לפני זמן לא רב, הרוב המוחלט של הפרשנים, הסוקרים והצופים מהצד היו משוכנעים שהבחירות בארה"ב יסתיימו בניצחון מוחץ של קלינטון על טראמפ. עם זאת, ככל שהזמן עובר, והסקרים נראים יותר ויותר טובים לטראמפ, נראה שהסיכוי של איש העסקים מניו יורק לזכות בבחירות הולך וגדל.
אמנם נראה לרבים שההסתייגות הגדולה של הציבור מטראמפ ומהתבטאויותיו, יחד עם דמוגרפיה שמיטיבה עם הדמוקרטים, תכריע את הבחירות לטובת קלינטון, אך למעשה, לקלינטון יש כמה בעיות מאוד משמעותיות, שכפי שאני רואה אותן, עשויות, בסיכוי מאוד גבוה, להכריע את הבחירות לטובת טראמפ.
הבעיה הראשונה והעיקרית של קלינטון היא שלראשונה מזה שנים רבות, הרפובליקנים מאיימים על הדומיננטיות של הדמוקרטים במדינות ה"Rust Belt", חגורת החלודה. קודם כל, אציג טבלה שמראה את המצב במדינות אלו:
בטבלה נוכל לראות את מדינות חגורת החלודה, את תוצאות הסקרים האחרונים, את התוצאה ב-2012, ואת הפעם האחרונה שכל מדינה הצביעה לרפובליקנים. כמה הערות על הטבלה הזו, ועל המדינות האלו:
* ניו יורק ואילינוי הן יוצאות דופן בחגורת החלודה, מהבחינה שהן אינן מדינות מתנדנדות, והן מדינות דמוקרטיות בטוחות. אפשר להעריך שאם לא יקרה משהו מאוד יוצא דופן, הן ילכו לדמוקרטים וברוב גדול. עם זאת, הסקרים כרגע מראים פער קטן יותר לטובת קלינטון משהיה לאובמה ב-2012.
* אינדיאנה היא מדינה שמרנית בסה"כ, וגם היא לא בדיוק מדינה מתנדנדת. עם זאת, היא הלכה לאובמה ב-2008. מועמדו של טראמפ לסגן הנשיא, מייק פנס, הוא מושל אינדיאנה, ולכן המדינה צפויה ללכת לרפובליקנים ברוב גדול.
* ווסט וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, היא המדינה שמייצגת אולי את התהליך שעובר על מדינות חגורת החלודה, ושאולי יוביל לניצחון של טראמפ ב-2016. נגיע לזה מאוחר יותר.
* פנסילבניה, מישיגן וויסקונסין הן מדינות שלא הצביעו לרפובליקנים כבר כ-30 שנים. בפעם הזו, הקרב מאוד צמוד בפנסילבניה, וגם מישיגן וויסקונסין הן מדינות אפשריות עבור הרפובליקנים.
* אוהיו היא המדינה החשובה ביותר בבחירות ארה"ב. מאז ג'ון קנדי ב-1960, אף מועמד לנשיאות לא ניצח מערכת בחירות מבלי לנצח באוהיו. עבור הרפובליקנים, היא חשובה עוד יותר. הנתון המדהים ביותר לגבי המדינה הזו הוא שמאז 1860, מערכת הבחירות הראשונה שניצחו הרפובליקנים, לא זכה רפובליקני בנשיאות מבלי לנצח באוהיו.
אז מהו העניין שמציב את פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן, לצד אוהיו המתנדנדת תמיד, כמדינות המתנדנדות החשובות ביותר ואלו שטראמפ בונה עליהן? וירג'יניה המערבית הייתה המדינה הראשונה ש(אולי) סימנה את בוא האביב. מ-1960 עד 1996, ב-10 מערכות בחירות, זכו הדמוקרטים 8 פעמים במדינה. רק בשני הניצחונות הגדולים של הרפובליקנים, ב-1972 עם ניקסון וב-1984 עם רייגן, הצליחו הרפובליקנים לנצח במדינה. עד ליום הזה, יש יותר דמוקרטים רשומים במדינה מאשר רפובליקנים. ולמרות זאת, מאז 2000 מדובר באחת מהמדינות האדומות ביותר בארה"ב. התשובה נעוצה בנושא הסחר החופשי. הסחר החופשי, וההשפעה של הסכמי הסחר החופשי על מדינות חגורת החלודה, הן הסיבה העיקרית לכך שלדעתי, טראמפ ינצח בבחירות הללו. הסכם ה-NAFTA שנחתם ב-1994, והסכם ה-TPP שנחתם השנה (ר"ת של השותפות הטרנס-פסיפית), הובילו להשפעות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת. אבל קודם כל, צריך להבין את הדמוגרפיה של אוהיו, מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה. מדובר במדינות עם רוב לבן גדול, ששייך ברובו למעמד הפועלים, או מה שמכונה לעיתים רבות, הצווארון הכחול, Blue Collar. יחד עם הצעירים, המיעוטים, הנשים והליברלים, בוחרי הצווארון הכחול השתייכו לקואליציה הדמוקרטית המנצחת, זו שהביאה לדמוקרטים את היתרון המובנה מאז 1992 (ב-2000 ההפסד שלהם היה רק באלקטורים ולא מבחינת מצביעים, 2004 יוצאת דופן). הקואליציה הזו, שאובמה שכלל ואיתה ניצח פעמיים ברציפות (ולכן נקראת לעיתים קואליציית אובמה), היא הקואליציה שהופכת את הדמוקרטים למפלגת הרוב הטבעי בארה"ב. הסדק הגדול ביותר בקואליציה הזו הוא בוחרי הצווארון הכחול. הסחר החופשי, מצד אחד, הוא הכרחי בעולם גלובלי, ועליו מושתתת הכלכלה העולמית המודרנית. מצד שני, שני ההסכמים הידועים לשמצה הובילו למיקור חוץ משמעותי ולהעברה של משרות מארה"ב למדינות בהן כוח העבודה זול יותר, כמו מקסיקו או הודו. התעשיות הגדולות באזורים אלו בעיקר היו תעשיות רכב. עם השנים, כולל בתקופתו של אובמה, אך לא רק, התעשיות הללו הלכו ונחלשו, מקומות העבודה באזורים הללו הלכו ופחתו, וטראמפ, שהשתלט על המפלגה הרפובליקנית, והמסר העיקרי שלו הוא פרוטקציוניזם, אנטי-סחר חופשי, קוסם להם. במשך שנים, הייתה המפלגה הרפובליקנית המפלגה של אנשי העסקים, של הסחר החופשי. העמדה השונה של טראמפ מאפשרת לו לגשת אל האנשים בחגורת החלודה, במיוחד כשממולו עומדת מי שכשרת החוץ הובילה את המגעים להסכם הסחר TPP. העובדה שקלינטון הסתייגה מההסכם לאחר שנחתם, ושעזבה את התפקיד 3 שנים לפני שנחתם, לא מסייעת לה. המסר של טראמפ, שהוא מסר פשוט שמתרכז בעיקר בהתנגדות לסחר חופשי ולהגירה, מדבר ישירות אל אלו שמאמינים שהשילוב של השניים הוא זה שגזל מהם את משרתם ואת הביטחון הכלכלי.
בעיה נוספת שעומדת בפני קלינטון היא הסירוב של חלק מתומכיו של ברני סנדרס לתמוך בה. באופן כללי, הסקרים מראים שרוב תומכי סנדרס (הסקר האחרון שאני ראיתי מדבר על 76%) יצביעו לקלינטון, אפילו יותר מהמספרים של תומכי קלינטון שאמרו שיצביעו לאובמה לפני 8 שנים. עם זאת, מי שעוקב אחרי ההתרחשויות בועידה הדמוקרטית, וגם עוקב אחרי השיח ברשתות החברתיות, רואה שיש רבים מתומכי סנדרס שמתעקשים שלא יתמכו בקלינטון, והם עורכים הפגנות רדיקליות מחוץ לאולם הועידה.
תומכים רבים של סנדרס מתכוונים לא לצאת להצביע, לרשום את שמו של סנדרס על פתק ההצבעה, להצביע למועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין, או אפילו להצביע לטראמפ. גם סנדרס עצמו, שהופיע בימים האחרונים בועידה ובאירועים בסביבתה ועודד את תומכיו לתמוך בקלינטון, זכה לקריאות בוז. קלינטון תצטרך להמריץ ולהוציא לקלפיות את הבוחרים הצעירים והליברלים, שתמכו בסנדרס בפריימריז, ושרבים מהם חשים איבה גדולה כלפיה. דוגמה לתומך כזה של סנדרס, שרואיין אתמול ע"י התקשורת באחת מההפגנות בפילדלפיה, אמר ששינוי האקלים מפחיד אותו יותר מטראמפ. המשימה של קלינטון תהיה להבהיר לאותם תומכים צעירים, ולרוב מאוד ליברלים, שלבחור בטראמפ, שחושב ששינוי האקלים הוא המצאה של הסינים כדי לפגוע בארה"ב, או לבחור במועמדת המפלגה הירוקה ובכך לעזור לטראמפ, תהיה אסון עבורם ועבור העמדות שלהם. טראמפ יפגע בהפלות, בנישואים חד-מיניים, בשירותי הבריאות ובאיכות הסביבה, ולכן אותם אנשים יצטרכו להחליט האם הם מעוניינים שההתקדמות המשמעותית בנושאים הללו תיפגע בגלל חילוקי דעות (אני לרוב מזדהה איתם) על וול סטריט. כרגע, יש סכנה רצינית שתסריט 2000 יחזור על עצמו, והצלחה של מועמד שלישי שמאלי ושולי כמו ראלף ניידר, תגרום לעלייה של הרפובליקנים. זו, כאמור, בעיה מאוד משמעותית לקלינטון, שהחליטה לבחור בתור סגן נשיא סנטור יותר מרכזי ולא מישהו יותר שמאלי, בעיקר כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה (הקושי שלה להשיג תמיכה במדינות חגורת החלודה). תומכת סנדרס במהלך הפריימריז, שרה סילברמן, נאמה בועידה הדמוקרטית בעד קלינטון, ועשתה מה שאף פוליטיקאי לא היה מעז לעשות - כינתה את מצביעי "Sanders or Bust" (סנדרס או כלום) מגוחכים:
אז מה קלינטון יכולה לעשות כדי בכל זאת לנצח?
כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה, היא בחרה בסנטור טים קיין מוירג'יניה כסגן הנשיא שלה. מצד אחד, זה מסוכן כי הוא תמך בעבר בהתלהבות ב-TPP (כעת אימץ את עמדתה של קלינטון). מצד שני, מדובר בגבר לבן, ממדינה מתנדנדת שגובלת במדינות חגורת החלודה, ואדם שנחשב לחביבם של ארגוני העובדים. ארגוני העובדים הגדולים, ובראשם ה-AFL-CIO, פדרציית העובדים הענקית שמאגדת בתוכה מאות ארגוני עובדים ברחבי ארה"ב, הם המפתח השני לניצחון של קלינטון במדינות האלו. מקודם כבר הזכרתי שמדובר במדינות שבהם גברים לבנים ממעמד הפועלים מהווים חלק גדול מאוד.
ל-AFL-CIO יש 12 מיליון חברים ברחבי ארה"ב. יחד עם ארגוני עובדים אחרים, קלינטון תצטרך את עבודת השטח של ארגוני העובדים, במיוחד במדינות חגורת החלודה, כדי לנצח בנובמבר. יחד איתם, היא תצטרך גם את העזרה של הסנטור שרוד בראון, דמוקרט מאוהיו, ליברלי ומי שהגיע ממעמד הפועלים. גם המועמד שלה לסגן נשיא, טים קיין, וסגן הנשיא הנוכחי, ג'ו ביידן, יצטרכו לסייע לה. שניהם גברים לבנים מבוגרים וקתולים. יש לכך חשיבות גדולה בקרב בוחרים באזורים אלו, שעשויים להכריע את הבחירות.
הועידה הדמוקרטית שנערכת כעת עשויה לשפר את מצב הרוח של הדמוקרטים, ולהעיר אותם לקראת הקמפיין. מכל הנאומים הבולטים שהיו שם, הנאום שזכה לכותרות בארה"ב אך עבר מתחת לרדאר בישראל, הוא של הסנטור קורי בוקר מניו ג'רזי:
כדי להביא את הקולות של הליברלים והצעירים, היא תצטרך את העזרה של סנדרס ושל הסנטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס. הזוג אובמה אמורים לסייע לה גם עם הצעירים הליברלים וגם עם המיעוטים.
הועידה הדמוקרטית עשויה לתת לקלינטון דחיפה בסקרים ובמומנטום. לאחריה, רק שילוב של הדמוקרטים הבכירים ביותר עם ארגוני עובדים וארגונים רבים אחרים שקשורים בקבוצות מצביעים דמוקרטיות, יוכל להפוך את הכיוון של הבחירות האלו, לעצור את המומנטום של טראמפ ולהביא ניצחון לדמוקרטים בנובמבר. נסיים עם פול סיימון, שגם כן הופיע בועידה הדמוקרטית, עם Bridge over Troubled Water:
אמנם נראה לרבים שההסתייגות הגדולה של הציבור מטראמפ ומהתבטאויותיו, יחד עם דמוגרפיה שמיטיבה עם הדמוקרטים, תכריע את הבחירות לטובת קלינטון, אך למעשה, לקלינטון יש כמה בעיות מאוד משמעותיות, שכפי שאני רואה אותן, עשויות, בסיכוי מאוד גבוה, להכריע את הבחירות לטובת טראמפ.
הבעיה הראשונה והעיקרית של קלינטון היא שלראשונה מזה שנים רבות, הרפובליקנים מאיימים על הדומיננטיות של הדמוקרטים במדינות ה"Rust Belt", חגורת החלודה. קודם כל, אציג טבלה שמראה את המצב במדינות אלו:
* ניו יורק ואילינוי הן יוצאות דופן בחגורת החלודה, מהבחינה שהן אינן מדינות מתנדנדות, והן מדינות דמוקרטיות בטוחות. אפשר להעריך שאם לא יקרה משהו מאוד יוצא דופן, הן ילכו לדמוקרטים וברוב גדול. עם זאת, הסקרים כרגע מראים פער קטן יותר לטובת קלינטון משהיה לאובמה ב-2012.
* אינדיאנה היא מדינה שמרנית בסה"כ, וגם היא לא בדיוק מדינה מתנדנדת. עם זאת, היא הלכה לאובמה ב-2008. מועמדו של טראמפ לסגן הנשיא, מייק פנס, הוא מושל אינדיאנה, ולכן המדינה צפויה ללכת לרפובליקנים ברוב גדול.
* ווסט וירג'יניה, וירג'יניה המערבית, היא המדינה שמייצגת אולי את התהליך שעובר על מדינות חגורת החלודה, ושאולי יוביל לניצחון של טראמפ ב-2016. נגיע לזה מאוחר יותר.
* פנסילבניה, מישיגן וויסקונסין הן מדינות שלא הצביעו לרפובליקנים כבר כ-30 שנים. בפעם הזו, הקרב מאוד צמוד בפנסילבניה, וגם מישיגן וויסקונסין הן מדינות אפשריות עבור הרפובליקנים.
* אוהיו היא המדינה החשובה ביותר בבחירות ארה"ב. מאז ג'ון קנדי ב-1960, אף מועמד לנשיאות לא ניצח מערכת בחירות מבלי לנצח באוהיו. עבור הרפובליקנים, היא חשובה עוד יותר. הנתון המדהים ביותר לגבי המדינה הזו הוא שמאז 1860, מערכת הבחירות הראשונה שניצחו הרפובליקנים, לא זכה רפובליקני בנשיאות מבלי לנצח באוהיו.
אז מהו העניין שמציב את פנסילבניה, וויסקונסין ומישיגן, לצד אוהיו המתנדנדת תמיד, כמדינות המתנדנדות החשובות ביותר ואלו שטראמפ בונה עליהן? וירג'יניה המערבית הייתה המדינה הראשונה ש(אולי) סימנה את בוא האביב. מ-1960 עד 1996, ב-10 מערכות בחירות, זכו הדמוקרטים 8 פעמים במדינה. רק בשני הניצחונות הגדולים של הרפובליקנים, ב-1972 עם ניקסון וב-1984 עם רייגן, הצליחו הרפובליקנים לנצח במדינה. עד ליום הזה, יש יותר דמוקרטים רשומים במדינה מאשר רפובליקנים. ולמרות זאת, מאז 2000 מדובר באחת מהמדינות האדומות ביותר בארה"ב. התשובה נעוצה בנושא הסחר החופשי. הסחר החופשי, וההשפעה של הסכמי הסחר החופשי על מדינות חגורת החלודה, הן הסיבה העיקרית לכך שלדעתי, טראמפ ינצח בבחירות הללו. הסכם ה-NAFTA שנחתם ב-1994, והסכם ה-TPP שנחתם השנה (ר"ת של השותפות הטרנס-פסיפית), הובילו להשפעות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת. אבל קודם כל, צריך להבין את הדמוגרפיה של אוהיו, מישיגן, וויסקונסין ופנסילבניה. מדובר במדינות עם רוב לבן גדול, ששייך ברובו למעמד הפועלים, או מה שמכונה לעיתים רבות, הצווארון הכחול, Blue Collar. יחד עם הצעירים, המיעוטים, הנשים והליברלים, בוחרי הצווארון הכחול השתייכו לקואליציה הדמוקרטית המנצחת, זו שהביאה לדמוקרטים את היתרון המובנה מאז 1992 (ב-2000 ההפסד שלהם היה רק באלקטורים ולא מבחינת מצביעים, 2004 יוצאת דופן). הקואליציה הזו, שאובמה שכלל ואיתה ניצח פעמיים ברציפות (ולכן נקראת לעיתים קואליציית אובמה), היא הקואליציה שהופכת את הדמוקרטים למפלגת הרוב הטבעי בארה"ב. הסדק הגדול ביותר בקואליציה הזו הוא בוחרי הצווארון הכחול. הסחר החופשי, מצד אחד, הוא הכרחי בעולם גלובלי, ועליו מושתתת הכלכלה העולמית המודרנית. מצד שני, שני ההסכמים הידועים לשמצה הובילו למיקור חוץ משמעותי ולהעברה של משרות מארה"ב למדינות בהן כוח העבודה זול יותר, כמו מקסיקו או הודו. התעשיות הגדולות באזורים אלו בעיקר היו תעשיות רכב. עם השנים, כולל בתקופתו של אובמה, אך לא רק, התעשיות הללו הלכו ונחלשו, מקומות העבודה באזורים הללו הלכו ופחתו, וטראמפ, שהשתלט על המפלגה הרפובליקנית, והמסר העיקרי שלו הוא פרוטקציוניזם, אנטי-סחר חופשי, קוסם להם. במשך שנים, הייתה המפלגה הרפובליקנית המפלגה של אנשי העסקים, של הסחר החופשי. העמדה השונה של טראמפ מאפשרת לו לגשת אל האנשים בחגורת החלודה, במיוחד כשממולו עומדת מי שכשרת החוץ הובילה את המגעים להסכם הסחר TPP. העובדה שקלינטון הסתייגה מההסכם לאחר שנחתם, ושעזבה את התפקיד 3 שנים לפני שנחתם, לא מסייעת לה. המסר של טראמפ, שהוא מסר פשוט שמתרכז בעיקר בהתנגדות לסחר חופשי ולהגירה, מדבר ישירות אל אלו שמאמינים שהשילוב של השניים הוא זה שגזל מהם את משרתם ואת הביטחון הכלכלי.
בעיה נוספת שעומדת בפני קלינטון היא הסירוב של חלק מתומכיו של ברני סנדרס לתמוך בה. באופן כללי, הסקרים מראים שרוב תומכי סנדרס (הסקר האחרון שאני ראיתי מדבר על 76%) יצביעו לקלינטון, אפילו יותר מהמספרים של תומכי קלינטון שאמרו שיצביעו לאובמה לפני 8 שנים. עם זאת, מי שעוקב אחרי ההתרחשויות בועידה הדמוקרטית, וגם עוקב אחרי השיח ברשתות החברתיות, רואה שיש רבים מתומכי סנדרס שמתעקשים שלא יתמכו בקלינטון, והם עורכים הפגנות רדיקליות מחוץ לאולם הועידה.
תומכים רבים של סנדרס מתכוונים לא לצאת להצביע, לרשום את שמו של סנדרס על פתק ההצבעה, להצביע למועמדת המפלגה הירוקה ג'יל סטיין, או אפילו להצביע לטראמפ. גם סנדרס עצמו, שהופיע בימים האחרונים בועידה ובאירועים בסביבתה ועודד את תומכיו לתמוך בקלינטון, זכה לקריאות בוז. קלינטון תצטרך להמריץ ולהוציא לקלפיות את הבוחרים הצעירים והליברלים, שתמכו בסנדרס בפריימריז, ושרבים מהם חשים איבה גדולה כלפיה. דוגמה לתומך כזה של סנדרס, שרואיין אתמול ע"י התקשורת באחת מההפגנות בפילדלפיה, אמר ששינוי האקלים מפחיד אותו יותר מטראמפ. המשימה של קלינטון תהיה להבהיר לאותם תומכים צעירים, ולרוב מאוד ליברלים, שלבחור בטראמפ, שחושב ששינוי האקלים הוא המצאה של הסינים כדי לפגוע בארה"ב, או לבחור במועמדת המפלגה הירוקה ובכך לעזור לטראמפ, תהיה אסון עבורם ועבור העמדות שלהם. טראמפ יפגע בהפלות, בנישואים חד-מיניים, בשירותי הבריאות ובאיכות הסביבה, ולכן אותם אנשים יצטרכו להחליט האם הם מעוניינים שההתקדמות המשמעותית בנושאים הללו תיפגע בגלל חילוקי דעות (אני לרוב מזדהה איתם) על וול סטריט. כרגע, יש סכנה רצינית שתסריט 2000 יחזור על עצמו, והצלחה של מועמד שלישי שמאלי ושולי כמו ראלף ניידר, תגרום לעלייה של הרפובליקנים. זו, כאמור, בעיה מאוד משמעותית לקלינטון, שהחליטה לבחור בתור סגן נשיא סנטור יותר מרכזי ולא מישהו יותר שמאלי, בעיקר כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה (הקושי שלה להשיג תמיכה במדינות חגורת החלודה). תומכת סנדרס במהלך הפריימריז, שרה סילברמן, נאמה בועידה הדמוקרטית בעד קלינטון, ועשתה מה שאף פוליטיקאי לא היה מעז לעשות - כינתה את מצביעי "Sanders or Bust" (סנדרס או כלום) מגוחכים:
אז מה קלינטון יכולה לעשות כדי בכל זאת לנצח?
כדי להתמודד עם הבעיה הראשונה, היא בחרה בסנטור טים קיין מוירג'יניה כסגן הנשיא שלה. מצד אחד, זה מסוכן כי הוא תמך בעבר בהתלהבות ב-TPP (כעת אימץ את עמדתה של קלינטון). מצד שני, מדובר בגבר לבן, ממדינה מתנדנדת שגובלת במדינות חגורת החלודה, ואדם שנחשב לחביבם של ארגוני העובדים. ארגוני העובדים הגדולים, ובראשם ה-AFL-CIO, פדרציית העובדים הענקית שמאגדת בתוכה מאות ארגוני עובדים ברחבי ארה"ב, הם המפתח השני לניצחון של קלינטון במדינות האלו. מקודם כבר הזכרתי שמדובר במדינות שבהם גברים לבנים ממעמד הפועלים מהווים חלק גדול מאוד.
ל-AFL-CIO יש 12 מיליון חברים ברחבי ארה"ב. יחד עם ארגוני עובדים אחרים, קלינטון תצטרך את עבודת השטח של ארגוני העובדים, במיוחד במדינות חגורת החלודה, כדי לנצח בנובמבר. יחד איתם, היא תצטרך גם את העזרה של הסנטור שרוד בראון, דמוקרט מאוהיו, ליברלי ומי שהגיע ממעמד הפועלים. גם המועמד שלה לסגן נשיא, טים קיין, וסגן הנשיא הנוכחי, ג'ו ביידן, יצטרכו לסייע לה. שניהם גברים לבנים מבוגרים וקתולים. יש לכך חשיבות גדולה בקרב בוחרים באזורים אלו, שעשויים להכריע את הבחירות.
הועידה הדמוקרטית שנערכת כעת עשויה לשפר את מצב הרוח של הדמוקרטים, ולהעיר אותם לקראת הקמפיין. מכל הנאומים הבולטים שהיו שם, הנאום שזכה לכותרות בארה"ב אך עבר מתחת לרדאר בישראל, הוא של הסנטור קורי בוקר מניו ג'רזי:
כדי להביא את הקולות של הליברלים והצעירים, היא תצטרך את העזרה של סנדרס ושל הסנטורית אליזבת וורן ממסצ'וסטס. הזוג אובמה אמורים לסייע לה גם עם הצעירים הליברלים וגם עם המיעוטים.
הועידה הדמוקרטית עשויה לתת לקלינטון דחיפה בסקרים ובמומנטום. לאחריה, רק שילוב של הדמוקרטים הבכירים ביותר עם ארגוני עובדים וארגונים רבים אחרים שקשורים בקבוצות מצביעים דמוקרטיות, יוכל להפוך את הכיוון של הבחירות האלו, לעצור את המומנטום של טראמפ ולהביא ניצחון לדמוקרטים בנובמבר. נסיים עם פול סיימון, שגם כן הופיע בועידה הדמוקרטית, עם Bridge over Troubled Water:
