה תחושה שעסקה מתקרבת. הפעילות למען שחרורו של שליט לא נשארה רק בישראל והתפשטה בעולם, ובמיוחד בצרפת, בעקבות אזרחותו הצרפתית של החייל החטוף.
ראש הממשלה נתניהו חשש מהרעה במצבו של שליט בעקבות המהומות בעולם הערבי ורצה להימנע מכך שפרשת רון ארד תחזור על עצמה, וכן רצה להסיט את תשומת הלב מן המחאה החברתית ולצבור אהדה. כך הואצו המגעים בקיץ האחרון, והחמאס ניצל הזדמנות זו על מנת לסגור את העניין. כמו כן, לשלטון החדש במצרים היה חלק חשוב במיוחד בעסקה והם סייעו להשלמתה.
בתחילת אוקטובר הפתיע נתניהו כאשר פרסם את דבר העסקה המתגבשת וב11.10 התקיימה הצבעה בממשלה שבה אישרו השרים את העסקה ברוב של 26 נגד 3. העסקה כללה מחיר כבד מאוד לישראל ובמהלכה שוחררו 477 אסירים עם דם על הידיים, ביניהם ארכי-מרצחים ומבצעי פיגועים קשים, ובשבועות הקרובים ישוחררו 550 אסירים שנבחרו ע"י ישראל ורובם נשפטו על עבירות קלות. הוגשו עתירות רבות לבג"ץ כנגד השחרור, והכאב במשפחות השכולות היה גדול וקשה. עם זאת, דחה בג"ץ את העתירה משום שאינו מוסמך להתערב בהחלטות ממשלה.
ביום שלישי ה-18.10 חזר גלעד שליט לישראל דרך מצרים ושב לביתו. הוא התקבל ע"י שר הביטחון ברק, ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל גנץ. היה זה יום מלא ברגשות מעורבים, אך גם בשמחה ובגאווה שהתבטאה גם בעיתונים בעולם ששיבחו את דאגתה של ישראל לחייליה ואת מחויבותה להם.
חילופי שלטון בלוב – קדאפי נהרג ע"י המורדים (20.10)
ב-20 באוקטובר 2011 הושלמה סופית החלפת השלטון בלוב כאשר המורדים השתלטו על הערים האחרונות שנשארו נאמנות לקדאפי – באני אל וואליד וסירת, עיר הולדתו של הרודן. במהלך הפשיטה על העיר מצאו המורדים את קדאפי, שככל הנראה היה כבר פצוע (השערות אומרות שהוא נפצע ממתקפת נאט"ו על העיר) והרגו אותו במקום תוך כדי שהוא מדמם. התמונות של ההרג של קדאפי פורסמו באל ג'זירה וגררו ביקורת כלפי המורדים. ב19 בנובמבר נפל בשבי המורדים בנו של קדאפי סייף-אל איסלאם, והוא מבוקש ע"י בית הדין הבינלאומי בהאג בגין עבירות של פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בנוסף הוכרזה סופית ב23.10 “לוב החדשה", ומועצת המעבר הלאומית ערכה טקס חגיגי בעיר בנגאזי. גופתו של קדאפי הוצגה לציבור במשך מספר ימים במיסראתה ומאוחר יותר הוטמנה במקום לא ידוע על מנת למנוע ממאמיניו ונאמניו לעלות לקברו.
רעידת אדמה בטורקיה (23.10)
ב-23 לאוקטובר 2011 התרחשה במזרח טורקיה רעידת אדמה קשה במיוחד בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר. הרעידה הכתה במיוחד בעיר ואן שבמזרח המדינה, וכתוצאה מכך נהרגו יותר מ-600 איש ונפצעו כ-4000. הרעידה החזקה הורגשה גם בעיראק, איראן, גיאורגיה, ארמניה, אזרבייג'אן, סוריה, לבנון ואף ישראל. למרות היחסים המתוחים בין ישראל לטורקיה, הושיטה ישראל עזרה לרפובליקה החילונית ואף סייעה בבניית אוהלים לפליטים והענקת טיפול רפואי לפצועים. אירוע זה הוא אחד מהקשים בהיסטוריה של טורקיה, והוא זכה להד גדול בכל רחבי העולם.
שיטפונות בתאילנד (25.10)
החל מהקיץ האחרון גשמי המונסון הרגילים בתאילנד הלכו והתחזקו עד שבסוף אוקטובר הם גרמו לשיטפונות קשים במיוחד, והם גרמו להרס רב. השיטפונות הגיעו גם לעיר הבירה בנגקוק והציפו את רובה. במקומות מסויימים גובה המים הגיע עד ל2.5 מטרים, ור"מ תאילנד הכריזה שאלו השיטפונות הקשים ביותר שפקדו את המדינה ב-50 השנה האחרונות. מספר הנפגעים מאסון הטבע, שהחל לאבד גובה (אך עדיין גורם נזקים גם היום) באמצע נובמבר, עומד על יותר מ-600 הרוגים וקרוב למיליון איש נפגעו ו\או רכושם נפגע בצורה קשה.
המשבר הכלכלי ביוון (6.11)
יוון סובלת מבעיות כלכליות כבר מספר שנים. המשבר הכלכלי העולמי והמיתון שהחל ב-2008, ההוצאות התקציביות של המדינה שעולות על הכנסותיה ממיסים והגרעון שמומן ע"י לקיחת הלוואות מבנקים במערב אירופה הם רק חלק מהסיבות לבעיה הקשה. האבטלה במדינה מרקיעה שחקים והמצב הכלכלי משפיע גם על התרבות והספורט במדינה. ב-2010 העביר האיחוד האירופי ליוון תוכנית סיוע של 80 מיליון אירו, והקיצוצים במדינה בהיקף של 28 מיליון אירו שיפרו מעט את המצב הכללי אך לא את מצב האזרחים ורבים יצאו להפגין ברחובות נגד ראש הממשלה פפנדראו בשל מדיניות הצנע. ביולי אישר האיחוד האירופי תוכנית סיוע נוספת בהיקף של 109 מיליון אירו, וכמו כן הוחלט לקצץ ב40% את החוב של המדינה. תוכנית זו זכתה לביקורות רבות בצרפת ובגרמניה והועלו חששות שהאיחוד האירופי יקרוס. לאחר הודעתו של ר"מ יוון שיערוך משאל עם האם לקבל את הסיוע או לא, הודיעו לו מנהיגי גרמניה וצרפת סרקוזי ומרקל שאם יערוך משאל עם תושעה תוכנית הקיצוצים, ואם העם ידחה את התוכנית יוון תוצא מהאיחוד האירופי ומגוש האירו. בעקבות איומים אלו החליט פפנדראו לבטל את משאל העם ולקבל את התוכנית, וב-6 בנובמבר הודיע, לאחר שממשלתו שרדה הצבעת אי-אמון, שלא ירוץ בבחירות הבאות ועד לקיומן תוקם ממשלת מעבר שתהיה ממשלת אחדות. מאוחר יותר הוסכם שפפנדראו לא יעמוד גם בראש ממשלת המעבר ויעזוב תא תפקידו. ב-13 לנובמבר מונה במקומו לתפקיד ראש הממשלה לוקאס פפדמוס.
מהפך בספרד (20.11)
כמו מדינות רבות באירופה ובעולם, ספרד ספגה מכה קשה בעקבות המשבר הכלכלי. אחוז האבטלה נושק ל20% ובקיץ האחרון החלה מחאת אוהלים (בדומה לישראל) בערים הגדולות במדינה. המפלגה הסוציאליסטית ששלטה במדינה עד נובמבר האחרון בראשות ר"מ ספרד ספטרו החלה לאבד גובה, לאחר 7 שנים שבהן שלטה ביד רמה. אנשי המחאה דרשו מספטרו להתפטר ולקיים בחירות חדשות, והן אכן הוקדמו בשנה. ביולי 2011 הוא פרש מראשות המפלגה הסוציאליסטית ובמקומו מונה סגנו אלפרדו פרז לתפקיד. בבחירות היה ברור שפניהם של הסוציאליסטים להפסד, ואכן כך קרה. בבחירות ניצחה מפלגת הימין "מפלגת העם" בראשות מריאנו ראחוי, כאשר היא מביסה את הסוציאליסטים וזוכה ל44%, בעוד הסוציאליסטים זוכים ל28% בלבד. בדצמבר הקרוב יעזוב ספטרו את תפקידו ולתפקיד ר"מ ספרד ימונה ראחוי (בתמונה).
טענות לזיופים ואי-סדרים בבחירות לפרלמנט הרוסי (4.12)
הבחירות לנשיאות רוסיה, שיערכו ב-2012, צפויות להיות מרתקות משחשבנו. בסוף נובמבר הודיע ר"מ רוסיה והנשיא לשעבר פוטין כי ירוץ בראשות מפלגתו בבחירות הבאות במקומו של הנשיא הנוכחי מדבדב. בבחירות לפרלמנט שנערכו ב-4 לדצמבר, איבדה במפתיע מפלגת השלטון 15% מכוחה וזכתה ב49% מהקולות בלבד. מיד לאחר הבחירות החלו תלונות רבות על זיופים ואי-סדרים בקלפיות, שגרמו לכעס ולזעם בקרב רוסים רבים, שיצאו לרחובות ותבעו ספירה חוזרת של הקולות. השלטונות ברוסיה זכו לביקורת עולמית רבה בעקבות אי חקירת טענות אלו ומעצרם של שלושה פעילי אופוזיציה בכירים בעקבות המהומות. מזכירת המדינה האמריקנית הילארי קלינטון הודיעה כי ארה"ב מצפה מרוסיה לחקור את הטענות ואף לקיים בחירות חדשות במידת הצורך, אך טענות אלו התפרשו בעיני ההנהגה הרוסית כחיטוט בעניינים שלא שלהם והביעו מורת רוח מדברים אלו. בינתיים ממשיכות ההפגנות במדינה, ונשיא ברה"מ לשעבר גורבצ'וב אף אמר בראיון כי יש לקיים בחירות חדשות על מנת לשכך את הזעם הציבורי. נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב כתב בעמוד הפייסבוק שלו שהוא לא מסכים עם דרישות האופוזיציה, ולמרות זאת הוא הורה על פתיחת חקירה משטרתית בנושא. ההפגנה הגדולה ביותר עד עכשיו נערכה במוסקבה והיא ככל הנראה כללה כ-100 אלף מפגינים. סמל המחאה הוא סרט לבן ואנשים רבים שמים אותו על חלונם או רכבם כאות מחאה.
ארה"ב יוצאת מעיראק (15.12)
אחרי 8.5 שנות לחימה בבוץ העיראקי, 4,500 הרוגים אמריקנים ועוד כ-500 בריטים, 36,000 פצועים וטרגדיה לאלפי משפחות, עוזבת ארה"ב את עיראק ומתחילה תקופה חדשה. נשיא ארה"ב אובמה מימש את הבטחת הבחירות שלו, ובאוגוסט 2010 הודיע שהכוחות האמריקנים יצאו מהמדינה עד סוף 2011. ב-15 לדצמבר הכריזה סופית ארה"ב על סיום המלחמה בעיראק, וכוחותיה (ביחד עם שאר כוחות הקואליציה, שחלקם כבר יצאו) ישלימו את יציאתם מהמדינה עד סוף החודש. שנות מלחמה אלו היו עקובות מדם, הסבו סבל למיליונים בכל רחבי העולם. יש לקוות, כי סיום המלחמה יוביל למצב טוב יותר ולא להרעת המצב. יש החוששים כי איראן וטורקיה ינסו להשתלט על המדינה המשוסעת.
